פציעה של ילד ע''י מכונה במשק חקלאי - נזקי גוף

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פציעה של ילד ע''י מכונה: מבוא 1. עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שאונו לתובע, עת היה בן שלוש שנים בלבד. מעשה שהיה כך היה: הנתבע 1 (להלן: "עוזי") הינו בעלים של משק חקלאי במושב פורת ועסק בגידול ושיווק פרחים בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה. לצורכי עבודתו רכש עוזי, בשנת 1987, מכונה למיון ואגידת פרחים והיא הוצבה במבנה בחצר המשק (להלן: "המכונה"). במועד האירוע נשוא התביעה התגוררו עוזי ורעייתו שרה עם שלושת ילדיהם, ילידי 1984, 1985 (התובע) ו - 1987 בבית במשק, בסמוך למבנה בו הונחה המכונה. בסמוך אליהם גרו הוריו של עוזי. ביום 23.11.98 שבה שרה עם התובע ואחיו מגן הילדים. היא נכנסה הביתה על מנת להכין להם את ארוחת הצהריים. את התובע ואחיו הותירה בחצר הבית לשחק עד שהארוחה תהיה מוכנה. משיצאה לחצר הבית במטרה לקרוא לילדים לארוחת הצהריים, לא מצאה את התובע בחצר. משכך פנתה לכיוון המשק והבחינה כי שער המבנה בו ניצבה המכונה, היה פתוח לרווחה. משנכנסה למבנה הבחינה בתובע מדמם מראשו לרגלי המכונה. 2. התביעה הוגשה כנגד 4 נתבעים: נגד אביו של התובע - עוזי; נגד איילון חברה לביטוח בע"מ - חברת הביטוח ממנה רכש עוזי פוליסת ביטוח בשם "הכל- בה לביטוח חבר מושב" (להלן: "איילון"); נגד חברת מגוף שינוע ומיכון לתעשייה וחקלאות בע"מ (להלן:"מגוף") - החברה אשר ממנה רכש עוזי, בשנת 1987, את המכונה; ונגד המכון להנדסה חקלאית, אשר יצר את אב הטיפוס של המכונה (להלן:"המכון"). 3. משנודע כי חברת מגוף הינה חברה מחוקה היא נמחקה מכתב התביעה ביום 4.4.11. תוך כדי שמיעת הראיות, ביום 28.6.11, הגיעו התובע, אביו עוזי ואיילון לידי הסדר פשרה ומשכך התביעה נותרה והמשיכה להתברר אך ורק נגד המכון להנדסה חקלאית. 4. משהמכון להנדסה חקלאית שלח הודעת צד ג' נגד הוריו של התובע מר עוזי חג'ג' והגב' שרה חג'ג' ונגד מגוף, נותרה לדיון גם ההודעה לצד ג'. 5. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק. פסק דין זה עוסק אך ורק בשאלת החבות, לאחר שהדיון פוצל באופן שתחילה תוכרע שאלת החבות. 6. מטעם התובע העידו הוא עצמו ואמו, שרה. כן הובא להעיד המומחה ד"ר אלעזר איל-ביקלס, שנתן חוות דעת בתחום הנדסת בטיחות. (להלן: "ד"ר ביקלס") עוד הובאה חוות דעתו של אינג' אריק יודלה, שהוגשה תחילה מטעם איילון (להלן: "אינג' יודלה"). מטעם אבי התובע בהיותו תחילה הנתבע 1 ובסופו של יום צד ג' העידו הוא עצמו ואשתו שרה. מטעם המכון העידו מר מוניק לב, הנדסאי וראש צוות מחקר ופיתוח במכון ומי שפיתח בשעתו, בשיתוף עם אחרים, את אב הטיפוס של המכונה (להלן: "מר לב"), מר שמואל גנמור, מנהל המכון להנדסה חקלאית החל משנת 2010 וחוקר במכון החל משנת 1979 (להלן: "מר גנמור") ועו"ד רועי מלצר, עו"ד המתמחה בתחום הפטנטים, (להלן:"עו"ד מלצר"). גרסת התובע וטענותיו 7. אירוע התאונה תואר בכתב התביעה כדלקמן: "ביום 23.11.1988, בהיות התובע כבן 3 שנים, נכנס התובע אשר שיחק בחצר באותה השעה לחדר מיון הפרחים, לחץ על לחיץ ההפעלה של המכונה והחדיר את ידו אל קו הלכידה שבין הסרט והתוף. כתוצאה מכך, נלכדה ידו במכונה, תוך שהיא מושכת אותה בכח רב מגופו, ומושכת במקביל את התובע לתוך המכונה הפועלת ממנה נחבל קשות התובע גם בראשו. אירוע זה, אשר יכונה להלן "התאונה", גרם לפגיעה קשה ובלתי הפיכה בתובע." (ראה סעיף 8 לכתב התביעה). 8. במסגרת תצהיר עדות ראשית (סומן ת/1) ציין התובע כי: "זכור לי כי נפצעתי פציעה קשה ממכונה שעמדה במחסן המשק. האירוע היה כמובן טראומטי מאוד עבורי, אך עקב גילי הצעיר באותה עת לא זכורים לי אודותיו פרטים נוספים". 9. לטענת ב"כ התובע, המכונה שתוכננה על ידי המכון להנדסה חקלאית ויוצרה על ידי מגוף, הייתה ללא אמצעי מיגון כנדרש וכמתחייב וכי ההגנות שתוכננו על ידי המכון היו חלקיות בלבד. 10. לטענת התובע אין לקבל את טענת המכון לפיה הייתה זו חובתה של חברת מגוף להתקין אמצעי בטיחות נוספים. זאת מאחר וגם על המכון חלה חובה לדאוג לבטיחות הפעלת המכונה. לטענתו, המכון לא הבהיר למגוף כי המפרט אינו כולל אמצעי בטיחות מלאים אותם יש להוסיף בייצור. 11. התובע טען כי נזקיו נגרמו במישרין בגין ליקויי הבטיחות במכונה, אותם לא יכלו לצפות הוריו ולפיכך יש לקבוע כי המכון התרשל בתכנון אמצעי הבטיחות והוא הגורם הבלעדי לנזק. 12. עוד הוא טוען כי במקרה דנן יש להחיל את הוראות סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), להורות על היפוך נטל הראיה ולקבוע כי על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא התרשלה. 13. לבד מעוולת הרשלנות טוען התובע כי המכון הפר חובה חקוקה המוטלת עליו מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם- 1980. לטענתו יש לראות במכון "יצרן" ובמכונה יש לראות "מוצר פגום". גרסת הנתבעת וטענותיה 14. ראשית, התובע לא הוכיח כי מכונת המיון והאגידה היא הגורם לנזק שנגרם לו. לא הוכח מה היו נסיבות הפעלתה של המכונה כמו גם נסיבות פציעתו של התובע. 15. שנית, התובע כשל בהוכחת האחריות המיוחסת למכון במסגרת עוולת הרשלנות. זאת מאחר ועל מנת לבסס אחריות בגין עוולה זו היה על התובע להראות כי בנסיבות העניין התקיימו ארבע יסודות: 1. קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית 2. הפרה של אותה חובת זהירות 3. נזק 4. קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין הפרת חובת הזהירות ובין הנזק. בנסיבות המקרה יסודות אלו לא התקיימו ועל כן לא ניתן להטיל אחריות על המדינה. 16. לטענת הנתבעת במקרה דנן לא חלה עליה חובת זהירות מושגית. לטענתה, הדין אינו מטיל חבות על ממציא פטנט לבדוק את בטיחות הפטנט, למגן אותו או לוודא כי כאשר הפטנט מיוצר ומשווק, הדבר מתבצע בהתאם לחוקים השונים. 17. זאת ועוד בנסיבות המקרה גם לא ניתן להטיל על הנתבעת חובת זהירות קונקרטית, שכן הנתבעת לא יכלה לצפות כי ילד בן 3 יתקרב למכונה ויפעיל אותה, מבלי שאיש ימנע זאת ממנו. לחילופין לא הייתה צריכה לצפות כי מכונה פועלת תושאר בקרבת מקום להימצאותם של ילדים ללא השגחה שתימנע מהם להתקרב אליה ולהיפצע. 18. לטענת הנתבעת המכון אינו "יצרן" כהגדרתו בחוק האחריות למוצרים פגומים. במסגרת עיסוקו של המנהל בפן המחקרי, המנהל מתקשר עם חברות מסחריות, אשר אמונות על הבאת האמצאה לכדי מוצר שניתן לשווקו תוך עמידה בכל תקני הבטיחות. המכון אינו לוקח חלק מעשי בייצור המוצר ושיווקו, שהינו תפקידה של החברה המסחרית. לטענתה ביום 15.3.85 חתמו המדינה וחברת מגוף על הסכם לייצורה ושיווקה של המכונה ועל כן היצרן של המכונה הייתה חברת מגוף. 19. לטענת הנתבעת לחברת מגוף, מכוח היותה היצרן ומכוח הוראות החוק החלות על יצרן בהקשר זה, הייתה הן האחריות והן החובה להתקנת המגונים של המכונה, והן את החירות לבחירת סוגי המגונים. לטענתה על פי ההסכם בין חברת מגוף לבין המכון, על החברה אסור היה לשנות נתונים אשר קשורים למהות הפטנט בלבד, אך כל שינוי אחר יכול היה היצרן לבצע. 20. לטענת הנתבעת טענותיו של התובע בסיכומיו לפיהם המכון ידע כי המכונה נמכרת ללא מגונים וכי המכון לא נתן אזהרות באשר לשימוש במכונה, מהוות הרחבת חזית, שכן טענות אלו לא נטענו בכתב התביעה ועל כן לטענת המכון יש לדחות טענות אלה על הסף. 21. עוד טענה הנתבעת כי בנסיבות המקרה גם לא מתקיים הקשר הסיבתי בין הפרת החובה לנזק. 22. שלישית, בנסיבות המקרה יש להטיל אחריות מוחלטת על הוריו של התובע, אשר אפשרו לו, על אף גילו הצעיר, לשחק בחצר המשק, ללא כל השגחה של מבוגר, ובכך למעשה הפרו את חובתם הבסיסית להשגיח על ילדם. 23. עוד נטען כי על אביו של התובע , כבעליה של המכונה, מוטלת האחריות מתוקף סעיפים 3 ו-6 לתקנות הבטיחות בעבודה (בטיחות במכונות חקלאיות), התשמ"ח- 1988, לדאוג לגידור אזורים מסוכנים במכונה, על מנת למנוע אפשרות גישה לאזורים אלו. 24. לטענת הנתבעת יש בהתנהגות הוריו של התובע לנתק את הקשר הסיבתי בין החובה המוטלת על המכון, ככל שתקבע, לבין הנזק שנגרם לתובע, ולחילופין יש בהתנהגות זו להוכיח על רשלנות תורמת לקרות התאונה, בשיעור של 100%. 25. לטענת הנתבעת אין מקום להיפוך נטל הראיה מכוח סעיפים 38 ו- 41 לפקודה שכן התנאים הנדרשים לצורך החלת הסעיף אינם מתקיימים בענייננו. 26. לסיכום טענה הנתבעת כי התובע השתהה בהגשת כתב התביעה שיהוי רב ועצום אשר די בו כדי לדחות את תביעתו. גרסת צדדי ג' וטענותיהם 27. לטענת הצדדים השלישיים - הורי התובע, יש לאמץ את גרסת התובע לפיה נפגע מהמכונה. לטענתם לא הוצגה מטעם המדינה כל ראיה, לרבות חוות דעת, התומכת באפשרות הבלתי סבירה, כי התובע לא נפגע מהמכונה. 28. עוד טענו כי היה על המכון לצפות את הנזק אשר אירע לתובע בעקבות היעדר מיגון מתאים. 29. לטענתם המדינה אינה יכולה להסתתר מאחורי הטענה, כי היא ממציאה ותו לא, וכל חובות המיגון של המכונה מוטלות על היצרן. לטענתם המכון התייחס לעניין המיגונים בהמצאתו ועל כן, אינו פטור מחובה לשאת בנזקים שנגרמו בעקבות אי המיגון. 30. לחילופין אין להטיל עליהם אחריות שכן המכון, אשר לא שם מיגון ראוי למכונה, מהווה גורם זר מתערב אשר ניתק את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הלכאורית שלהם לבין הנזקים שנגרמו לתובע. 31. לטענתם, אין לייחס לאם התובע חבות לנזקי התובע שכן התובע נהג לשחק בחצר האחורית של ביתו מדי יום, כדבר שבשגרה, ולה היה ידוע כי בעלה מקפיד לסגור את דלתות המחסן, ומכאן שלא הייתה צריכה לצפות את התרחשותו של האירוע. 32. בכל הקשור לאביו של התובע, נטען כי לא ניתן לייחס לו אחריות לנזקי התובע שכן לא הוצגה כל עדות פוזיטיבית מצד המדינה כי אבי התובע הוא זה אשר השאיר את דלתות המחסן פתוחות ובכך אפשר למעשה לתובע להיכנס למחסן. דיון אופן התרחשות האירוע 33. במועד האירוע היה התובע בן 3 שנים בלבד ולאירוע עצמו לא היו עדים. 34. התובע העיד בהגינותו במסגרת התצהיר כי נפצע קשה ממכונה שעמדה במשק אך הפרטים אינם זכורים לו. 35. אמו של התובע, אשר הייתה הראשונה למצוא את התובע לאחר האירוע, העידה כי מצאה את התובע מדמם מראשו לרגלי המכונה למיון פרחים (ראה ת/2 סעיף 9). 