מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים בזמן אשפוז בבית חולים: 1. התובע טוען כי פוטר מעבודתו אצל הנתבעת עת היה מאושפז בבית חולים, וכי הוא זכאי לתשלומים שונים ובהם: פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ומענק חג. הנתבעת מכחישה את טענותיו מכל וכל, וטוענת כי התובע התפטר, וכי זכויותיו שולמו לו במלואן. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד בגין נזקים שגרם לה התובע וחובות בגין הלוואות שניתנו לו, ולא הוחזרו במלואן. 2. טענות הצדדים בתמצית התובע (להלן - משה) עבד אצל הנתבעת (להלן - פרינטיב) מיום 13/8/08 ועד ליום 31/5/09, והוא טוען כי עבד כמנהל מחסן לשביעות רצון הסובבים אותו. בחודש מאי 2006, בעת שאושפז בבית החולים בשל דלקת ריאות, התקשר אליו מר זמיר ברלב, מנהל פרינטיב (להלן - זמיר) והודיעו כי הוא מפוטר. מאחר שפוטר בסמוך לסוף שנת עבודה, טוען משה כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, לפיצוי חלף הודעה מוקדמת, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולפיצוי בגין עוגמת נפש. מוסיף משה כי אף שלא השלים שנת עבודה, מאחר שפוטר בסמוך לה, הוא זכאי לדמי הבראה, כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הדפוס, כריכה וליטוגרפיה, ומכוחו הוא זכאי לסעדים שונים. כמו כן טוען משה כי הוא זכאי לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות, שכן עבד במשמרת של 11 שעות בכל יום. 3. פרינטיב מכחישה את האמור, וטוענת כי משה התפטר באמצע חודש מאי כאשר הודע לו על שינוי בעניין הרכב, והוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. מאחר שמשה התפטר קודם שהשלים שנת עבודה הוא אינו זכאי לדמי הבראה. פרינטיב הפרישה עבור משה הפרשות לביטוח מנהלים כעולה מתלושי השכר, ושולם לו גמול עבור עבודה בשעות נוספות, המצויין אף הוא בתלושי השכר. אף דמי החגים שולמו לו במלואם. פרינטיב מוסיפה כי היא חברה בהתאחדות המלאכה והתעשייה בישראל, וההסכם הקיבוצי החל על הצדדים הינו ההסכם של התאחדות המלאכה והתעשייה לענף הדפוס הכללי, כריכה, לוחות אופסט וצינקוגרפיה. משכך, הזכויות הנטענות מכוח צו ההרחבה, דינן להידחות. בתביעה שכנגד טוענת פרינטיב כי משה גרם לה נזקים כבדים בסך של 35,000 ₪. בין היתר נטען כי משה השתמש ברכב החברה, שלא על פי ההוראות, ולכן נדרשו שירותי גרירה ותיקון, ופרינטיב נשאה בהן. כמו כן נדרש פיצוי בשל הונאת אחד משוכרי המשרדים שהשכירה פרינטיב, החזר הלוואות שקיבל משה, והוצאות טלפון אישי. פרינטיב טוענת כי המסמכים שצורפו לכתב התביעה זויפו ואינם אוטנטיים. משה מכחיש טענות אלו וטוען כי פעל כדין ופרע את כל חובותיו לפרינטיב. 4. נאמר כבר בראשית דברנו כי משה עשה עלינו רושם בלתי אמין, נתגלו סתירות רבות בעדותו, ועוד בטרם החל שלב שמיעת הראיות התברר כי משה מצא לנכון למסור לבית הדין מידע שאינו אמת. כך למשל הגיש משה בקשה להארכת מועד להגשת תצהיר, ובה נכתב כי הוא "מאושפז כעת באשפוז יום בבית חולים הדסה בירושלים ועובר סדרת טיפולים בהרדמה". משנתבקש משה להמציא מסמכים התומכים בדבריו, המציא אישור על ביקור בבית חולים הדסה במועד שאינו רלבנטי כלל לבקשה. כאמור גם בעדותו נתגלו סתירות המערערות את אמינותו, כפי שיפורט להלן. מאחר שבתיק זה מתעוררות שאלות עובדתיות לא מעטות, יש להעדר אמינותו של משה השלכה על תוצאות פסק הדין. 5. בקורות חייו של משה (נספח ג לכתב ההגנה) נכתב כי בין השנים 2001-2003 עבד בסופר דרינק כאחראי קו; בין השנים 2004-2006 עבד ב"ברמן" כמנהל מחסן, ובין השנים 2007-2008 עבד אצל יבואן כמנהל לוגיסטיקה ותפעול. בשאלון למועמד (נספח ד' לכתב ההגנה) ציין משה כי שם היבואן הוא "פאן צעצועים ייבוא ושיווק" (להלן- פאן צעצועים). כך העיד משה לגבי מקומות העבודה הקודמים: "ש. היכן עבדת לפני עבודתך בפרינטיב. ת. בסופר דרינק, אם איני טועה. ש. תנסה להיזכר. ת. אם זכרוני אינו מטעה אותי, בחברת סופר דרינק, איני זוכר עד מתי עבדתי שם, לא רוצה לומר סתם. ש. מתי עבדת בפאן יבואן. ת. כן, זה פאן צעצועים, זה לפני שהגעתי לעבוד בפרינטיב, את צודקת. ש. כמה זמן עבדת בפאן צעצועים. ת. בערך שנה וחצי שנתיים, הייתי מנהל לוגיסטיקה ותפעול, הייתה לי אחראית ששמה דורית, איני זוכר את שם משפחתה" (ע' 8 ש' 1-10) ואולם בתצהירו הצהיר כי עבד בסופר דרינק בלבד, וחברת פאן צעצועים או ברמן לא נזכרו בו כלל (סעיף 4). 6. זאת ועוד. בשאלון למועמד ציין משה כממליצה את "דורית" מחברת פאן צעצועים בצירוף מספר טלפון. בעדותו חזר ואמר כי דורית היא סמנכ"לית פאן צעצועים, וכי שמה ומספרה הם אלו המופיעים בשאלון למועמד (ע' 9 ש' 10-17). לפני קבלת משה לעבודה התקשרה גב' נילי שלום - מזכירתו של מר זמיר דאז - לדורית ושמעה ממנה מילים חמות ושבחים על משה (סעיפים 6-7 לתצהירה וכן הנספח לתצהיר). לאור ההמלצה החמה התקבל משה לעבודה בפרינטיב (סעיף 6 לתצהיר זמיר). ואולם מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי "דורית", איננה אלא אשתו של משה (נספח ט' לכתב ההגנה). משה לא הכחיש זאת, אך טען כי זמיר אמר לו כי הוא יכול לרשום כממליץ כל מכר שלו לרבות הוריו או אשתו (סעיף 9 לכתב ההגנה שכנגד, סעיף 7 לתצהירו), טענה זו מופרכת מיסודה. ברי כי קרובי משפחה מדרגה ראשונה, אינם יכולים לשמש כממליצים, מה גם שמשה טען כי אותה "דורית" היא מנהלת "פאן צעצועים". יתר על כן, בכרטיס העובד - טופס 101 (נספח ו' לכתב ההגנה) - ציין משה כי שם אשתו גליה. לכל אלה יש להוסיף כי פרינטיב טוענת שחברת פאן צעצועים אינה קיימת כלל (סעיף 7 לתצהיר מר זמיר, ע' 21 ש' 2-3). טענה זו לא נסתרה, ומשה לא הציג אף לא ראשית ראיה כי לא כך הדבר. מסקנתנו מכל האמור לעיל הינה כי משה התקבל לעבודה על סמך מצג שווא. 7. פרינטיב טענה עוד כי נספחים ג', ח' ט' ו- י' אשר צורפו לתצהיר משה הינם מזויפים (סעיפים 118-120 לתצהיר זמיר). משה לא התייחס בסיכומיו לטענות בדבר זיוף המסמכים. נדון, איפוא, בטענותיה אלה של פרינטיב: א. נספח ג' לתצהיר משה הוא טבלת אקסל שבה פורטו תפקידיו של משה בפרינטיב, הטוענת כי מדובר במסמך מזויף, וכי משה הוא שהכין את הטבלה (ע' 19 ש' 4-6). שוכנענו כי אכן כך הדבר. ראשית, מדובר בטבלת אקסל אשר הודבקה על דף חשבונית של הפירמה. בתחתית הדף כתוב "פטור מניכוי מס ואישור לניהול ספרים - ראה מעבר לדף...". הוכח כי לפרינטיב שני סוגי דפי פירמה: אחד משמש כחשבונית ולכן נכתב בשוליו "פטור מניכוי מס..." והשני, שאינו נושא כיתוב זה, משמש לכתיבת מסמכים שונים (ע' 12 ש' 30-31, נ/1, נ/2). לו היה מדובר במסמך מקורי של פרינטיב, היה המסמך נכתב על דף פירמה רגיל, ולא על דף המיועד לחשבוניות. יתר על כן, אין זה סביר כי כל התפקידים הרשומים במסמך יוטלו על עובד המשמש כמחסנאי, כפי שהוא עצמו העיד (ע' 7 ש' 29-30, ע' 9 ש' 19). מדובר ב-13 תחומי אחריות ובהם: אחראי על הדיירים השוכרים בבניין פרינטיב (תקלות ושכירויות), אחריות על רעלים (עבודה מול המשרד לאיכות הסביבה), אחראי על הרכבים בחברה (לרבות קניה ומכירה ובדיקות). תפקידים מסוג זה אינם מוטלים בדרך כלל על מחסנאי שהחל את עבודתו זמן קצר לפני כן, או אפילו על מנהל מחסן. משכך, שוכנענו כי אין מדובר במסמך מקורי. ב. נספח ח' לתצהיר משה הינו סיכום ישיבת הנהלה מיום 23.3.09. לטענת פרינטיב משה היה נוכח בישיבה זו, וקיבל עותק מסיכום הישיבה במייל. משה הוסיף בסיכום הישיבה שבחים אשר כביכול הרעיף עליו זמיר. בעדותו, הכחיש משה כי שינה את המסמכים וטען כי קיבל אותם לידיו ולא במייל, כך שלא יכול היה לשנותם (ע' 13 ש' 19-26). בסיכומיו לא התייחס משה לטענה זו כלל. עיינו בעותק שהציג משה (נספח ח' לתצהירו) ובעותק שהציגה פרינטיב (נספח כ"ו 3 לתצהיר זמיר). בראשו של העמוד השני לסיכום הישיבה נכתבו תחת "פעולות לביצוע" שמם של משתתפי הישיבה והמטלות שהוטלו עליהם בישיבה. רק תחת שמו של משה, בנוסף למטלות שהוטלו עליו, נכתב : "מושיקו קיבל שבחים רבים מזמיר ומנהלי (כך במקור- ד.פ.) המחלקות על תפקודו. מושיקו כיום עושה הרבה תפקידים על הצד הטוב ביותר, ולכן הוחלט כי מושיקו יהיה אחראי גם על נושא הבטיחות". לאיש ממשתתפי הישיבה האחרים לא חולקו שבחים במסמך, ונושא הבטיחות כלל לא נדון בישיבה. לא הובא לידיעתנו כי למשה ניסיון כלשהו בתחום זה, ומקובלת עלינו טענת פרינטיב כי מדובר בתוספת שנעשתה על ידי משה עצמו. ג. נספח ט' לתצהיר משה נושא את הכותרת "לכבוד משה אטיאס (מושיקו), מנהל תפעול ולוגיסטיקה". המסמך עוסק במבדק "איזו" מיום 20.1.09 שנערך לפרינטיב, ובו משבח זמיר את משה. על המכתב מופיעות שתי חותמות: "פרסום זמיר" ו"קבוצת זמיר בר לב בע"מ" ומודפס "זמיר בר לב , מנכ"ל". המכתב אינו חתום על ידי של זמיר, והאחרון מכחיש כי כתב את המסמך. וכך אמר זמיר בעדותו: "ת. יש לי את המסמך הבוטה ביותר, זה מבזה את מי שכתב אותו מבחינת האותיות, הפונטים, הנייר המכתבים שרשמו אותו על נייר חשבונית בכלל, מדובר במסמך כה'5, והדבר הכי מצחיק הוא שאני יוצא מגדרי לשבח את משה כל שני וחמישי. רשום אנו נבדוק ונתכנס. ש. רשום נתקנם. ת. המסמך צולם טלאים על טלאים, ולכן במסמך הכי ברור שיש לנו זה נראה לא ברור, האם אדם שמקבל מכתב תשבחות כזה צריך למסגר אותו. משה: יש לי את המקור בבית, ואתה הבאת לי את זה ביד, אל תשקר. ש.ת. אני לא אחתום ב- 3 חותמות ולא אחתום חתימה ידנית, זה מכתב שלומיאלי, לפחות שיזייף בטעם. יש לנו דוגמאות של מכתבים שהוצאנו עם פונט אחר, אני מנכ"ל של 80 עובדים, חברה של 35 שנה, אני לא רושם כך." (ע' 19 ש' 25- ע' 20 ש' 4) אם אמנם יש בידי משה מקור של מסמך זה כפי שאמר במהלך הדיון, מדוע לא הציגו לפנינו. די בכך כדי לקבל את טענת פרינטיב כי המסמך זויף, מה גם שזמיר עשה עלינו רושם אמין ומהימן, ושוכנענו כי לא כתב את המכתב. בנוסף לכך משה אישר כי התקבל לעבודה כמנהל מחסן (ראו בעדותו: ע' 7 ש' 29-30, ע' 9 ש' 19), ולא כמנהל לוגיסטיקה ותפעול. גם החתימות על המכתב מעלות חשד. מדוע מופיע במכתב שמו של "פרסום זמיר"? נוסיף כי מכתב הפיטורים (נספח ה' לכתב התביעה) אשר אין חולק כי נכתב על ידי זמיר, חתום בחתימתו האישית בכתב יד, ובשוליו נכתב: "בכבוד רב, זמיר בר לב" מבלי לציין את תואר תפקידו. נוסיף עוד כי המסמך עצמו נכתב על דף חשבונית של פרינטיב, ולא על דף מכתבים כפי שהיה ראוי שייכתב לאור תוכנו. משכך, אנו סבורים כי מדובר בזיוף. נספח י' לתצהיר משה הוא מכתב שנשלח למשה מחברת ג'וליבר ונושא את הכותרת "חשבונית אינדיגו 2009". בשולי המכתב נכתב כך (ההדגשה והפיסוק במקור-ד.פ.): "מושיקו היקר,אוכל להגיד בוודאות שאתה מנהל משא ומתן כמו שצריך,הלוואי ויהיה לנו מנהל רכש שילמד ממך,אתה מדבר לעניין וממש כיף לעבוד עמך. כמו כן הצעתי לממונים עליי להציע לך עבודה בחברתנו, אנא שקול זאת בחיוב. מקווה שהמנכ"ל שלך מעריך את "המלחמה" שאתה עושה בהורדת מחירים. לפי סיכום עם עמי המחיר למדבקות PVC (ברכישת כל כמות שהיא) יהיה 80€ עד סוף הרבעון הראשון של שנת 2009. בברכה רבה,ובשיתוף פעולה מתמיד, סיגל מזרחי, ע. תחום". פרינטיב טענה כי מדובר בזיוף, וכי כאשר פנתה לחברת ג'וליבר קיבלה ממנה את המסמך המקורי, המכיל את השורה המודגשת בלבד (נספח כ"ז 2 לתצהיר זמיר). גם בעניין זה מקובלת עלינו במלואה גרסת פרינטיב על פיה משה הוסיף את השבחים למכתב, וכי אלו לא נכתבו במסמך המקורי. בעדותו הסביר זמיר עוד כי משה בקיא מאד במחשבים, וכי סרק את המסמך, וכך הוסיף את הכיתוב על גבי המסמך (ע' 20 ש' 16- ע' 17 ש' 1). עיינו בנספח י' לתצהיר משה ובנספח כ"ז2 לתצהיר זמיר, ושוכנענו כי אכן מדובר בזיוף. מדובר בהצעת מחיר. מתן מחמאות ותשבחות לעובד על גבי מסמך זה אינה מתיישבת עם השכל הישר, ולא הובאה כל עדות חיצונית בתומכת בטענת משה כי כותבת המסמך אכן התפעלה מכישוריו, מה גם שמשה לא התייחס בסיכומיו כלל למסמך זה. מסקנתנו הינה כי גם מסמך זה זוייף. יש לראות בחומרה רבה את מעשיו אלה של משה. הגשת מסמכים מזויפים לבית הדין הינה מעשה הגובל בפלילים. 8. נסיבות סיום העסקתו של משה משה טוען כי בעת ששהה באשפוז בבית החולים בשל דלקת ריאות, התקשר אליו זמיר והודיע לו כי הוא מפוטר (סעיף 12 לתצהירו). לכתב התביעה צורף מכתב פיטורים מיום 31.5.09 (נספח ה') בזו הלשון: "בהמשך להודעתי אליך מאמצע מאי שנה זו, הנני לאשר כי פיטוריך נכנסו לתוקף החל מיום 31.5.09." פרינטיב טענה כי משה התפטר ולא פוטר. על פי גרסתה בשיחה שהתקיימה במשרדו של זמיר באמצע מאי ביקש זמיר ממשה להחזיר את הרכב, ולקבל תמורתו שכר בכסף, שכן משה לא עמד בהחזר חובותיו לפרינטיב. ההצעה הכעיסה את משה והוא הודיע על אתר כי הוא מתפטר. לאחר מכן, ביקר בביתו של זמיר, וביקש לחזור בו מהתפטרותו, אך זמיר סרב (סעיפים 27-29 לתצהיר זמיר). באשר למכתב הפיטורים טען זמיר כי מכתב זה נכתב בעקבות לחץ שהפעיל עליו משה לצורך קבלת דמי אבטלה, וכדי להבטיח כי אף אם הפיטורים נעשו בעידנא דריתחא, משה לא יוכל לשוב לעבודתו בפרינטיב (ע' 22 ש' 25-30). סמנכ"ל פרינטיב, מר משה אסייג, אישר כי באמצע מאי 2009, יצא משה ממשרדו של זמיר והפטיר לכל עבר כי הוא מתפטר (סעיף 6 לתצהירו, ע' 40 ש' 22-24). משרדו של מר אסייג סמוך למשרדו של מר זמיר ובין החדרים יש חלון (סעיף 7 לתצהירו). 9. בתצהירו ובראשית עדותו הכחיש משה כי נפגש עם זמיר (ע' 10 ש' 17-19), אולם בהמשך התברר כי אכן התקיימו שתי פגישות בין השניים: האחת במשרד, והשניה בביתו של זמיר. כך אמר משה בעדותו בעניין זה : "ת. הוא אמר לי שעקב זה שהייתי מאושפז בבית חולים, הוא התחיל להמציא כל מיני דברים, אמרתי לו שאני לא יודע על מה הוא דיבר. ת. תפרט. ש. הוא אמר לי שהוא גילה ששילמתי בכרטיס האשראי שלו בלא ידיעתו, וזה לא נכון בכלל, ואמר לי שבגלל שלא הייתי נגמרו לו הרבה נזקים לעבודה והוא צריך כעת לחפש מישהו אחר, ואמר לי שאם אני רוצה לחזור לעבוד שאחזור לעבוד במשרה חלקית ולא הסכמתי. ש. למה זה לא רשום בתצהירך. ת. ..... הוא רצה שאחזור לעבוד במשרה חלקית ולא הסכמתי, הוא אמר שהוא מבקש ממני שאשאיר את המפתח של האוטו והפלאפון, אמרתי לו אתה יודע שאני עדיין במחלה, הוא אמר לי תבוא אלי בערב הביתה, וכך היה, באתי אליו בערב הביתה והחזרתי לו את המפתח והפלאפון. ש. מפנה לסעיף 12 לתצהירך, כתבת משהו אחר לחלוטין, איזה מהסיפורים נכונים. ת. באמצע חודש מאי הוא התקשר אלי ורצה פגישה, כך אמרתי. את שאלת אותי אם הייתי בפגישה אצלו במשרד ואמרתי שכן, את לא שאלת אם הוא התקשר שהייתי בבית חולים ושאל מה קורה ואז אמר לי שאני מפוטר, כך זה היה, מילה במילה (ע' 10 ש' 26- ע' 11 ש' 8). 10. לנוכח הסתירות והשוני הרב בין גרסת משה בתצהירו לבין הדברים שאמר בחקירה הנגדית מקובלת עלינו גרסת פרינטיב כי משה התפטר בעקבות כוונת זמיר לשנות את תנאי עבודתו, וכי מכתב הפיטורים נכתב לבקשתו, ואין הוא מעיד על פיטורי משה. שינוי תנאי עבודתו של משה מצוי במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, ובענייננו נוכח התנהלותו של משה לא נפל כל פגם בכוונת פרינטיב ליטול ממנו את הרכב ולהגדיל את שכרו, משנוכחה פרינטיב לדעת כי משה אינו עומד בתנאי החזר ההלוואות שקיבל (ראו סעיף 26 להלן). יתר על כן, על עובד החוזר בו מהתפטרות לקבל את הסכמת המעביד לחזרתו לעבודה (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - שיינין, פד"ע כב 271, 283 (1992), ורשאי המעביד שלא לקבל את בקשת העובד לחזור לעבודה, במיוחד בנסיבות המקרה שלפנינו. לכך יש להוסיף כי משה לא השלים שנת עבודה, לפיכך בכל מקרה, וגם אם היתה מתקבלת גרסתו כי פוטר, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. נסיבות המקרה אינן מעידות כלל ועיקר כי משה פוטר כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, הן לנוכח מסקנתנו כי משה התפטר, והן בשל התנהלותו של משה. 11. לא נעלמה מעינינו העובדה כי ניתן למשה מכתב פיטורים למרות שלא פוטר, לצורך קבלת דמי אבטלה. מתן מכתב פיטורים לעובד שלא פוטר הינה מעשה פסול, אשר נועד להונות את המוסד לביטוח לאומי. יתר על כן, מכתב פטורים יוצר חזקה שהעובד פוטר, ועל מעביד המתכחש לאמור בו להוכיח כי לא כך הדבר (ע"ע 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ נ' מימון תורג'מן, ניתן ביום 22.10.00). ואולם בענייננו הרימה פרינטיב את הנטל המוטל עליה, ועלה בידה לשכנענו כי המכתב אכן ניתן למשה לבקשתו, אף כי התפטר. לנוכח התנהלותו יוצאת הדופן של משה, ולא לטובה, במהלך תקופת עבודתו, ניתן להבין את המעשה, למרות היותו פסול. לפיכך נדחית התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. משהגענו למסקנה כי משה התפטר נדחית גם התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ולפיצוי בגין עוגמת נפש. 12. מהו ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים? משה טוען כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הדפוס, הכריכה והליטוגרפיה (להלן - צו הרחבה), ומכוחו הוא זכאי למענק חג, קרן השתלמות, גמול ימי חג ופדיון חופשה. מנגד טוענת פרינטיב כי היא חברה בהתאחדות המלאכה והתעשייה בישראל (נספח ח' לתצהיר זמיר), וההסכם הקיבוצי החל על הצדדים הוא ההסכם של התאחדות המלאכה והתעשייה לענף הדפוס הכללי, כריכה, לוחות אופסט וצינקוגרפיה (סעיף 35 לתצהיר זמיר, להלן - ההסכם הקיבוצי). לגבי חלות הסכם קיבוצי קובע סעיף 16 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז- 1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים) כי: "הסכם קיבוצי כללי חל על- (1) בעלי ההסכם; (2) המעבידים, בענפים או בשטח הכלולים בהסכם, שהיו בעת חתימת ההסכם חברים בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם, או שנעשו לחברים תוך תקופת תקפו של ההסכם, חוץ מחברים שהוצאו מכלל ההסכם במפורש; (3) כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם המועבדים, על ידי מעביד כאמור בפסקה (2), במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם." בסעיף ג.2 להסכם הקיבוצי נאמר כי הוא חל על כל מפעלי תעשיית הדפוס והכריכה שהם חברי התאחדות התעשיינים או שיצטרפו אליה בעתיד. סעיף 17 לחוק הסכמים קיבוציים קובע כי די באישור ארגון מעבידים בכתב בכדי להוות הוכחה מספקת לחברותו של מעביד בארגון. על ההסכם הקיבוצי חתומה התאחדות התעשיינים בישראל. פרינטיב הציגה לפנינו אישור כי היא חברה בהתאחדות התעשיינים (נספח ח' לתצהיר זמיר). משה לא ערער על תוקפו של אישור זה ולא הפריך את נכונותו. משכך, חל על הצדדים ההסכם הקיבוצי ולא צו ההרחבה, כפי שטוען משה. נדגיש צו ההרחבה שעליו מסתמך משה מרחיב את הוראותיו של הסכם קיבוצי אחר. 13. לאור מסקנתנו כי על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי, נבחן את זכויות משה לאור האמור בו: א. מענק חג (משכורת 13) סעיף יד2 להסכם קובע כי עובד זכאי לשכר של חודש עבודה שלם, המשולם חציו בראש השנה וחציו בפסח. למשה שולמה משכורת 13 כדלקמן: בחודשים 9-11/08 שולם לו בכל חודש סך של 417 ₪, ובחודשים 1-5/09 שולם לו בכל חודש סך של 350 ₪. סה"כ שולם למשה סך של 3,418 ₪ בגין משכורת 13 (תלושי שכר, נספח ד' לתצהיר זמיר). ההכרעה בשאלה האם שולמה למשה משכורת 13 במלואה מחייבת הכרעה בשאלה מה היה גובה שכרו של משה. לטענתו סוכם עמו על שכר של 7,352 ₪ ברוטו, 6,000 ₪ נטו (סעיף 24 לתצהירו). מנגד טוענת פרינטיב כי תחילה השתכר משה סך של 5,000 ₪ ברוטו לחודש. מחודש 1/09 שונו תנאי העסקתו לבקשתו. הועמד לשימושו רכב חברה ומשכורתו עמדה על סך של 4,200 ₪ בניכוי שווי דמי שימוש וכן דלק לפי דו"ח דלקן (סעיף 12 לתצהיר זמיר). בעדותו, הפנה זמיר לשאלוןן למועמד (נספח ב' לתצהירו), שם נכתב: "6,000 ברוטו למשרה של 9.5X5 כולל הכל, אחרי 3 חודשים ביטוח מנהלים" (ההדגשה במקור- ד.פ.). זמיר הוסיף כי סוכם על 6,000 ₪ ברוטו כולל משכורת 13, ביגוד שכר בסיס וכד' (ע' 25 ש' 6-8), וכי מלכתחילה, שכר הבסיס של משה עמד על סך של 5,000 ₪. כאשר קיבל משה רכב הופחתו 1,000 ₪ משכרו, ולאחר מכן קיבל תוספת של 200 ₪ לשכר הבסיס, דהיינו, 4,200 ₪, ובתמורה התחייב לשאת בתיקוני הרכב הצמוד (ע' 24 ש' 17-21). עיון בתלושי השכר מבסס את טענת פרינטיב: בחודשים 8-11/08 קיבל משה משכורת בסך של 5,000 ₪. בחודש 12/09 שכרו עמד על סך של 4,000 ₪ ומחודש 1/09 ואילך שכרו עמד על סך של 4,200 ₪. כך עולה גם מתרשומת שיחה בינו לבין זמיר, על פיה משה יקבל רכב מסוג מזדה ומשכרו יופחת ב-1,000 ₪ בברוטו, ו"כל הדלקן עליו" (נספח י"ד, סעיף 61 לתצהיר). לא הובאה לפנינו אף לא ראשית ראיה התומכת בטענת משה כי הובטח לו ששכרו יעמוד על סך של 7,352 ₪. גרסת פרינטיב, לעומת זאת, נתמכת במסמכים בכתב. משה גם לא הוכיח כי פנה אל פרינטיב או כי התלונן על כי לא שולם לו השכר שעליו סוכם עמו (סעיף 7 לתצהיר הגב' זהבה בר לב, מנהלת חשבונות בפרינטיב). מסקנתנו הינה, איפוא, כי שכרו של משה עמד על סך של 5,000 ₪ - שכר בסיס, כאשר שכר זה גילם בהמשך אף את שווי הרכב, הנחשב חלק מהשכר לצורך מיסוי. מכאן שהסכום ששולם לו כמשכורת 13 מהווה 68% משכרו. משה עבד 9.5 חודשים, ועל כן הוא זכאי למשכורת 13 בהתאם לתקופת עבודתו (75% מהשכר). לפיכך, משה זכאי לסך של 332 ₪ על פי החישוב הבא: 3,418-(75%*5,000). ב. קרן השתלמות על פי הוראות ההסכם הקיבוצי היה על פרינטיב להפריש עבור משה 0.4% משכרו לקרן השתלמות. פרינטיב לא עשתה כן. לפיכך, משה זכאי לסך של 190 ₪, לפי חישוב של 0.4%*5,000 ₪* 9.5 חודשי עבודה. ג. דמי חג בהסכם הקיבוצי (סעיף יד1) נקבע כי כל העובדים ובכללם הזמניים יקבלו, לאחר שלושה חודשי עבודה, חופשה בתשלום בימי החג. משה קיבל שכר חודשי. משכך, קיבל שכר אף עבור ימי החג לפיכך נדחית תביעתו זו של משה. ד. פדיון חופשה על פי הוראות ההסכם הקיבוצי (סעיף י"'ג), עובד שעבד מעל 200 ימים בשנה, זכאי למלוא ימי החופשה בהתאם לוותק. לפיכך, משה זכאי ל-12 ימי חופשה. עיון בדו"חות הנוכחות (נספח ט' לתצהיר משה) מלמד כי משה קיבל חופשה בערבי חג ובחול המועד פסח וסוכות. סך הכל ניצל משה 10 ימי חופשה. משכך, משה זכאי לשני ימי חופשה נוספים. כאמור, שכרו של משה עמד על סך של כ- 227.27 ₪ ליום (חלוקת 22 ימי עבודה בחודש ב- 5,000 ש"ח). משכך משה זכאי לפדיון חופשה בסך של 454.54 ₪. ה. הפרשות לפנסיה על פי ההסכם הקיבוצי (סעיף י"ט1) עובד זכאי להפרשות פנסיוניות מיום התחלת עבודתו. מתלושי שכרו של משה עולה כי הופרשו עבורו סכומים לקרן פנסיה מחודש ינואר 2009. משמע שמשה זכאי להפרשות פנסיוניות עבור 4.5 חודשים - ממועד תחילת עבודתו בחודש אוגוסט 2008 ועד ינואר 2009. בהתאם לחישוב הבא: 4.5 חודשים* 6% מהשכר. סה"כ 1,350 ₪. משה אינו זכאי לדמי הבראה שכן התפטר לפני שהשלים שנת עבודה. 14. שעות נוספות משה טוען כי בכל יום התייצב לעבודה בשעה 7:00 ולא עזב לפני השעה 18:00. מכאן שעבד 11 שעות ביום. לטענתו לא שולם לו מלוא הגמול עבור עבודתו בשעות נוספות (סעיף 40-42 לסיכומיו). עיון בדו"חות הנוכחות שצירפה פרינטיב מעלה כי לא פעם הגיע משה למקום העבודה סמוך לשעה 8:00 ויצא לפני 18:00. משכך, אין מדובר במתכונת קבועה של שעות עבודה העולה על הקבוע בחוק. בנוסף לכך בתלושי השכר מופיע תשלום עבור שעות נוספות, וזמיר העיד כי מדובר בתשלום בסך של 150% (ע' 25 ש' 4-5). דהיינו, מעבר לנדרש בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"ט- 1959. משלא הוכחה מתכונת קבועה של שעות עבודה, היה על משה להציג חישוב של שעות עבודה נוספות על פי דוחו"ת הנוכחות שהוגשו, ולהוכיח כי אין די בתשלומים ששולמו לו עבור שעות נוספות. דבר זה לא נעשה. משה גם לא הוכיח כי חישובי פרינטיב אינם נכונים או לוקים בחסר. נוסיף עוד כי בעדותו העלה משה טענה חדשה, אשר זכרה לא בא קודם לכן, לפיה דו"חות הנוכחות שצורפו לכתב ההגנה אינם נכונים, וכי הדו"חות המקוריים, אשר משקפים את שעבד בפועל מצויים בביתו (ע' 12 ש' 3). אם אמנם כך הדבר, היה על משה להציגם לפנינו. לפיכך נדחית התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות. 15. התביעה שכנגד פרינטיב טוענת כי משה גרם לה לנזקים כבדים במהלך תקופת עבודתו, וכי אומדן הנזק עולה על 100,000 ש"ח. מאחר שלא ניתן לגבות ממשה את הסכום הנ"ל, תסתפק פרינטיב בפיצוי נמוך יותר. נדון בטענותיה. 16. פרשת הטרנזיט פרינטיב טוענת כי יום לאחר תחילת עבודתו, הודיע משה לזמיר כי מקום עבודתו הקודם לוחץ עליו לחזור, וכי כדי להגיע לעבודתו בפרינטיב עליו לנסוע בשני אוטובוסים לכל כיוון. מתוך התחשבות נתן לו זמיר את רכב חברה (להלן - הטרנזיט) לצורך נסיעה לעבודה וחזרה הימנה, והודגש בפניו כי מאחר שמדובר ברכב ישן, אין להוציא את הרכב מגבולות ירושלים. על אף האזהרה נסע משה בחול המועד סוכות לטיול בטרנזיט מחוץ לעיר. הרכב נתקע ופרינטיב נאלצה לממן שירותי גרירה ותיקונים לרכב. עלות התיקונים ושירותי הגרירה עומדת על סך של 6,695. לסכום זה מבקשת פרינטיב להוסיף סך של 2,000 ₪ עבור דלק- נסיעה הלוך חזור לצפון (סעיפים 81-88 לתצהיר זמיר, ונספחים י"ז 1-3). משה טוען כי הוסכם שיהיה זכאי לרכב צמוד, ומכחיש כי השימוש ברכב הוגבל לנסיעות מחוץ לעיר. משה מוסיף כי ממועד האירוע, בחודש אוקטובר 2009, ועד להגשת התביעה שכנגד, לא נאמר לו דבר בנושא זה (סעיפים 69-73 לתצהירו). תחילה יאמר כי אין מדובר ברכב צמוד. אף משה אישר בעדותו כי השתמש ברכב לצורך נסיעה לעבודה ובחזרה, ובמשך היום שימש הרכב לצרכי פרינטיב (ע' 9 ש' 22-28 ראו גם בעדותו של זמיר ע' 24 ש' 22-26). לפיכך, יש לדחות את טענתו כי קיבל את הטרנזיט כרכב צמוד. אין חולק, (ראו נספח י"ז 2-3) כי הטרנזיט נגרר מהיישוב נעמי, ונעשה בו תיקון מקיף במוסך בחול המועד, לאחר שמשה נסע לבקר קרובים בצפון הארץ (סעיף 71 לתצהירו). לטעמינו, מאחר שהנסיעה נעשתה לתועלתו שלו ולצרכיו האישיים ולא לצורכי עבודה, אך ראוי הוא להטיל את הוצאות הנסיעה וכן את העלות שנגרמה כתוצאה מנסיעה זו (תיקוני הרכב וכן שירותי גרירה) על משה. מקובלת עלינו גם בעניין זה גרסת פרינטיב כי אין מדובר ברכב צמוד, וכי הרכב ניתן למשה רק לצורך נסיעה לעבודה וממנה. משחרג מתנאי ההרשאה, ואף נסע ברכב מחוץ לעיר, בניגוד להוראות, עליו לשאת בהוצאות גרירת הרכב ותיקונו. האמור במסמכים שהציגה פרינטיב בעניין זה לא נסתר, ומשה לא הציע חישוב אחר מטעמו. משכך, על משה לשלם לפרינטיב את הסכומים המפורטים להלן: 2,000 ₪ עבור דלק, 5,911 ₪ עבור תיקונים בטרנזיט וסך של 784 ₪ עבור שירותי גרירה. סה"כ 8,695 ₪. 17. פרשת הקרטונים פרינטיב טוענת כי באחד הימים הודיע משה כי הצליח לרכוש קרטונים דרך אתר יד 2 במחיר של 30 אג' בלבד לקרטון. זאת, לעומת מחירו של קרטון בתעשייה העומד על סך של 1.5 ₪. משה קיבל 624 ₪ עבור רכישת הקרטונים, והתחייב להעביר חשבונית או קבלה. זמיר הציג לפנינו תרשומת בכתב ידו כי שולם למשה סך של 624 ₪ עבור 1,885 קרטונים (נספח ח' לתצהירו, וכן סעיפים 89-91). פרינטיב מבקשת לקבל לידה את הנזק שנגרם לפרינטיב כתוצאה מאי יכולת לקבל החזר מס בסך 370 ש"ח. בתצהירו, הכחיש משה כי קיבל לידיו את סך של 624 ₪, וטען כי כל התשלומים נעשו באמצעות קבלה, כאשר מחיר כל קרטון עמד על סך של 1.10 ₪ (סעיף 74 לתצהירו). בעדותו חזר בו מדבריו אלה, ואמר כי לא היתה קבלה, וכי אינו זוכר מהי כמות הקרטונים שהזמין או מה היה מחירו של כל קרטון (ע' 15 ש' 19-20). משה לא הכחיש כי נדרש לספק קבלה. אדרבה, מתצהירו עולה כי הבין כי הגשת קבלה הינה מהותית לעסקה. מאחר שלא ביצע את המוטל עליו כפי שהתבקש, עליו לשאת בנזק שנגרם לפרינטיב בסך של 370 ₪. 18. פרשת אודוסיד פרינטיב משכירה משרדים בבניין שבו נמצאים משרדיה. חברת אודוסיד (להלן - החברה) שכרה משרד בבניין זה. לדברי מנהלת החברה, גב' רוטנמר, הציע משה לשלוח משלוח של החברה לצרפת, לאחר שלדבריו התייעץ עם זמיר, תמורת 2,000 ₪. סכום זה הועבר לידיו במזומן. המשלוח נלקח אולם לא הועבר ליעדו. החברה דורשת סכום זה מפרינטיב (סעיפים 7-8 ו-15 לתצהיר גב' חיה רוטנמר, סעיף 10 לכתב התביעה שכנגד). משה לא הכחיש כי קיבל לידיו כסף מזומן (ע' 14 ש' 14-15). כך עולה גם מן המסמך (ת/1). אולם לטענתו הדברים נעשו בהתייעצות עם זמיר, הכסף הועבר לידיו ואף הוצאה חשבונית בהתאם. עוד טען כי הסחורה נמצאת באחסון אצל פרינטיב (סעיף 75-77). גם בנושא זה כמו גם בנושאים אחרים רואים אנו לנכון להעדיף את גרסתם של זמיר והגב' רוטנמר על פני זו של משה. משכך, עליו להשיב לפרינטיב סך של 2,000 ₪. 19. פרינטיב מוסיפה וטוענת כי החברה התעתדה לעבור ממשרד אחד למשנהו, ומשה הציע לבצע שיפוצים במשרד החדש, ושולם לו סך של 2,700 ש"ח עבור קניית החומרים. סכום זה שולם לו במזומן ביום 25.5.09, ואולם החומרים לא נקנו, ואף לא נעשה שיפוץ במושכר (סעיף 11 לתצהיר גב' רוטנמר, סעיף 94 לתצהיר זמיר, ע' 30 ש' 29- ע' 31 ש' 1). כך העיד מר זמיר בעניין זה: "ש.לגבי השיפוצים, באת איתו למשרדים. ת. לא באתי איתו, אני אמרתי להם האם אתם מטומטמים, למה אתם נותנים לו במזומן, אתם משלמים לי מאות אלפים בשנה עבור שכירות, מדוע אתם מעבירים עם משה כספים ומאמינים למשה שאני רוצה את הכסף במזומן, יש לנו חשבון חומרים וזה לא יכול להיות. ש. שיפוצים עשית בעבר, זו לא פעם ראשונה. ת. שיפוצים עשיתי שהם נכנסו, זה לפני שמשה הגיע אלי, הם דיירים שלי 5 שנים, אני שלחתי להם הצעת מחיר ונתתי להם שוטף 60. ש. למה הפעם הם פנו למשה ולא אליך. ת. כי הוא הסתובב שם כמו חתן בחופתו, שהוא מוציא ומכניס ושהוא יכול לסדר מחירים טובים, יש צורך פסיכוטי לעשות דברים, אני לא מבין למה"(ע' 25 ש' 28- ע' 26 ש' 5) גם בעניין זה מאשר משה כי קיבל את הסכום אך העבירו לזמיר (סעיף 77 לתצהירו, ע' 14 ש' 19-26), וכי במסגרת תפקידו היה אחראי על הדיירים מבחינת ניקיון ותחזוקה (ע' 14 ש' 9). כאמור לעיל, משה היה מחסנאי כפי שהוא עצמו העיד (ע' 7 ש' 29-30, ע' 9 ש' 19). איסוף כספי השכירויות ותחזוקת המשרדים המושכרים לא נכלל במסגרת תפקידו זה. כמו כן, כעולה מדברי זמיר שצוטטו לעיל, לפרינטיב יש חשבון חומרים. על כן אין זה סביר כי תדרוש כספים במזומן ומבלי להוציא קבלה או חשבונית מתאימה. יודגש כי משה לא הכחיש כי קיבל לידיו את הסכום האמור (סעיף 77 לתצהירו), וטענתו כי ביקר במשרד המיועד עם זמיר הוכחשה מכל וכל. לפיכך יש להעדיף את גרסת פרינטיב, ועל משה להחזיר לה את הסכום ששולם על ידי החברה בסך של 2,700 ₪. 20. החברה טענה עוד כי במשרדה הישן היתה מרכזיה טלפון בשווי של 10,000 ₪ (נספח א' לתצהיר גב' רוטנמר). במהלך המעבר, הציע משה למכור את המרכזיה, ואף ביקש את חוברת ההסברה. לאחר מכן, גילתה גב' רוטנמר כי המרכזיה נעלמה. גב' רוטנמר שאלה את משה היכן המרכזיה והוא השיב כי הפועלים הורידו אותה כדי לצבוע וכאשר תימכר, תועבר תמורתה לחברה. תמורה כנדרש, לא הועברה (סעיף 10 לתצהיר גב' רוטנמר, ע' 32 ש' 2-4). בתצהירו טען משה כי אינו יודע דבר באשר למרכזיה זו או אחרת שנעלמה מ"אודוסיד" (סעיף 8 לתצהירו). משה לא נחקר על כך, וגרסתו נותרה בעינה. אין די בראיות שהוצגו לפנינו בכדי לקבוע כי משה אכן לקח את המרכזיה. לא הוכח כי למשה היתה גישה בלעדית למשרדה הקודם של החברה, וכי לא ביקרו במקום אנשים אחרים. בעדותה אמרה גב' רוטנמר כי לא ראתה מי לקח את המרכזיה (ע' 31 ש' 27-28). משכך, יש לדחות את תביעתה זו של פרינטיב. 21. שימוש יתר בטלפון נייד פרינטיב טוענת כי משה קיבל טלפון נייד לשימושו, וכי השימוש בו הוגבל ל-200 ₪ לחודש. חיוביו של משה עמדו על סך של 3,197 ₪. משה החזיר סך של 314 ₪ בלבד בחודש 11/08. משכך, משה נדרש לשלם את היתרה בסך של 1,483 ₪ (סעיפים 97-98, נספח כ 1-8). משה טוען כי מעולם לא קיבל הוראה המגבילה את השימוש בטלפון הנייד ל-200 ₪, ההגבלה היתה רק לגבי שיחות פרטיות. כאשר ראה כי הופחת לו סך של 324 ₪ ממשכורתו השיב את הטלפון הנייד, אך זמיר ביקש ממנו להשאירו אצלו, וסוכם כי לא יחרוג יתר על המידה בשיחות פרטיות. משה אף קיבל בחזרה את הסכום שקוזז ממשכורתו (סעיף 82 לתצהירו של משה). חרף דבריו כי הוגבל בשימוש לשיחות פרטיות, לא הבהיר משה מהי תקרת השימוש שהוקצתה לו. עיון בחשבונות הטלפון הנייד של משה מעלה כי נעשה בו שימוש יתר. כך למשל, בחודש 9/08 חשבונו של משה עמד על סך של 535.52 ₪; בחודש 10/08 על סך של 514.29 ₪ ובחודש 5/09 בו שהה בחופשת מחלה עד להתפטרותו, החשבון עמד על סך של 660 ₪. כמו כן, מהחשבונות עולה כי משה השתמש בשירותים אשר בוודאי אינם שייכים לעבודתו כגון שירות אסטרולוגיה, משחקי טאקי וצפיה בשידור חי (ראו חשבונית חודש מאי 2009 - נספח כ2 לתצהיר זמיר). אף על פי כן, סבורים אנו כי לא ניתן להטיל על משה את מלוא החיוב בגין השימוש בטלפון הנייד. ראשית לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת מהי ההוראה שניתנה למשה בעניין זה. כמו כן לא הובהר איזה חלק מן השיחות אכן נעשה לצרכי עבודה. משלא הוכיחה פרינטיב את תביעתה זו כנדרש, נדחית התביעה. גם תביעת פרינטיב להחזר מכשיר הטלפון הנייד, אשר לטענתה לא הוחזר לה (סעיף 99 לתצהיר זמיר), לא הוכחה. משה טען כי עם החזרת הרכב בתום יחסי העבודה בין הצדדים הוחזר גם מכשיר זה (סעיף 82, ע' 16 ש' 27-28). וטענתו זו לא נסתרה. המסמך שצורף לתצהירו של זמיר (נספח כ"א) אינו תומך בטענת פרינטיב. לפיכך נדחית התביעה לתשלום בגין אי החזרת מכשיר טלפון נייד. 22. המפתחות לטרנזיט פרינטיב טוענת כי אצל משה היו מצויים מפתחות לטרנזיט אשר לא הושבו כנדרש. משכך, נאלצה לשכפל סט נוסף של מפתחות לרבות שלט בסך של 891 ₪ (סעיף 100 לתצהיר מר זמיר, נספח כ"ב, ע' 26 ש' 11-12). משה מכחיש זאת וטוען כי המפתחות הושבו למר זמיר (סעיף 83 לתצהירו). לאחר ששקלנו בעניין מצאנו כי אין מקום לחייב את משה בתשלום המפתחות. מדובר במפתחות הטרנזיט, אשר כפי שהובהר לעיל שימש את משה באופן זמני, עד לקבלת המזדה בחודש דצמבר לערך. מכאן, שלפחות במשך חמישה חודשים לפני סיום עבודתו הטרנזיט לא היה ברשות משה. פרינטיב לא הבהירה האם המפתחות נדרשו ממנו קודם לכן, או כיצד הסתדרו בלי זוג מפתחות נוסף עד לשכפולם ביום 31.8.09 (נספח כ"ב לתצהיר משה). לפיכך, התביעה לתשלום עלות שיכפול המפתחות- נדחית. 23. פרשת השיפורים במזדה מוסיפה פרינטיב כי לאחר התפטרותו, ביום 31.5.09, הגיש משה לזמיר רשימה של שיפורים שביצע לטענתו ברכב מסוג מזדה, והוא מבקש שיפוי עליהם. משה ציין כי אם לא יאות מר זמיר לשלם סכום זה, יוריד את כל האביזרים מהרכב. זמיר ביקש ממנו להשיב את האביזרים הקודמים, אולם משה טען כי אלה אינם ברשותו, אך ציין כי כל השיפורים נעשו בחברת ג.ע.ש אביזרים בהר חומה וניתן לבקש מהם החזר של 50%. זמיר הסכים לשלם למשה סך של 1,000 ₪. לטענתו, כפה עליו משה לעשות כן. זמיר הציג לפנינו מסמך שבו מפורטים בכתב יד השיפורים, לכאורה, שנעשו ברכב, ואת אישורו של משה כי הוא מקבל תמורתם סך של 1,250 ₪, כאשר 250 ₪ הינם על חשבון חוב של משה לפרינטיב, והיתרה במזומן (נספח ז' לתצהיר זמיר, סעיפים 101-107). כך אמר זמיר בעדותו בעניין זה: "ש. נתת לו 1,000 שקל במזומן. ת. כן. ש. ועוד 250 שקל שיירד מהחוב. ת. כן הוא הסכים. ש. אמרת שיש לו עוד חוב, למה לא הורדת גם את ה-1,000 שקל מהחוב. ת. הוא בא והציב אולטימטום, הוא אמר שהוא חייב כסף כי בעל הבית זורק אותו מהדירה, הוא אמר שהוא חייב לפחות 1,000 שקל מזומן, הוא אומר שעשה בחברת געש אביזרים, אני ביררתי וגם אין חברה כזו, הוא אמר שהרדיו לא עבד, אמרתי לו למה הוא עושה הוצאות של 2,700 שקל ברכב חברה מכיסך הפרטי, זה נראה לי מפוברק, הוא אמר לי שהוא רצה לחסוך את זה למע"מ, אמרתי לו שזה ההיפך והוא עשה לי נזק כי אני לא יכול להכניס את החשבונית להוצאות. ש. לא רצית להוריד לו את זה מהחוב. ת. הוא אמר לי שבגעש אביזרים מוכנים לקבל את המוצרים בחזרה ולהחזיר 50%, אבל בגלל שלא הביא חשבונית יש להוריד את המע"מ (ע' 27 ש' 4-15, ההדגשה הוספה - ד.פ.) משה לא הכחיש כי קיבל לידיו את הכסף או את המסמך שהוצג בפנינו (נספח ז' לתצהיר זמיר) אלא טען כי לא כפה על זמיר את התשלום, אלא האחרון נאות לעשות זאת מרצונו. 24. עיון במסמך שבו מצוינים השיפורים, מגלה כי מדובר באביזרים שאינם נדרשים כלל לרכב, ובתוספות שאינן חיוניות ואשר החליפו את החלקים שהיו בו קודם לכן רדיו-דיסק, רמקולים חדשים וכד'. הדבר תמוה במיוחד נוכח מצבו הכלכלי הנטען של משה, אשר לא טען כלל כי התייעץ עם פרינטיב לפני התקנת האביזרים. יתר על כן, הטענה כי חברת ג.ע.ש אביזרים אינה קיימת לא הופרכה. מדובר, אם כן, בבדיה ותו לא. לפיכך, אין זה ראוי לחייב את פרינטיב לשאת בהוצאות שיפורים שלא היתה מעוניינת בהם מלכתחילה ואף לא לאחר מעשה. גם אם שולם הסכום למשה ברגע של חולשה, עליו להחזירו. משכך, ישלם משה לפרינטיב סך של 1,000 ₪. 25. כרטיסי ביקור משה הזמין כרטיסי ביקור עבור חמיו. עלות הדפסת כרטיסי הביקור הינה בסך של 199 ₪ (נספח כ"ג לתצהיר זמיר, סעיף 108). סכום זה לא שולם. משה מכחיש את האמור וטוען כי באותו יום שבו נדרש לשלם עבור כרטיסי הביקור שילם לזמיר 240 ₪. הוא אף טוען ששילם למעלה מן הנדרש (סעיף 86 לתצהירו). ואולם בניגוד לאמור בתצהירו, בעדותו לא ידע משה לנקוב בסכום ששולם כביכול (ע' 16 ש' 24-26), וגם אין זה סביר שמשה ישלם סכום הגבוה מזה שנדרש ממנו (ראו חשבונית שצורפה לתצהיר זמיר, נספח כ"ג על סך 199 ₪). כמו כן, אילו שולמה התמורה עבור כרטיסי הביקור, היתה בידי משה חשבונית. כזו לא הוצגה לפנינו, ומשה אף לא טען כי זו לא ניתנה לו. לפיכך יש לחייב את משה תשלום כרטיסי הביקור בסך 199 ש"ח. 26. ההלוואות מר זמיר טען כי משה ביקש שלוש הלוואות: א. ביום 1.11.08, או בסמוך לכך, הגיע משה למשרדו של זמיר וסיפר כי הוא שרוי במצוקה קשה, והוא זקוק ל-6,000 ₪. מאחר שחשבונו מוגבל, נתן לו זמיר את הסכום במזומן, וסוכם כי ההלוואה תוחזר באמצעות הורדה מן המשכורת. ההלוואה נרשמה בכרטיס הנהלת חשבונות (נספח כ"ד לתצהיר זמיר). ההלוואה הוחזרה ברובה, למעט סך של 1,599 ₪ (סעיפים 109-110 לתצהיר זמיר). ב. בחודש דצמבר 2008 הגיע משה נסער למשרדו של זמיר ואמר כי עצרו את אשתו בהוצאה לפועל ושלושת ילדיו בוכים בבית. לפיכך הוא זקוק באופן דחוף ל-4,000 ₪. זמיר הוציא מכיסו 3,700 ₪ ונתן למשה, וזה הודה לו במילים חמות. אף הלוואה זו נרשמה בכרטיס הנהלת החשבונות. משה לא החזיר את ההלוואה עד עתה (סעיף 111 לתצהיר זמיר). ג. בעת חופשת המחלה הגיע משה לזמיר וטען כי בתו מאושפזת בבית החולים בשל דלקת ריאות והוא זקוק לכסף עבור ניתוח פרטי של ניקוז נוזלים באסותא. זמיר סירב לבקשה, משום שמשה לא עמד בהחזר ההלוואות שניתנו לו, ומשום שסבר כי פרוצדורה פשוטה מעין זו ניתן לעשות בבית חולים ציבורי (סעיפים 112-114 לתצהיר זמיר, ע'' 26 ש' 15-28). 27. משה אישר כי קיבל את ההלוואה הראשונה, לא זכר מה היה סכום ההלוואה (ע' 3 ש' 3-22), אך טען כי הוחזרה במלואה כעולה מתלושי השכר. כמו כן, כאשר החזיר את המזדה, וקיבל את תמורת השיפורים ברכב בסך 1,250 ₪, הוסכם כי 250 ₪ ירד מחשבון ההלוואה. מכאן, שאילו היה חובו גבוה יותר, לא היה מקבל את היתרה תמורת השיפורים ברכב בסך 1,000 ₪ (סעיף 87 לתצהירו). משה מכחיש מכל וכל קיומן של הלוואות או בקשות נוספות (סעיפים 88-89 לתצהירו). 28. בכרטסת החוב (נספח כ"ד לתצהיר זמיר) קיים רישום של שתי הלוואות: האחת - על סך של 6,000 ₪; והשניה -על סך של 3,700 ₪. האמור במסמך זה לא נסתר. גם תלושי השכר מבססים את גרסת פרינטיב: בחודש ינואר נוכה משכרו של משה סך של 1,000 ₪; בחודש פברואר - סך של 1,000 ₪; בחודש אפריל - סך של 1,200 ש"ח ובחודש מאי - 1,201 ₪. סה"כ 4,401 ₪. נותר, אם כן, חוב בסך של 1,599 ₪. באשר להלוואה השניה, על אף הכחשתו של משה מצאנו כי לווה סכום של 3,700 ₪ אשר לא הוחזר. סכום זה נרשם בכרטיס הנהלת חשבונות, אשר כאמור לא נסתר. נוכח האמור, על משה להחזיר לפרינטיב את יתרת ההלוואה הראשונה בסך של 1,599 ₪, ואת ההלוואה השניה בסך של 3,700 ₪. סה"כ 5,299 ₪. 29. פיצוי בגין עגמת נפש פרינטיב ביקשה עוד כי יפסק לטובתה פיצוי בגין עוגמת נפש. פסיקת פיצוי על נזק לא ממוני נתונה לשיקול דעת הערכאה השיפוטית, והיא פרי שיקולי מדיניות שיפוטית. בתי הדין לעבודה נוהגים בריסון בפסיקת פיצוי זה, מתוך מודעות להשלכותיו המשפטיות והכלכליות, ובכלל זה להשפעתו על מערכות יחסי העבודה, ורק במקרים קשים ייפסק פיצוי זה (דב"ע נג/99-3 משרד החינוך - מצגר, פד"ע כו 563). סבורים אנו כי המקרה דנן הינו אחד המקרים שבהם יש לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש. הוכח כי משה מעל באמון שניתן בו, וניצל לרעה את רצונו הטוב של זמיר. כאמור לעיל, משה הציג מצג שווא בעת קבלתו לעבודה, ולא בחל גם בזיוף מסמכים לקידום מטרותיו. יש להוקיע התנהגות מעין זו של עובדים ולעקרה מן השורש. לפיכך אנו פוסקים כי על משה לשלם לפרינטיב פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 2,500 ₪. 34. סוף דבר - פרינטיב תשלם למשה את הסכומים הבאים: מענק חג- 332 ₪. קרן השתלמות- 190 ₪. פדיון חופשה- 454.54 ₪ חלף הפרשות לפנסיה- 1,350 ₪. סה"כ - 2,327 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד סיום יחסי העבודה בפועל (31.5.09) ועד לתשלומם בפועל. משה ישלם לפרינטיב את הסכומים הבאים: עבור תיקון הטרנזיט, שירותי גרירה ודלק- 8,695 ₪. פרשת הקרטונים- 370 ₪. פרשת אודוסיד- 4,700 ₪. שיפורים במזדה שערך משה מיוזמתו- 1,000 ₪. הנפקת כרטיסי ביקור- 199 ₪. החזר הלוואות- 5,299 ₪. פיצוי בגין עוגמת נפש - 2,500 ₪. סה"כ 22,763 ₪ מאחר שמשה זכה רק בחלק מזערי מתביעתו, ואילו תביעת פרינטיב התקבלה בחלקה הגדול, ישלם משה הוצאות פריטיב בסך של 2,000 ₪. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד מתן פסק דין זה ועד למועד תשלומם בפועל. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.רפואהפיטוריםבית חולים