מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו מניעה להקפאת מכרז: 1. התובענה שבפנינו נפתחה בבקשה למתן צו מניעה זמני המורה למועצה מקומית זמר, להקפיא את המכרז אשר הוציאה לתפקיד רכז ספורט. בד בבד עם הגשת הבקשה למתן צו הזמני הגיש התובע תביעה כנגד המועצה ובה דרש תשלומי שכר, פסק דין הצהרתי לפיו התובע הוא שמחזיק במשרת רכז ספורט במעמד של עובד קבוע, וביטול המכרז שפרסמה הנתבעת. 2. במסגרת הדיון בבקשה לצו הזמני שנערך ביום 15.7.09, נקבע כי משרד הפנים יצורף כמשיב נוסף לבקשה. 3. ביום 1.6.10 נערך דיון בהליך העיקרי ונקבע כי נוכח זהות הסעדים המבוקשים בצו הזמני ובתיק העיקרי, ועל מנת למנוע כפל דיון, יאוחדו ההליכים וההליך העיקרי יישמע תוך מתן קדימות דיונית, במקום הדיון בבקשה לסעד הזמני. עוד נקבע כי: "במהלך בירור ההליך העיקרי, לא תהיה המשיבה 1 מנועה מלהמשיך הליכי המכרז נשוא התביעה. יחד עם זאת, על המועצה להודיע בכתב לכל אחד מהמועמדים על ההליך המתנהל בפני בית הדין בתיק זה, לרבות טענתו של התובע כי אין לפרסם מכרז לגבי התפקיד אותו הוא ממלא. היה ויסתיימו הליכי המכרז בטרם מתן פסק הדין, איוש המשרה על ידי הזוכה במכרז יהיה כפוף לתוצאות פסק הדין". 4. התובע הגיש לבית הדין הארצי בקשת רשות ערעור על ההחלטה דנן (בר"ע 13594-06-10). לטענתו בית הדין האזורי הכריע בבקשה למתן סעדים זמניים ללא דיון של ממש. ביום 16.6.10 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת רשות הערעור. 5. התובע העיד בעצמו. מטעם המדינה העיד מר ישראל שפיצר- מנהל האגף לכוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים. מטעם המועצה העידו מר ח'ליל עבד חמיד- מזכיר המועצה ועובד בה משנת 1988. וכן מר סמיר דרוייש- ראש המועצה ויו"ר ועדה ממונה קבוע מטעם משרד הפנים מחודש ינואר 2008. 6. ביום 30.4.11, לאחר שלב ההוכחות וטרם הגשת הסיכומים, ניתנה החלטה המתירה לתובע להגיש מסמך נוסף- מכתב המועצה מיום 24.12.06 (להלן "המכתב"). יחד עם זאת נקבע כי משקלו הראייתי של המסמך ייקבע בהתחשב למועד הגשתו, כאמור, לאחר שלב הראיות, והתייחסות עדי הנתבעת 1 לגביו. העובדות הצריכות לעניין: 7. כאמור, בשנת 2003 נקלעה המועצה לקשיים כלכליים אשר הביאו את המועצה לאימוץ תוכנית הבראה ולאחר מכן למינוי וועדה ממונה. לאור האמור צומצמו פעילויות בתחום הספורט וההעשרה במסגרתם פוטר התובע ממשרתו כרכז ספורט. בעקבות פיטוריו פנה התובע בשנת 2003 לבית דין זה בבקשה לקבל סעד המונע את פיטוריו (עב 3645/03). במסגרת ההליך ולצורך סילוקו הושג ביום 30.6.03 הסכם פשרה בין התובע למועצה (להלן "הסכם 2003") בו נכתב כדלקמן: "1. התובע יצא לחופשה ללא תשלום החל מתאריך 30.7.03, היינו מיד בתום תקופת ההודעה המוקדמת, תוך הקפאת זכויותיו בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת. 2. היה ובתוך שנתיים מאותו תאריך, היינו מתאריך 30.7.03, תחדש הנתבעת את תפקיד התובע כרכז ספורט, או תקיים כמעביד פעילות ספורט בהיקף ובנפח שיצדיק העסקת רכז ספורט, מתחייבת הנתבעת להחזיר את התובע לעבודתו כרכז ספורט". (העתק הסכם הפשרה צורף כנספח ג' לתצהיר התובע). במהלך השנתיים האמורות לא חודש במועצה תפקיד רכז ספורט. 8. לפיכך פנה התובע בהליך נוסף לבית דין זה (עב 7063/05), במסגרתו הוסכם בין הצדדים ביום 23.5.06 כדלקמן (להלן "הסכם 2006"): "אנו מסכימים שהתובע יחזור לעבודה מיום 1.1.07 במידה ונקבל אישור מוועדת חריגים קודם למועד זה נשמח לקבל אותו. עוד מוסכם כי התובע יוחזר לעבודתו בנתבעת במועד הנ"ל באותם התנאים שהיו לו לפני שיצא ביום 30.7.03 לחל"ת, במשרה שלא פחות מ-40%, בכפוף להוראות חוק שירות המדינה והתקשי"ר, לרבות אותם תנאי העסקה ... וכל הזכויות שעמדו לו עובר ליציאתו לחל"ת יחזרו לעמוד במלואם לזכותו של התובע בכפוף להוראות כל חוק, תקופת החל"ת לא תבוא במניין". (העתק פרוטוקול מיום 23.5.06 צורף כנספח ד' לתצהיר התובע). בהתאם פנתה המועצה ביום 30.7.06 למשרד הפנים בבקשה לקבל אישור העסקה מוועדת החריגים. 9. במקביל, ולאחר שהגיעו הצדדים להסכמה דלעיל, מונה התובע, ביום 1.10.06 לחבר מועצה וכיהן בתפקיד זה עד לחודש יולי 2007. 10. ביום 4.10.06, ולאחר שנידון עניינו של התובע בועדת חריגים מיום 20.9.06, העניק משרד הפנים אישור ועדת חריגים להעסקתו של התובע החל מיום 1.1.07 ולשונו כדלקמן: "ועדת החריגים להעסקת עובדים בישיבתה מיום 20.9.06 דנה בבקשתכם ולהלן החלטות הועדה: העובד פאיק נאסר - מאושר מ- 1.1.07 בכפוף למשרה פנויה במועצה ולתפקיד ההולם את כישוריו. מצורף בזה טופס אישור נחיצות משרה. המועצה מתבקשת למלא את הטופס ולהעביר אותו לבדיקת המחוז." (ההדגשה במקור, מ.ל) על המכתב חתום מר ישראל שפיצר. (נספח ד' לתשובת המועצה לצו הזמני). 11. התובע פנה במכתבים שונים לגורמים במועצה ובמשרד הפנים בבקשות לאישור תקציב לקליטתו לעבודה כרכז ספורט (נספחים ז'1-7 לכתב התביעה). 12. ביום 9.3.08 ניתן אישור נחיצות למשרה של רכז ספורט בהיקף של 50%: "הנני מאשר בזה נחיצות מילוי המשרה הפנויה הנ"ל, בהיקף של 0.50 משרה וניתן בזה היתר לפרסם עליה מכרז פנימי או פומבי במקרה שלא ימצא מועמד מתאים מבין עובדי המועצה". גם מכתב זה הוצא על ידי מר שפיצר. (נספח ט' לכתב ההגנה מטעם המועצה). 13. ביום 16.3.08 פנה ראש המועצה אל התובע במכתב שעניינו חידוש העסקת התובע כרכז ספורט במועצה בהיקף של 30% משרה החל מיום 1.4.08 (נספח י' לכתב ההגנה). 14. לטענת המועצה והמדינה, מינויו של התובע החל מיום 1.4.08 היה מינוי חדש כעובד ארעי ולתקופת ניסיון (שהוארכה על פי המכתב מיום 17.3.09- נספח ט' לכתב התשובה). לטענת התובע, המשיך לעבוד כעובד מן המניין ולא כעובד חדש המחויב לעבור מכרז (נספח ה' לתגובה ונספח י"א לצו המניעה). 15. במהלך חודש יוני 2009 פרסמה המועצה מכרז פומבי לאיוש המשרה. משלא נעתרה פנייתו של התובע למועצה לביטול המכרז, הוגשה הבקשה והתביעה נשוא הליך זה. תמצית טענות התובע: 16. לטענת התובע מועסק כרכז ספורט במועצה החל משנת 1988 ובשנת 1991 זכה לקביעות. ביום 1.10.06 מונה לכהן כחבר מועצה. לטענתו, לאחר שבהליך שהגיש לבית דין זה- עב 7063/05- הוסכם כי יחזור לעבוד כרכז ספורט החל מיום 1.1.07, ועל מנת למנוע מצב של ניגוד עניינים, פנה למועצה בבקשה לפטרו מתפקידו כחבר מועצה. ראש המועצה אמנם דחה את בקשת התפטרותו ממליאת המועצה, אולם התחייב כי זכותו לשוב לעבודתו כרכז ספורט שמורה לו (נספח ב4 לבר"ע). עוד ציין התובע כי התריע בפני המועצה שחברותו בה אינה בבחינת ויתור על זכויותיו השמורות לו במסגרת ההסכמות בין הצדדים, למשרתו כרכז ספורט. 17. לטענת התובע, רק ביום 4.10.06 העניק משרד הפנים אישור ועדת חריגים המאפשר את חזרתו לעבודה כרכז ספורט. התובע טוען בסיכומיו כי אישור זה נודע לו רק בדיעבד, לאחר שמונה לחבר מועצה וכי תוכן ההודעה לא נמסר לו במזיד. 18. התובע מתנגד למהלך המועצה אשר הוציאה מכרז פומבי לאיוש המשרה וטוען כי הוא בניגוד לפסיקת בית הדין ולהתחייבויות המועצה. 19. עוד טוען כי משנקלט לעבודה לפני שנת 2000, אין חובת המכרז חלה בעניינו. 20. לטענת התובע עבד ברצף בשירות המועצה, למעט התקופה בה שהה בחל"ת, אשר איננה מנתקת את רצף עבודתו. 21. לטענתו, יש לתת למכתב מיום 24.12.06 את מלוא המשקל הראוי על אף שהוגש באיחור, היות והמכתב מוכיח כי יו"ר המועצה מנע ממנו להתפטר וכי הובטח לו על ידי המועצה לשמור על זכויותיו לחזור לעבודתו כרכז ספורט. 22. עוד טוען התובע כי כאשר הגיע המועד בו יכול היה לשוב לתפקידו, ניסתה המועצה "לסחוב" ולדחות ככל הניתן את עניינו ואת בקשתו להתפטר מתפקידו כחבר מועצה. 23. לטענתו המועצה הפרה הבטחה מנהלית להשיבו לעבודתו. תמצית טענות המועצה: 24. בשנת 2003 נקלעה המועצה לקשיים כלכליים ועקב כך נאלצה להפסיק את עבודתו של התובע כרכז ספורט. 25. התובע פנה בשנת 2003 לבית הדין והצדדים הגיעו להסדר בדבר יציאתו של התובע לחל"ת. המועצה טוענת כי רציפות עבודתו של התובע נקטעה ביום יציאתו לחל"ת. לטענתה, מעולם לא הובטח לתובע כי ישוב לעבודתו. 26. לטענת המועצה, בשל מצבה הכלכלי בעטיו היא הוכפפה לתוכנית הבראה ולאחר מכן מונתה לה ועדה ממונה, המשרה כלל לא נשמרה לתובע והיא בוטלה. 27. לאחר שפנה התובע פעם נוספת לבית הדין הוחלט על חזרתו לעבודה מיום 1.1.07, בכפוף לאישור ועדת חריגים של משרד הפנים. ביום 4.10.06 התקבל מכתב מאת מר שפיצר המאשר חזרתו של התובע לתפקיד בתנאי שימולא טופס "נחיצות משרה". 28. מחודש אוקטובר 2006 ועד חודש יולי 2007 כיהן התובע כחבר במליאת המועצה. 29. רק בחודש מרץ 2008 נשלח אל המועצה אישור נחיצות למשרת רכז ספורט בהיקף של 50% וניתן היתר לפרסום מכרז פומבי או פנימי. ביום 16.3.08 פנה יו"ר הועדה הממונה לתובע והציע לו למלא תפקיד של רכז ספורט בהיקף של 30% משרה, וזאת עד לפרסום מכרז כדין. מינוי ארעי זה מקורו בטעות שכן לא היה ידוע ליו"ר הועדה הממונה כי התובע עובד במשרה מלאה בקלנסווה וכן מכהן כחבר מועצה. 30. בחודש יוני 2009 פורסם המכרז בהתאם להנחיות משרד הפנים והתובע לא התמודד באותו מכרז. 31. לטענת המועצה, כ- 5 שנים חלפו ממועד סיום עבודתו של התובע ועד להעסקתו כעובד ארעי בחודש אפריל 2008. מעל ל-3 שנים חלפו ממועד סיום עבודתו ועד למועד בו נחתם הסכם הפשרה בתיק עב 7063/05. לטענתה, לאור סעיפים 5.18.4 (ג) ו- (ד) לאוגדן השירות (חופשה ללא תשלום), חל"ת מוגבלת לתקופה של עד 3 שנים. מכאן כי התקופות דלעיל אינן יכולות להיחשב כחל"ת והעסקתו של התובע נקטעה עוד בשנת 2003. בנוסף, לטענתה, כהונת התובע כחבר מועצה כשלעצמה קטעה גם היא את רציפות עבודתו של התובע. 32. עוד טענה המועצה כי אישור ועדת החריגים להעסקת התובע ניתן עקב טעות שכן לאחר הפניה של המועצה למשרד הפנים, השתלב התובע כחבר מועצה. לטענת המועצה, מינויו של התובע כחבר מועצה מהווה התפטרות שבהתנהגות. 33. באשר למכתב מיום 24.12.06 טוענת המועצה כי אין ליתן לו משקל כלל, לאור העובדה שאינו מוכר לנציגי המועצה, משום שמדובר בעדות שמועה, משום שנערך כ-3 שנים לאחר שנותקו יחסי העבודה בין הצדדים ובשים לב למועד הצגתו המאוחר. לגופו של עניין טוענת המועצה כי בהתאם לסעיף 108(א) לצו המועצות המקומיות, חבר מועצה המבקש להתפטר ימסור הודעה חד צדדית על התפטרותו, היינו, התפטרות אינה טעונה אישור של מאן דהוא והתובע לא היה זקוק לאישור להתפטרותו. לטענת המועצה, הכוונה במכתב הייתה כי התובע יועסק מחדש ולא כהמשך לתקופת עבודתו הקודמת. 34. המועצה טוענת כי הסדר הפשרה שנחתם בשנת 2006 אינו בר ביצוע לאור הוראות החוק. מאחר וההסדר, אינו בר ביצוע, הוא איננו מהווה הבטחה שלטונית. 35. לטענת המועצה, לאור החוקים והנהלים הרלבנטיים, עליה לקבל עובדים בכפוף לפרסום מכרז כדין ולקבלת אישור נחיצות משרה. המועצה פעלה בהתאם להוראות החוק ולקביעותיו המחייבות של משרד הפנים וקיבלה ביום 9.3.08 אישור נחיצות למשרה. כיוון שלא היה עובד מועצה שעמד בקריטריונים לאיוש המשרה בדרך של מכרז פנימי, פעלה המועצה לפרסומו של מכרז פומבי. התובע סרב להשתתף במכרז הפומבי שפורסם עבור משרת רכז הספורט ובכך ויתר למעשה על אפשרות העסקתו בתפקיד רכז הספורט במועצה כעובד קבוע מן המניין. 36. העסקת התובע נקטעה עוד בשנת 2003 עת סיים התובע את תפקידו ולכל הפחות בשנת 2006 עת מונה לחבר מועצה. טענות התובע לרצף זכויות על פני חמש שנים למן מועד פיטוריו עד למועד העסקתו כרכז ספורט באופן ארעי, משוללות יסוד. תמצית טענות המדינה: 37. לטענת המדינה, המועצה פעלה כדין עת יישמה את החלטת משרד הפנים לעניין נחיצות המשרה מיום 9.3.08 ויצאה למכרז חיצוני למשרת רכז ספורט. 38. עם ניתוק יחסי עובד מעביד בין התובע למועצה בחודש יולי 2003 ולכל המאוחר בחודש יולי 2005 על פי הסכם הפשרה משנת 2003, כל העסקה של התובע הייתה טעונה אישור נחיצות חדש. המדינה טוענת כי ביום 30.7.03 הסתיימו יחסי העבודה בין התובע למועצה ויחסים אלו נרקמו שלא כדין ביום 1.4.08. מההסכם שנחתם בשנת 2003 עולה כי במידה ובתוך שנתיים מיום 30.7.03 לא יחודש תפקיד רכז ספורט במועצה, אין חובה מצד המועצה להשיבו לעבודה. לפיכך, טוענת המדינה, על אף שנכתב כי התובע ייצא לחל"ת, הכוונה הייתה כי התובע סיים את תפקידו. במקרה דנן המשרה לא נשמרה אלא בוטלה ולא הובטחה לתובע משרה חלופית. 39. המדינה טוענת כי מוטב לו הסכם הפשרה משנת 2006 לא היה נחתם, שכן נעשה בניגוד לדין ומשכך דינו להתבטל. במועד בו נחתם הסכם 2006 חלפו מעל שלוש שנים מסיום עבודתו של התובע במועצה ומכאן שתקופה זו איננה יכולה להיחשב כחופשה ללא תשלום לאור סעיפים 5.18.4(ג) ו-(ד) לאוגדן השירות (חופשה ללא תשלום). עוד טענה כי לא ניתן לראות בהסדר 2006 הבטחה מנהלית שיש למועצה יכולת למלא אחריה. לטענת המדינה יש לקרוא את הסדר 2006 כהסכמה עקרונית לעשות מאמץ להשיב את התובע לעבודתו ביום 1.1.07, אולם בכפוף לאישור ועדת חריגים ולהוראות כל דין. המדינה טוענת כי גם אם יקבע שהסכם 2006 האריך את תקופת החל"ת, הרי שאישור ועדת החריגים ניתן עקב הטעייה, שעה שהתובע השתלב במקביל בתפקיד חבר מועצה, ולכן דינו של אישור ועדת החריגים להתבטל. לטענתה, לתובע אין זכות לאכיפת ההסדרים מהשנים 2003 ו-2006. 40. לטענת המדינה, משלא הועלו על ידי התובע טענות באשר לשיקולים שהובילו את המדינה ליתן אישור נחיצות חדש למשרה רק ביום 9.3.08, תם חלקה של המדינה בפרשה ויתר טענות התובע הינן במישור היחסים בינו ובין המועצה. 41. עוד טענה כי בשים לב למועד הגשת המכתב מיום 24.12.06, אין לתת לו כל משקל. בכל הנוגע למישור היחסים בין התובע לבינה, אין למסמך כל נפקות ואין הוא יכול לגבור על הוראות הדין. 42. בנוסף טענה המדינה כי שעה שהתובע ביכר לכהן כחבר מועצה (מיום 1.10.06), הסכם 2006 שקבע כי ישוב לעבודתו במועצה ביום 1.1.07 כלל לא השתכלל בין הצדדים, שכן כהונת התובע כחבר מועצה שללה את האפשרות לכונן יחסי עובד ומעביד בין התובע למועצה, כפי שעולה מסעיף 5.18.1(א) לאוגדן השירות (חופשה ללא תשלום) וסעיפים 101(5) ו- 103א(א) לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950. המדינה מנמקת כי לאור סעיף 101(5) הנ"ל, יש לראות עובד שנבחר לכהן כחבר מועצה כאילו התפטר מעבודתו גם אם בפועל לא עשה אקט התפטרות חיצוני. לפיכך, "חזרה" של התובע לעבודה במועצה מהווה עסקה חדשה הטעונה אישור מאת משרד הפנים. לטענתה, אף לו היה ניתן לתובע אישור לחל"ת בתקופה בה כיהן כחבר מועצה, אישור זה היה עומד בסתירה להוראות הדין והיה בטל מהטעם שניתן בחוסר סמכות. 43. לאור האמור ומשאישור נחיצות המשרה ניתן רק ביום 9.3.08 והתובע החל לעבוד ביום 1.4.08, התובע אינו זכאי לתשלום מיום 1.1.07 ועד ליום 1.4.08. 44. המדינה טוענת כי אין בכך שהתובע כיהן בתפקיד עד לשנת 2003 והחל מיום 1.4.08, כדי להקנות לו עדיפות על פני עובדי מועצה אחרים ועל פני כלל הציבור באיוש המשרה והוא אינו פטור מחובת המכרז הפומבי. דיון והכרעה: 45. לאחר שהבאנו את השתלשלות העניינים כפי שעולה מהחומר המצוי בפנינו ואת עיקרי טענות הצדדים, נדון להלן בסוגיות הטעונות הכרעה. 46. כאמור, לטענת המועצה, משרתו של התובע בוטלה בשל מצבה הכלכלי בגינו הוכפפה לתוכנית הבראה ולאחר מכן מונתה לה ועדה ממונה. טענה זו דינה להידחות מכל וכל. אין חולק כי המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה המועצה היה ידוע בעת החתימה על הסכם 2003 ובוודאי שהיה ידוע במועד החתימה על הסכם 2006. מכאן כי המועצה אינה יכולה לטעון בדיעבד, לאחר שהסכימה להוציא את התובע לחל"ת ואף להאריך לתובע את תקופת החל"ת (כפי שיבואר להלן), כי משרתו בוטלה בעקבות מצבה הכלכלי הרעוע של המועצה. נזכיר כי להסכמות אליהן הגיעה המועצה עם התובע ניתן תוקף של פסק דין. עוד טוענת המועצה כי היות והייתה בהליכי הבראה, היה עליה לקבל את אישור משרד הפנים על מנת לקלוט את התובע חזרה לעבודה. אישור זה אכן התקבל ביום 4.10.06, עת ניתן אישור מאת ועדת החריגים. מר ח'ליל, עד המועצה הודה כי משניתן אישור ועדת החריגים, היה על המועצה להשיב את התובע לעבודתו כרכז ספורט ללא מכרז (עמ' 20 ש' 21-22). אלא שלדבריו כיוון שבמקביל מונה התובע לחבר מועצה, לא הספיקו להשיבו לעבודה (עמ' 20, ש' 9-10). המדינה טוענת כי מלשון המסמך (אישור ועדת החריגים) עולה כי משרד הפנים הוטעה לחשוב שמדובר בעובד ולא בחבר מועצה: "העובד פאיק נאסר - מאושר מ- 1.1.07 בכפוף למשרה פנויה במועצה..." איננו מקבלים טענה זו. ראשית, ביום 20.9.06, המועד בו נידון עניינו של התובע בוועדת החריגים, לא כיהן התובע כחבר מועצה. כאמור, מינויו של התובע החל ביום 1.10.06. לפיכך, במועד זה היה התובע במעמד של עובד ומשרד הפנים לא הוטעה על ידי התובע בעניין זה. שנית, אף המדינה מודה בסעיף 79 לסיכומיה כי התובע פנה לראש המועצה והודיע לו על השתלבותו כחבר מועצה. התובע לא הסתיר מינוי זה וודאי שאינו יכול להסתיר את היותו חבר מועצה מראש המועצה וחבריה. ככל שהמועצה מעלה טענה זו, דינה להדחות משהינה תמוהה ומיתממת. במידה והמועצה לא עדכנה את משרד הפנים במינויו של התובע כחבר מועצה, אין להטיל אחריות זו לפתחו של התובע. שלישית, כך או כך, כפי שנפרט להלן, מינויו של התובע כחבר מועצה, לא מונע מהתובע לשוב למשרתו כרכז ספורט. 47. הנתבעות מצביעות על שלושה מועדים חלופיים בהם נקטעה העסקתו של התובע. הראשון הינו יום 30.7.03 המועד בו יצא לחל"ת בהתאם להסכם 2003. השני, יום 29.7.05, המועד בו תקופת החל"ת הסתיימה בהתאם להסכם 2003 והשלישי הינו יום 1.10.06, היום בו מונה לחבר מועצה. הנתבעות סומכות טענתן על סעיפים 5.18.4 (ג) ו-(ד) לאוגדן השירות (חופשה ללא תשלום) לפיהם חופשה ללא תשלום לא תעלה על שנתיים ואורכן הכולל של החופשות שאושרו לעובד לא יעלו על שלוש שנים. 48. טענותיה של המועצה המתייחסות להסכם 2003 ולפיהן מעולם לא הובטח לתובע כי ישוב לעבודה וכן כי אין מדובר בחל"ת אלא בסיום עבודתו של התובע במועצה, אינן מתיישבות עם האמור בהסכם הפשרה המצוטט לעיל. בהסכם נכתב במפורש כי התובע ייצא לחל"ת תוך הקפאת זכויותיו וכי המועצה מתחייבת להחזירו לעבודה כרכז ספורט במידת הצורך. 49. אכן בהסכם 2003 נקבע כי התקופה המקסימאלית בה ישהה התובע בחל"ת תהיה שנתיים. אולם הסכם 2006 האריך את התקופה האמורה עד ליום 1.1.07: "...התובע יחזור לעבודה מיום 1.1.07 במידה ונקבל אישור מוועדת חריגים קודם למועד זה נשמח לקבל אותו... התובע יוחזר לעבודתו בנתבעת במועד הנ"ל באותם התנאים שהיו לו לפני שיצא ביום 30.7.03 לחל"ת..." מכאן כי המועצה הסכימה להאריך את החל"ת ולהשיב את התובע לעבודתו כרכז ספורט לאחר תקופה ממושכת יותר. הסכמה לה ניתן תוקף של פסק דין. גם ביחס להסכם 2006, דינן של הטענות לפיהן לא הובטח לתובע לשוב לעבודה ולמעשה הסתיימה העסקתו, להדחות. לשון הסכם 2006 מפורשת ובה נכתב כי התובע יחזור לעבודה/ יוחזר לעבודתו. בנוסף, בהסכם 2006 נכתב כי התובע יוחזר לעבודתו בנתבעת באותם התנאים שהיו לו לפני שיצא לחל"ת ובכפוף להוראות חוק שירות המדינה והתקשי"ר. ברי כי ההתניה דלעיל מתייחסת לתנאי העסקתו של התובע ולא להוראות האוגדן לעניין תקופת החל"ת שכן הכפפת ההסכם להוראות האוגדן מאיינת את קיומו של ההסכם ומרוקנת אותו מתוכן. טענת המדינה לפיה לתובע אין זכות לאכיפת ההסדרים משנת 2003 ו-2006, דינה להדחות. גם הטענה כי לא ניתן לראות בהסדר 2006 הבטחה מנהלית, אין בה ממש. אין חולק כי המדינה לא הייתה צד להסדרים שנחתמו בין המועצה לתובע בשנים 2003 ו- 2006. הסדרים אלו נחתמו בין התובע למועצה לאחר שאלו הגיעו להסכמות והבנות שהועלו על הכתב וקיבלו את אישורו של בית הדין על ידי מתן תוקף של פסק דין להסכמות שהתגבשו. איננו מקבלים את טענת המדינה כי התובע לא זכאי לאכיפת ההסכמים ואת טענת הנתבעות שתיהן לפיה ההסכם משנת 2006 "אינו בר ביצוע". לא הועלה כל טעם המניח את הדעת מדוע לא זכאי התובע לאכיפת ההסכמות שנתגבשו. כמו כן לא הועלתה כל טענה שיש בה ממש ההופכת את הסכם 2006 להסכם שאיננו ניתן ליישום. מובן כי בנסיבות המתוארות לעיל, פסק הדין שניתן בהתאם להסכמות שגובשו, בכוחו לגבור על הוראות אוגדן השירות אליהן מפנות הנתבעות. היינו, תקופת החל"ת לא הסתיימה לאחר שלוש שנים אלא הוארכה עד ליום 1.1.07. 50. בהקשר זה נציין את המחלוקת בין התובע לנתבעות באשר לרציפות העסקתו של התובע. בעוד שהתובע טען כי עבד ברצף בשירות המועצה, למעט התקופה בה שהה בחל"ת ואשר היא איננה מנתקת את רצף עבודתו. טענו המועצה והמדינה כי רציפות עבודתו של התובע נקטעה ביום יציאתו לחל"ת ויחסי העבודה הסתיימו באותה העת. מושכלות יסוד הן כי התקופה בה עובד שוהה בחל"ת איננה מנתקת את יחסי העבודה. אמנם תקופת החל"ת אינה מצמיחה זכויות כספיות (שכר, וותק, פנסיה וזכויות נוספות), אולם יחסי העבודה נשמרים בתקופת החל"ת. בע"ע (ארצי) 1619/04 מירי שרף - רשות השידור (2006), נפסק: "חופשה ללא תשלום אינה מוסדרת בחוק. מדובר בהסדר המקובל במקומות עבודה רבים, במיוחד בשרות הציבורי, ותוכנו נקבע על פי ההסדר הספציפי הנוהג בכל מקום עבודה. פסיקת בתי הדין לעבודה הכירה במוסד החל"ת ואיפיינה אותו כתקופה שבה מושעים יחסי העבודה (ע"ע 1225/00 יוסף מזרחי - עיריית ירושלים לא פורסם, ניתן ביום 20.6.03). עוד נפסק כי תקופת חל"ת אינה מצמיחה זכויות הקשורות בותק (שם). חופשה ללא תשלום, כשמה כן היא: זוהי תקופה בה לא מתנתקים יחסי העבודה, אך אין היא מצמיחה זכויות כספיות, לא של שכר עבודה, לא של ותק ואף לא של צבירת זכויות לפנסיה והדברים ידועים. אכן, אפשר שבתקופת חל"ת יישמרו לעובד זכויות כאלה ואחרות, אך הדברים יכולים להעשות רק מכח ההסדר הנוהג במקום העבודה או מכח הסדר אישי עם העובד". (ההדגשה אינה במקור, מ.ל). 51. אם כן, העסקת התובע לא נקטעה ביום 30.7.03 ואף לא ביום 29.7.05. באשר למועד השלישי לסיום ההעסקה לו טענו הנתבעות, יום 1.10.06- היום בו מונה התובע לחבר מועצה, נדון להלן. כפי שמציינות הנתבעות, סעיף 101(5) לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950 וסעיף 103א(א) אוסרים על עובד מועצה לכהן במקביל כחבר במליאה של אותה מועצה. כמו כן, מסעיף 15.18.1 לאוגדן השירות (חופשה ללא תשלום) משתמע כי לא ניתן לשהות בחל"ת ולכהן כחבר מועצה. לטענת התובע התפטר מעבודתו במועצה (בתקופה בה שהה בחל"ת) בשל מינויו כחבר מועצה, אולם באפשרותו לשוב לעבודתו בתוך שלושה חודשים מתום חברותו במועצה בהתאם לסעיף 145 לצו המועצות המקומיות (האזוריות), תש"ח- 1958 אשר קובע כדלקמן: "עובד שהתפטר מעבודתו במועצה מסיבה זו בלבד שהתחיל לכהן כחבר אותה מועצה הזכות בידו לחזור לעבודתו תוך שלושה חדשים, לאחר תום תקופת כהונתו כחבר מועצה. חזר כך - תיחשב לו תקופת עבודתו הקודמת במועצה וכן תקופת כהונתו כחבר המועצה כתקופות ותק בעבודה לצורך קביעת שכרו וזכויותיו בעבודתו החדשה או המחודשת." כאמור, לטענת המדינה, אין רלבנטיות לסעיף זה משום שהתובע כלל לא היה במעמד של עובד באותה עת, משיחסי העבודה הסתיימו ביום 30.7.03. בנוסף טענה כי עובד לא יכול באותה עת להתפטר ולהיות בחל"ת. ראשית, משקבענו כי יחסי העבודה לא נותקו וכי התובע היה במעמד של עובד בתקופה בתקופת החל"ת, בטרם מונה לחבר מועצה, הרי שאין לקבל את טענת המדינה להעדר תחולת סעיף 145. שנית, משקבענו כי תקופת החל"ת איננה מנתקת את יחסי העבודה וכי יחסי העבודה נשמרים בתקופת החל"ת, ברי כי הטענה לפיה לא ניתן להתפטר בתקופת החל"ת אינה נכונה. לפיכך, מתקבלת טענתו של התובע כי התפטר לרגל מינויו כחבר מועצה וכי זכאי הוא לחזור לעבודתו תוך שלושה חודשים מתום כהונתו כחבר מועצה. 52. כאן המקום להתייחס לטענת התובע לפיה ביקש להתפטר מתפקידו במליאת המועצה עוד קודם לכן וכי הטיפול בבקשתו התעכב במתכוון. הנתבעות מפנות לסעיף 108 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"ג- 1953 הקובע: "(א) חבר המועצה רשאי, בהודעה לראש המועצה, להתפטר מתפקידו; חברותו במועצה נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב התפטרותו הגיע לידי ראש המועצה..." בהתאם לסעיף 108(א) לצו המועצות המקומיות, חבר מועצה המבקש להתפטר ימסור הודעה חד צדדית על התפטרותו, היינו, התפטרות אינה טעונה אישור של מאן דהוא והתובע לא היה זקוק לאישור להתפטרותו. לאור הסעיף הנ"ל טוענות הנתבעות כי טענת התובע הינה מופרכת שכן לחבר מועצה קנויה הזכות להתפטר מכהונתו ואין הוא זקוק לאישור כזה או אחר. טענתו של התובע נסמכת על המכתב מיום 24.12.06, מכתב אשר כזכור הוגש באיחור רב, לאחר שלב ההוכחות. אכן מהמכתב מיום 24.12.06 עולה במפורש כי התובע היה מעוניין להתפטר מתפקידו כחבר מועצה. כאמור, הנתבעות טוענות כי אמינותו של המסמך מפוקפקת וכי אין לייחס לו כל משקל ראייתי לאור העובדה שאינו מוכר לנציגי המועצה, משום שמדובר בעדות שמועה, משום שנערך כ-3 שנים לאחר שנותקו יחסי העבודה בין הצדדים ובשים לב למועד הצגתו המאוחר. התנערות המועצה והמדינה מהמכתב האמור הינה מאולצת. אכן לא נעלם מעיננו המועד המאוחר בו צורף המכתב לתיק בית הדין וניתנה לכך התייחסות בהחלטה מיום 30.4.11, יחד עם זאת, איננו מקבלים את התנערות הנתבעות מהמסמך אשר נכתב על גבי נייר המכתבים של המועצה, נחתם על ידי ראש המועצה ומתייחס להחלטת בית הדין ולאישור ועדת החריגים. התרשמותנו הינה כי המסמך אותנטי. כך או כך, לא הועלתה מטעם הנתבעות טענה מפורשת בדבר זיוף המסמך. יתרה מכך, מתשובתו ראש המועצה דאז עולה כי אף הוא סבר שעניין התפטרותו של התובע מתפקידו כחבר מועצה, טעון אישור מטעמו: "טרם החלטתי בעניין התפטרותך ממליאת המועצה..." בנוסף, גם ממכתב זה עולה כי כוונת המועצה הייתה שהתובע לא יועסק מחדש אלא יחזור לתפקידו הקודם: "...תוך הבטחה ושמירה על זכותך לחזור לתפקידך בהקדם ובהתאם היות ואנחנו מחויבים להחלטת בית המשפט והיות וקיבלנו אישור ועדת חריגים ממשרד הפנים." בשולי הדברים נציין כי מסמך זה הוגש כנספח במסגרת הבר"ע שהגיש התובע. 53. עוד טענו הנתבעות כי התובע טען לראשונה במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמו כי התריע בהתכתבויות שהתנהלו בינו לבין המועצה על כך שחברותו בה אינה בבחינת ויתור על זכויותיו במשרתו כרכז ספורט. לטענתן מדובר בהרחבת חזית פסולה. בתשובה לתגובת המועצה, צורפו מכתבים מהם עולה כי התובע ביקש שוב ושוב להשיבו לתפקיד לאחר הסכם 2006. במכתב מיום 7.8.06 כותב התובע כדלקמן: "כידוע לכם, בימים אלה אני משתלב במועצה המקומית זמר בתור חבר מועצה ... למען הסדר הטוב אני מודיע לכם בזאת, כי אין באמור לעיל ובחברותי במועצה משום ויתור כלשהו מצדי על חזרתי לעבודתי במועצה ואין באמור לעיל ובחברותי במועצה כדי לפגוע בפסק - הדין של בית הדין לעבודה בת"א מיום 23.5.06 בתיק 7063/05, ואני עומד על זכותי לחזור לעבודתי במועצה מיד בתום חברותי במועצה, כמובן באותם תנאים שהיו לי לפני שיצאתי לחל"ת ביום 30.7.03 ... אבקש להדגיש כי גם אם יהיה מצב שבו תוארך חברותי במועצה אחרי יום 1.1.07 למספר חודשים נוספים... אני אשאר בחל"ת ואני שומר לעצמי את הזכות לחזור לעבודתי במועצה מייד בתום חברותי במועצה.." (נספח א' לתשובה). טענת המדינה לפיה התובע נקט בהרחבת חזית עת טען לראשונה בסיכומיו כי התריע מספר פעמים על כך שחברותו במועצה אינה בבחינת ויתור על זכויותיו במשרתו כרכז ספורט, אינה נכונה (סעיפים 9 ו- 13 לסיכומים מטעם המדינה). בניגוד לטענת המדינה, התובע צרף את המכתב המובא לעיל, מיום 7.8.06, לכתב התשובה אשר הוגש עוד בטרם הוגשה עמדת המדינה. כמו כן, כאמור, צרף התובע מכתבים שונים לכתב התביעה ולצו המניעה מהם עולה כי ביקש פעמים רבות להשיבו לתפקיד רכז ספורט, ובלשונו, "לכבד את פסק-הדין", לאחר הסכם 2006. 54. לאור האמור לעיל, מתקבלת אמנם הטענה החלופית של הנתבעות לפיה יחסי העבודה נקטעו ביום 1.10.06 עם מינויו של התובע לחבר מועצה, אולם אין בכך כדי לפגוע בזכותו של התובע במשרה האמורה החל מהמועד בו סיים לכהן כחבר מועצה. התובע תובע שכרו למן המועד בו היה על המועצה להשיבו לתפקידו בהתאם להסכם 2006- יום 1.1.07, ועד למועד בו הועסק בפועל- 1.4.08. לעניין זה נציין כי בתקופה בה מודה התובע כי התפטר לרגל מינויו כחבר מועצה, מיום 1.10.06 ועד ליום 1.7.07, אינו זכאי לשכר כרכז ספורט. מכאן, כי דרישתו של התובע לתשלומי שכר כבר מיום 1.1.07 דינה להדחות. במועד זה לא התקיימו יחסי עבודה בין התובע למועצה אף לגרסת התובע וזאת בשל מינויו של התובע כחבר מועצה. התובע זכאי לפיכך לתשלומי שכר רק מהמועד בו סיים לכהן כחבר מועצה, היינו מיום 1.7.07 ועד למינויו בפועל. 55. בהקשר זה נתייחס בקצרה לטענת הנתבעות לפיה גם מינויו בפועל של התובע ביום 16.3.08 לתפקיד רכז ספורט בהיקף של 30% משרה, מקורו בטעות שכן לא היה ידוע ליו"ר הועדה הממונה כי התובע עובד במשרה מלאה בקלנסווה וכן מכהן כחבר מועצה. המדינה מדגישה כי ראש המועצה- מר דרויש ציין במהלך עדותו כי לא היה מודע לכך שהתובע מכהן כחבר מועצה ועובד במועצה המקומית בקלנסווה בעת שמינה אותו לרכז ספורט (עמ' 23 לפרוטוקול). ראוי להעמיד דברים על דיוקם שכן התובע סיים חברותו במליאת המועצה עוד בחודש יולי 2007 ולא כיהן כחבר מועצה ביום 16.3.08. ניסיונותיהם של הנתבעות לגלגל לפתחו של התובע את "האשמה" במינויו של התובע לתפקיד רכז ספורט בתקופה בה לטענתן לא ניתן היה לעשות כן, אינם ראויים. 56. מעבר לדרוש נתייחס למסמך אותו מכנה המדינה "חוזר 2007". ביום 26.8.07 הוציא מר שפיצר מסמך שכותרתו "קבלת עובדים ללא מכרזים". במסמך נכתב כי בעקבות העסקת עובדים בחלק מהרשויות המקומיות שלא כדין, הוחלט לקבוע את תאריך 1.1.2000 כמועד ממנו ואילך יש להקפיד על הוראות הדין הרלבנטיות. נקבע כי עובדים שנתמנו ללא מכרז החל מיום 1.1.2000 אינם זכאים לקביעות ואינם רשאים להתמודד במכרז פנימי. באשר לעובדים אלו, על הרשות לפנות בבקשה לאישור נחיצות משרה ובמקביל עליה לידע את העובד כי במידה והמשרה תאושר הוא יוכל להתמודד רק במכרז פומבי אם יתקיים. בכל מקרה, העסקתם ללא מכרז לא תוארך מעבר ליום 30.12.07. (נספח 4 לעמדת המדינה). לא ברורה הרלבנטיות של המסמך זה לנסיבות המקרה דנן. אין חולק כי התובע נקלט לעבודה לפני שנת 2000 (עוד בשנת 1988). לפיכך, אינו נכלל בגדרם של העובדים נשוא המסמך דלעיל. כבר ביארנו כי הטענה לפיה סיים התובע לעבוד במועצה ביולי 2003, ביולי 2005 או לכל המאוחר באוקטובר 2006, וכעת למעשה מגויס מחדש לשורות המועצה בתפקיד רכז ספורט, דינה להדחות. סוף דבר 57. אכן דרך המלך בקבלת עובד לעבודה בשירות הציבורי הינה באמצעות מכרז פומבי בו מגולמים הן עקרון השוויון כלפי המועמדים לתפקיד והן העקרון המעודד בחירת המועמד הטוב ביותר לתפקיד בשירות הציבורי (בג"צ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל, פד"י נב(5) 111, 124). כמו כן אין חולק כי על מועצה מקומית מוטלת חובה כללית לערוך מכרז בהתאם לצו המועצות המקומיות (שירות העובדים), תשכ"ב-1962. וכן בהתאם לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), תשל"ז-1977 המסדיר את נוהל קבלת עובדים לעבודה ברשות מקומית. אלא שאין להתייחס לכך במנותק מנסיבות המקרה דנן בהן הסכימה המועצה ליציאתו של התובע לחל"ת ולאחר מכן להחזרתו לשורותיה בשני הסכמים שונים להם ניתן תוקף של פסק דין על ידי בית דין זה. לא ניתן לבטל הסכמות אלו שנתגבשו בין הצדדים במחי יד ובטענה כי "אינם ברי ביצוע"... 58. לפיכך, מתקבלת תביעתו של התובע לביטול המכרז שפרסמה המועצה. המכרז שפורסם במהלך חודש יוני 2009 מבוטל והתובע הוא שמחזיק במשרת רכז ספורט במעמד של עובד קבוע במועצה. בנוסף התובע זכאי לתשלומי שכר בעבור משרתו כרכז ספורט מיום 1.7.07 ועד למינויו בפועל ביום 1.4.08. בכתב התביעה נטען כי משכורתו החודשית של התובע עמדה על סך 1,670 ₪. בהיעדר תחשיב נגדי מטעם המועצה, מתקבלת טענת התובע והינו זכאי לתשלומי שכר בסך של 15,030 ₪ (1,670 ₪ X 9 חודשים). המועצה תעביר את תשלומי השכר לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 12.7.09 ועד למועד תשלומם המלא בפועל. 59. הנתבעות יישאו ביחד ולחוד בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהן, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. מכרזצוויםצו מניעה