חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 מגדיר בסעיף 5 סוד מסחרי: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". לצורך ההוכחה שמדובר בסוד מסחרי נדרש התובע "לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד" וגם להוכיח את התקיימותם של התנאים בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות (ע"א 10545/09 בטאן ואח' נ'INC 1988 INTEGRA MICROSYSTEMS (לא פורסם) סע' 10 (1.3.2012). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה בגין גזל סוד מסחרי: מבוא זוהי תובענה שהגישה התובעת - וואן סטופ שירותי מידע בע"מ (להלן: "התובעת") נגד הנתבעת - חברת דואר ישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת") למתן צו הצהרתי שיצהיר כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב שעניינו שיתוף פעולה למתן שירות בתשלום לציבור הצרכנים המבקשים לעדכן מוסדות וחברות בשינוי כתובת מגוריהם, ולהורות על אכיפתו. לטענת התובעת, גזלה הנתבעת את הרעיון שהציגה בפניה בעניין השירות האמור והשתמשה בו בעצמה. התובעת מבקשת ליתן נגד הנתבעת צו למתן חשבונות לגבי הכנסות ורווחים שנבעו משירות "עוברים דירה" אותו הפעילה הנתבעת ושלטענת התובעת נשען על הרעיון שלה, כשהתובעת העריכה את תביעתה בסכום של 3,000,000 ₪. התובעת מבקשת לפסוק לה סכום של 2,775,000 ₪, שהוא, לטענתה, תשלום חלקה בגין אבדן שווי המיזם המשותף. לחילופין, מבקשת התובעת לפסוק לטובתה סכום של לפחות 3,000,000 ₪ בגין סיכול אפשרות קידום המיזם והשירות ואבדן הכנסות, רווחים, הזדמנויות, נזקים והפסדים שנגרמו לה בעקבות המצגים שהוצגו על ידי הנתבעת כי בכוונתה לחתום על הסכם עמה והסתמכות התובעת על מצגים אלה. לחילופי חילופין, לפסוק לטובתה סכום של לפחות 1,500,000 ₪ עבור אלפי שעות עבודה והוצאות גבוהות שנגרמו לתובעת בגין המשך הפעלת השירות על ידה ובמשא ומתן בין הצדדים. בסיכומיה הודיעה התובעת כי היא מקבלת הצעת בית המשפט ומוותרת על בקשתה לאכיפת ההסכם. עיקר העובדות הצריכות לעניין הנתבעת הינה חברה ממשלתית אשר הוקמה ופועלת מכוחו של חוק הדואר, התשמ"ו - 1986. כחלק מהשירותים שמספקת הנתבעת, היא מפעילה מזה שנים רבות שירות הנקרא "דואר עוקב". שירות זה מיועד לצרכנים המשנים מקום מגורים ומבקשים שדברי הדואר הנשלחים לכתובתם הישנה יגיעו לכתובת המגורים החדשה (נ/13, ס' 3) (להלן: "שירות דואר עוקב"). בשנת 2000 פיתחה הנתבעת שירות נוסף לצרכנים - עדכון מאגרי מידע של מוסדות וחברות בשינוי כתובת המגורים של לקוחותיהן (להלן: "שירות עדכון מוסדות"). הנתבעת, בסיועה של חברת המחשוב מלם - תים, פיתחה לצורך שירות זה טופס ייחודי (נספח ב בתצהיר נ/6). במהלך שנת 2005 חברו מר אבירם גנות (להלן: "מר גנות") ומר גיל זיכלינסקי (להלן: "מר זיכלינסקי"), לעתיד מנהלי ובעלי התובעת, לקדם רעיון שהגה מר גנות; שירות טכנולוגי מקוון שבאמצעותו יוכל צרכן המשנה את מקום מגוריו, לעדכן בו זמנית את קובץ הנתונים האישיים המצוי במאגרי המידע של חברות גדולות כמו חברות ביטוח, חברות טלפון סלולארי ועוד (להלן: "המיזם"). בחודש מאי 2005 נפגשו מר גנות ומר זיכלינסקי עם הגב' ליאת בר-אבן (להלן: הגב' בר-אבן), שהייתה באותם הזמנים מנהלת תחום שיווק לעסקים אצל הנתבעת. במהלך הפגישה הציגו השניים את המיזם. התובעת לא גילתה בו התעניינות ממשית ועד קיץ שנת 2007 לא התקיימו בין הצדדים פגישות נוספות (ת/2, סע' 9; נ/6, סע' 7- 8). מר יוסי שלי (להלן: "מר שלי") כיהן בתפקיד מנכ"ל הנתבעת בין חודש אפריל 2002 עד חודש יולי 2005. לאחר שסיים את תפקידו בנתבעת הציעו לו מר גנות ומר זיכלינסקי לחבור אליהם ולהשתלב במיזם. ביום 4.1.06 הקימו השלושה את החברה התובעת. לאחר הקמת החברה התובעת, היא חתמה עם מספר חברות על הסכמים לשיתוף פעולה (נספח 3 בתצהיר ת/2), במסגרתם התחייבה התובעת לאפשר ללקוחות החברות לעדכן את כתובת מגוריהם החדשה באופן מרוכז במאגר הנתונים של גופים ו/או ארגונים שונים. לשירותים שסיפקה התובעת ניתן השם "מעבר דירה בקליק" (להלן: "שירות מעבר דירה בקליק"). החל מחודש יולי 2007 חודש הקשר בין הצדדים, ביוזמת התובעת. נערכו מספר פגישות בין נציגי התובעת לנציגי הנתבעת על מנת לבחון אפשרות לשיתוף פעולה במסגרתו ישולב 'שירות דואר עוקב' של הנתבעת ב'שירות מעבר דירה בקליק' של התובעת. מצד הנתבעת נערכו בדיקות לבחינת היתכנות וכדאיות. בין הצדדים הוחלפו טויטות הסכם, אחרונה ביום 18.3.08 (ת/2 סע' 40, נספח 17 בתצהיר ת/2). ביום 6.10.08 החליט "צוות מעקב יעדים" בנתבעת כי היא תפעיל באופן עצמאי שירות לצרכנים המשנים כתובת מגורים ומבקשים לעדכן חברות ומוסדות אודות אותו השינוי (נ/10, סע' 15), המגעים בין הצדדים הופסקו. בחודש מרץ 2009 נערכו לבקשת הנתבעת שתי פגישות בין נציגי הצדדים. הנתבעת ביקשה לבחון אפשרות לרכישת התוכנה שפיתחה התובעת לצרכי המיזם (להלן: "התוכנה") על מנת לראות אם ניתן לשלבו ב'שירות דואר עוקב' שלה (נ/13, סע' 16). בסיכומן של הפגישות המליצו נציגי הנתבעת לנתבעת לא לרכוש את התוכנה שהוצגה על ידי נציגי התובעת ולפתח תוכנה באופן עצמאי (נ/13, סע' 19). בחודש יוני 2009 הושק על ידי הנתבעת "שירות עוברים דירה" שבמסגרתו