מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה בחתונה: רקע עובדות שאינן במחלוקת 1. ביום 26.3.08 התקיימה חתונתם של הלנה ושאול X באולם אירועים המנוהל על ידי הנתבעת 1 [להלן - "החתן" או "X" ו"האולם" או "הנתבעת / ות"]. זאת לדעת, הנתבעת משכירה למזמינים את האולם כ"חלל ריק" והם אילו שדואגים לעיצוב האירוע בדרך של התקשרות ישירה עם נותני שירותים, לרבות שירותי עיצוב, חיצוניים. הנתבעת מצידה מתנה את ההתקשרות עם נותני שירותים במתן הסכמתה ולפי שיקול דעתה. היא מציעה למזמינים רשימה של נותני שירותים שכבר אושרו על ידה, אם כי אינה מחייבת לבחור דווקא באחד מהם. 2. בהתאם, התקשרו X עם האולם ב"הסכם הזמנה" מיום 17.12.07. האולם המציא להם אותה רשימה של נותני שירותים מאושרים וX בחרו מתוכה בחברת העיצוב יוניק דיזיין בע"מ [להלן - "יוניק"] והתקשרו עימה לשם עיצוב החתונה. המסמך היחיד המלמד על התקשרות זו הוא "הצעת מחיר" מיום 9.12.07 "מעודכן: 9.3.08" [להלן - הצעת יוניק"]. מבחינת X והאולם אכן נבחרה יוניק לעצב את החתונה לכל דבר ועניין. 3. ובכן בהגיע ערב ה - 26.3.08, החתונה יצאה במז"ט לדרכה והמוזמנים זרמו לאולם ובתוכו וביניהם גם התובע, גיסו של אבי החתן ומכרו מר מוחמד ג'בארין [להלן - "ג'בארין"]. האחראי על ההתנהלות מטעם האולם היה מנהל אירוע בשם "ירון". 4. מכאן ואילך נטושות בין הצדדים מחלוקות קיצוניות ומרובות. מה שאינו במחלוקת הוא כי בחלוף זמן מהחתונה, התקבל אצל הנתבעת מכתב דרישה ובו מתוארת תאונה שאירעה לתובע במהלך החתונה [להלן - "התאונה"]. הנתבעת העבירה את הדרישה למבטחת שלה, נתבעת 2 [להלן - "מנורה"] והשתיים הכחישו את התאונה מכל וכל. 5. על כן הגיש התובע את תביעתו שלפניי. הנתבעות התגוננו ואף הוציאו הודעה לצד שלישי, ליוניק. יוניק התגוננה, הכחישה והוציאה הודעות נוספות לאמור עיצובים בע"מ ולנועם לוי. הללו לא התגוננו וניתנו נגדם פסקי דין בהיעדר הגנה. המחלוקות 6. המחלוקות בעיקרן עובדתיות וסבות על התאונה, גורמיה ונסיבותיה. אביא אותן תחילה כפי שעוצבו בתצהירי עדות ראשית: התובע הצהיר כי בעת שהסתובב בין המוזמנים שישבו בשולחנות אוכל ועל במה מוגבהת [להלן - "הבמה"], נפל מהקצה האחורי של הבמה אל מרווח נסתר ועמוק ונפגע בכתפו ובברכו. הוא לא ראה את קצה הבמה ואת המרווח שכן אילו היו מוסתרים על ידי וילונות. בנוסף לא היו גידור או שילוט אזהרה שיכולים היו למנוע את נפילתו או להתרות בו מפני המרווח. לאחר הנפילה ולאור קרבת המשפחה בינו לבין משפחת החתן, החליט שלא להתפנות לטיפול רפואי. כעבור כ - 10 עד 15 דקות, ניגש למנהל האירוע וסיפר לו על התאונה. באותה עת ישב ליד אותו מנהל, אדם, ככל הנראה אחד מבעלי האולם ושמע את סיפורו. לאחר החתונה נסע לביתו, סבל במהלך הלילה מכאבים, פנה למחרת לרופאת המשפחה שלו, זו הפנתה אותו לחדר מיון בבי"ח בלינסון, שם אובחנו פגיעותיו. נשוב אל הפגיעות בהמשך. התובע צירף לתצהירו שתי תמונות: הראשונה, תמונה של הבמה שצולמה לדבריו על ידי צלם החתונה ואשר נמסרה לו על ידי בעלי השמחה. השנייה, תמונה שהוא עצמו צילם, כאשר הוזמן לאירוע נוסף באולם וביום 20.9.10. הוא מצביע על במה דומה שהוצבה באולם, אך הפעם עם מעקה באזור הוילונות. 7. האולם מכחיש את אירוע התאונה. מנהלו השכיר, מר יהודה בן שטרית [להלן - "בן שטרית"] הצהיר כי לא נמסר לו או לבעלי האולם בזמן אמת על "האירוע". הדבר נודע להם לראשונה כשנה לאחר מכן עם קבלת מכתב דרישה. עם קבלת המכתב כי בעקבות מכתב הדרישה, הופתע כיצד לא הובא הדבר לידיעתו או לידיעת הצוות בזמן אמת או בסמוך לכך. לדבריו תחקר את צוות האולם, אך איש מהם לא הכיר ולא שמע על האירוע. סרט אבטחה מאותו יום של החתונה, לא נשמר. ועוד הצהיר כי מדיניות האולם היא ברגע שקורה מקרה בו נפגע אדם, לתת טיפול רפואי לנפגע, למלא דו"ח תאונה, להודיע לחברת הביטוח ולשמור את סרט האבטחה [ממנו ניתן לעיתים לראות כיצד אירעה הנפילה]. אשר לתמונות שהגיש התובע, הוא הצהיר שהועברו אליו תמונות שחורות בלתי קריאות ולא הועברו אליו תמונות צבע. על כן הוא מסביר שלא יוכל להתייחס לטענות התובע בעניין זה. הוא מוסיף כי תמונות משנת 2010 אינן רלוונטיות שכן האולם מושכר כ"חלל ריק" המעוצב מאירוע לאירוע מחדש. 8. יוניק לא הגישה תצהירים ולא זימנה עדים מטעמה. היא מצטרפת לטענות האולם בחזית בינו לבין התובע. 9. במידה שתיקבע אחריות האולם, האם הוכיחו האולם ויוניק כי יש לייחס לתובע אשם תורם: לטענת האולם "יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור ניכר". סתם ולא פירש. לטענת התובע אין ולא הוכח אשם תורם מצידו שכן מדובר במפגע נסתר. 10. מחלוקות נוספות עוסקות ביחסים בין האולם לבין יוניק: האולם טוען כי יוניק היא שהקימה את הבמה או הייתה אחראית על כך מעצם מתן שירותי עיצוב וזאת לבעלי השמחה ושוב, ללא מעורבות האולם. יוניק לא הגישה תצהיר מטעמה ולא זימנה עדים. היא מיוצגת על ידי באת כוח מטעם המבטחת שלה, הראל חברה לביטוח בע"מ [להלן - "הראל"] [עמ' 52]. לטענתה לא הוכיח האולם שהיא זו שהקימה את הבמה, שכן הצעת יוניק אינה עוסקת כלל בבמה או בבמות, יתר העדים לא העידו שיוניק הקימה את הבמה וטענות ב"כ הנתבעות לגבי תליית הוילון הינן בגדר הרחבת חזית אסורה שבאה לראשונה בסיכומיה. טענות נוספות במישור זה עוסקות בחלוקת האחריות ביחסים הפנימיים בין הנתבעות לבין יוניק. הטענות הועלו באופן סתמי ואיני רואה לפרטן כאן. 11. ב"כ יוניק טענה בסיכומיה שיוניק לא שיתפה עימה פעולה בניהול המשפט ועל כן עומדת לה כלפי יתר הצדדים כל טענה העומדת לה כלפי יוניק, לפי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - . 1981 [להלן - "חוק חוזה הביטוח"]. המשמעות הינה כמובן הפחתת פיצוי או שיפוי לפי סימן ה' לחוק. ב"כ התובע וב"כ הנתבעות התנגדו מן הטעם שהטענה עלתה לראשונה בסיכומים. 12. קיימות מחלוקות שגורות בעניין הנזק ואפרטן בהמשך ולפי הצורך. הראיות 13. מטעם התובע הצהירו והעידו הוא וג'בארין, הוגשו מוצגים ובכללם התמונות. 14. הנתבעות הסתפקו בתצהיר ובהעדת בן שטרית ובצירוף תיק מוצגים. 15. יוניק הסתפקה בהגשת הצעתה לX. דיון התאונה - ממצאים עובדתיים 16. התובע חזר בחקירתו על גרסתו. גרסתו לא נותרה לבדה אלא נתמכה בעדותו המרשימה והקוהרנטית של ג'בארין. ג'בארין הצהיר כי התארח עם משפחתו בחתונה והם התמקמו בחלק האחורי של רחבת השולחנות [היא הבמה, י.ה.], בסמוך לוילונות שירדו מגובה. בעת שכבר ישבו בשולחנם, עבר התובע אותו הוא מכיר אישית, בין השולחנות, כדי לברך את האורחים ואז נפל לפתע ליד הוילון ובסמוך לשולחנות. מיד קמו לעזור לתובע לקום ורק אז התברר שבין הוילונות לבין קצה הבמה היה הפרש גובה שלא ניתן היה להבחין בו והתובע למעשה נפל ממנו מגובה. עד לאותו רגע לא ידעו ג'בארין והמסובים שם, כי הם יושבים סנטימטרים ספורים מקצה הבמה וכי כל תזוזה אחורה עם הכסא הייתה יכולה להביא לנפילה ולאסון נוסף. הוא מוסיף כי לאחר התאונה, מלצרית שהגיעה לשולחן סמוך, כמעט נפלה אף היא באותו מרווח. 17. ג'בארין נחקר ארוכות על ידי ב"כ הנתבעות. הוא הסביר שהתובע עלה על הבמה "יציע עם 3 מדרגות" כדי לכבד את ג'בארין ומשפחתו, שהתובע היה בקרבתו ומאחוריו לאחר שעלה על הבמה ושהתובע היה צמוד לדופן הימני שלו, לא בדיוק מאחוריו אלא בזווית. הוא אישר שלפני שהתיישב עם משפחתו בשולחן עגול, הזיז את כיסאו כ - 20 ס"מ והתיישב במרכז השולחן כשגבו אל הוילון. הוא הדגים זאת על התמונה שהגיש התובע. 18. לשאלת בית המשפט מסר השתלשלות דברים הגיונית המשתלבת עם מיצוב הבמה, מיקום וצורת הישיבה והשולחנות: "מסמן חץ היכן שאני ישבתי. התובע שבא לכבד אותנו, עלה ועבר את השולחן הזה, בא על ידי, עבר בין 2 שולחנות והגיע לשולחן שלנו, עמד קצת מאחוריי, אבל בזוית, ואז רצה לזוז, "כנראה זז יותר מדי" [עמ' 12]. ג'בארין אף ידע לתאר את אופן נפילתו של התובע "לא נפל מלא לאחור, אלא במפולת, רגל ונפל על שאר הגוף" [עמ' 13]. 19. בהמשך דבק בגרסתו שהוילון היה "צמוד דופן לבמה .. בצבע אפור, לא כהה כהה, אלא סילבר - אפרפר". לשאלה תמוהה משהו של ב"כ הנתבעות: "האם אפשר היה לחוש או לדעת מה יש מאחורי הוילון?" השיב תשובה הגיונית: "מה יכול להיות אחרי וילון, לפי דעתי צריך להיות חלון זכוכית. ההיגיון אומר לי חלון זכוכית. וילונות שמים אחרי". מובן שאין טעם לשאול עד ראיה על אפשרותו לחוש או לדעת מה יש מאחורי הוילון. מעבר לכך, דווקא תשובתו הספונטאנית על תחושתו לגבי מצב הדברים הנכון והצפוי, מחזקת, אף מסייעת לגרסת התובע ומלמדת יותר מכל על מימד ההפתעה, הסכנה הלא - צפויה ועל הגורם לתאונה. וכך הסביר לבית המשפט: "למעשה הוילון נועד להסתיר שיפוצים שעשו, אבל הוא הגיע עד לקצה הדופן של הבמה. בין הקצה הזה לבין הקיר שעליו היה החלון היה מרווח ולמרווח הזה נפל התובע" [עמ' 13]. 20. ג'בארין הגם שהוא מכיר את התובע, אינו בעל עניין בתוצאות התביעה. הפרטים שמסר והתהליך שתיאר מלמדים שאכן היה עד ראיה לתאונה וכי התאונה אכן התרחשה כפי תיאורו. דבריו משתלבים עם תשובות התובע לב"כ הנתבעות: "היה רווח בין השולחנות לוילונות ופתאום הרגשתי את עצמי למטה" . לשאלה מה היה מאחורי הוילון כאשר נפל, האם היה שם קיר? השיב : "רצפה ... [סימן על גבי התמונה הראשונה את איזור נפילתו ביחס למקום ישיבת ג'בארין, סימן גם על גבי ההגדלה של התמונה הראשונה, נ/1] ... אני נפלתי לתוך הפיר הזה ברווח שהיה בין השולחן לוילונות, שלא ראיתי אותו בכלל". לשאלה מה היה מאחורי הוילון, קיר, זכוכית, מה? השיב : "אם אני זוכר טוב, זכוכית, נפלתי על כל האיזור שם, כל מה שעל הרצפה או הקיר והזכוכית שהיו שם, אני הייתי בהלם מהמכה. לא זוכר אם זה היה קיר או זכוכית" [עמ' 18]. 21. ב"כ הנתבעות מוצאת סתירות בין עדות התובע לעדות ג'בארין: לדבריה, התובע וג'בארין סימנו מקומות שונים על גבי התמונות [התמונה הראשונה והגדלתה נ/1], הן לגבי מקום ישיבת ג'בארין והן לגבי מקום נפילת התובע. ביחס למקום ישיבת ג'בארין. לטעמי מדובר בזוטי זוטות, אם בכלל. שתי התמונות מציגות שורה של שולחנות זהים, בצורה ובעיצוב, המסודרים על במה הבנויה בצורה מעין קשתית. מאחורי שורת השולחנות תלוי וילון בכמה גוונים [אולי השתקפויות אור שונות]. גם אם התובע סימן X מאחורי שולחן שכן לשולחן עליו סימן ג'בארין את ה - X "שלו", מדובר ביחס לזירה במיקום קרוב ביותר, הוא ודאי זהה בשני הסימונים ביחס לבמה, לשורת השולחנות ולוילון. סתירה נוספת מצאה ב"כ הנתבעות בין סעיף 3 לתצהיר ג'בארין לבין עדותו. שבתצהיר כתב שהתובע נפל כאשר עבר בין השולחנות על מנת לברך את האורחים ואילו בעדותו מסר שהתובע נפל כאשר הסתובב בכל השולחנות שנשמרו למשפחה ולאורחים ונפל כאשר הגיע לשולחן של ג'בארין ומאחוריו. איני רואה כל סתירה בין הדברים. עדויות התובע וג'בארין מלמדות שהתובע היה במהלך של ברכות ליושבי השולחנות, גם ג'בארין היה בין יושבים אלו. התובע נפל כשהיה ממוקם לצידו הימני של ג'בארין, בזוית מאחוריו, כלומר, לצידו. תוך כדי כך, היה התובע במעבר בין השולחנות. 22. לא מצאתי השלכה להבדלים במימדי המרווח, אותם העריך התובע ב - 20 - 40 ס"מ ואילו ג'בארין, ב - 70 עד 80 ס"מ. אכן התובע רחב גוף וספק אם יכול היה להשתרע לאחר נפילתו, בכל מימדי גופו, במרווח בן 40 ס"מ. אך התובע העיד על עצמו כי היה בהלם ואינו זוכר את צורת נפילתו. קשה לצפות ממנו שיתעשת ויצא למדוד את מימדי המרווח, שמא בעתיד יישאל עליהם בחקירה נגדית. גם בעניין זה אמינה עלי עדותו של ג'בארין. משכך, סביר והגיוני בעיניי כי התובע לכל היותר טעה או לא דייק במימדי המרווח. 23. ב"כ הנתבעות מצאה לשיטתה סתירות ואי דיוקים רבים נוספים. לאור רמת ההנמקה הנדרשת בימים אילו מבית המשפט הקובע ממצאים עובדתיים, נמשיך במסע לגילוי הסתירות ונתמודד עם כל אחת מהטענות, הנוקדניות והמדוקדקות. זאת על אף שהנתבעות לא הביאו תמונות אחרות של הזירה ואף לא העידו עדים רלוונטיים. התובע העיד כי צבע הוילון היה שחור בעוד ג'בארין העיד כי צבעו היה אפור. ב"כ הנתבעות הפנתה אותו לתמונה שהגיש ולדבריה הוילון צבעו לבן. אך התובע השיב שכך ראה את הוילון וכך הוא זוכר אותו [עמ' 18]. מהתמונה עולה כי חלקים מהוילון כהים יותר ואינם לבנים. הגיוני בעיניי שהוילון היה בצבע אפור או כך ראה אותו ג'בארין, עם או בלי תאורה, אלא שקשה לצפות מהתובע לזכור בעת נפילתו את צבע הוילון. בנוסף, לו רצה התובע לשקר, סביר שהיה משנן את פרטי התמונה ומתאים את עדותו אליה. גם כאן לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבעות. היא ממשיכה ומוציאה את דברי ג'בארין מהקשרם [סיכומיה בעמ' 46]. כפי שהבאתי לעיל, הוא נשאל על ידה מה חש או ידע לגבי המצוי מאחורי הוילון. תשובותיו התייחסו לשתי נקודות זמן שונות. הראשונה, מה העריך עובר לתאונה, שיש מאחורי הוילון לעומת מה הבין וראה לאחר מכן [עמ' 13]. ולשאלה מפורשת של ב"כ הנתבעות השיב : ""וילון צמוד לבמה. היה שטח ריק .... לא יודע מה היה מאחורי הוילון [הוילונות] היו צמודים לבמה שאנו ישבנו עליה. היה פתוח מהצד השני והיו חלונות, בין הקטע של הוילון לבין הקטע שעובדים בו, היה מרווח, לא יודע כמה ושם האיש נפל". ולבסוף בא הסברו שלטעמי, מסיר ספקות, ככל שהיו [ולא היו לטעמי] ו"סוגר פינות". הוא נשאל האם ראה שיש שם שיפוצים והשיב : "לא. נודע לי אחרי זה" [עמ' 14]. כעת ניתן כבר לקבוע ממצאים של ממש כאשר תשובותיו הספונטאניות של ג'בארין מספקות תרחיש הגיוני, מהודק שלא מותיר מקום רב לדמיון ואף לא להנחה ולו תיאורטית, אחרת: הבמה נבנתה כך שתותיר מרווח בין החלונות או קירות האולם לבינה. הסיבה לכך, הגם שנודעה לאחר התאונה, הייתה שבאותו מרווח התבצעו עבודות שיפוץ. על מנת להסתיר את העבודות ולעצב מראה אסתטי, "קודמו" הוילונות כך שיגלשו בצמוד לקצה הבמה ולא בצמוד לחלונות או לקירות האולם. וכך קיבלנו ב"חבילה אחת" מניע, הסבר וגורם לתאונה. אני דוחה בשתי ידיים את טענת ב"כ הנתבעות ולפיה מעיד ג'בארין על סמך התמונה ולא על סמך זיכרונו. מצאתי בעדותו סימני אמת ולמרבה האירוניה, סימנים אלו באו דווקא כתוצאה מהחקירה הנגדית. 24. כעת פנתה ב"כ הנתבעות לתקוף את מועד צילום התמונה. לטענתה לא הוכח שצולמה ביום התאונה שכן אינה נושאת תאריך. בהמשך הלינה על כך שהתובע לא ביקש תמונות ברורות וסרט וידאו מהחתונה עצמה. לא הראה האם יש שיפוע ורווחים [עמ' 47]. אך ב"כ הנתבעות אינה יכולה לטעון כנגד התמונה כמשקפת את יום התאונה לאור דברי העד מטעמה, מנהל האולם בן שטרית. לאחר שעיין בתמונה, לגרסתו, לראשונה בבית המשפט, נשאל : "ראית את התמונה הזו של האירוע?". הוא לא שלל שהתמונה משקפת את החתונה אלא השיב : "בדיעבד היא הראתה לי את זה היום. את התמונה הצבעונית" [עמ' 35]. בהמשך אישר שזכורות לו הבמות מהתמונות "הרבה פעמים בונים אותן" [עמ' 36]. ב"כ הנתבעות לא השלימה עם אישורו של בן שטרית אך נמנעה מלשאול אותו על כך בחקירה חוזרת. בסיכומיה העלתה לראשונה טענה לפיה הוטעה בן שטרית לחשוב שמדובר בתמונה מהאירוע עצמו, שכן הוא לא יכול לדעת מהיכן התמונה ולא הוא שהציג את התמונה בפני התובע. זוהי טענת סרק שלא היה מקום להעלות בסיכומים והיא נדחית. 25. התובע הוכיח לפיכך שהתמונה צולמה באולם, בחתונה ובמועד התאונה, גם אם טרם הושבת המוזמנים על הבמה. נפנה אל אופן תליית הוילון. ב"כ הנתבעות טוענת בסיכומיה [עמ' 47] שהמוטות עליהם תלויים הוילונות, הינם מוטות קבועים. היא אף מפנה לעמ' 39, ש' 3 - 5. אעיר במלוא הריסון ובכל הכבוד: באותו מקום מעיד בן שטרית מטעמה בדיוק ההיפך, שהמוט עליו תלוי הוילון אינו קבוע : "לא. מעצבים. הם לא מחוררים קירות. יש להם עמודים שהם שמים". הדבר מתיישב גם עם תצהירו ולפיו האולם משכיר "חלל ריק" וספקי השירותים השונים, להזמנת בעלי השמחה, הם שמעצבים אותו לצרכיהם. אף ניסיון זה נדחה. 26. והנה בפנייה חדה, מנסה ב"כ הנתבעות דווקא להסתמך על התמונה. היא מביאה בסיכומיה ניתוח עצמאי משלה, ניתוח שאינו מבוסס על עדות וראיה כלשהי: "רואים שהוילונות מתחילים בדלת, אפשר להבין שזו דלת כי רואים עץ דקל מאחורה, פתח דלת, על הקיר מעל הדלת, יש משקוף, והוילונות תלויים מתחת למשקוף, יש מוט שחור מתחת למשקוף, בתחילת התמונה, בסמיכות ובקרבת מקום לחלון, הדלת זה חלון. הכל פתוח. רואים שם עץ דקל. הוילון, רואים מהתמונה שהוילון אשר מתחיל להיות תלוי מתחת למשקוף הדלת, הוא עובר לאורך כל הקיר, כאשר הקיר מהתמונה עצמה של התובע רואים שיש חלקים שהם קיר, ויש חלקים שקופים שזה חלונות זכוכית" [עמ' 47 באמצע]. אקצר, לא מצאתי בתמונה את אשר מצאה בה ב"כ הנתבעות. ההנחה היא שגם בן שטרית לא מצא בה דברים אלו, שאחרת היה מעיד על כך. 27. נשוב למסע לבדיקת הסתירות. הסתירה הבאה שמצאה ב"כ הנתבעות היא בין תצהיר התובע לבין עדותו לגבי אופן ההודעה לאולם על התאונה. בתצהירו מסר שניגש למנהל האירוע וסיפר לו אודות האירוע ובאותו זמן ישב לידו כנראה אחד מבעלי האולם. ואילו בעדותו סיפר לראשונה שמנהל האירוע ירון הסתובב ותוך כדי כך ניגש אליו התובע וירון הלך איתו לבעל האולם ואז הוא דיבר איתו. אך גם כאן הוצאו דברים מהקשרם. התובע נשאל איפה היה מנהל האירוע והשיב "הסתובב כנראה באולם, בין האורחים". ואז נשאל היכן היה מנהל האירוע כשהתובע ניגש אליו והשיב : "באולם, בתוך האולם". הוא לא נשאל האם באותו רגע ישב מנהל האירוע או הסתובב. התובע נשאל איך ידע שזהו מנהל האירוע והשיב :"מכיר אותו, ראיתי אותו מסתובב שמה, סופר שולחנות ומנות" [עמ' 19]. הוא לא נשאל האם היכרות והסתובבות זו התרחשו לפני או אחרי התאונה. על פני הדברים לא הובהרה כאן סתירה של ממש. גם אם מדובר כאן בסתירה, ואיני סבורה כך, הרי אין זו סתירה הנוגעת לגרעין התאונה וממילא לא כל סתירה מצביעה על אי אמירת אמת. 28. וכאן אנו מגיעים לראיות ההגנה. עדותו של בן שטרית לא הרשימה. הוא חתם על תצהירו ב - 1.12.11. בתצהירו הלין על כך שלא הועברו לו תמונות בצבע והתמונות שצירף התובע "שחורות ולא קריאות". לדבריו לא ידע שיש כאלו ולא שאל את באת כוחו על כך [עמ' 32]. אם אכן לא שאל את באת כוחו, לא יכול היה לדעת שיש תמונות צבע. אך הוא לא הסביר מדוע לא שאל אותה על כך. 29. בתצהירו יצר בן שטרית רושם שחקר ללא לאות, לאחר שהתקבלה אצל האולם דרישת התובע בקשר לתאונה, על מנת לברר את הדברים. אך מסתבר שעוד לפני תחילת הדיון ועוד לפני שהתובע נקב בשמו של ירון כמנהל האירוע, הוא ידע שמדובר באותו ירון. הוא הסביר שירון הוא האחראי לפטרל מטעם האולם במהלך האירוע [עמ' 35] ולבדוק קיומם של מרווח או תקלה בטיחותית [עמ' 37]. אך בתצהירו לא פירט שתחקר גם את ירון בעניין זה. ובעדותו מתברר שאינו זוכר מה עשה ירון באותו ערב [שם]. מתברר שבניגוד לעדותו, הוא גם לא בדק אם קיים או לא קיים מרווח בין הקיר או החלון לבין הבמה, לפני התאונה. כשנשאל האם לשיטתו היה קיר מאחורי אותו וילון, השיב בחיוב : "בסוף הוילון יש קיר, אי אפשר ליפול, הספסל לא יכול ללכת אחרי הקיר. אחרי הבימה יש וילון, שצמוד לקיר" ולשאלה מפורשת של בית המשפט: "אני אומר שהבמה עצמה צמודה לקיר. בוודאי שבדקתי את זה". ואולם במשפט הבא הוא חוזר בו : "בזמן אמת לא בדקתי את זה. אנו לא מקימים את הבמות האלה" [עמ' 35]. מאחר שמוסכם כי הבמות מובאות, מורכבות ומפורקות על ידי נותני שירותי העיצוב ומאחר שהעד לא קיים בדיקות רלוונטיות בזמן אמת ולאחריו, הוא גם אינו יכול לשלול את גרסת התובע וג'בארין, שעמדה נוכח עיניו בעת שחתם על תצהירו. מעבר לנדרש, כשנשאל מדוע לא מסר בתצהירו שאין מרווח בין הקיר לבמה, "הסביר" זאת בכך שלא נשאל על הדבר [עמ' 36]. הסבר זה לא רק שאינו מסביר דבר, הוא מעורר רושם של התחמקות והסתרה. על כן מהרושם של בדיקה וחקירה כביכול, לפני ואחרי התאונה - לא נותר דבר. בתום חקירתו נשאל על ידי ב"כ יוניק, אם התובע אמר שנפל ברווח שבין הוילון לקיר, זה לא יכול להיות? והשיב : "מהיכרותי את הנושא זה לא יכול אבל - עושה תנועה עם הידיים. אני לא יודע" ואז נשאל למה לא יכול להיות ? והשיב: "כי צמוד לקיר" [עמ' 39]. בתשובתו זו ובהינתן הודאתו שלא בדק קונקרטית את זירת התאונה, לפניה ולאחריה, יש משום הודאה במקצת. 30. הנתבעות העידו גם את החתן X. תצהירו הקצר של X, שניתן לאחר הגשת תצהיר התובע, לרבות תיאורו על אופן השגת התמונה מ"בעלי השמחה", אינו שולל זאת. ניכר כי האמור בתצהיר מופנה למחלוקות ביחסי האולם עם יוניק. הוא נשאל על ידי באת כוח יוניק האם הוא מזהה את התמונה והשיב בשלילה. האם מכאן ניתן להסיק שהתמונה אינה משקפת את הבמה ואת זירת התאונה ביום החתונה וטרם הושבת המוזמנים על הבמה? התשובה שלילית. X הסביר היטב כיצד התארגנה הקמת הבמה, כי היוזמת לכך הייתה יוניק והיא הציעה לו את הבמה בחינם, על מנת שיסכים להתקנתה כבר במועד חתונתו, על מנת להקל ולזרז את ההקמה לצורך חתונה שנועדה להתקיים יום לאחר חתונתו [עמ' 30]. X אף העיד ספונטאנית שאמנם הוא עצמו היה באופוריה ביום החתונה, לא שמע ולא ראה את התאונה אבל הוא כן שמע על כך כמה ימים לאחר מכן מפי התובע. X לא הועיל לנתבעות בחזית שפתחו מול התובע. 31. ב"כ הנתבעות מלינה על כך שהתובע נמנע מהבאת עדים רלוונטיים, לא זימן את מנהל האירוע ירון אותו הכיר לפני כן, מסר את שמו של ירון לראשונה ביום הדיון. דעתי היא כי "הפוסל במומו פוסל". התובע ציין בסעיף 2.7 לתצהירו כי לאחר התאונה ניגש ל"מנהל האירוע" וסיפר לו על התאונה. האולם ובפרט בן שטרית, ידעו היטב מי ניהל את האירוע מטעמם באותו ערב, הם לא נזקקו לתובע שיספק להן את שם המנהל. וכך הטיחה ב"כ הנתבעות בתובע: "אני אומרת לך שירון לא ראה ולא ידע על התאונה שלך, מה תאמר על זה? " [התובע השיב שירון לא ראה את התאונה אבל ידע עליה כי התובע פנה אליו ישירות]. לשאלת בית המשפט השיבה ב"כ הנתבעות : "העד שלנו יהודה בן שטרית אמר לי היום כששאלתי אותו מי היה מנהל האירוע, הוא אמר לי שזה היה ירון" [עמ' 19 - 20]. יוצא שהנתבעות נמנעו מהבאתו לעדות של מנהל האירוע על אף שידעו כל העת את זהותו. ולא רק שידעו את זהותו, הן כביכול שמעו ממנו כי הוא שולל את גרסת התובע. עדותו של ירון הינה עדות חשובה קודם כל לנתבעות ובאה לקדם את האינטרס הישיר שלהן. על כן הן אלו שצריכות היו לזמנו ואי זימונו פועל נגדן. 32. תלונה נוספת בפי ב"כ הנתבעות והפעם על ב"כ התובע, שהפתיע את בן שטרית בהגשת תכתובות שערך ב"כ התובע עם הנתבעות לרבות תשובה של מנורה למכתבו, בתאריכים 14.8.08, 12.9.08 ו - 18.9.08. זאת על מנת להפריך את סעיף 2 לתצהירו בו הצהיר בן שטרית שלנתבעות נודע על ה"אירוע" רק כשנה לאחר התרחשותו ועם קבלת מכתב דרישה [עמ' 33 - 34]. על אף התנגדותה של ב"כ הנתבעות, התרתי לב"כ התובע לעמת את בן שטרית עם התכתובות. הטעם לכך פשוט - אמנם התכתובות לא גולו בתצהיר גילוי מסמכים, אך הדעת נותנת שמנורה והאולם, המבוטח אצלה, לא יכולים להיות מופתעים ממכתבים שיצאו תחת ידם שלהם ולמעשה, הם אלו שהיו צריכים לגלותם. הם ודאי לא היו צריכים להגיש תצהיר שאינו מדייק באשר למועד בו נודע להם לראשונה על דרישת התובע. וכך אכן התברר מתשובת בן שטרית, בעמ' 34: הוא אישר שמספר הפקס המופיע עליהם הינו מספר הפקס של האולם ולבסוף אישר גם שקיבל את המכתבים הללו והדבר אירע כ - 5 חודשים לאחר התאונה. התנהלות זו, גם אם בשוליים, אינה מוסיפה אמינות לעדות בן שטרית, שלא לומר לעמדת הנתבעות. ניתן להוסיף ולחטט בראיות ובהתנהלות הנתבעות. דומני שהעניין מוצה. התמונה המתקבלת ברורה למדי: התובע עמד בנטלי ההוכחה, השכנוע והבאת ראיות. הנתבעות כמו גם יוניק לא התחילו להביא ראיות לסתור את ראיות התובע. התנהלות הנתבעות אף חיזקה את ראיות התובע. התובע הוכיח את תביעתו ואת גרסתו לתאונה. המצב המשפטי בחזית זו בין התובע לבין הנתבעות 33. הבעלות והחזקה במקרקעין מקימות חובות זהירות מושגיות וקונקרטיות כלפי המבקר במקרקעין, לרבות כלפי מסיג גבול שהוכיח כי פעל בתום לב הן מכוח סעיפים 35, 36 ו - 37 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] והן על פי ההלכה. חובת הבעלים קיימת גם כאשר הוא מעביר אותם להחזקתו של אחר, בין שהסיכונים בהם נוצרו טרם העברתם לאחר ובין שנוצרו לאחריה. רק אותו בעלים שלא יצר סיכון ושאין בכוחו למנעו, אינו נושא באחריות בגינו. [השופט ברק בע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ובן - אל שירותים בע"מ, פד"י לו [1] 113, 124 - 125]. חובות אלו חלות בין שהנזק נגרם בשל מצבם הסטטי של המקרקעין ובין בשל התממשות סיכון מפעולה אקטיבית עליהם, בין שהמקרקעין מוחזקים כדין על ידי המחזיק ובין שלא [השופט ברק בע"א 1068/05, עיריית ירושלים נ' מימוני ואח', ]. הטעמים לכך נעוצים במידת השליטה והפיקוח שיכולים הבעלים והמחזיק להפעיל ביחס למקרקעין וביכולתם על פי רוב לחזות סיכונים הטמונים בהם, למונעם או למצער להקטינם. זאת גם כאשר הסיכונים נובעים מפעילות עסקית המתקיימת במקרקעין. 34. כל השיקולים והטעמים הללו מתקיימים ביתר שאת אצל בעלים ומחזיק של אולם אירועים, המזמין אליו אורחים ומבקרים רבים ומוציא את לחמו מהם [השוו -השופטת פרוקצ'יה ברע"פ 9188/06, עדי נ' מדינת ישראל, פרשת "אולמי ורסאיי", פיסקה 35 ]. 35. ומזוית אחרת, הם מתקיימים ביתר שאת כאשר הבעלים והמחזיק מעמיד לרשות בעלי השמחה "חלל ריק" ומשלח אותם להתקשר ישירות עם נותני שירותים שיבצעו בין היתר בנייה ושינויים בתוך אותו "חלל ריק". הדעת נותנת שהבעלים והמחזיק נותר בפיקוח ובשליטה ועליו להקפיד הקפדה יתרה על התקינות ועל הבטיחות בכל מעשיהם של נותני השירותים. הנתבעת אינה יוצאת ידי חובתה בקיום פיקוח עקיף - טכני באמצעות אישורם של נותני שירותים "שיש להם כל האישורים, ביטוח וכד'" [עמ' 32]. עליה לקיים גם את חובותיה המהותיות, את הפיקוח הישיר ובכל עת על פעולותיהם ומחדליהם של נותני השירותים במקרקעין שמא יתממשו כתוצאה מהם סיכונים. במילים אחרות, מתקיים יחס הפוך בין ה"חלל הריק" המושכר לבעלי השמחה להנאת אורחיהם, לבין "החלל המלא" באחריות הבעלים והמחזיק. הנתבעת לא הבינה זאת, התרשלה, לא פיקחה ולא בדקה את הקמת הבמה, לא איתרה את המפגע הנסתר שנוצר כל כולו כתוצאה מהקמה זו ובכך כמובן אפשרה את התממשות הסיכון ואת הנזק שנגרם לתובע. נמצא שהנתבעת הפרה חובות זהירות מושגיות וקונקרטיות כלפי התובע והפרות אלו גרמו לנזקו. אשם תורם 36. הנטל להוכחת אשם תורם מוטל על הטוען לו. הנתבעות ויוניק לא החלו להוכיח אשם תורם. מהאמור לעיל עולה כי התאונה אירעה עקב מפגע נסתר שלא היה צפוי או ניתן לצפייה בדרך כלשהי על ידי התובע. טענה זו נדחית. ממצאים עובדתיים בחזית בין הנתבעות לבין ליוניק 37. למעשה זהו מאבק בין שתי חברות ביטוח, מנורה שביטחה את האולם והראל שביטחה את יוניק. X התקשרו בחוזה עם האולם ובמסגרתו קיבלו "חלל ריק". X גם התקשרו בהסכם עם יוניק ובמסגרתו קיבלו שירותי עיצוב. האולם לא היה אחראי על עצם הקמת הבמה כלפי X והוא גם לא היה אחראי על כך כלפי יוניק, לא מכוח עילה חוזית ולא מכוח עילה לבר - חוזית. אך כאמור לעיל, האולם הפר חובות זהירות כלפי התובע לגבי מיקום הבמה ותליית הוילון. על כן האולם הוא "מעוול". 38. יוניק טוענת שאינה מעוולת ולא הפרה חובה כלשהי, שכן היא אינה זו שהקימה את הבמה: X לא הזמינו ממנה במה, שכן אין התייחסות לאלמנט כזה בהצעת יוניק. ואכן ההצעה אינה עוסקת בבמה ואינה מתמחרת במה. ואולם, יוניק הייתה אחראית על עיצוב האולם. X העיד ודבריו כלל לא נסתרו, שיוניק יזמה שימוש שלו בבמה שהוקמה עבור חתונה אחרת ואשר נועדה להתקיים יום למחרת חתונתו. מהתנהלות זו של יוניק ניתן להבין שגם היא ראתה עצמה "בעלת הבית" על התקנת הבמה ועל השימוש בה. מכל מקום, עובר אליה נטל הבאת הראיות לסתור. 39. יוניק לא עמדה בנטל זה. העובדה שעניין במה אינו מופיע בהצעתה מוסבר על ידי X, שכן הוא אינו צריך לשלם ויוניק מצידה אינה צריכה לתמחר עבורו הקמת במה, נוכח הצעתה שיקבל את הבמה בחינם. יוניק אמנם טענה ב"הודעה לצד רביעי" שהבמה הוקמה על ידי צדדים אחרים. לימים קיבלה נגדם פסקי דין מותנים בהיעדר הגנה. אך ביחסים בין הצדדים כאן, היא לא הוכיחה את טענתה. ומעבר לכך, השאלה אינה מי הקים את הבמה ומי סיפק אותה, שכן בבמה עצמה לא נטען ולא נמצא כל פגם. השאלה הינה מי אחראי למיקום הבמה, לאחר שסופקה והוקמה, למיקום השולחנות עליה ולמרווח שנוצר. יוניק לא סתרה את הראיות שהובאו ועל כן הוכח כי היא האחראית לכך. הוכח גם שיוניק אחראית לתליית הוילון באופן שהסתיר את המרווח ויצר בעצם את המפגע הנסתר: בהצעתה התחייבה יוניק לספק ולעצב "וילון חצי אולם לבן". בן שטרית נחקר על ידי ב"כ יוניק והעיד שהמעצבים אינם מחוררים את קירות האולם, אלא מביאים עימם עמודים. הוא שלל שהמוט עליו תלוי הוילון הוא קבוע [עמ' 39]. התנגדות ב"כ יוניק בסיכומיה לשינוי חזית ביחס לתליית הוילון הינה התנגדות סרק לאור התנהלות החקירה. אין ולא היה מקום להעלות טענה זו בסיכומים והיא נדחית. נמצא שיוניק הינה מעוולת שהתרשלה וגרמה ליצירת המפגע הנסתר ולנזקי התובע. חלוקת אחריות בין מעוולות יחד 40. אין חולק כי הנתבעות ויוניק הינן מעוולות יחד וביחסים הפנימיים ביניהן חל סעיף 84 [ב] לפקודת הנזיקין. על פי הסעיף ייקבעו יחסי ההשתתפות בין מעוולים כאלו "על פי הצדק והיושר ובהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק". 41. נקודת המוצא היא המעשה שיצר את המפגע. מבחינה זו יוניק היא היוצרת או למצער, בעלת הזיקה הקרובה למעשה. לכן בשלב זה נוטה מטוטלת האשם לחובתה. אך המטוטלת לא נותרת במקומה, מתחילה לנטות לכיוון חובת האולם ומתאזנת באמצע הדרך, אם נתבונן על עמדתו של האולם וביכולת השליטה וההסרה שלו ביחס למפגע: כלפי האולם לא היה מדובר במפגע נסתר. זאת משום בן שטרית הסכים שכאשר "סוגרים אירוע" עורך מנהל האירועים של האולם "סקיצה לצורך האולם", גם של השולחנות על הבמות וכנראה שמנהל האירועים ביקר שם [עמ' 38]. מנהל האירוע לא הובא לעדות על ידי האולם ולא שלל את המיוחס לו על ידי בן שטרית. יוצא שהאולם שקיים כל העת שליטה ופיקוח על המתרחש ועל המוקם ב"חלל הריק", יכול וצריך היה להבין שמדובר במפגע נסתר ביחס למוזמנים, ולדאוג להסרתו. הוא לא עשה כן. התנהלות זו מלמדת למצער על התרשלות. מעבר לנדרש ולנטען, ניתן היה להרחיק ולקבוע, כפוף להוכחה, שמהתנהלות האולם עולים מודעות, אדישות ואף היתר במשתמע או מצג כזה ביחס לקיומו של המפגע, בעת שנוצר ולאחר מכן. כל אלו משווים לטעמי את אחריות האולם לאחריות יוניק. על כן מצאתי לחלק את האחריות בין המעוולות יחד - בחלקים שווים. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח 42. יוניק והראל התנהלו בחזית אחת ובמשותף לאורך כל הדרך, החל מהגשת כתב הגנה מתוקן בהודעה לצד שלישי ועד כולל סיום פרשת ההוכחות ב - 18.12.12. לפתע, בשלב הסיכומים, טענה באת כוחן, מבלי שטרחה להגיש בקשה להתפטרות מייצוג, שיוניק לא שיתפה פעולה עם הראל בניהול המשפט. מעבר לכשל האתי בהעלאת הטענה, היא אינה מבוססת על זנב ראיה. מדובר בטענת סרק ודינה דחייה. הנזק הנכות הרפואית - מומחה בית המשפט פרופ' סלעי 43. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בברכו הימנית ובכתפו השמאלית. הוא טופל שמרנית בחדר מיון של בי"ח בלינסון. במעמד זה אובחנו, מעבר למגבלות תנועה וכאבים, קרע במיניסקוס שבברך, קרע בגיד סבסקפולריס, סיבים המשכיים ונוזל בכתף. התובע טופל שמרנית ושוחרר לביתו. הוא התלונן על מגבלות וכאבים וטפל בפיזיותראפיה ובמשככי כאבים. ביום 23.3.09, כשנה לאחר התאונה עבר ארטרוסקופיה לכריתה חלקית של המיניסקוס בברך ולהטריית סחוס ניווני. הוא המשיך בטיפולי פיזיותראפיה ומשככי כאבים. 44. מומחה התובע ד"ר טיטיון, העמיד בחוות דעתו את נכויותיו הצמיתות על 25% עקב הפגיעה בכתף ועל 10% עקב הפגיעה בברך, הכל על פי תקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956 [להלן - "התקנות"]. מומחה הנתבעות פרופ' אנגל, העמיד בחוות דעתו את נכויותיו הצמיתות על 20% עקב הפגיעה בכתף ועל 0% עקב הפגיעה בברך, על פי התקנות. מומחה בית המשפט פרופ' סלעי הגיש אף הוא חוות דעת בעניין. הצדדים לא ביקשו לחקור איש מהמומחים על חוות דעתו. לאור המימד האובייקטיבי המיוחס לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אני מקבלת את קביעותיו הרפואיות. וכעת אפרטן. ברך 45. בבדיקה נמצאו תפיחות, חסר של 5 מעלות ביישור וחריקות בהנעתה. בדימות הודגמו שינויים ניווניים, שממצא מאוחר הוגדרו כ"קלים". מסקנת המומחה כי לתובע מצב לאחר חבלה וכריתה חלקית של המיניסקוס עם השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה הכללי. הוא העמיד את נכותו הצמיתה של התובע על 15% לפי סעיף 35 [1] [ב] לתקנות. 46. מחצית מהנכות ייחס המומחה למצב קודם. מכאן שנכותו של התובע כיום, תוצאת התאונה, עומדת על 7.5%. 47. המומחה צופה סבירות של למעלה מ - 50% לניתוח החלפת ברך עקב שינויים ניוונים, זאת בתוך 10 - 15 שנים. במועד זה תעלה נכותו לכ - 20% ובמידה שיעבור את הניתוח, תפחת ל - 10%. הסיכוי להצלחת ניתוח כזה הינו למעלה מ - 90%. כתף 48. בבדיקה נמצאו שינויים ניוונים דו צדדיים, חולשה קלה בפעילות השריר הסבסקפולרי משמאל וסמינים קלים ל"תסמונת צביטה" משמאל, פחות מימין. בדימות הודגמו קרע בגיד ההסבסקפולרי ושינויים ניוונים קלים. הוא העמיד את נכותו הצמיתה של התובע על 15% לפי סעיף 35 [1] [ב] לתקנות עקב פגיעה בשריר והגבלה בחלק מתנועות הכתף. 49. 5% מהנכות ייחס המומחה למצב קודם. מכאן שנכותו של התובע כיום, תוצאת התאונה, עומדת על 10%. 50. המומחה מוסיף שניתן לתקן את הקרע בגיד בניתוח ארטרוסקופי משולב עם "שיוף" השינויים הניוונים, שסיכויי הצלחתו עם חזרה מלאה לתפקוד הכתף עומדים על למעלה מ - 85%. סה"כ הנכות הרפואית המשוקללת כיום - 16.75%. הנכות התפקודית 51. דרך כלל נודעת לנכות אורטופדית משמעות תפקודית [ע"א 3049/93, גירוגיסיאן נ' רמזי, פד"י נב [2] 792, 800]. הנחה זו מתחזקת במקרה של התובע בשני טעמים: האחד, המומחה התאים למצבו של התובע את "סעיף הסל" המתייחס על פי לשונות למימד תפקודי. השני, גם לאחר ניכוי מצב קודם, מדובר בשילוב נכויות של ממש בשני גפיים. עיינתי בתחשיבי הנזק של הצדדים, אליהם הפנו במסגרת הסיכומים, ולא מצאתי בהם סיבה לסטות מהנחת התפקודיות. אני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע על 16.75%. שינויים עתידיים בנכות והקטנת הנזק 52. במידה שהתובע לא יעבור ניתוח בברכו, קיימת סבירות של למעלה מ - 50% לכך שנכותו הרפואית תעלה בתוך 10 - 15 שנים ל - 20% ובהתחשב במצב קודם, ל - 10%. במידה שיעבור את הניתוח, היא תפחת ל - 10% ובהתחשב במצב קודם, ל - 5%. הפרשי הנכויות בנתוני התובע, יליד 1953, שיהיה באותה עת כבר מעבר לגיל פרישה מעבודה, אינם משמעותיים. 53. אשר לניתוח בכתף, אמנם הוא יכול להביא לתפקוד מלא של הכתף וסיכויי הצלחתו עולים על 85%, אך התובע הצהיר כי הוא מסרב לעבור אותו מאחר וההצלחה בכל זאת אינה מובטחת, מדובר בניתוח לא קל הכרוך בתקופת שיקום לא קטנה ומלווה בסבל רב. על הניזוק חובת הקטנת הנזק, אך כאשר עסקינן בהסכמה לניתוח ובפגיעה בשלמות הגוף על כל סיכוניה, סירוב סביר של ניזוק לא ייחשב כהפרה של חובה זו. סבירות הסירוב נמדדת לפי נתונים אובייקטיביים בשילוב עם נתוניו הסובייקטיביים של הניזוק. גם אם אדם סביר היה מסכים לעבור ניתוח לשם טיפול בנזק עצמי, אין לנקוט כלפיו באותה אמת מידה ובאותה דרישה על מנת להפחית נזק שגרם לו המזיק [ראו לאחרונה סקירתי בת.א. [של - ת"א] 30144/07, רייזנר נ' המאגר הישראלי - הפול, ]. התובע עסק לאורך השנים בפעילות פיסית, בין היתר עבד כמאמן כדורגל. התובע עבר כבר ניתוח אחד לאחר התאונה, בברכו. והנה גם לאחר הניתוח נותרו לתובע מגבלות וסבל. כל אלו לא הביאו אותו להתמסר לניתוח בחלוף למעלה מ - 4.5 שנים מהתאונה. מכאן אני מסיקה שסירובו של התובע לעבור ניתוח נוסף נובע ממניעים סובייקטיביים כנים, לא מחמת רצון להפיק רווח משני ואין מקום להפחית מהפיצוי המגיע לו עקב סירוב זה. נמצא שהתובע לא הפר את חובת הקטנת הנזק ולא צפויים שינויים משמעותיים בנכויותיו בעתיד. נזק מיוחד הפסדי השתכרות לעבר לתקופת אי הכושר 26.3.08 - 31.7.08 54. התובע פרש מצה"ל בשנת 2000, בהיותו כבן 47. הוא קיבל ויקבל מצה"ל קצבת פנסיה. לטענתו, עבד מאז ועד התאונה ברציפות כמאמן כדורגל. ב - 1988 הוסמך התובע כמדריך כדורגל מטעם מכון וינגייט. בין 25.11.05 ל - 31.5.06 עבר התובע קורס למאמני כדורגל במכון וינגייט והוסמך כמאמן ב - 28.8.07. התובע לא הגיש תלושי שכר המעידים על השתכרות רציפה בכל עת מאז פרישתו מצה"ל ועד לתאונה. מדו"ח רציפות הביטוח במל"ל, עולה כי היו תקופות בהן לא דווח עבורו שכר, למשל בין מרץ לספטמבר 2007. ועוד עולה כי בשנת 2004 דווחו עבורו 3 חודשי עבודה, בשנת 2005 - 7 חודשי עבודה ובשנת 2006 - 9 חודשי עבודה. ואולם, הדו"ח מעיד על עצמו כי אין להתבסס על נתוניו לצורך חישובים כלשהם. ובנוסף, עיון בו מעלה כי התובע הועסק על ידי "צפרירים חולון" מרבית הזמן. כך או כך, בחודשים שקדמו לתאונה, אימן התובע בקבוצה ואף הגיש תלושי שכר [11/07, 12/07 ו - 2/08]. שכרו החודשי הממוצע והמשוערך להיום עומד על 3,800 ₪. 55. המומחה לא התייחס בחוות דעתו לתקופת אי כושר, אך התובע הגיש אישורי מחלה מיום התאונה ועד אוגוסט 2008, כ - 4 חודשים. נוכח התמשכות הטיפולים והסבל, תקופה זו נראית בעיני סבירה ומכל מקום לא הובאה ראיה לסתירתה. אין לי סיבה להניח כי דווקא בחודשים אלו, לא היה מועסק כמאמן כדורגל אלמלא התאונה. אני פוסקת לתובע סכום של 4 X 3,800 ₪ = 15,200 ₪. לתקופה מאז 1.8.08 ועד היום 56. באוגוסט 2008 שב התובע לאמן, הפעם בקבוצת הכדורגל של הפועל ניר רמת השרון ובשכר חודשי ממוצע, נומינאלי של 3,272 ₪. בחודש מרץ 2009 עבר התובע ניתוח ארטרוסקופיה בברכו. הוא מצהיר ששב לעבודה סדירה כעבור שבוע, כשהוא נעזר בקביים על מנת שלא לאבד את מקום עבודתו. וכך עבד עד אשר פוטר במאי 2010 ומאז לא שב לעבודה. 57. שבתי ועיינתי בתחשיבי הנזק של הצדדים. איני רואה קשר בין הפחתת שכרו של התובע בתקופה בה עבד ברמת השרון, ביחס לשכרו עובר לתאונה. התובע עבד כמאמן, לא העיד כי הפחית שעות או מאמץ בעבודה ואף שב לעבודה לאחר הניתוח. לא מצאתי כי נגרמו לו הפסדים עד למאי 2010. 58. לעומת זאת, ממאי 2010 ועד היום, משך 32 חודשים, התובע אינו עובד. מגבלותיו כפי שפורטו על ידי המומחה, כמו גם נכותו התפקודית, מוכיחות קשר סיבתי בין הקושי להתמיד בעבודה כמאמן לבין התאונה. אני פוסקת לתובע סכום של 3,800 ₪ X 32 חודשים X 16.75% = 20,368 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר 59. מרבית ההוצאות הרפואיות מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית. אך לעיתים לא ניתן להן סבסוד מלא. אין ספק שהתובע נזקק להוצאות ניידות מוגברות בתקופות ההחלמה והטיפולים. הוא צירף קבלות על סכומים נמוכים. אני פוסקת לתובע סכום גלובלי של 5,000 ₪. עזרת הזולת לעבר 60. התובע לא הגיש אסמכתאות המעידות על העסקת עזרה בשכר. הוא לא הצהיר על עזרת משפחה מוגברת מטעם בני ביתו. התובע לא הוכיח ראש נזק זה. נזק כללי הפסדי השתכרות לעתיד 61. חישוב הנזק כאן פשוט ובהתאם לנכות התפקודית ביחס לשכרו של התובע עובר לתאונה בהיוון עד הגיעו לגיל 67, הוא גיל הפרישה הנקוט במשק: 3,800 ₪ X 16.75% X היוון = 54,400 ₪. אני פוסקת לתובע סכום זה. עזרה ושונות לעתיד 62. התובע אינו נזקק לעזרה כיום. הוא ייזקק לעזרה מוגברת בעתיד, בין ממשפחה ובין בשכר, אם אכן יוחמר מצבו, בעיקר בגין הברך. אני פוסקת לו סכום גלובלי של 40,000 ₪. כאב וסבל 63. פגיעתו של התובע הייתה קשה. הוא נושא את סבלו, את כאביו ואת מגבלותיו מאז התאונה ועד היום. הוא עבר כבר ניתוח אחד, ייתכן שבעתיד יתרצה לעבור ניתוחים נוספים. כאדם הפעיל בתחום הפיסי, יש לכל אלה מימד נוסף, של פגיעה בביטוי ובתפקוד האישי. אני פוסקת לתובע סכום של 100,000 ₪. סה"כ : 234,968 ₪. סוף דבר הנתבעות באמצעות נתבעת 2, תשלמנה לתובע את הסכומים הבאים: א. 234,968 ₪. ב. שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 70,000 ₪. יוניק תשלם לנתבעת 2 את הסכומים הבאים: א. 152,484 ₪. ב. שכ"ט והוצאות משפט בסכום כולל של 40,000 ₪. הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. נישואין / חתונהאולם / גן אירועים