מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קביעת החלק של כל שותף בשותפות ע''י בית משפט: המבקשות מבקשות מבית המשפט לקבוע מהו שעור חלקיהם של בעלי הדין, שהם ארבעת השותפים בשותפות הרשומה ה.מ.ג.ל. נדל"ן שמספרה 54-021812-0 (להלן: "השותפות"), בשותפות. במהלך הדיונים הגיעו המבקשת 1 והמשיבה 1 להסכם פשרה בעניין חלקה של המשיבה 1 בשותפות, שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 3.10.10, כפי שיפורט בהמשך. עיקר העובדות הצריכות לעניין הסכם הנאמנות בתאריך 15.8.04 נחתם הסכם נאמנות בין ארבע חברות: י.ב. גלאור ייזום והשקעות בע"מ (להלן: "גלאור") - המבקשת 1, חברת מג הצפון ייזום ובניה (2003) בע"מ (להלן: "מג הצפון"), חברת הארגז בע"מ (להלן: "הארגז"), והחברה הכלכלית קרית שמונה בע"מ (להלן: "החכ"ל") - המשיבה 1 (להלן: "הסכם הנאמנות" - נספח א' בתצהיר יוסי בוכריץ מיום 17.6.09, ת/1). בהסכם הנאמנות נקבע שתיוסד השותפות, עבורה ירכשו בנאמנות הארגז והחכ"ל נכס מקרקעין בקרית שמונה הידוע כמתחם "סלילים חולה" (להלן: "הנכס"). זאת, לאחר שהתקבלה הצעה שהגישו הארגז והחכ"ל לרכישת הנכס תמורת סכום של 1,081,000 $ בתוספת מע"מ, מבעלת זכויות החכירה, חברת סלילי חולה בע"מ, שזכויותיה בנכס הועמדו למכירה על ידי כונס נכסים במסגרת תיק הוצאה לפועל. בהסכם הנאמנות נקבע כי חלקה של כל אחת מארבעת החברות בשותפות יהיה כדלקמן: גלאור -25% מהבעלות בשותפות; מג הצפון - 33.33% מהבעלות בשותפות; הארגז - 20.835% מהבעלות בשותפות; החכ"ל - 20.835% מהבעלות בשותפות. בהסכם הנאמנות נקבע עוד, כי כל אחת מהשותפות תישא בהצעה לרכישת הנכס על פי חלקה היחסי בשותפות, באופן הבא: גלאור תשלם 270,250 $ (25% מההצעה לרכישת הנכס); מג הצפון תשלם 360,333 $ (33.33% מההצעה לרכישת הנכס); הארגז תשלם 225,226 $ (20.835% מההצעה לרכישת הנכס); החכ"ל תישא ב- 20.835% מההצעה לרכישת הנכס, בכפוף להפחתה בסכום של 200,000 $, שמתוכם תשלם על-פי חלקה היחסי בלבד, בתמורה לכך שהחכ"ל תישא במלוא החובות העירוניים הרובצים על הנכס. הוסכם כי בסכום ההפחתה של 200,000 $ האמור (להלן: "סכום ההפרש") ישאו השותפים בהתאם לחלקם היחסי בשותפות, ולכן ישלמו שאר השותפים בנוסף את הסכומים הבאים: גלאור תשלם 25% מתוך סכום ההפרש, דהיינו 50,000 $; מג הצפון תשלם 33.33% מתוך סכום ההפרש, דהיינו 66,667 $; הארגז תשלם 20.835% מתוך סכום ההפרש, דהיינו 41,670 $; והחכ"ל תשלם 20.835% מתוך סכום ההפרש, דהיינו 41,670 $, ובסה"כ תשלם עבור חלקה בנכס 66,896 $. (סעיפים 3.1, 3.2 בהסכם הנאמנות). התשלומים האמורים לעיל, ישולמו במזומן עד ליום 22.10.04 (סעיף 3.3). היה והתשלום בגין החובות העירוניים יעלה על סכום של 200,000 $, יישא כל אחד מהשותפים בסכום הנוסף בהתאם לחלקו היחסי בשותפות (סעיף 3.4 בהסכם הנאמנות). היה ומי מהשותפים לא יעביר את התשלומים האמורים לעיל או חלקם במועד, הוא ייחשב כמי שויתר על חלקו בשותפות שעבורה נרכש הנכס בנאמנות על ידי הארגז והחכ"ל, ולא יהיה שותף בשותפות, לא יהיו לו כל זכויות בנכס ולא תהיה לו כל דרישה או תביעה כנגד מי מהצדדים (סעיף 3.6 בהסכם הנאמנות). בהסכם הנאמנות נקבע, כי לצורך מימון רכישת הנכס תיטול השותפות, באמצעות הנאמנים הארגז והחכ"ל, הלוואה ממוסד בנקאי ולצורך כך ישועבד הנכס במלואו, כאשר לכל אחד מהשותפים בשותפות יעמוד היקף אשראי בהתאם לחלקו היחסי בשותפות (להלן: "הלוואת השותפות"). כל שותפה בשותפות תשלים את מימון יתרת התמורה בגין הנכס שמעבר לסכום הלוואת השותפות, בהתאם לחלקה בשותפות. כמו כן, גלאור ומג הצפון הצהירו כי ידוע ומוסכם על ידן שעל פי תנאי הסכם שנחתם בין הארגז לחכ"ל (ההסכם לא הוצג), עומדת לארגז האופציה לרכוש את חלקה של החכ"ל בשותפות (סעיף 5 בהסכם הנאמנות). בתאריך 30.8.04 נחתם הסכם בין חברת סלילי חולה בע"מ (להלן: "סלילי החולה"), באמצעות כונס הנכסים עו"ד נימצוביץ מצד אחד, ובין החכ"ל והארגז מצד שני, לפיו מכרה סלילי החולה לארגז ולחכ"ל את הנכס, בתמורה לסכום של 1,081,000 $ בצרוף מע"מ (להלן: "הסכם המכר" - נספח ב' בתצהיר יוסי בוכריץ ת/1). בהסכם המכר נקבע כי התמורה תשולם לכונס הנכסים תוך 30 יום מאישור הסכם המכר על ידי ראש ההוצאה לפועל. עוד נקבע, כי סלילי החולה תישא בתשלומי מס שבח ומכירה, וכל המיסים הממשלתיים והעירוניים בתקופת הכינוס החלים על הנכס ישולמו על ידי החכ"ל והארגז (סעיף 6). בתאריך 20.9.04 אישר ראש ההוצאה לפועל בתל אביב את הסכם המכר. בתאריך 20.10.04 דיווחו החכ"ל והארגז למשרד מיסוי מקרקעין טבריה על רכישת הנכס בנאמנות עבור השותפות. בתאריך 1.11.04 נרשמה השותפות אצל רשם השותפויות. מאחר והחכ"ל הינה תאגיד שבבעלות עיריית קריית שמונה, נדרש על פי דין אישורם של שר הפנים ושר האוצר לרכישת הזכויות בנכס על ידי החכ"ל ולהיותה בעלת חלק בשותפות. בתאריך 31.8.04 פנתה החכ"ל למשרד הפנים בבקשה לקבל את אישור משרד הפנים ללקיחת הלוואה של עד 2.5 מליון ₪ לצורך רכישת הנכס (נספח ח' בתצהיר בוכריץ ת/1). בחודש נובמבר 2004 פנתה החכ"ל שוב למשרד הפנים וביקשה לקבל את אישור שר הפנים להקמת השותפות, לפתיחת חשבון בנק לשותפות ולשעבוד זכויות החכ"ל בנכס לטובת הבנק המממן לצורך מימון הרכישה (מכתבי יו"ר דירקטוריון החכ"ל ליועצת המשפטית של מחוז הצפון במשרד הפנים מהתאריכים 1.11.04 ו- 15.11.04 - נספחים ט' ו- י' בתצהיר בוכריץ ת/1). במכתב חשב החכ"ל מיום 14.11.04 לבעלים ומנכ"ל גלאור, יוסי בוכריץ (להלן: "בוכריץ"), כתב החשב כי החכ"ל העבירה לחשבון השותפות סכום של 158,796 ₪, שהיה שווה ערך באותה עת ל- 36,000 $. בסוף מכתב זה כתב החשב כי כל עסקת רכישת הנכס כפופה מבחינת החכ"ל לאישור משרד הפנים, בקשה כזו הוגשה וטרם נתקבל האישור (נספח ה' בתצהיר בוכריץ ת/1). אין חולק כי הסכום האמור לעיל הוא הסכום היחיד ששולם על ידי החכ"ל בגין העסקה. ביום 15.11.04 השיב בוכריץ למכתב חשב החכ"ל, וביקש שהחכ"ל תשלים את הסכום שעליה לשלם עבור חלקה בשותפות, לאחר שמג הצפון וגלאור השלימו הון עצמי גבוה יותר בשל אי העברת חלקה של החכ"ל לחשבון המשותף, ועל מנת לא לגרום נזק באי העברת התמורה לכונס (סעיף 2 במכתב, נספח ו' בתצהיר בוכריץ ת/1). בהמשך המכתב, ביקש בוכריץ מהחשב להאיץ את קבלת אישור משרד הפנים. בחודשים דצמבר 2004 וינואר 2005 נוהלה התכתבות בין היועצת המשפטית במשרד הפנים לבין יו"ר החכ"ל בעניין בקשת החכ"ל לאישור שר הפנים. בעקבות אי-מתן הסברים ותשובות מספקים על ידי החכ"ל להבהרות שביקש משרד הפנים, לא ניתן אישורו של שר הפנים להקמת השותפות, עם זאת, משרד הפנים לא כתב לחכ"ל אם להמשיך בהליכים לקבלת האישור אם לאו (מכתב עו"ד לסקר מהלשכה המשפטית במשרד הפנים מיום 4.1.06, נספח כא בתצהיר בוכריץ נ/1). בסיכום ישיבת דירקטוריון השותפות מיום 13.4.05 שנשלח על ידי הארגז, נכתב כי יו"ר החכ"ל מסר שלא אושרה השקעתה בנכס על ידי משרד הפנים ולפיכך נאלצת החכ"ל לפרוש מהעסקה. בסיכום הישיבה נכתב כי 60% מחלקה של החכ"ל ירכשו על ידי הארגז מכח אופציה שהייתה נתונה לה, ויתרת האחזקות (40%) תירכש על ידי יתר השותפים פרו-רטה (נספח טו' בתצהיר בוכריץ ת/1). בעקבות זאת נוהלו מגעים שונים בין הצדדים באשר לאפשרות רכישת חלקה של החכ"ל בשותפות על ידי השותפות האחרות בשותפות, או לביטול הסכם הנאמנות. מגעים אלו לא הבשילו לכדי הסדר כלשהו בין הצדדים. להשלמת התמונה יצויין, כי בעקבות האמור ניהלו המבקשות והמשיבה 2 הליכים לחלוקת הנכס באופן מוסכם ביניהן. לאחר שלא הצליחו להגיע להסכמות, הן ניהלו הליכי בוררות, שבסופם ניתן על ידי הבורר בתאריך 10.6.07 פסק בוררות. ביום 16.7.07 ניתן על ידי הבורר פסק דין משלים. בעקבות זאת הגישה המשיבה 2 ואח' לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה לביטול פסק הבוררות, ואילו המבקשות ואח' הגישו בקשה לאשר את פסק הבוררות (ה"פ 262/07, 295/07). בית המשפט המחוזי בנצרת ביטל את פסק הבוררות, מכיוון שהחכ"ל, שהיא צד חיוני הטוען לזכויות בנכס, לא הופיעה בפני הבורר ולא ניתנה לה הזדמנות להשמיע בפניו את טענותיה. עיקרה של תובענה זו נסב בתחילה על טענות הנוגעות לחלקה של החכ"ל בשותפות. המבקשות טענו כי חלקה של החכ"ל בשותפות הינו בהתאם להשקעתה בפועל ברכישת הנכס - שהייתה בסכום של 36,000 $, המהווה 3.33% משווי התמורה ששולמה לסלילי החולה בגין רכישת הנכס. בינתיים, ובמקביל להליכים שהתנהלו בתיק זה, הגיעו גלאור והחכ"ל להסכם פשרה בעניין חלקה של החכ"ל בשותפות, שניתן לו ביום 30.10.10 תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם הפשרה"), כפי שיפורט בהמשך. הסכם הארגז בתאריך 21.2.07 מכרה הארגז את מלוא זכויותיה בשותפות לגלאור ולמשיבה 2 - חברת הממרח (1994 ר.ד.) בע"מ (להלן: "הממרח") תמורת סכום כולל של 324,885.55 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "הסכם הארגז" - נספח כו בתצהיר בוכריץ ת/1 ). בהסכם הארגז הצהירה הארגז כי ביום 25.4.05 היא נתנה הודעה לחכ"ל בדבר הגדלת אחזקותיה בשותפות (סעיף 2.5). נקבע בהסכם כי בכפוף לשחרור הארגז מכל זכויותיה וערבויותיה, מוכרת הארגז את מלוא זכויותיה בנכס ובשותפות, כדלהלן: 6.37% מהשותפות לגלאור, ו- 26.93% מהשותפות להממרח. בהסכם נכתב כי אין באמור כדי להוות מצג מצד הארגז בדבר היקף זכויותיה בנכס או בשותפות (סעיף 3) (התייחסות לעניין זה תעשה בפרק דיון והכרעה בהמשך). עוד נקבע, כי כתנאי מוקדם לביצוע העסקה תגרום גלאור להפטרת הארגז באופן מלא מכל ההתחייבויות, הערבויות והבטחונות אשר הארגז העניקה לבנק הפועלים בקשר עם הלוואת השותפות (סעיף 4). הסכם מג הצפון בתאריך 26.2.07 מכרה מג הצפון את מלוא זכויותיה בשותפות (33.33%) להממרח ולמבקשת 2 - מכשירי מדידה בינלאומיים בע"מ (להלן: "מכשירי מדידה") תמורת סכום כולל של 1,185,613 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "הסכם מג הצפון" - נספח כז' בתצהיר בוכריץ ת/1). בהסכם מג הצפון נקבע, כי בכפוף לשחרור מג הצפון מכל זכויותיה, חובותיה וערבויותיה, מוכרת מג הצפון את מלוא זכויותיה בנכס ובשותפות, המסתכמים ב- 33.3% מסך הזכויות בנכס ובשותפות. "מכשירי מדידה רוכשת 31.76% מסך כל הזכויות בנכס" ו"הממרח רוכשת 1.54% מסך כל הזכויות בנכס" (סעיף 3.2). מכשירי מדידה והממרח יישאו בשיעור התמורה על פי חלקן היחסי ברכישה (סעיף 4.2). הסכם הפשרה במסגרת הסכם הפשרה בין גלאור והחכ"ל, שקיבל ביום 30.10.10 תוקף של פסק דין, הוסכם בין צדדים אלה כי החכ"ל הייתה ונותרה שותפה בשותפות וחלקה בשותפות הוא 20.835%, וכי חברת הארגז לא מימשה את האופציה שהייתה לה לרכישת 60% מזכויות החכ"ל. עוד הוסכם בהסכם הפשרה בין גלאור והחכ"ל, כי חכ"ל מעבירה למכשירי מדידה חלק של 9.835% מהשותפות. בעקבות העברה זו, החלק שנותר לחכ"ל בשותפות הוא 11% (9.835% - 20.835%). יוער, כי המשיבה 2 התייחסה בסיכומיה לארגז כמי שלא מימשה את האופציה שהייתה לה לרכישת 60% מזכויות החכ"ל, וראתה בחכ"ל כבעלת 20.835% מהזכויות בשותפות, ולאחר העברת 9.835% בהסכם הפשרה להממרח, כבעלת 11% מהשותפות (סעיפים 11, 12 בסיכומי המשיבה 2). כל הצדדים מסכימים, אפוא, כי חלקה של החכ"ל בשותפות הוא 11%. בהסכם הפשרה הסכימו גלאור והחכ"ל כי לאור הסכם הנאמנות וההסכמים עם הארגז ועם מג הצפון, "עולה כי הזכויות בשותפות מתחלקות כדלקמן": גלאור - 28.986%; מכשירי מדידה - 41.622%; החכ"ל - 11%; והממרח - 18.392%. הממרח מתנגדת להסכמת גלאור והחכ"ל לחישוב חלקם של יתר השותפים בשותפות מלבד החכ"ל, כפי שנעשה בהסכם הפשרה. בעקבות כך הצהירו באי-כח המבקשות והחכ"ל כי הסכמתם אינה מחייבת את הממרח וזכותה לטעון לזכויות אחרות בשותפות (פרוט', עמ' 60, שו' 6-3). בעקבות מסכת ההסכמים בין הצדדים שתוארה לעיל, ארבעת השותפות בשותפות כיום הן: המבקשות- גלאור ומכשירי מדידה, והמשיבות- החכ"ל והממרח. לאחר הסכם הפשרה מיום 30.10.10, המחלוקת המרכזית בין הצדדים הינה לגבי חלקן של יתר השותפות בשותפות, מלבד החכ"ל. במיוחד לגבי חלקן של גלאור והממרח בשותפות, שכן לגבי מכשירי מדידה המחלוקת בין גלאור והממרח הינה רק לגבי חלק של 0.027% מהזכויות בשותפות. תמצית טענות הצדדים עיקר טענות הממרח הממרח טוענת, כי לפני חתימת הסכם הנאמנות מיום 15.8.04, נחתם הסכם בין מנהלה - אברהם אדרי (להלן: "אדרי"), ובין בוכריץ - מנהלה של גלאור, לפיו חלקה של גלאור בשותפות על פי הסכם הנאמנות, שהוא 25% מהשותפות, יתחלק שווה בשווה בינה ובין הממרח, כך שכל אחת מהן הייתה זכאית ל- 12.5% מהזכויות בשותפות בעת הקמתה, והממרח שילמה לגלאור בגין מחצית חלקה של גלאור שרכשה הממרח (להלן: "הסכם הממרח-גלאור") (סעיפים 22, 23 בתצהיר אדרי מיום 14.12.09, נ/19; סעיף 9 בסיכומי הממרח). דהיינו, שמחלקה של גלאור ייגרע 12.5% ולחלקה של הממרח יתווסף 12.5%. בסה"כ לגלאור צריך להיות 16.485% ולא 25.08% ולהממרח צריך להיות 30.89% ולא 21.31%. לטענת הממרח, בניגוד לטענת גלאור שהסכם הממרח-גלאור בוטל, הסכם זה מעולם לא בוטל או נזנח. הממרח מעולם לא קיבלה מגלאור החזרי כספים ששולמו על ידי הממרח לגלאור עבור החלק שרכשה הממרח, וגלאור לא שילמה עבור הממרח כספים כלשהם בקשר עם רכישת הזכויות מהארגז (סעיף 1 בתצהיר אדרי המשלים מיום 8.7.10, נ/20). הממרח טוענת עוד, כי סוכם בין גלאור והממרח שהממרח תשלם את חלקה של הממרח בשותפות, בין ישירות לארגז ולמג הצפון, בין באמצעות תשלום לגלאור, כשבמקרה כזה גלאור תסדיר את כל ההתחשבנויות עם שתי החברות הנ"ל (שם, בסעיף 6). כמו כן טוענת הממרח, כי סך כל הסכומים ששולמו על ידה עבור רכישת זכויותיה בשותפות לכל הגורמים המעורבים בשותפות - גלאור, הארגז, בוכריץ, השותפות, ושלומי בוכריץ - אחיו של בוכריץ ומנהלה של מכשירי מדידה, עולים בהרבה על הסכום שהיה עליה לשלם עבור הזכויות של הארגז ושל מג הצפון אותן רכשה בהסכם הארגז ובהסכם מג הצפון. עיקר טענות המבקשות המבקשות טוענות כי הסכם הממרח-גלאור נזנח על ידי הצדדים בהסכמה והינו חסר כל תוקף. לטענת המבקשות, הממרח קיבלה החזר מלא של כל הסכומים שהעבירה לגלאור, כאשר גלאור שילמה במקום הממרח את התשלומים לרכישת חלקה של הממרח מהארגז בשיקים של גלאור משוכים על חשבונה. המבקשות טוענות עוד כי הן נושאות לבדן בכל הוצאות השותפות, ובכלל זה תשלום הלוואת השותפות, בעוד החכ"ל והממרח לא נושאות בחלקן בהלוואה ולא משלמות כל הוצאה שיש לשותפות. המבקשות טוענות כי עלות רכישת הנכס הייתה 1,081,000 $ בצרוף מע"מ, וכן נשיאה במיסים והארנונות החלים על הזכויות בכינוס עבור התקופה שעד מסירת החזקה בפועל לידי השותפות. החכ"ל התבקשה על ידי השותפים לבדוק את גובה החובות העירוניים החלים על הנכס שעל הרוכש לשלמם, והחכ"ל העריכה את גובה החובות בסכום של 200,000 $, כך שעלות הרכישה הייתה אמורה להיות 1,281,000 $, מתוכם 1,081,000 $ משולמים לכונס סלילי החולה, וסכום של עד 200,000 $ משולמים לעיריית קריית שמונה. בהסכם הנאמנות החכ"ל לא קיבלה כל הפחתה בחלקה היחסי בתמורה, והשותפים חילקו ביניהם את תשלום הסכום הנוסף של 200,000 $ בהתאם לחלקיהם היחסיים בשותפות. על כן, סעיף 3.2 בהסכם הנאמנות בא למנוע מצב בו החכ"ל תשלם 200,000 $ יותר מחלקה היחסי בתשלומי הרכישה (סעיף 8 בתצהיר בוכריץ ת/2). מסגרת הדיון המבקשות מבקשות להצהיר כי חלוקת הזכויות בשותפות היא כדלקמן: גלאור - 25.08%; מכשירי מדידה - 41.61% (בסעיף 4 בסיכומי המבקשות נכתב 41.622%. אחוז זה הוא שנכתב בהסכם הפשרה ועליו הסכימו גלאור והחכ"ל שמהווה את חלקה של מכשירי מדידה בשותפות. סכום זה הוא חיבור של החלק של 31.787% שלטענת המבקשות רכשה מכשירי מדידה בהסכם מג הצפון וחלק של 9.835% שהועבר למכשירי מדידה על ידי החכ"ל בהסכם הפשרה. לא ברור, על כן, מדוע נקבו המבקשות בחלק של 41.61%); הממרח - 21.31%; החכ"ל - 11%. סכימת כל האחוזים האמורים מגיעה ל- 99%. (סעיף 12 בסיכומי המבקשות). הממרח מבקשת להצהיר כי חלוקת הזכויות בשותפות היא כדלקמן: גלאור - 16.485%; מכשירי מדידה - 41.595%; הממרח - 30.89%; החכ"ל - 11%. סכימת כל האחוזים האמורים מגיעה ל- 99.97%. (סעיף 13 בסיכומי הממרח). דיון והכרעה לגבי חלקה של החכ"ל בשותפות - כפי שעולה מסיכומי הצדדים, אין מחלוקת כי חלקה של החכ"ל בשותפות הינו 11% (20.835% חלקה המקורי של החכ"ל על פי הסכם הנאמנות, פחות חלק של 9.835% שהועבר מהחכ"ל למכשירי מדידה בהסכם הפשרה). נוכח האמור, אני קובע שחלקה של החכ"ל בשותפות הוא 11%. באשר לחלקה של מכשירי מדידה בשותפות - המבקשות והממרח מסכימות כי חלקה של מכשירי מדידה בשותפות מורכב מהחלק אותו רכשה מכשירי מדידה בהסכם מג הצפון ומחלק נוסף של 9.835% שהועבר לה על ידי החכ"ל בהסכם הפשרה. הפער בין המבקשות לממרח לגבי חלקה של מכשירי מדידה בשותפות נוגע לשאלה מהו החלק המדויק שרכשה מכשירי מדידה בהסכם מג הצפון: לשיטת הממרח, מכשירי מדידה רכשה בהסכם מג הצפון 31.76% מהשותפות (סעיף 2 בסיכומי הממרח). לעומת זאת, לשיטת המבקשות, מכשירי מדידה רכשה בהסכם מג הצפון 31.787% מהשותפות (סעיף 4 בסיכומי המבקשות). בהסכם מג הצפון נקבע כי מכשירי מדידה רוכשת 31.76% מהשותפות, וגלאור 1.54%. סכימת שני החלקים האמורים מסתכמת ב- 33.3%, וזהו הסכום שנכתב בהסכם מג הצפון כחלקה הכולל של מג הצפון בשותפות (סעיף 3.2 בהסכם מג הצפון). עם זאת, על פי הסכם הנאמנות חלקה של מג הצפון בשותפות הינו 33.33%, משמע 0.03% נוספים לאלו שצויינו בהסכם מג הצפון. מאחר ואין חולק כי מלוא זכויותיה של מג הצפון נמכרו למכשירי מדידה ולממרח בהסכם מג הצפון, יש לחלק את החלק הנוסף הנ"ל - 0.03% בין הממרח ומכשירי מדידה, בהתאם לחלק היחסי שרכשו מכשירי מדידה והממרח מזכויותיה של מג הצפון בשותפות. מאחר ובהסכם מג הצפון רכשה מכשירי מדידה כמעט את מלוא זכויותיה של מג הצפון בשותפות - 31.76% מתוך 33.3%, המהווים חלק יחסי של 95.375% מכלל זכויותיה של מג הצפון בשותפות, מקובל עליי החישוב של המבקשות לפיו מכשירי מדידה רכשה בהסכם מג הצפון 31.787% מהזכויות בשותפות (31.76% שנכתבו בהסכם מג הצפון + 0.027%) והממרח רכשה 1.543% (1.54% שנכתבו בהסכם מג הצפון + 0.003%) מהזכויות בשותפות. לאור האמור, אני קובע כי חלקה של מכשירי מדידה בשותפות הינו 41.622% (31.787% שנרכשו בהסכם מג הצפון + 9.835% שהועברו מהחכ"ל במסגרת הסכם הפשרה). חלקן של גלאור וההמרח בשותפות מן האמור עולה כי חלקן הכולל של החכ"ל ומכשירי מדידה בשותפות הינו 52.622% (11% לחכ"ל ו- 41.622% למכשירי מדידה). סך הזכויות שנותרו, אפוא, לחלוקה בין גלאור והממרח בשותפות הוא 47.378%. המבקשות טוענות כי חלקה של גלאור בשותפות הוא 25.08%, וחלקה של הממרח בשותפות הינו 21.31%. לטענת המבקשות, מנהל הממרח אדרי, לא ידע להשיב כמה כסף שולם לארגז עבור רכישת זכויותיה, אם שולם מע"מ בגין העסקאות, ובאם דיווח על העסקאות של הממרח עם גלאור, מדוע טען בעבר והסכים שלגלאור חלק גדול יותר בשותפות, ואף הסכים לחלוקה שווה בין המבקשות והממרח כך שלכל אחת מהן שליש, האם סעיפי החשבונות בתצהירו נכונים, והאם אלו כוללים רכיבי מע"מ, דמי ייזום ותשלומי ריבית על ההלוואה ששולמו. המבקשות טוענות עוד כי הסכם הממרח-גלאור נזנח בהסכמה, כאשר הצדדים הגיעו להסכמה להגיע לאותה תוצאה במסגרת הסכם הארגז, באופן שגלאור שילמה לארגז סכום העולה על הזכויות היחסיות שרכשה, לצורך רכישת זכויות עבור הממרח, באופן שהצדדים הגיעו לאותה תוצאה שביקשו להגיע בהסכם הממרח-גלאור. לעומת זאת, הממרח טוענת כי חלקה של גלאור בשותפות הינו 16.485%, וחלקה של הממרח בשותפות הינו 30.89%. הממרח טוענת כי היא שילמה בגין רכישת זכויותיה בנכס את הסכומים הבאים: 38,605 ₪ שולמו בתאריך 16.4.06 לגלאור; 77,000 ₪ שולמו בתאריך 15.5.06 לגלאור; 77,000 ₪ שולמו בתאריך 16.6.06 לגלאור; 245,000 ₪ שולמו בתאריך 8.9.06 לארגז; 100,000 ₪ שולמו בתאריך 1.11.06 לארגז; 89,000 ₪ שולמו בתאריך 5.12.06 לארגז; 150,000 ₪ שולמו בתאריך 29.3.07 לבוכריץ; 249,164 ₪ שולמו בתאריך 6.6.07 בהעברה בנקאית לחשבון השותפות; 32,249 ₪ שולמו בתאריך 5.8.07 ליוסי ושלומי בוכריץ; 15,000 ₪ שולמו בתאריך 13.8.07 לשלומי בוכריץ. סך כל התשלומים מסתכם ב- 1,088,018 ₪ (סעיף 7 בתצהיר אדרי נ/20). לטענת הממרח, שני התשלומים האחרונים שולמו על פי פסק בוררות, שבוטל על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (בה"פ 262/07, 295/07). הממרח טוענת כי סכומים אלו לא הוחזרו לה והמבקשות הודיעו לה כי הן מחזיקות בכספים על חשבון עלויות רכישת זכויות הממרח בנכס (שם). לטענת הממרח, התמורה שנקבעה בהסכם המכר - 1,081,000 $, הייתה שוות ערך ל- 4,899,092 ₪. לטענתה, סך כל התשלומים ששילמה בגין רכישת חלקה בנכס הינם 1,088,018 ₪ (סעיף 7 בתצהיר אדרי נ/20). הממרח טוענת כי אם הסכם האופציה לרכישת 60% מזכויות החכ"ל לא מומש וחלקה של הארגז בשותפות היה 20.835%, ובהסכם הארגז רכשה הממרח 16.85% מהשותפות, אזי שווי חלק זה בשותפות אמור להיות 825,497 ₪ (4,899,092 ₪ X 16.85%). לסכום זה יש להוסיף את החלק של 1.54% בשותפות שרכשה הממרח בהסכם מג הצפון, ושוויו של חלק זה מסתכם בסכום של 75,446 ₪ (4,899,092 ₪ X 1.54%). כך שבסך הכל שווי החלק בשותפות שרכשה הממרח הוא 900,943 ₪ (סעיף 8 בתצהיר אדרי נ/20). הממרח טוענת כי מכאן עולה שהיא שילמה סכומים העולים בהרבה על הסכום שהיה עליה לשלם עבור הזכויות של הארגז - כ- 187,000 ₪ יותר ממה שהיה עליה לשלם עבור חלקה הכולל בשותפות, בהנחה שהארגז לא מימשה את האופציה לרכישת חלק מזכויות החכ"ל, ושהממרח רכשה בהסכם הארגז 16.85% מהשותפות (סעיף 13 בתצהיר אדרי נ/20). הממרח טוענת עוד, כי שלושת השיקים שמשכה גלאור לטובת הארגז בגין תמורת החלק בשותפות שרכשה מהארגז בהסכם הארגז, מגיעים לסכום כולל של 189,246 ₪ בלבד (סעיף 12 בתצהיר אדרי נ/20). בתאריך 5.10.10 מונה רו"ח בועז יפעת כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"), על מנת שישמע את עמדות הצדדים וייתן חוות דעת שבה יתייחס לטענותיהם, ובעיקר מה ניתן ללמוד מהחומר שלפניו על רכישת הזכויות על ידי הצדדים בשותפות ועל חלקו של כל צד בשותפות. המומחה בחן את המסמכים שהוצגו בפניו ונפגש עם ב"כ הצדדים ובתאריך 31.1.11 נתן את חוות דעתו (במ/1) (להלן: "חוות הדעת"). המתודולוגיה בה נקט המומחה בחוות הדעת הינה בחינת שיעורי האחזקה על ידי בדיקת סכומי ההשקעה של כל אחד מהצדדים ביחס להשקעה הכוללת שלהם. המומחה קבע בחוות הדעת את סכום ההשקעה הכולל ברכישת הנכס, בדק את סכום ההשקעה בפועל של כל צד ברכישת הזכויות בנכס (תוך פיצול לתשלומים ששולמו בפועל שאינם שנויים במחלוקת ולתשלומים ששולמו בפועל ששנויים במחלוקת), וחילק את סכום ההשקעה בפועל בסכום ההשקעה הכולל. בחוות הדעת קבע המומחה כי סך כל הסכומים ששולמו בפועל על ידי הממרח היו 1,155,500 ₪ (בניכוי סכום של 54,830 ₪ שיוחס לעסקת מג הצפון), וסך כל הסכומים ששולמו בפועל על ידי גלאור היו 646,003 ₪ (סעיף 36 בחוות הדעת). לצורך חישוב סכום ההשקעה של כל צד ברכישת הנכס הוסיף המומחה לכל אחד מהסכומים האמורים לעיל סכום של 249,164 ₪ שנזקף במסגרת כיסוי הלוואת השותפות, והוסיף גם סכום של 595,389 ₪ לסכום השקעתה של גלאור ברכישת הנכס, זאת במסגרת כיסוי חלקה של הארגז בהלוואת השותפות, אותו לקחה על עצמה גלאור לשלם במקום הארגז בהסכם הארגז. בסיכומו של דבר קבע המומחה בחוות הדעת את סכומי ההשקעה של כל אחד מהצדדים באופן הבא: סך כל ההשקעה של הממרח ברכישת הנכס - 1,404,664 ₪, המהווה שיעור של 48.52% מתוך 45.864% - שהוא חלק השותפות אותו יש לחלק לשיטת המומחה בין הממרח וגלאור; וסך כל ההשקעה של גלאור ברכישת הנכס - 1,490,556 ₪, המהווה שיעור של 51.48% מתוך חלק השותפות אותו יש לחלק בין הממרח וגלאור. לאור האמור, קבע המומחה כי שיעור אחזקתה של הממרח בשותפות הוא 22.252% בצרוף 1.54% אותם רכשה הממרח בהסכם מג הצפון, ובסך הכל 23.792% מהשותפות, ושיעור אחזקתה של גלאור בשותפות הוא 23.613%. גלאור הסכימה בסיכומיה למתודולוגיה של המומחה בחוות הדעת ואימצה אותה, אולם ביקשה לתקן את הסכום שנזקף לטובתה בגין חלקה של הארגז בהלוואת השותפות, כך שזה יעמוד על 799,833 ₪, במקום 595,389 ₪. זאת, משום שלטענת גלאור שגה המומחה בכך שחילק את סכום הלוואת השותפות הכולל בין השותפים בהתאם לחלקם היחסי בשותפות, שכן בפועל הארגז שילמה הון עצמי נמוך יותר ביחס לחלקה בשותפות ולכן חלקה היחסי בהלוואה היה גדול יותר. כתוצאה מכך יש לתקן את גובה ההלוואה הנזקפת לחברה הארגז בה מזוכה גלאור בחוות הדעת, כך שיעמוד על ההפרש בין חלקה של הארגז בהון העצמי לחלקה היחסי במימון הרכישה, שהסתכם ב- 171,226 $, שהוא סכום שווה ערך ל- 799,833 ₪. שינוי זה מביא להגדלת שיעור השקעתה של גלאור וכתוצאה מכך להגדלת חלקה בשותפות, כך שזה יעמוד על 25.08%, ולהקטנת חלקה של הממרח בשותפות ל- 20.78%, ובסך הכל 21.31% (לאחר הוספת חלק שנרכש בהסכם מג הצפון). הממרח חולקת על הדרך לפיה ביצע המומחה את חישוביו, וטוענת כי נקודת המוצא של חוות הדעת הייתה צריכה להיות ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, ולא ההשקעות שביצעו. לטענתה, קיימת בין הצדדים מערכת הסכמית חתומה על ידם, ורק על פיה יש למדוד את החלקים בשותפות שהצדדים התכוונו לרכוש. רק לאחר מכן יש לבדוק מה שילם כל אחד מהצדדים והאם הוא חייב לשלם עוד סכומי כסף מעבר לסכומים ששילם בפועל בגין חלקו. הכרעה לגבי חלקן של גלאור והממרח בשותפות לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות דעת המומחה, נראה לי שהדרך הנכונה בתובענה זו היא לקבוע את חלקן של גלאור והממרח בשותפות על פי מערך ההסכמים שבין הצדדים, לאחר שלא כל ההשקעות שנטענו הוכחו, ולא הובאו די ראיות לצורך קביעת מסקנות בדרך זו. המומחה לא התייחס, לא יכול היה להתייחס, ואף לא התבקש להתייחס, לנושאים המשפטיים הכרוכים בטענות השונות, בעוד על בית המשפט לבדוק את מערכת הראיות ואת העמידה בנטל הוכחת הטענות. טענות שטענו הצדדים בדבר השקעות שמשנות את אחזקתם בשותפות לא הוכחו, ולא ניתן, על כן, לקבוע שהשקעה כזו או אחרת שינתה את יחסי האחזקות של הצדדים בשותפות. הצדדים גם מסרו למומחה מסמכים שלא הוגשו על ידם בבית המשפט כחלק מראיותיהם (ראו בעניין זה בקשת המומחה מיום 16.11.10 למתן הוראות בה ביקש המומחה לקבל מסמכים שונים מהצדדים וההחלטה מיום 13.12.10). כך למשל, העבירה הממרח למומחה תצלומים של שני שיקים (חזית/אחור) ששולמו על ידה לארגז, למרות שאלו לא הוגשו כלל לבית המשפט (ראו התייחסות אליהם בסעיף 30 בחוות הדעת). כמו כן, העבירה גלאור למומחה הסכם הנוגע לתשלום דמי ייזום, למרות שהסכם זה לא הוגש על ידה לבית המשפט (סעיף 33 בחוות הדעת). גלאור העבירה למומחה גם דפי תנועה בחשבון הבנק של השותפות שלא הוגשו על ידה לבית המשפט (סעיף 42 בחוות הדעת). מאחר והמומחה מונה בתום פרשת הראיות, והמסמכים הנוספים שנמסרו למומחה לא הוגשו לבית המשפט, הרי שהם אינם קבילים לצורכי התובענה ולא ניתן להסתמך עליהם לצורך קביעות בפסק הדין. גם מסיבה זו, הדרך היחידה שאפשר לילך בה היא לפי מערכת ההסכמים שבין הצדדים, ככל שהוכחה, ובהתאם לכך לקבוע את חלקו של כל צד בשותפות. ככל שלצד זה או אחר טענות בנושא ההשקעות שהשקיע, פתוחה כמובן הדרך לנקוט בכל הליך משפטי השמור לו בכל הנוגע להתחשבנות שתצטרך להיעשות לשיטתו בין הצדדים בעקבות השקעות אלו. זאת ועוד, המומחה גם העיד שהוא לא בדק את התשלומים האחרים של השותפות בפרויקט. לא של הארגז ולא של מכשירי מדידה (פרוט', עמ' 112, שו' 32-16). לו היינו הולכים במתווה של בדיקת ההשקעות של השותפות כאינדיקציה לחלקן בשותפות, אפשר שהיה בהשקעותיהן של שאר השותפות בשותפות, לו היו נבדקות, כדי להביא לתוצאה שונה על ידי המומחה בקביעת מכלול הזכויות בשותפות. גלאור לא יכולה להלין על כך שלא הולכים על פי שיטת ההשקעות, לאחר שלא הגישה בבית המשפט מסמכים שונים שאותם הגישה מאוחר יותר למומחה. כך גם לא ניתן להתחשב במסמכים שההמרח לא מצאה לנכון להציג בבית המשפט. בהקשר זה יצויין כי אף אחד מהצדדים לא הגיש לבית המשפט כרטסת הנהלת חשבונות, אף שזו ראיה חשובה אם רוצים לבדוק כמה השקיע כל צד בשותפות. המנעות מהבאת ראיה כה חשובה אומרת דרשני, והיא פועלת לרעת הצד שנמנע מהבאתה ומי שמבקש להסתמך על תשלומים שנעשו בין הצדדים כראיה לחלקו בשותפות. ההסכמים שהוגשו כראיות הינם: הסכם הנאמנות, הסכם הממרח-גלאור, הסכם הארגז, והסכם מג הצפון. מבין כל ההסכמים הללו, ההסכם היחיד שתקפותו שנויה במחלוקת בין הצדדים הוא הסכם הממרח-גלאור. השאלה המרכזית הטעונה הכרעה לצורך קביעת חלקן של גלאור והממרח בשותפות הינה, אפוא, האם הסכם הממרח-גלאור תקף, כטענת הממרח, או שנזנח בהסכמה על ידי הצדדים, כטענת גלאור. הסכם הממרח-גלאור, הינו הסכם בכתב יד, בין אדרי - מנהל הממרח, ובין בוכריץ - מנהל גלאור, בחתימת שניהם, ללא תאריך, ונכתב בו כדלקמן: "הסכם בין: לבין: אבי אדרי יוסי בוכריץ מנכ"ל הממרח מנהל י.ב. גלאור ההסכם מדבר על כך שהמכרז המתייחס לסלילים החולה שבו השתתפה י.ב. גלאור באמצעות הצעה על סך 5,000 $ יהיה במשותף בחלקים שווים. השיק ששולם ע"י גלאור בסך 227,500 ₪ יוחזר מחצית ממנו בסך 113,750 ₪ בשיק מס' 2281 משוך מבנק דיסקונט סניף ק. שמונה לתאריך 10/08/04. כל הוצאה שתדרש תושקע שווה בשווה וכל הכנסה תחולק שווה בשווה. באו על החתום [חתימה] [חתימה] [חתימה וחותמת גלאור]" (נספח 1 בתצהיר אדרי נ/19). בוכריץ טוען בתצהירו כי הסכם הממרח-גלאור הינו חסר כל תוקף והצדדים זנחו אותו בהסכמה. לטענת בוכריץ, הממרח קיבלה החזר מלא של כל הסכומים שהעבירה לגלאור, כאשר גלאור שילמה במקום הממרח את התשלומים לרכישת חלקה של הממרח מהארגז, בשיקים של גלאור משוכים על חשבונה בבנק לאומי (סעיפים 9 ו- 10 בתצהיר הנוסף של בוכריץ, ת/2). אדרי טוען בתשובה בתצהירו המשלים כי טענות בוכריץ האמורות אינן נכונות. הסכם הממרח-גלאור מעולם לא בוטל או נזנח והממרח מעולם לא קיבלה מגלאור החזרי כספים ששולמו על ידי הממרח לגלאור. גלאור גם לא שילמה עבור הממרח כל כספים שהם בגין רכישת הזכויות מהארגז (סעיף 1 בתצהיר הנוסף של אדרי, נ/20). מן הראיות שהוצגו עולה כי הסכם הממרח-גלאור קויים על ידי הצדדים והצדדים ראו בו הסכם תקף. בדף חשבון הבנק של הממרח (נ/21) ניתן לראות כי בתאריך 11.8.04 אכן נפרע מחשבונה של הממרח שיק בעל מס' אסמכתא 281 2 בסכום של 113,750 ₪, בהתאם לאמור בהסכם הממרח-גלאור. אדרי העיד בחקירתו כי בנוסף לתשלומים שפרט בתצהירו נ/20, הוא שילם לגלאור סכום כולל של כ- 400,000 ₪, מתוכו 113,000 ₪ ששולמו בשיק, וסכום נוסף של כ- 260,000 ₪ (פרוט', עמ' 74, שו' 14, 18-16). אדרי העיד כי העביר לבוכריץ את הסכום הנוסף של כ- 260,000 ₪ לאחר שנודעו התוצאות במכרז לרכישת הנכס (שו' 25-23). בדף חשבון הבנק של הממרח שהוצג על ידה, ניתן לראות כי בתאריך 9.11.04 אכן נעשתה העברה בנקאית בסכום של 257,726 ₪ מחשבון הממרח לחשבון גלאור (נ/22). תשלום זה תואם לעדותו של אדרי ששילם לגלאור סכום של 400,000 ₪ סמוך לאחר חתימת הסכם הנאמנות והסכם המכר עבור רכישת מחצית מזכויות גלאור בהסכם הנאמנות. גם בכך יש כדי לתמוך בטענת הממרח שהצדדים ראו בהסכם הממרח-גלאור הסכם מחייב גם בתקופה שלאחר הקמת השותפות. חיזוק נוסף לכך שגלאור והממרח ראו עצמן שותפות בחלקה של גלאור בשותפות לאחר הקמתה, ניתן למצוא גם בפרוטוקול ישיבת השותפות מיום 26.7.05 (נספח יח' בתצהיר בוכריץ ת/1), בה רשומים כמשתתפים מטעם גלאור - אדרי ובוכריץ. מדובר בישיבה שהתקיימה זמן רב לפני שהממרח רכשה את חלק מזכויות הארגז בשותפות, שכן הסכם הארגז נחתם רק בתאריך 21.2.07. בעמ' 6 בפרוטוקול הישיבה נכתב: "אבי אדרי - אני בעד חלוקת המתחם ואני רוצה לקבל את חלקי מהמתחם". בוכריץ אישר בעדותו כי אדרי היה נציג גלאור (פרוט', עמ' 40, שו' 29), אך טען כי אדרי לא היה שליח של גלאור, ולא היה בעל מניות בה (שו' 31). בוכריץ אמר כי מעולם לא היו לאדרי זכויות כלשהן בגלאור (עמ' 41, שו' 5-4, שו' 15-13). בוכריץ טען כי הפרוטוקול לא חתום, אולם אין בעובדה שהפרוטוקול לא חתום כדי לגרוע מכך שמדובר במסמך מזמן אמת ממנו עולה בבירור שאדרי השתתף בישיבה כגורם עצמאי. המסקנה המתבקשת הינה כי השתתפותו של אדרי נעשתה מכח הסכם הממרח-גלאור, שעיגן את הסכמת הממרח וגלאור על היותן שותפות בחלקה של גלאור בשותפות. בוכריץ אישר בחקירתו כי ביום שהסכם הממרח-גלאור נחתם היה לו תוקף (פרוט', עמ' 37, שו' 7). בוכריץ גם אישר שהוא קיבל את הסכום של 113,750 ₪ ששילמה הממרח (שם, שו' 14). בהמשך חקירתו טען בוכריץ כי הסכם הממרח-גלאור נכתב בשלב שבו עוד לא הייתה בכלל עסקה, וכי ההסכמים שבאו לאחר מכן ואף הסכם הבוררות הביאו לידי ביטוי את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, אשר ביטלו כל הסכמה אחרת שקדמה להם (פרוט', עמ' 62, שו' 4-2). בוכריץ אמר בהמשך, כי ההסכמים שבאו לאחר מכן הם הסכם הארגז, הסכם מג הצפון, והסכם הבוררות (שו' 21-17). בוכריץ אמר עוד, כי הצדדים הגיעו להסכמה וחתמו על הסכם, וביקשו מהבורר לתת תוקף של פסק בורר להסכם זה, וכי ההסכם לא התבטל כתוצאה מביטול פסק הבורר על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (עמ' 63, שו' 17-11; שו' 23-22). ההסכם שלטענת בוכריץ נחתם בין הצדדים והוגש לאישור הבורר לא הוצג במהלך הדיון ולא הוגש כראייה, ועל כן גלאור לא הוכיחה את קיומו ותכנו של הסכם זה, ולא כי הסכם הממרח-גלאור בוטל בהסכם אותו ביקשו הצדדים מהבורר לאשר. בוכריץ טען בחקירתו כי השיב לממרח את הסכום של 113,750 ₪ ששולם על ידה לגלאור בשני הסכמים שנחתמו על הארגז - הן בהסכם לתשלום דמי ייזום, הן בהסכם של רכישת הזכויות בשותפות, כאשר התשלומים ששילמה גלאור היו גבוהים בהרבה מחלקה בזכויות שנרכשו מהארגז, ובכך אוזנה ההתחשבנות בין הממרח לבין גלאור (פרוט', עמ' 38, שו' 23-21, שו' 30-27; עמ' 63, שו' 32-31; עמ' 64, שו' 2-1). בוכריץ הפנה לתשלומי שיקים ולחשבוניות מגלאור לארגז, בהן יש חלוקה לתשלום בגין רכישת זכויות ולתשלום בגין דמי ייזום (ת/3 ((1)-(7)) ו- ת/4 ((1)-(6); פרוט', עמ' 64, שו' 17-14). גם הסכם הייזום אליו התייחס בוכריץ לא הוצג בבית המשפט ולא הוגש כראייה, ועל כן גלאור לא הוכיחה טענתה זו. יתרה מכך, בהסכם הארגז ננקב סכום התמורה הכולל שקיבלה הארגז בגין מכירת זכויותיה בשותפות - 324,885.55 ₪ בתוספת מע"מ, "בהתאם למפורט בנספח ה'" להסכם (סעיף 5 בהסכם הארגז). נספח זה לא צורף להסכם שהוצג, ועל כן גלאור אף לא הוכיחה מהו הסכום המדויק שהיה עליה ועל הממרח לשלם, כל אחת, לארגז, בגין רכישת זכויותיה של הארגז בשותפות, ומהו הסכום ששילמה ביתר עבור הממרח. גלאור גם לא הציגה דפי חשבון בהם ניתן לראות כי התשלומים אותם לטענתה שילמה עבור הממרח במסגרת ההתחשבנות ביניהן אכן שולמו על ידה. אין די, בעניין זה, בתצלום השיקים והחשבוניות (ת/3 ו- ת/4), והיה על גלאור להוכיח את ביצוע התשלומים שנטענו על ידה בפועל. טענות גלאור הן גם בגדר טענות נגד מסמך בכתב, ועל כן מוטל על גלאור נטל מוגבר להוכיח כי הסכם הממרח-גלאור אינו משקף את הסכמות הצדדים, או כי הוא שונה או בוטל בהסכמה מאוחרת יותר. גלאור לא הרימה נטל זה. לעומת גלאור, הממרח הוכיחה כאמור את התשלומים שאדרי הצהיר ששולמו על ידה במסגרת רכישת הזכויות בשותפות, הן באמצעות האסמכתא לביצוען, הן באמצעות דפי החשבון (הנספחים לתצהיר אדרי (נ/20), דף חשבון נ/21, ודף חשבון נ/22). יוער, כי המומחה כתב בחוות דעתו כי הממרח וגלאור שילמו כל אחת 249,164 ₪ כחלק מכיסוי הלוואת השותפות, באופן מקביל להסכם הממרח-גלאור שקבע כי גלאור רוכשת את חלקה עבורה ועבור הממרח בחלקים שווים (עמ' 11 בחוות הדעת). הממרח הגישה כראייה את דף חשבון הבנק שלה, בו ניתן אכן לראות כי ביום 6.6.07 נעשתה העברה בנקאית בסכום של 249,164 ₪ מחשבונה של הממרח לחשבון השותפות (נספח 8 בתצהיר הנוסף של אדרי נ/20). סיכומם של דברים; גלאור לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הסכם הממרח-גלאור נזנח או בוטל על ידי הצדדים, ועל כן יש לראות בו הסכם תקף. תוצאת האמור הינה, שיש לחלק את חלקה של גלאור על פי הסכם הנאמנות בין גלאור ובין הממרח באופן שווה. השתלשלות אחזקותיהן של גלאור והממרח בשותפות הינה, אפוא, כדלקמן: על פי הסכם הממרח-גלאור והסכם הנאמנות: בהסכם הנאמנות נקבע כי חלקה של גלאור בשותפות הינו 25%. לאור הסכם הממרח-גלאור, לאחר הסכם הנאמנות, חלקה של גלאור הינו 12.5%, וחלקה של הממרח הינו 12.5%. על פי הסכם הארגז: לפי הסכם הארגז מכרה הארגז 26.93% מזכויותיה לממרח, ו- 6.37% מזכויותיה לגלאור. סכימת האחוזים האמורים מגיעה לסך של 33.335%, בעוד שעל פי הסכם הנאמנות חלקה של הארגז בשותפות היה 20.835% בלבד. מכאן עולה כי הסכם הארגז נעשה מתוך נקודת מוצא שהארגז מימשה את האופציה שהיתה לה לרכישת 60% מזכויות החכ"ל (לחכ"ל היו 20.835%, כש- 60% מחלק זה הינם 12.5%. חלק זה - 12.5%, בצירוף חלקה המקורי של הארגז בשותפות - 20.835%, מגיע לסך של 33.335%). למרות זאת, בהסכם הפשרה הסכימו גלאור והחכ"ל כי הארגז לא מימשה את האופציה לרכישת 60% מחלקה של החכ"ל בשותפות, וחלקה של החכ"ל נותר 20.835%. גם הממרח אמרה בדיון כי היא חוזרת בה מטענתה שהארגז לא מימשה את האופציה שהיתה נתונה לה לרכישת 60% מזכויות החכ"ל, זאת בעקבות עדותו של מי שהיה ראש עיריית קרית שמונה, מר חיים ברביבאי (פרוט', עמ' 34, שו' 23-14). נוכח זאת, הסכימו הצדדים שהיחס במכירת חלקה של הארגז בין הממרח וגלאור הינו שחלק יחסי של 80.7% מזכויות הארגז בשותפות (שהסתכמו ב- 20.835%) נמכרו לממרח, וחלק יחסי של 19.3% מזכויות הארגז בשותפות נמכרו לגלאור (פרוט', עמ' 34, שו' 11-1). על פי חישוב אריתמטי, חלק של 80.7% מזכויות הארגז (שהיו 20.835%) הינו 16.814%, וחלק של 19.3% מזכויות הארגז הינו 4.021%. משכך, לאחר הסכם הארגז היה חלקם של גלאור והממרח בשותפות כדלקמן: גלאור - 16.521% (12.5% - חלק מקורי בהסכם הנאמנות + 4.021% שנרכשו בהסכם הארגז); הממרח - 29.314% (12.5% מכח הסכם הממרח-גלאור + 16.814% שנרכשו בהסכם הארגז). על פי הסכם מג הצפון: לאחר הסכם מג הצפון, שהינו ההסכם האחרון במערך ההסכמים הרלוונטיים לקביעת חלקן של גלאור והממרח בשותפות, היה חלקן של גלאור והממרח כדלקמן: גלאור - 16.521% (12.5% - חלק מקורי בהסכם הנאמנות + 4.021% שנרכשו בהסכם הארגז); הממרח - 30.857% (12.5% מכח הסכם הממרח-גלאור + 16.814% שנרכשו בהסכם הארגז + 1.543% שנרכשו בהסכם מג הצפון). סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי חלקם של השותפים בשותפות הינו כדלקמן: החכ"ל - 11% ; מכשירי מדידה - 41.622% ; גלאור - 16.521% ; הממרח - 30.857%. בנסיבות העניין, איני רואה מקום לפסוק הוצאות לצד זה או למשנהו. כל צד ישא בהוצאותיו. שני הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות המומחה מטעם בית המשפט. עם זאת, הצדדים העסיקו את בית המשפט בענייניהם זמן לא מבוטל, ואף אמרו לבית המשפט כי הגיעו להסכמה ביניהם בדבר חלקיהם בשותפות, שהוא נושא התובענה, אולם לא היו נכונים להביא הסכמה זו לידיעת בית המשפט ולתת לה תוקף, בשל עניינים אחרים שבהם הם נמצאים במחלוקת. לאור האמור והטרחה והזמן שהושקעו בעניינם של הצדדים, ישלם כל צד לאוצר המדינה סכום של 10,000 ₪. דיני חברותשותפות