שינוי ישות משפטית כדי להתחמק מנושים

התובע טען כי הנתבעים כולם באופן שיטתי, משנים את הישות המשפטית ומחליפים ביניהם את זהות המנהלים, ואת פעילות "סופר כדורי". הכל, לצורך התחמקות מנושים והברחת נכסים מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שינוי ישות משפטית כדי להתחמק מנושים: רקע : התובע הינו עוסק מורשה, העוסק בשיווק סיטונאי של תוצרת חקלאית. הנתבעים הינם חברות ובעלי המניות בחברות הנתבעות ו/או אורגנים בחברות הנתבעות, אשר על נכסיהם נמנית רשת מרכולים באזור מרכז הארץ, הידועה כרשת "סופר כדורי". (להלן יקראו הנתבעים 1-3 : "סופר כדורי" ו/או "רשת כדורי"). הנתבע 4 היה מנהל ברשת כדורי בזמנים הרלוונטיים. הנתבע 5 היה הבעלים של הנתבעת 2 בזמנים הרלוונטיים, ואחיו של הנתבע 4. הנתבעת 6 הייתה בעלים של הנתבעת 1, והינה רעייתו של הנתבע 5. במהלך חודש פברואר 2008, התקשרו התובע ו"סופר כדורי" בעסקה למכירת פירות וירקות. התקשרות זו נמשכה עד לסוף שנת 2008. נוהל התשלום אשר סוכם בין הצדדים היה "שוטף +30". החוב נשוא התביעה דנן, הינו תולדה של משלוחי ירקות ופירות לסניפי "סופר כדורי", אשר לטענת התובע, לא נתקבלה תמורתם הכספית. במהלך דיון יום 20.9.11, משהוכח כי הנתבע 5 מצוי בהליך פשיטת רגל, הוריתי על עיכוב ההליכים כנגדו. ביום 31.1.12 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של המשיב 5. נקבע, כי התובע להמשיך ולנהל את ההליכים בתיק כנגדו, ומשכך בוטל עיכוב ההליכים והדיון בעניינו חודש. עמדת התובע : התובע גורס, כי הנתבעים כולם באופן שיטתי, משנים את הישות המשפטית ומחליפים ביניהם את זהות המנהלים, ואת פעילות "סופר כדורי". הכל, לצורך התחמקות מנושים והברחת נכסים (ראו סעיף 3 לתצהיר התובע). התובע טוען כי במהלך חודש פברואר 2008, לאחר מספר שיחות שניהל עם הנתבע 4, אשר הציג עצמו כאחד מבעלי "סופר כדורי", התקשרו הצדדים בעסקה למכירת פירות וירקות. ההתקשרות, כך לטענת התובע, נמשכה עד לסוף שנת 2008, כאשר נוהלי התשלום עליהם הסכימו הצדדים, היו בהמחאות "שוטף +30" (ראו סעיף 4 לתצהיר התובע). לדברי התובע, ההתקשרות לא הייתה בינו לבין חברה מסוימת, כי אם בינו לבין "סופר כדורי", באמצעות איש הקשר - הנתבע 4. כן טוען התובע כי את התשלומים עבור הסחורה, שילמה "סופר כדורי" באמצעות הנתבעות 2 ו - 3, במהלך רוב תקופת ההתקשרות ובאמצעות הנתבעת 1. התשלומים בוצעו בסוף תקופת ההתקשרות, ככל הנראה, עקב הפיכת הנתבעות 2, 3 לחדלות פירעון. (ראו סעיף 6 לתצהיר התובע). התובע מצרף כנספחים א' - ג' לכתב התביעה, העתק המחאות מהן עולה, לטענתו, כי "סופר כדורי" נוהלה ע"י מספר חברות במקביל, וזאת עקב הכיתוב המופיע עליהן - "סופר כדורי משתלם". לטענת התובע, החל מחודש אוקטובר 2008, וככל הנראה עקב הימצאות הנתבעות 1-3 במצב של חדלות פירעון, חוללו השיקים שניתנו לו ע"י "סופר כדורי", בחוסר פירעון . זאת מפאת העדר כיסוי או מתן הוראת ביטול (ראו סעיף 7 לתצהיר התובע). התובע גורס, כי פניותיו לנתבעים בנושא השיקים שלא כובדו, לא זכו למענה (ראו סעיפים 8-9 לתצהיר התובע). התובע מצרף כנספח ד' לתצהירו העתק המחאות בסך כולל של 71,641 ₪ אשר לא כובדו ע"י הבנק בהעדר כיסוי. עוד טוען התובע כי הוציא חשבוניות בסך כולל של 68,863 ₪, בגין סחורה אשר סופקה ל"סופר כדורי" בחודשים אוקטובר ונובמבר 2008, אשר לא שולמו (ראו סעיף 11 לתצהיר התובע). באשר לחודש אוגוסט 2008, טוען התובע כי בגין סחורה אשר סופקה לסניפי "סופר כדורי" בחודש אוגוסט 2008, נתקבל שיק מאת הנתבעת 3, בסך של 20,000 ₪, אולם גם שיק זה חולל מחמת "חשבון מוגבל" (ראו סעיף 12 לתצהיר התובע). התובע מצרף כנספח ו1' לתצהירו, העתק דו"ח רווח גולמי יומי אשר קיבל מאת הנתבע 4, ואשר ממנו עולה, לטענת התובע, כי כל המשלוחים נשוא החוב הנטען, אכן נתקבלו אצל הנתבעים. לטענת התובע, הוא שב ושוחח עם הנתבע 4 בנושא החוב הכספי, והלה הבטיח לו כי יסדיר החוב, אולם לא עשה כן (ראו סעיף 15 לתצהיר התובע). התובע מציין כי ביום 13.11.08,מכרו הנתבעים את מרכולי "סופר כדורי" או חלק מהם, או את פעילותה העסקית של "סופר כדורי". לטענתו, הדבר נעשה בדרך של הברחת נכסים ובחוסר תום לב. הוא סבור כי הנתבעים פעלו באופן הבא : במהלך כל תקופת ההתקשרות עם התובע, וככל הנראה אף קודם לכן, רשת המרכולים "סופר כדורי", הופעלה באמצעות הנתבעת 2 ו - 3, כאשר בעלי המניות ו/או אורגנים של הנתבעת 2 הינם הנתבעים 4 ו - 5, ובעל המניות ו/או האורגן בנתבעת 3, הינו הנתבע 5 בלבד. עקב הידרדרות רשת "סופר כדורי" למצב של חדלות פירעון, ומפאת רצונם להימנע ו/או להתחמק מתשלום לנושים, הקימו הנתבעים ביום 7.10.08 את הנתבעת 1, לצורך מכירת רשת "סופר כדורי" ו/או חלקה ו/או את הפעילות העסקית שלה. בעלת המניות בנתבעת 1 הייתה הנתבעת 6 - אשתו של הנתבע 5. התובע גורס כי הנתבעת 1 הינה חברה ריקה מכל תוכן, ו/או פעילות עסקית, אשר הוקמה אך לצורך ביצוע מכירת רשת סופר כדורי, ואשר לא התנהלה בה כל פעילות עסקית נוספת. כחודש לאחר שהוקמה, ביום 13.1108, חתמה הנתבעת 1 על הסכם למכירת סניפים ברשת "סופר כדורי". (ראו סעיף 16 לתצהיר התובע). אליבא דהתובע, קודם להגשת התביעה, התנהל מו"מ בין הצדדים. בסיומו ולצורך הבטחת תשלום חלק מחוב הנתבעים, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הנתבעת 1 תמחה לתובע את זכותה ב 80,000 ₪ מתוך כספי המכירה המצויים והמוחזקים בידי הנאמן, עוה"ד בטש ואהרוני. (להלן: "כתב המחאת הזכות", "הנאמן") (ראו סעיף 17 לתצהיר התובע). התובע סבור, כי החוב הנתבע אינו שנוי במחלוקת וכי אין ספק כי הסחורה אכן סופקה לנתבעים. במישור זה הוא מפנה לכתב ההתחייבות אשר בו נכתב כי: "3. ההמחאה תהיה בתוקף להבטחת פירעון סך של 80,000 ₪ אשר החייבים ו/או מי מהם חבים כלפיך, כתוצאה מאספקת ירקות ופירות לחברה... יובהר בזאת כי החוב כהגדרתו כאן, אינו מהווה את מלוא חובות החייבים למר בשה". התובע סבור, כי הנתבעים אשר ידעו כי הם במצב של חדלות פרעון ו/או על סף חדלות פירעון, המשיכו להזמין ממנו סחורה, חרף ידיעתם כי לא יוכלו לשלם עבורה. כתמיכה לטענה זו, מציין התובע כי ימים ספורים לאחר מועד פירעון השיקים, הוגבלו חשבונות הנתבעות 1-3, ולחלק מהשיקים אף ניתנה הודעת ביטול. (ראו סעיף 21 לתצהיר התובע). הנתבעים 4-6, טוען התובע, פעלו בחוסר תום לב, ולא קיימו חובתם לדווח לתובע ולעדכנו בדבר מצבם הכלכלי הקשה (ראו סעיף 25 לתצהיר התובע). התובע מצרף כנספחים ט' - יא' העתק אישורים על הגבלת חשבונות הבנק של הנתבעים 1-3. חובם הנטען של הנתבעים לתובע, בקיזוז 80,000 ₪ אשר נתקבלו בעקבות כתב המחאת הזכות, הינו סך של 80,504 ₪, וזהו הסכום הנתבע בתביעה דנן נכון למועד הגשתה, 19.1.09. טענות ההגנה : הגנת הנתבעים כולם, נפרשת בתצהירו של הנתבע 4. הטענות המובאות להלן מפיו של הנתבע 4, הינן טענות הנתבעים כולם. הנתבע 4 מתאר בתצהירו כי רשת המרכולים "כדורי", נוהלה באמצעות הנתבעות 2-3, על ידי הנתבעים 4-5. במועדים הרלוונטיים, היה הנתבע 5 בעל המניות בנתבעות 2-3 (ראו סעיף 2 לתצהיר הנתבע 4). הנתבע 4 טוען, כי כל הפעולות הכרוכות בניהול "סופר כדורי", אשר כללו בין היתר הזמנת סחורה מספקים, וביניהם גם התובע, נעשו ע"י הנתבעות 1-3, והן אלו אשר שילמו עבור הסחורה. הנתבע 4 מכחיש קיום קשר עסקי עם התובע באופן אישי, ומשכך סובר כי יש לדחות התביעה האישית כנגדו. (ראו סעיף 3 לתצהיר הנתבע 4). הנתבע 4 מדגיש כי לא היה בעלים של מי מהנתבעות 1-3 בתקופה הרלוונטית לתביעה (ראו סעיף 4 לתצהיר הנתבע 4). לטענת הנתבע 4, בעקבות המצב הכלכלי הקשה אשר שרר במשק, נקלעו הנתבעות 2-3 לקשיים תזרימיים, וחשבונות הבנק שלהן הוגבלו. לפיכך, בניסיון לשפר את מצבן הכלכלי ולפרוע את חובותיהן, מכרו הנתבעות 2-3 את כל זכויותיהן וחובותיהן, החל מיום 1.10.08, לנתבעת 1. (ראו סעיף 6 לתצהיר הנתבע 4). הנתבע 4 סבור, כי מעצם העובדה שהנתבעת 1 רכשה גם את חובותיהן של הנתבעות 203, ניתן ללמוד כי לא היה כל ניסיון או כוונה להבריח נכסים מכל סוג שהוא, כפי שטוען התובע (ראו סעיף 8 לתצהיר התובע). לאחר רכישת "סופר כדורי" על ידי הנתבעת 1, היא החלה לפעול ללא לאות במטרה לכסות את חובותיהן של הנתבעות 2-3 לנושיה ולספקיה, לרבות התובע. מתוך דאגה אמיתית לנושיה, החליטה הנתבעת 1 למכור סניף אחד, מבין סניפי "סופר כדורי", על מנת שהתמורה תשמש לצורך כיסוי החובות. (ראו סעיפים 9-10 לתצהיר הנתבע 4). בסופו של יום, טוען הנתבע 4, נמכרה רשת "סופר כדורי" כולה, לחברת כהן מחסני השוק בע"מ (להלן: "הרוכשת"). זאת, לאחר שביטלה הסכם קודם עם רשת "יינות ביתן", אשר עמדה לרכוש סניף אחד מסניפי "סופר כדורי" (ראו סעיפים 11-12 לתצהיר הנתבע 4). הנתבע 4 מאשר כי ביום 8.1.09 המחתה הנתבעת 1 לתובע, סך של 80,000 ₪ מתוך כספי התמורה אשר נתקבלו מידי הרוכשת, והסכום האמור שולם באופן מיידי, עם התקיים התנאים הקבועים בהמחאה. הדבר מעיד, כך סובר הנתבע 4, על תום לבם והגינותם של הנתבעים. (ראו סעיף 15 לתצהיר הנתבע 4). הנתבע 4 מכחיש קיומו של החוב הנתבע, בסך של 80,504 ₪, בטענה שלא נתקבלה הסחורה אשר בגינה, לכאורה, קיים החוב הנתבע. לחילופין, טוען הנתבע 4, מדובר בסחורה בשווי נמוך בהרבה מהסכום הנתבע. (ראו סעיף 17 לתצהיר הנתבע 4). הנתבע 4 טוען כי התובע אינו מצביע על הגורם המסוים אשר לטענתו חב לו את החוב והמסתפק באמירה כללית לפיה כל הנתבעים חבים כלפיו. יתר על כן, טוען הנתבע 4, לא הובאו מסמכים המאמתים את החוב ו/או המציינים איזו סחורה הוזמנה, למעט החשבוניות. (ראו סעיף 18 לתצהיר הנתבע 4). הנתבע 4 מכחיש כי העביר לתובע את "דוח הרווח הגולמי יומי" אשר צורף לתצהיר התובע, ומכחיש תוכן המסמך. מדובר, כך לטענת הנתבע 4, במסמך גולמי, לא מאומת וחסר, ואשר תוכנו ניתן לשינוי בכל עת, והוא אינו מהווה תחליף לתעודת משלוח ו/או לחשבונית, אשר נועד לצרכים ניהוליים בלבד, ולא ניתן ללמוד ממנו דבר אודות החוב הנטען. (ראו סעיף 19 לתצהיר הנתבע 4). לטענת הנתבע 4, הסחורה הוזמנה מהתובע רק בזמנים בהם הייתה הנתבעת 1 פעילה לחלוטין, והעיקולים על חשבונה הוטלו מאוחר יותר, ואף בעת הטלת העיקולים, היא הייתה ברת פירעון (ראו סעיף 20 לתצהיר הנתבע 4). הנתבע 4 סבור כי העברת התמורה בסך של 80,000 ₪ לתובע, מעידה כי הנתבעים לא פעלו במרמה (ראו סעיף 23 לתצהיר הנתבע 4). כספי התמורה שנתקבלו מהרוכשת, שימשו כולם לפירעון חובות הנתבעות 1-3 לנושיהן (ראו סעיף 26 לתצהיר הנתבע 4). הנתבעת 6 הגישה אף היא תצהיר, בו היא טוענת כי מעולם לא פגשה את התובע וכי מעולם לא עבדה בנתבעות 1-3. לטענתה, היא הייתה מודעת לכך שבעלה (הנתבע 5) הקים את הנתבעת 1 ורשם עותה על שמה, במטרה להציל את רשת "סופר כדורי", אך מעולם לא הייתה פעילה בנתבעת 1. דיון והכרעה : השאלות המצריכות הכרעה הינן: א. הוכחת סכום החוב הנתבע. ב. אחריות כל אחד מהנתבעים לתשלום החוב. אדון בשאלות אחת לאחת. טענת קיומו של חוב : התובע טוען כי חובם המקורי של הנתבעים עמד על סך של 160,504 ₪. בניכוי 80,000 ₪ שנוכו במסגרת כתב ההמחאה, עומד חובם כעת על סכום התביעה - 80,504 ₪. מנגד, לגרסת הנתבעים, הסכום שנותרו חבים לתובע עומד על סך של כמה אלפים בודדים, ולא הסכום הנתבע (ראו סעיף 19 לסיכומי ההגנה). לטענתם, סכום המדויק אשר נותר לתשלום הינו יתרת השיק על סך 20,000 ₪ אשר לא נפדה במלואו אלא נפרע באופן חלקי. משכך, הסכום שנותר לתשלום הינו סך של 11,641 ₪ בלבד. בסיכומי התביעה (סעיף 8), מפרט התובע כיצד חושב סכום התביעה - התובע טוען כי נהג לספק סחורה למרכולים בהתאם לדרישת הנתבעים. בסוף החודש, כך לטענת התובע, הוציאו הנתבעים דו"ח קופה רושמת, על פיו ניתן היה לראות כמה סחורה נמכרה, והתמורה חולקה לשניים - 87% מהתמורה שולמה לתובע, ו - 13% מן התמורה נותרה בידי הנתבעים. עיון בדו"חות הקופה מעלה כי מדובר בדו"חות אשר אינם מאומתים וניכר כי הוצאו לצרכים ניהוליים בלבד. הדוח"ות הללו הוצאו למטרה ספציפית ומוגדרת אותה נועדו לשרת, של ניהול יומיומי שוטף. עם זאת, סבורני כי דווקא משום שהוצאו בזמן אמת, לצורך תפעול העסק בשטח, ולא בשיעבד לצורך המשפט, הרי יש בהם כדי להקנות תמונה מלאה על הפריסה הכספית של סניפי רשת כדורי באותה העת. התובע אמנם צרף חשבוניות מס אשר מאששות את גרסתו(ראו עדות התובע בעמ' 20 שורות 2-3 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.12). בתמיכה לגובה החוב הנתבע, מעבר לדו"ח הקופה, צורפו גם שיקים שחוללו בחוסר פירעון, כדוגמת השיק על סך 20,000 ₪ שחולל (נספח ו' לתצהירו), אשר אף הנתבעים הודו כי הוא לא נפרע. כתב המחאת הזכויות, עליו השליך התובע את יהבו, ואשר בו צוין כי הסכום של 80,000 ₪ אינו מלוא סכום החוב, תומך אף הוא בגרסת התובע. צויין שם בשפה כללית, כי מעבר לסכום ההמחאה, קיים חוב נוסף . התובע בהינו החזקת "המוציא מחברו". משכך, נטל הראיה מוטל על שכמו. התובע הרים את הנטל הראשוני,ף באמופן שבואר לעיל. הנטל המשני, להביא ראיות לסתור , עבר איפוא על שכם הנתבעים, אך אלה לא הרימוהו. אני קובעת איפוא, כי התובע הוכיח זכאות לסכום התביעה. אחריות הנתבעים : מכאן יש לעבור ולבחון את אחריות הנתבעים לסכום שהוכח, על רקע טענות התובע להברחת נכסים, המטילה אחריות על כול אחד ואחד מהם. אחריות הנתבעות 1-3 : התובע מבקש לחייב את הנתבעות 1-3 ,בטענה כי מדובר בחברות אשר הוקמו אך ורק לצורך התחמקות מתשלום לנושים ו/או לצורך ביצוע פעולה ספציפית. ההפרדה ביניהן, כך לטענת התובע, הינה הפרדה מלאכותית לחלוטין, ובמצב שכזה, קמה עילה להרמת מסך ההתאגדות בין החברות, באופן בו ניתן יהא לייחס את מלוא החוב לנתבעות 1-3 ביחד ולחוד. התובע שב והדגיש כי שלושת הנתבעות ביחד מהוות את "סופר כדורי". הפסיקה הכירה הן לפני חקיקת חוק החברות, תשנ"ט-1999 והן לאחריה, באפשרות להרים את מסך ההתאגדות בין חברות שונות. במיוחד במקרה בו חברה אחת מוקמת באופן שיש בו משום העברת נכסים ופעולות מחברה אחרת תוך פגיעה בנושיה של האחרונה. ראו: ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 362; רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים בע"מ נ' אילנה ענבר פ"ד נד (2) 712). 262 . הנתבעות 1-3 לא הגישו תצהירים מטעמן, ומשכך, למעשה, לא נסתרה התביעה כנגדן. יתר על כן, הנתבעים 4-5 לא הכחישו הקשרים העסקיים בין התובע לנתבעות 1-3 ואף הודו כי יתכן וקיים חוב כספי לתובע, אולם בגובה הנמוך מהסכום הנתבע. עצם קיומו של חוב לתובע, נלמדת אף מלשון המחאת הזכות, המציינת מפורשות כי "החוב כהגדרתו כאן, אינו מהווה את מלוא חובות החייבים למר בשה". מנגד, וכפי שפורט לעיל, התובע הוכיח תביעתו אך ורק בנוגע ליתרת השיק ע"ס 20,000 ₪ בסכום של 11,641 ₪ נכון ליום 31.10.08. שוכנעתי מן הראיות שהביא התובע , כי אכן היה טשטוש תחומים בין הנתבעות 1-3. המסמכים שהוגשו מעידים, כי סחורה שהוזמנה ע"י נ' 1, סופקה לעיתים לנ' 2, והתשלום הוטל דווקא על שכם נ' 3. המצב אליו נקלעו עסקי המזון של משפחת כדורי, אילץ את הנתבעות 1-3 לשרשר ביניהן את הפעילות העסקית, באופן שיש בו כדי להביא להרמת המסך בין אשכול החברות . בנסיבות של זהות מוחלטת בין חברות לכאורה, כאשר קיים חשש ממשי לכאורה, כי הקמת החברה האחרת נועדה להבריח נכסים או להעתיק פעילות מתוך מטרה להתחמק מתשלום חוב פסוק, נראה כי במקרה זה יש לאפשר לראות בשלושת החברות, נתבעות 1-3, כגוף אחד. וכך אני מורה. לסיכום פרק זה, אני קובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין אשכול החברות, נתבעות 1-3, ולחייבן יחד ולחוד בחיוב של 80,504 ₪, נכון למועד הגשת התביעה 19.1.09. אחריות הנתבע 4 : הנתבע 4 טען, כי כיהן בנתבעות 1-3 כ"קניין ואחראי סחר" (ראו עדות הנתבע 4 בעמ' 21 שורות 9-13 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.12). עוד אישר הנתבע 4 בחקירתו כי נהג לחתום על שיקים שיועדו לספקים (ראו עדות הנתבע 4 עמ' 21 שורות 29-30 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.12). התובע שב וטען כי ההתנהלות העסקית שלו הייתה אל מול הנתבע 4, אשר הציג עצמו כפועל מטעם הנתבעות 1-3. כך בעדותו (עמ' 16 שורות 15-20 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.12): "ש: מול מי עבדת בחוזה שלך? ת: בנושא התביעה הזאת מול זהר כדורי. ש: היה לך איתו משהו אישי? ת: כל הזמן. ש: ממי קיבלת את התמורה בגין הסחורה? ת: מזהר". בסיכומיו (סעיף 31) טוען התובע כי הוכיח התנאים המצטברים לצורך ביסוס אחריות הנתבע 4 בנזיקין כמנהל: קיומם של יחסים מיוחדים בין המנהל לצד השלישי, אשר הביאו לכך כי הצד השלישי נתן במנהל את אמונו ואת בטחונו כי המנהל, באופן אישי, לוקח אחריות כלפי הצד השלישי. פעולות הנתבע 4 נעשו ברשלנות, לאור הממצאים שהונחו בפניו. הנתבע 4, כמנהל, ידע היטב כי החברה עומדת בפני חדלות פירעון ו/או הגבלה. על אף שחזרו שיקים בחודש אוקטובר 2008, ועל שנתן הוראת ביטול לחלק מהשיקים, המשיך הנתבע 4 להזמין סחורה בחודשים אוקטובר נובמבר, תוך שהוא יודע כי השיקים עתידים שלא להפרע. הנתבע 4 לא הציג ראיה כלשהי לכך שהשיקים הוחלפו. לא הוצגה כל הודעה שנשלחה לספקים, המזמינה אותם לבוא ולהחליף את השיקים, ולא הוצגו שיקים חלופיים. הנתבע 4 אישר כי חתם על שיקים שצורפו כנספח ב' לתצהיר התובע, והן הנתבע 4 והן הנתבע 5 אישרו כי אין בידיהם פרוטוקול מורשה חתימה המאפשר לנתבע 4 לחתום בשם הנתבעות 1-3 (ראו עמ' 25 שורות 26-30 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.12). חיזוק הטענה כי הנתבע 4 לא היה מורשה חתימה, ניתן למצוא באישור מורשה החתימה אשר צורף כנספח א' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 4. מנספח זה עולה בבירור כי הנתבע 4 היה מוסמך לחתום אך ורק על מסמכים הקשורים במכירת רשת "סופר כדורי" ולא מעבר לכך. התובע מבקש להטיל אחריות על הנתבע 4 הן בתור מי שניהל את מכירת הנתבעות 2-3 לנתבעת 1 מתוקף פרוטוקול מורשה החתימה, וידע כי החברה החדשה שהקומה הינה חברה הרשומה על שם איש קש (הנתבעת 6), אשר אין לה דירקטוריון בפועל, ואשר מי שחותם על השיקים עבורה (הנתבעת 6) אינו יודע האם השיקים יפרעו בסופו של יום. בכך, טוען התובע, תרם הנתבע 4 למצג השווא של הנתבעת 2, וכן לניהול מו"מ בחוסר תום לב (ראו סעיף 35 לסיכומי התביעה). כעולה מעדותו, הנתבע 4 הוא זה אשר הוציא השיקים לפקודת התובע, ואף חתם עליהם. כן אישר הנתבע 4 בעדותו כי היה ערב אישי לחלק מהספים של הנתבעות 1-3 (עמ' 21 שורות 19-21 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.12): "ש: אז לא היית בעל מניות בחברות אבל היית ערב אישי לספקים של החברות? ת: לא לכולם. לחלקם הייתי ערב כשפתחנו את זהר ונירן השקעות. בשיא רמות גם הייתי ערב לחלקם". נוכח הראיות שהובאו אני קובעת כי הנתבע 4 היה ה"רוח החיה" מאחורי פעילותה העיסקית של רשת "סופר כדורי", ואף ערב אישית לחלק מחובותיה. זאת ועוד: שוכנעתי כי הנתבע 4 הוא זה אשר ביסס הקשר עם התובע והוא אשר בא במשא ומתן עסקי עימו. הנתבע 4 המשיך במסירת השיקים לתובע, תוך הצגת מצג של "עסקים כרגיל". זאת, אף לאחר שהרשת נקלעה לקשיים כלכליים, ואף במהלך מכירתה. הכל מבלי שיידע את התובע בנוגע למצב. כמו כן, חרף טענת הנתבע 4 כי פעל להחלפת השיקים, לא הוצגה כל ראיה כי בפועל אכן הוחלפו השיקים. הנתבע אמנם לא כיהן כמנהל או בעל מניות רשום בנתבעות 1-3 במועדים הרלוונטיים, אולם מצאתי כי נהג תוך הפרת חובת הזהירות כלפי התובע. הנתבע אף לא פעל בשקיפות ולא בתום לב כלפי התובע. סעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מטיל אחריות על : "המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או עומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם…". סעיף 12 דנן מרחיב את היקף החייבים באחריות הנזיקית. לכן, היא מוחלת על אורגן ועל נושא משרה בחברה. גם עוולת הרשלנות מוסדרת בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (סעיפים 35 ו-36 לפקודה), עוולת הרשלנות כוללת בתוכה ארבעה רכיבים מצטברים: חובת זהירות; התרשלות באי קיומה; גרימה; נזק; נושא משרה בחברה חב לה חובת זהירות מושגית. ביטוי לגישה זו ניתן לראות בהוראת סעיף 252 לחוק החברות: "נושא משרה חב כלפי החברה חובת זהירות כאמור בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]" חובת זהירות לנושא משרה לחברה מטיל על נושאי משרה את החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה. "אדם המציע עצמו לתפקיד ניהול חברה, הכרוך בטיפול וניהול רכוש רב, חייב לנקוט במידת הזהירות של נושאי משרה סביר הכשיר לפעול בשטח זה של ניהול" (י' גרוס, דירקטורים ונושאי משרה בחברה 297 (1989). אופן התנהלותו של הנתבע 4, אשר תוארה לעיל, והמשך הפעילות העסקית מול התובע גם בנסיבות בהן רשת כדורי עמדה על עברי פי פחת, משיתה על שכם נתבע 4, אחריות בנזיקין כלפי התובע. גם מן הפן החוזי יש להשית אחריות אישית על הנתבע 4. ראו דברי כב' השופט דנציגר בפסקה 41 לע"א 303/08 עזמי נשאשיבי ואח' נ' איהאב רינראוי ואח', ניתן ביום 1.8.10, (פורסם ב'נבו') : "החובה לנהל משא ומתן בתום לב לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים) חלה גם על האורגנים ונושאי המשרה בחברה, כאשר הפרה של חובת תום הלב יכולה להוביל להטלת אחריות אישית וחובת פיצוי על האורגן או נושא המשרה עצמו [ראו: ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983) (להלן: עניין פנידר); ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ (לא פורסם, 20.10.2009) בפסקה 16 לפסק דינו של השופט א' גרוניס (להלן: עניין א. ברזני שירותים בע"מ); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 729-726 (1994)]. בעניין א. ברזני שירותים בע"מ נקבע כי הדרישה לקיום משא ומתן בתום הלב בשלב הטרום חוזי, יפה גם לעניין חובת תום הלב בשלב קיום החוזה לפי סעיף 39 לחוק החוזים (ראו: עניין א. ברזני שירותים בע"מ, לעיל, בפסקה 17)". בהמשך הסתייג בית המשפט העליון, מהטלת אחריות חוזית אישית על בעל מניות בכל מקרה של חברה שקרסה . הוא מסביר כי יש מקום להוכיח את אשמו הסובייקטיבי של נושא המשרה , לצורך הטלת אחריות אישית, כדי לשמר את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. כפי שנאמר שם, בפסקה 44 : "לצורך הטלת חבות אישית, לא די להוכיח כי הופרה חובת תום הלב על פי מבחן אובייקטיבי, אלא יש להראות שעל האורגן או נושא המשרה רובץ אשם אישי, סובייקטיבי [ראו: ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53, 58 (2003)]". בענייננו, שוכנעתי מחקירת הנתבע 4, מר זוהר כדורי, בפרוטוקול ישיבת יום 23.2.12, כי היתה כאן מודעות אישית שלו למתרחש, וכי התקיים כאן הרכיב הסובייקטיבי הנחוץ על פי דין. למשל, תשובותיו בעמ' 21 לפרוט' ש' 24-28, מעידה על מודעותו לקשיים הכלכליים. בכל זאת, המשיך לפעול ולתת שיקים. עמ' 21 שם, ש' 29-30. עמ' 22 לפרוט' ש' 26-28. הנתבע 4 טען שהוחלפו שיקים במקום אלו שחזרו, וכי החובות שולמו אך לא היו בידיו תימוכין לטענה זו. הנתבע 4 התחמק ממתן תשובה ישירה לשאלה, מתי הודיע לספקים על הפסקת הפעילות. עמ' 23 לפרוט' ש' 4-7. הנתבע 4 אישר כי צהלה כדורי נרשמה כדירקטורית יחידה בחברה החדשה, הגם שהיא נעדרת כל רקע עיסקי, כי החשבונות היו מוגבלים וכדי לתפעל את רשת כדורי. עמ' 26 לפרוט' ש' 26-7-12. שוכנעתי כי נתבע 4, ידע והיה עליו לדעת את מצב החברות לאשורן בעת שהמשיך להתנהל עיסקית מול התובע. לפיכך התקיים כאן גם יסוד החיוב עפ"י סעיף 12 לחוק החוזים ( חלק כללי) תשל"ג-1973, ניהול מו"מ בחוסר תום לב. משכך, ולאור האמור, אני קובעת כי יש לחייב הנתבע 4 באופן אישי בחובות הנתבעות 1-3 לתובע, בסכום 80,504 ₪, נכון למועד הגשת התביעה 19.1.09. אחריות הנתבע 5 : הנתבע 5 שימש כנושא משרה בנתבעות 2-3 והינו בעל המניות היחיד בנתבעות 2-3. הנתבע 5 הוא זה אשר למעשה ניהל בפועל את הנתבעת 1 וכך אף עולה מעדותה של הנתבעת 6, אשר שבה והעידה כי לא הייתה מעורבת בניהול הנתבעת 1 וכי בפועל הנתבע 5 הוא אשר ניהל אותה. לעניין הנתבע 5, התובע אינו מבקש להרים את מסך ההתאגדות, כי אם להטיל עליו אחריות אישית, תוך שהוא טוען כי אחריותו של הנתבע 5 כפולה מזו של הנתבע 4, בתור בעל מניות ובעל השליטה היחיד בנתבעות (ראו סעיף 39 לסיכומי התביעה). הנתבע 5 הוא זה אשר הקים את הנתבעת 1, רשם אותה על שם אשתו, ואף מינה אותה כדירקטורית, וזאת בשעה שהיא אינה מודעת למתרחש בנתבעת 1, וכל תפקידה התמצה בחתימה על מסמכים ושיקים על פי הוראת בעלה, מבלי שהיא הבינה מהותם. הנתבע 5 אמנם ניסה לטעון כי כל מעייניו היו נתונים לתשלום חובות לנושים, אולם, הוא לא פנה להליכי הסדר ופשרה במסגרת סעיף 350 לחוק החברות, ולא ביקש צו להקפאת הליכים, על מנת לגבש הסדר פשרה כולל, כי אם פעל להשגת הסדר פשרה עם הספקים הגדולים בלבד, וזאת לאחר שאלו נקטו בהליכי גביה כנגדו. "מימון דק" מתאר מצב בו ההון העצמי של החברה אינו עומד ביחס סביר להלוואות שנטלה או לסיכונים שבתחום פעולותיה. זהו המצב בו פעלה רשת כדורי, בניצוחו של הנתבע 5. הנתבע 5 היה מנהל בנתבעות 1-3 ובעלים בנתבעות 1-2. ראו עמ' 28 לפרוט' ש' 28 עד עמ' 29 לפרוט' שורה 1. הנתבע 5 ידע, או שהיה עליו לדעת על תנאי האשראי הלחוצים ועל המימון הדק בהן פעלו החברות שבניהולו. תשובותיו בעניין החלפת שיקים, לא היו ממוסמכות, והוא הרבה להשתמש בהשערות מסוג "יכול להיות". עמ' 29 לפרוט' ש' 20- 26. זכרונו לקה בחסר. לשאלות שונות, השיב יותר מפעם אחת "לא זוכר" ובכך ערער את האימון בגרסתו. עמ' 29 ש' 14; עמ' 29 ש' 28; עמ' 30 ש' 4; עמ' 30 ש' 13; עמ' 30 ש' 17; דעת הרוב בע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון, מפי כב' השופטות פרוקציה וארבל, קבעה כי ניהול חברה במימון דק אינו ראוי. דעת המיעוט, מפי כב' השופט רובינשטיין, סברה כי למימון הדק יש להוסיף גם יסוד סובייקטיבי, בדומה לדברי כב' השופט דנציגר בע"א 303/08, שאוזכר לעיל. מחקירתו של נתבע 5 עלה כי גם מימון דק היה כאן, אך גם היסוד הסובייקטיבי של מודעות והמשך פעילות מצדו, חרף הסיכון העסקי אליעו חשף את הנושים, כולל התובע. בנסיבות אלו, בהן הנתבע 5 מצטייר כבעל מניות אשר הקים חברות באופן סדרתי, ופעל ביודעין תוך עירוב נכסים ומימון דק של החברות, אני קובעת כי יש לחייבו באופן אישי בתשלום חובן של הנתבעות 1-3 לתובע בסכום של 80,504 ₪, נכון למועד הגשת התביעה 19.1.09. אחריות הנתבעת 6 : הנתבעת 6, אשה צעירה, רעייתו של הנתבע 5. ישיבת ההוכחות נדחתה בשל היותה בשלהי הריונה, והתקיימה לאחר שילדה. הנתבעת 6 שימשה כבעלת מניות ודירקטורית יחידה בנתבעת 1. הנתבעת 6 היא זו אשר חתמה על שיקים של הנתבעת 1. הנתבעת 6 העידה כי לא הייתה מודעת כלל וכלל למתרחש בנתבעת 1 (עמ' 27 שורות 5-12 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.12): "ש: מי זאת חברת סופר כדורי? ת: אין לי מושג בכלל. ש: מי זאת א.א.א. שקד? ת: אני גם לא יודעת. אני יודעת שרק בעלי אמר לי, תחתמי לי כי הוא רוצה לשלם חובות שהוא חייב ולהקים את החברה הזו כדי להחזיר את החובות שהיו לו" ש: כשהחברה הוקמה, במה עבדת ? ת:אף פעם לא עבדתי". הנתבעת 6 לא ידעה פרטים מהותיים על החברה ופעילותה. עמ' 27 שם, שו' 13-18. היא העידה כי חתמה על שנדרש ממנה ע"י בעלה, בלי שבפועל נטלה חלק בעבודה השוטפת, ובכלל. אני מאמינה לגרסתה זו. יתרה מכך, התובע עצמו אישר בעדותו כי אינו מכיר אותה ולא קיבל ממנה שיקים (ראו עדות התובע בעמ' 17 שורות 1-2 ושורות 13-14 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.12). הרושם הכללי שעוררה נתבעת 6 הוא כי לא היתה לה כלל מודעות לחברה ולפעילותה. היא נידבה את שמה לחברה החדשה, כדי שהעסק יוכל לפעול. בע"א 2273/03 חב' פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית בע"מ, פ"ד נח (2), 36, נאמר, בסוגיית הרמת מסך - "מי אשר מבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספציפית נגדו ולהניח תשתית ראייתית שעולה ממנה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה. שאם לא יעשה כן, יוכל אולי להיפרע מן התאגיד, אך לא מבעלי התפקיד בו". הווה אומר : יש להוכיח התחייבות אישית או התנהלות פסולה של המנהל ובעל המניות דנן. לא די להעלות טענות בעלמא כלפיו, אלא יש להניח תשתית עובדתית המצדיקה הרמת הפרגוד החוצץ בין החברה לבין מנהליה ובעלי מניותיה". במקרה דנן, מדובר בבעלת מניות ודיקטורית, אשר לא הייתה מעורבת כלל וכלל בפעילותה של החברה, ולא הייתה מודעת לאשר מתרחש בה. לא ניתן לייחס לנתבעת 6 התנהלות פסולה, ולא קיימת תשתית עובדתית כלשהי, המעידה על מעורבות, ולו מינימלית, של הנתבעת 6 ברשת "סופר כדורי". בהערת אגב אומר, כי יתכן ויש לחתור להטלת אחריות אישית ,על מי שנוטלים על עצמם חובות משפטיות , ולו לכאורה. אילו לא היתה הנתבעת 6 נוטלת על עצמה את האחריות הפורמאלית לפעילות הנתבע 3, לא היתה ממשיכה מסכת ההסתבכויות של רשת כדורי. עם זאת, יש לזכור כי תפעול נתבעת 3, הוא שאיפשר את הסדר החוב במסגרתו זכה התובע ל השבה של 80,000 ₪ מתוך סכום החוב. בשקלול מלוא הנתונים, הנתבעת 6 אמנם נידבה את שמה, אך אחריותה האישית וידיעתה הפוזיטיבית לא הוכחו. משכך, לא מצאתי כי הונחה התשתית המתאימה להרמת מסך ההתאגדות וחיובה של הנתבעת 6 באופן אישי. סיכום: מן המקובץ עולה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. הנתבעים 1-5 יישאו, ביחד ולחוד, בתשלום סך של 80,504 ₪, נכון למועד הגשת התביעה 19.1.09 בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. התביעה כנגד נתבעות 6 נדחית בזה. הנתבעים 1-5 בתשלום אגרות משפט א' וב' ושכ"ט ב"כ התובע בסך של 8000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין. בקביעת שיעור ההוצאות, התחשבתי באופן בו ניהלו בעלי הדין את התיק, וכן בדחיית התביעה מול נתבעת 6.נושה