הרחיבה התובעת את סל "שירות דואר עוקב" (עמ' 2 בנספח ב בתצהיר נ/10) (להלן: "שירות עוברים דירה"). תמצית טענות הצדדים טענות התובעת מר גנות ומר זיכלינסקי הם שהגו בשנת 2005 את הרעיון של שירות טכנולוגי מקוון, שיסייע לצרכנים בהליך של העברת דירה, שירות שלא היה קיים באותה העת. במהלך חודש מאי 2005 התקיימה פגישה בין הגב' בר-אבן מטעם הנתבעת למר גנות מטעם התובעת. בהמשך לאותה הפגישה נשלחה לגב' בר-אבן מצגת המתארת את פעילות המיזם. התובעת פיתחה את התוכנה, הקימה אתר אינטרנט אינטראקטיבי והחלה בפעולות שיווק ופרסום של שירותי מעבר דירה בקליק. לאחר ששירותיה של התובעת זכו לחשיפה רחבה בעיתונות הכתובה ורשת האינטרנט, נערכה פגישה בין נציגי התובעת ובין נציגי הנתבעת; הגב' בר-אבן ומר משה בן מיכאל, שהיה מנהל מחלקת לקוחות גדולים בנתבעת באותה העת (להלן: "מר בן מיכאל"). באותה פגישה הועברה לנציגי הנתבעת מצגת עדכנית המתארת את פעולות התובעת. נציגי התובעת נפגשו מספר פעמים בקיץ 2007 עם מר יובל מיוסט, שמונה למנהל הפיתוח העסקי בנתבעת (להלן: "מר מיוסט") ועם נוספים מטעם הנתבעת, על מנת לדון בעקרונות שיתוף הפעולה בין הצדדים והוחלפו טיוטות של מסמך עקרונות שכותרתו " "עוברים דירה" עקרונות שיתוף הפעולה, דואר ישראל - OneStop". ביום 16.8.07 הוציאה הנתבעת מסמך שהיה, לטענת התובעת, "סופי ומוסכם" בו נקבעה, בין היתר, חובת סודיות ואי תחרות (נספח 11 בתצהיר ת/2) (להלן: "טיוטת ההסכם"). עצם קיומן של הפגישות וגיבוש טיוטת ההסכם מעידים כי לא מדובר בשירות שהיה קיים בסל השירותים שאותו סיפקה הנתבעת. מקיום הפגישות, בין היתר, עם אנשי שיווק ואנשי המחשוב של הנתבעת, מהעובדה כי הצדדים דנו בשם שיבחר לשירות המשותף וגם מהחלפת טיוטות משפטיות של הסכם ניתן ללמוד כי המשא ומתן הגיע לשלב מתקדם וכל שהיה חסר הוא חתימת הנתבעת על ההסכם. במשא ומתן שהתנהל בין הצדדים השתתפו נציגים בכירים של הנתבעת שהיו מוסמכים לנהל מגעים בשמה. נציגי הנתבעת פעלו בידיעה ובאישור של הממונים עליהם, חברים בהנהלה הבכירה של הנתבעת. איש מבין נציגי הנתבעת לא ציין כי קיומו של המשא ומתן כפוף לאישור הנהלת הנתבעת וגם כי אישור כזה לא ניתן. 'שירות מעבר דירה בקליק' הינו שירות ייחודי שלא היה קיים טרם השקתו על ידי התובעת. 'שירות עדכון מוסדות' אותו סיפקה הנתבעת מבוסס על בקשת גופים ומוסדות לעדכן את מאגר הנתונים שלהם בהתאם לשינויים בנתונים האישיים של לקוחותיהם במאגר המידע של הנתבעת, ואילו 'שירות מעבר דירה בקליק' מבוסס על בקשת הלקוח לעדכן את מאגר הנתונים של הגופים והמוסדות עמם יש לו קשר ולא מתבסס על מאגר הנתונים של הנתבעת. הנתבעת גזלה מהתובעת את הרעיון של המיזם ואת סודותיה המסחריים. הנתבעת לא הייתה משיקה את 'שירות עוברים דירה' אלמלא חשפה התובעת בפניה את הרעיון. קיים דמיון רב "עד כדי זהות" בין מסמך האפיון של 'שירות עוברים דירה' הניתן על ידי הנתבעת (נספח א בתצהיר נ/11) ובין המערכת אותה פיתחה התובעת. לטענת התובעת, "שדות המשתמש וסדר הופעת החברות - זהים לחלוטין". המידע המסחרי אותו גזלה הנתבעת "קיבל הגנת סודיות" במסגרת מסמכים שהוחלפו בין הצדדים. התובעת השיקה את 'שירות עוברים לדירה' באופן עצמאי תוך התעלמות מזכויות התובעת ותוך עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעת היא רשות ציבורית וחלה עליה חובת תום לב מוגברת. הנתבעת התנערה בחוסר תום לב מהמשא ומתן שניהלה עם התובעת וההסכמות שהושגו בין הצדדים. הנתבעת טענה כי מעורבותו של מר שלי, שהיה בעבר מנכ"לה, מפריעה לאישור ההסכם, טענה לא עניינית ומעידה על חוסר תום לב. העובדה כי נציגי הנתבעת אשר ניהלו משא ומתן עם התובעת לא הודיעו שהם לא מוסמכים לנהל משא ומתן בשמה של הנתבעת, גם היא הפרה של חובת תום הלב. העובדה כי הנתבעת בחרה להשיק את 'שירות עוברים לדירה' באופן עצמאי תוך שהיא מסבירה כי חוששת לחשוף את מאגר המידע שברשותה מעידה על חוסר תום לב מאחר ושיתוף הפעולה בין הצדדים היה צריך להיות מבוסס על מאגר מידע של נתונים חדשים. התובעת הוכיחה את נזקיה הכספיים. לטענתה, שווי המיזם המינימאלי נקבע בהסכמה ומהווה, על כן, הודאת בעלי דין. הנתבעת לא חלקה על הדו"חות הכספיים שהוגשו מטעם התובעת והעובדה שרווחיה של התובעת גדלו בתקופת ההידברות עם הנתבעת היא תוצאה ישירה מכך שהוצאות ההקמה והפיתוח קטנו. הנתבעת נמנעה מלהביא עדים מהותיים, בין היתר את מר מיוסט. הימנעותה זו פועלת לחובתה ומחזקת את טענות התובעת. עדותו של מר זיכלינסקי מטעם התובעת בעניין השוואת מסמכי האפיון של 'שירות עוברים דירה' של הנתבעת מול 'שירות עוברים דירה בקליק' של התובעת, אינה עדות כבושה כפי שטענה הנתבעת, שכן מסמך האפיון הוגש ע"י הנתבעת רק לאחר תצהירה של התובעת. טענות הנתבעת 'שירות עוברים דירה' שנותנת הנתבעת הינו בעל שני מרכיבים: 'שירות דואר עוקב' ו'שירות עדכון מוסדות', שני שירותים שהופעלו על ידי הנתבעת מזה שנים רבות. אין מדובר ברעיון חדש. רעיון זה אושר לנתבעת עוד בשנת 2004, במכתב מיום 8.1.04 של משרד התקשורת אל מר שלי, שהיה מנכ"ל הנתבעת באותה העת (נ/10, סע' 4; נספח א לתצהיר נ/10). התובעת ביקשה לחבור לנתבעת מאחר ורצתה לעשות שימוש ב"מאגר המידע העצום