פיצוי על פגיעה בזכות ההתארגנות בעבודה








פיצוי על פגיעה בזכות ההתארגנות בעבודה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצוי על פגיעה בזכות ההתארגנות בעבודה:

1.     האם הפעילה המשיבה לחץ ואיומים במטרה לסכל את נסיונם של עובדים שלה להתארגן ולהקים ועד במסגרת ההסתדרות? וככל שכך, מהו הפיצוי הכספי שעליה לשלם עקב הפגיעה בזכות להתארגנות? אלו הן השאלות בהן אנו מתבקשים להכריע במסגרת סכסוך קיבוצי זה.

הצדדים והשתלשלות ההליכים
2.     ההסתדרות, היא המבקשת בתיק זה, היא ארגון העובדים הגדול במדינת ישראל.
המשיבה היא חברה גדולה וותיקה המפעילה, בין היתר, את רשת החנויות למכירת מוצרי חשמל "מחסני חשמל" (להלן: מחסני חשמל), שבה מועסקים מאות רבות של עובדים, בלמעלה מעשרים סניפים הפרושים ברחבי הארץ.
3.     מזה למעלה משנתיים ימים מנסה קבוצת עובדים ברשת "מחסני חשמל" להקים ועד עובדים יציג במסגרת ההסתדרות. מהלך התארגנות ראשונית זה נתקל בקשיים מרובים, שבין היתר הובילו את הצדדים מספר פעמים לבית דין זה, כמו גם לבית הדין הארצי. על כן, בטרם נפנה לדיון מפורט בסכסוך הספציפי בו אנו נדרשים להכריע במסגרת פסק דין זה, נכון יהיה לתאר את השתלשלות ההליכים עד כה, לרבות אלה שהתבררו - ועדיין מתבררים - שלא בפני מותב זה.
4.     במהלך נובמבר 2010 החל מר תומר כובשי (להלן: "כובשי"), מנהל מכירות בסניף נס-ציונה של מחסני חשמל, שעובד ברשת משנת 2002, לצרף עובדים של הרשת כחברים בהסתדרות. זאת, במטרה לקבוע יציגות של ההסתדרות כארגון עובדים בקרב כלל עובדי מחסני חשמל.
5.     ביום 1.12.10 הודיעה ההסתדרות להנהלת הרשת כי ההסתדרות היא הארגון היציג ברשת, לאחר שלטענתה מעל לשליש מעובדיה הצטרפו אליה כחברים. ההסתדרות קראה להנהלת הרשת להיכנס למשא ומתן קיבוצי. הפנייה נתקלה בסירוב, בטענה שההסתדרות אינה הארגון הקיבוצי היציג על פי דין.
6.     ביום 18.1.11 הגישה ההסתדרות את הבקשה שבפנינו, שכאמור עניינה שורה של פגיעות נטענות בזכות ההתארגנות של עובדי מחסני חשמל. ביום 8.2.11 הגישה המשיבה בקשה לסילוק ההליך על הסף, בין היתר בטענה שלאור העובדה שהסעד המבוקש בתובענה זו הינו כספי, היה מקום להגישה כתובענה רגילה ולבררה בסדר דין רגיל. זאת, בעוד שהתובענה הוגשה כבקשת צד לסכסוך קיבוצי. הבקשה נדחתה בהחלטה מפורטת שניתנה על ידי מותב בראשות כב' השופט אילן איטח ביום 8.3.11. בקשת רשות ערעור (בר"ע 34531-03-11) נדחתה על ידי כב' הנשיאה נילי ארד ביום 23.3.11. ביום 23.3.11, ביום 14.6.11 וביום 8.12.11 התקיימו ישיבות קדם משפט בפני כב' השופט אילן איטח, במהלכן ניתנו החלטות בבקשות מקדמיות שונות. התיק נקבע לדיון הוכחות ליום 12.3.12, אך לבקשתם המשותפת של הצדדים, הוא נדחה פעמיים, ולבסוף התקיים ביום 14.11.12.
7.     כאן המקום לציין כי ביום 5.11.12 הודיעה ההסתדרות כי היא מבקשת לצמצם את "רשימת ההפרות והפגיעות בהתארגנות העובדים" הנטענות על ידה, רשימה שצורפה כנספח א לבקשת הצד המתוקנת, שהוגשה ביום 22.2.11. ההסתדרות ציינה בהודעתה כי לאור העובדה שהמצהיר היחיד מטעמה שיתייצב לחקירה נגדית במסגרת בקשת הצד יהיה כובשי (על אף שבקשת הצד שהגישה נתמכה בתצהירי עובדים נוספים), היא מבקשת למחוק את אותן "הפגיעות" הנטענות שבהן לא היה מעורב כובשי באופן אישי. לפיכך ביקשה למחוק את "הפגיעות" 5 עד 8 ו- 12- 18, וכן למחוק מבקשת הצד את סעיפים 43 עד 46, שנתמכו בתצהירי העובדים האחרים. בהתאם, אף הודיעה ההסתדרות על צמצום הסעדים הכספיים המבוקשים על ידה בתיק זה, כך שיתאימו ל- 9 "פגיעות" נטענות בלבד, להבדיל מ- 20 שנטענו קודם לכן.
בהחלטה שניתנה בהסכמת המשיבה בפתח ישיבת ההוכחות (עמ' 12 ש' 8 לפרוטוקול) נעתרנו לבקשת התיקון. באותה החלטה הוספנו וקבענו, לאור העובדה שבין הצדדים נותרה מחלוקת בשאלה האם יש מקום לצמצום נוסף של הבקשה לאור העובדה שתצהירי העובדים הנוספים (מלבד תצהיר כובשי) נמשכו מן התיק, כי הצדדים יוכלו לטעון לעניין זה בסיכומיהם. בהתאם, טענה המשיבה בסעיף 32 לסיכומיה, כי לאור הצהרת המבקשת כי היא טוענת אך ורק ל"פגיעות" שבהן כובשי היה מעורב אישית, היה מקום למחוק גם את ה"פגיעות" 4, 9, 10 ו-19, שכן גם בארבע אלה כובשי לא היה מעורב באופן אישי.
אנו מקבלים את בקשתה זו של המשיבה, ומוחקים גם את ה"פגיעות" הנטענות הללו. צודקת המשיבה כי משהודיעה ההסתדרות למשיבה ולבית-הדין כי החליטה, וטעמיה עימה, לצמצם את בקשת הצד כך שתתמקד אך ורק ב"פגיעות" שבהן כובשי היה מעורב באופן אישי, היא לא הייתה זכאית להמשיך ולטעון בסיכומיה ל"פגיעות" אחרות. נוסיף ונציין כי הליך ההוכחות בתיק זה צומצם לבקשת הצדדים ליום דיונים אחד (ראו בקשת הצדדים מיום 28.10.12 והחלטה מיום 29.10.12). זאת, במיוחד לאור ההצהרה המפורשת כי המחלוקות העובדתיות שבין הצדדים צומצמו אך ורק לאירועים שבהם כובשי היה מעורב באופן אישי. אף מטעם זה אנו סבורים שלא יהיה זה הוגן לדון ולהכריע בטענות העובדתיות הנוספות של ההסתדרות. זאת, למרות שלגבי חלק מהן, כמפורט בסיכומי הצדדים, הוצגו לנו על ידי הצדדים ראיות שונות, לכאן ולכאן, והצדדים אף התייחסו אליהן בסיכומיהם.
8.     למען הסדר הטוב, להלן ארבע "הפגיעות" בזכות ההתארגנות הנטענות על ידי ההסתדרות (מתוך רשימת ה- 20 שצורפה כנספח לבקשת הצד המתוקנת), שנותרו להכרעתנו:
"פגיעה" מספר 1: הפעלת לחץ על תומר כובשי ביום 25.11.10, למסור לו את טפסי החברות בהסתדרות תמורת קידום בתפקיד;
"פגיעות" מספר 2 ו- 3: שתי שיחות טלפון מיום 25.11.10 בין מנהל המכירות הארצי מר סמי לוי לבין כובשי במהלכן איים לוי על תומר ועל ילדיו אם לא ישרוף את טפסי החברות;
"פגיעה" מספר 20: ניסיון "לתפור" לכובשי תיק על רקע היותו מניע מהלך ההתארגנות.
מאחר ששלוש ה"פגיעות" הנטענות ראשונות ארעו באותו היום, והן שעומדות במרכזה טיעוניה של ההסתדרות, נדון בהן תחילה. בהמשך פסק הדין נתייחס גם ל"פגיעה" מספר 20.
9.     להשלמת התמונה נוסיף כי בעוד הבקשה שבפנינו תלויה ועומדת, הגישה ההסתדרות ביום 14.6.11 "בקשת צד בסכסוך קיבוצי" נוספת לבית דין זה (ס"ק 20894-06-11). באותה בקשה התבקש בית דין זה ליתן סעד הצהרתי המורה למשיבה להכיר בהסתדרות כארגון עובדים יציג ביחידת המיקוח "מחסני חשמל". כפועל יוצא מכך, התבקש בית הדין להורות למשיבה לנהל משא ומתן קיבוצי בתום לב עם ההסתדרות לחתימה על הסכם קיבוצי. ביום 30.10.12 נדחתה הבקשה בפסק דין שניתן על ידי מותב בראשות כב' סגן הנשיאה שמואל טננבוים. ביום 15.1.13 קיבל בית הדין הארצי את הערעור שהגישה ההסתדרות על פסק דין זה (עסק 41357-11-12), וקבע ברוב דעות (על פי חוות דעתה של כב' השופטת ורדה וירט-ליבנה), שיש להכיר במחסני חשמל כיחידת מיקוח נפרדת לצורך קיום יחסי עבודה קיבוציים. התיק הוחזר לבית דין זה על מנת שידון בשאלת יציגות ההסתדרות במחסני חשמל. במועד מתן פסק דין זה התיק המקביל, שכאמור לעיל הוחזר לבית דין זה, עודנו תלוי ועומד.
10.     נכון לעת הזו, אם כן, ההסתדרות טרם הוכרה כארגון היציג במחסני חשמל. בהינתן זאת, כמובן מאליו שבין הצדדים לא מתנהל משא ומתן קיבוצי. לטענת ההסתדרות, אחת הסיבות לכך היא התנגדותה החד משמעית של המשיבה למהלך ההתארגנות הראשונית של עובדיה, התנגדות שבין היתר באה לידי ביטוי (לטענת ההסתדרות) באירועים העומדים במוקד בקשה זו.

השיחות בין לוי לכובשי (25.11.10)
11.     במהלך נובמבר 2010 החל כובשי, אז בעל ותק של 9 שנים במשיבה, הממלא את תפקיד מנהל המכירות בסניף נס ציונה של מחסני חשמל, בהליך החתמת עובדי מחסני חשמל כחברים בהסתדרות. במקביל לו החל גם עובד נוסף של הרשת בשם דניאל ויסמן בהליך החתמת עובדים. השניים פעלו בסיוע האגף להתאגדות עובדים בהסתדרות (ס' 12-13 לתצהיר כובשי).
12.     ביום 25.11.10 בשעות הצהריים התקיימה הדרכה למנהלים ויועצי מכירות ברשת. לטענת כובשי, במהלך ההדרכה שוחח עימו מר סמי לוי, מנהל המכירות הארצי של מחסני חשמל והממונה הישיר עליו, בארבע עיניים. לטענתו, באותה שיחה מסר לו לוי שידוע לו שכובשי מחתים עובדים להסתדרות, והביע את אי שביעות רצונו מהעניין. לטענת כובשי, בין היתר אמר לו לוי באותה שיחה: "אתה מטומטם", "אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק" ו"לא יהיה לך שום מקום עבודה" אם תמשיך בהחתמת העובדים. לוי הוסיף, כך לפי כובשי, כי על כובשי לבוא עם טפסי החברות של העובדים שהחתים למנכ"ל הרשת, מר שמעון דן, למסור לו אותם, ומיד לכשיעשה כן יקבל מינוי לתפקיד מנהל המכירות באיזור דרום של הרשת, תפקיד שיש בו משום קידום משמעותי לעומת תפקידו הנוכחי. כובשי מוסיף וטוען כי הגיב בשלילה מוחלטת להצעות.
לוי מצידו, בתצהירו ובעדותו בפנינו, מכחיש בתוקף כי אמר את הדברים שנטען שאמר באותה שיחה, אם כי הוא מאשר כי באותו היום:
"התחילו להגיע אליי שמועות על פעולות שנעשות בשטח, של הכפשה והשמצה על יחסי העבודה באלקטרה שתומר מעורב בהן. תומר לא אמר לי על זה שום דבר מעולם. רציתי באופן טבעי לברר עם תומר מה בדיוק קורה ובמה מדובר" (ס' 14 לתצהירו).
13.     כך או כך, אין מחלוקת שלוי ניסה להתקשר מספר פעמים לכובשי בהמשך היום (לוי עצמו מאשר זאת, ס' 15 לתצהירו) ובסופו של דבר התקיימה ביניהם שיחה טלפונית לאחר יום העבודה. על תוכנה של שיחה זו כבר אין מחלוקת בין הצדדים, כיוון שהיא הוקלטה במלואה על ידי כובשי (התמליל צורף כנספח ב' לבקשת הצד). וכך, בין היתר, אמר לוי לכובשי באותה השיחה:
"... אוקי, אתה רוצה לשחק את המשחק? בוא נשחק את המשחק שלך. החל מהיום אני בודק אותך כל דבר קטן. כל דבר קטן, כל דבר קטן אתה מקבל מכתב בתיק האישי. כל מכתב, כל, אני אומר לך, אדוני, אתה צריך להיות בשעה 10:00 בבוקר ב-, סניף. אתה יודע מה, למה 10:00? מתי הכי ב-, יש לך בעיה להגיע, ב- 09:00? כי בשעה 09:30 אתה זה, ב- 09:00 אני רוצה שתהיה בסניף, תסתדר. .... בחנות תשע ודקה, שלום, כן, לך הביתה, אני ארשום לך הערב בתיק האישי, אתה מושעה לשבוע. לפחות מה שאתה, מה הועד יכול, אדוני, עוד פעם אחת, עוד פעמיים, שלוש פעמים איחרת, באת פעם אחת לא מגולח, אדוני, שלום, קיבלת מכתב, עפת הביתה, בדקה וחצי אני מפרק את הכל, הרי זה לא בעיה. זה לא בעיה לפרק את הכל. אתה מבין? אוקי, אתה רוצה לפי, על פי כללים... אדוני, אתה צריך להגיע בזמן לעבוד, שלוש פעמים איחרת, קיבלת שפיץ. אה, ועוד פעם אחת דיברת לא יפה, יש מכתב מהלקוח, קיבלת שפיץ, עשית משהו שלא צריך לעשות לפי מה שההנהלה, טיק, קיבלת שפיץ. היום אף אחד לא מציק לך (עמ' 4, ש' 4 לתמליל).
והמשיך ואמר כך, תוך שהוא מפעיל לחץ מאסיבי על כובשי לשרוף את טפסי החותמים שהצטרפו להסתדרות:
"...אתה רואה את כל החתימות, רואה את כל הזה? כי אני שם את זה, בוא נדליק את זה ביחד עם נפט, אני עומד לידך, תדליק. שרוף ת'כל. אתה הופך להיות איש שלי ואז אני דואג לך באופן אישי גם כן. אבל זה, אתה יודע זה גם מאדיר את השם שלי.... תיקנתי את כל הקשקוש בלבוש הזה. אבל אם לא, אני אומר, תשמע, תומר, אדון תומר, מתוק שלי, אתה לא איש שלי. אתה, אתה רוצה את זה, לך לדניאל, שדניאל יתן לי לך את כל התוספות וכל ה-, כל מה שאתה מבקש לילדים שלך, לא לך. אפשר לקבל החלטות. אתה בא ואומר לי- תשמע סמי, בוא קח אל כל הקלסר, אני שורף אותו, אני ת- לידך, הולכים לשדה, אתה לא פותח, אני רק, רק רואה את הקלסר, אני שו-... ומאוד-. רג- מאותו רגע אני איש שלך, אתה מבטיח לי..... (עמ' 7 ש' 10).
השיחה מתמשכת, ותומר שואל שוב ושוב את סמי "מה אתה מציע? מה, מה, מה אתה מציע?" (עמ' 9 ש' 19), וסמי מסביר את "הצעתו" במילים שאינם משתמעות לשתי פנים:
"אני מציע? מה אני מציע לך? אני מציע לך עכשיו אתה אומר לי סמי בוא אלי, הנה, אתה רואה זה הקלסר שלי? אוקי? על הזין שלי אני שם זין על כולם, שם זין על כולם. אני לא... אני אכפת לי הילדים שלי הקטנים. ... הנה זה, אני רוצה לשרוף את זה פה לידך, אני שורף אני... שרוף את זה פה עכשיו, שרוף את זה עכשיו פה לילד, מאותו רגע אתה הופך להיות איש שלי, ובתור איש שלי כבר מהחודש אתה מבין שאתה איש שלי. אתה יודע מה.. אתה תבין, אפילו הילדים שלך ידעו שאתה איש שלי. מספיק טוב? לא יודע. אבל זה הכי טוב שאני יכול לעשות" (עמ' 9 ש' 20)...
"הבעיה שלך שאתה הלכת שכנעת אנשים פתאום אתה עברת צד. זה הבעיה שלך. אתה אתה צריך להבין מה טוב לך גם באופן אישי ומה טוב גם לאנשים האלה (עמ' 9 ש' 18).
"תומר, אני אומר לך שאתה צריך לצאת מהתמהונים ולעבור לאליטה ולא לתחתיתה, ולהבין את המקום שלך. וברגע שאתה מ-, מאדיר אותי, שאני יודע שאתה יס-מן שלי, עכשיו זה לא... אבל עוד פעם, אם אתה תעשה בלגאן אתה תקבל שפיץ" (עמ' 13 ש' 5).
וכאשר תומר חוזר ושואל את לוי מדוע בעצם לא ניתן לשבת עם שמעון המנכ"ל ולדבר איתו על התנאים של העובדים, מסביר לו לוי כך:
"אה, מטומ-, תגיד, מה, אתה דפוק? מה אתה נהיית לי פה כאילו תופס לי את הדגל ועומד לי מר-, בראש הדגל? תדאג אתה לתחת שלך. עכשיו ברגע שאתה איתי אני דואג לך לתחת. מה אתה צריך... מה אתה צריך יותר מזה? ואני אומר לך, אני דואג לך לתחת אתה" (עמ' 14 ש' 18).
וכדי לוודא באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שתומר הבין מה לוי מצפה ממנו, חוזר לוי ומסביר:
"אתה צריך להגיד אני תמיד איתך ולהגיד לי עכשיו אני בא אליך, תביא לי את הקלסר שורף אותו, לא רוצה לראות את האנשים, גם לא רוצה גם לתפוס איזה משהו אישי כי... הם, אתה יודע, הם אנשים שהאכילו אותם דברים. קח שרוף ת'כל לידי, אין לי שום בעיה, מאותו רגע אתה איש שלי. לא מעניין אותי, אתה עובד צד אבל, אתה לא מתחיל לשכנע לי אנשים. ... שלי, אתה עומד מאחורי, שמעון לא יודע מכלום, אתה איש שלי מאחורי, כבר אתה יודע מה קורה איתך. זה החלטה שלך, אם אתה דואג לילדים שלך או שאתה דואג אה לאיזה כ-, לכל מיני... לאיזה תמהוני שהיום... (עמ' 14 ש' 25).
"... אתה בתוך שעה חוזר אלי? קח תחשוב, אין לי בעיה, קח... תקשיב, אני נוסע עכשיו לסיבוב לכיוון ראשון לציון... אתה חוזר אלי תוך שעה. אתה אומר לי מה החלטת. וככה אני גם אתקדם... אבל אתה חוזר אלי, אני לא רודף אחריך כמו איזה אה קוקסינל (עמ' 17 ש' 20).
"אני לא רוצה לרדוף אחריך. לא רוצה לרדוף אחריך. לא חושב, לא חושב שמגיע לי כל פעם... ביקורת שביקשת חוץ מאשר... תוספות שכר קיבלת. עכשיו אתה צריך להיות איש שלי, תקבל כל מה מגיע לך ואתה תמשיך לעבוד. אתה רוצה, אתה לא נעים לך מכל האנשים ששכנעת אותם כבר, לא יודע מה שכנעת אותם, פתאום מה, אתה... הלכת? אתה תדאג לתחת שלך. אתה תדאג לתחת שלך... (עמ' 18 ש' 22).
14.     בהמשך לשיחה הזו, מתקיימת בין השניים באותו הערב שיחה טלפונית נוספת (שאף היא מוקלטת על ידי תומר ומתומללת במלואה, נספח ג' לבקשת הצד). בזו הפעם מביא לוי לכובשי "בשורות" בקשר לדניאל, שותפו למהלך ההתארגנות, שעד לאותה שיחה כובשי היה משוכנע שהוא שותפו המרכזי למהלך ארגון העובדים. כובשי שומע מה מספר לו לוי על שיחה שנערכה בינו ובין דניאל 20 דקות קודם לכן, ולא מאמין (להלן יובאו קטעים מרכזיים מהשיחה בלבד):
"לוי: דניאל קיבל תפקיד באלקטרה.
כובשי: דניאל קיבל תפקיד באלקטרה?
לוי: נשבע לך בשתי התאומות שלי הקטנות.
תומר: חס וחלילה, אל תישבע לי בילדות שלך.
לוי: אני נשבע לך כי אני אומר לך את האמת. השניה פגשתי אותו. נשבע לך בכל היקר לי. השניה פג-, בסניף ראשון פגשתי אותו... שתבין, הוא אומר לי- שמע, אני עוזב את מחסני חשמל ברגשות מעורבים. נשבע לך בתאומות שלי.
כובשי: לא, אני מאמין לך, סמי. אני... אני לא
לוי: אני אה, אה, עובר לעבוד באלקטרה אה, ואני אהיה אחראי על התחום ה... של כל ה... אתה גם כאילו אתה מ-, תקשיב טוב, אתה תיזהר. אתה תיזהר
כובשי: אבל הבעיה שאני כבר עמוק בפנים. אני..
לוי: אתה שום עמוק. חביבי, ה-, החבר שלך עז... מה אתה עושה?
"לוי: אתה יכול לבדוק. ת-, תרים טלפון דבר איתו, לא יודע מה.
כובשי: בוא נעשה, בוא נעשה דבר, בוא נעשה דבר פשוט... בגלל שאני קצת לחוץ.
לוי: אתה לא לחוץ, מותק שלי. יש לך, יש לך דקה עכשיו להגיד לי כן, כן ,לא, אתה שרוף.
כובשי: אין, אני לא יכול בדקה.
לוי: עכשיו אתה תקבל החלטה
כובשי: אתה רוצה לשרוף אותי...
לוי: מותק שלי
כובשי: ... אני לא יכול
לוי: מותק שלי, תבדוק את מה שתבדוק. תהיה בריא מותק שלי. ברור לך שהכל מתפרק לכם שמה כמו איזה אה, לגו. תבדוק, תבדוק, תרים טלפון לדני... מה קורה? הכל טוב וזה וזהו זה, תשמע, השגתי עוד חתימה, עוד שתיים, שלוש, ארבע חמש חתימה וזה, תראה פתאום שהוא יגיד לך אההה, תשמע, ואז תבין איך הכל מתפרק לך. כמה שיותר מהר אבל תתקשר אלי בבקשה ממך. אני רוצה מהר את כל החתימות אצלי בידיים, לשרוף אותם לידך, אין לי דיעה, לא אכפת לי ה, מי חתם מי לא... מקובל עליך עד לפה?".
כובשי: אני חייב, אתה לא יכול לתת לי לחשוב קצת, כאילו לא להלחיץ אותי?
לוי: תומר, תגיד, אתה מפגר? אני מראה לך את הבור שלך, אני, זה מה ש-, הרי זה מה שאני אמרתי לך שיקרה, לא? אמרתי לך שזה מה שיקרה, נכון? אמרתי לך שזה מה שיקרה? טוב, תמשיך מתוק שלי...
כובשי: טוב, עכשיו אני עוצר, אני לא עושה שום דבר, לא חתימות, לא אנשים, אני עוצר עוצר.
לוי: לא, לא, לא.. מותק שלי, אתה יכול להמשיך להחתים מי שאתה רוצה. איך אני בשבילך?
כובשי: להחתים
לוי: עכשיו נהיית ראש הפירמידה. עכשיו אתה רוצה לצאת לי ראש הפירמידה? בבקשה, אתה מוזמן עכשיו לעשות את זה. אתה עושה את זה עוד שתי דקות אתה מבחינתי שרוף, נשרפת, זהו. אתה חלק מהצד הש... תרים טלפון ללירון. יש לך דקה לחזור אלי.
כובשי: אתה למה, סמי, למה אני שרוף אחרי כל ה- 9 שנים שנתתי את הנשמה?
לוי: תקשיב לי חמוד שלי, אתה איתי? תבין כי, כי אני אמרתי לך, אני אמרתי לך שהכל יתפורר, נכון? אני אמרתי לך... אמרתי לך הכל יתפורר, הכל קשקוש. תרים טלפון, תראה איך הכל מתפורר... יש לך הזדמנות לברוח כמה שיותר מהר לפני ששמעון... בסדר?... וזה ההזדמנות שלך, שאני אבוא ואגיד מה פתאום, אהה, עצרו, עצרו, עצרו, תומר הוא שלי, תומר הוא מאחוריי, תומר אני יודע מהכל, תומר לא עשה שום דבר, תומר בסך הכל היה סוכן כפול טיק טיק לגמור את העניין הזה. רוצה, בבקשה אתה מוזמן. לא? בוא תהיה דון קישוט ואחרי תישא גם בתוצאות שלך. אני אגיד לך, ואני אגיד לך ואני... אל תהיה גיבור גדול. יא חתיכת מטומטם. אני מסביר לך, יא מפגר".
ולוי ממשיך ומתאר לתומר, שוב ושוב, את השיחה שהיתה לו 20 דקות בלבד קודם לכן עם דניאל, המארגן השני:
"לוי: לא, אני עובר לאלקטרה, אני זה, אני זה, אני זה. אמרתי לו, אה, וואלה, יפה, מזל טוב. תתחדש. ודרך אגב, אה, ברוך השם לו יש... כי אף אחד לא יודע מכלום. קיבל תפקיד, עכשיו שם עליך זין, לא רואה אותך מחצי מטר, לא סופר אותך מגרוש, טיק זרק אותך כמו כלב. עכשיו אתה יושב שמה עם החבילות בידיים. אתה רוצה... או שאתה רוצה לקפל את הזנב מהר, מבין, בין הרגליים, ולשבת לידי ולסתום את הפה?
כובשי: אני לא יכול. אני בלחץ. אני יכול אהה, יכול לחזור אליך?...
לוי: תשמע, אני אהיה גם גבר איתך.
כובשי: כן
לוי: יש לך עד שעה חמש, תקבל החלטה. איך אני בשבילך, תרים טלפון, אני רוצה שתרים כמה טלפונים ותבדוק אם מה שאני אומר...
"לוי: אמרתי לך גם זה קרה לפני 20 דקות, 20 דקות זה קרה. הוא ישב מולי לא יכולתי להתקשר, הוא ישב מולי. אוקיי? ישב מולי, קיבל תפקיד, זרק אותך כמו כלב. עכשיו בוא נראה אותך גיבור גדול. אתה מבין? אתה רוצה... אתה מבין? הכל יתפורר לך. כל המנהיג הגדול הדגול קיבל עוד כמה שקלים, קיבל עוד כמה זה, טיק, זרק אותך לכלבים. יש לך את האפשרות גם לקבל את הכמה שקלים האלה ולסתום את הפרק שלך ולשבת בצד. אתה רוצה, אתה מוזמן. אתה לא רוצה, תהיה בריא ת'שאר עם מה שאתה, עם המה שאתה בישלת לעצמך. מה אתה מחליט?".

טענות סף - העדר עילות לפי חוק הסכמים קיבוציים וחוק שוויון ההזדמנויות
15.     בטרם נפנה לדון במשמעות הדברים, נבקש להידרש לטענות הסף שהעלתה המשיבה בפתח תגובתה לבקשה, כמו גם בסיכומיה (סעיפים 35 עד 37). הטענה הראשונה הינה כי לא עומדת להסתדרות עילת תביעה לפי סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, שכן לא נטען (ובוודאי שלא הוכח) שכובשי פוטר, שהורעו תנאי עבודתו, שנמנע קידומו בעבודה או נגרע דבר מתנאי העסקתו.
נקדים ונאמר שטענת סף זו כבר נדחתה, בהחלטה מפורטת בתיק זה שניתנה על ידי כב' השופט אילן איטח מיום 8.3.11. די בכך כדי להצדיק שלא נדון בה שוב. יחד עם זאת, מאחר שהמשיבה שבה והעלתה את הטענה, אנו מוצאים לנכון לחזור כאן, בהסכמה מלאה, על הנימוק המרכזי שניתן בהחלטה מיום 8.3.11 לדחיית ההחלטה:
"מקובל עלינו הפירוש של המבקשת ולפיו בגדרם של 'תנאי העבודה' יש למנות גם את זכות ההתארגנות. לפיכך, פגיעה בזכות ההתארגנות משמעה פגיעה בתנאי העבודה והרעתם. בכך ניתנת להוראת סעיף 33י' פרשנות תכליתית העולה בקנה אחד עם המגמה של המחוקק מחד, לבצר את זכות ההתארגנות ואיסור ההתנכלות על רקע התארגנות הקבוע, בין היתר, בסעיף 33ח' לחוק הס"ק, ומאידך להקנות כלים מעשיים ('שיניים' בלשון העם) לביצורה של זכות זו".
16.     אשר לטענת הסף השניה, לפיה אין כל יסוד לטענת ההסתדרות לפיה עומדת לה עילת תביעה מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, כאן הצדק עם המשיבה. גם טענה זו נדונה כבר והתקבלה, באותה החלטה מיום 8.3.11, ועל כן לא היה כלל מקום שההסתדרות תשוב ותעלה אותה בסיכומיה. יחד עם זאת, מאחר שהטענה הועלתה, אנו מוצאים גם כאן לחזור בהסכמה מלאה עם נימוקו המרכזי של כב' השופט איטח לקבלת הטענה, דהיינו למחיקתה על הסף של העילה מכוח חוק שוויון ההזדמנויות:
"לענייננו רלוונטית הפרת הוראת סעיף 2 לחוק השוויון אשר אוסרת על מעביד מלהפלות, בין היתר, בין עובדיו או בין דורשי עבודה בעניינים שונים: קבלה לעבודה, תנאי עבודה ועוד. אלא שאיסור זה מוגבל לעילות הפליה קונקרטיות... שהן מצומצמות יותר מאשר עקרון השוויון הכללי... המבקשת טוענת כי העובדים מופלים על רקע של התארגנות ולכן יש לחייב את המשיבה בתשלום ה'פיצוי העונשי'. אלא שעיון ברשימת ההפליות הקונקרטיות מעלה כי לא מנויה ביניהן עילת ההפליה מחמת התארגנות. משכך, צודקת המשיבה כי למבקשת אין עילה לפי חוק השוויון (זאת להבדיל מעילת תביעה המבוססת על עקרון השוויון)".

לגופה של המחלוקת - האם הפעיל לוי מכבש לחצים על כובשי על מנת שיחזור בו מפעילותו לארגון העובדים?
17.     נקדים ונאמר שהתשובה, לדעתנו, היא חיובית, עם סימן קריאה! קריאת תמלילי שני השיחות שחלקים משמעותיים מהם הבאנו מעלה, אינה מותירה לדעתנו כל מקום לספק. לוי אכן הפעיל מכבש לחצים מובהק ובוטה על כובשי, תוך שימוש חוזר ונשנה בשיטת המקל והגזר, בנסיון לגרום לו לחזור בו מפעילותו לארגון העובדים, ובכך להצליח, אולי, לעצור את מהלך ההתארגנות כולו.
לא נחזור כאן על הציטוטים אותם הבאנו בהרחבה מעלה, אך איננו רואים כל דרך אחרת לפרש את האופן שבו לוי חזר וביקש מכובשי להביא במהירות את הטפסים עליהם חתמו העובדים כדי לשרוף אותם, הבטיח לו הרים וגבהות אם יעשה כן ויהפוך בכך "לאיש שלו", ומצד שני איים עליו שוב ושוב בכך שאם לא ייעתר לדרישתו, תומר יתחיל לקבל "שפיץ" ועוד "שפיץ" על כל איחור הכי קטן, על כל מכתב מלקוח, על כל דיבור לא יפה וכולי. השיחה השניה מוקדשת כל כולה לנסיונו של לוי לתאר את מהלך ההתארגנות כמהלך שידוע לו כביכול שהוא מתפרק, ומכאן שעל תומר "לקפל את הזנב", "לקבל את הכמה שקלים", "לדאוג לתחת של עצמו" ולא של העובדים האחרים, והמשפט האחד, שמסכם את המסר כולו: "יש לך דקה עכשיו להגיד לי כן, כן, לא, אתה שרוף".
לכל זאת נוסיף את התרשמותנו הבלתי אמצעית מעדותם בפנינו של כובשי מצד אחד, ושל לוי מצד שני. עדותו של כובשי הייתה לדעתנו קולחת ואמינה. השתכנענו שהוא חש מאוים מאותן השיחות עם לוי (עמ' 14 ש' 14, עמ' 15 ש' 3). מצד שני, לא נתנו אמון בעדותו של לוי לפיה שיחותיו עם כובשי היו בגדר "עצות אישיות" (עמ' 31 ש' 28), ובוודאי שלא נתנו אמון באמירתו לפיה לשיטתו "הקמת וועד זה רעיון טוב" (עמ' 31 ש' 15), וממילא אף הוא עצמו חזר בו מאמירה זו בהמשך חקירתו. להבנתנו, לוי, שהינו מנהלו של כובשי והממונה הישיר אליו, ידע היטב מה הוא עושה ומה הוא אומר.
18.     על פני הדברים, המדובר בהתנהלות אסורה באופן מוחלט על מעסיק שעובדים שלו מצויים בהתארגנות ראשונית לקראת הקמת ועד עובדים (ראו והשוו: עסק 25476-09-12 הסתדרות העובדים נ' פלאפון תקשורת (2.1.13, להלן: פסק דין פלאפון). והנה, במקום להכות על חטא, המשיבה העלתה בפנינו שורה של טענות, שניתן לתארן כטענות "מן הגורן ומן היקב", בנסיון לרבע את המעגל, ולטעון שלא מדובר בפגיעה קשה ומובהקת בזכות ההתארגנות. להלן נפרט מדוע אין בידינו לקבל את טענותיה אלה:
ראשית המשיבה, ובפרט מנכ"לה מר יעקב אדמני, הדגישו פעם אחר פעם שנדהמו מהעובדה שכובשי הקליט את השיחות עם לוי. המנכ"ל חזר בחקירתו הנגדית שוב ושוב על כך ש"נדהמתי שעובד מקליט מנהל" (עמ' 50 ש' 1), על כך שלא מקובל עליו "הקלטה של עובד את המנהל שלו" (עמ' 49 ש' 11) ו"לא מקובל עלי הוצאה של הקלטות שעובד עושה למנהל לרדיו" (עמ' 49 ש' 13). לאמירתו זו של מנכ"ל המשיבה נשיב אנו באותה המטבע, ונאמר כי עמדתו זו אינה מקובלת עלינו. אין לה לשיטתנו כל מקום בעולם יחסי העבודה. לא נפל כל פגם בכך שכובשי הקליט את לוי. הכיצד אחרת יכול היה להוכיח את טענתו, כי מנהלו הישיר ניסה להניא אותו מלהיות פעיל בהתארגנות העובדים?
מהלכים של מעסיקים לטרפוד התארגנות עובדים - באנגלית הם נקראים: "Union Busting", ביטוי שעדיין אין לו מקבילה בשפה העברית - נעשים ככלל בחדרי חדרים (לדוגמאות לפעולות מסוג זה בעולם יחסי העבודה בישראל, ראו עסק 24/10 הוט טלקום נ' הסתדרות העובדים הלאומית, ופסקי הדין הנזכרים שם (16.3.10), וכן פסק דין פלאפון). אחד הכלים הטיפוסיים בו נעשה שימוש לקידום מהלך פסול שכזה הינו שיחות בארבע עיניים עם פעילי ההתארגנות, שיחות שמטרתן ל"הוריד מהעץ" את פעילי ההתארגנות תוך איומים מרומזים או אף מפורשים מצד אחד, והבטחות לתגמול נדיב מצד אחר, אם יסכים פעיל זה או אחר "לרדת מהעץ". וכי כיצד יוכל ארגון עובדים או עובד להוכיח כי נפל קורבן למהלך שכזה מצד המעסיק, אם לא יקליט את השיחות "החשודות"? על כן ברור לנו שזכותו ואולי אף חובתו של פעיל התארגנות, המרגיש שהוא נתון בסד לחצים שכזה, להקליט את השיחות עם מנהליו. ודאי וודאי שלא ניתן לקבוע, כפי שמבקשת מאיתנו הנהלת המשיבה לקבוע, כי עצם הקלטת השיחות היווה פעולה שלא בתום לב מצד ההסתדרות. ובאשר להחלטת ההסתדרות להפיץ את תוכן השיחות בכלי תקשורת שונים? גם כאן, איננו רואים בכך כל פגם. להיפך, על פני הדברים המדובר היה בצעד לגיטימי במסגרת מאמצי התארגנות, צעד שמטרתו היתה להביא לידיעת הציבור (ובכלל זה ציבור עובדי המשיבה) את טענות ההסתדרות לפיהן מנסה המשיבה לטרפד את התארגנות עובדיה;
שנית המשיבה מנסה לשים את הדגש על כך שההסתדרות לא חשפה את השיחות המוקלטות בין לוי לכובשי בזמן אמת, אלא "הסתירה אותן באופן מכוון" (סעיף 47 לסיכומיה) והמתינה לעיתוי "יחסי ציבור" (סעיף 44 לסיכומיה) על מנת להפיצן ברבים. בכך גילתה דעתה, כך לשיטת המשיבה, כי לא מדובר היה בשיחות איום. איננו מקבלים את הטענה. איננו סבורים שיש לזקוף לחובת ההסתדרות את העובדה שהמתינה כחודשיים בטרם חשפה את הראיות שבידה לפגיעה בזכות ההתארגנות. התארגנות ראשונית היא מהלך קשה ומורכב עבור עובדים לא מאורגנים המועסקים בחוזים אישיים, ועבור הארגון המייצג אותם. כך בוודאי בסיטואציה כמו זו שבה עסקינן, שבה ההנהלה אינה מקדמת בברכה את התארגנות עובדיה, ומחייבת אותם לשקול כל צעד וצעד בו הם נוקטים, וודאי ווודאי צעד מסלים שאין ממנו חזרה - צעד שיש לו משמעות גדולה הן מבחינה משפטית והן מבחינה ציבורית - כמו חשיפת ההקלטות בהן עסקינן. בהחלט סביר לדעתנו, וכך התרשמנו, שההסתדרות בעצה אחת עם כובשי ופעילים נוספים בהתארגנות העובדים, החליטה לחכות ולא לחשוף את ההקלטות "המרשיעות", בתקווה (שלא התגשמה בסופו של דבר) שההנהלה תכיר בהתארגנות, ולכן כלל לא יהיה צורך לעשות בהן שימוש בסופו של יום. נוסיף ונבהיר שמאותם הנימוקים ממש, אין גם מקום לדעתנו לזקוף לחובת ההסתדרות את העובדה שלא פנתה בדחיפות לבית דין זה, בבקשה למתן סעדים זמניים, מיד לאחר שנודע לה תוכן השיחות בין לוי לכובשי;
שלישית בהקשר של עיתוי העלאת הטענה של ההסתדרות כלפי המשיבה בדבר הפגיעה בזכות ההתארגנות, ועיתוי הפנייה של ההסתדרות לבית דין זה, ראוי לציין עוד כי בשנת 2009 האריך המחוקק - משנה אחת לשלוש - את תקופת ההתיישנות להגשת תביעה אזרחית בשל פגיעה בזכות ההתארגנות (חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 7) התשס"ט-2009, ס"ח 243). זאת עשה המחוקק בד בבד עם הסמכת בית דין זה לפסוק פיצויים הרתעתיים לדוגמא, ללא הוכחת נזק, כדי להבטיח את מימושן של הזכויות הקבועות בסעיפים 33ט ו- 33י לחוק. לדעתנו, תיקון זה מחליש מאד את טענת המשיבה לפיה מוטלת היתה על ההסתדרות החובה לפעול במהירות רבה יותר מיד כשנודע לה על ההפרה הנטענת. נהפוך הוא, המחוקק עצמו ביקש לוודא שגם בחלוף תקופה ארוכה הרבה יותר מזו שהיתה קבועה בדין קודם לכן, ניתן יהיה לפנות לבית דין זה לקבלת סעד בשל פגיעה בזכות ההתארגנות;
רביעית המשיבה ניסתה לשכנע אותנו שהשיחות בין כובשי ללוי היו שיחות "פרטיות" בין חברים טובים, העובדים ביחד כבר 9 שנים (במועד השיחות), שאין כל מקום שניתן להם משמעות פורמאלית. גם טענה זו איננו מקבלים. אכן, התרשמנו שבין כובשי ללוי נוצרה לאורך השנים מערכת יחסים ידידותית, והשיחות שהתקיימו ביניהם בהחלט משקפות עובדה זו. עם זאת, לוי עצמו הודה בחקירתו הנגדית שהשניים הם בסך הכל "חברים לעבודה" (עמ' 31 ש' 14), שלאור תפקידו במשיבה היה כובשי כפוף לו, שבפועל היחסים ביניהם היו יחסים הדומים לאלה שבין מפקד ופקוד (למשל: עמ' 36 ש' 10) ושיש בידו הכח להמליץ על פיטוריו (עמ' 45 ש' 20). יתירה מזו, ממסמכים שצירפה אלקטרה עצמה (נספח 1 לתגובתה לבקשת הצד מיום 2.5.11) עולה כי בשיחות שונות שנערכו לכובשי בשנים 2009 ו- 2010, לרבות שיחות שימוע שבהן נשקל המשך העסקתו, השתתף לוי בתור הממונה הישיר עליו. לדעתנו, בכך גילתה המשיבה עצמה את דעתה כי ללוי היה את הכוח לקחת חלק מרכזי בהחלטות בדבר המשך העסקתו של כובשי, והיא מנועה מלטעון אחרת. עוד נציין כי מסיכום אחת משיחות האלה, שהתקיימה ביום 6.7.09, עולה כי נמסרה לכובשי אזהרה חמורה הן על ידי לוי והן על ידי סמנכ"ל משאבי אנוש במשיבה דאז, בין היתר בגלל "ניהול שיחות על שכרו ושכרם של אחרים עם עובדים בסניף". הנה כי כן, הרבה לפני חשיפת ההתארגנות הראשונית, ננזף כובשי בחומרה, בין היתר על ידי לוי מנהלו הישיר, על כך ש"העז" לדבר עם עובדים אחרים על נושא שכרו ושכרם. הצריך עדות ברורה יותר לכך שכובשי הושם על ידי מנהליו "על הכוונת" בעקבות "התעניינותו" בנושא זכויות עובדי המשיבה, וכי היה לו הרבה מה להפסיד מכך שלא נעתר לדרישותיה המפורשות להפסיק ולעסוק בגובה שכר העובדים במשיבה? לדעתנו, לא;
חמישית המשיבה ניסתה לפגוע באמינותו של כובשי, ולחזק את אמינותו של לוי, באמצעות עדותה של גב' אלינור אילוז, שהייתה פעילה בוועד העובדים, ובהמשך עזבה את הוועד. אילוז העידה שכובשי כלל לא חש מאוים מהשיחות עם לוי. לטענת ההסתדרות, אין מקום שניתן משקל כלשהו לעדותה, שכן בעלה של גב' אילוז מונה למנהל אזור הדרום במשיבה, דהיינו הוא קיבל קידום משמעותי, בסמוך לאחר שהיא מסרה למשיבה תצהיר התומך במשיבה ומתנגד למהלכי ההתארגנות. נציין כי מעדותו של לוי עולה כי אכן בעלה של אילוז קודם לתפקיד בכיר במשיבה בסמוך למועד שבו מסרה את תצהירה (עמ' 46 ש' 20). למרות שלוי הכחיש כל קשר בין הדברים, לטעמנו הנכון הוא שלא ליתן משקל כלשהו לעדותה של אילוז, ולו רק בשל ספק זה שהועלה בקשר לעדותה. למעלה מן הנדרש נציין שספק לדעתנו אם דבריה של אילוז בגנות ההסתדרות וכובשי, כמו גם עדותה בעניין שיחות שונות שהתקיימו בין חברי ועד הפעולה לאחר ביצוע ההקלטות ובטרם חשיפתן, רלוונטיים לצורך הכרעה בשאלה האם בזמן אמת כובשי אכן חש מאויים מלוי, אם לאו;
שישית המשיבה הגישה לנו תמליל של שיחה ארוכה שהתקיימה בין כובשי ללוי ביום 1.2.11 (נספח לתצהיר לוי), שיחה אותה הקליט לוי ללא ידיעתו של כובשי. המשיבה טענה שמהשיחה עולה בבירור כי כובשי מודה בכך שכלל לא חש מאויים על ידי לוי. קראנו וחזרנו וקראנו בתמליל זה, ולא מצאנו בו דבר המוכיח כך. כובשי אכן אומר ללוי שהוא "אוהב" אותו, ושההליכים שננקטו על ידי ההסתדרות אינם מכוונים כלפיו באופן אישי, אלא כלפי הנהלת המעסיקה. כובשי גם מודה שבאופן כללי לוי לא נהג לאיים עליו, אבל כשהוא נשאל באופן ספציפי על שיחות הטלפון שבהן עסקינן, הוא מדגיש וחוזר ומדגיש שחווה אותן כאיום (עמ' 16 ש' 18 לתמליל). להשלמת ההתייחסות לשיחה זו, נציין שלא נעלמו מאיתנו טענות המשיבות כלפי כובשי בקשר לאמירות שלו על כך שהמצב במשיבה "זה כמו מצרים עכשיו" ושצריך לדעתו לעשות להנהלת המשיבה מה שעשו למובארק במצרים (עמוד 8 לתמליל). אנו מסכימים כי לא מדובר בהתנסחות מוצלחת מצידו של כובשי, בלשון המעטה, אך בשים לב להקשרם של הדברים, לא מצאנו בהם "ראיה מרשיעה" לכך שכובשי אכן קרא לירות ולהרוג את מנהלי המשיבה (כך, לא פחות, טען מנכ"ל המשיבה בסעיף 5 לתצהירו);
ושביעית המשיבה ניסתה לשכנע אותנו, שלא רק שכובשי לא היה ואינו "חלש" במערכת היחסים מולה, אלא שעמד לרשותו מנגנון "משומן" של ההסתדרות, כשבפועל חלק גדול ממהלכיו של כובשי נעשו ביוזמת ההסתדרות, ועל כן אין לראות בו כמי שאוים על ידי לוי. ממכלול הראיות והעדויות שהובאו בפנינו, שוכנענו שאכן כובשי קיבל גיבוי משמעותי מההסתדרות, ובין היתר שההסתדרות היא זו שיזמה את הקלטת השיחות עם לוי. איננו רואים בכך כל פסול או חוסר תום לב, כטענת המשיבה. יתירה מזו, על פי התרשמותנו, לא היה בכך כדי לשנות במידה משמעותית את מאזן יחסי הכוחות שבין כובשי למעסיקיו. בפסק דין פלאפון נפסק בהקשר זה כך, והדברים ישימים אף למקרה שלפנינו:
"זכותו של ארגון העובדים להניע את מהלכי ההתארגנות ולפעול להגשמתה, נובעת מן הזכות החוקתית והחוקית להתארגנות, ומוגנת בדין, במיוחד בהתארגנות הראשונית. זכותו להיות מעורב בהתארגנות ולממש זכות התארגנות של עובדים נגזרת גם מתפקידו החברתי של ארגון העובדים לייצג זכויות עובדים בשיח קיבוצי ולדאוג לרווחתם.
הנה כי כן, במשאבים העומדים לרשות ארגון העובדים, אין כדי להפחית מחולשתו המובנית של העובד הבודד במערך היחסים האישי בינו לבין המעסיק. כל עוד לא התבסס מעמדו של ארגון העובדים כארגון היציג במקום העבודה, ובהיעדר הגנה קיבוצית, לא השתנה מאזן הכוחות והעובד נותר חשוף לכוחו העודף של המעסיק, להשפעתו ולמהלכיו בכלל ובנוגע להתארגנות בפרט".

תגובת הנהלת המשיבה
19.     ההסתדרות לא טענה - וממילא גם לא הוכיחה - כי מאן דהו מהנהלת המשיבה היה מודע בזמן אמת לנסיונו הבוטה של לוי, המנהל הממונה הישיר על כובשי, לגרום לכובשי להפסיק את פעילותו בארגון העובדים ו"לשרוף" את טפסי העובדים שכבר חתמו. אך כיצד נהגה הנהלת החברה עם היוודע לה דבר שיחות האיום?
20.     בסעיף 6 לתצהירה של גברת איריס מור, סמנכ"לית משאבי אנוש, טענה גב' מור כי "עוד באותו היום התקשרתי לסמי לוי ונזפתי בו קשות על תוכן השיחה ועל הסגנון". ברם, מוסיפה מור, "לאור הסבריו של סמי ולאחר שקראתי את התמלילים במלואם, השתכנעתי שלא מדובר היה ב'איומים' אלא בשיחה מכוונת בה תומר משך את סמי בלשונו במסגרת שיחה חברית בלתי פורמלית". דהיינו, מור מודה, שלאחר הנזיפה הראשונה, היא השתכנעה שמדובר היה ב"שיחה חברית" גרידא, והיא לא ראתה לנקוט בפעולות כלשהן נגד לוי בשל התנהלותו.
21.     בשלב ההוכחות נחקרו על תצהיריהם שלושה ממנהלי המשיבה: מר יעקב (יקי) ודמני, מנכ"ל המשיבה; מר שמוליק כהן, מנהל "מחסני חשמל" וגב' איריס מור. גם מתצהיריהם וגם מעדותם ברור לנו כי השלושה לא מכירים כלל בחומרת חילופי הדברים שהיו בין לוי לכובשי ביום 25.11.10. מר ודמני בעדותו הסביר שהתרשם שמדובר היה בסך הכל ב"שיחה של שני מילואימניקים שמדברים" (עמ' 50 ש' 7) ושמבחינתו העניין הסתיים בשיחת הטלפון הקצרה של מור ללוי שבה הועבר לו "זה לא הסגנון שמקובל" במשיבה (עמ' 50 ש' 8) בלא שננקטו צעדים כלשהם נגד לוי (עמ' 50 ש' 11). לוי בעדותה טענה אמנם שאף לשיטתה מדובר היה בשיחה "אומללה, מביכה, מבישה" (עמ' 55 ש' 24) אך חזרה וטענה שבנסיבות לא היה צריך לנקוט בפעולה כלשהי נגד לוי, ולהיפך, היה מקום לגנות דווקא על כובשי על האופן שבו פעל, ובין היתר על פרסום ההקלטות ברבים. וכשנשאל על ידינו מר כהן, מנכ"ל מחסני חשמל, האם הוא חושב לכל הפחות שהשיחה של לוי עם כובשי היתה לא ראויה, הוא סירב להביע את עמדתו לגביה (עמ' 61 ש' 3).
22.     הנה כי כן, ברור לנו שהנהלת המשיבה לא רק שלא גינתה את לוי (על אף אותה נזיפה "בחצי פה" מצידה של גב' מור), אלא שבפועל היא אף גיבתה אותו בעקבות פרסום שיחות האיום. על כן, אפילו נניח לטובת ההנהלה כי אכן לא היה לא כל מידע על התנהלותו של לוי, דהיינו שהאחרון פעל לגמרי על דעת עצמו, הרי שמרגע שנודע לה הדבר, והיא בחרה בחירה מודעת לשבת בחיבוק ידיים ולהמשיך לגנות דווקא את כובשי על ה"פרובוקציות" שלו, היא נושאת באחריות המלאה לפגיעה הקשה שפגע לוי - נזכיר שהוא עצמו מנהל בכיר במשיבה - בחופש ההתארגנות של עובדיה.
     
