פיטורי מנהל סניף

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי מנהל סניף:

פסק דין זה עניינו, תביעה שהגיש התובע (להלן: "התובע"), בעקבות פיטוריו בחודש יולי 2010 מעבודתו בחברת המאפה הדרומי בע"מ (להלן: "הנתבעת"), מפעילת סניף רולדין בבאר-שבע, כשנה לאחר תחילת עבודתו בשירותה. בתביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת ובעליה (להלן: "הנתבע"), בסכום כולל של כ-160,000 ₪ הכוללים פיצויי פיטורים, פיצויים על פיטורים שלא כדין (בעילות של העדר שימוע, לשון הרע ועוגמת נפש) ותשלום זכויות סוציאליות (החזר הוצאות נסיעה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה).

הצדדים:

1. התובע התקבל לעבודה בנתבעת בחודש יוני 2009, לתפקיד מנהל סניף של רשת רולדין, אותו מפעילה הנתבעת באשדוד.

2. הנתבעת, המאפה הדרומי בע"מ, היא חברה בע"מ בעלת זיכיון מאת רשת רולדין,אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה הפעילה סניף של הרשת באשדוד וסניף נוסף בבאר-שבע.

3. הנתבע הוא בעל המניות והמנהל של הנתבעת.

התביעה:

4. ביום 14.7.2010 הסתיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הנתבעת, בפיטורי התובע. בחודש נובמבר 2010, הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה.

5. התביעה כוללת עילות הנובעות מנסיבות סיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים; ועילות שעניינן זכויות נלוות להן זכאי התובע לטענתו, מכוח עבודתו בנתבעת. מטעמי סדר הצגת עילות התביעה בפרק זה, כמו גם הדיון בעילות השונות בפסק הדין, ייעשה בהתאם להבחנה זו.

6. עילות התביעה הנובעות מסיומם של יחסי עובד מעביד כוללות את העילות הבאות –פיצויים על פיטורים שלא כדין וללא שימוע, עוגמת נפש והוצאת לשון הרע, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמתוהחזר כספים ששילם התובע לנתבעת בעקבות פיטוריו.

7. בתמצית נטען בכתב התביעה, כי לאורך תקופת הקשר היה התובע "עובד מסור, נאמן ומוערך" (סעיף 6 לכתב התביעה). לטענת התובע, הוא פוטר בידי הנתבעת ביום 14.7.2010 ללא שימוע, בניסיון שעשתה האחרונה להשתחרר מהתחייבויותיה כלפיו, לרבות תשלום פיצויי פיטורים.

בתביעה נטען עוד, כי במטרה "לסחוט ממנו (מהתובע, הוספה שלי-ט.מ.), כספים תוך עשיית עושר ולא במשפט, ואף בהתנהלות העשויה לעלות בגדר עבירה פלילית חמורה... אילצה הנתבעת את התובע לחתום תחת הטעיה עושק וכפיה... על 'מכתב הסכמה' (הודאה של התובע בה הוא מאשר כי לא הפקיד פיקדונות קופה בסכום כולל של 27,062 ₪ בתקופה שמיום 6.7.2010 ועד ה-12.7.2010, הוספה שלי-ט.מ.)" סעיף 10 לכתב התביעה.

8. בתביעה הכחיש התובע את הטענה לפיה שלח יד בכספי הנתבעת והוסיף כי ל"כתב ההסכמה" - אישור עליו חתם לפיו נטל לידיו כספים מתוך קופת הנתבעת בסכום של כ-27,000 ₪ - אין תוקף.

9. בנסיבות אלה ביקש התובע פיצויי פיטורים המתייחסים לתקופת עבודתו בשירות הנתבעת, בסכום של 9,337 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסכום של 8,300 ₪ (סעיפים 28-29 לכתב התביעה). התובע הוסיף כי הוא זכאי לפיצוי על פיטורים ללא שימוע, עוגמת הנפש ועל הפגיעה שנגרמה לשמו הטוב, בעקבות פיטוריו- בסכום נוסף של 100,000 ₪ (ראה: סעיפים 35-39 לכתב התביעה).

10. כן ביקש התובע את החזר הכספים שנדרש להשיב לנתבעת במסגרת "כתב ההסכמה" בסכום של 17,062 ₪ (לטענתו) והוצאות עריכת בדיקת פוליגרף שערך הוא לעצמו בניסיון להוכיח את חפותו, בסכום של 500 ₪ נוספים.

11. עילות התביעה שעניינן זכויות נלוות להם זכאי התובע מכוח עבודתו בנתבעת, כוללות את התביעה לתשלום עבור ימי חג, החזר הוצאות נסיעה, פיצויים על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, דמי הבראה ודמי פדיון חופשה. כך נטען בתביעה כי:

א. על פי כתב התביעה זכאי התובע מכוח "הדין וצו ההרחבה" לתשלום בגין ימי חג שלא שולמו, בסכום של 3,820 ₪ (סעיף 30 לכתב התביעה), הנתבעים על ידו.

ב. בנוסף טען התובע:

"כי על פי דין וצו ההרחבה החל זכאי התובע לתשלום בגין דמי נסיעותיו בפועל, אולם הנתבעת לא שילמה לו כנדרש ממקום מגוריו ועד מקום העבודה, אלא סך של 300 ₪ בלבד. לפיכך נותרה חייבת הנתבעת לתובע את יתרת דמי נסיעותיו לפי החישוב הבא: 200 ₪ (הפרש דמי נסיעות חודשי) X13.5 (חודשי עבודה) = 2,700 ₪" (סעיף 31 לכתב התביעה).

ג. בסעיף 32 לכתב התביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים על אי הפרשות לקרן פנסיה, בסכום של 8,549 ₪.

ד. לבסוף ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הבראה המתייחסים לתקופת עבודתו בשירות הנתבעת ופדיון ימי החופשה (13.5 ימי חופשה) שעמדה לרשותו במועד סיום העבודה; בסכום של 2,106 ₪ ו-5,093 ₪ בהתאמה (סעיפים 33 ו-34 לכתב התביעה).

12. על פי הנטען בכתב התביעה, יש לחייב את הנתבע יחד ולחוד, בחובות הנובעים מהעסקתו של התובע בשירות הנתבעת וסיומה, מכוח היותו בעל מניות ומנהל הנתבעת.

טענות הנתבעים:

13. בקצרה יאמר כי לטענת הנתבעים, פוטר התובע בהליך נכון לאחר שהוצגו בפניו ראיות על כספים שנטל מקופת הנתבעת ובעקבות אותן ראיות הודה התובע באחריות לחוסר בכספי הנתבעת עליהם היה מופקד. בנסיבות אלה טענה הנתבעת, כי הגיעה עם התובע להסכם המוצא ביטוי ב"מכתב ההסכמה" על השבת חלק מהכספים שנטל התובע לידיו (לרבות על דרך של קיזוז הזכות לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת). על רקע דברים אלה טוענת הנתבעת. כי אין שחר לתביעה על עילותיה השונות המתייחסת לנסיבות סיום העסקתו של התובע בשירותה.

