מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובד במשרד הביטחון: בפנינו תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת למתן צו הצהרתי הקובע כי פיטוריו בטלים ולתשלום פיצוים בגין פיטורים שלא כדין ובגין עגמת נפש. לטענת התובע, הליך פיטוריו בכלל, והליך השימוע בפרט, היו נגועים בפגמים שונים, וההחלטה בעניינו התקבלה משיקולים זרים, על רקע העובדה כי בין השנים 2008-2009 הוא היה מעורב בחשיפת נהלים לא תקינים, ליקויים הגובלים בשחיתות, והטיית מכרזים. יאמר מיד, כי מלכתחילה נלוותה לתביעה בקשה למתן צו מניעה זמני למניעת הפיטורים. בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בבקשה לצו מניעה עם התביעה העיקרית. עוד נציין, כי התובע היה מיוצג בהליך מראשיתו, ואף הגיש לתיק סיכומים באמצעות ב"כ. שלאחר שהוגשו הסיכומים על ידי עורך דינו, ביקש התובע להוציאם מן התיק ולהגיש תחתם סיכומים באופן עצמאי. בית הדין נעתר לבקשה התובע. עיקר העובדות הצריכות לעניין: התובע, יליד 1955 הוא גימלאי של צה"ל. בשנת 1996, לאחר פרישתו מצה"ל החל התובע לעבוד במשרד הבטחון [להלן : "הנתבע"], ובמהלך השנים מילא תפקידים שונים באגף אמ"מ. התובע פוטר מעבודתו ביום 1/9/11. לטענת התובע הרקע לפיטורים נעוץ במסכת אירועים שראשיתה בשנת 2008, עת זכה במכרז פנימי לתפקיד ראש תחום תקציבים ברח"ל (רשות החירום הלאומית). לטענת התובע עילת פיטוריו נעוצה במסכת האירועים ברח"ל, והיא נוגעת לליקויים ולשחיתות שחשף. בשים לב ליריעת המחלוקת שפרש בפנינו התובע, נביא את השתלשלות העניינים הרלוונטית לתובענה בהתאם לראיות שנפרסו בפנינו בחלוקה לשלושה פרקים, הראשון יתייחס לזכייתו של התובע במכרז פנימי לתפקיד ר' תחום תקציבים ברח"ל ולהתנהלות שהובילה להפסקת עבודתו ברח"ל. הפרק השני ידון בחזרתו של התובע לתפקיד באמ"מ ובאופן בו מילא את תפקידו שם, והשלישי בהליך הפיטורים שנפתח בעניינו. זכייתו של התובע במכרז פנימי ביום 23/3/09 דנה ועדת מכרזים במועמדותו של התובע לתפקיד ר' תחום תקציבים ברח"ל. יאמר מיד כי התובע היה מועמד יחיד במכרז הפנימי, ועיון בפרוטוקול ועדת המכרז (נספח ה' 2 לכתב התביעה) מלמד כי התובע נבחר לתפקיד בדעת רוב, בניגוד לדעתו של נציג המשרד, אשר סבר כי אין לתובע כישורים מקצועיים מספקים. למחרת היום, ב- 24/3/09 נשלח לתובע מכתב המודיע לו כי נבחר לתפקיד ר' תחום תקציבים ברח"ל (צורף לתביעה נספח 4 (א)). באותה עת בראש אגף רח"ל עמד תא"ל (מיל') זאב צוק רם [להלן: "צוק רם"]. ביום 1/4/09 התובע התייצב לראיון בפני צוק רם. בסיכום הראיון, נרשם כדלקמן : "לדעתי שלמה פוגל אינו מתאים לתפקיד הן בהיבט העיסוקים - אינו מכיר כלל את שדה הפעילות מול משרדי הממשלה והאוצר פועל בתחום צר מאוד. נדרש אדם יצירתי ____(מילה לא ברורה א.ד.) להוביל מערכת שלמה ברמה לאומית ולא התרשמתי שזה האיש." במקביל, עוד באותו היום, שלח צוק רם מכתב לאגף משאבי אנוש במסגרתו נקבע כי התובע יתייצב לתחילת תפקידו ביום 17/5/13 וכן צויין (נספח 4 (ב) לכתב התביעה) : "שלמה ציין שיש לו בעיות בריאות והוא עובד בתקן 80 אחוז - אך לדעתו אין ולא צריכה להיות כל הפרעה למילוי תפקידו." התובע החל לעבוד ברח"ל ביום 17/5/09 כאשר התייצב לעבודתו בשעה 9:20 (כפי שנהג לעשות בתקופה בה עבד באמ"מ). למחרת, ביום 18/5/09 שוב התייצב בשעה 9:20 ולפיכך זומן לפגישה עם סגן ר' רחל. הובהר לתובע כי שעת הגעתו איננה מקובלת, וסוכם שהעניין יעלה לדיון בפני ר' רחל (נספח 4 (ה) לכתב התביעה). ביום 21/5/09 פנה ר' רח"ל לסמנכ"ל וראש אגף משאבי אנוש של הנתבעת מר רוני מורנו [להלן:- "סמנכ"ל משאבי אנוש" / "מורנו"]. במכתב ציין כי התחלת יום העבודה בשעה מאוחרת פוגעת בשגרת העבודה, וכך גם טענתו של התובע לפיה הוא מוגבל לעבוד ב-80% משרה ולפיכך ביקש לבטל את קליטתו ברח"ל (נספח 4 (ז) לכתב התביעה. נבהיר, כי התובע חולה במחלה כרונית, הוא מטופל בתרופות וסובל מתופעות של חולשה ועייפות ולפיכך ניתן לו אישור לעבוד בהיקף שלא יעלה על 6 שעות ביום. ביום 31/5/09 שוב פנה צוק רם לסמנכ"ל משאבי אנוש, במכתב במסגרתו הודיע כי לנוכח העובדה שהתובע יכול לעבוד בהיקף 80% משרה בלבד, ואינו יכול להתחיל את עבודתו לפני השעה 9:30, הרי שהוא לא עומד בתקופת הנסיון החל מיום 1/6/09 (נספח 4 (ה-1) לכתב התביעה). במקביל התקבלו באגף משאבי אנוש ובלשכת היועץ המשפטי של המשיב פניות של התובע ושל יו"ר ועד העובדים אשר קבלו כנגד התנהלותו של ר' רח"ל ודרשו להורות לו לקיים את תוצאות המכרז ולאפשר את שילובו של התובע בתפקידו (נספח 4 (ט) לכתב התביעה - מכתב יו"ר הוועד). על רקע האמור, כבר ביום 9/6/09 נשלחה הנחיה ברורה מטעם המשנה ליועמ"ש עו"ד בני כהן, כי יש להשיב את התובע לרח"ל להמשך תקופת הנסיון בתפקיד אליו נבחר במכרז (נספח י' לתצהיר מורנו). מתכתובת דוא"ל שצורפה לתצהירו של מורנו עולה, כי על אף שהתובע התבקש להתייצב ברח"ל ואף נקבעה לו פגישה ליום 14/6/09 הוא נמנע מלהתייצב לפגישה, ותחת זאת ניהל התנצחות מול סגן ר' רח"ל ביחס לדברים שנכתבו בסיכום הראיון מיום 18/5/09 תוך שהבהיר כי בשל מצבו הרפואי אין לכפות עליו לעבוד בהיקף של יותר ממשרה מלאה. בפועל התובע לא התייצב במשרדים של רח"ל, אלא פנה למי שקודם לכן היתה ממונה עליו באמ"מ גב' פורשפן וביקש ממנה חדר במשרדים של אמ"מ תוך שהציג בפניה תמונה שלטענתו היא תמונה של דלת החדר שלו ברח"ל שנפרצה (יאמר מיד כי הטענה בעניין פריצת הדלת, שאוזכרה באימרת אגב בשימוע שנערך לתובע, הועלתה בפנינו לראשונה בשלב ההוכחות. לא הוברר באילו נסיבות ננעלה הדלת ובאילו נסיבות נפרצה, וזאת בפרט בשים לב לכך שאין חולק כי באותה תקופה היו שיפוצים בבנין רח"ל, לרבות בחדרו של התובע). התובע הונחה ביום 18/6/09 (חמישי) כי עליו להתייצב ברח"ל לשם המשך תקופת הנסיון. התובע השיב כי, הוא לא מוכן לעבור בשתיקה על מסכת האירועים שהתרחשה ולהפוך לשק החבטות של רח"ל, וכן הודיע כי ביום ראשון בכוונתו לפנות לנציגות העובדים וכן לנציבות שירות המדינה בעניין (תכתובת המיילים צורפה לתצהיר מורנו וסומנה נספח י"ג). ביום שני 22/6/13, התקיימה ישיבה בלשכת סמנכ"ל משאבי אנוש, בהשתתפות ראש רח"ל משנה ליועמ"ש ואחרים (סיכום הישיבה סומן נספח י"א לתצהיר מורנו). בישיבה העלה ר' רח"ל את הקשיים הנובעים מכך שהתובע עובד בהיקף 80% משרה, ומבקש להגיע לעבודה בשעה מאוחרת כאשר יתר עובדי האגף מתחילים בשעה 7:00 ועם זאת נאות להמשיך לאפשר לתובע חצי שנה ניסיון בה יבחן תפקודו. בישיבה סוכם כי תצא הודעה לתובע כי ביום א' הקרוב הוא חייב להתייצב לעבודה ברח"ל ולהתחיל בתפקיד. ביום 1/7/09 התקיימה פגישה בין התובע לבין סגן ראש אגף משאבי אנוש. (סיכום הפגישה מיום 5/7/09 צורף לתצהיר מורנו וסומן י"ד) מסיכום הפגישה עולה כי התובע העלה טענות שונות בדבר התנהלות המערכת לאחר זכייתו בתפקיד ברח"ל, וחוסר האמון שהוא רוכש לממונים עליו ברח"ל. התובע ביקש שלא להמשיך בתקופת הנסיון ברח"ל וביקש להיות משובץ לתפקיד אחר באותה רמה (ראש תחום). עמדת סגן ראש אגף משאבי אנוש היתה כי אין בסיס לטענות בדבר "משבר בלתי הפיך" וכן הבהירה, כי בנסיבות העניין בשים לב לכך שהתובע לא מיצה תקופת נסיון, ככל שהוא איננו מעוניין להמשיך ברח"ל הרי שעומדת לו הזכות לשוב לתפקידו הקודם, ואולם אין הוא זכאי להשתבץ בתפקיד אחר ברמת ראש תחום בלא מכרז. סיכום הראיון היה שהתובע ישוב לתפקידו ברח"ל ובמקביל נרשמה הודעתו של התובע כי בכוונתו להיפגש עם ר' אמ"מ על מנת לבדוק אופציות חלופיות באמ"מ. ביום 21/7/09 התובע פנה במכתב לסגן ראש אגף משאבי אנוש במסגרתו הבהיר כי מבחינתו לאור התנהלות ר' רח"ל כלפיו אין באפשרותו לשוב לתפקידו ברח"ל. התובע פירט במכתבו את טענתיו תוך שהשתמש בביטויים בוטים כלפי הממונים עליו ברח"ל, ולפיכך, הודיע כי אין בדעתו לשוב לתפקידו ברח"ל, והוא עומד על כך שהמשרד ימצא עבורו תפקיד זהה לתנאי המכרז בהם זכה - באגף אחר (נספח ט"ו לתצהיר מורנו). ביום 23/7/09 הבהירה סגן ר' אגף משאבי אנוש לתובע כי בטרם השלים את תקופת הניסיון דרגתו הקבועה היא דרגת מנהל מחלקה, וככל שלא ימשיך בתפקידו ברח"ל, ישובץ בהתאם לדרגה זו, ואין כל אפשרות להענות לבקשתו למנות אותו לתפקיד ברמת ר' תחום באגף אחר בלא מכרז (נספח ט"ז לתצהיר מורנו). ביני לביני, ביום 29/7/09 פנה ראש רח"ל לאגף משאבי אנוש והודיע כי לאור ההתבטאויות הבוטות של התובע במכתבו מיום 21/7/09 הוא חוזר בו מהסכמתו לקלוט את התובע לשם השלמת תקופת הנסיון, ומבקש כי ימצא לו תפקיד מחוץ לרח"ל (נספח י"ז לתצהיר מורנו). בו ביום הודיעה סגן ראש אגף משאבי אנוש לתובע כי בנסיבות שנוצרו, ובמיוחד לאחר מכתבו מיום 21/7/09 והודעתו כי איננו רוצה להמשיך בתפקידו ברח"ל הורה סמנכ"ל משאבי אנוש על חזרתו לתפקידו הקודם באמ"מ. במכתב צויין כי החל מיום 2/8/09 עליו להתייצב במשרד ר' אמ"מ לקבלת הוראות להמשך עבודה (נספח י"ח לתצהיר מורנו). החזרה לאמ"מ על רקע האמור, בחודש ספטמבר 2009 התובע שב להיות מוצב כעובד באמ"מ. נבאר מיד, כי במהלך החודשים בהם התובע הוצב ברח"ל היו חילופי גברי באגף אמ"מ. מר ארנון ולדפוגל מונה לתפקיד ראש היחידה לתפעול מערכות באמ"מ, והגב' פורשפן, ראש היחידה לרכש צ"מ, שהיתה ממונה ישירה על התובע פרשה לגמלאות. עם חזרתו של התובע לאמ"מ הוא זומן לשיחת היכרות עם מר ארנון ולדפוגל, הממונה עליו. מר ולדפוגל העיד בפנינו ותאר בתצהירו את הקשיים שהתעוררו עם חזרתו של התובע לאמ"מ. מתצהירו עולה כי מיד בשיחת ההיכרות הודיע התובע כי אין בדעתו למלא תפקיד של מנהל מחלקה באמ"מ אלא של ראש תחום, וכי בדעתו לפעול על מנת להסדיר את מעמדו. יאמר מיד כי התובע פנה לנציבות שירות המדינה על מנת להביא בפניה את טענותיו לרבות הטענה כי יש לשבצו במשרה ברמה של ר' תחום, וכאשר קיבל תשובה שלא סיפקה אותו שב ופנה לנציבות שירות המדינה ובהמשך הדברים הביא את טענותיו גם בפני מבקר המדינה ובפני נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ובמשך כל אותם חודשים של פניות חוזרות ונשנות לגורמי ביקורת שונים, התקשה לקבל על עצמו את החזרה לתפקידו הקודם, והשקיע זמן ותעצומות נפש בתכתובת מול נציבות שירות המדינה, מבקר המדינה ועוד... מתצהירו של ולדפוגל עולה כי היקף עבודתו של התובע בפועל היה מינורי, הוא נמנע מלקחת על עצמו פרויקטים עצמאיים והיה שותף ב- 4 פרויקטים שביצע יחד עם עמיתתו אירה שפירא (אשר עסקה לבדה בעוד 30 פרויקטים נוספים בנוסף לארבעה שעשתה עם התובע). עוד נציין כי, בחודשים שלאחר חזרתו לאמ"מ התפרסם מכרז לתפקיד ראש תחום התקשרויות מיוחדות באמ"מ. הוצע לתובע להתמודד במכרז אלא שהתובע סירב, ועמד על דעתו לפיה הוא ראוי להתמנות לתפקיד ר' תחום ללא מכרז. כך, מונתה לתפקיד גב' אורנה אור. על אף שעל פי הנחייתו של ולדפוגל גב' אור היתה אמורה להיות הממונה הישירה על התובע, התובע סירב להכיר בסמכותה וסרב להעביר את דוחות הנוכחות שלו לאישורה, וזאת על אף שקיבל בעניין הנחיה מפורשת מראש אמ"מ (תצהיר ולדפוגל סעיפים 1-4, נספח ב- 1 לתצהיר ולדפוגל). ביום 19/4/10 בחלוף כעשרה חודשים מחזרתו של התובע לאמ"מ, פנה ולדפוגל לסגן ר' אגף משאבי אנוש. בפנייתו ציין כי דן עם התובע על מנת להגיע להסכמה בעניין מתכונת העסקתו והדבר לא צלח, לפיכך התבקשה התערבות של אגף משאבי אנוש. ביום 14/4/10 זומן התובע לשיחת שימוע בפני סמנכ"ל משאבי אנוש על רקע אי הסכמתו לקבל את מרות גב' אור, לרבות סירובו להעביר את דו"ח הנוכחות שלו לאישורה (נספח ג' לתצהיר ולדפוגל). התובע צירף לסיכומיו מכתב שנשלח על ידו ביום 21/5/10 במסגרתו התייחס לטענות שהועלו נגדו וגרס כי פעילותו בחודשים האחרונים חסכה למשרד מעל 800,000 ש"ח וטען כי הוא ממשיך בעבודה מלאה. עוד הבהיר כי הסיבה לאי חתימתו על דו"ח נוכחות היא בקשתו לקבל הסבר לכך שביום 1/6/09 התבקש לעזוב את רח"ל, וכן הודיע כי יסכים להעביר את דו"ח הנוכחות לאישור ולדפוגל (במקום לאישורה של גב' אור שאת מרותה הוא מסרב לקבל, באשר דרגתה זהה לדרגה בה זכה במכרז). בראיון השימוע שהתקיים ביום 14/6/10 שב התובע והעלה את טענותיו ביחס לתקופת עבודתו ברח"ל. הובהר לתובע כי טענותיו נבדקו ונדחו על ידי כל הגורמים המוסמכים וכי עם שובו לאמ"מ עליו לבצע את עבודתו בתקן של מנהל מחלקה, ולקבל את מרות הממונים עליו, שאם לא כן עליו לפנות לבית הדין לעבודה. בתגובה לדברים הללו השיב התובע כי הוא מעדיף להגיע לבית הדין למשמעת. התובע הונחה לקיים את הנחיות הממונים עליו לרבות בעניין דו"ח נוכחות ובסיום הראיון נקבע כי ינתן לתובע חודש נסיון שבסיכומו תתקבל החלטה (ר' נספח כ"ג לתצהיר מורנו). במכתב ששלח התובע למשנה ליועמ"ש בני כהן ביום 22/6/10 הלין התובע על ישיבת השימוע המשמעתי שהתקיימה בעניינו, ושב והבהיר כי לא יהיה מוכן לחתום על דוחות נוכחות כפי שנדרש כל עוד לא יתוקן העוול כלפיו (נספח כ"ד לתצהיר מורנו). המשנה ליועמ"ש השיב לתובע ביום 24/6/10 כי התרשם כי נהגו עימו על דרך של "בית הילל" והציע כי התובע יקיים את הוראות הממונים עליו, על מנת להביא את המחלוקת לידי סיום. ביום 1/7/10 פנה ולדפוגל לתובע בדוא"ל, במסגרתו ביקש להגדיר את תכולת עבודתו של התובע, וביקש לבחון את "שילובו בתחום מיוחדים". על אף שהתבקשה התייחסותו של התובע, התובע לא השיב למייל. על רקע האמור, ביום 5/7/10 שלח ולדפוגל מכתב נוסף לאגף משאבי אנוש, בו ציין כי בהמשך לשימוע, פנה לתובע על מנת לראות כיצד ניתן להתקדם ולא קיבל כל מענה, תחת זאת ציין כי התובע ממשיך לבצע עבודה חלקית ולא מגיש דוחות נוכחות לחתימת מנהל (נספח ו' לתצהיר ולדפוגל). התובע שהה בחופשת מחלה בחודשים יולי אוגוסט 2010 וביום 3/9/10 שלח מר ולדפוגל מכתב נוסף לאגף משאבי אנוש במסגרתו שב והתריע על כך שלא ניתן להגיע להסכמות עם התובע ביחס לתכולת תפקידו, וזאת בין היתר בשים לב לטענת התובע לפיה חלה החמרה במחלתו והוא איננו פנוי לדון בעניינים שמחוץ למצבו הרפואי (נספח ז' לתצהיר ולדפוגל). ביום 18/10/10 התקיימה פגישה בהשתתפות התובע והממונים עליו באמ"מ. בסיום אותה ישיבה נשלח מכתב לאגף משאבי אנוש במסגרתו נכתב כי התובע ממשיך בסירובו לקבל מטלות מהממונה הישירה עליו בטענה כי לא מכיר בה כממונה. כמו כן לא מוכן לבצע שום עבודה באגף בתחום המטלות שהוגדרו על ידי ולדפוגל וכן טוען כי מצבו הבריאותי לא יציב ולא מאפשר לו לתפקיד כנדרש (נספח ח' לתצהיר ולדפוגל). ההליכים לשקילת המשך עבודתו של התובע מכתבו של ר' אמ"מ מיום 18/10/10 (נספח כ"ט לתצהיר מורנו) היווה את "ירית הפתיחה" להליך השני שנפתח, לשקילת פיטוריו של התובע. תחילה זומן התובע לראיון שימוע שנועד להתקיים בחודש דצמבר 2010 ואולם ישיבת השימוע נדחתה, לבקשת ב"כ התובע (נספח ל' לתצהיר מורנו). ביום 2/1/11 נשלח לב"כ התובע מכתב המפרט את הטעמים לשקילת סיום עבודתו, בצירוף המסמכים הרלוונטים בהם מתועדות תלונות הממונים עליו. עוד צויין במכתב, כי הנתבע נקט בצעדים המתבקשים במסגרת של הליך פיטורי אי התאמה לרבות קיום מו"מ עם ועד העובדים. לאור בקשתו של התובע להקליט את ישיבת השימוע הובהר במכתב כי במסגרת השימוע לא נהוג לערוך פרוטוקול מוקלט אלא רישום ידני בלבד, וכי אין מניעה כי התובע יערוך רישום ידני משל עצמו. כמו כן הוצע כי התובע ימציא טיעונים בכתב עובר לישיבה שתקבע (נספח ל"א לתצהיר מורנו). ביום 10/2/11 התקיימה ישיבת שימוע בעניינו של התובע, אלא שהישיבה הסתיימה בטרם החלה, וזאת לנוכח העובדה שב"כ התובע עמד על כך שהישיבה תוקלט, ואילו עורכי השימוע סירבו להקלטה. מתצהירו של מורנו עולה כי בתחילת הישיבה טען ב"כ התובע כי ניתן לו אישור להקלטה אלא שהוצג לו מכתבה של עו"ד וייס (בו הובהר כי לא תתאפשר הקלטה). בהמשך הדברים התקיים ויכוח ביחס להקלטה. הויכוח הסתיים בכך שלא התקיימה ישיבת שימוע. לתצהירים שהוגשו על ידי הנתבע לא צורף סיכום של ישיבת השימוע, ואף לא מכתב שנשלח לתובע בעקבות ישיבת השימוע. לעומת זאת, במהלך ישיבת ההוכחות, הוגש מסמך נושא תאריך 22/2/11 (ראה נ/1) המהווה על פי הנטען סיכום ישיבת השימוע מיום 22/2/11. מהסיכום עולה כי לאחר שהתובע וב"כ עזבו את ישיבת השימוע על רקע המחלוקת בעניין ההקלטה, הוקראו לנוכחים עיקרי הטיעון אשר הועברו על ידי התובע בכתב, ואולם בפני בית הדין לא הונח נוסח הטיעונים בכתב שהומצא על ידי התובע, לא ברור באיזה מסמך מדובר, ואפשר שמדובר בטיעונים שנכתבו עובר לשימוע הראשון (כפי שצורפו לסיכומי התובע). מכל מקום, מהסיכום שהומצא לבית הדין (נ/1) עולה כי במהלך הדיון הבהירו הממונים על התובע כי לא חל שינוי בהתנהגותו מאז השימוע הקודם. המשנה ליועמ"ש עמד על כך שהתובע מקבל שכר מזה שנה וחצי בלא לבצע עבודה של ממש, באופן שמהווה חוסר מנהל תקין והמליץ לסיים את עבודתו מחוסר התאמה. נציג ארגון העובדים ביקש לתת לתובע הזדמנות נוספת בת חודש, על מנת להשתלב באמ"מ, תוך ליווי ופיקוח של ועד העובדים הן לגבי דיווח נוכחות וביצוע מטלות שיטילו עליו. בסיכום הדיון, שנכתב מפי סמנכ"ל משאבי אנוש כדלקמן: "למרות התמונה הקשה שהצטיירה לפנינו היום, לאור התנהגותו של עו"ד עמי שחף שיצרה רושם של פרובוקציה שנועדה למנוע קיום שימוע ענייני ולמרות שמר פוגל ובא כוחו נמנעו, בעיקרי הטיעון שהוגשו על ידם, להתיחס לטענות שבגינן זומן מר פוגל לשימוע, מחליט סמנכ"ל וראש אמ"א לפנים משורת הדין, לקבל את המלצתו של נציג ארגון העובדים. תנתן למר פוגל ארכה נוספת של חודש ימים לחזור בו מחוסר הסכמתו ונכונותו לקבל את מרותם של הממונים עליו ולבצע את עבודתו והמשימות שיוטלו עליו על ידי הממונים עליו ככל עובד אחר. סמנכ"ל וראש אמ"א מבהיר כי טענותיו של מר פוגל בכל הנוגע למכרז שבו השתתף לתפקיד ברח"ל נבחנו ע"י כל הגורמים המוסמכים ונדחו, ולכן אין בסיס לתנאים שמעמיד מר פוגל להמשך עבודה סדירה על ידו. אם רצונו להמשיך ולעמוד על זכויותיו לגבי תפקיד ברח"ל, פתוחה בפניו הדרך לפנות לבית הדין לעבודה, אולם הוא אינו יכול לעשות דין לעצמו ולהפסיק ולבצע על עבודה למשך פרק זמן כל כך ארוך. סמנכ"ל וראש אמ"א מנחה את ר' אגף אמ"מ והממונה הישיר של מר פוגל באגף אמ"מ לשבץ אותו לעבודה ולמשימות באגף אמ"מ לתקופת נסיון נוספת של חודש ימים בפיקוח של אמ"א וארגון העובדים. היה ומר פוגל יתמיד בסירובו לבצע עבודה ומשימות שיוטלו עליו, יאלץ סמנכ"ל ור' אמ"א להמליץ בפני מנכ"ל משרד הבטחון להפסיק את העסקתו של מר פוגל בשירות המדינה מסיבת אי התאמה. תקופת הנסיון תחל ביום 23/2/11." אציין כי מהראיות שהובאו בפני לא ברור האם סיכום השימוע נמסר לתובע בזמן אמת. הדבר לא פורש בתצהירו של מר מורנו, והעובדה שהסיכום הומצא לראשונה בישיבת ההוכחות מעוררת קושי. זאת ועוד, במועדים הסמוכים לראיון השימוע, עברה היחידה לתפעול מערכות למשרדים חדשים בקריה. התובע לא קיבל חדר במשרדים החדשים אליהם הועברה היחידה, ותחת זאת הועסק באתר אחר, בניתוק ממערכות המחשב של היחידה ומאנשיה, בדרך אשר ממילא נראה כי לא אפשרה השתלבות של ממש בעבודת היחידה, תוך מימוש תקופת הניסיון בהתאם לסיכום. על רקע האמור, בחלוף מספר חודשים, ביום 25/7/11 נשלח לתובע מכתב מנכ"ל משרד הבטחון המודיע לו על הפסקת עבודתו (נספח לב לתצהיר מורנו). ביום 2/8/11 התובע הגיש ערר על ההחלטה לפטרו, הערר הוגש באמצעות ב"כ דאז עו"ד שחף (ר' נספח א' לצהיר מורנו). בעררו טען התובע כי עם כניסתו לתפקידו ברח"ל הוא התריע על ליקויים רבים, על אי סדרים וכי בעקבות החשיפה של הליקויים הוחלט לנשל אותו ולהדיחו מהתפקיד בו זכה, וכי בעקבות חשיפותיו הוחלט לנקוט נגדו בצעדים משמעתיים. המכתב מפרט בהרחבה את מסכת האירועים ברח"ל וגורס כי עם שובו של התובע לאמ"מ המשיכה ההתנכלות, בכך שלא הועברה לתובע עבודה ובכך שטפלו עליו האשמות שווא כי איננו משתף פעולה עם הממונים עליו. אשר לשימוע טוען ב"כ התובע כי יש פגם בכך שלא התאפשר לתובע להקליט את ראיון השימוע. בסיום המכתב, התובע מדגיש ומבהיר כך: "הדרישה לפיה - יחתום אחראי / ממונה אשר שווה לו בדרגה ואפילו בדרגה פחותה ממנו - הינה דרישה אשר ביזתה את מרשי ועשתה אותו לצחוק בפני הסובבים אותו בעבודה וחבריו.". ביום 25/12/11 נציב שירות המדינה הודיע לתובע כי לאחר שקרא את טענותיו ועיין בחומר הרלוונטי החליט לדחות את הערר ולהמנע מלהתערב בהחלטת מנכ"ל המשרד בדבר פיטוריו מחוסר התאמה. (מכתבו המפורט של נציב שירות המדינה מצורך כנספח ב' לתצהיר מורנו). ביום28/12/11 נמסר לתובע מכתב פיטורים. דיון בטענות התובע הבאנו בהרחבה את התשתית העובדתית, באשר נדמה כי היא מדברת בעד עצמה. על רקע התשתית העובדתית שפורטה לעיל נדון בטענות התובע: עילת הפיטורים התובע טוען כי פוטר בחוסר תום לב על אף הצטיינותו בעבודה. לטענתו, מדובר בקנוניה שנרקמה כנגדו על רקע פרשת מינויו ברח"ל ועל רקע הליקויים ואי הסדרים שחשף. מנגד, הנתבע טוען כי התובע פוטר משיקולים מקצועיים וענייניים בלבד, לאחר שלא השכיל לקבל את מרותם של הממונים עליו ולא השתלב בעבודה סדירה ויעילה באמ"מ לאחר סיום פרק הצבתו ברח"ל. כידוע, הפררוגטיבה הניהולית של המעביד מקנה לו סמכות לעשות שינויים במקום העבודה לצורך תפעולו השוטף והתקין של מקום עסקו ולצורך הפקת המרב ממקום העבודה (בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פ"ד נ"ח/6 481, 547; ע"ע 1238/00- נאילה עבדאלגני נ' עיריית אום אל פחם ואח', מיום 31.8.06). במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, רשאי המעביד לפטר עובדים או להעבירם מתפקידם, כל עוד נעשה הדבר כדין וכאשר שיקולי המעביד ממלאים אחר אמות המידה של סבירות ומידתיות, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל עניין (ע"ע 674/05 אהרון ויזנר- מדינת ישראל רשות השידור, מיום 28.3.07 (להלן: "עניין ויזנר");ע"ע 277/07 בוחניק- חברת נמל אשדוד בע"מ, מיום 4.2.08). זאת ועוד, כלל הוא כי בית הדין לא יתערב בשיקול דעתו של המעביד אלא במקרים קיצוניים, בהם יוברר כי הפיטורים נעוצים בשיקולים פסולים, ואין זה ממנהגו של בית הדין לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של המעביד אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת, כל עוד מצויה האפשרות בה בחר המעביד במתחם הסבירות (ע"ע 1123/01 ביה"ס תיכון עירוני כל ישראל חברים בת"א-יפו נ' יצחק צויזנר, פד"ע לו 438). לדידנו, עולה מהראיות כי התובע פוטר משיקולים לגיטימיים וענייניים הקשורים לקשיי ההשתלבות שלו ולחוסר הנכונות שלו לקבל את מרות הממונים עליו עם חזרתו לאמ"מ. לא התרשמנו כי פיטוריו חרגו מאמות המידה הנדרשות. ההפך הוא הנכון, התרשמנו כי הנתבע גילה סובלנות ואורך רוח מתוך ציפייה כנה כי התובע יתעשת וישוב לתפקוד תקין. נציין, כי אנו ערים לקושי שנגרם לתובע מחמת התנהלות ראשי רח"ל בפרשת המינוי, ועם זאת, התרשמנו כי כל הגורמים המקצועיים בנתבע גיבו את התובע וביקשו להבטיח כי יתאפשר לו למלא את התפקיד בו זכה במכרז, ועם זאת כיבדו את בחירתו שלא להמשיך בתקופת הנסיון ולא מצאנו כל יסוד לטענתו בדבר קנוניה שנרקמה כנגדו על רקע הפרשה. אשר לפרשת רח"ל יובהר, כי הליך המינויים בשירות המדינה, בשיטת המכרז הפנימי, מוליד לעיתים מצבים שבהם עובד מתמנה לתפקיד בניגוד לעמדת המשרד הרלוונטי. אזכיר, כי בוועדת המכרז חברים לבד מנציג המשרד גם נציג של ארגון העובדים, נציג של נציבות שירות המדינה ונציג ציבור, שהם בעלי שיקול דעת עצמאי. כך, כאשר מדובר במכרז בו דנה הוועדה במתמודד אחד בלבד, כמו בענייננו, אין מניעה כי העובד יבחר על דעת רוב חברי הוועדה, אשר סבורים כי הוא כשיר למלא את התפקיד, כנגד דעתו החולקת של נציג המשרד, שסובר כי המועמד איננו מתאים, ומטבע הדברים לא יחכה לו בזרועות פתוחות. מהראיות שבפנינו עולה בבירור כי עוד בטרם החל התובע את תפקידו ברח"ל נציג היחידה בוועדת המכרז סבר כי הוא איננו ניחן בכישורים הדרושים לתפקיד וסבר כי יש לקבוע כי לא נמצא מועמד מתאים במכרזה הפנימי באופן שיאפשר מינוי של אדם מחוץ לשירות המדינה. ביומיים הראשונים לתפקידו התייצב התובע בשעה 9:30 ועל רקע האמור הוא זומן לשיחת בירור, במהלכה הביא לידיעת הממונים עליו כי מחמת מגבלותיו הרפואיות הוא רשאי לעבוד במשרה בהיקף 80% ומסרב לעבוד בשעות נוספות, וזאת על אף שבדרישות המרכז נכתב במפורש כי חלק מדרישות התפקיד הן "מוכנות לשעות עבודה רבות ולא שיגרתיות." על רקע האמור, והגם שבהמשך הדברים התובע התייצב בחלק מהימים בשעה מוקדמת (ראה דו"ח השעות נספח ו' לתצהיר התובע), נוצר עימות בין התובע לבין הממונים עליו ברח"ל, הן בעניין התאמתו לתפקיד והן בעניין שעות עבודתו, כאשר ר' רח"ל טועה לחשוב כי הוא מוסמך לבטל את מינויו של התובע מן הטעם שהתובע איננו מוכן לעבוד בהתאם לדרישות השעות שפורסמה במכרז. עיון בתשתית העובדתית מעלה, כי טענת התובע לפיה פיטוריו נעוצים בעובדה שבתקופת עבודתו ברח"ל חשף אי סדרים וליקויים, חסרת כל בסיס. ממכלול הראיות שלפנינו התרשמנו כי בתקופת עבודתו הקצרה של התובע ברח"ל התובע לא חשף כל שחיתות, אלא לכל היותר מיחזר טענות של ועד העובדים בעניין מכרזי כ"א. ככל שהתובע העלה טענות ביחס להתנהלות ר' רח"ל כלפיו, הרי שבעניין זה קיבל גיבוי מלא מהגורמים המוסמכים בנתבע. כפי שפירטנו בפרק העובדות, בעקבות פניה של התובע ושל ועד העובדים הבהיר המשנה ליועץ המשפטי של המשרד, באופן מידי, כי יש לאפשר לתובע להמשיך את תקופת הנסיון. מהראיות שבפנינו עולה בבירור כי ר' רח"ל קיבל על עצמו את הדין, גם אם בלית ברירה, ולאחר שהובהר לו המצב המשפטי הביע נכונות לקלוט את התובע להמשך תקופת הנסיון, התובע הוא שהחליט שאין לו עניין לחזור לתפקידו ברח"ל תוך שאימץ לעצמו את ההשקפה לפיה על אף שבחר להמנע מלהמשיך בתקופת הנסיון, עומדת לו זכות להתמנות לתפקיד ברמת ר' תחום בכל אגף אחר. מהראיות שבפנינו עולה בבירור כי הגורמים המוסמכים בנתבע נתנו לתובע גיבוי מלא במחלוקת שפרצה בינו לבין ראש רח"ל, ואין כל יסוד לטענת התובע לפיה גורם כלשהו בנתבע זקף לחובתו את הפרשה שקשורה למינויו ברח"ל וכי עניין זה עומד ברקע לפיטוריו. התובע הוא שבחר שלא להרפות ממסכת האירועים ברח"ל תוך ששיכנע את עצמו כי זכייתו במכרז ברח"ל הצמיחה לו זכות למינוי בכיר או לשידרוג מעמדו עם חזרתו לאמ"מ. גם לאחר שהגורמים המוסמכים אליהם פנה ניסו להאיר את עיניו, ולהבהיר לו כי מסכת האירועים ברח"ל, גם אם פגעה בו, לא הולידה כל זכות ברת מימוש, התובע עמד במריו וסירב לקבל את מרותם של הממונים עליו מר ולדפוגל וגב' אור. עניין זה עולה בבירור מתכתובות ומהודעות דוא"ל ששלח התובע בזמן אמת, במסגרתם פרס את עמדתו בדבר זכויותיו. התרשמנו כי התובע לא השכיל לקבל על עצמו את מרותם של מר ולדפוגל ושל גב' אור, ואת מתכונת העבודה שהשתנתה, לרבות חובות הדיווח שבהן לא היה מורגל. מר ולדפוגל תאר בפירוט את הקושי בהפעלת התובע, את חוסר נכונותו לקבל את מרותה של גב' אור שמונתה כממונה עליו, ואת חוסר הנכונות לשנות את מתכונת העבודה שלה היה מורגל בעקבות חילופי הגברי באמ"מ שהיו כרוכים, כך עולה מעדותם של ולדפוגל ואף של התובע עצמו, בשינוי בנהלי העבודה, לרבות הגברת הפיקוח על העובדים ויצירת נורמות של דיווח אשר לא היו קיימות בעבר (ראה עדותו של מר ולדפוגל בעמ' 21 שורה 24-30, עמ' 22 שורות 1-12). נבהיר כי עניין שעון הנוכחות נראה בעיננו אך כסימפטום המעיד על אי נכונותו של התובע לקבל את מרותה של גב' אור ולהשתלב בשגרת העבודה שהכתיב מר ולדפוגל בהתאם לתפיסתו הניהולית, שהיתה שונה מזו שהתובע הורגל אליה. אנו חוזרים ומבהירים כי עמדתו של ר' רחל ביחס לכישוריו ולהתאמתו של התובע לא היתה העילה לפיטורים וכלל לא ניתן לה משקל כלשהו בעת שנשקל סיום העסקתו של התובע. ביסוד הפיטורים לא עמד תפקודו של התובע ברח"ל אלא הקשיים בתפקודו של התובע לאחר שובו לאמ"מ, חוסר הנכונות שלו לקבל את מרות הממונים עליו, את ההנחיות החדשות, ואי היכולת לשלב אותו באופן פרודוקטיבי בשגרת העבודה. התובע בעצמו העיד כי לא היה מוכן לקבל הנחיות מהממונה עליו גב' אור וכי סבר כי התפקידים שהוטלו עליו אינם הולמים את מעמדו הבכיר לאור זכייתו במכרז. נזכיר כי התובע העיד בפנינו במפורש, כי על אף שעובר למעבר לרח"ל היה כפוף לגב' גרינשפן לכל דבר ועניין, לרבות בנושא אישור דיווחי הנוכחות, הרי שלאחר שגב' אור נכנסה לתמונה, הוא לא הסכים להעביר את דו"ח הנוכחות לאישורה ולא לקבל ממנה הנחיות (עדות התובע בעמ' 12 שורות 28-31). מכלול הראיות שבפנינו, והתכתובת שבין התובע למר ולדפוגל בפרט, מעלה בבירור כי היה קושי להגיע עם התובע להסכמה בעניין תכולת תפקידו, לאור התעקשותו העיקבית והבלתי מתפשרת (גם בראיון השימוע) כי יש ליתן לו מעמד בכיר, לאור זכייתו במכרז. לנוכח האמור, יש קושי לתת משקל משמעותי לעדותם של העדים מטעמו של התובע, לפיה לא ידוע להם כי התובע סירב אי פעם למלא תפקיד שהוטל עליו, או כי ולדפוגל סירב להעביר לו משימות. מהראיות שבפנינו עולה איפה כי מאז חזרתו לאמ"מ התובע לא ביצע עבודה בהיקף סביר, לא היה נכון להגיע להסכמות בעניין תכולת עיסוקו ולא הסכים לקבל את מרותה של גב' אור, שהיא הממונה עליו בהתאם למבנה ההיררכי של המשרד. על רקע האמור נבהיר, כי התרשמנו שהנתבע נתן משקל של ממש לאי הנעימות שנגרמה לתובע בפרשת המינוי ברח"ל וגילה אורך רוח, בעת שאיפשר לתובע להעלות את טענותיו בפני נציבות שירות המדינה, מבקר המדינה, ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, בטרם ידרש לשוב ולהשתלב בעבודה באמ"מ. למרבה הצער, גם לאחר שהגורמים המוסמכים קבעו כי משבחר התובע שלא למצות את תקופת הנסיון עליו לשוב לתפקיד אותו מילא ערב המכרז, במשך חודשים ארוכים התובע לא השכיל להשלים עם המצב ונדמה כי שגה בהבנת מקומו ומעמדו. העדים מטעם התובע לא נסתתרו מעיננו עדותיותיהם של העדים מטעם התובע, הגב' חנה פורשפן, שהיתה ממונה עליו עובר למעבר לרח"ל ועמיתיו לעבודה, הגב' אירה שפירא ומר מרק יוסיפון. הגב' פורשפן היתה ממונה על התובע במשך כ 15 שנים, בתקופה שקדמה להעברתו לרח"ל, גב' פורשפן העידה כי לדעתה, במשך כל שנות עבודתו היה התובע עובד מצטיין, מסור, מקצועי ואחראי. וכן העידה בדבר הפגיעה והעלבון שחווה בעקבות האירועים ברח"ל. אנו מקבלים את עדותה של גב' פורשפן באופן מלא. אין בליבנו כל ספק כי עובר לבחירתו במכרז לרח"ל היה התובע עובד מוערך, שאם לא כן לא היה זוכה במכרז. כפי שפירטנו לעיל, הקושי בתפקודו של התובע נוצר בתקופה מאוחרת יותר, לאחר שגב' פורשפן סיימה את תפקידה, ולאחר שגב' אורנה אור מונתה כממונה על התובע. הגב' אירה שפירא והעד מרק יוסיפון, עמיתיו של התובע לעבודה העידו כי להערכתם התובע היה עובד מצויין, וכי מעולם לא סירב לקבל על עצמו מטלות שהוטלו עליו. עם זאת, בחקירתם הנגדית, כאשר התבקשו לתאר את העבודה שביצע התובע בפועל בשלוש השנים האחרונות לעבודתו התקשו לעשות כן. עוד נציין כי גב' שפירא אף אישרה בעדותה כי כאשר התובע היה בחופשת מחלה למשך חודשיים לא היה צורך למנות לו מחליף. טענתו של התובע בדבר פרויקטים סודיים עליהם עבד באותן שלוש שנים במשרה מלאה מבלי שדיווח עליהם לממונים עליו (עדות התובע בעמ' 14 שורות 18-14) הועלתה בעלמא, בלא כל ביסוס, הגם שלא היתה כל מניעה לשמוע עדויות בעניין בדלתיים סגורות. עוד נזכיר, כי מהמסמכים שבפנינו עולה בבירור כי בזמן אמת, הנסיונות לפנות לתובע על מנת לגבש עימו תכולת עיסוק לא נענו. הליך השימוע שהתקיים לתובע פסיקת בתי הדין לעבודה הכירה בזכותו של עובד להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל החלטה בדבר סיום העסקתו. חובה זו, שנולדה ביחס למעסיקים ציבוריים (כנגזרת של חובת השימוע במשפט המנהלי) הוחלה בפסיקת בית הדין לעבודה גם על מעבידים שהם בבחינת "גוף דו מהותי" וגם על מעבידים פרטיים (ר' ע"ע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ, מיום 15.7.07). מקובל לקבוע, כי חובת המעביד הפרטי לקיים לעובד "שימוע" בטרם פיטורים, נגזרת מחובת תום הלב של הצדדים ליחסי העבודה. על פי הכללים שנקבעו בפסיקה, כדי לקיים את זכות השימוע במלואה, על המעביד להודיע לעובד על הכוונה לפטרו ועל הסיבות לפיטורים וליתן לעובד פרק זמן מתאים על מנת להתכונן לשיחה ולהכין את טיעוניו כנגד הפיטורים (ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ, מיום 16.3.08). תכלית השימוע היא ליצור מנגנון של "צדק פרוצדוראלי" אשר יבטיח כי ההחלטה על פיטורים, אשר יש לה השלכה חמורה ומהותית על העובד, תתקבל באופן מושכל, לאחר שיקול דעת, כאשר כל המידע הרלוונטי מצוי בידיעת המעביד באופן שיאפשר קבלת החלטה צודקת. בנוסף לכך, ההליך הפרוצדוראלי נועד לשמור על כבודו של העובד, ובכלל זה על זכותו להשמיע את דברו כחלק מזכותו לבטא את עצמו במקום העבודה. מקובל לחשוב, כי הליך מוסדר, במסגרתו יתאפשר לעובד להשמיע את קולו עשוי להקטין את תחושת הפגיעה שמלווה ממילא את אקט הפיטורים (ר' רות שמר בגס, "צדק פרוצדוראלי וכבוד העובד - עיונים בהלכת השימוע", חברה ומשפט יג). תכלית השימוע איננה רק לאפשר לעובד לטעון כנגד ההחלטה על פיטוריו, (שהרי לעיתים מעשה הפיטורים הינו בלתי נמנע - ר' לדוגמא ע"ע 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' תורג'מן -), אלא גם, לאפשר לעובד לפנות למעביד בבקשה ביחס למועד הפיטורים, לתקופת ההודעה המוקדמת, לשאת ולתת עימו על התנאים לסיום העבודה ועוד כיוצא באלה עניינים שמן הראוי שהכרעה ביחס אליהם תתקבל לאחר שתשמע עמדתו של העובד, מתוך נסיון להתחשב בצרכים של שני הצדדים, ובפרט בנסיבות בהן תקופת העבודה של העובד ממושכת, וכאשר עובר לפיטוריו העובד קיים את חיוביו כלפי המעביד בתום לב ובשקידה. להשלמת התמונה אציין, כי זכות השימוע היא בעלת ערך גם כאשר לדעת המעביד אין בפי העובד טענה טובה שראוי לשמעה, שכן לעולם אין לדעת. יתרה מזאת, גם אם כך הדבר, ואין לעובד טענה של ממש, עדיין ראוי לאפשר שימוע, ולו רק למען מראית פני הצדק, וכחלק מהיחסים הראויים בין צדדים ליחסי עבודה, ובפרט כאשר מדובר ביחסי עבודה ממושכים (השווה, בשינויים המחוייבים לבג"צ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים פ"ד מ"ח (5) 291,303). עם זאת, דרכי השימוע רבות הן ומגוונות. השימוע לובש ופושט צורה, בהתאם למהות המעביד, לגודלו, למשך תקופת ההעסקה של העובד, ולנסיבות בהן מסתיימת ההעסקה ועוד כיוצא באלה. אין מדובר ב"טקס" שחובה לקיימו על פי מודל קבוע, כדי לצאת ידי חובה. העיקר הוא המהות ולא הצורה. דרישת תום הלב ביחסי העבודה, מחייבת כי בטרם תתקבל החלטה סופית ביחס לפיטורי עובד תנתן לו אפשרות להשמיע את טענותיו בדרך סבירה ההולמת את מכלול נסיבות העניין, על מנת להבטיח שכל העובדות הרלוונטיות עומדות בפני המעביד ועל מנת שקולו של העובד ישמע. כפי שפירטנו בפרק העובדות בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לשאלת זכותו של התובע להקליט את ראיון השימוע אליו זומן. אין לכחד כי התייצבות לשימוע עם מכשיר הקלטה נראית במובנים רבים כתרתי דסתרי שהרי בהכרזה על רצון לבצע הקלטה יש משום הבעה של חוסר אמון כלפי המעביד, אי אמון אשר יש קושי ליישבו עם השאיפה להמשיך בעבודה. הרצון להקליט את הראיון עשוי להצביע על כך שהכוונה איננה להשמיע טענות כנות ולקיים דיאלוג מתוך אמונה שניתן ליישר את ההדורים, אלא להתעמת עם הצד האחר, ולאסוף תחמושת למערכה המשפטית ויש קושי ליישב בין הדברים. זאת ועוד, להקלטה יש כידוע "אפקט מצנן" וקיים חשש שקיומו של מכשיר הקלטה יהפוך את השימוע להליך שאיננו מאפשר שיח פתוח, והוא נערך "למען הפרוטוקול" בלבד. עם זאת, כפי שציינו, לעיתים הפיטורים הם תוצאה בלתי נמנעת, לנוכח משבר האמון שבין הצדדים, ועדיין יש לקיים את השימוע. בנסיבות כאלה, גם אם קיים ספק ביחס לתועלת שניתן יהיה להפיק מהשימוע ומההקלטה, נדמה כי על המעביד לשקול בחיוב את בקשתו של העובד לבצע הקלטה, ולו על מנת להפיס את דעתו של העובד בנסיבות הקשות אליהן נקלע ולמנוע מחלוקת מיותרת. בנסיבות דנן התרשמנו, כי בהתחשב בדרך הארוכה שעשה הנתבע לקראת התובע, ייתכן שהיה מקום לצעד נוסף, על דרך של הקלטת הישיבה באופן מוסכם ומוסדר, בכפוף לשמירה על הנהלים וכללי אבטחת המידע. עם זאת, אנו סבורים כי ההחלטה שלא לאפשר לתובע להקליט את הישיבה התקבלה בהתאם לנהלי העבודה המקובלים אצל הנתבע והיא קשורה אף לכך שהתובע מלכתחילה לא חלק על המכתב שבו נמסר לו כי לא תתאפשר הקלטה, והפתיע את עורכי השימוע כאשר התייצב עם מכשיר הקלטה בלא תאום מוקדם, תוך שהעלה טענת שווא כי העניין הוסכם, באופן שנתפס כפרובוקציה. מכל מקום, בסיכומו של דבר התרשמנו כי עובר לפיטוריו ניתנה לתובע הזדמנות להשמיע את כל טענותיו בעל פה ובכתב. למרבה הצער, עיון בדברים שהשמיע התובע מעלה את התחושה שהתובע כלל לא השכיל להתמודד עם עילות הפיטורים שהוצגו בפניו, ותחת זאת המשיך למחזר את טענותיו בעניין רח"ל, כאשר במשך למעלה משנתיים זה טוען בחיטים וזה עונה לו בשעורים. לנוכח כל האמור לעיל אנו סבורים כי עובר לפיטוריו ניתנה לתובע הזדמנות מלאה להשמיע את עמדתו ואף לתקן את דרכיו, ולפיכך איננו סבורים כי הוא זכאי לפיצוי בגין פגם בשימוע. סוף דבר: לנוכח כל האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה. לפנים משורת הדין, על אף שהושקעו בניהול ההליך דנן משאבים רבים שלא לצורך, מתוך התחשבות בתובע ובמצב אליו נקלע, איננו מחייבים את התובע בהוצאות משפט. צבאפיטוריםמשרד הביטחון