מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים של שוטר שעבד בעבודה נוספת ללא אישור: העתירה 1. לפניי עתירה מינהלית נגד החלטתו של המשיב, ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל (להלן גם - ראש אמ"ש), להורות על פיטוריו של העותר מהמשטרה, משנמצא כי ביצע עבודות שיפוץ פרטיות, על חשבון שעות העבודה במשטרה ומחוץ לשעות העבודה, תמורת כסף, והכל מבלי לדווח לרשויות המס וללא קבלת היתר לעבודה נוספת. המשיב הדגיש בהחלטתו, כי יש בידיו ראיות חד-משמעיות ובלתי-תלויות לביצוע המעשים האמורים, אשר נלווה להם קלון, ולכן יש להורות על הפיטורים. העותר טוען, כי ההחלטה בעניינו חורגת ממתחם הסבירות ובלתי מידתית. רקע עובדתי 2. העותר שירת במשטרת ישראל החל משנת 1997 כטכנאי סרטי צילום במעבדת את"ן בירושלים (להלן - המעבדה). במסגרת הליך חקירה שניהלה היחידה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה (להלן - מח"ש) נגד ג', שוטר בכיר במעבדה, עלה חשד כי העותר ביצע עבירות של גניבת רכוש משטרתי, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה; זאת, בכך שביצע עבודות שיפוץ פרטיות, על-חשבון שעות העבודה ומחוץ לשעות העבודה, בתשלום, מבלי לדווח לרשויות המס ומבלי לקבל היתר לעבודה נוספת מהמשטרה. במסגרת החקירה נגבו על-ידי מח"ש הודעות משוטרים ששרתו עם העותר, אשר נוגעות לחשדות נגדו, ובין השאר, מד', אשר כִהן כראש המעבדה כשנה עובר לחקירות אלו. בחקירתו הראשונה ציין ד', כי ידוע לו שהעותר "שיפוצניק במקצועו והא נעלם מן העבודה ימים רבים, איני יודע לאן הוא הולך ועם מי הוא עובד בזמן שהוא הולך ועבור מי הוא עובד. אני מניח שהוא עוסק בשיפוצים". בחקירה מאוחרת יותר מסר ד', בין-השאר, כי לאורך השנים נהג העותר להיעדר מהעבודה בתדירות של שלוש פעמים בשבוע לערך, למשך חצי יום בכל פעם; כי לעיתים רחוקות היה העותר מבקש ממנו רשות לצאת, אך לרוב "הוא נעלם ככה"; כי יתר העובדים במעבדה אינם נוהגים לעזוב את מקום עבודתם בתדירות כזו; וכי מדובר בהתנהלות שנמשכה שנים והייתה ידועה לכל עובדי המעבדה, אולם זמן קצר עובר לחקירה הפסיק העותר לדבר בגלוי על עבודות השיפוצים, והבהיר כי אינו עוסק בכך יותר, זאת, להערכתו של ד', עקב סכסוך בינו לבין שוטר אחר במעבדה, צ'. אף צ' מסר הודעה במח"ש, ובה ציין, בין-היתר, כי להערכתו ביצע העותר שיפוצים בזמן שעות העבודה במשטרה, בידיעתו של ג'; כי העותר נהג לצאת מהעבודה לשעות רבות; וכי העותר ביצע עבודות שיפוץ עבור בני משפחתו של ג'. בנוסף, נגבתה הודעתו של א', אף הוא שוטר במעבדה, אשר ציין, כי העותר נהג לשפץ דירות בזמן היותו שוטר מן המניין; כי העותר נהג להיעדר מהעבודה למשך פרקי זמן ארוכים, אולם לא יכול היה לומר בוודאות שההיעדרויות נעשו לצורך ביצוע עבודות השיפוצים; וכי ידוע לו שהעותר ביצע עבודות עבור עובדים במעבדה, אם כי לא בתמורה לכסף. כן נמסרה עדותו של ע', קצין מִחשוב פניות נהגים, ובן-דודה של העותר, אשר שירת בעבר במעבדה. לדבריו, העותר נתן יעוץ בענייני שיפוצים, אולם לא ידוע לו על דבר נוסף. 3. כמו-כן, נצפה העותר על-ידי חוקרי מח"ש בשלושה מועדים שונים מחוץ למקום העבודה, כאשר בדו"חות הנוכחות נרשמו שעות עבודה; זאת, כפי שעולה מדו"חות הפעולה שערכו החוקרים בעניין זה (להלן - דו"חות הפעולה): ביום 17.8.11 נראה העותר על-ידי חוקר מח"ש בישיבת "בניין אב" ברמת שלמה, בשעה 14:20; ביום 13.9.11 נצפה העותר - בשעה 11:08 ברח' הנביאים, בשעה 14:23 ברחוב ירמיהו ובשעה 16:00 בגבעת שאול; וביום 15.9.11 בשעה 11:45 נראה העותר אצל משפחת סולומון, ברחוב גבעת שאול 17. מדו"ח הפעולה שערכה חוקרת מח"ש ביחס למועד האחרון המוזכר, עולה, כי החוקרת נכנסה לבית משפחת סולומון עת שהה שם העותר, ושאלה "האם יש חשמלאי בסביבה". על-פי הדו"ח, גב' סולומון השיבה "בדיוק עכשיו עובד פה מישהו", וקראה לעותר: "מר כהן, יש פה מישהי שמחפשת חשמלאי". החוקרת ציינה בדו"ח, כי ביקשה מהעותר הצעת מחיר עבור עבודת חשמל בביתה; כי לשאלת העותר השיבה שהיא מתגוררת ברחוב אלמליח; וכי בתגובה השיב העותר "אני לא עובד שם". על-רקע החשדות האמורים זומן העותר לחקירה, ביום 29.11.11. 4. בחקירתו במח"ש ציין העותר, בין-היתר, כי במעבדה קיים נוהג לפיו העובדים מבצעים "סידורים" פרטיים על-חשבון שעות העבודה, באישור הממונה; כי אף הוא נהג לצאת מעבודתו לעיתים לצורך "סידורים" שונים, כמו קניות או ביקור אצל הוריו החולים; וכי במסגרת זו ביצע "כמה עבודות תיקונים בבתים פרטיים בזמן שיצאתי מהעבודה לשעה, שעתיים...". אולם, בצד זאת הבהיר העותר, כי "לא כל העבודות הפרטיות, התיקונים שביצעתי היו על חשבון שעות העבודה, חלק היה גם אחר הצהריים"; ובהמשך חידד: "היו מקרים בודדים שהלכתי על חשבון שעות העבודה. רוב המקרים היו אחרי הצהריים או שסיימתי משמרת או על חשבון פגרה שהגיעה לי". העותר הדגיש, כי ביקר במקומות שבהם ביצע עבודות פרטיות רק לאחר שהשלים את עבודתו המשטרתית שלשמה יצא מהמעבדה; כי על-פי רוב נהג לבצע את העבודות לאחר שעות העבודה, בעוד שהביקורים שערך בשעות העבודה כאמור נועדו רק לצורך בחינת התיקון הנדרש; כי היעדרויותיו מהעבודה לא ארכו למעלה "משעתיים-שלוש", וממילא תמיד ביקש את אישור הממונה לפני צאתו; וכי את העבודות הנ"ל ביצע בעיקר עבור חברים, קרובים או שכנים של הוריו, שבחברתם גדל, ורובם הִנם קשישים עריריים הזקוקים לעזרה. עוד סיפר העותר בחקירתו, כי אופי העבודה במעבדה דרש ממנו נסיעות למקומות שונים, וכי אף במסגרת נסיעותיו ביצע עבודות תיקונים, בעיקר עבוד חבריו לעבודה; ובהקשר זה ציין: "זה רגיל שבנאדם שיוצא לסבב הוא לא כל היום בעבודה אלא בא אחרי ששם ציוד אחרי הסבב הולך לסידורים פרטיים שלו לבית או למה שיש לו וחוזר ב-17:00 להחתים כרטיס". כך סיפר העותר, כי בזמן נסיעה כאמור, או בסופה, נהג לעיתים לבקר אצל אחד מחבריו לעבודה, ולתת עצה בענייני שיפוצים או תיקונים, לרבות למפקדיו - ד' וג'; אך הדגיש כי את מֵרב העבודות ביצע לאחר שעות העבודה. כשנשאל העותר בחקירתו "מה סוג העבודה שביצעת אצל האנשים במהלך עבודתך וקיבלת כסף עבור עבודה זו?" (ההדגשה הוספה), השיב: "תיקונים קטנים כגון: תיקון ברז, תריס, תיקון חשמל כלשהו, דברים קטנים". לשאלה, האם קיבל העותר תשלום עבור התיקונים שביצע עבור עובדים במעבדה, ענה: "חלק, על החומרים שקניתי הייתי לוקח תשלום. היו מצבים שגם לקחתי תשלום סמלי עבור העבודות שביצעתי. אני רוצה לציין, זה לא למטרת רווח אלא רצון לעזור ולתמוך באנשים...". בהמשך החקירה הדגיש העותר: "אני לא הייתי בא ומבקש כסף ומקבל כסף בזמן העבודה, על התיקונים שביצעתי. זו הייתה עזרה חברית בלבד. אם הייתי מבצע עבודות פרטיות אחרי העבודה אז הייתי לוקח סכום סמלי, לא מה שמקובל בשוק. עשיתי את זה כדי שירגישו נעים שנתנו לי משהו". העותר הדגיש, כי ביצוע העבודות הנ"ל הִנו בגדר תחביב, שמסב לו הנאה רבה, ומן הטעם הזה ביצע את העבודות, כמו-גם מתוך רצון לסייע לחבריו ומכריו כאמור; וכי לא היה בפעולות משום כוונת רווח. יוער, כי העותר עומת בחקירתו עם חלק מהעדויות שנגבו משוטרי המעבדה, אולם חזר וטען, כי תמיד נעדר מהמעבדה באישור; כי ביצע עבודות פרטיות רק לאחר שעות העבודה, פרט למקרים בודדים; כי כמעט ולא קיבל תשלום עבור עבודתו, למעט סכומים סמליים של הכרת תודה; כי לא עסק בשיפוצים או התפרנס מכך, אלא "עשה טובות" למכרים; וכי בעקבות סכסוך במקום העבודה טופלים עליו אשמות שווא. 5. כמו-כן, נתבקש העותר בחקירתו במח"ש להתייחס לפנקס שנמצא בחזקתו בעת שעוכב לחקירה (להלן - הפנקס), שבו צוינו, בצד רישומים אישיים, עבודות שיפוצים שונות, כגון - "נתן שעון שבת"; "אברהם - נזילה מהגג 2 השכנים + 4 מנעולי מסטר"; "תיבות דואר"; "עינב - רשת"; ועוד. בנוסף, נרשמו אף עבודות שיפוצים שבצִדן סכומי כסף, ובכלל זה: "ביקור אסלה - 80 ₪"; איטום מזגן - 200" ; "יעל ברמץ הצעה 11500 ₪"; "אברהם - צנרת 600 + 300"; "גליקמן צנרת - 1,800"; "אברהם נווה יעקב חוב 50 ₪ מקלחון 75*75 התקנה 200 ₪ עלות 600-800 ₪"; "יורם טל: חוב קודם 180, 28.6 תיקון מנורה דירה 1 80 - 260, תיקון מנעול 400 ₪ + צבע וניילון + אלומיניום שולם 1500 ₪"; "גליקמן חוב עבור 2 ביקורים - 1) הסקה וציר ארון 150, 2) נזילה אמבטיה 120"; "שלום בקשי 11.4.11 חוב קודם 900 ₪, שולם 380 נשאר חוב 250 ₪. תיקון 2 מיטות 80 ₪, מיחם שבת 250 ₪, התקנת נייר טואלט וכו' - 150 ₪"; ועוד. העותר עומת עם רישומים אלו בחקירתו במח"ש, וציין: "זה פנקס שאני רושם דברים אם למשל אני צריך לעצמי ולא כל מה שרשום פה זה עבודות שביצעתי. זה פנקס שאני רושם מי שחייב לי כסף...". לשאלת החוקרים באשר לעבודות הרשומות בפנקס, השיב העותר: "אני אמרתי לך שאני עושה עבודות וזה מחירים שאנשים שאלו כמה יעלה לי ואני מברר את זה או עבודות שביצעתי אחרי צהריים... אלו הצעות מחיר שאנשים ביקשו ממני ולא ביצעתי את העבודה הזאת של גליקמן וכל השאר... לא ביצעתי את העבודה אלא אם זה אדם שכן של ההורים שביקש הצעת מחיר כמה יעלה לו... אני גם לא התכוונתי לעשות את זה בידיים שלי הייתי נותן לאחי דוד עבודה כי אני עסוק בעבודה במשטרה אין לי את היכולת וזמן לעשות עבודות רציניות...". יודגש, כי העותר זומן למספר חקירות נוספות במח"ש, אולם בכל החקירות הללו בחר לשתוק ולא להשיב לשאלות חוקריו. 