14. הנתבעים הוסיפו כי התובע אינו זכאי לתשלום עבור ימי חג, מששולמה לו משכורת חודשית קבועה; לטענת הנתבעים בתביעה להחזר הוצאות נסיעה אין ממש משהתובע לא טען ולא הציג קבלות המתייחסות להוצאות נסיעה בהן נשא לעבודה וממנה בסכום העולה על השיעור המוסכם ששולם בפועל במהלך תקופת העבודה. על פי כתב ההגנה הופרשו לזכות התובע מלוא הכספים לקרן הפנסיה, ואין התובע זכאי לתשלום דמי פדיון חופשה והבראה.

15. למען הסדר הטוב נוסיף כי הנתבעים חולקים על חיובו של הנתבע יחד ולחוד בחובות הנובעים מעסקתו של התובע בשירות הנתבעת.

סדר הדיון:

16. מכתבי הטענות עולה כי במוקד המחלוקת בין הצדדים - טענות עובדתיות, ובפרט ביחס לנסיבות אשר הובילו לסיום עבודתו של התובע בנתבעת וחתימתו על "כתב ההסכמה". אשר על כן את הדיון בפסק הדין נפתח בבירור העובדות ומשם נפנה לבחינת תביעת התובע על עילותיה השונות, כמפורט לעיל.

העובדות:

17. הבירור בפרק העובדות יפתח בעובדות הנוגעות להעסקתו של התובע בשירות הנתבעת, משם נפנה לעובדות הנוגעות לנסיבות סיום עבודתו בנתבעת ונסיים בעובדות שעניינן ההסדר אליו הגיעו הצדדים בעקבות סיום ההתקשרות.

העובדות הנוגעות לתקופת העסקה:

18. התובע התקבל לעבודה בנתבעת בחודש יוני 2009, בתפקיד מנהל סניף "רולדין" באשדוד (ראה: עדות התובע עמוד 6 לפרוטוקול מיום 19.3.12 שורות 15-17).

19. במועד קבלתו לעבודה בנתבעת, חתם התובע על הסכם עבודה (המצורף כנספח א לתצהיר הנתבע). לעניין זה נפנה לעדותו של התובע בפנינו אשר נשאל והשיב:

"ש. אתה לא חתמת על ההסכם (המצורף כנספח א לתצהיר הנתבע, הוספה שלי-ט.מ.)?
ת. לא. לא זכור לי, תראה לי את ההסכם.
ש. אני מראה לך את ההסכם, זו חתימתך צד ימין למטה.
ת. מאשר את חתימתי". (עמוד 9 לפרוטוקול מיום 19.3.12 שורות 9-12)

20. על פי הסכם העבודה מיום 15.6.09, זכאי התובע למשכורות חודשית בסיסית בסכום של 7,000 ₪ ברוטו לחודש; לאחוז מהמחזור החודשי, לא כולל מע"מ, להחזר הוצאות נסיעה בסכום של 300 ₪ לחודש; החזר הוצאות טלפון בסכום של 100 ₪ לחודש; ולזכויות לחופשה ולהבראה על פי החוק.

ההסכם קובע עוד, כי התובע יהיה זכאי להסדרת זכויותיו במסגרת ביטוח מנהלים (לאחר שלושה חודשי העסקה), ובתום שלוש שנות עבודה "אייל יהיה שותף ב – 3% מהעסק בסניף אשדוד בלבד ללא זכות חתימה וקבלת החלטות" (סעיף 8 להסכם נספח א לתצהיר הנתבע).

21. אין מחלוקת כי במהלך תקופת ההתקשרות שילמה הנתבעת לתובע שכרוהחזר הוצאות נסיעה בשיעור שנקבע בהסכם העבודה, המקבלים ביטוי בתלושי השכר אשר צורפו לתצהיר הנתבעת.

22. החל מחודש אוקטובר 2009 (בתום 3 חודשים מתחילת עבודתו של התובע בשירות הנתבעת וכאמור לעיל, בהתאם להסכם העבודה נספח א לתצהיר הנתבע) החלה הנתבעת להפריש לזכות התובע כספים לביטוח מנהלים בחברת הביטוח "הראל" על בסיס המשכורת החודשית הבסיסית בסך של 7,000 ₪ לחודש (ראה: נספח 2 לכתב ההגנה פוליסת ביטוח מנהלים בחברת הראל, באישור חברת הביטוח על העברת כספים לביטוח המנהלים החל מחודש אוקטובר 2009 ועד כולל חודש יולי 2010).

23. מתלושי השכר ומעדות התובע למדנו עוד, כי התובע ניצל את זכותו לחופשה בשכר, וזאת עוד במהלך תקופת העבודה. כך התבקש התובע להתייחס לרישום ניצול זכותו לחופשה בתשלום בתלושי השכר והשיב:

"ש. תלושי השכר מפורטים, אתה טענת באיזשהו מקום שמישהו עיוות באופן קבוע את ימי החופשה שלך?
ת. לא." עמ' 14 לפרוטוקול מיום 19.3.2012 שורות 21-14.

24. עיון בתלושי השכר מלמד, כי רישום החופשה בתלושי השכר נוהל על בסיס שעתי ובמהלך תקופת העבודה, ניצל התובע את הזכות לחופשה בשכר בהיקף של 157 שעות (ראה: תלושי השכר לחודשים 11-12/2009; 1/2010; 3-6/2010), שהם שווי ערך ל-17 ימי חופשה בתשלום.

על רקע זה קיזזה הנתבעת בתום תקופת העבודה, במשכורת חודש יולי 2010, כספים על ניצול זכותו של התובע לחופשה ביתר, בהיקף של 65 שעות חופשה שהם שווי ערך ל-7 ימי חופשה.

25. בפברואר 2010 שילמה הנתבעת לתובע דמי הבראה בסכום של 966 ₪. למעט הסכום האמור, לא שולמה לתובע קצובת הבראה לאורך תקופת העסקתו בנתבעת.

26. במסגרת תפקידו כמנהל סניף "רולדין" באשדוד, היה התובע האחראי על הפקדת כספי הקופה (הפדיון היומי) בבנק. בהקשר זה נשאל התובע והשיב:

"ת. ... הנוהל שנסגר מול הבעלים של המקום, שאני מגיע בבוקר, הייתה חלוקה של תפקידים, אני הייתי מהבוקר עד השעה 16:00 לפעמים יותר, משעה 16:00 עד סגירת המקום היה סגן מנהל בשם מיכאל שלרוב – 90% מהמקרים הוא עשה סגירות קופה, לא אני הייתי עושה סגירות, אותו מיכאל היה עושה סגירות, הוא היה משאיר את הכסף, בהתחלה בתוך ארון, אחרי שהייתה גניבה במקום פעם ראשונה, התרעתי על זה ושמנו כספת ומאותו רגע שהייתה גניבה ראשונה שם וגם שם העליתי טענות וסיפרתי לבעלים, נקנתה הכספת בכל יום בבוקר הייתי מקבל כסף.ב- 90% מהמקרים אני מעביר אותם לבנק, מקבל מעטפה סגורה ומעביר אותה לבנק, שקית ניילון סגורה הרמטית של הבנק ומעביר לבנק. ומקבל מהבנק אישור ההפקדה.
ש. ....
ת. ....
ש. לקחת את השקית הזאת לבנק מפקיד ומקבל אישור על ההפקדה.
ת. נכון, בודק שזה מתאים לזד, סגירת קופה" (פרוטוקול מיום 19.3.12 עמוד 6 שורה 23 עד עמוד 7 שורה 6).

העובדות הנוגעות לנסיבות בהן סיים התובע את עבודתו בנתבעת:

27. לקראת סוף חודש יוני 2010 מצאה הנה"ח של הנתבעת אי סדרים בהפקדת הפדיון היומי במזומן בבנק. על רקע האמור, ביקש הנתבע לקיים שיחת בירור עם התובע;בהתאם התקיימו בין השניים שתי פגישות בבאר שבע;ביום 14.7.10, וביום ה – 15.7.10 ובהשתתפות אשתו.

28. בין הצדדים קיימת מחלוקת המתייחסת למסרים שעברו באותן שיחות. עם זאת לא יכולה להיות מחלוקת על העובדות הבאות:

א. התובע היה מודע כי זומן לשיחת בירור ביום 14.7.2010, שעניינה החוסרים בכספי הפדיון של הסניף עליהם היה מופקד, בירור שיכול להוביל לסיום העסקתו. לעניין זה מבקשים אנו להפנות לתמליל שיחת הבירור שהוקלטה על ידי הנתבע, ולפיה נפתחה השיחה בדו שיח הבא:

"אייל קופמן: צודק. אתה צודק, אני לא אומר לך. אני אומר לך שטויות, אני מדבר איתך הכי פתוח בעולם. צודק. השלושה החודשים האחרונים אני חשבתי על היום שאחרי. אני בתור אבא לילדות חשבתי על היום שאחרי. וידעתי שיהיה יום שאחרי. אמרתי גם, סיפרתי בעצם למאיר, שאתם התקשרתם ואמרתם אנחנו רוצים להיפגש, אני אמרתי למיכאל הם באים לפטר אותי, אני מוכן לזה, זהו. זה הכל. כאילו ידעתי. זה לא פסיק, זה תהליך שהיה צריך לקרות. לא ביום הזה, ביום מחר. ביום הזה. זה תהליך שצריך לקרות.
מאיר אלימלך: לא. אבל שלא תבין לא נכון, עד אתמול לא ידענו על ההפקדות, שההפקדות כל כך מאוחרות.
אייל קופמן: כי אני רציתי לחשוב איך אני יוצא מזה.
שמעון שטרית: כמה יש פה?
אייל קופמן: חמש הפקדות. מהראשון עד החמישי ליולי. חסר מהשישי עד הזה.
שמעון שטרית: כמה כסף חסר?
אייל קופמן: 21, 22 אלף ₪. תן לי כמה ימים אני מארגן את הכסף אני מביא לך (הדגשה שלי-ט.מ.)." נספח 2 עמ' 3 לתמליל ההקלטה מיום 14.7.2010.

נוסיף כאן, כי התובע עצמו איננו חולק על קטע התמליל שהובא לעיל ואת הדברים שצוטטו לעיל מתוך תמליל ההקלטה של השיחה מיום 14.7.2010, אישר התובע בעדותו בפנינו (ראה: עמ' 16 לפרוטוקול מיום 19.3.2012, שורות 30-33: "ב"כ הנתבעת: השיחה הייתה ב-14 והכסף הופקד לפני השיחה בכלל (הערת ב"כ הנתבעת מתייחסת לתשובה שנתן התובע על כספים שהפקיד ביום 14.7.2010, בסמוך לפני השיחה שקיים עם הנתבע, על הערה זו מגיב התובע, הוספה שלי-ט.מ.). ת. ידעתי שהולכים לפטר אותי וזה לא בא לי בהפתעה וזה מצוין בתמליל").

ב. בשיחה שהתקיימה ביום 14.7.10 הודה התובע בחוסר בסדר גודל של כ- 20,000 ₪ בין תגמולים במזומן שהתקבלו בסניף אשדוד, ובין הכספים שהופקדו בבנק וכספים שנמצאים בקופת העסק וטרם הופקדו.

גם כאן נפנה לתמליל השיחה מיום 14.7.2010, שם נשאל התובע והשיב:

ש. שמעון שטרית (משתתף מטעם הנתבעת) כמה כסף חסר?
ת. אייל קאופן (התובע): 22,000 ₪. תן לי כמה ימים אני מארגן את הכסף אני מביא לך".

דברים אלה אישר התובע בעדותו בפנינו כדלקמן:

"אחרי שפיטרו בדקתי כמה כסף חסר, הם ביקשו ממני לעשות חשבונות ולהפקיד הכל בהנה"ח לקחתי ב – 13 לחודש את כל ה- 12 שקיות שהיו שם, מה שיכולתי להפקיד באותו יום הפקדתי, לקחתי את השאר אלי הביתה. התחלתי לספור גיליתי שחסר לי שם כ – 20,000 ₪, הבנתי שיש לי פה בעיה, לקחתי את הכסף, עשיתי חשבונות, התחלתי למלא טפסים והפקדתי 14,000 ₪ התקשרתי אליהם ואמרתי להם שחסרים לי כ – 20,000 ₪, לקחתי אותם לשיחה והסברתי להם על החוסר". (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 1-6, מיום 19.3.12).

יוצא מכאן כי בעדותו בפנינו המצוטטת לעיל, מאשר התובע את גרסת הנתבעת, על השיחה שהתקיימה בין הצדדים (שיחה שבפועל התקיימה ביום 14.7.10), במהלכה הודה בחוסר בקופה עליה הוא מופקד בסדר גודל של 20,000 ₪.

ג. בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 15.7.10, חתם התובע על "מכתב הסכמה" האומר:

"אני אייל X הררי ת.ז. X .

בתוקף תפקידי כמנהל סניף המאפה הדרומי בע"מ ח.פ. 514039320 וכמנהל הכספים בסניף אני מאשר שלא הפקדתי פיקדונות קופה המתייחסים לימי עסקים 6.7.10 – 12.7.10 בסך של 27,062 ₪ (עשרים ושבע אלף ושישים ושניים ₪). אני מתחייב לשלם את הסך באופן הבא..." (נספח ב' לכתב התביעה).

נעיר כי אין חולק על חתימתו של התובע על כתב ההסכמה ובהקשר זה נפנה לסעיף 16 לתצהיר עדות ראשית של התובע, שם מודה האחרון כי חתם על "מכתב ההסכמה", אם כי לטענתו "תחת אילוץ".

29. להשלמת התמונה העובדתית ובטרם נפנה לטענות התובע לעניין נסיבות חתימתו על מכתב ההסכמה, רק נוסיף כי גם היום מודה התובע בקיומו של חוסר בסדר גודל של 27,000 ₪, בכספים עליהם היה מופקד מכוח אחריותו כמנהל הסניף. לעניין זה מבקשים אנו להפנות לעדותו של התובע בפנינו כדלקמן:

"ש. אנחנו מסכימים שהיה חוסר?
ת. כן היה חוסר". עדות התובע עמ' 11 לפרוטוקול מיום 19.3.2012 שורות 17-18.

ובהמשך נשאל התובע והשיב:

"ש. לאחר הפקדה של אותם כספים (כספים שהפקיד התובע ביומיים האחרונים לעבודתו, הוספה שלי-ט.מ.), נשארה יתרת חוב של 27,000 ₪.
ת. הגישו לי נתונים ואני מקבל אותם כאמתיים.
ש. זאת אומרת שהחוסר האמתי באותו יום שדיברו איתך, עמד על כ-47,000 ₪.
ת. לא. אתה טוען שהפקדתי 21,000 ₪, זה כסף שהיה בכספת, לא כסף שנעלם, במקביל נעלם 27,000 ₪ (הדגשה שלי-ט.מ.)." עמ' 15 לפרוטוקול מיום 19.3.2012 שורות 23-27.

30. בטיעוניו האריך ב"כ התובע וטען כי חתימת התובע על מכתב ההסכמה נעשתה תחת "סחיטה ואיומים" (ראה: סעיף 22 לתצהיר התובע האומר "הנתבעת פעלה בהתנהלות בריונית ועבריינית של ממש, ותוך סחיטה ואיומים גרמה לי לחתום במהירות ובאילוץ על 'מכתב ההסכמה'."). בעדותו הבהיר התובע, כי פעולות ה"סחיטה ואיומים" אליהם התייחס בתצהירו, מכוונים כלפי העמדה שהציגה הנתבעת בפניו ולפיה תוגש תלונה למשטרה, ככל שלא יגיעו הצדדים - קרי הנתבעת והתובע - להבנה (ראה: עדות התובע עמ' 7 לפרוטוקול מיום 19.3.2012, שורות 32-33, שם בתשובה לשאלה איזה אמצעי סחיטה ואיומים הופעל כלפיו, השיב: "הבהירו לי שאם אני לא אשלם את הכסף, אז יתלוננו עלי במשטרה...").

לטעמנו מצופה ממנהל סניף המשוכנע בחפותו, כי ישמח לאפשרות של קיום חקירה עניינית, מקצועית ובלתי תלויה שבתוצאותיה יש כדי להסיר את החשדות ממנו. הרתיעה שגילההתובע מקיום חקירה שכזאת, עד כדי התפיסה לפיה עצם הפניה למשטרה לבירור סיבת החוסר בכספי הנתבעת שהיו בחזקתו, היא בגדר של סחיטה ואיום - יש בה כדי להעיד על מידת חוסר תום הלב של התובע שבפנינו, כמו גם על אפסות הטענה לפיה חתימתו על כתב ההסכמה, נעשתה שלא כדין, תחת אילוץ פסול.

31. בעקבות הממצאים אשר מלמדים על החוסר בכספים עליהם מופקד התובע, פוטר ללא מתן הודעה מוקדמת.

לטענת התובע את מכתב הפיטורים מסרו לו נציגי הנתבעת, בפגישה הראשונה ביום 14.7.2010. לטענת הנתבעים מכתב הפיטורים נמסר לתובע בפגישה השניה, במעמד החתימה על מכתב ההסכמה. לטעמנו, למועד המדויק של מסירת מכתב הפיטורים, אין חשיבות, לצורך ההכרעה בעילות התביעה השונות. עם זאת ועל בסיס התרשמותנו ממידת מהימנותם של התובע ושל הנתבע 2, מעדיפים אנו את עדותו של האחרון. בהקשר זה נשאל הנתבע 2 בחקירתו הנגדית והשיב:

"ת. ביום שהוא חתם על מכתב ההסכמה, זה היום שהוא קיבל את מכתב הפיטורים. " עמ' 27 לפרוטוקול מיום 19.3.2012 שורה 27.

32. סיכום ביניים.

התובע הועסק בנתבעת בתפקיד של מנהל סניף רולדין באשדוד. תנאי העסקתו נקבעו בהסכם בכתב, לפיו הועסק כעובד חודשי בשכר בסיס של 7,000 ₪ ברוטו ואחוז מהפדיון החודשי, בנוסף היה התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה בסכום של 300 ₪ לחודש ולהסדרת זכויותיו במסגרת תוכנית ביטוח מנהלים, בתום שלושה חודשים להעסקתו בנתבעת.

מתלושי השכר ומאישור חברת הביטוח הראל עולה, כי הנתבעת עמדה בתנאי הסכם העבודה של התובע.

במסגרת תפקידו כמנהל הסניף, היה התובע מופקד על הפקדת כספי הפדיון היומיים של הסניף. בתקופה שבסמוך לפיטורי התובע, מצאה הנה"ח של הנתבעת חוסר התאמה בין ההפקדות בבנק, עליהם היה מופקד התובע, לפדיון במזומן של הסניף. בעקבות האמור נקרא התובע לבירור כאשר הן נושא הבירור והן ההשלכות שעלולות להיות לאותו בירור, ידועות לו. בבירור הודה התובע בקיומו של חוסר בסדר גודל של 27,000 ₪. דהיינו, סכום בסך של 27,000 ₪ אשר אמור היה להיות בכספת של הסניף ובאחריותו של התובע, לא נמצא. בפגישה שהתקיימה בסמוך לאחר הבירור, חתם התובע על מכתב ההסכמה ובו הודאה באחריותו לחוסר, ופוטר לאלתר.

33. את הדיון בעובדות הנוגעות לנסיבות סיום עבודתו של התובע בשירות הנתבעת, נבקש לסיים תוך התייחסות לטענות שהעלה התובע כדלקמן.

34. לטעמנו אין לשמוע את ההשגות שהעלה התובע בפנינו על מידת אחריותו לחוסר בכספים עליהם היה מופקד, כמו גם לטענה לפיה טענות הנתבעת המייחסות לו מעילה בכספים עליהם הופקד, הועלו בחוסר תום לב במסגרת ניסיון של הנתבעת להתחמק מהתחייבויותיה כלפיו. בהקשר זה מבקשים אנו לעמוד על העובדות הבאות:

א. בתקופה הרלוונטית לאירועים נשוא המחלוקת, חודש יולי 2010, היה התובע נתון במצב כלכלי קשה (ראה: עדות התובע עמ' 14 לפרוטוקול מיום 19.3.2012 שורות 32-33, שם מודה התובע בחובות להוצל"פ בסדר גודל הקרוב לחצי מיליון ₪).

ב. לגרסת התובע עצמו, הוא היה מודע לחוסר בכספי הפדיון היומי, וזאת עוד קודם לשיחת הבירור עם מנהל הנתבעת. על אף האמור, מאשר התובע בעדותו כי לא עדכן את הנתבעת ומנהלה בקיומו של החוסר. בהקשר זה נשאל התובע בעדותו והשיב:

"ש. אתה סיפרת סיפור על אותן שקיות פתוחות (שקיות בהן הופקדו כספי הפדיון היומי, הוספה שלי-ט.מ.), אתה למעשה טוען שהתחוור לך יומיים, שלושה, ארבעה, בשבוע שלפני הפיטורים, שישנן שקיות פתוחות שלתדהמתך יש בהן חוסרים.
ת. נכון.
ש. הגשת תלונה במשטרה?
ת. לא.
ש. עדכנת את הבעלים?
ת. לא." עמ' 13 לפרוטוקול מיום 19.3.2012 שורות 19-27.

35. לא ניתן להתעלם מהמציאות הכלכלית בה היה התובע, כמו גם מההתנהלות המתוארת – אי הדיווח של המנהל האחראי על חוסר בכספים – לגורם הממונה. התנהלות אשר איננה תואמת דרך התנהלות של מנהל תמים.

36. מעדותו של הנתבע עולה כי בסניף עליו היה מופקד התובע, פעלה מצלמת מעקב, כך שיכול היה התובע בזמן אמת לברר את זהות האחראי לחוסר, משלטענתו אין הוא האחראי לחוסרים. העובדה שהתובע אשר היה מודע כשבוע לפני השיחה לחוסר, כך לדבריו, לא טרח לעיין ולבחון את סרט המעקב בניסיון להעלות על סיבת החוסר, מדברת בעד עצמה ופועלת לרעתו (ראה: עדותו של הנתבע, עמ' 24 לפרוטוקול מיום 19.3.2010, שם נשאל הנתבע והשיב: "ש. נכון שהיה לך מצלמה מעל הקופה? ת. נכון. ש. למה לא הבאת את סרט ההקלטה, למה לא בדקת את סרט ההקלטה? ת. הבחור טוען בזה תביאו לי סרט של מצלמה (בתמליל השיחה מיום 14.7.2010, הוספה שלי-ט.מ.), אמרנו לו ללכת לשרון (האחראי מטעם חברת האבטחה, הוספה שלי-ט.מ.), איפה היה התובע כשמצלמות נמצאות אצלו, הוא המנהל, למה הוא לא נכנס לשם כשהוא אומר שגנבו לו את הכסף כביכול? ש. לך אין שליטה על המצלמות? ת. לא. המחשב האורגינל נמצא אצל התובע בחזקתו. ש. הסרט נשמר לשבועיים? ת. כן וזה מוחק כל פעם אחורה ומקליט קדימה. ש. ביום הפיטורים הלכת ובדקת שבועיים אחורה? ת. לא. ש. למה? ת. למה התובע לא בדק? הוא לא בדק, הוא אומר את זה במפורש, אני רוצה את ההקלטות לבדוק אם מישהו גנב. ש. נתת לו? ת. זה אצלו. אם גנבו לו למה הוא לא הסתכל על המצלמות, אחרי שהצילומים נמחקו ועברו קדימה הוא ביקש את הצילומים וכתבתי לו שכל יום נעלם יום, לפני שייעלם הכל תפנה לשרון שיתן לך את ההקלטות." מסתיים בעמ' 25 שורה 3).

37. טוען התובע כי בדרך שגרה, הפקיד את כספי הפדיון היומי באיחור ולעובדה זו הייתה הנהלת החשבונות של הנתבעת מודעת (ראה: עדות התובע עמ' 12 לפרוטוקול מיום 19.3.2012 שורות 25-32) על רקע זה המשיך התובע וטען, כי פיטוריו באו על רקע רצונה של הנתבעת להשתחרר מהתחייבויותיה הכספיות כלפיו. כך טען התובע, כי בהתאם לסיכום עם הנתבע, הוא זכאי לאחוזים עם העברת הזיכיון על הסניף אותו ניהל, לאחר. מכאן לדבריו נולדה הכוונה לסיים את עבודתו בשירות הנתבעת, קודם להעברת הזיכיון ובטרם תתגבש זכאותו לאחוזים מערך המכירה (ראה: עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 19.3.2012, שורות 18-19).

בטיעון זה אין ממש. ראשית יש לציין, כי מקובלת עלינו גרסתה של הנתבעת, לפיה לא הייתה מודעת לנוהג שהנהיג התובע לעצמו, לפיו עיכב את הפקדת כספי הפדיון היומי בבנק (ראה: עדותו של הנתבע, עמ' 23 לפרוטוקול מיום 19.3.2012 שורות 26-27, שם סיפר כי נכון לעת הרלוונטית, לא היה לו מעקב שוטף של ההפקדות שנעשו בחשבון הבנק של סניף רולדין עליו היה מופקד התובע). נוסיף עוד, כי הטענות שהעלה התובע לעניין זכותו לקבלת אחוזים בעת מכירת הזיכיון, איננה מקבלת ביטוי בהסכם העבודה שנחתם עמו, ובפועל נמכר הסניף כשנה וחצי לאחר פיטורי התובע (ראה: עדות התובע, עמ' 7 לפרוטוקול מיום 19.3.2012, שורות 22-24). מכאן שלטענות התובע לפיהן המניע לפיטורים הוא רצונה של הנתבעת להשתחרר מתשלום חובותיה כלפיו – אין רגליים.

38. בסיכומיו העלה התובע טענות רבות המתייחסות לניסיון שעשתה הנתבעת לעוות ולהטעות (כך לדבריו), בהצגת תמליל ההקלטה של השיחה שהתקיימה בין הצדדים ביום ה-14.7.2010. נקצר ונאמר כי בטענות אלה אין ממש, שעה שההקלטה והתמליל נבדקו על ידי מומחה מטעם התובע, וזה מאשר את עיקרי הדברים כפי שעולים מתמליל ההקלטה אשר הציגה הנתבעת – קיום של חוסר בכספי העסק עליהם הופקד התובע, קבלת האחריות של התובע לחוסר, והתחייבותו לשפות את הנתבעת על החוסר.

39. סיכומם של דברים, מהעדויות והמסמכים שבפנינו עולה, כי התובע אחראי לחוסר בקופת העסק בסכום של 27,063 ₪, כאמור בהודאה בכתב ההסכמה.

העובדות שלאחר הפיטורים:

40. משקיבל התובע על עצמו את האחריות לחוסר בקופת הסניף עליו היה מופקד, הגיע להסדר להשבת החוסר ופוטר - נמנעה הנתבעת מלייחס לתובע טענה של גניבה; ובהתאם הכירה בזכותו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת; ואותם קיזזה נגד חוב התובע כלפיה ועל כך נפרט להלן.

41. במסגרת תלוש השכר שהנפיקה הנתבעת לתובע בחודש יולי 2010, שילמה הנתבעת לתובע שכר על ימים שעבד בפועל בחודש יולי 2010 עד לפיטוריו – בהתאם להסכם העבודה.

במקביל בוצע הליך של גמר חשבון ובמסגרתו ניכתה הנתבעת תשלום חופשה ביתר; ושילמה לתובע דמי הודעה מוקדמת של חודש בסך של 7,000 ₪.

סך הכל היה התובע זכאי עבור חודש יולי 2010 לסכום בסך של של 7,178 ₪ נטו; כשכר ודמי הודעה מוקדמת. את הסכום האמור ניכתה הנתבעת מהחוב של התובע אליה.

42. בעקבות מכתב ההסכמה הועברו הכספים שמופקדים בפוליסת ביטוח המנהלים בחברת הראל, חלק התגמולים של המעביד וכספי פיצויי הפיטורים – לנתבעת, בסכום של 11,363 ₪. בנוסף העביר התובע לנתבעת סכום של 15,700 ₪; לסילוק החוסר (ראה: הודעת הנתבעת, סעיף 30.יז לכתב ההגנה).

43. על רקע העובדות לעיל, נפנה להלן להכרעה בעילות התביעה השונות.

דיון והכרעה:

44. כפי שאמרנו לעיל, הדיון בפרק זה ייעשה תוך הבחנה בין עילות התביעה שעניינן נסיבות סיום העסקתו של התובע, ועילות התביעה שעניינן זכויות להן זכאי התובע מכוח עבודתו בנתבעת.

העילות, שהתגבשו בעקבות ועל רקע נסיבות סיום עסקתו של התובע בשירות הנתבעת:

45. העילות להן טוען התובע בעקבות ועל רקע נסיבות סיום עסקתו בשירות הנתבעת כוללת את התביעה לפיצויים על פיטורים שנעשו ללא שימוע, לעוגמת הנפש שנגרמה בעקבות הפיטורים ועל פגיעה בשם הטוב בסכום של 100,000 ₪; פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת והשבת כספים ששילם התובע בעקבות חתימת כתב ההסכמה (לטענתו בסך של 17,062 ₪; בפועל בסכום של 15,700 ₪).

46. כמפורט בהרחבה בפרק העובדות, זומן התובע לשיחת ברור עם הנתבע ליום 14.7.10. כאמור לעיל היה התובע מודע לנושא השיחה – חוסר בקופת הנתבעת עליה היה מופקד – ולהשלכות שעלולות להיות לבירור – קרי לפיטוריו. בשיחת הבירור הודה התובע באחריותו בחוסר בסדר גודל של 27,000 ₪ בכספי הנתבעת ובעקבות הבירור פוטר. נזכיר כי הנתבעת נמנעה מלייחס לתובע טענה של גניבה מעבר לקבלת ההודאה של התובע באחריותו לחוסר.

47. בשיחת הבירור לה זומן התובע, שיחה שהתקיימה עוד קודם לגיבוש החלטת הפיטורים, ניתנה לתובע הבמה להסביר את החוסר בקופת הנתבעת עליה הופקד. על רקע זה, ומקום שהתובע היה מודע הן לנושא הבירור והן להשלכות הבירור – הבירור שקיימה הנתבעת עם התובע ביום 14.7.10 מהווה שימוע מההיבט המהותי לכל דבר ועניין. זאת משנתנה לתובע האפשרות להזים את הטענות על חוסר בקופת העסק ואת אחריותו לחוסר בזמן אמת ובעת שהוא מודע לתוצאות האפשריות של הליך הבירור (וכך על פי עדות התובע עצמו כמפורט בפרק העובדות).

48. משהודה התובע בפני הנתבע בקיומו של חוסר בכספי הסניף עליהם הופקד בסדר גודל של 27,000 ₪ - ובאחריותו לחוסר לא ניתן לייחס לנתבעת טענה של פיטורים שלא כדין בפרט כאשר הנתבעת נמנעת מלייחס לתובע האשמה של גניבה.

49. על רקע זה דין התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין – פיטורים ללא שימוע, פיצוי על עוגמת נפש והוצאת לשון הרע –להידחות.

50. את הדיון בתביעת התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת והשבת כספים ששילם לנתבעת לאחר פיטוריו ובעקבות החתימה על מכתב ההסכמה, נפתח בציון העובדה כי יש לתת תוקף מלא למכתב ההסכמה, בו הודה התובע באחריותו לחוסר בכספים בקופת הנתבעת, כספים עליהם היה אחראי ובפועל היו בחזקתו, בסכום של 27,062 ₪. מכאן שרשאית הייתה הנתבעת לגבות את החוסר (להלן: "החוב") מהתובע, לרבות על דרך של קיזוז.

51. ולענייננו. בכתב ההגנה, הודתה הנתבעת בזכותו של התובע, לפיצוי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, אך מאידך העלתה טענת קיזוז (ראה: סעיפים 23 ו–24 לכתב ההגנה ולפיו התובע זכאי לפיצוי פיטורים בסך של 7,875 ₪ ולדמי הודעה מוקדמת של 7,000 ₪ ואלו שולמו על דרך קיזוז).

52. לאור עמדת הנתבעת ולפיה זכאי התובע לפיצוי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת היה התובע זכאי לפיצוי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת כדלקמן:

א. על פי הסכם העבודה שכרו של התובע מורכב משכר בסיס של 7,000 ₪ ברוטו לחודש, ואחוז מהמחזור החודשי לא כולל מע"מ (חלק מהפדיון).

ב. בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצוי הפיטורים (חישוב פיצויים וההתפטרות שרואים אותה כפיטורים) – "היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם... בחלק מהפדיון... יראו כשכרו אחרון, ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של 12 החודשים שקדמו לפיטורין."

ג. מכאן שהשכר הקובע לצורך תשלום פיצוי פיטורים לתובע עומד על סך 8,347 ₪(ואלו מורכבים משכר בסיס של 7,000 ₪ לחודש וממוצע רכיב השכר בגובה אחוז מהפדיון החודשי ב-12 החודשים האחרונים, אוגוסט 2009 ועד יולי 2010 כולל).

ד. בהתאם זכאי התובע לפיצוי פיטורין על תקופת עבודה שמיוני 2009 ועד ליום 15.7.10 בסכום של 9,042 ₪.

ה. סעיף 7 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001, קובע כי פוטר עובד מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת, חייב המעביד בתשלום פיצוי בגובה השווה ל"שכר הרגיל" לתקופת ההודעה המוקדמת.

סעיף 1 ל חוק האמור, קובע כי "השכר הרגיל" הוא שכר העבודה המובא לצורך חישוב פיצויי פיטורים.

ו. בענייננו, אין חולק כי התובע פוטר ללא מתן הודעה מוקדמת לאחר שהשלים שנה לעבודתו בנתבעת; ומכאן שהוא זכאי לפיצוי בגובה השכר הרגיל המובא לצורך חישוב פיצויי פיטורים, דהיינו סכום בסך של 8,347 ₪.

53. יוצא מכאן כי התובע זכאי לקבל מהנתבעת פיצויי פיטורים בסך של 9,042 ₪ דמי הודעה מוקדמת בסך של 8,347 ₪.

54. כפי שנמצא בפרק העובדות, בעקבות פיטוריו ולאחר חתימת מכתב ההסכמה, העביר התובע לנתבעת סכום של 15,700 ₪.

55. יוצא מכאן כי בעילות הנתבעות בכתב התביעה, גבתה הנתבעת מהתובע על חשבון החוב, סכום כולל של 33,089 ₪ (פיצויי פיטורים בסך 9,042 ₪, דמי הודעה מוקדמת בסך 8,347 ₪ וסכום של 15,700 ₪ שהעביר התובע לנתבעת).

56. משעמד חוב התובע לנתבעת על סכום של 27,063 ₪ בלבד, על הנתבעת להשיב לתובע את ההפרש בסכום ההחזר ביתר, בסך של 6,026 ₪ (33,089 ₪ פחות סכום החוב המוסכם של 27,063 ₪).

57. עילת התביעה האחרונה המתייחסת לאירוע הפיטורים, עניינה טענת התובע לפיה הוא זכאי להחזר הוצאות בדיקת פוליגרף, שהוא מיוזמתו ערך לעצמו, כביכול להוכחת חפותו, בסכום של 500 ₪. גם בתביעה זו אין ממש, משהפניה לעריכת הפניה היא פרי יוזמה אישית של התובע ותוצאות הבדיקה אינן ראיה קבילה בבית הדין.

58. באמור לעיל הסתיים הדיון בפסק דין זה בעילות התביעה שעניינן הליך פיטורי התובע ופיטוריו.

התביעות הנובעות מעסקתו של התובע בשירות הנתבעת:

59. התביעות הנובעות מעסקתו של התובע בשירות הנתבעת כוללות את הרכיבים הבאים: תשלום עבור ימי חג, החזר הוצאות נסיעה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, דמי הבראה ופדיון חופשה. בתביעות אלו נדון להלן.

60. הזכות לדמי חגים קמה לעובד המועסק על בסיס יומי, אשר שכרו נפגע בשל היעדרותו מהעבודה ביום החג. כאמור בפרק העובדות הועסק התובע בשירות הנתבעת על בסיס חודשי. מכאן שהתביעה לתשלום ימי חג, נעדרת עילה ודינה להידחות.

61. הזכות להחזר הוצאות נסיעה קבועה בהסכם הקיבוצי שעניינו החזר הוצאות הנסיעה, בהם נושא עובד לצורך ההגעה מביתו למקום העבודה ובחזרה וצו ההרחבה שהוצא בעקבותיו. על פי ההסכם הקיבוצי, גובה החזר הוצאות הנסיעה נקבע על בסיס עלות הנסיעה בתחבורה ציבורית מביתו של העובד למקום העבודה ובחזרה – וזאת עד לשיעור המרבי הקבוע בהסכם.

62. בעניינו טענות התובע ביחס לגובה החזר הוצאות הנסיעה החודשי להם הוא זכאי מכוח צו ההרחבה, הועלו בעלמא ללא פירוט ותמיכה (רק לסבר את האוזן נציין, תצהיר התובע שותק לעניין כתובת המגורים של התובע, כתובת מקום העבודה, קווי הנסיעה בתחבורה ציבורית להם נזקק התובע לצורך הגעה ממקום המגורים למקום העבודה ועלות הנסיעה באותם קווים).

63. מכאן שדין התביעה להחזר הוצאות נסיעה להידחות, בפרט כאשר שיעור החזר הוצאות הנסיעה אשר שולם לתובע בפועל, נקבע בהסכמה בין הצדדים בהסכם העבודה, עם כניסתו של התובע לעבודה בנתבעת.

64. במסגרת התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, טען התובע לחלותו של ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף המאפיות והיחסים שבין הצדדים, ועל בסיסו טען כי היה על הנתבעת להפריש לזכות התובע כספים לקרן הפנסיה, בשיעור של 6% מהשכר החל מהיום הראשון לעבודתו. על רקע זה תבע התובע פיצוי בגובה הפרשת המעביד לפנסיה, בשיעור של 6% מהשכר לאורך תקופת עבודה של 13.5 חודשים.

בתביעה הוסיף התובע וטען, כי הנתבעת מנעה מהתובע את הפרשות הפנסיה, חלק עובד משכרו, בסך של 1,826 ₪.

65. הטענה לפיה חל ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף המאפיות ביחסים שבין הצדדים, לא הוכחה בפנינו. רק לדוגמא נציין, כי התובע לא טרח לפרט בתצהירו (או בעדות אחרת), פעולות הקשורות לאפיה שהתבצעו בסניף אותו ניהל, כך שניתן לומר כי סניף של רשת רולדין, עונה על הגדרת "מאפייה" או "קונדיטוריה".

מכאן שיש לדחות את טענת התובע לפיה הוא זכאי להפרשות לקרן פנסיה, מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף המאפיה בכלל, ובפרט את הטענה לפיה הוא זכאי להפרשות כאמור, החל מהיום הראשון לעבודתו.

66. על רקע זה, ומקום שנמצא כי הנתבעת פעלה בהתאם להסכם העבודה ולהפרשת כספים לזכות התובע במסגרת תוכנית ביטוח מנהלים,– מוצתה זכותו של התובע להבטחת זכויותיו הפנסיוניות ודינה של התביעה לפיצויים בשל אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה – להידחות.

67. חלק העובד בתוכנית לביטוח המנהלים עומד לזכות העובד. בפרט כאשר כתב השיפוי לחברת הביטוח הראל עליו חתום התובע, מאשר את העברת כספי הפיצויים בלבד, לנתבעת. לפיכך גם בטענה זו של התובע לפיה מנעה הנתבעת את זכותו לחלק העובד בתוכנית ביטוח המנהלים, אין ממש.

68. על פני תקופת עבודה שתחילתה בחודש יוני 2009 וסיומה במחצית יולי 2010, היה התובע זכאי למכסה של 6 ימי הבראה (5 ימי הבראה בגין השנה הראשונה לעבודתו, ויום הבראה בגין החלק היחסי של השנה השניה לעבודתו בנתבעת), בתעריף של 351 ₪ ליום הבראה. סה"כ היה התובע זכאי לקצובת הבראה בסכום של 2,106 ₪. בפועל שילמה הנתבעת לתובע דמי הבראה במשכורת חודש פברואר 2010, בסכום של 966 ₪. מכאן שנותרה הנתבעת חייבת לתובע קצובת הבראה בסכום של 1,140 ₪.