36. במסגרת חקירתה הנגדית מיום 26.6.11 העידה כי: "אתה שואל אם אני זוכרת את היום שבו קרתה התאונה, אני משיבה לך שבוודאי. מצאתי אותו מוטל על הרצפה בבית האריזה כשהוא שותת דם בראשו. אתה שואל איפה מצאתי אותו בדיוק, אני משיבה לך מצאתי אותו מתחת לאלונקה של מכונת המיון. ... ... אתה שואל מה חשבתי שקרה לו באותו הרגע שמצאתי אותו, אני משיבה לך שלא חשבתי ישר הרמתי אותו ורצתי החוצה וצעקתי לחמי שיזעיק את בעלי מהשטח. ... ... הרופא ראה אותו, שאל מה קרה ועניתי שראיתי את שי מוטל על הרצפה ואין לי שמץ של מושג מה קרה ואיך דם יורד מראשו. אמרתי לו שראיתי אותו ליד המכונה למיון פרחים. אתה שואל אם היו לי השערות שהעליתי איך קרה, אני משיבה לך שלא היו לי שום השערות באותו רגע, הייתי בהיסטריה." (ראה עמ' 12 לפרוטוקול). 37. שרה נדרשה להסביר את השינוי בתיאור נסיבות התאונה כפי שנרשם במסמך בית החולים ולפיו התובע נפל מגובה והשיבה: "אתה אומר לי שבמסמך מבי"ח מאיר כשהגענו לחדר מיון תיארתי את נסיבות התאונה לפיה שי נפל מגובה ולא ידועים פרטים על הנפילה ושואל אותי איך זה שאני תיארתי בכלל את הנסיבות של האירוע בצורה שונה ממה שאנחנו טוענים שהילד נפגע כביכול מהמכונה למיון פרחים, אני משיבה לך שלא אמרתי שנפל מגובה לפי מה שזכור לי. אתה שואל איך אני מסבירה שכתוב מפי בזמן אמת שנפל מגובה, אני משיבה לך שלא ציינתי דבר כזה". (ראה עמ' 13 לפרוטוקול). 38. כאמור לא הובאה כל עדות כיצד נפגע התובע מן המכונה. התיאור המופיע בכתב התביעה הינו השערה שלאחר מעשה. התובע עצמו לא זכר כי הפעיל את המכונה ולא כיצד נפגע ממנה. אמו ראתה אותו רק לאחר הפציעה ובאופן שיטתי הן בכתב התביעה והן בתצהירה מציינת כי מצאה את התובע מדמם מראשו. לא בא כל תיאור על מצב המכונה או על פגיעה בידו של התובע. האם גם לא נתנה הסבר מניח את הדעת הכיצד נרשם בבית החולים כי הסיבה לפגיעה היא נפילה מגובה. גם חוות הדעת של ד"ר ביקלס נוקטת לשון השערה כאשר הוא מתאר את אופן קרות התאונה: "כנראה לחץ על לחיץ ההפעלה". בחקירתו הנגדית הוא מודה כי נקט לשון זו בחוות הדעת שכן כנראה לא הייתה לו תשובה ברורה מי הפעיל את המסוע (ראה עדותו בעמ' 19 ו - 23 לפרוטוקול). 39. בנסיבות אלו יש טעם בטענת ב"כ המכון כי התובע לא הוכיח כיצד ארעה התאונה וכי נפגע דווקא מן המכונה. לטעמי לא ניתן לסמוך על זכרונו של התובע, בהיותו בן 3 באירוע, שכן זיכרון זה יכול היה להיות מושפע גם מדברים שנאמרו על ידי המשפחה לאחר הפגיעה. גם האם לא יכלה להעיד כיצד ארעה הפגיעה. סבו של התובע שהיה הראשון שנקרא לעזרה על ידי האם לא הובא לעדות ולא נמסר הסבר כלשהו להימנעות זו. אלא שלצורך פסק דיני זה לא מצאתי להקשות עם התובע בנקודה זו. זאת מאחר ולמול אותם חוסרים בעדויות שצוינו לעיל, ישנם מכתביהם של באי כוחו של התובע, ששירותיהם נשכרו בסמוך לאירוע, וכבר מתוכם עולה הגרסה כי התובע נפגע מן המכונה. על כן אצא מנקודת הנחה כי גרסת התובע הוכחה וכי הוא נפגע מן המכונה במתכונת המתוארת על ידי אמו. התרשלות הנתבעת, האמנם? 40. האחריות המיוחסת למכון הינה בעיקרה מכוח עוולת הרשלנות. על מנת לבסס אחריות בגין עוולה זו על התובע להוכיח התקיימותם של ארבע: 1. קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית 2. הפרה של אותה חובת זהירות 3. נזק ו- 4. קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק. (ראה ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פד לט(1) 113). 41. ראשית טען התובע כי במקרה דנן יש להחיל את הוראות סעיף 38 ו- 41 לפקודה ולהורות על היפוך נטל הראיה. דהיינו, לטענתו על הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה. בכדי להחיל את הכללים נדרשת התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: האחד, לתובע לא הייתה ידיעה או לא יכול היה לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה, השני, הנתבעת הייתה הבעלים של ה"דבר המסוכן" או בעלת השליטה המלאה עליו, השלישי, אירוע הנזק מתיישב יותר עם מעשה או מחדל של הנתבעת, מאשר של התובע. 42. במקרה דנן, גם אם אקבע כי התנאי הראשון התקיים, שכן התובע היה רק בן 3 שנים עת נפגע ולאירוע לא היו עדים נוספים, עדיין לא מצאתי כי התקיימו התנאים השני והשלישי. המכון אינו הבעלים של המכונה ומעולם לא היה. המכון הוא אשר המציא את הפטנט למכונה ואולם בעליה של המכונה הייתה חברת מגוף שהיא זו אשר יצרה את המכונה ושיווקה אותו לצרכנים ולאחר מכן אביו של התובע. בנוסף, היתכנות הנזק איננה מתיישבת יותר עם מעשיו או מחדליו של המכון, מאשר עם התנהגות הוריו של התובע כפי שיובהר בהמשך. 43. על כן משלא הוכיח התובע כי שלושת התנאים המצטברים מתקיימים לא ראיתי מקום להורות על היפוך נטל הראיה. מכאן שיש לבחון האם הוכיח התובע כי המכון התרשל כלפיו. האחריות להתקנת המיגונים למכונה 44. ביום 15.3.85, חתמו המדינה וחברת מגוף על הסכם לייצורה ושיווקה של מכונה למיון ואגידת פרחים (ראה נספח ב' לתצהירו של מר מוניק לב סומן נ/2). במסגרת הסכם זה, נטלה על עצמה חברת מגוף, לייצר דגם מסחרי של המכונה בהתאם לתוכניות ומפרטים שתקבל מהמכון, שניתן לשווקו בשוק בסטנדרט העומד בכל התקנים המחייבים. המכון מכונה בהסכם: "מינהל המחקר החקלאי" ובקיצור: "המינהל". 45. סעיף א' למבוא להסכם קובע: "היצרן (להלן: "מגוף" ח.ו.ו.) מקבל על עצמו לייצר דגם מסחרי של המכונה למיון ואגידה של פרחים (להלן:"המכונה") וכמו כן לנצל הידע שיימסר לו ולייצר את המכונה בהתאם לתוכניות ומפרטים שיקבל מאת ראש מינהל המחקר החקלאי או מי שהוסמך על ידיו לעניין זה (להלן- המנהל) וזאת במיומנות בהקפדה וברמה מקצועית גבוהה ." (ההדגשות אינן במקור ח.ו.ו.). ובהמשך סעיף ב' למבוא קובע: "היצרן מתחייב, בתקופת הרישיון הבלעדי לעשות ולהתמיד לעשות כל האפשרי לניצול שימוש ידע ופטנטים, וכן לייצר ולשווק המכונה בהקפדה, במיומנות וברמה מקצועית גבוהה, ולעשות כל הפעולות הדרושות לשם שיווקה". (ההדגשות אינן במקור- ח.ו.ו). 46. מר לב העיד במסגרת תצהיר עדותו הראשית (סומן נ/2) כי : "במסגרת עבודתי פיתחתי, בשיתוף עם אנשי צוות מחקר נוספים, "אב טיפוס" של מכונה למיון ואגידת פרחים ותוצרת חקלאית, עליה נרשם פטנט ישראלי בשם התקן למיון (להלן:"המכונה"). "אב טיפוס" הינו דגם ראשוני וניסיוני של האמצאה והוא מיוצר על מנת לחקור את האמצאה. אב הטיפוס שנבנה על ידינו, כלל את הרעיונות שיושמו בפטנט וכן מיגון חיצוני בסיסי שאיפשר לבחון את האמצאה. ואולם בשום פנים הוא לא היה "דגם מסחרי" שניתן לשווק לצרכנים. וכן לא כלל ולא אמור היה לכלול, את המיגון ל"דגם המסחרי" של המכונה. ... ... המיגון החיצוני אינו חלק מהפטנט, באשר הוא אינו משפיע על הפטנט ועל החלק הפונקציונאלי של הפטנט.". 47. במסגרת חקירתו בבית המשפט נשאל על ידי כיצד פועל המכון והשיב: "לשאלת בית המשפט- אב טיפוס שנוצר בא בעקבות דרישות החקלאים ואנחנו כמוסד למחקר ופיתוח מבקשים לתת מענה לדרישות. אם אנחנו מצליחים לתת מענה אנחנו מציגים את זה פעם אחת בפני קבוצת מגדלים קטנה בשטח ואם יש לזה היענות ורואים את הפידבק מהחקלאים אנחנו מציגים את זה בתערוכה. אם בתערוכה מספיק חקלאים מתעניינים במכונה כזו אנחנו יוצרים קשר עם יצרן. החקלאים רואים אב טיפוס ברוב המקרים. לפעמים כאשר התערוכה מתאחרת וכבר יצרנו קשר עם יצרן והוא ייצר מכונה מסחרית עדיף שהוא יראה את המכונה המסחרית, שכן בסופו של יום הקשר המסחרי הוא בין היצרן לחקלאי. אם לאותו יצרן יש דוכן משלו בתערוכה הוא יציג את המכונה בדוכן שלו ואם אין לו דוכן, הוא יציג את זה בדוכן שלנו כי בסופו של דבר הפיתוח הוא שלנו והיצור הוא שלו". (ראה עמ' 33- 34 לפרוטוקול). 48. בהמשך נשאל בנוגע למיגון של המכונה נשוא התביעה והשיב: "אתה מפנה אותי למכונה נשוא התביעה ומפנה אותי לסעיף 5 לתצהירי ומבקש שאספר לך איזה מיגון חיצוני בסיסי כלל אותו אב טיפוס, אני משיב לך למכונות שלנו במקרה הספציפי של מכונות האגידה היו שני מסורים ושניהם היו ממוגנים כמו שצריך, בסיסי ולא בסיסי. בנוסף לזה הייתה למכונה מברשות אצבעות כדי לנקות עלווה מהחלק התחתון של אגד הפרחים וגם המברשות האלה היו ממוגנות. יחד עם זאת, אם מתעקשים ניתן להכניס לכל מקום ידיים. אתה שואל האם במוצר הסופי היה את אותו מיגון חיצוני בסיסי שציינתי קודם, אני משיב לך שהיו הגנות לא בדיוק כפי שהיו ההגנות שלנו. לדוגמא אם יש לך מסור עגול עדיף לעשות הגנה מעוגלת. באב טיפוס הייתה הגנה מעוגלת. בדגם המסחרי עושים תכנון מחדש כדי להקל על היצור כדי להוריד את הוצאות היצור וההגנות שאני זוכר שהיו על המכונות המסחריות היו הגנות מרובעות כי יותר קל לרתך פחים מרובעים מאשר פח עגול. אתה אומר לי שאם כך ההגנות שהיו במוצר הסופי של המכונה הזו היו שונות מההגנות שדאגתי, אני משיב לך רק במסורים, עד כמה שאני זוכר." (ראה עמ' 34 לפרוטוקול). 49. בהמשך חקירתו שב והסביר כי המכון, בתור ממציא הפטנט, אינו אחראי על המגונים כי היצרן הוא זה שאחראי לכך: " לשאלת בית המשפט- האם יצרן כשרוצה לייצר מיגון מרובע צריך לקבל אישור שלנו, אני משיב שאם המיגון המרובע הוא "מיגון לבטח" אז אין מניעה. הגנה על המכונה זה לא תביעה של פטנט, אין בה שום דבר מן הפטנט. לשאלת בית המשפט- האם כשהגשנו את הבקשה לפטנט הגשנו את השרטוטים שהם כוללים גם את ההגנה על המשורים, אני משיב שאני לא חושב. ... לשאלת בית המשפט- מה נתנו לחברת מגוף, אני משיב כשאני מעיין בשרטוטים בנספח א' לתצהירי שרטוט 1 ו-2, יש שם משור, מתקן לניקוי עלווה. אם תסתכלו בפיגורה 1 רואים שם את המשורים מסומנים במספרים 40 ו- 39 ומתן (צ"ל: מתקן ח.ו.ו) לניקוי עלווה שמספרו 42. באף אחד מהשרטוטים אין מיגון. זה לא חלק מהפטנט. אתה שואל אם אני נותן ליצרן את התשריטים הללו הוא לא יודע היכן למקם את המגונים ואני שואל אותך, האם אנחנו הולכים לשוק ירקות? אנחנו הולכים ליצרן. היצרן יודע איפה לשים את המגונים. איך הוא הפך ליצרן אם הוא לא יודע לשים מגונים? ... אתה אומר לי כשאתה קורא את ההסכם אסור לך להתקין רבע מיגון על המכונה הזו מבלי לקבל את אישורינו מראש, אני משיב לך למה אסור? אתה מפנה אותי לעמ' 2 להסכם, למטה "היצרן לא יהיה רשאי להכניס כל שיפור במכונה.." ואני משיב לך שיפור זה לא מגונים. אתה שואל אותי האם אני לא חושב שהיה בין כל האזהרות שמצויות בהסכם מקום להוסיף סעיף שחובה על היצרן להתקין במכונה את כל המגונים הנדרשים, אני משיב לך שיכול להיות שזה מופיע בצורה אחרת ואני לא זוכר בע"פ. למשל בהקפדה ובמיומנות ובמקצועיות. רמה מקצועית גבוהה כוללת מגונים וזה אובוויס... ... ... אתה אומר לי שאנחנו הכתבנו ליצרן איזה מגונים לשים במכונה, אני משיב לך שלא הכתבנו כי זה לא מענייננו. זה לא במהות הפטנט. בדברים העקרוניים אתה לא רוצה שהוא יסטה כדי שהוא לא יאמר אחר כך שהפטנט שלו, על זה אתה עומד, אבל על המגונים אתה לא מתעקש. יצרן מייצר על פי שיקול דעתו את המגונים ואם הוא רוצה לשנות את השלדה אז הוא שואל אותך אם הוא יכול לעשות כן כדי שיהיה לו יותר קל לייצר ואתה משיב לו. אתה אומר לי שאם כך, לגבי המגונים למרות שהגשנו ליצרן שרטוטים שבהם תוכננו הגנות הוא היה רשאי והיה לו שיקול דעת לסטות מהם, אני משיב לך בעקרון יש לו שיקול דעת. הוא לא תוכי שבא לייצר מכונה." (ראה עמ' 35- 36 לפרוטוקול ההדגשות שלי - ח.ו.ו). 50. מר גנמור העיד במסגרת תצהיר עדותו הראשית (סומן נ/4) כי: "...מינהל המחקר ... משמש כמוסד מחקר בתחומי החקלאות ומדעי המזון... מובהר, כי המינהל עוסק בפן המחקרי.... ישנם מקרים, בהם המינהל מתקשר עם חברה כבר בשלב הפיתוח - "הסכם מחקר, פיתוח ומסחור"... לצד זאת קיים "הסכם מסחור", במסגרתו המינהל מתקשר עם חברה מסחרית רק בשלב בו הסתיים המחקר של "אב הטיפוס" שהוכיח את יכולת הפעולה הנדרשת, כפי שארע במקרה נשוא התביעה. "אב טיפוס" מוגדר בדרך-כלל כדגם ראשוני וניסיוני של מוצר חדש המיוצר כדי לחקור את יכולת הפעולה של המערכת החדשנית ותפקודה. החברה המסחרית היא היצרנית לכל דבר ועניין ותפקידה לדאוג להבאת המוצר לשוק על כל המשתמע לרבות עמידה בכל תקני הבטיחות, ולאחר מכן לייצרו ולשווקו.... המינהל אינו לוקח חלק מעשי בייצור המוצר ובשיווקו- זהו תפקידה של החברה המסחרית... המינהל מקבל בד"כ תגמולים עבור הידע...לרוב תפקידו של המינהל, בדומה למכוני מחקר אחרים, מסתיים בשלב ה"אב טיפוס"... הטלת אחריות על מינהל המחקר החקלאי בשל אי התקנת אמצעי מיגון מתאימים ב"אב טיפוס" או בשל כשל תיפקודי אחר של המכונה, משמעותה הכרה במינהל המחקר החקלאי כיצרן ושיבוש התפקיד שלשמו הוקם ושלשמו הוא קיים." 51. בחקירתו הנגדית העיד : "אתה אומר לי שאם אתה קורא את סעיף 10 לתצהירי, אתה מבין שאנחנו למעשה מפתחים אב טיפוס ולא מתעסקים בנושא המגונים ולא מכתיבים לחברה איזה מגונים לעשות וזה באחריותה, אני משיב לך שברוב ההגדרה שלך אתה צודק, רק ציינת שאנחנו לא עושים בכלל מגונים וזה לא מדויק כי באב טיפוס ישנם מגונים שאנחנו עושים. אם אתה אומר לי שאנחנו לא מתכננים מגונים ומוסרים את אב הטיפוס ללא מגונים ליצרן כדי שהוא על פי שיקול דעתו יתקין מגונים, אני משיב לך שגם זה לא מדויק. חלק מהמגונים שמתאימים לאב טיפוס מתאימים גם למכונה בשלב הסופי ובחלק מהמקרים שזה לא מתאים אני לא יכול לומר שאנחנו אדישים לחלוטין לדבר הזה. אנחנו כמו כל אדם אחראי מדגישים גם את נושא הבטיחות." (ראה עמ' 46 לפרוטוקול). ובהמשך, "אתה שואל אותי האם בשרטוטים שאנחנו מוסרים ליצרן כדי ליצר את המכונה מופיעות ונכללות ההגנות הבטיחותיות שנדרשות לדעתנו באותה מכונה, אני משיב לך בשרטוטים שאנחנו מעבירים בדרך כלל ליצרן זה שרטוטים של אב טיפוס ולא השרטוט של המכונה הסופית ולכן בדרך כלל יהיו בהם חלק ממתקני ההגנה ולא בהכרח כל אמצעי הבטיחות. למשל, נושאים של מיגון מערכת חשמל בדרך כלל מבוצעים באתר על ידי חשמלאי מוסמך שיש לו יותר סמכות מבחינת בטיחות מאשר למתכנן שלנו שהוא מתכנן מכונות." (ראה עמ' 47 לפרוטוקול). וכן, "אתה אומר לי שאם כך שיכול להיות שבאב הטיפוס אנחנו ממקמים את כפתורי ההפעלה שלא בהתאם לתקנות, אני משיב לך שצורת הגידור לבטח באב הטיפוס שונה מצורת הגידור לבטח במכונה הסופית והסיבות הן כשאנחנו מסתכלים על מכונה ומתחילים להפעיל אותה אנחנו לא יכולים לדעת מה תהיה צורתה הסופית ולכן בדרך כלל אנחנו עושים הגנות שמתאימות לאב טיפוס ולא בהכרח בסוף יתאימו למוצר הסופי." (ראה עמ' 48 לפרוטוקול ההדגשות שלי - ח.ו.ו). 52. ב"כ הנתבעת סמכה עמדתה גם על חוות דעתו של עו"ד רועי מלצר שעיסוקו בתחום עריכת פטנטים והוא ציין בחוות דעתו בעניין זה כי: " מאחר והפירוט מתמקד בתיאור דרכי הביצוע של האמצאה, אין הוא כולל תיאור של שילוב מכונה המתוארת לפי ההמצאה במקום הפעלתה או מהן ההתאמות הדרושות בכדי לעמוד בתקן זה או אחר. על כן, לא נהוג לתאר את שילובן של מערכות ורכיבים תומכים, כתשתית חשמל, מערכות אוורור, מערכות ניקוי, התקני בטיחות, כדוגמת מיגונים בפירוט. אדגיש ואומר כי מניסיוני, עורך פטנטים הכותב בקשת פטנט נמנע מלתאר את שילובן של מערכות ורכיבים תומכים, כמפורט לעיל, מאחר ופירוט שכזה אינו תורם לקבלת הפטנט ומייקר את עלות הגשת הפטנט שלא לצורך." (ראה עמ' 5 לחוות הדעת סומן נ/3). ובהמשך, "חשוב לציין כי ממציאים ו/או בעלי פטנט סבירים אינם מבצעים ולא אמורים לבצע בדיקה של היבטי הבטיחות ושל נזקים פוטנציאליים אחרים של דרך הביצוע המפורטת בבקשת הפטנט..." (ראה עמ' 6 לנ/3). 53. בחקירתו הנגדית נשאל לגבי בקשות לפטנט אשר תוארו בהם אמצעי בטיחות והשיב: "אם הפטנט הוא על אמצעי בטיחות אז הם יתוארו ואם הפטנט הוא לא על אמצעי בטיחות אז יתכן שזה יתואר ויתכן שלא. בדרך כלל מי שמחליט את הדברים האלה הוא עורך הפטנט." (ראה עמ' 44 לפרוטוקול). 54. בניגוד לעמדת עדי הנתבעת, לפיה אין להטיל אחריות על המכון בהיותו ממציא של אב הטיפוס, העידו המומחים מטעם התובע כי האחריות רובצת גם על הממציא. 55. ד"ר ביקלס, המומחה מטעם התובע, קבע בחוות דעתו כי: "ניתן היה לדעתי למנוע התאונה על ידי התקנת סידורי בטיחות כפי שמניתי. על סידורים אלה ואחרים ניתן ללמוד בתקנים, במפרטים ובפקודת הבטיחות בעבודה וכן בספרות התקינה ובספרות הטכנית הענפה הדנה בדרישות בטיחות לציוד מכני לשינוע רציף. כל מתכנן ובונה מכונות סביר נוהג ללמוד את התקנים והמפרטים העוסקים בתחום המכונה שהוא בונה. גם על המתכנן והיצרן הנדון היה לעשות כן ובכך ניתן היה למנוע את התאונה. בעל המכונה היה צריך לאסור השימוש בה כל עוד לא גודרה לבטח בדרך של ניתוק המכונה ממקור המתח החשמלי, ולאסור גישה של כל אדם אל המכונה המסוכנת כל עוד לא גודרה." (ראה ת/3). 56. המומחה נשאל באשר לחוק המטיל חובת גידור על ממציא פטנט והשיב: "את מבקשת שאסכים איתך שכל חוק אחר שקיים במדינה בעצם לא מטיל חבות לגידור או לתכנון גידור על ממציא הפטנט אלא על היצרן או על המשווק, או הבעלים של המכונה ולא על אותו ממציא פטנט שרשם את הפטנט שנעשה בו במכונה, אני משיב לך ראשית, זו שאלה משפטית. שנית, פקודת הבטיחות בעבודה סעיף 46 אם אני לא טועה הוא סעיף שעוסק במסחר במכונות וקובע שלא ייצרו, לא ייבאו ולא ימכרו מכונות בישראל כאשר הם לא עומדות בדרישות הגידור. המחוקק הזה לא עסק בממציא עצמו..." (ראה עמ' 22 לפרוטוקול ההדגשה שלי - ח.ו.ו). 57. אינג' יודלה, קבע בחוות דעתו כי: "לגבי מעורבותו ואחריותו של המכון להנדסה לכישלי המיגון המתוארים אציין כלהלן: בראש הדברים ברצוני להדגיש כי אין ספק שהמכון להנדסה היה חייב להתייחס כיאות לסיכונים ובפרט שהכללים הרלוונטיים הינם ידועים מזה זמן רב ובאו לביטוי במסמכים שונים ובכללם המאוזכרים לעיל. מעבר לחובה הכללית, הנכונה מאליה, הרי שתקנות הבטיחות תקפות גם על "מטרה כלשהי של... מוסד למחקר חקלאי..." בדיוק כפי מעמדו של המכון להנדסה. כפי שכבר סייגתי הרי שתקנות הבטיחות טרם חוקקו במועד תכנון המכונה אולם כאמור הן מציינות באופן מפורש חובות מקצועיות ידועות ובכל הקשור למיגון המכללים המסוכנים האמור גם חופף לנדרש בפקודה... ברור מאליו שהמכון להנדסה, בהיותו אגף של משרד החקלאות וכמי שמייצג את מדינת ישראל, חייב לפעול בזהירות מירבית ובוודאי בכפיתה לחוקים, תקנות, תקנים והנחיות מקצועיות... ... המכון להנדסה, כמי שפיתח את המכונה היה חייב לפעול באופן מקצועי ונאות גם בכל הקשור להיבטי הבטיחות... ... לעצם העניין, אם תוכננה המכונה ללא אמצעי מיגון ובוודאי אם תוכננה עם אמצעי מיגון חלקיים וכך יוצרה, המכון להנדסה הינו שותף מלא לכשלים אלו... לאור הכשל מלכתחילה של המכון להנדסה בתכנון מלוא התקני הבטיחות במכונה ומאחר וחב' מגוף אף כשלה בהתקנה של אמצעי הגנה נאותים הנני סבור שעל המכון להנדסה היה מוטל להשלים את תכנונם ואף לוודא שהם מיושמים במכונות שחב' מגוף מייצרת. בעניין זה ראוי להזכיר כי המכון להנדסה הגביל את חב' מגוף מלבצע שיפורים במכונה אלא בהסכמתו ולכן אך ברור שהיה מוטל עליו להיות מעורב באופן פעיל בתכנון ובהתקנת מגינים המהווים שיפורים מהותיים בהחלט, אך דבר זה לא נעשה". (ראה ת/4). 58. אלא שבחקירתו בבית המשפט סטה מעמדתו הנחרצת שבחוות הדעת כאשר אישר כי יצרן המכונה הייתה חברת מגוף ולא המכון וכי אב טיפוס איננו בהכרח המוצר המוגמר (ראה עמ' 28 לפרוטוקול). 59. מר יודלה נשאל בנוגע לאחריותו של המכון בקשר למגונים של המכונה והשיב: ".... אני משיב לך דעתי, אם לא הובעה באופן ברור בחוות הדעת היא שלא ניתן לפתח ולייצר מכונה שמלכתחילה גם אם היא מהווה רק אב טיפוס יש בה התעלמות מהיבטים בטיחותיים שבהם גלומות סכנות שתוצאתן עלולה להיות קשה. ... ... דעתי האישית שלא ניתן להעביר מוצר מתוכנן מלוח השרטוט אל הביצוע מבלי להטמיע בו מראש אמצעי בטיחות. זה גם לא נשמע סביר שאנשי המכון להנדסה שמעורבים גם ביצור אב טיפוס יהיו חשופים בעצמם לסכנות." (ראה עמ' 29 לפרוטוקול). ובהמשך, "את אומרת לי שבניגוד לחובות החלות על יצרנים בחוק לא חלות כאלה חובות על ממצאים (צ"ל: ממציאים ח.ו.ו.), אני משיב לך האמירה הזו אינה נכונה ואני התייחסתי לזה בחוות דעתי, שם ציינתי שתקנות הבטיחות מתייחסות גם למטרה כלשהי של מוסד למחקר חקלאי וזה בדיוק למיטב הבנתי ומבלי שקראתי מה נאמר בחוק לגבי הגדרת התפקיד, זה הסטאטוס של התפקיד של מכון ההנדסה." (ראה עמ' 30 לפרוטוקול). 60. אלא שאם סמך אינג' יודלה על אמירותיהם של אנשי המכון הרי שאלה כוונו למיגונים שנעשו למסורים והם נדרשו לצורך הדגמת הפטנט אף על ידם. אנשי המכון שבו וציינו כי היצרן נדרש לעמוד בדרישות החוק באשר למיגונים מעבר למיגון שנעשה על ידי הממציאים לצורך אב הטיפוס. ואכן אב הטיפוס יוצר עם הגנה על המסורים שבהם נשקפה סכנה גם לאנשי המכון בעת הדגמת פעולת הפטנט שהמציאו. בכך אין כדי לסתור את טענת הנתבעת כי בעת היצור המסחרי על היצרן לעמוד בכל דרישות החוק וכי אם זה האחרון לא עמד בהן אין מקום להטיל אחריות על ממציא הפטנט עצמו. 61. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, קראתי את חוות הדעת ועיינתי במסמכים שהוגשו, באתי למסקנה כי אין להטיל אחריות לבטיחות המכונה על המכון בהיותו ממציא המכונה. האחריות למיגון המכונה הייתה צריכה להיות מוטלת על חברת מגוף, בהיותה היצרנית של המכונה והמשווקת שלה. למסקנתי זו באתי מן הטעמים שלהלן: 62. ראשית, בשנת 1988 הגישה הנתבעת כנגד חברת מגוף תביעה כספית לתשלום תגמולים. במסגרת הגנתה טענה מגוף כי היא זכאית לקיזוז הוצאות שנגרמו לה בשל הצורך להוסיף מיגונים למכונה שנדרשו על ידי משרד העבודה. לאחר שמיעת הראיות ניתן, ביום 24.3.92, פסק דינו של כבוד השופט המר. במסגרת פסק הדין נקבעו קביעות הנוגעות לענייננו. כך בסעיף 20 לפסק הדין (נספח ג' לתצהיר מר לב) נקבע: "קיזוז "נזקים והוצאות שנגרמו לנתבעת (הכוונה למגוף - ח.ו.ו) מתכנון לקוי של מגיני הבטיחות של המכונה" הנתבעת נדרשה על ידי שירות הפיקוח על העבודה במשרד העבודה והרווחה לשפר את מגיני המישורים ואחרים עד ל"גידור לבטח" (נ/11). הנתבעת מבקשת לקזז את הוצאותיה בשל שיפור המיגון, בסך 100 דולר למכונה. כפי שהעידו ד"ר שריג, מנהל המכון (עת/1) ומר לב, אחד ממציאי המכונה (עת/2), התובעת לא התחייבה לייצר ולשווק - ואף לא לתכנן- מכונה לשימוש מסחרי. כך עולה גם מן ההסכם. היא העבירה לנתבעת את הידע שברשותה, כולל הפטנט לפיתוח המכונה. הנתבעת היא שהתחייבה לייצר "דגם מסחרי" של המכונה, עפ"י התוכניות והשרטוטים שנמסרו לה, "במיומנות, בהקפדה וברמה מקצועית גבוהה". עוד התחייבה הנתבעת "לייצר את המכונה מחומרים ובאיכות טובה...". המיגון החיצוני של המכונה איננו משפיע על הפטנט והחלק הפונקציונאלי שלה. הוא שייך לדגם המסחרי, לשיווק המכונה ולייצורה ברמה מקצועית גבוהה. וכן להוראת סעיף 19 להסכם, לפיו אין הנתבעת משוחררת מחובת כל דין (כמו: חובות גידור לבטח על פי דיני הבטיחות בעבודה המחייבות כל יצרן מכונה)...". 63. דעתי כדעתו של כב' השופט המר. פירוש סביר והגיוני של ההסכם מחייב לראות במוצר שנמכר למגוף את הפטנט עצמו ולא דגם גמור ומוכן לשיווק לצרכן הקצה. 64. שנית, הנתבעת צירפה למוצגיה את מכתב משרד העבודה ורווחה אשר נשלח לחברת מגוף ביום 3.8.86 (ראה נ/2 נספח ד'), ממנו עולה כי משרד העבודה העיר למגוף על מספר ליקויי בטיחות במכונה אותם דרש לתקן, שאם לא כן לא יאפשר לשווק את המכונה. בתגובה לדרישת משרד העבודה שלחה מגוף, ביום 9.8.87, מכתב תשובה (ראה נ/2 נספח ה'), בו היא מציינת כי ייצרה מספר מערכות הגנה כפי שסוכם וכי הרכיבה את מערכות ההגנה בכל המכונות אותן שיווקה. התנהלותה של מגוף בעניין ההמלצות לתיקון הליקויים וכן תשובת מגוף כי ביצעה את המגונים מלמדת על כי מגוף ידעה והבינה שהאחריות לתיקון הליקויים במיגון מוטלת עליה ולכן נטלה על עצמה את האחריות לתקן את הליקויים. (הטענה כי הינה זכאית לקזז עלויות שספגה בגין אותם תיקונים, עלתה רק כטענת הגנה והיא נדחתה בסעיף 20 לפסק הדין). 65. הנתבעת הייתה רק מכותבת להתכתבויות אלו שנערכו בין משרד העבודה והרווחה לבין מגוף, דבר אשר אף הוא מלמד כי האחריות לטיפול במיגון המכונות הייתה על חברת מגוף ולא על המכון. 66. שלישית, הדין אינו מטיל חבות על ממציא פטנט לבדוק את בטיחות הפטנט, למגן אותו או לוודא כי כאשר הפטנט מיוצר ומשווק בשלב כלשהו, הדבר מתבצע בהתאם לחוקים השונים אם לאו. המומחים מטעם התובע לא יכלו להפנות למקור החוקי ממנו למדו על חובת ממציא פטנט לתכנן אותו על כל אמצעי המיגון הנדרשים. 67. לעומת עדותם של מומחי הבטיחות מטעם התובע, מצאתי את עדותו של עו"ד מלצר מתיישבת עם ההגיון. עו"ד מלצר העיד כי מקום שממציא מבקש לרשום פטנט על המצאתו הוא נדרש להצטמצם לגבולות ההמצאה על מנת שיזכה ברישומו של הפטנט על שמו. מטרתו היא לשרטט רק את האלמנטים הבסיסיים של ההמצאה כדי שתתפוס כמה שיותר העתקים של המכונה. לממציא אין כל צורך בשרטוטים שיכללו גם אלמנטים שאין בהם כל חדש, דוגמת אמצעי מיגון מוכרים. הוא פירט נתונים נוספים שלא כלולים דרך קבע בשרטוטים המוגשים לאישור פטנט, דוגמת מערכות איוורור, חשמל ועוד. אמצעי מיגון מופיעים בפטנט כאשר הם עצמם מהווים את הפטנט. דברים אלו מתיישבים עם תנאי ההסכם שנחתם בין המכון למגוף ולפיו מכר המכון למגוף את ההמצאה ואילו מגוף הייתה צריכה לייצר מכונה לשיווק מסחרי על כל המשתמע מכך. 68. הדין מטיל בצורה ברורה וחד משמעית את האחריות לבטיחות המכונות החקלאיות דווקא על החוליות האחרונות אשר מעבירות את המכונה ללקוח, היינו על היצרן, היבואן או הסוכן מטעמם. כך למשל קובעים סעיפים 12- 14 ו- 18 לתקנות הבטיחות בעבודה (בטיחות במכונות חקלאיות), התשמ"ח- 1988 (להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה"): "12. לא ימכור אדם, לא ישכיר ולא ישאיל מכונה חקלאית אלא אם כן התקיימו בה הוראות תקנות אלה, לפי העניין. 13. יצרן, יבואן או סוכן מטעמם לא ימכור מכונה חקלאית אלא אם כן סיפק ללקוח הוראות הפעלה ובטיחות של המכונה החקלאית בכתב בשפה העברית. 14. על פי דרישת לקוח יספק יצרן או יבואן של מכונה חקלאית או סוכן מטעמם רק את מגיני המכונה או גידוריה עד תום שבע שנים מיום הספקת המכונה החקלאית. 18. לא ימסור אדם מכונה חקלאית לאחר לשם הפעלה אלא לאחר שבדק את תקינותה מבחינה בטיחותית ווידא כי קיימים בה מגינים ומנגנוני בטיחות תקינים". זאת ועוד בסעיף 2 לתקנות מוטלת האחריות על מפעיל המכונה: "2. לא יפעיל אדם מכונה חקלאית ולא יחזיק מכונה חקלאית לשם הפעלה אלא אם כן התקיימו בה הוראות תקנות אלה". 69. באופן דומה מטיל חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם- 1980 (להלן: "חוק האחריות למוצרים פגומים"), אחריות מוחלטת על היצרן בלבד, כאשר היצרן מוגדר כאדם העוסק למטרות מסחריות בייצור מוצרים או הרכבתם. 70. על חברת מגוף, מכוח היותה היצרן ומכוח הוראות החוק החלות על יצרן, הייתה האחריות והחובה להתקנת המגונים של המכונה. איני מקבלת את טענת ב"כ התובע לפיה על פי ההסכם אסור היה למגוף להוסיף מגונים למכונה. עיון בהסכם מעלה כי לחברה המייצרת אסור להכניס שינויים הנוגעים למהות הפטנט בלבד. איני סבורה כי מגונים קשורים למהות הפטנט. ראיה לכך כי מגוף הייתה רשאית להתקין מגונים למכונה וכי בפועל מגוף התקינה מגונים השונים מהמגונים שהיו באב הטיפוס שתוכנן על ידי המכון. 71. רביעית, גם עיון בפסיקה מלמד כי בתי המשפט לא קבעו כי ממציא פטנט חב חובת זהירות למוצר מוגמר שיוצר ושווק על ידי גורם אחר. 72. ב"כ התובע הפנה בסיכומיו לע"פ 9815/07 אליהו רון נ' מדינת ישראל, מיום 26.11.08, ע"י כבוד השופטים נאור, חיות ודנציגר, שעניינו פרשת הפל-קל. בפסק דין זה נקבע כי יש לראות את הנאשם, ממציא שיטת הפל-קל, אחראי לנזק מכוח היותו מעורב עד מאוד בביצוע, שיווק ויישום של השיטה וזאת במידת מעורבות גבוהה משל ממציא סביר: "מקובל עלינו שרון נושא באחריות אישית - אישית ולא שילוחית לאסון שאירע. אין המדובר בענייננו במהנדס שכל מעשיו מתמצים אך בהגיית רעיון הנדסי והעלאתו עלי ספר. רון עשה כל שלאל ידו על מנת להפיץ ולשווק את השימוש הפל-קל באמצעות החברה שבשליטתו." פסק דין זה אינו דומה למקרה דנן. בפרשת אלי רון הוטלה על הנאשם אחריות בשל היותו הבעלים של החברה ששיווקה את השיטה והוא היווה למעשה יצרן לכל דבר ועניין וחרג לגמרי מהגדרתו כממציא בלבד. בית המשפט מצטט מתוך עדותו של רון עצמו כך: "...גם שיווקתי וגם תכננתי וגם לקחתי אחריות בזמן הביצוע ופיקחתי על כל יציקה ויציקה כולל המבנה שהתמוטט..." 73. עוד הפנה ב"כ התובע לע"פ (ת"א) 71198/00 בר אילן נ' מדינת ישראל, מיום 11.10.01 מפי כב' השופטת ד. ברלינר (כתוארה אז). פסק דין זה עסק בין היתר בתכנון לקוי של גשר אשר התמוטט שעה שצעדו עליו מאות ממשתתפי "המכביה". נסיבותיו של פסק דין זה אינן רלוונטיות לענייננו. שם דובר על מי שתכנן את הגשר לצורך ספציפי ידוע ונדרש לתכנן מוצר מוגמר על כל נתוניו. המתכנן בפרשת "המכביה" יכול להיות משול למתכנן הסופי של המכונה בחברת מגוף. לעומת זאת, המכון תכנן רק אב טיפוס ולא מוצר מוגמר ועל כן לא היה אחראי על תכנון המכונה לשיווק לצרכן אלא כאמור אך ורק על המצאת הפטנט והעברת הידע ליצרן, היינו לחברת מגוף. 74. מכאן שאף חובת זהירות מושגית לבטיחות המכונה לא קמה על המכון. 75. למעלה מן הצורך אציין כי אף אם הייתי מכירה בחובת זהירות מושגית של המכון כלפי משתמשי קצה במכונה - גם אז לא הייתי מכירה באחריות המכון במקרה זה. המכון לא היה צריך לצפות שילד בן שלוש שנים יסתובב ליד מכונה חקלאית דוגמת זו ללא ליווי של מבוגר. אין מחלוקת כי לתובע לא צריכה הייתה להיות גישה למכונה. אביו של התובע היה צריך לדאוג לנעילת דלתות המחסן, מקום בו הוצבה המכונה. זאת ועוד, הוריו של התובע היו צריכים להשגיח על התובע ולא לאפשר לו להסתובב לבדו בשטחים הפתוחים בחצר המשק. מצב דברים קיצוני כל כך לא צריך היה המכון לצפות גם אם הייתי סבורה כי חלה עליו חובת זהירות מושגית כלפי משתמשים במכונה. 76. בהקשר זה יוער עוד כי אף העדים מטעם התובע הודו בחקירתם כי כפתורי ההפעלה הותקנו על ידי החשמלאי שהתקין את המכונה מטעמה של מגוף. אף הם הסכימו שאין מדובר בחלק אינטגראלי של המכונה. על כן גם מטעם זה אין מקום להטלת אחריות על המכון. 77. לסיכומה של נקודה זו אני קובעת כי התובע כשל בהוכחת אחריותו של המכון ברשלנות. משלא הוכיח התובע כי על המכון מוטלת חובת זהירות הן מושגית והן קונקרטית כלפיו, הרי שדין תביעתו להידחות בעילת הרשלנות. 78. גם בעילה של הפרת חובה חקוקה מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, מצאתי לדחות את התביעה. שוכנעתי כי תפקידו של המכון התמצה בהמצאת הפטנט וכי מגוף הינה היצרן של המכונה כמשמעו בחוק. מכאן שאין להטיל על המכון אחריות מכוח החוק. 79. משבאתי למסקנתי זו לא ראיתי לדון בטענות הנוספות שהעלו הצדדים לרבות הטענות להרחבת חזית מצד התובע. 80. כך גם מתייתר הצורך לדון בהודעה לצד ג' ששלחה הנתבעת כנגד הורי התובע. אומר רק זאת כי ההודעה נשענת על אדנים מוצקים ולו הייתה תביעת התובע מתקבלת כנגד הנתבעת, הרי שבמסגרת ההודעה לצד ג' הייתי קובעת כי המדינה זכאית לשיפוי מן ההורים בשיעור מרשים בשל חלקם באחריות לקרות הנזק. די לפנות לתיאור המקרה כדי ללמוד על חלקם באחריות. סוף דבר 80. לאור כל האמור לעיל התביעה כנגד המדינה - המכון להנדסה חקלאית - נדחית. משכך נדחית גם ההודעה לצד ג' ששלח המכון. 81. התובע יישא בהוצאת הנתבעת בסך 30,000 ₪. לא ראיתי כי הצדדים השלישיים זכאים להוצאות בנסיבות אלו.קטיניםנזקי גוףחקלאותמושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאי