פיטורים עקב הפרת נהלים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים עקב הפרת נהלים: 1. התובע, אשר עבד אצל הנתבעת החל מיום 30.5.2004 ועד לחודש יוני 2008, כאשר תפקידו האחרון היה נציג מכירות במגזר הערבי באזור הצפון, הגיש תביעה כנגד הנתבעת שבה הוא ביקש לחייבה בתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, שכר האחרון (חודש מאי 2008) וכן שכר בגין 11 ימים בחודש יוני 2008, אשר לטענת התובע לא שולם לו. כמו-כן, דורש התובע בתביעתו תשלום של פיצוי על נזק לא ממוני, בגין פגיעה בשמו הטוב, בסך 100,000 ₪. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, שבהם טענה כי התובע חרג באופן בוטה מנהלי החברה, ניצל את הסמכויות והאמצעים שנתנו לו לביצוע תפקידו כנציג מכירות, על מנת להשיא את שכרו בחברה - מעשיו של התובע גרמו ועוד גורמים לנזקים רבים וכבדים לנתבעת. הנתבעת תיארה בכתב ההגנה את "מעשיו הפסולים והחמורים של התובע כנציג מכירות בחברה". בעקבות מעשיו החמורים של התובע, הוא הוזמן לישיבת שימוע ביום 2.6.2008 והוחלט על סיום עבודתו, כאשר במכתב סיום העבודה שנמסר לתובע נכתב "בטעות" כי החברה תשלם לתובע יתרת דמי הודעה מוקדמת. בעקבות זאת, נמסר לתובע מכתב לפיו שוקלת הנתבעת לשלול ממנו הן הודעה מוקדמת והן פיצויי פיטורים, ובטרם תתקבל החלטה סופית, זומן התובע לישיבת שימוע נוספת שהתקיימה ביום 16.7.2008. הנתבעת טענה, כתשובה לכתב התביעה, כי בנסיבות סיום עבודתו של התובע הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. נערך לתובע גמר חשבון בו נכלל תשלום דמי הבראה, בסך 1,291 ₪. שכר חודש יוני 2008 קוזז אל מול חובותיו של התובע לנתבעת, בגין הנזקים שגרם. באשר לשכר חודש מאי 2008 בוצע ניכוי בסך 7,290 ₪ בהתאם להודעה מאת לשכת הוצאה לפועל בדבר הטלת עיקול על נכסי התובע בחברה. בנוסף, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, שבה ביקשה לחייב את התובע בפיצוי כספי בסך 316,680 ₪ בגין נזקים שנגרמו לחברה כתוצאה מכך שהתובע - הנתבע שכנגד איקטב לקוחות ללא אישור של מחלקת הכספים; פיצוי בסך של 181,987 ₪ בגין נזקים שנגרו לחברה כתוצאה מכך שהתובע איקטב מנויים שלא היו זכאים לכך לתוכנית שנועדה לעובדי עיריית נצרת וכן פיצוי בסך 302,555 ₪ בגין נזקים שנגרמו לחברה כתוצאה מכך שהתובע ביצע עבירות של מרמה, זיוף, איקטובים ו/או שדרוגים פיקטיביים, לרבות מתן הטבות ללקוחות שלא היה בסמכותו ליתן. 3. התובע הגיש כתב תשובה לכתב תביעה שכנגד, שבו טען כי הוא נמנה על העובדים המצטיינים בקרב עובדי הנתבעת ולא פעם זכה לתעודות הוקרה ותעודות הצטיינות. התובע טען כי מעולם לא חרג מנהלים כלשהם, נהפוך הוא, פעולותיו היו מגובות תמיד על ידי נציגי החברה הבכירים ובמיוחד מנהל המגזר הערבי. כן, הכחיש התובע כי ביצע כל עבירה, זיוף ו/או מרמה כך גם הכחיש את הנזק הנטען על ידי הנתבעת והקשר הסיבתי בינו לבין מעשי התובע. 4. ראיות שנשמעו בדיון: התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. כן העיד מטעם התובע מר ערטול גסאן (להלן: "ערטול") שהיה לקוח של הנתבעת והצהיר לגבי אמירה פוגענית של פקידת הנתבעת כלפי התובע. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם מר איאד ספדי (להלן: "מר ספדי"), מנהל המחלקה למגזר הערבי וממונה על התובע ושל מר מג'די מסאלחה (להלן: "מר מסאלחה"), מנהל קשרי לקוחות אצל הנתבעת, שבו הוא מפרט את המעשים המיוחסים לתובע - אי סדרים כלפי לקוחות שונים, והנזק שנגרם לנתבעת כתוצאה מכך. 5. עובדות המקרה: א. התובע התחיל לעבוד אצל הנתבעת כנציג שירות לקוחות במוקד טלפוני, ביום 30.5.2004. התובע חתם על חוזה אישי. ב. החל מיום 1.11.2007 שימש התובע כנציג מכירות במגזר הערבי, כפוף למר ספדי. במסגרת תפקדו, התובע נדרש לגייס לקוחות עסקיים - קטנים ובינוניים. ג. שכרו של התובע כאיש מכירות כלל שכר בסיס ועמלות שנגזרו ממכירותיו וכן שולמו לו תמריצים והטבות שונים. ד. ביום 2.6.2008 הוזמן התובע לשימוע בפני מר נחשון חננאל, סגן מנהל אגף מכירות לעסקים (להלן: "מר חננאל"), בטענה של אי עמידה בנהלי החברה, מכירה ללקוחות ללא אישורי כספים, לקוחות שנכנסו לחוב ונזק שנגרם לחברה. ה. לאחר הישיבה, קיבל התובע מכתב מיום 8.6.2008 עם הודעה על סיום העבודה החל מיום 11.6.2008, שבה נאמר "יתרת ימי ההודעה המוקדמת ישולמו בהתאם לחוק". ו. ביום 14.7.2008 שוגר לתובע זימון לשימוע בעניין שלילת פיצויים והודעה מוקדמת. באותה הודעה נאמר כי נכתב בטעות כי תשולם לו יתרת הודעה מוקדמת. כן נאמר: "בנסיבות סיום עבודתך ועקב הנזק הכספי הניכר שנגרם לחברה, ונוכח העובדה שבתקופה שמאז פיטוריך ועד היום התברר, כי מדובר בנזקים כספיים גדולים וחמורים אף יותר, הננו שוקלים לשלול ממך הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. בנוסף, החברה שוקלת לחייבך בנזקים כספים שנגרמו לחברה". ז. ישיבת השימוע הנוספת התקיימה ביום 16.7.2008 והנתבעת ערכה סיכום שיחה, שהוגש לבית הדין. 6. מסגרת הדיון: אין מחלוקת כי התובע פוטר מהעבודה, לאחר תקופה של כ-4 שנים, מתוכן במשך שנתיים הוא שימש נציג מכירות במגזר הערבי (של לקוחות עסקיים) ונשלל ממנו תשלום של פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. טענותיה של הנתבעת כלפי התובע הינן הפרת הוראות ומעשי מרמה אשר לטענתה הצדיקו את פיטוריו תוך שלילת תשלום של פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, ואשר משמשים בסיס לתביעה שכנגד. מאחר ורוב רכיבי התביעה (למעט שכר עבודה ודמי הבראה) נובעים מן הנסיבות אשר הביאו לסיום העבודה של התובע, נדון קודם בטענות הנתבעת - אשר אף משמשות תשתית עובדתית לתביעה שכנגד. 7. טענות כלפי התובע: א. הפרת נהלי עבודה: אין חולק כי התובע נחשב במשך תקופת עבודתו לעובד טוב, שעמד ביעדים ותוגמל על כך בהתאם ואף קיבל תעודות על הישגיו. התובע קיבל תדריכים שהתקיימו לנציגי מכירות ונדרש לחתום על מסמכי הנחיות העבודה (מסמכים מ-30.12.07 ו-28.5.2008, מצורפים לתצהירו של מר ספדי). יש לציין כי במסמכי ההנחיות לא מופיע מפורשות אילו עסקאות נחשבות ל"חריגות" אשר דורשות אישור מפורש של מח' הכספים של הנתבעת. לפי הצהרתו של מר ספדי, שלא נסתרה, כל פרטי המבצעים וההנחיות הרלוונטיות מופיעות במערכת האינטרנטית "א.ל.ה." לה יש גישה לכל נציג מכירות מן המחשב הנייד שסיפקה לו הנתבעת. הטענות כלפי התובע במישור זה הן כי: - הוא איקטב מנויים ללא קבלת אישור כנדרש ממחלקת הכספים של הנתבעת. - הוא איקטב מנויים ללקוחות עסקיים שלא ענו על ההגדרה הזו. בעניין זה, טוענת הנתבעת, כפי שעולה מתצהירו של מר ספדי: "22. במקרים המנויים להלן, כל נציג מכירות, לרבות התובע, נדרש לקבל את אישור מחלקת הכספים בחברה לביצוע העסקה, וזאת בטרם השלמת תהליך המכירה ללקוח: במכירה ללקוח פרטי - כאשר הלקוח מעוניין לרכוש מעל 7 מכשירי טלפון ניידים. במכירה לתאגיד - כאשר הלקוח מעוניין לרכוש מעל 9 מכשירי טלפון ניידים. במכירה לעוסק מורשה - כאשר הלקוח מעוניין לרכוש מעל 3 מכשירי טלפון ניידים, או ציוד קצה שמחירו ללקוח מסתכם בסך של למעלה מ- 10,000 ₪. הצורך לקבל אישור של מחלקת הכספים למכירות כמפורט לעיל (להלן: מכירות חריגות) נובע מן החשש שמכירות אלה, ככל שלא תתקבל בעדן התמורה (ולרבות בעבור השימוש במכשירי הטלפון מעת לעת), עשויות להעמיד את החברה בפני מצב של חובות גבוהים "ללא כיסוי" כלפיה, הן בגין ציוד קצה שנמסר והן בגין השימוש החודשי שנעשה עד לניתוק המנוי. נציג מכירות אינו מורשה להתחיל בתהליך של איקטוב ללקוח, ולספק ללקוח את מכשירי הטלפון ו/או את ציוד הקצה לפני שהתקבל אישור לכך ממחלקת הכספים בחברה, כאמור". בנוסף להצהרתו של מר ספדי, צורפו לתצהירו של מר מסאלחה תדפיסים של מסכי מחשב, לגבי 7 עסקאות שבוצעו על ידי התובע, של לקוחות (שזוהו לפי מספר וראשי תיבות, ללא שם לקוח, תוך הגנה על פרטיותם) למרות שלא עונות להגדרה של "לקוח עסקי" ו/או לא קיבלו אישור של מחלקת הכספים של הנתבעת. לגבי כל העסקאות האלה נאמר כי "האקטיבציה בוצעה תחת השם "משווקים"". מן העדויות שנשמעו בדיון עלה כי קיימת אצל הנתבעת "מחלקת בקרת חוזים" שאמורה לבדוק ולגלות חוזים אשר חורגים מן המסגרת המותרת, בהתאם למערכת "אלה" שהוזכרה לעיל ומוציאה דו"ח מסכם לגבי כל נציג מכירות. כך הוגש דו"ח שהוצא לתובע (ת/1) המתייחס לתקופה 1.1.2008 עד 11.6.2008, כאשר לגבי חלק מן העסקאות מופיע "חסר אישור חריג". הנתבעת הסבירה את חוסר אפשרות הן פיקוח על עסקאות חריגות שביצע התובע, בשל פעולה מכוונת שביצע התובע, בסיכומי ב"כ הנתבעת, כך: "בעת ביצוע אקטיבציה, נדרש נציג השירות להקליד מספר נתונים במסך הבילינג. בין נתונים אלה דורשת המערכת מהנציג לבחור את סוג האקטיבציה. האפשרות אותה צריך היה התובע לבחור היתה: "נציגי מכירות". אם ידע התובע את נהלי העבודה ועבד עם מערכת הבילינג באופן יומיומי, ודאי ידע גם זאת. אלא, כפי שהתברר, בכל העיסקאות החשודות, בהן פעל התובע בניגוד להוראות, בחר בסיווג "משווקים". פעולה פשוטה ו"תמימה" זו היא שהביאה להיעדר בקרה על עיסקאות אלה. ונסביר: על המשמעות של בחירה זו הצהיר מר ספדי בתצהירו כדלקמן: "מחלקת בקרת חוזים של האגף עורכת בקרה אחר איקטובים שמבצעים נציגי מכירות, בין היתר, על מנת למנוע מעילות וחריגות מן הסוג שביצע התובע. בעת שאקטוב מסוים מוגדר במערכת ככזה שבוצע על ידי משווק, הוא אינו עובר בקרה כאמור על ידי נציגת בקרת חוזים של האגף. מסיבה זו, גם אני, כאשר ערכתי בקרה על פעילות התובע, לא גיליתי את החריגות שהתגלו מאוחר יותר, טענת התובע, לפיה היתה לי גישה לכל האישורים החריגים היא נכונה אך איננה רלוונטית לתובע שהצליח להסוות את מעשיו בדרך שלא נתגלתה במסגרת ההתנהלות השגרתית." בחקירתו המשלימה חזר על עיקרי הדברים, כדלקמן: "מה שהוא בחר מכל העיסקאות החריגות שהוא ביצע, הוא בחר משווקים ולא יכולנו לעלות, לא ידענו שהוא ביצע עיסקה ואז ברגע שבקרת החוזים היתה מוציאה דו"ח של העיסקאות שנסגרו באותו איזור לא הייתה הוראה לאותם עסקאות ברשימה ולא יכולנו לבדוק אותה." ובחקירתו הנגדית, כאשר נשאל ע"י ב"כ התובע האם העיסקאות שביצע התובע הולכות לבקרת חוזים, עמד על גרסתו והשיב: "כעיקרון התובע לא משווק, הוא היה נציג מכירות של חב' פרטנר, הוא היה בעצם שכיר שמקבל משכורת מחב' פרטנר ולא משווק עצמאי, כאשר היה מתחייב בעסקה לסמן את העסקה כנציג מכירות און ליין, זה בעצם הנוהל, ואז ברגע שאנו מוציאים רשימה של העיסקאות שהנציג מכר, יום לפני, כדי לראות את תקינותם זה היה מופיע, ברגע שהוא רשם משווקים, הוא עבד על המערכת וכנראה עלה על פריצה מערכתית או דרך למנוע את זה שהעסקאות שלו יתגלו בבקרת החוזים." "לאחר שגילינו את המקרים של התובע, שינינו את השיטה, בעקבות המקרים שגילינו על העסקאות וההונאות שהתובע עשה בעצם, שינינו את השיטה והיום אנו מוציאים דו"ח, ולאחר שגילינו את המקרים חזרנו אחורה והוצאנו גם את המקרים תחת משווקים בדקו מערכתית." כנגד טענה זו טען התובע, הן בחקירות בדיון והן בסיכומי ב"כ התובע, שתי טענות עיקריות: א. חוסר אמינות של רישומי המחשב של הנתבעת, שניתנים לשינוי/תיקון, ולא בהכרח משקפים את העסקה כפי שבוצעה על ידי התובע בזמן אמת. ב. כי התובע לא היה מודע לכך שכתוב בשדה "סוג אקטיבציה": "משווקים" ולפי עדותו זה שדה שנפתח אוטומטית (ראו ע' 9 ש' 5 לפרוטוקול הדיון). זאת כאשר, בנוסף, ניתן היה לגלות כי מדובר בעסקה של נציג מכירות מאחר שבשדה "דילר" מופיע קוד הזיהוי של התובע, תחת אות "C" - שמזהה נציג מכירות ולא משווק. באשר למהימנות של המסמכים שהוצאו ממחשב הנתבעת, אשר צורפו לתצהירו של מר מסאלחה, אנו מאמינים, בהתאם למכלול הראיות שהוגשו לתיק בית הדין, כי מדובר במסמכים אמינים. אף אם באופן עקרוני ניתן היה לשנות את הנתונים שבדו"חות לגבי העסקאות שבוצעו (הן בשדה "סוג באקטיבציה" והן בתחומים אחרים), אין אנו מאמינים כי הנתבעת ביצעה כל שינוי בהם. אנו מאמינים כי המסמכים משקפים את העסקאות כפי שמולאו על ידי התובע. על אף זאת, אין בכך כדי לקבוע כי התובע הכניס באופן מכוון את הנתון "משווקים" כדי שהעסקה לא תעבור לביקורת של המחלקה לבקרת חוזים. לא הוכח במידה מספקת כי הדבר נעשה בכוונה או בזדון וייתכן מאוד כי הדבר העשה בהיסח דעת, מאחר שהתובע לא הסתיר שהוא זה שביצע את העסקה, בתור נציג מכירות, ומילא את פרטיו בעת רישום נתוני העסקה. באשר לאותן עסקאות "חריגות", אשר בהתאם להנחיות במערכת "א.ל.ה." הקיימת אצל הנתבעת, הצריכו אישור מטעם מחלקת הכספים (טענה שלא הופרכה על ידי התובע), הצהיר התובע כי ניתן היה להשיג את האישור בעל פה, בשיחת טלפון, ולא נדרש אישור בכתב. התובע תיאר בעדותו בדיון כי היו מקרים שבהם הוא קיבל אישור טלפוני או במסרון והדבר לא נרשם בשום מקום. כך, אמר התובע: (ע' 5 לפרוטוקול הדיון): "ש. תיתן לי דוגמא ל-2,3 נהלים לא כתובים? ת. אתן לך אחד, העניין של הזיכויים, להעביר לקוח מחברה לחברה, גובה הזיכויים לא היה נוהל, שצריך לתת ללקוח 1,000 או 1,800 ₪, הלכתי ללקוח ובדקתי את החשבוניות שלו, לפעמים הולכים לחברה מתחרה, רואים שיש 10,000 ₪ מדברים עם המנהל ומגיעים לסכום שנותנים לו. זה נוהל לא כתוב. יש זיכויים על המכשירים, נתנו לפעמים בחינם או שעושים שדרוג, כל מיני דברים שבשוטף היינו מקבלים אישורים מהמנהל. ש. לא היה בכלל נוהל כתוב בנושא? ת. דברים כאלה לא כתובים. ש. לא היה נוהל כתוב שמדבר על הסמכות מבחינת זיכויים? ת. היה באישור של המנהל, כל זיכוי חריג באישור המנהל. ... ש. היכן זה היה נרשם? ת. לא נרשם, היינו מקבלים אותו בהודעת SMS, בטלפון, לפני שפוטרתי בחודש או בחודשיים התחילו הנהלים שאם צריך לתת נרתיק או אוזניה, צריך להחתים את המנהל, אמרו לנו את הנוהל, אבל אף אחד לא כתב". התובע אף הסביר כי באשר לזיכויים על קנסות ללקוחות, לעניין קביעת הסכום שלגביו מדובר בסמכות של נציג המכירות או בצורך לקבל אישור של מנהל, המדובר בעניין שבשיקול דעת. התרשמותנו מן העדויות שנשמעו בדיון היא כי היה קיים נוהג לפיו במקרים מסוימים ניתן היה לקבל אישור טלפוני, או דרך הודעת טקסט SMS לגבי עסקה חריגה, וכך פעל התובע. על אף זאת, ייתכן כי לאחר מכן, ובטרם האישור הסופי של העסקה, היה צורך לתעד את האישור, כפי שעולה ממסכי המחשב שצורפו לתצהירו של מר מסאלחה, בהם מופיע שדה "מאשר" ו"מנהל מאשר חריגה". לא כך פעל התובע ואף הודה בכך במסגרת השימוע הראשון שנערך לו, לגביו נתייחס בהמשך. נציין רק כעת כי התובע אמר, מול נציג הנתבעת מר חננאל: "הנציג הודה במקרים וטען שהיה חשוב לו המכירה לכן התעלם מהנהלים, הבטיח לטפל בחלק מהמקרים ע"מ לצמצם נזק לחברה". ב. איקטוב לקוחות פרטיים כלקוחות עסקיים: באשר לטענה שהתובע איקטב לקוחות כלקוחות עסקיים, למרות שלא היו כאלה, נראה לנו כי בסיכומים צמצמו ב"כ הנתבעת את הטענה להכללת מינויים פרטים בתוך התוכנית העסקית של עיריית נצרת. לא הובאו על ידי הנתבעת הוכחות על כך שהתובע לא ביקש מסמכים המוכיחים כי מדובר בלקוח עסקי. למטרה זו, אין צורך שיהיה מדובר בחברה, אלא כאשר מדובר בעוסק מורשה, מספיק אישור על כך מרשויות המס, כאשר מספר עוסק המורשה הוא מספר תעודות הזהות של הלקוח. על כך נשאל מר מסאלחה בחקירתו בדיון, והשיב: "ש. כדי שאתה תבדוק טענה כזאת, היית צריך לבקש משעם או לשלוח מכתב לרשויות המע"מ ולמס הכנסה ולבדוק את הטענה במועד האקטוב ולא עשית זאת, אם הלקוח סגר את התיק שלו במע"מ, אז יצא שהוא לא היה לקוח עסקי. למה לא ביצעת בדיקה לפי המועד שהיית צריך לבדוק אם באותה שעה הוא היה עוסק וניהל את הספרים שלו? ת. כל נציג מכירות בתוקף ביצוע העסקה, כדי לבוא ולהוכיח שאתה לקוח עסקי, אני חייב להציג את המסמכים שאתה כן לקוח עסקי, תעודת עוסק מורשה או התאחדות החברה, במידה ואני לא מציג את המסמכים, אני חייב להתאים כלקוח פרטי. ש. אנו לא יודעים היום, את המסמכים של החברה, התובע מסר למחלקת בקרת חוזים, אתה רוצה להוכיח שהעסק הזה לא היה עסקי, איך? ת. אם לא צורפו, במידת המדיניות של החברה צריך לצרף עוסק מורשה והם לא צירפו, ברגע שלקוח פונה בין יתר הבדיקות שאנו בודקים, חובתנו לבדוק אם הוא עדיין קיים כלקוח עסקי, איני יודע בזמנו אם הוא היה עוסק מורשה או לא, כי אין לי את המסמך הזה. ש. מוציאים מכתב רשמי למס הכנסה ושואל אותם אם במועד 10/3/08 החברה הזו או האדם הזה היה עוסק מורשה כן או לא, ניהל ספרים כן או לא, מה מנע ממך לעשות זאת? ת. לא יודע, אף פעם לא עשיתי את הבדיקות האלה ואנו לא נדרשים, זה מתוך הנחה שהנציג צריך להציג את כל המסמכים הרלוונטיים מול הלקוח ומול החברה." (עמ' 38, ש/ 8-18). בהתאם לתשובותיו של מר מסאלחה, ויתר הראיות שהוגשו, אנו בדעה שלא הוכח כי התובע לא פעל כפי שנדרש ממנו על מנת לסגור עסקה מול "לקוח עסקי" - קרי, חברה או עוסק מורשה. ג. איקטוב מנויים בתוכנית המיועדת לעובדי עריית נצרת ובני משפחותיהם: הנתבעת טענה כי התובע ביצע הפרה נוספת עת הגדיר לקוחות כשייכים למבצע מיוחד לעובדי עיריית נצרת ובני משפחותיהם, למרות שהם לא היו זכאים לכך ואף העניק להם הטבות חריגות, כגון: - הענקת פיצוי בגין מעבר מחברת מתחרה, למרות שלא היה מעבר כזה . - הגדרת לקוחות כעסקיים - הענקות יעדים חינם, ללא סמכות - הענקת מכשיר טלפון וציוד קצה ללא תשלום. בתצהירו של מר מסאלחה פורטו המקרים שלגביהם טוענת הנתבעת שהתובע פעל בחריגה מסמכותו, תוך הגדרת מינויים תחת תוכנית לעיריית נצרת (תוכנית עסקית) למרות שלא היו שייכים לה, תוך פירוט של הנזק שלטענת הנתבעת נגרם לה כתוצאה מכך. לעניין השייכות של אותם מינויים לתוכנית, הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם מנהל משאבי אנוש של עיריית נצרת, תוך התייחסות ל-12 מנויים, שצורפו ל"מבצע מיוחד" (נ/1). אולם, אין בכך כדי להוכיח את הטענות כלפי התובע, מאחר שאמנם הוכח שאותם מינויים לא היו עובדי העירייה, אך גם נאמר בתעודה "בבדיקה שבצעתי מול נציג החברה לאוטומציה לא ניתן לדעת, בהסתמך על הנתונים הקיימים במערכת, אם הם קרובים של עובדים ברשות". מאחר שהתוכנית הייתה מיועדת לעובדי העירייה ובני משפחותיהם, אין באותה תעודה כדי להוכיח כי התובע פעל בחריגה כלפי אותם מינויים. הנתבעת לא זמנה לעדות אף אחד מן האנשים שלגביהם נטען כי התובע העניק להם הטבות חריגות. אמנם התובע לא הסכים להתייחס באופן מפורט בעדותו למקרים של מינויים במבצע של עיריית נצרת, ואמר בעדותו: "ש. הייתה שיחה איתך ב-2/08 שביצעת עסקה עם אנשים מעיריית נצרת? ת. אני לא רוצה לדבר על הנושא של עיריית נצרת, יש לי הרבה ראיות שאני צריך להגיש. ש. האם הייתה בשיחה בפב' שבה בא אליך איאד ואמר לך שביצעת עסקאות עם אנשים שהם לא עובדי נצרת ולא בני משפחה? ת. כן. ש. אתה אומר שיש לך הרבה ראיות בעניין עיריית נצרת, תוכל להפנות אותי לראיות בתצהירך? ת. יש בתצהירי, אני לא זוכר. אולי זה היה בכתב ההגנה של התביעה שכנגד. ש. תאשר לי שהשיחה שלך במחלקת ההונאה הייתה אחרי ישיבת השימוע? ת. לא זוכר. זה היה לפני שנתיים, לא זוכר מה היה סדר הדברים." (ע' 13, ש' 18-26). אמנם נראה לנו כי התובע מתחמק מלתת תשובות ספציפיות באשר לאותם מינויים שהוא הכניס בתוכנית לעובדי עיריית נצרת ובני משפחותיהם, ומתעורר ספק באשר לתקינות הפעולה, לאור האמור בישיבת השימוע. על אף זאת, ספק אם יש בשתיקתו של התובע ראיה מספקת כדי להוכיח את הטענות שהועלו כנגדו, במסגרת התביעה שכנגד. ד. טענות לגבי ביצוע עבירות של מרמה, זיוף והונאה: בתצהירו של מר ספדי נאמר: "במחלקת הונאה של החברה התקבלו פניות של לקוחות שטפלו על ידי התובע וטענו בפני החברה כי לא ביצעו את העסקאות שיוחסו להם ו/או כי לא נמסרו לשימושם המכשירים הרשומים עליהם בחברה. כמו כן התקבלו פניות של לקוחות שטענו כי התובע הבטיח להם הטבות חריגות ומופלגות. חלקם של הלקוחות איימו בתביעה, חלקם תבעו חלקם ביטלו את העסקה ועם חלקם נאלצה החברה להתפשר (לרבות אישור הטבות חריגות)" (סעיף 40 לתצהיר). פירוט המקרים מופיע בתצהירו של מר מסאלחה, סע' 36 עד 51, בהם טענות על אי מסירת מכשירים ללקוחות, הטבות מופלגות, כולל זיכויים והבטחות שווא. כן, מופיע בתצהיר פירוט של הנזק הנטען כתוצאה ממעשיו של התובע. אף אחד מן הלקוחות האלה לא הוזמן להעיד. 8. הליכי פיטורים של התובע: התובע זומן לשיחה בנושא "פיטורים" בפני מר חננאל, שהתקיימה ביום 2.6.2008. במסגרת אותה שיחה פורטו הטענות כנגד התובע, וזה השיב, כפי שעולה מ"טופס סיכום שיחת שימוע": "הנציג הודה במקרים וטען שהיה חשוב לו המכירה לכן התעלם מהנהלים, הבטיח שיטפל בחלק מהמקרים ע"מ לצמצם נזק לחברה". לאחר שהתקבלה הודעה על פיטורי התובע, התקיימה שיחת שימוע נוספת, לעניין שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. באותה שיחה נכחו התובע, מר ספדי ומר חננאל. התובע הביע חוסר רצון להתייחס לטענות שהועלו כנגדו, מאחר שהוא סבור כי ההחלטה כבר התקבלה. הוא אף טען כי אינו זוכר את המקרים, לאור הזמן שחלף. כמו-כן, אמר התובע: "הלקוחות יכולים לטעון מה שהם רוצים. אני כבר לא עובד חברה, ביקשתי מאיאד שיתן לי שבוע כדי שאוכל לסגור את הכל, כי אני לא מוכן להשכיר רכב ולטפל בלקוחות לאחר שפוטרתי, אבל איאד לא הסכים. לא רציתי לעשות את הדברים על חשבוני... אני מכרתי כל חודש 80 מכשיר, אני לא מבין אם נפלה טעות או שתיים אז שוללים את הפיצויים!" 9. שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת: הצדדים לא הפנו אותנו להסכם קיבוצי או צו הרחבה החל על יחסי העבודה שביניהם. לפיכך, מכוח הוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963, חל סעיף 53 לתקנון העבודה בתעשייה, ולפיו עובד שעובר עבירת משמעת חמורה יהיה צפוי לאחת מהסנקציות הבאות: להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. בבחינת הסנקציה ההולמת, יש להביא בחשבון כי שלילת פיצויי פיטורים (או הפחתתם) הינה עונש משמעותי, אשר ממהותו הוא עונש כפול, המתלווה לפיטורים עצמם (דב"ע מא/3-80 חברת אלקטרה (ישראל) בע"מ - ברק, פד"ע יב 419, 425). בית הדין הארצי לעבודה, מפי הנשיאה נילי ארד, פירט את קשת השיקולים שעל בית הדין לשקול לעניין שלילה של פיצויי פיטורים, בזו הלשון : "בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים שלהלן: השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו; [וראו במסגרת השיקולים הללו גם ע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.01]". [ע"ע (ארצי) 214/06 - אלוניאל בע"מ - אלכסנדר צ'רניאקוב, (2007)]. בענייננו, הוכח בהתאם לראיות שהובאו, וכן הודאתו של התובע בדיון בשימוע, כי הוא לא עמד באופן מלא בהנחיות של הנתבעת לעניין אישור העסקאות, כן העניק הטבות חריגות ללקוחות, במטרה להשיג יותר עסקאות - מה שהביא להעלאת עמלותיו, שהיו חלק משמעותי משכרו. חובתו של העובד לטפל ברכוש המעביד שנמסר לידו בזהירות סבירה, ולנהוג בזהירות כזו במילוי תפקידו, הוכרה בפסיקה כתנאי מכללא בחוזה העבודה. אי מילוי חובה כזאת, הגורמת נזק למעביד, משמשת למעביד עילה לתביעת פיצויים (דב"ע לג/3-63, רדיו אקשטיין-קוריאל, פד"ע ה, 281, 286; דב"ע נא/1-3 יוסי עזר - אי. אר. די בע"מ פד"ע כג 372 (1991)). התובע פעל בהתרשלות ו/או חוסר אכפתיות כלפי הנתבעת והרכוש שבבעלותה. התובע אף הודה בכך בישיבת השימוע הראשונה ולא הכחיש זאת בישיבת השימוע השנייה - למרות שהפחית את חומרת מעשיו לעומת "ההישגים" שהביא לנתבעת. בשל כך, נראה לנו כי ההחלטה על פיטורי התובע התקבלה כדין, לאחר שנתנה לו זכות להעלות את טענותיו. במסגרת שיחת השימוע הראשונה, הודה התובע בחלק מן אי הסדרים המיוחסים לו. בישיבה השנייה, לאחר שהתקבלה ההחלטה על פיטורים, נתנה לתובע הזדמנות לטעון באשר לשלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. התובע בחר אז לא להתייחס, מאחר שהוא סבר כי כבר נתקבלה החלטה. תוך בחינת חומרת המעשים שמיוחסים לתובע, הודאתו החלקית בהם, כשלא היו התראות קודמות לתובע (לטענת הנתבעת, לא היה ידוע לה על אי הסדרים בשל חוסר אפשרות ביקורת על החוזים החריגים), ותקופת העבודה של התובע, אנו מחליטים להפחית את פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע ל-50%. כמו-כן, אנו קובעים כי נסיבות סיום העבודה של התובע הצדיקו שלא לתת לו הודעה מוקדמת לפיטוריו, בהתאם לאמור בסעיף 10 (2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001. 10. רכיבי התביעה: א. דמי הבראה התובע דרש בתביעתו תשלום של דמי הבראה יחסיים לשנת 2008, בסך 1,250 ₪. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי שולם לתובע ב"גמר חשבון" בחודש יוני 2008, סך של 1,291 ₪ בגין דמי הבראה. כך אף עולה מתלוש השכר חודש 6.2008 שצורף לכתב ההגנה. בסיכומים דורש ב"כ התובע סכום גבוה יותר - סך של 2,457 ₪, לפי 7 ימי הבראה. אולם, כל עוד לא תוקן סכום התביעה, הדרישה הינה כפי שמופיעה בכתב התביעה, כאשר הסכום שנדרש מופיע בתלוש שכר חודש יוני 2008. סכום זה לא שולם לתובע עקב טענת הקיזוז, לה נתייחס במסגרת הדיון בתביעה שכנגד היתרה לתשלום בגין אותו חודש לא שולמה לתובע. ב. שכר עבודה בגין חודשים מאי ויוני 2008 התובע דרש בתביעתו שכר עבודה של חודש מאי 2008 - חודש מלא, וכן 11 ימי עבודה בחודש יוני 2008. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי בחודש מאי 2008 נוכה סך של 7,290 ₪, בהתאם להודעת הוצאה לפועל מיום 6.2.2008 בדבר הטלת עיקול זמני. כך אף נקוב בתלוש השכר של חודש מאי 2008 (נספחים י"ט וכ' לכתב ההגנה), כאשר יתרת הסכום שולמה לתובע, בהעברה בנקאית. לכתב ההגנה צורפה אסמכתא לגבי העברת המחאה ללשכת הוצל"פ - כא(1) כא(2). באשר לשכר חודש יוני 2008, נאמר בכתב ההגנה כי הוא קוזז אל מול חובות התובע לחברה, בגין הנזקים שגרם. קרי, טענת הקיזוז חופפת לדרישה שבתביעה שכנגד ולכך נתייחס בהמשך. התובע דורש בתביעתו תשלום של 7,700 ₪ בגין 11 ימי עבודה בחודש יוני 2008. בתלוש השכר של אותו חודש מופיעה יתרה לתשלום בסך 1,405.83 ₪, אך לאחר ניכוי סך 15,273 ₪ בגין עיקול. סה"כ לתשלום, כולל הודעה מוקדמת של 19 ימים, במונחים ברוטו: 28,317.25 ₪. סכום השכר ורכיבים אחרים, ללא תמורת הודעה מוקדמת הינו בסך 14,669.55 ₪. בהעדר הוכחה אחרת באשר לשכר המגיע לתובע בגין חודש יוני 2008, בהתחשב כי השכר הורכב מסכום בסיס ועמלות, יש לקבל את הסכום הנקוב בתלוש השכר, בכפוף כאמור לטענת הקיזוז. ג. פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לפיטורים: ב"כ התובע נקב בסכום של 17,501 ₪ כשכר קובע לחישוב פיצויי פיטורים, למרות שבהודעה מיום 12.1.2011 הוסבר כי השכר הממוצע של השנה האחרונה הינו 17,108 ₪. ברם, לפי גרסת הנתבעת, השכר הממוצע, הקובע לפיצויי פיטורים, הינו בסך 15,462.46 ₪. אנו מקבלים את חישובי הנתבעת, אשר לא כוללים את הרכיבים שלא נחשבים חלק מן השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים. בהתאם לכך, כפי שעולה מנספח י"ז לכתב הגנה, הסכום המלא של פיצויי פיטורים הינו סך של 62,358 ₪. בהתאם לקביעתנו לעיל, התובע זכאי ל-50% מפיצויי הפיטורים בסך של 31,179 ₪. ד. פיצוי בגין "עוגמת נפש" התובע דרש בתביעתו פיצוי בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש) בסך 100,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב. התובע מתבסס על הצהרתו ועל עדות של מר ערטול, אשר הצהיר כי נציגי הנתבעת כינו את התובע בכינוי "הקומבינאטור" כאשר כינוי זה התרוצץ בפני נציגי הנתבעת בנקודת השירות בנצרת עילית. ב"כ התובע הוסיף בסיכומיו כי פרסום זה מהווה עוולה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, בגינו הוא מבקש פיצוי. קודם כל, יש לציין כי התובע שינה את הביסוס המשפטי (עילת התביעה), כאשר בכתב התביעה אין אזכור של עילה לפי חוק איסור לשון הרע, אלא בקשה לפיצוי בגין נזק לא ממוני. זאת, מבלי שהתבקש תיקון. אולם, ב"כ הנתבעת לא התנגדו לכך, ואף התייחסו לעילה החדשה בסיכומיהם. הטענה לפי חוק איסור לשון הרע מבוססת על הצהרתו של מר ערטול, אשר העיד במשפט כי פקידה של הנתבעת (ללא שם או פרטים מזהים אחרים) כינתה את התובע "קומבינאטור" והוסיפה כי "אצלנו בנקודת שרות כאן קוראים לו כך". סמכותו של בית הדין לדון בעילות על פי חוק איסור לשון הרע הוכנסה בתיקון מס' 38- בסעיף 131 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט-2009 (ס"ח תשס"ט מס' 2203, מיום 23.7.2009 עמ' 242), שתחילתו ביום 15.7.2009. התיקון הוסיף בין הסמכויות של בית הדין האזורי לעבודה, בסעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969: "(1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;" יחסי עובד-מעביד בין הצדדים בתיק הסתיימו בחודש יוני 2008, כאשר תצהירו של מר ערטול מתייחס לאמירה שנאמרה בחודש יולי 2008 (או בסמוך לכך). התביעה הוגשה לבית הדין ביום 7.12.2008. בכל המועדים הנ"ל טרם קמה סמכות של בית הדין לעבודה לדון בעילה על פי חוק איסור לשון הרע, שהחלה כאמור בחודש יולי 2009. בנוסף, מבלי להיכנס לשאלה האם האמירה המיוחסת לפקידה היא אמירה פוגענית, שהינה בגדר "לשון הרע", מאחר שהעוולה מיוחסת לנתבעת, עדותו של מר ערטול היא בגדר "עדות מפי שמועה" שלא ניתן לבחון את אמיתותה. זאת, לאור העדר זיהוי של אותה פקידה, אשר לדברי מר ערטול אמרה את המשפט שצוטט. העדות של מר ערטול, שהינו ידידו של התובע, אינה מספיקה לצורך הוכחת העוולה. לכן, דין הסעד לפי חוק איסור לשון הרע להידחות. באשר לפיצוי בגין "עוגמת נפש", נקבע בעניין דב"ע נג/99-3, משרד החינוך נ' דוד מצגר, פד"ע כו 563: "בעוד שלערכאה השיפוטית הדנה בפיצוי על ניזקי ממון אין שיקול דעת בדבר עצם הפיצוי ושעורו וכל אימת שאלה הוכחו בפניה זכאי הנפגע לפיצוי על מלא נזקיו, מוקנה שיקול דעת לערכאה השיפוטית שעה שהיא דנה בנזק בלתי ממוני - והיא רשאית (אך אינה חייבת) לפסוק פיצוי בגינו, בשיעור שייראה לה בנסיבות המקרה." לאור הטענות שהועלו כנגד התובע, שבחלקן הוכחו, כאשר הופחת תשלום של פיצויי פיטורים בשל מעשיו ומחדליו של התובע במסגרת מילוי תפקידו, אין אנו סבורים כי מתקיימים בענייננו התנאים החריגים המצדיקים לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש. 11. תביעה שכנגד: הנתבעת ביקשה, במסגרת התביעה שכנגד, לחייב את התובע בפיצוי בגין מעשיו המהווים הפרת חובת אמון ו/או חובת תום הלב כעובד כלפי החברה, כמתחייב ביחסי עבודה בכלל וכאמור בחוזה האישי בפרט. הנזקים פורטו בתצהירו של מר מסאלחה, וכוללים את החובות של המינויים שהתובע הביא לנתבעת, לטענת הנתבעת בניגוד לנהלים, וכן ההטבות שנתנו ללקוחות, מעבר למותר ולמקובל (לדוגמא, כאשר הוגדרו כ"לקוחות עסקיים" למרות שלא היו כאלה או הוכנסו בתוכנית מיוחדת המיועדת לעובדי עיריית נצרת). הנתבעת (התובעת שכנגד) טענה כי יתרות החוב, בסכומים של עשרות אלפי שקלים ללקוח, הוכחו באמצעות סיכומי חשבון אוטנטיים של הנתבעת, שלא נסתרו. הנתבעת טענה כי מדובר במעשים שנעשו בכוונת מכוון ובצורה מתוחכמת לאורך זמן, מדובר בהפרת משמעת חמורה ובגרימת נזק במודע, כאשר על המכירות קיבל התובע עמלות וכך יצא נשכר מעיסקאות שמן הסתם לא היו מאושרות ומבוצעות אילו פעל כנדרש. אולם, יש לציין כי הדרישה בכתב תביעה שכנגד אינה להשבת עמלות שקיבל התובע בגין עסקאות חורגות שהוא ביצע, אלא חוב נטען של לקוחות שגייס התובע, באותן עסקאות חריגות, ושנכון למועד הגשת התצהיר לא נגבו במלואן על ידי הנתבעת. כמו-כן לגבי איקטובים שלא כדין במסגרת תוכנית לעובדי עיריית נצרת, הוצג כימות של גובה הנזק שנגרם לנתבעת, חלקו בגין יתרות חוב של לקוחות שלא פרעו את חובם, אך עיקרו נובע מהטבות שנאלצה הנתבעת לתת ללקוחות שטענו כי הובטחו להם תנאים אלה על ידי התובע, הטבות שלא הגיעו להם, גם לא על פי התוכנית לעובדי עיריית נצרת ומכאן הנזק שנגרם לנתבעת. הרכיב השלישי בתביעה שכנגד הינו לגבי הטענות של מרמה, זיוף והונאה, בגינן הוגשו פרטי עסקאות לגביהן טענו הלקוחות שלא קיבלו את המכשירים עליהם חויבו, הבטחות שלא קוימו, חוסר התאמה בין המכשירים הרשומים על שם הלקוח לבין אלה שסופקו לו וכיו"ב. נזקים אלה, כפי שעולה מתצהירו של מר מסאלחה, מסתכמים בכ-800,000 ₪, בגינם מבקשת הנתבעת לחייב את התובע (הנתבע שכנגד). ראשית, נזכיר כי מידת ההוכחה הדרושה להוכחת ביצוע עבירה פלילית במשפט אזרחי פחותה מזו הדרושה במסגרת משפט פלילי, אך גבוהה מרמת ההוכחה הדרושה בהליכים אזרחיים רגילים, וכלשונו של בית הדין הארצי בדב"ע נו/28-3 רומן בני ברק (1988) בע"מ - יצחק פרנסיס, עבודה ארצי כרך כט (1) 124: "ככל שמבקשים לייחס לצד שכנגד ביצוע עבירות רציניות המטילות סטיגמה, שיש עימה קלון, נדרש בעל הדין לראיות בעלות משקל רב וכבד יותר מזה הדרוש במשפטים אזרחיים רגילים". כפי שנקבע לעיל, הוכח כי התובע הפר חלק מן הנהלים באשר לביצוע עסקאות, אולם לא הוכח, במידת ההוכחה הנדרשת, כי הוא ביצע מעשים של "מרמה, זיוף והונאה" שהם בגדר עבירות פליליות. כן, לא הוכחה כוונת זדון במסגרת המעשים - או מחדלים - של התובע במסגרת עבודתו. יש לציין כי מעבר לעדים שהוזכרו, נציגי הנתבעת, התובע והעד מטעמו (שלא העיד באשר לתביעה שכנגד), לא הוזמן להעיד כל לקוח של החברה, ולא הובאה כל ראיה פוזיטיבית לעניין הנזק הממוני שנגרם לנתבעת - למעט תצהירו של מר מסאלחה. בעיה נוספת לעניין הוכחת התביעה שכנגד הינה באשר לקשר הסיבתי שבין המעשים והמחדלים של התובע לבין הנזק הנטען. בתצהירו של מר מסאלחה פורטו חובות של לקוחות - מינויים שאיקטב התובע, נכון למועדים הנקובים, שהם בסמוך לפני הכנת התצהיר. מדובר ביתרות חוב שלא ידוע לנו, מאחר שלא הובאה כל הוכחה על כך, שלא נפרעו לאחר מכן, והאם ננקטו הליכי גביה שצלחו. מעבר וחשוב מכך, לא הוכח כי אילולי מעשיו או מחדליו של התובע, שלא קיבל או לא רשם אישור מטעם מחלקת כספים של הנתבעת, אותה עסקה לא הייתה מתבצעת, והחוב (אם זה קיים) היה נוצר בכל מקרה. באשר להכנסת מינויים בתוכנית המיועדת לעובדי עיריית נצרת ובני משפחותיהם, לא הוכח, כאמור לעיל, כי המינויים אינם קרובי משפחה של עובדים, ולכן כי קיבלו הטבות חריגות. באשר להגדרת לקוחות כ"עסקיים" אף טענה זו לא הוכחה, ולכן, לא הוכח כי ההטבות שבגינן דורשת הנתבעת שיפוי לא היו ניתנות אילולי מעשיו או מחדליו של התובע. לאור האמור לעיל, בהעדר הוכחה מספקת לעניין גובה הנזק והקשר הסיבתי בין אותו נזק הנטען לבין מעשי התובע, דין התביעה שכנגד, על כל רכיביה, להידחות. בהתאם לכך, גם טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת באשר לשכר חודש יוני 2008, להידחות. על אף זאת, לאור הטענות שהועלו על ידי הנתבעת, הן באשר לנזק שנגרם על ידי התובע, הן באשר לקיזוז הסכומים, מדובר בנסיבות שבגינן אין לחייב בפיצויי הלנת שכר, בהתאם לאמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. 12. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: א. סך של 31,179 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.2008 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. סך של 14,669.55 ₪ בגין שכר חודש יוני 2008, דמי הבראה ו"גמר חשבון", בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.08 ועד ליום התשלום המלא בפועל. זאת, למעט אם תוצג אסמכתא שהסכום הזה - או חלק ממנו- הועבר ללשכת הוצאה לפועל במסגרת צו עיקול שהוטל על התובע. התביעה שכנגד נדחית. בהתחשב בתוצאות המשפט, אין צו להוצאות. 13. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. פיטורים