על פי סעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית, שכר העבודה לצורך חישוב דמי חופשה הוא "כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות". בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, יש לראות בעמלות ששולמו לתובע כחלק מהשכר הרגיל לצורך חישוב דמי חופשה ופדיון החופשה (ע"ע (ארצי) 300048/98 סימן - הסתור בע"מ, (26.3.02) וההפניות שם; ר' גם ע"ע (ארצי) 718/07 צרויה - מגוון אירועים בע"מ, (23.9.08)). שונה הדבר לגבי "בונוס" שהוא מותנה ברווחיות המעביד ולגביו נפסק כי אינו חלק מהשכר הרגיל (ע"ע 300175/97 כהן - עיריית נהריה, פד"ע לז 49 (2001); ע"ע (ארצי) 76/06 גימלשטיין - יזמקו בע"מ, (6.5.08)). בית הדין הארצי הבחין בין שכר המשולם כחלק מהפדיון (המכונה בדרך כלל "עמלה") ובין בונוס אישי שהוא ממהותו פרמיה או שכר עידוד בסכום קבוע ומדורג. ככלל, "בונוס" אינו נלקח בחישוב השכר הרגיל של העובד לצורך חישוב זכויותיו עם סיום עבודתו. על מנת לקבוע אם תשלום מסוים לעובד הוא חלק מהשכר הרגיל המשולם בגין עבודתו או שהוא תוספת המותנית בתנאי, יש לבחון את מהותו ואין להסתפק בכינוי בו כונה. על פי הדין, על התובע מוטל הנטל לשכנע כי רכיב ה"בונוס", הוא חלק משכרו הרגיל, או "תמורה ששולמה בעד שעות העבודה הרגילות" (על פי ההגדרה בחוק חופשה שנתית) (דב"ע מט/141- 3 סלים בלבול - מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439 (1990)). דמי חופשה שנתית