69. כמפורט בפרק העובדות, ניצל התובע במהלך תקופת העבודה את זכותו לחופשה בתשלום ביתר, בהיקף של 17 ימי חופשה. עם סיום עבודתו בנתבעת, ניכתה הנתבעת מהשכר האחרון של התובע, שווה ערך של 7 ימי חופשה.

על פני תקופת עבודה שאיננה במחלוקת, היה התובע זכאי ל-13 ימי חופשה. לפיכך, משניכתה הנתבעת מהשכר האחרון לתשלום השווה ערך ל-7 ימי חופשה, והיא ניכתה ביתר סכום השווה ל-3 ימי חופשה בתשלום, שהם שווי ערך ל-1,154 ₪ (סכום המחושב על בסיס שכר של 8,347 ₪, שמהם נובע כי השכר היומי עומד על 386 ₪ ליום).

התביעה האישית:

70. כאמור לעיל ועל אף העובדה והתובע עבד במסגרת האישיות המשפטית של החברה בע"מ, היא הנתבעת 1, הוגשה התביעה נגד הנתבעים שניהם יחד ולחוד.

71. בהקשר זה טען התובע, כי מעמדו כעובד מקיים רמת אחריות מוגברת של בעלי המניות והאורגנים מטעם החברה כלפיו. כך גם טען התובע לאפשרות של הטלת אחריות אישית על מי שעומד מאחורי פעילותה של החברה בע"מ, מנהל אותה ושולט בה, בשעה שהוא יודע שהוא אינו יכול לשלם שכר לעובדיו והוא ממשיך ומפעיל את החברה (ראה סעיפים 61 ו62 לסיכומי התובע).

72. דבר מהאמור לעיל לעניין רמת האחריות המוגברת של אורגן בחברה כלפי עובד, והנסיבות בהן רשאי וצריך בית הדין להטיל אחריות אישית על בעל מניות המעסיק עובדים באמצעות חברה בע"מ, תוך שהוא יודע כי איננו יכול לעמוד בהתחייבויותיו כלפיהם, איננו רלוונטי בנסיבות המקרה שבפנינו.

73. כך נזכיר, כי לא ניתן לייחס חוסר תום לב לנתבעת בקבלת ההחלטה על פיטורי התובע, לאחר שנמצא כי התובע אחראי לחוסר בקופת הנתבעת, בסדר גודל של 27,000 ₪; ולפיכך אין לייחס חוסר תום לב לנתבע, אשר פעל בשמה של הנתבעת לסיום עבודתו של התובע.

לא נטען ולא הוכח כי הנתבעת לא עמדה בחובותיה כלפי עובדיה, ולפיכך ההלכה אליה מפנה התובע בעניין הרמת מסך ההתאגדות באותם מצבים בהם מי שמפעיל את החברה בע"מ, תוך מודעות לעובדה כי זו איננה יכולה לעמוד בחובותיה לעובדיה – איננה קשורה לענייננו.

74. לאור האמור, התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבע, מר מאיר אלימלך, נדחית.

סוף דבר:

75. מהמקובץ עולה כי על הנתבע להשיב לתובע סכומים שגבתה ביתר עם סיום עבודתו, לאחר שהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, בסכום של 6,026 ₪ קצובת הבראה בסך של 1,140 ₪ ואת הניכוי ביתרבמשכורת חודש יולי 2010, המתייחס לדמי חופשה ששילמה הנתבעת לתובע בסך של 1,154 ₪.

76. בהתחשב בהיקף התביעה – בסכום של 160,000 ₪ המתייחסים לתקופת העסקה של שנה וחצי, בעובדה כי לא היה בסיס לטענות התובע לפיטורים שלא כדין, ובנסיבות סיום העסקתו של התובע, הרי שיש לחייב את התובע בהוצאות מקום שהרוב המוחלט של התביעה נדחה.

77. בהתאם, הרינו מחייבים את התובע בהוצאות הנתבעת, בסך של 10,000 ₪ אשר הנתבעת זכאית לקזז מחובותיה לתובע, כאמור בפסקה 75 לעיל.כן ישלם התובע הוצאות הנתבע בסך של 5,000 ₪.

78. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פיטורי סמנכ''ל

  2. פיטורי מנהל סניף

  3. פיטורי אחות קבועה

  4. פיטורי עובדת צהרון

  5. פיטורי משגיח כשרות

  6. פיטורי צמצום בגיל 50

  7. פיטורי סייעת בגין מחלה

  8. פיטורי עובד בעסק משפחתי

  9. פיצוי פיטורין לבעל שליטה

  10. חובת הנימוק בפיטורי צמצום

  11. פיטורי עובד לאחר 5 חודשים

  12. מועד תשלומי פיצויי פיטורין

  13. פיטורי צמצום ללא קושי כלכלי

  14. פיטורי מטפלת בגלל גיל מתקדם

  15. פיטורי עובד שלא הגיע לעבודה

  16. פיטורי עובדים בדרך של הגרלה

  17. פיטורי עובד בכיר בחברה פרטית

  18. נוסח מכתב פיטורין עקב צמצומים

  19. מתי ניתן לשלול פיצויי פיטורין

  20. פיטורי עובד מכירות ללא פיצויים

  21. פיטורי עובד בניגוד לצווי הרחבה

  22. פיטורי מבקר פנים במפלגת העבודה

  23. פיטורי עובד מחמת הרשעה בפלילים

  24. פיטורי עובד נשא איידס עקב המחלה

  25. חזרה לעבודה לאחר פיטורי התייעלות

  26. חישוב פיצויי פיטורין לאיש מכירות

  27. איסור פיטורי עובד עד למתן פסק דין

  28. פיטורי עו''ד לאחר דיון בבית משפט

  29. פיטורי עובדים במסגרת תוכנית הבראה

  30. איסור פיטורי עובדת בטיפולי פוריות

  31. פיטורי עובד אחד בלבד בפיטורי צמצום

  32. פיטורי עובד בשל ביצוע עבירה פלילית

  33. פיטורי עובד לאחר 10 שנים בחברת החשמל

  34. היתר פיטורי עובדת שעברה טיפולי פוריות

  35. פיטורי עובד שהתחיל לעבוד בעבודה נוספת

  36. במסגרת פיטורי העובדים שולמו דמי הסתגלות

  37. תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורין שלא כדין

  38. פיטורי עובד כדי למנוע ממנו לקבל קביעות

  39. פיטורי עורך דין שכיר במשרד אחרי חודשיים

  40. פיטורי עובד בגלל התרעות על ניהול לא תקין

  41. תביעה בגין פיטורי מציל בבריכה עקב הפרות משמעת

  42. תביעה לתשלום פיצויי פיטורין - עבודה במכירות

  43. האם פיטורי התובע נבעו מחמת פנייתו בתביעה נגד בזק ?

  44. תביעה בבית משפט השלום לפיצוי כספי בשל פיטורין לא חוקיים

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון