תביעה נגד קבלן שלד

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד קבלן שלד: רקע לפניי מנוחות תביעות כספיות הדדיות שעניינן בהסכם לביצוע עבודות בניית המשך שלד במשק 49 במושב ברק שנכרת בין הצדדים ביום 23.02.07. התביעה העיקרית הוגשה ע"י הקבלן (להלן: "הקבלן") לחיוב הנתבעים (להלן: "המזמינים") בתשלום יתרת התמורה המגיעה לו ע"ס 15,000 ₪ בגין העבודות שנקבעו בהסכם, וכן לתשלום התמורה בגין עבודות נוספות שביצע לבקשת המזמינים ואשר לא נכללו בהסכם ע"ס 22,500 ₪, ובסה"כ 40,910 ₪ כולל מע"מ. המזמינים התגוננו מפני התובענה העיקרית והגישו תביעה שכנגד לתשלום פיצוי כספי ע"ס 200,000 ₪ בגין אי השלמת העבודות המצוינות בהסכם; עיכוב בביצוע העבודות, ליקויים ופגמים בעבודות ושאר נזקים אחרים שנגרמו עקב אי מסירת אישור אכלוס (טופס 4), כמתחייב עפ"י ההסכם. גרסת הקבלן על-פי הנטען בתביעה העיקרית, ביום 23.02.07 נערך ונחתם בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות המשך הקמת שלד מכלונסאות ורצפה קיימים לפי תוכנית מהנדס, בתמורה לתשלום סך של 90,000 ₪ (להלן: "ההסכם"). הקבלן טוען, כי ביצע את מלוא העבודות מושא ההסכם במקצועיות ולשביעות רצונם של המזמינים. חרף האמור, לא שילמו האחרונים את מלוא התמורה המגיעה לו עפ"י ההסכם ונותר חוב בסך 15,000 ₪. מלבד עבודות אלו, ביצע הקבלן לבקשת המזמינים עבודות נוספות שאינן כלולות בהסכם ובתוכניות בהיקף של 22,500 ₪ (להלן: "העבודות הנוספות") שגם את תמורתן נמנעו המזמינים מלשלם. כל פניותיו של הקבלן אל המזמינים בדרישה לשלם את יתרת התמורה, לא נענו. מכאן התביעה שבפניי. לשם תמיכה בטענותיו, הגיש הקבלן חוות דעת מומחה מטעמו שצורפה לכתב ההגנה לתביעה שכנגד (נספח ד') ערוכה ע"י המהנדס, יוסף ליברמן, מיום 21.07.08, הן ביחס לעבודות הנוספות הנטענות והן ביחס לליקויים הנטענים במסגרת התביעה שכנגד. עוד תמך הקבלן את גרסתו בתצהיר עדות ראשית מטעמו. גרסת המזמינים המזמינים טוענים, כי דין תביעת הקבלן להידחות, על שני מרכיביה, ודין תביעתם הנגדית להתקבל, במלואה. לטענתם, החוב מושא התובענה העיקרית ע"ס 15,000 ₪ מהווה את התשלום האחרון שהיה על המזמינים לשלם לקבלן כנגד גמר ומסירה סופית של המבנה, כאמור בסעיף 4 להסכם. ברם, הקבלן לא קיים את חיוביו עפ"י ההסכם, לא השלים את העבודות ולא קיבל אישור בכתב מהמפקח בדבר גמר וסיום העבודות, ולכן אין המזמינים חייבים לפרוע את התשלום האחרון הנ"ל. באשר לעבודות הנוספות, נטען כי עבודות אלו אינן מעוגנות בהסכם, ולכן הנטל להוכיחן מוטל על כתפי הקבלן. הקבלן לא השכיל להוכיח את קיומן של העבודות הנוספות ואף לא את תמורתן. הלה לא תמך טענותיו, בהקשר זה, לא בכתב כמויות ולא בתוכניות, ולא הוכיח את אופן חישוב התמורה בגין העבודות הללו. לגבי הנישות המרוקאיות אשר מהוות את המרכיב העיקרי בעבודות הנוספות הנטענות, נטען כי עבודות אלו היו כלולות בהסכם, ומשכך אין הקבלן זכאי לכל תוספת בעדן. עוד טוענים המזמינים, כי הקבלן היפר את חיוביו עפ"י ההסכם ולא עמד בלוח הזמנים שנקבע בהסכם לעניין מועד תחילת העבודות, מועד סיומן ומשך ביצוען. סוכם בין הצדדים, כי מועד תחילת העבודה הוא ה- 23.03.07. ברם, בפועל החלו העבודות רק בחודש אפריל 2007. עוד בסעיף 5 להסכם נקבע, כי משך ביצוע העבודה הוא 4 חודשים מיום 23.03.07, היינו עד ליום 23.07.07. דא עקא, הקבלן לא עמד במועד זה וסיים את העבודות (בחלקן) באיחור ניכר. על כן, יש לחייב את הקבלן בפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם בסך 500 ₪ בצירוף מע"מ עבור כל יום של איחור. לשיטתם, מדובר באיחור של 230 ימים עד מועד הגשת התביעה שכנגד, ובסה"כ 115,000 ₪, בתוספת מע"מ מתקבל הסך של 132,825 ₪. המזמינים מלינים בתביעה שכנגד על אופן התנהלות הקבלן וצוותו במהלך ביצוע העבודות ואשר גרמה, לטענתם, לעיכוב הניכר. כך למשל, לא ביצע הקבלן את העבודות מושא ההסכם באופן רציף והיו הפסקות ארוכות במהלך העבודות. עוד נטען, כי הקבלן נהג להתחיל את יום העבודה בשעות לא מקובלות, העסיק צוות עבודה מצומצם, ביצע פרויקטים אחרים במקביל לפרויקט מושא ההסכם והשתמש בחומרים שהמזמינים סיפקו לו לטובת פרויקטים אחרים. עוד נטען, כי הקבלן נטש את האתר ביום 20.08.07, אף שהיה כבר באיחור של חודש ימים, ורק לאחר ששיגרו לו המזמינים ביום 27.08.07 מכתב התראה באמצעות עו"ד, נאות הקבלן לחזור לעבודה. הקבלן ביקש להחתים את המזמינים על מכתב ארכה שהוא בעצמו ניסח לביצוע העבודות עד ליום 30.09.07, כתנאי לחזרתו לעבודה וסיומה, אולם המזמינים סירבו לחתום על מכתב זה ועמדו על קיום הוראות ההסכם בעינן. נטען, כי גם לאחר שובו לעבודה באתר, המשיך הקבלן להיעדר מהשטח ולא עמד בלוח הזמנים שנקבע בהסכם. המזמינים מוסיפים וטוענים, כי הקבלן התחייב עפ"י ההסכם להמציא כבר במעמד החתימה אישור בדבר היותו קבלן רשום. לטענתם, הקבלן לא עמד בהתחייבותו זו והמציא אישור שכזה רק לאחר ביצוע התשלום הראשון. או אז, הופתעו המזמינים לגלות, כי הרישיון שהומצא אינו רשום ע"ש הקבלן. בהעדר אישור של קבלן רשום, כאמור, נבצר מהמזמינים לקבל לידיהם אישור אכלוס למבנה. עקב כך, לא ניתן היה לחבר את דירת מגוריהם בחיבור של קבע לחשמל, ולא ניתן היה להפעיל את יחידות הנופש שהקימו המזמינים ואשר היו מיועדות להשכרה. כתוצאה מכך, נגרם למזמינים הפסד הכנסה צפויה מהפעלת יחידות אלו בסך של 50,000 ₪. עוד עתרו המזמינים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 25,000 ₪, וכן פיצוי בגין אובדן הכנסה מעסק גינון בסך 30,000 ₪. מוסיפים המזמינים וטוענים, כי הקבלן לא השלים את מלוא העבודות כפי שנקבע בהסכם. עוד נטען, כי הקבלן ביצע את העבודה בצורה רשלנית והותיר בנכס ליקויים שחלקם בעלי אופי מסוכן. המזמינים הגישו חוות דעת הנדסית מטעמם ערוכה ע"י המהנדס, משה מלכה, מיום 14.01.08, אשר העריך את עלות תיקון הליקויים וההשלמות בסך של 78,771 ₪. המזמינים טוענים, כי מסרו בידי הקבלן רשימה של השלמות וליקויים ביום 05.10.07, אולם מדובר, לטענתם, ברשימה חלקית בלבד שהוכנה ע"י הנתבע 1 בעצמו, תוך הפניית הקבלן אל המפקח מטעם המזמינים לקבלת הערותיו. עוד נטען, כי המפקח הוזמן ע"י הצדדים בתחילת חודש נובמבר 2007 לבדיקת העבודה לצורך ביצוע השלמות דרושות ותיקון הליקויים הקיימים. ברם, הקבלן נענה באופן חלקי לדרישות המפקח וביצע ביום 15.11.07 תיקונים בודדים במבנה. לחלופין, בהנחה כי טענות הקבלן שבתביעה העיקרית תתקבלנה, באופן חלקי או מלא, הרי שעומדת למזמינים טענת קיזוז, מהכספים המגיעים להם בגין האיחור במסירה עפ"י ההסכם, ההשלמות הדרושות והליקויים הקיימים בעבודות. המזמינים תמכו את גרסתם בתצהיר עדות ראשית של ההנדסאי, ישראל משה, אשר ביצע את הפיקוח על העבודות כפי שנקבע בהסכם ותצהיר עדות ראשית נוסף מטעם הנתבע 1. טענות הקבלן ביחס לתביעה שכנגד הקבלן טוען, כי אין כל ממש בתביעה שכנגד שהגישו המזמינים והיא נועדה לשמש כמשקל נגד לתביעתו. הא ראיה - לא קדמה לתביעתו כל פנייה מצד המזמינים לעניין העבודות מושא ההסכם. טענותיהם של המזמינים לעניין איכות העבודות, מועד סיומן והנזקים הנטענים, עלו לראשונה בגדר התביעה שכנגד ולצרכי ניהול ההליך בלבד. באשר לעבודות הנוספות, נטען כי המזמינים לא התייחסו כלל לעבודות הנוספות ואף לא התכחשו להן במסגרת התצהיר שהגיש הנתבע מס' 1. שתיקה זו, מהווה הודאה בקיומן של העבודות הנוספת. בדומה לכך, גם המפקח מטעם המזמינים לא התייחס לעניין העבודות הנוספות בתצהירו וכך גם המומחה מטעם המזמינים, למעט הנישות המרוקאיות שלגביהן נטען כי הן נכללו בגדר ההסכם. מנגד, בחוות דעתו של המומחה מטעם הקבלן, נמצאה התייחסות מפורטת לעבודות הנוספות שביצע הקבלן, תוך השוואת העבודות המצוינות בתוכניות ובהסכם אל מול העבודות שבוצעו בפועל בשטח. לעניין העיכוב הנטען במסירת העבודות, המזמינים לא השכילו להוכיח כי העיכוב במסירת העבודות ארע באשמתו של הקבלן, ולא הצביעו על תאריך מדויק שבו, לטענתם, נמסרה העבודה. ככל שהיו עיכובים (דבר המוכחש), הרי שהדבר נגרם באשמתם של המזמינים הן עקב התוספות שדרשו ואשר חרגו ממסגרת ההסכם, הן בשל דחיית מועד תחילת ביצוע העבודות בהסכמת הצדדים באופן שעיכב בהתאם את מועד מסירת המבנה, והן בעקבות אי אספקת חומרי העבודה ע"י המזמינים מבעוד מועד. באשר לטענת המזמינים בדבר הליקויים וטיב העבודות, נטען כי העבודות בוצעו כשהקבלן נמצא תחת מעקב ופיקוח הנדסי של המפקח מטעם המזמינים שאישר כל שלב משלבי הבניה השונים. הקבלן לא הכחיש, כי נדרש לבצע תיקונים בעבודות בטרם מסירת הנכס סופית לידי המזמינים ואף הציג רשימת תיקונים שהועברה אליו ע"י הנתבע 1 ביום 05.10.07 (נספח ג' לתצהיר התובע). הקבלן טוען כי ביצע רשימה זו של תיקונים והשלמות במלואם. הא ראיה - לאחר מסירת הנכס לא באה כל דרישה מטעם המזמינים לביצוע תיקונים או השלמות נוספים מעבר לאמור ברשימה. הקבלן שולל מכל וכל את טענת המזמינים, לפיה נדרש לבצע תיקונים והשלמות ע"י המפקח מטעם המזמינים בחודש 11/07 וטוען, כי הרשימה שנמסרה לו ביום 05.10.07 הינה סופית ומוכיחה כי בשלב זה העבודות הגיעו לסיומן. בהקשר זה, סומך הקבלן את יתדותיו על חוות דעת המומחה מטעמו בהיותה מפורטת, מנומקת ונתמכת בראיות כדבעי (כגון תמונות ותוכניות). מנגד, תוקף הקבלן את חוות דעת המומחה מטעם המזמינים וטוען, כי מדובר בחוות דעת מגמתית שאינה מבוססת כלל ועיקר. באשר לסוגיית הקבלן הרשום, נטען כי מדובר בטענה חסרת משקל ואין בה כדי להוות עילה לשלילת התמורה לה זכאי הקבלן על פי ההסכם, שכן עובדה זו לא הפריעה למזמינים, אשר פעלו על פי ההסכם לאורך שלביו השונים, גם כאשר מסר להם הקבלן כי הוא אינו קבלן רשום, אלא קבלן מבצע בלבד. לעניין הנזקים, טוען הקבלן כי המזמינים לא השכילו להוכיח את ההפסדים הנטענים וכי טענותיהם, בהיבט זה, הינן טענות בעלמא ללא כל תימוכין. הסדר דיוני הצדדים הגיעו לכדי הסכמה דיונית, לפיה יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]ף תשמ"ד - 1984, על סמך החומר הקיים בתיק ולאחר הגשת סיכומים בכתב. דיון ומסקנות אחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק, בכתבי הטענות ובתצהירי העדות הראשית על נספחיהם, אני בדעה כי יש לקבל את התביעה העיקרית, במרביתה, ולקבל את התביעה שכנגד, בחלקה הקטן בלבד, כפי שיפורט להלן: גדר המחלקת אין חולק, כי ביום 23.02.07 התקשרו הצדדים בהסכם, לפיו התחייב הקבלן לבצע עבודות השלמת שלד לביתם של המזמינים השוכן במושב ברק, וזאת בתמורה לתשלום סך של 90,000 ₪. יצוין, כי ההסכם מפרט את העבודות שנשכר הקבלן לבצע עבור המזמינים ומכיל הוראות מפורשות לעניין מועד תחילת העבודות (23.03.07), מועד סיומן (23.07.07), וכן תקופת התמשכות העבודות (4 חודשים). בנוסף, נקבעו בהסכם תנאי תשלום התמורה ומועדם, בהתאם להתקדמות שלבי העבודה. השאלות הניצבות להכרעה בתיק דנן הן כדלקמן: הראשונה, עוסקת בשאלה האם זכאי הקבלן ליתרת התמורה (התשלום האחרון) וכן לתמורה בגין עבודות נוספות. השנייה, עוסקת בשאלה האם הציג הקבלן בפניהם כי הוא קבלן רשום, האם הייתה הסכמה כי האישור שיינתן יהיה של קבלן מורשה אחר, זולת התובע אך מטעמו. האם הדבר מהווה הפרה של ההסכם המזכה בפיצוי כספי ומה הנזק שנגרם למזמינים בגין כך (טופס 4). השלישית, עוסקת בשאלה האם חל עיכוב בביצוע העבודות המזכה את המזמינים בפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם. הרביעית, עוסקת בשאלת הליקויים הנטענים במבנה והמזכים את המזמינים בפיצויים בשים לב לחווות הדעת הקוטביות שהוגשו ע"י הצדדים. להלן אדון בשאלות שבמחלוקת לפי סדר הבאתן. יתרת התמורה המוסכמת כפי שכבר צוין לעיל, התביעה העיקרית של הקבלן נסמכת על שני אדנים: יתרת התמורה המוסכמת בסך 15,000 ₪ וכן עלות העבודות הנוספות שאינן כלולות בהסכם. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המזמינים שילמו לקבלן סך של 75,000 ₪ ונותר תשלום אחרון בסך 15,000 ₪ בגין העבודות מושא ההסכם, שלא שולם כלל לקבלן. עפ"י סעיף 4 להסכם, סכום זה היה אמור להיות משולם עם גמר העבודות ומסירה סופית של החזקה במבנה לידי המזמינים. כאמור, המזמינים אינם מכחישים, כי לא העבירו לקבלן את התשלום האחרון ע"ס 15,000 ₪, אך טוענים כי הדבר נבע מזכותם לקיזוז, בין היתר, בשל העיכוב במסירת העבודות, הליקויים שנותרו במבנה וההשלמות הנדרשות. כאמור בסעיף 4 להסכם, השלב השישי והאחרון בהליך הבניה הינו "מסירת בית סופית כולל קיר מחורר בחוץ (רקפת) סיום הבית- 15,000 ₪ כולל מע"מ". בשלב זה התגלעו המחלוקות בין הצדדים, כאשר המזמינים טוענים, מחד גיסא, כי המפקח לא נתן אישור גמר וסיום עבודות בעקבות ליקויים שנתגלו במבנה והשלמות נדרשות שהקבלן סירב לבצע, למעט תיקונים בודדים. הקבלן טוען, מאידך גיסא, כי העבודות הושלמו במלואן והליקויים תוקנו בשלמותם בהתאם לרשימת תיקונים שמסר המזמין בידיו בטרם נמסרה החזקה בנכס לידי המזמינים. בנקודה זו, אני מעדיפה את גרסת הקבלן על פני גרסת המזמינים והמפקח מטעמם, ואבהיר. מהעדויות והמסמכים שבפניי אני למדה, כי הקבלן סיים את עבודות השלד וקיבל לידיו מהמזמין (הנתבע 1) רשימה של תיקונים והשלמות ביום 05.10.07 (נספח ג' לתצהיר הקבלן). מעיון ברשימה, ניתן ללמוד כי עסקינן ברשימה סופית, שניתנה לאחר שכבר בוצעו עבודות השלד ע"י הקבלן, זאת בשים לב לטיב ואופי המשימות שנדרשו מן הקבלן, כגון סגירת חורים, חיתוך ברזלים בולטים, פינוי פסולת ופינוי ציוד מהאתר על מנת להכשיר את השטח לצרכי התקדמות בשלבי הבנייה וכניסת בעלי מקצוע אחרים (ראו למשל סעיפים 9, 10, 14, 15, 16 ו- 17 לרשימה). יתרה מזו, מעיון בחוות דעת המומחה מטעם המזמינים שערך ביקור במבנה ביום 14.01.08 (3 חודשים ממועד הרשימה), נמצא כי הבית מטויח וצבוע בחלקו הפנימי. אין כל אזכור בחוות דעת המומחה מטעם המזמינים לתיקונים וההשלמות שצוינו ברשימה, ללמדך כי תיקונים והשלמות אלו כבר בוצעו ע"י הקבלן, כגרסתו. לאור זאת, אני קובעת כי התיקונים וההשלמות המנויים ברשימה בוצעו ע"י הקבלן בטרם מסירת הנכס. לא מצאתי לאמץ את גרסת המזמינים והמפקח מטעמם, כי ביקשו בע"פ מהקבלן בחודש 11/07 לבצע תיקונים והשלמות נוספים מעבר לאמור ברשימה הנ"ל. גרסה זו אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון והשכל הישר. זאת משום, שהמפקח אינו מפרט בתצהירו מהם התיקונים וההשלמות הנדרשים, וגרסתו בעניין זה נותרה כללית ובלתי מפורטת באופן הפוגם במהימנותו. יתרה מזאת, בטרם הגשת התביעה שכנגד ביום 11.02.2008 לא הוכיחו המזמינים כי הייתה פניה מטעמם או מטעם המפקח אל הקבלן בנושא זה, במיוחד שהוכח בפניי כי הבנייה בנכס התקדמה אל שלבי הטיוח והצבע עוד בטרם הוגשה התביעה שכנגד. התנהלות זו אינה הגיונית, משום שהוכח בפניי כי לכל משך עבודות השלד היו המזמינים מלווים הן מקצועית ע"י המפקח מטעמם והן משפטית ע"י עו"ד (ששיגר מכתב התראה ביום 27.08.07). בנוסף, מסירת תיקונים והשלמות ע"י המפקח לקבלן בע"פ אינה תואמת את הוראות ההסכם שמחייבות את המזמנים והמפקח להגיש רשימת תיקונים והשלמות לקבלן בכתב. לאור האמור, אני קובעת כי הקבלן זכאי לתשלום הסופי והאחרון ע"ס 15,000 ₪, כפוף לטענת הקיזוז, מלאה או חלקית, במידה ותתקבל גרסתם של המזמינים בנושא העיכובים והליקויים בעבודות. העבודות הנוספות האדן השני עליו נסמכת התביעה העיקרית נוגע לטענת הקבלן בדבר תמורה המגיעה לו בגין תוספות נטענות ע"ס כולל של 22,500 ₪, והמפורטות בסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית. אי-לכך, מתעוררת השאלה האם השינויים והתוספות שבוצעו ע"י הקבלן, כטענתו, מזכים אותו בתוספת תשלום מעבר לתמורה המוסכמת שנקבעה בהסכם, או שמא עסקינן בעבודות שכלולות כבר בהסכם. עיון בהסכם מלמד, כי לא נמצאה הוראה מפורשת המסדירה את סוגיית התוספות והשינויים אשר ידרשו, במידה ויידרשו, בשלבי ביצוע ההסכם. אמנם, נקבע בהסכם כי מר ישראל עידן, ממונה כמהנדס המפקח על אישור תנאי התשלום בעבור כל שלב משלבי הבניה, אך לא נמצא הוראה מפורשת הקובעת כיצד ינהגו הצדדים במידה ויתעורר הצורך בביצוע שינויים ו/או תוספות מסיבות שונות, כגון לפי דרישה של המזמינים ו/או המפקח מטעמם או כתוצאה מנסיבות אחרות שתעוררנה במועד ביצוע העבודות, כנהוג וכמקובל בהסכמים מסוג זה. כל שנקבע בהסכם הוא, כי הקבלן "לא יבקש לאחר סגירת חוזה זה ותחילת עבודה, תשלום נוסף עבור חומרים ועבודה זולת הסכום הכתוב בהסכם זה" (סעיף 2.4 להסכם). משטען הקבלן, כי הוא ביצע תוספות אשר לא נכללו בהסכם, מוטלת עליו חובת ההוכחה כי הוא ביצע עבודות אשר לא בא זכרן בהסכם על נספחיו, לפי דרישת המזמינים או המפקח מטעמם, וכן העלות הנדרשת בגין עבודות אלו. לצורך כך, הגיש הקבלן חוות דעת מומחה מטעמו אשר מתייחסת, בין היתר, לסוגיית התוספות והשינויים. מנגד, גרסת המזמינים בהקשר זה עברה תמורות ושינויים. תחילה, טענו המזמינים בכתב ההגנה (סעיף 14), כי "סוכם בהסכם כי תמורת העבודה הינה בסך של 90,000 ₪ לפי שלבי תשלום הקבועים בהסכם (מבוססים על שלבי ביצוע). כפי שניתן לראות לא סוכם דבר לגבי ביצוע תוספות" (הדגשה במקור). ברם, באותה נשימה נרשם בכתב ההגנה דברים המעידים, כי טענות הקבלן בנושא זה, כולן או בחלקן, אינן משוללות מן היסוד. כך נאמר ע"י המזמינים בסעיף 36 לכתב ההגנה: "יצויין כי נדרשו מספר תוספות קטנות מהתובע אשר ביצוען נאמד בכ-4 ימי עבודה לכל היותר". סתמו הנתבעים ולא פירטו. יתרה מזו, הוסיפו המזמינים וטענו כי בשום שלב לא דובר על תשלום בפועל עבור ביצוע התוספות (סעיף 36 לכתב ההגנה). לעומת זאת, בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 1 לא הייתה כל התייחסות בנוגע לעבודות הנוספות הנטענות. לאור גרסתם הפתלתלה של המזמינים, אשר מצד אחד מאשרים כי ביקשו מהקבלן ביצוע תוספות ושינויים, אך נמנעים מלפרט כדבעי בפני בית המשפט את טיב העבודות ומהותן, ומצד שני מכחישים את ביצוע התוספות והעדרן מההסכם, אני מעדיפה את גרסת הקבלן בנקודה זו וקובעת כי הקבלן זכאי לתשלום בגין תוספות, ככל שיוכחו תמורתן ואי כלילתן בהסכם. חיזוק למסקנתי זו אני מוצאת דווקא בתצהירו של המפקח ובחוות דעת המומחה מטעם המזמינים אשר לא טרחו להתייחס כלל לעבודות הנוספות הנטענות. אף שלתצהיר העדות הראשית של המפקח נועדה חשיבות לסוגיות הנתונות במחלוקת בין הצדדים, לא התייחס הלה בתצהירו לסוגיית התוספות והשינויים, למעט למרכיב הנישות המרוקאיות שלגביהן נטען כי הן כלולות מלכתחילה בהסכם ובתכניות. כך גם המומחה מטעם המזמינים, שלא הזכיר כלל את נושא התוספות הנטענות. לאור האמור לעיל, כל שנותר לקבוע הוא מה הן אותן תוספות בגינן זכאי הקבלן לתשלום ומהי עלותן. את יתדות גרסתו לעניין העבודות הנוספות סומך הקבלן על חוות דעת מומחה מטעמו, ובה סקר האחרון את התוספות אחת לאחת, כדלקמן: "עפ"י התכניות אשר נמסרו לקבלן, בכניסה לחדר שינה הכולל בתוכו ג'קוזי בשתי יחידות הדיור, הותקנו קירות בגובה 2.00 מ' ועמוד אחד בקצה הקיר וללא עמוד בקצה קיר השני. ראה נספח ב', עם הרישום בתכנית- 'קיר גובה רקפת 2.0 מטר'. הדייר ביקש מהקבלן לצקת עמוד נוסף ליד קיר השני בכל יחידת דיור והקבלן התקין את העמודים הנוספים במידות של 20/20 ס"מ כל אחד, ובגובה עד לתקרה. ראה נספח א'2...". לדעת המומחה, לקבלן מגיע תשלום נוסף עבור יציקת העמודים הנוספים שאינם כלולים בהסכם (סעיף 1(א) לחוות הדעת). עוד אישר המומחה, כי הקבלן זכאי לתשלום נוסף עבור בניית קיר נוסף, כאשר עפ"י התוכנית יש לבנות את הדפנות של הנישות מבלוק בעובי של 10 ס"מ. בפועל, בנוסף לקיר בעובי של 10 ס"מ, המזמין ביקש מהקבלן לבנות קיר נוסף בעובי של 15 ס"מ. משכך, עובי הקיר הינו 25 ס"מ במקום 10 ס"מ כפי שמופיע בתכנית. עוד נאמר ע"י המומחה, כי הקבלן זכאי לתוספת תשלום בגין יציקות השלמות דקורטיביות מעל הדלתות, כאשר לשיטתו עפ"י ההסכם התחייב הקבלן לבנות מחיצות פנימיות לפי תכנית אדריכלית בעובי של 10 ס"מ. בפועל, למחיצות בעובי האמור ביקש המזמין לצקת השלמה דקורטיבית מעל הדלתות בעובי של כ- 5 ס"מ (סעיף 2 לחוות דעת). באשר לטענת הקבלן בדבר ביצוע 3 נישות מרוקאיות, כתוספת המזכה אותו בתשלום בסך של 13,500 ₪ + מע"מ, שלגביה טוענים המזמינים כי הינה כלולה בהסכם עצמו, לא מצאתי לשעות לגרסת הקבלן בנושא זה. ב"הואיל הראשון והשני וגם בסעיף 2.1 להסכם נכתב, כי העבודות כוללות "בניית נישות פנימיות לפי תוכנית אדריכלית לפי שבלונות שהוכנו מראש על ידי המזמין". בסעיף 2 לחוות דעת המומחה מטעם המזמינים נאמר, כי "3 נישות בקירות בסגנון מרוקאי (פינות ישיבה) נמצאות בתוכנית". גם חוות דעת המומחה מטעם הקבלן תומכת במסקנתי זו, ובה נכתב כי "עפ"י ההסכם הקבלן התחייב לבנות נישות פנימיות לפי תכנית אדריכלית. ראה נספח ו'. בפועל, בנוסף לנישות פנימיות הדייר ביקש לפני הנישות לצקת קירות דקורטיביים, אשר אינם מופיעים בתכנית אדריכלות" (סעיף 2 לחוות הדעת). אי-לכך, קבע המומחה מטעם הקבלן כי לאחרון מגיע תשלום נוסף אך עבור יציקת הקירות הדקורטיביים הנוספים, ולא עבור הנישות המרוקאיות אשר ממילא כלולות בהסכם. נוכח האמור, ראיתי לאמץ את קביעת המומחה מטעם הקבלן על שני נדבכיה ביחס לנישות המרוקאיות, היינו 3 הנישות המרוקאיות אכן היו חלק מהתכנית ולכן אין מקום לזכות את הקבלן בעלותן, ואילו יציקת הקירות הדקורטיביים אשר לא הופיעו בתכנית המקורית ובהסכם, חייבים המזמינים לשאת בתשלום שכר העבודה בגינם שאותו אני מעריכה בסך של 1,500 ₪. באשר לסוגיית העלויות, אמנם מומחה הקבלן לא התייחס לעלויות התוספות, וכל שנאמר בחוות דעתו הוא, שבכל אותם סעיפים בהם רשום כי הקבלן ביצע עבודה נוספת לפי דרישת המזמין, רשאי הקבלן להגיש חשבון בגין עלות העבודה. עם זאת, נקב הקבלן בעצמו בעלות העבודות הנוספות, וקביעתו זו כלל לא נסתרה ע"י המזמינים באמצעות חוות דעת המומחה מטעמם. אשר על כן, ובשים לב לכך שמלאכת קביעת המחירים הינה חלק ממומחיותו ומקצועיותו של הקבלן, אני מאמצת את העלויות הנקובות בתצהירו בגין עבודות נוספות, המסתכמות בסך של 10,500 ₪ + מע"מ כחוק (למעט הנישות המרוקאיות). סוגיית הקבלן הרשום עיון בהסכם שנחתם בין הצדדים (פסקה ראשונה) מעלה, כי הצדדים התייחסו לסוגיה זו בהאי לישנא: "חוזה זה מותנה תקף אך ורק לאחר הצגה וצילום רישיון קבלן רשום לבניית שלד ולאחר גמר ביצוע כל השלד יחתום בעל הרישיון של הקבלן הרשום על סיום ביצוע השלד בטופס של מועצה איזורית גלבוע שיינתן על ידי המזמינים". אין חולק, כי אישור זה לא הוצג במעמד החתימה על ההסכם. לטענת הקבלן, המזמינים וויתרו על דרישה זו ומנגד טוענים המזמינים, כי הקבלן הוליך אותם שולל, עת ביקש דחיית הצגת האישור לאחר התשלום הראשון, ולאחר מכן הציג אישור קבלן רשום שאינו רשום על שמו. עקב מחדליו של הקבלן, לא הצליחו המזמינים לקבל אישור אכלוס, לא לדירת המגורים ולא ליחידות האירוח. הקבלן אינו מכחיש כי הוא אינו קבלן רשום, אך טוען כי הדרישה לה התחייב בהסכם אינה כוללת דרישה אישית, כי הוא בעצמו קבלן רשום, אם כי הוסכם שיביא אישור של קבלן רשום "מטעמו", וכך הוא עשה. סעיף 14 (א) לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק רישום קבלנים") קובע, כי "לא יבוצעו עבודות הנדסה בנאיות שהיקפן הכספי או מהותן המקצועית חורגים מהתחום שנקבע בתקנות באישור ועדת הכלכלה, אלא ע"י קבלן רשום שקיבל רישיון לפי סעיף 3(ג) לענפים או לענפי משנה של עבודות אלה". סעיף 14(ב) לחוק מורה, כי "בהיתר שנתנה הועדה המקומית לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן- חוק התכנון), לביצוע עבודות הנדסה בנאיות שסעיף קטן (א) חל עליהן, יראו כאילו הוראת סעיף קטן (א) היא תנאי מתנאי ההיתר ועבודות הנדסה בנאיות לפיו יבוצעו בכל שלב משלביהן עד לסיומן בידי קבלן רשום בפנקס הקבלנים". ביצוע עבודות הנדסה בנקאיות בניגוד לאמור בחוק מהווה עבירה פלילית לפי סעיף 16(1) לחוק. על-פי תקנה 1 לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (היקף כספי ומהות מקצועית), תשמ"ד-1984 נקבע, כי היקפן הכספי של עבודות הנדסה בנאיות באתר בניה אחד בכל ענף עבודה עומד ע"ס של 76,616 ₪ במועד הרלוונטי לתביעה (ק"ת תשס"ו מס' 6459 מיום 5.2.2006 עמ' 452- הודעה תשס"ו-2006; תחילתה ביום 1.1.2006). לפי תקנה 2 לתקנות הנ"ל, "עבודות הנוגעות לשלד של מבנה יבוצעו בידי קבלנים רשומים בלבד- אף אם אין היקפן הכספי חורג מן האמור בתקנה 1". בשים לב למהות ההסכם שבענייננו (המשך בניית שלד לאחר הקמת רצפה וכלונסאות קיימים), ולפעולות הכנת השלד המפורטות בו, אין ספק כי הוראות החוק ותקנותיו חלות על הסכם זה, בין היתר, כי ביצוע עבודות בניית שלד חובה שתיעשה ע"י קבלן רשום. עיון בהסכם מעלה, כי הצדדים נתנו את דעתם לכך ששומה על הקבלן המבצע להיות קבלן רשום, וכי "חוזה זה מותנה תקף אך ורק לאחר הצגה וצילום רישיון קבלן רשום לבניית שלד". אולם, חרף תנאי זה, לא הציג הקבלן במעמד החתימה על ההסכם ואף לא במועד סמוך לאחר מכן, צילום רישיון קבלן רשום לעיונם של המזמינים. גם המזמינים לא עמדו על המשמר משלא דרשו מהקבלן להמציא רישיון שכזה לידיהם. אף כאשר שיגרו בעצמם ובאמצעות בא-כוחם מכתבים לקבלן בדבר ביצוע ההסכם בעקבות מחלוקות אחרות שנתגלעו ביניהם, לא מצאו לנכון המזמינים אף בשלב זה לעמוד על המצאת אישור רישיון קבלן רשום, אף שדרשו חזרת הקבלן לאתר לצורך השלמת העבודות. התנהלות זו של המזמינים מעידה, כי הם חפצו בקיום ההסכם ע"י הקבלן, חרף אי מילוי דרישת המצאת רישיון קבלן רשום. עם זאת, ביצוע בנייה מסוג זה מהווה לפי הוראות החוק והתקנות דרישה מהותית, אשר הפרתה מגיעה לכדי עבירה פלילית. יתר על כן, בהיבט החוזי שבדבר, הטיעון הפתלתל שמעלה הקבלן, ולפיו הוא התחייב להביא קבלן רשום "מטעמו", אינו אלא המצאת מטרית קבלן רשום, להפיכתו של ההסכם מושא התובענות ל-"חוזה למראית עין", בו הוא מבקש כי במישור היחסים החוזי בינו לבין המזמינים יוסוו יחסים אחרים ו/או נוספים בהם הוא ועובדיו יבצעו את העבודות בפועל, כאשר האישור יינתן ע"י קבלן רשום אחר מטעמו, שעד כה לא התבררה זהותו. אין להכביר מילים, כי דרך זו אינה דרך המלך אליה התייחס המחוקק לביצוע עבודות מן הסוג לו התחייב הקבלן, ומשהגיע הסכסוך בין הצדדים לכותלי בית משפט זה, אין בית המשפט יכול להתעלם מאי תקינות מהלכים אלה. בסעיפים 14-17 לכתב ההגנה התייחסו המזמינים לסוגיית הקבלן הרשום והודו, בין היתר, כי הקבלן אכן מסר להם רישיון קבלן רשום, אך זה האחרון היה רשום על שמו של אדם אחר שלא נכח בשטח בכל שלבי הבנייה. ברם, המזמינים לא ציינו באיזה שלב נמסר להם רישיון זה, מועד מסירתו, פרטיו, זהות הקבלן האחר ואף לא הסבירו הכיצד נמנע מהם לקבל את טופס האכלוס על אף הרישיון שניתן להם כאמור. כעת ניצבת השאלה, מהי הנפקות המשפטית הנובעת מהסכם שכזה. בענייננו, ביצוע העבודות באמצעות הקבלן, שאיננו קבלן רשום, מהווה מעשה בלתי חוקי והפרה של תנאי החוזה והוראות הדין (ע"א 195/84 עיריית נהריה נ' יטח ימין (10.08.1986). אמנם, נכון הדבר כי במעמד החתימה התנו המזמינים את תוקפו של ההסכם בהמצאת רישיון קבלן רשום, אך התנהלותם לאחר מכן מעידה כי הם לא נתנו לאלמנט זה חשיבות מכרעת, והדבר לא היווה מבחינתם עילה לביטול ההסכם ואף חתרו למימוש ההסכם עד תום. גם לאחר שהקבלן המציא להם רישיון של קבלן רשום אחר, כמסווה לפעולותיו, גם אז לא ביקשו המזמינים לבטל את ההסכם. בהתנהלות זו של המזמינים, מתקיים יסוד חוסר תום הלב ואי-הגינות במעשיהם, אשר מהווה אשם תורם מצידם, שכן הם חפצו בקיום ההסכם, חרף טענותיהם לעניין המצאת אישור קבלן רשום, שעה שחתמו על ההסכם ואפשרו את תחילת העבודות והמשכן, והכול מבלי שהומצא להם האישור הנדרש. בע"א 2242/03 אברהם נ' רשאד (18.07.2005) [להלן: "עניין אברהם"] עמדה כבוד הנשיאה דורית ביניש (כתוארה אז), על השיקולים העומדים בפני בית המשפט עת מגיע לפתחו הסכם לביצוע עבודות הנדסה בנאיות על ידי קבלן לא רשום, בניגוד להוראות החוק, כאשר המזמין חפץ בקיום ההסכם חרף אי החוקיות שבו (ראו פסקאות 15 ו- 16 לפסק הדין). נקבע (פסקה האחרונה לסעיף 16): "בהביאנו בחשבון את מידת חומרת מעשיהם של המערערים-הניזוקים, אל מול אשמם של המשיבים-המזיקים, אשר התנהגו ברשלנות חמורה ואף עברו עבירות פליליות, אין טובת הציבור מחייבת נעילת שערי בית המשפט בפני המערערים. אמנם אין להתעלם מחומרת מעשיהם של המערערים, אך זו תבוא לידי ביטוי במידת האשם התורם אשר תיוחס להם בעת חלוקת האחריות לנזק". ההסכם בו עסקינן לביצוע עבודות בניה עם הקבלן שאינו רשום בפנקס הקבלנים נגוע באי חוקיות וסותר את התכלית שחוק רישום הקבלנים לעבודות הנדסה בנאיות בא להגן עליה. במצב כזה, בו המזמין הסכים לביצוע עבודות השלד ע"י הקבלן ללא המצאת אישור קבלן רשום, באופן המנוגד למוסכם ולהוראות הדין; מעולם לא עתר לביטול ההסכם מכוח עילה זו, אלא להיפך פעל למימושו עד תום, ורק כאשר הוגשה כנגדו תביעת הקבלן, או אז טען לאי קיומו של תנאי זה, ובשים לב לכך שאין להכשיר פעולה זו של הצדדים כפי שנפסק בעניין אברהם הנ"ל, אני מטילה על המזמינים אשם תורם בשיעור 40% מסך הנזק שייפסק לטובתם, במידה וייפסק. בהקשר זה יצוין, כי טענות המזמינים בדבר הפסד הכנסה צפויה מהפעלת יחידות האירוח, וכן הפסד הכנסה מעסק הגינון נטענו בעלמא וללא ביסוס ראייתי, ולכן לא מצאי לפסוק כל פיצוי בגין ראשי נזק אלה. העיכוב בביצוע העבודות עיון בהסכם מלמד, כי הצדדים נתנו את דעתם באשר למועדי תחילת וסיום העבודות, ובו נקבע כי מועד תחילת העבודה הינו בתאריך 23.03.07 ומועד סיום העבודות נקבע "כארבעה חודשים מיום תחילת העבודה" (סעיף 5.1 להסכם), קרי עד ליום 23.07.07. במעמד החתימה על ההסכם, הצהיר הקבלן כי "אי ביצוע של העבודות כולן או חלקן, או ביצוע העבודות באיחור שלא על פי לוח הזמנים כמפורט בחוזה: כארבעה חודשים מיום תחילת העבודה מתאריך תחילת עבודה-23.3.07 וכן אי ביצוע כל העבודות כולן או חלקן כמפורט בהסכם עלול להסב למזמינים נזקים כבדים" (סעיף 5.1 להסכם). סעיף 5.3 להסכם קובע פיצוי מוסכם למקרה של פיגור בביצוע העבודות: "מבלי לפגוע באמור בס"ק 5.1 ומכל יתר הסעדים העומדים למזמין על פי החוק ו/או מכורח הסכם זה מתחייב בזאת הקבלן לשלם למזמינים עבור כל יום איחור בביצוע העבודות פיצוי קבוע ומוסכם מראש בסך השווה ל-500 ₪ כולל מע"מ". מהעדויות והמסמכים שהונחו בפניי עולה, כי העבודות לא התחילו במועד שנקבע בהסכם, קרי 23.03.07, אלא בתחילת חודש אפריל 2007, היינו באיחור של 9 ימים. עוד עולה, כי במהלך ביצוע העבודות נתגלעו בין הצדדים מחלוקות שהביאו להפסקת זמנית בעבודה לתקופה בת חודש ימים, החל מיום 20.8.07 ועד ליום 20.9.07. עקב הפסקה זמנית זו, שיגרו המזמינים ביום 27.08.07 מכתב התראה, באמצעות עו"ד, אל הקבלן ובו דרשו את חזרתו של האחרון לאתר. עוד אין חולק, כי בהמשך יישבו הצדדים את ההדורים ביניהם, במישרין, שלא באמצעות עורך דינם של המזמינים, ובכך התאפשר שובו של הקבלן אל האתר והמשך העבודות (ראו מכתב המזמינים מיום 20.09.07 - נספח ב' לכתב התביעה). עוד אין מחלוקת בין הצדדים, כי העבודות לא נמסרו במועד המוסכם שנקבע בהסכם. בנושא זה היו חלוקים הצדדים, שכן מחד גיסא טען הקבלן, כי העבודה נמסרה סופית בחודש 10/07, ואילו המזמינים גרסו כי העבודות כלל לא נמסרו סופית לידיהם וכי הפעם האחרונה בה נכח הקבלן באתר הייתה ביום 15.11.07, עת ביצע מספר בודד של תיקונים. בנוסף, חלוקים הצדדים בדעתם באשר לסיבת העיכוב, כאשר טוען הקבלן כי העיכוב נגרם באשמתם של המזמינים משלל סיבות, כגון אי אספקת חומרי העבודה מבעוד מועד וכן ביצוע התוספות אשר הצריכו פרק זמן נוסף מעבר לקבוע בהסכם, בעוד שהאחרונים מטילים את האחריות לעיכוב על שכמו של הקבלן שלא ביצע, לטענתם, את העבודה ברציפות והרבה להיעדר מן האתר. המזמינים תמכו את גרסתם בתצהיר המפקח אשר טען בסעיף 5, כי "העבודה לא בוצעה ברציפות באתר והיו הפסקות ארוכות במהלך הבנייה. עקב כך נגרם איחור לפי ההסכם". לאור האמור, השאלה הניצבת כעת להכרעה היא, האם זכאים המזמינים לפיצוי כספי בגין האיחור שחל בתחילת העבודות, איחור במהלך ביצוע העבודות וכן האיחור במסירתן של העבודות, אם לאו. באשר למועד תחילת העבודה, כפי שכבר צוין לעיל הקבלן תלה את סיבת העיכוב בהתחלת העבודה באי אספקת חומרי העבודה ע"י המזמינים מבעוד מועד. מנגד, שללו המזמנים טענה זו והיפנו אל שלל חשבוניות שצורפו לתצהיר הנתבע 1 על מנת להעיד על מועד הרכישות של החומרים. בנושא זה אני מעדיפה את גרסת הקבלן אשר נתמכת דווקא בראיות המזמינים. אמנם, צירפו המזמינים קבלות בגין רכישת ברזל וחומרי בניין שהוצאו לפני המועד שנקבע בהסכם להתחלת העבודות, ברם תעודות המשלוח מעידות כי משלוח חומרי בניין היה בתקופה שבין 01.04.07 עד 12.04.07 (נספח ב' לכתב ההגנה). ללמדך, כי אספקת חומרי הבניין ע"י המזמנים התרחשה לאחר המועד שנקבע בהסכם להתחלת העבודה, בתיאום בין הצדדים. חיזוק נוסף למסקנתי זו, ניתן למצוא במכתב ההתראה ששלח בא-כוח המזמינים אל הקבלן ביום 27.08.07. במכתב זה הלין ב"כ המזמינים על קצב עבודה איטי שאינו תואם את לוח הזמנים המוסכם שנקבע בהסכם. ואולם, במכתבו זה מונה בא-כוח המזמינים 35 ימים ימי איחור (קרי לתקופה שבין 23.07.07 ועד 27.08.07), ללא שהובא במניין התקופה הדחייה שהייתה במועד התחלת העבודה, מתאריך 23.3.07 ועד ליום 01.04.07 (או מועד סמוך לכך). ללמדך, כי אף לשיטת המזמינים מניין תקופת האיחור נמדד מתחילת חודש 04/07 ולא מתאריך תחילת העבודה שנקבע בהסכם. לפיכך, לא ראיתי לזכות את המזמינים בפיצוי כספי עבור העיכוב במועד תחילת העבודות ביום 01.04.07, ודין רכיב זה של התביעה שכנגד להידחות. באשר להפסקה הזמנית שחלה במהלך ביצוע העבודות מיום 20.08.07 ועד ליום 20.09.07, יצוין כי הסיבה בשלה נחלקו הצדדים והופסקו העבודות באופן זמני לא התבהרה די בעדויות בעלי הדין. כל שנאמר ע"י הצדדים, כי היו חילוקי דעות ביניהם שיושבו, ועקב כך חזר הקבלן לאתר להמשך ביצוע עבודות השלד. משכך, אין מקום לזקוף עיכוב זה בעבודות לחובתו של הקבלן. יתרה מכך, במכתב המזמינים לקבלן מיום 20.09.07, לא באה כל דרישה מהמזמינים לפיצוי בגין העיכוב הנ"ל (במובחן ממכתב בא-כוחם מיום 27.08.07). יצוין כי כבר במועד זה, בטרם התגלעו המחלוקות בין צדדים, היה הקבלן בעיכוב של 28 ימים בעבודות. לעניין מועד סיום העבודות, כפי שכבר פורט בהרחבה לעיל, אני מאמינה לגרסתו של הקבלן באשר למועד סיום העבודות. כבר עמדנו על כך, שהקבלן קיבל מהמזמינים רשימה סופית של תיקונים והשלמות ביום 05.10.07. הקבלן מחויב לבצע את התיקונים ו/או ההשלמות תוך זמן סביר, וכלשון ההסכם "הפגמים יתוקנו בהקדם האפשרי ע"י הקבלן" (סעיף 6.2 להסכם). הואיל והקבלן לא התייחס בתצהירו למשך ביצוע העבודות הללו, אני מעריכה כי אלו ארכו 7 ימים, היינו עד ליום 12.10.07. במועד זה הסתיימו עבודות השלד במבנה. ניתן להגדיר מועד זה כנקודת המפנה ביחסים שבין הצדדים, כאשר התגלעה מחלוקת רצינית בין הצדדים, משלא הועבר התשלום האחרון לידי הקבלן, כמוסכם, ולא נתקבל אישור גמר וסיום מטעם המפקח. ניתן לראות, כי ההסכם להשלמת בניית שלד אשר תוכנן לתקופה של כארבעה חודשים, בפועל נמשך עד ליום 12.10.07, באיחור של כ- 3 חודשים ממועד הסיום המקורי שנקבע בהסכם (23.03.07). ברם, לא ניתן כאמור להטיל על הקבלן את מלוא האשמה בגין העיכוב שחל, זאת בשים לב לעובדה כי הקבלן נתבקש ע"י המזמנים לבצע עבודות נוספות שלא באו בגדר ההסכם ואשר גרמו, מן הסתם, להארכות משך ביצוע העבודות מעבר לתקופה שהוקצבה בהסכם לביצוע העבודות המפורטות בו. מאחר והצדדים לא התייחסו לתקופת העיכוב המדויקת אשר נגרמה כתוצאה מהשינויים והתוספות אותם ביקשו המזמינים בניגוד לתכנית המקורית, אני מעריכה משך תקופה זו ב- 15 ימים. לסיכום פרק זה, העבודה לפי הסכם הייתה אמורה להתחיל ביום 23.3.07 ולהסתיים ביום 23.07.07. בפועל, החלה העבודה בתחילת חודש 04/07, באיחור מוסכם של 9 ימים. גם האיחור שנגרם בתקופת ההפסקה הזמנית בעבודות מיום 20.08.07 ועד ליום 29.09.07, 30 ימים, אינו יכול להיזקף לחובת הקבלן. עוד לקחתי בחשבון את הדחייה שחלה במועד הסיום עקב התוספות והשינויים ב- 15 ימים. יוצא, אפוא, כי תקופת האיחור עומדת על 26 ימים [מיום 23.07.07 ועד ליום 12.10.07 ישנם 81 ימים, מתוכם יש להפחית 9 ימי איחור בתחילת העבודות, 31 ימים הפסקה הזמנית ו- 15 ימים עבור התוספות והשינויים). עבור כל יום איחור מגיע למזמינים 500 ₪, כקבוע בהסכם. לפיכך, הפיצוי המוסכם המגיע למזמינים בגין העיכוב עומד ע"ס 13,000 ₪ ( 26 ימים X 500 ₪). הליקויים בהסכם שבין הצדדים קיים הסדר חוזי מפורש המסדיר את סוגיית אישור שלבי העבודה, בדיקת ותיקון הליקויים אשר יימצא כי הקבלן מחויב לעשות. בסעיף 6 להסכם נקבע כלהלן: "6.1 לאחר השלמת העבודות על פי הסכם זה יודיע על כך הקבלן למזמינים בכתב, והמזמין תוך 7 ימים מקבלת ההודעה ישלח את המהנדס ישראל עידן. (להלן: "בא כוחם של המזמינים") לצורך בדיקה ואישור העבודות. 6.2 מצא בא כוחו של המזמינים ליקויים ו/או פגמים המצריכים תיקון כלשהו ירשם הדבר בפרוטוקול שייחתם ע"י נציגי שני הצדדים והפגמים יתוקנו בהקדם האפשרי ע"י הקבלן. 6.3 לא מצא בא כוחו של המזמינים ליקויים ו/או פגמים יאשר בא כוח המזמינים את הדבר בפרוטוקול ואישור זה ייחשב כהשלמת וכביצוע העבודות לצורך תשלום התמורה האמורה בסעיף 4 לעיל". בנושא הליקויים, סומכים המזמינים את יתדותיהם על חוות דעת המומחה מטעמם אשר ביקר שלושה חודשים לאחר סיום העבודות בשטח על ידי הקבלן, ולאחר הגשת התביעה העיקרית על ידו. במועד זה אותרו ע"י מומחה המזמינים ליקויים הקשורים לקונסטרוקציה (18,000 ₪), ליקויים ביחידות הדיור (13,000 ₪), ליקויים כלליים בדירה (8,500 ₪), ליקויים במידות (8,000 ₪), השלמת כיפה בגג פרגולה עליונה (5,000 ₪), פגיעה בצינורות ניקוז הגגות (6,000 ₪), וליקויים שונים שפורטו בסעיף 6 לחוות הדעת (3,500 ₪). כן התייחס המומחה כאמור לסוגיית הנישות בקירות ולפתחי דלתות. סך כל הפיצוי המגיע בגין תיקון הליקויים לפי חוות דעת המומחה מטעם המזמינים עומד על סך של 78,771 ₪. יוער כבר כאן, כי לטעמי חוות דעת זו לוקה בחוסר סבירות, שכן אין זה הגיוני שעלות התיקון תהא קרובה לעלות העבודה עצמה שהסתכמה כאמור בסך של 90,000 ₪. עוד יצוין, כי המומחה אינו מסביר כיצד חושבו עלויות התיקונים ועל מה הוא נסמך בחישוב זה (במובחן ממומחה הקבלן אשר נסמך בחישוביו על מחירון "דקל"). יתרה מכך, חלק ממרכיביה של חוות דעת זו קשורים, למעשה, לתוספות להן טוען הקבלן ואשר בגינן לא קיבל תשלום מן המזמינים. כנגד חוות דעת זו, הונחה חוות דעת המומחה מטעם הקבלן, אשר ביקר במבנה ביום 10.06.08, ובה שלל המומחה אחת לאחת את קביעות המומחה מטעם המזמינים, למעט בסוגיית המידות לגביה קבע זכאות לפיצוי בסך של 1,784 ₪ (במקום 8,000 ₪). לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובתמונות המצורפות להן הגעתי למסקנות הבאות: קונסטרוקציה: לעניין העודף בכמויות הברזל, אשר על פי הנטען נותרו ללא שנעשה בהם שימוש בניגוד לתכנית, מעיון בתמונות שצירפו שני הצדדים (תמונות מס' 3 ו-4 לחוות דעת מומחה המזמינים; תמונה נספח א'1 לחוות דעת מומחה הקבלן), התרשמתי כי אין מדובר בכמות גדולה של ברזל, ומשלא הוצגו לעיוני מפרט וכתב הכמויות, אין בידי להיעתר לטענות המזמינים בעניין זה. אוסיף ואציין, כי מסקנת המומחה מטעם המזמינים, לפיה היוותרות כמויות של ברזל מחוץ למבנה בתום עבודות הבנייה, אינה מעידה בהכרח על כך שהברזל לא הוכנס בתוך אלמנטים יצוקים. לא נהיר לי הכיצד אישר המפקח את כל שלבי הבניה שקדמו לשלב הגמר, מבלי שאיתר חוסר בכמות הברזל באלמנטים היצוקים. מטעם זה אף דחיתי את קביעת מומחה המזמינים באשר לפגם נטען בהתקנת שומרי מרחק מעץ. קביעתו זו נסמכת על השערה בלבד מבלי שנתמכה בראיה כלשהי. באם ליקוי זה אכן קיים, הרי שהמפקח היה אמור לאתרו כבר בשלב המקדמי של הבנייה. גם טענת מומחה המזמינים בדבר היעדרות המפקח מן האתר, אין לה על מה לסמוך. משדחיתי רכיב זה, אין עוד מקום לאשר סריקה סינורית ועלות תיקונים משוער בטרם ביצוע בדיקה זו בסך 18,000 ₪. יחידת דיור: לטענת מומחה המזמינים, חסרה השלמת מדרגות ב-3 מהלכים בצד אחורי במרפסת (בעלות של 3,000 ₪). מנגד, ביסס מומחה הקבלן את קביעתו על דברי הקבלן, כי המזמינים ביקשו לא להוסיף מדרגות בצד האחורי של הבניין (תמונה ד' 2), הואיל וברצונם להוסיף אדמה, ולכן ביצע הקבלן רק את המדרגה בכניסה הראשית (תמונה ד' 1) ואיטום סביב הבניין. במחלוקת זו אני מעדיפה את גרסת הקבלן, משום שברשימת ההשלמות שמסר המזמין לקבלן ביום 05.10.07 עלתה הדרישה ל"השלמת המדרגה בחזית הבית" (סעיף 2 לרשימה),כך שאם היה בדברי המזמינים על מה להישען, הרי שסביר להניח כי דרישתם להשלמת המדרגות בצד אחורי במרפסת הייתה מועלית על הכתב במסגרת רשימת ההשלמות. בנוסף, קביעתו זו של מומחה המזמינים אינה עולה בקנה אחד עם גרסת המזמינים עצמם, לפיה הוסכם כי תינתן להם זכות קיזוז בגין אי ביצוע מדרגות אלו. לאור האמור, דין הקביעה בדבר השלמת המדרגות בצד אחורי במרפסת, להידחות. המרכיב השני בפרק "יחידת הדיור" בחוות דעת המומחה מטעם המזמינים, עוסק בגדלים שונים ולא אחידים בקורות הפרגולה, בפס העליון של הקרניז בגגות, ובאלמנטים המרובעים בקצות הגגות ועוד (בעלות של 5,000 ₪). המומחה מטעם הקבלן קובע, כי במועד ביקורו באתר (06/08) לא הבחין בליקויים האמורים, משום שכל קורות הפרגולה, הפס העליון של הקרניז, עמודי מעקה הגג, היו כבר מטויחים וצבועים. גם בתמונות שצירף מומחה הקבלן אין כל עדות לליקויים האמורים. לאור האמור, ומשלא הוכח בפניי כי בטרם עבודות הטיוח והצביעה נדרשו המזמינים להוצאות בגין תיקון הליקויים האמורים ומשלא הוכח כי האחרונים שילמו תוספת במחיר לטייח מטעמם לתיקון פגמים אלה, אין מקום לפיצוי בגין רכיב זה. המרכיב השלישי והאחרון עוסק במיקום הפרגולה. לדעת מומחה המזמינים, הפרגולה נבנתה במרחק 4.08 מ' מקרניז דרומי, במקום 3.87 מ' עפ"י התכנית (פיצוי בסך 5,000 ₪). לעומת זאת, מומחה הקבלן לא הבחין בליקוי זה בעת ביקורו במבנה משמצא כי קורות הפרגולה מטויחות וצבועות. משלא השכילו המזמינים להוכיח, כי בטרם עבודות הטיוח והצביעה הם נדרשו לתיקון הפרגולה, איני מאשרת ליקוי זה כבר פיצוי. כללי בדירה: מומחה המזמינים מצא בביקורו, כי מפגש הקירות אינו מזוויות ישרות עקב בנייה עקומה. עקב כך, הריצוף נמצא בסטייה בצורה מקבילית. לעומת זאת, מומחה הקבלן קובע כי הקבלן נדרש לבצע השלמת עבודות שלד על רצפה וכלונסאות קיימים שבוצעו ע"י קבלן אחר. בנסיבות אלו, חייב היה הקבלן להמשיך להקים את הקירות לפי הרצפה הקיימת, ואילו על קבלן הטיח היה ליישר את הקירות עם שכבת טיח נוספת. בנקדה זו, אני מאמצת את עמדת המומחה מטעם הקבלן, הואיל ואיני סבורה שיש להטיל אחריות על הקבלן בגין עבודה לקויה שבוצעה ע"י קבלן אחר ושלא הייתה כלולה בהסכם שבדנן. עוד יצוין, כי ליקוי זה כלל לא אוזכר ברשימת התיקונים וההשלמות מיום 05.10.07, באופן הפועל לרעתם של המזמינים. בדיקת מידות: לדעת מומחה המזמינים, נמצאו טעויות במידות בין הבלוקים במטבח ובחדרי הרחצה ביחידות הדיור, דבר המזכה את המזמינים בפיצוי בסך של 8,000 ₪. עוד סבור המומחה כי מאחר והקירות כבר טויחו לא ניתן לבצע כעת את התיקון. המומחה מטעם הקבלן מסכים עם קביעה זו ואישר, כי קיימות טעויות במידות ואי התאמה בין התכניות, בכל הקשור למטבח, אך סבר שהאחריות לכך מתחלקת בין המתכנן לבין האחראי על שלד הבניין (הקבלן) ותמך קביעתו זו בנספחים ה' ו-י' לחוות הדעת (תכניות). מומחה הקבלן הסתפק בהפניה לנספחים אלה, מבלי שהבהיר מדוע הוא סבור שהטעויות במידות המטבח נופלות על שכמם של הקבלן והמתכנן. באשר לטעויות במידות חדרי הרחצה, הודה מומחה הקבלן כי קיימת סטייה בחדרים אלו ואישר פיצוי בגינן בסך 1,784 ₪. המומחה פירט כיצד חישב פיצוי זה והסביר כי נסמך על מחירון "דקל". לאחר שבחנתי את המכלול, נחה דעתי כי יש לקבל את קביעת המומחה מטעם המזמינים ולפסוק פיצוי בגין טעויות במידות בסך של 8,000 ₪, שכן שני המומחים מסכימים לקביעה בדבר קיומה של סטייה במידות בחדרי הרחצה והמטבח, כאשר טענת מומחה הקבלן בדבר אשמת המתכנן לטעויות במידות המטבח נטענה בעלמא ללא כל הסבר או תימוכין. כיפה: מומחה המזמינים סבור, כי על הקבלן לבצע עבודות טיח בכיפה העליונה בהתאם להוראות ההסכם בעלות (ללא חומר) של 5,000 ₪. מנגד, גורס מומחה הקבלן כי עפ"י דברי המזמין, התקנת כיפה בגג הפרגולה העליונה בוטלה ע"י המזמין וזה האחרון לא עדכן את המומחה מטעמו בדבר. לאור האמור, ובשים לב לעובדה שליקוי זה כלל לא אוזכר ברשימת התיקונים, דין רכיב זה להידחות. צינורות: מומחה המזמינים כותב בחוות דעתו, כי לדברי המזמנים ביצע הקבלן פיגומים במהלך עבודתו ולצורך חיזוק הפיגומים למבנה ביצע קידוחים בקירות. עקב כך, הוא פגע בצינורות ניקוז הגגות (גשמות) הנמצאים בתוך העמודים. התיקון בוצע ע"י המזמינים, כך שבמועד ביקורו של המומחה מטעמם, לא היה ניתן לבדוק את הליקוי האמור. עוד נכתב, כי בידי המזמין תמונות המתעדות את הפגמים והוא יצרפם לתיק ביהמ"ש. בנוסף נקבע, כי עלות התיקונים העתידיים עקב האפשרות לדליפת רטיבות מהמקומות בהם בוצעו תיקונים עומדת ע"ס 6,000 ₪. מנגד, שלל מומחה הקבלן קביעות אלו בהיותן בלתי מבוססות מבחינה עובדתית, הן נסמכות אך ורק על טענת המזמינים ולא הובאה כל ראיה לביסוסן. לאחר שקילה, אני דוחה רכיב זה של חוות הדעת, מכיוון שלא הובאה בפניי כל אסמכתא לטענה זו, כגון קבלה בדבר תיקונים בצנרת, כן לא צורפו התמונות שהתחייבו המזמינים בפני המומחה מטעמם להציג בפני בית המשפט. שונות: מומחה המזמינים טוען, כי לא בוצעה קורה עליונה בחלק הפנימי בכניסה הראשית לדירה הגדולה, כולל בניית קיר מעל הקורה על מנת לסגור את הפתח מעל הדלת, זאת בניגוד לתכנית. בנוסף, בגג מעל מרפסת עליונה בוצעה הכנה לכיפה ע"י ביצוע 52 מוטות ברזל בקטרים 10, 12 מ"מ במקום 104 מוטות בקוטר 12 מ"מ, דבר המצריך השלמה של החסר. בהקשר זה, היפנה מומחה המזמינים לאמור בסעיף 3(ג) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 ולפיו: "על המוכר למלא את כל הפרטים במפרט במפורט ובמדויק". לעומת זאת, טוען מומחה הקבלן, כי נמסר לו ע"י האחרון כי ביצע את החגורה מעל דלת הכניסה הראשית. מאחר והמזמין ביקש להתקין דלת לא סטנדרטית, דרש הלה מן הקבלן לנסר את החגורה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני בדעה כי יש לדחות רכיב זה בהיות טענות המזמנים, בהקשר זה, כלליות ולא נתמכות בראיה כלשהי. באם אכן סברו המזמינים, כי מדובר בליקוי המזכה אותם בפיצוי הם היו מאזכרים אותו ברשימת התיקונים. מעבר לאמור, עסקינן בליקוי הנוגע לשלבים המקדמיים של בניית השלד ששומה על המפקח מטעם המזמינים לאתרו עוד בשלב מקדמי ולא לאחר שלב הגמר. סוף דבר אני מקבלת חלקית את התביעה העיקרית, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע, בגין התמורה המקורית סך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ), וכן עבור עבודות נוספות שבוצעו מעבר לאמור בהסכם סך של 10,500 ₪, ובתוספת מע"מ כחוק מתקבל הסך של 12,180 ₪, ובסה"כ 27,180 ₪. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה העיקרית (25.12.07) ועד מועד התשלום המלא בפועל. אני מקבלת, חלקית, את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעים שכנגד את הסכומים כלהלן: פיצוי מוסכם מראש בגין האיחור בביצוע העבודות בסך 13,000 ₪ בגין 26 ימים של איחור. עלות תיקון ליקוי בניה- פיצוי בסך של 8,000 ₪ בגין טעויות במידות, כמפורט מעלה. מתוך הסכומים הללו יש לנכות אשם תורם של המזמינים בשיעור 40%, כך שנותר למזמינים פיצוי בסך 12,600 ₪. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד (11.02.08) ועד מועד התשלום בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי, ובשים לב להסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים, כל צד יישא בהוצאותיו. שלד מבנהקבלן