מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד מכון התקנים: מ ב ו א בפניי תביעה כספית ותביעת לשון הרע שעניינה התנהגות הנתבע בניגוד לכללי מנהל תקין, פגיעה בזכויות התובעת והוצאת לשון הרע. התובעת, הינה חברה העוסקת, בין היתר, ביבוא טובין בתחום האלקטרוניקה (להלן: "התובעת"). הנתבע, הינו תאגיד סטטוטורי, שהוקם מכוח סעיף 2 לחוק התקנים, התשי"ג-1953 ומטרותיו של המכון קבועות בסעיף 2 א. לחוק והן: "תקינה והבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים" (להלן: "המכון" או "מכון התקנים"). המכון רשאי לבדוק מידת התאמתו של מצרך לתקן או לתקן רשמי (להלן: "ת"ר") ולתת תעודת בדיקה על כך. פעולתו מתרכזת בתקינה ובבדיקות מעבדה על מנת לקבוע אם מצרכים מסוימים מתאימים לתקן החל עליהם וכן בפעולות נוספות הבאות להבטיח רמה נאותה של מוצרים במדינת ישראל. בחודש אוקטובר 2005, ייבאה התובעת לישראל מטען הכולל מכשירי טלוויזיה מתוצרת חברת I.T.T בגדלים שונים ובמספר דגמים (להלן: "משלוח אוקטובר" או "המשלוח"). בהתאם לצו ייבוא חופשי, נשלחו 5 דוגמאות ממשלוח אוקטובר למכון התקנים (להלן: "הבדיקה הראשונה") לשם קבלת אישור הנתבע להתאמת המכשירים לתקן רשמי. הבדיקה הראשונה העלתה, כי המכשירים אינם עומדים בתקן ונפסלה הבקשה לאישור הטובין על ידי הנתבע. בתאריך 26.12.05 החליטה התובעת לשלוח לנתבע את כל הדגמים לבדיקה חוזרת (להלן: "הבדיקה השנייה"), ולאחריה קיבלו המכשירים ביום 10.1.06 אישור ת"ר. ביום 29.1.06 כאשר ביקשה התובעת לשחרר את המשלוח וזאת לאחר שסוכני המכס הנפיקו רשימון שח"מ (שחרור ממחסן) והתובעת שילמה את כל המיסים, הודיעו נציגי המכס לתובעת, כי לא ניתן לשחרר את המכשירים שכן הנתבע ביטל את האישור. כל ניסיונותיה של התובעת לשחרר את המכשירים עלו בתוהו ומכאן התביעה דנן. יצוין, כי בסמוך לאותה תקופה ייבאה התובעת משלוח נוסף בחודש ינואר 2006 (להלן: "משלוח ינואר 2006"). משלוח זה, קיבל אישור מהנתבע והמכשירים שוחררו. בתיק התקיימו ארבעה דיוני הוכחות. ביום 18 במרץ 2009 וביום 14 ביולי 2009 נשמעו עדי התביעה: רואה חשבון מר אבינועם דגן ומר מנשה רייבי וביום 14 ביולי 2009, ביום 24 במרץ 2010 וביום 12 בספטמבר 2010 נשמעו עדי ההגנה: מר אבי אוחיון, מר יצחק להב ומר ווכטל יעקב. טענות התובעת ממשלוח אוקטובר נשלחו 5 דוגמאות לבדיקת הנתבע ביום 6.10.05, אליהם צורף שטר מטען שמספרו SSKASHD510247 וחשבונית מאת הספק SHEN ZHEN שמספרה A050912 (להלן: "חשבונית ושטר מטען מקוריים). הבדיקה העלתה, כי המכשירים לא עומדים בתקן, עקב כך נפסלה הבקשה לאישור הטובין על ידי הנתבע. לטענת התובעת, תוצאות הבדיקה התייחסו לשלושה דגמים כאשר נשלחו לנתבע ונבדקו חמישה דגמים. בסמוך לפסילה בנובמבר 2005 ביקשה התובעת לערוך בדיקה חוזרת לשניים מהדגמים שנבדקו בבדיקה הראשונה. הנתבע אישר הוצאת דוגמאות לביצוע בדיקה חוזרת, אלא שבדיקה זו לא בוצעה מאחר והתובעת החליטה לבסוף לבצע בדיקה חוזרת לכל הדגמים. בדצמבר 2005 העבירה התובעת את המכשירים ממחסן ערובה לוגיסטיקר למחסן ערובה ישקול סחר, על מנת לחסוך בעלויות האחסנה ולאחר מכן, החליטה התובעת בתאריך 26.12.05 לערוך בדיקה חוזרת לכל הדגמים (הבדיקה השנייה). על כן מילאה טופס בקשה לקבלת אישור ת"ר אליו נדרשה לצרף שטר מטען וחשבונית ספק, אשר לטענתה לא היו בידיה והיא פנתה לספק וביקשה שישלח לה את שטר המטען והחשבונית ואכן נשלח אליה שטר מטען שכל פרטיו זהים לפרטי החשבונית ושטר המטען המקוריים למעט מספר שטר המטען ומספר החשבונית, אשר לגרסתה עקב טעות טכנית שנפלה כנראה אצל הספק וללא ידיעת התובעת מוספרו שונה מהחשבונית ושטר המטען המקוריים. התובעת קיבלה אישור להוצאת דוגמאות שהוצאו אל נציג מכון התקנים באשדוד אשר דגם את הדוגמאות מהמשלוח וסימן אותם לבדיקה חוזרת, לאחר מכן נשלחו כל הדגמים המסומנים לנתבע. לטענתה, עלות הבדיקה השנייה פחותה מעלותה של הבדיקה הראשונה, עליה שילמה התובעת מעידה, כי הבדיקה השנייה נעשתה כבדיקה השוואתית. הבדיקה השנייה עברה בהצלחה וביום 10.1.06 קיבלו המכשירים אישור ת"ר. באותה תקופה (ינואר 2006) ייבאה התובעת משלוח נוסף, הכולל בין היתר אותם דגמים כפי שהיו במשלוח הראשון, שקיבל אף הוא אישור ת"ר מהנתבע ושחררה את המכשירים לאחר בדיקות פיזיות של המכס. ביום 29.1.06, כאשר התובעת ביקשה לשחרר את המכשירים של משלוח אוקטובר, לאחר שסוכני המכס הנפיקו רשימון שח"מ ולאחר ששולמו כל המיסים הנדרשים, הודיעו נציגי המכס לתובעת, כי לא ניתן יהיה לשחרר את המכשירים, שכן הנתבע ביטל את האישור, ביטול אשר מכתב רשמי בגינו הוצא רק ביום 8.3.06. כל פניות התובעת אל הנתבע או אל רשויות המכס בהם דרשה לשחרר את המכשירים, לא נענו. לטענת התובעת התברר לה, כי ביום 13.2.06 ביקרו במחסן נציגי הנתבע יחד עם נציגי המכס ולקחו לבדיקה 7 דוגמאות (להלן: "הבדיקה השלישית"). כל זאת מבלי שנציג התובעת ידע על כך או היה במקום בעת לקיחת המכשירים. בבדיקה זו התברר, כי למכשירים כשלים בטיחותיים והם אינם עומדים בתנאים לקבלת אישור תקן ועל כן בוטל התקן. רק באותו יום בו התקבל מכתבו של בית המכס, התקבלה גם הודעה מטעם הנתבע על ביטול האישור שניתן. כל פניות התובעת לקבל מידע אודות הבדיקה השלישית לרבות מי הזמין אותה ותוצאותיה לא נענו. לטענת התובעת, אין לנתבע סמכות לבטל אישור שנתן לאחר שערך בדיקת התאמה לת"ר ואין לו סמכות לעכב את שחרורם. המכשירים נבדקו ונמצאו תקינים, אך פעולות הנתבע מנעו ממנה האפשרות לשחררם ולחלופין נמנעה ממנה את האפשרות לבצע בהם תיקונים, שכן הנתבע סירב למסור לידיה את תוצאות הבדיקה השלישית. ביום 29.5.06 נודע לתובעת, כי נציגי הנתבע יחד עם נציגי רשות המכס דגמו את המשלוח שוב ולקחו 2 דוגמאות נוספות וזאת מבלי ליידע את התובעת ומבלי שמי מטעמה היה במקום בשעת הדגימה. ביום 19.6.06 התברר לתובעת, כי הנתבע השיב למחסני המכס 12 מכשירים וכי ביום 17.12.06 הושבו עוד 6 מכשירים והכל ללא ידיעת התובעת. לטענת התובעת, הנתבע פעל ללא ידיעתה והוא אף הפר את אמנת השירות שלו עצמו. התנהגותו פגעה בזכויות קנייניות של התובעת, ובחופש העיסוק שלה, מבלי ליתן לתובעת אפשרות לטעון טענותיה בפניו. בכך פגע הנתבע בזכות הטיעון של התובעת שלל אותה שלא כדין וביצע כלפיה עוולה מנהלתית. עוד הוסיפה התובעת, כי טענת הנתבע בכתב ההגנה לפיה האישור שנתן למכשירים וביטולו בוצע במסגרת "תרגיל חקירתי" הינה טענת הודאה והדחה ועל כן נטל ההוכחה לכך שנעשה "תרגיל חקירתי" מוטל על הנתבע. הוצאת אישור פיקטיבי כפי שביצע הנתבע הינו חריגה מסמכות ויצירת מצג שווא תוך הפרת חובה חקוקה על פי חוק התקנים. הנתבע יצר מצב בו התובעת ועובדיה נאלצו להתמודד באופן יום יומי במשך חודשים רבים, בטיפול בעניין זה ובכלל זה בין היתר נסיעות רבות לנתבע, פגישות, טלפונים, ייעוץ משפטי וכו'. התובעת הותירה רכיב נזק זה לשיקול דעת בית משפט. לטענת התובעת הנתבע פיזר האשמות שווא כנגדה במכתב מיום 16.5.06 והטיל בה דופי, כי רימתה את הנתבע ואת בית המכס במסרה מסמכים פיקטיביים ובמוסרה דוגמאות לבדיקה אשר אינן מאותו משלוח אותו ביקשה לשחרר ומדובר בהוצאת לשון הרע. האשמות אלו, הגיעו לאוזניו של בית המכס דבר שהשפיע על יחסי התובעת עם בית המכס. מנהל התובע, המשלח ועמיל המכס של התובעת נחקרו על יד המכס בעניין ולא נמצא שיש בסיס להאשמות הנ"ל, מסיבה זו הסכים המכס להתפשר עימה. טענות הנתבע לטענת הנתבע, במשלוח מחודש אוקטובר 2005 אמנם שלושה מתוך חמשת הדגמים יובאו על ידי התובעת בעבר. אולם, היצרן הכניס שינויים בדגמים אלו ועל כן, היה צורך לערוך להם בדיקה מלאה כאילו הם לא נבדקו קודם לכן. מתוך חמשת הטלוויזיות שהובאו לבדיקה מהמשלוח, אחת הייתה משומשת ועל כן היא לא נבדקה ואילו ארבעת הטלוויזיות האחרות נכשלו בבדיקת התאמה לתקן, בשל כשלים בטיחותיים חמורים (סכנה של הלם חשמלי ואי עמידות באש של המכסה האחורי), ולכן התובעת לא קיבלה אישור לשחרור המכשירים. עוד הוסיף הנתבע, כי בקשת התובעת להוציא שני דגמים מתוך המשלוח על מנת לאפשר לטכנאי מטעמה לתקן את הליקויים אינה רלוונטית, שכן התובעת וויתרה על כך. בניגוד לטענת התובעת, כי היא הזמינה בדיקה חוזרת למכשירים, הרי שהיא הגישה בקשה חדשה לחלוטין, כאילו מדובר במשלוח חדש שזה עתה הגיע (להלן: "המשלוח הפיקטיבי"). לנתבע לא מוכר המונח "בדיקה חוזרת", כי אם "בדיקת סילוק ליקויים", בהתאם לנוהל 401 ייבוא טובין מיובאים, בדיקה אותה לא ביצעה התובעת בשום שלב. התובעת גם סיפקה מסמכי יבוא (שטר מטען וחשבון ספק) חדשים לתמוך במשלוח הפיקטיבי ואף השתמשה בשירותיו של עמיל מכס, כאשר את המשלוח מחודש אוקטובר 2005 היא ביקשה לשחרר בעצמה. כאמור, אין היגיון להיעזר בשירותיו של עמיל מכס לצורך בדיקת סילוק ליקויים וההסבר היחיד לכך הוא הניסיון להציג את המשלוח הפיקטיבי כמשלוח חדש לכל דבר ועניין. ביצוע בדיקת סילוק ליקויים מותנה בפתיחת הזמנה לבדיקה כזו, תשלום עבורה והזמנה של נציג המכון לביצוע הבדיקה בפועל. ההזמנה איננה דורשת המצאת שטר המטען וחשבונית הספק, שכן היא קשורה לבדיקה הקודמת של אותם טובין ומתמקדת רק בבדיקת אותם ליקויים שנמצאו בבדיקה הראשונה. היבואן נדרש להמציא את מסמכי היבוא רק לפני הבדיקה הראשונה של הטובין. אמנם התובעת חויבה בתחילה בגין הזמנה של סילוק ליקויים, שכן לטענת הנתבע הזמנה זו נפתחה אוטומטית יחד עם פתיחת ההזמנה לבדיקה המלאה שנעשתה לטובין בתחילת התהליך. אולם, התובעת זוכתה בגין הזמנה זו, שכן היא מעולם לא ביצעה סילוק ליקויים אלו ולא הזמינה את נציג הנתבע. הנתבע לא מנע מהתובעת בשום שלב לתקן את הטלוויזיות ולהזמין בדיקה לסילוק ליקויים לאחר שקיבלה את דו"ח הבדיקה הראשונה. יתר על כן, התובעת אף קיבלה לפי בקשתה אישור לשחרר דוגמא משני דגמים לצורך תיקונם, אך היא לא תיקנה אותם. העובדה שבסופו של יום התובעת לא ביקשה לסלק את הליקויים לאחר שהניסיונות להכניס את המשלוח לארץ כשלו, אלא בחרה לייצאם לחו"ל מחזקת את טענת הנתבע, כי הטובין לא היו מותאמים לתקן ולא היה מקום לאשר את שחרורם. אשר על כן, האפשרות היחידה שנותרה לתובעת הייתה להחזיר את הטלוויזיות לחו"ל או להשמידן. מכאן שהתובעת לא עשתה שום ניסיון להקטין את נזקיה המוכחשים . התובעת הסתירה בבקשה השנייה את העובדה, כי מדובר בטלוויזיות שנבדקו בעבר ונכשלו בבדיקת התאמה לתקן שנערכה להם חודשיים קודם לכן, ואכן בתחילה התייחס הנתבע למשלוח כמשלוח חדש אולם לאחר בחינה נוספת של הפרטים, התעורר החשד, כי אין מדובר במשלוח חדש אלא במסמכים חדשים שמאחוריהם לא עמד "משלוח". העובדה, כי היבואן הציג מצד אחד מסמכי יבוא חדשים בעלי תוכן זהה למסמכי היבוא של המשלוח שנפסל ומצד שני הזמין בדיקה ראשונית לטובין, כאילו מדובר במשלוח חדש מבלי שהליקויים שנמצאו טופלו במשך חודשיים ימים, העלה חשד כי מדובר בניסיון לשחרר את משלוח אוקטובר שנפסל, בדרכים לא כשרות. ברגע שהתעורר החשד הופנה הדבר לטיפול המכס וזה פתח בחקירה והמכס אישר לנתבע כי פרטי שטר המטען שמסר היבואן לנתבע אינם מוכרים לו וכי לא קיים משלוח בעל פרטי זיהוי אלו, דהיינו מדובר במסמכים פיקטיביים. לטענת הנתבע, טענת התובעת כי חלק מהפרטים היו שונים בשל טעות טכנית, הינה טענה קלושה, שכן העובדה כי תוכן המסמכים זהה (סוג הטובין וכמותם) רק חיזק את החשד כי התובעת מנסה לשחרר את המשלוח שנפסל. לאחר שבוצע בירור עם המכס, כי לא קיים משלוח עם פרטי הזיהוי שמסרה התובעת, החליט הנתבע בעצה אחת עם המכס להוציא למשלוח הפיקטיבי אישור שחרור מבלי לבצע למכשירים בדיקה וזאת על מנת שניתן יהיה לגשת לטובין ולאמת את החשד, כי התובעת מבקשת לשחרר בעזרת אישור זה את משלוח אוקטובר. כל הפעולות שביצע הנתבע היו בתיאום עם המכס ובמסגרת חקירה שקיים המכס. לאחר שהתברר, כי התובעת ביקשה לשחרר את המשלוח שנפסל בוטל האישור. כאמור, הנתבע ביטל את האישור, שכן בשלב זה של החקירה של המכס כבר היה ברור, לאחר בדיקה פיזית של המשלוח במחסני הערובה, כי המכשירים שהתובעת מבקשת לשחרר באמצעות האישור, הן טלוויזיות לקויות ממשלוח אוקטובר. הנתבע טען, כי במשלוח מינואר 2006 היו שני דגמים אשר היו גם במשלוח מאוקטובר 2005, אלא שבמשלוח החדש הדגמים עברו בהצלחה את בדיקות ההתאמה לתקן, שכן המכסה האחורי שלהם שנכשל בבדיקת עמידות באש בפעם הקודמת - הוחלף. עוד טען הנתבע, כי בעזרת המשלוח מינואר 2006 החדירה התובעת לשוק טלוויזיות מחודש אוקטובר שלא התאימו לתקן על ידי החלפת חלק מהטלוויזיות הלא תקניות שהיו במשלוח מחודש אוקטובר 2005 עם טלוויזיות תקניות מהמשלוח של חודש ינואר 2006, אשר היו מאוחסנים באותו מחסן ערובה. לטענת הנתבע אישור ת"ר שהוצא במרמה ותוך הטעיית הנתבע חזקה שהוא אינו קביל ויש לבטלו מה גם שהאישור ניתן למשלוח שלא היה קיים. את הבדיקה מיום 13.2.06 ביצע הנתבע לאור בקשת מכס אשדוד, כי נציג מטעמו יתלווה אליהם על מנת לדגום מספר מכשירים במסגרת החקירה שניהל המכס על מנת לוודא האם הוחלפו חלק מהמכשירים במשלוח אוקטובר עם מכשירים תקניים ממשלוח ינואר 2006. יובהר, כי לנתבע אין גישה לטובין במחסנים ללא נוכחות היבואן, אך למכס יש גישה כזו ועל כן לא היה פגם בנטילת המכשירים, שכן היא נעשתה בהוראת המכס ולא כיוזמה של הנתבע. התובעת לא חויבה בגין הבדיקה השלישית שהוזמנה על ידי המכס ולא היה מקום להעביר לתובעת מידע כלשהו בעניין זה. החשדות שהועלו כנגד התובעת נמצאו נכונים והיא שילמה למכס כופר בסך 20,000 ₪. אם היה ממש בטענת החפות של התובעת, היא לא הייתה מסכימה לשלם כופר ולבטח לא הייתה מסכימה להחזיר את הטובין לחו"ל ולהפסיד את כל עלויות ההובלה והאחסנה. עוד טען הנתבע, כי המכס הורה לו שלא להחזיר לתובעת את הטלוויזיות שהיו אצלו בבדיקה עד לסיום החקירה בעניינה של התובעת. הטלוויזיות היוו ראיות וממילא רובן היו אסורות בשיווק בשל אי התאמה לתקן. עם סיום החקירה השיב הנתבע את הטלוויזיות למחסן הערובה שממנו ניטלו. הנתבע לא הכפיש את שמה של התובעת ולא הוציא דיבתה אלא העלה טענות לכאורה במסגרת חובת הדיווח המוטלת עליו ועומדות לזכותו ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע: אמת דיברתי, עניין לציבור ותום לב. ד.1. ד י ו ן יצוין כי על אף המחלוקות בין הצדדים כאמור לעיל, קיימות מספר עובדות אשר אינן שנויות במחלוקת, אך נוגעות במישרין למחלוקות, כמפורט להלן: אין מחלוקת שהתובעת ייבאה ב-3 לאוקטובר 2005 משלוח של טלוויזיות ומתוכו נשלחו חמש דוגמאות על ידי מר רייבי, מנהל התובעת (להלן: "מר רייבי"), לאישורו של הנתבע לצורך קבלת תקן רשמי, והבדיקה העלתה, כי המכשירים אינם עומדים בדרישות התקן ועל כן הם נפסלו (להלן: "המשלוח שנפסל"). התובעת לא פתחה בקשה לבדיקת סילוק ליקויים עבור המשלוח שנפסל אלא הגישה בקשה לאישור משלוח זה ביום 26.12.05 והפעם באמצעות עמיל מכס וזאת לאחר שהמשלוח הועבר למחסן אחר (להלן: "הבקשה השנייה"), בקשה זו קיבלה אישור ת"ר מהנתבע ביום 10.1.06. אין מחלוקת, כי הנתבע ביטל את האישור מיום 10.1.06, דבר אשר נודע לתובעת עת ביקשה לשחרר את משלוח אוקטובר ביום 29.1.06, והיא נתקלה בסירוב. עוד יצוין, כי בסמוך לאותה תקופה ביום 3.1.06, הגיע לאותו מחסן משלוח נוסף של התובעת אשר נבדק על ידי הנתבע, קיבל אישור תקן רשמי ושוחרר במספר פעמים (להלן: "המשלוח התקין"). כל אחד מהמשלוחים נכנס למחסן ואוחסן בגוש וחלקה אחרת (גוש 735/06 וגוש 09/06). חרף האמור לעיל, בבדיקה שביצע המכס נמצא ערבוב בין הקרטונים של המשלוח התקין והמשלוח שנפסל. ד. 2. "הבקשה השנייה" 1 . לטענת התובעת בתאריך 26.12.05 היא החליטה לערוך בדיקה חוזרת לכל הדגמים (הבדיקה השנייה). על כן מילאה טופס בקשה לקבלת אישור ת"ר (נ/2) אליו נדרשה לצרף שטר מטען וחשבונית ספק, אשר לא היו בידיה והיא פנתה לספק וביקשה שישלח לה את שטר המטען והחשבונית. אולם, עקב טעות טכנית שנפלה כנראה אצל הספק וללא ידיעת התובעת מוספר שטר המטען והחשבונית באופן שונה מהחשבונית ושטר המטען המקוריים. יחד עם זאת, מדובר בבדיקה חוזרת של אותם מכשירים ולראיה הסכום בחשבונית בבדיקה החוזרת נמוך מהסכום בחשבונית של הבדיקה הראשונה. 2. מנגד טען הנתבע, כי התובעת לא הזמינה בדיקה חוזרת למכשירים, אלא הגישה בקשה חדשה לחלוטין, כאילו מדובר במשלוח חדש שזה עתה הגיע (משלוח פיקטיבי). התובעת גם סיפקה מסמכי יבוא (שטר מטען וחשבון ספק) חדשים לתמוך במשלוח הפיקטיבי ואף השתמשה בשירותיו של עמיל מכס, כאשר את המשלוח מחודש אוקטובר 2005 היא ביקשה לשחרר בעצמה. לטענת הנתבע, אין היגיון להיעזר בשירותיו של עמיל מכס לצורך בדיקת סילוק ליקויים וההסבר היחיד לכך הוא הניסיון להציג את המשלוח הפיקטיבי כמשלוח חדש לכל דבר ועניין. 3. המחלוקת אליה נדרש בית משפט היא, האם הבקשה השנייה (נ/2) אשר הוגשה באמצעות עמיל מכס ביום 26.12.05 וקיבלה את אישור הנתבע, הינה בקשה לבדיקה חוזרת של המכשירים כפי שטענה התובעת (סעיף 11 לסיכומיה) או בקשה חדשה כפי שטען הנתבע. 4. יודגש, כי חרף טענת התובעת, שמקור הטעות במספר שטר המטען והחשבונית שצורפו לבקשה השנייה הינו אצל הספק, בחרה התובעת שלא להביאו לעדות ואף לא הציגה מכתב רשמי ממנו המסביר כיצד נפלה טעות זו ויש לזקוף זאת לחובתה. 5. לשאלה "אתה הלכת והגשת בקשה חדשה לאישור ב-20.12 באמצעות עמיל מכס?", השיב מר רייבי בעדותו "נכון" (פרו' מיום 18.3.09 עמ' 17 שורה 22). מר רייבי אף הודה, כי על המשלוח הראשון הוא קיבל בתחילת אוקטובר תעודות שליליות והוא ביקש לבצע בדיקה לשניים מהדגמים אלא שאז הוא חזר בו ורק בסוף דצמבר לאחר שהוא לא השלים עם התוצאות "רציתי לעשות תהליך חדש" (פרו' מיום 14.7.09, עמ' 23-24). 6. מעדותו בבית משפט ומחקירתו במכס עולה, כי יש לו ניסיון רב בתחום "אני יבואן של 30 שנה" (פרו' מיום 18.3.09 עמ' 18 שורה 18). חיזוק לכך, אף עולה מעדותו של מר וכטל מטעם הנתבע (פרו' מיום 12.9.10 עמ' 76): "ת. אם תקראי את תצהירי את יודעת שכתוב, שרייבי הוא לא לקוח חדש שלנו והוא יודע שלסילוק ליקויים לא צריך להגיש בקשה חדשה. ש. אבל הוא לא הגיש בקשה לסילוק ליקויים? ת. הוא לא צריך להגיש מסמכים, הוא לא צריך להגיש מספר ספק לבדיקה חוזרת. ש. אמרתי ערער למכון מבלי לסלק את הליקויים? ת. תראי לי את הערעור. הוא שלח לנו מסמכי משלוח חדשים, בין אם זאת היתה טעות ובין אם לא. זו טעות של רייבי ואני ארחיב. אם הוא היה רוצה לערער על הבדיקה הוא לא היה צריך להגיש כלום, הוא היה צריך אלינו בכתב או בע"פ (הכוונה לפנות - א.מ.ג), ולהגיד שהוא מערער ושהוא מבקש לחזור על הבדיקה. הרי רייבי עשרות פעמים סילק ליקויים, אז הוא היה צריך לבקש בדיקה חוזרת. אני רוצה לראות מסמך אחד שהוא ביקש בדיקה חוזרת. הוא עשה דבר אחר, הוא שלח בקשה חדשה עם סוכן מכס אחר. רייבי הוא לקוח וותיק של מכון התקנים והוא מכיר את הנוהל של סילוק ליקויים. הוא הגיש לנו בקשה עם פרטים שונים לחלוטין באמצעות נציג אחר." (הדגשה שלי - א.מ.ג). 7. כאמור, לרייבי ניסיון רב שנים בתחום, חזקה כי הוא מכיר את הנהלים לגבי דרך הטיפול במשלוח שנפסל. התובעת לא הוכיחה כי היא הגישה ערעור על החלטת הנתבע והיא הודתה שהיא לא סילקה את הליקויים. גם מהדוגמא אותה הציג מר רייבי בנוגע לאופן הטיפול במכשירי הדי.וי.די אותם ייבא, לא טען האחרון, כי הוא הגיש בקשה חדשה אליה צורפו כל המסמכים, כפי שקרה במקרה דנן. מהמסמכים שצורפו על ידי מכון התקנים, עולה כי בוצע במכשירי הדי.וי.די תיקון של חלק מהליקויים. מעיון של הדיוט בבקשה הראשונה (נ/1) ובבקשה השנייה (נ/2) עולה, כי מדובר בטופס זהה של בקשה "ראשונה" עם פרטי שטרי מטען ומספר ספק שונים. 8. זאת ועוד, הרי שלשאלה "האם עמיל המכס ידע שמדובר בטובין שיובאו ברשימון כנ"ם 522586353?", השיב מר רייבי בחקירתו במכס: "לא. עמיל המכס ידע שמדובר בסחורה שהועברה מלוגיסטיקר". 9. עוד עלה מחקירת עמיל המכס, מר גבריאל קסוס, במכס, כי האחרון למעשה רק מילא חלק מהפרטים בבקשה והעביר את הטופס למר רייבי בעצמו, כדלקמן: "ש. האם במקרה שהתבקש תקן עבור המשלוח אתם מבצעים עבור היבואן רייבי את תהליך הוצאת התקן? ת. עד עכשיו לא מלבד המשלוח האחרון. מנשה ביקש משלומי שהוא בעל הבית שאני אמלא לו את הבקשה ממכון התקנים ואמסור לו לטיפולו. ש. מי מסר את הבקשה לאישור טובין לצרכי יבוא במכס למכון התקנים עבור הסחורה שיובאה ברשימון כנ"מ מס' 522586353? ת. אני מילאתי את הטופס ונתתי למנשה באותו זמן הוא ישב אצל שלומי. בדרך כלל הוא ניגש למכון התקנים ומכיר את הפרוצדורה שם למי לגשת". ובהמשך חקירתו: "ש. האם המסמך המסומן ק.ג - 1 בקשר לתקן מיום 20.12.05 הוא הטופס שמילאת והאם זאת חתימתך? ת. כן. החתימה שלי מלבד האותיות של מס' שטר המטען..... ש. האם בפעמים קודמות בהן נדרש תקן נדרשת או נתבקשת למלא טופס בקשה למכון התקנים? ת. לא אף פעם תמיד התקבל אישור מהיבואן". 10. התובעת לא הביאה את עמיל המכס לעדות ואף לא הציגה הסבר מניח את הדעת מדוע היא מילאה את הטופס בפעם השנייה באמצעות עמיל מכס בפרט כשמר רייבי בעצמו המשיך למעשה את הטיפול בו מול הנתבע. דבר זה מקבל משנה תוקף שעה שמר רייבי הוא זה שמילא את הטופס בפעם הראשונה ויש לו ניסיון רב בתחום. 11. מהראיות ועדותו של מר רייבי עצמו בפניי, התרשמתי כי הבקשה הוגשה כבקשה חדשה ללא אזכור לכך שמדובר בבדיקה חוזרת למכשירים שנבדקו בעבר. ראוי לציין גם כי הבקשה הוגשה רק לאחר שהמשלוח הועבר ממחסן לוגיסטיקר למחסן ישקול סחר וטענת התובעת כי ההעברה זו בוצעה מטעמי חיסכון בעלויות האחסון, נטענה בעלמא. נוכח הנסיבות לרבות הטעות במספר שטר המטען ובמספר החשבונית, אין זה מרחיק לכת לומר, כי יש ניסיון לנתק את הזיקה בין הבקשה הראשונה לבין הבקשה השנייה בקשר לאותו משלוח. 12. איני מקבלת את טענת התובעת, לפיה העובדה שבחשבונית שהוצאה לבדיקה הראשונה נרשם "בדיקה מלאה" ואילו בחשבונית שהוצאה לבדיקה השנייה נרשם "בדיקה חוזרת" ועלות החיוב בה נמוכה יותר עובדה המלמדת, כי אכן מדובר בבדיקה חוזרת וזאת מהטעמים הבאים: על החשבונית שהוצאה ביום 10.1.06 לא נרשם "בדיקה חוזרת", כי אם נרשם על חלק מהדגמים "בדיקה חלקית". בנוסף, על חלק אחר של הדגמים נרשם "סילוק ליקויים". ברם, אין מחלוקת כי התובעת לא ביקשה לעשות כן ואף לא עשתה זאת בשום שלב. לפיכך, לא ניתן לראות באותה חשבונית בדיקה חוזרת ולא מן הנמנע, כי יש ממש בטענת מר וכטל "...רייבי לא הזמין בדיקות סילוק ליקויים, הן נפתחות אוטמטית. החשבוניות שאת מראה לי הן חשבוניות שהופקו בינואר ויכול להיות שמתייחסים למשלוח של ינואר" (פרו' מיום 12.9.10 עמ' 74). חיזוק לכך עולה מעדותו של מר יצחק להב, נציג הנתבע אשר נשאל מהי בדיקת אב טיפוס ומהי בדיקת סילוק ליקויים (פרו' מיום 24.3.10 עמ' 50-51), כדלקמן: "זה העבודה השגרתית אצלנו במחלקה, כשמגיע דגם חדש אנחנו לוקחים דוגמה והדוגמה מגיעה למכון, ואם הדגם הזה לא נבדק במכון אז פותחים לו בדיקה מלאה. זה נקרא אב טיפוס. זה במקרה שזה הגיע פעם ראשונה למכון הדגם הזה. ש. מהי בדיקת סילוק ליקויים? ת. אחרי שהבדיקה המלאה או החלקית מה שנעשה במקום מתגלים ליקויים, ז,א אם בדיקת אב טיפוס הסתיים יש בדיקת ש' שהיא בדיקה שנייה, שזה בדיקה מקוצרת שהמשמעות שלה בעיקר זה זיהוי מול המקור שזה אותו דבר, מכניסים מספר סעיפים. יש בדיקה חלקית וגם בדיקת ש', שגם היא בדיקה חלקית אבל יש בה מספר סעיפים מצומצם, היא יותר קצרה מהחלקית. ש. מה זה בדיקת סילוק ליקויים? ת. אב טיפוס או ש' או שזה לא משנה כל בדיקה שמסתיימת ומתגלים ליקויים, פותחים בדיקת סילוק ליקויים, ואז היבואן מטעמנו מודיע שהוא מוכן לבדיקת סילוק ליקויים ומזמן את נציגי המכון לבדיקה, והמכון מטעמנו בא ובודק כי אכן סולקו הליקויים. ש. אפשר לעשות בדיקה חוזרת לבדיקת אב טיפוס? אם אב טיפוס נפסל בגלל כמה דברים ואני רוצה שהמכון יסדוק בדיקה חוזרת מלאה זה אפשרי? ת. אין כזה דבר". (הדגשה שלי - א.מ.ג). 14. נוכח האמור לעיל, שוכנעתי שהבקשה שהוגשה, הוצגה כבקשה חדשה ולא כבקשה לבדיקה חוזרת, כפי שטענה התובעת, ועל כן בצדק עורר הדבר את חשדו של הנתבע. ד. 3. האישור מיום 10.1.06 בעקבות הבקשה השנייה, הנפיק הנתבע ביום 10.1.06 אישור ת"ר למשלוח התובעת לאחר הבדיקה השנייה. לטענת התובעת, המכשירים נבדקו ונמצאו תקינים ועל כן לא היה לנתבע סמכות לבטל את האישור לאחר שערך בדיקת התאמה לת"ר ולא הייתה לו סמכות לעכב את שחרור המכשירים. פעולות הנתבע מנעו ממנה האפשרות לשחררם ולחלופין נמנעה ממנה האפשרות לבצע בהם תיקונים, שכן התברר לתובעת כי הנתבע ביצע בדיקה שלישית והוא סירב למסור לידיה את תוצאות בדיקה זו. מנגד טען הנתבע, כי לאחר שבוצע בירור עם המכס, התברר כי לא קיים משלוח עם פרטי הזיהוי שמסרה התובעת ואז החליט הנתבע בעצה אחת עם המכס להוציא למשלוח הפיקטיבי אישור שחרור מבלי לבצע למכשירים בדיקה וזאת על מנת שניתן יהיה לגשת לטובין ולאמת את החשד, כי התובעת מבקשת לשחרר בעזרת אישור זה את משלוח אוקטובר. כל הפעולות שביצע הנתבע היו בתיאום עם המכס ובמסגרת חקירה סמויה שקיים המכס. לאחר שהתברר, כי התובעת אכן ביקשה לשחרר את המשלוח שנפסל, בוטל האישור. השאלות בהן נדרש בית משפט להכריע בסוגיית ההיתר שבוטל הן: האם הנתבע יכול היה לבטל את האישור מיום 10.1.06, האם הביטול היה כדין והאם התנהלות הנתבע בענייננו הייתה תקינה. הנתבע הוקם מכוח חוק התקנים ובהתאם לסעיף 2א. לחוק זה "מטרת המכון היא תקינה והבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים, אם בקביעת תקנים ואם בדרך אחרת, ורשאי הוא, בין השאר, לערוך מחקרים, סקרים ובדיקות של חמרים, מוצרים ומיתקנים, לאשר מפרטים וכללים טכניים ולעודד את השימוש בהם, ולקיים השגחה על ייצור מצרכים בהתאם לכללים שקבע וכן לעסוק באיסוף מידע, מיונו והפצתו". סעיף 10 לחוק התקנים קובע: "(א) הממונה רשאי בכל עת מתקבלת על הדעת לערוך בקורת על מנת לבדוק אם ממלאים אחרי הוראות חוק זה. (ב) בעריכת בקורת לפי סעיף קטן (א) רשאי הממונה, וכל אדם שהוסמך לכך על ידי הממונה - (1) להיכנס בכל עת המתקבלת על הדעת, לכל מקום שיש לו יסוד להניח שמייצרים בו או מחזיקים בו מצרך שמיפרטו נקבע כתקן רשמי או שמבצעים בו או ביצעו בו עבודה שהכללים הטכניים של תהליכה נקבעו כתקן רשמי, ולבדוק כל מצרך או תהליך עבודה וכל דבר הנמצא באותו מקום, וליטול דוגמה מכל מצרך לשם בדיקה, אולם אין להיכנס למקום המשמש למגורים בלבד אלא על פי צו חיפוש מאת בית משפט מוסמך; הוראות הסעיפים 19-23 לפקודת הפרוצידורה הפלילית (מאסר וחיפושים), יחולו בשינויים המחוייבים על חיפוש לפי פסקה זו;". לפי סעיף 15 לחוק הפרשנות תשמ"א-1981 "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה". לעניין זה, יפים דבריו של המלומד יצחק זמיר בספרו הסמכות המנהלית- כרך ב', הוצאת נבו עמ' 994: "מבחינות אחדות, תחולת הסמכות לשנות ולבטל, כפי שנוסחה בסעיף זה (הכוונה לסעיף 15 לחוק הפרשנות-א.מ.ג), היא מירבית. סעיף 15 חל, לפי לשונו, על כל רשות ואפילו אינו מוגבל לרשות מנהלית". על פי חוק התקנים יש לנתבע סמכות לערוך ביקורת על מנת לבדוק האם פועלים לפי חוק זה ולפי חוק הפרשנות יש לו גם סמכות לבטל, לשנות או להתלות אישור שנתן. מהאמור לעיל עולה, כי ביטול האישור בוצע במסגרת הסמכויות שיש בידי הנתבע. לטענת הנתבע, הוא הנפיק אישור ת"ר לאחר הבדיקה השנייה, משום שבאותה עת היו במחסן שני משלוחים האחד שנפסל והמשלוח התקין והוא רצה לבחון האם התובעת התכוונה לשחרר את המשלוח שנפסל אם לאו. כאשר התברר לנתבע, כי התובעת אכן ביקשה לשחרר את המשלוח שנפסל, הוא ביטל את האישור. מטרתו של הנתבע, הקבועה בחוק התקנים, הינה לשמור על התקינה והבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים. על הנתבע חלה אחריות ציבורית למנוע כניסה של מוצרים לארץ אשר מהווים סכנה לציבור משום שהם אינם עומדים בתקן. לפיכך, ביטול האישור ברגע שהתברר לנתבע, כי התובעת ביקשה להכניס לארץ מכשירים שנקבע לגביהם כי הם אינם עומדים בתקן ובעלי כשלים בטיחותיים חמורים, משרתת את תכלית החוק. התובעת אף לא הוכיחה, כי שיקולים זרים עמדו בבסיס ההחלטה של הנתבע לבטל את האישור שנתן. בהקשר זה יצוין, כי הפסיקה הכירה במספר שיקולים מיוחדים למקרה של שינוי או ביטול החלטה, אך אין מדובר ברשימה סגורה (יצחק זמיר, הסמכות המינהלית-כרך ב', עמ' 1002-1012) ןבענייננו, "טעות של הרשות המינהלית יכולה להיות עילה טובה לשינוי או ביטול החלטה קודמת. כך גם לגבי טעות עובדתית, כך גם לגבי טעות משפטית וכך גם לגבי טעות בשיקול הדעת. לעניין זה עשוי להיות הבדל בין טעות שנגרמה באשמת הרשות המינהלית לבין טעות שנגרמה באשמת האזרח. אמנם גם בטעות שנגרמה באשמת הרשות המינהלית ניתן לתקן את הטעות או לבטל את ההחלטה, אולם זאת רק בנסיבות מיוחדות או אם קיים אינטרס ציבורי מיוחד בתיקון הטעות, כגון, שכתוצאה מן הטעות עלול להיגרם לציבור נזק חמור..... שונה המצב כאשר החלטת הרשות נפגמה באופן מהותי מחמת הטעיה או מרמה על ידי האזרח. אם הוא זכה בטובת הנאה מן הרשות, כגון רישיון, מענק או מינוי, על יסוד הטעיה או מרמה, די בכך כדי להצדיק שינוי או ביטול ההחלטה על ידי הרשות". גם אם מדובר בטעות בשיקול הדעת של הנתבע עת בחר להוציא את האישור ומיד לאחר מכן לבטלו, הרי שבמאזן השיקולים במקרה דנן האם להתיר כניסה של מכשירים עם כשלים בטיחותיים למול הפגיעה בחופש העיסוק של התובעת ובציפיה הלגיטימית שלה, הרי שידה של טובת הציבור אל מול טובתה, היא על העליונה. בניגוד לנטען בסעיף 15 לתצהיר מר רייבי, כי ביטול ת"ר נעשה רק ביום 8.3.06 ולא במועד בו ביקש מר רייבי לשחרר את הסחורה, הרי שמסעיף 14 לתצהירו עולה, כי כבר ביום 29.1.06 הודיעו לו נציגי המכס כי לא ניתן לשחרר את המכשירים שכן הנתבע ביטל את האישור. העובדה שרק ביום 8.3.06 קיבלה התובעת מכתב רשמי כי האישור בוטל, אינה מלמדת, שהביטול הוצא רק ביום 8.3.06. גם העובדה שהודעת הביטול בעל פה ניתנה לתובעת ביום 29.1.06 על ידי אנשי המכס ואילו המכתב הרשמי מטעם הנתבע הוצא רק ביום 8.3.06, אינה הופכת את ביטול האישור, לביטול שלא כדין והוצאת מכתב רשמי כחודש ועשרה ימים לאחר שניתנה לתובעת הודעה בעל פה, אינה מהווה שיהוי ניכר. אני סבורה, כי ביטול ת"ר על ידי הנתבע לא נפל בהפתעה גמורה על התובעת, שעה שהיא ידעה כי במשלוח שנפסל היו מכשירים עם כשלים בטיחותיים חמורים אותם היא לא רק שלא תיקנה אלא שהיא אף יצרה מצג כאילו מדובר בבקשה חדשה. ד. 4. התנהלות הנתבע על אף כל האמור לעיל, לאחר ששמעתי את העדויות אני סבורה, כי התנהלות הנתבע בהוצאת היתר פיקטיבי איננה תקינה. אכן חובתו של הנתבע שעה שהתעורר חשדו לפנות למכס כפי שעשה ו/או למשטרה. ברם, מהעדויות עולה, כי הוא פעל כגוף חוקר והוציא אישור ת"ר למכשירים מבלי לבודקם רק כדי לבחון האם בכוונת התובעת לשחרר את המשלוח שנפסל, דבר אשר אינו במסגרת הסמכויות שהוענקו לו בחוק. משהתעורר חשדו של הנתבע הוא יכול היה לבקש לדגום מכשירים נוספים מהמשלוח, כפי שעשה בהמשך ולא להסתפק בדוגמאות שהועברו לידיו, אך בוודאי שלא לתת אישור ת"ר למכשירים שמעולם לא נבדקו על ידו, כפי שעולה מעדותו של מר וכטל (פרו' מיום 12.9.10 עמ' 63) וליצור מצג שווא בפני התובעת, שאף שילמה את המיסים על פי הרשומון שהוצא לצורך שחרור המשלוח. אמנם טענת מר וכטל, כי "היתה בקשה של המכס לנפק עבורם אישור שהיה נדרש להם לצורך החקירה. הם לא הנחו אותנו אם לבדוק או לא, אלא הם ביקשו מאיתנו להנפיק אישור לצורך חקירה"(שם, עמ' 63), נתמכה תחילה בעדותו של מר אבי אוחיון, עת השיב לשאלה "הרעיון בעצם שיעשו בדיקה ויוציאו תעודת בדיקה, זה היה רעיון של מכון התקנים או אתם כי כתוב בעצה אחת? קשה לי לענות לך, יכול להיות שאני הצעתי את זה ויכול להיות שמישהו אחר הציע" (פרו' מיום 14.7.09 עמ' 33 שורות 10-12). אולם, בהמשך עדותו של מר אוחיון הלה טען נחרצות "אני לא מנהל שום תרגיל חקירה עם שום גוף שאינו מכס" (פרו' מיום 24.3.10 עמ' 47 שורות 25-26) ו"המכס לא פונה אל המכון. כמו שאמרתי אנחנו מקבלים מידע ממכון התקנים ולא מוסרים מידע למכון התקנים. כדי שאני אמסור מידע למכון התקנים אפילו בעניין הזה, זה עניין של צח"ם זה צריך רמות הרבה יותר גבוהות ממני". כך שטענת הנתבע בנוגע לשיתוף פעולה בין המכס לבין הנתבע, מוטלת בספק. אמנם המכון צרף מכתבים חתומים בידי מר בן דוד ומר עמר. ברם, מאוזכר שיתוף הפעולה בין שני הגופים, אך גם במצב זה אינני סבורה שמן הראוי כי מכון התקנים יפעל כגוף חוקר וישתמש ב"תרגילי חקירה" מבוימים. יתרה מכך, מעדותו של מר אוחיון עולה, כי גם אם הנתבע היה מתיר לשחרר את המכשירים, כי הם קיבלו אישור ת"ר, הרי שהמכס היה עוצר אותם, משום שהוגשו מסמכים שהם לא אותנטיים, "הפרטים המהותיים הוא לא מתאים לרשומון" (פרו' מיום 14.7.09 עמ' 33-34), כך שלא ברור מדוע היה צריך הנתבע להנפיק אישור פיקטיבי אם המכס ממילא היה עוצר את המשלוח. אמנם איני רואה בעובדה שבמכתבו של הנתבע מיום 15.6.06 טען הנתבע, כי דגימת הטלוויזיה נעשתה במסגרת החקירה שביצע המכס ועל כן לא יועברו אליה ממצאי הבדיקה ואילו המכס במכתבו מיום 6.7.06 הפנה את התובעת לקבל את תוצאות הבדיקה מהנתבע סתירה, וזאת משום שבשניהם נטען, כי עצם לקיחת הדוגמא לבדיקה על ידי נציגי המכס נעשתה במסגרת חקירה שמתנהלת. אולם, אני סבורה, כי היה על הנתבע להעביר לידי התובעת את תוצאות הבדיקה השלישית שביצע ואם היה צורך בכך אף לקבל את אישורו של המכס. טענת התובעת, כי הנתבע נטל דוגמאות מהמחסן ללא רשות התובעת ובחוסר סמכות, לא הוכחה על ידה ואף נסתרה על ידי עדותו של מר אוחיון. מר אוחיון העיד, כי המכשירים הוצאו לבדיקה על ידי נציג המכס בנוכחות מנהל המחסן או מי מטעמו מתוקף סמכותם. אין בעובדה זו משום חריגה מסמכות. טענתו של המכון מסתכמת איפוא בעובדה, כי בחר להשתמש "בתרגיל חקירתי" ולא נהג בצורה גלויה כפי שמצופה מגוף מנהלי. התנהלות גלויה לא הייתה מסכלת דבר, שכן המסמכים הבלתי מתאימים כבר הוצאו והיה ברור, כי אין משלוח נוסף ואלה מתייחסים למשלוח אוקטובר. על הנתבע היה לדרוש הבהרות לחשדות ואף לבקש לדגום מחדש את המטען אם סברו כי מדובר במטען אחר. ד. 5. התנהלות התובעת טענת התובעת, כי במועד ההעברה בדצמבר 2005 לא היו לתובעת משלוחים נוספים בישראל ועל כן אין הגיון בטענת הנתבע בדבר העברת הטובין ממחסן למחסן על מנת לערבב בין הטובין. דין טענה זו להידחות. אישור ת"ר עבור משלוח אוקטובר נתקבל ביום 10.1.06 וזאת לאחר שהמשלוח התקין נכנס למחסן ביום 3.1.06. יחד עם זאת, ידוע שהנטילה לכאורה ניטלה ביום 26.12.05 עובדה זו בלבד אין בה כדי לשכנע את בית משפט שהדגימות בבדיקה השנייה היו מאותו משלוח של אוקטובר וגם בהנחה שכך, אין בכך ללמד מאומה. תאורטית יכל המשלוח של אוקטובר להכיל גם מכשירים תקינים יחד עם מכשירים לא תקינים. הדרך לבדוק זאת, הייתה לקחת דגימות נוספות כפי שאכן נעשה בפועל. לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים, כי הלכה למעשה נמצאו טלוויזיות לא תקינות בבדיקה הראשונה של משלוח אוקטובר 2005. התובעת לא צירפה כל חוו"ד סותרת, לא ערערה על הממצאים הללו ולא על מסקנות הנתבע והיא הנותנת, כי אכן המכשירים היו לקויים והיוו סכנה בטיחותית. לא הובאה כל ראייה כי המכשירים תוקנו והליקויים סולקו. גם אם נכונה העובדה, שבבדיקה השנייה ניטלו דוגמאות של מכשירים תקינים אין בכך לבטל את תוצאות הבדיקה הראשונה. במקרה כזה היה מקום ליישב את הסתירה ולברר הכיצד חלק מהמשלוח תקין וחלק איננו תקין. התובעת לא ביקשה ליישב סתירה זו או לבדוק אותה אלא ביקשה לשחרר את כל המשלוח על סמך האישור הפיקטיבי, כאילו כל המשלוח תקין בהתעלמה מתוצאות הבדיקה הראשונה. אין כל היגיון להאמין שהמשלוח הפך להיות תקין במלואו בגלל בדיקה חוזרת של טלויזיות נוספות. בניגוד לטענת רייבי בסעיף 29 לתצהירו, כי לא ניתן לערב טובין שנמצאים בבונדד, מעדותו של מר אוחיון ומחקירת המחסנאי עלה, כי בפועל היה ערבוב בין הטובין מהמשלוח שנפסל לטובין מהמשלוח התקין. אמנם, מר אוחיון העיד כי הוא לא מייחס למר רייבי את ערבוב הטובין, שכן הדבר גובל בפלילים (פרו' מיום 24.3.10 עמ' 45) ומחקירתו אף עלה, כי בבדיקה בפברואר 2006 שבוצעה על ידי אנשיו כפי הנראה לא היה ערבוב בין המשלוחים, כפי שהתגלה במאי 2006. אולם, לא ניתן להתעלם הן מסמיכות הזמנים בין המשלוחים והן מעדותו, שנמצאו טלוויזיות תקינות ממשלוח 2006 יחד עם המשלוח שנפסל, כדלקמן: "סה"כ כ-250 טלוויזיות נמצאות בגוש הזה, שייכות לגוש משנת 2006. אני ספרתי איך אתה אומר שאני לא יודע. אני זיהיתי בעיניים" (שם, עמ' 44). זאת ועוד, בפרוטוקול הישיבה של התובעת עם המכס מיום 17.10.06, נרשם כי שוחררו לארץ טלוויזיות ללא אישור תקן ועל התובעת לשלם 20% מערך הטובין, והיא אכן שילמה סכום זה דבר אשר מעיד, כי יש ממש בטענה, שהיה ערבוב בין הטובין ונכנסה לארץ סחורה ללא אישור ת"ר. איני מקבלת את טענת התובעת, כי העובדה שהיא לא חתמה על טופס המרת משפט מעידה שהיא לא הודתה בעבירה, וזאת משום שאם כך היו פני הדברים חזקה שהדברים האמורים לעיל לא היו באים לידי ביטוי בפרוטוקול הישיבה עם המכס. יצוין, כי חרף טענת התובעת, שיש לזקוף לחובת הנתבע את העובדה שעדותו של מר אלי בן דוד מטעם המכס לא הובאה בפני בית המשפט על אף שהוא חתום על המכתבים שנשלחו לתובעת, אני סבורה כי עדותו אינה מעלה או מורידה בענייננו, שעה שמר אבי אוחיון העיד על אותם דברים מידיעה אישית ולמעשה הוא זה שביצע את החקירה שניהל המכס ואף נכח במכון התקנים עת הוצג לו הכשלים הבטיחותיים במכשירים מהמשלוח שנפסל. צודק המכון בטענתו, כי הוא אינו אחראי לכך שהתובעת בחרה לייבא טובין אשר אינם עומדים בתקן והוא לא מנע ממנה בשום שלב לתקן את הטלוויזיות ולהזמין בדיקה לסילוק ליקויים לאחר שקיבלה את דו"ח הבדיקה הראשונה או לייצא את המכשירים לחו"ל לצורך הקטנת נזקיה. כמו כן, העובדה שבסופו של יום התובעת לא ביקשה לסלק את הליקויים לאחר שהניסיונות להכניס את המשלוח לארץ כשלו, אלא בחרה לייצאם לחו"ל מחזקת את טענת הנתבע, כי הטובין לא היו מותאמים לתקן ולא היה מקום לאשר את שחרורם. בניגוד לטענת התובעת, כי המכס לא היה מתפשר עימה אם חקירתו הייתה מעלה שהתובעת פעלה בחוסר תום לב, החדירה טלוויזיות לקויות לשוק, מסרה מסמכים כוזבים וכו', הרי שפרוטוקול הישיבה של המכס ביום 17.10.06 בה נכחו גם באי כוחה של התובעת צוין מפורשות ""לרשות המכס ישנו חשד (כך במקור - א.מ.ג) לביצוע עבירות". עוד נרשם בפרוטוקול "מוכנים אנחנו לייצא את הטובין בתשלום כופר של 20% מערך הטובין שכבר שוחררו ארצה ללא אישור התקן (בערך של 20,000 ₪)...". כאמור, התובעת לא שילמה 20,000 ₪ כופר כמתנדבת, אלא שילמה סכום זה בגין טלוויזיות ששוחררו לארץ ללא אישור תקן תוך התחייבות שיתר הטובין יוצאו לחו"ל. למעלה מן הצורך, יצוין כי חקירת המכס הינה במישור הפלילי, שם נדרש נטל הוכחה גבוה יותר ועל כן נראה כי המכס בחר בסופו של יום בתשלום כופר בלבד. נוכח האמור בפרוטוקול הישיבה עם המכס, קשה לי לקבל את טענת התובעת לפיה לא שחררה טלוויזיות פסולות בשוק הישראלי. לטענתה, אם הייתה נכונה טענת הנתבע שבשווקים בישראל מסתובבות טלוויזיות לא תקניות, אזי הממונה על התקינה היה פועל לתפוס ולהחרים טלוויזיות אלו מידי לקוחותיה של התובעת, דבר שלא קרה. טענה זו נטענה בעלמא ומעדותו של מר אוחיון עלה, כי הוא נפגש עם נציג ממשרד התמ"ת, אך הוא לא יודע האם נעשה בעניין דבר (פרו' מיום 24.3.10 עמ' 45). לטעמי, לו הייתה התובעת באה לבית משפט כשהיא נקיית כפיים, ניתן היה לראות בביטול האישור חוסר מידתיות של הנתבע. אולם בענייננו עולה, כי התובעת ביקשה להכניס לארץ מכשירים שלא עמדו בתקן הרשמי והיו עשויים לסכן את הציבור והנתבע מילא את תפקידו כשניסה למנוע זאת. לא רק הנתבע יצר מצג שווא בהיתר הפיקטיבי, אלא גם התובעת בכבודה ובעצמה יצרה בבקשה השנייה מצג שווא דבר שגרם לכך שנפתחה חקירה של המכס ובסופו של דבר היא אף שילמה כופר. יש לזכור, כי החשד הרובץ לפתחה של התובעת איננה חשד בעלמא, אלא מבוסס על עובדות ועל התנהגותה שלה עצמה, הן בהגשת בקשה עם פרטים לא תואמים במס' שטר המטען, מס' הלקוח, היעדר מועד הגעת הסחורה ובאופן תמוה וחריג אף הבקשה הוגשה על ידי עמיל המכס. אלא אף בצירוף מקרים תמוה לעניין סמיכות הזמנים של העברת מחסן, הגעת משלוח תקין ושבושים של ערבוב בין המשלוח הפסול לתקין. כל אלה יחדיו מצביעים על היעדר נקיון כפיים ועל ניתוק קשר סיבתי בין התנהלות המכון בהוצאת היתר פיקטיבי לבין הנזק שאירע לתובעת אם בכלל. התובעת אף שילמה "כופר" לרשויות המכס, ומהתנהגות זו ומפרטיכל הדיונים במכס עולה בעליל כי החשד כנגדה היה לכאורה מבוסס. בנסיבות אלה, אין לאפשר כי חוטא יצא נשכר. ד.6. "הוצאת לשון הרע" גם טענת התובעת כי מכתבו של הנתבע מיום 16.5.06 (להלן: "המכתב") עם העתק לבית המכס באשדוד פגע בשמה של התובעת, דינה להידחות. התובעת הפנתה לעדותו של מר אוחיון (סעיף 61 לסיכומיה) כדי לתמוך בטענתה לפגיעה בשמה הטוב. דא עקא, מר אוחיון הינו נציג מטעם המכס ולא נציג מטעם הנתבע ועל כן, לא רק שבתשובתו כי הוגשו לו מסמכים כוזבים, אין כדי לתמוך בטענת התובעת אלא שיש בה כדי לחזק את טענת הנתבע, כי אף נציג המכס סבור לאחר חקירה שביצע, כי התובעת לא פעלה כראוי. אמנם, מכתבו של הנתבע מקיים את יסוד ה"פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), אולם כדי להוכיח עוולה לפי חוק זה, יש לבחון האם תוכן המכתב מהווה "לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק, כדלקמן: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו; בסעיף זה "אדם" - יחיד או תאגיד; "מוגבלות" - לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית". הלכה פסוקה היא, כי פרסום ייחשב "לשון הרע" לפי המבחן האובייקטיבי כלומר, רק אם ייתפש ככזה על ידי האדם הסביר (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281, 293; ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט(4) 734,740; ע"א 534/65 דיאב נ' דיאב, פ"ד כ(2) 269, 274; ע"א 809/89 משעור נ' חביבי, פ"ד מז(1) 1, 7). 5. בפתח המכתב ביקש הנתבע מהתובעת להמתין לסיום הבדיקה של רשויות המכס טרם יתן תשובה מקיפה בנושא ובהמשך התייחס הנתבע במכתבו לעובדה שהוגשו אליו שתי בקשות שונות ונפרדות על ידי מי מטעמה של התובעת וזאת מבלי לציין, כי הבקשה השנייה התייחסה לאותו משלוח שנבדק ונפסל על ידי הנתבע בעבר ומבלי שהתובעת פעלה לסילוק הליקויים. הנתבע במכתבו היה זהיר בלשונו ואף סייג את דבריו, כי לכאורה מדובר במשלוח ו/או במסמכים פקטיבים. לעומת זאת, במכתבים שנשלחו לתובעת על ידי המכס (מיום 8.3.06, מיום 11.4.06 ומיום 14.5.06) ציין האחרון מפורשות מבלי לסייג דבר, כי התובעת ניסתה להטעות במתכוון את הנתבע והמכס והיא אף הוציאה אישור במרמה. אשר על כן, יש לתהות מדוע בחרה התובעת להגיש תביעתה בעניין זה רק כנגד הנתבע שסייג דבריו ולא כנגד המכס שהעלה טענות קשות כלפיה. חיזוק לכך, אף עולה מהעובדה ששלושת המכתבים שנשלחו על ידי המכס למעשה קדמו בזמן למכתב הנתבע. 6. לטענת הנתבע, דבריו נכתבו במסגרת תפקידו הציבורי וחלה עליו חובת דיווח אם מתעורר אצלו חשד וכן עומדות לזכותו ההגנות הקבועות בחוק: "אמת דיברתי", "עניין לציבור" ו"תום לב". בענייננו, החשד התבסס על העובדה שהוגשה בקשה לאישור משלוח מבלי לאזכר שמדובר במשלוח שנבדק בעבר ואין מחלוקת שצורפו מסמכים בהם היתה טעות ברישום כמו גם העובדה שבהמשך נמצאו מכשירים מהמשלוח התקין יחד עם מכשירים מהמשלוח שנפסל על אף שכל אחד מהמשלוחים אופסן במקום שונה במחסן. מכאן שגם אם לתובעת לא היה יד ורגל בדבר והטעויות בוצעו בתום לב (על ידי הספק או על ידי המלגזן), אין הנתבע יכול להתעלם מחובתו הציבורית לדווח על כך ואין בכך פסול. 7. יובהר, כי גם אם האמירות במכתב היו עולות לכדי "הוצאת לשון הרע", אני סבורה שהן חוסות תחת חלק מההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק שכותרתו "הגנת תום לב". מעיון במסמכים, בדו"חות החקירה ובהודאת התובעת בפרוטוקול הישיבה עם המכס ותשלום הכופר, אנו למדים כי ככל שהתעורר חשד אצל הנתבע, הוא לא היה בעלמא, וחלה בעניינו "הגנת תום לב" ו"אמת דיברתי". 8. יתרה מכך, מדובר בדיווח במסגרת תפקיד הציבורי של הנתבע שמטרתו למנוע כניסה של מוצרים, שאינם עומדים בדרישות התקן הרשמי ולפיכך, עשויים להיות מסוכנים לציבור. נוכח האמור לעיל, יש בדיווח זה עניין לציבור ואין באמירות הללו "הוצאת לשון הרע" כהגדרתה בחוק. סוף דבר: התובעת טענה, כי המכון התרשל, התנהל שלא כדין ובכך גרם לה להפסד כספי. מכל העדויות עולה, כי התובעת לא באה נקיית כפיים, עלו חשדות מבוססים, כי התובעת ניסתה ליצור מצג של משלוח אחר ממשלוח אוקטובר 2005 בבקשתה השנייה. היה ערבוב בטובין שקיבלו היתר לבין הטובין שלא קיבלו היתר ואי שחרור הסחורה נבע ממחדלים אלה בעיקר ולא ממצג השווא של היתר כדין לכאורה. התובעת לא הייתה רשאית לסמוך על היתר זה כשהיא מודעת להטעיית המכון מצידה. זאת ועוד, מי שעצר בפועל את שחרור הטובין היה המכס ולא ביטול ההיתר. מי שחוטא בהמצאת בקשה פיקטיבית עם מס' שטר לא תקין, מס' לקוח לא נכון והיעדר מועד הגעת המשלוח, לא יכול להלין על הוצאת היתר פיקטיבי שגרם לו נזק. כל הפוסל במומו פוסל. לא מצאתי כל קשר סיבתי בין ההיתר שבוטל לבין הנזק הנטען, שנגרם אם בכלל, אך ורק מחמת היותו לא מותאם לתקן הישראלי ומסוכן בטיחותית. התביעה נדחית איפוא. מאחר והתנהלות הנתבע, כפי שפירטתי בסעיף ד.4. לעיל הייתה לא תקינה עת פעל כגוף חוקר ולא כגוף מנהלי האמון על הוצאת רישיונות בלבד, אינני סבורה שיש מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבע בהליך זה. כל צד ישא בהוצאותיו. מכון התקניםתקן (מכון התקנים)