מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פגיעה קשה ביד בתאונת דרכים: רקע 1. תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין פגיעתו של התובע, יליד 24.11.92, בתאונת דרכים מיום 6.7.03, עת היה ילד כבן 10 שנים. בתאונה, סבל התובע פגיעה קשה ביד שמאל כולה, אשר כמעט נקטעה לאחר שגלגל הרכב הפוגע עלה על היד וגרם לתלישתה כמעט באופן מלא. הפגיעה גרמה לשברים מרוסקים ביד, לשברים פתוחים ולפגיעה ברקמות הרכות, והותירה חֶסר עור ופגיעה עצבית ועורקית ביד. התובע עבר מספר ניתוחים לשחזור וקיבוע השברים ביד הפגועה, ובהמשך נותח לשחרור הידבקויות וקונטרקטורה של המפרק, אשר סבל משינוי צורה והתקבעות במנח שהותיר אבדן משמעותי של טווחי תנועה, וכן נותח להשתלת עצב מדיאני ביד. ידו הפגועה של התובע נותרה מדולדלת ומעוותת, ומוגבלת בהנעת המרפק, שורש היד והאצבעות. כן, נותר חוסר תחושה באצבעות, שיתוק שרירים המעוצבבים ע"י העצב המדיאני בשורש היד, וחולשה של השרירים המפעילים את שורש היד והאצבעות. לאורך הזרוע נותרו צלקות נרחבות, שתלי עור וכן צלקות נוספות באזורים בהם נלקח עור לצורך השתלה, לרבות צלקות בשתי הגפיים התחתונות מהן נלקחו להשתלה עצב ושתלי עור. 2. מטעם בית המשפט מונו ארבעה מומחים, ד"ר אהרון צ'צ'יק בתחום האורטופדי, פרופ' ליאור רוזנברג בתחום הפלסטי, ד"ר תמר מוזס בתחום הנפשי, ופרופ' יהודה שפירא בתחום הנוירולוגי, אשר העריכו את הנכויות שנותרו בתובע, לפי המפורט להלן: א. ד"ר צ'צ'יק, המומחה בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו כי נותרו בתובע הנכויות האורטופדיות כדלקמן: 10% לצמיתות בגין הגבלה ביישור המרפק. 10% לצמיתות בגין הגבלה בכיפוף המרפק. 10% לצמיתות בגין הגבלה בפרונציה וסופינציה (תנועות סיבוביות של מפרק הרדיוס). 5% לצמיתות בגין השברים וקיצור האמה. 5% לצמיתות בגין הפרעה בתנועות שורש היד. ב. פרופ' ליאור רוזנברג, המומחה בתחום הפלסטי קבע בחוות דעתו, כי התובע נותר נכה בתחום זה בשיעור 30% לצמיתות, בגין צלקות ועיוותים קשים ביד הפגועה, החורגים מהגדרה רגילה של "צלקת". ג. ד"ר תמר מוזס, המומחית הפסיכיאטרית, קבעה בחוות דעתה, כי התובע נותר נכה בתחום הנפשי כתוצאה מהתאונה בשיעור 20% לצמיתות, בגין תסמונת פוסט-טראומטית. ד. פרופ' שפירא, המומחה בתחום הנוירולוגי, קבע בחוות דעתו כי הפגיעה בתאונה הסבה לתובע נזק לשלושה עצבים גדולים ביד שמאל, נזק שהותיר נכויות כדלהלן: 30% לצמיתות בגין נזק לעצב המדיאנוס בצורה קשה. 10% לצמיתות בגין נזק לעצב האולנריס בצורה בינונית. 20% לצמיתות בגין נזק לעצב הרדיאליס בצורה בינונית. סה"כ הנכות הרפואית המשוקללת הצמיתה, כשפי שנקבעה ע"י המומחים בחוות דעתם, עומדת על שיעור של 81.43%. 3. בהעדר טענה בעניין החבות לפיצוי, ולאחר קבלת חוות דעת המומחים והגשת חישובי נזק מטעם הצדדים, הוצע על ידי מתווה לסיום התובענה בהסדר פשרה, אולם זה לא נסתייע לצערי, ומכאן פסק דין זה. הראיות 4. מטעם התובע העיד הוא בעצמו וכן העידו הוריו. הנתבעת זימנה שניים מן המומחים, פרופ' יהודה שפירא וד"ר תמר מוזס, לחקירה על חוות דעתם. יתר המומחים, ד"ר צ'צ'יק ופרופ' רוזנברג, לא נחקרו. הצדדים הגישו מוצגים שונים מטעמם, לרבות חוו"ד מט"ב בעניין עלות עזרת מטפלת, חוו"ד מר משה קצין בעניין ניידות ועלויות כביסה, תמונות וקבלות מטעם התובע, ותיקי הענפים השונים במוסד לביטוח לאומי, חוו"ד אקטואריות, וחוות דעתו הנגדית של בועז מוגילבקין בעניין ניידות ועלויות כביסה מטעם הנתבעת. הצדדים הודיעו על הסכמה באשר לסכומים נשוא הניכויים, וכן הוגשו בהסכמה צילומים של התובע שצולמו ע"י משרד החקירות וייצמן-יער מטעם הנתבעת, חוו"ד המומחים לעניין עלות ניידות וכביסה מטעם שני הצדדים, לרבות תגובת מר קצין, תוך ויתור הדדי על חקירתם, ואישורו של סגן עידו מנור מצה"ל באשר לפרטי גיוסו של התובע. כן נתקבלה כראיה תשובתו של המומחה הנוירולוג מטעם בית המשפט, פרופ' שפירא, בשאלת הערכת הנכות שנתקיימה בתובע עובר לתאונה, בגין לקויות הלמידה שאובחנו אצלו. בתשובתו מעריך פרופ' שפירא את נכותו הנוירולוגית של התובע, שנתקיימה בו עובר לתאונה וללא קשר אליה, בגין לקויות הלמידה, ב- 15% לצמיתות. תמצית טענות התובע 5. התובע טוען בתמצית כדלהלן: המדובר בפגיעה קשה ביד, הנאמדת בנכות רפואית משוקללת בגובה 81.43%, במספר תחומי רפואה שאינם חופפים, ואשר הינה בעלת משמעות תפקודית משמעותית, לרבות בתפקודי היומיום. אין להקביל את אחוזי הנכות הרפואית לנכות בגין קטיעה, הן משום שנכות כאמור עשויה להגיע עד 70% (לקטיעת יד, תחת קטיעת אמה), הן משום שלפגיעה ישנם היבטים בתחומים נוספים, והן משום שלא הוברר די הצורך משמעותה הרפואית והתפקודית של קטיעה כאמור. מכל מקום, המומחים הבהירו מפורשות כי התייחסו לנכויות כל אחד בתחומו, ללא חפיפה. אין מקום לגריעה מנכותו הנפשית, כפי שאף סברה בחקירתה המומחית הפסיכיאטרית, ד"ר מוזס, בהעדר התקיימותם של התנאים שהציבה לכך המומחית: מצב חברתי תקין וגיוס לצה"ל, בהינתן המגמה לגיוסם של נכים לצה"ל, אף הקשים שבהם, ולאור העובדה כי התובע טרם גויס ולמעשה עתידו בצה"ל עדיין אינו ידוע. כל הנכויות הינן תפקודיות, לרבות הנכות הפלסטית המאופיינת בעיוות משמעותי מאוד של היד, כפי שקבע בחוות דעתו המומחה הפלסטיקאי, פרופ' רוזנברג, עליה לא נחקר. תפקודו היומיומי של התובע נפגע משמעותית, ישנן פעולות שאינו יכול לבצע כלל, דוגמת הכנת מזון ובישולו, ישנן פעולות אותן הוא מתקשה עד מאוד לבצע והוא נזקק לעזרה לביצוען, דוגמת פעולות פשוטות בניקיון הבית, וישנן פעולות אותן הוא מבצע באופן איטי ומסורבל ולפיכך הן גוזלות זמן רב, דוגמת לבוש והנעלה. לכך מתווסף מצבו הנפשי של התובע, המתבטא בין היתר בהרטבת לילה ובהפרעות בשינה, וכן פגיעה בריכוז ובזיכרון. התובע נזקק בעבר לעזרה אינטנסיבית של הוריו ואחיו, אשר בתקופות הקשות סעדו אותו ומילאו אחר כל צרכיו, לרבות בתקופות של האשפוזים והניתוחים. הורי התובע אף ליוו אותו לכל הטיפולים וייתר העניינים להם נדרש בשל מצבו. התובע ממשיך להיות תלוי בעזרתם של אחרים ולפיכך יש לפצותו בגין העזרה לה יזדקק בעתיד, הן בפעולות יומיומיות בסיסיות והן בכל הכרוך באחזקת משק בית. ההלכה קובעת פרמטר אחיד באשר להערכת פוטנציאל השתכרותם של נפגעים קטינים במועד פגיעתם, הוא השכר הממוצע במשק, ואין מקום לסטות מאחידות זו בענייננו. שני המומחים, הנוירולוג והפסיכיאטרית, אשר העריכו כי הנכות בגין לקות הלמידה הינה בגבולות 15%, הדגישו כי המדובר בלקות ניתנת לטיפול באמצעות הוראה מתקנת, שהוא טיפול בעל סיכויי הצלחה לא מבוטלים. לכך, יש להוסיף את התייחסות המומחית הפסיכיאטרית לקיומו של פוטנציאל הטמון בתובע לפי ציון 100 שקיבל במקצוע המתמטיקה. המומחים סבורים כי לא היתה מניעה, עובר לפגיעה, לביצוע כל עבודה הדורשת הפעלת הידיים, וכי אדם ברמת לקות כזו של התובע יכול להגיע להישגים, לו אך היה מדובר בליקוי היחידי. למעשה, סגירת מגוון מלאכות הכפיים והמקצועות האפשריים בפני התובע תוצאת נכותו מהתאונה, מהווה עבור התובע פגיעה הנושאת אופי של גולגולת דקה, ככל שאמנם ממילא היו תחומי העיסוק האקדמיים סגורים בפניו בשל לקותו. יש לפסוק לתובע פיצוי גם בגין הוצאות כביסה מוגברות, נוכח בעיית הרטבת הלילה הקיימת, ופיצוי נוסף בגין הפרש עלות רכישה ואחזקת רכב עם גיר אוטומטי, כפי שאישר והמליץ הנוירולוג, פרופ' שפירא. אין מקום לניכוי קצבת שירותים מיוחדים כבר כעת, בהעדר תשלום בפועל, ולפיכך מוסכם להקפיא את הסכום המדובר בחשבון נאמנות עד לקבלת תשובה סופית מהמל"ל. תמצית טענות הנתבעת 6. הנתבעת טוענת בתמצית כדלהלן: אין לקבל את הערכת הנכות האסתטית בשיעור של 30%, מאחר והמומחה עשה שימוש שגוי בסעיף ליקוי המתייחס לצלקות הגורמות לשינויים בצורת הפנים, בעוד שהיה עליו לכל היותר לקבוע 20% תוך שימוש בסעיף המתייחס לצלקות נרחבות באזורים מרובים. כפי שהוברר מחקירתה של ד"ר מוזס, חל בתובע שינוי תפקודי מהותי מאז עריכת חוות הדעת, המתבטא בין היתר בנסיעה עצמאית באוטובוס, למידה במסגרת ישיבתית, הוצאת רישיון נהיגה וגיוס לצה"ל, ומפחית לפיכך את הנכות הנפשית שנקבעה ב-5%. שקלולן של הנכויות הרפואיות בגין הפגיעה ביד מוביל לתוצאה בלתי סבירה לפיה הנכות המשוקללת עולה בשיעורה על הנכות הקבועה בתקנות המל"ל למצב של קטיעת האמה, בשיעור של 55%. לפיכך, ולאור עדות פרופ' שפירא בחקירתו כי מצבו של התובע טוב יותר ממצבו של קטוע יד, יש להעמיד את הנכות המקסימאלית על שיעור זה. אין ספק כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה משמעותית מנכותו הרפואית. מדובר ביד שמאל שאינה היד הדומיננטית אצל התובע, ובפגיעה באותה יד ובאותם מקומות באופן שאף אם ייקבע כי הנכות עולה על שיעור הנכות בגין קטיעה, הרי שהמדובר מבחינה תפקודית בחפיפה בין הנכויות. בנוסף, כל הנכויות שנקבעו בתחום האורטופדי הינן בשיעור מזערי, בין 5% ל-10%, אשר מטבען אינן פוגעות בכושר העבודה והתפקוד בחיי היומיום, ואילו הנכות בגין הצלקות ממילא אינה תפקודית. בפועל, תפקודו של התובע מאז התאונה ועד היום אינו מצביע על קשיים או מגבלות משמעותיים. התובע לומד בישיבה, נוהג ברישיון ללא הגבלות ברכב בעל תיבת הילוכים ידנית, ואף עתיד להתחיל בטירונות צבאית במסגרת גיוסו לצה"ל. ד"ר מוזס העידה בחקירתה הנגדית כי אמנם המדובר בדרגת עצמאות גדולה יותר. התובע בעצמו העיד על מידת עצמאותו, הוא אוכל, מתנקה ומתלבש באופן עצמאי, הוא מסוגל לסדר את מיטתו ואף לכבס במכונת הכביסה. לפי מצבו, אם כן, יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור מקסימאלי של 50%. הנתונים שאפיינו את התובע עובר לפגיעתו וללא קשר אליה מלמדים על פוטנציאל השתכרות הנמוך מן הממוצע במשק. לתובע לקות למידה ו-ADHD (הפרעת קשב וריכוז עם תנועתיות יתר), בגינן הוערכה נכותו בתחום זה ע"י פרופ' שפירא בשיעור 15%, קביעה לה הסכימה גם ד"ר מוזס אשר אף העריכה כי ממילא לא יכול היה ללמוד מקצוע אקדמי כלשהו. מאחר ומדובר במצב קודם ברור שלא הוחמר כתוצאה מהתאונה, אין עסקינן בגולגולת דקה. משהוכחו די נתונים המצדיקים סטייה מחזקת השכר הממוצע במשק, יש להעמיד את פוטנציאל השתכרותו של התובע אלמלא התאונה על סכום שאינו עולה על 6,000 ₪ נטו לחודש. לפי עדותו בדבר לימודיו בישיבה לפחות עד גיל 24, יש לחשב את הפסדי ההשתכרות מגיל זה. הפסד ההשתכרות שייגרם לתובע הינו סכום ההפרש בין פוטנציאל ההשתכרות כאמור לעיל, לבין שכר מינימום (4,300 ₪), המבטא את כושר השתכרותו במומו. פיצוי בגין עזרה וליווי ניתן כנגד ראיות לנזק, ובהעדרן אין לפצות. להורי התובע לא נגרם כל הפסד, שכן האם הינה עקרת בית והאב אף העיד כי נהג להגיע לבית החולים לאחר העבודה. מכל מקום אין המדובר בעזרה החורגת מעזרה המקובלת בין בני משפחה. לא הוכח הנזק בגין יתר ההוצאות הנטענות, לרבות הוצאות הכביסה, משהעיד התובע כי אינו סובל עוד מהרטבת לילה ולאור תוספת העלות הזעומה, והפרש עלות רכישת רכב אוטומטי, משהוכח כי התובע נוהג ברכב בעל תיבת הילוכים ידנית ומאחר וממילא מדובר ברכב שהיה רוכש גם אלמלא התאונה. יש לנכות מסכום הפיצוי, תשלום תכוף בשווי 30,054 ₪, תגמולי נכות כללית במל"ל וניכוי רעיוני, או לחילופין להקפיא סכום תגמולי השירותים המיוחדים. דיון הנכות הרפואית- 7. הפגימה שנותרה בתובע תוצאת התאונה מאופיינת בשילוב נכויות במספר תחומים. אף כי אמנם מתייחסים תחומי רפואה אלה, למעט התחום הנפשי, לאיבר אחד - ידו השמאלית של התובע, הרי שמאפייני הפגיעות מושא כל תחום, נושאים משמעות רפואית (ואף תפקודית, כפי שיפורט בהמשך) מן הקשות. המומחים בתחום האורטופדי והפלסטי לא נחקרו על חוות דעתם, ולפיכך, יש לבחון טענות הנתבעת אך כנגד האמור בחוות הדעת. בכל הנוגע לנכות האורטופדית, אין מקום לטענה כי הנכויות שנקבעו בתחום זה מזעריות. יש לשים לב כי 30% מסך הנכות האורטופדית נקבעו בגין ההגבלה בתנועות המרפק (10% בגין מגבלה ביישור, 10% נוספים בגין מגבלה בכיפוף ו-10% בגין מגבלה בתנועות סיבוביות), ומכאן וודאי שלא ניתן לייחס חשיבות מזערית למגבלה זו, כי אם להיפך. לכך, יש להוסיף 5% שנקבעו בגין השברים וקיצור האמה (קיצור של כ-7 ס"מ), ו-5% נוספים בגין הגבלה בתנועות שורש היד (בשורש היד מצא האורטופד גם שיתוק שרירים המעוצבבים ע"י עצב המדיאנוס, אולם הנכות בגין הנזק לעצב זה לא נאמדה על ידו אלא ע"י המומחה הנוירולוג, כפי שיובהר להלן). בהערכת הנכות האורטופדית לא תמה קביעת הפגימה הכוללת שנותרה בידו של התובע. לפי ממצאי האורטופד נמצאה פגיעה גם באצבעות, ונמצאו על ידו ירידה ניכרת בתחושה באצבעות, סגירה מוגבלת של אצבע 2, סגירה חלקית של שאר האצבעות, וחוסר יכולת לביצוע תנועת אופוננס ביד זו, כלומר העדר יכולת הבאת האגודל כנגד אצבע 2. עם זאת קבע המומחה בחוות דעתו, כי הירידה בתפקוד המוטורי של האצבעות נובע מהפגיעה הנרחבת בשרירים ובעצבים, והיות ואין להפריד בין הפגיעה העצבית לפגיעה השרירית, תיקבע הנכות ע"י המומחה הנוירולוג. כהשלמה למגבלה בתנועות היד, לשברים ולקיצור האמה, נקבע בחוות הדעת הנוירולוגית כי הפגיעה בתאונה הסבה לתובע פגיעה קשה עד בינונית בשלושה עצבים גדולים ביד שמאל, אשר משמעותה חולשה, ירידה בתחושה וקושי בתנועתיות בכף היד, בשורש כף היד ובאצבעות, והעדר יכולת לביצוע תפיסת אופוננס של אגודל ואצבע 2. פרופ' שפירא, המומחה הנוירולוג, העיד על כך בעמ' 31 לפרוט' ש' 1-10: "ת. מה שנפגע במיוחד אצל התובע, זה התנועות באצבעות הראשיות, הראשונה והשנייה, שהן משמשות לתפקודים העדינים ביותר ביום יום. אפשר כמובן לשים את כל כף היד על המלפפון, לקבע אותו ולחתוך. יש דרכים אבל זה קשה. ש. עם שלושת האצבעות האחרות? ת. הן לא תפקודיות. האגודל היא האצבע המשמעותית והחשובה והאצבע המורה. ש. אמרת ששלוש האצבעות, 3, 4, 5 הן לא תפקודיות, הכוונה לאו דווקא אצל התובע? ת. נכון. ש. באצבעות 1,2,3 (אגודל, אצבע מורה ואמה) זו רק בעיה של תחושה? ת. לא, מצאתי גם חולשה והפרעת תחושה." 8. מכאן לנכות האסתטית: רבות דובר על מיושנותן של תקנות המל"ל אשר פעמים רבות אינן עונות על הנדרש, בבוא המומחה להעריך נכותו של נפגע על פיהן. זו הסיבה בגינה עושים המומחים שימוש תדיר באפשרות התאמת סעיפי ליקוי לפגימה המוערכת על ידם, אף כי אין הם עונים "אחד לאחד" לליקוי הנמצא. במקרה של התובע סבורה הנתבעת כי היה מקום לקבוע את נכותו האסתטית של התובע בשיעור מקסימאלי של 20% על פי סעיף הליקוי 75 (1)(ג), נכות הנפסקת מקום שהפגימה מאופיינת בצלקות בגוף, שהינן נרחבות ובאזורים מרובים. בוודאי, גורסת הנתבעת, אין מקום לקביעת המומחה, אשר העריך את הפגימה ב-30% נכות, המתייחסת לסעיף ליקוי שעניינו בצלקות הפנים והצוואר. אלא, שהמומחה סבר אחרת, כמנומק בבהירות בחוות דעתו, ומשלא הועמדה עמדתו במבחן החקירה הנגדית ואף לא נמצא נימוק משכנע לסטייה מקביעתו, על נימוקיה, הרי שהיא נותרת על כנה. המומחה, פרופ' רוזנברג, מתאר בחוות דעתו צלקות ועיוותים קשים של היד הפגועה, החורגים בהרבה מהגדרתה הרגילה של "צלקת". המומחה היטיב לתאר את מצב התובע בחוות דעתו (עמ' 4 לחווה"ד, פרק "דיון ומסקנות"): "מדובר באבר גלוי ביותר לעין בעל משמעות תפקודית ואסטטית ממדרגה ראשונה, השני רק לפנים עצמן בתחום האסטטי. מצב יד שמאל חורג בהרבה מהמונח הפשטני של "צלקת". מדובר בעיוות צורני תלת ממדי של רובה של יד שמאל. העיוות כולל צלקת נרחבת ביותר בטקסטורות משתנות עם שתלי עור הדבוקים ישירות לשרירים ללא כל רקמת שומן תת-עורית. האזור המצולק שקוע יחסית לאזורים שסביבו, מהלך ותנועת השרירים נראית היטב דרך השתלים מה שמוסיף לכיעור ומפנה את תשומת לב הצופה לאזור הבעייתי. כל צורתה של היד מעוותת וקשיי התפקוד המחייבים את הנפגע בהתפתלות ובבצוע תנועות חריגות בעת ניסיונות שימוש ביד גם הם מפנים את תשומת הלב לאבר הפגוע". הנה כי כן, דומה כי צדק המומחה משסבר, כי ההגדרה העשויה להתאים באופן פורמאלי, מבחינת האבר בו מצויה הנכות האסתטית הקשה המתוארת, חוטאת למציאות באופן שאין לקבלו, ולפיכך ביצע, כמקובל, התאמה של הפגימה, לפי אפיונה, לסעיף המבטא טוב בהרבה את מהותה, אף כי עוסק הוא באבר אחר בגוף. כך, ובהמשך לקביעת ממצאיו ומסקנותיו בדבר מצבו של התובע, מנמק המומחה את ההתאמה שביצע, ומבהיר כיצד בוצעה (עמ' 5 לחוות הדעת): "תקנות הביטוח הלאומי המהוות את הבסיס לקביעת נכויות לא מקנות הגדרה המתאימה במדויק לצלקות ועוות מסוג זה באזור כל כך משמעותי אסטטית. לכן אני ממליץ לחרוג מהשימוש המתבקש בתקנה 75(1)(ג) של "צלקות נרחבות באזורים מרובים" עם 20 אחוזי נכות ולהסתמך על תקנה 75(2)(ד) של "צלקות נרחבות או הגורמות לשינויים בולטים בצורת הפנים" המקנים 30 אחוזי נכות ולהתאימה למקרה זה (עכב [צ"ל: עקב] המשמעות האסטטית של הידיים) כתקנה מותאמת: של "צלקות נרחבות או הגורמות לשינויים בולטים בצורת הגוף" עם 30 אחוזי נכות". 9. נוסף על הפגימות המיוחסות לפגיעה ביד, נותר התובע נכה גם בתחום הנפשי, כתוצאה מהתאונה. בחוות דעתה העריכה המומחית הפסיכיאטרית, ד"ר מוזס, כי שיעור נכותו עומד על 20%, וכי המדובר בנכות צמיתה, בשל פרק הזמן הארוך שעבר מהתאונה וניסיונות הטיפול החוזרים. בחקירתה הנגדית ועל אף הבהרתה כי אמנם רמת עצמאות גבוהה יותר מורידה מאחוזי הנכות, הביעה ד"ר מוזס עמדה משולבת באשר לפרמטרים בהם אכן חל שיפור כנטען: "להערכתי, ממה שאתה מקריא לי בנתונים שנתת לי, אני יכולה להעריך שיש שיפור מסוים ברמה התפקודית. יחד עם זאת, הוא מגיע בשעה 11:00 לישיבה, כלומר יש עיכובים והוא בכל זאת לא תלמיד רגיל. לא קיבלתי שום נתונים על שינוי במצבו הנפשי ברמה החברתית וברמת יצירת הקשר. אנחנו קרוב לוודאי יכולים להניח שעדיין יש הרטבות וזה גם מעיד על מצבו הנפשי, אולי היינו יורדים 5%." (עמ' 48 לפרוט' ש' 4-8) כאמור, ועל אף עמדתה הברורה של המומחית כי בהינתן שיפור בחלק מתסמיני התסמונת הבתר-חבלתית שנמצאה בתובע עת נבדק על ידה, כי אז ישנה הפחתה מסוימת בשיעור הנכות שנקבעה, מצאתי כי הערכת המומחית בדבר הפחתה בשיעור 5%, הינה הערכת הפחתה מקסימאלית, אשר לא הוכחה במלואה. כך, ציינה המומחית כי בעובדה שהתובע נוסע באוטובוס לבד ועתיד לעשות טירונות צבאית, יש כדי להעיד על דרגת עצמאות גדולה וכדי להוות שינוי מהותי (בניגוד לעמדתה בראשית החקירה כי אין בעובדת גיוסו הצפוי כדי לשנות ממסקנותיה), אולם בכל הנוגע לפרמטרים המתייחסים למצבו החברתי ולמצבו הנפשי-חרדתי לא הוצגו בפני המומחית, או בפני בית המשפט, נתונים מספקים. ר' סיכום לעמדת המומחית בעניין זה, בעמ' 52 לפרוט' ש' 8-12: "... ממצב שאמא שלו הייתה מלווה אותו לאוטובוס ועולה איתו, והיום הוא עושה זאת לבד, מדובר בתגובת הימנעות שהיתה קשה בזמן הבדיקה, אין ספק שחל שיפור. אני לא יכולה שלא להתייחס לשיפור. עדיין יש לו אני מניחה, הרבה תסמינים של ההפרעה הבתר חבלתית ולכן אמרתי שזה יוריד אולי 5% מהנכות". התובע העיד גם בנקודות אלה, ומצאתי ליתן אמון מלא בעדותו, אשר נתמכה גם בעדותם של הוריו. לפי עדויות אלה לא שוכנעתי כי אמנם חל שינוי במצבו החברתי של התובע, לימודיו בישיבה אינם מעידים על שיפור בתפקוד, לפי אופיים של לימודים מסוג זה (ר' עדות ד"ר מוזס כי אינו תלמיד רגיל וכי בישיבה הוא יכול ללמוד לפי רמתו, עמ' 48 לפרוט', ש' 6 ו-22), ומעדותו עולה הרושם כי בעיית ההרטבה עדיין קיימת (גם ד"ר מוזס סבורה כי בעיה זו עדיין קיימת). בשקלול של האמור לעיל, ולפי טווח ההפחתה שהוגדר ע"י המומחית, לא שוכנעתי כי יש להפחית למעלה מ-3% מנכותו הנפשית של התובע, וזאת בגין האפשרות המסתברת כי אמנם חל שיפור מסוים בחלק מן התסמינים הנפשיים המלווים אותו. 10. הנכות הרפואית הכוללת, המשוקללת, עומדת אם כן על שיעור של 80.73%. הנכות הרפואית המשוקללת, הקשורה בפגימות ביד בלבד עומדת על שיעור משוקלל של 76.79%, ולהוציא הנכות הפלסטית עומד שקלול הנכויות בתחומים האורטופדי והנוירולוגי בלבד על שיעור של 66.84%. אף שממילא השפעתה התפקודית של הנכות הרפואית היא הנותנת, אתייחס בקצרה גם לטענת הנתבעת בדבר קיומו של קושי מובנה בקביעת דרגת נכות לפגימה בידו של התובע, העולה בשיעורה על דרגת הנכות הנפסקת במצב של קטיעה. וודאי, ודומה כי אין מחלוקת על כך, טוב מצבו התפקודי של התובע ממצבו התפקודי של קטוע יד, ואולם, ככל שהדבר נוגע להערכת שיעור הנכות הרפואית, לא נחה דעתי כי יש מקום לסטות בנסיבות העניין מקביעותיהם הרפואיות של המומחים בדבר סעיפי הליקוי המתאימים לפגיעות שהוסבו לתובע, ואשר לא נסתרו מכל וכל (המומחה האורטופד אף לא נחקר על חוות דעתו). עמדה זו מתחזקת נוכח קיומו של טווח נכויות אפשרי המתייחס לאבדן גפה, אשר משמעויותיו הרפואיות השונות כלל לא הובררו, הנע בין 50% בגין אבדן כף היד בהישמר פרק שורש היד ועד 70% בגין אבדן היד בפרק הכתף (הכל בהתייחס לגפה השמאלית). כך למשל, קושי נגדי לזה הנטען ע"י הנתבעת עשוי לעלות לנוכח העובדה כי שיעור הנכות הקבועה בצד אבדן היד בשורש, ללא אבדן האמה, הינו בגובה 50%, בעוד שהטענה עשויה להיות כי מצבו של התובע חמור ממצב זה. אולם, כאמור, אין המדובר אלא בספקולציות, שאין להן מקום ככל שהמדובר בקביעת מצב רפואי, ובהעדר התייחסות רפואית מקיפה מצד המומחים לסוגיה, לא מצאתי לשנות מקביעותיהם. הנכות התפקודית- 11. שיעור הפגיעה התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, הינם נושאים המצויים במובהק בלב שיקול הדעת של הערכאה המבררת, השומעת את העדים ומתרשמת מהנפגע באופן בלתי אמצעי. ר' ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 12.6.11, לא פורסם): "... הערכת נכותו התפקודית של נפגע, היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, המתרשמת ישירות מהנפגע ומהראיות שבפניה". התובע ועדיו העידו בפירוט באשר לפעולות אותן מתקשה התובע לבצע, או שכלל אינו מסוגל לבצען, וכן העיד על כך המומחה, פרופ' שפירא. למעשה, נקודת המוצא שאינה יכולה להיות שנויה במחלוקת, והנלמדת בבירור מעדויות אלה, היא כי כל פעולה הכרוכה בשימוש מלא של שתי ידיים אינה בת ביצוע עבור התובע. הקושי התפקודי של היד הפגועה משתרע הן לאורך הזרוע, בשל הגבלה בתנועות, חולשה, פגיעה תחושתית וקיצור האמה, והן בשל הפגיעה בתנועתיות האצבעות, במיוחד האגודל ואצבע שניה שהן האצבעות התפקודיות, זאת בנוסף לחולשה ופגיעה בתחושה גם באצבעות. אף כי אין המדובר בנכות מוחלטת, אין היד הפגועה יכולה לתפקד אלא כיד עוזרת, כפי שמעיד פרופ' שפירא, בעמ' 30 לפרוט' ש' 20-25: "ש. אני רוצה להראות לך תמונות שצילמנו את התובע מתפקד. זה דברים שגם אתה חשבת שהוא יכול לעשות? ת. יד שמאל משמשת יד עוזרת, בעזרת ריפוי בעיסוק אפשר לשפר את זה עד גבול מסוים, להשתמש באותם שרירים שנפגעו פחות בזמן התאונה. אין כאן נכות מוחלטת ונזק טוטאלי, הנזק חלקי וכך גם כתבתי בחוות דעתי. הוא יכול להשתמש ביד שמאל כעוזרת, קשה לי להיכנס לפרטים." 12. בנושא התמונות שצולמו במסגרת החקירה שבוצעה מטעם הנתבעת והנלמד מהן אציין, כי אין בהן אלא לחזק את הראיות בדבר קיומו של קושי תפקודי של ממש ביד הפגועה. כפי שכבר הובהר, אין ספק כי לא מדובר בהעדר תפקוד לחלוטין, אולם ברור מהתמונות כי המדובר בתפקוד כיד עוזרת, תומכת בלבד, ללא תפקוד עצמאי ומלא. ודוק, אף החוקרים, המתארים בצד התמונות את שצילמו, מדגישים שוב ושוב את המגבלה ביד שמאל, ואת העובדה כי הפעולות מתבצעות למעשה ביד ימין: "בשלב מסוים נראה פותח את ארנקו תוך שהשתמש בעיקר בידו הימנית ויד שמאל תומכת בארנק". "למותר לציין כי ידו השמאלית נראתה מעוותת משהו". (תמונה שניה בעמ' 5) תשומת הלב לכך שהעיוות נצפה ע"י החוקר על אף שהתובע נראה בתמונה כשהוא לבוש בחולצה ארוכת שרוולים. "הנפגע הוציא מהארנק שטר כסף תוך שימוש ביד ימין". (תמונה שלישית בעמ' 6) "אחר קם ונראה תוחב לכיס מכנסיו השמאלי חפץ כלשהו תוך שימוש ביד ימין". (תמונה שניה בעמ' 7) "מדי פעם נראה מעסה את כף ידו השמאלית באמצעות יד ימין". (תמונה שניה בעמ' 8) (ההדגשות אינן במקור - י.ש.) 13. כאמור, התובע מוגבל בביצוע פעולות הצריכות שימוש בשתי ידיים, וכפי שהעיד הוא מפצה על המגבלה ע"י שימוש כמעט בלעדי ביד הבריאה. באשר למגבלות הנובעות ממצבה של היד הפגועה, כמפורט לעיל, העיד מפורשות פרופ' שפירא בחקירתו הנגדית, מעמ' 35 ש' 28 ועד עמ' 36 ש' 1: "ש. לגבי המצב התפקודי, למשל ספר או נגר הוא לא יכול להיות? ת. נכון." בעמ' 37 ש' 1-3: "ש. הוא יכול לעלות לאוטובוס ולנסוע, אבל תסכים איתי שבאוטובוס צפוף, אם ידו הימנית תופסת תיק או סל, תהיה לו בעיה? ת. אני מעריך שיש לו קושי מסוים יחסית לאדם עם שתי ידיים." באותו עמ' ש' 11-13: "ש. נשאלת על לבוש, ראיתי את התובע מתלבש ויש לו בעיה להכניס את יד שמאל? ת. הגיוני, זה על גבול הרפואה והשיקום, שהוא קודם ישים את השרוול על היד החלשה, ואז יד ימין, שהיא יותר טובה, עושה את כל השאר." (כל ההדגשות אינן במקור - י.ש.) 14. התנהלותו של התובע, לרבות העובדה כי מונהג לו סדר יום קבוע והוא אף צפוי להתגייס לשירות צבאי, אינה מעידה אלא על שאיפתו לשקם את עצמו, ומאמציו לנהל שגרת חיים שתיטיב עימו וודאי אינם יכולים לעמוד לו לרועץ. מכל מקום, אין בכל ניסיון שיעשה התובע להקטנת נזקיו כדי לאיין את מגבלותיו, להעלימן או לשנות מהעובדה כי רבים מתפקודיו נפגעו, ונתח ניכר משוק העבודה נסגר בפניו. אין לקבל בהקשר זה את סברתה של ד"ר מוזס לפיה גיוס צבאי וודאי מלמד על עצמאות בתפקוד, שאם לא כן לא היה מגויס, זאת לאור הגישה הידועה המתפתחת בצה"ל לגיוס נכים עם מוגבלויות, לתפקידים מותאמים. ר' לעניין זה עדותו של פרופ' שפירא, בעמ' 30 ש' 12-17: "ש. התובע חויל ביום 19.1.2012, נקבע לו פרופיל 45 והוא אמור להתחיל ביום 27.3.2012 טירונות של חודש. בהנחה שהדברים יוכחו, זה נראה לך שיש שינוי לטובה? ת. יכול להיות, עברו 3 שנים, יכול להיות שלימדו אותו טכניקות או שהוא עבר ניתוחים. ממה שאני יודע היום, יש נטייה לגייס גם נכים עם מוגבלויות, שאמורים למלא תפקידים ספציפיים שמתחשבים בהגבלה." (ההדגשה אינה במקור - י.ש.) התובע כידוע לא עבר כל ניתוח ולא הובאה כל ראיה בדבר לימוד טכניקות כאלה או אחרות לשיפור התפקוד. ראוי לציין כי ממילא, נקבע לתובע פרופיל רפואי צבאי 45, הוא טרם גויס בפועל ואין לדעת לעת הזו מה יהיה עתידו בשירות הצבאי. 15. בהערכת שיעור נכותו התפקודית של התובע יש לתת את הדעת גם לעובדה כי המדובר בשילוב נכויות, נכות פיזית ונפשית, וכי הן לנכות הנפשית והן לזו האסתטית משמעות תפקודית, לפי מאפייניהן. בשיקול כאמור של כלל הפגימות שנותרו בתובע, תוערך נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 65%. פוטנציאל ההשתכרות- 16. השאלה שבמחלוקת בין הצדדים בסוגיית פוטנציאל ההשתכרות נוגעת לשאלת הגריעה מבסיס השכר המונהג בנפגעים קטינים וצעירים, השכר הממוצע במשק, בשל לקויות הלמידה שהתקיימו בתובע עובר לפגיעתו בתאונה וללא קשר אליה, ואשר הנכות בצידן הוערכה ע"י המומחה הנוירולוג מטעם בית המשפט, פרופ' שפירא, בשיעור 15%. אין מחלוקת כי ללקויות הלמידה מהסוג הקיים בתובע עשויה להיות, בהסתברות גבוהה, השלכה על אפשרויות התעסוקה הפתוחות בפני האדם בו הו מתקיימות. אולם, אין המדובר בהשלכה ברורה המתקיימת בכל מקרה ומקרה, ולמעשה אין לדעת האם ילד בעל לקות כאמור יזכה להצלחה מקצועית בבגרותו, אם לאו. המומחים העידו כי ייתכנו מצבים בהם האדם מתעל עצמו לכיוון החיובי ולהיפך, כי יש המוצאים דרכם בדרך הקשה, ויש המגיעים להישגים גבוהים מקום שזהו ליקויים היחיד. אף במקרה של התובע דומה כי ישנה אי בהירות מסוימת, כאשר מחד מעידה ד"ר מוזס על יכולותיו הנמוכות של התובע המלמדות על העדר יכולת רכישת כל מקצוע אקדמי שהוא, ומאידך, מסכימה כי ציונים גבוהים במתמטיקה מעידים על קיומו של פוטנציאל. חוסר הוודאות מתחדד נוכח העדר ראיות באשר לרמת השתכרות פוטנציאלית, במקצועות שאינם דווקא אקדמיים, וברי כי אינדיקציה ברורה לרמת השתכרותו הפוטנציאלית של התובע בלקותו אין בנמצא. בנסיבות אלה, ובהינתן מכלול השיקולים בעניין, שוכנעתי כי ללקויות הלמידה השפעה על פוטנציאל השתכרותו של התובע, המוערכת כהשפעה במידה קלה, ולפיכך יחושב בסיס השכר לפיצוי בגובה 90% מן השכר הממוצע במשק. 17. בנקודה זו מצאתי לציין, כי אינני סבור כי עסקינן במקרה של "גולגולת דקה", שכן אין מדובר במקרה בו הנזק הרפואי שנגרם צמח למימדים בלתי צפויים בשל מצב ייחודי התלוי אך ורק בתובע, אולם, וודאי נכון לומר כי המדובר ב"החמרת מצבו" התעסוקתי, שכן דווקא על רקע המגבלה הקוגניטיבית הקודמת, משנפגע גם פיזית, צפי השתלבותו התעסוקתית קשה עוד יותר. בנסיבות הפגיעה וכלל הנתונים, כמפורט בהרחבה לעיל, לא מצאתי לקבל את עמדת הנתבעת לחישוב הפסדי השכר, לפי הפרש בין השכר הפוטנציאלי לבין אומדן של שכר אותו יכול התובע לעמדתה להשתכר במומו, ומצאתי כנכון יותר לערוך חישוב של הפסדי השכר הצפויים כחישוב אקטוארי על יסוד הנכות התפקודית. חישוב הנזק הפסדי שכר- 18. התובע כיום כבן 20, צפוי להתגייס לשירות של שנה ותשעה חודשים ולשוב למסגרת הישיבה לשנה ושלושה חודשים נוספים, דהיינו, שלוש שנים מהעת הנוכחית (ר' עדותו בעמ' 18 לפרוט'). לפיכך, יחושבו הפסדי השכר העתידיים על יסוד שכר המהווה 90% משכר ממוצע במשק החל מגיל 23 ועד לגיל פרישה, גיל 67. השכר הממוצע במשק עומד על סך של 8,696 ש"ח ברוטו, ו-90% משכר זה הינו שכר בגובה 7,826 ₪ ברוטו, ולאחר ניכוי מס: 7,422 ₪. לא מצאתי לסטות מן ההלכה בעניין ניכוי מס אך בשל מקום מגוריו הנוכחי של התובע, מאחר ועתידו בהקשר זה אינו וודאי. 7,422 ₪ X 65% X 292.9697 X 0.9151 = 1,293,378 ₪. (סכום ההפסד מהוון ל- 44 שנה, ומהוון בהיוון כפול ל-3 שנים). עזרת הזולת- 19. לא יכולה לקום מחלוקת באשר לעזרה האינטנסיבית לה נזקק התובע במועדים הסמוכים לאחר פגיעתו בתאונה, אשר אף בהיותו צעיר בשנים באותה עת, המדובר בעזרה שוודאי חורגת מכל עזרה המקובלת בין בני משפחה ואף בין הורים לבנם. התובע נותח מספר פעמים, ניתוחים להם נלווה תהליך של אשפוז, סמוך לתאונה, כחודשיים לאחריה, כשנה לאחר מכן, ובשנת 2007, כ-4 שנים לאחר התאונה. התובע נזקק לליווי הוריו לכל הטיפולים והבדיקות הנדרשות, מלבד בשל הפגיעה גם בשל היותו ילד צעיר עת נפגע בתאונה, ומובן שהם או מי מבני המשפחה האחרים אף סייעו לו בכל, לרבות בפעולות היום יום הבסיסיות, עד להתייצבות מצבו, הגיעו לגיל בגרות והסתגלותו המקסימאלית למומו (ר' עדות התובע והוריו באשר למאמציו לביצוע פעולות בעצמו). עזרה זו לה נזקק התובע בעבר, כמו גם העזרה לה יזדקק בעתיד, מזכה בפיצוי, אף אם ניתנת היא באופן טבעי וברור ע"י קרובי משפחה, ואין לקבל את עמדת הנתבעת בעניין זה. בעתיד, וודאי עשוי להיות מצב בו יתגורר התובע בגפו, או שייבצר מקרובי משפחתו להושיט לו עזרה, ולפיכך וודאי יש לפסוק פיצוי בגין עזרה שתינתן לו בשכר. בגין העבר ייפסק פיצוי באמדן גלובלי, המביא במסגרת השיקולים סיעוד התובע משך שעות רבות ביממה תקופה ארוכה לאחר אירוע התאונה וסביב הניתוחים והאשפוזים, בסך של 300,000 ₪. בגין העתיד יחושב הפיצוי לפי אמדן עזרה של 10 שעות שבועיות, לפי עלות מוערכת של 40 ₪ לשעה, עד תום תוחלת חיי התובע, גיל 80. 10 ש"ש X 40 ₪ X 4.2 X 333.7318 = 560,669 ₪. הוצאות- 20. כלל ההוצאות, לעבר ולעתיד, יוערכו באמדן גלובלי בסך של 200,000 ₪, הלוקח בחשבון הוצאות נסיעה וקשיי ניידות, הוצאות רפואיות תוך התחשבות בחוק ההתייעלות, הוצאות כביסה (מששוכנעתי כמצוין לעיל כי בעיית ההרטבה עדיין קיימת בהסתברות גבוהה), ופיצוי חלקי בגין התאמת רכב לרכב בעל תיבת הילוכים אוטומטית, נוכח המגבלה הברורה המצדיקה שימוש ברכב כזה, מחד, ומאידך, העדר ראיות להגבלה בניידות ולצורך בהתאמת רכב (לרבות אופי ההתאמה). הפסדי פנסיה- 21. הפסד זה יחושב כ-10% מהפסד ההשתכרות, המבטא את הפסד הפרשות המעביד: 129,338 ₪. כאב וסבל- 22. לפי הנכות הרפואית תוצאת מסקנות פסק הדין בשיעור 80.73% ו-31 ימי אשפוז (בהתאם לחישוב תוכנת המשערכת): 197,394 ₪. ניכויים- 23. הצדדים הסכימו על סכומי הניכוי, ולפיכך יש לנכות סך של 30,054 ₪ בגין תשלום תכוף ששולם וכן תגמולי הנכות הכללית בסך של 602,359 ₪. בכל הנוגע לגמלת השירותים המיוחדים, יוקפא הסכום נשוא חוות הדעת האקטוארית בנושא זה עד לבירור תוצאות התביעה למל"ל, כהצעתו החילופית של ב"כ הנתבעת בסיכומיו ולפי ההסכמה לכך שהובעה בסיכומי התשובה מטעם התובע. סיכום הנזק- 24. הפסדי שכר -1,293,378 ₪ עזרת הזולת -860,669 ₪ הוצאות -200,000 ₪ הפסדי פנסיה -129,338 ₪ כאב וסבל -197,394 ₪ סה"כ -2,680,779 ₪ בניכוי ת"ת -30,054 ₪ - בניכוי תגמולי נכות כללית -602,359 ₪ - ולאחר הקפאת גמלת שר"מ -321,411 ₪ - סה"כ -1,726,955 ₪ לסכום זה יש לצרף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%.ידייםתאונת דרכים