השופט א' ברק (כתוארו אז) דן בעוולת הרשלנות בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש (פורסם בתקדין), וכך קבע (שם, פסקה 2): "בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות שבנזיקין מתעוררות שלוש שאלות האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות (סעיף 36 לפקודת הנזיקין.... (מבחן זה כולל בחובו שני היבטים. ההיבט הראשון, הוא ההיבט העקרוני, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות. ההיבט השני, הוא ההיבט הספציפי, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות)... ההיבט הראשון, עניינו בקיומה או בהעדרה של חובת זהירות מושגית (NOTIONAL DUTY) ואילו ההיבט השני, עניינו בקיומה או בהעדרה של חובת הזהירות הקונקרטית (DUTY IN FACTׂ). השאלה השנייה המתעוררת בכל תביעת נזיקין, היא, האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו האם הוא סטה מסטאנדארט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק?" בע"א 653/97 חברת מרכז ברוך וצפורה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו והוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב - יפו (פורסם באתר בית המשפט העליון), דן בית המשפט העליון בשאלה אם כעניין שבמדיניות ניתן להטיל על הוועדה המקומית חובת זהירות, וכך קבע כבוד השופט י' אנגלרד (פסקה 4): "אפשר להבין מהנמקתו של בית המשפט, כי כלל, אין להכיר בחובת זהירות של של גורמי תכנון כלפי בעלי קרקעות הנוגעים לעניין, כאשר המדובר הוא בנזקים הנגרמים בשל עיכובים במימוש התכנית. לטעמי, ניסוח עקרוני מעין זה הוא גורף מדי. אין לשלול מלכתחילה, את חובת הזהירות של גופי תכנון מנהליים כלפי בעלי הקרקעות הנוגעים לעניין. כמו כן, עקרונית, גם עיכובים בלתי סבירים בהליכי התכנון והבנייה עשויים להטיל אחריות בנזיקין על גורמי התכנון הגורמים נזק כלכלי לבעלי עניין קרוב. בניגוד להנחתו של בית המשפט המחוזי, אין אני רואה מניעה עקרונית כי אף עיכובים בזמן יכולים להיבדק באופן אובייקטיבי ובנסיבות מתאימות לחייב את המעכב בנזיקין. הכל תלוי בנסיבות המקרה המיוחדות". סעיפים 35 ו - 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובעים: "35. רשלנות עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה. 36 חובה כלפי כל אדם החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אמת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או מחדל המפורשים באותו סעיף." בניהרשלנותתכנון ובניהועדה מקומית לתכנון ובניה