הפסיקה חזרה ושנתה, כי מטרתם של דיני רישום סימני המסחר, השימוש בהם והפרתם, היא להגן על שם מסחרי, שהוא קניינו של אדם ועל המוניטין שרכש אדם כאשר עשה בו שימוש. כמו כן, מבקשים דיני רישום סימני המסחר להגן על הציבור מפני הטעייה, עקב שימוש בלתי מורשה בסימן המסחר (ראה, למשל, ע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' גייל ( 29.12.10) (להלן: "פרשת מיגדור") וכן פסק דיני בת"א (ת"א) 1479/06 דיזני אנטרפרייז נ' קדר צעצועים בע"מ ואח' ( 24.7.12) (להלן: "פרשת דיזני")). לאחרונה שב והבהיר בית המשפט העליון בע"א 1611/07 מיכה דנציגר נ' שמואל מור ( 23.8.12) (להלן: "דנציגר"), כי אל מול מטרות אלה, של הגנה על שם מסחרי ועל הציבור, ניצבים עקרונות השוק החופשי, הזכות לחופש העיסוק של היצרנים השונים והרצון להביא לפיתוח ולהפצת ידע ורעיונות חופשיים, לשם קידום והתפתחות החברה (ראה גם עמיר פרדימן, סימני מסחר - דין פסיקה ומשפט (2010), כרך א' עמ' 14-10). בית המשפט נדרש לאזן בין מטרות אלה ולקבוע לאורן, האם מדובר בהפרה של סימן מסחרי רשום הופר ומהו הסעד שיש להעניק סעד לבעליו. הפרת סימן מסחר רשום מוגדרת בסעיף 1(1) לפקודת סימני מסחר כך: ""הפרה"- שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך- (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לעניין טובים שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר". פיצויים בגין הפרת סימן מסחר רשום סעיף 59(א) לפקודת סימני מסחר מורה כי: "במשפט על הפרה יהיה התובע זכאי לסעד בדרך של צו מניעה ולדמי נזק בנוסף על כל סעד אחר שבית המשפט הדן בדבר מוסמך לתיתו, וכן יהיה זכאי לסעדים המנויים בסעיף 59א". הסעיף מאפשר להעניק לנפגע פיצויים, אם יוכיח התובע שנגרם לו נזק בעקבות הפרת סימן המסחר (פרשת מיגדור, עמ' 21). התובעות בחרו שלא להוכיח את נזקיהן, אלא עתרו לסעד של פיצויים סטטוטוריים מקסימליים, ללא הוכחת נזק, ביחס לכל אחת מההפרות, על פי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות. פיצוייםסימן מסחרי