מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא גניבת דלק על ידי עובד / צילום עובד שגנב מהעבודה על ידי חוקר פרטי: התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 - חברת פז מוביל (הובלות דלק) בע"מ - כנהג מכלית דלק. תפקיד התובע היה להוביל דלקים של הנתבעת 2 - חברת פז נפט בע"מ ("להלן-"פז") ללקוחותיה של פז. ביום 19.4.09 נצפה התובע על ידי חוקרים פרטיים, שנשכרו על ידי פז, מבצע פעולות שונות שהעלו חשד כי הוא גונב דלק מהנתבעות. פעולות אלה תועדו בסרט וידאו ובדו"ח חקירה ועל יסוד הראיות שנאספו פוטר התובע ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. לאחר פיטוריו הגיש התובע תביעה זו לדמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצויים בגין עוגמת נפש, פדיון חופשה, הפרש שכר עבודה וגמול עבודה בשעות נוספות. בסיכומיו זנח התובע את התביעות לפדיון חופשה ולהפרש שכר עבודה לאור ראיות שהביאו הנתבעות לפיהן סכומים אלה שולמו לתובע בגמר חשבון. התובע טוען כי לא גנב דלק באירוע מיום 19.4.09, כי יש לקבל את הסבריו התמימים לפעולות השונות שהוא ביצע, וכי מכל מקום לא הוכחו טענות הנתבעות נגדו בדבר גניבת דלק. הנתבעות הגישו כתב הגנה בו הכחישו את זכאותו של התובע לסעדים אותם תבע. הנתבעות טוענות כי היו לפניהן ראיות שהצדיקו את פיטוריו של התובע ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת 1 (להלן: "פז מוביל") תביעה שכנגד בשתי עילות: האחת - תביעה כספית לשיפויה בגין חיובה של פז מוביל על ידי פז בסך 18,160 ₪ בשל דלקים שהתובע נטל שלא כדין בארבעת החודשים שקדמו לפיטוריו. עילה זו נסמכת על ממצאי מערכת "ATG" שהותקנה במסופי הנתבעת 2, אשר לטענת פז מוביל מיועדת, בין היתר, לאיתור חוסרים בקבלת דלקים באמצעים אלקטרוניים וממוחשבים. השניה - תביעה לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין של פז מוביל. פז מוביל וויתרה במהלך סיכומיה על תביעתה לפיצוי בגין פגיעה במוניטין ונותרה להכרעתנו תביעתה לשיפויה בסך 18,160 ₪ בשל חיובה על ידי פז בגין חוסרים שמקורם במכלית של התובע, אשר לטענתה נגנבו על ידו. הרקע העובדתי התובע, יליד 1955, נשוי פז היא חברת שיווק מוצרי נפט (דלקים). פז-מוביל היא חברת בת של פז העוסקת בהובלת דלקים עבור לקוחות פז. בין התובע לבין פז-מוביל נחתם הסכם עבודה אישי בחודש 5/04, על פיו החל התובע לעבוד בפז מוביל ביום 1.5.04. תפקידו של התובע הוגדר בחוזה "נהג רכב משא להובלת מטענים, לרבות חומרים מסוכנים ומטעני צובר במכליות, פריקה והעמסה וכן תפעול מערכות הרכב". המכלית עליה נהג התובע הייתה מכלית שנחשבת קטנה, בעלת קיבולת של דלק בנפח 17,000 ליטר. המכלית מורכבת מחמשה תאים בנפחים הבאים: 5000, ליטר, 4000 ליטר, 3,500 ליטר, 2,500 ליטר ו-2000 ליטר. התאים מחוברים בצינורות שמתחברים למשאבה של המכלית ול"צינור התוף" של המכלית, אשר באמצעותו מבוצעת פעולת ההעברה של דלק מן המכלית על ידי דחיסת הדלק החוצה בעזרת המשאבה של המכלית. עבודת התובע כללה טעינת המכלית בדלקים במסופי פז והובלת הדלקים ללקוחות פז. ככל חברה לאספקת דלקים, פז נוקטת אמצעים שונים למניעת גניבות דלק על ידי נהגי מכליות המובילים את דלקיה. קיימים מנגנונים שונים לבקרת מלאי הדלקים המוטענים והנפרקים מן המכליות ולהבטחת אספקת מלוא הדלקים המוזמנים על ידי לקוחות פז ומניעת נטילת חלק מהם על ידי נהגי המכליות. בין היתר, קיימים אמצעים אלקטרוניים במסופי פז, במכליות עצמן ובתאים שלהן, המנטרים את כמוית הדלקים המסופקים למכליות ולתאיהן. כמו כן, קיימים מכשירים המאפשרים בקרה על מקום הימצאות המכליות (אנטנות) וזמני נסיעתן (טכוגרף). בנוסף לאמצעים אלה, מזמינה פז שירותי חקירה פרטית למעקב אחר נהגי מכליות. חקירות כאלה כוללות מעקבים אחר מכליות לאיתור התנהגויות חשודות כגון סטייה של מכלית מתוואי הנסיעה הנדרש לביצוע קו החלוקה שנקבע לכל מכלית. קו החלוקה כולל תדלוק במסופי פז, נסיעה לחלוקה אצל לקוח וחזרה למסוף לביצוע ניקוז של שאריות דלק במקום המיועד לכך במסוף והעמסה חוזרת של המכלית בדלק, לצורך יציאה לאספקה ללקוח אחר, וחוזר חלילה. התובע, תושב פסגת זאב, ביצע במהלך שנות עבודתו תדלוק של המכלית עליה נהג, בשני מסופים עיקריים: בבתי זיקוק באשדוד וב"פי גלילות" בגבעת שאול בירושלים. ביום 19.4.09 ביצע התובע מסלול שהחל מתדלוק המכלית בבתי הזיקוק באשדוד. משם נסע התובע לתחנת פז בפסגת זאב בירושלים. לאחר פריקת המכלית נסע התובע ל"פי גלילות" בגבעת שאול וביצע תדלוק. משם נסע התובע לקיבוץ כפר עציון כדי לספק משלוח של 17,000 ליטר סולר. התובע הגיע לכפר עציון בשעה 11:30 ופגש את מנהל ההסקה בקיבוץ, מר עזריאל שורק. בהנחיית מר שורק העביר התובע סולר לצוברים שונים בקיבוץ, ולאחר מכן חתם מר שורק על תעודת המשלוח המאשרת קבלת 17,000 ליטר סולר. התובע עזב את כפר עציון והחל בנסיעה צפונה לירושלים בשעה 13:28. התחנה הבאה של התובע במסלול נסיעתו הייתה אמורה להיות מסוף פי גלילות בגבעת שאול. מר מוריס וקנין הינו בעל משרד חקירות פרטי המבצע חקירות עבור פז הכוללות מעקבים אחר נהגי מכליות. ביום 19.4.09 ביצע מר עמי ג'רבי, חוקר פרטי במשרדו של מוריס וקנין, מעקב אחר המכלית של התובע. המעקב החל בשעות הבוקר בהן יצאה המכלית של התובע מבתי הזיקוק באשדוד. המעקב הוסרט וחלקים ממנו שהועתקו לדיסק הוגשו לבית הדין. אין מחלוקת כי בנסיעה מכפר עציון למסוף פי גלילות ביצע התובע שתי עצירות של המכלית בירושלים. העצירה הראשונה הייתה ברחוב המור בגילה. העצירה השנייה הייתה ליד איצטדיון טדי. התובע הוסרט בשתי העצירות. בעצירה הראשונה עצר התובע את המכלית בצד הכביש והוסרט מבצע פעולות שונות בצידה הימני של המכלית, שכללו טיפול בצינור המשאבה של המכלית וחיבורו לברזי התאים. בעצירה השנייה הוסרט מפגש של התובע עם נהג מכלית אחרת ועם אדם נוסף שהגיע במהלך המפגש ברכב ג'יפ פרטי. אין מחלוקת כי נהג המכלית השנייה היה מר יוסי אטיאס ואילו האדם שהגיע ברכב הפרטי היה אחיו רון אטיאס. אין מחלוקת כי במהלך מפגש זה חיבר התובע את צינור התוף של מכליתו למכלית השנייה. ביום 20.4.09 העביר מר וקנין לפז דו"ח חקירה בצירוף תמונות והסרט שצולמו על ידי מר ג'רבי. ביום 20.4.09 זומן התובע לפגישה במשרדי פז מוביל בצומת ראם עם מר יוסי הינדי, קצין הבטיחות של פז מוביל ומי שמשמש גם כעוזר המנכ"ל. במהלך הפגישה מר הינדי הציג לתובע את החשדות נגדו על בסיס חומר החקירה והתובע טען כי מטרת העצירה הראשונה בגילה הייתה ניקוז סולר שנשאר בצינורות ושפיכתו לביוב וכי מטרת המפגש עם המכלית השניה באצטדיון טדי הייתה לעזור לחבר שנקלע למצוקה. במהלך הפגישה רשם מר הינדי על גבי טופס של פז-מוביל המוכתר "שימוע" כי מטרת השימוע היא "לברר את עניין ד"וח החוקר כולל הצילומים". בהמשך הטופס רשם מר הינדי "דברי הנהג": "חבר שלי ניתקע וביקש עזרה אז אני לא אתן לו עזרה ואם חבר שלך היה קורה לו לא היית נותן לו עזרה". בטופס נוסף המוכתר "סיכום שיחת שימוע" רשם מר הינדי כי "העובד נשאל על פשר הדבר והסביר שנשאר לו חומר בצינור ולכן עמד בצד וניקז את החומר ושפך לבור ולגבי שאר הצילומים (נראה עומד ליד מישהו) בהתחלה הכחיש ולאחר שניה הסביר שחבר התקשר אליו שהוא תקוע ומבקש עזרה בשאיבה ולכן נסע ונתן לו עזרה". בהמשך הטופס רשם מר הינדי כי החברה החליטה לפטר את התובע לאלתר. התובע זומן לפגישה ביום 27.4.09 במשרדו של מר אביתר הרלינג, מנהל מחלקת מניעת אובדנים, בקרה ובטחון בפז. בפגישה נכחו התובע, מנכ"ל פז-מוביל מר אלון ברוך, מר הרלינג ומר אבי אופן, קצין הביטחון בפז. השיחה שהתקיימה הוקלטה ותמליל השיחה הוגש לבית הדין (מוצג ת/3). בתחילת השיחה הוזמנה עובדת פז דוברת רוסית לסייע לתובע בתרגום. התובע טען במהלך תשאול זה כי בצאתו מכפר עציון שכח לסגור ברז של סופג סולר בצדה הימני של המכלית, ולאחר שנסע ראה שנשפך סולר על הכביש, לפיכך עצר את המכלית בגילה ליד תעלת ניקוז גשמים. בהמשך טען כי מטרת העצירה באצטדיון טדי הייתה לעזור לנהג מכלית אחרת שהוא מכיר שהתקשר אליו והודיע כי המשאבה במכליתו התקלקלה והוא ביקש מהתובע לסייע לו להעביר שאריות סולר מתא לתא במכליתו כדי שיוכל לתדלק תאים שלמים וכי חיבר צינור של מכליתו למכלית הזרה כדי לסייע לו בכך, אך התברר שהייתה תקלה בשסתום של אחד התאים (שנקרא "באלף"). בעקבות הפגישה הגישה פז נגד התובע תלונה למשטרת ישראל על גניבה ממעביד. ביום 5.5.09 כתב מנכ"ל פז-מוביל מר אלון ברוך, לתובע מכתב פיטורים בו הודיע לתובע על פיטוריו החל מתאריך 21.4.09. ביום 9.5.09 הודיע מר ברוך במכתב נוסף לתובע כי: "1. בהמשך לשימוע שהתקיים ולאור העובדה כי נתפסת נוטל שלא כדין דלקים מהחברה (מתועד חיבור בין מכלית פז מוביל למכלית זרה), הריני להודיעך על פיטוריך מחברתנו מה-21 באפריל 2009. 2. לנוכח נסיבות הפיטורים כמצוין לעיל, ובהתאם להוראות כל דין ו/או הסכם, נשללת בזאת זכותך לפיצויי פיטורי ולהודעה מוקדמת". ביום 17.8.09 פנה בא כוחו של התובע לנתבעות במכתב בו נטען כי החשדות בדבר גניבת דלקים שהועלו נגד התובע מופרכים, כי השימוע שנעשה במשרדי פז לא היה שימוע כדין וכי גרסת התובע כלל לא נבדקה. התובע קבל על כך שהחוקר הפרטי שתיעד את מפגש המכליות באצטדיון טדי לא הציג עצמו לתובע ולא דרש ממנו הסבר לפעולתו וטען כי בדיקה פשוטה של מסמכי החברה הייתה מגלה כי זמן קצר לפני החיבור למכלית הזרה רוקן התובע את תכולת המכלית בכפר עציון כעולה מחשבוניות המשלוח. התובע הוסיף וטען כי "בדיקה פשוטה .. אל מול נהג המכלית הזרה, מר רון אטיאס, היית מגלה כי לנהג הייתה תקלה בשסתום הבטחון אותה עזר מרשי לגלות, והסיבה היחידה לחיבור משאבת מכלית מרשי למכלית של מר אטיאס הייתה נעוצה בניסיון של מרשי לסייע לנהג שנקלע למצוקה. למען הסר ספק, מצ"ב כנספח ב' תצהירו של הנהג". למכתב צורף תצהיר של רון אטיאס מיום 16.8.09 בו הצהיר רון אטיאס כי חשב שהמשאבה במכליתו התקלקלה והוא התקשר לתובע לסייע לו להעביר סולר מתא לתא במכליתו באמצעות המשאבה של המכלית של התובע, אך התברר שהדבר אינו אפשרי בגלל תקלה ב"באלף". בהמשך מכתבו של ב"כ התובע לנתבעות מיום 17.8.09 הוצגה דרישת התובע להשיבו לעבודתו לאלתר, שאם לא כן ייאלץ התובע לנקוט הליכים משפטיים. ביום 25.9.09 השיבה פז-מוביל באמצעות ב"כ הנתבעות במכתב בו דחתה את דרישת התובע להשיבו לעבודה תוך שהיא עומדת על עמדתה כי התובע גנב דלק מפז וכי ככל שמר רון אטיאס הינו אכן נהגה של המכלית הזרה, הרי שהוא היה שותף של התובע. האם פיטורי התובע נעשו כדין והאם כדין נשללו ממנו פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת? המחלוקת העיקרית בתיק זה הינה בשאלה האם פיטורי התובע נעשו כדין והאם היו לפני הנתבעות די ראיות כדי לפטר את התובע תוך שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. לפיכך עלינו לבחון אם בשים לב לכלל הראיות שהובאו בהליך, הנתבעות הוכיחו ברמת ההוכחה המוטלת עליהן בכגון דא, כי התובע גנב דלק. רמת ההוכחה המוטלת על הנתבעת הינה רמת ביניים, בין הוכחה "במאזן ההסתברויות" לבין רמת הוכחה הנדרשת בהליך פלילי - "מעבר לספק סביר" (דב"ע נו/3-28 רומן בני ברק (1988) בע"מ נ. יצחק פרנסיס), שם נאמר: "מידת ההוכחה הדרושה להוכחת ביצוע עבירה פלילית במסגרת משפט אזרחי, שונה מזו הדרושה במשפט פלילי. כמות ההוכחה האמורה פחותה מזו הנדרשת בהליכים פליליים, אך גבוהה מרמת ההוכחה הדרושה בהליכים אזרחיים רגילים. ככל שמבקשים לייחס לצד שכנגד ביצוע עבירות רציניות המטילות סטיגמה, שיש עמה קלון, נדרש בעל הדין לראיות בעלות משקל רב וכבד יותר מזה הדרוש במשפטים אזרחיים רגילים". המחלוקת נוגעת לשאלה אם צדקה הנתבעת בעמדתה כי הפרשנות הסבירה היחידה לראיות שנאספו על ידי החוקר ג'רבי היא שהתובע העביר דלק ממכליתו למכלית השנייה. אף שנטל השכנוע להוכחת עילה לשלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מוטל על הנתבעות, נפתח בתיאור ראיות התובע וגרסתו, מאחר שעל פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, פעולות התובע ביום 19.4.09, ובייחוד חיבור צינור התוף של מכליתו למכלית של אטיאס, מטילות נטל של הבאת ראיות לפתחו של התובע למתן הסבר תמים לפעולותיו. ראיות התובע וגרסתו גרסת התובע היא כי הוא רוקן את מכליתו בכפר עציון. לתמיכה בטענה זו הביא התובע לעדות את מר שורק. לטענת התובע, מר שורק אישר "בזמן אמת", בחתימתו על תעודת המשלוח, כי קיבל מהתובע את מלוא 17,000 הליטרים של סולר שהזמין. מר שורק חזר על כך בתצהירו והוסיף כי על פי נוהל העבודה שלו הוא עובר עם הנהג מצובר לצובר ומנחה את הנהג כמה דלק לשפוך לכל צובר, כי על הצוברים מותקנים מדידים המאפשרים לדעת כמה ליטרים יש בצובר לפני ואחרי המילוי וכי אם הוא מקבל אפילו מספר ליטרים בודדים פחות מהכמות שהזמין, הוא רושם זאת בתעודת המשלוח. לטענת התובע, משביסס את העובדה כי המכלית שלו הייתה ריקה, ממילא "נופלת" התיזה של הנתבעות כי מטרת המפגש עם המכלית השנייה הייתה גניבת דלק ממכליתו. אשר לעצירה הראשונה של התובע ברחוב המור בגילה, התובע העיד (בחקירה ראשית, לאחר שתצהיר העדות הראשית שהגיש נמחק לבקשת הנתבעת ובהסכמת התובע): "סיימתי את כפר עציון, בכניסה אני רואה פנים כמו משטרה (מדגים) נוסע אחורה עד גילה לטרמפיאדה (אחריי). ברמזור אני רואה במראה שהכביש רטוב. מה לעשות? מציג את התמונה. יש לי באוטו אמבטיה מתחת לברזים. אם אני נותן ברקס, הסולר נשפך מהאמבטיה והכל על הכביש. באוטו שלי אין דלי. אני מחפש מקום של ביוב בדרך. ניקזתי את האמבטיה, סידרתי ניקוז במקום, נכנסו כמה ליטרים בצינורות. הפקק בצינור של המשאבה היה שבור, סידרתי הכל שמחר העבודה תהיה פיקס. במסוף בזן, אם יש טיפה ברצפה והאחראי רואה את הטיפה ברצפה, שבועיים הביתה, אתה לא נכנס". ש. טיפלת באמבטיה ומה קרה אחר כך? ת. סידרתי הכל ונסעתי עוד כמה מטרים. מתקשר רון. הוא צריך עזרה. איפה אתה. אמרתי, אני בגילה. הוא אמר, בסדר, אנחנו ע"י צומת פת. אם תרצה, אני נכנס לאצטדיון טדי. נכנסתי לטדי וזהו... כעולה מן הציטוט דלעיל, התובע סיפר בעדותו כי עצר בגילה כי ראה במראה שסולר שנשפך מן הצינורות, בשל כך שהפקק בצינור המשאבה היה שבור, נזל ל"אמבטיה" שמתחת לצינורות וניתז לכביש לאחר שהוא בלם את נסיעת המכלית. לאחר שסיים לטפל בניקוז הסולר שבאמבטיה לתעלת ביוב, הוא נסע כמה מטרים וקיבל טלפון מרון אטיאס שסיפר לו על תקלה במכלית שלו, והציע שהם ייפגשו באצטדיון טדי, שהיה ממילא במסלול נסיעתו של התובע למסוף. בהמשך עדותו סיפר התובע כי הוא פגש את יוסי אטיאס, אחיו של רון אטיאס, שטען כי המשאבה במכליתו אינה עובדת וביקש מהתובע להעביר סולר מתא לתא במכליתו באמצעות המשאבה של המכלית של התובע. התובע ניסה לעשות כן וראה שהעברת הדלק לא מתבצעת וגילה שיש תקלה ב"באלף" במכלית של אטיאס. התובע הביא לעדות את רון אטיאס ואת יוסי אטיאס. בתצהירו של רון אטיאס, אשר כאמור נחתם ביום 17.8.09 (בעוד שיתר תצהירי עדי התובע נחתמו סמוך להגשתם ב-10/12 (למעט תצהירו של מר שורק שנחתם בחודש 2/10)), מספר רון אטיאס כי קיים מנהג מקצועי בין נהגים לסייע לנהג שנקלע למצוקה. ממשיך רון אטיאס ומצהיר: "ביום 19.4.09 במהלך יום החלוקה בצהריים נשארתי עם שני תאים של המיכלית ריקים ושני תאים חצי מלאים בסולר. הייתי צריך להעביר את הסולר מתא לתא כדי לרוקן תא אחד נוסף ולהגיע למסוף למלא את שלושת התאים. אדגיש כי המסוף בגבעת שאול בירושלים נסגר בשעה 14:30. ואולם גיליתי שאני לא מצליח להעביר את הסולר מתא לתא. מאחר ובמסוף התדלוק הוא ממוחשב, לא ניתן למלא חלק מתא אלא אך ורק תא ריק, הייתי מפסיד עקב התקלה חלוקה של תא שלם (ולכך משמעות כספית רבה בשבילי). חשבתי שהמשאבה במיכלית התקלקלה. התקשרתי למספר נהגים לבקש עזרה, ביניהם X. הסתבר שX קרוב אליי. הוא בדיוק סיים פריקת נפט בכפר עציון והסכים להגיע אליי כדי לעזור לי. אני חניתי באצטדיון טדי בירושלים, ושם פגשתי אותו. הסברתי לו מה היתה הבעיה, ובהתחלה חשבנו שמדובר בבעיה במשאבה. לכן ביקשתי (מ)X לעזור לי להעביר את (ה)סולר מתא לתא עם משאבה שלו. אך כאשר הוא התחבר כדי לשאוב את הסולר ממיכלית שלי, הסתבר כי הדבר אינו אפשרי, ואז הבנו שמדובר בבעיה עם שסתום בטחון שנקרא "באלף". השסתום אינו מאפשר לסולר לצאת מהתא ו/או להיכנס אליו. בתקלה הזאת לא ניתן היה לטפל במקום, וX הסביר שעלי להחליף את הבאלף. לאחר מכן נסע לדרכו. באותו יום נאלצתי לנסוע לתקן את התקלה ולהחליף את באלף. עשיתי את התיקון במוסך בואדי ג'וז. תצהירו של רון אטיאס הוגש יחד עם תצהירי העדות הראשית של התובע ביום 22.12.10. תצהירי הנתבעות הוגשו ביום 1.3.11. לאחר הגשתם, הגיש התובע בקשה להגשת תצהיר נוסף של מר יוסי אטיאס. הבקשה התקבלה. בתצהירו מוסר יוסי אטיאס עדות ראשית כדלקמן: "אחי, רון אטיאס, עובד כקבלן עצמאי בהובלת דלקים ואני עובד בעסק שלו במשכורת מזה מספר שנים, כנהג מכלית. ביום 19.4.09 אחרי האספקה האחרונה ראיתי שמיכלית של אחי נשארה עם שני תאים ריקים ושני תאים חצי מלאים בסולר. היה צריך להעביר את הסולר מתא לתא כדי לרוקן תא אחד נוסף ולהגיע למסוף למלא את שלושת התאים. מאחר ומילוי הסולר במסוף הינו ממוחשב, לא ניתן למלא תא שנותרה בו אף כמות קטנה של סולר. ניסיתי להעביר את הסולר מתא לתא שסיימתי את האספקה האחרונה, אך גיליתי שאני לא מצליח לשאוב את הסולר. מאחר ולא נשאר הרבה זמן עד לסגירת מסוף מילוי המיכלית (השעה הייתה קרוב ל-14:00) התקשרתי לאחי, דיווחתי על התקלה וניסינו למצוא מישהו שיכול לעזור להעביר את הסולר מתא אחד לתא שני של המיכלית של אחי, כדי שאספיק להגיע למסוף ולא אפסיד עוד אספקה באותו היום. אחרי זמן קצר אחי התקשר אליי וביקש שאגיע לחניון של אצטדיון טדי בירושלים. הגעתי לאצטדיון טדי ושם פגשתי את אחי ואת X שהגיע למקום עם מיכלית שלו. איננו זוכר מי הגיע ראשון. חניתי צמוד למיכליתו של X. אני ואחי עמדנו ליד והוא התחיל לפרוס את הצינורות של מיכליתו כדי לסייע לנו.. אחרי זמן קצר אמר שהבעיה אינה במשאבה אלא ב"באלף" - שסתום הביטחון שאינו מאפשר לסולר לצאת מהתאים. את הבאלף לא ניתן היה לתקן, אלא רק להחליף. בעקבות זאת, קיפל X את הצינורות ונסע לדרכו. אני ואחי נסענו לחפש את השסתום בתלפיות, המליצו לנו להגיע למוסך של אבו סולב בודאי אל-ג'וז, ושם בסופו של דבר החלפנו את השסתום. שילמנו במזומן, לא לקחנו קבלה. לאחר מספר חודשים לבקשתו של X פניתי למוסך וקיבלתי אישור על התיקון שבוצע. העתק מהאישור מצ"ב כנספח א'. זכור לי שבמהלך ניסיונו של X לעזור לנו, התקרב אלינו רכב, צילם אותנו ונסע מהמקום, מבלי לשאול שאלות או לבדוק על מה מדובר. הטענה שX העביר למיכלית של אחי דלקים הינה שקר וכזב. X לא העביר טיפה למיכלית של אחי, ואחי ביקש ממנו להגיע רק כדי לסייע לנו לרוקן תא של המיכלית של אחי. בטענה שפגשנו את X כדי שיעביר סולר למיכלית של אחי אין גם כל הגיון כלכלי: פגשנו את X בשעה 14:00 לערך, חצי שעה לפני סגירת המסוף. במשך הדקות הספורות שX עמד במקום, גם אם היה מנסה להעביר סולר למיכלית של אחי, היה מעביר כמות זניחה של ליטרים. אך כמות זו לא הייתה מאפשרת למלא את התא במסוף, כפי שהסברתי לעיל. הרווח שהייתי מפיק אם הייתי ממלא באותו יום פעם נוספת תא שלם (של טונות) ומחלק אותו למזמינים, היה עולה שבעתיים על שווי הליטרים הבודדים אותם היה מצליח X להעביר למיכלית של אחי, כפי שטוענת חברת פז. התובע הביא לעדות את מר עוואד סולב. בעדותו בדיון ההוכחות מיום 27.11.11, אישר מר סולב כי ביום 19.10.09 נתן לתובע מכתב שהתובע צירפו לכתב התביעה, בו כתב: לכל המעוניין בתאריך 19.4.09 מסעית מס. 58.913.51 היה אצלנו במוסך לתיקון בלף תא מס. 3 שלא ספק סולר דרך הברז מסגריית אבו סולב בחקירתו הנגדית נשאל מר סולב כיצד זכר ב-19.10.09 כי התיקון שביצע היה ב-19.4.09 והשיב כי היה לו רישום וכי כל