תביעה על התעללות, הצקות, חדירה לפרטיות והטרדה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה על התעללות, הצקות, חדירה לפרטיות והטרדה:

מבוא


בני הזוג X (להלן ביחד: "X") הגישו תביעה נגד מר Y (להלן: "Y") בשל ומעשי התעללות, הטרדות, איומים, הצקות, לשון הרע, חדירה לפרטיות, סחיטה, מרמה וגניבה – שלטענת X נעשו על-ידי Y כלפיהם וכלפי ילדיהם, מאז אוקטובר 2009.

בתביעתם עתרו X ליתן צו מניעה קבוע האוסר על Y (בין בעצמו ובין באמצעות אחרים) יצירת כל קשר עמם, עם ילדיהם ועם עובדי, לקוחות וספקי העסק של מר X (גליל ש.ל.ג בע"מ) וכן האוסר על Y כל קירבה לביתם של X, אליהם ואל משפחתם וכן למקום העסק של מר X ברחוב הירקון 4 בבני ברק.
נוסף על כך עתרו X לחייב את Y בפיצוי של 300,000 ₪ בגין סחיטה במרמה, לשון הרע, הטרדות, עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני שגרם להם, לטענתם.


Y מצדו הגיש תביעה שכנגד נגד X, מר Q (להלן: "Q" או "זייס") ונתבעת נוספת – הגב' Z (להלן: "Z" או "אלונה").

כתב התביעה שכנגד מגולל מסכת של אלימות, הטרדה, התנכלות, חדירה לפרטיות וסחיטה, שנעשו כלפי Y, לפי טענתו.
Y תובע סך של 330,000 ₪ בגין הפסדי שכר, טיפולים נפשיים, כאב וסבל, וכן הפרת הפרטיות ופגיעה ברכוש.



התביעה שכנגד בעניינה של Z הועברה לבית המשפט לענייני משפחה מחוסר סמכות עניינית.
בדיון שנערך ביום 18.1.12, ניתן על ידי בית משפט זה, בהסכמה, צו מניעה הדדי לפיו נאסר על מי מהצדדים לפנות אל מי מהצדדים האחרים, בין הצדדים לבין עצמם, בני משפחותיהם, מכריהם, בכל דרך ובכל מקום באופן ישיר, בטלפון, באינטרנט ובכל אמצעי תקשורת אחר.


גרסאות הצדדים


להלן תיסקרנה העובדות הכרוכות בבירור התובענה, תוך הצגת הגרסאות הנוגדות בכל הנוגע לעובדות שבמחלוקת.


גרסת X וQ:
א. X נקלעו שלא בטובתם ובתום לב לסכסוך בין Y ובת זוגו לשעבר ואם בתו – Z.
ב. מר גדעון X (להלן: "גדעון") הכיר את Z לפני שנים רבות וכעבור זמן נותק הקשר ביניהם.
ג. בתחילת אוגוסט 2009 התקשרה Z לגדעון וביקשה להיפגש עמו. בפגישתם סיפרה לו על השתלשלות חייה בשנים האחרונות, על קשריה האישיים עם Y, על המצוקה הכלכלית שבה היא שרויה בעקבות סגירת העסק בו עבדה (אשר שייך לY), כתוצאה מחקירה שהתנהלה על-ידי רשויות המכס והמע"מ והגשת כתב אישום נגדה ונגד Y, ועל רצונה לעבור דירה על-מנת להתנתק מY ולפתוח דף חדש בחייה ובחיי בתה.
ד. גדעון הסכים להלוות כסף לZ ולעזור לה בחיפוש מקום מגורים, איתר עבורה דירה ושילם עבור מספר חודשי שכירות.
ה. משהבין Y שZ עוזבת אותו ושגדעון סייע לה במציאת דירה, החלה מסכת של הצקות, הטרדות, איומים ומעשים בלתי נסבלים נגד Z, שבגינם הגישה תלונות במשטרה נגד Y. כמו כן החל Y להציק, להטריד, לאיים ולפגוע בX, בילדיהם ובעובדי העסק של גדעון.
ו. Y אף פנה לגב' מנואלה X (להלן: "מנואלה"), הציג עצמו בפניה כבלש וכשוטר לשעבר, סיפר לה על פרשיית בגידה לכאורה שניהלו בעלה גדעון וZ, תוך ציון פרטים ושקרים רבים, והציע לה חומר חקירה תמורת סך של 25,000 ₪ שמסרה מנואלה לידיו.
ז. השניים קיימו פגישות נוספות, אחת מהן התקיימה גם בנוכחות גדעון ובליווי חברו Q, ואשר במהלכה איים Y על גדעון בעוד Q מנסה להרגיע את הרוחות וליישר ההדורים בין הצדדים. מעבר לאמור לא היה לQ קשר לY או למי מהמעורבים.
ח. Y הודה כי התחזה לחוקר פרטי ואף התחייב להחזיר את הכספים שנטל ממנואלה במרמה, אך לא עשה כן בסופו של דבר.
ט. X הגישו תלונות במשטרה נגד Y לגבי כל אשר אירע, אך המשטרה פעלה לגביהן באיטיות ובסחבת, בעוד תלונותיו של Y שהוגשו כמשקל נגד, טופלו ביעילות.
י. ההטרדות וההצקות מצד Y לא פסקו, X ובני משפחתם ממשיכים לסבול ממסכת של הטרדות ואיומים, באמצעות מכתבי השמצות, טלפונים ובקשות סרק המוגשות נגדם בבית המשפט, והם חיים בפחד מתמיד אשר מלווה אותם ופוגע בהם.
יא. Y הוא אדם מסוכן, עבריין שהיה מעורב במעשים ובעבירות של תקיפה, עבירות מס ומע"מ, גרימת נזק ועוד, הורשע וריצה עונש מאסר, וגם כיום עומד לדין פלילי.

גרסת Y:
א. בתקופה שבין סוף שנת 2003 לבין חודש אוקטובר שנת 2009 היו Y וZ בני זוג, התגוררו יחדיו בדירתו של Y ואף חתמו על הסכם ממון.
כתוצאה מהקשר ביניהם נולדה לצדדים בתם המשותפת (להלן: "הקטינה").
ב. באוקטובר 2009 העתיקה Z את מקום מגוריה ומגורי הקטינה לדירה סמוכה אשר שכר עבורן Y.
ג. לתדהמת Y, ביום 22.10.09, באישון ליל, נעלמה Z יחד עם הקטינה, ללא התראה מוקדמת וללא כל סיבה, בלא להותיר עקבות ו/או כתובת חדשה.
ד. בדיעבד התברר לY כי גדעון הוא אשר עמד מאחורי היעלמות זו ואף מאחורי "הקרע" שנתגלה בין בני הזוג, וזאת לאחר שפיתה את Z לעבור להתגורר בסמוך אליו והתחייב לממן ולשלם לה את כל מחסורה ומחייתה.
ה. עוד התברר כי בין גדעון לבין Z התנהל רומן ארוך שנים מאחורי גבם של Y ומנואלה, וכי לפי טענתם הקטינה היא בתם המשותפת (של גדעון וZ).
ו. בהליכים שונים המתנהלים בין הצדדים העלתה Z מספר גרסאות שונות לזהות אביה של הקטינה. בתואנות אלו עושים X שימוש על-מנת לנתק את Y מהקטינה ואף גרמו לכך שהקשר ביניהם נותק.
ז. Z עושה, בעזרת X או מי מהם, כל שביכולתה על-מנת למנוע את קידום ההליכים וביצוע בדיקת האבהות, בניגוד לטובת הקטינה, ובכדי להביא לניתוקו המוחלט של Y מהקטינה, שכך שתוכל היא וגדעון להוציא לפועל את מזימתם.
ח. יתר על כן, Z, ביחד ולחוד עם X וQ, החלו לנקוט כלפי Y במסכת הפחדות, הטרדות ואיומים ואף תקפו את Y מילולית ופיזית, הן בגופו והן ברכושו, ודרשו ממנו לשלם סכום של 25,000 ₪ ולהסיר תביעותיו נגד Z, שאם לא כן ייאלץ לשלם ריבית יומית על הסכום האמור, גם לא יזכה לראות הקטינה ואף יבולע לו.
מעשיהם והאיומים שהשמיעו כלפיו, הסבו לY פחד ובעטיים הגיש האחרון תלונה למשטרה.
ט. זאת ועוד, כנגד Y הוצא צו הרחקה ממקום מגוריה של Z, בהסתמך על טענות שקריות ותואנות שווא. Z אף שלחה אליו אנשים אשר דרשו ממנו, תוך סחיטה באיומים, לשלם להם את חובות Z. בגין אירוע זה הגיש Y תלונה במשטרה.
י. בהמשך התקשר X אל Y והחל לגדפו, לקללו ולאיים עליו שיתרחק מZ והקטינה. גם בגין אירוע זה הוגשה על-ידי Y תלונה במשטרה.
יא. בין לבין, פנתה מנואלה לY וביקשה להיפגש עמו לאחר שהתברר לה שהקשר בין בעלה לבין Z, לא פסק. בין הצדדים נערכו מספר פגישות שמסגרתן תכננו יחדיו כיצד להפריד בין Z לבין גדעון ולהשיב את הקטינה לY ולאזור מגוריו.
יב. מנואלה הציעה לY לממן את ההוצאות שיידרשו לזיהוי אבי הקטינה ולהרחקת Z מגדעון. על חשבון הוצאות אלו העבירה מנואלה לY סך של 25,000 ₪ והתחייבה להשלים יתרה בסך של 25,000 ₪ נוספים.
יג. X, Q וZ ממשיכים להטריד, להפחיד ולסחוט את Y, באמצעות מעקבים, שיחות טלפוניות וכיוצ"ב, בד בבד עם הגשת תובענות סרק ותלונות שווא במשטרה, והכל בכדי להכפיש את שמו, לפגוע בו ולהביא להתנתקותו מביתו הקטינה. הם אף הגיעו למקום עסקו של Y והילכו אימים על עובדיו.
יד. הפחד הרב בו שרוי Y גרם לו לחוסר תפקוד ולו במטלות יום יומיות, והוא פגוע, חרד וחושש ליצור קשרים חברתיים ואחרים.
טו. לY אין עבר פלילי. הליך שהתנהל נגדו בשל טענות לעבירות מס הסתיים בהסדר טיעון ומחדלו של Y בעניין זה הוסר. כך גם כתב האישום שהוגש נגדו, מתחום המיסוי, שנולד בעיקר בשל מעשיה של Z.

דיון ומסקנות


בחנתי את טענות הצדדים, את העדויות ואת הראיות שהוגשו. נתתי דעתי להתרשמותי מהעדים במהלך עדותם בפניי ובראי כלל הראיות.

מכל אלה הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ואילו דין התביעה שכנגד להידחות כליל.


עתה אעבור לבחינת התביעות הנדונות לגופן.


התביעה העיקרית


X תבעו, במסגרת כתב התביעה שהגישו, סך של 300,000 ₪ בגין שלושה ראשי נזק כדלקמן:
25,000 ₪ אשר נלקחו מX בנסיבות של סחיטה ומרמה מצד Y, תוך שהוא מתחזה לבלש פרטי לצורך קבלת הכסף.
100,000 ₪ בגין עוולות של לשון הרע, ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 7(א)(ג) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, לרבות בשל משלוח דברי דואר וקלטות, ובהם הכפשות וגידופים, לבני משפחת X כמו גם לעובדיו של גדעון.
175,000 ₪ בגין עוגמת נפש (לרבות סבל, צער, בושה, פגיעה בפרטיות, אובדן שעות עבודה וכדומה).
בתביעתם מציינים X רשימה של עוולות נזיקיות (הטעיה, נגישה), עבירות פליליות (קבלת דבר במרמה, התחזות, עדות שקר), ואחרות (לשון הרע, פגיעה בפרטיות), אשר לטענת X, מקנות להם זכות לפיצוי כמי שנפגעו ממעשיו של Y.




השבת הסכום שנלקח כנטען בנסיבות של מרמה והתחזות:


אין מחלוקת ביחס לעובדה שמנואלה מסרה לY סך של 25,000 ₪.

המחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלה לשם מה ניתן הכסף ובאילו נסיבות.


X טוענים כי Y ניצל באופן ציני את מצבה הנפשי של מנואלה כמו גם את היעדרותו של בעלה גדעון מהבית (שהה בחו"ל), על-מנת ליצור עמה קשר ולסחוט ממנה את הסך של 25,000 ₪ עבור הוכחות לכך שגדעון בוגד בה כביכול עם Z ומבריח עבור האחרונה כספים של המשפחה.

לטענת X, Y לא הציג בפני מנואלה ולו בדל של ראיה לאמור לעיל.


בהקשר זה העידה מנואלה בבית המשפט:

"הבן אדם שקוראים לו משה Y התקשר אלי הביתה בשם דני והציג את עצמו בלש פרטי, חבר טוב של משה Y וסיפר לי שהוא מאד מצטער להודיע לי את הדברים האלה אבל בעלי, אם אני ידעתי בכלל מזה לפני זה, שבעלי עוד פעם מנהל רומן עם אלונה ושהוא מתכוון לעזוב את הבית, ושבר אותי באותו רגע."
(עמ' 57 שורות 21-16).
ובהמשך העידה:
"...אני האמנתי לבן אדם הזה הכל. אני ראיתי שהבית שלי מתפרק. אני פחדתי עלי ועל הילדים שלי כמו שהוא מספר שהוא מוציא את כל מה שיש לנו על אלונה, לשלם את החובות...אני האמנתי לו, הוא פשוט דרך עלי, הוא דרס אותי באותו רגע."
(עמ' 59 שורות 14-7).


מנואלה סיפרה כי נאותה להיפגש עם Y כדי לראות את הראיות שכביכול יש בידיו המעידות על אמיתות טענותיו. לדבריה, בפגישות שנערכו ביניהם סיפר לה Y פרטים שקריים, כביכול, על אודות מערכת היחסים לכאורה של גדעון עם Z. הוא טען כי גדעון מבריח את כספי המשפחה על-מנת להותיר את מנואלה חסרת כל, כי גדעון שילם את כל חובותיה של Z, קנה לה מכונית, וכי בדעתו לעזוב את המשפחה ולחיות עם Z.
זאת ועוד, לפי גרסת מנואלה, Y ניצל את סערת הרגשות שבה הייתה מצויה, לטענתה, ובין היתר הציע לה, תמורת תשלום, את כל חומר החקירה הכולל תמונות ועובדות שונות, שאותן הבטיח להעביר לידיה במועד מאוחר יותר.

"לאחר שגידי חזר ארצה וסיפרתי לו את כל אשר אירע לי באותו שבוע, התברר לי שנפלתי בפח וכי האדם אשר הזדהה בפני כחוקר פרטי בשם "דני" הוא למעשה נוכל מתחזה ששמו משה Y, עבריין לשעבר ושהוא למעשה המעסיק של אלונה לשעבר ועומד איתה ביחד לדין פלילי – הבנתי שהוא רימה אותי כדי להוציא ממני כסף."
(סעיף 19 לתצהיר מנואלה).


Y מצדו טוען שמנואלה היא זו אשר יצרה עמו את הקשר הראשוני.

טענה זו נזנחה על-ידי Y בסיכומיו ואף נסתרה בתצהיר ובעדות מנואלה לעיל.


Y גם מכחיש כי התחזה בפני מנואלה לחוקר פרטי בשם דני:

"גב' עמנואלה ידעה כי אני מר משה Y, בן זוגה של גב' אלונה ואביה של בתנו המשותפת... מאחר וגב' עמנואלה חששה לציין את שמי הפרטי בשיחות הטלפון פן יבולע לה ממר X, ציינה בפני כי היא תקרא לה (כך במקור – דא"ג) בשיחות הטלפון בשם "דני" וזאת לפי הצורך, עת חשה היא סכנה מצד מר X. ברם בכל שיחותינו הטלפוניות, פנתה אלי גב' עמנואלה בשמי הפרטי וללא כינוי."
(סעיף 58 לתצהיר Y).
כשעומתה מנואלה בחקירתה לגבי עניין זה, השיבה:
"ש. ... אני אומר לך שבכל התמלולים אין דני והוא תמיד הזדהה בשם משה Y ואת ידעת שזה משה Y.
ת. (ש)גם אם הוא היה אומר משה Y, זה בשבילי כמו דני, כי אני לא מכירה את הבן אדם הזה, אני אפילו לא הכרתי את השם משה Y. אז מה זה משנה אם קוראים לו דני, עופר או אני לא יודעת מה. זאת אומרת הוא בשבילי היה דני כי ככה הוא קרא לעצמו, דני הבלש."
(ההדגשה שלי – דא"ג) (עמ' 64 שורות 22-20 ובהמשך בעמ' 65 שורות 2-1).
בנוסף, מתמליל השיחה השלישית בין מנואלה לבין Y, עולה בבירור כי מנואלה סברה בעת שנערכה השיחה כי היא מדברת עם חוקר פרטי (ראה עמ' 1, שורות 24-23 לתמליל).
לאור האמור, נתתי אמון בעדות מנואלה ולפיה היא לא ידעה כי מדובר בY. האחרון עשה שימוש בזהות כוזבת משהציג עצמו בפניה ובשיחותיה עמה, כבלש פרטי.


בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית טען Y כי מנואלה ביקשה לסייע בידו במימון שכר ייצוגו בהליך המשפטי שניהל נגד Z (השבת הקטינה לידיו), מתוך שמטרתה של מנואלה (לפי גרסתו) הייתה לעשות כל שניתן על-מנת להרחיק את Z מסביבתה.

טענות אלו לא הוכיח Y כנדרש. הסכם שכר הטרחה שצירף, מיום 27.10.09 (נספח י"ט לתצהירו) אינו מוכיח דבר לגבי המניע לתשלום הסכום שבמחלוקת.


בסיכום טענותיו שינה Y את גרסתו וטען שקיבל את הכסף ממנואלה מרצונה החופשי ובהסכמתה המלאה, עבור מידע וראיות באשר לקשר המחודש בין גדעון למנואלה והכספים הנוגעים בדבר:

"... התמורה ניתנה עבור מידע אמיתי, ועבור ראיות אשר היו בידי הנתבע כמפורט לעיל (רכישת תריסים בשווי עשרות אלפי ש"ח, מימון שכירות דירה בשווי אלפי ש"ח, ורכישת מרצדס), ואשר הנתבע סיפק אותם. העובדה כי אין מחלוקת, כי בפגישה בחוף הצוק, נכנס הנתבע לרכבה של התובעת 2 עם מחשבו האישי, הינה ראיה ניצחת לכך כי אכן הנתבע עמד להראות לתובעת את אותן תמונות אשר ילמדו למי הקטינה "דומה", ראיה אשר עמדה בבסיס התשלום." (סעיפים 16-15 לסיכומיו של Y).


מנואלה אכן הודתה כי לא ידעה דבר על אודות חידוש הקשר של בעלה גדעון עם Z (שאותה כלל לא הכירה לטענתה), ובכלל זאת הסיוע הכספי שהגיש לה באותה עת.
זאת ועוד, מנואלה חששה, כדבריה, שבעלה גדעון בוגד בה בשנית וזאת גם הסיבה שבעטיה, לפי גרסתה, נפגשה עם Y מספר פעמים, גם ללא ידיעת בעלה, ואף הסכימה לשלם לו סכום כסף כנגד הוכחות למעשה הבגידה והברחת הרכוש כביכול.

"... 25,000 ₪ הוא לקח ממני על זה וכל ההוכחות שבעלי משלם את החובות של אלונה ומפרנס אותה... על תמונות והוכחות..." (עמ' 69 שורות 4-1).
לשאלת בית המשפט השיבה מנואלה:
"ש. ...שילמת לו בעבור ראיות לזה שבעלך מוציא כספים על אחת בשם אלונה?
ת. כן." (עמ' 69 שורות 17-12).
ובהמשך:
"ש. ... את אומרת שאת הבאת למשה 25,000 שקל כדי שהוא ימציא לך ראיות נכון?
...
ת. שיביא לי את המסמכים, את ההוכחות על מה שבעלי מוציא מהבית." (עמ' 83 שו' 21-16).


כך או כך, התברר כי מנואלה יזמה מרצונה שיחות עם Y ובעצת גדעון המשיכה לשוחח עם Y לאורך זמן מה, ואף הקליטה אותו.

אין בהקלטות רמז לכך או תלונה של מנואלה כי נסחטה על ידי Y. היפוכו של דבר, היא הסכימה לשלם כספים עבור ראיות שהבטיח Y (במסווה של דני הבלש) להמציא לה.




מנואלה העידה כי לא קיבלה לידיה כל חומר חקירה שהובטח לה (עמ' 83 שורות 23-22 ובהמשך בעמ' 84 שורות 3-1).

ר' גם סעיף 16 לתצהיר עדותה הראשית (ההדגשה במקור – דא"ג):
"מיד לאחר שמסרתי לידיו של הנתבע (הכוונה לY – דא"ג) את 25,000 ₪, טען הנתבע, כי לא קיבל חזרה את חומר החקירה מהלקוח (הנתבע עצמו) ולכן הוא אינו יכול להעביר את החומר לידי בשלב זה. יחד עם זאת הנתבע הבטיח להעביר אלי את התמונות והמסמכים בדואר אלקטרוני ואף ביקש לרשום את כתובת הדואר האלקטרוני שלי לצורך כך."


לא הוכח שY העביר בפועל לעיונה של מנואלה הוכחות וממצאים כלשהם על כך שגדעון לכאורה בוגד בה, וזאת תמורת הסך של 25,000 ש"ח שקיבל בעבור כך.

ראיות מעין אלו לא הוצגו אף בפניי, ממילא לא ביחס לתקופה הרלבנטית לתביעה (דהיינו, מחודש אוגוסט 2009 ואילך).


אוסיף כי בחקירתה בבית המשפט הבהירה Z (שהפכה לעדה מטעם X ואינה צד להליך דנן כבעלת דין), כי לגדעון לא הייתה כל נגיעה להתנהלותה אל מול Y, ובכלל זאת לעזיבתה את הבית, ביחד עם הקטינה, בשנת 2009.

Z גם הכחישה כי באותה תקופה קיימה מערכת יחסים עם גדעון, הגם שלדבריה סייע לה, מבחינה כספית, בתשלום מספר חודשי שכירות לדירתה (ר' גם תמליל ההקלטה בין Y לZ, נספח י' לתצהיר Y).
את עניין רכישת המרצדס, לעומת זאת, הכחישה בתוקף.
נוסף על כך טענה Z בסעיף 12 לתצהיר שמסרה:
"היו לי קשרי ידידות עם מר X הנתבע שכנגד, והוא אכן עזר לי בשיפוץ הדירה לערך בשנת 2004 ו-2005 בעת ששיפצתי ונדרשתי לרכוש חלונות ותריסים לדירה."
עדותו של גדעון תומכת בכל הנטען לעיל.


לאור האמור יש לדחות את טענתו של Y לפיה סיפק למנואלה את ההוכחות המובטחות על-ידו כנגד הכספים שמסרה לו.
לא זו אף זו – מהראיות שבתיק עולה כי Y התחייב, במספר הזדמנויות, להחזיר למנואלה את כספה כפי דרישתה.

כך למשל טען בפניה:
"את תקבלי כל שקל, אני הבטחתי לך את זה מזמן... בלי שתביאי את גידי אני הבטחתי לך... תקבלי אותו אני לא צריך את הכסף שלך... אני לא באתי עם הכסף אני אביא לך."
(עמ' 6 שורות 12-2 לתמליל ההקלטה המצורף כנספח ל"א לתצהיר Y, ר' גם עמ' 9 שורות 19-17 לתמליל, עדויות מנואלה (עמ' 70 שורות 16-14) וQ (עמ' 106 שורות 12-3 וכן סעיף 10 לתצהירו).
Y טוען להגנתו כי הבטחה זו איננה מחייבת אותו משניתנה תחת אילוץ ותוך הפעלת אלימות, איומים וכליאה, במהלך מפגש שהתקיים בחוף הצוק (עליו אעמוד בהרחבה בהמשך) – טענה שלא מצאתי בה ממש.


מכל המקובץ לעיל שוכנעתי כי יש לבכר את גרסת X על-פי גרסתו של Y ולקבוע כי Y אכן קיבל, לפי דרישתו, סך של 25,000 ₪ ממנואלה במרמה, אגב התחזות לחוקר פרטי, בטענה כי ימציא לה ראיות המעידות על מעשה הבגידה של גדעון ויחסיו עם Z.
משנמצא כי Y התחזה לאדם אחר על-מנת לקבל ממנואלה תשלום בסך 25,000 ש"ח, תמורת מסירת ראיות (מצולמות ואחרות) שלא הועברו לידיה עד עצם היום הזה וממילא לא הוכחו בפניי, הרי שעליו להחזיר את הכסף למנואלה, זאת אף לנוכח התחייבותו הברורה של Y לעשות כן.


לשון הרע:


X טוענים כי Y עשה ועודנו עושה ככל יכולתו על-מנת לפגוע בשמם הטוב.
לטענת X, Y שיגר מכתב הממוען לבתם הקטינה ובו הכפשות והשמצות קשות, בנוסח שלהלן:

"צר לי שאני מיידע אותך לגבי הנעשה עם אביך גידי כואב לי הלב עלייך ועל יתר האחים ועדיף שתדעי זאת עכשיו מאשר מאוחר. אבא שלך מקיים רומן סוער במשך שנים עם אלונה Z... הוא מממן את מחייתה ודואג לכל מחסורה... וכך הוא בוגד ללא הרף באמא עמנואלה המסכנה הנאיבית... מסתבר שיש להם ילדה משותפת בת 3 שנים, כך לפחות טוענת אלונה. וזה הסוד המשותף שלהם..." (נספח 5 לתצהיר X).
המכתב הנ"ל, שיועד כאמור לבתם של X, נאסף על-ידי מנואלה, כעולה מתצהיריהם של X (יצוין כי הבת לא הובאה למתן עדות בנושא זה). מכך ניתן להסיק כי לא הגיע ליעדו.
מכל מקום, עיון בנוסח המכתב כפי שצורף על-ידי X, מעלה כי הוא אינו חתום ושמו של Y כלל אינו מופיע בו. אשר על כן ולאור הספק באשר לזהות מנסחו, הרי שאין בידי לקבוע כי המכתב האמור משתכלל לכדי פרסום לשון הרע מצד Y.


זאת ועוד, לטענת X, מכתבים ודיסקים בעלי תוכן דומה ובנוסח בוטה ומעליב, נשלחו למקום עבודתו ולמזכירתו של גדעון, ואף אליו באופן אישי, דוגמת:

"עבור המזכירה, בבקשה צפי באשת הבוס עמנואלה X כשהיא יוצאת ממלון השרון לאחר אחר צהריים סוערים" (סעיף 46 לתצהיר גדעון).
X בחרו שלא לצרף ראיות להוכחת האמור, ובכלל זה נמנעו מהעדת הגורמים הרלבנטיים אשר היו יכולים לאשר כי קיבלו את אותם מכתבים או דיסקים כנטען, הגם שטענותיהם בעניין זה הוכחשו בתוקף על-ידי X בכתב הגנתו ובמסגרת תצהיר עדותו הראשית.


X מוסיפים וטוענים כי זומנו לחקירות במשטרה על-רקע תלונות סרק שהגיש Y נגד גדעון בגין תקיפה, סחיטה ואיומים, ובגינן אף הותלה רישיון הנשק שלו.

בהקשר זה עומדת לY הגנה מפני לשון הרע, שלא נסתרה (ר' סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965).


נוסף על כך טוענים X כי Y כינה אותם בכינויי גנאי בהזדמנויות שונות, למשל באוזני Z: "... לא את ולא גידי לא מבינים, שניכם סתומים, אני לא מדבר על הסתומה השניה שהיא בכלל אהבלה...".

בחקירתו אישר Y את תוכנן של השיחות, וביחס לאמור הבהיר כי דבריו כוונו למנואלה (עמ' 169 שורות 19-1).
ברם אינני מוצאת כי דברים הנאמרים בשיחה בין בני זוג, גם אגב מריבה, משתכללים לכדי לשון הרע כדרישת החוק, מה גם שהם בגדר הבעת דעה.


מכאן שלא הוכחה על-ידי X עילת לשון הרע ועל כן דינה להידחות.


עוגמת נפש:


X טוענים לנזקים ממוניים, סבל, צער, בושה, עוגמת נפש, פגיעה בפרטיות ואובדן שעות עבודה, זאת לנוכח מעשיו המתוארים לעיל של Y, כמו גם בשל מסכת הטרדות ואיומים, מעקבים בסמוך לביתם ולבית העסק של גדעון, הלשנות למס הכנסה, תלונות למשטרה וגרירתם של X להליכים משפטיים לא להם כביכול.
לפי גרסתם של X, לאורך התקופה הרלבנטית התקבלו בביתם שיחות ממספרים לא מזוהים ובשעות ובזמנים לא מקובלים, כאשר חלקן נותקו ללא מילים, ובחלקן נשמעו איומים כלפי בני הזוג X.

פרט לעדויות שמסרו בעניין זה בני הזוג X, בכתב ובעל-פה (לרבות תלונותיהם במשטרה), לא הובאה כל ראיה המוכיחה את הנטען לעיל ומבססת את חשדם של X כי בY עסקינן.



מנואלה העידה כדלקמן:

"... לפני שאני דיברתי איתו (הכוונה לY – דא"ג) הילדה שלי, שאני חזרתי הביתה, צרחה כמו משוגעת שיש מישהו שמטריד אותה בטלפון, 150 פעמים כל דקה הוא מתקשר ומבקש את אמא."
ובהמשך:
"הבן אדם הזה מנסה להרוס לי ולמשפחה שלי את החיים בכוח. הוא לא יכול לסבול שלמישהו טוב."
(עמ' 59 שורות 18-16).


גדעון העיד בנוסף על שיחות טלפוניות שקיים עמו Y ובהן הטיח בו אמירות קשות, בכלל זאת לגבי יחסיו עם Z, וגם איים עליו בשפה בוטה שיגרום לו נזק ויפגע בו אם לא יפסיק לסייע לZ.

לטענת גדעון, גם עובד מטעמו קיבל שיחות בעלות אופי דומה מצד Y (טענה שלא הוכחה כלל ועיקר), ולא הובאו לגביה ראיות רלוונטיות.


תמליל הקלטות שצירף Y (נספח ד' לתצהירו) ועדותו בבית המשפט, מלמדים, לשיטתם של X, על איומים שהשמיע Y כלפי גדעון:

"ש. ... אתה אומר לגידי, בתמליל שאתה צירפת, שאתה הקלטת, אתה אומר לו "גם אני יכול לעשות לך הרבה הרבה צרות. יש לי עליך חברת חקירות. יש לי עליך מידע שאתה לא חולם, אני יכול להשחיל אותך יופי...".
ת. כן.
...
ש. מה התכוונת כשאמרת לו להשחיל אותו, כי אני לא מבין את הביטוי.
ת. גם אני לא מבין את הביטוי.
ש. ... איזה חברת חקירות הפעלת אז?
ת. לא הפעלתי שום חברת חקירות.
ש. גם זה סתם אמרת?
ת. סתם אמרתי כדי להפחיד אותו."
(עמ' 187 שורות 22-19 ובהמשך עמ' 188 שורות 21-1).


לטענת X, Y עשה כל שביכולתו לפירוק המשפחה, גרם לכך שחוקרי מס הכנסה יגיעו לבית העסק של גדעון וכן הגיש נגדו תלונות במשטרה.
מחומר הראיות והתמליל בפרט, גם לאור נסיבות קבלת הסכום של 25,000 ₪ ממנואלה, עולה כי אכן Y הטריד את X ואף איים עליהם, הן טלפונית והן באמצעים אחרים, תוך שהוא עושה שימוש בידיעות על ענייניו הפרטיים האישיים של גדעון, על-מנת לפגוע בשגרת חייו של גדעון, במשפחתו וביחסיו עם אשתו מנואלה, באופן שגרם להם עוגמת נפש.
בנסיבות אלה, אני מוצאת לפסוק לכל אחד מבני הזוג X, סכום של 7,500 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.


התביעה שכנגד


Y תבע, במסגרת כתב התביעה שכנגד, סך של 330,000 ₪ (לצרכי אגרה) בגין שלושה ראשי נזק כדלקמן:
50,000 ₪ בגין נזק לרכוש (שבירה וריסוק המחשב האישי ואובדן המידע שהיה שמור עליו, מצלמת הווידאו ומסמכים אישיים).
150,000 ₪ בגין הפסדי שכר, טיפוליים נפשיים, כאב וסבל.
200,000 ₪ פיצויים בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, חוק האזנות סתר, תשל"ט-1979, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ו/או כל דין אחר.
עיקר הנזקים אותם תובע Y בתביעתו, נוצרו לטענתו כתוצאה ממפגש בין הצדדים, ביום 13.11.09, בחוף הצוק (להלן: "האירוע" או "המפגש").
ביחס למאורעות שהתרחשו במפגש המדובר ישנן שתי גרסאות עובדתיות.
Y סיפר כי תכנן להיפגש עם מנואלה על-מנת להציג בפניה ממצאים וראיות לגבי הקטינה, ולשם כך הביא עמו, לטענתו, את מחשבו האישי ומצלמת ווידאו.
אין מחלוקת כי Y הופתע מנוכחותם של גדעון וQ במקום המפגש. לדידו של Y, היה זה "מארב" מתוכנן היטב מצדם של X ואשר במהלכו הופעלה נגדו אלימות מילולית ופיזית תוך כדי שלילת חירותו ופגיעה ברכושו.
לפי גרסת Y, גדעון וQ היכו אותו מכות נמרצות, כלאו אותו, איימו עליו, שברו את מחשבו הנייד, את משקפיו, את מצלמת הווידאו שהייתה ברשותו ואף לקחו מרכבו מסמכים וחפצים אישיים (ר' סעיפים 69-67 לתצהיר עדותו הראשית).
לשיטתו של Y, דבריה של מנואלה במהלך האירוע: "לא, אנחנו לא נעזוב אותך, אנחנו נוסעים עכשיו להביא את הכסף" (עמ' 8 שורות 26-25 לנספח ל"א לתצהיר Y) מלמדים כי היה "עצור" בידי X וQ, בה בעת שחפציו נלקחים על-ידי X ומוחזקים אצלם כמעין ערובה להבטחת החזר התשלום.
נוסף על כך טוען Y כי גדעון וQ "קנסו" אותו ב-10,000 ₪ על כל יום שבו יאחר בתשלום, כאשר למחרת עקבו אחריו והגיעו למקום עסקו, ואף הטרידו אותו טלפונית.
מטעם Y העיד מר מאיר פרסקו, שאליו פנה Y – מתוקף היותו בעל משרד חקירות פרטיות – וביקש את עזרתו של מר פרסקו במצב אליו נקלע.

העד מר פרסקו סיפר בבית המשפט:
"... הוא היה מאד מפוחד, הוא היה בקטעים שהוא התקשה אפילו בדיבור, הוא נראה מאד מאד מוטרד. והיו לו גם סימנים, הוא באיזה שהוא שלב הראה לי גם סימנים על הידיים... סימנים כחולים. ובשלב הזה אמרתי לו תשמע לי כחוקר פרטי אין מה לעשות פה, אם אתה טוען שאתה מאוים ונסחט, לך למשטרה. זה כל האירוע שמבחינתי היה."
(עמ' 145 שורות 9-2).


מר ברוך ולדס, חבר קרוב של מר Y, הצהיר כי ראה את Y בסמוך לאחר האירוע, נסער, וליווה אותו למשטרת ישראל.

מר ולדס מסר עדות על שיחת טלפון ששמע בעת הנסיעה ובה כביכול מאיים Q על Y:
"במהלך הנסיעה, קיבל מר Y מספר שיחות טלפון מאדם בשל "זייש" שפנה אליו בטון מאיים ותוך כדי נקיטת איומים מצידו כלפי Y וילדיו, דרש ממנו 25,000 ₪ במזומן, וכי כל יום שעובר והתשלום לא מועבר לידיו, הוא קונס אותו ב-10,000 ₪ נוספים."
(סעיף 5 לתצהיר ולדס).


מאידך טוענים בני הזוג X וכן Q, כי במהלך המפגש לא פרצו, לא היכו, לא שברו, לא גנבו ולא לקחו כל חפץ מחפציו של Y.

לגרסתם, Y הוא שאיים, צעק, קילל ואף דחף את גדעון.


מנואלה אישרה כי באותו מפגש היו אמורים, היא וY, להחליף ביניהם מסמכים שונים. Y אמור היה למסור לידי מנואלה את ההוכחות על הברחת הרכוש ומנואלה הייתה אמורה למסור לידיו חומר על כספים של המשפחה והעסק של גדעון.
למפגש הצטרף, ללא ידיעתו של Y, גם גדעון, אשר ביקש מQ להתלוות אליו.
על-פי עדויותיהם של X, המפגש נועד על-מנת להוכיח למנואלה כי החוקר "דני" הוא למעשה Y וכן על-מנת לקבל ממנו בחזרה, בהסכמתו כביכול של Y, את הסך של 25,000 ₪ שמנואלה שילמה.
נוכח חששו של גדעון שY יסתלק מהמקום כשיבחין בו, הגיעה מנואלה ברכבה ואילו גדעון נסע אחריה ברכב של Q (ר' עדות גדעון בעמ' 32 שורות 20-17).

"משה Y לא היה עוצר אם זה באמת היה משה Y, ואנחנו רצינו לבדוק שזה באמת משה Y". (עמ' 73 לעדות מנואלה, מול שורות 15-14).


גדעון תיאר בעדותו את שאירע, לטענתו, בעת האירוע:

"הגיע הרכב, Y נכנס אליה לאוטו, חזר לאוטו שלו להביא מסמכים וחזר עוד פעם לאוטו, הוא נכנס ויצא. כשהוא נכנס בפעם השנייה אני יצאתי, פניתי לחלון הימני, פתחתי את הדלת, הוא הסתובב, הוא נבהל כשהוא ראה אותי, הוא קפץ החוצה עם המחשב... דחף אותי ונפל המחשב על הרצפה... אני לא זוכר אפילו מי הרים אותו... ומסר אותו לY חזרה."
(ההדגשה שלי – דא"ג) (עמ' 34 שורות 17-3).


במכתבו למשטרה במסגרת תלונה שהגיש (נספח כ"ד לתצהיר Y), מסר גדעון גרסה שונה:

"...משהגיע ונכנס לרכב של עמנואלה מיהרתי להגיע לצד ימין של הרכב, פתחתי את הדלת ופגשתי את משה Y המופתע, הוצאתי אותו מהרכב בסערת רגשות והתנהל דו שיח אגרסיבי מלווה בקללות, מילים גסות ודחיפות אך לא באלימות...".
בניסיון ליישב את הסתירה בין שתי הגרסאות, הסביר גדעון בבית המשפט כי לא הייתה אלימות של ממש, אלא שמדובר בסמנטיקה של מילים:
"ת. לא היתה פעולה אקטיבית... יכול להיות שליוויתי אותו, העמדתי אותו, אמרתי לו בוא תצא החוצה, אבל מעבר לזה לא היתה שום פעולה אגרסיבית. זה עניין של ניסוח..."
ובהמשך טען:
"ת. יכול להיות שליוויתי אותו בתנועת יד של בוא תצא החוצה כזה, לזה היתה הכוונה שלי שהוצאתי אותו החוצה.
ש. מבלי לגעת בו?
ת. אולי בטפיחה על הכתף, אבל לא במשיכה, לא בסחיבה, לא במכות, לא באגרופים ולא בבעיטות..."
(ההדגשות שלי – דא"ג) (עמ' 36 שורות 20-6 ובהמשך בעמ' 37 שורות 2-1).


גדעון הוסיף וטען כי Y ניסה לדחוף אותו, בעוד שהוא, גדעון, מנסה להתגונן מפניו, וכלשונו: "לא דחפתי, הדפתי, כי הוא ניסה להתקרב אלי ולדבר אלי מקרוב..." (עמ' 41 שורות 20-19).

לדברי גדעון, מי שהפריד בין הניצים היה חברו Q.


מנואלה מסרה גם היא את גרסתה לאירוע ולפיה Y נבהל ו"קפץ" מהרכב מיוזמתו, וכן הוסיפה כי:

"... מפאת סערת רגשות בה היו מצויים כל המעורבים התנהל בין גידי לבין הנתבע (הכוונה לY – דא"ג) דו שיח אגרסיבי מלווה בקללות, אך ללא אלימות, כאשר כל העת ברקע אני יושבת מפוחדת בכיסא הנהג וזייס מנסה להרגיע את הנתבע... גידי וזייס לא תקפו את הנתבע, נהפוך הוא הנתבע היה תוקפני ביותר כלפי גידי וכלפי זייס, קילל, איים וצעק עליהם" (סעיפים 25-24 לתצהיר מנואלה).
בדומה לכך העידה בבית המשפט:
"ש. ... באיזה שהוא שלב, לא משנה מתי, את ראית דחיפות, ראית שמישהו דוחף מישהו, לא משנה מי את מי?
ת. לא, אני ראיתי רק שהם היו נפרדים ורוב הזמן יעיש דיבר עם משה בשביל להרגיע אותו."
(עמ' 79 שורות 21-18).


Q טוען אף הוא (סעיף 9 לתצהירו) כי איש לא תקף את Y, ואשר לדבריו "היה אלים ותוקפני ביותר גם כלפי וגם כלפי גידי וקילל וגידף אותנו..."

ועוד טען Q בתצהירו (ההדגשות שלי – דא"ג):
"לאחר שהנתבע (הכוונה לY – דא"ג) הגיע למקום, הבחנתי, כי הוא פונה לרכב של עמנואלה, פותח את דלת הנוסע מצד ימין של הרכב ונכנס ומתיישב בסמוך לעמנואלה. באותו שלב גידי יצא מהרכב שלי ופנה גם הוא לכיוון צד ימין של הרכב של עמנואלה שם פגש את הנתבע שנראה היה לי שהופתע מאד מזה שגידי הגיע למקום מאחר והוא ציפה מן הסתם לפגוש רק את עמנואלה. בשלב זה הבחנתי, כי התנהל בין גידי לבין הנתבע דו שיח ומשפת הגוף שלהם ראיתי הם צועקים אחד על השני. יצאתי מהרכב לכיוון שלהם וניסיתי להרגיע את הרוחות ולפשר בין גידי לנתבע."
ובהמשך (ההדגשה במקור – דא"ג):
"במהלך הניסיונות שלי להרגיע ולפשר בין הצדדים הבחנתי, בכך שסכין נפלה מהמכנס של הנתבע (!) שאלתי את הנתבע מדוע הוא בא עם סכין לפגישה עם עמנואלה. בתגובה אמר הנתבע שהוא חשש שעמנואלה לא תבוא לבד. הרמתי את הסכין וזרקתי אותה לשיחים על מנת שתהיה רחוקה מהישג ידו של הנתבע."
(סעיפים 8-7 לתצהיר Q).


תמליל המפגש הוגש כחלק מראיותיו של Y עצמו (נספח ל"א) ואולם מתברר כי ההקלטה אינה משקפת את כל האירוע, כפי שעולה לכאורה גם מעדות Q אשר נכח במקום.

יתרה מכך, לטענת Y, לא זו בלבד שX לא צירפו התמליל וההקלטה הנ"ל אלא שאף ערכו אותה באופן מגמתי והשמיטו ממנה חלקים נרחבים ומהותיים. טענה זו (שהועלתה לראשונה רק בסיכומיו של Y) נטענה בעלמא ולא הוכחה ולו בראשית ראיה.


כזכור, Y טען כי הופעלה נגדו אלימות, פיזית ומילולית, כי כלאו אותו וגרמו נזק לרכושו.

לא הובאה על-ידי Y כל הוכחה פוזיטיבית לפיה הופעלה נגדו אלימות וננקטו נגדו איומים במהלך האירוע.
בתמליל שיחת טלפון שערך Y עם אלונה (נספח 2 לתצהיר X), הוא אף אמר לה כך:
"כן, את שלחת את גידי להרביץ לי. רק שהוא לא מסוגל להרביץ לי. הפסדת, חבל... אני עמדתי וחיכיתי לו בצומת וראיתי אותו ועשיתי לו גם שלום ועשיתי את עצמי כאילו אני לא יודע שזה הוא. ידעתי שזה הוא ובאתי ורציתי שיעשה משהו, שיעשה, שיעשה נזק לאוטו, שירביץ, כלום..."
בעדותה, אישרה Z את עצם קיום השיחה ואת תוכנה, בעוד שY טוען כי הדברים נאמרו על-ידו אך משום שהתבייש בפניה במה שאירע במפגש (עמ' 163-162).


סופו של יום, לא הצליח Y לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח כי באירוע הוכה, אוים ונכלא וכי נגרם נזק לרכושו.
באשר לטענת Y כלפי Q, לפי התרשמותי מהעדויות שבפניי, Q ניסה להרגיע הרוחות, תוך שהבטיח לY כי ינסה להפגיש בינו לבין הקטינה לאחר שהוא (Y) יחזיר את הכסף שקיבל ממנואלה.

ר' עדות Q בעמ' 100 שורות 23-22 ובהמשך בעמ' 103 שורות 21-11:
"כשמשה Y הוא התחיל להשתולל ולהשתולל והוא אמר לי שבגלל גידי הוא איבד את הילדה שלו... הוא היה כל כך נסער שפשוט באמת אם הייתי יכול לעזור לו בנושא של לראות את הילדה הייתי עוזר לו בשמחה, וניסיתי... אני גם הייתי מוכן לעזור לו מעבר לזה, גם בלי הכסף בנושא של הילדה."
משY לא עמד בהתחייבותו להחזיר הכסף למנואלה, סירב Q לסייע לו.


Q גם הכחיש בתוקף ששלח אנשים מטעמו לY על-מנת לגבות ממנו את הכסף:

"אני קבעתי איתו אישית ונסעתי אליו אישית לחיפה והוא התחמק וסגר את הפלאפון. והוא נעלם" (עמ' 105 שורות 6-5).
אמירותיו של Q ביחס לנסיבות הגעתו לחיפה ושיחותיו הטלפוניות אל Y לאחר האירוע נתמכות בעדות גדעון. שוכנעתי כי Y הסכים לקיים המפגש בחיפה על-יסוד הבטחתו כי הוא עתיד להשיב לX את כספם.
בהסכמה זו משמיט Y את הבסיס תחת טענתו כי הרגיש מאוים על-ידי X וQ בנוגע לדרישה להחזר הכסף.

נזק לרכוש:


להוכחת טענותיו בקשר עם היקף הנזק שנגרם לו באותו מפגש, צירף Y שלוש אסמכתאות, אף לא אחת מהן מעידה על נזק ממשי שהתרחש או על מוצר שנקנה, נשבר ותוקן.
לגבי המשקפיים ומצלמת הווידאו, לא הוצגה כל קבלה על רכישה או כל אסמכתא רלבנטית אחרת.

אציין כי בהעדרה של חשבונית, לא ידוע האם Y כלל רכש משקפיים בהתאם להצעת המחיר שצירף מיום 16.11.09 (ששמו כלל לא רשום בה) (נספח כ"ח לתצהירו), וודאי לא הוכח מה הייתה עלותם של המשקפיים השבורים לכאורה.


לגבי המחשב הנייד, לא הוצגה כל אסמכתא המלמדת על רכישת המחשב, שווייו ועלות התיקון, ככל שבוצע. כל שיש בפניי הוא נספח לתעודת אחריות מחודש נובמבר 2009.

בעניין זה אין חולק כי מחשבו של Y נפל על הרצפה: "הוא יצא החוצה עם המחשב, כן פתחתי את הדלת, יצא אלי החוצה עם המחשב, דחף אותי ונפל המחשב על הרצפה" (עמ' 20 לעדות גדעון, מול שורה 6), ואף לגרסת מנואלה (בעמ' 56 מול שורה 10) המחשב עף על ראשה מעוצמת הבהלה בה היה שרוי Y.
אולם לא די באמור להוכחת הטענה כי נגרם נזק למחשב, או לעניין היקף הנזק.


זאת ועוד, Y טוען בכלליות כי "מסמכים וחפצים אישיים" נלקחו מרכבו בעת האירוע, הוחזקו בידי X לשם הבטחת קבלת הכסף ולא הושבו לידיו.

על-פי המסמכים שבפניי ניתן ללמוד כי מדובר בציוד אישי הכולל, בין היתר, מחשב נייד, עט, מצלמת וידאו, משקפיים וטלפון נייד.
X וQ מכחישים כי נטלו (וטרם השיבו) את רכושו של Y (ר' עמ' 43 שורות 20-19, עמ' 81 שורות 13-11 וסעיף 9 לתצהירו של Q).


לא הוצגו בפניי כל ראיות למעט עדותו הכללית של Y, כי נלקחו ממנו פריטים כלשהם ומקל וחומר מה שווים.

בהעדר ראיות, כאשר הנתבעים שכנגד מכחישים טענות אלה, ובהיות עדותו של Y עדות של בעל דין, לא השתכנעתי ואף אין ביכולתי לקבל את עדותו של Y כראיה מספקת בקשר לנטילת חפציו של Y על ידי X ו/או Q.
בנוסף, בהעדר כל ראיות מספקות ופירוט הולם ביחס למחשב ולמשקפיים שניזוקו, לא ניתן לפסוק לY פיצוי בגינם, אף לא על דרך האומדנה.


מכאן שיש לדחות טענותיו של Y לעניין הרכוש.


הפסדי שכר, טיפולים נפשיים, כאב וסבל:


כאמור Y תובע בכתב תביעתו, פיצוי בגין הפסדי שכר, טיפולים נפשיים, כאב וסבל, שלכאורה נגרמו לו עקב האירוע ובכלל ביחסיו עם X וQ.
דא עקא, לא צורפה כל אסמכתא להשתכרות בתקופה הרלבנטית (דוגמת תלושי שכר), גם לא לעניין הטיפולים הנפשיים (דוגמת קבלות, חוו"ד מומחה וכיוצ"ב) ולמעשה שום הוכחה לתמיכה בטענות Y.

במהלך חקירתו הנגדית אף הסתבר כי Y החל בטיפולים נפשיים רק לאחר הגשת התביעה.


כל שצירף Y הוא העתק מאישור בדיקה רפואית שערך מספר ימים לאחר האירוע בהמלצת קצינת משטרה לפי דבריו (נספח כ"ב לתצהירו).

יצוין כי הבדיקה הרפואית היום מיום 17.11.09, כאשר הארוע הנטען הינו מיום 13.11.09.
לדבריו של Y הוא פנה לקבלת תיעוד רפואי רק לאחר שקיבל המלצה מהחוקר המשטרתי, עת התלונן על התקיפה ביום 15.11.09, יומיים לאחר האירוע.
בנוסף, חלוף הזמן מהאירוע הנטען ועד הבדיקה הרפואית, גורם לכך שלא ניתן להתייחס לראיה זו (התעודה הרפואית שאינה ערוכה כדין) כראיה מספקת, כאשר ברור שY היה מתעד סימני מכות בצילום, לו היו כאלה.
יצוין עוד כי בתצהירו טוען Y כי הוכה בראשו ובגבו כאשר בתיעוד הרפואי האינדיקציה הנראית היחידה היא לפגיעה בצלעות, בידיים ובקרקפת.
לוחות הזמנים מלמדים כי Y לא ראה באירוע בחוף הצוק כאירוע מאיים או אלים, כיוון שהמתין יומיים עד שהלך להגיש תלונה במשטרה ועוד יומיים עד שפנה לרופא.
לא כך נוהג אדם שנקטו נגדו אלימות קשה לדבריו, והוא מרגיש מאוים עד כדי צורך בטיפולים נפשיים.


עוד יצוין כי Y בחר שלא להתייחס כלל בתצהירו ובסיכומיו לכימות הנזקים בגין רכיבי תביעה אלו ולא ציין כל עובדה קונקרטית הקשורה להפסדי שכר או טיפולים נפשיים, שהינם ברי פיצוי.
בנסיבות אלה לא הצליח Y לייצר תשתית ראייתית מספקת בקשר עם פגיעות גופניות ונפשיות שנגרמו לו באירוע, והפסדי השכר שנגרמו לו בגין כך.
לפיכך יש לדחות את תביעתו של Y בראש נזק זה.


הטרדות ופגיעה בפרטיות:


Y טוען, בין היתר, כי קיבל עשרות שיחות טלפון ממספרים חסויים שבהם הושמעו איומים קשים נגדו ונגד בני משפחתו, הן מצד גדעון והן מצד Q (ר' למשל סעיף 49 לתצהירו: "במשך כל אותה תקופה קיבלתי טלפונים מאיימים ממר X אשר איים עלי כי אם לא "ארד" מגב' אלונה ולא אפסיק לדרוש לראות את הילדה, יפגע בי ובשאר ילדי"), כי נסחט על-ידי השניים בעניין הכספים שאמור היה לשלם, כי זכה למעקבים ולביקורים תכופים בבית העסק שלו, כי שברו את שמשות רכבו, ועוד.

לראיה צירף Y העתקים מתלונותיו במשטרה שהגיש נגד גדעון בגין איומים, כמו גם תמלילי שיחות שקיים עמו גדעון.


חרף האמור, Y לא טרח להניח תשתית עובדתית וראייתית נאותה לביסוס טענותיו לגבי רכיב תביעה זה (לרבות לעניין מהות הפגיעה, ההפרות הנטענות ועל-ידי מי נעשו, וכיוצ"ב), וטענותיו נותרו בגדר טענות כלליות וסתמיות, ולאור הכחשותיהם של X וQ אין בידי לקבלן.
במצב דברים זה, אין מקום לפסוק לY את הפיצוי הנתבע על-ידו.


סיכומו של דבר


צו המניעה ההדדי, שכאמור ניתן ביום 18.1.12, הופך לקבוע.
התביעה הראשית מתקבלת באופן זה שY ישיב לX את הסך של 25,000 ₪, כמו כן, ישלם להם סך כולל של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.




התביעה הנגדית נדחית.
בנסיבות העניין, ישלם הנתבע (Y) הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד לתובעים (X) ולנתבע שכנגד 3 (Q), בסכום כולל של 15,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון