מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים בין שני טרקטורונים: התובע, יליד 22.5.80, נפגע, על פי הנטען בכתב התביעה, בתאונת דרכים שארעה ביום 15.3.03. פורט בכתב התביעה שהתאונה אירעה בשעה שהתובע נהג בטרקטורון ופגע בטרקטורון אחר. בתחילה הוגשה התביעה נגד נתבעת 1 בלבד, מבטחת הרכב (להלן- "המבטחת"). בכתב ההגנה הכחישה המבטחת את חבותה וטענה כי הטרקטורון לא היה מבוטח על ידה במועד התאונה. נוכח טענותיה תוקן כתב התביעה ביום 14.11.07 והוספו שני נתבעים נוספים: הבעלים והמחזיק בטרקטורון (להלן- "הנתבע"), וכן הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן- "קרנית"). בכתב ההגנה המתוקן טענה המבטחת כי הטרקטורון שפרטיו צוינו בכתב התביעה אמנם היה מבוטח על ידה, ואולם התאונה אירעה בטרקטורון אחר שלא היה מבוטח. לטענתה לא ידוע לה מהם פרטי הטרקטורון שבו נהג התובע, שכן אף התובע אינו יודע למסור את פרטיו. לטענתם של הנתבע ושל קרנית הטרקטורון שהיה מעורב בתאונה הינו הטרקטורון שפרטיו צוינו בכתב התביעה, הטרקטורון היה מבוטח ועל כן חבה המבטחת בנזקיו של התובע. קרנית שלחה לנתבע הודעה לצד ג', בטענה שאם ייקבע שהחבות מוטלת עליה, רשאית היא לחזור אל הנתבע כבעליו של הטרקטורון או המחזיק בו. החבות עדותו של התובע בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע שביום 15.3.03 במהלך חופשה באילת שכר טרקטורון. לאחר שהציג למשכיר רישיון נהיגה, חתם התובע על מסמך ההשכרה. אשר לנסיבות התאונה הצהיר התובע כי "במהלך הנסיעה, אחד הטרקטורונים שהיה בנסיעה לפניי, ביצע פניה פתאומית שמאלה, לא הספקתי לבלום והתנגשתי בו.". עוד הצהיר כי זמן מה לאחר הפגיעה הוא פנה לחברת ההשכרה בדרישה לקבל את פרטי פוליסת הביטוח "ומסרו לי פוליסת ביטוח בחברת המאגר הישראלי מספר 3030124600300 לטרקטור מ.ר.732701." (סעיף 4 לתצהירו). בחקירה נגדית שנערכה ביום 20.2.11 השיב לשאלת ב"כ המבטחת שהוא רכב על הטרקטורון עם עוד 2 חברים, במסגרת של טיול - יום כיף (עמ' 2 שורות 23-28). עוד השיב כי עובד חברת ההשכרה נתן להם את הטרקטורון, בדק אם רישיון הנהיגה שלו בתוקף והעביר לו ולחבריו הדרכה קטנה. התובע לא זכר אם חתם על מסמך כלשהו או שרק קרא אותו; כמו כן לא זכר מה היה כתוב במסמך והשיב כי הוא וחבריו לא לקחו עמם עותק של המסמך (עמ' 3 שורות 1-13). התובע העיד כי הוא וחבריו יצאו לטיול ביחד עם קבוצה של אנשים שהוא אינו מכיר, ובליווי מדריך. "בחזרה או בסוף הטיול נסעתי והמדריך... בתחילה הסבירו לנו שלא נסתובב באופן חד בלי להסתכל לצדדים פעמיים שלוש. הטעות הייתה של המדריך, אני יצאתי ועקפתי אותם, והמדריך הסתובב והטרקטורון שלו נכנס בטרקטורון שלי. נפלתי באוויר ואני לא זוכר מה היה אחר כך. ... אני חושב שלקחו אותי וחזרנו לאותו מקום ומשם לקח אותי בעל העסק, הבן אדם שנתן לנו לחתום בתחילה, הוא עובד שם, לקח אותי לבית חולים." (עמ' 3 שורות 17-30). התובע הבהיר כי ממקום התאונה חזר למשרד חברת ההשכרה ומשם לבית החולים (עמ' 3 שורות 31-32). עוד השיב כי מהמקום שבו נפל "נסעתי בטרקטורון לאט לאט, זה לא היה רחוק מאיפה שנפלתי עד המקום. הלכתי לאט לאט, לא הרגשתי מה היה לי. הלכתי לבית חולים שם לא עשו לי שום דבר" (עמ' 4 שורות 8-9). לשאלה האם עד לשלב שחזר לירושלים דיברו אתו על הביטוח ועל רישיון הרכב השיב "לא, אחרי מס' חודשים ביקשתי את הניירות של הביטוח והטרקטורון." (עמ' 4 שורה 16). על פי עדותו הוא ביקש את המסמכים לצורך הגשת התביעה (עמ' 4 שורות 19-20). התובע העיד כי בקשת המסמכים נעשתה רק לאחר כארבעה חמישה חודשים כיוון ש"לא עשו לי ישר ניתוח, ישבתי 3,4 חודשים בבית. איך שהגעתי מאילת הלכתי לבית החולים. הרגל שלי הייתה נפוחה ואמרו לי שאי אפשר לעשות שום דבר עד שתרד הנפיחות. אחר כך עשיתי ניתוח." (עמ' 4 שורות 22-24). לשאלה כיצד קיבל את הפרטים מחברת ההשכרה השיב התובע כי אינו זוכר האם חברו המתגורר באילת הביא לו את הפרטים או שהוא עצמו נסע לקחת אותם (עמ' 4 שורות 27-31). עוד השיב התובע כי הוא לא בדק את מספר הטרקטורון וכי סמך על בעל העסק שימסור לו את הפרטים הנכונים (עמ' 5 שורות 5-10). התובע העיד כי המשטרה לא הגיעה למקום כי הוא הגיש תלונה במשטרה רק כ-7 חודשים לאחר התאונה. בתלונה העתיק את הפרטים מתוך תעודת הביטוח שניתנה לו ועל סמך נתונים אלו קיבל אישור (עמ' 5 שורות 16-21). בחקירה נגדית לב"כ קרנית השיב כי לא ביקש מחבריו לבדוק את מספר הטרקטורון מיד לאחר התאונה וכי הוא לא ניסה לחזור ולבדוק את המספר "אחרי שחזרתי מהטיול? לא יכולתי לדרוך על הרגל. הרימו אותי על האוטו, שמו אותי מאחור, הביאו את הדברים מבית המלון ונסענו הביתה." (עמ' 7 שורות 10-14). התובע העיד כי יש לו חבר שמתגורר באילת והוא ביקש ממנו לפנות אל חברת ההשכרה ולבקש מהם את מספר התיק והביטוח וזאת רק אחרי שהבין מה קרה לו ברגל "המשכתי לבקש, לראות, ללכת למשטרה וללכת לעו"ד שלי לראות מה עושים." (עמ' 7 שורות 19-23). על פי עדותו שוחח חברו עם בעל העסק, וזה ידע פרטים אודות התאונה והסכים למסרם. התובע אישר שכאשר הגיע לשכור את הטרקטורון הוא הרגיש שהגיע למקום מסודר, וכי בדקו לו את רישיון הנהיגה וערכו לו הדרכה קצרה. התובע העיד שהמדריך ליווה אותו לבית החולים לאחר התאונה ושהה עמו. עוד אישר שכאשר ניגש למשטרה הוא הציג את רישיון הרכב ואת תעודת הביטוח שנמסרו לו (עמ' 9 שורות 4-12). ראיות המבטחת עדות מר זוהר רר-ינאי בתצהיר עדות ראשית הצהיר מר רר-ינאי, חוקר במשרד החקירות "שרותי מידע", כי ביום 18.11.04 שוחח עם הנתבע במסגרת חקירת מספר תאונות דרכים שאירעו, ובין היתר גם בנוגע לתאונה נושא תיק זה . על פי האמור בסעיף 3 לתצהירו של העד, לדברי הנתבע הוא "... איננו יודע וגם אין באפשרותו לדעת על גבי איזה טרקטורון נהג הנפגע, בד ג'אד, ואם נפגע בכלל. בידיו היה רק טופס שהוכיח כי הלה השכיר טרקטורון ביום האירוע.". העד הצהיר בסעיף 4 כי חקר את הנתבע גם בנוגע לשלוש תאונות אחרות שגם בהם עלתה שאלת הכיסוי הבטוחי ולא היה ניתן לדעת על איזה טרקטורון רכבו התובעים כשנפגעו. עוד הצהיר כי כאשר היה במקום ותצפת על הסככה שבה מאוכסנים הטרקטורונים - היו 11 טרקטורונים כאשר רק ל- 6-7 מהם היו מוצמדות לוחיות רישוי (סעיף 5). יותר מכך, העד הצהיר כי "אני הבחנתי ב-2 טרקטורונים ללא מספרי רישוי נוסעים במהלך המתנתי במקום." (סעיף 6 לתצהירו). מר רר-ינאי צירף לתצהירו תצהיר נוסף שאותו ערך לקראת תביעה אחרת שבה היה מעורב הנתבע. בתצהיר שצירף פורט כי בסככה היו 14 טרקטורונים שחלקם שלדות וחלקם ללא מספר רישוי; כי הנתבע מסר לו ש- 5-6 טרקטורונים מבוטחים והיתר לא כיוון שאינם נדרשים לנסיעה בשל צמצום בפעילות). בחקירה נגדית שנערכה ביום 19.7.11 השיב העד לב"כ קרנית כי כיום הוא כבר אינו עובד במשרד שירותי מידע. עוד השיב כי לא הוא ניסח את התצהיר אך הוא בדק שהתצהיר נאמן לתיק החקירה ורק לאחר מכן חתם עליו (עמ' 31 שורות 21-31). מר רר-ינאי השיב כי טופס השכרת הטרקטורון, שהוצג לו על ידי הנתבע נותר בידי הנתבע, וכי אין לו צילום שלו - אבל על הטופס לא היה רשום מספר הרישוי, אחרת לא היה מתקיים הדיון (עמ' 33 שורות 24-32). העד אישר כי אינו יכול לומר מה הייתה מצבת הטרקטורונים ביום התאונה, וכי אינו יכול לומר מידיעה אישית שהתאונה לא אירעה בטרקטורון שעליו הוצהר, אף לא שביום התאונה היו לנתבע יותר טרקטורונים ממספר הטרקטורונים המבוטחים (עמ' 34 שורות 10-16). מר רר-ינאי אישר כי הנאמר בסעיף 4 לתצהירו הינו סברה שלו (עמ' 37 שורות 6-8). אשר לבדיקת הביטוחים של הטרקטורונים השיב כי "אני שואל כמה טרקטורונים יש לו בחווה ואני דורש לראות את הביטוחים של כל הטרקטורונים. ואם יש טרקטורונים ללא ביטוחים, אני שואל מדוע זה כך ואני מקבל הסבר. יש תקופות חגים עמוסות, יש תקופות שאין, יש טרקטורונים שמושבתים עקב תקלה מכנית. אז אני יוצא החוצה וסופר, כאשר המבוטח אומר שיש 7, ואני סופר ורואה שיש 11 שחוזרים מטיול, אני מציין זאת. אני גם מודע לזה שלפעמים משכירים השכרה משנית מחוות אחרות בזמן עומס. הדבר היחידי שהצענו כמשרד חקירות היה לבצע מעקב בזמן אמת, ובמידה ואנו מזהים שיש בעיתיות לזמן את הבוחנים לשטח כדי לבדוק אחד לאחד כל כלי לראות אם יש לו ביטוח. זו ההוכחה היחידה. אני לא מוסמך לבוא למר בוקובזה ולאמר לו להראות לי. " (עמ' 37 שורות 24-31). אשר לשיתוף הפעולה של הנתבע השיב העד, בין השאר, כי "לגבי התאונה הוא לא ידע להגיד שום דבר למעט להציג את הטופס של התאונה. בתצהיר שלו הוא כן ידע איזה טרקטורון היה מעורב בתאונה, אבל לי הוא לא ידע להגיד זאת." (עמ' 38 שורות 12-13). העד אישר כי אינו יכול לומר האם אותם 11 טרקטורונים שהיו בסככה (ועליהם הצהיר בסעיף 5 לתצהיר עדות ראשית) היו פעילים באותו זמן (עמ' 39 שורות 31-32). כן אישר באשר ל-2 הטרקטורונים שעליהם הצהיר כי נסעו ללא מספרי רישוי (סעיף 6) שהוא אינו יכול לדעת האם הם שייכים לחווה אחרת או שהושאלו (עמ' 40 שורות 17-19). אשר ל-6-7 טרקטורונים שהיו על פי סעיף 5 בתצהירו ללא לוחיות רישוי, אישר כי אינו יודע מי מהם פעיל ומי לא - כיוון שהיו בסככה ולא ממונעים (עמ' 40 שורות 22-23). בחקירה נגדית לב"כ נתבע 2 אישר מר רר-ינאי כי בטופס שהציג בפניו הנתבע לא היה מספר הרישוי של הטרקטורון וכי הדבר לא עורר בו תמיהה "הם מסבירים שהם מחליפים כל הזמן טרקטורונים וההמלצה שלי שירשמו את מס' הטרקטורון שלא תהיה בעיה." (עמ' 44 שורות 6-10). עוד השיב מר רר-ינאי כי "בתיק זה שאלתי את מר בוקובזה, והוא אמר שהוא לא מכיר את האירוע ואמר שיש לו רק טופס, וזו אסמכתא יחידה שיש לו שאותו תובע היה במקום. יתכן שבכלל האירוע לא היה. אירוע מבוים. יש מקרים כאלה שבעלי חווה לא מכירים את האירוע." (עמ' 46 שורות 13-16). לשאלה אם המליץ לחברת הביטוח לצלם את המקום השיב "המלצנו לחב' המאגר לעשות מעקבים בחווה כדי להוכיח שנעשה בפועל שימוש בכמות טרקטורונים גדולה מאלה המבוטחים." (עמ' 47 שורות 3-4). העד השיב כי את תצהירו ערך על סמך דוח החקירה שהוא אינו חתום עליו, וכי הוא אינו זוכר את רישומיו שלו בעקבות החקירה שביצע במקום, את האמור בהקלטות או בתמלילים. עדות גב' טובה סמנה בתצהיר עדות ראשית הצהירה גב' סמנה, מנהלת מחלקת פוליסות אצל המבטחת, שמבדיקה שערכה באשר לטרקטורונים שבוטחו באמצעות החברה על שם הנתבע בשנים 2002-2006 עולה כי "בתקופה הרלוונטית לתאונה הנטענת נשוא התובענה, (1.6.02 - 31.5.03) הופקו למבוטח 12 פוליסות ביטוח לטרקטורונים בחברתנו אשר מתוכן רק 6 היו משולמות." (סעיף 2(א) לתצהיר). לתצהירה צירפה גב' סמנה רשימה מסכמת המתייחסת לשנים הנ"ל לפי חלוקה של מספר פוליסה, מספר רכב, תקופת הביטוח והערות או תשלום. הטרקטורון שמספר הרישוי שלו 73-276-01 (הטרקטורון שבו נהג התובע בעת התאונה על פי האמור בכתב התביעה) מופיע מספר פעמים ברשימה שהופקה ביום 26.5.08 (במספרים 3,9,19). לפי הרשימה, מספר הפוליסה הינו 30301346003; תקופת הביטוח היא מיום 1.6.03 עד ליום 31.5.04; במספרים 3 ו-19 צוין כי הפוליסה שולמה ובמספר 9 צוין כי לא שולמה. בחקירה נגדית שנערכה ביום 20.2.11 השיבה לב"כ של קרנית כי הבדיקה של הפוליסות נעשתה לתקופה שהחלה שנה לפני תאונה אחרת "ערכתי לפי מספר הזהות, הרצתי את כל הפוליסות שהופקו לו, והן התחילו בתאריך ב 2002. לא היה רלבנטי לבדוק מתי החלו." (עמ' 12 שורות 24-25). לשאלה האם בדקה גם בסניפים בת"א ובחיפה שמא מצויה בידם תעודת ביטוח משולמת למרות שאצלה אין ביטוח משולם השיבה "כל התעודות המשולמות מתנקזות אלינו, אצלנו בסניף בראשון, שם יש מערכת החשבונות, מגיעות התעודות ומאזנים. אם תעודה לא הגיעה סימן שהיא לא משולמת. אצלנו מופיעות רק התעודות המשולמות. מה שלא משולם זה הבעיה של המבוטח." (עמ' 13 שורות 13-15). העדה השיבה כי בתקופה שמיום 1.6.02 עד ליום 31.5.03 "הוא [ הנתבע] הוציא 12 פוליסות ל 12 טרקטורונים שונים ושילם רק עבור שש. יכול להיות שזה אותם מספרים לתקופות שונות ... יכול להיות שהוא בא ב 1.6.02 ועשה לחודש, יכול להיות שאותו רכב לא שילם, אחר כך הוא בא ועשה עוד פוליסה לתקופה אחרת ושילם או לא שילם. אני דיברתי על מספר פוליסות ולא על מספרי רכב." (עמ' 16 שורות 3-8). גב' סמנה אישרה כי ברשימה, יש מספר רכבים המופיעים פעמיים באותה תקופת ביטוח, בפעם אחת כתוב כי הפוליסה שולמה ופעם אחרת כתוב כי לא שולמה. העדה הסבירה זאת "... הפוליסה שונה. פעם אחת הנפיק בתל אביב ופעם שנייה בחיפה." (עמ' 16 שורה 15; שורות 19-31). כשנשאלה מדוע לא ציינה כי לרכב הוצאו תעודות כפולות ולמעשה מדובר בשישה רכבים שהיו מבוטחים השיבה "לא הייתי צריכה להגיד כי זה לא מה שנשאלתי. ביקשו לדעת כמה פוליסות משולמות ואת זה אמרתי." (עמ' 17 שורות 16-17). עוד השיבה "... אבל אכן מהנסיון אנו ביקשנו שכל מי שמבטח טרקטור או טרקטורונים להשכרה, שימלא כמה טרקטורונים יש לו, וכמה יש לו לצורך חלקי חילוף, אבל זה לא היה בשנים האלה אלא רק בשנת 2008." (עמ' 20 שורות 21-23). לשאלה מדוע אישרה לבטח את הנתבע אם ידעו שיש איתו צרות השיבה "... כל הפונה אלינו מקבל ביטוח. הטופס הזה עוזר לי לדעת שבמידה וכמה יש לו. אני לוקחת את הניירת וסופרת ורואה כמה כלים יש לו וכמה שילם, ואם אני רוצה לעשות בדיקה לגביו אני יכולה לדעת. כמו לדעת כמה כלים יש לו." (עמ' 21 שורות 2-4). העדה נשאלה מספר פעמים בנוגע לציון מספר השלדה והשיבה "... הטרקטורונים לא ידעו איך לאכול את זה כי זה היה כלי חדש, בתחילה היו מכניסים מס' שלדה, עד שהיו מאפשרים לו את כל הניירת. היום אין את זה, היום מידית יש את מס' הרישוי." (עמ' 22 שורות 3-5). לשאלה "הודפסו מתוך המחשבים שלכם שתי תעודות לאותו כלי רכב אחת מהן שולמה. למעשה אם הוא שילם את שתיהן השייכות לאותו כלי רכב, את לא יכולה לדעת?" השיבה העדה "לפעמים אני יכולה לדעת אם הוא מדווח לי, אם הוא עושה אחת בצפון ואחת בדרום אז אני לא יכולה לדעת. זה שני סניפים שונים." (עמ' 24 שורות 3-6). לשאלה האם נכון הדבר שהיא אינה יכולה לומר באיזה טרקטורון נהג התובע ביום התאונה השיבה "מאיפה אני צריכה לדעת?" (עמ' 24 שורות 7-8). מסמכים נוספים בדיון שנערך ביום 20.2.11 הגישה המבטחת ראיות וביניהן הודעת התובע על תאונת הדרכים. מההודעה עולה כי ההודעה הוגשה ביום 12.12.03 ובוחן התנועה שחתום על ההודעה הינו רס"מ רפי אזולאי. עוד עולה מההודעה כי ביום 15.12.03 החליט רפ"ק איציק עייש, מפקד מתנ"א אילת, שיש לגנוז את ההודעה בנימוק שזאת הודעה מאוחרת - תאונה מחודש מרץ 2003. בהודעה תיאר התובע את מקרה התאונה כך : "נפגעתי בטרקטורון בשיירה של טרקטורונים ממקום השכרת טרקטורונים באילת בשם בוקובזה יצחק ותוך כדי נסיעה טרקטורון שנסע לפני פנה שמאלה בפתאומיות ונכנסתי בו. ממקום התאונה הובהלתי לבית החולים אורטס באילת לקבלת טיפול רפואי." בפרטי הרישיונות שבהודעה נמסר כי מספר הרכב הוא 7327601 וכי המבטחת היא המאגר ומספר הפוליסה הוא 30301346300. עדות הנתבע הנתבע נמנע מלהגיש תצהיר עדות ראשית שלו או של עדים מטעמו. ביום 2.7.12 נחקר הנתבע בחקירה נגדית ואישר לבא כוחה של קרנית כי הטרקטורון שמספרו 73276-01 היה בבעלותו ביום התאונה, וכי באותה עת הוא היה בעל העסק - המנהל, וכי הוא זה שהיה מבוטח בתעודת הביטוח (עמ' 53 שורות 24-29). העד התייחס למוצג נ/4 - תצהיר לנוהג בטרקטורון, שעליו חתם התובע ומילא את פרטיו בעט בדיו שחורה. בראש התצהיר כתוב בעט בדיו כחולה המספר 7327601. בחלק העליון בגב התצהיר כתוב בדיו כחולה מדריך שי ישראל, מס' טרקטורון 7327601, נחל רודד. ובחלק התחתון כתוב בדיו כחולה פקס 15336958435. הנתבע הסביר באשר ל- נ/4 : "כל אדם שמגיע לטאג' מאהל, נותן לי רישיון נהיגה ואני מצלם אותו. לאחר מכן אני נותן לו תצהיר שהוא קורא בעיון וממלא. לאחר התצהיר הוא ניגש לטרקטורונים עם המדריך, מקבל הסבר לפני יציאתו לשטח, איך לתפעל את הכלי, זה הסבר פשוט, גז, ברקס, תנאים שלא משתוללים על הכביש..." (עמ' 54 שורות 3-6). לשאלה מהו המספר שרשום בעט בדיו כחולה בגב נ/4 השיב הנתבע "זה מס' הטרקטורון, ברגע שיש תאונה, אני יוצא לשטח, בודק, אם צריך מזמין אמבולנס. מדווח תמיד לבוחן תנועה. אני יוצא לבדוק שהכול בסדר, במידה וצריך אני מזמין אמבולנס ממקום החבלה או האירוע. אני מגיע למשרד ורושם את מס' הטרקטורון, ורושם לעצמי מאחורי התצהיר מי מס' הטרקטורון, היה המדריך באותה שעה וכמובן מה קרה לאותו בחור או לטרקטורון." (עמ' 54 שורות 8-11). הנתבע ציין את שכתב בצד האחורי של נ/4 "למעשה אני רושם את שם המדריך, במקרה זה היה שי שאול, אני רושם את מס' הטרקטורון שהוא 73276-01 ואת מקום התאונה, שזה נחל רודד, נמצא סמוך לכביש הערבה, כביש 90." ואישר כי הדברים נכתבו ב"זמן אמת". (עמ' 54 שורות 13-16). עוד העיד כי "במידה והלקוח מסרב להתפנות באמבולנס ומסרב להזמין משטרה, אנו ממשיכים בטיול. מסיימים את הטיול, מגיעים לרחבה של טאג' מאהל ושוב שואלים אם הם רוצים טיפול. למשטרה מדווח בכל מקרה על התאונה." (עמ' 54 שורות 19-21). העד אישר כי ברגע שיש רישום מאחורי נ/4 מבחינתו הייתה תאונה ואירוע עם החתום על טופס ההשכרה (עמ' 54 שורות 30-32). הנתבע אישר כי כל הטרקטורונים שיוצאים לטיול בפועל היו מבוטחים באותה עת אצל המבטחת (עמ' 55 שורות 1-2). הנתבע העיד כי יש לו קלסר של תאונות שבו מצוינים הפרטים ו"... במידה ולא קרה שום דבר, בסוף היום אני גורס את התצהירים ואת צילום רישיון הנהיגה, כי אין לי מה לעשות בהם." (עמ' 55 שורות 6-22). בחקירה נגדית לב"כ המבטחת השיב לטענה כי הוסיף את מספר הטרקטורון בדיעבד, כי "לא היה ולא נברא מה שאתה טוען, כי כל תצהיר ברגע אמת ברגע שקורה משהו אני מציין לעצמי את מס' הטרקטורון ומי היה המדריך באותה שעה של הטרקטורון ואת מקום התאונה, כי אני לא יכול לזכור אחרי שנה ואני לא יכול לשלוף מהמותן מספרים לאחר חצי שנה. אני קיים בעסק כמעט 15 שנה והמגמה שלי לא השתנתה מאז ועד היום. אני תמיד רושם את מס' הטרקטורון בתאונה ותצהיר נשמר בתצהיר, שם המדריך ומקום האירוע ואת מס' הטרקטורון ואי אפשר להמציא אותו ולשלוף אותם מהמותן." (עמ' 57 שורות 27-29; עמ' 58 שורות 1-3). לשאלה באיזה שלב הוסיף את מס' הטרקטורון על נ/4 השיב "לעובדים שלי יש מירס והוא משוכלל וברגע שיש ת.ד. המדריך עולה בקשר ואומר לי על התאונה, ואני מגיע תוך 5 דקות למקום התאונה, אני בודק ומזמין אמבולנס למקום אם יש פצוע וקורא לבוחן תנועה. רשמתי בזמן התאונה אני מגיע לתאונה, בודק מה קרה וחוזר למשרד ורושם את מס' הטרקטורון. באופן כללי אני רושם את מס' הטרקטורון ואת המדריך בזמן אמת. ... מיד לאחר שאני חוזר למשרד מזירת התאונה אני רושם זאת." (עמ' 58 שורות 12-17). הנתבע אישר שהוא מודע להוראת החוק שאסור לו לתת למישהו לנהוג ברכב אם אין ביטוח חובה תקף (עמ' 58 שורות 27-28). לשאלה איך הוא מוכיח למשטרה שנתן לאדם מסוים רכב עם ביטוח השיב "ברגע שקורה תאונה אני מתקשר לבוחן תנועה, והוא מחליט אם רוצה להגיע לשטח או שאביא לו את המסמכים לאחר התאונה". ובמקרים בהם הבוחן לא מגיע למקום "ברוב המקרים כמו שציינתי אותו מטייל במקרה של תאונה או רושם את מס' הכלי שזה קורה ברוב המקרים, או למעשה בזמן של ההפסקה הם מצלמים אחד את השני וסביר להניח שמס' הטרקטורון יהיה מצולם." (עמ' 59 שורות 15-21). לעניין ביטוח הרכב העיד "כי לא קיים ולא היה ולא נברא טרקטורון שמטייל ואין לו בטוח. היום בטוח עולה 12,000 ₪ חובה בלבד לשנה ולפני 9 שנים הבטוח היה עולה בסביבות 2000 ₪. אם אני מבטח היום את הטרקטורון אני לא רואה שבעבר לא הייתי מבטח, שזה עשירית המחיר. אני מבטח 15 שנים. אני לא יכול להעלות דבר כזה טיפשי לא לבטח את הרכב." (עמ' 59 שורות 23-26). לשאלה מדוע הוא לא רושם את מספר הטרקטורון על נ/4 לפני שהאדם עולה לרכב השיב "מכיוון שאני לא יכול לדעת, אני רושם אך ורק במקרה שיש תאונה. ברגע שאין תאונה וכל הטיול עבר בשלום, אני למעשה גורס את המסמכים האלה, לכן אני לא מוצא לנכון לרשום את הטרקטורון לפני שמישהו עולה לטרקטורון, אני לא יודע מראש מי עולה על הטרקטורון. אנשים לאחר הסבר, כל אדם בוחר את הטרקטורון שלו שנמצא בשיירה, ויוצאים לטיול, לכן אני לא מוצא לנכון לרשום את מס' הטרקטורון לפני שעולה עליו." (עמ' 60 שורות 1-5). הנתבע הסביר כי את כל התצהירים של אנשים ששכרו טרקטורון ולא היו מעורבים בתאונה - הוא גורס בסוף יום העבודה, וכי "כל מסמך שיש בו אדם עם תאונה נשמר, גם אם אדם לא פנה לבי"ח או לא ניגש למשטרה, נשמר, כי מסמכים על אדם שעשה טיול והוא מסרב לקבל טיפול המשטרה גם מסמך כזה נשמר." (עמ' 60 שורות 7-21). העד נשאל על ההבדלים ברישום הפרטים שבנ/4 לעומת מסמך דומה משנת 2002, ועל כך השיב "ברוב המקרים אני מציין על גב התצהיר. כשאדם לא רוצה להתפנות לבית חולים אני לוקח דף גדול ורושם, כמו בנ/4. אני לא רואה בזה פסול." עמ' 62 שורות 15-16). הנתבע השיב כי אין תאונה שבה לא ניגש למקום האירוע, אלא אם כן הוא בחופשה. מתוך כך שהוא רשם את הפרטים הוא יכול לאשר שהיה בתאונה הנדונה (עמ' 62 שורות 26-31; עמ' 63 שורות 1-4). הנתבע חזר והשיב שבכל מקרה הוא מודיע לבוחן התנועה וזה מחליט אם לבוא או לא. לשאלה איך הוא יכול להוכיח כי במקרה זה הוא הודיע לבוחן על התאונה למרות שלא נפתח תיק במשטרה עד שעברו 6 חודשים השיב "כמו שציינתי קודם, הייתי מדווח לבוחן. ברגע שאותו אדם לא מגיע לתחנת המשטרה או מגיש תלונה במקום מגוריו, בד"כ אותו בוחן פונה למשטרת אילת, הבוחן קורא לי, זה יכול להיות גם כחצי שנה או שנה לאחר התאונה. במקרה ואותו אדם נשאר באילת ופונה למשטרה, הבוחן תנועה מזמן אותי באותו היום להגיע למקום התאונה. אם במקרה אותו אדם נפצע ואושפז בבי"ח, הבוחן מבקר את הבחור בבית חולים באותו היום ולמחרת מביא אותי לאותו בחור למשטרת התנועה. אני מדווח. אפשר לפנות למשטרת אילת לבוחנים, רפי או דודו בטיטו, לפנות אליהם ולבקש את אותו מסמך, שהרי הכל נשמר ואני מעיד מהניסיון שלי." (עמ' 63 שורות9-15). לשאלה אם הוא זוכר את התאונה נושא תיק זה, והאם דיווח עליה למשטרה בזמן אמת השיב "אני יכול לציין בפניו, אני לא יכול לזכור מה היה לפני 9 שנים, אבל המגמה שלי היא מהשנה שבה פתחתי את העסק, בשנת 2000, כל תאונה מדווחת למשטרה, וזה לא השתנה. אבל אני לא יכול לומר שזה המצב שאני עושה בכל תאונה. ברגע שציינתי את ההערות שלי, זה אומר שהייתי אישית בתאונה ורשמתי. זה מוכיח שהייתי בזמן התאונה." (עמ' 64 שורות 10-14). הנתבע הסביר בנוגע לטרקטורונים שנמצאים אצלו בסככה ולא מוצמד להם מספר רישוי כי "בעבר עשיתי טיפולים למושבים באזור. אם אדם היה רוצה למכור את הטרקטורון. הייתי קונה אותו לחלקי חילוף בשביל הטרקטורונים שלי. הוא [החוקר רר-ינאי] נכנס למוסך שלי ויתכן שזה מה שהוא ראה. בסככה של הטרקטורונים לטיול, 30,40 מ' מהמוסך עצמו, אין טרקטורון ולא היה טרקטורון שלא היה עליו מס' רישוי. זה היה גם היום וגם בעבר." (עמ' 68 שורות 28-31). הנתבע התבקש להתייחס לטענת חברת הביטוח שהיו לו טרקטורונים לא מבוטחים, ועל כך השיב כי "... אם אני קונה טרקטורון לפירוק, אני לא אעשה עליו ביטוח. יכול להיות שבאותה תקופה היה טרקטורון שלי אישי, של ספורט, שאף אחד מלבדי לא נוסע עליו ואין לו קשת בטיחות, שזה חובה לגבי טרקטורון להשכרה, שאין דבר כזה שאין עליו מספרי רישוי. יכול להיות שבאותה תקופה הטרקטורון שלי אישית לא היה מבוטח, אבל אף אחד לא היה נוסע עליו חוץ ממני." (עמ' 69 שורות 1-4). לשאלה האם היה נותן את הטרקטורון שלו אם לא היו לו מספיק טרקטורונים לתת לקבוצה שבאה אליו השיב "טעות. יש שני דברים, או שאקח מאחד המתחרים שלי טרקטורונים לטיול או שאני לוקח מאחד מעמיתי או שאני מצרף את הרנג'רים ששם אני יכול לשים יותר אנשים, או שאני מפצל את הקבוצה לשניים חצי עכשיו וחצי אחר כך." (עמ' 69 שורות 29-31). העד אישר לב"כ קרנית כי הכתוב בגב נ/4 רשום בכתב ידו (עמ' 71 שורות 11-12). ראיות קרנית קרנית הגישה את רישיון הרכב של הטרקטורון ואת פוליסת הביטוח כראיות מטעמה. דיון והכרעה בשאלת האחריות לאחר עיון בראיות הצדדים ובסיכומיהם מצאתי שיש לקבל את גרסתם של התובע, הנתבע וקרנית ולפיה אירעה לתובע תאונת דרכים בעת שרכב על הטרקטורון המבוטח על ידי המבטחת, אשר פרטיו רשומים בכתב התביעה. לא תיתכן מחלוקת של ממש על עצם העובדה שהתובע נפגע בתאונת דרכים. התובע העיד שהתאונה אירעה בשעה שהטרקטורון שרכב לפניו ביצע פנייה מהירה, וכיון שלא עלה בידו לבלום, הוא התנגש בו. עדותו של התובע באשר לפציעתו בתאונת דרכים נתמכת מעדותו של הנתבע אשר אישר את האירוע על סמך תרשומת שערך על גב מסמך השכירות (נ/4). על פי עדותו של הנתבע הוא נוהג לשמור מסמכי שכירות רק ככל שאירעה תאונת דרכים, ואת המסמכים האחרים הוא גורס. עצם קיומו של נ/4 בקלסר תאונות הדרכים, ועצם רישום מספר טרקטורון על גב הטופס, מעידים על פי עדותו על קיומה של תאונת דרכים. (מעבר לדרוש אציין שהנתבע השיב שהוא אינו יודע מדוע הכחיש בא כוחו הקודם את אירוע התאונה בכתב ההגנה שהגיש, כיון שהוא לא חלק מעולם על כך שאירעה תאונה). גרסתו של התובע לכך שנפגע בתאונת דרכים נתמכת גם במסמכים הרפואיים מבית החולים יוספטל. אשר לטרקטורון המעורב בתאונה, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כי במועד התאונה היה הטרקטורון שפרטיו מצוינים בכתב התביעה מבוטח על ידי המבטחת, והשאלה הטעונה הכרעה הינה האם הטרקטורון המעורב בתאונה הינו הטרקטורון המבוטח, או שמא היה מעורב בתאונה טרקטורון אחר, שלא היה מבוטח. התובע עצמו התבסס בעדותו על הפרטים שנמסרו לו על ידי הנתבע באשר לזהות הטרקטורון שהיה מעורב בתאונה. הוא עצמו לא בדק במועד התאונה, או לאחריה, מה היה מספר הטרקטורון. על פי הסברו, לאחר התאונה הוא סבל מכאבים. כמו כן, העיד התובע שהתרשמותו הייתה שמדובר במקום מסודר. לפני שעלה על הטרקטורון נבדק האם יש לו רישיון נהיגה והוא הוחתם על טפסים מתאימים. מהמקום לווה על ידי המדריך לבית החולים. לאור התרשמותו מכך שהמקום הוא מקום מסודר לא ערך בדיקות עצמאיות. הנתבע העיד שכל הטרקטורונים המושכרים על ידו מבוטחים (על פי עדותו יתכן שהטרקטורון האישי שלו לא היה מבוטח במועד התאונה, ואולם הטרקטורון האישי מעולם לא שימש להשכרה, אלא אותו באופן אישי). הנתבע העיד שככל שאין לו די טרקטורונים ללקוחותיו הוא שואל טרקטורונים מעסק מתחרה או שהוא מחלקם לשתי קבוצות. כמו כן העיד על כך שזהותו של הטרקטור המעורב בתאונה ידועה לו מרישום מספרו על גבי גב הטופס של ההשכרה שעליו חתם התובע (מוצג נ/4). לאחר התאונה רשם על גב הטופס הן את מספרו של הטרקטורון המעורב בתאונה, הן את פרטי המדריך, והן את מיקום התאונה- נחל רודד. אמנם בגוף ההצהרה שעליה חתם התובע לא מופיע מספר הטרקטורון, אלא בגב טופס ההשכרה בלבד, ואולם הנתבע נתן הסבר לכך. על פי הסברו, יוצאים משתתפי הטיול מהמשרד אל שרשרת הטרקטורונים הממתינה בחוץ ובוחרים כל אחד את הטרקטורון שעליו ינהג. מטעם זה לא ידוע לנתבע לפני הנסיעה באיזה טרקטורון ישתמש כל משתתף. הסבר נוסף שניתן היה כי גם במהלך הטיול עשויים המטיילים להחליף ביניהם טרקטורונים. בשל כך, כך הסביר הנתבע, אין הוא יודע מראש מהו הטרקטורון שעליו ינהג כל משתתף, והאם ינהג לאורך כל הטיול על טרקטורון אחד. מצאתי שמדובר בהסבר סביר, התואם את אופיו של העסק, ולא בניסיון מרמה כלפי המבטחת. הנתבע העיד כי ככל שמתרחשת תאונה, הוא נוהג לרשום באופן מיידי על גב הטופס את פרטי הטרקטורון שהיה מעורב בתאונה ואת מיקום התאונה, כפי שעשה גם בענייננו. הנתבע פירט שברגע שנודע לו אודות התרחשותה של התאונה הוא יוצא למקום התאונה ובוחן האם יש צורך בפינוי הנוסע לבית החולים. כשהוא שב למשרד הוא ממלא על גב הטופס את מספר הטרקטורון שהיה מעורב בתאונה, שאותו ראה בזירת התאונה. הנתבע העיד שאת כל טפסי ההשכרה של טרקטורונים שהיו מעורבים בתאונות דרכים הוא שומר בקלסר המיועד לכך. כך עשה גם בענייננו, ולכן מצא בקלסר את נ/4 שבחלקו האחורי רשום מספרו של הטרקטורון המעורב בתאונה. הנתבע העיד כי הוא דיווח לבוחן התנועה אודות התאונה באופן מיידי. להנחתו לא היה טיפול בכך כיון שהתובע לא הגיש תלונה, אלא כעבור חודשים רבים. התובע פנה למשטרה רק כעבור מספר חודשים. מצאתי שיש לקבל את גרסתו של התובע שלפיה בתחילה לא ייחס חשיבות לפציעה, כיון שבעקבות בדיקה שנערכה לו בבית החולים יוספטל הוא שוחרר לדרכו. רק לאחר שהכאבים לא חלפו, כפי שסבר שיקרה, פנה לטיפול רפואי בבית החולים הדסה בירושלים, ומאוחר יותר אף הגיש תלונה למשטרה. התובע העיד שלאחר התאונה הוא דרך על רגלו והלך באיטיות. התרשמתי כי בשל טיבה של הפגיעה והתנהלותו לאחריה, כמו גם השחרור מבית החולים, לא הוזמנה משטרה למקום באופן מיידי, ולא הוגשה תלונה במועד סמוך לתאונה. מעיון בקלסר שהציג בפני הנתבע (ושמסמכים ממנו הוצגו כ- נ/8), עולה כי קיים בקלסר תיעוד מסודר אודות תאונות הדרכים שאירעו בעסק. אף שהתיעוד אינו אחיד, לעיתים לא קיימת תרשומת על גבי הטופס, לעיתים מצורף טופס של המשטרה, לעיתים מצורף לתרשומת מכתב מאת הנפגע, קיים בקלסר סדר המעיד על שיטתיות ועל אמינותו של התיעוד. לא מצאתי כל מקום לקבל את טענותיה של המבטחת על כך שהתאונה אירעה בטרקטורון אחר, שלא היה מבוטח. טענתה זו של המבטחת הייתה מבוססת על סברות בלי מבוססות. למבטחת לא היה כל מקור ידיעה לכך שטרקטורון אחר היה מעורב בתאונה, וטענתה בהקשר זה הייתה מבוססת על סברה שלפיה לא כל הטרקטורונים שבשימוש להשכרה היו מבוטחים. את גרסתה ביקשה לבסס מצד אחד על העדר ציון מספר הטרקטורון בטופס ההשכרה, ואולם כפי שציינתי, ניתן לכך הסבר סביר. מצד שני ניסתה המבטחת להיבנות מרישומיה וטענה שאף שהופקו פוליסות לטרקטורונים, לא כולן שולמו. כפי שהוברר במהלך החקירה הנגדית של העדה מטעמה של המבטחת, לא היה יסוד להנחתה זו של המבטחת, שכן ברישומיה של המבטחת נמצאה כפילות לגבי הטרקטורונים שמקורה בהפקה כפולה של פוליסות לאותה תקופה, כך שלגבי פוליסה אחת נרשם שהיא שולמה, ולגבי האחרת שלא שולמה. (ספק האם היו קיימים בידי העדה מלוא הפרטים הרלוונטיים שכן במהלך החקירה הנגדית שביצעה התברר כי את הנתונים שסקרה בתצהירה בדקה לקראת דיונים בתביעה בגין תאונה אחרת, שאירעה ביום 23.6.03, ועל כן נבדקו פוליסות שנערכו בשנה שקדמה לתאונה המאוחרת יותר, ולא בשנה שקדמה לתאונה נושא תיק זה). הדבר היחיד שניתן ללמוד מהרישום האמור שעליו התבססה העדה היה שלא היה תשלום כפול של פוליסות לגבי הטרקטורונים, ושכל הטרקטורונים של הנתבע, 6 במספר, היו מבוטחים. עדותה של העדה נסתרה במהלך החקירה הנגדית ולא ניתן היה לבסס ממצאים כלשהם הרלוונטיים לתביעה זו על עדותה. גם עדותו של החוקר מטעם המבטחת הייתה עדות סברה. החוקר לא צילם במועד ביקורו בעסק את נ/4 אף שאילו היה מצלם את המסמך ניתן היה לדעת האם באותו מועד היה רשום על גביו מספר הטרקטורון). במהלך חקירתו הנגדית ביקש ללמוד מעצם התנהלותה של התביעה שהמספר לא היה רשום על גבי נ/4 במועד ביקורו, ועל כן השיב שאילו היה המספר רשום "הדיון הזה לא היה מתקיים". קשה עד מאוד לייחס משקל כלשהו לדברים אלו, שכן כאמור מדובר בעדות סברה מגמתית. דומה כי לכל היותר אילו היה בידיו צילום לא הייתה התביעה מתנהלת. במהלך עדותו השיב החוקר כי הוא לא גבה מהנתבע עדות בכתב וכי אינו זוכר מהן השאלות ששאל אותו. לאורך כל חקירתו היה ברור שאין באפשרותו לזכור את פרטי החקירה אשר התנהל כ- 7 שנים לפני עדותו. במהלך חקירתו לא היו בפניו ממצאיו, וכפי שהשיב במהלך חקירתו הנגדית, גם בעת שנערך התצהיר לא עמדו בפניו הממצאים עצמם אלא דוח החקירה בלבד, שלא הוא חתום עליו. ככלל עדותו של חוקר חייבת להתבסס על ראיות, ולא על עיבוד הראיות בדוח החקירה שיתכן והוא מעוות את המציאות. אין להוציא מכלל אפשרות שבמצב דברים זה יתכן שהחוקר מסתיר ממצאים שאינם נוחים לו. ואכן, עולה מעדותו של החוקר שהוא צילם תצלומים במהלך ביקורו במקום ואולם הם לא צורפו לתצהירו. החוקר צירף לתצהירו גם תצהיר שערך לצורך הליך משפטי אחר, שאינו רלוונטי לענייננו וקשה לבסס עליו ממצאים כלשהם. גם אם נתייחס לפרטי עדות של החוקר, אין בעדותו כדי לתמוך בטענותיה של המבטחת. אמנם החוקר טען בתצהירו שבסככה שבמקום העסק ראה טרקטורונים ללא מספר רישוי, ואולם על פי הסברו של הנתבע, הוא רכש מספר טרקטורונים ישנים לפירוק כמקור לחלפים, או שתיקן עבור אנשים שונים טרקטורונים פגומים. החוקר השיב שאינו יודע האם הטרקטורונים שראה היו פעילים או לא. החוקר לא ידע להשיב בוודאות האם טרקטורונים שראה מסתובבים ללא מספר רישוי היו דווקא של הנתבע, או של עסקים אחרים. כן אישר שלא ראה במו עיניו לקוחות עושים שימוש בטרקטורון לא מבוטח. החוקר טען שנאמר לו על ידי בעליו הקודם של העסק, שלפיו נהוג לבטח 6 עד 7 טרקטורונים, ואולם לא ברור האם הדברים נאמרו לו על ידי הנתבע, ובכל מקרה אין אסמכתא לאמירה זו אף לא קיימת וודאות שיש לכך נפקות לעניין התאונה נושא התביעה. לסיכום שאלת האחריות מצאתי שיש לקבוע כי לא עלה בידה של המבטחת להוכיח שהטרקטורון שפרטיו מוזכרים בכתב התביעה לא היה מעורב בתאונה, או שהיה זה טרקטורון אחר שלא היה מבוטח, אף לא שהנתבע השכיר טרקטורונים לא מבוטחים. אשר על כן מצאתי שיש לקבוע כי המבטחת אחראית לנזקיו של התובע. הנזק הנכות הרפואית לשם בחינת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה מונה פרופ' רמי מושיוב כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה,. בחוות דעתו מיום 18.4.10, סקר את ממצאי בדיקתו, את ממצאי בדיקות העזר שעמדו לפניו, ואת תלונות התובע. אשר לנסיבות התאונה ציין כי התובע נפצע ונחבל בתאונת דרכים כנהג טרקטורון שהתנגש בטרקטורון אחר והתהפך. החבלה התרכזה, לדברי התובע, בברך ימין. מזירת התאונה פונה התובע מידית לבית חולים יוספטל. לפי רישומי בית החולים נחבל התובע בברך ימין. בצילומים שצולמו בבית החולים לא נצפתה חבלה גרמית. הומלץ על מנוחה ומשככי כאבים. המומחה ציין בחוות דעתו שהכאבים המשיכו ולוו בהגבלות תפקוד ותנועה. ביום 8.2.04 בוצע ניתוח ארתרוסקופי שהדגים קרע של המניסקוס הלטרלי וקרע חלקי של רצועה צולבת קדמית. בהמשך טופל התובע במסגרת פיזיותרפיה. אשר לתלונות התובע פירט המומחה כאבים בברך ימין, המתגברים בכיפוף, בישיבה ממושכת, בעמידה ממושכת, בפעילות פיזית, בשינויי מזג האוויר. התובע נזקק לתומך ברך בקביעות - בשל תחושת אי יציבות ברך ימין. בשל מצבו חדל התובע מפעילות ספורטיבית. בבדיקת הלך התובע ללא צליעה, ואולם נצפה דלדול שרירים ברגל ימין. המומחה מצא שאין הגבלת תנועות בברך ימין, ומופקת רגישות על פני המשטח המפרקי הלטרלי וכן רגישות פטלו-פמורלית. המבחנים המיניסקיאליים שליליים. מבחן השחיקה חיובי. מופקות קרפיטציות עדינות בהנעת הברך. הברך יציבה ומבחני לחמן, מגירה ופיבוט-שיפט תקינים. אין נוזל תוך מפרקי בכמות מוגברת. לתובע נערכו 2 בדיקות עזר: מיפוי עצמות מיום 6.11.03, שהדגים קליטת יתר באזור המניסקוס הלטרלי בברך ימין ובראש הפיבולה משמאל; ומיפוי עצמות מיום 13.3.11, שהדגים קליטת יתר פתולוגית במדור הלטרלי של ברך ימין. בפרק של הדיון והמסקנות קבע המומחה כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי פרט 35(1)ב' או פרט 48(2)א'(IV) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. המומחה ציין בחוות דעתו כי התובע לא סבל בעברו מבעיות בברך ימין. לאחר התאונה שהה התובע בחופשת מחלה מיום התאונה ועד ליום 14.4.03, סביר לקבוע שבמהלך תקופה זו הייתה נכותו הזמנית בשיעור 100%. ביום 13.8.12 השיב המומחה על שאלות ההבהרה של ב"כ של המבטחת מיום 17.7.12. בתשובותיו הבהיר כי המסמך שצירף ב"כ המבטחת מתעד כאב בברך ימין ונפיחות רקמות רכות ביום 28.6.00, וכי "מדובר על אירוע בודד של כאבים בברך ימין כ-13 שנים לפני התאונה הנידונה. אני עדיין סבור שהנכות בברך ימין נובעת במלואה מהתאונה הנידונה.". המבטחת טענה בסיכומיה כי יש להעמיד את נכותו הרפואית של התובע על שיעור של 5%. לטענתה, מאז התאונה ולמשך תקופה ארוכה לא סבל התובע מכל בעיה בברכו, ויתרה מכך, עברו חודשים רבים מיום תלונתו הראשונה על כאבי הברך ועד לקבלת הטיפול הרפואי. עוד טענה המבטחת כי מהמסכים הרפואיים שצורפו לתיק עולה שגם לאחר שכבר פנה התובע לטיפול רפואי הוא לא התייצב להמשך טיפולים שנקבעו לו, ולא פנה לקבל כל טיפול רפואי בגין הפגיעה הנטענת משך תקופות ארוכות במיוחד, וכי נכותו כפי שנקבעה על ידי המומחה אינה עולה בקנה אחד עם העובדות המתבררות בדיעבד. לא מצאתי שיש לקבל את טענות המבטחת. המומחה הסביר בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה את מסקנתו לעניין שיעור הנכות. הקביעות מבוססות על ממצאיו והמסמכים הרפואיים, כמו גם על בדיקות העזר, ועל כן לא מצאתי שיש מקום לסטות מקביעותיו. לפיכך יש לקבוע שנכותו של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור של 10%. הנכות התפקודית לטענת התובע, עולה נכותו התפקודית על הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחה וזאת בהתחשב בגילו, במהות הפגיעה, בהיעדר השכלה , ובהתחשב בכך שעובר לתאונה עבד התובע כעובד בניין- עבודה הדורשת מאמץ פיזי, עלייה וירידה, מאמץ לרגליים, הרמת משאות, טיפוס על פיגומים בגבהים והליכה מרובה. עוד טען התובע כי כושר ההשתכרות שלו קטן באופן משמעותי, עם נכות בברך לא יעלה על הדעת שהתובע ישתלב בעבודה סדירה ולאורך זמן, במיוחד לאור העובדה של היעדר השכלה כלשהי. לפיכך יש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 15%. הנתבעת 1 טענה בסיכומיה כי לנכות שנקבעה לתובע בגין התאונה אין כל משמעות תפקודית. אופי פגיעתו של התובע , לרבות שיעור הנכות, הוא מהסוג שמאפשר לו לעבוד באופן מלא במגוון עבודות - ואף באותן עבודות שטען כי עבד בהן לפני קרות התאונה. עוד טענה המבטחת כי טענות התובע לעניין כישוריו בתחום הכדורגל לא נתמכו בראיה כלשהי. הנחת העבודה המקובלת הינה כי הנכות האורתופדית משקפת גם את הנכות התפקודית. (ראו לעניין זה למשל את פסק הדין של כב' המשנה לנשיאה, א' ריבלין (כתוארו אז), בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3) 792) לא מצאתי שיש לסטות בענייננו מהנחה זו. יחד עם זאת, לא הובאו כל נתונים שיש בהם כדי להצביע על עילה לקביעת נכות תפקודית בשיעור גבוה מהנכות הרפואית, שכן ניתן להבין מעדותו של התובע שמאז התאונה עלה בידו להשתלב בעבודות שונות, ובעת עדותו עבד מזה כ-7 חודשים בתחום האלומיניום. התובע לא הוכיח כי עובר לתאונה היו לו הכנסות מספורט אשר נגדעו בעקבות התאונה, ולא עלה בידו להוכיח נכות תפקודית גבוהה מהרפואית. אשר על כן, מצאתי כאמור שיש לקבוע ששיעור נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה הינו 10%. נזק בלתי ממוני התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה בסכום של 24,000 ₪ במעוגל. הפסד ההשתכרות בעבר התובע פירט בסיכומיו כי הוא שהה תקופה ארוכה באי כושר, והפנה לכך שלפי חוות דעתו של המומחה הייתה לו נכות זמנית בשיעור 100% למשך כחודש ימים. לטענתו אף לאחר מכן המשיך להיות באי כושר לסירוגין. לפיכך טען שיש לפצותו בראש נזק זה בסך של 50,000 ₪ . במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע כי לפני התאונה עבד בניקיון, וקודם לכן עבד בשיפוצים כמו כן שיחק במועדון הספורט בית חנינה השייך לעירייה. הוא שיחק כדורגל כשחקן ראשי, משחקי כוח, משיכה בחבל וכדורסל. במהלך עדותו הגיש תלוש משכורת יחיד מהחודש שקדם לתאונה, המעיד על כך שאת עבודתו בניקיון החל ביום 1.9.02, וששכרו בחודש שקדם לתאונה עמד על 2,919 ₪. על פי עדותו, לאחר התאונה הורה לו הרופא להפסיק לשחק. לאחר התאונה עבר ממקום עבודה אחד לשני, ואולם הוא התקשה להתמיד בעבודה בגלל קשייו הבריאותיים. במועד עדותו בפני עבד בחברת אלומיניום במשך תקופה בת כ- 7 חודשים. לדבריו עומדת הכנסתו על סכום של בין 4,500 ₪ לכ- 5,000 ₪ בחודש, ואולם אף שלפי עדותו הוא מקבל תלושי שכר, במהלך עדותו נמנע מלהגישם. המבטחת טענה כי התובע לא הוכיח שהפסיד ימי עבודה או שהשתכר בתקופה זו ולכן אין לפצותו בראש נזק זה. עוד הוסיפה המבטחת כי אם יחליט בית המשפט לפצותו בראש נזק זה אזי לא יעלה הסכום על סך של 1,000 ₪ . כפי שנקבע לא אחת, הפסד הכנסות בעבר טעון הוכחה. בענייננו לא מצאתי שעלה בידי התובע להוכיח הפסדי שכר בעבר. התובע לא הגיש תלושי שכר או ראיות אחרות באשר להפסדים שהיו לו, כגון עדות מצד מעבידיו. מעדותו ניתן להתרשם שגם לפני התאונה עבד בעבודות מזדמנות. אמנם לאור פציעתו כפי שהיא מתוארת בחוות הדעת של המומחה, לאור הארתרוסקופיה שעבר, ולאור מגבלותיו, ניתן היה להניח שלאחר התאונה נעדר התובע מעבודתו, ואולם אין לשלול אפשרות שבמהלך תקופת אי הכושר הוא קיבל שכר ממעבידו. משלא הוכחו הפסדי שכר לא מצאתי שיש לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בראש נזק זה. גריעה מכושר השתכרות בסיכומיו טען התובע שיש לפצותו בסכום של 172,856 ₪ בגין הגריעה מכושר ההשתכרות, על יסוד בסיס שכר של 4,300 ₪, נכות התפקודית בשיעור של 15%, והנחת עבודה עד כגיל 70. לטענת המבטחת לא הוכיח התובע מהו שכרו, אין כל השלכה תפקודית לנכותו, ועל כן אין מקום לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה. אף שהתובע לא הביא ראיות כלשהן אודות שכרו, מצאתי שיש לאמץ את הצעתו לקבוע את בסיס השכר לפי 4,300 ₪, המקביל לשכר הממוצע במשק. עולה מעדותו של התובע שלאחר התאונה הוא עבד בעבודות מזדמנות, ואולם התרשמתי שבשל טיבה של נכותו מחד, והעדר השכלה מאידך, קיים חשש שלא יהיה באפשרותו להתמיד בעבודתו, ועל כן מצאתי שיש לקבוע פיצוי בראש נזק זה בסכום של 54,000 ₪, המקביל בקירוב למחצית תחשיב אקטוארי (בהנחת עבודה עד גיל 67. עזרת הזולת התובע עתר בסיכומיו לפיצוי גלובלי בסכום של 50,000 ₪ בראש נזק זה. המבטחת טענה שהתובע לא הוכיח שהוא נזקק לעזרה כלשהי. בשים לב לנכות, לתקופת אי הכושר שקבע המומחה, לניתוח שעבר. מצאתי שיש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה בסכום של 10,000 ₪ לעבר ולעתיד . הוצאות התובע עתר להוצאות עבור נסיעות לעבר ולעתיד בסכום גלובלי של 20,000 ₪, ועבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך של 10,000 ₪. המבטחת טענה מנגד כי לא הוכחו הוצאות כלשהן. לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות מצאתי שיש לפסוק פיצוי בסכום של 5,000 ₪, המביא בחשבון הוצאות רפואיות והוצאות ניידות כאחד, לעבר ולעתיד. סיכום אני מקבלת את התביעה נגד המבטחת ודוחה את התביעה נגד הנתבע ונגד קרנית, כמו כן אני דוחה הודעות לצד שלישי. המבטחת תשלם לתובע פיצוי בסכום של 93,000 ₪. כמו כן תשלם המבטחת לתובע את הוצאותיו בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21%. המבטחת תשלם לנתבע ולקרנית את הוצאותיהם, וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪ כל אחד. טרקטורוןתאונת דרכים