מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים משותפות לא רשומה: רקע כללי 1. התובע, הועסק בשותפות בשם "מוקד קשב לב בריאות, ביטחון והצלה -שותפות לא רשומה" (להלן: "הנתבעת" או "מוקד קשב") אשר עוסקת במתן שירותי הצלה ושירותים רפואיים פרטיים, החל מיום 15.01.00 ועד למועד פיטוריו ביום 01.09.09. השותפות בשותפות הן הנתבעות 3 ו-4. את השותפות ניהל הנתבע 2, המנוח, אשר היה גם בעל השליטה בנתבעות 3 ו-4. המנוח הלך לעולמו בטרם הסתיימו ההליכים בתיק, ובמקומו נתבע עיזבונו. 2. התובע הועסק בתפקיד טכנאי והיה אחראי על מערכת המחשוב של הנתבעת. במסגרת תפקידו העניק התובע שירותים למכשירי המצוקה שסופקו ע"י המוקד לציבור לקוחותיו. 3. בתביעה שבפנינו עותר התובע לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי מחלה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה מתחילת עבודתו והחזר הוצאות בגין תשלום דו"ח תנועה. 4. הנתבעת טוענת, כי התובע פוטר בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת ואינו זכאי לכל תשלום נוסף. הנתבעת העלתה טענת קיזוז בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, על ידי התובע בגובה 396,904 ₪. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שהוכחו בפנינו: 5. במהלך עבודתו של התובע, הותקנה בנתבעת תוכנת מחשב (להלן "התוכנה") המתאימה לצרכי המוקד של הנתבעת. התוכנה הותקנה על ידי התובע במוקד הנתבעת והתובע היה אחראי על תפעולה ותחזוקתה של התוכנה. לנתבעת נאמר כי התוכנה פותחה כתוכנה ניסויית ע"י ידידו של התובע, המהנדס לירון לוי, שאינו עובד הנתבעת (להלן "מר לוי"). 6. מאחר והתוכנה הייתה חדשה, ניסיונית, ודרשה התאמות ותיקונים, הסכים מר לוי כי התוכנה תותקן אצל הנתבעת ללא תמורה. מידי פעם נעשו בתוכנה תיקונים והתאמות. אין חולק, כי בשלב מסוים שלמה הנתבעת למר לוי סך של 1,200 ₪ עבור תיקון של התוכנה (ראה עובדות מוסכמות). 7. בתאריך 13.4.09, נפגע התובע בתאונת דרכים שהיא גם "תאונת עבודה", ושהה באי כושר עד ליום 30.08.09. התובע קיבל מהמוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה עבור 13 ימים. (הודעת המוסד, צורפה כנספח טו' לתצהיר התובע). 8. בחודש אפריל 2009, פתחה הנתבעת במו"מ למכירת המוקד לחברת "שח"ל טלרפואה בע"מ" (להלן "שח"ל"). נציגי שח"ל ביקשו לרכוש את המוקד יחדיו עם התוכנה שהותקנה בו. 9. מס' ימים לפני שנחתמה העיסקה למכירת המוקד, טענו התובע ומר לוי כי התוכנה המותקנת במוקד נמצאת בבעלותם בחלקים שווים (50% כ"א) וסרבו להעבירה לשח"ל ללא תמורה. 10. התובע ומר לוי הסכימו להעביר את רשיון השימוש בתוכנה לשח"ל בתנאי ששח"ל תשלם להם מידי שנה סכום של 4000 ₪ כדמי תחזוקה ובתמורה לשירות של 10 שעות תמיכה על ידי התובע במקרה של תקלות. מר לוי והתובע דרשו, כי ככל שתדרש תמיכה טכנית בהיקף העולה על 10 שעות, ישולם לתובע סך של 250 ₪ לשעה בתלוש המשכורת שלו מחברת שח"ל (ראה נספח ג' לכתב ההגנה). 11. נציגי שח"ל ביקשו לקבל את "קוד המקור" של התוכנה (הקוד המצוי בידי מפתח התוכנה ושבאמצעותו ניתן להתקין את התוכנה ולבצע בה שינויים) והסכימו כי יופקד בנאמנות אצל ב"כ התובע עו"ד אייל רוזנר כנהוג במקרים כאלה. 12. עו"ד רוזנר הסכים לשמש כנאמן לקוד המקור, אלא שאז העלו התובע ומר לוי דרישה כי במקרה של הפרת הסכם או הפסקת מתן שירות על ידי שח"ל ישולם להם עבור התוכנה סך של 500,000 ₪. (ראה התכתבות נספח ד' לתצהיר אלי גרבר). 13. בנוסף, ביום 3.5.09, שלח התובע הודעה למר גרבר כי לאור מכירת הנתבעת לשח"ל חייבת לו הנתבעת בגין גמר חשבון, הכולל פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, הודעה מוקדמת, דמי מחלה, הפרשות לפנסיה ושכ"ט עורך דין, סך של 374,995 ₪. 14. הנתבעת סירבה לדרישות התובע ומר לוי וביום 4.5.09 שלח ב"כ הנתבעת הודעה לב"כ התובע בה טען כי התוכנה שייכת לנתבעת לפי סעיף 34 לחוק זכות יוצרים שכן התובע, אשר טוען כעת לבעלות בתוכנה, פיתח אותה במהלך תקופת עבודתו והיא הותאמה לצרכיה של הנתבעת. 15. ב"כ הנתבעת טען, כי הנתבעת רואה בחומרה את התנהלות התובע, אשר נעדר ללא רשות מהעבודה ללא המצאת אישורי מחלה, ומונע עסקת העברת הפעילות של המוקד לשח"ל ובכך פוגע פגיעה בלתי הפיכה בנתבעת. כן ציינה הנתבעת, כי דרישת התובע לתשלום מאות אלפי שקלים בגין התוכנה מופרכת וכי אין בסיס לחלק מדרישותיו של התובע בגין גמר חשבון כפי שצויינו במכתב בא כוחו מיום 3.5.09. הנתבעת דרשה כי התובע יעביר לנתבעת תוך 48 שעות את כל המידע הדרוש לתפעול התוכנה, לרבות קוד המקור שלה וכי התובע יתייצב לעבודה וימשיך להעניק תמיכה טלפונית לנתבעת. הנתבעת ציינה כי במקרה שהתובע לא יחזור לעבודה היא תראה בכך הפסקת עבודה שאינה מזכה בפיצויי פיטורים. (צורף כנספח ח' לתצהיר תובע). 16. בתגובה מיום 5.5.09, השיב ב"כ התובע, כי התוכנה שייכת לתובע ולמר לוי בחלקים שווים, אינה שייכת לנתבעת והתובע אינו מתיר לנתבעת לעשות בה כל שימוש או להעבירה לצד ג'. כן טען ב"כ התובע במכתבו, כי הנתבעת מודעת לכך שהתובע נמצא בימי מחלה, שכן מר גרבר חתם עבורו על טופס ב"ל 250 כבר ביום 20.4.09, וצרף לתגובה את תעודות המחלה שניתנו לתובע (צורף כנספח ח' לתצהיר תובע). במאמר מוסגר יצויין כבר עתה, כי בכתב התביעה שב וטען התובע כי התוכנה פותחה על ידו וע"י אדם נוסף. במסגרת המוסכמות נרשם כי במהלך עבודתו אצל הנתבעת פיתח התובע את תוכנת המחשב. עם זאת, בניגוד למכתב בא כוחו מיום 5/5/09, בתצהירו ובעדותו של התובע, כמו גם בסיכומיו, העלה התובע גרסה אחרת, לפיה את התוכנה פיתח מר לוי והיא בבעלותו הבלעדית של מר לוי. התובע טען בעדותו מפורשות כי אינו בעל התוכנה. 17. באותו היום, 5/5/09, נותק המוקד מתוכנת ההפעלה כך, שכאשר לקוחות המוקד התקשרו למוקד או לחצו על לחצן המצוקה, הקריאה התקבלה אך לא היה ניתן לראות מי המתקשר ומה פרטיו. נציגי הנתבעת אשר סברו כי התובע אחראי לניתוק התוכנה ניסו ליצור עימו קשר אך התובע לא ענה לטלפונים. כאשר הצליחו נציגי הנתבעת לדבר עם מר לוי, הלה אמר להם כי בעצת ב"כ של התובע הוא אינו מוכן לעזור בהפעלת התוכנה. 18. הנתבעת שלחה לב"כ התובע מכתב באמצעות בא כוחה כי על התובע לחבר את תוכנת ההפעלה באופן מיידי וכי ניתוק המוקד גורם לסיכון חיי אדם. (נספח ז' לתצהיר מר גרבר). מטעם התובע לא התקבלה כל תגובה למכתב זה. לאחר מס' שעות בהן היה המוקד מנותק, הצליח בנו של מר גרבר שהוא איש מחשבים, להשיב את התוכנה לפעילות, על ידי שינוי התאריך במחשב, דבר אשר גרם לבעיות בעדכון הפניות של הלקוחות, אך אפשר זיהוי הלקוחות. 19. משהחליטה הנתבעת לא להיענות לדרישות התובע ומר לוי ובהיעדר תוכנה תקינה, פנתה הנתבעת לחברת "אר נטוויז מערכות בע"מ" וקיבלה ממנה הצעת מחיר להחלפת מערכת מוקד המצוקה הקיימת במערכת חדשה (נספח ח' לתצהיר אלי גרבר). ביום 11.5.09, חתמה הנתבעת על הסכם עם חברת "אר נטוויז מערכות בע"מ" להפעלת מערכת חדשה במוקד ותמיכה בה תמורת סך כולל של 11,000$. (הסכם שימוש ושרות, צורף כנספח יא' לתצהיר אלי גרבר). 20. עסקת המכירה שבין הנתבעת לבין שח"ל התעכבה עד שהמערכת החדשה היתה מוכנה לשימוש. 21. ביום 30.8.09 שלח התובע באמצעות בא כוחו מכתב לב"כ הנתבעת בו ציין כי הסתיימה תקופת אי הכושר בה שהה והוא מבקש לדעת מה עמדת הנתבעת לגבי שובו לעבודה. (נספח י' לתצהיר תובע). ב"כ הנתבעת השיב בתגובה כי התנהלות התובע בעת המכירה, סיכלה כל אפשרות להמשיך ולהעסיקו בהענקת שירותים לשח"ל, כפי שביקשה, והנתבעת מודיעה לו על פיטוריו המידיים תוך שלילת פיצויי פיטורים. עיקר טענות הצדדים 22. לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. לטענתה, התובע ביצע פעולות חמורות של חבלה בעסקי הנתבעת, תוך שהוא מנסה לגזול את קניינה ובצעד חסר אחריות ואכזרי אף ניתק את הנתבעת מתוכנת ההפעלה. 23. לטענת הנתבעת, כוונתה הייתה כי התובע ימשיך להיות מועסק על ידי שח"ל, אך מאחר והתובע ניסה לסחוט אותה והחל להעלות דרישות שונות כתנאי להמשך עבודתו תוך שהוא מנצל את תלותה של הנתבעת בו ותוך שהוא מחזיק את קוד המקור כ"בן ערובה" בידיו, החליטה כי אין אפשרות להמשיך ולהעסיקו וכי בנסיבות אלה, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. 24. לטענתה, התובע נעדר מעבודתו ללא שהציג אישורי מחלה מתאימים וממילא כיוון שטוען שמדובר בתאונת עבודה, הרי הוא זכאי לתשלום דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי בגין תאונת עבודה ולא לדמי מחלה. 25. לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי להפרשות לקרן פנסיה מעבר לצו ההרחבה הכללי במשק; עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את טענתו כי אין עליו לשלם את הקנס בגין עבירת התנועה מהסיבה שעובד אחר של הנתבעת נהג ברכב בו בוצעה עבירת תנועה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע חב לה בגין נזקים שגרם עקב התנהלותו, ויש לקזז כנגד חוב זה כל סכום המגיע לתובע, ככל שמגיע. 26. לטענת התובע, לא ניסה "לגזול" את רכוש הנתבעת. לטענתו, התוכנה פותחה על יד מר לוי אשר אינו עובד הנתבעת ולא פותחה עבור המוקד, אלא, במטרה לשווק אותה לגורמים נוספים. לטענת התובע, מר לוי, אשר התוכנה בבעלותו הבלעדית, הסכים לוותר על קבלת תשלום מהנתבעת עבור התוכנה בתמורה להרצת התוכנה במוקד במטרה להכשיר אותה לצורך שיווק עתידי לגורמים נוספים, אך בשום אופן לא הסכים להעברת התוכנה לצד ג' ללא קבלת כל תמורה. לטענת התובע, סירובו של מר לוי, כמפתח התוכנה וכבעליה הבלעדי של התוכנה, למסור את קוד המקור של התוכנה לצד ג' הוא לגיטימי וללא הסכמתו של מר לוי, לא יכל אף הוא להעביר את קוד המקור לנתבעת. 27. לטענת התובע, אינו מעורב בניתוק המוקד מהתוכנה והנתבעת לא הביאה כל ראיה לכך שהוא אחראי לכך. לטענתו, שהה בתקופת מחלה וחסר הוא את הידע והיכולת לשלוט בתוכנה "שליטה מרחוק" ולהפסיק את פעילותה. לטענתו, סביר יותר כי התוכנה חדלה לפעול עקב פקיעת הרשיון שלה אצל הנתבעת. לטענת התובע, כלל לא ידע על נפילת התוכנה וכאשר נודע לו על כך כבר נמסר לו כי התקלה טופלה. לאור האמור, הרי שהנתבעת שללה ממנו תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת שלא כדין. 28. לטענת התובע, טענת הנתבעת כי גרם בהתנהלותו לרקימת עסקה בתנאים פחותים מאלה שסוכמו בתחילה, כלל לא הוכחה. 29. לטענת התובע, הנתבעת ידעה כי הוא נמצא בתקופת מחלה עקב פגיעה חמורה בגבו אשר נגרמה בתאונת דרכים בדרכו ללקוח שלה, שכן מר גרבר חתם על טופס הבקשה לדמי פגיעה אשר הגיש למוסד לביטוח לאומי. לטענת התובע, על אף שהציג בפני הנתבעת אישורי מחלה, לא שילמה לו הנתבעת דמי מחלה. 30. עוד טוען התובע, כי בשנת 2005, עת קודם לתפקיד מנהל המחלקה הטכנית, שונו תנאי שכרו באופן שזכה לתוספת שכר ולפנסיה. לטענתו, סוכם בינו ובין מר גרבר כי ההפרשות לקרן הפנסיה יחולו רטרואקטיבית מיום תחילת העבודה. לטענת התובע, שולם לו סך של 15,000 ₪ בגין ההפרשות הרטרואקטיביות אך הנתבעת לא הפרישה עבורו לקרן פנסיה משנת 2005 ואילך. 31. לטענת התובע, הוא זכאי לפדיון 28 ימי חופשה וכן להחזר הוצאות בגין דו"ח תנועה ששולם על ידו אך התקבל בגין רכב שהיה בבעלות הנתבעת והיה נהוג בידי עובד אחר של הנתבעת. התובע מכחיש הנזקים הנטענים על ידי הנתבעת ואת זכותה הנטענת לקיזוזם ממנו. דיון והכרעה התביעה לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת 32. הנתבעת טוענת, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת הואיל והוא זה שאחראי להפלת התוכנה במוקד ביום 5.5.09 ולניתוק אלפי לקוחות המוקד מהמחשב, כל זאת באופן מתוכנן ולשם יצירת לחץ על הנתבעת לקבלת התנאים שהציב במו"מ מול שח"ל. לטענת הנתבעת, מדובר "בצעד אלים וחסר אחריות, בהינתן העובדה שהשירותים המוענקים על ידי הנתבעת הינם שירותי הצלה, שמירה ושירותים רפואיים". 33. התובע הכחיש את הטענות המיוחסות לו וטען כי אין לו קשר לכך שהתוכנה קרסה. 34. לאחר שבחנו את הראיות שהוצגו בפנינו אנו קובעים כי הנתבעת לא הוכיחה בפנינו במידה הנדרשת את מעורבותו של התובע באירוע זה. אין חולק, כי ביום 5.5.09, הייתה בעיה עם התוכנה המותקנת במוקד והיא חדלה לתפקד. באשר למעורבות התובע באירוע, בניו של מר גרבר העידו בפנינו, כי נאמר להם על ידי אביהם ז"ל , כי הוא חושש כי התובע מנסה לפגוע בפעילות של המוקד. מר שי גרבר ציין בתצהירו: "באחד הימים צלצל אליו אבי ומסר לי כי הוא לא מצליח להשיג את עופר (התובע), כי יש בעיה עם התוכנה המותקנת במוקד, וכי הוא חושש שעופר מנסה לפגוע בפעילות." מעבר לחשדות שהועלו כלפי התובע, לא הוכח בפנינו כי התובע אכן אחראי לניתוק. הנתבעת לא הוכיחה כי לתובע הייתה יכולת לשלוט על התוכנה שליטה מרחוק ואף לא הוכיחה כי התובע פעל להפסקת הרשיון של התוכנה אצל הנתבעת בזדון. בעדותם בפנינו חזרו וטענו בניו של מר גרבר כי התובע הוא זה שניתק את המוקד מהתוכנה, אך לא הוכיחו בשום צורה כי עשה כן וכיצד עשה כן. 35. העובדה שב"כ הנתבעת פנה לבא כוחו של התובע וטען בפניו כי התובע ניתק את הנתבעת מתוכנת ההפעלה של המוקד הרפואי ומוקד ההצלה (צורף כנספח ז' לתצהיר אלי גרבר), ואף כי למכתב זה לא ניתן מענה, אינה הוכחה מספקת. אין בחששות או בחשדות לבדם, כדי לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש לביצוע המעשים, קל וחומר משמדובר בחשדות למעשה חמור העלול להביא לפגיעה בחיי אדם. 36. יחד עם זאת, שוכנענו כי התנהגותו של התובע לוקה בחוסר תום לב ומגיעה כדי הפרת משמעת חמורה, ונבאר. 37. באשר לאחריותו של התובע בתחזוקת המוקד, התובע העיד בפנינו כי כאשר המערכות הישנות במוקד קרסו היה זה תפקידו לבוא ולתקנן בכל שעה (ע' 18 ש' 14-17 לפ'). עוד העיד התובע על עצמו: "עופר עבד 24 שעות סביב השעון, הייתי כונן 24 שעות להצלת חיים במוקד" (ע' 18 ש' 19-20 לפ'). 38. מכאן, שעל אף שקבענו, כי לא הוכח שהתובע היה אחראי להפלת התוכנה במוקד, הרי שכעובד הנתבעת אשר היה אחראי לתחזוק התוכנה במוקד רפואי מציל חיים, היה מצופה ממנו כי יהיה זמין, יענה לטלפונים ויעשה כל שביכולתו על מנת לסייע לנתבעת להחזיר את המוקד לפעילות סדירה מהר ככל שאפשר. מהעדויות שלפנינו שוכנענו כי התובע התחמק במכוון מלסייע לנתבעת בעת שהתרחשה התקלה החמורה, מסכנת החיים, נמנע מליצור עימה קשר אף שידע על התקלה וכי הנתבעת מנסה להשיגו, ולא זאת בלבד אלא שגרם לכך כי גם מר לוי ימנע מלסייע בידי הנתבעת. שוכנענו שמדובר בהתנהלות מכוונת ומתוכננת, שכן מר לוי העיד בפנינו כי קיבל הנחיה מעורך דינו של התובע שלא לסייע לנתבעת בפתרון התקלה. התנהלות זו היתה במטרה לגרום ללחץ על הנתבעת ולשם השגת תנאים טובים לתובע ולמר לוי בעת מכירת החברה לשח"ל. 39. מהימנה עלינו עדות בניו של מר גרבר, אשר העידו כי אביהם והם ניסו ליצור קשר עם התובע לאחר נפילת התוכנה אך הוא לא ענה לטלפונים. משלא הצליחו ליצור קשר עם התובע, פנו למר לוי אשר כבר ידע על התקלה, אולם טען כי קיבל הנחייה מב"כ התובע שלא לסייע לנתבעת... התובע אישר בעדותו כי ניר חיפש אותו ולא השיג אותו אלא את אשתו. אשתו של התובע היא שמסרה לו על השיחה: "לשאלתך נכון שכאשר התוכנה נפלה גם אלי וגם ניר ושי ניסו להתקשר אלי ולא הסכמתי לדבר איתם אני משיב שאין לי מושג, ניר התקשר אלי ואמרתי לו שלא ידעתי שהתוכנה נפלה, הוא התקשר קודם לאשתי ואח"כ אני חזרתי אליו, כשאני התקשרתי אמרו לי שהכל בסדר. לשאלתך ניר התקשר לאשתי ואמר לה שנעלמתי ואיני מחזיר טלפונים ושתדבר איתי ואז דיברה איתי ואז התקשרתי לניר אני משיב שאשתי אמרה שהוא מחפש אותי והתקשרתי מיד. " 40. תמיכה לכך שהתובע ובא כוחו ידעו על התקלה וכי "היעלמות" התובע הייתה מכוונת מצאנו גם בעדותו של מר לוי, אשר הודה כי עוד טרם הפנייה אליו קיבל הנחייה מבא כוחו של התובע שלא לסייע לנתבעת לתקן את התקלה שגרמה להפלת התוכנה במוקד: "לשאלתך נכון ששי התקשר אלי וביקש שאעזור לו בתקלה אני משיב שאלי התקשר אליי ולא זוכר שיחה עם שי. אתה מפנה אותי לתצהירו של שי לשאלתם שם הוא מצהיר שהתקשר אלי ואמרתי לו שקיבלתי הנחיה לא לעזור לו אני משיב שאמרתי זאת לאלי. לשאלתך ממי קיבלתי הנחיה זו אני משיב שאז כבר עופר ואלי היו בסכסוך, ההנחיה היתה מעו"ד של עופר, הוא לא היה עו"ד שלי , איני צד לסכסוך הזה. " 41. התנהלותו של התובע סביב הסכם המכירה לשח"ל והצבת התנאים בעניין העברת קוד המקור של התכנה ומתן שירותי האחזקה על ידו נגועה אף היא בחוסר תום לב. התובע שינה גרסתו לעניין הבעלות בתוכנה מספר פעמים. 42. במכתב שנשלח על ידי התובע ומר לוי לנתבעת ביום 27.4.09, במסגרת תהליך המו"מ, ציינו התובע ומר לוי: "במוקד קשב לב מותקנת מזה כשנה תוכנת ניהול מוקד מבצעי שפותחה בשיתוף פעולה בין מר לירון לוי ובין מר עופר פוירמן. התוכנה נמצאת בבעלות לירון ועופר בחלקים שווים (50% כ"א)." (צורף כנספח ג' לתצהיר אלי גרבר). גם במכתב ששלח בא כוחו של התובע לב"כ הנתבעת ביום 5.5.09, צוין על ידו כי התוכנה שייכת בחלקים שווים לתובע ולמר לוי (סעיף 4א' למכתב, צורף כנספח ח' לתצהיר תובע). 43. בכתב התביעה מתייחס התובע לתוכנה כנכס שנמצא בבעלותו הבלעדית. התובע ציין בכתב התביעה: "המדובר בנכס בבעלות התובע, והנתבעת עשתה כל שביכולתה על מנת "לנכס" לעצמה את הבעלות ו/או הזכויות בתוכנה האמורה". (ראה סעיף 13 לכתב התביעה). עוד ציין בסעיף 16: "..התובע סירב לפעול כאמור, הן באשר המדובר ב"נכס" שנמצא בבעלותו והלה לא מצא לנכון ליתן למוקד שח"ל היתר לעשות בו שימוש ללא תמורה...".. 44. במוסכמות שנקבעו במהלך הדיון מיום 3.06.10, נקבע: "במהלך עבודתו אצל הנתבעת פיתח התובע תכנת מחשב להפעלת המוקד הרפואי המופעל על ידי מעסיקתו של התובע... אין מחלוקת כי במהלך המו"מ בין המעסיקה לבין שח"ל הוצג בפני שח"ל ע"י התובע מצג לפיו התובע הוא הבעלים של התוכנה..." בדיון מיום 3.6.10, אמר התובע מפורשות: "אני לא מכחיש שהתוכנה שייכת לי" (ע' 4 ש' 9 לפ'). 45. ואולם, בתצהירו, יתכן בעקבות שאלת בית הדין בדיון המוקדם כיצד מתיישבת טענת הבעלות עם סעיף 34 לחוק זכויות יוצרים הקובע כי בעלות בתכנה המפותחת תוך כדי עבודה שייכת למעביד, שינה התובע גרסתו וטען : "המדובר בתוכנה שפותחה ע"י מר לוי והיא בבעלותו הבלעדית..." (סעיף 32 לתצהיר תובע). בחקירתו בפנינו חזר על עמדתו זו והעיד: "אתה מפנה אותי לפסקה שלישית שם אני טוען שהנכס נמצא בבעלותי ואני מסרב להעבירו כי הוא בבעלותי לשאלתך האם נכון אני משיב שזה לא נכס, זה לא שלי, לא הייתי שותף בכתיבה של זה, אני האיש שנתתי תמיכה טכנית, אני הייתי הציר המקשר בין כולם, יצא שכאילו אני מייצג התוכנה אך אני לא מייצג את התוכנה. איני בעל התוכנה." 46. כאשר הופנה התובע לעובדות המוסכמות בהן צויין כי התוכנה פותחה על ידו טען התובע: "לשאלתך איך מה שאני אומר מסתדר עם מוסכמה י"א בדיון המוקדם אני משיב שמשהו פה לא מסתדר לי , לא יודע מאיפה באים הדברים האלו, מעולם לא פיתחתי תוכנה ולא יכול, אין לי קשר לדברים האלה." 47. גם למר לוי אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בפנינו, לא היה הסבר מניח את הדעת לסתירה בין המכתב מיום 27.04.09, בו הוא טוען כי התוכנה בבעלות משותפת שלו ושל התובע, לבין גרסתו הנוכחית כי התוכנה בבעלותו הבלעדית: "לשאלתך במסמך אני כותב שהתוכנה נמצאת בעלות שלי ושל התובע בחלקים שווים והיום אני אומר שהתוכנה שלי באופן בלעדי מה נכון אני משיב שנכון שהתוכנה שלי באופן בלעדי. " "לשאלתך מדוע כתבתי במכתב שהיא שלי ושל עופר אני משיב שהכוונה שלי שעופר נותן את התמיכה ואני לא בקטע של הבעלות, לא עשיתי כל הסכם עם עופר שהוא שותף שלי. החלוקה של כל הסיפור הזה הוא 50% כשעופר אחראי על התמיכה, לא אתן לבן אדם 50% מהתוכנה כשלא ישב בחיים לכתוב את התוכנה. אני הייתי צריך לנסח זאת אחרת אך זאת לא הכוונה. לשאלתך אני משיב שלא יכול להיות שעופר עזר לי בניסוח, אני כתבתי את המסמך. " 48. בין אם היה התובע שותף עם מר לוי בתכנה מלכתחילה, ובין אם התובע רק הציג מצג על היותו שותף בתכנה במהלך המו"מ לשם השגת רווחים ובאופן שהקשה על הסכם המכירה, לנוכח סירובו של מר לוי, בעל התוכנה (בין אם בשלמות ובין אם למחצה) להעביר את התוכנה לשח"ל ללא תמורה או להפקידה בנאמנות בידי עו"ד, לא ניתן היה לעשות דבר ללא הסכמתו. 49. עם זאת, שינוי גרסאותיו של התובע בעניין, ומתן הנחייה למר לוי שלא לסייע לנתבעת, אף שמדובר בסיכון לחיי אדם, מלמדת על חוסר תום לבו בהתנהלותו כלפי הנתבעת, דבר המחזק המסקנה בדבר ההיעלמות המכוונת מצידו העולה כדי הפרת משמעת חמורה בנסיבות העניין. האם בנסיבות מקרה זה יש מקום לשלילת פיצויי הפיטורים או חלקם? 50. סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצוי פיטורים, קובעים את המקרים בהם ניתן לשלול מעובד את זכאותו לפיצויי פיטורים או להפחיתם. סעיף 17 לחוק קובע: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". 51. ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים בענייננו הינו תקנון העבודה בתעשייה [הסכם קיבוצי כללי, אשר נחתם ביום 19.9.62 (מספר 1108/62) ותוקן ביום 18.6.78 (מספר 7028/78) בין התאחדות התעשיינים בישראלים לבין ההסתדרות הכללית]. בסעיף 53 לתקנון נקבע כי: "עשה עובד אחת מאלו: (א) הפר משמעת באופן חמור; (ב) ... (ג) גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה, (ד) ... יהיה צפוי: (א) להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום. (ב) לפיטורין ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורין. (ג) לפיטורין ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים." 52. וכך נפסק על ידי בית הדין הארצי בעניין אלוניאל - "התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו "מהתנהלותו הפסולה של העובד" [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06]. (עע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ - אלכסנדר צ'רניאקוב, [פורסם במאגר משפטי], ניתן ביום 31.5.07). 53. על השיקולים אותם יש לשקול לצורך ההכרעה בדבר שלילת פיצויי הפיטורין, עמד בית הדין הארצי לעבודה בעניין אלוניאל, וכך נפסק על ידו - "בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים שלהלן: השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו." 54. סבורים אנו כי בנסיבות המקרה שלפנינו, ולאחר עריכת האיזון הראוי ושקילת מעמדו של התובע בנתבעת, תקופת עבודתו, חומרת המעשים לנוכח הסיכון בחיי אדם, יש לשלול מהתובע 40% מגובה פיצויי הפיטורים. משהוסכם על ידי הצדדים כי גובה פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע הוא 128,165 ₪, הרי שעל פי קביעתנו התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך: 76,900 ₪. תמורת הודעה מוקדמת 55. התובע טען כי פוטר מעבודתו לאלתר בלא כל הודעה מוקדמת או דמי הודעה מוקדמת תמורתה. לפיכך, זכאי הוא בהתאם לוותקו לתמורת הודעה מוקדמת בסך של 13,373 ₪. לטענת הנתבעת, התובע יכל להמשיך לעבוד במסגרת הנתבעת אך הוא בפעולותיו, לא הותיר לה ברירה אלא, לסיים העסקתו במידי ולפיכך, אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. לטענת הנתבעת, נוכח מעשיו החמורים של התובע והנזקים שגרם לנתבעת היא הייתה רשאית לפטרו לאלתר. 56. בהתאם לסעיף 10 (2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001 המעביד יהיה פטור מהחובה לתת הודעה מוקדמת "בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים". סע' 10(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א-2001, קובע כי חובת מתן הודעה מוקדמת לפיטורים לא תחול כאשר העובד פוטר בנסיבות השוללות את פיצויי הפיטורים. בית הדין הארצי פירש הוראה זו כחלה גם במקרה של שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים, עקב גניבה . משקבענו כי התובע פוטר בנסיבות המצדיקות שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים, התביעה ברכיב זה נדחית. התביעה לדמי מחלה 57. רכיב זה בכתב התביעה תוקן באופן שנתבעים על ידי התובע 90 ימי מחלה לפי תעריף של 75% מהשכר בסך כולל של 30,089 ₪. לטענת התובע, שהה באי כושר מיום 12.4.09 ועד ליום 31.8.09 כאשר המוסד לביטוח לאומי שילם לו דמי פגיעה בגין 13 ימים בלבד ולא שולמו לו דמי מחלה על ידי הנתבעת. התובע טען כי מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. 58. לטענת הנתבעת, מאחר והתובע טוען כי מדובר בתאונת עבודה או תאונת דרכים, הרי שבגין ימים אלה זכאי התובע לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי או לפיצוי מחברת הביטוח, על פי סעיף 11 לחוק דמי מחלה, התשל"ו -1976. 59. בעדותו בפנינו התובע הודה כי הגיש תביעה נגד חברת הביטוח של הרכב: "לשאלתך האם נכון שמ 12/4/09 ועד 30/8/09 הייתי באי כושר עקב תאונת עבודה אני משיב שנכון. לשאלתך נכון שתאונת עבודה היא גם תאונת דרכים אני משיב שכן. לשאלתך האם הגשתי תביעה נגד חברת הביטוח של הרכב אני משיב שכן. לשאלתך קיבלתי כספים אני משיב שלא קיבלתי עדיין, התביעה עדיין מתנהלת בבית משפט. " 60. בסעיף 11 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן - חוק דמי מחלה), נאמר: "עובד הזכאי לתשלום על-פי כל חיקוק בעד תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות, למעט תשלום בעד נכות, גימלה לפי פרק ג' 2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 או פיצויים מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לא יהיה זכאי לדמי מחלה על-פי חוק זה לגבי התקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור ולגבי כל תקופה שנקבע במפורש באותו חיקוק שאין העובד זכאי לתשלום בעדה עקב המחלה". 61. בנסיבות אלה, עולה איפוא, כי התובע זכאי לפיצוי בעד ימים אלה מאת חברת הביטוח, בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. על כן, אין לחייב הנתבעת בתשלום דמי מחלה על ימים אלה. הפרשות לפנסיה 62. לטענת התובע, בשנת 2005 שונו תנאי שכרו וסוכם בינו ובין מר גרבר כי החל משנה זו יופרשו עבורו כספים לקרן פנסיה וכי יקבל תשלום בגין תקופה קודמת. התובע טען, כי שולמו לו 15,000 ₪ בגין חובות העבר, אך מאז לא שולם לו דבר, למעט בגין גמל בחודש 04/09. 63. מר גרבר נפטר בטרם שנחקר על תצהירו, אך בתצהירו ציין כי לא הבטיח לתובע פנסיה וכי אינו זוכר מתן פיצוי של 15,000 ₪. עוד טען, כי הנתבעת הייתה חייבת לבטח את התובע בפנסיה משנת 2008 לפי צו ההרחבה הכללי במשק ומאחר ולא עשתה כן פוצה התובע ושולמו לו סך של 2,487 ₪ בגין שנת 2008 ו- 1449 ₪ בגין שנת 2009. 64. איננו מקבלים טענת התובע כי הובטחו לו הפרשות פנסיוניות מיום תחילת עבודתו, וכי בשנת 2005 קיבל פיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות עד לאותו מועד. התובע לא הוכיח את טענתו כי שולם לו סך של 15,000 ₪ כפי שטען בגין הפרשות לפנסיה עבור שנים קודמות. 65. זאת ועוד, במכתב בא כוחו מיום 17.9.08, (נספח א ' לכתב התביעה) ציין בא כוח התובע: "הבינותי כי בניגוד גמור להוראות הדין, אינך מפריש כספים לפנסיה וגם זאת חרף הבטחות חוזרות ונשנות משך חודשים ארוכים (מאז תחילת 2008) כי העניין יסודר". (ההדגשה הוספה) עינינו הרואות, כי ב"כ התובע כלל לא ציין חובת הנתבעת לשלם פנסיה החל משנת 2005 מכוח סיכום עם מר גרבר, אלא משנת 2008 בלבד, מכוח צו ההרחבה. כאשר נשאל התובע מדוע עורך דינו כתב כי הוא זכאי לפנסיה מאז שנת 2008 ולא ציין כי התובע זכאי לפנסיה מכוח הבטחה שניתנה לו על ידי מר גרבר בשנת 2005, השיב: "לשאלתך למה בסעיף 4 עו"ד שלי כותב שרוצה פנסיה מכח החוק מ -2008 ולא כותב שרוצה מכח הבטחה משנת 2005 צפונה אני משיב שאין לי מושג מדוע רשום כך... לשאלתך אמרתי לעו"ד רוזנר שלי ששילמו לי 15,000 ₪ שצריך להוריד אותם אני משיב שלא דיברתי על כספים. אני סיפרתי שבעבר כתקדים שילמו לי 15,000ש"ח ואמרו לי שמעכשיו ניישר הקו ולא קרה כך. לשאלתך אם כך למה בנספח ט' לתצהירי עו"ד שלי לא הוריד 15,000 ₪ אני משיב שאלו שאלות של חישוב, זה היעוץ שקיבלתי." 66. לאור האמור, דוחים אנו את תביעתו של התובע לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה עבור השנים 2005-2007, בטרם שנכנס לתוקף צו ההרחבה שקבע חובת הפרשה לפנסיה. החזר בגין תשלום קנס 67. התובע צירף לכתב התביעה דו"ח תנועה שבוצע ברכב שמספרו 75-021-23. לטענתו, הדו"ח נרשם על שמו מאחר והוא שימש כאחראי הרכבים של החברה בשנת 2002, כאשר מי שנהג ברכב בפועל בעת עבירת העבירה הוא עובד הנתבעת, מר יצחק זייתוני. וכך העיד התובע לעניין זה: "לשאלתך רק באמצע 2009 נודע לי לראשונה אני משיב שיכול להיות שהיה גם לפני זה, אני לא זוכר, יכול להיות שהעברתי הלאה למוקד, היה נוהל שאם מישהו מקבל דו"ח מעביר למוקד והמוקד היה משלם תשלומים , רק עם השנים התחילו לרשום הרכבים על שם האחראי רכבים וזה דו"ח שלא טופל, ב 2009 הגיעו הוצל"פ. לשאלתך מאיפה אני זוכר שמר זייתון היה הנהג אני משיב שנעשה בירור, דיברתי בזמנו עם שימי שהיה חשב החברה בן משפחה של מר גרבר ובדק ברישומים, זה היה ב 2009 הוא אמר לי שיכול לראות אולי בתוכנה הישנה, שימי חזר אלי ואמר לי שאיציק זייתוני נהג ברכב. אני יודע שזה זייתוני נהג על סמך מה ששימי אמר לי, אנו שכרנו רכבים באופן קבוע מחברות אחרות. לשאלת בית הדין ממתי רשמו על שמי כאחראי רכבים אני משיב שלא יודע. נכנס בשנת 2002 הנוהל של חברות השכרה והרישום על שם אחראי רכבים. זה היה מר אזי שאמר לי שדיבר עם שימי והנהג הוא זייתוני, הוא זה שחזר אלי ולא שימי. עכשיו נזכרתי." 68. טענתיו אלה, של התובע כלל לא הוכחו בפנינו. התובע לא הוכיח כי שימש כאחראי רכבים בחברה בשנת 2002, עוד לא הוכיח כי היה נהוג כי רכבי החברה נרשמים כולם על שם אחראי הרכבים ולא על שם הנהג או החברה. התובע אף לא הוכיח כי הרכב היה בשימושו של עובד אחר, או כי הוא עצמו נהג באותה תקופה ברכב אחר. לאור האמור, אין לנו אלא לדחות את טענותיו של התובע בעניין זה. פדיון ימי חופשה 69. הנתבעת אינה מכחישה את זכאותו של התובע לפדיון 28 ימי חופשה בסך 17,024 ₪ אלא שטוענת לקיזוז סכום זה בגין נזקיה. בטענת הקיזוז נדון להלן. טענת הקיזוז 70. הנתבעת טוענת לקיזוז בגין מקדמות ששולמו לתובע, הוצאות ששילמה עבור בניית תוכנה חדשה והוצאות תפעול של מוקד הנתבעת חודש וחצי נוספים עקב דחיית העסקה עם מוקד שח"ל. 71. באשר למקדמות: מעבר להגשת כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת (נספח י' לתצהיר מר גרבר) ואשר לגביה לא הובא לעדות מי מעובדי הנתבעת אשר יכולים להבהיר את שרשום בה, לא הוכיחה הנתבעת כי התובע חייב לה סכומים בגין מקדמות שלקח. כאשר נשאל ניר גרבר אודות הכרטסת, השיב: "ת. המקדמות זה נתונים מהנה"ח. זה לא היה בתקופתי. התבססנו על נתונים הנה"ח ומעבר לכך אין לי הסבר. מספיק שרו"ח יחתום על המסמך ולא נדרשנו להביא את רו"ח להעיד. " לפיכך, לא הוכח בפנינו כנדרש מקור החוב ואין לקזז סכום זה מהסכומים המגיעים לתובע. 72. הוצאות לבית תוכנה והוצאות תיפעול: באשר להוצאות שנגרמו לנתבעת בשל הצורך לפנות לבית תוכנה לפיתוח מערכת מתאימה חדשה וההוצאות שנגרמו לה עקב תפעול המוקד למשך חודש וחצי נוספים, נציין, כי הואיל והתוכנה הייתה שייכת למר לוי, אפילו רק בחלקה, והצדדים לא הגיעו לעמק השווה באשר להעברת התכנה לשח"ל, הרי שאין לנתבעת להלין אלא על עצמה כאשר התחייבה למכור את המוקד עם התוכנה שהותקנה בו ללא קבלת הסכמתו של הבעלים מראש. לאור האמור, נדחית טענת הקיזוז של הנתבעת גם ברכיבים אלה. 73. איננו מקבלים טענת התובע כי יש מקום לחייב את עזבון המנוח מר גרבר באופן אישי בחיובי השותפות. החייבים בחובותיה יחד עמה הם השותפים, היינו, הנתבעים 3 ו-4. לא הוכחה בפנינו עילה לחיוב מר גרבר או עזבונו מכח "הרמת מסך". סיכום 74. על הנתבעים 1,3 ו-4 לשלם לתובע, יחד ולחוד, את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך 76,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום1.9.09 ועד למועד התשלום בפועל. ב. פדיון חופשה בסך 17,024 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.09 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישלמו נתבעים אלה, יחד ולחוד, לתובע הוצאות משפט בסך 1000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. יתר תביעות התובע נדחות. 75. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.דיני חברותפיטוריםשותפות