מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר טרחת עורך דין בענייני ירושה: העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המשיב, עו"ד (להלן: "המשיב" או "עוה"ד"), טיפל עבור המערערים בעניינים משפטיים שונים, כאשר לטענתו הם חייבים לו שכר טרחת עו"ד, וזו לב המחלוקת שבין הצדדים. לטענת המשיב, הוא טיפל עבורם בכל הכרוך בעיזבון המנוח ז"ל (להלן: "העיזבון" ו-"המנוח"), שהיה אבי המשפחה, ונפטר ביום 27.11.90, בהיותן כבן 46. האלמנה - המערערת 2 (להלן: "האלמנה"), והמערערים 3-7 שהינם ילדיו של המנוח (להלן: "הילדים"), כאשר חלקם היו קטינים במועדים הרלוונטיים - וכולם יורשיו של המנוח. 2. המשיב הגיש תביעה לתשלום שכר טרחה בסך של 1,011,824 ₪, ופירט בכתב התביעה שורה ארוכה של פעולות משפטיות שעשה עבור המערערים במשך השנים, כגון: הגשת בקשה לצו ירושה; טיפול בהתנגדויות לצו הירושה; הגשת תביעות שונות, כגון תביעת מזונות מהעיזבון, תביעה למחצית נכסי העיזבון מכח כלל איזון המשאבים - תביעה שהתקבלה; תביעה ביחס לזכויות במוסך שהיה בבעלות המנוח; תביעות ביחס לזכויות בנכסים שונים; ניהול העיזבון וכדומה, וטען כי מאז 1990, המועד בו החל לטפל בעניינם של המערערים - לא שולם לו דבר. אין חולק כי בשלב מסויים פיטרו המערערים את המשיב, כפי שיפורט בהמשך, ובא כוחם הנוכחי המשיך לייצגם. 3. יצוין, כי לאחר פטירת המנוח הגישו המערערים, באמצעות המשיב, בקשה לצו ירושה. המשיב טיפל עבור המערערים בכל ההתנגדויות שהוגשו כאשר אימו של המנוח (שנפטרה בינתיים ביום 06.02.99) ואחיו טענו, כי על פי צוואות שונות של המנוח - האחת צוואה מודפסת שנערכה על ידי עו"ד אביד מיום 05.11.90, כשלושה שבועות לפני פטירת המנוח, והשנייה - צוואה בכתב יד מיום 21.11.90 (מס' ימים לפני הפטירה) - הם היורשים, והתנהלו הליכים שונים בעניין הזכויות בעיזבון. בסופו של יום הוכרעה סוגיית הצוואות במסגרת פסק דין שניתן ביום 26.06.06 בת.ע 4616/98 (זאת לאחר שהדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי על ידי בית המשפט העליון בפסק דינו בע"א 7735/02) בו נקבע כי הצוואה בכתב יד מזויפת, וכי יש לקיים את הצוואה המודפסת, לפיה העיזבון נותר לאימו של המנוח, ולאחר מותה - לילדיו (תוך מתן הוראות בקשר למזונות הילדים והאלמנה). 4. יצוין, כי הנכס העיקרי בעיזבון הינו מוסך בפתח תקווה (להלן: "המוסך") שהיה בבעלות המנוח, על שטחו החל המנוח להקים בניין, כאשר עם פטירתו הבנייה הגיעה לשלב סיום השלד. המוסך לא הושכר משנת 1999, ואולם עד למועד זה, נטלה אימו של המנוח את כספי השכירות, בטענה כי המנוח נתן והעביר לה את המוסך במתנה. בהקשר זה התנהל הליך משפטי, שבסופו של יום קבע בית המשפט העליון כי המוסך לא ניתן לאם המנוח במתנה (ע"א 1330/93). לטענת המערערים, המשיב התרשל בכל הקשור לניהול ההליכים המשפטיים בקשר למוסך. בסופו של יום, ב"כ המערערים הנוכחי מכר את המוסך, וזאת לאחר שהגיע להסדרים עם שלטונות מס רכוש, ועיריית פתח תקווה (בעניין ארנונה והיטלי השבחה). 5. המשיב טען כי בין השנים 1990 - 2004 נחתמו בינו לבין האלמנה 10 הסכמי שכ"ט שונים, שפורטו על ידי בית משפט קמא בסעיף 8 לפסה"ד. ביום 11.08.04 נחתם הסכם שכר הטרחה האחרון בין הצדדים (להלן: "ההסכם" או "ההסכם האחרון"), המשתרע על פני ארבעה עמודים והמתייחס לכל חובות העבר של המערערים, וכן לתשלום שכ"ט בעתיד, בו נקבע, בין השאר, כי: "1. בגין כל העבודה שבוצעה עד לערעור בעליון מס' 7735/02 (כולל) מאז שנת 1990 ועד 3.3.2004 מועמדת יתרת החוב על סכום של 30,000$. בגין המשך הטיפול בסכסוך בנוגע לצוואות נשלם לך כדלקמן: סך 10,000 ₪ כמקדמה. 25% משווי ריאלי של כלל נכסי העזבון (ברוטו, לפני הוצאות...". בסוף ההסכם מצויין: "אני מאשר כי קראתי בעיון הוראות התחייבות זו ואני מסכים לכל תניותיה ולראיה באתי/באנו על החתום היום 11.8.04 ב-תל אביב". [מופיעה חתימה בכתב יד] [מופיעה חתימה בכתב יד] חתימת הלקוח חתימת הלקוח חתימת הלקוח[תוספת בכתב יד] חתימת הלקוח חתימת הלקוח". יצוין, כי על אף שהמערערים כולם רשומים כצד להסכם האחרון, הרי שרק האלמנה ומערער 3 חתומים עליו, כאשר בראשית ההסכם מצויין כי האלמנה מייצגת גם את מערער 7, שהיה באותה עת קטין. 6. ביולי 2005 [בפסק הדין מצויין בטעות יולי 2006] הודיע עו"ד דוד הורוביץ - ב"כ המערערים הנוכחי, למשיב, כי המערערים החליטו להפסיק את עבודתו. יצויין כי עו"ד הורוביץ מונה על ידי בית המשפט (בהחלטת כב' הרשם שמואל ברוך מיום 27.12.05) כמנהל עיזבון (להלן: "מנהל העיזבון"), במקום מנהלי העיזבון הקודמים (המשיב ועו"ד הרצוג). ניסיונות המשיב להגיע להסכמה עם עו"ד הורוביץ באשר לחוב של המערערים בגין שכר טרחתו עד לאותו מועד - עלו בתוהו. בשל כך עתר המשיב בתביעתו נשוא הערעור לתשלום שכה"ט בהתאם להסכם האחרון. 7. מנגד, טענו המערערים, כי המשיב, שאף פעל כמנהל עיזבון זמני ביחד עם עו"ד נוסף מטעם אימו של המנוח, התרשל בניהול העיזבון ופגע בערך נכסיהם, וכי על כן אינם חייבים לו דבר. עוד טענו, כי אומנם אכן נחתמו הסכמי שכר הטרחה עם המשיב, אולם האלמנה חתמה עליהם מבלי שקיבלה הסבר כלשהו, כאשר ביחס להסכם האחרון מיום 11.08.04, אף לא נמסר לה עותק ממנו. בנוסף טענו המערערים, כי המשיב נטל מהעיזבון שכ"ט בסכום לא ידוע מבלי שנמסרה להם חשבונית, וכן העלו טענות נוספות כגון הפעלת לחץ לחתום על ההסכם, וכי בכל מקרה עבודתו הופסקה, והם אינם חייבים דבר. 8. בית משפט קמא, לאחר שעיין בראיות שהונחו בפניו, קבע כי המשיב השקיע עבודה משפטית רבה במשך שנים בטיפול בענייניהם של המערערים, וכי יש לקבל את תביעתו. בית המשפט קיבל את גרסת המשיב, וקבע כי דבריו, שיכול היה לדרוש בקלות סכום גבוה יותר בגין חוב העבר במסגרת ההסכם האחרון מיום 11.08.04 - הם אמינים. בית המשפט הוסיף וקבע כי המשיב נהג בסבלנות ובסובלנות כלפי המערערים שהשתהו בתשלום שכר טרחתו, בנימוק שהשירות המשפטי שניתן להם היה רשלני. בית המשפט הוסיף וציין כי גם אם יש אמת בחלק מטענות המערערים, הרי שאין בכך כדי לאיין את זכותו של המשיב לשכ"ט. בית משפט קבע כי התנהגות המערערים עולה לכדי חוסר תום לב, וכי הם הפרו את ההסכם עם המשיב, ועשו עושר ולא במשפט, שכן קיבלו שירותים מבלי לשלם עליהם כמעט דבר. באשר לסכום הנתבע, קבע בית המשפט כי מדובר בסכומים סבירים, וקבע כי בנוסף לסך של 30,000$ (184,151 ₪), שמצויין בהסכם, זכאי המשיב לסך נוסף של 681,836 ₪, המהווה 25% משווי העיזבון, אותו העמיד על סך 2,722,343 ₪, בהסתמך על החלטת בית המשפט משנת 2003, שאימצה דו"ח מטעם מנהלי העיזבון מיום 14.07.03 לגבי שווי העיזבון, ולאחר הפחתת מחצית שווי דירת האלמנה והמנוח, לגביה נקבע כי מחצית הדירה שייכת לאלמנה ועל כן שוויה אינו חלק מהעיזבון, והכל בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בפסק דינו חייב ביהמ"ש את העיזבון (המערער 1) ואת המערערים 2 ו-3 (האלמנה ואחד הילדים, שחתמו על ההסכם). בית המשפט הוסיף וקבע כי אומנם היה מקום שהמשיב יגיש תביעתו במועד מוקדם יותר, ואולם בית המשפט האמין למשיב, שסבר כי יקבל את שכרו בסופו של יום מהמערערים, ועל כן קבע כי התביעה לא התיישנה "שכן בכל חודש סבר התובע שהמשפחה מתגייסת ומשלמת לו שכרו, ולפיכך עילת אי התשלום חזרה ונתחדשה עד גילוייה בלקיחת התיק מהתובע בשנת 2005". ביהמ"ש לא קיבל את טענות המערערים לגבי טיב השירות שקיבלו, וציין כי המערערים לא הגישו תביעה שכנגד בגין רשלנות, והדבר אומר "דרשני". טענות הצדדים בערעור טענות המערערים 9. לטענת המערערים, התעלם בית משפט קמא מטענות ההגנה שהעלו והתעלם מראיות שהציגו. לטענתם, לא רק שהתביעה הוגשה ע"י המשיב בשיהוי ניכר, כשלוש וחצי שנים לאחר שפוטר, אלא שהיא מתבססת על ההסכם האחרון מיום 11.08.04, שלטענתם לא נחתם ולא השתכלל, ותוך התעלמות מהסכמים קודמים, אשר לפיהם קיבל המשיב שכ"ט ביתר (כ- 275,000 ₪), כאשר בית המשפט לא התייחס להסכמים אלה, והמשיב לא פירט מה הסכומים להם הוא זכאי לפי ההסכמים האחרים. לטענת המערערים, ההסכם האחרון לא השתכלל שכן לא כל המערערים חתמו עליו. לטענתם, המשיב עצמו הודה בתצהירו כי הבהיר למערערים כי "במידה והאחרים לא יחתמו על נוסח ההסכם החדש יחייבו אותם ההסכמים הקודמים, שאינם מתבטלים מאליהם, כל עוד לא נחתם ההסכם החדש" (סעיף 7.2 לתצהיר המשיב). כך גם במכתבו מיום 14.07.05 לב"כ הנוכחי של המערערים ציין המשיב: "...מזה תקופה ממושכת הלקוחות לא שיתפו עימי פעולה, והמו"מ עימם להסדר נושא שכר הטירחה נמשך מעבר לסביר עד להחלטתם להעביר אותי מיצוגם בתיק...". כל אלה, וכן ראיות נוספות שהציגו המערערים, כגון מכתב נוסף מיום 30.06.05 ששלח המשיב לעו"ד שרית סולמי קרובת משפחה של המערערים (שהייתה מתמחה במשפטים באותה התקופה), שאף צירפה תצהיר מטעמה, וטיוטת הסכם מאוחרת יותר שצורפה לאותו מכתב מיום 30.06.05 - מלמדים, לטענתם, כי ההסכם האחרון עליו מסתמך המשיב אינו מחייב, אלא שבית משפט קמא כלל לא התייחס לראיות אלה. בהקשר זה מוסיפים וטוענים המערערים כי לפני חתימת ההסכם האחרון לא נתן להם המשיב מידע מדוייק על חוב העבר, והציג בעניין זה גרסאות שונות, סירב לתת להם עותק מההסכם לפני שכל המערערים יחתמו עליו, הפעיל עליהם לחץ לחתום על ההסכם, ועיכב את תחילת שמיעת המשפט בעניין צוואות המנוח עד שיוסדר עניין שכה"ט. לטענתם, בית המשפט התעלם מחוסר תום הלב שבהתנהגות המשיב. עוד טוענים המערערים, כי שגה בית המשפט כשסבר כי המשיב הוא שייצג אותם במשפט בעניין צוואות המנוח, כאשר בפועל בא כוחם הנוכחי הוא שייצגם בעניין זה, ויש לכך השלכה על גובה שכה"ט לו זכאי, ככל שזכאי, המשיב, שכן על פי ההסכם האחרון הזכות ל-25% משווי ריאלי של העיזבון הוא לגבי טיפול עתידי, בעוד שלאחר חתימת ההסכם האחרון לא ביצע המשיב טיפול משפטי משמעותי. בנוסף, טוענים המערערים כי גם אם ייקבע שההסכם האחרון מחייב - הרי שיש לקבוע כי הוא בטל בשל אי חוקיות, לאור סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, מחמת עושק, וזאת לאור הוראות דרקוניות בהסכם, הן ביחס לסכום שכה"ט, והן ביחס לנושאים אחרים כמו שיעור הריבית, הפיכת יפוי הכוח ליפוי כח בלתי חוזר, הגבלת היכולת להשיג על החשבון, המחאת סכומי כסף למשיב כאילו היה נושא ללא מגבלות וכדומה. עוד לטענתם, המשיב עתר לסעד חלופי של שכר ראוי, אך מקום בו קיימים הסכמים - אין לטענתם להידרש לכך. עוד טוענים המערערים, כי המשיב לא משיג על כך שפיטוריו נעשו שלא בתום לב או שלא כדין, ועל כן אין הוא זכאי לפיצויי ציפייה או פיצויי הסתמכות. לטענתם, גם על פי ההסכם האחרון, ובהתחשב בכך שלא ייצג את המערערים במשפט בעניין הצוואות, הוא זכאי, לכל היותר, לסך של 30,000$ בגין חוב העבר. בהקשר זה טוענים המערערים כי משהמשיב לא טען לחוסר תום לב מצדם, הרי ששגה בית המשפט כשייחס להם חוסר תום לב ללא כל בסיס. לטענת המערערים, גם אם ייקבע כי ההסכם האחרון השתכלל, וכי המשיב זכאי ל-25% מערך העיזבון, הרי שבית משפט קמא טעה, הן בהעמדת שווי העיזבון על סך של כשלושה מיליון ₪ (בהתאם להחלטת בית המשפט משנת 2003) ולא על סך של כ-900,000 ₪, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 30.09.07 (מדובר בהחלטה לגבי שכר ביניים למנהלי העיזבון, על בסיס שווי העיזבון, ששינתה את ההחלטה משנת 2003, כך לטענת המערערים) - החלטה היוצרת השתק פלוגתא, לאור העובדה שהמשיב היה צד לה, כאשר למעשה בית המשפט התעלם לחלוטין מטענות המערערים בעניין זה, וכן טעה בכך שקבע כי המשיב זכאי לאחוזים משווי העיזבון ברוטו, ולא נטו, כמקובל. בנוסף, טוענים המערערים, כי אין לקבל כראיה את החיוב לפי שעות עבודה שהציג המשיב בהתאם להסכמים הקודמים, שכן מדובר בחישוב מופקע, וכך גם אין לקבל את כרטיס הלקוח כבסיס לחישוב שכה"ט. לבסוף, טוענים המערערים, כי שגה בית המשפט כשחייב את העיזבון במקום לחייב את היורשים או המערערים שקיבלו את שירותיו של המשיב. טענות המשיב 10. לטענת המשיב, הערעור הינו על קביעות עובדתיות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון אלה. לטענתו, אין לקבל את הטענה כי בית המשפט התעלם מטענות ההגנה של המערערים או מן הראיות, שכן בית המשפט פירט בהרחבה את טענותיהם, ואף ציין במפורש כי עיין בקלסרי הראיות, ועל כן גם אם לא התייחס במפורש לראיה כזו או אחרת - אין להניח שהדבר נעלם מעיניו. זאת ועוד, בית המשפט ציין במפורש כי הוא מאמין לגרסת המשיב שהייתה אמינה עליו. לטענת המשיב, אין כל יסוד לטענה לפיה ההסכם האחרון לא שוכלל לכדי הסכם מחייב. טענה זו הינה טענה חדשה שהועלתה לראשונה בערעור, כאשר המשיב הגיש במסגרת הליך הערעור שבפנינו בקשות למחיקת הסעיפים מהודעת הערעור ומעיקרי הטיעון של המערערים, העוסקים בין השאר, בנושא זה. עוד טוען המשיב כי אם המערערים משיגים על ההסכם ותוקפו, היה עליהם להודיע על בטלותו, בוודאי לגבי מערערים 2 ו-3 שחתמו על ההסכם. לגופו של עניין, טוען המערער כי חתימת האלמנה מחייבת את כל הילדים, וכי בכל מקרה קיימת הסכמה בהתנהגות של כל המערערים, לקבלת שירותיו המשפטיים, גם לאחר חתימת ההסכם האחרון, ועל כן יש לחייב את כל המערערים בשכר הטרחה בהתאם להסכם. באשר לשווי העיזבון, טוען המשיב כי ההליך עליו מסתמכים המערערים לא הסתיים בקביעה ששוויו הסופי של העיזבון הוא כנטען (כ-900,000 ₪). לטענתו, לא קיים השתק פלוגתא לגבי שווי העיזבון בהסתמך על החלטה זו. לטענתו, השווי של כלל נכסי העיזבון ברוטו אף עולה על הסכום לפיו הוא תבע את שכרו, שכן רק המוסך נמכר בסך של כ-2.5 מיליון ₪, כאשר לכך יש להוסיף את שווי הדירה, וכן את כספי קופות הגמל גדיש ועוצמה, את המזומנים בכספת ואת חשבון הבנק עם קרוב המשפחה בצרפת, ושווי העיזבון אף גדל לאור מכירת דירת הורי המנוח. עוד טוען המשיב כי הצדדים הסכימו במפורש על שכ"ט בשיעור 25% משווי העיזבון ברוטו. לטענתו, שכה"ט ששולם לו בעבר נלקח בחשבון עובר לעריכת ההסכם האחרון, מה גם שהסכום שהוצג על ידי המערערים כסכום ששולם לו אינו נכון, ולכל הפחות מדובר בחוב עבר של 147,000$ + מע"מ, סכום שהוצג למערערים במסגרת הפגישה שנערכה ביום 05.06.05, בין המשיב לבין עו"ד שרית סולמי עובר לחתימת ההסכם האחרון [ראה מסמך נ/1], כאשר סכום זה מבוסס על ההסכמים הקודמים בין הצדדים. בנוסף, טוען המשיב כי כל חישובי שכה"ט מתבססים על כמות שעות עבודה או על כרטיס הלקוח, וחושבו באופן מדוייק, וכי הטענות ביחס לאי חוקיות ההסכם וחוסר תום לב המשיב מבוססות על כתב ההגנה שלא צורף למוצגים, ואין המערערים רשאים להסתמך על כך, וכי הטענה לפיה אין לחייב את העיזבון מהווה הרחבת חזית ויש למוחקה. המשיב טוען עוד כי אין לקבל את טענת המערערים לפיה המשיב לא ייצג אותם בכל הקשור למשפט הצוואות, שכן הוא פעל במסגרת הליך זה להגשת בקשות שונות, הגשת כתבי בית דין, ניהול הליכי גישור, ניהול הערעור בבית המשפט העליון וכדומה. טענות המשיב בערעור שכנגד 11. לטענת המשיב, היה על בית המשפט לחייב גם את המערערים 4 - 7 בסכומים שנפסקו לטובתו: ביחס למשיב 7, הרי שהוא היה קטין, ואמו האלמנה חתמה בשמו; ביחס למערערים 4 - 6, טוען המשיב כי ההסכם מחייב אותם מכללא, שכן הגם שלא חתמו על ההסכם הדבר נובע מהתחמקות שלהם, והם בוודאי נהנו משירותיו המשפטיים, ומעולם לא הודיעו על ביטול ההסכם האחרון או הסכם קודם אחר. בכל מקרה, טוען המשיב כי מערערים 4 - 6 חייבים שכ"ט לפי ההסכמים הישנים, כאשר ההסכם האחרון קובע כי הוא בא להוסיף על כל ההסכמים הקודמים, ואינו גורע מהם. לחילופין טוען המשיב, כי יש לחייב את המערערים 4 - 6 בשכר ראוי או מכוח עשיית עושר ולא במשפט. עוד טוען המשיב במסגרת הערעור שכנגד, כי שגה בית משפט קמא כשלא הורה על הוספת מע"מ לסכומים שפסק לטובתו שכן מדובר בתביעה על מתן שירות החייב במע"מ, כאשר למעשה המערערים אינם מתנגדים לכך היה וייקבע כי המשיב אכן זכאי לכספים (ראה עמ' 1 שורות 12 - 14 לפרוטוקול הדיון מיום 20.06.12), וכי שגה בית משפט קמא כשפסק הוצאות בסך של 15,000 ₪ בלבד ולא הוצאות ריאליות, וכן שגה כשלא הורה על פסיקת שכ"ט בגין תפקודו כמנהל עיזבון המנוח. ד י ו ן ו ה כ ר ע ה 12. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובכל המסמכים שצורפו (אלפי עמודי מוצגים), ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור והערעור שכנגד להתקבל בחלקם, כפי שיפורט להלן. 13. עיון ראשוני בפסק הדין מוביל, לכאורה, למסקנה כי מדובר בפסק דין מנומק וראוי שמכריע במחלוקת שבין הצדדים, אולם לאחר קריאת כתבי הטענות ועיון בכל המסמכים שהוצגו לבית משפט קמא, מסתבר כי פסק הדין חסר, אינו מתייחס לחלק נכבד מטענות הצדדים, ולהתרשמותו מהעדים, וזאת על אף שבית המשפט ציין שקיבל את התביעה לאחר שעיין "בראיות הצדדים המרובות, המהוות תצהירים בלוויית קלסרי חשבון עבי כרס", ועל סמך זאת קבע כי המשיב פעל רבות לקידום ענייניהם של המערערים, וקיבל את התביעה. 14. למעשה, המחלוקת נשוא הערעור מתמקדת בשאלה - האם המשיב זכאי לקבלת שכ"ט בהתאם לתביעתו, דהיינו, בהתאם להסכם שכר הטרחה האחרון מיום 11.04.08, שמזכה אותו בנוסף לסך של 30,000 $ בגין הטיפול לעבר גם ב-25% משווי העיזבון; בשאלה האם הסכם זה השתכלל לכדי הסכם מחייב אם לאו, ואם כן, כלפי מי; וכן בשאלה - מהו שווי העיזבון ממנו יש לגזור את שכה"ט; לחילופין, האם המשיב זכאי לשכ"ט בהתאם להסכמים הקודמים בין הצדדים או האם הוא זכאי לשכר ראוי. תוקף ההסכם האחרון 15. המשיב טען כי כל טענות המערערים לפיהן ההסכם כלל לא השתכלל לכדי הסכם מחייב, הינן טענות חדשות שהועלו לראשונה רק בערעור, ולפיכך דינן להידחות. מעיון בכתב ההגנה עולה כי כל שטענו המערערים בהגנתם הוא לאי תוקפו של ההסכם מחמת עושק בלבד, ולא העלו כל טענה שההסכם לא השתכלל לכלל הסכם מחייב בשל העובדה שלא כל המערערים חתמו על ההסכם. לטענה זו אין זכר בכתב ההגנה, שעוסק בעיקר ברשלנותו של המשיב בטיפול בנושאים שונים, והיא עלתה לראשונה רק בסיכומים בפני בית משפט קמא. די בכך כדי לדחות את טענת ההגנה ככל שהיא מתייחסת לכך שההסכם האחרון לא השתכלל לכדי הסכם מחייב. 16. ואולם, מעבר לדרוש מצאתי לנכון להתייחס בקצרה לכך שגם לגופו של עניין דין הטענה להידחות. בטענתם כי ההסכם האחרון לא השתכלל מאחר ולא כל המערערים חתמו עליו, מבקשים המערערים להסתמך על מספר ראיות: על האמור בתצהירו של המשיב; על מכתב מיום 30.06.05 ששלח המשיב לעו"ד שרית סולמי, שאליו אף צירף טיוטה מאוחרת יותר של הסכם שכ"ט, שהוראותיו שונות מהוראות ההסכם האחרון; על תצהירה של עו"ד סולמי; ועל מכתב מיום 14.07.05 ששלח המשיב לבא כוחם הנוכחי של המערערים; כאשר לטענתם מהראיות הנ"ל עולה כי המשיב בעצמו הודה שההסכם אינו נכנס לתוקף כל עוד לא כל המערערים חתמו. בית משפט קמא אומנם לא התייחס במפורש לטענה זו ולראיות אליהן מפנים המערערים, אך נראה שהיה ער למעורבותה של עו"ד סולמי בכל הקשור לחתימת המערערים על ההסכם (סעיפים 59 - 60 לפסק הדין), וציין במפורש כי עיין במסמכים, וסביר כי גם מסמכים אלה לא נעלמו מעיניו. 17. בכל מקרה, לאחר שעיינתי בכל הראיות אינני סבורה כי יש בהן כדי להוכיח את טענת המערערים, ואפרט. אני סבורה כי יש לקבל את הסברו של המשיב כי אין באמור בתצהירו משום הסכמה לטענתם כי ההסכם לא השתכלל. בתצהירו ציין המשיב כי "...גב' אלבז ובנה הבכור חתמו והתחייבו לדאוג להחתמת יתר הילדים. הבהרתי להם, שבמידה והאחרים לא יחתמו על נוסח ההסכם החדש, יחייבו אותם ההסכמים הקודמים, שאינם מתבטלים מאליהם, כל עוד לא נחתם ההסכם החדש" (סעיף 7.2) - אני סבורה שבנסיבות הענין סביר היה מצד המשיב לבקש שכל המערערים יחתמו, כאשר בכל מקרה ברור היה שההסכמים הקודמים מחייבים. עיון בעדותו של המשיב, כפי שעולה מפרטיכל הדיון מיום 30.05.10, מלמד היטב על השתלשלות העניינים לאחר החתימה על ההסכם האחרון והתייחס לטיוטה המאוחרת, ואביא דבריו כלשונם: "...גב' שרית עשתה לי טובה שצרפה אותו [הטיוטה המאוחרת - ר.ל.ש.] כי לא זכרתי בכלל את המכתב הזה. לא זכרתי שאחרי שהם חתמו ואחרי ששרית היתה אצלי, ניהלתי איתה מו"מ שצריך לשלם מיידית 30,000 דולר, דובר על זה שאשלח הסכם חדש. ... הייתה שיחה בינינו והיא ביקשה שאת הסכום של 30,000 דולר ישלמו בתשלומים. אמרתי לה שעברה כמעט שנה ועשיתי חישובים נוספים ביחד איתה והסכום שהם היו צריכים לשלם מיידית הוא 61,000 דולר, הסכמתי לכמה תשלומים אבל לא הסכמתי לפחות מ-40,000 דולר כי עברה שנה... ... חלפה שנה שלמה וכשכתבתי 30,000 דולר, הסכמתי לכך ובלבד שכולם יהיו מרוצים, אבל אחרי שהם משכו אותי שנה שלמה עם החתימה של בני המשפחה, הסכום הגיע ל-61,000 דולר, שרית רצתה תשלומים ואני הסכמתי לכך בתנאי שהסכום יעמוד על לא פחות מ-40,000 דולר. ... הבנתי שאין התנגדות ממשית מצידם לחתום על ההסכם. אם הם היו רוצים 35,000 דולר, אני מניח שגם הייתי מסכם על זה. ... לא זכרתי את ההסכם הזה כי הוא לא הסכם שנחתם ורק לאחר ששרית צרפה זאת, נזכרתי בתרשומות שערכתי ביחד עם שרית ושיחות הטלפון שהיו איתה. על ההסכם של 30,000 דולר הם חתמו ועל ה-120 דולר לשעה. יש התחייבות מפורשת שלהם לכך" (עמ' 17 - 18 לפרוטוקול הדיון מיום 30.05.10). מדברים אלה עולה שהיה ברור לכל הצדדים שההסכם האחרון נחתם ומחייב, ובוודאי בכל הקשור לאלמנה ולמערער 3 שחתמו על ההסכם, ואין לאפשר להם להתחמק מחתימתם על ההסכם. המערערים ניסו לבוא בדברים לגבי אופן התשלום של הסכום של 30,000 דולר לגבי חוב העבר, כאשר המערערים ביקשו לפרוס את התשלום הנ"ל, ובתגובה נאות לכך המשיב, בתנאי שהסכום יעמוד על 40,000 דולר, כאשר חוב העבר היה לטענתו, אף גבוה מכך כפי שעולה, בין השאר, גם מ-נ/1. מכאן שלא רק שאין לקבל את טענת המערערים כי קיומו של המו"מ הנ"ל מוכיח טענתם כי ההסכם לא השתכלל, אלא - להפך, הדבר מחזק את טענת המשיב כי ההסכם נחתם בידיעתם ובהסכמתם של כל המערערים, כאשר כולם היו מודעים היטב לתוכנו ולא ביקשו לבטלו. זאת ועוד, אינני סבורה שיש ללמוד מהדואר האלקטרוני ששלח המשיב לעו"ד סולמי ביום 30.06.05, כי המשיב הסכים לכך שההסכם האחרון לא השתכלל, ומקובל עליי הסברו (עמ' 2, שורות 24-25, לפרוטוקול הדיון בפנינו מיום 20.06.12) - כי דבריו במייל לפיהם "אינו מוכן להמשיך בטיפול כל עוד לא יחתם ההסכם ע"י כל משפחת אלבז..." - נועדו רק לתמרץ את המערערים לחתום על ההסכם ולהבטיח את שכר טרחתו של המשיב. 18. לאור כל זאת, אני סבורה כי ההסכם האחרון השתכלל לכלל הסכם מחייב, ויש לחייב על פיו את האלמנה, שחתמה בשמה ובשם מערער 7 שהיה קטין בעת שנחתם ההסכם, וכן את המערער 3, שחתם אף הוא על ההסכם. חיוב המערערים על פי ההסכם האחרון 19. נשאלת השאלה האם יש מקום לחייב גם את מי שלא חתמו אישית על ההסכם, וכן האם ניתן לחייב את העיזבון כאישיות משפטית, כאשר אין חתימה של מנהל העיזבון או של היורשים כבאים בנעליו של העיזבון. 20. המשיב טוען כי הגם שהמערערים האחרים ידעו על ההסכם, הם המשיכו לקבל שירותים משפטיים ממנו, והאלמנה אף התחייבה להחתימם, כאשר בסופו של יום הם התחמקו ולא חתמו על ההסכם, כאשר מנגד נמנעו מלהודיע על ביטולו. 21. כידוע, חוזה יכול להכרת גם בהתנהגות, וכך קובע סעיף 6(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: "קיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה משתמעות מן ההצעה". ניתן ללמוד על הקיבול מהתנהגות הצדדים, ויפים לעניין זה דברי המלומדת פרופ' ג' שלו: "... הקיבול יכול שיהיה לאו דווקא בהודעת הניצע שנמסרה למציע, אלא גם במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת... גם קיבול דרך התנהגות - כמו קיבול בהודעה - צריך להעיד על גמירת-דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה" [ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה), בעמ' 132 - 133], כאשר חרף הוראת סעיף 6(ב) לחוק החוזים, לפיו אין תוקף לתניה בחוזה הקובעת כי שתיקה מהווה הסכמה, נקבע בפסיקה ששתיקה יכולה להיות סוג של "התנהגות אחרת" [ע"א 723/80 לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ נ' שאול חיים, פ"ד לו(2)714, בעמ' 728 - 729; ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ"ד מד(3)600; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4)64]. 22. בענייננו, עולה מעדותם של האלמנה והמערער 3, כי כל המערערים ידעו על ההסכם, כאשר מחד הם נמנעו מלחתום על ההסכם, ומאידך, המשיכו ליהנות משירותיו המשפטיים של המשיב. הם לא הודיעו לו על הפסקת היחסים ביניהם או על ביטול ההסכם, כאשר האלמנה התחייבה להחתים אותם, והבטיחה חדשות לבקרים לשלם את חובו של המשיב בשם כל המערערים. 23. בהקשר זה יודגש, כי המערערים 4 - 7 לא טרחו להעיד. מצופה היה שהם יבואו ויסבירו מדוע אינם חייבים בתשלום שכרו של המשיב שאת שירותיו המשפטיים הם קיבלו במשך שנים כה רבות, מאז שנת 1990. חוסר התייצבותם להעיד ושתיקתם, מלמדים למעשה על הסכמה בשתיקה, כאשר הסתפקו בעדותם של האלמנה ושל המערער 3. דבר זה צריך להתפרש לחובתם. הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהבאת עד רלוונטי מעוררת את החשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה נגדית, ויוצרת חזקה כי אותה עדות הייתה פועלת לחובת אותו צד [ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד (1) 239]. 24. בנסיבות העניין אני סבורה כי בנוסף לחיוב האלמנה ומערער 3, יש לחייב גם את המערערים 4 - 6, וכן את המערער 7 (שהאלמנה חתמה בשמו) בתשלום שכה"ט על פי ההסכם האחרון, ולקבל את הערעור שכנגד בעניין זה. באשר למערער 7, שהיה קטין בעת חתימת ההסכם האחרון והאלמנה חתמה בשמו, אני סבורה כי חתימת האלמנה כאפוטרופסית הטבעית שלו מחייבת אותו, במיוחד כשמדובר בפעולות שבסופו של יום היו לטובתו, וכאשר אין המדובר בפעולה הדרושה אישור של בית משפט כדי לחייב קטין. באשר למערערים 4 - 6 - יש לחייבם על אף שלא חתמו על ההסכם, ונוכח העובדה שידעו עליו, לא העידו, נמנעו מלהודיע על הפסקת השירותים, הסכימו בהתנהגות, ונהנו משירותיו של המשיב. גם העובדה שלאחר חתימת ההסכם האחרון המשיכו הצדדים לנהל מגעים שתכליתם הסדר לתשלום שכר טרחתו של המשיב, מלמדת על כוונתם להמשיך ולשכור את שירותיו, לפחות עד המועד בו ניתנה הודעת הפיטורים, כאשר עולה מהעדויות כי כל המערערים היו מודעים לתוכנו של הסכם האחרון, וכן היו מודעים למגעים שהמשיכו להתנהל בשמם, כפי שהעידה האלמנה: "ש: מאיפה הם [הילדים] ידעו על הסכום של 30,000 דולר וה-25%? ת: מהפגישה עם שרית" (עמ' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 27.06.10). 25. לגבי העיזבון, דין טענת המשיב כי מדובר בהרחבת חזית להידחות, שכן עיון בכתב ההגנה מלמד כי טענת העדר יריבות בקשר לעיזבון הועלתה כבר שם. יחד עם זאת, ספק אם ניתן לחייב את העיזבון כאישיות משפטית נפרדת מרגע שמנהל העיזבון לא חתם ואף המערערים לא חתמו בכובעם כיורשים. מאידך, אין ספק שהמערערים 3 - 7 הם יורשיו של המנוח, ולכן, מרגע שנקבע שההסכם מחייב אותם - הרי שהם צריכים לשאת בתשלום בכובעם כיורשים, ביחד ולחוד. טענת העושק 26. בית משפט קמא לא התייחס במפורש לטענת המערערים כי ההסכם בטל מחמת עושק. סעיף 18 לחוק החוזים, הדן במצבים של עושק, קובע כדלקמן: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". יסודותיה המצטברים של עילת הביטול בשל עושק הם: קיום חוזה, קשר סיבתי, התנהגות העושק, מצב העשוק והיותם של תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (ג' שלו דיני חוזים - החלק הכללי (תשס"ה) (להלן: "שלו"), בע"מ 344 - 351). לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות כפי שהונח בפני בית משפט קמא, אינני סבורה כי המערערים הוכיחו קיומה של עילת עושק. לגבי מצב העשוק על בית המשפט "להשתכנע כי המצוקה, החולשה הגופנית או השכלית או חוסר הניסיון היו כבדי משקל והסיטו את שיקול דעתו של העשוק סטיה של ממש מנתיבו הנכון" (שלו, בעמ' 346), דבר שלא הוכח במקרה דנן. כך לא ניתן לומר שהמערערים בענייננו נקלעו למצוקה, כש"אחד המבחנים לקיומה של מצוקה הוא העדר אלטרנטיבה ממשית סבירה להתקשרות בחוזה הנדון" (שלו, בעמ' 346), דבר שאינו מתקיים בענייננו, וכך גם לא ניתן להצביע על חוסר ניסיון, כאשר "אין די בחוסר מומחיות גרידא" (שלו, בעמ' 347). באשר לתנאי החוזה, לא הוכיחו המערערים כי תנאי ההסכם אינם בגדר "המקובל" או "הסביר", ולשם כך מצופה היה שתוגש חוות דעת. זאת ועוד, לא רק שבנסיבות העניין לא הוכיחו המערערים קיומו של עושק, הרי שבית משפט קמא קבע במפורש כי בכך שלא קיימו המערערים את ההסכם ולא שילמו למשיב את שכר טרחתו נהגו בחוסר תום לב וכי "קיימת פגיעה חמורה בהלכת העל הקובעת שעל צד לחוזה לקיימו ולמלאו בתם לב", ויש בכך להשליך גם על התרשמותו של בית המשפט לגבי שאלת קיומה של עילת ביטול מחמת עושק. שווי העיזבון 27. המערערים משיגים על כך כי בית המשפט התעלם מכל טענותיהם בעניין שווי העיזבון שצריך להוות, אם בכלל, בסיס לחישוב שכרו של המשיב, ולא נימק מסקנותיו בהקשר זה. 28. השאלה מהו "שווי העיזבון" הרלבנטי לצורך הכרעה בענייננו. לענין זה אני סבורה שניתן להיעזר בתקנה 45ז' לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998, שמגדירה מה נכלל בגדר נכסי העיזבון לצורך פסיקת שכר טרחה של מנהל העיזבון, אם כי יש לזכור כי התקנה עוסקת בשווי עיזבון לצורך קביעת שכה"ט של מנהל העיזבון כבעל תפקיד, ולא מתייחס לשכר טרחה של עו"ד בגין ייעוץ משפטי. וכך קובעת תקנה 45ז לגבי הנכסים הנכללים בעיזבון לצורך קביעת שוויו: "(א) ... כל אותם נכסים שהיו בעיזבון במועד פטירת המוריש או שנוספו לאחר מכן, על פי הפרטה ותוספת הפרטה, אם הוגשה. (1) נכסים כספיים - השווי ביום פטירת המוריש בצירוף הפרשי הצמדה... (2) נכסים אחרים - השווי ביום מימושם או ביום חלוקתם ליורשים בלא מימוש, לפי הענין, בצירוף הפרשי הצמדה..." 29. המשיב הסתמך בהערכתו לגבי שווי העיזבון, על דו"ח של מנהלי העזבון מיום 14.07.03 שהגיש עו"ד הרצוג, ואשר פירט את כל נכסי העיזבון. בהתאם לדו"ח זה, שווי העיזבון עמד על סך של 3,009,842 ₪, כאשר סכום זה כולל את דירת המגורים של המנוח והאלמנה, שמחציתה שייכת לאלמנה בלבד, ולכן אינה חלק מהעיזבון. על כן, לצורך חישוב תביעתו העמיד המשיב את שווי העיזבון (בניכוי שווי מחיצת הדירה), על סך של 2,727,343 ₪. לאור זאת תבע המשיב 25% מסכום זה - 681,861 ₪. בסיכומיו הוסיף וטען המשיב, כי לאחר שנמכר המוסך ביום 15.12.09 תמורת סך של 2,568,000 ₪, הוא זכאי גם ל-25% מההפרש בין שווי המוסך כפי שהוערך בסך של 2,175,000 ₪, לבין המחיר בו נמכר המוסך בפועל, דהיינו 25% מסך 393,000₪. 30. מנגד, המערערים טענו כי יש להעמיד את שווי העיזבון על סך 909,920 ₪ בלבד, וזאת בהסתמך על החלטת כב' הרשם ברוך מיום 30.09.07, שניתנה במסגרת הדיון בבקשה בעניין תפקוד מנהלי העיזבון וגובה שכר הביניים שנפסק להם בעבר. לטענת המערערים, במסגרת החלטה זו קיבל למעשה בית המשפט את עמדתם באשר לשווי העיזבון, שהועמד על סך - 909,920 ₪, ובהתאם לכך העמיד ביהמ"ש את שכר מנהל העיזבון על סך של 9,092 ₪. עיון בהחלטת ביהמ"ש מיום 30.09.07 מלמד כי בית המשפט לא ציין בה במפורש את שווי העיזבון. בית המשפט הדגיש כי "שאלת זכאותם של המשיבים לשכר טירחה ושיעורו, תלוי בשני רכיבים - שווי העיזבון והיקף עבודתם בפועל...". ביהמ"ש הוסיף וציין בהתייחסו להחלטה הקודמת של בית המשפט משנת 2003, כי במסגרת אותה החלטה נפסק למנהלי העיזבון שכר ביניים רק בשל העובדה שפעלו בתפקידם במשך שנים, ומבלי שנבחן היקף עבודתם, והוסיף וציין כי "אמנם, אין באותה החלטה [ההחלטה משנת 2003] התייחסות מפורשת לשווי העיזבון, אך להחלטה קדמה הודעת עו"ד הרצוג שבה פורטו הנכסים ושוויים, וחזקה על כב' השופט אזר ז"ל כי הוא בחן את הדברים ונתן את החלטתו על בסיס אותה הודעה". מהחלטת ביהמ"ש עולה שביהמ"ש לא נכנס לעובי הקורה, לא התייחס לפרטי העיזבון, לא פרט את נכסי העיזבון וציין כי קיבל את עמדת המערערים בהעדר תגובה. 31. למעשה, אף אחת מההחלטות אינה קובעות באופן מדוייק את מרכיבי העיזבון ושוויו, אם כי ההחלטה משנת 2003, מסתמכת על הדו"ח המפורט של מנהלי העזבון, שמפרט את כל פרטי העיזבון לרבות שווים, והיא זו שהייתה ידועה לצדדים עובר לחתימת הסכם שכר הטרחה, ולכן יש מקום להסתמך עליה בבואנו לקבוע מהו שווי העיזבון ממנו יש לגזור את שכר טרחתו של המשיב, בגין טיפולו המשפטי בענייני המערערים. 32. על פי הדו"ח משנת 2003 כולל העיזבון את הנכסים הבאים: המוסך - מגרש ברח' הסיבים 24 בקרית אריה בפתח תקווה. אומנם המוסך נמכר ביום 15.12.09 (לאחר פיטוריו של המשיב), תמורת 2,568,000 ₪, בעוד שעל פי הדו"ח משנת 2003 הוא הוערך בסך 2,175,000, ואולם המוסך נמכר ללא ספק שנים לאחר פיטוריו של המשיב ועל כן אין מקום להביא בחשבון את שווי המוסך על פי התמורה במכירה בקביעת שכר הטרחה המגיע למשיב בגין הטיפול המקצועי. דירת מגורי המנוח והאלמנה ברח' שטמפר בפתח תקווה - הדירה הוערכה בדו"ח משנת 2003 בסך של 565,000, ואין לקבל את טענת המשיב כי הדירה שווה יותר מהסכום בו הוערכה על ידי מנהלי העיזבון, כאשר המשיב היה אחד מהם באותה עת. לאור שנקבע שמחצית הדירה בלבד שייכת לעיזבון - יש להעריכה בסך 282,500₪. 3/20 מזכויות בדירת הורי המנוח (שבינתיים נפטרו) שהוערכו בסך של 65,250 ₪; כספים בבנקים נכון ליום 15.06.03 - סך 204,092 ₪; 33. לאור כל האמור לעיל, אציע לחברי להרכב להעמיד את שווי העיזבון לצורך חישוב שכרו של המשיב על סך 2,726,842 ₪, שתואם את דו"ח העיזבון משנת 2003, שהיה ידוע לצדדים עובר לחתימת ההסכם, וכלל למעשה את כל נכסי העיזבון. אינני סבורה שבנסיבות העניין יש לכלול בשווי העיזבון נכסים נוספים, אם וככל שיש כאלה, שהתווספו בשלב מאוחר יותר, לאחר פיטוריו של המשיב. האם זכאי המשיב ל-25% משווי העיזבון נוכח פיטוריו ביולי 2005 34. המערערים טענו כי גם אם ייקבע כי ההסכם השתכלל, הרי שאין המשיב זכאי למלוא שכר הטרחה עליו הוסכם, שכן לאחר המועד בו הופסק הייצוג, המשיב לא ביצע לטענתם פעולות משפטיות המזכות אותו בשכ"ט, ולא מגיע לו שכר בעבור עבודות שלא ביצע. עוד לטענתם, שגה בית המשפט כשסבר כי המשיב הוא שייצג אותם במשפט בעניין הצוואות. 35. ההסכם האחרון קובע כי בגין העבודה שביצע המשיב עד לערעור בעליון במסגרתו הוחזר הדיון בשאלת תקפות הצוואות לבית המשפט המחוזי, עד ליום 03.03.04, הוא זכאי לשכ"ט בסך 30,000 דולר, וכי "בגין המשך הטיפול בסכסוך בנוגע לצוואות ... 25% משווי ריאלי של כלל נכסי העזבון (ברוטו...) אשר נזכה בהם, לרבות מהזכות למזונות במידה ויפסקו מהעזבון, בין אם נכסי מקרקעין... כספים....". 36. המשיב טוען כי מאז חתימת ההסכם ועד לפיטוריו, הוא פעל רבות גם בכל הקשור למשפט הצוואות, ובתוך כך הגיש כתבי טענות חדשים (כאמור התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון מחדש), הכין טיוטות של תצהירי עדות ראשית, ואף נפגש לשם כך עם האלמנה והמערער 3, הגיש בקשות שונות לבית המשפט, פעל אל מול עורך הצוואה וכדומה [ראה פירוט הפעולות בעמ' 14 ו-15 לתצהיר המשיב], אלא שאז הודע לו על פיטוריו. לטענתו, מרבית העבודה המשפטית בוצעה קודם על ידו, ולכן לא הייתה כל סיבה לפיטוריו, ומשכך הוא זכאי לפיצויי הסתמכות ולמלוא שכה"ט כפי שהובטח. עוד טען המשיב, כי אותם 25% שנקבעו בהסכם האחרון אינם מהווים שכר רק על הטיפול העתידי, אלא מהווים כלי לקבלת השכר עבור כל הטיפול שבוצע על ידו בעבר במשך שנים רבות, כאשר כאמור למערערים לא היו אמצעים לשלם לו. בעניין זה ניתן גם ללמד מ-נ/1 שהוגש לביהמ"ש, המהווה מסמך בכתב ידו של המשיב, ואשר נכתב במעמד הפגישה עם עו"ד סולמי, והמפרט למעשה את חובות העבר הישנים שהצטברו, עובר לחתימת ההסכם האחרון. בענין זה ביהמ"ש קמא קבע עובדתית, כי שכר הטרחה שנקבע בהסכם (30,000 $ וכן 25%) מגלם עבודה רבה של 15 שנה, וכך נקבע בפסק הדין: " מאחר שלא יכולים היו לשלם כל שכרו במזומן, הוסכם כי יתווסף שיעור של 25% משוויים הריאלי של כלל נכסי העזבון, ברוטו, שיגיעו לידי הנתבעים. לגישתי, נהג עוה"ד מיטל בסבלנות ובסובלנות כלפי משפחת אלבז בהשהותו גביית שכר שנים כה רבות ובהאמינו להם כי לאחר טפלו בכל בקשותיהם, הליכיהם ותביעותיהם הרבים, המסועפים ורבי הערכאות, יזכה לשכרו... הדעת אינה סובלת כי עורך דין יעמול שנות דור עבור לקוחותיו, והללו ימשכוהו ב"לך ושוב", ולבסוף יפנו לו עורף...". (פיסקה 61 ואילך לפסה"ד). מדובר בקביעות עובדתיות של בימ"ש קמא שהתרשם מכך שהמשיב השקיע עבודה רבה בעבר, כאשר שכרו לא שולם לו כל השנים בשל קשיי תקציב ועל כן סוכם לגלם חלק מהחוב בשכר טרחה שייגבה באחוזים מהעיזבון. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בקביעות כגון אלה, אלא במקרים חריגים, אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם [ע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל ( 22.12.10); רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ ( 04.01.10)]. 37. מנגד, אין חולק כי המשיב לא ביצע את מלוא הפעולות המשפטיות שנדרשו ממנו, ואשר היה אמור לבצע אם לא היה מוחלף בבאי כוחם החדש של המערערים. בנסיבות אלה, משעה שהמשיב לא השלים את כל הפעולות כמתוכנן, וחלק מהפעולות בוצעו על ידי באי כוחם החדשים של המערערים - אני סבורה שהאיזון הראוי וההוגן יימצא כאשר במקום 25% שנקבעו בהסכם, יועמדו האחוזים על 18% ברוטו משווי העיזבון, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה, ובתוספת מע"מ. ודוק, כאמור לעיל, המשיב לא עתר לפיצויי קיום. הערעור שכנגד 38. כאמור לעיל, לסכום לו זכאי המשיב כשכר טרחה יש להוסיף מע"מ, ועל כך למעשה אין מחלוקת בין הצדדים, ובהקשר זה יש למעשה לקבל את הערעור שכנגד. 39. לעומת זאת, אין בידי לקבל את טענות המשיב כי יש להתערב בסכום ההוצאות שנפסקו לטובתו על ידי בית משפט קמא. פסיקת ההוצאות מהווה חלק מסמכותה השיורית של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבותיו של הסכסוך ואת התנהלות הצדדים לאורכו של הדיון, והלכה היא שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בפסיקת הוצאות, אלא במקרים חריגים [רע"א 6568/05 כץ נ' כץ ( 17.08.05); רע"א 2399/09 פלוני נ' קצין התגמולים ( 14.0.09)], אשר המקרה שבפנינו אינו נמנה עליהם, ולא מצאתי עילה להתערבות בהוצאות שנפסקו. 40. במסגרת הערעור שכנגד הוסיף וטען המשיב כי יש לחייב את המערערים לשלם לו את שכר הביניים שנפסק לו כמנהל עיזבון בהחלטת כב' הרשם ברוך מיום 30.09.07 בסך 9,092 ₪, אשר טרם שולם לו. אומנם סעד זה נכלל גם בכתב התביעה, ואולם התביעה נשוא הדיון הינה לתשלום שכ"ט על פי ההסכם, ואין מקום להיעתר לסעד לתשלום שכר כמנהל עיזבון, סעד שלמעשה כבר נפסק למשיב, ואין זו הדרך לאוכפו. סוף דבר 41. לאור כל האמור אמליץ לחברי להרכב כדלקמן: א. לקבוע כי ההסכם האחרון שנחתם ביום 11.08.04 מחייב את המערערים, בכפוף לאשר צויין לגבי העיזבון. ב. להורות כי המערערים ישלמו למשיב, ביחד ולחוד, על פי ההסכם, את הסכומים הבאים: (1) 30,000$, המהווים סך של 184,151 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת מע"מ; (2) 18% משווי העיזבון ברוטו כמפורט לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת מע"מ; ג. בנסיבות העניין, משעיקר הערעור נדחה, הנני מחייבת את המערערים לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪. ד. הפיקדון שהפקידו המערערים יועבר למשיב, באמצעות ב"כ על חשבון ההוצאות הנ"ל. ה. הפיקדון שהפקיד המשיב, יוחזר לו באמצעות ב"כ. רות לבהר שרון, שופטת השופט י' שנלר, אב"ד אני מסכים ומצטרף לפסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון. ישעיהו שנלר, שופטאב"ד השופט ד"ר ק' ורדי אני מסכים ומצטרף לפסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון. ד"ר קובי ורדי, שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון. ירושהשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין