התובעת טוענת כי פוטרה שלא כדין ללא סיבה אמיתית ועניינית והדגישה כי בסופו של יום הודו שלושה עובדי המחסן בביצוע העבירות החמורות. נטען כי התובעת לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת על הגניבות והמעשים החמורים ולא היה לה חלק בעניין. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים ללא סיבה אמיתית: 1. בפנינו תביעת התובעת לתשלום פיצויים בגין פיטורין שלא כדין, פיצוי בגין פגיעה בשם הטוב, הוצאת דיבה ולשון הרע בסך כולל של 144,460 ₪ (סעיף 130 לסיכום טענות התובעת). הרקע העובדתי והשתלשלות העניינים 2. הנתבעת הינה חברה ציבורית העוסקת בייצור ושיווק מוצרי פלסטיק. 3. התובעת עבדה בנתבעת כפקידת מחסן מיום 25.6.02 - 29.7.10, ע"פ חוזה עבודה אישי (נספח א לכתב התביעה). 4. התובעת עבדה במחסן חומרי הגלם של הנתבעת כחלק מצוות של חמישה עובדים היינו מנהל המחסן, שלושה מלגזנים והתובעת. 5. בחודש יולי 2010 גילתה הנתבעת כי בוצעה במשך שנתיים מעילה וגניבה במחסן חומרי הגלם שלה בסכום שהוערך על ידה בסך של 3.5-4 מיליון ₪. (עמוד 3 לפרוטוקול לדיון המקדמי מיום 24.3.10 וסעיף 21 לתצהירו של מיכאל שוורץ, סמנכ"ל התפעול). 6. לצורך חקירת האירוע מינתה הנתבעת את רו"ח בר לב שעל פי ממצאיו אותרה הגניבה, ועל פי גרסתו נוצרה בין היתר, על ידי רישום כוזב של המלאי במסמכים (נספח ב לכתב ההגנה). 7. במסגרת הבירור הודו נהג המשאית ושניים מהמלגזנים בהשתתפותם הפעילה בגניבה. 8. לאחר שהתעוררו החשדות בנוגע לגניבה ולמעילה ועוד קודם שהבינה הנתבעת את היקף המשמעותי של הגניבה (ע"פ גירסתה - י.ה.) זומנו 5 עובדי המחסן וכן נהג המשאית לבירור ראשוני בפני מנהל המפעל ומנהל התפעול של הנתבעת. 9. ביום 22.7.10 זומנה התובעת לשימוע (נספח ה' לכתב ההגנה). 10. ביום 26.7.10 התקיים השימוע בהשתתפות מנהל התפעול של קבוצת פלסטו- שק מנהל המפעל, ומנהל משאבי אנוש של קבוצת פלסטו - שק. 11. נאמר לתובעת במכתב הזימון לשימוע ובשימוע כי שוקלים לפטר אותה מעבודתה ללא פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת עקב אי סדרים שנתגלו בניהול מחסן חומרי הגלם לרבות חשד לעבירות של גניבה ממעביד, חשד לשיתוף פעולה עם גורמים פלילים, חשד להדחת עובדים לביצוע עבירות ודיווח שקרי על שימוש בחומרי גלם לרבות חשד לקבלת טובות הנאה. 12. בעקבות הזימון לשימוע שלחה התובעת תגובתה במכתב מאת בא כוחה (נספח ו' מיום 26.7.10 ). 13. תמליל פרוטוקול השימוע צורף כנספח ז' לכתב ההגנה. מהפרוטוקול עולה כי התובעת הגיבה בעל פה על כל החשדות כלפיה שפורטו בתחילת הפרוטוקול. 14. ביום 29.7.10 הוחלט לפטר התובעת. במכתב הפיטורים צויין כי התובעת פוטרה בשל אי סדרים בניהול המחסן ולפנים משורת הדין ולמרות חומרת העבירות החליטה הנתבעת לשחרר לטובתה את כספי פיצויי הפיטורים שנצברו לזכות התובעת בקופת הגמל ולשלם לתובעת תמורת הודעה מוקדמת. בהמשך צויין כי הפיטורים נכנסו לתוקף לאלתר ביום 29.7.10 (נספח ח' לכתב ההגנה). 15. כל עובדי המחסן, למעט מלגזן אחד, פוטרו מעובדתם בעקבות המקרה. 16. ביום 13.10.10 הוגשה על ידי הנתבעת תלונה למשטרה בגין האירוע (נספח א לכתב ההגנה). 17. ביום 21.10.10 הגישה התובעת את תביעתה הנוכחית. 18. לאחר הגשת התביעה שולמו לתובעת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. תמצית טענות התובעת 19. התובעת טוענת כי פוטרה שלא כדין ללא סיבה אמיתית ועניינית והדגישה כי בסופו של יום הודו שלושה עובדי המחסן בביצוע העבירות החמורות. 20. נטען כי התובעת לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת על הגניבות והמעשים החמורים ולא היה לה חלק בעניין. 21. נטען כי הנתבעת לא הציגה בפני התובעת כל ראיה או ראשית ראיה לטענותיה כלפיה והכל נטען מן השפה ולחוץ ולא ניתנה לתובעת אפשרות להתעמת עם עדים או עדויות, אם היו כאלה. 22. נטען כי הנתבעת ביקשה לפטר את התובעת, שכן התובעת ניסתה חודש קודם לכן להקים מחדש את ועד העובדים בנתבעת. 23. הנתבעת הפיצה נגד התובעת האשמות שווא חמורות למרות שלא היו כל ראיות נגדה. 24. התובעת פוטרה מבלי שנערך לה שימוע בנפש חפצה ובתום לב. 25. עקב ההשמצות ופרסום הגניבה במחסן הנתבעת, נפגע שמה הטוב של התובעת, נפגעו סיכוייה לקבלת עבודה במקומות חדשים ונגרמה לה עוגמת נפש עקב האשמות השווא שפורסמו על ידי הנתבעת בקרב עובדיה ותושבי הסביבה. תמצית טענות הנתבעת 26. התובעת פוטרה לאחר שנערך לה שימוע הוגן ומהטעם כי הנהלת הנתבעת איבדה את האימון בה בטענה כי התגלו אי סדרים בניהול המחסן בו שימשה כמזכירה. 27. פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת שולמו לתובעת לפנים משורת הדין. 28. אין קשר בין פיטורי התובעת לבין התארגנות העובדים ולרצונם להקמת ועד בנתבעת. 29. לתובעת נערך שימוע כדין בו ניתנה לה אפשרות לטעון כל טענותיה ולהתייחס להאשמות החמורות שנטענו כלפיה. 30. הנתבעת הכחישה את זכאות התובעת לפיצוי על פי חוק לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק לשון הרע") נטען כי התובעת פעלה על פי דין בהגשת התלונה למשטרה ובפרסום האירוע בדוחות הכספיים שלה וללא ציון שמה של התובעת, בהיותה חברה ציבורית ולאור הוראות סעיף 13 (9) לחוק לשון הרע. 31. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת בדבר פרסום האירוע על ידי הנהלתה בין העובדים ובמקומון, כפי שנטען על ידי התובעת. דיון והכרעה 32. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית. כמו כן הוגש מטעמה תצהיר הבעל, אלחרט יצחק ותצהירו של דוד אזולאי מזכיר מועצת הפועלים בעיריית שדרות. מר אזולאי לא התייצב לחקירתו וב"כ התובעת ויתר על עדותו. (עמוד 14 לפרוטוקול). 33. מטעם הנתבעת הצהירו ונחקרו מיכאל שוורץ מנהל התפעול של קבוצת פלסטו - שק ואחראי על מפעל הנתבעת. עופר עמרן עובד בנתבעת משנת 2001, משנת 2008 כיהן כמנהל התפעול של מפעל הנתבעת ומשנת 2010 החל לעסוק בין היתר בבדיקת ספירות המלאי בנתבעת. המחלוקות 34. האם התובעת פוטרה שלא כדין. 35. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב, הוצאת דיבה ולשון הרע. האם מדובר בפיטורין שלא כדין 36. התובעת טוענת כי פוטרה שלא כדין שכן לא הייתה ולא הוכחה כל סיבה ממשית ועניינית לפיטוריה. מדובר בפיטורים מבלי שנערך לה שימוע אמיתי ובנפש חפצה ומבלי שניתנה לה אפשרות להתעמת עם ראיה כלשהי או עדות נגדה. 37. לדעת התובעת, הנתבעת החליטה לפטרה מכיוון שזו פעלה לארגון ועד עובדים אצל הנתבעת. 38. נדון בעילות התביעה אחת לאחת. 39. מעיון במכתב הפיטורים של התובעת לרבות מעדויות עדי הנתבעת העילה המוצהרת לפיטורי התובעת הייתה בעקבות אי סדרים שהתגלו בניהול המחסן. 40. עילה זו לפיטורי התובעת צויינה לאחר שהתקיים השימוע שבעקבותיו שונתה למעשה סיבת הפיטורים. בזימון לשימוע צויין מפורשות כי הנתבעת שקלה את הפסקת עבודתה של התובעת ופיטוריה בשל חשד לאי סדרים, מעילה באימון חשד של גניבה ממעביד, חשד לשיתוף פעולה עם גורמים פלילים, חשד להדחת עובדים לביצוע עבירות, חשד לאי ציות להוראות ההנהלה, חשד לדיווח שקרי של שימוש בחומרי גלם וחשד לקבלת טובת הנאה. וזאת בהמשך לבירור שהתקיים בעניינה בטרם השימוע וביום 22.7.10. צויין כי ברשות הנתבעת תמונות ומידע נוסף הקושר את התובעת לעבירות אלה. 41. מיכאל שוורץ בתצהירו פרט כי התובעת שימשה כמזכירת מחסן אך גם כממלאת מקומו של מנהל המחסן בהיעדרו. אומנם מדובר בתובעת שהייתה מזכירת מחסן אך הדגיש כי עבדה במשך 8 שנים, הכירה את כל עבודות המחסן הייתה אחראית על מילוי שטרי מטען ומגוון עבודות נוספות לרבות היותה חלק מהצוות שביצעה ספירות מלאי במחסן הנתבעת, ספירות הן של חומרי הגלם והן של התוצרת הגמורה וכן ריכזה את נתוני ספירות המלאי והעבירה אותם לעיבוד סופי במחלקת התפ"י. 42. לדעתו של מיכאל שוורץ לא ניתן היה לבצע כל מהלך במחסן ובפרט ביחס לחומרי הגלם של הנתבעת מבלי שלתובעת הייתה אפשרות ואחריות לאתר את התקלה ו/או לבצע בקרה על תקלה כאמור (סעיף 11-12 לתצהירו). 43. עוד הלין מיכאל שוורץ בתצהירו כי התובעת מעולם לא פנתה וציינה כי יש לדעתה חוסרים חריגים ו/או לא מוסברים בספירות המלאי. התובעת מעולם לא הציגה חשד כלשהו לאי סדרים במחסן וכשהתגלו החוסרים, ציין מיכאל שוורץ, נשאלה לדעתה, ציינה בתחילה כי אינה יודעת ועובדה זו כשלעצמה פגעה באמון שלו בתובעת בעת שנתגלתה המעילה והגניבה. גם ניסיונה לתרץ את החוסרים טרם נתגלתה המעילה פגמה באמון של מיכאל שוורץ מאותו רגע. 44. הנתבעת טוענת באמצעות מיכאל שוורץ כי ממשרדה של התובעת ניתן היה לראות את כל מי שנכנס למחסן "תוצרת גמורה" ואת היוצאים ממנו לכיוון הרמפה כמו כן מהרמפה ניתן לראות את כל מי שעובר ועובד ברחבת חומרי הגלם ואף משאית לא יכולה היתה להכנס ולצאת מהרמפה עם תוצרת גמורה או חומרי גלם, מבלי שהתובעת תראה אותה. נטען כי בשים לב למיקום משרדה של התובעת והמצלמה שהוצבה במשרדה, התובעת הייתה אמורה להבחין בתנועה חשודה של משאיות. תוך הדגשה כי מדובר בהיקף גניבה אדיר. הנתבעת צירפה לתצהיר צילומים לתמיכה בגרסתה. 45. עוד נטען, כי התובעת במהלך שעות עבודתה יצאה לאזור הרמפה לצורך הכנת קפה או לעשן ולא יכול להיות, מנקודת מבטו של מיכאל שוורץ, מצב שבו התובעת במהלך שעות העבודה לא הייתה ערה לנעשה ברחבת חומרי הגלם, רחבה הסמוכה למשרדה מטרים ספורים. 46. מיכאל שוורץ הדגיש בתצהירו כי אירוע גניבה היה אף אירוע מעילה שבמסגרתו ספירות המלאי שבוצעו על ידי עובדי המחסן לרבות התובעת לא היו נכונים, מה שהקשה עוד יותר על הנתבעת את גילוי מעשה הגניבה והפנה לתוצאות חקירתו הראשונית של רו"ח בר לב (סעיף 26 לתצהיר). מיכאל שוורץ טען כי על פי ממצאיו של רו"ח בר לב גם מי שרשם את המלאי במחשב ביצע פעולה של רישום כוזב, ומכיוון שהתובעת הייתה חלק מהצוות שרשם את המלאי במחשב, כפי שגם העידה, עובדה זו חיזקה את החשד שלו כלפי אמינות עבודתה. 47. הנתבעת אף הוסיפה כי גם אם התובעת לא הייתה מעורבת ו/או לא ידעה על הגניבה, די בעובדה כי היה מצופה ממנה לדעת ולהתריע ומשלא עשתה כן די בכך כדי להצדיק פיטוריה. עוד טענה הנתבעת כי מדובר בשיקולים עניינים לפיטורים בשים לב לתפקידה וכממלאת מקום של מנהל המחסן בהיעדרו. 48. מיכאל שוורץ הסביר הן בתצהירו והן בחקירתו בפנינו כי איבד כל האמון בצוות המחסן ולפיכך פוטרו כולם למעט עובד אחד. 49. התובעת טוענת כי לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת על הגניבות והמעשים החמורים שביצעו שלושת העובדים וכי לא היה לה כל חלק בעניין. לגירסתה מקום עבודתה היה במשרד והייתה פוקדת את המחסן פעם בשנה כאשר מילאה את מקומו של מנהל המחסן ששהה בחופשה, (עמוד 6 לפרוטוקול מיום 4.10.11). לגירסת התובעת, מנהלי המפעל ומנהלי המחסן הם אלה אשר יכולים היו לדעת על הגניבה והם אלה שעליהם היה לדעת על כך. התובעת מפנה בסיכום טענותיה לעדותו של עופר עמרן כי ביקר מידי יום במחסן לצורך פיקוח ולפיכך עליו היה לדעת על כך. כך גם באשר לתפקידו של מיכאל שוורץ. 50. התובעת מפנה לעדותו של מיכאל שוורץ שאישר כי התובעת הייתה מקבלת את הספירות של המלאי ומעבירה אותם וכי הוא זה שביצע את הספירות המורכבות (עמוד 21 לפרוטוקול מיום 26.2.12). הוכח כי תפקידה של התובעת הייתה ספירת "תוצרת גמורה" ולא של "חומרי גלם" ובספירות של ה"תוצרת הגמורה" לא התגלתה כל גניבה. עוד טוענת התובעת כי דיווחה לכל המנהלים במפעל על החוסרים בספירה אשר גילתה במהלך עבודתה מעת לעת. הסיבות לפיטורי התובעת 51. כפי שפורט לעיל, הנימוק שהוביל בסופו של יום ולאחר הליך השימוע לפיטורי התובעת הייתה העילה של אי סדרים בניהול המחסן כפי שצויין במפורש במכתב הפיטורים. 52. טענת הנתבעת כי העילה לפיטורי התובעת הייתה כי איבדה את האמון בתובעת הועלתה למעשה מפיו של מיכאל שוורץ במהלך השימוע והתייחסה לגבי כל עובדי המחסן כקבוצה. פיטורים מחמת אובדן האמון בעובד זה או אחר אין בה די כדי להוות עילת פיטורים מספקת או עניינית אלא אם הוכח מפי המעביד כי אכן הייתה סיבה עניינית ומספקת לאובדן האמון ובמקרה שלפנינו בהתייחס להתנהלות התובעת. 53. מיכאל שוורץ בהליך השימוע והן במסגרת תצהירו ציין מפורשות כי איבד את האמון בכל עובדי המחסן ובלשונו "זה כל המערך שמעל באימוני זה לא רק את אישית" (עמוד 6 לפרוטוקול המודפס). בתגובה התובעת הכחישה את גרסתו כי מעלה באמונו. 54. אנו בדעה כי באשר לתובעת לא הוכחה ולו בראשית ראיה מפי הנתבעת כי מעשיה או מחדליה של התובעת גרמו או הובילו לאי סדרים בניהול המחסן, אשר בסופו של יום הובילו לטענת הנתבעת, לאפשרות של המעילה והגניבה שהתגלתה במחסן. 55. הנתבעת נימקה טענותיה בטיעונים של סברה והשערה בדבר היקף אחריותה של התובעת כמזכירת המחסן. יצויין ויודגש כי התובעת כפקידת מחסן בעלת סמכויות רחבות לא הייתה אחראית על ניהול המחסן ולפיכך הטענה כי פוטרה בשל אי סדרים בניהול המחסן אינה עילה מספקת או סבירה שהצדיקה את פיטוריה. 56. מעיון בפרוטוקול השימוע עולה כי הנתבעת ביקשה למעשה לשמוע את גרסתה של התובעת באשר לשורת האשמות החמורה בהן נחשדה אולם מחקירתה על ידי מיכאל שוורץ, שביקש לאשש את טענות הנתבעת בדבר מעורבותה של התובעת בהליך המעילה והגניבה, עולה בבירור כי ניסיון זה לא צלח שכן התובעת השיבה לכל שאלה ושאלה והדגישה את העובדה כי לא הייתה מודעת לגניבה. 57. למותר לציין כי לא הוצגו בפני התובעת כל ראיות או עדויות אשר ניתן היה לכאורה להסיק מהם כי הייתה מעורבת בשורת המעשים שנחשדה בהם ושפורטו בתחילת ישיבת השימוע. 58. התנהלות זו של הנתבעת כלפי התובעת והעלאת טענות "בעלמא" הגובלות בחשדות למעשים פלילים הינה התנהלות שבחוסר תום לב כלפי התובעת ובפרט כאשר מדובר ביחסי עובד ומעביד הדורשים תום לב מוגבר. 59. יתרה מזו הנתבעת בסופו של הליך השימוע ולאחר שלגרסתה שקלה בכובד ראש את עדותה של התובעת חזרה בה מכל החשדות החמורות הגובלות בהאשמות פליליות, שנטענו כלפי התובעת בתחילת הליך השימוע, למעט הטענה בדבר אי סדרים בניהול מחסן חומרי הגלם ועזרים. 60. התקבל הרושם כי הנתבעת ביקשה להצדיק את פיטורי התובעת בעילה כלשהי לאחר הליך השימוע בו הובהר לה כי ספק אם התובעת הייתה מעורבת בהליך המעילה והגניבה. 61. כפי שכבר צויין לעיל, התובעת במעמדה לא הייתה מנהלת את המחסן אלא מר פרץ הוא זה שהיה מכח תפקידו אחראי על ניהול המחסן לרבות אחראי על עבודת התובעת. גם לא הוכח ולו בראשית ראיה כי התובעת מעלה בעבודתה ו/או מחדל כל שהוא בביצוע עבודתה שהובילה למעילה ו/או לגניבה שתוארה לעיל. יצויין כי טענת הנתבעת כלפי התובעת כי הייתה מעורבת באי סדרים בניהול המחסן הינה טענה חמורה שכן בסופו של יום הנתבעת טוענת ולו באופן עקיף, כי התובעת נתנה ידה במעילה או כי קיים קשר בין אי הסדרים בניהול המחסן שטענה כי התובעת אחראית להן, לבין המעילה והגניבה רבת ההיקף. 62. יצויין כי הנתבעת אינה חולקת על העובדה כי התובעת לא הואשמה בגניבה. עדי הנתבעת העידו בפנינו על כך באופן שאינו משתמע לשתי פנים (עדות עופר עמרן בעמוד 22 לפרוטוקול). 63. זאת ועוד, טענותיה של הנתבעת כלפי התובעת הינן טענות בדבר השערה או סברה באשר לאחריות שהייתה מוטלת על התובעת מכח תפקידה. למשל הנתבעת טוענת כי מכח תפקידה של התובעת כמזכירת המחסן וממלאת מקום מנהל המחסן מצופה היה ממנה לדווח על אי סדרים במחסן בפרט לאחר ספירות המלאי להן הייתה שותפה. התובעת העידה כי מילאה את מקומו של מנהל המחסן מספר פעמים מועטות כאשר היה בחופשה (עמוד 6 לפרוטוקול). בהליך השימוע ציינה מפורשות כי מנהל המחסן, פיני פרץ אסר עליה לצאת לשטח וציווה עליה להיכנס למשרד למרות שביקשה לעשות כן (עמוד 2 לפרוטוקול השימוע). עוד ציינה כי כאשר הייתה מבצעת ספירת מלאי של חומרי גלם והייתה נתקלת בחוסרים של משטחים והתריע על כך בפני פיני פרץ והוא היה משיב לה "תעזבי, שיבדקו את זה". עוד הבהירה בהליך השימוע כשמנהל המחסן לא היה במקום "אף אחד לא פורק ולא מעמיס עד שאני באה להגיד להם מה להעמיס, כולם יכולים להעיד, אני עומדת עם כל החבילה של תעודות (משלוח- יה) ואני מעמיסה את הנהגים...." (עמוד 2 לפרוטוקול המודפס). 64. טענות הנתבעת כי מתוקף תפקידה של התובעת ובין היתר מילוי שטרי מטען, תעודות משלוח וחשבוניות, לא הייתה ניתן לבצע כל מהלך במחסן חומרי הגלם ללא שלתובעת הייתה אפשרות ואחריות לאתר את התקלה - מעבר להעלאת הטענה, לא הוכחה. 65. כל טענות הנתבעת בדבר האפשרות של התובעת להבחין במעילה ובגניבה בהיקף שתואר לעיל ולו בשל העובדה כי יכולה הייתה לראות את המשאיות הנכנסות והיוצאות לשטח המפעל או כי יכולה הייתה לראות את הרמפה בה הועמסה הסחורה - לא הוכחה, התובעת העידה מפורשות כי המשרד בו עבדה נמצא בתוך המחסן של תוצרת גמורה וחומרי הגלם נמצאים מחוץ למחסן בשטח פתוח בחוץ ואין לה שדה ראיה (עמוד 7 לפרוטוקול). כן העידה כי אין שדה ראיה מהמשרד שלה שבו היא יושבת למה שמתרחש למטה במחסן. גם מצלמת ה- D.V.D שהייתה במשרדה מקרינה תמונות של השער הפנימי ולא החיצוני וכל שיכולה לראות אם השער נפתח או נסגר ולא באשר לפעילות בתוך המחסן (עמוד 6 לפרוטוקול). 66. אין בנימוקים וטענות אלה של הנתבעת לרבות הסברות וההשערות בדבר האפשרות של התובעת להבחין בגניבה, כל הוכחה באשר לאמיתותן. 67. למותר לציין כי מנהלי הנתבעת העידו כי לא הפעילו כל אמצעי פיקוח על העובדים מהטעם כי האמינו באנשים שהם מבצעים את עבודתם בצורה אמינה וראויה. עופר עמרן בעדותו העיד מפורשות "נתנו אמון באנשים, לא הרגשנו צורך" (עמוד 21 לפרוטוקול מיום 26.2.12). יחד עם זאת העיד עופר עמרן כי מאז החל להיות אחראי על ספירות המלאי היה מבקר במחסן מידי יום (עמוד 19 לפרוטוקול). מיכאל שוורץ ציין בעדותו כי במסגרת תפקידו היה מבקר במחסן "בין פעם ל- 10 פעמים בכל יום" (עמוד 15 לפרוטוקול מיום 26.2.12) והודה כי היה לו פיקוח הדוק על המחסן בתור מנהל. 68. למותר לציין כי מנהלי הנתבעת שהעידו בפנינו לא סתרו את גרסת התובעת כי ביצעה ספירות והעבירה אותם לממונים עליה וכי את הספירות המורכבות ביצע עופר עמרן, מיכאל שוורץ ומנהל המחסן (עמוד 21 לפרוטוקול מיום 26.2.12). התובעת העידה בנקודה זו כי דיווחה לכל המנהלים במפעל על הפרשי ספירות המלאי. "מנהל המחסן הוא והמלגזן היו עושים ספירות מלאי של חומרי גלם אני מעולם לא עשיתי ספירות אלה וכשהיו מסיימים את הספירה היו מביאים אלי את המסופון לפרוק אותו במחשב וכשהייתי רואה שיש הפרשים הייתי שולחת כל שבוע לא היה שבוע שלא שלחתי למנהלים במפעל כולל בעל המפעל הפרשי ספירת מלאי. איפה היו המנהלים למה לא באו לבדוק בשטח..." (עמוד 7 לפרוטוקול). התובעת הלינה בעדותה: "איך המנהלים לא ראו שיש חוסר כזה". הוכח ולא נסתר כי לא היו בעיות או גניבות, חס וחלילה בגין ספירות של "התוצרת הגמורה" עליה הייתה אחראית התובעת (עמוד 19 ,15 לפרוטוקול מיום 26.2.12). 69. מיכאל שוורץ הודה בעדותו כי לא היה מודע לעובדה שהתובעת התריעה בפני הממונים עליה על חוסרים בספירת המלאי. (עמוד 20 לפרוטוקול). כמו כן ציין כי כל ההערות וההארות לגבי הספירות של התובעת הפנה למנהל המחסן (עמוד 16 לפרוטוקול) 70. מיכאל שוורץ הודה כי במהלך השימוע לא הציג בפני התובעת כל מידע לרבות תמונות (שצורפו לתצהירו במהלך הדיון) ולא היה לו כל הסבר להתנהלות זו כלפיה כאשר מדובר היה בחשד לביצוע עבירות פליליות שנטענו כלפיה בתחילת השימוע. (עמוד 18 לפרוטוקול מיום 26.2.12). 71. בסופו של יום הוצג בפנינו אישור מטעם הפרקליטות כי הוחלט על אי הגשת כתב אישום נגד התובעת תוך ציון העובדה כי כתב אישום יוגש נגד נאשמים אחרים. (מכתב מיום 28.7.11). 72. די בכל הטיעונים שפורטו לעיל כדי לתמוך במסקנתנו כי מדובר בפיטורים שלא כדין בשים לב להתנהלות הנתבעת כלפי התובעת כאשר התובעת עמדה לשימוע בחשד לביצוע עבירות חמורות ללא כל הצגת ראיה או עדות בפניה לפני הליך השימוע ובמהלך הליך השימוע. התנהלות רשלנית זו של הנתבעת הובילה בסופו של השימוע לכך כי הנתבעת חזרה בה מכל החשדות כלפי התובעת והותירה רק את הטענה של אי סדרים בניהול המחסן. אף טענה זו לא הוכחה. הנתבעת אומנם טענה כי איבדה את האמון בכל עובדי המחסן אולם לא הוכיחה כל סיבה מספקת או עילה ראויה המתייחסת ספציפית לתובעת, ממנה ניתן להסיק כי גם התובעת הייתה מעורבת במהלך כלשהו שהוביל או הקל על המעילה או הגניבה וכן לא הוכח כלפיה כי אי הסדרים בניהול המחסן שנטענו כלפיה היו באחריותה או בשל מעשה או מחדל מטעמה ובנסיבות אלה יש לזכותה בפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. 73. התנהלות הנתבעת גרמה לתובעת גם עוגמת נפש. 74. מכל שנאמר לעיל ובשים לב לתקופת עבודתה אנו מחייבים את הנתבעת לפצותה בשיעור של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקי מיום 29.7.10 עד לפירעון המלא בפועל. התובעת תבעה בסיכום טענותיה פיצויי הלנה אולם אין מדובר בפיצוי בר הלנה, לפיכך תביעתה בעילה זו נדחית. הליך השימוע 75. לאור מסקנתנו שפורטה לעיל מתייתר הצורך לדון בטענות נוספות שטענה התובעת בסוגיית פיטוריה שלא כדין אולם מעבר לדרוש מצאנו לנכון להתייחס גם לטענות אלה. 76. אחת מטענות התובעת היא כי מדובר בפיטורים שלא כדין שכן לא ניתנה לה זכות שימוע אמיתית כנגד הטענות החמורות שהועלו נגדה על ידי הנתבעת. 77. במכתב הזימון לשימוע נטענו כלפיה טענות חמורות אשר בגינן הנתבעת ביקשה לפטר אותה, אולם לטענתה לא הוצגו בפניה ראיות כלשהן לטענות אלה ולא ניתנה לה הזדמנות להתעמת עם אותן טענות. 78. לגרסתה ההחלטה לפטר אותה ואת 5 מעובדי המחסן האחרים התקבלה מראש והשימוע היה רק למראית עין. 79. במספר רב של פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה נפסקו הלכות באשר לזכות השימוע ונפסק בין היתר כי "זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך - גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (לעניין זה ראו: דב"ע מח/ 148-3 שק"ם בע"מ - אפרים גרינברג, פדע כ' 141, 143) עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד - להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת, בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד". (כך נקבע בע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האדמית עמק יזרעאל (פסה"ד מיום 7/01/03). 80. מעביד מחוייב לתת לעובד המיועד לפיטורים הזדמנות אמיתית ונאותה להשמיע את טענותיו, ויש להקפיד על כך הקפדה מדוקדקת ומלאה. 81. זכותו של מעביד מכח הפררוגטיבה הניהולית שלו לפטר עובד/ת המועסק במפעלו אולם זכות זו כפופה להגבלה חוזית, אם אכן קיימת כזו או הגבלות שבהסכם קיבוצי לרבות הגבלות הנובעות מכח חובת תום הלב המוגברת החלה ביחסי עובד ומעביד בין הצדדים. מכח חובת תום הלב המוטלת על המעביד מוטלת עליו החובה להציג בפני המועמד לפיטורים את הסיבות לפיטורים ולאפשר לעובד להשפיע בטיעוניו על מקבל ההחלטה. 82. במקרה שלפנינו לתובעת ניתנה זכות שימוע אמיתית. התובעת זומנה לשימוע לפני שהתקיים בפועל. במכתב הזימון לשימוע פורטו הטענות והחשדות שהועלו כלפיה, הוכח כי ניתנה לה הזדמנות להתכונן כראוי לשימוע ואכן תגובתה הועברה לנתבעת במכתבו של בא כוחו שצורף לכתבי טענותיה. התובעת העידה בפנינו כי "אמרתי את כל אשר על ליבי..." (עמוד 9 לפרוטוקול). 83. בנסיבות אלה אנו בדעה כי כללי השימוע לא הופרו במקרה הנדון. מעיון בפרוטוקול השימוע עולה כי התובעת נשאלה שאלות וענתה עליהם באופן גלוי. עיון בפרוטוקול השאיר על בית הדין רושם בדבר אמינות עדותה ותמיכה למסקנתנו זו היא העובדה, כי בסופו של יום חזרה בה הנתבעת מרוב החשדות החמורות שפורטו בפני התובעת קודם להליך השימוע. 84. לפיכך לא ניתן לקבוע כי לתובעת לא נערך שימוע כדין או שלא ניתנה לה אפשרות לטעון טענותיה הן בכתב והן בע"פ. זכות ההתארגנות 85. התובעת טענה כי יש לראות בפיטוריה פיטורים שלא כדין גם בשל העובדה כי פוטרה בשל ניסיון ההתארגנות שעשתה בנתבעת כאשר הנתבעת עשתה הכל כדי לעצור התארגנות זו (סעיף 62 ו- 95 סיפא, לסיכום הטענות). 86. הנתבעת חולקת על גרסה זו וטוענת כי עילה זו מעולם לא פורטה על ידי התובעת במכתב התגובה להליך השימוע ומדובר למעשה בעדות "כבושה" של התובעת שנולדה רק לצורכי תביעתה. 87. אנו בדעה כי התובעת לא הוכיחה ולו בראשית ראיה כי היה קשר בין ניסיונה הנטען של התובעת להתארגנות בנתבעת לבין פיטוריה בנסיבות המקרה הנדון. מעבר להעלאת הטענה בכתבי טענותיה אין בפנינו כל ראיה כדי לקבוע כי הוכח חשד או חשש שמדובר בפיטורים הקשורים בניסיון התארגנות בנתבעת. יצויין כי התובעת ויתרה על עדותו של דוד אזולאי בסוגיה. 88. אין ספק כי בנסיבות אלה אף לא הועבר נטל ההוכחה אל הנתבעת להראות כי הליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים עניינים. כאמור בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה (איגוד עובדי הדפוס התקשורת והאומנים - ידיעות אחרונות בע"מ) (פס"ד מיום 13.1.08) 89. לפיכך יש לדחות טענת התובעת גם בסוגיה זו. פיצוי בגין פגיעה בשם הטוב - דיבה ולשון הרע 90. התובעת טוענת כי הנתבעת הפיצה נגדה עובדות שקריות רחוקות מן המציאות והציגה אותה כשותפה לגניבה חמורה, דבר שלא היה ולא נברא. 91. נטען כי עובדי הנתבעת זכו לשמוע מהמנהלים על דבר הגניבה בה הואשמה התובעת לשווא. 92. נטען כי הנתבעת פרסמה כתבה במקומון בעיר שדרות בדבר הגניבה. 93. שמה הטוב של התובעת נפגע והיא חשה מבויישת בקרב עובדי הנתבעת ובקרב תושבי העיר שדרות והסביבה הקרובה אליה עקב האשמות חמורות שהטיחה בה הנתבעת ופורסמו על ידה. כן הוסיפה כי בגין עובדה זו סרבו מקומות אחרים בעיר שדרות וסביבתה לקבלה לעבודה ותובעת פיצוי של 100,000 ₪. 94. הנתבעת חולקת ומכחישה את טענותיה של התובעת. הנתבעת טוענת כי לא הפיצה עובדות שקריות על התובעת. עובדי הנתבעת לא זכו לשמוע דבר ממנהלי החברה ולא הוכח מפי התובעת מי הם אותם מנהלים. נטען כי הנתבעת גם לא פרסמה כל כתב במקומון בשדרות והעובדה שפורסמה כתבה כללית אין בה כדי להעיד שהנתבעת יזמה את הפרסום. הנתבעת מפנה לאמור בתצהירי עדיה בסוגיה זו כי לא יזמה את הפרסום וכי לא הוזכר שמה של התובעת. עדותם לא נסתרה. 95. הנתבעת מודה כי בשל מעמדה כחברה ציבורית נדרשה לדווח לציבור על פי תקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומידיים) התש"ל - 1970, על אירוע או עניין החורגים מעסקי התאגיד הרגילים וכך עשתה. הדבר פורסם בדוחותיה הכספיים בהתאם לדרישת הדין על עצם אירוע הגניבה והשפעתו על החברה והצעדים שננקטו על ידה. כמו כן דיווחה הנתבעת לרשויות המשטרה והגיש התלונה על הגניבה במחסן הנתבעת, נושא שהועבר לטיפול הפרקליטות. 96. נטען כי מדובר בפרסום החייב על פי דין כאמור בסעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה -1965, פרסום שאינו מהווה עבירה על פי החוק הנ"ל. ואף בפרסום זה לא צויין שמה של התובעת ולא צויינה זהותה (נספח ב לתצהירי הנתבעת). 97. לאחר עיון וטענות הצדדים, התובעת לא השכילה להוכיח כי התמלאו התנאים הקבועים בחוק איסור לשון הרע, המצדיקים פיצוי שתבעה בתביעתה. 98. התובעת בסיכום טענותיה התעלמה ולא הכחישה את גרסת הנתבעת כי מכח מעמד חברת האם של הנתבעת כחברה ציבורית היה מחובתה לפרסם את דבר המעילה והגניבה על פי תקנות ניירות הערך (נספח ג לתצהירי הנתבעת). 99. סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע שכותרתו "פרסומים מותרים", קובע בלשון קטגורית, כי שורה של פרסומים המנויים, לא יהוו כלל עילה למשפט פלילי או אזרחי כדלקמן: "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי - (1) פרסום לפי סעיף 28 לחוק יסוד: הכנסת, או פרסום המוגן לפי סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם, וחובותיה, תשי"א - 1951; (2).... . . (9) "פרסום שהמפרסם חייב לעושת על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לשעות על פי היתר של רשות כאמור". 100. גרסת הנתבעת בדבר חסינות מוחלטת מפני פגיעה בגין לשון הרע, ביחס לאותם פרסומים נשוא סעיף 13 לחוק, לא נסתרה. 101. ובאשר לטענות הנוספות שפורטו מפי הנתבעת - נטל הראיה מוטל על התובעת להוכיח הבסיס העובדתי לכך כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק לשון הרע. מכלל חומר הראיות שהוצג בפנינו לא הוכח ולו בראשית ראיה כי הנתבעת דאגה לפרסם את האירוע בדבר המעילה והגניבה במקומון. כך עולה מפורשות מעדותה של התובעת בפנינו (עמוד 10 לפרוטוקול מיום 10.4.11) גם בעלה של התובעת העיד מפורשות כי שמה של התובעת לא הוזכר בכתבה. לא הוכח מפי התובעת בכל עדות אחרת כי הנתבעת פרסמה את דבר האירוע בכתב או בע"פ ולא הוכח מפי התובעת הבסיס העובדתי לאמור בסעיף 1 ו - 2, לחוק לשון הרע. 102. לא הובאו מפי התובעת כל ראיות או עדויות התומכות בטענתה זו. 103. לפיכך ומכל שנאמר לעיל דין התביעה לפיצוי בגין הפרת חוק לשון הרע - להידחות. סוף דבר 104. הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 30,000 ₪ פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 29.7.10 עד לפרעון המלא בפועל. 105. כל יתר תביעות התובעת - נידחות. 106. למען הסר ספק יצויין כי התובעת חזרה בה מתביעתה לפדיון חופשה ומהתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 107. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪. 108. כל צד רשאי להגיש ערעור בזכות על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד פסק הדין.פיטורים