6. בנוסף, בחומר הראיות שנאסף נגד העותר נכללו גם הודעות שנגבו מאזרחים שונים, אשר מסרו כי העותר ביצע עבורם עבודות שיפוצים. כך, סיפרה גב' חנה ברמץ, המתגוררת בשכנות להוריו של העותר, כי העותר ביצע לפני שלוש שנים עבודת שיפוצים בדירה בבעלותה, שכללה החלפת ארונות וצנרת, בעלות של פחות מ-10,000 ₪; כי הורתה לדיירת בדירה זו לפנות לעותר אם תתעוררנה תקלות; כי העותר נוהג לבצע תיקונים קלים גם בדירת מגוריה, בשעות הערב; וכי היא כלל לא ידעה שהעותר משרת כשוטר. בנוסף, מסרה גב' דולי אברהם, אף היא שכנה של הורי העותר, כי העותר ביצע עבודות תיקונים בדירות שונות בבניין וכן עבור ועד הבית, לעיתים באמצעות פועלים; כי עבור פיקוח על עבודת צביעה שביצעו פועלים שהגיעו עם העותר שילמה לו 500 ₪; וכי היא מתקשרת אליו לצורך תיקון סתימות, בעלות של 150-50 ₪. כמו-כן, נגבתה הודעתה של גב' אפרת קיכלביץ, אשר ציינה, כי העותר מבצע עבורה עבודות תיקונים רבות במשך 20 שנים, לרבות עבודות חשמל, סיוד ואינסטלציה, כי הוא עובד במהלך היום ולפעמים גם בשעות הערב, וכי גם בנותיה נעזרות בשירותיו; אולם היא אינה זוכרת את עלויות התיקונים. עוד נחקרה במח"ש, בין-השאר, גב' דבורה סולומון, אשר סיפרה, כי בעבר שיפץ העותר את ביתה, כשנזקקה לסורגים חדשים; כי יצרה עִמו קשר לאחר שקיבלה המלצה ממשפחת קיכלביץ; כי את אחד התיקונים ביצע העותר בביתה בשעות הבוקר; וכי ביקר לאחרונה בביתה לפני ראש השנה, בסביבות השעה 17:00, כדי לבצע עבודת תיקון. כמו-כן, נגבתה הודעתו של הרב שלום בקשי דורון, העומד בראש ישיבה ברמת שלמה. הלה העיד, כי הכיר את העותר בעת שהשניים התגוררו בגבעת שאול בירושלים, ונקשרו ביניהם יחסי חברות קרובים; כי הוא מתייעץ עם העותר לגבי העבודות שמתבצעות בישיבה ובנוגע לאנשי המקצוע שנשכרים לצורך כך; כי הישיבה מעסיקה איש אחזקה, אולם העותר מגיע מדי פעם לסייע לו, להדריך אותו או כדי לקנות עבור הישיבה חומרים ומוצרים שונים; וכי לצרכים האמורים נוהג העותר להגיע לישיבה בערבים או בימי שישי. כמו-כן, נמצאו בחזקת העותר אף מפתחות רבים. 7. ביום 5.12.11 זומן העותר לשימוע לקראת פיטורים, לפני רפ"ק יפעת גרינפלד. בראשית השימוע הובהר לעותר, כי מחומר החקירה עולה שביצע עבודות שיפוץ פרטיות על חשבון שעות העבודה ומחוץ לשעות העבודה, תמורת כסף, מבלי לדווח לרשויות המס ומבלי לקבל היתר לעבודה נוספת מהמשטרה. כן נאמר לו, כי "העבירות המיוחסות לך ושלביצוען קיימות ראיות חד משמעיות ואשר בחלקן אף הודית, מסווגות כעבירות שיש עִמן קלון". במעמד הליך השימוע טען העותר, באמצעות בא-כוחו, כי "חטאו" הוא רק בכך שנהג לצאת לסידורים פרטיים על-חשבון שעות העבודה, כפי שנהגו כלל העובדים במעבדה; וכי לכל היותר ביצע עבודות פרטיות מחוץ לשעות העבודה, זאת למעט שלושה או ארבעה מקרים בודדים, שבהם יצא במהלך יום עבודה לסידורים או לפעילות משטרתית, ובסיומם ביצע "עבודת תיקון קטנה" אצל אדם שנזקק לכך, במקום לחזור מיד למעבדה. בהקשר זה ציינה המראיינת, כי בידה שלושה דו"חות נוכחות המעידים שהעותר נצפה במהלך העבודה בישיבה או בגבעת שאול. על-כך השיב ב"כ העותר: "מדובר על 3 פעמים ב-4 חודשים, או במאה שנה. זה מה שיש למח"ש. בשלוש הפעמים האלה הוא מודה שטעה". העותר הדגיש, בין-היתר, כי את העבודות הפרטיות כאמור ביצע עבור קרובים, שכנים או מכרים של הוריו, רובם מבוגרים ועריריים, אשר רואים בו כבן ונהגו להיעזר בו עוד בטרם גיוסו למשטרה, עת עסק כשיפוצניק; כי מדובר ב"תיקונים קלים וקטנים", שביצע כתחביב שהוא נהנה לעסוק בו; כי מכל מקום לא גבה תשלום עבור העבודות, פרט לעלויות החומרים והחלפים - בין מהמכרים האמורים ובין מחבריו לעבודה, שלהם אך נתן עצות בענייני שיפוצים; וכי נוכח האמור לא קם כל צורך מצִדו לדווח לרשויות המס או לקבל היתר לעבודה נוספת מהמשטרה. כן טען העותר, כי העדויות של חלק משוטרי המעבדה, לפיהן נעדר מהעבודה לצורך ביצוע עבודות פרטיות - מבוססות על שמועות והשערות בלבד; כי מעולם לא קיבל כל הערה או אזהרה בעניין היעדרויותיו מצד מפקדיו; וכי מרבית השוטרים תמכו בהודעותיהם במח"ש בגרסתו, והעידו שאינם יודעים דבר בעניין החשדות שעלו נגדו בעניין ביצוע עבודות שיפוץ פרטיות. באשר לפנקס שנמצא בחזקת העותר כאמור, נטען, כי הרישומים בו הִנם למעשה הצעות מחיר שקיבל העותר מאחרים - עבור מכריו, לאחר שפנו אליו וביקשו את עצתו; וכי יתר הרישומים מעידים על קניות שביצע עבור אחרים. בכל הנוגע לצרור המפתחות האמור טען העותר, כי אחד המפתחות מיועד למחסן הישיבה, שבו עשה שימוש כאשר סייע לאב-הבית של הישיבה בתיקונים; וכי יתר המפתחות שייכים לבעלי הדירות בגבעת שאול, בבניין שבו מתגוררים הוריו, זאת בעקבות הקשרים ההדוקים בינו לבין הדיירים. בנוסף, הפנה העותר - לדו"חות הערכה חיוביים של מפקדיו לאורך השנים, המעידים על תִפקודו התקין ועל ההערכה הרבה שלה זכה ביחידה; להודעותיהם של מרבית עובדי המעבדה, אשר נמנעו מלייחס לו ביצוע עבודות שיפוצים; וכן למכתבים המעידים כי ביצע עבודות פרטיות אצל משפחות נזקקות, רק במחירי עלות החומרים. העותר אף הדגיש, כי הִנו אב לשבעה ילדים הנסמכים על שולחנו; כי הוא תומך אף בהוריו הקשישים; וכי לא יוכל למצוא עבודה חלופית אם יפוטר, ולכן ההחלטה לפטרו תמית אסון על משפחתו. 8. לאחר קיום הריאיון הועבר לידי ראש אמ"ש מסמך פנימי שערכה רפ"ק גרינפלד ביום 25.12.11, ובו נסקרו העובדות והראיות הרלבנטיות, ההערכות החיוביות שניתנו בעניינו של העותר לאורך השנים בעניין תִפקודו המקצועי, וכן לבטים באשר לסיווג העבירות המיוחסות לו ולאמצעים המינהליים שניתן לנקוט נגדו (להלן - המסמך הפנימי). יודגש, כי המסמך נועד לשימוש פנימי בלבד, ולא הובררו נסיבות חשיפתו לעיני העותר. אולם, ב"כ המשיב לא התנגדה לבקשת העותר להציגו לבית-המשפט. במסמך הפנימי המליצה רפ"ק גרינפלד לסווג את המעשים המיוחסים לעותר כעבירות שיש בהן קלון, ובהקשר זה הוסיפה: "אציין כי התלבטתי באשר לסיווג העבירה, בהתחלה חשבתי לסווגה כהפרה חמורה על גבול הקלון. לאחר התייעצות אני סבורה כי יש לסווג את העבירה כעבירה שיש עימה קלון בשים לב לאינטנסיביות, כעולה מהראיות". באשר לאמצעי המינהלי שיש להפעיל בעניינו של העותר, המליצה רפ"ק גרינפלד, כדלהלן: "בלב כבד ולאחר התלבטות, אני סבורה שאין מנוס אלא לפטר את השוטר [העותר] בשל הודאתו וקיומן של ראיות מוצקות לביצוע עבירה שיש עימה קלון: השוטר מודה בכך שמדי פעם ביצע עבודות שיפוצים פרטיות כשיצא במהלך יום העבודה לשעה-שעתיים, עוד הסביר כי קיימת נורמה כזו שלא חוזרים למשרד מעבודות חוץ או שיוצאים לסידורים פרטיים. השוטר נתפס 3 פעמים במהלך חודש אחד במקומות הקשורים לשיפוצים בשעות בהן היה אמור להיות בעבודה. עדויות שוטרים ביחידה מהן עולה כי הוא נעלם מהעבודה לשעות, שלא לצרכי העבודה ולא בהתאם לסידור העבודה... עדויות הדיירים שהזמינו אצלו עבודות: העדה אפרת קריכלי מסרה שעבד אצלה במשך 20 שנה גם בימים וגם בערבים, בני הזוג ברמץ מסרו ששיפץ את המטבח תמורת אלפי שקלים. ברשותו נתפס פנקס ובו רשם הצעות עבודה". כמו-כן, צרפה רפ"ק גרינפלד לחוות-דעתה את עמדתה של פקד נירית להב קניזו, עוזרת היועץ המשפטי שלמשטרת ישראל, שהצטרפה להמלצה האמורה, ולדבריה: "אין מנוס אלא לפטר את השוטר [העותר]. נראה כי כנגד השוטר יש ראיות חד משמעיות ובלתי תלויות לביצוע עבירות קלוניות פעמים רבות ולאורך זמן. השוטר הודה שנהג לצאת בשעות העבודה "שעה-שעתיים-שלוש" לצורך "סידורים", שביניהם גם ביצע עבודות פרטיות בהתנדבות או תמורת "תשלום סמלי". את רוב העבודה עשה מחוץ לשעות העבודה ובהתנדבות. לטענתו, קיים מנהג בקרב שוטרי היחידה של "יציאה לסידורים" במהלך שעות העבודה. מלבד זאת, קיימות כנגד השוטר ראיות רבות הקושרות אותו לביצוע המעשים. בין היתר, הודעות של אנשים בביתם ביצע עבודות על פני שנים, פנקס הצעות מחיר שנתפס בחזקתו, 3 תצפיות בהן נצפה מחוץ למקום העבודה כאשר בדו"ח הנוכחות דווח על שעות עבודה". כן נרשמה בדו"ח הפנימי המלצתה של סנ"ץ עו"ד עפרה פויר, ראש מדור אמצעים מינהליים, ולפיה: "ההמלצה מקובלת עלי. קיימות ראיות חד משמעיות ובלתי תלויות לכך שהשוטר נהג לצאת בזמן - ועל חשבון - שעות העבודה במשטרה לצרכים פרטיים, וזאת - לאורך זמן. בנסיבות אלה - אין מנוס מפיטוריו". במקום המיועד להמלצת ראש מחלקת משמעת, ציינה נצ"מ עו"ד לילי באומהקר, כי היא "מצטרפת להמלצה מנימוקיה". 9. ביום 1.1.12 החליט המשיב להורות על פיטוריו של העותר מהמשטרה, ובהחלטתו ציין כדלקמן: "לאחר שעיינתי בחומר החקירה, בטיעוניך לעניין פיטוריך, אותם העלית בראיון השימוע שנערך לך ביום 5.12.11, ובהמלצות הגורמים הצריכים לעניין, החלטתי לפטר אותך מתוקף סמכותי לפי סע' 10 (2) לפקודת המשטרה... החלטתי התקבלה לאחר ששקלתי את המעשים המיוחסים לך ואשר לביצועם קיימות ראיות חד משמעיות ובלתי תלויות, ושיש בהם קלון, ואת הפגיעה באמון הציבור במשטרה בעצם המשך שירותך". לבקשת העותר, לאחר קבלת ההחלטה בדבר הפיטורים, נערך לו ראיון עם המשיב, ביום 15.2.12; ובמעמד זה השמיע בשנית את טענותיו, וביקש לשכנע את המשיב לחזור בו מהחלטתו. בתום הריאיון החליט המשיב: "אין ביכולתי לשנות את ההחלטה - המעשים הם מעשים קשים! את המצב המשפחתי, ניקח ונביא בחשבון בבחינת סוגיית הפיצויים". מכאן העתירה. יודגש, כי בסופו של יום לא נפתחו נגד העותר הליכים פליליים או משמעתיים. טענות הצדדים 10. העותר טוען, כי ההחלטה נושא העתירה חורגת ממתחם הסבירות, הואיל ולא ניתן בה משקל לכלל השיקולים הרלבנטיים. בהקשר זה מלין העותר על קביעתו של המשיב, לפיה נאספו בעניינו ראיות "חד משמעיות ובלתי תלויות" לביצוע המעשים המיוחסים לו ולחומרתם; וטוען, כי בתיק החקירה מצויות ראיות רבות אשר מעידות כי פעל בתמימות, מתוך מסירות ועזרה לזולת. בהקשר זה חוזר העותר על הטענות שהעלה בשימוע, ובכללן - כי מרבית שוטרי המעבדה העידו שהעותר סייע להם על-חשבון זמנו הפרטי וללא תמורה; כי האזרחים שעבורם ביצע עבודות ציינו שהעותר היה זמין עבורם בשעות הערב, לאחר שעות העבודה במעבדה; וכי הסכומים שנתקבלו עבור העבודות, ככל שהתקבלו, היו מזעריים, וכיסו בדרך-כלל את עלות החומרים שבהם השתמש. העותר אף מדגיש בהקשר זה, כי זימונו לשימוע לפי פיטורים נעשה, בין-היתר, על-יסוד הודאתו לכאורה במעשיו; אולם בהחלטה נושא העתירה נמנע המשיב מלהתבסס על "הודאה" כלשהי, ודי בכך כדי לכרסם בקביעה כי מצויות בענייננו "ראיות חד משמעיות ובלתי תלויות". כן מדגיש העותר, כי לא ניתן כל משקל לעובדה שאף מפקדיו הישירים הזמינו ממנו עבודות פרטיות בבתיהם או עבור משפחותיהם; וממילא מעולם לא התריעו בפניו על פסול שיש במעשיו. העותר מוסיף, כי אין בפנקס כדי להוות "ראיה מפלילה" נגדו, זאת הן הואיל ולכל היותר נרשמו בו הצעות מחיר שבדק עבור גורמים שונים שביקשו זאת ממנו; והן היות שממילא נמנע המשיב או מי מטעמו מלבדוק קשר כלשהו בין הרישומים בפנקס לבין העבודות שביצע. בנוסף, גורס העותר, כי לאור האמור לעיל, ההחלטה לסווג את המעשים המיוחסים לו כנושאים קלון, אינה סבירה; בפרט כאשר בשל הטלת הקלון הוחלט על הפיטורים. לעמדתו, לנוכח המדרג הקבוע בפקודת הקבע של המשטרה בדבר אמצעי משמעת שניתן להטיל על שוטרים, היה מקום לראות במעשים, לכל היותר, כ"הפרה חמורה של חובות השוטר", אשר אינה מחייבת פיטורים ומאפשרת לשקול להורות על אמצעי משמעתי חמור פחות. כן טוען העותר, כי ההחלטה אף אינה מידתית, שכן לא ניתן כל משקל למצבו האישי והמשפחתי. 11. המשיב טוען, כי ההחלטה נושא העתירה באה בגדר מתחם הסבירות ולא קמה עילה להתערב בה; זאת, בפרט נוכח שיקול הדעת הרחב הנתון לו, הן בעניין סיווג מעשים ככאלו הנושאים קלון, והן בנוגע להחלטה בדבר פיטוריו של שוטר. לשיטתו, ההחלטה נתקבלה על-יסוד מכלול ראיות ברורות וחד-משמעיות, באופן העולה עם כלל הראייה המינהלית, לרבות - עדויות השוטרים ששירתו עם העותר במעבדה והאזרחים שעבורם ביצע עבודות, הפנקס שנמצא בחזקת העותר, וכן הודאתו בחקירתו. בהקשר האחרון מדגיש המשיב, כי העותר הודה - שנהג לבצע "סידורים" על-חשבון שעות העבודה, שבין-היתר ביצע עבודות פרטיות בהזדמנויות אלו, ושקיבל עבוד העבודות האמורות "תשלום סמלי"; זאת, בשעה שהעדויות שעמדו לפני חוקרי מח"ש וכן הפנקס, העלו כי מדובר בסכומי כסף בגובה אלפי שקלים. עוד מציין המשיב, כי דו"חות הפעולה מלמדים שהעותר שהה מחוץ למקום העבודה בשעה שבדו"ח הנוכחות דווח על שעות עבודה מלאות; כי אחד הדו"חות אף מלמד שהעותר ביצע עבודה פרטית בזמן שהותו מחוץ לעבודה כאמור; וכי העותר לא הכחיש את הדברים, ובא-כוחו אף ציין בשמו בשימוע, ש"בשלוש הפעמים האלה הוא מודה שטעה". לשיטת המשיב, חומר הראיות בענייננו מלמד שהעותר ביצע עבודות פרטיות, הן על-חשבון שעות העבודה והן מעבר להן, בתמורה ושלא בתמורה, מבלי לדווח לרשויות המס וללא קבלת היתר לעבודה נוספת; וכן שמסר דיווחים כוזבים באשר לנוכחותו בעבודה. בנסיבות אלו, סובר המשיב, כי נוכח חובות המשמעת המוגברות החלות על המשרתים במשטרה, בפרט בכל הנוגע לכללי ההתייצבות לעבודה; כי לאור תפקידיה ומטרותיה של משטרת ישראל, המחייבים שהבאים בשורותיה יהיו ללא רבב; וכי בשים לב לחומרת המעשים שביצע העותר, לריבוי והישנות המעשים ולראיות האמורות אשר מוכיחות את ביצועם וחומרתם - לא נפל כל פגם בהחלטה נושא העתירה. המשיב מוסיף, כי הנסיבות האישיות שעליהן הצביע העותר נלקחו בחשבון בעניינו, אולם נוכח חומרת מעשיו ותדירותם, נמצא שאין בנסיבות אלו כדי לשנות מההחלטה. המסגרת הנורמטיבית 12. הסמכות לפטר שוטרים שאינם מתאימים לשרת במשטרה, נתונה למפכ"ל המשטרה מכוח סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן - פקודת המשטרה), הקובע, כי המפכ"ל רשאי להשעות שוטר, להורידו בדרגה, לשחררו מן השירות או לפטרו, אם הוכח להנחת דעתו, שהשוטר "מתרשל או בדרך כלל בלתי-יעיל במילוי תפקידיו או אינו מתאים מבחינה אחרת למלא תפקידיו". בכל הנוגע לשוטרים שביצעו עבירות פליליות או משמעתיות, או החשודים בביצוען, הותוו הקווים המנחים להבניית שיקול הדעת של המפכ"ל בעת הפעלת סמכות הפיטורים, בפקודת הקבע של המשטרה, בפרק 06.01.021 - "אמצעי משמעת מינהליים - אנשי משטרה החשודים בביצוע עבירה או שדינם הוכרע" (להלן - פקודת הקבע). סעיף ב(1) לפקודה עוסק בפיטוריו של חשוד בעבירה, וקובע כדלהלן: "א) איש משטרה החשוד בביצוע עבירה שיש עמה קלון, שהודה בכתב בביצוע העבירה, או שנתגלו ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד - יפוטר. ב) איש משטרה החשוד בביצוע עבירה שיש בה, על פי טיבה ועל פי נסיבות ביצועה, משום הפרה חמורה של חובות השוטר, והוא הודה בכתב בביצוע העבירה, או שנתגלו ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד, והמשקל המצטבר של העבירה שבה הוא חשוד ושל טיב שירותו במשטרה, מכריע בדבר אי התאמתו לשירות במשטרה - יפוטר" (ההדגשות הוספו). בענייננו, כאמור, העותר פוטר הואיל ונמצא כי ביצע עבירות הנושאות קלון; כאשר "עבירה שיש עִמה קלון" מוגדרת בפקודת הקבע כ"עבירה שיש בה, על פי טיבה ועל פי נסיבות ביצועה, משום חוסר ניקיון כפיים, או פגיעה בטוהר המידות, או פגיעה באמות המידה המוסריות, המחייבות אדם במעמד של איש משטרה". בשולי הדברים יצוין, כי סמכות נוספת להורות על פיטוריו של אדם מהמשטרה, אשר אינה רלבנטית לענייננו, נתונה למפכ"ל מכוח סעיף 74 לחוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות), תשס"ו-2006, לפיו רשאי הלה לפטר שוטר שנידון בהליך משמעתי או פלילי אף אם זוכה, אם הוא סבור, עקב הדיון המשמעתי או הפלילי, כי אין השוטר מתאים להמשיך ולשרת במשטרה. יוער, כי הסמכות להורות על פיטורי שוטר הואצלה מידי המפכ"ל לראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל, המשיב בעתירה זו, וזאת בהתאם להוראות סעיף 7 לפקודת המשטרה (עע"מ 2042/12 רס"מ ג'דאללה חרב נ' ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל (16.1.13); להלן - עניין ג'דאללה). כבר צוין בפסיקה, כי סמכות הפיטורים מופעלת במישור המינהלי, קרי - כי מדובר במעשה הננקט בידי המפכ"ל כאמצעי מינהלי, במסגרת אחריותו לניהול מערכת כוח האדם של המשטרה, ודאגה לרמתה המקצועית והאנושית (בג"ץ 8225/07 מריח סדיק נ' מפכ"ל המשטרה (6.7.09), להלן - עניין סדיק). במסגרת הפעלת האמצעי המינהלי של פיטורי שוטרים, נתונים בידי הגורמים המוסמכים חופש פעולה ושיקול דעת רחב; זאת, כדי להבטיח את הפעלתה התקינה והראויה של המשטרה (עניין ג'דאללה; ובג"ץ 3798/09 אירנה גורוחוד נ' המפקד הכללי של משטרת ישראל (7.12.10); להלן - עניין גורוחוד). הטעם לכך נעוץ בתפקידיה ובאופייה של משטרת ישראל, אשר אחראית לביצוע משימות נרחבות בעלות חשיבות עליונה לחברה, המחייבות התאמה מלאה של המשרתים בה לביצוע תפקידם. ההתאמה נדרשת הן ביכולות הביצוע של המשימות, והן ברמה הערכית והמוסרית של השוטר, המשמש נציגהּ של מערכת אכיפת החוק. שילובו של אדם שאינו מתאים, עלול לפגוע במערך הביצוע של המשטרה, כמו גם בתדמיתה בעיני הציבור, כגוף הפועל על בסיס ערכי הגינות וטוהר המידות (ראו: עניין סדיק; בג"ץ 671/04 גרין נ' משטרת ישראל, פ"ד נט(5) 827, 833 (2005); ובג"ץ 8156/06 רס"ר איריס ממן נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל (14.1.07)). בהקשר זה נפסק, כי רמת תִפקודה ותדמיתה של המשטרה בעיני הציבור "הן גורמים בעלי חשיבות רבה, ואלו מחייבים כי לא יימנו על שורותיה אנשים בלתי מתאימים או כאלה שדבק בהם רבב" (עניין גרין, 834). כפועל יוצא הובהר בפסיקה, כי האמצעי המינהלי של פיטורי שוטרים "נועד גם כאמצעי הרתעה כלפי שוטרים מן השורה, ביוצרו רף נורמטיבי להתנהגות ראויה שאין לסטות ממנו"; וכי "על שוטר חלה חובת אמון מיוחדת, בהיותו איש אכיפת חוק: השוטר נדרש להקפיד בקלה כבחמורה, ולקיים סטנדרטים גבוהים של רמת פעולה ואמינות" (עניין סדיק, בפִסקה 30 ובפִסקה 42; וכן עניין ג'דאללה, בפִסקה 13). 14. על מקבל ההחלטה בדבר פיטורים חלות אמות המידה של כללי המשפט המינהלי, ובכלל זה - עיקרון המידתיות; זאת בפרט כשעסקינן בפיטורים מהמשטרה. בהחלת עקרון המידתיות יש לנקוט בדרך אשר תגשים את ההגנה על מערך המשטרה - מחד גיסא, ושתמנע פגיעה בשוטר מעבר למידה הנדרשת - מאידך גיסא; זאת, בפרט בשים לב לפגיעה הקשה שמסבים הפיטורים לשוטר, נוכח הדרך שבה הוא נתפס על-ידי החברה, וההשפעה על גורלו וגורל משפחתו (עניין סדיק, בפִסקה 45; עניין גורוחוד, בפִסקה 16; עניין סדיק, בפִסקה 45). נוכח האמור הובהר בפסיקה, כי על החלטה בעניין פיטוריו של שוטר "להתקבל בזהירות רבה, להיות מבוססת כדבעי ולהישמר למקרים בהם לא ניתן לנקוט בצעד שפגיעתו פחותה" (בג"ץ 8156/06, בעניין איריס ממן, לעיל); זאת, קל וחומר כשעסקינן בשוטר אשר שירת במשך תקופה ארוכה (בג"ץ 1802/08 רס"ר יאיר חיים נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל (3.7.08)). 15. בצד עיקרון המידתיות, נדרש המשיב, על-פי עיקרון הסבירות, לבחון, בין-היתר, "האם כלל השיקולים הרלוונטיים נשקלו על ידי הרשות המנהלית והאם אלה אוזנו על ידה כראוי על-פי משקלם היחסי" (עניין גורוחוד, בפִסקה 16). בעניין זה צוין בפסיקה, כי הגם שפקודת הקבע מהווה הנחייה מינהלית פנימית, לפיה יש להורות על פיטוריו של שוטר שעבר עבירה משמעתית שיש עִמה קלון, ניתן ואף חובה לסטות ממנה כאשר הנסיבות מחייבות זאת, והיא אינה מייתרת את הצורך לבחון את נסיבות המקרה: "בהקשר זה יילקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של השוטר ובכללן מצבו הבריאותי, מצבו המשפחתי, פוטנציאל אפשרויות פרנסה עם עזיבת המשטרה וכיוצא באלה פרטים. כן יישקל אופן תפקודו של השוטר בשירות עד לאירוע המקים את החשדות כלפיו (ואף אחריו)" (עניין ג'דאללה, בפִסקה 16; וכן ראו עניין סדיק, בפסקאות 30 ו-47). נוכח שיקול הדעת הרחב הנתון לגורמים המוסמכים בעניין פיטוריו של שוטר, נכונותו של בית-המשפט להתערב בשיקול דעת זה היא צרה ומצומצמת. בהפעלת הביקורת השיפוטית על החלטות כאמור, חלים הכללים המקובלים להתערבותו של בית-המשפט המינהלי, לפיהם לא יתערב בית-המשפט בהחלטה, אלא אם היא נתקבלה בחריגה מסמכות, או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או אם היא נגועה בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית (עניין סדיק, לעיל; עניין איריס ממן, לעיל; עניין גרין, לעיל; ועניין ג'דאללה, לעיל). כל עוד לא נפלו בהחלטה בעניין פיטוריו של שוטר שיקולים זרים, וכל אימת שההחלטה אינה נגועה באי-סבירות קיצונית היורדת לשורש העניין, אין מקום להתערב בה, אף אם ניתן בנסיבות המקרה להגיע לתוצאה סבירה שונה (עניין ג'דאללה, בפִסקה 14). דיון והכרעה 16. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. ממכלול הראיות שעמדו לפני המשיב בעת קבלת ההחלטה נושא העתירה, כפי שהוצגו לבית-המשפט, עולה, כי העותר נהג לבצע עבודות פרטיות של שיפוצים, חלקן תמורת תשלום, וזאת, בין-היתר, על-חשבון שעות העבודה במשטרה, עת דיווח על התייצבותו למשמרת. קביעה זו נסמכת, בראש ובראשונה, על הודאתו של העותר בחקירתו במח"ש. כאמור לעיל, העותר ציין בחקירה, כי ביצע "כמה עבודות תיקונים בבתים פרטיים בזמן שיצאתי מהעבודה לשעה, שעתיים...", כי "על החומרים שקניתי הייתי לוקח תשלום", וכי "היו מצבים שגם לקחתי תשלום סמלי עבור העבודות שביצעתי". העותר אמנם טוען, כפי שציין אף בחקירה וכן בשימוע שנערך לו, כי את מרבית עבודות השיפוץ ביצע כתחביב, ללא תשלום ומחוץ לשעות העבודה, וכי פעל מתוך עזרה לזולת - הן עבור חבריו לעבודה והן לטובת מכרים ושכנים של הוריו, שרובם הִנם קשישים ועריריים, הזקוקים לעזרה. ואולם, אף אם כך היה, אין בטענות אלו כדי לגרוע מהודאתו של העותר בביצוע המעשים המיוחסים לו, קרי - עבודות פרטיות תמורת תשלום על-חשבון שעות העבודה; זאת, לצד עבודות נוספות שביצע, לפי טענתו, לאחר שעות העבודה, בהתנדבות או בתשלום. 17. הודאתו האמורה של העותר במעשים נתמכת אף בראיות נוספות שעמדו לפני המשיב; ובכללן - דו"חות הפעולה שמילאו חוקרי מח"ש, שלפיהן נצפה העותר במקומות שונים מחוץ לעבודה, בשעה שדיווח כי הוא עובד. בפרט רלבנטי לענייננו הדו"ח המאוחר מבין השלושה, שבו, כאמור לעיל, נתפס העותר על-ידי חוקרת מח"ש בעת שביצע עבודת חשמל עבור משפחת סולומון בגבעת שאול בירושלים, על-חשבון שעות העבודה. העותר אף אינו מכחיש כי ביצע עבודות פרטיות כאמור במועדים שבהם אותר על-ידי החוקרים, ובשימוע שנערך לפני ההחלטה על פיטוריו ציין בא-כוחו בהקשר זה, כי "מדובר על 3 פעמים ב-4 חודשים, או במאה שנה... בשלוש הפעמים האלה הוא [העותר] מודה שטעה". כמו-כן, אף מהודעות נוספות שנגבו על-ידי מח"ש, ניתן ללמוד אודות ביצוע המעשים המיוחסים לעותר. כך למשל, העידה גב' אפרת קיכלביץ, כי העותר ביצע עבורה עבודות שיפוץ ותיקון תמורת תשלום, הן במהלך היום והן בשעות הערב; אם כי אזרחים נוספים העידו שהעותר עבד עבורם בשעות הערב, אך אף זאת - בתמורה לכסף. הנה-כי-כן, נוכח מכלול הראיות האמור, לא נפל פגם בהחלטתו של המשיב, לפיה קיימות ראיות חד-משמעיות ובלתי-תלויות לביצוע המעשים המיוחסים לעותר, ובכללן - הודאתו של העותר בחקירה, אמירותיו בשימוע, דו"חות הפעולה של חוקרי מח"ש וחלק מהודעות האזרחים שעבורם בוצעו העבודות; זאת, אף מבלי להידרש למחלוקת שבין הצדדים באשר לטיבן של יתר הראיות, לרבות - הפנקס שנמצא בחזקת העותר והודעותיהם של שוטרי המעבדה. 18. לאור האמור, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של המשיב לסווג את מעשיו של העותר, שיש בהם משום קבלת דבר במרמה, כנושאים קלון. כבר צוין בפסיקה, כי "קלון" הִנו מושג עמום, שמשמעותו משתנה בהתאם להקשרים השונים שבהם נעשו בו שימוש, ובהתחשב בתכלית החוק שבגדרה הוא מוטל (ראו: בג"ץ 11243/02 פייגלין נ' יו"ר ועדת הבחירות (15.5.03), בפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה; ועל"ע 11744/04 עו"ד מאיר זיו נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב (8.8.05), בפִסקה 4). בצד זאת נפסק, כי "בהקשרים השונים בהם מדבר המחוקק ב"קלון", משקף הקלון עמדה ערכית-מוסרית... ככלל, מקובל כי עבירה שיש עמה קלון היא עבירה שדבק במבצעה פגם מוסרי חמור"; וכי "הקלון שדבק בביצוע העבירה נלמד אפוא בעיקרו של דבר מחוסר המוסריות האופף את ביצוע העבירה במקרה הנדון. ככלל, המסקנה בדבר הקלון שדבק במעשה ובעושהו תנבע מנסיבות ביצוע העבירה, גם כאשר העבירה עצמה אינה מהחמורות שעלי ספר החוקים" (על"ע 1174/04 בעניין זיו, לעיל). בענייננו, העותר, אשר מתוקף תפקידו כשוטר כפוף לחובות אמון מיוחדות, ונדרש לסטנדרטים גבוהים של רמת פעולה ואמינות, כאמור בסקירה הנורמטיבית שלעיל, ביצע, במספר הזדמנויות שונות, עבודות פרטיות על-חשבון שעות העבודה במשטרה, תמורת תשלום, זאת בשעה שדיווח בדו"חות הנוכחות כי ביצע עבודה משטרתית. מדובר במעשים חמורים של מרמה, אשר אף העותר אינו מקל בהם ראש ומביע חרטה על ביצועם, וגם הוא סובר שיש בהם משום הפרה של החובות המוטלות עליו כשוטר. נוכח האמור, ובשים לב לחומרת העבירות, להישנותן, ולחובות האמון המוגברות החלות על העותר כשוטר - ההחלטה לפיה למעשים שביצע העותר נלווה קלון, כהגדרתו בפקודת הקבע של המשטרה, הִנה סבירה, ואין מקום להתערב בה. בעניין זה, נתון למשיב שיקול דעת רחב, אשר מתחם ההתערבות השיפוטית בו מצומצם. בעניינו, נוכח נסיבות העניין שפורטו לעיל, ההחלטה כי מעשיו של העותר נושאים קלון, באה בגדר מתחם הסבירות; זאת, אף אם ניתן היה להגיע בנסיבות העניין לתוצאה שונה, שאף היא תהא סבירה, ונוכח המדרג המפורט בפקודת הקבע - לראות במעשים כ"הפרה חמורה של חובות השוטר" בלבד, על-פי החלופה המוזכרת בסעיף ב(1)(ב) לפקודת הקבע (ראו והשוו: עניין ג'דאללה, לעיל, בפִסקה 14). בית-המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של ראש אמ"ש, אשר אמון, בין-השאר, על שמירת תדמיתה של המשטרה בעיני הציבור, ועל הקפדה כי ישרתו בשורותיה שוטרים הראויים לכך בלבד; ואמור לשקף בהחלטותיו את העמדה הערכית-המוסרית הראויה בכל הנוגע לשירות במשטרה, שממנה נגזרת משמעותו של המונח "קלון", כאמור לעיל. לפיכך, משמצא המשיב כי במעשים יש משום קלון בשל המרמה שבהם, לאחר שהובאו לפניו המלצותיהם של הגורמים הרלבנטיים לעניין, במסגרת המסמך הפנימי, כאמור לעיל; הרי שכל אימת שלא נפל בהחלטה זו פגם מהותי של אי-סבירות קיצוני, לא קמה עילה להתערב בה. 19. כמו-כן, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטה להורות על פיטוריו של העותר, בנסיבות העניין. כאמור, בפקודת הקבע נקבע, כי "איש משטרה החשוד בביצוע עבירה שיש עמה קלון, שהודה בכתב בביצוע העבירה, או שנתגלו ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד - יפוטר". בענייננו, הודה העותר בכתב במעשים המיוחסים לו, כאמור, אשר סווגו כקלון נוכח המרמה שנתלוותה אליהם, ואף נמצאו ראיות בלתי-תלויות וחד-משמעיות לביצוע המעשים, כפי שנקבע לעיל. בכך בשלו התנאים, לפי פקודת הקבע, להורות על פיטוריו של העותר מהמשטרה. אמנם, פקודת הקבע הִנה הנחייה מינהלית, שניתן לסטות ממנה אם נסיבות העניין מחייבות זאת, כאמור בסקירה הנורמטיבית שלעיל. אולם בענייננו, על-אף שהביא המשיב בחשבון את נסיבותיו האישיות של העותר, שאותן העלה בשימוע, נמצא כי אין בהן כדי למנוע את הפיטורים, נוכח חומרת העבירות והקלון שנילווה למעשים; וזאת חרף הלבטים בדבר האמצעי המינהלי הראוי שיש לנקוט בו בענייננו, אשר נלמדים מהמסמך הפנימי. אף בעניין זה, כאמור בסקירה הנורמטיבית שלעיל, נתון למשיב שיקול דעת רחב ביותר, ועל-כן מתחם ההתערבות השיפוטית בהחלטותיו מצומצם הוא. בענייננו, לא ניתן להצביע על פגם או אי-סבירות אשר יצדיק התערבות כאמור, וזאת אף אם בנסיבות העניין ניתן היה להגיע לתוצאה שונה, שתהא אף היא סבירה (ראו עניין ג'דאללה, לעיל, בפִסקה 14). לפיכך, משמצא המשיב, על-אף הנסיבות הקונקרטיות בעניינו של העותר, וחרף תִפקודו התקין כשוטר, כי חומרת המעשים שביצע אינה מאפשרת את המשך העסקתו בשירות המשטרה - הרי שכל אימת שלא נפל בהחלטה זו פגם מהותי של אי-סבירות קיצוני, לא קמה עילה להתערב בה; ובענייננו העותר לא הצביע על פגם כאמור. זאת ועוד, הואיל והובאו בחשבון הנסיבות האישיות של העותר, ונשקלו האמצעים המינהליים שניתן לנקוט בהם בעניינו, כפי שמשתמע מהמסמך הפנימי, אשר מלמד על הלבטים שקדמו לקבלת ההחלטה נושא העתירה, הרי שלא ניתן לומר כי ההחלטה אינה מידתית באופן קיצוני; ואף מן הטעם הזה - לא קמה עילה להתערב בה. 20. בשולי הדברים אעיר, כפי שציין אף בית-המשפט העליון בעניין ג'דאללה, וכפי שהדגשתי לאחרונה בפסק-הדין בעת"מ 317/12 בכור נ' ראש אגף משאבי אנוש - משטרת ישראל (6.5.13), כי ראוי שהמשיב יקפיד לפרט את השיקולים שהביאוהו להחלטה בדבר הפיטורים; זאת, קל וחומר כשעסקינן בשוטר אשר בסופו של יום לא הועמד לדין משמעתי או פלילי בגין המעשים שבעטיים פוטר. התוצאה 21. אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. משטרהעבודה נוספתפיטוריםשוטר