כמה חודשים נכנס אליו הלקוח "רון דלקים בע"מ" והוא מוציא את הדף ולפיו הם סוגרים חשבון. העד לא הביא עמו את הדף, וכשנשאל היכן אותו דף אמר שהוא יכול לחפש אותו. הוא המשיך והסביר כי על יסוד אותו דף הוא מוציא חשבונית, שגם אותה טען שהוא צריך לחפש. מר סולב סיים את עדותו ובית הדין שמע עדות של עדותם של האחים אטיאס, ואז לבקשת התובע הותר לו להעיד שוב את מר סולב. בשלב זה מר סולב אישר שהוא כתב חשבונית מס שהובאה לדיון על ידי רון אטיאס. החשבונית נושאת תאריך 19.10.09, ונראה כי מרוכזים בה שבעה חיובים שונים בגין שירותים שונים שביצע עבור "רון אנרגיה" בתאריכים שונים, החל מ-2.4.09 עד 19.9.09. החיוב השני שמופיע בחשבונית הוא חיוב מיום 19.4.09 "תיקון בלף תא מס. 3 החלפת כבל 19.4.09" (מוצג ת/2). סיכום גרסת התובע ועדיו הוא, איפוא, כדלהלן: התובע רוקן את מיכליתו בכפר עציון. העצירה בגילה הייתה לאחר שתוך כדי נסיעתו התובע הבחין דרך המראה שסולר נשפך על הכביש מה"אמבטיה" שבצד המיכלית, לאחר שנשפך לתוכה הסולר שהיה בצינורות הברזים שבצד המיכלית. הצינורות דלפו בשל כך שהפקק שלהם היה שבור. מטרת העצירה הייתה לנקז את יתרת שאריות הסולר מן האמבטיה ומן הצינורות לתעלת ניקוז ביוב. לא ניתן היה לעשות כן על ידי פתיחת השסתום שבתחתית האמבטיה הואיל ולא היה דלי במכלית ולכן נדרש התובע לבצע את פעולת הניקוז באמצעות צינור המשאבה של המכלית. לאחר מכן פגש את המכלית של אטיאס וחיבר צינור של מכליתו למכלית של אטיאס במסגרת עזרה שנתן במענה לקריאת מצוקה של אטיאס, כאשר סיבת החיבור של המשאבה של מכליתו למכלית של אטיאס הייתה לסייע לו לשאוב יתרות של סולר מתא אחד במכליתו לתא אחר במיכליתו, אך התברר שהדבר אינו אפשרי בשל תקלה ב"באלף", שאותו תיקן אטיאס באותו יום במסגריית עוואד אבו סולב. התובע טוען שהסבריו לשתי העצירות הם הסברים סבירים ואמיתיים ולא היה יסוד עובדתי מוצדק לפיטוריו, כי הנתבעות פיטרו אותו ללא הליך שימוע כדין, כי הפגישה של התובע עם מר הינדי ביום 20.4.09 והפגישה במשרדי פז מיום 27.4.09 לא היוו הליך שימוע כדין הואיל והוחלט מראש על פיטוריו, ללא נכונות לשמוע את גרסתו וללא נכונות לבדוק אותה. גרסת הנתבעת וראיותיה הנתבעות כופרות בגרסת התובע. לטענתן, הפעולות שביצע התובע בעצירה בגילה היו שאיבת שאריות הסולר שנותרו בתאי המכלית וריכוזם בתא אחד על מנת להעבירם לאחר מכן למכלית של אטיאס. בעצירה באצטדיון טדי ביצע התובע את ההעברה. בעניין המחלוקת לגבי מהות פעולותיו של התובע, הגישו הנתבעות תצהירים של מנכ"ל פז-מוביל, מר אלון ברוך, של מר יוסי הינדי, של החוקרים מר מוריס וקנין ומר עמי ג'רבי, באמצעותם גם הוגש הסרט שבו צולמו העצירות של התובע בגילה ובאצטדיון טדי. כמו כן הוגשו מטעם הנתבעת תצהירים של אבי אופן, שהשתתף בפגישה עם התובע מיום 27.4.09. בתמיכה לתביעה שכנגד הוגשו תצהיריהם של גרשון קידר ואביתר הרלינג. כמו כן הוגש תצהיר של מר סימון אמרלד, נהג בפז מוביל שהעיד על הפרקטיקה של מר עזריאל שורק בבדיקת כמות הדלק המסופקת לו. מר וקנין פירט בתצהירו את הפעולות שביצע התובע אשר נקלטו בסרט, הן בגילה והן באצטדיון טדי, תוך ציון השעה המדויקת (שעה ודקה כמצויין בסרט) שבה בוצעה כל פעולה. כך, מתאר מר וקנין כיצד בין השעות 13:49 ל-13:53, בעת העצירה בגילה, לקח התובע צינור פריקה קצר וחיבר אותו לאיזור ברזי המכלית ובמקביל נראה גם צינור התוף משוך כשהתובע מחבר אותו לאחד הברזים, ובכך יוצר "מעגל סגור" המאפשר העברת דלק מתא לתא תוך שהמונה מאפשר לו לראות את הכמות העוברת. מר וקנין קובע בתצהירו שפעולות אלה אינן קשורות כלל לפעולות ניקוז האמבטיה, כגרסת התובע. מר וקנין הסביר שפעולת הרמת הצינור הקצר למעלה ניתנת להסבר רק כפעולה שנועדה להביא לריקון הסולר שבצינור למכלית. לאחר מכן ב-13:54:20 הוסרט התובע ניגש לקבינה ומכבה את המשאבה, ולאחר מכן חוזר לברזים ומנתק את צינור התוף מהתא. בהמשך מתאר מר וקנין את הפעולות שהתובע הוסרט מבצע באצטדיון טדי. בשעה 14:06 הוסרט התובע מושך את צינור התוף ומחבר אותו לאחד התאים במכלית של אטיאס. לאחר חיבור צינור התוף התובע הוסרט מחבר צינור קצר במכלית שלו באזור ברזי התאים. פעולות אלה נמשכו כ-3 דקות ולא נראה שהתובע או אטיאס משוחחים על בעיה כלשהי. מר הינדי התייחס בתצהירו לטענות שונות של התובע ושל רון אטיאס בתצהיריהם וכן תיאר את מהלך הפגישה שקיים עם התובע ביום 20.4.09. מר הינדי טען בתצהירו כי חתימתו של מר שורק על תעודת המשלוח בה אישר קבלת 17,000 ₪, אינה מוכיחה כי התובע רוקן את המכלית בכפר עציון. לטענת מר הינדי בתצהירו, התובע הערים על מר שורק, הטעה אותו וסיפק לו פחות מהכמות המלאה. בהמשך הסביר מר הינדי כי מר שורק לא יכול היה להבחין אם התובע ביצע כלפיו גניבה בהיקף של פחות מ-100 ליטר. מר הינדי הוסיף והעיד כי אין בסיס לטענת התובע כי ישנו "חוק לא כתוב" או "מנהג" שמחייב היחלצות לעזרת נהג שנקלע למצוקה, וטען כי כל סטייה ממסלול הנסיעה היא אסורה אלא אם כן התקבל לכך אישור של פז-מוביל. אשר לטענות התובע ורון אטיאס בתצהיריהם באשר לחיבור הצינור של מכליתו של התובע למכלית של אטיאס, הסביר מר הינדי כי בסרט ניתן לראות כי התובע חיבר למכלית של אטיאס את צינור התוף - הגלגלת, באמצעותו המכלית דוחסת דלק, ולא עם צינור פריקה רגיל, ועובדה זו מוכיחה שהתובע העביר דלקים ממכליתו למכלית של אטיאס ולא שאב דלקים ממכליתו של אטיאס. אשר לפגישה מיום 20.4.09, הסביר מר הינדי בתצהירו כי קיים את השימוע בתום לב כדי לאפשר לתובע להציג את טענותיו ולתת הסבר לכך שנצפה מעביר דלקים למכלית מתחרה, ורק לאחר שהציג לתובע את הצילומים והתובע הבין כי לפז מוביל ראיות למפגש, העלה התובע טענה כי סייע לנהג אחר. החוקרים וקנין וג'רבי תיארו את פעולות החקירה שלהם ואישרו את האמור בדו"ח החקירה שהגישו לפז ביום 20.4.09. מר סימון אמרלד העיד בתצהירו כי ביצע אספקת דלק מספר פעמים לכפר עציון וכי באותן פעמים מר שורק מעולם לא עלה על גג המשאית כדי לראות את חלל התאים מלמעלה ולוודא שלא נותרו בהם שאריות של דלק. מר אמרלד טען שהאמור בתצהירו של מר שורק אינו מהווה ראיה לכך שהתובע אכן פרק ביום 19.4.09 את כל הדלק שהיה במיכלית, אף אם מר שורק סבר שכך נעשה. גרסת הנתבעת היא איפוא, שהתובע עזב את כפר עציון עם שארית של דלק במכליתו, כי בעצירתו בגילה שאב שאריות של דלק מהתאים השונים וריכז אותן בתא אחד לצורך העברת כל השארית לאטיאס וכי במפגש באצטדיון טדי ביצע את ההעברה האסורה. "ביקור במקום" בתום שמיעת העדויות ביקש התובע כי בית הדין יראה באופן בלתי אמצעי מכלית דומה למכלית עליה נהג התובע. הנתבעת הסכימה לבקשה זו ופעלה להבאת מכלית כזו לתחנת "פז" הסמוכה לבית הדין. במהלך הביקור של בית הדין תועדו עדויותיהם של התובע ושל מר הינדי בסוף הפרוטוקול. האם הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה? כאמור, עלינו לבחון אם הנתבעת הוכיחה עילה לשלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך זה. נעיר כי התובע בעדותו אישר כי ידע שאם ייתפס גונב דלק יפוטר ללא פיצויי פיטורים. אנו מציינים זאת מכיוון שעמדת התובע בהליך הייתה הכחשת המיוחס לו על ידי הנתבעות, ולא הועלתה על ידו כל טענה חלופית שעניינה מידתיות העונש שהוחלט להטיל עליו (פיטורים ללא פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת). הגענו למסקנה שהנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי התובע העביר שלא כדין דלק ממכליתו למכלית של אטיאס ביום 19.4.09 וכי המציא גרסה שאינה אמת בהליכי השימוע והמשיך לדבוק בה בהליך זה. מקובלת עלינו, איפוא, עמדת הנתבעת כי ההסבר הסביר היחיד למכלול הראיות שלפנינו הוא שהתובע העביר דלק ממכליתו למכלית של אטיאס. להלן נימוקינו: מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי עדותו של מר שורק וחתימתו על תעודת המשלוח אינן שוללות את האפשרות שנותרה במכלית של התובע כמות מסוימת של סולר. התובע הודה בחקירתו, כאשר ניסה להסביר את פשר הפעולות שביצע בעצירה בגילה, כי רק בצינורות של המשאבה יכולה להיות שארית של 20-50 ליטר. יתר על כן, מר הינדי עומת בחקירתו הנגדית עם עדותו של מר שורק: "ש. העיד נציג קיבוץ כפר עציון שהוא היה מאוד מרוצה מהעבודה של X ובדק כל אספקה ואספקה והוא משוכנע שהוא קיבל את כל הכמות שהוא הזמין. אם היית שומע את העדות הזאת במהלך שימוע, איך זה היה משפיע על החלטתך? ת. אני לא בטוח שהוא זוכר אם הוא עלה על גבי המכלית בסוף החלוקה, כן או לא. אף אחד מאיתנו לא היה זוכר דבר כזה, עם כמות של אספקות שמקבלים. ... ש. לקוח רואה שעל תא רשום 2000 ליטר. ת. יכול להיות שהוא גם לא שפך לא כלום. ש. הוא מודד עם שעון. ת. אלה ספקולציות. אם לא ראית פיזית שהתא ריק, לא תדע שהוא ריק. הוראות מ פורשות אומרות שהלקוח חייב לעלות ולראות שהבאת לו את כל הכמות, ובסוף הפריקה הוא חייב לעלות ולראות שהתא ריק. ש. איך יודעים שהתא ריק מבלי לעלות על המכלית? ת. ואם יש דליפת אוויר והבלף לא נפתח? אתה לא יכול לדעת. ... ש. אם רשום 2000 ליטר והלקוח בודק באמצעות מונה וגם בודק אצלו במכל? ת. ואם יש לו חוק (צ.ל. חור) במכל? ואם המכל שלו עומד בסטייה מסויימת? ש. בהנחה שהוא מרוצה מהמדיד שלו? ת. אז הוא פראייר. ... ש. הלקוח משלם את הכסף שלו, הוא בא ומעיד כאן, הוא מכיר את X שנים, סומך עליו, יש לו מדיד משלו, עדיין הוא רואה כמה הוא מקבל. ת. הוא חילק את זה לכמה מקומות אז הוא לא יכול לדעת אם לקחת לו 20-30 ליטר, הוא לא יכול להרגיש את זה. כל אחד יודע. ש. הוא אומר שהוא יכול להרגיש. ת. לא יכול. הלקוח, שיעשה מה שהוא רוצה. ואם הוא שותף של X? סתם. ש. לא בדקת איתו? ת. אני לא יכול לבדוק איתו גם אם אני רוצה. מה אני אבדוק איתו? עמדתו של מר הינדי בעדותו עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו לפיו כשמדובר על פריקת כמויות של אלפי ליטרים של סולר, תיתכן שארית של פחות מ-100 ליטר שלא תסופק ללקוח למרות שהלקוח יסבור שקיבל את כל הכמות שהזמין. הסבר אפשרי לסתירה לכאורה זו הוא שדלק, ככל חומר, מתרחב בחום ומתכווץ בקור. הסבר זה אושר על ידי העד מר משה וולפנזון שהעיד לתובע. עמדתו של מר הינדי, היא, איפוא, שללא בדיקה של תא המכלית על ידי תצפית מגג המכלית, לא ניתן לוודא שתאי המכלית ריקים. למעשה, עדות זו של מר הינדי אושרה על ידי מר שורק עצמו. בחקירתו הנגדית הסביר מר שורק כי שיטת המעקב שלו אחר הספקת הכמות שהוזמנה הייתה מבוססת על מעקב אחר המונה. לאחר שהסביר זאת, הוסיף כי: "לעיתים רחוקות עליתי על המשאית בסוף הפריקה. בזמן האחרון יותר כי גילית שאני מקבל אי התאמה. אך כשיש לי התאמה אין לי טענות. כשאמרתי לנהג שיש לי אי התאמה הוא אמר כל מיני תירוצים, יותר מזה, כשאמרתי לו שאני רוצה שתפרוק את כל המשאית גם אם המונה הגיע ל-10,000 הוא אמר כן. אם אני לא עולה למעלה ומסתכל בתאים אני לא יכול לדעת. עד לפני חצי שנה עשיתי זאת רק לעיתים רחוקות". בכך אישר מר שורק את עדותו של מר הינדי וגם את האמור בתצהיר עדותו הראשית של עד ההגנה סימון אמרלד. המסקנה העולה מן האמור היא כי יש לקבל את טענת הנתבעת כי עדותו של מר שורק בכללותה אינה מוכיחה את טענת התובע כי המכלית של התובע הייתה ריקה מסולר בעת שעזב את כפר עציון. העצירה בגילה גרסת התובע בדבר מהות פעולותיו בצידו הימני של המכלית שלו בעצירה בגילה, אינה מהימנה ואינה סבירה. הנזילה שהתובע טוען שאירעה מן הברזים שמעל ל"אמבטיה" נבעה, על פי עדותו הראשית, מכך שהפקק בצינור המשאבה היה שבור. בחקירתו הנגדית מסר התובע הסבר אחר לנזילה זו - שהוא שכח לסגור את הפקק. כך אמר התובע בחקירתו הנגדית: "ש. אני יודע שמאז בריאת העולם חומר לא נוצר יש מאין. לפי הסיפור שלך, אתה נוסע ופתאום אתה מרגיש שנשפך דלק מהאמבטיה. ת. מאה אחוז. ש. ובאמבטיה יש מקום ל-20-30 ליטר. ת. אני לא יודע, אני לא זוכר. ש. מאיפה הגיע הדלק הזה? ת. אתה יודע כמה נכנס. ש. מאיפה הוא הגיע? ת. אני רוצה להראות לך, ע"י האמבטיה, אם אני נותן ברקס אתה רטוב. ש. אבל מאיפה הוא הגיע? הרגע רוקנת את המשאית עד הסוף. ת. קודם כל בצינור המשאבה. הוא לא ישר אלא מפותל. אתה בכלל ראית את האוטו הזה? אני שכחתי, לא סגרתי את הברז של המשאבה. כשהיה ש(ם) סולר הוא נכנס באמבטיה, ואני סגרתי. כשאין זה סימן שהאוטו ריק. אני לא סגרתי. שכחתי. שם אין טיפה, הכל המשאבה נתנה בטנק של הקליינט. המשאבה ריקה. לא סגרתי את הברז. בדרך נסעתי למעלה ולמטה, בכפר עציון הכביש לא ישר, בצינורות יש שאריות. בפגישה מיום 27.4.09 גרסת התובע הייתה שהוא שכח לסגור את הברז (ת/3, עמ' 7). זו הייתה גרסתו גם בחקירתו הנגדית. כאמור, גרסאות אלה אינן תואמות את עדותו הראשית של התובע. סתירה זו מחלישה מאוד את אמינות גרסת התובע. הסבר "השכחה" הינו תמוה כשלעצמו. מדובר בפעולה שנהג מכלית מבצע כדבר שבשגרה לאחר פריקה, וטענת התובע כי "שכח" לסגור את פקקי הברזים אינה מהימנה. טענת התובע כי ברמזור בגילה הוא הבחין בכך שהסולר בברזים נשפך לאמבטיה והכתים את הכביש, אינה סבירה, ממספר טעמים. ראשית, כשלעצמה, הטענה כי התובע הבחין במראה בכתמי סולר על הכביש שנשפכו תוך כדי נסיעתו, אינה סבירה ואינה אמינה. שנית, כמות הסולר שהייתה צריכה להישפך על הכביש על מנת שהיא תהיה ניתנת לאבחון על ידי נהג באמצעות מבט במראה, היא כזו שאם נזילה בסדר גודל כזה התאפשרה בנסיעת המכלית מכפר עציון לגילה, סביר להניח שכל שארית הסולר שהייתה בצינורות הייתה כבר נוזלת ונשפכת הרבה לפני שהתובע הגיע לגילה, במהלך העליות והירידות בדרך מכפר עציון לגילה. לעניין זה מקובלת על בית הדין עדותו של מר הינדי ב"ביקור במקום": "אין דבר כזה שהוא נסע עם חצי ברז פתוח. שנית כל מהלך הנסיעה שלו בעליות וירידות, הכל מתנדנד ונשפך, אני לא מאמין שנשארה לו כמות כשהוא הגיע לרמזור". מקובלת עלינו טענת הנתבעות כי לו ביקש התובע לנקז את האמבטיה משאריות הדלק שבתוכה על מנת למנוע הכתמת הכביש בנסיעה, ניתן היה לעשות זאת בפעולה פשוטה של פתיחת הברז בתחתיתה ולא היה כל צורך להתעסק משך דקות ארוכות עם צינורות המכלית לחברם לברזיה. כאמור, הסברו של התובע לכך שלא פעולה פשוטה זו של ריקון האמבטיה על ידי פתיחת הברז שבתחתיתה, היה שהדלי, שבדרך כלל נמצא במכלית, נלקח ממנו על ידי הטכנאי "בניקו". הסבר זה אינו אמין והוא מהווה "צירוף מקרים" נדיר ובלתי סביר להיותו של הפקק בצינורות המשאבה שבור (על פי גרסתו בעדותו הראשית) או לשכחה של התובע לסגור את הברז (על פי גרסתו בחקירתו הנגדית). נביא להלן את עדותו של התובע בחקירתו הנגדית, אשר על פניה אינה משכנעת: "ש. כל האמבטיה הזו נועדה שאם יש שאריות זעירות אחר שרוקנת את התאים, שלא יפול על הכביש כי זה חלק, ועשו את האמבטיה בגודל כזה כדי שאותן שאריות של ליטר או ליטר וחצי לא יעשו שום נזק. ת. האמבטיה בגודל כזה (מדגים את דוכן העדים) אם אתה נותן מכה, זה נכנס. ש. אם זה היה נכון, אז בכל נסיעה מכפר עציון תמיד יש לך את הבעיה הזו ותמיד יש עליות וירידות. תמיד תהיה נזילה כזו. אבל אתה מספר סיפור אחר, משהו מיוחד. ת. מה פתאום? כשאני לא שוכח לסגור את הברז אני נוסע ישר. יש דלי באוטו. הטכנאי בניקו לקח את הדלי. הוא לקח מהאוטו כל דבר שהוא רוצה. אסור, אסור. כשאני רואה שהכביש רטוב אחרי צומת, אני מסדר במקום כל דבר בדלי, שהאמבטיה תהיה יבשה. בגלל שאין, אני נכנס למקום איפה שיש ביוב.." התובע מסר גרסה סותרת להיעדרו של דלי במכליתו ב"ביקור במקום", בו טען כי לא היה דלי במכלית שלו כי "באוטו שלי אין דבר כזה. אסור. זה עושה קצר". ריבוי הסתירות בגרסת התובע מצביע על אי האמינות שלה. הסברו של התובע לפעולות שביצע בעצירה בגילה אינו מתקבל על דעתנו גם בשל כך שצפייה בסרט מדגימה כיצד המכלית חנתה בצמוד מאוד לשפת המדרכה, כמעט ללא רווח בין השפה לבין גלגלי המכלית. בנסיבות אלה, לו מטרת העצירה הייתה ניקוז הסולר מהאמבטיה לביוב, היעדרו של דלי לא היה בו כדי למנוע שפיכת הסולר מן האמבטיה ישירות לתעלת הניקוז של הביוב על ידי פתיחת הברז שבתחתית האמבטיה. נעיר כי בסרטון לא ניתן להבחין בתעלת ניקוז של ביוב בסמוך למכלית (או "רשת" כפי שכינה אותה התובע במפגש מיום 27.4.09), אך אנו נזהרים מלהסיק שלא הייתה תעלה כזו בסמוך למקום עצירת המכלית בשל מגבלות הצילום. בעדותו התייחס מר הינדי לגרסת התובע באשר לפעולותיו בעצירה בגילה: "על פי הממצאים ועל פי הסרטון, בוודאות רואים שהוא אכן עושה פעולות, שנקלח דלק. מי שמקצוען יודע. מי שלא מבין, זה עובר לידו. ש. איזה פעולות? ת. שהוא עמד בצד ולפי טענתו רוקן את האמבטיה. האמבטיה היא בגובה כזה (כמו אצבע, מדגים). יכול להישפך טיפות מעטות. פרק הזמן שהוא עמד שם והסתובב ליד המכלית ונשען הוא ארוך. אנו רואים גם שיש תנועות ידיים של הורדת משהו מלמעלה למטה, שהוא מתכופף. האורות מאחורה דלוקים, הרכב מונע, יש העברה של משהו ממקום למקום. מתחת לאמבטיה יש שני ברזים, שכשאתה פותח אותם בשנייה זה יורד. לבוא מגוש עציון עד ירושלים, ולבוא ולהגיד שפתאום הוא ראה את האמבטיה, שלא רואים אותה בכלל דרך המראה, שנוזל לו? אני לא קונה את זה". מר הינדי הוסיף בעדותו בביקור במקום כי גרסת התובע אינה סבירה גם משום שלו באמת נשפך סולר לכביש כדברי התובע, היה עליו לכסות את כתם הסולר בחול ולחלופין לקרוא לעזרה. כן ציין מר הינדי בעדותו שפעולת שפיכת הסולר לביוב אסורה על פי החוק והייתה עלולה לסבך את הנתבעות בסנקציות של הרשויות האוכפות את חוקי הגנת הסביבה. עדותו של מר הינדי מקובלת עלינו ואנו דוחים את גרסת התובע באשר למהות פעולותיו בעצירה בגילה. העצירה באצטדיון טדי איננו מקבלים את גרסת התובע באשר למטרת העצירה באצטדיון טדי והמפגש עם האחים אטיאס. מקובלת עלינו עדותו של החוקר מוריס וקנין שהסביר בתצהירו את הפעולות שביצע התובע כפי שהן הוסרטו ואנו קובעים כי התובע ביצע העברת דלק ממכליתו למכלית של אטיאס. להלן נימוקינו: עדותם של האחים אטיאס שהובאו על ידי התובע לתמיכה בגרסתו, הותירו תמיהות רבות. בתצהירו של רון אטיאס מיום 16.8.09, שצורף למכתבו של ב"כ התובע לנתבעות מיום 17.8.09, מתבטא רון אטיאס כמי שהיה הנהג של המכלית שגילה את התקלה במכליתו ופנה לעזרת התובע. ואולם, התברר בהליך שנהג המכלית היה יוסי אטיאס. בתחילת חקירתו הנגדית נשאל רון אטיאס מדוע נתן את התצהיר מיום 16.8.09 ותשובתו הייתה "אני בקושי זוכר מה קרה. אתה רוצה שאני אזכור על התצהיר? ביקשו ממני, נתתי תצהיר". אכן, זהו הרושם שהותירה עדותו של רון אטיאס. תצהירו ניתן לבקשת התובע במסגרת ניסיונו של התובע לפתוח בהליך נגד פיטוריו. לצורך כך הוא ביקש לצרף למכתב בא כוחו, בו העלה את גרסתו כי מטרת המפגש עם המכלית הזרה הייתה סיוע לנהג המכלית, תצהיר שיתמוך בטענה זו. רון אטיאס נתן תצהיר כי הוא התבקש לכך אך מסירת פרטים אמיתיים ומדוייקים בתצהיר לא היוותה בגדר דרישה שמר אטיאס או התובע ראו כחשובה. תירוציו של רון אטיאס בעדותו כאילו מאחר שהמשאית היא בבעלותו הוא אינו רואה הבדל בינו לבין אחיו לצורך מתן הצהרה על אבחון תקלה במשאית תוך כדי נהיגה בה, אינם אמינים. כפי הנראה, ההסבר להגשת תצהירו של יוסי אטיאס בשלב מאוחר הינו כפי שהוצג לו בחקירתו הנגדית - לאחר שהתובע ראה בסרט שיוסי אטיאס נהג במכלית, הבין שתצהירו של רון אטיאס אינו יכול לעמוד. לגופה של גרסת התובע בדבר מטרת המפגש - מתן סיוע לאחים אטיאס לשאוב יתרות סולר מתאים לא מלאים לתאים אחרים באמצעות המשאבה של מכליתו של התובע - הרי שגרסה זו לא עמדה במבחן חקירתו הנגדית של מר רון אטיאס. מר רון אטיאס נשאל בחקירתו הנגדית מדוע התקלה הנטענת ב"באלף" מנעה את ביצוע העברת הדלקים התוך-מיכליתית שהם ביקשו לבצע, על פי גרסת התובע, שהרי לכל תא יש פתח מלמעלה ומלמטה, ואילו תקלה ב"באלף" הייתה מונעת רק את ביצוע ההעברה מן הפתחים התחתונים, אך ניתן היה חרף התקלה הנטענת ב"באלף" לבצע את ההעברה דרך הפתחים העליונים של התאים. לכך השיב רון אטיאס כדלהלן: "ש. כל התאים יש להם פתח מלמעלה ומלמטה. ת. נכון. ש. הבלף למטה היה שבור. ת. בדיעבד, כן. ש. אז ל מה לא שאבתם מלמעלה. אותו דבר שיכולתם לעשות מלמטה. ת. זה רעיון טוב. לא יודע. לא חשבנו על זה באותו רגע". דומה שתשובתו של רון אטיאס שוללת כל סבירות לגרסת התובע בדבר מטרת המפגש באצטדיון טדי ומהות הפעולות שבוצעו עת חיבר התובע את צינור התוף של מכליתו למכלית של אטיאס. בנסיבות אלה, טענות התובע בסיכומיו לפיהן עדי הנתבעות אישרו שפעולת סיוע כנטען על ידי התובע ועדיו הייתה אפשרית מבחינה טכנית, וכן טענותיו בדבר קיומן של הפסקות בסרט של המפגש באצטדיון טדי, בעטיין לא ניתן לקבוע על סמך הסרט בלבד מה ביצע התובע או לשלול את גרסתו, אינן מעלות ואינן מורידות. הסתירות בעדות התובע בנוגע לעצירה בגילה, כפי שפורטו לעיל, מחלישות את גרסתו אף לגבי המפגש באצטדיון טדי ומחזקות את גרסת הנתבעת. ברי שאם התובע לא ניקז לביוב שאריות דלק שנזלו לאמבטיה אלא העביר סולר בין תאי מיכליתו, הרי שמכלול הפעולות של התובע בשתי העצירות משתלבות לכלל תיזה קוהרנטית, בעוד שלקבלת גרסת התובע על בית הדין לקבל צירופי מקרים נדירים ובלתי סבירים, כמתואר לעיל. גם העובדה, עליה העיד מר הינדי ואשר תועדה על ידו בפרוטוקול השימוע, כי התובע הכחיש תחילה בפגישתו עם מר הינדי ביום 20.4.09 מפגש עם מכלית אחרת, ורק לאחר שהוצגו לו תמונות מן החקירה טען כי סייע לנהג אחר לבקשתו, מחלישה את גרסת התובע. נסיבות המצאת "החשבונית" של עוואד אבו סולב (ת/2) אף הן מעלות תמיהות רבות. בתצהירו של רון אטיאס לא נאמר דבר אודות אופן התשלום לאבו סולב עבור תיקון הבלף. לו הייתה החשבונית ת/2 אותנטית, ניתן היה לצפות שהיא תוגש ביחד עם תצהירי התובע. לא כך נעשה. החשבונית הובאה לדיון מיום 27.11.11 על ידי רון אטיאס. אם החשבונית הייתה בידי רון אטיאס במועד הנחזה להיות מועד הוצאתה - 19.10.09 - מדוע לא צורפה לכתב התביעה או לתצהירי התובע, יחד עם ה"אישור" של אבו סולב מיום 19.10.09 שצורף לכתב התביעה? לא ניתן לכך הסבר סביר. אף לא ניתן הסבר סביר למתן חשבונית "מרוכזת" בגין חיובים רבים, רטרואקטיבית, בניגוד לכללי הנהלת החשבונות המחייבים לפי דיני המסים. לאור כלל האמור, אנו מקבלים את עדות עדי הנתבעת בדבר מהות הפעולות שביצע התובע בגילה ובאצטדיון טדי, כפי שפורטו באופן מפורט בתצהירו של מר מוריס וקנין, אשר לא נסתר. אנו דוחים את טענות התובע לפגם בשימוע. מכתב הפיטורים שניתן לתובע הוצא לאחר המפגשים מיום 20.4.09 ומיום 27.4.09 בהם ניתנה לתובע הזדמנות נאותה לתת הסבר סביר למעשיו. קריאת התמליל של השיחה מיום 27.4.09 מוכיחה זאת בבירור. משתתפי הפגישה ביקשו להבין היטב את גרסתו של התובע, והעובדה שהם הביעו היעדר אמון בהסבר זה אינה שוללת את ההזדמנות המלאה שניתנה לתובע, אשר בחר להתבצר בגרסתו. כאמור לעיל, התוצאה של שלילה מלאה של פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת לא הייתה במחלוקת למקרה שתתקבל גרסת הנתבעת ותידחה גרסת התובע. שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת הן עונש מידתי בנסיבות העניין, בשים לב לחומרת מעשיו של התובע, בצירוף הסתרת האמת מן הנתבעות בהליכי השימוע והעלאת גרסה שקרית בהם. לאור האמור לעיל החלטנו לדחות את תביעות התובע לפיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין עגמת נפש. התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות העובדות הצריכות לעניין תביעת התובע לגמול עבודה בשעות נוספות הן כדלהלן: הסכם העבודה של התובע קובע כי בגין עבודתו יהיה התובע זכאי לשכר המשולב בהתאם לטבלת השכר המצורפת להסכם, אשר יעודכן בהתאם לתוספות היוקר, בצירוף תוספת משפחה ותוספת וותק, בתנאים הקבועים בהסכם העבודה. סעיפים 6-8 לחוזה עבודתו של התובע קובעים: "6. עובד אשר השלים ביצוע הובלה בהתאם לסידור העבודה שקיבל וביצע באופן נאות על פי הדין, הוראות הסכם זה ונוהלי העבודה בחברה, יהיה זכאי, בנוסף לתשלום השכר המשולב גם לתשלום שכר עידוד (פרמיה), הנגזר, בין היתר, מסוג החומר שהוביל, כמותו ומרחק הנסיעה, הכל על פי טבלה שתיקבע על ידי החברה מעת לעת ("שכר עידוד (פרמיה)"). 7. העובד יעבוד שעות מעבר לשעות העבודה הרגילות ומעבר לימי העבודה הרגילים ("שעות העבודה הרגילות"), בכל מקרה שצורכי העבודה מחייבים זאת ובהתאם לחוק. 8. העובד יהיה זכאי לגמול עבור שעות עבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות, שלא על בסיס של תמורה לפי מספר שעות התעסוקה. גמול זה ישולם לעובד במסגרת תשלום שכר עידוד (פרמיה), הכולל גמול עבודה עבור שעות העבודה שמעבר לשעות העבודה הרגילות". השכר המשולב ששולם לתובע התבסס על שכר המינימום, כך שעבור 186 שעות שולם לתובע 3,850 ₪. שבוע העבודה של התובע היה בן שישה ימים. היו חודשים בהם התובע עבד 25 ימים בשבוע ובחודשים מסויימים, אשר פורטו בכתב התביעה, התובע עבד מעל 25 ימים (בין 26 ימים ל-31 ימים). כעולה מתצהירה של גב' אורלי דונסקי מטעם הנתבעות, לא נוהל רישום של שעות עבודתו של התובע. לתובע נמסר סידור עבודה והיה עליו לעמוד ביעדיו. הפרמיות ששולמו לתובע שולמו בהתאם להנחיות שהוציאה פז-מוביל שהוגשו לבית הדין (מוצג נ/1). מן ההנחיות עולה שנקבעה נורמה ליום לכל סוג רכב שמשקפת את ההוצאה הקבועה, נקבע אחוז רווח לכל סוג רכב, ונקבעה נוסחה לרכבים בנפח מעל 20,000 ק"ל ונוסחה אחרת לרכבי0 בנפח בין 14,000 ק"ל ל-18,000 ק"ל. רכבים מעל 20,000 ק"ל - הפרמיה בגינם מחושבת לפי אחוז מהכנסות הרכב בניכוי הנורמה ליום. רכבים בין 14,000 ק"ל ל-18,000 ק"ל - הפרמיה מחושבת לפי מחיר לק"ל מובל בניכוי נורמה. מעדותה של גב' דונסקי עולה כי מטרת שיטת הפרמיות היא לתמרץ את הנהגים על ידי שיתופם ברווחי המכלית, תוך שנקבעה נוסחה לפיצוי נהגים שנהגו במכליות קטנות. הנתבעת לא חלקה בסיכומיה על תחשיב השעות הנוספות שהתובע טוען שביצע ולא חלקה על גמול השעות הנוספות שהתובע טען שהיה צריך להשתלם לו על פי חוק שעות עבודה ומנוחה. בהתאם לכך, אנו מאמצים את טענות התובע בכתב התביעה לפיהן הוא בחישוב השעות הנוספות שהוא עבד הוא היה זכאי, על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, לתוספת של 14 שעות נוספות בשיעור 125% עבור כל חודש בו עבד 25 ימים ובסך הכל - 31,232 ₪ בגין 61 חודשי עבודתו, וכן לסך 17,842 ₪ עבור חודשים בהם עבד מעל 25 ימים בחודש. מעדותה של גב' דונסקי, שלא נסתרה, עולה כי לו היה מבוטל הסדר הפרמיות שהוסכם בין הצדדים והנתבעת הייתה משלמת לתובע גמול בעד עבודה בשעות נוספות בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשלומים שהתובע היה מקבל היה נמוך משמעותית מן התשלומים שהתובע קיבל על פי הסדר הפרמיות. המחלוקת בין הצדדים היא משפטית, ועניינה בשאלה אם תשלום הפרמיות לתובע פוטר את הנתבעות מתשלום גמול עבודה בשעות נוספות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. הנתבעות טוענות שיטת הפרמיות יצרה זהות אינטרסים בין פז-מוביל לבין הנהגים, כך שהן החברה והן הנהגים מרוויחים יותר מן ההסדר הקיים. בנסיבות אלה, כאשר התובע הסכים להסדר זה, לא ניזוק מהסדר הפרמיה ואף הרוויח ממנו, ראויה תביעתו לגמול עבודה בשעות נוספות להידחות. קבלת תביעת התובע פירושה הענשת פז מוביל והתוצאה תהיה פגיעה בנהגיה האחרים, אשר מרוצים מן ההסדר הקיים ואינם חפצים בביטולו. התובע משיב לכך שעל פי צו ההרחבה בענף ההובלה, אין כל קשר בין גמול עבודה בשעות נוספות לבין תוספות אחרות לשכר. לדעתנו, דין תביעת התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות להידחות בהתאם להוראות הסיפא של סעיף 16(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובעות: "היה שכרו של עובד, כולו או חלקו, לפי כמות התוצרת, ישלם לו המעביד בעד כל יחידה, שנעשתה בשתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום, שכר עבודה לא פחות מ-1.25 מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה רגילות, ובעד כל יחידה שנעשתה בשעות הנוספות שלמעלה משתים - לא פחות מ-1.5 מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות". אנו יוצאים מתוך נקודת מוצא משפטית, שהסכם העבודה האישי של התובע, בו הסכים לקבלת גמול עבודה בשעות נוספות שלא על בסיס תמורה לפי שעות עבודה אלא במסגרת הסדר הפרמיות הכולל גמול בעד עבודה בשעות נוספות, אינו יכול לגרוע מזכותו של התובע לגמול עבודה בשעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. אלא שלדעתנו הנתבעת הוכיחה באמצעות עדותה של גב' דונסקי כי בפועל לא נפגעה זכותו של התובע לגמול עבודה בשעות נוספות לפי החוק וכי יישום הסדר הפרמיות שבחוזה העבודה האישי של התובע קיים את זכויותיו של התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות. זאת, נוכח העובדה שהסדר הפרמיות הביא לתשלום גבוה יותר לתובע מהתשלום שהיה משולם לו לו היה מקבל גמול בעד עבודה בשעות נוספות לפי חישוב המבוסס על שעות עבודה. אנו ערים לכך שתכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה היא סוציאלית - דאגה לרווחת העובד ולבריאותו על ידי מניעת העסקה בשעות נוספות מרובות בדרך של הטלת עלות על המעסיק שתהפוך את ההעסקה בשעות נוספות לבלתי כדאית, (דב"ע מט/2-7 מישל רבות נ. הורמן שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, פד"ע כא 117). כן ערים אנו לכך שיצירת מנגנון תגמול כפי שנעשה בהסכם העבודה האישי של התובע, היוצר "זהות אינטרסים" בין העובד לבין המעביד, כאשר ה"אינטרס" היחיד שנשקל הינו השאת הרווח של החברה ושל העובד, מנוגדת לתכלית החוק. עם זאת, במסגרת הליך זה עלינו לבחון אם הגמול שקיבל התובע במסגרת הסדר הפרמיות הביא לכך שקופחו זכויותיו לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. אנו סבורים שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, שכן הסדר הפרמיות הינו מנגנון בו משולם "שכרו של עובד, כולו או מקצתו, לפי כמות התוצרת", כאמור בסיפא של סעיף 16(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה. לעניין זה יש לפרש "תוצרת" באופן תכליתי, הכולל השאת התפוקות והרווח של המעסיק, ועל פי מוצג נ/1 ועדותה של גב' דונסקי, זוהי מהותו של הסדר הפרמיות. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעת התובע לגמול עבודה בשעות נוספות. התביעה שכנגד התביעה שכנגד לשיפוי בסך 18,160 ₪, מבוססת על צירוף המסקנה בדבר גניבת דלק על ידי התובע באירוע מיום 19.4.09 עם נתונים שהופקו ממערכת ATG בארבעת החודשים שקדמו בארבעת החודשים שקדמו לאירוע, החל מחודש 12/08. לטענת פז מוביל, לאחר שהועברו לפז ממצאי החקירה מיום 19.4.09, בדקה באמצעות מערכות ATG, שהינן מערכות המלאי האלקטרוניות והממוחשבות שלה, את פעילות התובע החל מחודש 12/08 כדי לאתר גניבות נוספות שבוצעו על ידו. לטענת פז מוביל הבדיקה הובילה למסקנה בדבר חוסרים בסך 18,160 ₪ וכתוצאה מכך חייבה פז את פז-מוביל בסכום זה. התובע מתנגד לתביעה שכנגד וטוען כי היא לא הוכחה. על מערכת ATG העיד מטעם פז מר גרשון קידר, מנהל מחלקת איכות הסביבה ובטיחות בפז. על פי האמור בתצהירו, מדובר במערכת יקרה שרכשה פז המאפשרת לה לקבל נתונים במחשב המרכזי על מצב המלאים בתחנות פז, ומאפשרת איתור דליפות וחוסרים באופן המאפשר תיקון מהיר של תקלות בצנרת ובמכלים התת קרקעיים ולצמצם נזקים סביבתיים. לטענת מר קידר המערכת יכולה לזהות גניבות של דלקים שעשויות להתבצע בתחנות התדלוק ומאפשרת בקרה מדויקת לאספקת הדלקים לתחנות פז בהשוואה בין נתוני המערכת לבין נתוני תעודות המשלוח ולשלוח התראות על חוסרים שעשויים לנבוע מגניבות של נהגים בדרך ממסופי המילוי אל התחנה. לטענת מר קידר, מדובר במערכת הטובה ביותר שיש במדינות המערב לבקרת ומדידת כמויות דלקים, ומידת הדיוק שלה היא הגבוהה ביותר הקיימת, ועל בסיס נתוניה ניתן לקבוע אם במיכל או בצנרת יש פגם או דליפה, אפילו הם מזעריים. בתמיכה לתביעה שכנגד הוגש תצהירו של מר אביתר הרלינג, מנהל מחלקת מניעת אובדנים, בקרה וביטחון בחברת פז, אשר ביצע מטעם פז את חישוב החוסרים באספקות של התובע, אשר לטענת פז מוביל נבעו מגניבות דלק שביצע התובע. אלא שתצהירו של מר הרלינג נמחק לאחר שלא התייצב להעיד בבית הדין. לדעתנו, די בכך לדחות את התביעה שכנגד בהיעדר הוכחה של סכומי הגניבה הנטענים. בנסיבות אלה, איננו נדרשים להכריע בשאלה אם פז מוביל עמדה בנטל להוכיח את מהימנות מערכת ATG כמערכת טכנולוגית לאיתור גניבות דלק. כידוע, אמינות מכשיר טכנולוגי היא עניין שיש להוכיחה באמצעות חוות דעת של מומחים (ע"פ 4682/01 גבריאל לוי נ. מדינת ישראל, פ"ד נח (1) 304). איננו נדרשים להכריע אם עדותו של מר קידר מספקת לכך והאם לאחר חקירתו הנגדית הוכחה אמינות המערכת לביסוס התביעה שכנגד. נעיר בהקשר זה גם שלא הוגש כל מסמך המבסס את טענת פז-מוביל כי פז חייבה אותה בסך 18,160 בגין גניבות שפז ייחסה לתובע. אשר על כן החלטנו לדחות את התביעה שכנגד. סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד נדחות. בשים לב לדחיית שתי התביעות, אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים. חוקר פרטיהשעיה