המצוי בידי הדואר אודות אזרחי המדינה ששינו כתובתם". אין ממש בטענות התובעת כי הנתבעת גזלה ממנה את הרעיון. התובעת החלה לספק את 'שירות מעבר דירה בקליק' לפני תחילתה של ההידברות עם הנתבעת ומכאן שהרעיון היה גלוי לכל, והיה בבחינת נחלת הכלל, מה עוד שניתן היה להעתיקו בנקל מאתר האינטרנט של התובעת גם ללא הידברות עם התובעת. התובעת לא הוכיחה כי מדובר בסוד מסחרי. התובעת גם לא הסבירה מדוע המידע שנגזל, לכאורה, על ידי הנתבעת, מקנה לתובעת יתרון על מתחרותיה וגם לא הוכיחה כי נקטה באמצעי הגנה סבירים על סודותיה המסחריים. אילו הנתבעת היתה גוזלת את סודותיה המסחריים של התובעת היא לא היתה נזקקת למספר חודשים לפתח את התוכנה ל'שירות עוברים דירה', מהמועד שבו נתקבלה ההחלטה אצלה לפתח באופן עצמאי שירות זה. הנתבעת החלה בפיתוח 'שירות עדכון מוסדות' כבר בשנת 2000. במצגת שהוצגה על ידי מר מיוסט בפני חברי הנהלת הנתבעת ביום 17.8.08 (להלן: "המצגת"), אשר הוכנה בסיועה של התובעת, צויין במפורש כי מדובר ב"רענון משמעותי למוצר שקפא על שמריו" ( עמ' 6 בנספח ב לתצהיר נ/10) . במהלך הפגישות שהתקיימו בחודש מרץ 2009 סירבה התובעת להציג בפני נציגי הנתבעת את התוכנה, והיא הציגה רק מצגת של צילומי מסכים מתוכה. התובעת גם לא צירפה לתובענה שהגישה את התוכנה שלטענתה הועתקה. לפיכך אי אפשר גם לבדוק את טענותיה בדבר גזל מידע עסקי. אי צירוף התוכנה פועל לרעת התובעת ומוכיח כי התוכנה לא הועתקה על ידי הנתבעת. התובעת לא הוכיחה באמצעות ראיות או מומחים את טענתה ש"לא ניתן להכין תוכנה שכזו בנקל". מהשוואה בין מסמכי האפיון של 'שירות עוברים דירה' של הנתבעת ו'שירות מעבר דירה בקליק' של התובעת, ניתן לראות כי קיימים הבדלים ניכרים בהליך הפיתוח הטכנולוגי, באופי ובמראה התוכנה, ובאופי השירות שמוצע ללקוחות. מסקנות ההשוואה שעשה מר זיכלינסקי בין מסמך האפיון של הנתבעת (נספח א לתצהיר נ/11) לשירות התובעת, מבוססות על פרשנות שהוא נתן להערה שנכתבה במסמך האפיון, ממנה הסיק שהיא מעידה על העתקת נתונים מתוך מערכת המחשוב של התובעת, ולא היא. בתהליך קבלת ההחלטות אצל הנתבעת משולבים מספר דרגים. בעניין נושא התובענה, רלוונטים דרג הביניים וההנהלה. תפקידי דרג הביניים, בין היתר, להיפגש עם גורמים חיצוניים, לנהל עימם הידברות, להחליף רעיונות ולגבש עקרונות לתכניות עסקיות. לנמנים על דרג זה אין סמכות להחליט ולהוציא לפועל פרוייקטים. סמכות זו נתונה לחברי הנהלת הנתבעת. על דרג הביניים נמנה מר מיוסט, שניסה לקדם את שיתוף הפעולה עם התובעת. חברי הנהלת הנתבעת לא השתתפו במשא ומתן עם התובעת ואף לא אחד מהם ראה ואישר את טיוטת ההסכם. מכאן ומהעובדה כי בטיוטת ההסכם חסרים פרטים מהותיים כמו זהות ועדת ההיגוי המשותפת לצדדים, חלוקת רווחים, מנגנון היפרדות ועוד, ניתן ללמוד כי אין לראות בה טיוטה מתקדמת של הסכם בין הצדדים. הנהלת הנתבעת גם לא נתנה אישור למהלך כזה. מר שלי, שהיה בעבר מנכ"ל הנתבעת, הכיר את תהליכי העבודה בנתבעת, והתובעת ידעה כי כל התקשרות בין הצדדים מותנית באישור הנהלת הנתבעת, מה גם שבהתכתבויות שונות צויינה עובדה זו. התובעת לא הראתה ולא הוכיחה כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב או פעלה כדי להערים על התובעת, ולא הוכיחה כי החלטת הנתבעת להשיק את 'שירות עוברים דירה', "היתה נסיגה ממשא ומתן בשלב מאוד מתקדם שלו", כטענתה. בפני הנהלת הנתבעת הוצגה מצגת שהכילה יתרונות וחסרונות בהכנסת שותף, וצויין בה בין השאר, כי קיימת חלופה שהנתבעת תספק את 'שירות עוברים דירה' באופן עצמאי. המצגת הוכנה על ידי מר מיוסט כ-5 חודשים לאחר המועד בו טוענת התובעת כי שהוסכם בין הצדדים על נוסח סופי של הסכם. התובעת, כאמור, היתה שותפה להכנתה של המצגת. שיקולי הנהלת הנתבעת לפתח בעצמה את 'שירות עוברים דירה' כללו, בין היתר, חשש לחשיפת מאגרי המידע שלה. בנוסף החליטה הנהלת הנתבעת, כי השירות נוגע לשירותי הליבה שמספקת הנתבעת לצרכניה. לצורך הספקת שירותים מסוג זה הנתבעת אינה נוהגת להסתייע בשותפים, מה עוד שהנהלת הנתבעת לא מצאה יתרונות בהכנסת שותף. שיקולי הנהלת הנתבעת היו שיקולים כבדי משקל וענייניים ולא שיקולים זרים או פסולים ולא נתקבלו בחוסר תום לב. החלטות צוות המעקב של הנתבעת היו ידועות לתובעת. התובעת לא העלתה כל טענה אחרי שנמסר לה כי הנהלת הנתבעת החליטה לספק את השירות באופן עצמאי. גם לא כאשר נעשתה אליה פנייה למשא ומתן לרכישת התוכנה. הנתבעת לא נמנעה מלהביא עדים רלוונטיים. מר מיוסט אינו עובד עוד בנתבעת ואינו בשליטתה, מה עוד שלא היה צורך בעדותו מאחר והעדים שהובאו על ידי הנתבעת הפריכו את טענות התובעת כאילו הנהלת הנתבעת ידעה על ההדברות בין הצדדים ואישרה אותה. מאחר והתובעת טענה כי מר מיוסט הציג בפניה מצג שהוא מוסמך להתקשר עמה בשם הנתבעת היא זו שהיתה צריכה להביא אותו לעדות. עדותו של מר זיכלינסקי בעניין מסמך האפיון של הנתבעת וההשוואה שערך עם 'שירות עוברים דירה בקליק' היא עדות כבושה. התובעת זנחה את טענתה כי נכרת הסכם בין הצדדים ולפיכך אינה זכאית לפיצויי קיום. פיצויי קיום נפסקו רק במקרים חריגים שהסכם לא נחתם במצב שלא נותרו מחלוקות בין הצדדים ורק בשל התנהלות חסרת תום לב במיוחד, לא כך בתובענה דנן. לא הובאו על ידי התובעת ראיות לאבדן רווחים. הנתבעת הוכיחה כי 'שירות עובדים דירה' הוא שירות שגרר הפסדים ולא נשא רווחים. התובעת לא הציגה ראיות להוצאות שהוציאה על סמך ההדברות בין הצדדים. גם לא הסבירה את האמור בדו"חות הכספיים שצרפה לתצהירה. דו"חות אלה אף כוללים הוצאות של הקמת התובעת ולא כתוצאה מהדברות הצדדים. על פי הדו"חות, בתקופת ההדברות בין הצדדים עלתה הכנסת התובעת. יש לדחות, על כן, את טענותיה של התובעת לפיצויי הסתמכות. דיון והכרעה מסגרת הדיון בגדר המחלוקת מצויות שתי שאלות מרכזיות: האחת - האם הרעיון שעמד בבסיס המיזם והמידע שהתובעת העבירה לנציגי הנתבעת הם סודות מסחריים הראויים להגנה על פי כל דין. שאלה נגזרת היא, האם הנתבעת גזלה מהתובעת את הרעיון שלה ועשתה בו שימוש לצרכיה. השנייה - האם פרישתה של הנתבעת מהמשא ומתן שנוהל בין הצדדים נעשתה משיקולים ענייניים ובתום לב. התובעת לא עמדה על טענתה שקיים הסכם בין הצדדים. אין גם מחלוקת שלא נחתם כל הסכם בין הצדדים וכי הנהלת הנתבעת לא החליטה ולא אישרה לחתום על הסכם כזה. זו גם הייתה הסיבה לקבלת התובעת את המלצת בית המשפט, וויתרה על בקשתה לאכיפת הסכם. האם הרעיון שעמד בבסיס המיזם של התובעת ראוי להגנה האם הרעיון, לאפשר לצרכנים אשר משנים כתובת מגוריהם לעדכן את קובץ הנתונים האישיים המצוי במאגרי המידע של חברות, כפי שיושם באתר האינטרנט של 'שירות עוברים דירה', הוא סוד מסחרי שנגזל מהתובעת? אין מחלוקת כי לצורך מתן השירות פיתח כל צד תוכנה ובנה ועיצב אתר אינטרנט. התובעת טוענת כי פיתוח התוכנה של הנתבעת נעשה על בסיס הרעיון והידע שאנשיה קיבלו ממנה וגם חלק ממסכי אתר האינטרנט של התובעת הועתקו. יצויין בעניין זה כי "דיני סודות המסחר מגינים, כידוע, גם על המידע עצמו הגלום בתוכנה, כך שההגנה מכוח דינים אלה פטורה מן ההבחנה הבעייתית בין הרעיון לבין דרך ביטויו" (מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר 396 (2002)). מר גנות, הוגה הרעיון של התובעת, אמר: "הרעיון המרכזי היה חברה אחת שנותנת שירות מרוכז, מאפשר לצרכן לפנות להרבה גופים" (פרוט', עמ' 14, שו' 28). לדבריו מדובר בהליך פשוט של עדכון נתונים אישיים של לקוחות אל מול חברות גדולות (ת/2, סע' 2). בבסיס הרעיון עמד הצורך לעדכן שינוי בכתובת מגורים במאגרי מידע של חברות על מנת שדברי הדואר שהן שולחות יגיעו לכתובתו החדשה של הצרכן. הגב' דליה מימון, מנהלת תחום פיתוח באגף מערכות מידע של הנתבעת (להלן: "הגב' מימון"), העידה: "הרעיון לא היה חדשני בשבילנו. הוא היה קיים במערכת דואר עוקב" (פרוט', עמ' 172, שו' 10- 11). הגב' טל עמיד, שהייתה סמנכ"ל לתפעול בנתבעת (להלן: "הגב' עמיד"), העידה כי כבר בשנת 2004, עוד לפני שאנשי התובעת פנו אל הנתבעת, קיבלה הנתבעת אישור עקרוני ממשרד התקשורת ומשרד האוצר להפעיל שירות שבאמצעותו יבוצע טיוב למאגרי נתונים של חברות על בסיס מידע על שינוי כתובת שיתקבל מהצרכן, שירות "תקנון, טיוב ועדכון נהלים ברשימת תפוצה" (נספח א לתצהיר נ/10, פרוט': עמ' 139, שו' 22- 23; עמ' 140, שו' 1- 2). מר גנות, שהעיד מטעם התובעת והסכים ששירות התובעת דומה לשרות עדכון מוסדות של הנתבעת (פרוט', עמ' 15, שו' 22- 25) ואף אמר כי קיימות כ- 10 חברות המבצעות טיוב של מאגר הנתונים של חברות, בין היתר, על בסיס שינוי כתובת של צרכניהם (שם, שו' 4- 7). גם מר שלי, מטעם התובעת, אישר כי קיים דמיון בין 'שירות מעבר דירה בקליק' ל 'שירות עדכון מוסדות' של הנתבעת (פרוט', עמ' 7, שו' 18- 20). אין מחלוקת כי 'שירות עדכון מוסדות' הופעל על ידי הנתבעת לפני הקמת המיזם על ידי מר גנות ומר זיכלינסקי (נ/6, סע' 4). פעולת עדכון של קובץ הנתונים האישיים של הצרכנים המצוי במאגרי מידע של חברות כאשר אדם משנה את כתובת מגוריו לא היתה בבחינת רעיון בר הגנה. הוא היה נחלת הכלל ולא היה כל קושי להעתיקו. השיטה לביצוע פעולת העדכון כפי שבאה לידי ביטוי במיזם ואחר כך בשירות התובעת אין בה שינוי מהותי ברעיון שעמד בבסיס 'שירות עדכון מוסדות' של הנתבעת. החידוש בה היה עצם השימוש המסחרי ברשת האינטרנט. עצם השימוש המסחרי ברשת האינטרנט אינו בגדר מידע עסקי בר הגנה. התובעת גם לא הראתה שניסתה להגן בדרך כלשהי על הרעיון שעמד בבסיס המיזם ועל המידע שבו השתמשה לפיתוח אתר האינטרנט של 'שירות עוברים דירה בקליק'. מהאמור לעיל עולה כי אין ברעיון שהגה מר גנות סוד מסחרי כקבוע בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. האם המידע שהעבירה התובעת לנתבעת במהלך המשא ומתן מהווה סוד מסחרי הראוי להגנה התובעת טוענת כי הנתבעת גזלה ממנה סודות מסחריים "כגון דרכי עבודה, מאגר לקוחות והסכמים, מבנה טכנולוגי וכו' " (סיכומי תשובה, סע' 23). הסודות המסחריים הנטענים על ידי התובעת, שנגזלו, לכאורה, ממנה, הם אפוא אלה המפורטים לעיל. יש לבחון, אם כן, האם כל אחד מהם מהווה מידע עסקי הראוי להגנה. אין ממש בטענת התובעת כי נגזלה ממנה רשימת הלקוחות. רשימת לקוחות מהווה סוד מסחרי "רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהוא בקבלת הרשימה "מן המוכן" " (ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה פ"ד (1) 625, 634 (2000)). לא כך במקרה שבפנינו. התובעת לא הציגה רשימת לקוחות שהנתבעת גזלה ממנה. התובעת טוענת כי שמות שתיים מהחברות ששמותיהן מפורטים בצילום מסך המצורף למסמך האפיון של הנתבעת (עמ' 16 בנספח א בתצהיר נ/11) מהווה ראיה שהתובעת גזלה ממנה מידע על לקוחותיה (סיכומי התובעת, ס' 110). הנתבעת לא הסתירה כי בוני ומעצבי אתר האינטרנט של 'שירות עוברים דירה' שלה, ראו את אתר האינטרנט של שירות התובעת ושמות הלקוחות שהופיעו שם, אולם מסכי אתר האינטרנט של 'שירות עוברים דירה' עוצבו בצורה שונה לגמרי (פרוט', עמ' 48, שו' 20- 23). לגופו של עניין, לא ניתן לראות ברשימת שמות של חברות מסחריות המופיעה על צילום מסך המצורף לצרכי המחשה למסמך אפיון, רשימה של לקוחות שנגזלה מהתובעת שלא הציגה, כאמור, את רשימת לקוחותיה וגם לא הוכיחה כי לתובעת היה ערך מוסף משמות החברות שהופיעו בצילום אותו המסך. התובעת ביססה את הטענה כי דרכי העבודה והמבנה הטכנולוגי שפורטו במסמך האפיון ובאים לידי ביטוי במסכי אתר האינטרנט של 'שירות עוברים דירה בקליק' מהווים סוד מסחרי, על עדותו של מר זיכלינסקי וההשוואה שערך בין המערכת שהוצגה לנתבעת (פרוט', עמ' 31, שו' 23), ובין מסמך האפיון של הנתבעת ל'שירות עוברים דירה'. המערכת הנטענת על ידי התובעת לא הוצגה על ידה כנדרש. מר זיכלינסקי תאר בעדותו, באופן חלקי ביותר, את צורת השימוש באתר האינטרנט של 'שירות מעבר דירה בקליק', תהליך המתבצע באתר אינטרנט (פרוט', עמ' 32, שו' 16 - 31). מר זיכלינסקי טען כי ראה "דמיון רב עד כדי זהות כמעט מוחלטת למערכת שלנו" (פרוט', עמ' 31 שו' 23), וכי "כל הלוגיקה של התהליך, שמשתמש נכנס לאתר ומכניס נתונים בדיוק באותם השלבים ואותם מסכים...דומה לחלוטין להליך שלנו" (פרוט', עמ' 31 שו' 23- 27). עדותו של מר זיכלינסקי אינה מבססת טענה לקיומו של סוד מסחרי שנגזל מהתובעת. ההסבר שנתן היה כללי ולא היה בו פירוט מספיק. לא היה בו גם כדי לסתור את תצהירה של הגב' מימון כי "הקמת תכנת עוברים דירה הייתה פרי פיתוח עצמאי של אגף מערכות מידע בדואר ישראל, ונעשתה ללא היעזרות בכל תכנה אחרת" (נ/12, סע' 4), וכן כי "קיים שוני במרכיבי מסמך האפיון וכפועל יוצא קיים שוני בהליך הפיתוח הטכנולוגי, באופי התוכנה ובמראה, באופי השירות שמוצע ללקוחות וכו'" (נ/12 סע' 5), ואת ההסבר על ההבדלים בצורת השימוש ב'שירות עוברים דירה' שהיא נתנה בעדותה: "כשקוראים את שני האפיונים שמתארים את השירותים האלה, מדברים על עדכון כתובות ללקוח שנשלח למדוורים. השוני מתחיל מהדף הראשון של האפיון. אנחנו מתבססים על שירות דואר עוקב כאשר בן אדם בא, מזדהה, ממלא טופס, לא נכנס לשום אינטרנט. ממלא טופס, משלם בעמדת הסניף והולך לביתו בשלום, נשלחת לו הודעת SMS עם קוד ייחודי לדואר, הוא נכנס לאתר ובסך הכל בוחר שעבור בת זוגתו או עבורו יהיו המוסדות האלה והאלה. זו כל הפעילות בעוברים דירה בדואר ישראל" (פרוט', עמ' 189, שו' 8- 14). ובהמשך: "לפני כמה שנים...אתה יכול להתקשר ל- 171, זה שירות של הדואר ולבקש להתחבר דרך האינטרנט ולעשות דואר עוקב" (פרוט', עמ' 190, שו' 19- 21). לעומת זאת, צורת השימוש ב'שירות עוברים דירה בקליק' של התובעת, כפי שאבחנה הגב' מימון הינה שונה: "כאן זה שונה. אזרח נכנס לאינטרנט, ממלא את כל פרטיו, פרטי כתובתו, בני משפחתו, משלם בכרטיס אשראי באתר. זה מה שכתוב במסמך שלכם, גובים את הכסף באתר. הוא בוחר את המוסדות, מצמיד את בני המשפחה שהוא כן רוצה, לא רוצה. יש תהליך של אישור, יש תהליך של שליחת אימייל ללקוח. אין לנו את כל התהליכים האלה" (פרוט', עמ' 189, שו' 17- 22). לא מצאתי ממש בטענת התובעת שאין לקבל את ההשוואה שעשתה הגב' מימון בין מסמך האפיון של שירות התובעת למסמך האפיון של שירות הנתבעת. הגב' מימון היתה צריכה לבחון את האתר ברשת האינטרנט של 'שירות עוברים דירה בקליק'. התובעת לא פירטה מדוע היא רואה במסמך האפיון של עצמה, "מסמך היסטורי ומיושן שכלל אינו רלוונטי" (סיכומי התובעת, סע' 114). התובעת גם התעלמה מכך שמר זיכלינסקי ניסה בעדותו לבחון את מסמך האפיון של הנתבעת ולא הסבירה מדוע דווקא בו היא רואה מסמך מעודכן שניתן להשתמש בו לצרכי השוואה. התובעת רואה בהערה שנכתבה במסמך האפיון של הנתבעת: "ציורי המסמכים הינם רק להמחשה ומתבססים על עיצוב המסכים באתר One Stop - מסכי המערכת הסופיים יעוצבו באופן שונה" (עמ' 13 בנספח א בתצהיר נ/11), ראיה לכך שהנתבעת גזלה ממנה את הידע ליישום הרעיון (סיכומי התובעת, סע' 107). איני מוצא בהערה האמורה ראיה לטענות התובעת. הסברה של הגב' מימון כי כותב מסמך האפיון של הנתבעת הוסיף את ההערה מכיוון שביקש "לבדוק את המסכים שיהיו שונים מאתר one-stop, מחשש כדי שלא בעתיד מישהו יגיד שעשינו משהו דומה" (פרוט', עמ' 170, שו' 17- 19), הינו סביר. התובעת גם לא הציגה את המסכים של אתרי האינטרנט של הצדדים. התובעת גם לא הסבירה באלו צעדים נקטה על מנת להגן על תוכנם של מסכי 'שירות עוברים דירה בקליק', באתר אינטרנט פתוח לשימוש הציבור. מר זיכלינסקי העיד כי "הסוגיה המהותית היא סוגיית זיהוי המשתמש...נחשפנו לזה רק במהלך העבודה, אינפורמציה כזו הועברה לדואר בכל התהליכים שעברנו מולה", והוסיף כי כל חברה מבצעת את הזיהוי "לפי איפיונים ייחודיים" (פרוט', עמ' 31, שו' 31- 32; עמ' 32, שו' 1- 3). ואולם התובעת לא הוכיחה כי היא העבירה לנתבעת רשימה של אפיונים יחודיים לחברות שנמנו עם לקוחותיה. הנתבעת קובעת במסמך האיפיון כי עניין "התממשקות מול מערכות חיצוניות" הוא סיכון מרכזי שעמו צריך להתמודד בתהליך הפיתוח (סע' 1.6.1 בנספח א בתצהיר נ/11). הגב' רלי מרידור, סמנכ"ל מערכות מידע של הנתבעת (להלן: "הגב' מרידור"), העידה כי הנתבעת נזקקה לקבל את הסכמתן של החברות לצורך שילובן ב'שירות עוברים דירה' (פרוט', עמ' 49 שו' 28- 30). מכאן שבידי הנתבעת לא היה אותו המידע שהתובעת טוענת כי העבירה אליה. התובעת גם לא הציגה ראיות היכולות לבסס את טענותיה כי העבירה לנציגי הנתבעת מידע שנעשה בו שימוש בכתיבת קוד התוכנה או בנייה ועיצוב של אתר האינטרנט של שירות עוברים דירה. הגב' מיכל כרם, ששימשה מנהלת תחום אינטרנט אצל הנתבעת (להלן: "הגב' כרם") והיתה שותפה לפגישות עם נציגי התובעת, העידה כי במהלך הפגישות "ראינו את האתר שלהם, מה שרואה גולש רגיל, שום דבר לא מאחורי" (פרוט', עמ' 106, שו' 7- 8) וגם "ראינו רשימות של סצנריו, לא ראינו איך זה עובד ולא מה זה עושה ואיזה דטה בייס" (שם, שו' 11- 12), "לא ירדנו לשום עניינים מקצועיים של התכנות" (פרוט', עמ' 104, שו' 14). עדותה של הגב' כרם לא נסתרה על ידי התובעת. התובעת מוצאת חיזוק לטענותיה כי הנתבעת גזלה ממנה סוד מסחרי בעובדה שלאחר החלטת הנהלת הנתבעת להפעיל את 'שירות עוברים דירה' באופן עצמאי, פנתה הנתבעת אל התובעת לראות את אתר האינטרנט שלה, בעוד כוונתה האמיתית הייתה לקבל מידע ונתונים מן התובעת שהיו חסרים לה על מנת להשיק את 'שירות עוברים דירה' (סיכומי התובעת, סע' 102- 104). בעקבות פניית הנתבעת אל התובעת התקיימו בין הצדדים שתי פגישות במהלך חודש מרץ 2009. על מהלך הפגישה הראשונה העידה הגב' מרידור: "כשהגענו לפגישה דנו רק על מכירת התוכנה...והתניתי את בדיקת הקנייה בבדיקת התוכנה" (פרוט', עמ' 49, שו' 8- 11). על מטרת הפגישה השנייה, כפי שהוגדרה לנציגי הנתבעת שהשתתפו בה, העידה הגב' כרם: "ביקשו מאיתנו עוד פעם להסתכל על התוכנה ולראות אם כדאי לקנות אותה" (פרוט', עמ' 108, שו' 8- 9). על מהלך הפגישה העידה הגב' הגב' מימון: "הם הגיעו לפגישה, הפגישה היתה כשעה. הם הציגו כמה מסמכים בודדים. זכור לי אפילו שהם לא רצו להציג תהליך שלם, איך מבצעים כתובת ללקוח. היו דיבורים מאוד כלליים" (פרוט', עמ' 167, שו' 5- 8). תיאור הנתבעת על התנהלות הצדדים בפגישות לא נסתר על ידי התובעת (עדותו של מר זיכלינסקי - פרוט', עמ' 38, שו' 12- 13). גם מטענותיה האחרות לא ניתן ללמוד כי במהלך אותן הפגישות הועבר מידע שנעשה בו שימוש בפיתוח התוכנה או בניית אתר האינטרנט של שירות עוברים דירה שהושק, כאמור, כחצי שנה לאחר אותה הפגישה (ת/2, סע' 54; ת/3, סע' 27). התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי המידע שהיא טוענת שהנתבעת עשתה בו שימוש לפיתוח 'שירות עוברים דירה' היה מידע שהתובעת העבירה לנציגי הנתבעת והוא היה סוד מסחרי ראוי להגנה. לאור הקביעה האמורה, איני נזקק לדון בטענת התובעת כי המידע אותו העבירה לנתבעת "קיבל הגנת סודיות" במסגרת המשא ומתן שנערך בין הצדדים. למעלה מן הצורך אציין בעניין זה שמר זיכלינסקי העיד כי בשלב המשא ומתן בין הצדדים "היתה אוירה של שיתוף פעולה הדדית לא היו חשדות, לא היתה סיבה לדרוש הסכמי סודיות כאלה או אחרים" (פרוט', עמ' 39, שו' 14- 15). פרישת הנתבעת מהמשא ומתן חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג, 1973 קובע בסעיף 12(א): "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". בע"א 416/89 גל- אור נ' חברת כלל (ישראל) בע"מ פ"ד מו(2) 177, 185 (1991), נקבע: "פרישה ממשא ומתן, שאינה מודרכת על ידי שיקולים עניינים, הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא ומתן ומעמדות הצדדים לו, חשודה כנגועה בהיעדר תום לב...לאמור: שאלת תחולתו של סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) על מקרה של הסתלקות ממשא ומתן טעונה בירור עובדתי. בבירור כזה יש להתחשב בכלל נסיבות העניין, ובייחוד בשאלה, לאיזה שלב הגיע המשא ומתן בין הצדדים". (ראו גם ע"א 2071/99 פנטי נ' יצהרי ואח' פ"ד נה(5) 721, 727 (2001)). התפתחות המשא ומתן כפי שמשתקפת בתכתובות דוא"ל בין הצדדים ביום 3.7.07 התקיימה פגישה במשרדי הנתבעת במהלכה הועברה לידי נציגי הנתבעת מצגת (ת/2, סע' 23; נ/13, סע' 5- 8). ביום 4.7.07, בהמשך לפגישה, שלח מר גנות אל הגב' בר-אבן ואל מר בן מיכאל "מסמך המתמצת את עקרונות שיתוף הפעולה האפשרי" בין הצדדים וביקש לקבל התייחסות של הנתבעת ( הודעת דוא"ל מיום 4.7.07, בנספח 11 בתצהיר ת/2). מר מיוסט, שמונה באותו זמן למנהל פיתוח עסקי בנתבעת, שלח למר גנות ביום 6.9.07 מסמך שכותרתו "מסמך עקרונות - טיוטה לצורך ניהול מו"מ", וביקש את התייחסות התובעת (הודעת דוא"ל מיום 6.9.07, בנספח 11 בתצהיר ת/2). ביום 19.7.07 שלח מר מיוסט הודעת דוא"ל שבה מכותבים לידיעה מר גנות ומר זיכלינסקי, ובה כתב, בין היתר: "בהנחה שיעבור את כל האישורים הנדרשים מעוניין להשיק השירות בתחילת מרץ 2008" (נ/2). ביום 27.12.07 הועברה ע"י מר זיכלינסקי למר מיוסט טיוטת הסכם שהוכנה על ידי ב"כ התובעת. באותו היום העביר מר מיוסט את התייחסותו (הודעת דוא"ל מיום 27.12.07, בנספח 12 בתצהיר ת/2). בין החודשים ינואר 2008 ועד אפריל 2008 הוחלפו בין הצדדים תכתובות דוא"ל המתארות משא ומתן בנושאים שונים כמו: תהליך תפעולי, ערכת טפסים (נספחים 3- 6 בתצהיר ת/3; נספחים 18- 19 בתצהיר ת/2). ביום 22.3.08 העביר מר זיכלינסקי למר מיוסט טיוטת הסכם וביקש "אנא עבור עליה ואשר לנו להוציא גרסה רשמית לחתימה" וגם כתב "אני מניח שגם אתה כמוני צריך את החתימה הזאת כדי לעבור לשלב הבא" בתגובה מיום 23.3.08, כתב מר מיוסט "בהחלט, הנושא יוצג לגורמים בכירים בחברה עד סוף החודש ולאחר מכן נתקדם" (נספח 12 בתצהיר ת/3). ביום 22.7.08 כתב מר זיכלינסקי אל מר מיוסט הודעת דוא"ל בה הוא מסביר כי על מנת "לנטרל את ההתנגדויות הפנימיות שציינת בפנינו" בתובעת, מתנהל בנתבעת תהליך למכירת חלקו של מר שלי. מר זיכלינסקי שואל באותה הודעת דוא"ל האם "יש התקדמות מהצד שלך בעניין שלנו?????". בתשובתו כתב מר מיוסט "בהחלט יעזור, תעדכן אותי אני מצידי מכניס את הפרויקט חזרה לתכנית העבודה" (נספח 20, בתצהיר ת/2). מההתכתבויות בין הצדדים עולה כי מר מיוסט הודיע לתובעת בחודש מרץ 2008 במפורש, כי רק לאחר שנושא שיתוף הפעולה ביניהם יוצג לבכירי הנתבעת והם יתנו אור ירוק תהיה התקדמות במשא ומתן. עוד עולה מההתכתבויות כי עד יולי 2008 לא היתה התקדמות במגעים ביניהם. התובעת היתה מודעת למצב ולהתנגדויות שהיו אצל הנתבעת להמשך הקשר בין הצדדים. תהליך קבלת ההחלטות בנתבעת מר אלדד כהן, שהיה סמנכ"ל שיווק עסקי אצל הנתבעת עד חודש יולי 2008, ומנהלו של מר מיוסט, העיד כי אצל הנתבעת קיים נוהל של פיתוח מוצר. לגבי פעולותיו של מר מיוסט אמר: "הוא בדק את ההיתכנות העקרונית מול אגפים בחברה" (פרוט', עמ' 77, שו' 6) והוסיף כי בחודש יוני 2008 הוא ביקש ממר מיוסט לקבל חו"ד על שירות התובעת מגורמים מוסמכים בנתבעת, חו"ד כזו לא נתקבלה. מר אלדד כהן סיכם כי בתקופה שעבד בנתבעת "הנושא הזה לא היה על הפרק בצורה משמעותית" (פרוט', עמ' 69, שו' 3- 5). הגב' עמיד תארה את תהליכי העבודה בנתבעת, והעידה: "דרג ביניים יכול לבדוק כל סוגיה, לא בהכרח שקשורה אגב לשותפים, עד לשלב שבו נדרשת החלטה שקשורה בהוצאה כספית, או בהשקעה, או במשהו שישנה באופן כזה או אחר את התהליכים התפעוליים" (פרוט', עמ' 146, שו' 13- 16). עו"ד בועז רוזיצקי, פרקליט בכיר להתקשרויות במחלקה המשפטית של הנתבעת, ועסק בניסוח טיוטות הסכם בין הצדדים לבקשת מר מיוסט (להלן: "עו"ד רוזיצקי"), העיד כי בין עובדי הנתבעת ישנם כאלה שמייצגים אותה במהלך משא ומתן מול גורמים חיצוניים, אולם הם אינם מוסמכים לקבל הכרעה בשם הנתבעת (פרוט', עמ' 113, שו' 2- 6). עו"ד רוזיצקי העיד עוד כי הוא פעל מול מר מיוסט שביקש ממנו "לסייע לו במתן הערות על טיוטת חוזה" (פרוט', עמ' 115, שו' 15). על הטיוטה האחרונה שהועברה אליו על ידי ב"כ התובעת (ת/3 נספח 12) הוא העיר למר מיוסט כי "העניין הזה רחוק מלהיות סופי" ושאל אותו אם קיבל את האישורים הנדרשים (פרוט', עמ' 129, שו' 9- 10). עו"ד רוזיצקי הוסיף, כי מר מיוסט אמר לו שלא התקבלו האישורים הנדרשים בנתבעת להמשך המגעים בין הצדדים (פרוט', עמ' 130, שו' 3- 7). הנתבעת הביאה מטעמה שורה של עדים שהציגו את תהליכי העבודה שהיו נהוגים אצלה בתהליך פיתוח של מוצר חדש וקבלת החלטות לשיתוף פעולה עם גורמי חוץ. גרסתה של התובעת שהיא לא הכירה את נהלי העבודה אצל הנתבעת הינה יותר מתמוהה ואינה יכולה להתקבל. מר שלי כיהן בתפקיד מנכ"ל הנתבעת כשלוש שנים וארבעה חודשים ופרש מתפקידו זמן קצר בלבד לפני שהצטרף לתובעת. מר שלי הכיר היטב את דרך קבלת ההחלטות אצל הנתבעת.הוא אף העיד: "אני הייתי מנכ"ל והכרתי את המערכות הגדולות ואיך הן עובדות ומה הקשיים שיש בארגונים ומה הציפיות" (פרוט', עמ' 5, שו' 16- 17). מר זיכלינסקי טען בעדותו כי התובעת לא הכירה את נהלי הנתבעת ו"הצורה העסקית שלה" (פרוט', עמ' 36, שו' 27- 28), לטענתו, הוא ומר גנות לא מצאו לנכון להתייעץ עם מר שלי על מנת לבחון דרכים לקדם את המשא ומתן (פרוט', עמ' 34 שו' 8- 10). ואולם מר שלי היה, כאמור, שותף עם מר זיכילנסקי ומר גנות בחברה התובעת. לא ניתן, על כן, לקבל טענה זו. אין ספק שהתובעת ידעה היטב את תהליכי העבודה אצל הנתבעת, ידעה שהיא מתעסקת מול דרגי ביניים, וכי הנהלת הנתבעת לא אישרה כלל הנושא. שיקולי הנתבעת לפרוש מהמשא ומתן ולפתח באופן עצמאי את שירות עוברים דירה ביום 9.7.08 נפגש מר מיוסט עם מנכ"ל הנתבעת. בסיום הפגישה התבקש מר מיוסט להציג את נושא שיתוף הפעולה בין הצדדים בישיבה עם מנהלי התחומים באגף השיווק של הנתבעת. במהלך ישיבה שהתקיימה ביום 17.8.08 הוצגה מצגת בה פורטו, בין היתר, הסיבות שעל הנתבעת לפתח את 'שירות עוברים דירה' באופן עצמאי (נספח ב בתצהיר נ/10). בסיכום פגישת צוות מעקב יעדים שהתקיימה ביום 28.8.08, בה השתתפו חברי הנהלה של הנתבעת, קבע מנכ"ל הנתבעת: "יש לבחון אפשרות לספק את השירות לבד, מבלי להכניס שותף עסקי. חבל להתחלק ברווחים, ובמיוחד לא כדאי לתת לגורם שלישי גישה למאגר המידע שלנו, שהוא נכס בעל ערך רב מאוד" ( סע' 2.5 בנספח ג בתצהיר נ/10). הגב' עמיד העידה: "החלק החשוב והמהותי בכל הדיון הזה, האם אנחנו כחברת דואר ישראל, מוכנים לשתף פעולה בתחום שהוא אחד מעסקי הליבה של החברה" (פרוט', עמ' 149, שו' 16- 18), "חלק ממרכזי של ההכנסות של החברה" (פרוט', עמ' 158, שו' 16- 17). הגב' עמיד הוסיפה כי היה חשש לשתף גורם חוץ במאגר המידע על לקוחות של הנתבעת מאחר ותוכננה "הרחבה של המאגר הקיים" (פרוט', עמ' 158, שו' 16- 17). גם מר בן מיכאל אמר בעדותו: "כשאתה מכניס גוף שני לעסקי הליבה שלך, יש חשש שמאגר כזה שהוא מאגר מאוד יקר, יצא החוצה למתחרים" (פרוט', עמ' 207, שו' 1- 2). מכלל העדויות והראיות שהובאו עולה, כי המגעים בין הצדדים הופסקו בחודש אפריל 2008. בחודש אוגוסט 2008 דנה הנהלת הנתבעת בעניין אפשרות לשיתוף פעולה עם התובעת. מר מיוסט כתב לנציגי התובעת כי ללא החלטה של הנהלת הנתבעת לא תהיה התקדמות במשא ומתן. אין בסיס לטענת התובעת כי מהעובדה שמר מיוסט ניהל משא ומתן עמה ושיתף במהלכו גורמים נוספים בחברה, ניתן ללמוד שהנהלת החברה היתה שותפה למהלכים שעשה ואף אישרה אותם, וכי מפעולותיו של מר מיוסט היא היתה צריכה להסיק כי המשא ומתן בין הצדדים הגיע לשלב מתקדם ו"כל שנותר הוא שהגורם המוסמך מטעמה יחתום על ההסכם" (סיכומי התובעת, סע' 72). בנקודת הזמן שבה נתקבלה ההחלטה בהנהלת הנתבעת לפרוש מהמשא ומתן, היה ברור לתובעת כי נכון לאותו מועד לא נפלה עדיין כל החלטה הנהלת הנתבעת, ודאי לא החלטה מחייבת, וכי לצורך התקדמות שיתוף הפעולה בין הצדדים והעברתו לפסים מעשיים של פרויקט משותף נדרש דיון והחלטה בהנהלת הנתבעת. גם לאחר שהתקבלה ההחלטה לפרוש מהמו"מ, התובעת לא נקטה בצעד כלשהו היכול להצביע כי היא ראתה בה פגם. הנתבעת נהגה באופן סביר, כפי שניתן לצפות מחברה גדולה העוסקת בתהליך של פיתוח מוצר חדש עם שותף פוטנציאלי. בעיקר כשמדובר בשירות שהיה קיים בעיקרו כבר אצל החברה. לא היה דופי בתהליך קבלת ההחלטות שבוצע בנתבעת. תום לב במשא ומתן "אינו מבוסס על דרישה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרסים של זולתו על חשבון הבטחת האינטרס העצמי" (ע"א 637/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ פ"ד נ"ו(3) 289, 298 (2003)). פרישתה של הנתבעת מהמשא ומתן נעשתה מנימוקים ענייניים תוך דאגה סבירה לאינטרסים של הנתבעת, ובין היתר למאגר הנתונים של הלקוחות, מאגר שהוא נכס מרכזי לכל חברה מסחרית. למעלה מן הצורך יצויין, כי לא מצאתי תמיכה לגרסת התובעת שלא היה בידיה מידע שהנהלת הנתבעת החליטה לפתח באופן עצמאי את שירות עוברים דירה ולפיכך לא הזדעקה באותו המועד בו נתקבלה ההחלטה. מר בן מיכאל הצהיר כי מר זיכלינסקי, אחד מנציגי התובעת שהשתתפו בפגישה עם נציגי הנתבעת במהלך חודש מרץ 2009, כ- 5 חודשים לאחר שהנתבעת החליטה על פיתוח השירות באופן עצמאי, היה מודע למהלכי הנתבעת ואף אמר במהלך אותה פגישה שהוא אינו חושש מתחרות עם הנתבעת בתחום זה (נ/13, סע' 17). מר זיכלינסקי העיד כי מר מיוסט "נתן לנו להבין שזה לא סוף פסוק וזה, מבחינתנו עדיין קיוונו שזה יתעורר מחדש" (פרוט', עמ' 37, שו' 20- 21). להבנתו זו של מר זיכלינסקי לא נמצאו כל תימוכין ולא ברור על מה הסתמך שטען טענה זו. כפי שראינו, הדברים לא היו כן ולא היה שום שלב שבו הנהלת הנתבעת אישרה את המיזם. יוער, כי אין לקבל את טענת התובעת שיש לראות בנתבעת כמי שנמנעה מלהביא עד רלוונטי - מר מיוסט, לעדות, והדבר צריך לפעול לרעתה. התובעת היא זו שמתבססת בטענותיה על פעולות שעשה מר מיוסט, בשמה של הנתבעת, ומשכך היא זו שהיתה צריכה להזמינו כעד מטעמה. הלכה היא כי: "נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט" (רע"א 296/11 נג'אר נ' עליאן (טרם פורסם) פסק דינו של השופט י. עמית (23.2.2012)). תוצאת כל האמור היא כלהלן: התובעת פיתחה שירות בתשלום באמצעות רשת האינטרנט שנועד לעדכן שינויים בפרטים אישיים של צרכנים, במיוחד כאלה המבקשים לעדכן על שינוי כתובת המגורים במאגרי המידע של חברות. למייסדי התובעת היתה תקווה כי הנתבעת, חברה ותיקה ובעלת מוניטין בתחומה, תמצא לנכון לשלב שירות זה בסל השירותים שהיא מספקת ותהפוך לשותף אסטרטגי עמה. כמו במקרים רבים אחרים, כאשר מדובר במיזם שמייסדיו מבקשים להפוך אותו לחברה מצליחה, גם במקרה דנן התנהל משא ומתן, בדרגי ביניים מצד הנתבעת, לאורך כשנה שידע עליות ומורדות והסתיים בהחלטה שקיבלה הנהלת הנתבעת שלא לשלב את התובעת במתן שירות בתחום מרכזי בו היא עוסקת. גם אם נגרמה אכזבה למקימי המיזם, לא נמצא כל פגם בהחלטת הנתבעת, מה עוד שנתקבלה לאחר תהליך סדור ומשיקולים עניינים. התובעת לא הוכיחה כי נפל פגם בהפעלת 'שירות עוברים דירה' על ידי הנתבעת ולא שהנתבעת עשתה שימוש בתוכנה ובשירות של התובעת. התובעת גם לא הוכיחה כי המידע שהחזיקה עלה כדי סוד מסחרי בר-הגנה. לאור האמור, אין גם מקום לצו למתן חשבונות, כפי שביקשה התובעת "לחילופי חילופין". לא נוצרו כל קשרים מיוחדים בין הצדדים המצדיקים מתן צו כזה. סיכום התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה ישולם תוך 30 יום. לאחר מועד זה ישא עליו הסכום האמור ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. סודיותסוד מסחריגזל