האם ניתן לפסוק פיצויים ללא יחסי עובד מעביד ? פסיקת פיצויי פיטורים למי שלא הוכר כ"עובד", אינה מבוססת על משך ההתקשרות שבין שניים, אלא עניינה בסוגיה רחבה בהרבה של פרשנות תכליתית לפי העניין של הוראות חוקי המגן, ובכללה הגישה הפרשנית של "פריצת האוניברסאליות" במסגרתה יישקל להעניק זכויות והגנות של משפט העבודה והביטחון הסוציאלי אף למי שאינו "עובד". סוגיה זו נדונה לראשונה על ידי בית הדין הארצי בע"ע 300274/96 שאול צדקא נ' מדינת ישראל - גלי צה"ל, פד"ע לו, עמ' 625 (להלן - פרשת צדקא), שם התייחס כב' הנשיא בדימוס אדלר, בדעת מיעוט לאפשרות של הענקת זכויות מתחום משפט העבודה גם "למשתתף חופשי" כפי שקבע לגבי המערער באותו מקרה. מנגד כב' השופטת ארד (כתוארה דאז) קבעה בדעת רוב, כי צדקא היה עובד ועל כן לא נדרשה כלל למבחן התכלית, אך הוסיפה כי אין לשלול את האפשרות לפיה יכול ויוענקו זכויות מתחום משפט העבודה והבטחון הסוציאלי אף למי שאינו בא בגדר המבחנים המעידים על התקיימותם של יחסי עבודה, לאור התכלית החקיקתית מכוחה נתבעות הזכויות מושא הדיון. מאוחר יותר בע"ע 1120/02 יוסף ועקנין - המועצה הדתית אופקים, פד"ע לט, 751, נפסק ע"י בית הדין הארצי, לעניין הפרשנות התכליתית ופריצת האוניברסאליות: "הפרשנות התכליתית ובכללה הגישה הפרשנית של פריצת האוניברסליות, אינה הכלל כי אם היוצא מן הכלל. מבחן הפרשנות התכליתית מיושם, כאשר נמצא כי בתבנית ההעסקה הלא שגרתית מתקיימים במי שאינו מוגדר "עובד", על פי המבחן המעורב, סממנים של "עובד" שיש בהם דמיון ליחסי עובד-מעביד". ואמנם, זמן לא רב לאחר מכן נדון בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים עניינה של מי שהתקשרה עם מדור המידע בשירות התעסוקה לשם הפקת חוברת שבועית המרכזת את כל מודעות הדרושים המתפרסמות בעיתונים היומיים, בהסכם שהתמשך 19 שנה [ראה: עב (י-ם) 3348/94 ציפורה בשן - מדינת ישראל - משרד התעסוקה, עבודה אזורי, כרך יב עמ' 831], אליו הפנה התובע כאמור. בית הדין האזורי דחה את עתירתה של התובעת להכיר בה כעובדת באותו מקרה, אך קבע לגבי תכלית חוק פיצויי פיטורים: "ניתן לומר כי תכלית זו נכונה ונדרשת פי כמה עת מדברים אנו על התקשרות כה ארוכה (19 שנה), בין גוף סטטוטורי, שירות התעסוקה, לבין אדם שפרנסתו היתה תלויה (כך על פי הראיות שהובאו) בקשר רב שנים זה ואשר (על פי המוסכם עוד בתחילת ההליך) לא היה לו "עסק" עצמאי משלו". אי לכך פסק בית הדין לתובעת באותו מקרה פיצויי פיטורים מחושבים לפי שכר של עובד ולא על פי התמורה שקיבלה בפעל ואשר היתה גבוהה מכך. שני הצדדים לא היו שבעי רצון מהתוצאה וערערו עליה לבית הדין הארצי. התובעת ביקשה לקבוע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין שירות התעסוקה, ועל כן ביקשה לפסוק לה סכומים נוספים בגין הזכויות שתבעה. המדינה לעומת זאת, תמכה במסקנה כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, אך ערערה על חיובה בתשלום פיצויי פיטורים לתובעת. בדחותו את שני הערעורים באופן הדדי, קבע בית הדין הארצי, בין היתר: "בפסק דין מנומק כהלכתו, יישם בית הדין האזורי את פסיקתו של בית דין זה על עובדות המקרה, והגיע לכלל מסקנה , כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין גב' בשן לבין שירות התעסוקה. עם זאת, ולנוכח ההתקשרות ארוכת השנים בין הצדדים, ולאור פסיקתו של בית דין זה בסוגיה של "פריצת האוניברסליות" (עע 300274/96 שאול צדקא - מדינת ישראל - גלי צה"ל, פד"ע לו 625), קבע בית הדין האזורי, כי יש לראות את הגב' בשן כ"עובדת" לצורך חובת תשלום פיצויי פיטורים. זאת, לאור תכלית החקיקה ויישומה במקרה הקונקרטי". וכן: "לאחר ששמענו את טענות הצדדים ונתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי לא מתקיים טעם משפטי או אחר המצדיק התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי, וכי יש להותירו על כנו ולאשרו מטעמיו". פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםעצמאים