מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי מורה עקב קיצוצים בשעות ההוראה: 1. בפנינו תביעה של התובעת, מורה שעבדה בנתבעת במשך 23 שנה ופוטרה בשל צמצומים, לתשלום זכויות סוציאליות שונות בעקבות עבודתה וסיומה. הרקע העובדתי 2. התובעת החלה עבודתה בנתבעת כמורה לחינוך גופני בחטיבה העליונה בבית הספר "מקיף אמי"ת באר שבע" (להלן - בית הספר), ביום 29.10.1984. הנתבעת הינה רשת חינוך ציונית דתית בישראל (ע.ר.). מדובר ברשת חינוך ארצית המפעילה בכל רחבי הארץ בתי ספר יסודיים ותיכוניים, כפרי נוער, פנימיות, אולפנות, ישיבות ועוד, ובין היתר הפעילה גם את בית הספר בו עבדה התובעת. 3. ביום 15.5.07 הודיע סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת, ד"ר יצחק אלמליח, לנתבעת על הפסקת עבודתה של נוכח קיצוצים בשעות ההוראה שנערכו בנתבעת. התובעת עבדה בפועל עד ליום 31.8.07, מועד בו נותקו יחסי עובד ומעביד בינה לבין הנתבעת. 4. עם פיטוריה, עברה התובעת לעבוד במקצועה כעובדת של משרד החינוך. 5. ביום 11.10.07 פנתה התובעת לד"ר יצחק אלמליח וביקשה הבהרות בכתב באשר לזכויות הפרישה שזכאית להן נוכח פיטוריה. התובעת הלינה במכתב הנ"ל על התנהגות הנתבעת כלפיה לאחר 23 שנות עבודתה והוסיפה כי רואה את הליך הפסקת עבודתה כמבוטל עד לקבלת זכויותיה כמתחייב בדין (נספח 3 לתיק המוצגים של התובעת). 6. ביום 17.10.07 השיב ד"ר אלמליח לפנייתה של התובעת והפנה אותה לארגון המורים המייצג אותה על מנת לפנות בבקשה למשרד החינוך לקבלת פיצויים מוגדלים . צויין במכתב כי ד"ר אלמליח יעשה מבחינתו את כל הנדרש כדי לסייע (נספח 4 לתיק המוצגים). 7. לאחר מו"מ בין הנתבעת לנציג התובעת נחתם ביום 25.3.08 הסכם פיצויים בין הנתבעת לבין הסתדרות המורים בזו הלשון: "הוסכם על הצדדים: א. המורה סיימה עבודתה ביום 31.8.07. ב. המורה תקבל פיצויי פיטורין מוגדלים בשיעור של 50% על היקף משרתה הממוצעת מעבר לסכום שהצטבר לזכותה במבטחים, עד להיקף משרה אחת בלבד, ובתנאי שהוועדה הפריטטית בראשות מנהל כ"א בהוראה במשרד החינוך תשפה את הבעלות על פיצויים מוגדלים בשיעור הנ"ל. ג. המורה תקבל חודשי הסתגלות בהתאם להחלטת הועדה הפריטטית של משרד החינוך התרבות, ירושלים" (להלן: "הסכם הפיצויים"). 8. ההסכם נחתם על ידי ד"ר יצחק אלמליח מטעם הנתבעת ועל ידי מר משעלי יוסף מטעם הסתדרות המורים. במועד הנ"ל התובעת לא חתמה על ההסכם. 9. ביום 15.5.08 קיבלה התובעת מאת הנתבעת עותק מחישוב השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים שערכה הנתבעת. על פי חישובי הנתבעת בטופס הנ"ל, התובעת היתה זכאית לפיצויי פיטורים מוגדלים (50%) בשיעור 46,731 ₪, שחושבו על פי 22 שנות עבודתה ובהיקף משרה של 52% (נספח 7 לכתב התביעה). 10. התובעת הלינה על שגיאות באופן חישוב הוותק שלה לרבות היקף משרתה. 11. הנתבעת קיבלה עמדת התובעת וביום 5.10.08 שלחה חשבון פיצויים חדש הכולל תיקון הוותק ל- 23 שנות עבודה והיקף משרה של 52.5% משרה ממוצעת. לאור השינוי הנ"ל פיצויי הפיטורים המוגדלים שפורטו בטופס החישוב על פי גרסת הנתבעת היה בשיעור 50,314 ₪ (נספח 9 לכתב התביעה). 12. ביום 18.2.09, פנה ב"כ התובעת לנתבעת בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים וחודשי הסתגלות על פי הסכם הפיצויים. כמו כן, נטען כי התובעת זכאית לזכויות פרישה נוספות שכן על פניו, הכספים אשר נצברו בקופת הגמל הוותיקה "מבטחים", אין בהם כדי לכסות את שיעור פיצויי הפיטורים (נספח 11 לכתב התביעה). 13. ביום 13.5.09 השיב ב"כ הנתבעת למכתבו של ב"כ התובעת וטען כי התובעת קיבלה את מלוא פיצויי הפיטורים במסגרת שחרור כל הכספים שנצברו לזכותה בקופת הגמל "מבטחים" ובכך יצאה הנתבעת ידי חובת תשלום מלוא פיצויי הפיטורים. הנתבעת הפנתה להוראת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. נטען במכתב כי התובעת מסרבת לחתום על הסכם הפיצויים ועל הבקשה המשותפת לועדה הפריטטית במשרד החינוך ואם אכן תעשה כן, תוגש הבקשה בהסכמתה (נספח 12 לכתב התביעה). 14. בעקבות תגובת הנתבעת הגישה התובעת ביום 1.11.09 תביעתה לבית הדין. לאחר מכן הגישה תביעה מתוקנת. 15. בתביעתה המתוקנת טוענת הנתבעת כי הכספים שנצברו לזכותה בקופת הגמל הוותיקה "מבטחים" אין בהם כדי לכסות את שעור פיצויי הפיטורים על פי החוק ומקל וחומר ,על פי הסכם הפיצויים. לטענתה, זכאית לפיצויי פיטורים על פי החוק בשים לב למשכורתה הקובעת (8,334ש"ח) במכפלת 23 שנות עבודתה ו52.5% הקף משרתה לסך של 100,633 ₪. בקופת הגמל מבטחים נצברו בגין הפרשות המעסיק 122,578ש"ח בניגוד ליתר עובדי המשק, הפרשות המעביד לעובדי הוראה הינן בגובה 13.5% ללא אבחנה ברורה בין הפרשת המעביד לתגמולים ולפיצויים. מכח סעיף 19(ב) לתקנות קופות הגמל וההסכמים החלים על עובדי ההוראה החלוקה הראויה והנכונה להפרשות המעביד הינה 7.5% הפרשות המעביד לתגמולים ו-6% הפרשות המעביד בגין פיצויי פיטורים. לפיכך טוענת התובעת, כי בהתאם לחלוקה הנ"ל אין בסכום שהצטבר לזכות התובעת בקופת הגמל "מבטחים" כדי לשקף את מלוא זכאותה על פי החוק לתגמולים ולפיצויי פיטורים. 16. התובעת טוענת כי על הנתבעת להשלים לזכותה בקופת הגמל מבטחים סך של 32,676 ₪ בצרוף ריבית פיגורים כקבוע בתקנה 22 לתקנות קופות הגמל על פי הפירוט הבא: תגמולים: 4,166.80 ₪ (השכר החודשי הממוצע) * 276 (חודשי עבודה)* 7.5% = 86,253 ₪. פיצויי פיטורים: 4,166.80 ₪ (השכר החודשי הממוצע) * 276 (חודשי עבודה) * 6% = 69,200. סה"כ תגמולים ופיצויי פיטורים המשתלמים לתובעת - 155,255 ₪. 17. משבתקופת מבטחים נצברו לטובת התובעת 122,579 ₪ (נכון ליום 27.5.09) על הנתבעת להשלים לזכות התובעת הפרשים בגין תגמולים ופיצויי פיטורים סך של 32,676 ₪ ובצירוף ריבית פיגורים כאמור. 18. עוד טענה התובעת, כי על הנתבעת להשלים לזכותה ובנוסף לתשלומי התגמולים והפיצויים אשר שולמו בקופה בחסר, אף השלמת פיצויי פיטורים ובגובה 2.3%. 19. התובעת, הינה מורה ותיקה שפוטרה לאחר שנת 2002. התובעת מצטטת את נוסח צו שר העבודה משנת 2002 וטוענת כי צו זה ביטל צווים שניתנו בעבר מכוח סעיף 14 לחוק ולאור מסקנתה זו טוענת כי מורים וותיקים כמו התובעת אשר הועסקו קודם ל-1.6.02 זכאים להשלמת פיצויי פיטורים בקרות אירוע מזכה. 20. התובעת טענה בתביעתה כי ממילא צו שר העבודה מיום 21.2.66 חל אך על החלק היחסי המשקף 6% מתשלום פיצויי הפיטורים ולא על היתרה הנדרשת לתשלום, קרי 2.3%. 21. נוכח האמור לעיל, תובעת התובעת מאת הנתבעת להשלים לה פיצויי פיטורים בסך של 26,450 ₪ בצירוף פיצויי הלנה. 22. לפיכך, בתביעתה המתוקנת תובעת התובעת 181,258 ש"ח לפי הפרוט הבא: א. בגין השלמת זכאותה ל13.5% הפרשות המעביד (תגמולים ופיצויים) סך של 32,676 ₪. ב. בגין השלמת זכאותה ל 2.3% פיצויי פיטורים 26,450 ₪. ג. בגין שפוי 50% על פי הסכם הפיצויים סך של 97,130 ₪. ד. בגין ששה חודשי הסתגלות סך של 25,002 ₪. 23. במסגרת ההליכים המקדמיים ניסו הצדדים להגיע לידי הסדר, הומלץ לתובעת לחתום על הסכם הפיצויים והומלץ לצדדים לפנות לוועדת השיפויים (פרוטוקול מיום 30.12.10). 24. ביום 14.2.11 ולאחר שהתובעת חתמה על הסכם הפיצויים, פנתה הנתבעת לועדת השיפויים במשרד החינוך בבקשה לשיפוי בגין פיצויי פיטורים מוגדלים (נספח ד' לתצהיר הנתבעת של ד"ר אלמליח). הנתבעת צרפה לבקשה את כל המסמכים הדרושים לרבות הסכם הפיצויים וציינה כי הבקשה הוגשה באחור מאחר ועד למועד הגשתה נוהל דיון משפטי בין התובעת לנתבעת. בבקשה צויין כי היא מוגשת בהתאם לחוזר מנכ"ל מ- 2007 . 25. ביום 27.2.11 וביום 5.6.11 דחתה הוועדה את בקשתה של התובעת מהסבה כי התובעת המשיכה בעבודתה באותה בעלות. (נספח ה' לתצהיר הנתבעת). 26. ביום 24/5/11 שלחה ב"כ הנתבעת מכתב לגב' עופרה יאיר ממשרד החינוך בבקשה לעיון מחדש בהחלטת הועדה בקשר לתובעת. מהמכתב עולה כי התובעת אינה רשומה במצבת כוח האדם כעובדת הנתבעת משנת הלימודים תשס"ח היינו מ-1/9/07 וכי מדובר במידע שגוי שהיה בפני הועדה שהוביל לדחיית בקשתה. בעקבות כך ביקשה גב' יאיר עופרה מב"כ הנתבעת להגיש בקשה חדשה.(נספח ו' לתצהיר הנתבעת) 27. ביום 16.6.11 פנתה הנתבעת בבקשה חוזרת לוועדת השיפויים בבקשה לקיים דיון נוסף בבקשתה לפיצויים מוגדלים. הבקשה נדחתה פעם נוספת בטענה כי "הנ"ל פוטרה ב2007 וכל השנים עדיין מופיעה במצבת מורים שלנו. 2008, 2009, 2010 עדיין מופיעה " (נספח ז' לתצהיר הנתבעת). 28. ביום 16/6/11 פנה ד"ר אלמליח לגב' עופרה יאיר במכתב בו פרט כי בעבר הסביר כי התובעת עבדה בחט"ע בבית הספר עם סמל המוסד עד ליום 31/7/07, מועד בו פוטרה וכי לאחר מכן הועסקה בחט"ב בבעלות משרד החינוך באותו סמל בו עבדה בבית הספר של הנתבעת והדבר לא היה בשליטת הנתבעת. לכן בקש מהועדה לדון מחדש בבקשתה לשיפויים מוגדלים ולא לקפח זכויותיה. כמו כן צרף החלטה אחרת של הועדה בו העניקה לעובדת אחרת באותו מעמד של התובעת, היינו פוטרה מהנתבעת אך המשיכה לעבוד באותו סמל מוסד אך בבעלות אחרת, ונפסקו לה פיצויים מוגדלים. (נספח ח' לתצהיר הנתבעת) 29. ביום 26/6/11 נדחתה הבקשה פעם נוספת והוועדה כתבה "ממשיכה לעבוד באותו סמל מוסד" (נספח ט' לתצהיר הנתבעת). 30. ביום 25.9.11 התקיים דיון בבית הדין ובמסגרתו נחקרה התובעת וכן ד"ר אלמליח. בסיומו של הדיון הצהירו ב"כ הצדדים כי אם משרד החינוך יעתר לבקשה נוספת שתוגש יהא בכך משום חיסול סופי ומוחלט של התביעה גם אם מדובר בפשרה. אם לא יעתר, יוגשו סיכומים. ההצהרה הנ"ל קיבלה תוקף של החלטה (עמ' 13 לפרוטוקול). 31. ביום 12.11.12 הודיעה הנתבעת לבית הדין ולתובעת, כי ועדת השיפויים נאותה לשפות את הנתבעת בסכום של 40,500 ₪ ללא כל פירוט או הסבר. צויין בהודעה כי כך נוהגת בדרך כלל הוועדה ומשרד החינוך מעביר את הסכומים לנתבעת רק בציון שם העובד/עובדת (נספח 18 לתיק המוצגים של התובעת). 32. על פי הודעת הנתבעת הסכום הועבר לתובעת ביולי 2012. 33. למרות החלטת ועדת השיפויים, הגישו הצדדים בקשה משותפת להגשת סיכומים שכן ניסיונם להביא לסיום הסכסוך בהסכמה לא צלח. 34. הצדדים הגישו סיכומי טענות. תמצית טענות התובעת 35. התובעת טוענת כי על פי נוהל השיפויים במשרד החינוך היתה זכאית לקבלת תנאי פרישה מוגדלים למורים שפוטרו על רקע צמצומים ומורה בותקה זכאית לפיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 50% (מעבר לסכומים שנצברו בקופת התגמולים) וכן לארבעה חודשי הסתגלות. 36. לטענתה, הנתבעת הבטיחה לה שתקבל תנאי פרישה מיטיבים אלה אם תסכים לסיים העסקתה ועובדה זו היוותה בסיס להסכמתה לפיטוריה כפי שפורט בהסכם הפיצויים. 37. התנהלות הנתבעת וסרובה לקיים הבטחתה יש בה משום הטעיית התובעת. 38. התובעת סירבה בתחילה לחתום על הסכם הפיצויים בשל הפרטים השגויים שפורטו בבקשה, הן לעניין שיעור הפיצויים המוגדלים והן לעניין סך ההפרשות שהפרישה עבור הנתבעת למבטחים במהלך השנים. 39. בהתאם לתחשיב המתוקן של הנתבעת, התובעת טוענת כי היתה זכאית לפיצויי פיטורים מוגדלים בסך של 50,314 ₪.( על פי החישוב הבא: 8,334 ₪ (שכר ברוטו) X 23 (שנות עבודה) = 191,682 ₪ X 52.5 (ממוצע אחוזי משרה) = 100,633 ₪ . לפיכך 50% =50,314 ₪. 40. ועדת השיפויים פסקה לזכות התובעת סכום של 40,500 ₪, ולכן, תובעת התובעת קבלת ההפרש של 25,771 ₪ בין תחשיבה של הנתבעת ומה שהובטח לתובעת לבין מה שאושר לתשלום בסופו של יום. 41. הנתבעת לא השכילה להוכיח כל עילה לאי תשלום הסכומים הנ"ל ולהגשת הבקשה לוועדת השיפויים באיחור רב ולפיכך תובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים (סעיף 102 לסיכום הטענות). 42. התובעת תובעת הפרשי תגמולים ופיצויי פיטורים שכן לטענתה יש לחלק את סך ההפרשות הנתבעת למבטחים (13.5%) כך שסך של 7.5% הינן הפרשות לגמל ו-6% בגין פיצויי פיטורים. התובעת תומכת גרסתה לחישוב הנ"ל על פי האמור בדו"ח מבטחים לשנים 2007-2008 בו פורט שיעורי ההפרשות בגין כל רכיב ורכיב בנפרד. כמו כן, מפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בנושא. בעילה זו תובעת הפרשי תגמולים בסך כולל של 32,676 ₪. 43. בנוסף, לאור חלוקת שעורי הפרשות הנתבעת למבטחים לגמל ולפיצויים שתוארו לעיל נטען כי אין תחולה לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ואין לראות בהפרשות שהפרישה הנתבעת לקופת הגמל "מבטחים" ככספים הבאים במקום פיצויי פיטורים ועל כן על הנתבעת להשלים לתובעת 2.3% בגין פיצויי פיטורים. 44. התובעת תובעת בסכום טענותיה השלמת זכאותה של 2.3% פיצויי פיטורים בסך של 26,450 ₪ וכן תובעת הפרשות לגמל בסך של 32,676 ₪ בצירוף ריבית פיגורים וזאת בנוסף להפרשי פיצויי פיטורים מוגדלים וחודשי הסתגלות על פי הסכם הפיצויים בסך של 25,771 ₪ (סעיף 103 לסיכומי התובעת). תמצית טענות הנתבעת 45. לאחר סיום עבודת התובעת, הציעה הנתבעת לתובעת להגיש לוועדה פריטטית במשרד החינוך בקשה לקבלת תנאי פרישה מיטיבים ומעבר לקבוע בדין. בעקבות כך, התנהל משא ומתן בין הנתבעת, ארגון העובדים שייצג את התובעת וביום 25.3.08 גובש הסכם הפיצויים. 46. על פי הסכם הפיצויים, הנתבעת לא התחייבה לשלם לתובעת סכום כלשהו אלא פנתה בבקשה לוועדה הפריטטית והמליצה כי זו תאשר לתובעת פיצויים מוגדלים. הסכמת הנתבעת לתשלום כלשהו מעבר לחוק היתה כפופה לכך שהוועדה הפריטטית תאשר את התשלום ותשפה את הנתבעת בגין ביצוע התשלום לתובעת. מדובר בתנאי שפורט בהסכם הפיצויים. אין מדובר בהתחייבות עצמאית של הנתבעת כלפי התובעת, אלא זו היתה מותנית בקבלת התשלום ממשרד החינוך וכל עוד לא קיבלה הנתבעת שיפוי ממשרד החינוך, לא קמה לתובעת הזכאות לקבלת תשלומים על פי הסכם הפיצויים מאת הנתבעת. 47. כאשר התקבלו הסכומים ממשרד החינוך ביולי 2012, העבירה אותם הנתבעת לתובעת ובכך ביצעה את חלקה בהסכם הפיצויים . 48. הדיון בוועדה הפריטטית התעכב זמן רב שכן התובעת סירבה לחתום על הסכם הפיצויים ורק לאחר חתימתה הוגש ההסכם למשרד החינוך (נספח ד' לתצהירו של ד"ר אלמליח). 49. הנתבעת טוענת כי בהתאם להחלטה בפרוטוקול הדיון מיום 25.9.11, קבלת הסכום ממשרד החינוך, היווה סיום סופי ומוחלט של הסכסוך הנוכחי. התובעת לא הסכימה לכך ולמרות זאת הועבר לחזקתה הסכום. 50. הנתבעת טוענת כי התובעת אינה זכאית להשלמת פיצויי פיטורים מעבר לסכומים שנצברו לזכותה בקופת גמל "מבטחים". בקופת הגמל נצברו לטובת התובעת סך של 122,578 ₪, סכום פיצויי הפיטורים שהיתה זכאית התובעת היה 100,628 ₪ (100%) לפיכך, נצברו בקופת הגמל כספים העולים על שיעור פיצויי הפיטורים שהתובעת היה זכאית על פי החוק. הפקדות הנתבעת ל"מבטחים" נעשו בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ועל כן באות במקום פיצויי פיטורים, ולפיכך, אין התובעת זכאית להשלמה כלשהי בגין פיצויי פיטורים. 51. התובעת לא הוכיחה עילת תביעה לתשלום הפרשי תגמולים ל"מבטחים". הפסיקה שצוטטה מטעמה אינה רלוונטית לסוגיה שבמחלוקת בפנינו. לא הוכח השכר הקובע מדי חודש בחודשו לרבות שיעורי ההפקדות החודשיים בפועל. חישוב ההפרשים שתובעת התובעת לפי שכרה האחרון - שגוי. ובכל מקרה, התביעה בגין התקופה הקודמת לנובמבר 2002 התיישנה. 52. באשר לפיצויי הלנה נטען כי התביעה התיישנה שכן הוגשה למעלה משנתיים לאחר פיטורי התובעת שנכנסו לתוקף באוגוסט 2007. נטען גם כי הסכומים שנתבעו מכוח הסכם הפיצויים אינם ברי הלנה ובכל מקרה הוכחה מחלוקת של ממש בדבר עצם הזכאות. נטען כי הנתבעת פנתה מיוזמתה אל התובעת באוקטובר 2007 והציעה לה להגיש עבורה בקשה לקבלת פיצויים מוגדלים ממשרד החינוך. התובעת בחרה שלא לחתום על הסכם הפיצויים שגובש ביחד עם הסתדרות המורים ועמדה בסירובה לעשות כן עד אשר בית הדין ביקש ממנה לחתום על ההסכם ולפיכך היא זו שאחראית לכך שהתשלום שהתקבל ממשרד החינוך התקבל רק עתה. 53. עד כאן טענות הצדדים. 54. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של ד"ר אלמליח. המצהירים נחקרו על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. דיון והכרעה הסכם הפיצויים 55. נקדים ונאמר כי אין בידינו לקבל את גרסת ופרשנות התובעת להסכם הפיצויים אשר לדעתה הקנה לה זכאות לקבל מאת הנתבעת הפרשי פיצויי פיטורים מעבר לסכום שנקבע על ידי הוועדה הפריטטית. יצויין כי התובעת זנחה בסכום טענותיה את תביעתה לקבלת מענק הסתגלות. ( סעיף 103 לסכומיה) 56. מלשון הרישא של הסכם הפיצויים, אמנם נקבע כי התובעת תהיה זכאית לקבלת פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 50% על היקף משרתה המלאה אולם מהמשך ההסכם עולה בברור כי התחייבות הנתבעת מותנית בקבלת התשלום מאת משרד החינוך, היינו שפוי על ידיו. 57. עוד נדגיש כי מקריאת הסכם הפיצויים ותכליתו עולה בברור כי מדובר בתשלום זכויות מעבר לקבוע בחוק וכי ההחלטה הסופית בנדון, נתונה לסמכות הועדה הפריטטית במשרד החינוך, היינו ועדת השיפויים, שאם לא כן, לא ניתן להסביר מדוע יש להפנות הבקשה לועדה זו. הוסבר על ידי ד"ר אלמליח בתצהירו כי הפניה לוועדה נעשית לאחר שהמעסיק וארגון העובדים המייצג את העובד מגבשים בקשה בהסכם לגבי שיעור תנאי הפרישה המוגדלים המבוקשים. כך נעשה בעניינה של התובעת עת נחתם הסכם הפיצויים במרץ 2008. 58. המו"מ עובר לחתימת הסכם הפיצויים נערך כשהתובעת מיוצגת על ידי הסתדרות המורים וניתן לשער כי התובעת ונציגיה היו מודעים להליך ולחיובי הנתבעת שפורטו בהסכם המותנים בתנאי. 59. התובעת לא השכילה להוכיח גרסתה כי הסכימה לפיטוריה רק לאחר שהובטח לה כי תקבל את הסכומים על פי הסכם הפיצויים, כפי שטענה בסעיף 15 לתצהירה. כך גם באשר לטענתה כי הוטעתה על ידי הנתבעת . 60. התובעת לא נקטה בכל צעד למניעת פיטוריה לפחות עד לחתימת ההסכם במרץ 2008 היינו זמן רב לאחר שנמסרה לה ההודעה על הפסקת עבודתה במאי 2007 ולאחר שפיטוריה נכנסו לתוקף בסוף אוגוסט 2007. 61. התובעת אמנם הלינה במכתבה הנ"ל על התנהלות הנתבעת וביקשה לברר ולקבל זכויות בגין פרישתה שלא פירטה מה הן, אך יחד עם זאת פעלה על פי מכתבו של ד"ר אלמליח שנשלח אליה בתגובה, ניהלה מו"מ באמצעות נציגה ונחתם הסכם פיצויים. לא נאמר בהסכם הפיצויים ולא הוכח בפנינו כי הסכמתה לפיטוריה הייתה מותנית בקבלת הכספים על פי הסכם הפיצויים. פנייתו של ד"ר אלמליח לתובעת בהצעה לפנות לוועדת השיפויים הייתה במחצית אוקטובר 2009 , זמן רב אחרי ההודעה על הפסקת עבודתה במאי 2007 (מכתבו של ד"ר אלמליח לתובעת מיום 17.10.09 - נספח ב' לתצהירו) שנכתב בתגובה למכתב התובעת מיום 11.10.07, בו הלינה על התנהלות הנתבעת וביקשה לקבל זכויותיה ופיצוי כספי ללא כל פירוט בגין שנות עבודתה בנתבעת (נספח 3 לכתב התביעה המתוקן). 62. ובאשר לטענת ההטעיה שנטענה כלפי הנתבעת. התובעת מפנה לסעיף 15 לתצהירה וטוענת כי הנתבעת הטעתה אותה בעת חתימת הסכם הפיצויים שכן ידעה כל העת כי התובעת תמשיך לעבוד באותו בית הספר באחוז משרה גבוה ובכל זאת הוסיפה בהסכם סעיף הנוגע לשיפוי. 63. ד"ר אלמליח הצהיר כי לא ידע שהוועדה לא תאשר את השיפוי כיוון שהתובעת המשיכה לעבוד באותו בית ספר שכן בעבר הוועדה אישרה שיפוי למורה של הנתבעת שהמשיכה לעבוד באותו בית ספר ובבעלות אחרת. כמו כן הוכח כי הוועדה דחתה תחילה את הבקשה בשל טעות בדווח בדבר המשך רישום התובעת במצבת המורים של הנתבעת גם לאחר פיטוריה ולאחר מכן בשל רישום סמל המוסד בו עבדה בנתבעת, גם לאחר שעברה לעבוד מטעם משרד החינוך. גם לא הוכח כי לנתבעת היה אינטרס שלא לסייע לתובעת בבקשתה. 64. אנו בדעה, כי אין באמור לעיל כדי לקבוע כי התובעת הוטעתה על ידי הנתבעת עת חתמה על הסכם הפיצויים או כי עכבה במחדלה את הגשת הבקשה לוועדת השיפויים. 65. התובעת בטיעוניה מתעלמת כליל מתוכנו של הסכם הפיצויים שלשונו ברורה וחד משמעית. כמו כן מתעלמת מהעובדה כי מדובר בהחלטה של ועדה פריטטית במשרד החינוך, היינו לא של הנתבעת, שבסמכותה הבלעדית לקבוע אם זכאית התובעת להטבות נוספות בעקבות פיטוריה עקב צמצומים, אם לאו. כמו כן לא נסתרה הטענה כי מעמדה וסמכותה של הועדה להחליט בדבר היקף הפיצוי ככל שהוכח בפנינו. 66. גם טענת התובעת כי אין מדובר בהסכמה או הסדר שמחוץ לדין אלא מדובר בזכאות המעוגנת בנוהל השיפויים של בעלויות בגין פיצויים מוגדלים וחודשי הסתגלות ובהם נכללו הכללים לתנאי פרישה מוגדלים למורים שפוטרו על רקע צמצומים, וכי מורה בוותק של התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בשיעור 50% וכן לארבעה חודשי הסתגלות, לא הוכחה בפנינו. 67. נוהל השיפויים לא הוגש לתיק. 68. גם אם יש יסוד לטענת התובעת , עילת התביעה הנוכחית הינה נגד הנתבעת אשר על פי הסכם הפיצויים התנתה חיובה כלפי התובעת לרבות שיעור הפיצוי בשיעור שתפסוק הוועדה ובתנאי כי תשופה על ידי משרד החינוך. אין מדובר בזכות תביעה עצמאית כלפי הנתבעת, אלא זו הותנתה בתנאי. 69. אין לתובעת זכות מוקנית לתבוע מאת הנתבעת תשלומים מעבר לסכומים שאישרה ועדת הפיצויים, אף אם נופלים בשיעורם מהסכום שהתובעת היתה זכאית על פי החוק (50% מפיצויי הפיטורים). 70. מסקנתנו זו נתמכת אף בעדותו של ד"ר אלמליח שהעיד בפנינו כי לא היה לו ספק כי לתובעת יאשרו 50% מהפיצויים המוגדלים. העד הסיק כך מזכויות שקיבלה עובדת אחרת במעמדה של התובעת ואף אישר בעדותו כי "אין סיבה שלא תקבל" (עמוד 11 לפרוטוקול). 71. הזכאות להטבה הנ"ל אינה בסמכותו של ד"ר אלמליח או בסמכותה של הנתבעת אלא בסמכותה של הוועדה הפריטטית במשרד החינוך. 72. לפיכך, נוסח הסכם הפיצויים מוביל למסקנה כי אין בו התחייבות ישירה של הנתבעת לשלם לתובעת סכום כלשהו, אלא בקשה לוועדה פריטטית של משרד החינוך לאשר לתובעת פיצויים מוגדלים מעבר לקבוע בחוק או על פי הזכויות שהוקנו לה בהסכמים שחלו על הצדדים וכל חיובה המוסכם של הנתבעת כלפי התובעת לשלם את הסכום שתקבע הוועדה הפריטטית ובתנאי כי תשפה את הנתבעת בגין התשלום. ההסכמות בהסכם הפיצויים היו כפופות לאישורו של משרד החינוך. בהסכם הפיצויים נאמר הדבר במפורש. 73. ככל שהוכח בפנינו, הוועדה הפריטטית לא דנה בבקשה לשיפוי עד אשר נאותה התובעת לחתום על הבקשה. התובעת סירבה לחתום על הבקשה גם לאחר שתוקנו כל הליקויים באשר לשנות הוותק המקצועי, לרבות שיעור היקף המשרה. התובעת גם לא חתמה על הסכם הפיצויים טרם הגישה תביעתה לבית הדין. 74. בדיון המוקדם אמנם התעוררה מחלוקת בין הצדדים שכן ב"כ התובעת טען כי על הנתבעת היה להעביר את הסכם הפיצויים אף ללא חתימת התובעת ודי בחתימת הסתדרות המורים לצורך גיבוש ההסכם. מנגד טענה ב"כ הנתבעת כי משרד החינוך אינו מקבל את טופס ההסכמה ללא חתימת העובדים (עמ' 2-3 לפרוטוקול מיום 30.12.10). 75. הוכח כי מיד לאחר שהתובעת חתמה על הסכם הפיצויים ובהמלצת בית הדין לעשות כן, על מנת לא לעכב את הטיפול בעניינה, הוגש ההסכם למשרד החינוך (ביום 14.2.11) אך בקשה זו נדחתה על ידי וועדת השיפויים. 76. במהלך הדיון הגיעו הצדדים לידי הסכם כי אם משרד החינוך יעתר לבקשת הנתבעת יהא בכך משום חיסול סופי ומוחלט של התביעה, גם אם מדובר בפשרה. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה כפי שפורט לעיל. התובעת מחוייבת להסכמתה ולהחלטת בית הדין. 77. בנסיבות אלה לאחר שהנתבעת פנתה פעם נוספת לוועדה, גם אם נפסק על ידי הוועדה סכום הנמוך מפיצויי הפיטורים על פי דין (50%) , בשים לב שמדובר בהחלטה של וועדה פריטטית אשר שני הצדדים מיוצגים בה ולא הוכח כי עליה לפסוק את אשר את מלוא הסכום אשר ביקשו הצדדים בבקשתם, כי אז אין לתובעת כל עילה גם מטעם זה לתבוע סכומים נוספים על פי הסכם הפיצויים מעבר לסכומים שנפסקו על ידי הוועדה. 78. ככל שהוכח בפנינו הוועדה הפריטטית דנה בבקשתה של התובעת לאחר שהבקשה נחתמה גם על ידי התובעת בנוסף לחתימת נציג מטעמה. גרסה זו של הנתבעת, לא נסתרה ואכן רק לאחר שחתמה התובעת הוגשה בקשה. גם אם התובעת סירבה לחתום תחילה על הסכם הפיצויים בטענה של נתונים שגויים בדבר היקף משרתה ותקופת עבודתה, לא הוכיחה כי הייתה סיבה ראויה וסבירה לסירובה לחתום על הסכם הפיצויים ועל הבקשה לוועדה בשלב מאוחר יותר אלא לאחר שבית הדין הורה לעשות כן אם מבקשת לדון בבקשתה. כמו כן, לא הוכחה גרסת התובעת כי די היה בחתימת הסכם הפיצויים והבקשה על ידי נציג ההסתדרות בלבד והנתבעת וללא חתימתה. 79. לפיכך, לא מצאנו כל עילה לחייב הנתבעת בפיצויי כלשהו עבור התשלום ששולם לתובעת ביולי 2012 לאחר שהתקבל אצל הנתבעת. למותר לציין, כי התובעת אינה זכאית לפיצויי הלנת שכר בגין הסכום הנ"ל שכן אין מדובר בפיצוי בר הלנה. 80. מכל שנאמר לעיל, דין תביעת התובעת לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בסך 25,771 ₪ על פי הסכם הפיצויים - דינה להידחות. התביעה לפיצויי פיטורים ולתגמולים 81. בבסיס המחלוקת עומדת השאלה, האם הנתבעת כטענתה, יצאה ידי חובת תשלום פיצויי הפיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג 1963 (להלן: "החוק") בשל הפרשות שהפרישה לקרן מבטחים, האם הסכום שהפרישה הנתבעת עבור התובעת בשיעור 13.5% למבטחים הינו הסכום אותו היה עליה להפריש והאם הוא בא במקום פיצויי פיטורים נוכח סעיף 14 לחוק ותחולת "צו בדבר אישור תשלום לקופת תגמולים כפיצויי פיטורים" (להלן: "הצו"). תשובה לשאלה זו תקבע האם התובעת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים ו/או להשלמות הסכומים על ידי הנתבעת שכן ההפרשות שהפרישה חסרים ולא הופרשו במלואם. 82. לשיטת התובעת, הסכום שהפרישה הנתבעת למבטחים אינו מגיע כדי סכום פיצויי הפיטורים המגיעים לה שכן הסכום שהצטבר בקופה אינה עולה כדי סכום הפיצויים המגיעים לה לפי החוק ולפיכך אין תחולה לסעיף 14 לחוק ואין לראות בהפרשות ככאלו שבאו במקום פיצויי הפיטורים ועל הנתבעת להשלים לתובעת 2.3%. בנוסף, לשיטת התובעת הסכומים שהופרשו לתגמולים ולפיצויים הופרשו שלא כדין ועל פי הסדר בלתי חוקי כפי שנקבע לימים על ידי בית הדין הארצי ומשכך זכאית התובעת להשלמות בגין החסר בהפרשות. 83. סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע כך: "תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים, אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר בצו על ידי שר העבודה ובמידה ואושר". 84. שר העבודה הוציא ביום 21.2.66 צו בעניינם של המורים, שזה לשונו: "צו בדבר אישור תשלום לקופת תגמולים כפיצויי פיטורים - בתוקף סמכותי לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, אני מאשר כי: 1. תשלומי מעביד בעבד עובד במוסד חינוך על יסודי ל"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן - "הקרן") יבואו במקום פיצויי פיטורים לעובד כאמור, בכפוף לסייג שבסעיף 2. 2. סעיף 1 לא יחול על סכום פיצויי הפיטורים במידה שהוא עולה על סכום שהעובד היה זכאי לקבלו מהקרן מתשלומי מעבידו ...". 85. במגזרים בהם לא חל צו של שר העבודה מכח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ובאין הוראה מתאימה בהסכם קיבוצי, מפריש המעסיק לקרן הפנסיה 6% מקיפה משכר העובד על חשבון פיצויי פיטורין. בקרות האירוע מזכה, מוטלת על המעסיק החובה להשלים את פיצויי הפיטורים בשיעור של ו-1/3 האחוז, כך ששיעור פיצויי הפיטורים יעמוד על 8.3% האחוז, הוא השיעור המלאה של פיצויי הפיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים. 86. בעניינם של המורים חל הסדר שונה שעוגן בצו שר העבודה מיום 21.2.66. על פי הסדר זה, ככל שהסכום שנצבר בקרן מתשלומי המעביד גבוה משיעור פיצויי הפיטורים לו זכאי העובד על פי חוק, יבואו הפרשות המעביד במקום פיצויי פיטורים והמעביד לא יידרש להשלימם בקרות אירוע מזכה. אולם, ככל שתשלומי המעביד לקרן אינם עולים כדי פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי חוק, יהיו התשלומים על חשבון פיצויי הפיטורים והמעביד יידרש להשלימם. וכלשון סעיף 2 לצו: "סעיף 1 לא יחול על סכום פיצויי הפיטורים במידה שהוא עולה על סכום שהעובד היה זכאי לקבלו מהקרן מתשלומי מעבידו ...". בשנת 2002 הוציא שר העבודה והרווחה צו שביטל צווים שניתנו בעבר מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי הפיטורים. הצו חל על מורים חדשים, שנקלטו למערכת החל מיום 1.6.02, ולא על מורים ותיקים שההסדר שנקבע בצו משנת 1966 נהג לגביהם וזו לשון הצו: "בתוקף סמכותי לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "החוק"), אני מודיע לאמור: 1. כל אישור לפי סעיף 14 לחוק שניתן למעביד או לקבוצת מעבידים (להלן - "אישור פרטני") עד יום ו' בתמוז התשנ"ח (30 ביוני 1998), מועד פירסומו של האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופות ביטוח במקום פיצויי פיטורים, בטל מיום כ"א בניסן התשס"ב (1 ביוני 2002) (להלן - "המועד הקובע"), לגבי כל עובד שעד למועד הקובע לא פעל המעביד בהתאם לאמור באישור הפרטני ...". (ראה: ס"ק (ארצי) 1002/04 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות - מרכז השלטון המקומי ואח', (פסק מיום 30.9.09) (להלן - "עניין ארגון המורים"). 87. התובעת טוענת, כי בניגוד לטענת הנתבעת, לפיה אין בהפרשות הנתבעת לקרן מבטחים חלוקה בין פיצויים לתגמולים, הרי חלוקה כזו בהחלט הייתה קיימת בעניינה של התובעת לאור דו"חות מבטחים שהוצגו לתיק לשנים 2007-2008 שהופנו לנתבעת מהם עולה בבירור כי ההפרשה לפיצויים עבור התובעת עמדה על 6% לפיצויים ולתגמולים עמדה על 7.5%. מדובר בחלוקה ברורה ועל פי חלוקה זו יש לערוך החישוב בדבר הפרש זכויותיה לתגמולים ולפיצויים כפי שערכה בתחשיביה. 88. נטען, כי גם אם עולה מחקירת מצהיר הנתבעת שמדובר בהטעיה מצד קופת מבטחים, הנתבעת הייתה ערה לכך והיה עליה לתקן את העיוות ולהעמיד את התובעת על ההטעיה לכאורה. עד הנתבעת ד"ר אלמליח העיד כי לא הוציא מכתבים לעובדים שכן ארגון המורים או הסתדרות המורים היו מודעים לכך וידעו שהדו"ח אינו משקף את המציאות ולכן לא הוציא מכתב למורים שהיו מודעים לכך (עמ' 9 לפרוטוקול). 89. לטענת התובעת, פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין ארגון המורים אומנם הותירה את סוגיית זכאותם של המורים הוותיקים שפוטרו להשלמת פיצויי פיטורים בצריך עיון, אך לדעתה ניתן להקיש מהסכמות הצדדים כפי שהובאו מאוחר יותר במסגרת ס"ק 5281-05-10 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות - מרכז השלטון המקומי בישראל ואח' (פסק דין מיום 23.8.10), הגם שמדובר בחלוקה טכנית בלוא קביעת מסמרות באשר למהותה והיקפה של הזכות לפיצויי פיטורים למורים, היא החלוקה הפנימית המוסכמת של הפרשות מעסיקי המורים הינה 7.5% תגמולים (נוכח התקרה הקבועה בתקנות קופות גמל להפרשות לגמולים עד 7.5%) ו-7.5% פיצויי פיטורים. 90. לאור האמור לעיל, טוענת התובעת שיש ללמוד כי הנתבעת לא הפרישה לתובעת במהלך תקופת עבודתה את הסכומים כפי שהיה עליה להפריש וזאת עוד מבלי להיכנס לסוגייה המשפטית שקבעה שהסדרת של 13.5% מעסיק ו-4% היה בלתי חוקי כפי שהנפסק עניין ארגון המורים, ולפיכך עליה להשלים לתובעת את הסכומים שתבעה בתביעתה על פי חישובי התובעת. 91. נקדים ונאמר, כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים, אנו בדעה כי אין בנסיבות המקרה שבפנינו לקבוע כי התובעת במעמדה כמורה וותיקה אשר פוטרה מעבודתה, זכאית להשלמת פיצויי פיטורים והפרשות לקופת הגמל "מבטחים" מהטעמים שפורטו על ידה. 92. חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 הגדיר מצבים מסוים בהם המעביד פטור מתשלום פיצויי פיטורים או חלק מהם בסיום עבודתו. כך יכולים תשלומים לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים, שיש בהם צבירה לפיצויי פיטורים, לבוא במקום תשלום פיצויי פיטורים - אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי, החל על המעביד והעובד, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה (סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים). הצדדים להסכם קיבוצי כמו גם שר העבודה רשאיים איפוא להסדיר את דרך מימוש זכותו של עובד לפיצויי פיטורים. משהוסדרה הזכות, יימנע בית הדין, בדרך כלל, מבדיקת תוכן ההסדר שבהסכם הקיבוצי. 93. זכאותם של עובדי הוראה כדוגמת התובעת לפיצויי פיטורים הוסדרה בצו להסדרת פיצויי הפיטורים של מורים שהוצא על ידי שר העבודה (דאז), ביום 21.2.66 (פורסמה בילקוט הפרסומים 1261 בעמ' 1257 (להלן - "אישור השר"). 94. על פי אישור השר היה על מעסיקיהם של עובדי ההוראה להעביר לקופת מבטחים מידי חודש סך השווה ל-13.5% מהשכר הקובע, ולהעביר למבטחים את חלק המורה בשיעור של 4%. אם ביצוע הוראות אלה, נקבע באישור השר כי בהתאם לסמכותו לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשלומים אשר שילם המעסיק למבטחים יבואו במקום פיצויי פיטורים. אישור השר כלל בתוכו אף סייג בסעיף 2, לפיו במידה והסכום אשר הצטבר כתוצאה מהפקדות המעביד נופל משיעור הפיצויים לו זכאי המורה על פי החוק, אז יבואו הפקדות המעביד על חשבון הפיצויים ולא במקומם. 95. במקרה הנוכחי, הסכום שנצבר מהפקדות המעביד למבטחים בגין התובעת היה 122,578 ₪ (על פי גרסת התובעת). מדובר בסכום העולה על הסכום שהתובעת הייתה זכאית לפי חוק פיצויי פיטורים שעמד על סך 100,633 ₪ גם לגרסת התובעת, לפיכך יש לראות בהפקדות הנתבעת במקום פיצויי פיטורים (הדגשה במקור - י.ה.). 96. במקרה הנוכחי, פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה שצוטטו מפי התובעת לא ביטלו את האמור בהלכת ביליג (ע"ע (ארצי) 458/03 עדינה ביליג - נשי אמי"ת - רשת מוסדות חינוך בישראל, תק-אר 3/2005, 566, (2005) (להלן - "עניין ביליג"). בה נדחתה תביעת התובעת שם שטענותיה ותביעותיה דומות לאלה של התובעת במקרה שלפנינו. בעניין ביליג נקבע בסופו של דבר כי יש לכבד את אישור השר (משנת 1966) ולצורך בחינת תחולתו של הסייג של סעיף 2 לאישור השר, צריכה להיעשות ביחס לכלל הפקדות המעביד המצטברות. 97. בעניין ארגון המורים התייחס כב' הנשיא (בדימוס) השופט סטיב אדלר לסוגיית שיעור ההפרשות של המורים לקרנות הפנסיה החדשות ואכן נקבע בפסק הדין כי הסדר ההפרשות של המורים לקרנות הפנסיה אינו חוקי ולפיכך ביטל ההסדר לאור שיעורי ההפרשות שפורטו בתקנות קופות הגמל. בית הדין קבע כי בקשת ארגון המורים להמשיך ולהפריש לקרנות החדשות את שיעורי ההפרשות שהפרישו עד כה (4% ו-13.5%) אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין ואי החוקיות גררה ביטול ההסדר. בעקבות פסיקה זו, נקבע פיצוי למורים. 98. בעניין ארגון המורים, הוקדש פרק בנושא "השלמת פיצויי פיטורים" בטענה כי במסגרת הדיון התעוררה השאלה בסוגיית השלמת פיצויי הפיטורים לאוכלוסיית המורים. לאחר דיון בסוגיה, ציין כב' הנשיא כי נותרה במחלוקת בין הצדדים הסוגיה של השלמת פיצויי הפיטורים של מורים וותיקים שפוטרו - (הדגשה במקור - י.ה.), היינו האם המעסיקים השלימו להם את תשלום פיצויי הפיטורים או שמא מכוח צו שר העבודה הפרשות המעסיקים באו לקרן במקום פיצויי פיטורים. בית הדין הארצי קבע, כי הצדדים ביקשו שהכרעה בעניין זכאותם של מורים וותיקים להשלמת פיצויי פיטורים בקרות אירוע המזכה בתשלום פיצויי פיטורים, תעשה בעת אחרת וסברו כי אין לכרוך אותה בהכרעה בעניין שיעורי הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות הפנסיה (סעיף 10 לפסק הדין). ובהמשך לפסק הדין, בפרק "הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות הוותיקות" נקבע לענייננו כי אי החוקיות שבהסדר ההפרשות של המורים ומעסיקיהם לקרנות הוותיקות באה לתיקוניה באמצעות הוספת דמי גמולים במסגרת חוק התוכנית הכלכלית 2003 (ההדגשה במקור - י.ה.) ובאשר לסוגיית השלמת פיצויי פיטורים צוין כי על דעת כל הצדדים הנוגעים בדבר, לרבות המדינה, התברר כי קיימת אי בהירות בכל הנוגע לחלוקה פנימית בהפרשות מעסיקי המורים (רכיב תגמולים ולרכיב פיצויי פיטורים). לפיכך, פסק בית הדין הארצי כי חרף הנפסק בפסק הדין עדינה ביליג, יש להותיר את סוגיית זכאותם של מורים וותיקים שפוטרו להשלמת פיצויי פיטורים להסכם בין הצדדים ולהכרעה בעת אחרת. 99. בפסק הדין שניתן לאחר מכן על ידי כב' הנשיא בדימוס (ס"קכ 5821-05-10) שוב התעוררה השאלה בדבר "החלוקה הפנימית" של הפרשות מעסיקי המורים לקופת הגמל, היינו לגמולים ולפיצויי פיטורים ונקבע כי סוגיה זו מעולם לא הובררה או הוסכמה בין הצדדים. באותו מקרה הצדדים (למעט מרכז השלטון המקומי) הגיעו לידי הסכם כי ניתן לרשום הפרשה בשיעור 7.5% ברכיב פיצויי הפיטורים על שם כל מורה ב"מבטחים" הוותיקה ולרשום את הפרשות המעסיק בשיעור 15% באופן הבא: 7.5% תגמולים ו-7.5% פיצויי פיטורים. בית הדין סבר, כי נוכח התקרה הקבועה בתקנות קופת הגמל למעסיק הפרשות לגמולים (7.5%) יש לרשום את הפרשות המעסיק שהם מעבר ל-7.5% כפיצויים, בהתאם למוסכם בין הצדדים, אולם הבהיר, כי המחלוקת בעניין זה תבוא על פתרונה בהסכמה בין הצדדים ועד לאותו מועד יש ליתן תוקף לחלוקה המוסכמת הנ"ל בין הצדדים והוסיף כי: "הכרעתנו בעניין רישום הפרשות המעסיק בקרן הוותיקה ברכיב פיצויי פיטורים בשיעור 7.5%, הינה טכנית, ונועדה לאפשר ניהול תיקן ותפעול יעיל של קרן הפנסיה. אולם, אין בהכרעה זו כדי לקבוע עמדה באשר למהותה והיקפה של הזכות לפיצויי פיטורים למורם, והכרעה בסוגיה זו תיוותר לעת מצוא" (סעיף 11 לפסק הדין). ואכן, בסעיף הסעד לפסק הדין הנ"ל, הורה בית הדין הארצי, כי כל עוד הצדדים לא יגיעו להסכם אחר, תרשום "מבטחים" הוותיקה את הפרשות המורים בשיעור 15% כך: 7.5% תגמולים, 7.5% פיצויי פיטורים. 100. ולענייננו. אין כל קשר לשיעור האחוזים שהופרשו על ידי מעסיקי המורים לבין המצב החוקי לפיו במועד פיטורי התובעת נקבע כי ההפרשות שהפריש המעביד לקופת הגמל באות במקום פיצויי פיטורים. גם אם נראה על פניו כי התוצאה אינה ראויה, אולם כפי שנקבע הפתרון לשינוי המצב ההסכמי שבין הצדדים הינו בפתרון שבין הסכמת הצדדים. בהעדר הסכמה ממשיך להתקיים המצב החוקי ההסכמי שנקבע בין הצדדים לפיו במסגרת הסדרי הפנסיה שבין הצדדים, הפרשות המעסיק באות במקום פיצויי פיטורים. לשון אישור הצו כמו גם קרן מבטחים בשעתו, לא הבחין בין הפקדות המעסיק לפנסיה מקיפה ובין הפקדות המעסיק לקופת פיצויים. אישור השר התייחס לכלל תשלומי המעביד. ד"ר אלמליח צירף לתצהירו מכתב מאת מנהל אגף שירות המעסיקים לקרנות הפנסיה הוותיקות בעניינה של התובעת ומיום 21.9.11 בה הודגש כי בדו"ח לעמית שמנפיקה קופת הגמל מצוי מידע כללי לגבי כלל ההפרשות ואם נעשית בו חלוקה בין הפרשות לתגמולים ולפיצויים, חלוקה זו אינה רלוונטית לעובדי ההוראה לעניין חלק הפיצויים שנצבר בקרן מאחר ואין לקרן מידע ממוכן לגבי סיווגו של העובד כעובד הוראה ולפיכך מצויה מפורשות בדו"ח כי הוא אינו מתאים לעובדי הוראה ואין להסתמך עליו בעניין חישוב חלק הפיצויים. עוד צוין במכתב הנ"ל, כי כאשר עובד הוראה מבקש למשוך את הכספים שנצברו בקרן הפנסיה, מנפיקה הקרן אישור המופנה לפקיד השומה, שבו חלק הפיצויים מחושב לפי דמי גמולים בשיעור 7.5% בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בעניין ביליג (נספח יא' לתצהיר הנתבעת ודו"חות מבטחים לשנים 2006-2008 שצורפו כמוצגים18-19 לתיק המוצגים של התובעת). 101. אין ספק ואין מחלוקת, כי אישור שר העבודה מיום 21.2.66 חל על יחסי העבודה בין הצדדים שבפנינו שכן הצו של שר העבודה מיום 1.6.02 חל רק על מורים חדשים ולא המורים הוותיקים שנקבע בצו משנת 1966 החל עליהם. 102. על פי לשונו של הצו משנת 1966 נקבע מפורשות כי ככל שהסכום שנצבר בקרן מתשלומי המעביד גבוה משיעור פיצויי הפיטורים, יבואו הפרשות המעביד במקום פיצויי פיטורים והמעביד לא יידרש להשלימם בעקבות אירוע מזכה. 103. משקבע השר כי הפקדות המעסיק ייעשו כהפקדות כוללות, והן כולן יבואו במקום פיצויי פיטורים, הלכה היא כי בית הדין לעבודה לא יתערב בשיקול דעתו של השר מקום שזה אישר תשלום לקרן במקום פיצויי פיטורים. מקום בו קיים אישור לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, על בית הדין לבחון אם קוימו התנאים שבאישור, אך הוא אינו צריך להיזקק לבחינה הכמותית. כך טוענת הנתבעת בסיכום טענותיה. 104. במקרה הנוכחי, אנו בדעה כי יש לקבל את עמדת הנתבעת בסוגיה זו ולו מהטעם כי על המקרה הנוכחי חלות הוראות הצו משנת 1966 שלא בוטל ושיש לקיימו כלשונו. הסכמות הצדדים באשר לחלוקה הפנימית הטכנית, אין בהן כדי לשנות מסקנתנו. 105. במקרה הנוכחי, גם אם הוכח בפנינו כי קיימת חלוקה של שיעור הפרשות מעסיקי המורים לקופת הגמל "מבטחים", ככל שהוכח מדובר בחלוקה במובן ה"טכני" שכן כך נהוג בכלל המגזרים בהם לא חל צו שר העבודה מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ובאין הוראה מתאימה בהסכם הקיבוצי. אין זה המקרה שלפנינו. 106. לפיכך, בהתאם לתשתית העובדתית שהונחה בפנינו, לא מצאנו כל עילה שבדין לחייב הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי תגמולים לרבות השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.3% כל זאת מעבר לסכומים ששולמו לה בעקבות פיטוריה מהנתבעת. 107. למען הסר ספק, התובעת לא השכילה להוכיח כי הנתבעת לא הפקידה עבורה ב"מבטחים" את כל הסכומים אשר היה עליה להפקיד במהלך השנים ובשים לב לשיעור משכורתה הקובעת מעת לעת. בנוסף, החישוב שערכה התובעת בכתבי טענותיה חסר בסיס עובדתי ומשפטי כאחד. לא הובאו בפנינו ראיות כלשהן להוכחתו. 108. לפיכך, מסקנתנו היא כי בתביעתה הספציפית של התובעת החלוקה הטכנית שפורטה בדו"חות "מבטחים" בדבר חלוקת הפקדות המעביד בין תגמולים ופיצויים, גם אם נתקבלה בהסכמה לצדדים שבתיק ס"קכ (ארצי) 58210-05-10 אין בה כדי לשנות את תוכן אישור שר העבודה שחל על התובעת המתייחס לכלל הפקדות המעביד. שינוי המצב ההסכמי הנ"ל בין הצדדים מצריך הסכמתם ולא הוכח כי הדבר נעשה עד כה. 109. מכל שנאמר לעיל ובמצטבר, דין תביעות התובעת להידחות. 110. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. 111. כל צד רשאי להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד פסק הדין. דיני חינוךפיטוריםמורים