הטענות הנוספות שמעלה המבקשת - סעיפים 47 עד 51 לבקשת הצד
23.     בבקשת הצד שהגישה טענה ההסתדרות שהמשיבה "התלבשה" על כובשי וייצרה יש מאין שורה של "עבירות משמעת" מצידו, שהוא מעולם לא ביצע. זאת, בסמוך לאחר שנודע לה שהוא פועל להתארגנות עובדיה. כדי להבהיר עד כמה חמורות אותן הפרות משמעת נטענות, לשיטתה של המשיבה, נציין שבמהלך חקירתו הנגדית של מנכ"ל מחסני חשמל, הבהיר לנו ב"כ המשיבה עו"ד שמר שהסיבה היחידה שכובשי לא פוטר עד כה הינה התנגדותו, כיועץ המשפטי של המשיבה, לפיטוריו (עמ' 59 ש' 15).
24.     לאחר שבחנו בקפידה את הראיות והעדויות שהוגשו לנו על ידי שני הצדדים בקשר עם אותן "עבירות משמעת" שלכאורה שעבר כובשי, הגענו לכלל מסקנה שלא עלה בידי ההסתדרות להוכיח כי המשיבה "תפרה תיק" לכובשי. על כן, אנו דוחים את עתירת ההסתדרות להשתת פיצויים עונשיים על המשיבה בשל הצעדים - משמעתיים ואחרים - שנקטה בקשר לכובשי בתקופה שחלפה מאז פרסום דבר פעילותו לארגון עובדיה, ובמיוחד מאז פרסום שיחותיו של לוי עמו.
עם זאת, נבהיר שנושא "עבירות המשמעת" לכאורה שביצע כובשי לא עמד במוקד ההתדיינות שבפנינו. על כן, ולמען הסר ספק, נבהיר שאין לראות בהחלטתנו לדחות את בקשת הצד שהגישה ההסתדרות בקשר ל"עבירות" אלה משום קביעת ממצאים עובדתיים בנושא, המקימה "השתק פלוגתא", לכאן או לכאן, בקשר אליהן. ככל שיהיה צורך לקיים בעתיד בירור עובדתי מסודר בקשר להתנהלותו של כובשי בתקופה שמאז החל להיות פעיל לארגון עובדי המשיבה, ולקשר שקיים או לא קיים בין הצעדים שנקטה ונוקטת בעניינו הנהלת המשיבה, לבין פעילותו לארגון העובדים, טענות הצדדים בקשר לכך שמורות להם.

הסעד
25.     בהתאם להוראת סעיף 33 י"א לחוק הסכמים קיבוציים, ונכון למועד מתן פסק דין זה, מוסמך בית דין זה לפסוק פיצויים לדוגמא בגין הפרת פגיעה בזכות ההתארגנות בניגוד להוראת סעיף 33 י' לחוק. על פי הוראת סעיף זה, ככלל פיצוי כאמור לא יעלה על 53,565 ₪, ואולם "בהתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה" ניתן לפסוק במקרים המתאימים פיצוי לדוגמא בסכום של עד 214,260 ₪.
נציין למען ההבהרה, שהסעיף נוקב בסכומים "עגולים" - 50,000 ₪ ו- 200,000 ₪ בהתאמה - אך בהתאם להוראת 33יא (ב) (5) הוסף להם שיעור עליית המדד מאז יולי 2009, ועד ינואר השנה.
26.     על פי ההלכה הפסוקה, מוסמך בית דין זה לפסוק את הסכומים שלעיל "בגין כל מעשה בנפרד". דהיינו, במקרה שבו מתגלות במסגרת התדיינות אחת מספר הפרות של הוראות החוק, רשאי בית הדין על פי שיקול דעתו ולאחר שקילת חומרת ההפרות, לפסוק את הפיצוי לדוגמא הקבוע בחוק בגין כל הפרה והפרה (ראו: עע 697/09 פלונית נ' אלמוני (30.10.11)). בהתאם, ההסתדרות ביקשה מאיתנו "לפרק" את אירועי ההפרה שנטענו על ידה למספר ארועים, באופן שתוכל לקבל פיצוי בגין כל אירוע בנפרד. איננו מקבלים את טענתה זו, באשר אנו סבורים כי האירועים שהוכחו בפנינו - התנהלותו של לוי מול כובשי - על אף שכללו למשל מספר שיחות טלפון, היוו בנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה זה ומבחינה מהותית "מעשה אחד" לעניין הוראות החוק. על כן, אנו סבורים שהיישום הנכון של הלכת פלונית על המקרה שלפנינו מוביל למסקנה כי סכום המקסימום אותו אנו מוסמכים לפסוק בתיק זה, ללא הוכחת נזק, עומד על 214,260 ₪ בלבד.
27.     לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, אנו סבורים שנכון יהיה, מהנימוקים אותם נפרט להלן, לפסוק בתיק זה סכום פיצוי בסך 180,000 ₪, דהיינו פיצוי הקרוב יחסית לרף העליון אותו אנו מוסמכים לפסוק בתיק זה. להלן נימוקינו לכך:
ראשית נשיא בית הדין הארצי בדימוס סטיב אדלר עמד במאמר שפרסם לאחרונה על תגובתם השלילית של חלק מהמעסיקים בישראל ל'גל' התארגנויות ראשוניות מהשנים האחרונות, 'גל' שבא על רקע ירידה חדה בכוח העבודה המאורגן בישראל (סטפן אדלר, "התארגנות עובדים בישראל: מגמות, היבטים משפטיים ומדיניות" ספר אליקה ברק אוסוסקין (הוצאת נבו והפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית 2012) 517, לדוגמאות רבות לתגובתם השלילית של מעסיקים להתארגנויות צעירות, ראו את הפסיקה הרבה המוזכרת בגוף המאמר, וכן בפסק דין פלאפון). אנו מסכימים עם דבריו הבאים של כב' הנשיא בדימוס, שמחייבים להבנתנו אמירה ברורה וחדה של בית דין זה, וזאת במאמץ למגר את התופעה, או לכל הפחות להפחית את עוצמתה:
" 'גל' ההתארגנות ששוטף את יחסי העבודה בישראל בשנים האחרונות, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי, נתקל בנסיונות של מעסיקים לבלום את התופעה בדרכים שונות. המעסיקים נוקטים בפעולות מגוונות.... חלקן לגיטימיות ומצויות בתחום הפררוגטיבה של המעסיק, וחלקן פסולות וראויות לכל גינוי.... הכלים בהם נקטו ונוקטים חלק מהמעסיקים בישראל להדיפת התארגנות עובדים, מוכרים ונפוצים במיוחד בקרב המעסיקים בארצות הברית, החל משנות העשרים של המאה העשרים ועד היום. פעולות אלה, שרובן לא נאסרו בדין האמריקאי, "ריסקו" את שיעור ההתארגנות בארה"ב לפחות מ- 10% מכוח העבודה, והביאו למצב שבו מרבית העובדים בארצות הברית אינם נהנים מחופש התארגנות.... על רקע דברים אלה, פועלים המחוקק הישראלי, בתי הדין לעבודה ובית המשפט העליון, למיגור הכלים הפסולים בהם נוקטים המעסיקים למניעת התארגנות" (שם, בעמ' 527).
ראו גם, לסקירת האופנים השונים שבהם "מסוף שנות השמונים, ובעיקר מאמצע שנות התשעים, השתנו לחלוטין הנוף והאקלים של יחסי העבודה הקיבוציים בישראל [...] ההולכים ונעשים דומים יותר לאלו של ארצות הברית וקנדה": מרדכי (מוטי) מירוני "יחידת המיקוח - הגדרתה, עיצובה והתאמתה למצבים משתנים ביחסי עבודה" ספר אליקה ברק אוסוסקין (הוצאת נבו והפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית 2012) 563, 575.
לנוכח כל האמור, קבעה הפסיקה שיש מקום להגנה מיוחדת על זכותם החוקתית להתארגנות של עובדים, שעה שאלה מצויים בשלב ההתארגנות ראשונית (ראו: פסק דין פלאפון, וכן את פסק דינה של כב' השופטת ורדה וירט-לבנה, עסק (41357-11-12 הסתדרות העובדים נ' אלקטרה, 15.1.13). זאת, אף מעבר להגנות הניתנות לעובדים המצויים בשלב הטרום קיבוצי המתקדם שבו מתנהל משא ומתן לחתימת הסכם קיבוצי, או בשלב הקיבוצי עצמו. לענייננו, משמעות הדברים הינה שיש להשית על מעסיק שפגע בהתארגנות ראשונית סכום פיצוי גבוה יותר מזה אותו יש להשית על מעסיק שפגע, בנסיבות דומות, בזכות ההתארגנות של עובדים שאינה מצוייה בשלב הראשוני;
שנית אנו סבורים שהפגיעה שהוכחה במקרה שלפנינו - ועולה בבירור מתמלילי ההקלטות שפורטו לעיל - הינה חמורה, ואף חמורה בהרבה מזו שהוכחה בפרשת עיריית חולון (עע 17671-09-11 עיריית חולון נ' קסלר (3.1.12). באותה הפרשה אישר בית הדין הארצי את פסק דינו של בית דין זה, שבו הושתו פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 45,000 ₪ (15,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים שם) על עיריית חולון, בגין פגיעה בזכות ההתארגנות של עובדי העירייה. במקרה שלפנינו נאמרו דברים בוטים וחד משמעיים כנגד עצם ההתארגנות, על ידי הממונה הישיר על הפעיל המרכזי בהתארגנות, תוך השמעת איומים ברורים לצד הבטחות להטבות, שימוש ב"הפרד ומשול" מול שותפו להתארגנות, ושידול להפר את אמונם של חבריו ושותפיו לדרך, ו"לשרוף" את הטפסים עליהם חתמו. לכל זאת נוסיף כי חמורה לדעתנו במיוחד העובדה, עליה עמדנו בסעיפים 19 עד 22 לעיל, כי הנהלת המשיבה לא רק שלא גינתה באופן מפורש את הפגיעה בזכות ההתארגנות של עובדיה, אלא שבפועל היא נתנה גיבוי ועודנה נותנת גיבוי לאופן שבו התנהל לוי מול כובשי. המסר שעבר לעובדי המשיבה במקרה שלפנינו הוא מסר קשה, מסר המחליש אותם ומרפה את ידיהם. אל מול מסר שכזה יש מקום שבית דין זה יעביר מסר ברור ומרתיע, שמבהיר שמה שאירע הוא מעשה שלא יעשה בעולם יחסי העבודה בישראל. זאת, למען יראו מעבידים אחרים וייראו;
שלישית ככלל, דעתנו היא שכאשר עסקינן במעסיק פרטי, כמו במקרה שלפנינו, יש לכאורה מקום להגביה את רף הפיצויים המושת עליו בגין פגיעה בזכות ההתארגנות. זאת, אף מעבר לגובה הפיצויים שהיה מושת על מעסיק ציבורי (כמו עיריית חולון) בנסיבות דומות של פגיעה בזכות ההתארגנות. זאת, מאחר שבניגוד למקרה של המעסיק הציבורי, בדרך כלל המוטיבציה המרכזית של המעסיק הפרטי לפגוע בזכות ההתארגנות היא רצונו להשיא את רווחיו, דהיינו המדובר במוטיבציה כספית. על כן, חשוב במיוחד במקרה הזה להרתיעו מהפרת הוראות החוק בהקשר זה בדרך של קביעת סכום פיצוי מרתיע. זאת ועוד. אנו סבורים שהעובדה שבמקרה שלפנינו המדובר במעסיקה גדולה במיוחד, המעסיקה מאות רבות של עובדים אם לא למעלה מזה, מהווה אף היא שיקול לקביעת סכום פיצוי עונשי גבוה ומרתיע יותר מזה שהיה מושת בנסיבות דומות על מעסיק "קטן" יותר, המעסיק כמה עשרות עובדים בלבד;
רביעית יש להביא בחשבון שבמקרה שלפנינו, ונכון למועד מתן פסק דין זה, לא הושלם תהליך ההתארגנות הראשונית במחסני חשמל ולא כוננו בין הצדדים יחסי עבודה קיבוציים. בשלב זה יש עדיין רגישות מיוחדת, הנובעת מהשלב המוקדם וה"עוברי" של ההתארגנות. נבהיר שאנו מודעים לכך שהסיבה לכך שנויה במחלוקת בין הצדדים ועל כן בוודאי שאין מקום לקבוע כי הסיבה לכך נעוצה בהכרח בהתנהלות הנהלת המשיבה. יחד עם זאת, אנו סבורים שככל שמהלך ההתארגנות הראשונית היה מסתיים בהצלחה, ושני הצדדים היו חותמים על הסכם קיבוצי (או למצער מצויים במשא ומתן לקראת כריתתו) היה בכך משום שיקול להפחתת הפיצויים המושתים על המשיבה במסגרת של סכסוך קיבוצי;
וחמישית את גובה הפיצוי קבענו גם בשים לב להתפתחויות מן השנים האחרונות בכל הקשור לפסיקת פיצויים לדוגמא במשפט העבודה בכלל כפיצויים עונשיים והרתעתיים. זאת, אף מעבר לסוגייה הספציפית של פיצוי בגין הפגיעה בזכות ההתארגנות בה אנו דנים כאן. וכך בין היתר נפסק לעניין זה על ידי כב' הנשיאה נילי ארד (עע 33680-08-10 דיזנגוף קלאב נ' זואילי (16.11.11):
"במהלך השנים ניכרת מגמה ברורה ועקבית של המחוקק בישראל בכל הנוגע לקביעת סנקציות אזרחיות רבות עוצמה, המכוונות להגברת אכיפת חוקי העבודה בישראל והרתעת מעסיקים מפני הפרתם. במסגרת זו, הולך ומתרחב השימוש שעושה המחוקק ב"פיצויים לדוגמא" בתחום משפט העבודה. הפיצויים לדוגמא על מכלול פניהם, כמבואר לעיל, מהווים כלי עונשי אפקטיבי להטמעת נורמות של זכויות חוקתיות, זכויות מגן וזכויות מוקנות בדין לעובדים, והקפדה על קיומן הלכה למעשה. בהקשר זה, תכליתו של הפיצוי לדוגמא שתי פנים לה: להרתיע את המעבידים מפני הפרת הזכות; ולהגביר בקרב העובדים את המודעות לזכויות הקנויות בחוק ולהמריצם לפעול למימוש אותן זכויות המגנות על רווחתם, בטחונם ובריאותם".

לסיכום
28.     לאור כל האמור, אנו מקבלים את עתירת ההסתדרות בחלקה, קובעים כי המשיבה פגעה בחופש ההתארגנות של עובדיה באופן המפורט בפסק דין זה, ולפיכך קובעים כי על המשיבה לשלם בגין כך פיצויים לדוגמא בסך 180,000 ₪.
     לאור הודעת ההסתדרות בסעיף 89(ד) לבקשת הצד שהגישה, כי ברצונה שהכספים שייפסקו לחובת המשיבה במסגרת סכסוך קיבוצי זה יחולקו בין כלל עובדי רשת מחסני חשמל, או בכל דרך אחרת שבה יורה בית הדין, אנו מורים למשיבה לחלק את סכום הפיצוי שווה בשווה בין כלל עובדי הרשת, באופן שכל אחד מהם יקבל את חלקו בפיצוי כתוספת לשכר חודש אפריל 2013 (אותו אמורה המשיבה לשלם לעובדיה בעוד פחות מחודש, בתחילת חודש מאי). ככל שלא ישולם סכום הפיצוי במועד האמור, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.
     על אף שהסעד שהתבקש וניתן בפסק דין זה הינו סעד כספי, איננו רואים מקום לסטות מנוהגו של בית דין זה, שלא להשית הוצאות בסכסוכים קיבוציים. כל צד יישא אם כן בהוצאותיו.
על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, בתוך 14 יום ממועד קבלתו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פיצוי על שייט

  2. פיצוי על טרטור

  3. פיצוי על התחשמלות

  4. פיצוי על בזבוז זמן

  5. פיצוי על דואר שאבד

  6. פיצוי על הזמנת ספר

  7. פיצוי על נזק לפסלים

  8. פיצוי על נזק מעקלים

  9. פיצוי על הפסקות חשמל

  10. פיצוי על טעות בעיקול

  11. פיצוי על אובדן דרכון

  12. פיצוי על גביה מנהלית

  13. פיצוי על ביטול הופעה

  14. פיצוי על נזקים לגינה

  15. פיצוי על ירי של שוטרים

  16. פיצוי על בדיקה בטחונית

  17. פיצוי על התאבדות במעצר

  18. פיצוי על גיזום ללא רשות

  19. פיצוי על נזק לצינור מים

  20. פיצוי על פגיעה ברכב חונה

  21. פיצוי על אי כיבוד קופונים

  22. פיצוי על איחור מסירת משלוח

  23. פיצוי על איחור במסירת הדירה

  24. פיצויים על הפרת הבטחה לעובד

  25. פיצויים על שתי תאונות דרכים

  26. פיצוי על פירוק מחפרון - באגר

  27. פיצוי על נזק לבגד שנמסר לניקוי

  28. פיצויים על תאונת אימונים בצה''ל

  29. פיצוי על הדבקת אזהרת הוצאה לפועל

  30. פיצוי על עיכוב משיכת כספים מהבנק

  31. פיצוי על בניה של העירייה בשטח פרטי

  32. פיצוי על הוצאה לפועל למרות תשלום חוב

  33. פיצוי על פגיעה בזכות ההתארגנות בעבודה

  34. פיצוי על השמדת רכוש שנתפס ע''י המשטרה

  35. פיצוי על אי ביטול מנוי בחברת 012 סמייל

  36. פיצויים על הנחת צינורות מים בקרקע פרטית

  37. פיצוי על הנזק שנגרם לשער כניסה שמלי לחנייה

  38. פיצוי על נזק לחפצים שהיו ברכב בזמן תאונת דרכים

  39. פיצוי על עגמת נפש ופיצוי על פיטורים כחושף שחיתויות

  40. פיצוי על זיכוי בהליך פלילי שסיכויי ההרשעה בו היו נמוכים

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון