המחלוקת נשוא תביעה זו, הינה בשאלה, כתוצאה מהעיקול והוצאת הטובין, שביצעו הנתבעים על סחורות החברה, בקניון איילון, בחנות ברח' נחלת בנימין ובקניון באר שבע, קרסה החברה והאם נגרם לתובעים נזק בסך 1,250,000 ₪. כן יש להכריע בשאלה, האם העיקול והוצאת הטובין היו כדין. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קריסת חברה בגלל עיקול: זוהי תביעה כספית בסך 350,000 ₪ אשר הוגשה על ידי 3 תובעים, בעלי המניות של חברת אגאשא בע"מ שעיסוקה ייצור ושיווק תכשיטי כסף, הפעלת דוכני מכירה בקניונים שונים וחנות ברח' נחלת בנימין בתל אביב, (להלן: "החברה"). א. תמצית טענות התביעה 1. התובעים השקיעו כספים בחברה, ערבו לחובותיה ותובעים 1,2 אף ערבו לחובותיה כלפי נתבע 1, שלו חבה החברה כספים. נתבע 1 נקט כנגד החברה וכגד התובעים בהליכי גבייה בהוצאה לפועל בשני תיקים: א. תיק 01-42959-08-0 בו חייבים החברה ותובעים 1,2, (להלן תיק ההוצל"פ נגד תובעים 1,2"), ב. בתיק 01-42957-08-8 בו חייבים החברה ותובע 1, (להלן: "תיק הוצל"פ נגד החברה ותובע 1"). נתבע 2 ייצג את נתבע 1 בהליכי הוצל"פ. 2. בחודש אוקטובר 2008, ולאחר שנפתחו נגדם תיקי ההוצאה לפועל הנ"ל, הגיעו התובעים להסדר פשרה בשני תיקי ההוצל"פ שניתן לו תוקף של פסק דין. התובעים לא עמדו בהסדר והנתבעים שבו והמשיכו לפעול בתיקי ההוצל"פ, כאשר באותה עת עמד החוב על סך 53,000 ₪. לבקשת הנתבעים, ניתן צו עיקול והוצאה על בסיס בקשה שבאותה עת לא הומצאה לתובעים. על פי אותה בקשה, יתרת החוב שנקבעה לביצוע בכל 3 הסניפים הייתה בסך 53,471 ₪. למרות זאת ביום 9.12.08 , מבלי שבוצע הליך של עיקול ברישום, הוצאו מיטלטלין ותכשיטים משלושה סניפי החברה: מקניון רמת גן, קניון באר שבע והחנות בתל אביב ונלקחה סחורה בסכום כולל של 1,250,000 ₪ כדלקמן: מקניון באר שבע נלקחה כל הסחורה בשווי 490,000 ₪. מחנות ברח' נחלת בנימין בתל אביב נלקחה כל הסחורה בשווי 287,000 ₪ ונלקח מהחנות ציוד רב, כולל קופה רושמת, משקולת וכלי עבודה. מקניון איילון נלקחה רוב הסחורה בשווי 450,000 ₪. 3. בעת ביצוע ההליכים הנ"ל הודע לנתבע 2, כי שווי הסחורה שנלקחה עצום וגדול לאין ערוך מגובה החוב, אך הוא בחר להמשיך בהליך ולא קיבל כל הצעה שהוצעה לו. בדיעבד הסתבר לתובעים, כי בקשת העיקול שהוגשה לר' ההוצאה לפועל נומקה בין היתר בכך, שהתובעים עושים ככל יכולתם לחסל את עסקיהם וכי החברה משווקת תכשיטים, עגילים ואביזרי נוי והידור. הנתבעים ביקשו לאשר עיקול ב- 7 דוכנים וחנות ששוויה היה באותה עת כארבעה מיליון ₪. לטענת התובעים, הנתבעים הטעו במזיד את ר' ההוצאה לפועל, בכך שטענו כי החברה מחזיקה בסניפיה סחורה זולה, למרות שבפועל היא עסקה בייצור תכשיטי כסף וזהב ושעונים יוקרתיים בערך של מיליוני ₪. כתוצאה מהוצאת כל הסחורה מ -3 החנויות וכן הציוד, חדלו אותם סניפים לפעול, ובמקביל, בעלי החנויות המשיכו לחייב את החברה בדמי אחזקה שוטפים של אותם סניפים. בפועל, חוב של כ -53,000 ₪ יצר מצב של עיקולים, הוצאת רכוש ופקודות מאסר, פעולות שנעשו בחוסר תום לב, חוסר מדתיות, חוסר אכפתיות ורשלנות. התובעים מפרטים בכתב התביעה את כל הסחורה שהוצאה משלושת הסניפים וטוענים, כי בדו"ח העיקול לא נרשמו פרטי התכשיטים, סוגי התכשיטים, פרטי השעונים, מספרי קטלוג, מספרי הברקוד, המחירים ומשקל התכשיטים והנתבעים לא עשו דבר כדי שרישום התכשיטים שהוצאו מהחנויות יהיה כדין. 4. ביום 25.12.08 ולאחר שהטובין הוצאו על ידי הנתבעים, הוגשה בקשה ליו"ר ההוצל"פ לבטל ו/או לעכב הליכי הוצל"פ, הנתבעים התנגדו לבקשה וזו נדחתה. כל הבקשות שהגישו התובעים בנושא המעוקלים נדחו מפאת התנגדות הנתבעים והסחורה נמכרה בפרוטות, מה שגרם לקריסת החברה. לטענת התובעים, החוב לנתבע 1 עמד רק על עשרות אלפי ₪ ולכן, לא היה מקום לנקוט בהליכים כה קיצוניים שמוטטו את החברה וגרמו לה נזק במיליוני ₪. זאת, לאור העובדה שהנתבעים ידעו מהי הסחורה, שוויה וכי די בהוצאת טובין מדוכן אחד, כדי לגבות את החוב. התובעים אף לא פרטו בבקשה ליו"ר ההוצל"פ שמדובר בתכשיטי כסף ומשולבים כסף וזהב ושעונים. לטענת התובעים, די היה בערך 710 טבעות , שרשרות ועגילים, שנלקחו מסניף נחלת בנימין בת"א , כדי לגבות את מלוא החוב. התובעים אף ניסו להגיע להסדר עם הנתבעים והציעו להם 25,000 ₪ במזומן והיתרה בפריסה אך הנתבעים סרבו להסדר. 5. תובע 2 שילם לנתבע 1 את מלוא החוב, בסך 25,9256 ₪ בתיק ההוצאה לפועל 01-42957-08-8. משכך, ולפניית תובע 2, הורה יו"ר ההוצאה לפועל על ביטול העיקולים והשבת המיטלטלין לחייבים אך הנתבעים למרות זאת, המשיכו בהליכי הוצל"פ. בהתאם לדו"ח ערך מלאי של החנות ברח' נחלת בנימין, מיום 4.2.09, נכון ליום הוצאת המעוקלים היה שווים 274,338 ₪ כאשר החוב בתיקי ההוצאה לפועל עמד רק על סך 53,000 ₪. נתבע 2 הטעה את יו"ר ההוצאה לפועל כאשר טען בתגובתו לבקשת התובעים, כי ערכה של הסחורה ירד פלאים. הוא הטעה את יו"ר ההוצל"פ לחשוב, כי סכום זה הינו שווי כל הסחורה שהוצאה מכל הדוכנים שבבעלות התובעים, כאשר בפועל היה מדובר רק בסחורה מהחנות בנחלת בנימין. נוכח התנגדות הנתבעים, כב' יו"ר ההוצל"פ סרב לבקשת הנתבעים להעריך על ידי מומחה את שווי התכשיטים שהוצאו וסרב לעכב את ביצוע המכירה. זאת, כאשר הנתבעים ידעו ששווי הסחורה הינו 233,465 ₪ לפחות, על פי הערכת שמאי מטעמם ומטעם מחסני הוצל"פ. 6. ביום 27.5.09 שילם תובע 1 לנתבעת 15,000 ₪ ושוחררה לידיו חלק מהסחורה שהוצאה בסניפי קניון איילון והחנות בנחלת בנימין. בקשת התובע לקבל את הסחורה שהוצאה מסניף באר שבע, תמורת 15,000 ₪, סורבה. טוענים התובעים כי היה על נתבעים להתחיל בביצוע עיקול ברישום ורק לאחר מכן לבקש מימוש ומכירת הסחורה, ולעשות זאת בשלבים בכל סניף וסניף ובכך, למזער את הנזק שגרמו בפועל. התובעים עותרים לחייב את הנתבעים לפצותם על הנזקים שגרמו להם בפעולותיהם בחוסר תום לב, ברשלנות ובחוסר אכפתיות, תוך הטעיית ראש ההוצאה לפועל ביחס לשווי הסחורה המעוקלת. נזקי התובעים אותם עותרים התובעים לחייב את הנתבעים הם כדלקמן: א. השקעות החברה בחנות בנחלת בנימין שירדו לטמיון 250,000 ₪. ב. דמי פינוי למפעילים קודמים 248,000 ₪. ג. מימוש ערבויות בנקאיות שנתנו התובעים להנהלות הקניונים 146,000 ₪. לראש נזק זה העיד תובע 1 בחקירתו, כי הוא חתם על ערבויות לטובת הבנקים ושילם אותן באופן אישי. ד. פגיעה במוניטין של החברה ופינויה מהחנות בנחלת בנימין. ה. העדר פדיון מול הוצאות אחזקה בסך 50,000 ₪. ו. תביעות שכר עבודה של עובדים, חובות ארנונה לרשויות. לעניין זה העיד תובע 1 כי עובדי החברה תבעו אותו באופן אישי כמנהל. בחקירתו העיד, כי בנוסף לנזקים שנגרמו לו פעולות הנתבעים גם העובדים בסניפי החברה לקחו כסף מהקופות. (ע' 17 שורה 22 לפרוטוקול). סך כל הנזקים להם עותרים התובעים הינם 2,000,000 ₪ אך לצרכי אגרה העמידו את תביעתם על סך 350,000 ₪. ב. תמצית טענות ההגנה נתבע 1 1. נתבע 1 הינו אחד מספקי הטובין לחברה ומנהל את עסקו בסמוך לדוכן החברה בקניון רמת גן. הוא הבחין בהאטה בפעילות החברה ובמכירת מוצריה במחירי הפסד, ואף נתקל בספקים נוספים אשר דרשו ממנה שתשלם להם את חובה. נגד החברה ניתן צו פירוק ביום 11.1.10. בחקירתו העיד נתבע 1, כי סיפק לחברה סחורה מסוגים שונים: כסף, לא כסף, דמוי זהב, ששווים היה בין 2 -5 ₪ ולא היה מדובר בסחורה ששוויה היה מאות שקלים. כאשר הוצגו לנתבע 1 צילומי תכשיטים שהחזיקו התובעים השיב, כי אין מדובר בתכשיטים יקרים, אלא בתכשיטים ששווים בין 5 - 10 ₪. לטענתו, גם השעונים שהחזיקה החברה, היו זולים ומדובר היה בשעוני אופנה. התובעים ו/או החברה, מעולם לא הכחישו את חובם לנתבע 1 והודו בו מפורשות בס' 2.א. לכתב התביעה. תובע 1, אשר הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ולו חובות לפחות בסך 4,500,000 ₪, וההליכים נגדו עוכבו, הינו דירקטור בחברה, תובעים 2 -3 בעלי מניות בה. 2. ביום 11.1.10 ניתן לחברה צו פירוק, מאחר והיו לה חובות ונושים רבים עוד טרם שהוצאו המעוקלים נשוא תביעה זו. תובע 1 הוכרז כחייב מוגבל באמצעים וחובותיו מסתכמים בכ- 4,500,000 ₪. הוא אף נחשד בהונאת מס. למצבה הכלכלי של החברה התייחס ר' ההוצל"פ בהחלטתו מיום 2.3.09. משכך, אין לנתבעים ולפעולות שביצעו כל קשר עם קריסתה. נתבע 1 פתח תיק הוצאה לפועל כנגד החברה וכנגד תובע 1 אשר ערב לה, ביום 9.4.08, בגין חוב שלא שולם לו. כן פתח תיק הוצאה לפועל כנגד החברה ותובע 2. ההליכים בהוצל"פ היו נגד החברה והבקשות להוצל"פ הוגשו על ידה, למרות זאת, את התביעה דנן לא הגישה החברה, אלא התובעים שהם, הדירקטור ו -2 מתוך 4 בעלי המניות בה. משכך, אין כל יריבות בין הנתבע 1 לתובעים. 3. בתיקי ההוצל"פ הגישו התובעים בקשת התנגדות לביצוע שטר והושג הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בהתאם לפשרה התחייבו התובעים לפרוע את חובם ב - 4 תשלומים שווים ורצופים החל מחודש נובמבר 2008. התובעים לא עמדו בהתחייבותם כפי שבאה לביטוי בהסכם הפשרה ולא שילמו דבר על חשבונו. טרם החייאת הליכי הוצל"פ פנה הנתבע 1 אל התובעים בדרישה לתשלום החוב, אך ללא הועיל. במקביל, הסתבר לנתבע 1 כי החברה החלה במכירה וחיסול נכסיה. בבקשה שהגיש נתבע 1 ביום 7.12.08 בתיק ההוצאה לפועל שהתנהל נגד החברה ותובע 1, לביצוע עיקול והוצאת הטובין מדוכני החברה, הוא העלה את החשש, כי אם יבוצע עיקול ברישום בלבד, ינסו החברה והתובעים להעלים את נכסיהם ויסכלו כל אפשרות לגביית חוב. ביום 15.12.08 ניתנה החלטת ר' ההוצל"פ על עיקול והוצאת מיטלטלין משני הדוכנים והחנות בת"א, שהינה חנות עודפים, וביום 21.12.08 בוצע הליך הוצאת המיטלטלין. במקביל לכך, התנהל בין הצדדים, מו"מ לתשלום החוב ולנתבע לא הייתה התנגדות לעצור את הליך הוצאת המיטלטלין באם התובעים יפרעו את מלוא החוב, אך הם הציעו לסלק את החוב בתשלומים, הצעה שנדחתה על ידי נתבע 1. בהמשך, נדחו על ידי ר' ההוצאה לפועל כל בקשות החברה לעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ. בבקשות אלה, נטענו בין היתר, טענות התובעים דנן להליך תפיסה ברשלנות וחוסר מיומנות ואי רישום כמות ופרטי מעוקלים בדו"ח העיקול. 4. ביום 6.1.09 נקבע על ידי ר' ההוצאה לפועל, כי ההליכים יעוכבו עד למכירת המעוקלים וכי לא נמצאו תימוכין באשר לשווי המיטלטלין לו טוענים החייבים (התובעים כאן), התובעים טענו כי שווי במיטלטלין שנתפסו עמד על סך 1,250,000 ₪ והחוב בתיק ההוצאה לפועל עמד על סך 53,000 ₪. מרגע החלטה זו, לא ננקטו הליכים מבצעיים נוספים בתיק ההוצאה לפועל. כן נקבע באותה החלטה, כי התובעים כאן, לא פרעו את חובם בתיק ההוצאה לפועל למרות דרישת הנתבע 1, פתיחת תיק , נקיטת הליכים והסדר פשרה בו לא עמדו התובעים. כן נקבע כי נראה שנתבע 1 אפשר לתובעים לפרוע את חובם בתיק בטרם הוצאו המיטלטלין אך הם לא עשו כן. כב' ר' ההוצאה לפועל אף קבע באותה החלטה, כי לא מצא תימוכין במסמכים רשמיים ו/או חוו"ד שמאי באשר לשווי המיטלטלין לו טוענים התובעים ולא ברור באותו שלב האם יש בה כדי לפרוע את מלוא החוב בתיק. לטענת נתבע 1, שמאי ההוצאה לפועל העריך את שווי המעוקלים שהוצאו מהחנות בתל אביב בסך 125,000 ₪ וניתנה הצעת קנייה בסך 11,099 ₪. ביום 2.3.09 נקבע על ידי ר' ההוצאה לפועל, בבקשה לשחרור מעוקלים לה צורף דו"ח רו"ח, שאינו תחליף לדו"ח שמאי, בו נקבע כי שווי המיטלטלין שנתפסו בחנות בת"א הינו 74,338 ₪, כי החייבים שם (התובעים פה) לא העלו הצעה לתשלום החוב, כי אישור רו"ח אינו תחליף לדו"ח שמאי ולאור מצבם הכלכלי של חלק מהחייבים שם, אין מקום לביטול העיקול והשבת המיטלטלין. על אף שר' ההוצאה לפועל נתן לתובעים 20 יום לסילוק חובם ועד אז עיכב את ההליכים, לא עשו התובעים דבר להקטנת הנזק. שמאי ההוצאה לפועל העריך את המיטלטלין ב- 233,465 ₪ ולבקשת התובעים למינוי שמאי, קבע ר' ההוצל"פ ביום 23.3.09, כי החייבים מגישים בקשות חוזרות ונשנות באותו עניין ולמרות החלטות בנושאים הללו, וכי התובעים לא פעלו בהתאם להחלטות, וכי אין מקום לביצוע הערכה על ידי שמאי ההוצל"פ. 5. החברה נקטה בהליכים נוספים ובחלקם, ניתנו החלטות מותנות בהפקדת כסף, אך החברה לא הפקידה את הסכום שנקבע. בהמשך, ביום 27.5.09 נחתם הסדר פשרה נוסף בין החברה לנתבע 1 ושולם על פיו סך 15,000 ₪ תמורת שחרור המעוקלים מהחנות בתל אביב ור"ג. עובדה זו סותרת את טענת התובעים כי שווי הסחורה היה בגובה מאות אלפי שקלים. יתר המעוקלים נמכרו במחסני ההוצאה לפועל, לאחר שהחברה לא הפקידה את הסכום שנקבע כתנאי לשמיעת הבר"ע על החלטות ר' ההוצאה לפועל. גם היום נותר חוב של החברה בסך 31,000 ₪. 5. כל הנזקים היו נמנעים, אילו התובעים היו עומדים בתשלום החוב בתיקי ההוצל"פ, כל הליכי הוצל"פ בוצעו בהתאם להחלטות ר' ההוצאה לפועל. ר' ההוצאה לפועל קבע בהחלטתו מיום 2.3.09, כי המעוקלים הוצאו מחנות המפעל ומהקניונים ונרשמו כדין בתעודת אחסנה לרבות כמות הפריטים וסוגיהם. עוד טוען נתבע 1, כי התובעים הם שלא הסכימו להגיע להסדרים ולפעול על פי החלטות ר' ההוצאה לפועל. על כל אלה טוען נתבע 1, כי לא היה די בעיקול סחורה מדוכן אחד כדי לכסות את חוב החברה וכי למרות ששמאי ההוצל"פ העריך את הסחורה בסך 233,465 ₪, התמורה שנתקבלה ממכירתם לא הגיע לשווי תיק ההוצל"פ. הסחורה מהחנות בת"א הוערכה על ידי שמאי ההוצל"פ בסך 125,000 ₪ בלבד. נתבע 1 מפרט, כי ביום 27.5.09 נחתם בינו לבין החברה הסדר פשרה נוסף ושולם לו 15,000 ₪ תמורת שחרור המעוקלים שנתפסו בחנות החברה בתל אביב ובדוכן החברה ברמת גן. נתבע 1 הסכים לכך, כיוון שזה היה שווי המעוקלים. 6. מטעם נתבע 1 העיד שאול כהן אשר עבד בחברה ומועסק כיום בחברה השייכת לנתבע 1, שידוע לו שבעיותיה הכספיות של החברה החלו בשנת 2007, עוד טרם עוקלו המיטלטלין על ידי הנתבע 1. כבר מאז, לא שולמה משכורתו במועד וכך גם לגבי עובדים אחרים. מאז שנת 2007, גם ספקי החברה דרשו שהחברה תפרע את חובותיה להם. לגרסתו החברה הפסיקה פעילותה בעקבות עיקול של הביטוח הלאומי. בחקירתו העיד, כי בחברה עסק בשיבוץ ועיבוד תכשיטים, היו טבעות משובצות באבנים, תכשיטים משולבים בסיליקון ותכשיטי פלסטיק. ג. תמצית טענות ההגנה של נתבע 2 1. נתבע 2 נקט בהליכי הוצל"פ כדין, עבור מרשו, נתבע 1, לגביית חוב מהחברה בסך של 53,000 ₪ והגיש לביצוע 2 שיקים שמשכה החברה לפקודת נתבע 1, בסך כולל של 37,132 ₪. כן הגיש נתבע 2 לביצוע שני שיקים נוספים שמשכה החברה בערבות תובע 2 בסך כולל של 22,853 ₪ ולאחר קיזוז סכום מוסכם בגין השבת סחורה, נותר לגבייה חוב בסך 17,158 ₪. לטענתו, תובע 1 העיד במסגרת חקירת יכולת בתיק הוצל"פ ביום 25.5.08, שבעה חודשים טרם הטלת העיקולים, שהחברה בקשיים כלכליים והיו לה הפסדים של מיליון ₪. כך שגם על פי עדותו, אין קשר בין קריסת החברה לעיקולים שבוצעו בתיק ההוצאה לפועל שפתח נתבע 1 באמצעות נתבע 2. מוצג ת/36 של התובעים הינו תביעת עובדת החברה שטענה לאי תשלום שכרה, בסך 4,474 ₪ מאז חודש אוגוסט 2008 - 3 חודשים טרם הטלת העיקולים. החברה גם לא הייתה מסוגלת לשלם את חובה בתיק ההוצאה לפעול אשר עמד על 53,000 ₪ בלבד, הגם שנפרס ל-4 תשלומים. נתבע 2 מתאר את כל הליכי ההוצאה לפעול שננקטו על ידו עבור נתבע 1, כמפורט בתצהירו של נתבע 1 ומוסיף, כי התובעים לא הציגו כל אסמכתא לטענתם ששווי הסחורה שהוצאה הייתה בסך של 1,250,000 ש"ח. לטענתו, אין כל קשר סיבתי בין פעולות בתיק ההוצל"פ לנזק הנטען. הסחורה שעוקלה נפדתה בסכום של 50,000 ₪, התובעים שילמו 15,000 ₪ וקיבלו את הסחורה שעוקלה בסניף קניון איילון ובחנות בנחלת בנימין, ויתרת הסחורה אשר עוקלה בקניון באר שבע, נמכרה בסך 14,123 ₪. גם לאחר כל זאת, נותר בתיק ההוצל"פ חוב של כ- 43,000 ₪. 2. לאחר שהתובעים לא עמדו בהסדר שהושג בתיקי ההוצל"פ, פנה הנתבע 1 ביום 9.12.08 ללשכת ההוצל"פ בבקשה דחופה לעיקול והוצאת מיטלטלין, במסגרתה עתר לעקל את הסחורה של החברה ב - 7 חנויות ודוכנים. בהתאם להחלטה, הגיש ביום 15.12.08 בקשה חוזרת בצירוף אסמכתאות, המעידות שהסחורה שייכת לחברה, וניתנה החלטה לפיה עוקלו והוצאו המיטלטלין ב - 3 מחנויות התובעים: בקניון איילון, בקניון באר שבע ובחנות ברח' נחלת בנימין. קבלני ההוצאה לפועל מטעמו הוציאו את הסחורה וערכו רישום מסודר עם תיאור הפרטים שנלקחו והכמויות וכב' ראש ההוצאה לפעול אף קבע כי פעולות רישום המיטלטלין שהוצאו היה כדין. 3. טוען נתבע 1 כי לא היה לו חלק בהוצאה הפיזית של המיטלטלין ורישומם ולאחר שתובע 1 שילם 25,962 ₪ תיק הוצל"פ השני נסגר. בפועל נותרו מעוקלים רק המיטלטלין מהחנות בקניון באר שבע. הנתבע 2 חוזר בכתב הגנתו על טענות ההגנה של נתבע 1. ד. דיון 1. המחלוקת נשוא תביעה זו, הינה בשאלה, כתוצאה מהעיקול והוצאת הטובין, שביצעו הנתבעים על סחורות החברה, בקניון איילון, בחנות ברח' נחלת בנימין ובקניון באר שבע, קרסה החברה והאם נגרם לתובעים נזק בסך 1,250,000 ₪. כן יש להכריע בשאלה, האם העיקול והוצאת הטובין היו כדין. אין חולק כי החברה חבה לנתבע 1 כספים וכי הוא נקט כנגדה וכנגד תובעים 1-2 שהיו ערבים לחובותיה, בהליכי הוצאה לפועל, כאשר יתרת החוב הייתה 53,471 ₪. אין גם חולק, כי לאחר שנפתחו שני תיקי ההוצאה לפועל, נחתם בין הצדדים הסכם פשרה לתשלום החוב, אך התובעים לא עמדו בהסכם. הנתבעים טוענים, כי לתובעים אין כלל זכות תביעה, כיוון שהסחורה שעוקלה הייתה שייכת לחברה והנזק, שלטענתם נגרם לחברה, והמוכחש על ידי הנתבעים, נגרם לחברה. אלא שהחברה, כך הנתבעים, הייתה במצב כלכלי לא טוב טרם העיקול וקרסה כלכלית ללא קשר לעיקול. לטענת הנתבעים, מכיוון שהחברה פורקה, רק לנושיה, לאחר קבלת אישור בית המשפט, הזכות להגיש תביעה בשם החברה שבפרוק על ידי בעל תפקיד. מוסיפים הנתבעים, כי התובעים כלל לא הוכיחו שהשקיעו בחברה, ואורית ארן מנהלת החשבונות של החברה, לא העידה על כך. מסמכי התובעים מעידים, למצער, על פעילות מסחרית בין תובעת 3 לחברה ולא על השקעת כספים בחברה. התובעים לא המציאו דו"חות מבוקרים לעניין זה. 2. לטענת התובעים, מהחנות בבאר שבע הוציאו הנתבעים סחורה בשווי 490,000 ₪, מהחנות בנחלת בנימין בשווי 287,000 ₪ וציוד רב, ומהדוכן בקניון איילון לקחו סחורה בשווי 450,000 ₪ ושווי כלל הסחורה שנלקחה על ידי הנתבעים הינה בסך 1,250,000 ₪. לטענת התובעים, על הנתבעים היה לנקוט בהליכים מקובלים לחוב בסדר גודל של 53,000 ₪, כגון, הוצאת פקודת מאסר נגד תובע 2, עיקול כספים ורכבים של החברה, הוצאת סחורה מדוכן אחד בלבד ולא מכל שלושת הדוכנים. למרות זאת, טוענים התובעים, הנתבעים נהגו בחוסר מידתיות, בחוסר סבירות, ועשו שימוש לרעה בהליכי בית משפט. הנתבעים נהגו כך, כאשר היה להם ברור שפעולה כזו של הוצאת כל הסחורה מדוכני החברה, תגרום להתרסקות החברה. טוענים התובעים, כי בקשות העיקול והוצאת המעוקלים נתמכו בתצהיר לא חוקי, אשר נחתם על ידי נתבע 1 באמצעות מכשיר פקס בינו לבין נתבע 2. 3. עוד טוענים התובעים, כי טרם הגשת הבקשה לצו עיקול, לא נערכה פעולה של עיקול ברישום ואילו הייתה נערכת כזו, החוב היה משולם. טוענים התובעים, כי נתבעים לא ציינו בתצהיריהם שתמכו בבקשת העיקול, את שווי הסחורה, שכן אם היו מציינים את שוויה, לא היה ניתן להם צו גורף לעיקול והוצאת מעוקלים מכל שלושת דוכני וחנויות החברה. הנתבעים, כך התובעים, לא גילו בבקשות והתצהירים שמדובר, בין היתר, בסחורה יקרה, ולא רק באביזרי נוי. 4. לטענת התובעים, הנתבעים ידעו היטב כי הסחורה בחנות ודוכני החברה הינה יקרה בהרבה מהנטען על ידם, נתבע 1 עצמו סיפק לחברה סחורות בשווי כ- 200,000 ₪, וכי מדובר בסחורה יקרה. התובעים מפנים לראיות המפריכות שצרפו לתצהיר תובע 1 בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.3.12, מהן עולה לטענתם, כי נתבע 1 והעד מר שאול כהן, העידו דברי שקר באשר לשווי התכשיטים שהיו בדוכני וענות החברה. לטענת התובעים הראיות שהגישו מצביעות על כך שנתבע 1 מכר לחברה תכשיטים מכסף בעלי ערך גבוה ואבני אופל לשיבוץ. כמו כן החברה רכשה אבני חן אמיתיות לשיבוץ. 5. מכאן למדים התובעים, שנתבע 1 שיקר בתצהיריו שתמכו בבקשת העיקול והוצאת המעוקלים. הנתבעים, כך התובעים, ביצעו פעולות עיקול הרסניות בבקשה כפולה בשתי תיקי הוצאה לפועל להוצאת הסחורה מ- 7 אתרי החברה, הם בזזו את הסחורה שהייתה בדוכנים, לא רשמו בדו"חות העיקול פרטי שעונים ומספרם הקטלוגי, כך גם נטלו שרשראות ותכשיטים מבלי לבצע רישום מדויק, בערך שעולה בהרבה מהחוב בתיקי ההוצאה לפעול. היה עליהם להסתפק בהוצאת הסחורה מהדוכן בנחלת בנימין, כדי לכסות את החוב בתיקי ההוצאה לפעול. 6. לטענת התובעים מהראיות המפריכות עולה שמ"הברקודים" שהיו מוצמדים לתכשיטים שהוצאו, ניתן ללמוד שמחירם היה גבוה ומכרטסת ממוינת של הספקים ניתן ללמוד שהחברה רכשה מיבואנים, תכשיטים ושעונים יקרים. עוד טוענים התובעים, כי הנתבעים הטעו את ראש ההוצאה לפעול כאשר התנגדו לבקשת התובעים לשחרור מעוקלים וטענו שמחיר הסחורה נמוך, והנתבעים אף התנגדו לבקשת התובעים למנות שמאי שיעריך את שווי התכשיטים. אך כל ההתנגדויות של הנתבעים, כך התובעים, הוגשו בחוסר תום לב. לטענת התובעים, כתוצאה מהתנהלות הנתבעים ירדו השקעות החברה והתובעים, כערבים לחובותיה, לטמיון. 7. לטענת הנתבעים, בני משפחת ארן מנהלים מספר חברות, ומתנהלים בהן כרצונם , מה עוד, שהחברה, לחובותיה ערבו נתבעים 1-2, כלל לא תובעת בתביעה דנן, אלא תובעת 3 שכלל אינה מוכרת לנתבעים. אמנם תובע 1 טען בחקירתו, כי תובעת 3 הינה הבעלים של חומרי הגלם שנמכרו לחברה ושמהם יוצרו התכשיטים, והתמורה לא שולמה לה, אך טענה זו לא נזכרה בכתב התביעה ובתצהירי עדות ראשית, ועלתה לראשונה בחקירתו של תובע 1, מה שמהווה הרחבת חזית אסורה, לא הוכח שתובעת 3 הינה בעלת חמרי הגלם, והחברה ו/או המצהירים מטעמה בתיקי ההוצאה לפעול, הציגו מצג שווא, לגבי הבעלות בתכשיטים. בכל מקרה, טוען נתבע 1, ממילא רק חלק מהתכשיטים יוצרו על ידי החברה, וחלקם האחר נרכש, לטענת התובעים, מיבואנים וספקים. 8. נתבע 1 מפנה לעדות אורית ארן, בתו של תובע 1 ומנהלת החשבונות חברה, לפיה: ש. אמר לנו פה אביך שהבעלות בתכשיטים שעוקלו שהם נשוא הדיון, לא היתה של עטשה, של החברה? ת. הבעלות בתכשיטים היתה של החברה. היא רכשה תכשיטים וייצרה תכשיטים. (ע' 23 שורות 5-7 לפרוטוקול) עוד טוען נתבע 1 כי לא הוצגה כל ראיה להשקעה של תובעת 3 בחברה, תובעת 3 לא הגישה נגד החברה כל תביעת חוב, ולטענת נתבע 1, התביעה הוגשה על ידי תובעת 3 ולא על ידי החברה, כדי שאם יזכו בתביעה דנן, הכסף לא יועבר לקופת החברה, שנמצאת בפירוק, אלא לידי התובעים. 9. נתבע 1 מפנה לחוסר תום לב התובעים, כאשר בהליך משפטי אחר טענו שלתובעת 3 אין נכסים והיא אינה פעילה, וכן בעובדה שתובעים 1,2, הואשמו בהנפקת חשבוניות פיקטיביות והעלמות מס בסכומים של מיליוני ₪. מנהלת החשבונות של החברה, הגב' אורית ארן, לא ידעה להשיב לשאלה, האם בכרטסת קיימות חשבוניות פיקטיביות. מוסיף נתבע 1, כי למרות שנקבע כי תובע 1, שהינו מוגבל באמצעים, והוחלט כי לא יוכל לכהן כנושא משרה בתאגיד, הוא המשיך לחתום על ערבויות אישיות לחובות החברה ולהופיע כדירקטור בחברות המשפחתיות. 10. לגופו של עניין טוען נתבע 1, כי הגם שהתובעים הודו מפורשות בחוב החברה, לא שילמו אותו, ואף לא עמדו בהסדר הפשרה שהושג לאחר שנפתחו שני תיקי ההוצאה לפועל נשוא התביעה דנן. הליכי הוצאה לפועל חודשו, רק לאחר שהנתבע פנה אל התובעים, והתריע בפניהם כי אם הם לא יעמדו בהסדר החוב, יחודשו ההליכים. הנתבע טוען, כי בניגוד לטענת התובעים, טרם נקיטת הליכי עיקול של הסחורה, הוא ביצע עיקולי רכב, עיקולי מדיה בבנקים, צווי מאסר (כמפורט בתצהיר עדותו ס' 13 מוצגים ת/9א', ת/9ב' לתיק המוצגים של התובעים. מוצג ת/12 ס' 9 לתיק מוצגי התובעים וע' 61 שורות 4-16 לפרוטוקול הדיון). מוסיף נתבע 1, כי אין ממש בטענת התובעים, לפיה, היה עליהם ראשית לממש את העיקולים על כלי הרכב וחשבונות הבנק, כיוון שעם הטלת העיקולים שם, התקבלה תשובת הבנקים, כי לא ניתן לממש את הכספים שמעוקלים לזכויות הבנק. התובעים לא עשו דבר להקטנת נזקיהם ולא ביקשו מהבנקים לשלם את סכום חובה של החברה לנתבע 1, כדי לבטל את העיקולים. גם על הרכב היו רשומים עיקולים נוספים וקודמים, שמנעו מהנתבע אפשרות להיפרע ממנו. 11. הנתבע טוען שהוא לא ביצע תחילה עיקול ברישום, כיוון שמצב החברה היה בכי רע, והתובעים העידו כי נאלצו להשיב סחורה לספקים. תובע 1 אף לא שילם את מה שהוטל עליו לשלם בתשלומים במסגרת תיק האיחוד. בניגוד לתובע 1, תובע 2 שילם את החוב, מיד כאשר פגש במעקלים. היה ברור לנתבע 1 כי עיקול ברישום לא ייתן לו דבר, לאור החלטת ראש ההוצאה לפעול מיום 2.3.09, לפיה, "...לאור מצבם הכלכלי של חייבת 1 (היא החברה) וחייב 2 (הוא תובע 1) המצוי באיחוד תיקים ולהם נושים רבים וחובות גבוהים....". לטענתו, מכיוון שנתבע 1 ידע כי מצבה הכלכלי של החברה בכי רע, הוא ביקש ביום 7.12.08 מראש ההוצאה לפועל בקשה דחופה להוצאת טובין מדוכני וחנויות החברה, בשבעה מוקדים, והעלה בבקשה את החשש כי אם יבוצע עיקול ברישום, הסחורה תועלם ותסוכל האפשרות שלו לגביית החוב. הנתבע דוחה את טענת התובעים, לפיה, בבקשה זו הטעה את ר' ההוצאה לפועל. זאת כיוון שתובעים 1-2 והעדה אורית ארן העידו, שמצבה הכלכלי של החברה החל להתדרדר בשנת 2007, ועוד טרם ביצוע הליכי העיקול, מה שחייב את החברה לסגור סניפים ולהשיב סחורות לספקים. (עדויות התובעים בע' 6 שורות 1-24, ע' 23 שורות 16-18, ע' 31 שורות 6-7, מוצג ת/2 למוצגי הנתבע). גם הנתבע, שדוכנו מצוי בסמוך לדוכן החברה בקניון איילון, ראה ושמע נושים שמתדפקים על דלתות החברה, וכמי שעוסק באותו תחום של החברה, הכיר את ספקי החברה ושוחח עמם ועם עובדיה. 12. נתבע 1 מפנה לתיק המוצגים של התובעים, ממנו, לטענתו, עולה, כי החברה החלה בהידרדרות הכלכלית בסוף שנת 2007, תחילת שנת 2008 ופורקה בשנת 2010. נתבע 1 מדגיש, כי ממוצג ת/36א' , ת/36ב' , ת/ 36ה' למוצגי התובעים עולה כי אחת העובדות הגישה תביעת הלנת שכר בחודשים יוני -ספטמבר - נובמבר 2008, עוד טרם ביצוע העיקול. ת/36ה' מלמד שבחודש פברואר 2008 הוטל על התובעים קנה בגין אי תשלום שכר. הנתבע מפנה גם למוצג ת'34/א למוצגי התובעים מלמד שהתובעים הפרו הסכם שכירות כבר בחודש ספטמבר 2008 ועוד טרם הטלת העיקולים, מה שמצביע על אי תשלום עקבי של דמי השכירות וגרם לכך שהנהלת הקניון הודיעה לתובעים על ביטול השכירות. עוד לטענת נתבע 1, מכיוון שמדמי הערבות הוחזרו לתובעים כ- 40,000 ₪ והיה עליהם לשלם בסכום זה את חובם לו ובכך למנוע הטלת העיקולים. טוען נתבע 1 כי הטענה לחתימתו על התצהיר בפקס עלתה לראשונה רק בסיכומי התובעים, מה שמהווה הרחבת חזית אסורה, והתובעים הם שחתמו כך על תצהיריהם, והנתבע 1 העיד, כי חתם על התצהיר בפני נתבע 2. 13. לטענת נתבע 1, ר' ההוצאה לפועל נתן ביום 15.12.08 צו להוצאת המעוקלים, לאחר ששקל את מאזן ההסתברויות לכך שהעיקול יותיר את נתבע 1 בפני שוקת שבורה, ונקבע כי המעוקלים יוצאו רק מ- 3 סניפי החברה. כל בקשות החברה שהוגשו בעניין הוצאת המעוקלים נדחו על ידי ר' ההוצאה לפועל. ר' ההוצאה לפועל אף קבע ביום 2.3.09, בניגוד לטענת התובעים, כי המעוקלים הוצאו מחנות המפעל והקניונים ונרשמו כדין בתעודת אחסנה לרבות כמות הפרטים וסוגיהם (מוצג ת/11 למוצגי הנתבע). הנתבע מפנה למוצגים ת/11 למוצגי הנתבע ות/3 למוצגי התובעים שמלמד לטענתו, שכל הסחורה נרשמה כדבעי בדו"חות. 14. על כל אלה מוסיף הנתבע 1, כי חובה על התובעים להקטין את הנזק, הם לא צירפו אסמכתא בדבר שווי המעוקלים, לבקשתם לעיכוב הליכי מכירת המעוקלים, ור' ההוצאה לפעול קבע ביום 6.1.10 כי הוא לא מצא בבקשה תימוכין במסמכים רשמיים ו/או חוו"ד שמאי באשר לשווי המיטלטלין. (מוצג ת/11 למוצגי הנתבע). ניתנה לתובעים ארכה בת 20 יום לשלם את חובם, אך הם הגישו בקשה נוספת, במסגרתה קבע ר' ההוצאה לפועל ביום 23.3.09 כי התובעים מגישים בקשות חוזרות ונשנות באותו עניין בו ניתנה החלטה מפורשת, הם לא פעלו בהתאם להחלטתו, לא שילמו לזוכה בתיק (לנתבע 1), לא הגישו אסמכתאות ולכן הערכת שמאי תתבצע על ידי שמאי ההוצאה לפועל. ( מוצג ת/23 למוצגי התובעים). השמאי מטעם מחסני ההוצאה לפועל העריך את המיטלטלין בסך 233,465 ₪. 15. בניגוד לטענת התובעים ולפיה, הנתבעים התנגדו לבקשותיהם לשחרור המעוקלים, טוען נתבע 1, כי התובעים לא עשו דבר כדי לשלם את חוב החברה לנתבע 1 והתנהלותם, על פי החלטת ר' ההוצאה לפועל, מנעה ממנו להיענות לבקשתם. בערעור שהגישו התובעים נקבע, כי עליהם להפקיד 30,000 ₪ כדי לעכב את מימוש המעוקלים, אך הם לא פעלו להפקדת הסכום שנקבע, כדי להשיב לידיהם, בהפקדת 30,000 ₪ בלבד, סחורה, שלטענתם הייתה שווה למעלה ממיליון ₪. 16. נתבע 1 מפנה להסכם פשרה נוסף שנחתם בינו לבין החברה , לפיו שולם לו על ידי התובעים 15,000 ₪ במזומן תמורת שחרור המעוקלים שנתפסו בחנות החברה בתל אביב ובדוכן בקניון איילון, כאשר יתר המעוקלים מומשו על ידי ההוצאה לפעול בתמורה ל- 14,000 ₪. הנתבע 1 מציין, כי סרב לפרוס את יתרת החוב בתשלומים, לאור הפרות בעבר של הסדרים כאלה עם התובעים. העובדה שבתמורה ל- 15,000 ₪ שוחררו מעוקלים משתי חנויות החברה, מצביעה על הערך הנמוך של שווי הסחורה. גם העובדה שהתובעים נמנעו מלשחרר את הסחורה תמורת חובם בסך 53,000 ₪ מצביעה על שוויה הנמוך של הסחורה שעוקלה והוצאה מחזקת החברה. 17. לעניין שווי המעוקלים, שלטענת התובעים הינו 1,250,000 ₪, טוען נתבע 1 כי התובעים לא הוכיחו טענה זו. הם לא צרפו דו"ח מאזן מסוקר ומאומת ועל פי עדות מנהל החברה לא בוצע כזה מאז שנת 2008 (ע' 25 שורה 22, ע' 27 שורה 1-4 לפרוטוקול). התובעים הגישו תדפיסי מחשב שלטענתם הינו דו"ח מלאי לא מבוקר ולא מאומת. כרטסת המלאי לטענת נתבע 1, נעדרת פרוט מק"טים ומספרי ספק ולרוב מופיע הכיתוב "יתרה שלילית ולא ניתן לחשב ערך מלאי" (מוצר ת/ 46 לתיק המוצגים של התובעים). בכרטסת החנות בתל אביב קיים רק קוד אחד אשר חוזר על עצמו (ת/19 של התובעים) רוב החשבוניות שצרפו התובעים במסגרת הראיות המופרכות הונפקו למעלה משנה טרם ביצוע העיקולים, ומוצרים אלה כבר לא נמצאו בדוכני החברה, מכיוון שלא הוגש מאזן אין לדעת אם חשבוניות נפרעו, אם הסחורה נמכרה ו/או הושבה לספקים. כן צרפו התובעים במסגרת הראיות המפריכות חשבוניות של הנתבע לתכשיטים שהוצאו בסוף שנת 2007 ששווים בין 25 ₪ ל- 90 ₪. 18. גם נתבע 2 מפנה לעובדה שהחברה קרסה כבר בשנת 2007 וטרם ביצוע העיקולים נשוא תביעה זו. ובחקירת יכולת שנערכה ביום 25.5.08 ציין תובע 1, כי לחברה הפסדים בסכום של כמיליון ₪ וכי לציוד של החברה אין כל ערך. משכך, לא ברור כיצד הן טוענים עתה, שבשנת 2008 היה לה רכוש ב- 1,250,000 ₪ וזה רק ב- 3 מתוך 7 התחנות שהיא הפעילה. נתבע 2 חוזר על כל תאור השתלשלות ההליכים המשפטיים ההסדרים וההפרות על ידי התובעים, כפי שפרט נתבע 1. נתבע 2 מפנה אף הוא לעובדה שבהתאם להסדר עם התובעים, הסחורה שעוקלה בקניון איילון ובנחלת בנימין נפדתה על ידם בסך 15,000 ₪, מה שמצביע על שוויה הנמוך של הסחורה ועל העובדה שנתבע 1 האמין וידע שזה שוויה של הסחורה. 19. נתבע 2 מפנה לעובדה, שהתובעים לא קיימו את הסדר הפשרה ולא שילמו דבר כדי לפדות את הסחורה בסכום של 15,000 ₪ , שלטענתם הייתה שווה 490,000 ₪, ולעדות תובע 2: . ש. כלומר, היה ברור לך שהסחורה לא תשוחרר עד סילוק החוב גם בתיק השני? ת. אני יודע שהיה מו"מ מול אבא לגבי סגירת התיק השני, אבי טיפל בתיק השני. ש. חוזר על השאלה. ת. כן. ש. אם כתוב בסע' 6.ד לתצהיר ומצטט, זה לא מדויק מה שאמרת שם? ת. כן, זה מה שאני אומר שזה טופל על ידי אבי כדי לסגור את התיק השני. ש. האם נכון שאביך לא סגר את התיק וקיים חוב עד היום? ת. אני לא יודע. ש. אתה יודע שמצב החברה בשנת 2008 בכי רע, נפתחו נגדה תיקים והמון חובות. אבא שלך דיבר על סדר גודל של חובות של 4.5 מיליון ₪. נכון? ת. בחלק האחרון של 2008. ש. מדוע לא שילמת את החוב בתיק ההוצל"פ השני עבור החברה? ת. כי כמות הסחורה שנלקחה מהדוכנים היא שווה ערך פי מאה מגובה החוב ולכן לא ראיתי לנכון לשלם את התיק הזה. ש. זה חסר הגיון. אם יש כמות של סחורה תפוסה ואפשר לשחרר תמורת כ-30,000 ₪ למה לא עשית זאת? ת. אבא שלי הציע 15,000 ₪ במזומן ועוד 15,000 ₪ בפריסה ונענינו בשלילה. ש. אבא שלך שיחרר חלק מהסחורה תמורת 15,000 ₪. ת. חלק קטן. ש. על זה הוא הסכים לשלם 15,000 ₪. למה לא לקחת כסף אישי שלך כדי לשלם את התיק בהוצל"פ והצלת את החברה, לשיטתך? ת. גם היכולות שלי היו מוגבלות. לא יכולתי לכסות את התיק שלי וגם את השני. ש. אחותך סיפרה שב-2008 בתקופה שהחברה היתה בכי רע, ושכל הסיפור הזה מתרחש אז, היא רכשה לאביך רכב מסוג מרצדס ב-120,000 ₪. אני מתקן, עדותה היתה שהוא נוהג ברכב. לא היה דיון במשפחה במועצת המנהלים אם לקחת סכום זה כדי לכסות את החוב? ת. לא. ש. אתה בקיא בהנה"ח של החברה? ת. לא. (ע' 32 לפרוטוקול). 20. נתבע 2 מפנה לעובדה שלא צורפה כל ראיה לשווי הסחורה הנטען על ידי התובעים, שהינו מופרז. יתרה מכך, כך נתבע 2, גם לגבי שווי הסחורה שהוצאה מנחלת בנימין וקניון איילון היה פער בין טענות הצדדים. התובעים טענו ששוויה היה 737,000 ₪, מאחר והתובעים פדו את הסחורה בסכום נמוך של 15,000 ₪ , היו יכולים להמציא אז חוות דעת שמאי, כדי להראות, שאכן, שוויה היה גבוה מאוד, כטענתם והם לא עשו זאת וכבר נקבע: "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595) 21. לעניין הראיות המפריכות שהוגשו על ידי התובעים, טוען נתבע 2, שאין בהם דבר. שכן הוגשו 8 חשבוניות מס שהנפיק נתבע 1 לחברה עבור רכישת תכשיטים ו- 36 חשבוניות מספקים אחרים, בניסיון להראות רכישות מהם בסכומים גבוהים, אלא שלטענת נתבע 2, צורפו חשבוניות של שעונים ותכשיטים בערך שבין 400 ₪ ל- 600 ₪ ליחידה, אך בחינת החשבוניות מול כרטסת ערך המלאי שצורפה לתיק המוצגים ת/ 44- 46 מעלה, שאין בחשבוניות כדי להוכיח את מחירי הפריטים שעוקלו והוצאו ביום 21.12.08, כיוון שאלה אינם נכללים שם. זאת כיוון, שאין פרוט בכרטסת, אין מספרי מק"טים, מספרי ספק ולא ניתן לקשור בין הכרטסת לחשבוניות. לגבי החנות בנחלת בנימין צרפו התובעים כרטסת מלאי מפורטת ת/19 בה ניתן לראות חשבוניות ומספרי מק"טים מה שמעיד שמחיר מרבית הפריטים שעוקלו נע בין 50 ₪ ל- 100 ₪ וחלקם 250 ₪, וזאת בניגוד לחשבוניות שצרפו התובעים, שלטענתם מצביעים על מחירי שעונים בסכומים 400 - 600 ₪. על כל אלה מוסיף נתבע 2 כי פרט ל- 8 חשבוניות משנת 2008, כל השאר הן משנת 2007. 22. נתבע 2 טוען, כי הנתבעים פעלו במידתיות, ניסו לפעול בהליכי גבייה קלים כגון עיקול מדיה מגנטית לבנקים, עיקול רכבים ורק לאחר שהבינו כי לא יוכלו לממש דבר כיוון שלבנקים זכויות קודמות בכספים שעוקלו, ואל הצליחו לגבות דבר, המשיכו בהליכי ההוצאה לפועל. (עדות נתבע 2 בע' 61 לפרוטוקול). נתבע 2 מוסיף, כי גם התובעים העידו כי מצב החברה היה רע, נתבע 1 העיד כי ספקים ועובדים דרשו כספים שמגיעים להם. 23. מטעם התובעים הגישו תצהירים תובעים 1-2, אשר חזרו בתצהיריהם על המפורט בכתב התביעה ומנהלת החשבונות אורית ארן. תובע 1, אביהם של בעלי מניות בחברה ובתובעת 3 ושימש כמנהל, העיד בחקירתו כי תובעת 3 הייתה הבעלים של חומר הגלם שהועבר למפעל ייצור התכשיטים שהתובעת רכשה. תובעת 3 הינה מפעל למחזור מתכות יקרות, זהב, כסף, פלטינה ופלדיום ומסרה את חומר הגלם לחברה, אך חומרי הגלם היו ונשארו של תובעת 3, כל עוד לא שולמה תמורתו. לגרסתו, הסחורה שעוקלה בסניפי החברה הייתה בבעלות תובעת 3 אשר הוציאה חשבונית בגין חומרי הגלם של התכשיטים, וכל עוד החברה לא שילמה את תמורת חומרי הגלם לתובעת 3 הם שלה. לדבריו, גם התכשיטים שייכים לתובעת 3, כיוון שאלה נרכשו ממנה על ידי החברה שיצרה מחומר הגלם תכשיטים וכל עוד לא שולמה תמורת חומר הגלם, גם התכשיטים בעלות תובעת 3. השעונים, לגרסתו, נרכשו על ידי החברה והוא נתן ערבויות אישיות שלו לתשלום תמורתם. לדבריו, מתח הרווים במכירת שעונים נע בין 30 -50 אחוזים וכל החשבוניות בגין רכישת השעונים מצויות בקלסרי החברה שבידי רשויות מע"מ. 24. תובע 1 העיד כי התובעים המציאו רק מאזני בוחן ולא דו"חות מאושרים, כיוון, שלאחר ביצוע העיקול נשוא תביעה זו, רשויות מע"מ וביטוח לאומי "תפסו" את כל החומר, כולל המחשבים של החברה, ולא ניתן היה להכין את הדו"חות. לדבריו, סך החוב בשני תיקי ההוצל"פ נשוא תביעה זו היה כחמישים אלף ₪. חוב זה לא שולם, כיוון שבסוף שנת 2007 החברה נקלעה לקשיים ולא היה לה כסף לתשלום החוב. לגרסתו, נתבע 1 הסכים לקבל חלק מהסחורה שלו בחזרה, והתובעים ביקשו להחזיר לו סחורה נוספת מסניפים אחרים של החברה, כיוון שכמעט ולא היו מכירות, אלא שנתבע 1 טען שהסחורה "אינה שווה עבורו". על פי עדותו, לחברות אחרות שבבעלותו היה מעט כסף, אך הוא בחר שלא לחסל את אותן חברות כדי לשלם את חוב החברה לנתבע 1. זאת, בין היתר, כיוון שתובעת 3 כבר השקיעה בחברה למעלה משני מיליון ₪. 35. תובע 1 אישר בחקירתו, כי לא שולם דבר על חשבון ההסדר שנחתם בתיקי ההוצל"פ, מחוסר אמצעי תשלום. לגרסתו, למרות שהיה במו"מ עם נתבע 1 "לפדות" את הסחורה, הסחורה נמכרה טרם שהוגשה הבר"ע על ההחלטות שניתנו בבקשות שהגיש לעיכוב ביצעו הליך המכירה וביטול העיקולים, לאחר שנדרש להפקיד 30,000 ₪ לעיכוב הליכם ולא עשה כן כיוון שלא היה לו כסף. לטענתו, לא אפשרו לו להביא שמאי מטעמו למחסני ההוצל"פ. כן העיד, כי בשנת 2008 השתמש ונהג ברכב מסוג מרצדס משנת 98, בבעלות בתו, אותו רכשה בכספי הלוואה שנטלה מהבנק 36. אורית ארן , בתו של תובע 1, ששימשה כמנהלת חשבונות של החברה ושל תובעת 3, הצהירה כי במהלך עבודתה עודכנו במערכת המחשוב של החברה נתונים ופעולות שוטפות של החברה וסניפיה, כולל רכישות מלאי, העברות מלאי בין הסניפים, ועוד. לבקשת התובעים היא הפיקה דו"חות מחשב מתכנת חשבשבת של החברה ושל תובעת 3.ה הדו"חות שהופקו כוללים: כרטסת ספקים ממוינת ו/או לקוחות החברה שהם: גלרי שעונים 2000, ד.א. סוכנויות ספורט, רבקה קליין, קלאסיק קולקשיין, תכשיטי קלאסיק יעל, אחים סגל אופטו ליין. כן הופקו דו"חות מלאי שהם כרטסת ממוינת של לקוחות החברה שהם סניפיה וחנויותיה. כמו כן הופקה כרטסת ממוינת של החברה אצל תובעת 3 שסיפקה לחברה חומר גלם כסף וזהב וביצעה העברות כספיות ושילמה בעבורה תשלומים שונים. 37. בחקירתה העידה אורית ארן, כי הייתה בעלת מניות גם בחברה וגם בתובעת 3 וניהלה את ספרי החשבונות של שתי החברות מרגע שהחלו לפעול בשנת 2002. לגרסתה, הבעלות בתכשיטים הייתה של החברה שייצרה ושיווקה אותם והחברה ותובעת 3 היו הייתה בקשיים לפני חודש אפריל 2008 , אך נפרעו תשלומים ושולמו משכורות.(ע' 23 שורות 16-21 לפרוטוקול). 38. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, כי דין התביעה להידחות מהנסיבות המפורטות להלן: א. התובעים לא הוכיחו, ותובע 1 טען בעלמא, כי הסחורה שייכת לתובעת 3, בטענה שהיא לא קיבלה את תמורת חמרי הגלם מהחברה. טענה זו לא הוכחה ואורית ארן, מנהלת החשבונות העידה שהסחורה בבעלות החברה. משכך, לתובעת 3 אין כל מעמד בתביעה דנן. התובעים 1-2 לא הוכיחו שהם השקיעו בחברה, וכל טענתם בתביעה דנן הינה, כמי שערבו לחובות החברה והחייבים בתיקי ההוצאה לפועל. ב. מצבה הכלכלי של החברה היה רע חודשים רבים טרם שהוטל העיקול ואין כל קשר בין פעולות הנתבעים למצבה הכלכלי של החברה ו/או, כטענת התובעים, לקריסתה. על פי עדותם של אורית ארן ותובע 2, כבר בסוף שנת 2007 נקלעה החברה לקשיים כלכליים. כבר בחודש אוגוסט 2008, ושלושה חודשים טרם הטלת העיקולים לא שולמה משכורות העובדים. תובע 1 העיד ביום 25.5.08 בחקירת יכולת בתיק הוצאה לפועל 01-97639-00-1 , ושבעה חודשים טרם הטלת העיקול, כי החברה בקשיים כלכליים וכבר אז היו לה חובות בכמיליון ₪. הוא הוסיף באותה חקירה, כי לציוד של החברה אין כל ערך אם החברה תיסגר. (נספח 1 לתצהיר נתבע 2). בנוסף, תובע 1 לא שילם את חובותיו בתיק האיחוד והחברה הפסיקה לשלם דמי שכירות לקניון, עוד טרם הוטל העיקול. ג. כל פעולות העיקול והוצאת הסחורה נעשו על פי החלטות ר/ ההוצאה לפועל. ארכות שניתנו לתובעים על ידי ר/ ההוצאה לפעול לתשלום החוב לנתבע 1 לא הועילו והחוב לא שולם. (החלטת ר' ההוצאה לפועל מיום 23.3.09 ד. בניגוד לטענת התובעים, הנתבעים הוכיחו שהם אכן ניסו לפעול תחילה לעיקול כספים בבנק, אך נוכח עיקולים קיימים אחרים לא היה סיכוי לקבל את סכום החוב. משכך, ומחוסר ברירה וכדי למנוע מצב שיעמדו בפני שוקת שבורה, פעל נתבע 1, באמצעות נתבע 2, להוצאת המעוקלים. ה. אין לקבל את טענת התובעים, לפיה, אילו הנתבעים היו עורכים תחילה פעולות עיקול ברישום, היה החוב משולם. זאת כיוון, שהחוב, ו/או חלק ממנו, לא שולם על פי הסדר הפשרה שהושג בין הצדדים, לאחר שנפתחו תיקי ההוצאה לפועל. אם אכן היה ביכולתם ו/או ברצונם של התובעים לשלם את החוב, היו עושים זאת בהתאם להסכם הפשרה. החוב לא שולם גם לאחר שהנתבעים התריעו בפני התובעים, שככל שלא ישולם החוב על פי ההסדר יחודשו הליכי הוצאה לפועל. העובדה שהתובעים לא עמדו בהסדר שקיבל תוקף של פסק דין והסכום שנקבע בו נפרס לתשלומים, והעובדה שהתובעים אף ניסו להגיע להסדר עם הנתבעים והציעו להם 25,000 ₪ במזומן והיתרה בפריסה , והעובדה שנתבע 2 העיד, כי מצביעה על כך שלא היה בכוונת התובעים לשלם את החוב לנתבע 1. גם ארכות שניתנו לתובעים במסגרת החלטות ר' ההוצאה לפועל וערכאת הערעור, לא גרמו לתובעים לשלם את חובם לנתבע 1 ו/או להפקיד ערובה לעיכוב מימוש המקרקעין. תובע 2 העיד: ש. אני מניח שלפני שנפתח תיק ההוצל"פ נשלחו אליכם מכתבי התראה. ת. כן. ש. למה לא פרעתם את החוב? ת. כי מי שהיה במו"מ מול הנתבע זה אבא שלי. ש. בתיק הזה רק אבא שלך היה במו"מ? ת. כן. עדותו בע' 30 לפרוטוקול) ................. ש. אחרי שסיפרת שאביך בא בדין ודברים אני מבין שיום אחד הוא אמר שתיגש ותשלם סכום מסוים בתיק? ת. נכון. ש. מה היה הסכום? ת. 25,000 ₪. מתקן 25,926 ₪. ש. ובעקבות התשלום נתקבלה החלטה של ראש ההוצל"פ על ביטול העיקולים בתיק? ת. כן. ש. אבל באותו מועד ידעת שקיים נגד החברה תיק נוסף שבו לא היית חייב, ושגם בו יש עיקול על הסחורה, נכון? ת. כן. ש. כלומר, היה ברור לך שהסחורה לא תשוחרר עד סילוק החוב גם בתיק השני? ת. אני יודע שהיה מו"מ מול אבא לגבי סגירת התיק השני, אבי טיפל בתיק השני. ש. חוזר על השאלה. ת. כן. ש. אם כתוב בסע' 6.ד לתצהיר ומצטט, זה לא מדויק מה שאמרת שם? ת. כן, זה מה שאני אומר שזה טופל על ידי אבי כדי לסגור את התיק השני. ש. האם נכון שאביך לא סגר את התיק וקיים חוב עד היום? ת. אני לא יודע......... ש. מדוע לא שילמת את החוב בתיק ההוצל"פ השני עבור החברה? ת. כי כמות הסחורה שנלקחה מהדוכנים היא שווה ערך פי מאה מגובה החוב ולכן לא ראיתי לנכון לשלם את התיק הזה. ש. זה חסר הגיון. אם יש כמות של סחורה תפוסה ואפשר לשחרר תמורת כ-30,000 ₪ למה לא עשית זאת? ת. אבא שלי הציע 15,000 ₪ במזומן ועוד 15,000 ₪ בפריסה ונענינו בשלילה. ש. אבא שלך שיחרר חלק מהסחורה תמורת 15,000 ₪. ת. חלק קטן. ש. על זה הוא הסכים לשלם 15,000 ₪. למה לא לקחת כסף אישי שלך כדי לשלם את התיק בהוצל"פ והצלת את החברה, לשיטתך? ת. גם היכולות שלי היו מוגבלות. לא יכולתי לכסות את התיק שלי וגם את השני. (עדות תובע 2 בע' 31-32 לפרוטוקול) ו. ר' ההוצאה לפועל קבע בהחלטה מיום 2.3.09 (נספח יא' לתצהיר נתבע 1), שהמעוקלים הוצאו כדין ונרשמו כדין בתעודות אחסנה, לרבות כמות הפרטים וסוגיהם. ז. התובעים לא הוכיחו את שווי הסחורה הנטען על ידם. בהחלטה מיום 23.3.09 (נספח יג' לתצהיר נתבע 1) נקבע, כי התובעים לא פעלו בהתאם להחלטות ר' ההוצאה לפועל, לא שלמו את חובם לנתבע 1, לא הגישו אסמכתאות רשמיות ו/או חוות דעת שמאי לשווי הסחורה למרות שהמעוקים הוצאו כבר ביום 21.1.02. הראיות המפריכות שהוגשו על ידי התובעים, רובן הונפקו חודשים רבים טרם שבוצע העיקול, ולא הוכחשה טענת הנתבעים, שסחורות אלה כבר לא נמצאו בדוכני החברה. לא הוגש מאזן סקר מאומת ומבוקר מאז 2008 (על פי עדות התובעים), מה שלא מאפשר לדעת אם החשבוניות נפרעו, אם הסחורה נמכרה או הושבה לספקים וכו'. שמאי מטעם ההוצאה לפועל קבע כי שווי הסחורה הינו 233,465 ₪, ולא למעלה ממיליון ₪ כטענת התובעים, אך התובעים לא מצאו לנכון להפקיד 30,000 ₪ כפי שנקבע בערכאת הערעור, כדי לעכב את מימוש המעוקלים. גם העובדה שבתמורה לתשלום 15,000 ₪ על ידי תובע 1 קיבלו התובעים את הסחורה שעוקלה משתי חנויות (תל אביב ורמת גן) מצביעה על שוויה של הסחורה. מכיוון שכך, גם אם הייתי מקבלת את טענת התובעים נגרם להם נזק, הוא נגרם לכל היותר מהוצאת המעוקלים בחנות בבאר שבע, שלא הושב להם. אלא שכמפורט בפסק דיני זה, איני מקבלת את טענות התובעים, שהנתבעים לא פעלו כדין ו/או שהם גרמו לקריסת החברה. 39. עוד עולה מהחלטות השונות של ר' ההוצאה לפועל, כי כבר ביום 6.1.09 נקבע על ידי ר' ההוצאה לפועל, כי לא נמצאו תימוכין באשר לשווי המיטלטלין לו טוענים התובעים, לאחר שהתובעים טענו כי שווי במיטלטלין שנתפסו עמד על סך 1,250,000 ₪ והחוב בתיק ההוצאה לפועל עמד על סך 53,000 ₪. כן נקבע באותה החלטה, כי התובעים כאן, לא פרעו את חובם בתיק ההוצאה לפועל למרות דרישת הנתבע 1, פתיחת תיק , נקיטת הליכים והסדר פשרה בו לא עמדו התובעים. כן נקבע כי נראה שנתבע 1 אפשר לתובעים לפרוע את חובם בתיק בטרם הוצאו המיטלטלין אך הם לא עשו כן. כב' ר' ההוצאה לפועל אף קבע באותה החלטה, כי לא מצא תימוכין במסמכים רשמיים ו/או חוו"ד שמאי באשר לשווי המיטלטלין לו טוענים התובעים ולא ברור באותו שלב האם יש בה כדי לפרוע את מלוא החוב בתיק. ביום 2.3.09 נקבע על ידי ר' ההוצאה לפועל, בבקשה לשחרור מעוקלים לה צורף דו"ח רו"ח, שאינו תחליף לדו"ח שמאי, בו נקבע כי שווי המיטלטלין שנתפסו בחנות בת"א הינו 74,338 ₪, כי החייבים שם (התובעים פה) לא העלו הצעה לתשלום החוב, כי אישור רו"ח אינו תחליף לדו"ח שמאי ולאור מצבם הכלכלי של חלק מהחייבים שם, אין מקום לביטול העיקול והשבת המיטלטלין. על אף שר' ההוצאה לפועל נתן לתובעים 20 יום לסילוק חובם ועד אז עיכב את ההליכים, לא עשו התובעים דבר להקטנת הנזק. שמאי ההוצאה לפועל העריך את המיטלטלין ב- 233,465 ₪ ולבקשת התובעים למינוי שמאי, קבע ר' ההוצל"פ ביום 23.3.09, כי החייבים מגישים בקשות חוזרות ונשנות באותו עניין ולמרות החלטות בנושאים הללו, וכי התובעים לא פעלו בהתאם להחלטות, וכי אין מקום לביצוע הערכה על ידי שמאי ההוצל"פ. 40. מכל המפורט באריכות בפסק דיני זה עולה, שהתובעים לא הוכיחו דבר מהמפורט בתביעתם. אני דוחה את התביעה. התובעים ביחד ולחוד ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות שכר טרחה בסך 15,000 ₪. עיקול