תאונת עבודה בזמן תיקון מכונה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת עבודה בזמן תיקון מכונה:

התובע, יליד שנת 1942, נפגע, לפי טענתו, ביום 19.6.03, שעה שעבד במפעל הנתבעת 2, אליה נשלח באמצעות חברת כוח-אדם בה הועסק, הנתבעת 1.

יוער, כי מדובר למעשה בתביעה אשר הוגשה על יד התובע מחדש, לאחר שביום 29.3.04 הוגשה תביעה קודמת, בגין התאונה הנטענת, בתיק ת.א. 924/04. לנוכח מחדלים של התובע בניהול תביעתו האמורה, הורה בית המשפט ביום 6.8.07 על מחיקת התביעה.

לטענת התובע בכתב התביעה, באותו מועד הוא נתבקש על ידי מנהל העבודה בנתבעת 2 לתקן מכונה לקילוף תפוחי אדמה שנתקעה. התובע, אשר פעל בהוראות מנהל העבודה, ניסה לבדוק את מנוע המכונה שנתקע, אשר בפתאומיות החל לפעול וגרם לפגיעת התובע.

התובע הובהל לבית חולים, שם הוחלט לקטוע את שני הגלילים העליונים של אצבעות מס' 2 ו-3 ביד ימין. התובע אושפז בבית החולים משך קרוב ל- 4 ימים, ובמהלך האשפוז עבר ניתוח. לאחר מכן שוחרר לביתו לחופשת מחלה והמשך הטיפול נעשה במסגרת קופ"ח.

התובע פנה למל"ל והתאונה הוכרה כתאונת עבודה. במסגרת זו נקבעה נכותו של התובע לעניין תביעתו לאגף נפגעי עבודה.

התובע הגיש תביעתו נגד הנתבעת 1, בהיותה חברת כוח האדם בה הועסק, וכן נגד הנתבעת 2, בטענה כי היא זו שבמפעלה הוא עבד, ואותה כינה בכותרת התביעה "קל-קילוף, שער הנגב".

כמו כן, התביעה הוגשה נגד הנתבעת 3, בטענה כי היא המבטחת של הנתבעת 1 בפוליסת חבות מעבידים.

לכתב התביעה צרף התובע חוות דעת של מומחה רפואי, לפיה לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 5% בכל אחת משתי האצבעות (אצבעות 2 ו-3) אשר בהן נגרמה לו קטיעה של הגליל המרוחק.

יצוין, כי פגיעתו של התובע הינה ביד ימין, שהינה היד הדומיננטית אצל התובע.

הנתבעת 2 הגישה הודעה לצד שלישי נגד הנתבעת 3. בין היתר נטען, כי פוליסת הביטוח שהנפיקה הנתבעת 3 כוללת גם את הנתבעת 2, כמבוטחת.

הנתבעת 3 הכחישה הטענות המועלות בהודעה לצד שלישי, שנשלחה נגדה. במקביל, הגישה הנתבעת 3 (צד ג') ביום 17.5.09 הודעה לצד רביעי, בה טענה כי הצד הרביעי הנפיקה לנתבעת 2 פוליסת ביטוח, ועל כן חייבת בשיפוי מכוח פוליסת הביטוח ועל פי דיני כפל ביטוח.

הצד הרביעי הכחישה הנטען בהודעה שנשלחה נגדה. כמו כן, הצד הרביעי העלתה טענה בדבר התיישנות התביעה (ההודעה לצד רביעי) שנשלחה נגדה.


פרטי הנתבעת 2 - זהות הגורם אשר במפעלו עבר התובע

כמפורט לעיל, בכותרת כתב התביעה, ציין התובע את שמה של הנתבעת 2 "קל-קילוף, שער הנגב ד.נ 79100".

בכתב ההגנה ציינה הנתבעת 2, כי שמה, כפי שנרשם בכתב התביעה, שובש וכי בשמה האמור היא אינה אישיות משפטית. לפיכך נטען, כי על התובע לתקן את כתב התביעה ולתבוע אותה בשמה הנכון ולחלופין למחוק אותה מכתב התביעה.

עם זאת, הנתבעת 2 העלתה בכתב הגנתה טענות הנוגעות לגוף התביעה, בהן הוכחשו טענות התובע לגבי התאונה, וכן טענה, כי הנתבעת 3 ביטחה אותה בפוליסה שהנפיקה לנתבעת 1, כאשר בהמשך לכך, נשלחה ההודעה לצד שלישי.

רק בדיון שנערך ביום 30.6.11 ביקש ב"כ התובע לתקן את שמה של הנתבעת 2. ב"כ הנתבעת התנגד לכך וכבר באותו מעמד העלה את הטענה לפיה תיקון התביעה מעמיד בידי הנתבעת 2 את הטענה להתיישנות התביעה נגדה.

בהחלטתי שניתנה בתום הדיון קבעתי, כי הואיל והפרטים הנקובים בכתב התביעה אינם מלאים, ראוי להבהיר את פרטי הנתבעת 2, לרבות שמה המלא והמדויק, ומספר ח.פ. של הנתבעת 2.

בהמשך לכך, הגישה הנתבעת 2 כתב הגנה מתוקן, אשר במסגרתו העלתה טענה בדבר התיישנות התביעה נגדה, וזאת לנוכח הטענה כי יש לראות את מועד תיקון כתב התביעה כמועד הגשת התביעה נגדה, והעובדה כי חלפו יותר מ-7 שנים ממועד התאונה הנטענת ועד ליום בו תוקן, לפי גישתה, כתב התביעה.

יש לדחות טענה זו של הנתבעת 2. אכן, מלכתחילה לא צוינו הפרטים המדויקים של הנתבעת 2 בכותרת כתב התביעה ואומנם היה מקום כי ב"כ התובע ידאג לציון הפרטים הללו, מיד כאשר אלו הגיעו לידיו. אולם, אין מדובר במצב בו הוגשה התביעה נגד נתבעת 2, רק במועד תיקון כתב התביעה. התביעה הוגשה נגד הנתבעת 2 כבר במועד הגשת כתב התביעה, ולמעשה לא היתה מחלוקת לגבי זהותה של הנתבעת 2.

יודגש, כי שאלת זהותה של הנתבעת 2, כצד להליך נגדו הוגשה התביעה ומשתתף בהליך, הינה שאלה אחרת ונפרדת מהמחלוקת העובדתית, אשר תידון בהמשך, בשאלה האם התובע נפגע בעת שעבד במפעלה של הנתבעת 2.

הוספת פרטי הנתבעת 2, כפי שנעשתה בהחלטת בית המשפט מיום 30.6.11 נעשתה למען הסדר הטוב בלבד. זהותה של הנתבעת 2 כבר עלתה, למעשה, מתוך פרטיה שעה שהגישה כתב הגנה (ראה יפוי כוח שניתן לב"כ נתבעת 2 הכולל פרטים, לרבות ח.פ. בחותמת החברה) וכן הודעה לצד שלישי, במסגרתה טענה כי צד ג' ביטח גם אותה, לרבות ביחס לאפשרות חבותה בפיצוי בגין האירוע הנטען.

מחדלי התובע, שעה שלא הבהיר פרטי הנתבעת 2, אלא במועד מאוחר מאד, גרמו לדיון סרק בעניין משמעות הבהרת פרטי הנתבעת 2. מאידך, לא היה מקום, או צורך, בהגשת כתב הגנה מתוקן על ידי הנתבעת 2 וכך גם, כאמור, נדחתה הטענה בדבר התיישנות התביעה נגד הנתבעת 2.

במצב דברים זה, לא אורה על חיוב נפרד בהוצאות, בגין מחדלי התובע או בגין דחיית טענות הנתבעת 2 לרבות טענת ההתיישנות.

נסיבות התאונה – שאלת האחריות

מטעמו של התובע הוגש תצהיר עדות ראשית בו פרט את נסיבות התאונה. לגרסת התובע בתצהירו, הוא הועסק על ידי הנתבעת 1 שהינה חברה להשמת עובדים והועסק במפעלה של הנתבעת 2, אשר היתה המחזיק במפעל בו עבד.

ביום 19.6.03 נפגע שעה שנתבקש על ידי מנהל העבודה, בשם "אברהם" לשחרר חגורה של מנוע מכונה לשטיפת תפוחי אדמה שנתקעה ותפוחי אדמה החלו להיערם עליה. אברהם ביקש ממנו לעלות על סולם ולשחרר את חגורת המנוע של המכונה, משום שהמכונה נתקעה. לגרסתו בתצהירו, הוא סרב ואמר לאברהם כי הוא אינו מבין במכונאות ותיקון המכונה אינו מתפקידו, כי הוא עובד ניקיון. אברהם ביקש ממנו שוב מספר פעמים ואף צעק עליו ואמר לו לעלות, בלי לשאול שאלות. לגרסת התובע, הוא עלה על הסולם, רכן מעל המכונה וניסה לשחרר את חגורת המנוע ובמהלך התיקון החלה לפתע המכונה לפעול והוא נפגע באצבעות 2 ו-3 בידו הימנית.

התובע מציין בתצהירו, כי העד לתאונה היה מנהל העבודה אברהם (גרבט).

מטעמה של הנתבעת 1 הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יובל כהן, שהינו הבעלים והמנהל של הנתבעת 1. לעדותו בתצהיר, התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 ונשלח כפועל בלתי מקצועי לעבוד בחברת "קל קליף" וזאת לפי הסכם שבין הנתבעת 1 לחברה זו. לגרסתו, לנתבעת 1 לא היתה כל שליטה על תהליכי העבודה אצל "קל-קליף" ותפקידה היה לדאוג לזכויות הסוציאליות בלבד.

על התאונה שמע מפי התובע, אשר פעל בניגוד להוראות שנמסרו לו, ביצע פעולה עם היד במקום באמצעות מקל.

מטעמה של הנתבעת 2 הוגש תצהיר עדות ראשית של מר גדעון ימין, בעל מניות ומנהל בנתבעת 2. לטענתו, פרטיה של הנתבעת 2 בכתב התביעה אינם מתאימים לנתבעת 2 וכי ישנה חברה נוספת בשם דומה, קל-קליף בע"מ.

לגבי טענתו של התובע כי מנהל העבודה שמו אברהם גרבט, הרי שלא עבר בנתבעת 2 עובד בשם זה. לגרסת העד בתצהירו, הוא לא היה עד לתאונה ואינו יודע אם כלל התרחשה תאונה כפי הנטען. מעצם העובדה שהתובע טוען כי מנהל העבודה היה אברהם גרבט אך אין עובד כזה בנתבעת 2, יש להסיק כי התובע לא עבד בנתבעת 2.

לגבי גרסת התובע לעניין נסיבות התאונה, מסביר העד מטעם הנתבעת 2 את תהליך העבודה במפעל לניקוי תפוחי האדמה, הכולל מכונה הבנויה בצורה של ספירלה (חילזון) המעלה את הפקעות (תפוחי האדמה) למעלה מתוך מיכל השטיפה, כאשר תוך כדי התנועה הסיבובית, חלקי חול ואבנים הדבוקים לפקעת, משתחררים ושוקעים. לעתים רחוקות קורה שתפוח אדמה שהינו חריג בגודלו נתקע בספירלה וגורם לעצירתה, אך במצב כזה, כל שנדרש הוא לשנות את כיוון פעולת המכונה, דבר שמשחרר את תפוח האדמה שנתקע. פעולת השחרור אינה דורשת מגע יד אדם ועל כן לא ברור מדוע שלח התובע לגרסתו את ידו לתוך המכונה. כך גם לא ברור מדוע התובע לגרסתו נגע בחגורה שמפעילה את החילזון. החגורות נמצאות בגובה רב ואין לאדם שעובד ליד המכונה את היכולת להגיע אליהן ללא סולם או אמצעי עזר אחר.

התובע העיד בבית המשפט ונחקר בחקירה נגדית על המפורט בתצהירו. בעת שנשאל לאיזו חברה שלחה אותו הנתבעת 1 הצביע על העד מטעמה של הנתבעת 2 ואמר כי שלחו אותו לעבוד אצלו.

לעניין שמו של מנהל העבודה, נשאל התובע מדוע ציין את השם אברהם גרבט. התובע השיב, כי לא הוא כתב זאת. שמו של המנהל היה אברהם תורג'מן ואם נרשם "גרבט" מדובר בטעות.

התובע עמד בעדותו על גרסתו, לפיה אמרו לו לשחרר את הרצועה כי המכונה לא עבדה. כן טען, כי אמר למנהל העבודה שהוא אינו חשמלאי או מסגר ולא רוצה לעשות זאת. לעדותו, עבודתו היתה בניקיון. התובע הסביר, כי לא היה אף אחד מלבדו, ולכן מנהל העבודה אמר לו לעלות למעלה, ואף צעק עליו. התובע העיד, כי מנהל העבודה נותר ליד כפתור המכונה והיה עד לתאונה.

לגרסת התובע בעדותו, הוא לא בחן את השאלה האם הפעולה מסוכנת או לא, שכן אם המנהל אמר לו הוא צריך לעשות. עוד הוסיף התובע, כי לפני שקיבל הוראה זו, הוא ניסה לנקות את האבנים בתוך המכונה ובהמשך לכך, קיבל הוראה ממנהל העבודה בצעקות לעלות למעלה.

בהמשך עדותו, מסר התובע כי הוא זוכר היטב את העד מטעם הנתבעת 2, מר גדעון ימין, ואת הוראות העבודה היה מקבל לפעמים ממר ימין ולפעמים ממנהל העבודה אברהם. לפני כן גם אביו של מר ימין, יצחק, הסביר לו איך לעבוד.

העד מטעם הנתבעת 1 מסר בעדותו בבית המשפט, כי לאחר התאונה התקשרו אליו מקל קליף והודיעו על הפגיעה. משם הוא נסע לבית החולים לבקר את התובע. מי שהתקשר אליו היה יצחק, אביו של מר גדעון ימין, ודיווח לו כי העובד קיבל מכה מהמכונה והועבר לבית חולים. את הנסיבות המפורטות בטופס התביעה למל"ל הוא רשם לפי דברי התובע. הוא איננו זוכר מאיפה הגיעה הטענה לגבי המקל, המוזכרת בתצהירו.

לעדותו של העד מטעם הנתבעת 1, התובע הועבר לעבודה אצל הנתבעת 2 בתפקיד עובד כללי, עובד ניקיון.

עוד הוסיף בעדותו, כי אומנם שמו של מנהל העבודה אצל הנתבעת 2 הוא אברהם תורג'מן.

העד מטעם הנתבעת 1 הודה, כי לא ניתנה על ידי הנתבעת 1 הדרכה לעובדים. העובדים נמסרו למפעל ושם עברו הדרכה. לשאלה האם הוזהר התובע, שהועבר לעבודה כעובד ניקיון, לא לנגוע במכונות, השיב כי העובד עובר לאחריות המעסיק שנותן לו את ההוראות. עוד הוסיף, כי התובע לא שיתף אותו בכך שנותנים לו תפקידים שהוא לא בקי בהם. הוא יודע כי מסר את העובד לידיים טובות, הכוללות הדרכות בנושאי בטיחות ופיקוח משרד התמ"ת. אחרי התאונה, אמנם הזהיר את העובדים, שיעשו רק את התפקיד שלהם ואם באים לעשות ניקיון שיעשו ניקיון.

העד מטעמה של הנתבעת 2 מסר בעדותו בבית המשפט, כי כאשר קיבל את התביעה הוא מצא בה שמות שאינם מוכרים לו. איננו זוכר אם התובע עבד בנתבעת 2. אינו זוכר אם בדק האם התובע עבד בנתבעת 2. הוא אינו מכיר את שמות העובדים ואף לא נשמר רישום של שמות העובדים המועברים לעבודה במפעל מטעם הנתבעת 1. הרישומים מועברים לחברת כוח האדם, לצורך התשלום.

לשאלה, מדוע לא הובאה עדותו של מנהל העבודה שעבד במפעל באותה עת השיב, כי אינו מכיר את האדם ששמו מופיע בתצהיר התובע. עם זאת, לא בדק מי היה מנהל העבודה באותה תקופה. אדם בשם אברהם תורג'מן אכן עבד כמנהל עבודה. הוא לא הובא למתן עדות שכן שמו לא עלה קודם למועד הדיון.

העד תאר בעדותו את מבנה המכונה המצויה במפעל אשר בה נערכת פעולת ניקיון תפוחי האדמה וכן התייחס בעדותו לחברות הקשורות לנתבעת 2, כמו גם לפוליסת הביטוח של הנתבעת 2.

לנוכח הראיות שהובאו עולה, באופן ברור, כי התובע אכן עבד במפעלה של הנתבעת 2 ונפגע בתאונה בקשר למכונת ניקוי תפוחי האדמה המצויה במפעל.

הנתבעת 1 סיפקה לנתבעת 2 שירותי כוח אדם. ההסכם למתן שירותי כוח אדם, נחתם בין הנתבעת 1 לבין חברת קל קליף בשער הנגב בע"מ, היא הנתבעת 2. מנהל הנתבעת 1 העיד, כי התובע נשלח לעבודה אצל הנתבעת 2. כמו כן, נמסרו הפרטים הנוגעים לזהות המנהלים של החברה, אליה נשלח התובע מטעמה של הנתבעת 1 ואצלה עבד אותה עת, המתאימים לפרטי מנהלי הנתבעת 2. העד מטעמה של הנתבעת 2 אישר, כי הנתבעת 1 נתנה לנתבעת 2 שירותי כוח אדם.

כמו כן, הפרטים הנוגעים לעבודה שבוצעה במפעל ולמכונה לניקוי תפוחי אדמה, אשר לפי גרסת התובע הוא נפגע ממנה, מתאימים היטב לתיאור מפעלה של הנתבעת 2.

התובע זיהה את העד, מר גדעון ימין, כמי שאצלו עבד. כמו כן ידע פרטים מדויקים לגבי מקום העבודה, כולל שמו של האב.

שילוב הראיות שהובאו על ידי התובע עם הראיות שהובאו על ידי הנתבעת 1 מוכיח באופן ברור, כי שירותי כוח האדם ובכלל זאת העמדת התובע כעובד, ניתנו לנתבעת 2 וכי התובע עבד במפעלה של הנתבעת 2.

הכחשתה של הנתבעת 2 לגבי עבודתו של התובע במפעלה היתה מעורפלת בלבד. עדותו של העד מטעם הנתבעת 2 הותירה רושם מובהק של ניסיון להתחמק ממתן תשובות מלאות. הנתבעת 2 הסתמכה בטענותיה על העדר הפרטים המדויקים של שמה בכתב התביעה וכן על הטעות בשמו של מנהל העבודה מטעמה. מעבר לכך, הראיות שהובאו על ידי הנתבעת 2, תמכו בטענות התובע והנתבעת 1, לפיהן התובע אומנם הועסק במפעלה של הנתבעת 2, לרבות ביחס להתקשרות עם הנתבעת 1, תיאור מנהלי העבודה במקום, תיאור המפעל ומהות העבודה במפעל וכן תיאורה של המכונה לניקוי תפוחי אדמה.

לא היה ראוי כי הנתבעת 2 תנסה להיאחז בכך שהתובע, עובד חברת כוח אדם, אינו בקי בפרטים המדויקים של החברה אליה נשלח לעבוד. כך גם לא היה ראוי כי הנתבעת 2 תנסה להיאחז בטעות שהיתה בתצהירו של התובע לעניין שם המשפחה של מנהל העבודה.

התובע הועסק אצל הנתבעת 1 ומכיר את פרטיה. התובע נשלח לעבוד במפעל וכל שזכר היה את שמו של המפעל. התובע אינו אמור לדעת או לזכור את הפרטים המדויקים של החברה שאצלה עבד (זאת להבדיל ממחדלו של ב"כ התובע, להבהיר פרטים אלה, לאחר הגשת כתב התביעה ובמועד שבו ניתן היה לבררם). כך גם ניתן להבין את הטעות שנפלה בנוגע לשם המשפחה של מנהל העבודה. בהקשר לכך, ראוי לציין כי התובע אינו דובר עברית רהוטה. עדותו של התובע בבית המשפט נעשתה בסיוע מתורגמנית לשפה הרוסית.

כמפורט לעיל, את החסר בראיות התובע, לעניין זהות הגורם שאצלו עבד בפועל התובע, השלימה הנתבעת 1, באמצעות המסמכים שהוגשו ועדותו של מנהל הנתבעת 1.

ניסיונה של הנתבעת 2, להיאחז בקשיים ראייתיים אובייקטיבים בהם נתקל התובע, בכל הנוגע לזהות הגורם אצלו עבד בפועל, הכביד על בירור הדיון.

עם זאת, לאחר שנקבע, כי התובע אכן עבד אצל הנתבעת 2, והתאונה ארעה במפעלה, הרי שגרסתה של נתבעת זו, לפיה התובע לא עבד אצלה ואינה מכירה את פרטי התאונה, פועלת לחובתה, בכל הנוגע למחלוקת לגבי נסיבות התאונה ובשאלת האחריות לתאונה.

ביחס לנסיבות התאונה, לא הובאה כל עדות או ראיה מטעם הנתבעות, אשר יכולה לסתור את גרסת התובע.

עדותו של התובע בבית המשפט ביחס לנסיבות התאונה היתה אמינה. לא מצאתי כי היו בעדותו סתירות מהותיות אשר יש בהן כדי לכרסם במהימנות העדות.

העד מטעמה של הנתבעת 1 אישר כי קיבל דיווח על התאונה מהנתבעת 2 ונמסר לו כי התובע נפגע ממכונה ונלקח לבית החולים.

כמפורט לעיל, לא הובאה ראיה על ידי הנתבעת 2 ביחס לנסיבותיה של התאונה עצמה ולאופן בו נפגע התובע. גם אם התובע טעה בשם המשפחה של מנהל העבודה, הרי שלא היתה כל מניעה מזימונו למתן עדות, ולו לנוכח הטענה כי פעל בהנחיית מנהל העבודה במקום. זימונו של מי שהיה מנהל עבודה במקום היה רלבנטי לעניין טענת התובע בדבר זהותו של מנהל העבודה, ובהמשך לכך, לאחר שנתקבלה עמדתם של התובע והנתבעת 1 לפיה התובע נפגע בעת עבודתו אצל הנתבעת 2, עדות מנהל העבודה הפכה לבעלת חשיבות, לשם בחינת נסיבותיה של התאונה ושאלת קיומה של אחריות למי מהנתבעות.

בחינת הנסיבות הקשורות לפגיעתו של התובע בתאונה מלמדת, כי לא יכולה היתה להיות סיבה טובה לעלייתו על התובע על הסולם לשם ניסיון לטפל בבעיה שנוצרה בפעילותה של המכונה, אלא לנוכח הנחיה שניתנה לו על ידי הממונים עליו. אין זה סביר, כי התובע יפעל בדרך האמורה באופן עצמאי או בהתנדבות.

לפיכך, אני מקבל את המפורט בעדותו של התובע, ביחס לנסיבות התאונה.

הנתבעת 2 התרשלה, שעה שמנהל העבודה מטעמה הורה לתובע, שאינו עובד מיומן, לעלות על הסולם ולנסות ולתקן את המכונה שנתקעה, באמצעות טיפול בידיו, תוך התעלמות מהסיכון הכרוך בפעולה זו, סיכון אשר למרבה הצער התממש, שעה שאותו חלק של המכונה שבו נדרש התובע לטפל, פגע בידו של התובע.

מדובר ברשלנות ברמה הגבוהה ביותר, המתעלמת מהסיכונים הקיימים לפגיעת התובע בגין הפעולה אותה נדרש לבצע.

גם לנתבעת 1, מעסיקת התובע, ישנה אחריות מסוימת לפגיעתו בתאונה.

אינני מקבל את טענת הנתבעת 1, לפיה הגדרת תפקידה ואחריותה כלפי התובע עולים מתוך ההסכם שנחתם בינה לבין הנתבעת 2, והיא אחראית להעמדת התובע לרשות הנתבעת 2, בלבד.

במקרה שלפנינו, הנתבעת 1 לא הדריכה את התובע לגבי הגדרת תפקידו ולא הזהירה אותו מפני חריגה ממסגרת תפקידו, באופן אשר עלול להעמידו בסיכון לפגיעה פיזית. זו היתה חובתה של הנתבעת 1, ובהעדר קיום חובה זו, התרשלה הנתבעת 1, ולמחדל זה היתה תרומה מסוימת לקרות התאונה. העדר כל הדרכה והעדר כל הנחיות מצד הנתבעת 1 ביחס לתובע, תרמו לכך שהתובע פעל בהתאם להוראות שניתנו לו, ללא הפעלת שיקול הדעת שיכול היה להפעיל, אילו ניתנה לו הדרכה מתאימה או אילו היה מקבל הנחיות בהקשר כאמור.

שאלת קיומה של רשלנות תורמת

אינני סבור, כי יש לייחס לתובע אחריות לתאונה.

גרסתו של התובע, לפיה התנגד להוראת מנהל העבודה מטעם הנתבעת 2 וביצע את העבודה רק לאחר שהלה צעק עליו, לא נסתרה. התובע פעל בהתאם להוראה מפורשת שניתנה לו, וגם כאשר ניסה להתנגד לכך, הדבר לא הועיל לו. סביר להניח, כי כל עובד אחר, במעמדו של התובע, היה נאלץ לבצע את ההוראות שניתנו לו, ולא היה מצליח לעמוד על התנגדותו לכך. לכך גם תרמה, כמפורט לעיל, העובדה לפיה התובע לא קיבל הדרכה או הנחיות המתייחסות למקרה כזה, מצד הנתבעת 1.

בהקשר זה יש לזכור, כי התובע החל עבודתו במפעל הנתבעת 2 תקופה קצרה בלבד קודם למועד התאונה והיה עובד חדש. על רקע נסיבותיו של התובע, לרבות העדר הכשרה וקשייו בשפה העברית, ועל רקע נסיבות המקרה, לא יהיה זה נכון, ראוי וצודק, לייחס לו אחריות לקרות התאונה.

חלוקת האחריות בין הנתבעות 1 ו-2

בשים לב למידת רשלנותה של כל אחת מהנתבעות, כאשר הרשלנות המהותית והעיקרית הינה של הנתבעת 2, אשר עובד בכיר שלה היה זה שהורה לתובע לבצע את הפעולה בעטיה נפגע, אני קובע כי יש לייחס לנתבעת 2 80% מהאחריות לנזקי התובע ולנתבעת 1 יש לייחס 20% מהאחריות לנזקי התובע בגין פגיעתו בתאונה.

טענת התיישנות ההודעה לצד ד'

לטענת צד ד', התביעה נגדה התיישנה, שכן חלפו למעלה מ-3 שנים ממועד קרות מקרה הביטוח ועד למועד הגשת התביעה (ההודעה לצד רביעי) נגדה.

בע"א (תל-אביב) 2286/02 המגן בע"מ נ' חתמי לוידס חב' לביטוח ואח' (מיום 3.6.2007) דן בית המשפט המחוזי בשאלה, האם תקופת ההתיישנות החלה על תביעת השתתפות של מבטח אחד נגד מבטח אחר בגין כפל ביטוח הינה 3 שנים – כתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, או 7 שנים כתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958.

בית המשפט קבע, כי תקופת ההתיישנות שיש להחיל על תביעות בין מבטחים במקרה של כפל ביטוח הינה תקופת ההתיישנות הרגילה.

ב"כ צד ד' הרחיבו בסיכומיהם לעניין תקופת ההתיישנות, אולם לא מצאתי כי יש בנימוקים שפורטו בסיכומים, להצדיק סטייה מפסיקה מנחה זו.

לפיכך, במקרה זה, לא חלה התיישנות על התביעה שהוגשה במסגרת ההודעה לצד ד'.

מערכת היחסים הביטוחית

אין חולק, כי הנתבעת 1 מבוטחת על ידי הנתבעת 3, בהתאם לפוליסת הביטוח שהוציאה נתבעת 3.

לפיכך, בכל הנוגע לפיצוי שעל הנתבעת 1 לשלם לתובע, אין מחלוקת כי יש להשית את תשלום הפיצוי האמור גם על הנתבעת 3, כמבטחת.

לעניין הנתבעת 2, הוגשה פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי צד ד'. על רקע הוראות פוליסת הביטוח והראיות שהובאו בפני בית המשפט, לרבות עדותו של העד מטעם הנתבעת 2, עולה כי צד ד' ביטחה את חברת האם של הנתבעת 2 והחברות הקשורות לה, לרבות הנתבעת, ולפיכך לנתבעת 2 קיים כיסוי ביטוחי של חברת הביטוח צד ד' בגין אחריותה במקרה זה.

בין חברות הביטוח קיימת מחלוקת לעניין שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי לנתבעת 2, במסגרת פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי נתבעת 3.

לטענת נתבעת 3, אזכור שמה של נתבעת 2 בפוליסת הביטוח נעשה רק כהרחבה לכיסוי שניתן לנתבעת 1 ולא בגין חבותה של נתבעת 2. עוד נטען, כי הרחבה זו תקפה רק בעת ביצוע עבודות עבור מזמיני עבודה ואילו במקרה זה מדובר באספקת כוח אדם בלבד.

עיון בפוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת 2 מלמד, כי בפרק אחריות החברה – חבות מעבידים, נרשמו לא רק הנתבעת 1 אלא גם חברות נוספות ובכלל זאת הנתבעת 2. הוראות הפוליסה בהקשר זה מלמדות, כי הנתבעת 2 מבוטחת על ידי הנתבעת 3, בגין חבותה כלפי עובדים, דוגמת התובע, ולפיכך יש לנתבעת 2 כיסוי ביטוחי גם אצל הנתבעת 3.

יש לדחות טענת הנתבעת 3, כאילו הרחבת הכיסוי בפוליסת הביטוח חלה על אחריות של הנתבעת 1 בלבד, שכן הוראות הפוליסה מלמדות במפורש על כיסוי שניתן לנתבעת 2, וגם זו הוגדרה כמבוטח לעניין החבות כלפי העובדים. כך גם יש לדחות הטענה לפיה קיימת אבחנה לעניין הכיסוי הביטוחי בין ביצוע עבודות עבור מזמיני עבודה ובין אספקת שירותי כוח אדם. כך או כך, במקרה זה התובע נפגע במהלך ביצוע עבודות עבוד הנתבעת 2, מזמינת העבודה.

מדובר, אפוא, בכפל ביטוח. יש לחלק את חבותן של שתי חברות הביטוח בהתאם לסכומי הביטוח ולגובה גבולות האחריות של כל אחת מהן, כמפורט בפוליסת הביטוח.

גבול אחריות הנתבעת 3, בערכי 19.6.2003 עמד על 1,497,170 ₪ ולפי סיכומי ב"כ הנתבעת 3, סך זה עומד, נכון להיום, על כ- 1,800,000 ₪.

לטענת נתבעת 3, גבול האחריות בפוליסת הביטוח של צד ד' הוא 3,000,000 $ שהם כ- 10,500,000 ₪. לטענת צד ד, לצד הסכום הכולל האמור, המתייחס לנזקי רכוש, נקבעה בפוליסת הביטוח הוראה ספציפית, לפיה הכיסוי בגין נזקי גוף מורחב עד לסך של 250,000 $.

עיינתי באותם חלקים של פוליסת הביטוח אשר הוגשו לתיק בית המשפט והגעתי למסקנה, על רקע נטל ההוכחה המוטל בסוגיה זו כתפי הנתבעת 3 (צד ג'), לפיה תקרת הכיסוי במקרה זה עומדת על 250,000 $. טענתה של חברת הביטוח צד ד' לעניין גובה הכיסוי במקרה זה, לא נסתרה. בחינת הוראות הפוליסה ביחס לגובה הכיסוי מלמדת, כי הקביעה הנוגעת לכיסוי בגין נזקי גוף הינה הוראה ספציפית ויש ממש בטענת צד ד' לפיה הוראה ספציפית זו גוברת על ההוראה הכללית לעניין הכיסוי הניתן במסגרת פוליסת הביטוח.

לפיכך, בכל הנוגע לחיוב הכספי שיוטל על הנתבעת 2, הרי שבמסגרת מערכת היחסים בין שתי המבטחות, יש לחלק את החבות לפי חישוב היחס בין גובה הכיסוי בשתי פוליסות הביטוח, ובכל הנוגע לפוליסה שהוציאה חברת הביטוח צד ד' – לפי שער הדולר בשקלים, במועד התאונה. לפי חלוקה זו, תישא חברת הביטוח הנתבעת 3 (צד ג') ב- 57.8% ואילו חברת הביטוח צד ד' תישא ב- 42.2%.


נזקי התובע בגין התאונה

על רקע ההכרעה בעניין קיומה של אחריות לנתבעות 1,2 וכן לגבי חלקן של חברות הביטוח, יש לבחון את גובה הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה, על רקע הניכויים המתחייבים.

הנכות הרפואית

אין מחלוקת, כי הנכות הרפואית ממנה סובל התובע הינה בהתאם לחוות דעת המומחה הרפואי מטעם התובע, אשר צורפה לכתב התביעה. בהתאם לכך, לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 5% בכל אחת משתי האצבעות (אצבעות 2 ו-3) אשר בהן נגרמה לו קטיעה של הגליל המרוחק.

הנכות התפקודית

לנוכח הקביעה בדבר שיעור נכותו הרפואית של התובע, בעקבות התאונה, יש לבחון את שיעור הנכות התפקודית, ובכלל זאת השפעת הנכות על יכולתו של התובע להשתכר.
 
נסיבותיו האישיות של הנפגע, יש להן חשיבות רבה באשר לשאלת הנכות התפקודית שנותרה לו בגין התאונה, להבדיל משאלת הנכות הרפואית. בקשר לכך, על בית המשפט לתת את הדעת למקצועו של הנפגע או לשאלת קיומה של הכשרה מקצועית, וכן ליכולתו להסתגל למצבו עקב התאונה. בין היתר, על בית המשפט לבחון את ההשפעה של הנכות הפיזית על תפקודו המקצועי ובהמשך לכך, על פוטנציאל ההשתכרות.

נקודת המוצא היא כי דרגת הנכות הרפואית לא משקפת תמיד את הנכות התפקודית הממשית. קביעת הנכות התפקודית, משמשת גם צורך קביעת הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע.

במקרה זה, מדובר בפגיעה בידו הימנית של התובע שהינה היד הדומיננטית.

לטענת התובע, גם לאחר החלמתו, המשיך לסבול מכאבים ומתחושה של זרמים במגע עם קצוות הגדמים. כמו כן, התובע סובל ממגבלה בכף יד ימין הנוגעת בעיקרה להעדר אפשרות לאגף את יד ימין ולאחוז בחפצים קטנים.

פוטנציאל ההשתכרות של התובע קודם למועד התאונה לא היה גבוה. בשל קשיי השפה והעדר השכלה או הכשרה מקצועית, התקשה התובע במציאת מקומות עבודה, ובהמשך לכך היה מחוסר עבודה בתקופות מסוימות וגם כאשר עבד, לא השתכר ברמות שכר גבוהות.

כאמור, לפני תחילת העסקתו אצל הנתבעת 1, שהה התובע בפרקי זמן מסוימים בחוסר תעסוקה, וקיבל השלמת הכנסה. גם אלמלא פגיעתו בתאונה, עתידו התעסוקתי לא היה ברור, ואין זה ברור לאיזו תקופה היה ממשיך להיות מועסק אצל הנתבעת 1.

ערב התאונה, עמד שכרו החודשי של התובע אצל הנתבעת 1 על סך של כ- 4,200 ₪. בנוסף, לעדותו של התובע, הוא עבד במקביל בעמותת "גוונים" בעבודה לא פיזית (שם נדרש בעיקר לפתוח ולסגור את מועדן הקשישים של העמותה) והשתכר שכר נוסף בסך של כ-1,000 ₪. אולם, לנוכח המפורט לעיל, לא ניתן לקבוע כי סכומים אלו מהווים את השכר הבסיסי (פוטנציאל ההשתכרות), לצורך חישוב הפגיעה בכושר ההשתכרות והפגיעה בשכר שנגרמו לתובע עקב התאונה.

עם זאת, דווקא בהקשר זה, לנכותו של התובע בגין התאונה ישנה השפעה מוגברת על כושר השתכרותו ועל פוטנציאל ההשתכרות. על רקע הקשיים האמורים, אשר היו נחלתו של התובע עוד קודם התאונה, היתה לנכותו ביד ימין משמעות רבה.

קודם לתאונה, הצליח התובע למצוא עבודה כעובד ניקיון. לאחר התאונה, התקשה במציאת עבודה בתחום זה, ובכל מקרה, גם כאשר מצא עבודה, הרי שככל שמדובר היה בעבודה הדורשת שימוש בידיים, ובמיוחד לעניין אחיזה בחפצים או בכלים קטנים, היתה לנכותו השפעה על יכולתו לבצע את העבודה בצורה מלאה, דבר שהוביל, מטבע הדברים, גם לפגיעה בגובה השכר.

אפשרויות התעסוקה שעמדו בפני התובע, שהיו מצומצמות יחסית, על רקע גילו, העדר הכשרה מקצועית וחוסר ידיעת השפה העברית - הצטמצמו עוד יותר, לאחר ובעקבות פגיעתו בתאונה.

לעניין השפעת הנכות הרפואית על יכולתו של התובע לתפקד, הרי שיש לבחון השפעה זו בכל אחד מתחומי החיים השונים. כך לדוגמא, אפשר ובתחומים מסוימים, כגון במסגרת העבודה, השפעת הנכות על יכולת התפקוד של התובע תהיה שונה מהשפעתה על תפקודו בתחומים אחרים, כגון בביצוע עבודות פיזיות שונות בחיי היומיום. גם במסגרת העבודה, השפעתה של הנכות הרפואית על התפקוד, וכיוצא מכך על יכולת ההשתכרות, יכולה להשתנות, במידה והתובע שינה או ישנה את מקומות העבודה ואת תחומי העיסוק. השפעה אחרת יכולה להיות לנכות הרפואית על תפקודו של התובע בתחום האישי והמשפחתי, שגם לה משמעות לעניין נזקי התובע, כגון בקבלת סיוע ועזרה מהזולת.

במקרה שלפנינו, הרי שגם ביתר התחומים, מעבר לתחום המקצועי והיכולת להשתכר, יש לנכותו הרפואית של התובע השפעה תפקודית, אף מעבר לשיעור הנכות הרפואית. כל זאת, על רקע העובדה, כאמור, כי מדובר בפגיעה בידו הימנית של התובע, שהינה היד הדומיננטית.

הפסדי שכר לעבד

כתוצאה מפגיעתו בתאונה שהה התובע בחופשת מחלה כ-3 חודשים. לנוכח פגיעתו בתאונה, גם לאחר חופשת מחלה לא יכול היה התובע לחזור לאותה עבודה, ובכל מקרה, גם לא נשמר לו מקום התעסוקה אצל הנתבעת 1.

בחישוב הפסדי השכר לתקופה זה, יש לכלול את מספר ימי תקופת אי כושר מלא (כ-3 חודשים) והפסד השכר בעבודתו אצל הנתבעת 1, לפי משכורתו החודשית, בסך של 12,600 ₪. ברור, כי באותה תקופה התובע גם לא יכול היה להמשיך בעבודתו בעמותת "גוונים". לעניין זה, לא הוצגו תלושי השכר של התובע לאותה תקופה, ולפיכך מצאתי כי יהיה זה ראוי להעמיד הפסד השכר באותו מקום עבודה על סך של 1,500 ₪.

מסכומים אלו יש לנכות את הסכומים שקיבל התובע כהבטחת הכנסה בחודשים אלו, בסך של כ-4,000 ₪, וכן יש לנכות את דמי הפגיעה ששולמו לתובע על ידי המל"ל, בסך של 5,242 ₪ וכן בסך של 1,293 ₪.

לפיכך, בגין שלושת החודשים האמורים נגרם לתובע נזק בסך של 3,565 ₪. בשערוך סכום זה למועד מתן פסק הדין, עומד הסך האמור על סך של 5,770 ₪.

בחודש 9/03 עדיין לא היה התובע מסוגל לחזור לעבודה, וזאת כעולה מאישור שניתן לו על ידי הרופאה התעסוקתית.

בשלב זה, ולאחר שהתובע התאושש מפציעתו, היה על התובע להתמודד עם הבעיה הקשורה במציאת מקום עבודה חלופי. כמפורט לעיל, בעת מציאת מקום עבודה, יש משמעות לנכות הרפואית, מסוג הנכות אשר ממנה סובל התובע, ונכות כזו יכולה להכביד על בטחונו העצמי של התובע ועל אפשרות מציאת העבודה.

בפועל, התובע לא חזר למעגל התעסוקה, כדוגמת העבודה בה החל אצל הנתבעת מספר ימים לפני התאונה, למעט המשך עבודתו בעמותת "גוונים"

לטענת התובע, בחודש 12/04 הוא פוטר גם מעבודתו בעמותת "גוונים" וזאת על רקע מגבלותיו הרפואיות. אולם, לנוכח חלוף הזמן ממועד התאונה ועד למועד סיום עבודתו שם וטיב עבודתו באותו מקום, אינני סבור כי ניתן לקשור את סיום עבודתו באותו מקום, לפגיעתו בתאונה.

משך כ-40 חודשים נוספים לאחר מכן, התובע לא עבד וקיבל הבטחת הכנסה.

אינני מקבל את טענת התובע, לפיה יש לייחס לפגיעתו בתאונה את מלוא ההפרש הנובע מהעדר תעסוקה (ההפרש בין השכר שיכול היה להשתכר לבין תקבולי הבטחת ההכנסה, אותם קיבל בתקופה בה לא עבד). כמפורט לעיל, גם קודם התאונה, התובע לא עבד תקופות ארוכות, ועולה מן הראיות כי העדר התעסוקה לאחר התאונה, לא נגרם רק לנוכח הפגיעה בתאונה.

עם זאת, כמפורט לעיל, לפגיעתו בתאונה היתה תרומה לכך שלא הצליח למצוא עבודה. בנסיבות העניין, יש להעריך פגיעה זו בדרך של אומדנא, על רקע הערכת פוטנציאל ההשתכרות, הערכה כללית לגבי הקשיים במציאת מקום עבודה ותרומת הנכות ממנה סובל לקשיים אלו. , והסכומים שהתקבלו כהבטחת הכנסה.

בשים לב להערכתי לגבי הפגיעה שנגרמה לתובע ביכולת למצוא עבודה ובכושר ההשתכרות כתוצאה מהתאונה במהלך התקופה האמורה, החל מאמצע חודש 9/03 ועד לחודש 5/08, תקופה הכוללת כ- 55 חודשים, אני מעריך את נזקיו של התובע כתוצאה מהפסדי שכר, בסכום גלובלי העומד על סך של 33,000 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה לערך, יום 1.1.06 , סך של 47,110 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין).

החל מחודש 5/2008 עבד התובע כעובד ניקיון. שכרו החודשי בתקופה זו עמד על סך של כ-1,000 ₪ לחודש ובנוסף, קיבל התובע השלמת הכנסה.

מחודש 9/10 התובע אינו עובד, על רקע ניתוח קשה שעבר ובעיות בריאותיות, שאינן קשורות לתאונה.

בשים לב להערכתי לגבי הפגיעה שנגרמה לתובע בכושר ההשתכרות ובגובה השכר, כתוצאה מהתאונה במהלך התקופה האמורה, החל מחודש 5/08 ועד לחודש 9/10, תקופה הכוללת כ- 16 חודשים, אני מעריך את נזקיו של התובע כתוצאה מהפסדי שכר, בסכום גלובלי העומד על סך של 8,000 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בערך מאמצע התקופה לערך, יום 1.7.09, סך של 9,250 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין).

סך הנזק שנגרם לתובע, בגין הפסדי שכר, בהתחשב בתקבולי הבטחת/השלמת הכנסה ודמי פגיעה, עומד על סך של 62,130 ₪.

הפסדי שכר לעתיד

התובע הפסיק לעבוד בשל בעיות בריאותיות שאינן קשורות לתאונה ועל רקע גילו, לא הועלתה טענה בדבר הפסדי שכר לעתיד.

עזרת הזולת

התובע זכאי לפיצוי בגין עזרת צד ג' ובמיוחד לגבי התקופות שבהן היה מצוי בביתו בתקופת ההחלמה והשיקום.

בקביעת הפיצוי בגין עזרה של צד ג', על בית המשפט לתת את הדעת לכך שכאשר מדובר בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, זכאי היה התובע לקבל החזר מהמוסד לביטוח לאומי גם בגין הוצאות של עזרת צד ג'.
 
התובע נפגע בתאונה בידו ואושפז בביה"ח למשך קרוב ל-4 ימים. עם שחרורו לביתו, נזקק לקבלת סיוע רב על רקע פציעתו.

מעדותם של התובע ואשתו וכן על רקע טיב הפגיעה הרפואית ממנה סבל עולה, כי במהלך התקופה הקרובה למועד התאונה, נזקק התובע לעזרה מוגברת של בני משפחתו, לרבות בביצוע פעולות יומיומיות ובסיסיות. מעדותם של התובע ואשתו עולה, כי בני המשפחה היו צריכים לסייע לתובע לאכול, לשתות, להתלבש ולהתרחץ, מאחר ולא יכול היה לתפקד כלל עם ידו הימנית.

ביחס לתקופה האמורה, החל ממועד התאונה ועד לחודש 10/03, אני מעריך את שיעור הנזק בגין עזרת צד ג' בסך של 3,000 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.03 עומד הסך האמור על סך של 4,843 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין).

גם לאחר התקופה הסמוכה למועד התאונה נזקק התובע לעזרה מוגברת של בני המשפחה, אשר חורגת מהיקף העזרה הרגילה הניתנת על ידי בני המשפחה, וזאת על רקע המגבלה ממנה סובל.

התובע ואשתו העידו, כי התובע נזקק לקבלת סיוע שוטף בעת שהוא נדרש לאחוז חפצים קטנים ועדינים, ובכלל זאת ברכישת כפתורים, שריכת נעליים, גזירת צפורניים, סגירת חגורה וכו'. אף אם עולה מחקירתו הנגדית של התובע, כי חלק מפעולות אלו, הוא מסוגל לבצע בעצמו, הרי שגם אם כך, הדבר נעשה במאמץ רב מאד, וסביר כי עדיין נדרש גם לעזרה בחלק ניכר מהפעולות האמורות ודומות להן.

בנוסף, פגיעתו של התובע הינה בעלת משמעות תפקודית מסוימת, גם לעניין יכולתו לסייע בחלק מעבודות הבית, ובכלל זאת ביצוע תיקונים, ועבודת מלאכה שלפי טבע הדברים נהג לעשות בבית קודם לפציעתו. גם הגריעה מיכולתו של התובע לעסוק בעבודות הבית ובתיקונים קלים שוטפים, אשר כרוכה בהעסקה מוגברת של בעלי מלאכה חיצוניים, צריכה לקבל ביטוי בפיצוי בגין עזרת הזולת.

ביחס לתקופה האמורה, החל מחודש 10/03 ועד למועד מתן פסק הדין, תקופה בת כ-9 שנים, אני מעריך את שיעור הנזק בגין עזרת צד ג' בסך של 9,000 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.08 עומד הסך האמור על סך של 11,364 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין).

לתובע עתידים להיגרם בעתיד נזקים כתוצאה מהצורך בקבלת סיוע של צד שלישי, לרבות סיוע מוגבר מבני המשפחה, בתחום משק הבית והגריעה ביכולתו לעסוק בעיסוקים הנוגעים לעבודות בבית.

סביר להניח, כי ברבות השנים, תהיה לפגיעתו של התובע משמעות גדולה יותר בכל הנוגע ליכולתו לבצע פעולות פיזיות הכלולות בעבודות הבית, ואפשר ובהגיעו לגיל זקנה, תהיה לנכותו הרפואית משמעות לגבי הזדקקות לסיוע ועזרה רבים יותר, מכפי שהיה נדרש אלמלא נכות זו.

על רקע המפורט לעיל, בנסיבות העניין, מצאתי לנכון להעריך את הפיצוי לעתיד בגין עזרה יתרה של בני משפחה ועזרת צד ג' בכלל, בסכום גלובלי, בסך של 5,000 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין).

הוצאות רפואיות

לתובע נגרמו נזקים כתוצאה מהוצאות שהיו לו בתשלום עבור טיפולים ובדיקות רפואיות וכן ברכישת תרופות.

כעיקרון, כיוון שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, הרי שהתובע זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי החזרים בגין הוצאות הקשורות לטיפולים רפואיים ולניידות.

בנוסף, הוצאות רפואיות מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתית, ועל כן זכאי התובע לקבלת פיצוי בגין הוצאות שונות, אשר סביר כי היו לו בעבר ואף יהיו לו בעתיד, אשר חורגות מגדר הכיסוי על פי חוק, לרבות תשלומי השתתפות עצמית של חבר קופת חולים בהוצאות רפואיות.

בגין תקופת העבר, אני מעריך את נזקיו של התובע בקשר להוצאות רפואיות, בסך כולל של 1,000 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.04 (שכן עיקרן המכריע של ההוצאות הרפואיות היו בסמוך לתאונה) עומד הסך האמור על סך 1,599 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין).

לתובע עתידות להיות הוצאות רפואיות שונות, כגון בגין תשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי. עם זאת – תדירות הטיפולים או הבדיקות הרפואיות אינו גבוה ועל כן שיעור ההוצאות השנתי אינו משמעותי. בנוסף – יש להתחשב בגילו של התובע כיום, לעניין התקופה הרלבנטית.

בשים לב למכלול הראיות שהובאו בהקשר האמור, ראיתי לפסוק לתובע, בגין רכיב זה של התביעה (נכון למועד מתן פסק הדין), סך של 300 ₪.

הוצאות נסיעה

התובע נסע לבדיקות רפואיות וכן לשם קבלת טיפולים רפואיים, ועל כן היו לו הוצאות בגין נסיעות לבדיקות ולטיפולים.

בהתחשב בהיקף הטיפולים והבדיקות שנערכו לתובע, ניתן להעריך גם את ההוצאות בגין נסיעות לטיפולים ולבדיקות. בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לפסוק לתובע, בגין רכיבים אלו של התביעה, סך של 500 ₪.

בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.04 (שכן עיקרן המכריע של ההוצאות הרפואיות היו בסמוך לתאונה), עומד סכום הנזק על סך של 799 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין).

גם בקשר לרכיב הנוגע להוצאות בגין נסיעות לבדיקות רפואיות ולטיפולים, ועל רקע קיומה של נכות רפואית, קיים החשש כי התובע יצטרך לנסוע בעתיד לבדיקות ו/או לטיפולים, ועל כן יש לפסוק לטובתו גם פיצוי גלובלי בגין הפסד לעתיד בהוצאות נסיעה לבדיקות וטיפולים. עם זאת – כמפורט לעיל, תדירות הטיפולים או הבדיקות הרפואיות אינו גבוה ועל כן שיעור ההוצאות השנתי בגין נסיעות אינו משמעותי. בנוסף – יש להתחשב בגילו של התובע כיום, לעניין התקופה הרלבנטית.

על רקע המפורט לעיל, בהתחשב בהוצאות בגין נסיעות לטיפולים ולבדיקות, ועל רקע גילו של התובע, מצאתי לנכון לפסוק פיצוי, בגין רכיב זה של התביעה (נכון למועד מתן פסק הדין), בסך של 200 ש"ח.

כאב וסבל

התובע נפגע בידו הימנית וסבל מקטיעה של שני הגלילים העליונים של אצבעות מס' 2 ו-3. כמפורט לעיל, התובע אושפז בבית החולים משך 4 ימים, ובמהלך האשפוז עבר ניתוח. כפי שכבר צוין, לטענת התובע, גם לאחר החלמתו, המשיך לסבול מכאבים ומתחושה של זרמים במגע עם קצוות הגדמים. כמו כן, התובע סובל ממגבלה בכף יד ימים הנוגעת בעיקרה להעדר אפשרות לאגף את יד ימין ולאחוז בחפצים קטנים.

בהתחשב באופי הפציעה, הזדקקות התובע לאשפוז ולניתוח, הנכות הרפואית שנותרה לתובע בגין פגיעתו בתאונה והמגבלות התפקודיות מהן סובל התובע, וכן על רקע גילו של התובע ונסיבותיו, אני מעמיד את נזקו של התובע בגין כאב וסבל (לרבות בהתחשב במועד התאונה ובשערוך הנדרש) על סך של 60,000 ₪ (נכון למועד פסק הדין).

ניכויים

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. התובע קיבל דמי פגיעה, אשר כבר נלקחו בחשבון בעת חישוב הפסדי השכר לתקופת אי כושר אשר חלה בסמוך למועד התאונה.

בהמשך, לנוכח קביעת נכות על ידי וועדה רפואית קיבל התובע גמלת נכות מעבודה בסך של 28,700 ₪, אשר שולמה לו ביום 9.11.03. בשערוך להיום, עומד הסך האמור על סך של 46,127 ₪.

סיכום

התביעה מתקבלת.

סיכום הנזקים והניכויים הינו כדלקמן:



הפסדי שכר לעבר: 62,130 ₪.
עזרת צד ג' לעבר: 16,207 ₪.
עזרת צד ג' לעתיד: 5,000 ₪.
הוצאות רפואיות לעבר: 1,599 ₪.
הוצאות רפואיות לעתיד: 300 ₪.
הוצאות נסיעה לעבר: 799 ₪.
הוצאות נסיעה לעתיד: 200 ₪.
כאב וסבל: 60,000 ₪.
סה"כ: 146,235 ₪.
ניכויים: 46,127 ₪.
סה"כ, לאחר ניכויים: 100,108 ₪.



הנתבעות 1 ו-2 תשלמנה לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים:



סך של 100,108 ₪.




הוצאות המשפט שהיו לתובע, לרבות בתשלום אגרת המשפט ועבור חוות-דעת מומחה רפואי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומם על ידי התובע.




שכ"ט עו"ד של התובע, בסך של 23,400 ₪.



ביחסים שבין הנתבעת 1 לנתבעת 2, תישא הנתבעת 1 ב- 20% מתוך הסך הכולל שנפסק לטובת התובע והנתבעת 2 תישא ב-80% מתוך הסך הכולל שנפסק לטובת התובע.

לעניין חלקה של הנתבעת 1: הנתבעת 3, כמבטחת של נתבעת זו, תישא בתשלום מלוא חלקה של הנתבעת 1 בפיצוי לתובע.

לעניין חלקה של הנתבעת 2 בתשלום לתובע: חברת הביטוח הנתבעת 3 (צד ג') תישא בתשלום סכום העומד על 57.8% מתוך הסכום הכולל שבו חויבה הנתבעת 2 לשלם לתובע ואילו חברת הביטוח צד ד' תישא בתשלום סכום העומד על 42.2% מתוך הסכום הכולל שבו חויבה הנתבעת 2 לשלם לתובע.

ככל שטרם שולמו הוצאות שנפסקו לחובת התובע בהליך הקודם, תהיינה הנתבעות רשאיות לקזז הוצאות המשפט שנפסקו לטובתן בהליך האמור, מהסכום אותן חייבות לשלם לתובע בתיק זה.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הוכחת תאונת עבודה

  2. תאונת עבודה קטין

  3. תאונת עבודה נגריה

  4. תאונת עבודה בנגריה

  5. תאונת עבודה של טבח

  6. תאונת עבודה של נער

  7. תאונת עבודה עם סכין

  8. תאונת עבודה יום כיף

  9. תאונת עבודה עולה חדש

  10. תאונת עבודה עם מכונה

  11. תאונת עבודה קשה במפעל

  12. תאונת עבודה בשנת שבתון

  13. אי הכרה בתאונת עבודה

  14. התחשמלות כתאונת עבודה

  15. פגיעה במצח בתאונת עבודה

  16. תאונת עבודה של עולה חדש

  17. תאונת עבודה - כפל ביטוח

  18. תאונת עבודה עקב סחרחורת

  19. תאונת עבודה של עובד נמל

  20. דיסק השחזה - תאונת עבודה

  21. תאונת עבודה עם מסור חשמלי

  22. נכות בעין עקב תאונת עבודה

  23. עובד תברואה - תאונת עבודה

  24. תאונת עבודה - דחיית תביעה

  25. תאונת עבודה של סדרן סחורה

  26. תאונת עבודה של טכנאי כבלים

  27. תאונת עבודה בבגלל תקלה במסוע

  28. תאונת עבודה של משגיח כשרות

  29. השתחררות קפיץ - תאונת עבודה

  30. עורך דין תאונות עבודה מומלץ

  31. תאונת עבודה בזמן תיקון מכונה

  32. אחריות לתאונת עבודה באתר בניה

  33. קטיעת חלק מהאצבע בתאונת עבודה

  34. תאונת עבודה הפעלת מכונה בטעות

  35. דחיית כיסוי ביטוחי בתאונת עבודה

  36. האם ירי בעבודה הוא תאונת עבודה ?

  37. אובדן ראיה בעין אחת בתאונת עבודה

  38. אסטמה כתאונת עבודה - ביטוח לאומי

  39. תאונת עבודה של עובד עם ניסיון רב

  40. תאונת עבודה של עובד ניקיון בסופר

  41. כניסת נוזל קירור לעין - תאונת עבודה

  42. תאונת עבודה לפני 10 שנים - התיישנות

  43. פס"ד בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה

  44. תאונת עבודה בשעת ארוחת צהריים בעבודה

  45. נפילת פלטה כבדה על עובד תוך כדי עבודתו

  46. הפחתת פיצויים בערעור בגין תאונת עבודה

  47. תאונת עבודה במקום מבודד, בו לא נכחו עדים

  48. נפילת קרש ממרחק גבוה על הראש והאוזן בעבודה

  49. מאז פגיעה קשה בתאונת העבודה לא חזר התובע לעבוד

  50. תביעה להכרה באירוע שגרם לכיב קיבה כתאונת עבודה

  51. תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה - דוגמא לפסק דין

  52. תאונת עבודה של עובד שהתחיל לעבוד יומיים לפני התאונה

  53. שרברב נדקר בחצר ביתו, האם האירוע יוכר כתאונת עבודה ?

  54. תביעה להכיר בתאונת עבודה כאשר עקב בפינוי אשפה במסגרת העבודה

  55. בקשה להכיר במחלת ה-CTS בנזקים בגב ובפגיעת הפיסורה כתאונת עבודה

  56. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון