תאונת עבודה של עולה חדש

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת עבודה של עולה חדש: רקע תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע במסגרת עבודה אותה ביצע עבור הנתבעת, חברת "זיו פולימרים בע"מ" (להלן: "הנתבעת"). הנתבעים 2 ו-4 הם בעלים ומנהלים של הנתבעת 1. התובע אשר היה עולה חדש ולמד באולפן, עבד אצל התובעת כאשר לא היה עסוק בלימודים, מספר שעות, או ימים בשבוע, אך לא ברציפות. נתבע 3 גר בחו"ל והעביר מניותיו לנתבעת 2, לא הגיש כתב הגה ולא נטל חלק בדיון, והתביעה כלפיו למעשה נזנחה, כפי שגם נזנחה כלפי הנתבעת 2. הנתבעת עסקה בהכנת תבליטים, והיה לה מפעל במושב ליימן: במפעל היו מכונות שונות לצורך הייצור. בשנים 2003-2004 הנתבע 4 חלה, ועקב כך המפעל היה מושבת. התובע נפצע כאשר מכסה מכונה בשטח הנתבעת נפל על ידו השמאלית ופגע באגודלו (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה ביום 16.8.04. התובע החל עבודתו אצל הנתבעת ביום 13.6.04, כאשר הנתבעת 2 והנתבע 4 פנו לאולפן להציע עבודה, אותה עת התובע שהה בארץ מספר חודשים. אין מחלוקת על עובדות אלו. המחלוקת היא מבחינה משפטית לעניין אחריותם של הנתבעים לפגיעה. מחלוקת זו מבוססת על המחלוקת העובדתית בעניין נסיבות אירוע התאונה עצמה, דהיינו: האם התובע עבד על המכונה על פי הוראות הנתבעים או מי מהם, שכן זה היה חלק מעבודתו בדרך של שגרה, או האם על דעת עצמו בהיותו לבד ואף בניגוד להנחיות שקיבל התובע ניגש למכונה זו, "שיחק" במכסה ואז נפגע, ומכיוון שכך, אין כל אחריות על התובעים לפציעה, או האם התנהגותו ואשמו התורם מנתקים את הקשר הסיבתי מאחריותם של הנתבעים, ככל שיש להן כזו. הנזק: כאמור, התובע נפגע באגודל ידו השמאלית. התובע הובא לבית החולים הגליל המערבי בנהרייה, שם טופל לאחר שנמצא כי הוא סובל משבר ללא תזוזה באגודל השמאלי, ומחתך באצבעו זו. התובע אושפז ל-3 ימים בהם טופל ע"י אנטיביוטיקה תוך ורידית 4 פעמים ביום, לאחר שהפצע הוטרה בחדר המיון. באישור קופ"ח מיום 9.9.2004 נכתב כי התובע עבר ניתוח בכף היד, והוא זקוק לטיפול בריפוי ועיסוק, וכי ישנה הגבלה בכיפוף האגודל. התובע העיד כי הוא מפחד לעבור ניתוח. על פי המסמכים, הטיפול בריפוי ועיסוק הועיל בחלקו. התובע היה באי-כושר מיום התאונה ועד ליום 30.11.04. התובע פנה למל"ל, אך תחילה נקבע כי לא נותרה לו נכות צמיתה. התובע הגיש ערר והוועדה הרפואית של המל"ל קבעה, כי נותרה לתובע נכות צמיתה מיום 1.12.04 בשיעור 7%. בערר נקבע כי אין להפעיל את תקנה 15. לא למותר לציין כי הרופאים שבדקו את התובע לא מצאו הגבלה תפקודית, וכי יישור האגודל הוא באופן מלא ותנועת הלפיתה תקינים. למרות זאת הנכות נקבעה על פי סעיף 45 (1) לתקנות המל"ל. ד"ר גורליק, מומחה מטעם התובע, קבע כי הנכות היא בשיעור 7% בגין Mallel Finger אכן כפי שקבע המוסד לביטוח לאומי, ובגין ההגבלה בתנועות, אך יש לו גם נכות נוספת בשיעור 10% בגלל חוסר יציבות המפרק. הנתבעים לא הגישו חוות דעת מטעמם. ב"כ התובע סבור, כי הפיצוי המגיע לתובע הוא 191,970 ₪ לפני ניכויי המל"ל, כמפורט בסיכומיו. ב"כ הנתבעים ביקש לדחות את התביעה, כמפורט בסיכומיו. לעניין הנזק, הוא סבור כי לכל היותר, היה וכן תיקבע אחריות, הפיצוי ההולם הוא 14,628 ₪. המשפט: כאמור הנתבע מס' 3 לא נטל חלק במשפט עצמו. הוא גר בחו"ל לדברי הוריו, נתבעים 2 ו - 4. מניותיו העביר לנתבעת 2, ולא מילא כל תפקיד במפעל בזמן הרלוונטי לתביעה. התביעה היא תביעת נזיקין. עילות התביעה הן רשלנות והפרת חובות חקוקות. התובע לא ציין בכתב התביעה לאילו סעיפי חוק הוא מתייחס בנושא הפרת חובה חקוקה. על מנת לקבוע כי הנתבעים או מי מהם אחראי לתוצאות הפגיעה בידו של התובע, על התובע להוכיח את יסודות שתי העילות. יש להוכיח כי התאונה אירעה עקב מעשה או מחדל רשלני של הנתבעים או מי מהם, כי מדובר בהתנהלות, שאדם סביר לא היה נוקט בה, וכי יש קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התנהגות הנתבעים לבין הפגיעה, וכי על הנתבעת היה לצפות כי התנהגות זו תביא לתוצאות הפגיעה, והנזק בעקבותיה. לעניין הפרת החובות החקוקות יש להוכיח את חמשת היסודות: א. חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; ב. החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; ג. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; ד. ההפרה גרמה לניזוק נזק; ה. הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו התכוון החיקוק (ע.א. 145/80 ג.ו. נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' 1 (פד"י קל"ז (1) 113, וכן ע.א 7130/01 "סולל בונה" נ' "תנעמי", פד"י נח (1) עמ' 1. מן הראוי לציין כי הפרת חובה חקוקה עשויה לשמש בסיס לצורך קביעת רשלנות. (ע.א 4446/06 רוברט וולטון נ' המרכז הרפואי העולמי), וכן ע.א. 741/83 גורדין נ' גבריאלי פ"ד ל"ט 266(4) בעמ' 271, וכן ת.א 335/80 בריגה נ' מוסטפא ואח' (פד"י ל"ו (צ) 38. התביעה: התובע היה העד היחיד מטעם התובעת. נסיבות התאונה מפיו מתוארות בתצהיר תשובות לשאלון בתצהיר עדות ראשית, ובעדותו בבית המשפט. נסיבות התאונה זכו לאיזכור בלבד בכתב התביעה המקורי ובכתב התביעה המתוקן, ללא כל פירוט. יש חשיבות לסקירת פירוט הנסיבות ע"י התובע כפי שיפורט להלן. א. כתב התביעה המקורי: סעיף 9: "ביום 16.8.04 בשעה 09:30 או בסמוך לכך נדרש התובע עפ"י הוראות הממונים עליו לבצע עבודה על מכונת צילום גדולה (להלן: "המכונה"). סעיף 10: "בעודו עובד על המכונה, נפל לפתע המכסה של המכונה על ידו השמאלית של התובע, וגרם לפגיעת מחיצה קשה". לעניין זהות הממונים, נכתב בסעיפים 6-8 כי הנתבעים 2-4 הם אלה אשר קיבלו את התובע לעבודה, ושימשו בפועל כמנהלים. בכתב התביעה אין פירוט מי בפועל מכל השלושה היה ממונה ישיר על התובע ומי הורה לו לעבוד על המכונה. למעשה גם בתצהיר עדות ראשית ת/1 ובעדותו אין זה ברור אם זאביק או הנתבע 2 נתנו לו הוראות לעבוד על המכונה באותו יום. בכתב התביעה המתוקן שונה סעיף 9 כך שבמקום "מכונת צילום גדולה" נטען כי מדובר ב"מכונה ליצור תמונות-תבליט". תצהיר תשובות לשאלון אשר צורף לסיכומים: תשובה מס' 17: "במהלך עבודה על מכונת יציקה נפל המכסה הכבד של המכונה על האצבע שלי, בעוד אני בודק האם התייבש הצבע על המכונה. נפצעתי באגודל וכף היד השמאלית". תצהיר עדות ראשית מיום 7.6.2010: סעיף 11: ביום 16.8.04 באתי בבוקר לעבודה יחד עם רישארד והתחלנו לעבוד על אחת המכונות. מדובר במכונה גדולה יותר מאשר המכונה שצולמה על ידי הנתבעים והוגשה לעורך הדין שלי. הרמנו את המכסה של המכונה ביחד עם זאביק, ניקיתי את המכונה עם אקדח לחץ אוויר, השפרצתי צבע ואז שמתי את היד השמאלית כדי לבדוק אם הצבע יבש, ופתאום נפל המכסה של המכונה על היד שלי וגרם לי לפגיעה באגודל. בחקירה הנגדית בתשובה לשאלה אם עובד רק כאשר עמדו לידו ואמרו לו מה לעשות, השיב: "אנחנו עובדים ביחד, אני לא יכול לצבוע לבד. אני הייתי שם חדש. בזמן הזה צבענו וניקינו כל יום ובדקנו אם יבש או לא יבש. אני ניסיתי לבדוק אם יבש או לא. זאביק היה לידי ופתאום המכסה נפל עליי. זאביק הציל אותי). (עמ' 13, שורות 17-19). התובע השיב לשאלה אם היה לבד כאשר נפצע כדלקמן: "בעבודה זו לא אדם אחד עובד. אחד מנקה, והשני בודק ושלישי עושה את החומר. לא הייתי לבד" (שם, שורות 1-2). לתובע היה חשוב להדגיש, שלא עבד לבד, וכי נפגע ממכונה גדולה יותר אשר את המכסה שלה הוא וזאביק הרימו ביחד. יש לציין כי לעניין נסיבות עבודתו של התובע בתקופה שקדמה לתאונה שהייתה שבועות אחדים לפני כן (התובע 3 חודשים, הנתבעים - 14 יום). מחלוקת של ממש פעורה בין הצדדים. התובע אשר כתב התביעה שתק לחלוטין לעניין זה, דהיינו סוג העבודה שביצע, טען בתצהירו ת/1 כי עבד ביצור התבליטים עצמו בהדרכת ובהנחיית נתבע 4, ואדם בשם זאב למסקי, ואף תאר את הליך הבצורה מפורטת ביותר (ס' 8 לת/1). הנתבעים 2 ו -4 וכן מר למסקי טענו בכל תוקף, כי התובע עסק אך ורק בעבודות ניקיון. המפעל לא עבד ביצור עקב היותו סגור, מחמת מחלתו הממושכת של נתבע 4, ובכדי לנקות ולסדר אותן אחרי תקופה ארוכה, נשכר התובע 4, אותו לקחו מן האולפן. נסיבות התאונה על פי התצהיר ת/1: ס' 11. "ביום 16/08/04 באתי בבוקר לעבודה יחד עם רישאדר והתחלנו לעבוד על אחת המכונות. מדובר במכונה גדולה יותר מאשר המכונה שצולמה על ידי הנתבעים והוגשה לעו"ד שלי. הרמנו את המכסה של המכונה ביחד עם זאביק. ניקיתי את המכונה עם אקדח לחץ אוויר. השפרצתי צבע, ואז שמתי את היד השמאלית כדי לבדוק שהצבע יבש, כאשר פתאום נפל המכסה של המכונה על היד שלי וגרם לי לפגיעה באגודל". ס' 12. "מיד איך שנפל המכסה צעקתי בגלל הכאב, זאביק הגיע מיד והרים את המכסה כי רישארד שגם היה במפעל, הגיש לי עזרה ראשונה ולקח אותי לבי"ח נהריה". ס' 13. "אני רוצה לציין כי לא ניתנו לי אמצעי מגן כלשהם, גם לא כפפות לידיים גם כן מעולם לא אמרו לי להיזהר מפני המכסה שמה ייפול לי על הידיים". גרסת הנתבעים 2 ו-4 לעניין נסיבות התאונה: הנתבעת 2 לא הייתה נוכחת במפעל, אך סייעה בהבאת התובע לבית החולים. הנתבע 4 היה במפעל. הוא שמע את צעקותיו של התובע "אצבע, אצבע" והוא הגיע אליו, וראה שהוא פצוע, והוא ואשתו הביאוהו לבית החולים. העיד מר זאב למסקי - אחיה של הנתבעת אשר גויס לעזרה במפעל לאור מצבו והצהיר, כי אינו זוכר הרבה מהמקרה. בחקירה הנגדית השיב כדלקמן: "ש. אתה זוכר שעזרת לתובע להרים את מכסה המנוע לפני שנפצע? ת. הייתי לידו. המכסה עמד ופתאום הוא נפל. עזרתי לו להרים, הרמנו ישר את המכסה ולקחנו אותו לטיפול רפואי". מר למסקי לא נשאל מדוע היה ליד התובע אותה העת, ומה כל אחד מהם עשה לפני התאונה. התייחסות לשאר העדויות תהיה במהלך סקירת טענות הצדדים והדיון. טענות התובע: התרחשות התאונה אינה נתונה במחלוקת. על פי עדותו של זאב למסקי (זאביק), הרי הוא היה ליד התובע כאשר התרחשה התאונה, ויש לכן לקבוע כי התובע נפגע כתוצאה מנפילת מכסה מכונת יציקה על כף ידו השמאלית בזמן עבודתו אצל הנתבעת. לדעת ב"כ התובע, יש לקבוע כי הנסיבות אשר קדמו לתאונה הן כפי שהתובע העיד, דהיינו הוא היה עובד של הנתבעת גם בעבודות יציקה וגם בעבודות ניקיון, ויש לדחות מכול וכול את עמדת הנתבעים כי התובע הועסק אך ורק בעבודות ניקיון. עמדת הנתבעים אינה הגיונית, וזאת לאור עדויות הנתבעים בעצמם, והעד מטעמם. התברר, כי המפעל לא היה סגור כטענתם, אלא עסק בייצור ובמכירה. הנתבע 4 הגיע למפעל כל יום כדי להפעיל את המכונות על מנת שלא ייסתמו הצינורות. הוא גם עסק במכירה ולפעמים גם בעבודות יציקה. אין לקבל את טענות הנתבעים כי מדובר בעסק סגור אשר אך ורק באו לנקותו. ברי, כי גם קודם להעסקתו של התובע היה מי שעסק בניקיון במפעל, שכן אין זה הגיוני, שלא ייעשה כן. עוד לעניין ההיגיון טוען ב"כ התובע, כי לא ייתכן שבמשך כל אותו זמן, דהיינו 33 ימים בהם עבד התובע במפעל, הוא עסק אך ורק בעבודות ניקיון. ההיגיון מחייב, שעבודות ניקיון צריכות להיות מבוצעות במרוכז או ברצף ולא במשך יומיים בשבוע, וכן נדרשו לו כל כך הרבה ימים לנקות את המפעל אשר כל גודלו הוא 80 X 30 מ"ר. העובדה שהתובע עבד 3 חודשים, אם כי מתוכם רק 33 ימים בפועל, מלמדת כי היא כללה לא רק ניקיון אלא גם עבודות אחרות, כפי שהתובע העיד. בנוסף, ניתן ללמוד כי, התובע היה גם פועל ייצור ולא רק פועל ניקיון, מתוך המסמכים החתומים ע"י הנתבע 2. המסמכים הם: (א) טופס ב.ל. 250 - עליו חתמה הנתבעת 2, שם נרשם כי התובע עבד כפועל במפעל. (ב) טופס כי התביעה לדמי הפגיעה אשר גם עליו חתמה הנתבעת 2 כתוב, שהתובע הוא פועל ייצור. בשום מקום לא היה כתוב כי התובע הוא עובד ניקיון בלבד. התברר מעדויות הנתבעים, כי את ההכשרה המקצועית קיבלו העובדים במפעל עצמו, ולכן אין שחר לטענה, שרק עובדי ייצור מנוסים התקבלו אצלם לעבודה, ומאחר שהתובע לא היה כזה, ממילא לא עבד בייצור עצמו. כשם שפועלים אחרים הוכשרו אצל הנתבעים, גם התובע הוכשר אצלם. כיוון שהתובע היה אדם נבון וחכם, על פי עדות הנתבעת 2 בעצמה, הרי למד את העבודה כשם שלמדו גם פועלים אחרים קודם לכן. ב"כ התובע טוען כי עדויותיהם של הנתבעים סותרות זו את זו, ויש ביניהן סתירות פנימיות, ולכן אין לקבל את עמדתן, כביכול התובע היה עובד ניקיון בלבד. ב"כ התובע שם את הדגש על כך, כי גם גב' זיך הופתעה מהעובדה שהתובע ידע כיצד מפעילים את שולחנות היציקה, והעובדה שידע לעשות את זה, כפי שמתוארת בתצהירו, מלמדת על כך כי הוא הוכשר במפעל. המסקנה היחידה מהעובדה שהתובע ידע כיצד מפעילים את השולחנות היא, כי הוא למד עבודה זו אשר נעשתה תוך כדי שהותו במפעל, אשר עסק בייצור, ולא רק בתחזוקה ומכירה מהמלאי כפי שהעידו הנתבעים 2 ו-4. הנתבעים סתרו עצמם בשאלה האם בוצעו עבודות ייצור במפעל באותה תקופה. הנתבעת 2 העידה כי לא נעשו כל עבודות בכלל, והם הגיעו למפעל רק כדי לבצע עוד מכירות מהמלאי, ולהפעיל את מכונת ההזרקה לצרכי תחזוקה, ואילו מעדותו של מר זיך עולה בבירור, כי לפחות פעם בחודש היו מייצרים תבניות. לא זו בלבד, אלא שבניגוד לגרסת הנתבעים כי הייצור במפעל פסק עקב מחלתו של הנתבע 4, על פי עדותו שלו, ובמיוחד לאחר הניתוח אותו עבר, הרי את הניתוח הוא עבר במרץ 2004, ואילו ביוני 2004 כבר התובע הועסק על ידם, דהיינו לא ניתן לקבל את עדותם של הנתבעים, כביכול המפעל היה סגור במשך תקופה של שנה. לא למותר לציין, כי בין הנתבעים 2 ו-4 נפלה סתירה מהותית, כאשר גב' זיך טענה, כי פתחו את המפעל רק כאשר התובע הגיע לעבוד, וזה היה בימים שבהם הוא לא למד באולפן, ואילו הנתבע 4 העיד, כי הגיע למפעל באופן יומיומי. העד מטעם הנתבעים, זאביק, אישר למעשה את גרסת התובע, כי נעשו עבודות יציקה, שכן חלק מהתפקיד שלו היה לטאטא את החומר אחרי עבודת היציקה ולעזור באריזת תבניות. חומר שיוצא אחרי היציקה, מתקשה. הנתבעים לא המציאו כל ראיה כי סגירת המפעל, כטענתם, השפיעה על הכנסות, הזמנות, רכישת חומרי גלם, ולו היה זה נכון, לא הייתה להם כל בעיה להמציא מסמכים כאלה. לדעת ב"כ התובע, אין לראות בעדותם של הנתבעים עדות מהימנה, זאת על סמך מבחן ההשוואה החיצונית עם מבחן ההשוואה הפנימית. אדרבא, הסתירות בעדויותיהם, העדות של זאביק ומסמכי הנתבעים, כל אלה מחזקים את עדותו של התובע. טענה אחרת בפי ב"כ התובע, היא כי יש להעביר את נטל הראיה על כתפי הנתבעת, על פי הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין. המכונה היא מכונה מסוכנת. יש לה מכסה כבד במיוחד, ואין כל מנגנון שיש בכוחו למנוע את הנפילה. דברים אלה מתחזקים שוב ע"י עדותו של זאביק, אשר התייחס להוראות הבטיחות שקיבל מהנתבע 4, שאמר לו: "תיזהר, תסתכל, תסגור לאט מכסים פנימיים. תסתכל מסביב. אף אחד לא רודף אחריך". הוראה נוספת לגבי שולחנות היציקה הייתה: "תשים מסכה על הפנים כאשר מוציאים את החומר מהשולחן". ב"כ התובע מפנה לפסיקה המייחסת את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית החלה על המעביד כלפי עובדו וטוען, כי הנתבעת הפרה גם את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע, בכך שלא הדריכה אותו לגבי אופן העבודה עם מכונת היציקה. גם אם התובע מתבקש אך ורק לעשות עבודות ניקיון של מכונת היציקה, עדיין הייתה חובה עליה לתת לו הוראות בטיחות. מר זיך העיד, כי הוא הורה לו לא להרים שום דבר כבד, לא לגעת במכונות, או לא להכניס אצבע איפה שאסור, ואם הוא צריך עזרה שיגיד. אלו היו כל ההנחיות שקיבל. ברי הוא, כי מדובר בהנחיות סתומות וחסרות, במיוחד כשמדובר במכונה בעלת מכסה כבד, מה שהיה ידוע לנתבעים. מכיוון שהנתבעת לא הדריכה את התובע בהוראות ספציפיות מפני הסיכונים הידועים לה, הרי היא הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית. לא זו בלבד, הנתבעת הייתה חייבת להדריך את התובע בשפת אמו, שכן היה עולה חדש, וגם לוודא, שההדרכה הובנה על ידו כראוי. הנתבעת לא דאגה לפקח באופן שוטף על התובע. גם על פי עדותו של מר זיך, הוא ומר זאביק היו יושבים במשרד, ולא פיקחו על התובע כלל. הנתבעת לא סיפקה אמצעי מיגון ראויים כמו כפפות ולא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה, ועל כן יש לקבוע, כי היא הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית החלה עליה כלפי התובע. יש לחייב את הנתבעת 1 והנתבע 4 באחריות כלפי התובע, ועל כן גם לשאת בנזקיו. הנתבע 4, אשר באופן אישי לא הדריך את התובע ולא סיפק לו אמצעי מיגון, הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. לעניין נושא האשם התורם הוטען על ידי הנתבעים אין לקבוע כי יש אשם תורם כלשהו המוטל על התובע, שהיה עובד חדש ועולה חדש, פעל בתום לב ובהתאם להוראות שניתנו לו. משום שלא ניתנו לו הוראות מספיקות, ולא היה עליו פיקוח ו/או השגחה, אין לומר, כי הוא זה אשר יצר את הסיכון ו/או תרם לו. לעניין הפרת החובה החקוקה - התובעת הפרה את חובתהּ לפי תקנות 2 ו-3 לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי, התשנ"ז - 1997) בכך שלא סיפקה לו כפפות, ותקנה 2 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים - התשנ"ט - 1999) בכך שלא הסבירה לבקשתה. בכך מולאו היסודות של סעיף 63 לפקודת הנזיקין, דהיינו הפרת חובה חקוקה. הנזק: הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת מטעמם ולא סתרו את חוות דעת המומחה מטעם התובע, ד"ר גורליק, ועל כן יש לקבוע, כי נכותו הרפואית של התובע בגין הפגיעה נשוא התביעה היא 16.5%. יש לקבוע כי הנכות התפקודית של התובע עומדת על שיעור 15%. התובע הוא עובד כפיים, ובהעדר השכלה, זו העבודה שייאלץ לבצע עד פרישתו, ומכיוון שהוא מוגבל בתפקוד ידו השמאלית כפי שתיאר בעדויות: כח לפיתה נמוך, הגבלה בתנועות מפרק האגודל, ועל סמך מה שכתוב בחוות דעתו של ד"ר גורליק, הרי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 15%. ב"כ התובע מעריך את נזקיו כדלקמן: בגין הפסדי שכר לעבר - התובע היה באי-כושר למשך שלושה חודשים, והוא זכאי לפי חישוב של שכר מינימום עבור תקופה זו בסך 11,970 ₪. תקופה של שנה מתום תקופת אי הכושר מזכה את התובע, לדעתו, בפיצוי בסך 20,000 ₪. לעניין הפסדי השכר בעתיד - העובדה שהתובע עובד היום כקצב, אין בה לשלול את זכאותו לפיצוי בגין הפסד הכושר להשתכר בעתיד. ב"כ התובע מפנה לפסיקה התומכת בעמדה זו. כיוון שלתובע יש 35 שעות עבודה על פי בסיס שכר של 7,500 ₪, הרי החישוב האקטוארי יהיה 291,375 ₪, אך התובע מסתפק ב-90,000 ₪ בלבד. לעניין עזרת צד ג' והוצאות - יש לפסוק סך של 10,000 ₪ בגין כל ראש נזק, לעבר ולעתיד, ובגין כאב וסבל, פיצוי של 50,000 ₪. ב"כ התובע צירף לסיכומים את המסמכים כדלקמן: א. תצהיריו של התובע (ת/1). ב. תמונה של הנתבעת 2 ליד מכונה. ג. תלושי שכר לחודשים: יוני, אוגוסט וספטמבר 2004. התובע עבד בסה"כ 33 ימים במהלך שלושת החודשים האלה. ד. טופס ב.ל. 250. ה. טופס הודעה על פגיעה בעבודה למל"ל. ו. מסמכים רפואיים כולל אישורי מחלה עד ליום 30.11.2004. ז. חוות דעת של ד"ר גורליק. ח. דו"ח הוועדה הרפואית של המל"ל. ט. תצהיר משלים לעניין הנזק (ת/1א). י. תלושי משכורת של כלבו "חצי-חינם", לחודשים יולי, נובמבר - 2009; ינואר 2010 עד פברואר 2011. י"א. חישוב ריבית. י"ב. דו"ח רציפות העבודה במוסד לביטוח לאומי. כאמור התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בשיעור 191,970 ₪. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל, אשר הוגשו לאחר הגשת הסיכומים, בסך 14,628 ₪ וכן יש לפסוק הוצאות המשפט ובכלל זה בגין חוות דעת ד"ר גורליק ושכ"ט עו"ד. טענות הנתבעים: הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה בין משום שהתובע לא הצליח להוכיח את תביעתו, ובין משום אחריותו שלו לתאונה נשוא התביעה. הנתבעים נהגו בתובע כמעבידים הגונים, טיפלו בתובע ודאגו לו למיצוי זכויותיו במל"ל. גרסת התובע בכתב התביעה לעניין נסיבות התאונה היא הגרסה אותה עליו היה להוכיח ולא הגרסה המופיעה בתצהירו, אשר נוצרה לאחר ישיבת קדם המשפט בה הסבירה הנתבעת 2 את הליך הייצור במפעל. בכתב התביעה הן המקורי והן המתוקן, נטען כי התובע נפצע כאשר עבד על המכונה. לא נטען לא בכתב התביעה המקורי ולא המתוקן כי התובע נפגע כאשר ייצר תבנית או כאשר ניקה את המכונה. רק במסגרת הסיכומים הציע התובע אפשרות לעובדות חלופיות, דהיינו כי גם ניקה את המכונה, אפשרות שעד להגשת הסיכומים נדחתה מכל וכל, ע"י התובע. מדובר בהרחבת חזית אסורה. יש לקבל את טענת הנתבעים כי התובע נפגע כאשר "שיחק" עם השולחן על דעת עצמו. איש לא הורה לו להגיע לשם, איש לא הורה לו לעבוד שם, להיפך. נאסר עליו לעבד עם השולחן (המכונה-ח.ל.ה.). נסיבות פגיעתו של התובע לא הובהרו כראוי, רק התובע העיד לעניין זה ומדובר בעדות יחידה של בעל דין, אשר אין לקבלה כפשוטה. חוסר המהימנות של התובע אינו מאפשר, לדעת ב"כ הנתבעים לקבל את גרסתו של התובע לעניין נסיבות התרחשות התאונה. גרסתו ועדותו אינן בהירות ואינן ברורות. הוא סותר את עצמו: פעם אחת אומר שהוא הרים את המכסה ביחד עם זאביק ושם את היד לראות שהצבע יבש. מדובר במהלך שהוא איננו הגיוני. בתיאור אופן העבודה, אין לו כל זכר לא בכתב התביעה המקורי ולא המתוקן ואפשר בהחלט להניח כי התיאור בתצהיר ניתן לאחר שהדברים נאמרו על ידי הנתבעת מס' 2 בישיבה מיום 12.5.2010. התיאום בין דברי התובע בתצהירו לדברי הנתבעת 2 מפליא במיוחד כשמתברר כי אינם נכונים במהותם. עד כמה הדברים מופרכים מתברר מעדותו של הנתבע מס' 4 שהוא הסמכות המקצועית ולא הנתבעת מס' 2. הנתבע מס' 4 העיד כי אין צורך לא לחבר לחשמל ולזרם האויר, לא כדברי התובע אשר נכתבו ככל הנראה לאור עדותה של הנתבעת מס' 2. יש להסיק כי גרסתו של התובע התאימה את עצמה להתפתחויות ולטענות הנגדיות. נתון נוסף אשר אינו מאפשר לדעת ב"כ הנתבעים מתן אמון בתובע, הוא מתן תשובות לא נכונות וסותרות באשר לתעסוקתו לאחר התאונה. התובע השיב בתצהיר תשובות לשאלון כי חזר לעבוד כחצי שנה בעירית נהריה למשך 4 חודשים וקיבל 3,000 ₪ בחודש ואח"כ עבר לעבוד במרכז הארץ בחנות "כל בו חצי חינם" שם הוא משתכר כ - 5,000 ₪ בחודש. כפי שעלה בחקירתו הנגדית, שני הנתונים הללו אינם נכונים, הוא עבד כעובד ניקיון סמוך לפגיעה למרות שהיו לו תעודות מחלה לתקופה ארוכה יותר, ושכרו בכל בו חצי חינם הוא כ - 6,000 - 7,000 בחודש. התובע החל לעבוד כבר בחודש אוקטובר 2004 בעוד שהתאונה הייתה בחודש יוני 2004. בנוסף לכך, בניגוד לאמור בתצהיר המשלים כי את עבודתו בעירית נהריה עזב בגלל שלא יכול היה להפעיל את ידו השמאלית, הרי בחקירה הנגדית אמר כי המעבר למרכז הארץ לא היה קשור כלל וכלל לתאונה. מכיוון שעדותו של התובע התבררה כלא אמינה בנקודות מסוימות ומכיוון שהוא עד יחיד ובעל דין, אין לקבל את עדותו לעניין נסיבות התאונה. טענה אחרת בפי ב"כ הנתבעים היא כי לתובע אשם תורם במידה ניכרת ואין לשלול כי התובע בגלל שנגע במכסה למרות ההוראות שיש צורך בשני אנשים לצורך כך ובניגוד להוראות, הרי האחריות עליו. לעניין הטענה כי מדובר בחפץ מסוכן על פי סעיף 38 לפקודת הנזיקין ועל כן יש להעביר את הנטל אל הנתבעים, טוען ב"כ כי מלכתחילה התובע לא הוכיח את היסודות הנדרשים, לקבוע כי שולחן היציקה הוא דבר מסוכן כשלעצמו, שכן רק כאשר מתקיימים יסודות אלו, עובר הנטל. התובע לא הוכיח כי אכן אין במכסה שולחן היציקה מנגנון המיועד למנוע את הנפילה. לא הוכח כי המכסה נפל בהעדר מנגנון, לא הוכח כי בשולחן יש סכין חיתוך או דבר מסתובב. ממילא לא הוכח כי מדובר במכונה מסוכנת. באשר לטענת הפרת חובה חקוקה, התובע לא הוכיח את טענותיו בנושא זה. תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי) אינם רלוונטיות. על פי תקנות אלו יש אכן לספק הגנה על כפות הידיים אך רק במקצועות מסוימים ועבודות הנכללות ברשימה. מכיוון שלא ברור איזו עבודה, אם בכלל, התובע עשה בשולחן היציקה, הרי כל אותן סוגי עבודות המפורטים ברשימה, אינם קשורים כלל ועיקר לפעילותו של התובע ליד המכונה וטען עבודת הניקיון היא איננה ברשימה. באשר לטענה כי הוא לא הודרך והוזהר על פי תקנות ארגון ופיקוח על העבודה, עולה מהעדויות אשר הושמעו בבית המשפט, כי התובע הוזהר והודרך. יתרה מכך: מחד התובע מפרט בתצהירו תיאור ביצוע עבודות בצורה מקצועית, מדויקת ומפורטת. טענה זו לא יכולה לעלות בקנה אחד עם הטענה כי הוא לא הוזהר ולא הבין עברית והיה צורך לדבר אתו בשפת אמו. לא למותר לציין, כי בזמן החקירה הנגדית, אמר התובע כי הנתבע מס' 4 הסביר לו מה לעשות וגם הוא וגם זאביק, הדריכו אותו בעבודה. לעניין הסיכון עצמו, סיכון של נפילה עצמית של מכסה הוא סיכון רגיל. מדובר בסיכון בחיי היום, הן בעבודה, הן במשק בית והן בכלל ולכן מפני סיכון כזה, אין חובה ואזהרה מיוחדת. מדובר בטבע הדברים, בטבעו של עולם ודבר מובן לכל אדם. יש לדחות את טענות ב"כ התובע כי במפעל היה ייצור כלשהו לאחר שהנתבע מס' 4 חזר לעבודתו. התובע לא עבד באופן קבוע ולא ברצף לא בימים קבועים ולא בשעות קבועות, ויש לקבל את טענת הנתבעים כי באותם שעות שעבד התובע, היה מדובר בעבודות ניקיון בלבד. טענות ב"כ התובע מבוססות במידה רבה על "הגיון" וכמובן ש"הגיון" של עו"ד זה או אחר איננו מחליף את הצורך בראיות. לא למותר לציין טוען ב"כ הנתבעים, כי התובע מעולם לא טען שהוא נפצע תוך כדי ניקיון וטענה זו הועלתה רק בסיכומים בפעם הראשונה. טענה זו לא הייתה חלק מעובדות כתב התביעה. אדרבא, התובע טען כי הוא נפגע במהלך עבודתו ה"מקצועית", דבר אשר הופרך לחלוטין ונסתר ע"י הנתבעים. בנוסף לכך, התובע סותר את עצמו. מחד, הוא מציג עצמו כמי שאינו מבין ו/או יודע ו/או לא הודרך ו/או לא הסבירו לו ואינו מבין עברית. מאידך, הוא עובד ייצור שכביכול יודע לתאר היטב את מהלך העבודה, וכי הנתבע 4 וזאביק הדריכו אותו בעבודה. בתשובה לטענות וסיכומי התובע, טוען ב"כ הנתבעים, כי אכן יש הבדל בין עובד ייצור ועובד ניקיון, כאשר עובד ייצור אמנם אמור לקבל הוראות מקצועיות ספציפיות, שלא כמו עובד ניקיון, לגביו אכן אין צורך בהוראות בטיחות ספציפיות. אין זה נכון, שמתוך המפעל בוצעו מכירות, אלא מתוך המלאי הקיים בלבד, וברי כי הטענה שכביכול לא בוצע ניקיון כל הזמן, הינה מופרכת. לטענת ב"כ הנתבעים, התובע "בנה תיק" וסידר את טענותיו, כביכול נתבקש לעבוד כפועל ייצור, ורק לצורך כך נמצא במפעל. התובע שלל כל הזמן את הטענה כי היה עובד ניקיון, ורק במסגרת הסיכומים הועלתה טענה זו. היות והתובע טען כל הזמן כי נפצע תוך כדי עבודה, לא ייתכן לשעות לטענתו, כי נפצע תוך כדי הניקיון אותו ביצע. ב"כ הנתבעים מפנה את תשומת הלב לכך, כי בטופס ההודעה על הפגיעה בעבודה, מקום בו כתוב "פועל ייצור", אין זה כתב ידהּ של הנתבעת 2, כפי שהעידה בעצמה וכפי שאפשר לראות גם בעין בלתי מקצועית. ב"כ הנתבעים טוען כי אין לקבוע שהיו סתירות בעדויותיהם של הנתבעים, וברי כי המפעל נסגר בצורה הדרגתית לאחר מס' אירועים שאותם עבר הנתבע 4, ואין המדובר כלל על סתירה, וכל הציטוטים הם ציטוטים מגמתיים. התובע לא היה זקוק לפיקוח בעבודת ניקיון. העבודות היה אמור לבצע היו עבודות קלות ולא מקצועיות, וברור כי אין מקום לפיקוח בכל רגע ורגע. הוראות הבטיחות אשר קיבל לא היו חסרות ו/או סתומות, שכן לא יכול להיות משהו יותר ברור מ: "לא לגעת, ולא להכניס אצבע". ב"כ הנתבעים טוען כי יש לייחס אשם תורם מכריע לתוצאת האירוע, עד כדי מאת האחוזים, המנתק את הקשר הסיבתי לכל רשלנות, אם בכלל הייתה רשלנות כלשהי, מטעם הנתבעים. בנסיבות העניין, ולחילופין טוענים הנתבעים, כי היות ונסיבות הפציעה למעשה לא התבררו, הרי יש לייחס לו אשם תורם עד כדי 50 אחוזים, ומשכך הוא אינו עומד בנטל הוכחת תביעתו. לעניין הנכות טוענת ב"כ הנתבעים, כי מדובר בנכות רפואית גרידא, והעובדה שהמל"ל קבע כי אין להפעיל את תקנה 15, מדברת בעד עצמה. לדעת ב"כ התובע, שיעור הנכות שנקבע בהתאם לתקנה 45 (1) לתקנות המל"ל המזכה בנכות רפואית בגין התופעה המוכרת בשם mallal finger, אינו מתאים למה שהוועדה בעצמה קבעה, כאשר בדקה את התובע, שכן הוועדה מצאה כי לתובע יש יישור אגודל מלא, ואילו על פי ההגדרה, הנכות היא כאשר אין האדם יכול ליישר באופן פעיל ורצוני את האגודל, ולפיכך יש להסיק כי הוועדה סתרה למעשה את עצמה. אין לתת כל משקל לחוות הדעת הרפואית מטעם התובע, וחוות הדעת הזו הוגשה רק משום שהנתבעים לא הסכימו להסתמך על קביעת המל"ל. מאז שנת 2005 התובע לא פנה למל"ל בטענה של החמרת מצב, וזה אומר, שהתובע בעצמו אינו עומד מאחורי חוות הדעת הרפואית שהמציא. התובע מלכתחילה הסכים להסתמך על קביעת המל"ל, ואילו הנתבעים היו מסכימים לכך, לא הייתה מובאת חוות הדעת הרפואית מטעמו. לעניין שיעור הפיצוי הנתבע ע"י התובע - טוענים הנתבעים כי כושר השתכרותו לא נפגע כלל ועיקר. הא ראיה שהוא משולב במעגל העבודה ועובד כבר שנים לא מעטות. שכרו לא נפגע. את העיר נהרייה עזב ללא כל קשר לתאונה, ולכן אין מקום לטענה, כי בגלל התאונה לא הצליח לעבוד. גם על פי הוועדה הרפואית של המל"ל הוא יכול היה לחזור לעבודה, וממילא לא הוכיח באמצעות אישור מרופא תעסוקתי, כי היה מוגבל באופן כלשהו מלחזור לעבודה. התובע לא טען כי ייעד עצמו לעבודה אחרת, ובשכר גבוה. יתר על כן, התובע לא מיצה את מלוא תקופת אי הכושר שאושרה לו, ושב לעבודה עוד במהלכהּ - תקופה שבגינה שולמו לו במקביל דמי הפגיעה ע"י המל"ל. ממצא זה מעיד אף הוא על האמינות שיש לייחס לתובע. אין מקום לפצות את התובע בראש נזק של הפסד שכר לעבר ובוודאי לא על ידי חשבון אקטוארי, כך גם לעתיד. לא למותר לציין, כי התובע אף לא טען כי בגלל התאונה היה צריך להחליף מקומות עבודה או לא הצליח לעבוד ו/או להשתלב, ויש לשים לב, כי התובע לא צירף אפילו תעודת מחלה בודדת אחת בגין היעדרות מהעבודה בגלל התאונה, דהיינו מדובר בנזק שחלף זה מכבר, ולא הייתה כל השלכה לעניין הנכות הרפואית. נכות רפואית בשיעור 7% היא נמוכה, ועל פי הפסיקה, לא פעם אינה מזכה לפיצוי כלשהו בנושא הפסדי השתכרות. לכל היותר, יש להעמיד את הנכות התפקודית על 3% בלבד, ולכן הפיצוי המגיע לתובע הוא בעצם הוא רק בראש נזק של כאב וסבל. התובע לא הוכיח כי נזקק לעזרת צד ג', ואף לא הוכיח אי אלו הוצאות רפואיות שלא כוסו ע"י סל הבריאות ו/או ע"י קופת החולים. אין כל ראיה לכך, כי התובע, כפי שטען בסיכומיו "שהה תקופה ממושכת תחת מעקב רופאים מומחים", לכן ככל שמגיע לתובע פיצוי, הוא רק בגין כאב וסבל, ומסכום זה יש לנכות את התגמולים אשר שולמו לו ע"י המל"ל, המסתכמים בסך של 14,628 ₪, נכון ליום הגשת סיכומי הנתבעים. לעניין הטענה שיש לקבוע כי הנתבעת והנתבע 4 הם המעוולים יחדיו ובפרט שגרמו נזק אחד, יש לדחות טענה זו. רישארד לא היה המעביד של התובע, שכן הוא אינו בעל מניות ואף לא מנהל. הוא רק היה איש המקצוע. המניות היו בידי הנתבעת 1, והנתבע 3 אשר עזב את הארץ העביר לאמו את מניותיו. בכתב התביעה המתוקן לא נטען כלפי רישארד דבר, ורק בסיכומים הוא קיבל את התואר של "מנהל עבודה" וגם "אחראי על מתן הוראות הבטיחות". מכיוון שכתב התביעה נכתב רק ביחד ולחוד בהקשר של נושא משרה/בעל מניות/מקבל החלטות בחברה, אין לפסוק דבר וחצי דבר באופן אישי כלפי רישארד. לתובע אין עילה אישית כלפיו, היות שמדובר בחברה שהתאגדה כדין. לרישארד יש אישיות משפטית נפרדת מאישיותה של החברה, ולא ניתן לחייבו בחיובי החברה. דווקא מתוך סיכומי ב"כ התובע, עולה כי רישארד מילא חובתו, אם בכלל הייתה מוטלת עליו כזו בנושא הבטיחות, שכן הקפיד ללא הרף להזהיר ולהנחות את הנמצאים במפעל בנושא הבטיחות. הטענות המופנות כלפי רישארד הן גם הטענות המופנות כלפי החברה, ואין לקבל את טענת התובע כי מדובר ב"מעוולים בנפרד". אין לקבל את הטענה כי הנתבעים התרשלו בכך שלא יידעו את התובע כי אין להם פוליסת חבות מעבידים. אין לכך כל קשר לעניין "אחריות בנזיקין". ב"כ הנתבעים בסיכומיו מפנה בין השאר לפסק דין של כב' השופטת עירית הוד, בת"א 1169/07 בעניין נוראללדין נ' נשיונל אלקטריק (1991) בע"מ ואח', שם נפסק כי התובע יצר את הסכנה, ובשל התנהגותו נפגע ללא קשר למעבידו באותו מקום, וכן לפסק דין של בית משפט זה בת"א 1219/07 קדדו סאהר נ' ראיק ג'אלי פאיק אשר גם שם נקבע כי התנהגותו של התובע היא זו שגרמה לפציעתו, היות ושיחק עם מקדחה. ב"כ הנתבעים משווה בין הנסיבות לעדויות של פסק דין בפרשת סאהר לתביעה שבפנינו. הוא מבקש להסיק גזירה שווה מעניין זה לתיק כאן. שם התביעה נדחתה, וב"כ הנתבעים מבקש לקבוע כי אחריותו של התובע לא נפלה מאחריות מי מהנתבעים, אם הייתה כזו בכלל. ב"כ הנתבעים מסיים סיכומיו באמירה, כי התובע פוצה כדין על ידי המל"ל וקיבל מענק, וכן פתוחה בידו הדרך לפנות למל"ל להכיר בהחמרת מצב, על סמך חוות הדעת הרפואית מטעמו. דיון והכרעה: אין מחלוקת בין הצדדים על כך כי התובע נפגע במפעלם של הנתבעים. השאלה בה יש להכריע היא מידת אחריותם של הנתבעים או מי מהם לפגיעה זו. בסוף סיכומי הנתבעים ישנה הפנייה לפסק דין אשר ניתן על ידי ב-ת"א 1219/07 קדדו סהר נ' ראיק ג' רפיק. ב"כ הנתבעים מצא כי פסק דין זה מתאים בעובדותיו ובמסקנות שבית משפט זה הסיק, לתביעה כאן. מן הראוי להדגיש, כי על פסק דין זה הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי ב-ע"א 11227-11-09. בית המשפט המחוזי לא דן לגופו של עניין בערעור, אך המליץ לפני הצדדים לקבל את הערעור. הצדדים אכן קיבלו את המלצת בית המשפט, והנתבע שם חויב לשלם לתובע סך 30,000 ₪. סביר להניח, כי בית המשפט המחוזי מצא לנכון להמליץ על קבלת הערעור, היות וסבר, כי המסקנות המשפטיות מניתוח העובדות שם לא היה נכון. אי לכך אין בכוונתי להסתמך על פסק דיני בתיק סאהר. אחריות הנתבעים: התובע זנח את טענותיו כלפי הנתבעים 2 ו-3 בסיכומיו, וכך הדיון יתמקד רק בטענות כלפי הנתבעת 1 והנתבעת 4. התובע היה עובד של הנתבעת 1, הובא לשם על ידי הנתבעים 2 ו-4. אכן רישארד (ונתבע מס' 4) לא היה מנהל או בעלים פורמלי במפעל, אך היה איש המקצוע במקום, נותן ההוראות ובעל תפקיד ביצועי אצל הנתבעת 1. יתר על כן, מדובר בחברה משפחתית, ברי כי הנתבעת סמכה על נתבע 4 והייתה תלויה לחלוטין בו לצורך תפקודהּ. הא ראייה, כי המפעל לא עבד כאשר נתבע 4 חלה, ועל כך אין מחלוקת. יש לציין בתחילת הדברים כי הנתבעים מתייחסים לתבנית ולא למכונה. מכונת הזרקה יש אחת. לעומת זאת, יש עשרות תבניות כמו זו ממנה נפגע התובע. התובע טוען כי נפגע ממכונה אחרת. אני מקבלת כי נפגע מהתבנית לה יש מכסה . הכלל הוא, כי מעביד אחראי לביטחונם ובטיחותם של עובדיו, והוא חב כלפיהם בחובת הזהירות, הן חובת זהירות מושגית והן חובת זהירות קונקרטית. חובת הזהירות היא חובה פוזיטיבית המחייבת את המעביד לנקוט באמצעי זהירות סבירים לשם מניעת נזקי גוף העלולים להיגרם לעובד במהלכהּ הרגיל של עבודתו. אמנם האחריות אינה מוחלטת, גם אם היא אחריות רבה, אך מדובר באחריות ברמה יותר גבוהה מהאחריות הרגילה של כל אדם לנהוג בזהירות. על המעביד לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי שעובדיו יעבדו בתנאי בטיחות מיטביים ואופטימאליים. ההלכה היא, כי אמצעי הזהירות הסבירים נקבעים על פי מידת הסיכון ואופיו. על המעביד להזהיר את העובדים מפני הסת, בין אם גלויות ובין אם נסתרות, ועליו להדריכם כיצד לנהוג ולהתמודד עם הסיכונים בעבודה. ברור כי ככל שהסיכון רב יותר או נסתר יותר או בלתי-רגיל, הדרישה לאמצעי זהירות מוגברים, חמורה יותר (ת"א 20090/01 עדוי אחמד ז"ל באמצעות עזבונו נ' חברת "עוף בני ברק והגולן בע"מ" ואח' (פסק דין מיום 3.4.2008 פסקה 7, והפסיקה שם). על המעביד לספק לעובד כלי עבודה בטוחים ומשטח עבודה בטוח, עליו לפקח על עבודתו, וכל זאת בנוסף לאמצעי הזהירות הסבירים שנועדו לכך, שהעובד מבצע את עבודתו בתנאי בטיחות אופטימאליים ככל האפשר, ועבודה בסביבת עבודה בטוחה. על המעביד לא רק להדריך את העובד אלא לוודא כי הבין את ההדרכה ולוודא כי הוא מכיר את נהלי הבטיחות (ת.א 300/3 (מחוזי חיפה) מכלוף אטן ואח' נ' נירית עצמון ואח' פסק הדין מיום 12/10/04 סעיף י"ג והפסיקה שם). נסיבות התאונה: אין לדעת מה היו נסיבות התאונה, פרט לעובדה שמכסה של מכונה נפל על ידו של התובע, ואגודל יד שמאל נפגע. קשה מאד לקבל את תיאורו של התובע לאופי העבודה, וצודק ב"כ הנתבעים בטענתו, כי התיאורים של התובע נבנו והתפתחו תוך כדי ניהול המשפט, ולאחר שהנתבעת 2 הסבירה בישיבת קדם המשפט הראשונה כיצד פועלת אותה מכונה, אשר צולמה לידה, ומכסה של מכונה זו הוא שנפל על ידו של התובע. לא הוברר די הצורך כיצד לא נפגעו שאר אצבעותיו של התובע בנפילת המכסה, אם אמנם נכונה טענתו, כי הוא הכניס את ידו לבדוק אם הצבע התייבש, אם לאו. איש מהנתבעים לא נשאל וממילא גם לא העיד על אופן ייבוש התבניות, והאם נכון שצורת בדיקת הייבוש הייתה ע"י הכנסת היד למכונה (מה שעל פניו נראה בלתי סביר). תיאור אופן העבודה במכונה זו ניתן במהלך הדיון ע"י הנתבע 4, והוא אינו עולה בקנה אחד עם התיאור של הנתבעת 2, אותו "אימץ" התובע. גם זאביק, שהיה ליד התובע, לא יכול היה להעיד ביתר פירוט על נסיבות התאונה. הוא לא נשאל במפורש אם אכן הוא והתובע עבדו ביחד על המכונה, מה עוד שזאביק הכחיש שהוא והתובע עבדו, או כי התובע בכלל עבד על מכונה כלשהי, ועל פי עדותו של התובע בתצהירו לעומת האמירה שהוא וזאביק הרימו יחד את המכסה, הרי זאביק הגיע כששמע אותו צועק קצת מוקשה. לעומת זאת ישנן אכן סתירות בגרסאות הנתבעים, וישנן תמיהות העולות בשאלה עד כמה הייתה עבודה במפעל או לא, במיוחד כאשר הנתבע מס' 4 העיד כי חזר למפעל זמן קצר לאחר הניתוח אותו עבר, והמשפט אשר מטה את הכף לכך, שאמנם הייתה עבודה מסוימת במפעל הוא, כי שכרו את התובע על מנת להשמיש את המפעל לאחר החלמתו של הנתבע 4 מהאירועים הבריאותיים הקשים אותם עבר, כפי שכתוב בכתב ההגנה ס' 5, ובנוסף עדותו של זאביק כי היה צריך לטאטא את מה שנשאר אחר היציקה, וזו עבודתו של התובע (עמ' 27 לפרוטוקול ישיבה מיום 05/05/2011, שורות 45-47, עמ' 28 שורה 1) אמנם גב. זיך הסבירה כי המלה " להשמיש" הכוונה הייתה לניקוי פסולת של יונים שהצטברה במשך שנה (עמ' 22 שורה 1 ישיבה מיום 05/05/11). עובד ניקיון או פועל ייצור? התובע עבד במפעל במשך 3 חודשים, אם כי אכן בימים בלתי רצופים, כפי שהעידו הנתבעים 2 ו-4 וזאביק. התובע טען כי עבד 33 יום. הנתבעים טענו שעבד רק 19 יום בלבד, ועסק רק בעבודות ניקיון. הנתבעת 2 אישרה כי אם כתוב בתלושים 33, הרי היו 33 ימים בהם עבד. איני מקבלת את טענותיו של ב"כ התובע, כי אין זה הגיוני שהתובע עבד רק בניקיון, ובימים בלתי רצופים. אין קשר בין מה שסבור ב"כ התובע, כי הגיוני לנקות מפעל בגודל זה תוך ימים ספורים ברציפות, לבין מה שבעלי המפעל מבקשים לעשות בפועל ומה שהיה צריך לעשות שם. גם אם הגיוני על פניו לבקש מהתובע לנקות את המכונות, ואולי תוך כדי ניקיון המכונה, נפל המכסה, הרי טענה זו הועלתה רק בסיכומים, כאשר כל העת עמדתו של התובע הייתה באופן נחרץ, כי עסק בעבודה עצמה, והתאונה אירעה תוך כדי עבודתו על המכונה. דא עקא, שמבחינת חובת הזהירות של הנתבעת 1 כלפי התובע, אין זה מעלה או מוריד אם היה פועל ייצור או עסק בניקיון בלבד. יש שוני אולי באמצעי הזהירות שיש לנקוט כלפי עובד ניקיון, או כלפי עובד ייצור, כאשר ההנחה (שניתנת לסתירה) היא, כי עבודת ניקיון היא עבודה פשוטה שאינה מצריכה אמצעי זהירות, הדרכה ופיקוח יוצאי דופן, לעומת עבודת ייצור הכרוכה בהפעלת מכונות. אמצעי זהירות: כל מה שהיה לנתבעים לומר לעניין הזהירות הוא, כי הזהירו את התובע לא לגעת בשום דבר. זו אכן הצהרה סתמית. לא שמעתי שהיו שלטים במקום, או כי הייתה הדרכה ספציפית לגבי המכונות, בכלל, ולגבי המכונה ממנה נפגע התובע בפרט. מנגד, לא הובאה כל ראיה כי מדובר במכונה מסוכנת מעצם טבעהּ, או כי מכסה המכונה היה מועד ליפול. בכתב התביעה נטען לעניין גידור של המכונה. בסיכומים לא חזר ב"כ התובע על טענה זו, אלא טענה לעניין הפרת חובה חקוקה לגבי אי אספקת כפפות ואי הדרכה/פיקוח. לנתבעים אחריות כלפי מי שנמצא בשטח אשר בבעלותם והמוחזק על ידם, ודרושה פעילות יוצאת דופן על מנת לפטור אותם מאחריותם. בעל מקרקעין יכול להימצא גם אחראי בנזיקין כלפי מסיג גבול, ובוודאי שאחראי כלפי מי שנמצא אצלו על פי הזמנתו וברשותו, הבעלות או החזקה במקרקעין כמו בעסק, מטילה חובת זהירות מושגית: ע.א 1531/04 משה סידי נ' דוד מלכה ואח' פסק הדין מיום 18.2.2007 . על מנת לקבוע כי הופרה גם חובת זהירות קונקרטית יש לקבוע כי על הנתבעים כאדם סביר היה לצפות את התחרשות הנזק, ומדובר בסיכון לא רגיל לעומת סיכון רגיל. הנתבע 4 וזאביק העידו, כי הזהירו את התובע לבל ייגע בשום מכונה, לבל יכניס אצבע לשום חור, ובכך הם סבורים כי יצאו ידי חובתם מבחינת נקיטת אמצעי זהירות והדרכה בנושא הבטיחות כלפי התובע. יש לומר כי היה עליהן לצפות נפילת מכסה ופגיעה ממנו. קשר סיבתי: על מנת לקבוע כי התנהלות הנתבעים, בין במעשה בין במחדל הפרה את חובת הזהירות ע"י נקיטת אמצעי זהירות סבירים מבחינה אובייקטיבית, ובשל כך גם נפגע התובע והאחריות היא על הנתבעים, יש להוכיח האם ועד כמה ניתן לדרוש ממעביד סביר לצפות את הנזק, ועל כן יש לנקוט פעולות למניעת התרחשותו. אכן כלי תמים עלול בנסיבות מסוימות להפוך לכלי מסוכן (ע"א 285/73 לגיל טרמפולין ציוד ספורט ישראל בע"מ נ' אסתר נחמיאס (פד"י) כ"ט (1) 63). לא הובאה כל ראיה ע"י התובע, אשר טען כי נפגע ממכונה אחרת ולא מהמכונה בצילום (התבנית), כי המכונה היא כלי מסוכן. המכונה המופיעה בצילום המצורף לכתב ההגנה ולתצהיר הגב' זיך, אשר המכסה שלה פגע בתובע, על פי גרסת הנתבעים, אינה קשורה לחשמל, ואין בה סכינים. עם זאת התברר כי יש בה סכנה - עובדה שהמכסה נפל. האם משום שהתובע "שיחק" בו, כטענת הנתבעים (אך לא מפי העד היחיד שאולי ראה, זאביק), או האם בגלל שהתובע ניקה אותה ולא ידע כיצד לתמוך במכסה שלא ייפול? אין לדעת. גרסתו של התובע אינה משכנעת במיוחד, בתיאור העבודה מפיו, ועל כן אינו אמין, בהיותו, "התפתחות" אחרי דברי גב' זיך בישיבת קדם משפט ביום 12.5.10, ואיננה מתקבלת על הדעת. רישארד וזאביק לא נשאלו אם אכן זו דרך הייבוש - הכנסת יד. כשלעצמה, גרסה זו תמוהה. האדם הסביר - המעביד הסביר שידע להזהיר לא לגעת בשום דבר (אז אין מנקים בלי לגעת בשום דבר??). צריך היה לצפות שאדם שאינו מיומן ואינו מנוסה ולא מכיר את המכונות עלול להיפגע בטיפול לא נכון. אשם תורם: כאמור איני מקבלת את גרסת התובע כי עבד על המכונה. למעשה, נסיבות פציעתו די לוטות בערפל. הנתבעים טוענים כי לתובע אשם תורם כדי 100%. כאשר מדובר בעובד ומעביד, הנטייה היא להקל עם העובד, ובוודאי שאין לקבל כי רק התובע אשם בתאונה, גם אם לא שעה לאזהרות. יחד עם זאת, היות ולא ננקטו כל אמצעי זהירות ואזהרה סבירים, והמעביד צריך היה לקחת בחשבון כי גם אם העובד הוזהר, הוא לא ייזהר וכן ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון ואחרים (פד"י) מ"ה (2) 593) והתובע נפצע, ישנה אחריות על הנתבעת 1. לתובע אשם תורם באשר לא שעה לאזהרות. אני מקבלת את עדות נתבעת 2, כי הוא כבר ידע מספיק עברית בכדי להבין משמעות אזהרה. שלא כפי שנטען כי התובע היה בארץ רק חודשיים, והתברר כי התובע היה בארץ כבר כמעט כשנה, וכל אותו זמן שהה באולפן. לתובע אשם תורם בשיעור 25%. גובה הנזק: נכון בעיניי לקבוע בתיק זה סכום כולל כפיצוי. לתובע נכות צמיתה. הנתבעים אינם יכולים לטעון כנגד חוות דעת ד"ר גורליק, כאשר לא הביאו חוות דעת מטעמם מחד, ולא הסכימו לקבל את ממצאי הוועדה הרפואית של המל"ל. אני מקבלת כי קביעת המל"ל מעוררת תמיהה. תיאור המצב בו אין מגבלה אינו תואם את קביעת הנכות. מאידך, בית המשפט הוא הפוסק האחרון. קביעותיו של ד"ר גורליק בבדיקה, מראה עיני (ישיבה מיום 7.12.09) הנני קובעת כי לתובע נכות צמיתה. היות ואין מדובר בתביעה על פי חוק הפלת"ד והתקנות, סכום הפיצוי תלוי אחוז מדויק של שיעור הנכות, ניתן במקרה זה לקבוע מתאם של אחוזי הנכות, והנני קובעת כי נכותו של התובע (בהביאי בחשבון גם את הצלקת באורך 5 ס"מ) היא בין 8-10%. אינני מקבלת את טענות התובע לעניין הפסד השתכרות בעתיד. אני מקבלת כי נגרמו לו כאב וסבל, והיה זקוק לעזרת צד ג' תקופה מסוימת. הוא היה באי כושר עד ליום 30.11.2004, אך חזר לעבודה קודם לכן. איני מקבלת כי בגלל הפציעה נאלץ לעבור מנהרייה. התובע כבר שנים עובד ומשתכר, ואין כל ראיה, כי שכרו או כושר השתכרותו נפגעו. עם זאת, יש להביא בחשבון, כי התובע עובד כפיים, וייתכן ויהיה בנכותו משום להפריע לו בעבודות מסוימות בעתיד, וכאשר תעבורנה השנים יהיה בכך כדי להכביד. התובע לא הציג כל ראיה להוצאות רפואיות, בגינן הוא זכאי להחזר, וממילא אם היו כאלו, זכותו לקבלן מהמוסד לביטוח לאומי. הפיצוי הכולל המגיע לתובע בגין פציעתו הוא 40,000 ₪. לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 25%, הפיצוי הוא 30,000 ₪, וממנו יש לנכות את תגמולי המל"ל בשיעור 14,628 ₪. הנתבעים 1 ו-4 ישלמו לתובע 15,332 ש"ח תוך 30 יום מהיום, שאלמלא כן, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף יישאו באגרת המשפט, בהוצאות חוות דעת ד"ר גורליק, ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 7,500 ₪. עולים חדשיםתאונת עבודה