בית המשפט ציין כי דילול חלקו של רון בשותפות, במהלך פרי יוזמת איתמר, פגע בהכרח באינטרס מוגן של רון ובאינטרס מוגן של יצחק בכינון השותפות ובהסכמות לגביה. הדילול פגע בנכסיו של רון, ובודאי ביציבותו העסקית. עסקת הדילול עצמה נגועה בפגמים נוספים: לטענת התובע, הפסקת ההתקשרות בין כלל עסקיו, לרבות השותפות, לאחוזת טל נעשתה באופן פתאומי וחד צדדי, מבלי שארעה הפרה מצד השותפות, ומשכך מהווה פעולת הביטול הפרת הסכם, לרבות הפרה של הסכם שיר מסכים. טען הוא כי לא הפר התחייבות כלשהי כאשר התקשר בעסקת הדילול וכי לא היה בכך עילה להפסקת ההתקשרות. עסקת הדילול היתה לטענתו מכירה מרצון התקפה על פי כל דין. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עסקת דילול: התביעה שבפני היא תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם התקשרות בין אולם אירועים שהופעל על-ידי הנתבעים לבין שותפות שסיפקה שירותי תפעול מסכי ווידיאו למזמיני השמחות. הצדדים להליך וההתקשרויות הרלבנטיות: 1. הנתבעת 4 היא חברה פרטית, המפעילה עסק של אולם האירועים "אחוזת טל", שנמצא באזור התעשייה עד הלום בסמוך לאשדוד, הכולל שני אולמות ומלונית לשימוש מזמיני השמחות ובני משפחותיהם (החברה תכונה להלן: "אחוזת טל" ועסקה יכונה להלן: "גן האירועים"). אחוזת טל היא בבעלותם של הנתבע 2, יצחק טייב (להלן: "יצחק") ושל יעקב קדוש (להלן: "יעקב") בחלקים שווים. שיווק האירועים שבאחוזת טל כלל שיווק אטרקציות שונות, חלקן כאלה אשר סופקו על ידי עסקים פרטיים שונים שפעלו מתוך גן הארועים, על פי הרשאת אחוזת טל ומכח הסכמים לשיווק בלעדי של אטרקציות אלה (תאורה, תקליטנות, פירוטכניקה וכיוצא באלה]. פעילות עסקים בהרשאת אחוזת טל ובתחומה, כמספקים בלעדיים של אטרקציות לאירועים בה, היתה בהכרח בעלת פוטנציאל רווח ממשי, נוכח הספקת שירות מבוקש למאגר לקוחות גן אירועים פעיל. 2. יצחק, הנתבע 2, בעל מניות ומנהל משפיע באחוזת טל, הוא אביהם של הנתבע 1, רון טייב (להלן: "רון"), והנתבע 3, מר ליאור טייב (להלן: ליאור). יצחק גידל לבד את בניו, לאחר פטירה מצערת של אימם המנוחה בתאונת דרכים בילדותם. במהלך שנים אלה שקד יצחק אף בפיתוח עסקיו, ואת בניו שילב בעסקים אלה. רון, האח הבכור, גדל בנסיבות חיים מורכבות אלה כאדם תלותי, אשר נתפס כמי שזקוק לחסות אביו גם בחייו הבוגרים. בחסות ובהרשאת אחוזת טל, הפעיל רון בגן האירועים בעת הרלבנטית לתביעה עסק של תקליטנות. עובר לארועים הרלבנטיים לתביעה, אותרה הזדמנות עסקית נוספת להרחבת פעילות רון בגן הארועים - בהפעלת עסק של מסכים. עסק כאמור בשם "שיר מסכים" (להלן: "שיר מסכים" או "השותפות") הוקם, ופעל בעת הרלבנטית בשותפות עם התובע, ועל נסיבות הפסקת פעילותו, מקץ שלוש שנות פעילות, נסובה תביעה זו. 3. התובע, איתמר (להלן: "איתמר") נשוי לטלי, אשר פעלה כסוכנת מכירות של אחוזת טל. עובר להצטרפותו לשותפות, החל צעדיו הראשונים כעצמאי לאחר שעבד שנים כשכיר במערכת הביטחון. איתמר וטלי קיימו מערכת קשרים קרובה ביותר ליצחק ובני ביתו, ובין משפחת יצחק לבני זוג אלה היו יחסים קרובים, במהלכם נחשפו בני הזוג אף לקשייו של רון וליחסיו המיוחדים עם אביו. 4. יצחק יזם את הקמת שיר מסכים בשנת 2005, למטרת הפעלת עסק להספקת שירותי מסכים לאירועים המתקיימים בגן האירועים. הקמתו נעשתה בשותפות שווה בין רון לחבר בשם שגיא. יצחק הצהיר כי הקמת העסק נועדה בראש ובראשונה לתת לרון הזדמנות עסקית להתפתח, באופן מוגן ובחסות הפעילות בגן האירועים (סעיפים 12, 14 לתצהירו של יצחק). בתחילת שנת 2006, הופסקה שותפותו של השותף שגיא, ביוזמת יצחק, נוכח ביקורתו על תפקודו, ואיתמר הצטרף לשותפות חלף שגיא - שותף לרון בחלקים שווים. יצחק העיד כי איתמר יזם את הצטרפותו לשותפות, לאחר שנחשף לכוונה להיפרד משגיא, ואילו איתמר העיד כי יצחק פנה אליו, על מנת שיקבל על עצמו את השותפות. כך או כך, מתוך העדויות עלה כי יצחק שלט בכינונה של השותפות מראשיתה וכי ביקש לצרף אליה את איתמר, כאיש אמונו, על מנת שיפעילה למטרתה, כמו גם להבטחת פעילותו של רון בה ולהגנתו (ראה: עמ' 56, שורות 24, 26-27, 32; עמ' 57, שורות 3-6, 17-19; עמ' 58, שורות 5-10; עמ' 59, שורות 9-10, לפרוטוקול). אף עולה מאלה, כי בקשר לכניסת איתמר לשותפות נרקמו הבנות בין יצחק לאיתמר, הכוללות הסכמתו של איתמר לנהל את השותפות ולעשות כן גם לשם הגנת ושמירת האינטרסים של רון (ראה: עמ' 44, שורות 5-6; עמ' 57, שורות 5-6; עמ' 58, שורות 6-8 לפרוטוקול). השותפות התקשרה בהסכם עם אחוזת טל, להספקה בלעדית של שירותי מסכים בגן האירועים, ובתמורה להרשאה לפעילותה, התחייבה השותפות לשלם לאחוזת טל תשלום על בסיס חודשי, שחושב על פי שיעור מתוך התשלומים שקיבלה השותפות מלקוחותיה, בשיעור משתנה בהתאם לגובה תשלומים אלה (להלן: "הסכם שיר מסכים"). הסכם שיר מסכים, בשונה מהסכמים אחרים שערכה אחוזת טל עם ספקי אטרקציות אחרות, לא הועלה על הכתב, וכל ההסכמות לגביו, תולדת משא ומתן בין יצחק לאיתמר, נערכו בעל פה. 5. פעילותה של השותפות הניבה הכנסות, כמצופה, מראשיתה. ציוד אשר נדרשה לו השותפות לפעילותה, נרכש מתוך הכנסות השותפות, ורווחיה התחלקו בין השותפים לפי חלקיהם. לאורך חיי השותפות איתמר היה השותף הדומיננטי, והוא אשר ניהל עסקיה. תפקידו של רון בה, לפי תצהירו שלו היה להיות "בנו של יצחק" (ראה: סעיף 42 לתצהירו, שלא נסתר, ודוקא חוזק בעדות איתמר על מיעוט תפקידי רון בשותפות). 6. יחסי יצחק ורון ידעו במהלך השנים עליות ומורדות. בשנים בהן פעלה השותפות, חל קרע בין האב לבנו, כאשר כלל לא שוחחו במשך תקופה ארוכה, ובזמן זה, היה רון בן בית אצל איתמר ורעייתו, אשר היו בני שיחו וחברתו הקרובה. 7. השותפות פעלה והרוויחה בניהולו של איתמר, אך בסוף שנתה הראשונה, 2006, חש איתמר כי התנהלות רון שותפו, שאינו מעורב בניהולה ואף מקשה על פעילותה, מכבידה עליו. על כן, לפי טענת איתמר, פנה איתמר לרון בבקשה לפרק את השותפות, ורון בא בהצעה נגדית לפיה יקבל שכר על עבודתו, ואילו איתמר הציע כי ישונו יחסי השותפות בה, וכי איתמר ירכוש מרון תמורת 15,000 ₪ 20% החזקות נוספות בשותפות (עמ' 24, שורות 31-32 עד עמ' 25, שורות 3-4 לפרוטוקול). ואמנם, בראשית שנת 2007 העביר רון לאיתמר 20% חלקים מהשותפות מתוך החזקותיו, באופן שלאחר העברה זו החזיק איתמר ב - 70% מהשותפות ורון ב - 30% ממנה. כן העביר אז רון לאיתמר 30% מעסק התקליטנות, ומסר לידיו ניהול עסק זה. תמורת אלה שילם איתמר לרון סך 15,000 ₪. רון ואיתמר לא עדכנו את יצחק ואחוזת טל אודות עסקה זו, בה הועברו זכויות רון לאיתמר (להלן: "עסקת הדילול"). 8. במהלך שנת 2008 הרחיב איתמר פעילותו בגן האירועים, והפעיל במקום, על פי התקשרויות נוספות עם אחוזת טל, הן עסק בתחום הפירוטכניקה והזיקוקים, והן עסק נוסף בתחום הפקת מזכרות ומגנטים, שהפעיל באמצעות חברה שבבעלותו בשם "מגה מגנט". 9. בעקבות בדיקה חשבונאית שערך רואה חשבון חדש עבור אחוזת טל ויצחק, בחודש אוקטובר 2008, נודע ליצחק דבר שינוי ההחזקות בשותפות, וכתוצאה מכך התגלע משבר אימון חריף בין יצחק לאיתמר ופרץ ביניהם סכסוך. מייד לאחר גילוי זה הזמין אליו יצחק את איתמר ותבע את שינוי ההחזקות לשותפות שווה תוך ביטול עסקת הדילול. איתמר סירב לדרישה זו. לפי עדות יצחק, אשר לא נסתרה, במחצית נובמבר, בפגישה בינו לבין איתמר, הוא הודיע לאיתמר כי ככל שלא תבוטל עסקת הדילול, תיפסק באופן חד צדדי הרשאתו לאיתמר לפעול בגן האירועים, לרבות פעילות השותפות, וזאת בסוף שנת 2008 (ראה סעיפים 59, 60 לתצהיר יצחק). 10. ביום 31.12.2008 הפסיקה אחוזת טל את כל התקשרויותיה עם איתמר, לרבות התקשרותה עם השותפות, ואף מנעה מאיתמר הוצאת ציוד השותפות מגן הארועים (ראה עדות יצחק: עמ' 54, שורות 19-20, 26-27 לפרוטוקול). יחד עם זאת, הותר לאיתמר להוציא את הציוד אשר שימש את עסקיו האחרים (ראה: עמ' 54, שורות 13-17 לפרוטוקול; תמליל שיחה בין איתמר לליאור חלק מנספח יא לתצהירו של איתמר, עמ' 2, שורות 18-20). בקשר לסיום התנהלות השותפות לא התקיימה התחשבנות כלשהי בין הצדדים. 11. לאחר הפסקת פעילות איתמר בגן הארועים החלה חברה בבעלות ליאור להפעיל עסק של מסכים במתחם. ליאור אישר בעדותו כי עשה שימוש בעסקו במסכי השותפות (עמ' 37, שורה 33 עד עמ' 38, שורות 1-7 לפרוטוקול; ראה גם עדות יצחק: עמ' 54, שורות 13-17 לפרוטוקול; תמליל שיחה בין איתמר ליעקב שצורף כחלק מנספח יא לתצהירו של איתמר, עמ' 2, שורות 1-2, עמ' 10, שורות 18-20). 12. התביעה כאן הוגשה נוכח הפסקתם החד צדדית של ההסכמים בין הצדדים, וטענתו של איתמר לפיה הינו זכאי לפיצויים בגין הפרת הסכם שיר מסכים, אובדן רווחים עקב הפסקת פעילות עסקיו בגן האירועים, וכי הינו זכאי לרכוש השותפות ויתר נכסי העסקים שהפעיל ואשר נשארו באחוזת טל לאחר שנמנעה ממנו הגישה לאולם האירועים. טענות הצדדים: 13. לטענת איתמר, הפסקת ההתקשרות בין כלל עסקיו, לרבות השותפות, לאחוזת טל נעשתה באופן פתאומי וחד צדדי, מבלי שארעה הפרה מצד השותפות, ומשכך מהווה פעולת הביטול הפרת הסכם, לרבות הפרה של הסכם שיר מסכים. טען הוא כי לא הפר התחייבות כלשהי כאשר התקשר בעסקת הדילול וכי לא היה בכך עילה להפסקת ההתקשרות. עסקת הדילול היתה לטענתו מכירה מרצון התקפה על פי כל דין. איתמר אף טען כי הנתבעים הפסיקו ההתקשרות בחוסר תום לב, במטרה להעבירם לידי ליאור, ואף הפרו חובתם לתת הודעה מוקדמת מספקת לקראת סיום ההתקשרות. בתביעתו ובסיכומיו תבע פיצויים אלה: 13.1 סך של 25,050 ₪ בגין הפסד רווחים בגין ביטול אירועים שהוזמנו באחוזת טל בשנת 2009 לגביהם סוכם הן על הספקת שירותי מסכים על ידי השותפות והן על שירותי מגנטים ו/או מופעי פירוטכניקה ו/או זיקוקים באמצעות "מגה מגנט". 13.2 סך של 19,846 ₪ בגין חלקו בהתחשבנות בין השותפות לאחוזת טל בגין פעילות של חודש דצמבר 2008, לפי נספח טו' לתצהירו. 13.3 פיצוי חלף הודעה מוקדמת בת שנה, על פי אובדן רווחים שנתי של השותפות, בשיעור חלקו בסך של 78,486 ₪ מתוך רווחי השותפות השנתיים המסתכמים בסך 112,109 ₪. 13.4 פיצוי בגין שווי חלקו בציוד השותפות, בסך של 100,497.6 ₪, נוכח טענתו לפיה גזלו הנתבעים את ציוד השותפות שנשאר באחוזת טל, ואף עשו שימוש בציוד זה במסגרת אירועים שונים, ובכך התעשרו שלא כדין על חשבונו. 13.5 פיצוי בסך של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש שהסבו לו הנתבעים בהפסקה חד צדדית ומפרה של ההתקשרויות. סך הכל תבע איתמר מהנתבעים סך של 268,054 ₪. 14. הנתבעים הכחישו התביעה וחובת תשלום על פיה, בטענה כי אחוזת טל היתה רשאית לבטל בכל עת את הסכם שיר מסכים, בהודעה מוקדמת של 30 יום, והיא אף מסרה הודעה כאמור, וממילא לא הפרה התחייבות כלשהי כלפי איתמר. כן טענו כי איתמר הפר התחייבויותיו לנתבעים שעה שדילל את חלקו של רון בשותפות, באשר צורף לשותפות על מנת שידאג לזכויותיו של רון, והתחייב שלא לפגוע בהן. טענו הם כי עסקת הדילול נגועה בפגמים ברצון ותבעו הם בהגנתם את ביטולה מחמת מרמה, עושק וכפייה. על כן גם טענו כי חלקיו של איתמר בשותפות אינם עולים על מחצית, וטענו לקיזוז מכל סכום שיחויבו בו בגין ביטול הטבות שונות מהן נהנו עסקי איתמר, אשר יש לבטלן בדיעבד בשל התנהלותו המפרה, וכן קיזוז רווחי היתר אשר נהנה מהם איתמר כתוצאה מהגדלת חלקו בשותפות על חשבון דילול חלקו של רון. הנתבעים אף הכחישו את זכאות התובע לסעדים שתבע, את יריבות חלקם ביחס לחלק מהסעדים, הכחישו את הנזקים הנטענים, טענו הם כי אלה לא פורטו כראוי, לא הוכחו וכי איתמר לא עשה די להקטנתם. בכל מקרה טענו כי כל התחשבנות לגבי נכסי השותפות יש לערוך לפי מצב החזקות שווה של איתמר ורון. הפלוגתות שיש להכריע בהן: 15. בדיון שהתקיים ביום 20.10.10 הגדירו הצדדים בהסכמה את השאלות השנויות במחלוקת ביניהם כמפורט להלן: האם הפסקת פעילות השותפות הייתה מוצדקת מבחינת הדין. אילו זכויות, אם בכלל, קמות לאיתמר על רקע הפסקת פעילות השותפות. האם זכאי איתמר לפיצוי בגין העדר הודעה מוקדמת מספקת אודות הפסקת הפעילות, ומה אורך התקופה. האם עומדת לנתבעים או למי מהם זכות קיזוז בקשר להתחשבנויות אשר פורטו בכתב ההגנה. ככל שיש לקיים התחשבנות בקשר לטענות כאמור, מה תוצאת ההתחשבנות. מה ערך של הציוד שיש להתחשב בו לצורך התחשבנות ומה ערך ההכנסות שיש להתחשב בהן. מה חלקו של איתמר בשותפות, האם 70% או 50%, האם הנתבעים רשאים להעלות טענות לגבי הסכם רכישה של 20% מהשותפות, על-פי איזה שיעור יש לקיים את ההתחשבנות הנדרשת לצורך ההליך. אדון בשאלות אלה, כמו גם בשאלות הכלולות בהן - שאלות תוכן ההתקשרויות, ההפרות הנטענות, תקופת ההודעה המוקדמת ועוד, להלן.  דיון והכרעה הסכם שיר מסכים - תקופתו, תוכנו הרלבנטי ונסיבות ביטולו הסכם שיר מסכים - הסכם לתקופה לא קצובה 16. ההתקשרות שבין אחוזת טל לשותפות התבססה על הסכם בעל פה, כאשר להסכם זה לא נקצבה תקופה כלשהי בה הוא יהיה תקף. גרסת יצחק היא כי בדומה להסכמי הרשאה שבכתב, אותם ערך עם אחרים (נספח ב' לתצהירו) כך גם את הסכם שיר מסכים רשאי היה לסיים בהודעה מוקדמת של 30 יום. טען הוא כי היתה זו חלק מההסכמה במשא ומתן שנערך בינו ובין יעקב שותפו לאחוזת טל לבין איתמר. איתמר הכחיש הסכמה זו, הפנה ליחסים המיוחדים שבין שיר מסכים לאחוזת טל, אשר בוססו על קירבה משפחתית ואמון מוגבר, ועל כן טען כי התראה בת 30 יום לא הוסכמה כחלק מתנאי ההסכם. כן הפנה לחסר במתן עדות מטעם יעקב להוכחת תנאי זה. בסופו של יום, משקבלתי הטענה כי הסכם שיר מסכים היה הסכם מיוחד, ומשגרסת יצחק לא נתמכה בעדות רון לעניין זה, ומשלא נתמכה בעדות אובייקטיבית, לא ראיתי להעדיף גרסתו לעניין זה. על כן לא קיבלתי הטענה לפיה כלל הסכם שיר מסכים הסכמה מפורשת להפסקתו בהתראה בת 30 יום. 17. הלכה היא כי הסכמים, אף אם לא נקבע מועד לסיומם, אינם חלים לנצח, וכי בהעדר ראייה לגבי הסכמה אחרת, הסכמים כאמור ניתן לבטל בהודעה חד צדדית של צד המבקש לסיימם. ראה בע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות נ' פאנל חברות התעופה (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 3.5.94, וכן בע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון-סוכנות לנכסים (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 13.2.08)). הלכה היא כי סיום הסכם ללא מועד, יעשה תוך מתן הודעה מוקדמת, מתאימה וסבירה על פי הנסיבות. על פי פסיקה של השנים האחרונות, אף על זכות סיום התקשרות זו חל עיקרון תום הלב, ועל כן מצופה כי סיום התקשרות שלא נקצב לה זמן תעשה בהוגנות עסקית (ראה: ע"א 9784/05 עיריית תל אביב נ' עו"ד ידידיה גורן (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 12.8.09). בהקשר זה יש להדגיש כי "חובת תום הלב אינה דורשת אלטרואיזם וביטול האינטרס העצמי, ההפך הוא הנכון, חובת תום הלב מכירה בדאגה של צד לחוזה לאינטרס שלו עצמו, אך היא דורשת כי דאגה זו תעשה בהוגנות" (ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו-ישראל בע"מ (2009) (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 8.11.09)). הנה כי כן: גם משלא נכללה הסכמה מפורשת בהסכם שיר מסכים לפיה ניתן לסיימו בהתראה קצובת מועד, ניתן היה לבטלו, בכל עת ובכפוף להודעה מוקדמת ובמהלך הוגן. האם הסכם שיר מסכים הופר בהסכם הדילול 18. טענת הנתבעים, כאמור, כי סיימו את ההסכם לא רק מכח זכותם לעשות כן בהיות תקופת ההסכם בלתי קצובה, אלא נוכח הפרתו על ידי איתמר. על כן טענו גם לזכותם להפסיקו לאלתר. 19. לאחר ששמעתי הראיות, הגעתי לכלל דיעה כי הפסקת הסכם שיר מסכים נעשתה בעקבות משבר אימון אמיתי, ובנסיבות בהן לא ניתן היה לצפות להמשך ההתקשרות. מצאתי כי לא רק שהנתבעים היו רשאים להודיע בנסיבות אלה באופן חד צדדי על הפסקת ההסכם, אלא כי היו רשאים לבטלו נוכח הפרתו, וכי לכן הפסקת ההסכם אינה מהווה הפרה, הכל כפי שיפורט להלן. 20. ההסבר לטעמים להפסקת ההסכם נעוץ בהיסטוריית היחסים האישיים והמסחריים שבין כל הצדדים, ועל כן אסקרה בקצרה, כפי שהוכחה בראיות: הקמת שיר מסכים במתכונת בה הוקמה נועדה לא רק להותיר רווחי הפעלת המסכים בגן הארועים במשפחה, אלא גם בכדי להוות לרון מסגרת עסקית מוגנת, שהגנתה, בין היתר, בניהולה על ידי איש אימון בעל כישורים, המכיר את צרכי רון ואת הרגישויות במשפחתו. (סעיף 18 לתצהירו של רון; סעיף 15 לתצהירו של יצחק). יצחק גילה עניין רב ומיוחד בפעילות שיר מסכים, ומעורבותו בעיצובה היתה רבה: הוא אשר יזם עסק זה, ניהל את ההתקשרויות הבסיסיות בו, פעל להוצאת השותף התחילי שהיה בלתי מתאים לדעתו, והסכים עם איתמר על צירופו כשותף חליפי לשיר מסכים. הצטרפותו של אתמר לשיר מסכים היתה על רקע יחסי קירבה אישיים ויחסי אימון מיוחדים. צירופו של איתמר נעשתה לאחר שנחשף לחולשתו של רון ולכלל חששותיו של יצחק. על כן גם קיבל על עצמו איתמר להיות השותף הפעיל והוא אשר ניהל בפועל את השותפות, כאשר תיפקודו המוגבל של רון בשותפות, היה חלק מתנאי כינונה. ראו למשל: עדותו של יצחק בעמ' 57, שורות 17-19 לפרוטוקול, וכן עדותו של רון: "... התחייבות להיות איתי, לדאוג לי, להיות שותף, ביחד. אחד דואג לשני. שותפות זה שדואגים אחד לשני" (עמ' 44, שורות 5-6 לפרוטוקול). בחקירתו החוזרת הוסיף רון כי אביו סמך על איתמר הואיל וראה בו "בן אדם שכן יכול להוביל אותי לעזור לי, לתת לי מעצמו בשבילי. אותו דבר גם טלי. יכלו לעזור לי, למנף אותי, לעזור לי לגדול, להצליח" (עמ' 53, שורות 19-20 לפרוטוקול). באופן דומה הסביר יצחק בעדותו כי "אם הייתי חושב שרון היה מסוגל לנהל אותם לבד היה מקבל את התפעול לבד, היות ולרון לא היתה היכולת לתפעל לבד הבאתי את איתמר כדי שישמור עליו" (עמ' 57, שורות 4-5, ועמ' 58, שורות 6-9 לפרוטוקול). 20.4 כל אלה מוכיחים ומחזקים גרסת יצחק, לפיה תפקידו של איתמר בשותפות היה, בין היתר, להגן על אינטרס רון בשותפות, וכי כך סוכם מראש בין יצחק ואיתמר. אף שוכנעתי כי תנאי לפעילות שיר מסכים בגן הארועים, בהיותה מורשית לפעול בו ובמסגרתו ונוכח זיקותיה ה"משפחתיות", היה קיומם של יחסי אימון בין יצחק ואיתמר. עסקת הדילול 21. דילול חלקו של רון בשותפות, במהלך פרי יוזמת איתמר, פגע בהכרח באינטרס מוגן של רון ובאינטרס מוגן של יצחק בכינון השותפות ובהסכמות לגביה. הדילול פגע בנכסיו של רון, ובודאי ביציבותו העסקית. עסקת הדילול עצמה נגועה בפגמים נוספים: 21.1 עסקת הדילול נערכה בין איתמר לרון, בשעה של נתק בין רון ליצחק, אביו, בשעה שתפקודו של רון היה בחסות ביתו ומשפחתו של איתמר, ותחת איומו של איתמר כי יפרק את השותפות. 21.2 התמורה בעסקה הוסכמה בין הצדדים לה, צדדים שיחסי הכוחות ביניהם לא היו שווים, וסכומה - סך 15,000 ₪ נקבע "סתם", לא על בסיס בדיקה עסקית אלמנטרית וללא התייעצות עם אנשי העסקים במשפחתו של רון. סכום זה, האמור לשקף ערך ריאלי של 20% מהשותפות, הוא שווה ערך ל - 10% מרווחי השותפות השנתיים, הנטענים על ידי איתמר כבסיס לחישוב פיצוייו, ונמוך מעשירית שווי ציוד השותפות, המוכח לטענת איתמר בטופס הפחת שהגיש. ראה גירסת איתמר, לפיה רווחי השותפות הסתכמו בסכום כולל של 180,000 ₪ לשנה, ושווי הציוד עמד על סך של 143,568 ₪ (סעיף 39 לתצהירו של איתמר). התמורה אף כוללת התחשבנות לגבי עסקי התקליטנות של רון, אשר הוכח כי גם הם היו רווחיים. ממילא, אף לשיטת תחשיביו של איתמר, התמורה אשר שילם לרון, ה"שותף החלש" וטעון ההגנה בשותפות, היתה תמורה פחותה מערך ההחזקות שקיבל, והיתה לכן מקפחת ולא הוגנת. תשובותיו של איתמר בחקירה נגדית להבהרת הסכום ששולם, דרכי חישובו והפערים בינו לבין השווי הריאלי היו אומללות ולימדו אמנם על חוסר הגינות עסקית של העסקה שנעשתה (ראה עדות איתמר: עמ' 25, שורות 11-31 לפרוטוקול). 21.3 דבר עסקת הדילול הוסתר מאחוזת טל ומיצחק. רון לא דיווח ליצחק אודותיה, משום שלא עמד עימו בקשרי הדברות באותה עת, הכל בידיעת איתמר. רון העיד כי "אם אבי היה מעורה באותה תקופה זה לא היה קורה" (עמ' 51, שורות 6-9 , 13 לפרוטוקול). ואף העיד כי התבקש מאיתמר שלא לדווח לאביו על העסקה (סעיפים 26-29 לתצהירו של רון). איתמר העיד כי לתפיסתו לא היה צורך לעדכן את יצחק לגבי שינוי האחזקות בשותפות מאחר ואינו אחד השותפים (עמ' 26, שורה 10 לפרוטוקול). עדותו זו נחשבה בעיני דחוקה ומגמתית, באשר מעורבותו של יצחק בבניית השותפות ועוד, מטרת השותפות וכל שבואר לעיל, חייבו ודאי הודעה כאמור. יצחק העיד לעניין זה על החשיבות שייחס לשמירת אחוזי השותפות השווים בין איתמר לרון (ראה בין היתר בעמ' 56, שורות 26-27 לפרוטוקול). התנהלותו בסופו של יום, ולאחר הגילוי, תומכת בעדותו זו. חקירות יצחק ורן הבהירו הבהר היטב כי לולא שמרו רון ואיתמר את דבר העסקה בסוד מפני יצחק, היה הוא מונע אותה. 22. דילול אחזקותיו של רון בשותפות, ללא בחינת שוויין, בשעה של נתק בין רון למשפחתו התומכת, במחיר שעל פניו אינו יכול להיחשב הוגן, ותוך הסתרת העסקה מיוזם ההתקשרות, אביו מגינו של רון, אינו מעשה השומר על האינטרס של רון, אינו מעשה היכול להחשב כהוגן מהבחינה העסקית, בוודאי לא החברית, וניתן לקבוע כי הינו מעשה המהווה פגיעה קשה במערכת יחסי האימון שבין אחוזת טל ויצחק לאיתמר. 23. לעסקת הדילול, נוכח כל אלה, היבטים משפטיים שונים בהקשרים שונים. הנתבעים טענו כי מדובר בעסקת מרמה, עושק וכפייה. 23.1 טענות הכפייה והעושק הן טענות במישור היחסים בין איתר לרון, והוכחתן בנסיבות אינה פשוטה: 23.1.1 לעניין העושק - בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים (חלק כללי)") נקבע: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". עילת העושק כוללת, אפוא, שלושה יסודות מצטברים, שהנטל להוכחתם מוטל על הנתבעים: - מצוקה, חולשה שכלית או גופנית, או חוסר ניסיון של הנעשק בזמן כריתת החוזה; - ניצול מצבו של הנעשק על ידי העושק כדי לגרום לו להתקשר בחוזה; -תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. שוכנעתי, כאמור, בחולשתו של רון, אולם עוצמתה ונסיבותיה לא הוכחו באופן אובייקטיבי, ובסופו של יום, לא מצאתי לקבוע כי עומדת היא בסטטוס המצוקה המיוחדת כהגדרתה בסעיף העושק, והכל גם בהתחשב בפסיקה, לפיה אין די להוכחת עושק, בעובדה שהעשוק היה נתון ללחצים משפחתיים או אישיים, המעמידים אותו במצב רגשי ונפשי לא קל (ע"א 4839/92 גנז נ' כץ, פ"ד מח(4), 749, 756 (1994)). אף כי שוכנעתי שקיים פער של ממש בין שווי התמורה ששילם איתמר לרון עבור 20% בשותפות לבין שווי השותפות ונכסיה כפי שהוערך על ידי איתמר בתביעתו. בכל זאת, בהעדר ראיות לגבי ערך השותפות בעת עסקת הדילול ועוצמתו של הפער, והאם עולה הוא לכדי "תנאים הגרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל", אף לא השתכנעתי בקיומו של יסוד עוולתי זה. שוכנעתי כי איתמר פעל באופן בלתי הוגן, תוך ניצול תלותו של רון בו וחולשתו, כאשר יזם את עסקת הדילול בתקופת ניתוק הקשר בין רון לאביו, כאשר נמנע מלהעריך שוויו ריאלי של חלקי השותפות וכאשר הסתיר את עסקת הדילול מיצחק, אך גם מצאתי כי כל אלה אינם עולים לכדי ביסוס יסודות עילת העושק ועל כן אינם מקימים זכות ביטול לרון מכוחה. על כן סברתי כי העדר ההגינות שבעסקת הדילול אינו עולה לכדי עושק. 23.1.2 עילת הכפייה מעוגנת בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), שזו לשונו: "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". רון לא הכחיש בחקירתו כי העביר את החזקותיו בשותפות לאיתמר מרצונו החופשי. התרשמתי כי בהחלט הופעל עליו לחץ עסקי ורגשי מצד איתמר, אך אין זה לחץ העולה לכדי כוח או איום כמשמעותם בעוולת הכפיה, שהם כאלה המבטלים למעשה את רצון המתקשר. רון, המודע לחולשתו, בחר להיעתר ללחצו של איתמר, אשר השפיע על שווי והיקף החזקותיו, אך כנראה נתן לו תמורות רגשיות ואחרות. אין זו עסקה הניתנת לביטול מבחינת דיני החוזים בגין כפיה. 23.1.3 טענת התרמית, שהיא מתחום הנזיקין, מתורגמת להקשר החוזי (שהוא הרלבנטי לענייננו) לפגמים ברצון בעת ההתקשרות החוזית - עילת ההטעיה כמשמעותה בסעיף 14 לחוק החוזים. הנתבעים לא דנו בסיכומיהם די בעילה זו, ואף לא ראיתי כי הוכחה. ככל שהכוונה בטענת התרמית היתה ביחסים בין השותפות לאחוזת טל, ייבחנו הקשריה להלן בדיון לעניין מערכת חוזית נפרדת זו. 23.1.4 למעלה מהצורך אציין כי הודעה משפטית מסודרת אודות ביטול הסכם הדילול בגין איזו מהעילות ניתנה לראשונה על ידי הנתבעים (למעשה רון הוא הצד הרלבנטי) רק בעת הגשת כתב ההגנה, ביום 15.7.2009, ומשכך חלף פרק הזמן הסביר מתום הכפייה, בהנחה שזו נפסקה עם גילוי עסקת הרכישה על ידי יצחק והפסקת ההתקשרות בין השותפות לאחוזת טל בסוף שנת 2008. סברתי כי תקופה זו שחלפה בין סיום הכפייה וגילוי העושק לבין הודעת הביטול ארוכה מידי ואינה מאפשרת את ביטול הסכם הדילול בשלב בו התבקש הביטול. תוצאת הדיון בפרק זה, הינה, כי לא מצאתי עילה לביטולה בדיעבד של עסקת הדילול מהבחינה המשפטית. 23.2 עסקת הדילול אף נגעה ליחסים שבין השותפות לאחוזת טל וליצחק, בעליה. כבר קבעתי כי הסכם שיר מסכים, בהיותו הסכם הרשאה, התבסס על קיום יחסי אימון בין הצדדים לו. אף קבעתי כי בבסיס הסכם שיר מסכים, כמו גם חבירתו של איתמר לשותפות עמדה הסכמה להגנת רון בשותפות ובפעילותה. עסקת הדילול כשלעצמה מהווה בנסיבות אלה הפרת התחייבות בהסכם שיר מסכים - בין אחוזת טל לשיר מסכים, וההתחייבות בין יצחק לאיתמר, להגן על אינטרס רון בשותפות. לא רק זאת, אלא אי גילוי דבר העסקה מהווה הפרת הסכם ההרשאה והפרה בוטה של יחסי האימון שהם תנאי להרשאת שיר מסכים לפעול מתוך שטחי גן האירועים. מדובר בהפרה נוספת של הסכם שיר מסכים והמערכת ההסכמית התשתיתית שבין יצחק לאיתמר. שוכנעתי, נוכח קביעותיי לעיל, כי השינויים בשותפות בעקבות עסקת הדילול, ואף עסקת הדילול כשלעצמה, ובוודאי אי גילויה ליצחק ולאחוזת טל, חתרו תחת ההסכמות ויחסי האימון בין הצדדים, ועל כן היוו עילה להפסקת הסכם שיר מסכים מטעמי הפרת ההסכמות הכלולות בו, ומהטעם שמשבר אימון מהווה טעם להפסקת הסכם שיר מסכים בנסיבות העניין. תוצאות ההפרה - ביטול הסכם שיר מסכים: 24. משהפר איתמר את הסכם שיר מסכים, אחוזת טל ויצחק היו רשאים להביא לסיום ההתקשרות עם שיר מסכים באופן חד צדדי, לא רק נוכח אופי ההתקשרות (התקשרות לתקופה לא קצובה), אלא גם בשל הפרה, וראה לעניין זה חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)") סעיפים 6 ו- 7. 25. הפרת יחסי אימון העומדים בבסיס ההסכם וסיכול אחת ממטרותיו, מהווה בהכרח הפרה יסודית. אף אם לא כך, וענייננו בהפרה שאינה יסודית, הוכח כי יצחק אפשר לאיתמר להשיב המצב בשיר מסכים לקדמותו, ממילא ניתנה הזדמנות לתיקון ההפרה, ומשלא תוקנה ההפרה, הרי דינה כהפרה יסודית לעניין הביטול - וראה הוראת הסעיפים שהוזכרו. הודעה מוקדמת 26. הפרה יסודית עשויה להקנות זכות ביטול לאלתר, אף ללא הודעה מוקדמת. לא בהכרח נכון לחייב בתקופת הודעה מוקדמת במקרים של משבר אימון. אולם, בענייננו, סברתי כי קיימות נסיבות המצדיקות מתן הודעה מוקדמת, מוגבלת, למרות ההפרה: פעילותה של שיר מסכים, מטבע הדברים היתה רק בגן הארועים, שם גם הפעיל איתמר את יתר עסקיו. הפסקת הפעילות לאלתר עשויה בנסיבות אלה להיחשב ללא מידתית, באשר שוללת מאיתמר את האפשרות למצוא מקור הכנסה חילופי. בנוסף, הוכח כי הנתבעים מנעו מאיתמר להוציא ציוד מגן הארועים, למעשה הקשו בכך עוד על אפשרותו למצוא פרנסה חילופית, ובכך טעם להורות על חובת הודעה מוקדמת גם נוכח ההפרה. כמו כן, ההפרה בפועל - עסקת הדילול, נעשתה כשנתיים לפני ביטול ההסכם מחמת הפרתו. אמנם הנתבעים לא ידעו על ההפרה, אך הפעילות המשותפת לאורך שנתיים נוספות היתה תקינה, ודומה כי הפסקתה לאלתר לאחר שנתיים של פעילות תקינה, הינה שוב צעד בלתי מידתי גם על רקע משבר האימון אשר נוצר. בקביעת משך תקופת ההתראה או ההודעה המוקדמת לפני סיום הסכם שיר מסכים, יש להתחשב גם בכך שהפעילות על פי ההסכם התקיימה כשלוש שנים, כי אמנם הושקעו בעסק השקעות, אך השקעה זו היתה מתוך רווחיו וכי נשא רווחים כבר משנתו הראשונה. יש לקצוב, איפוא, את אורך תקופה ההתראה או ההודעה המוקדמת. בסיכומיו טען ב"כ התובע כי זכאי הוא לתקופת הודעה מוקדמת בת שנה. אולם, טענה זו נטענה בהנחה כי ההסכם הופסק שלא בגין הפרה, מה גם שאף לולא ההפרה לא ראיתי לקבל טיעון זה, בשים לב לתקופה המוגבלת של הפעילות המשותפת ויתר המשתנים שצוינו. מכל מקום, לאחר שהתחשבתי בכל הגורמים שפורטו, סברתי כי בנסיבות העניין ולמרות ההפרה היה על אחוזת טל ליתן לאיתמר הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים קודם להפסקת ההתקשרות. 27. לטענת הנתבעים, בתחילת חודש נובמבר 2008 נפגש יצחק עם איתמר בביתו, ובאותה פגישה הודע לאיתמר כי ניתנת לו הזדמנות להחזיר את המצב לקדמותו ולהשיב לרון את כל הכספים שקיבל מהשותפות מעבר ל- 50%. משסירב איתמר לעשות כן, הודיעה אחוזת טל לאיתמר כי בתאריך 31.12.08 תופסק פעילות השותפות באולם האירועים. וכך אכן נעשה (ראה סעיפים 32, 57, 59 לתצהירו של יצחק). עיון בכתבי הטענות שהגיש איתמר, בתצהירו ובחקירתו בבית המשפט מלמד כי הוא אינו מכחיש קיומה של פגישה זו. משכך, ניתנה לאיתמר הודעה מוקדמת בטרם ביטול ההתקשרות בין השותפות לאחוזת טל. בהעדר טענה ליום מסויים בנובמבר, או גירסה מפורטת לעניין זה, אניח כי תקופת ההודעה המוקדמת עמדה על חודש ומחצה. 28. בהתחשב במסקנת הדיון הקודם, מצאתי כי ההתראה אותה קיבל איתמר בנסיבות העניין לא היתה מספקת, וכי משהועמדה על חודש ומחצה בלבד, זכאי איתמר לפיצוי חלף הודעה מוקדמת לביטול ההסכם בגין חודש ומחצה נוספים. תוצאות ביטול הסכם שיר מסכים מחמת הפרתו: 29. ביטול הסכם שיר מסכים מחייב את הצדדים לערוך התחשבנויות על פי דין - כאשר על פי הוראת סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי) על כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל. בכלל זאת על הצדדים לסיים ההתחשבנות ביניהם, ואיתמר זכאי לתמורות שלא קיבל בקשר להתחשבנות זו, לחלקו בשווי רכוש השותפות, שנשאר אצל הנתבעים, ולפיצוי בגין חלף יתרת הודעה מוקדמת. אחוזת טל ויצחק זכאית לפיצויים בגין נזק ככל שהוכח להם בגין ההפרה. אחוזת טל, טענה בהגנתה לקיזוז נזקיה מתוך ההתחשבנות, אדון עוד להלן בשאלה באם הוכחו נזקים כאמור. הנתבעים בכלל ורון בפרט אינם זכאים להשבות או החזרים הקשורים לעסקת הדילול, משלא בוטלה. על כן לא קמה לנתבעים זכות לקיזוז השבות כאמור מול ההתחשבנות שיש לעשות עם התובע. 30. תוצאת הדיון עד כה היא קביעות אלה: 30.1 איתמר הפר את הסכמיו עם יצחק ועם אחוזת טל (הסכם שיר מסכים), נוכח התקשרותו בעסקת הדילול ונוכח הסתרתו עסקה זו מיצחק ומאחוזת טל. 30.2 עסקת הדילול תקפה ולא ניתן לבטלה בגין עושק כפיה או עילות חוזיות אחרות. 30.3 הסכם שיר מסכים ופעילות איתמר בגן האירועים הופסקו כדין בגין הפרתו את הסכמיו עם יצחק ואחוזת טל. 30.4 על אחוזת טל לערוך התחשבנות לצורך קיום הוראת ההשבה עם ביטול הסכם שיר מסכים. התחשבנות זו יש לערוך בהתחשב בשיעור ההחזקות של איתמר, בהתקיים עסקת הדילול (70%). 30.5 על אחוזת טל לפצות את איתמר בגין חודש וחצי נוספים של הודעה מוקדמת. 30.6 אחוזת טל רשאית לקזז מתוך ההתחשבנות רק נזקים בגין ההפרה, ככל שהוכחו. 30.7 איתמר אינו זכאי לפיצויים בגין הפרת הסכם, ועל כן אינו זכאי לפיצוי הנתבע בגין עגמת נפש ואף אינו זכאי לפיצויים בגין הפסד רווחים, ככל שאינם כלולים בדמי ההודעה המוקדמת. ההתחשבנות: חישוב הפיצוי בגין אי מתן ההודעה המוקדמת ואובדן רווחים 31. פיצוי חלף הודעה מוקדמת אמור לשקף את ההפסד לתקופת ההודעה. נכון לחשב הפסד זה מסכום הרווחים של השותפות בשנה שקדמה להפסקת ההתקשרות (קרי, שנת 2008) ועל פי שיעור הרווח שהפסיד התובע, לפי חלקו. 32. הגם ששני הצדדים טענו טענות התחשבנות לגבי תוצאות השותפות, לא הוגשה על ידי מי מהם חוות דעת מסודרת להוכחת רווחיה ונכסיה. על אלה מבקש איתמר ללמוד רק מדוחות שהגיש, ואשר נערכו על ידי רואה חשבון, ואולם לנתבעים טענות נגד אמינותם ומשקלם. טוענים הם, על כן, כי איתמר לא עמד בנטל להוכיח הפסדים וזכויות מתוך נכסי השותפות. טענת זו נסמכת הן על העובדה כי הוגשו דוחות לא חתומים, התגלו שני דוחות שונים לגבי נתוני שנת 2007, ואיתמר טען בקשר לכך כי היתה בעיית תוכנה, ועוד. יש אמנם בטעמים השונים שהעלו הנתבעים בכדי לפגום במשקלם הראייתי של דוחות השותפות, אולם מצאתי כי אין מניעה להיעזר בהם לצורך אומדן ההפסדים מהטעם שהחישוב הרלבנטי הוא לפי שנת 2008, לגביה לא הוגשו נתונים סותרים, ומהטעם שאף הנתבעת הסתמכה לצורך חישובי הקיזוז על נתוני אותם דוחות. על כן יחושב אובדן הרווחים להלן על פי הדוחות שהוצגו. 33. דו"ח ההכנסות וההוצאות לשנת 2008 (נספח ו' לתצהירו של איתמר) מעלה כי הרווח הנקי שהיה לשותפות בשנת 2008 עמד על סך של 112,109 ₪. סכום זה משקף את ההכנסות שהיו לשותפות בשנת 2008 שהסתמכו בסכום של 265,394 ₪, בקיזוז ההוצאות של השותפות בשנה זו שהגיעו לסך של 83,639 ₪ ובצירוף אחזקת רכב לתיאום בסך של 28,470 ₪. חלקו של איתמר ברווחים אלו, בהתאם לשיעור חלקו בשותפות, קרי 70%, הינו 78,476 ₪. מכאן שהפיצוי לו זכאי איתמר בגין הודעה מוקדמת לחודש וחצי נוספים, בנוסף לחודש וחצי ימי התראה שניתנו לו, הוא 9,809.5 ₪. 34. לטענת איתמר, בעקבות הפסקת הסכם שיר מסכים, הפסיד בעסקיו השונים בגן הארועים, לרבות בשותפות, רווחים צפויים מאירועים מוזמנים שלא יכול היה לספק בהם את שירותיו. נזק זה הוערך על ידי איתמר בסך של 25,050 ₪. הנתבעים שללו טענה זו ואף טענו כי לא הוכחה. לאחר בחנתי הטענות, סברתי כי אין לפצות את איתמר בנזק נטען זה, הן מחמת כפל פיצוי והן מחמת שאיתמר אינו זכאי לפיצוי בגין הפסקת הסכם שנעשתה על פי זכות שבדין וכתוצאה מהפרתו. בהחלט ייתכן שלו המשיכה השותפות בפעילותה היתה היא גורפת רווחים יפים, אלא שמי שהפר הסכם אינו זכאי לפיצוי בגין הפסד הרווחים הצפויים ממנו. זכאות לפיצוי מוגבל קיימת בעניינו רק להפסד עסקות שהיו צפויות להתקיים בתקופת יתרת ההודעה המוקדמת - שכן, לו קצבה אחוזת טל שלושה חודשים עד לסיום הסכם שיר מסכים, היתה השותפות מקיימת התחייבויותיה כלפי מזמינים עד למחצית חודש פברואר 2009, ונהנית מרווחים בגין פעילות זו. בכל זאת, מצאתי כי אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הזמנות שבוטלו לתקופה זו, גם אם הוכחו, וזאת מהטעם שממילא כלול פיצוי זה בחישוב אובדן הרווח שבדמי ההודעה המוקדמת. הדבר אף מוכח מספרית, כאשר חלקו של איתמר גם בהזמנות החתומות והתקפות מהשותפות לחודשים שלאחר הפסקת הסכם שיר מסכים הוא בערכים דומים לגובה ההפסד שנקבע לו בגין העדר הודעה מוקדמת מספקת. תשלומים אותם התחייבה אחוזת טל להעביר לשותפות וטרם שולמו על ידה 35. איתמר טוען כי בגין השירותים שסיפקה השותפות באחוזת טל במהלך חודש דצמבר 2008, התחייבה אחוזת טל לשלם לשותפות סך כולל של 27,000 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה חושב עבור 36 אירועים בגינם התחייבה אחוזת טל לשלם לשותפות 750 ₪ לכל אירוע. בנסיבות אלו, ובהתאם לשיעור אחזקה של 70%, עותר איתמר לתשלום סך של 19,500 ₪. בסיכומי התשובה הוסיף איתמר כי הנתבעים הודו בקיום אירועים אלו במסגרת נספח ו' לתצהיריהם. הנתבעים לא שללו טענת התובע לעניין התחשבנות זו, וטענתם היחידה היתה טענת הקיזוז (ראה לדוגמה: עדותו של רון בעמ' 43, שורות 18-22 לפרוטוקול; ראה גם: תמליל שיחה בין איתמר לרון שצורף כחלק מנספח יא' לתצהירו של איתמר, עמ' 1, שורה 25). הנתבעים אף הפנו לטעות בהפניות למסמכים בטיעוני התביעה, אף משתוקנה ההתייחסות בסיכומי התשובה, הוכחה הטענה לגבי החוב שלא שלמה אחוזת טל לשותפות. בהתאם לנטען ולפי רשימת האירועים המפורטת בנספח יד' לתצהירו של איתמר, שוכנעתי בצדקת התביעה לעניין זה. על אחוזת טל לשלם לאיתמר סך 19,500 ₪ המבטא שיעור אחזקה של 70% בשותפות. גזל הציוד 36. איתמר גורס בתצהירו כי הנתבעים גזלו את הציוד של השותפות שנותר באחוזת טל, וכי נעשה בציוד זה שימוש במשך כחצי שנה על ידי ליאור, במסגרת אירועים שהתקיימו באחוזת טל. איתמר העריך את הנזק שנגרם לו עקב גזילת הציוד של השותפות בסך של 143,568 ₪, ובהתאם לשיעור אחזקתו בשותפות של 70% עותר איתמר לפיצויים בסכום של 100,497.6 ₪. הערכת שווי הציוד של השותפות מבוססת על טופס פחת (נספח טז' לתצהיר איתמר). מעיון בטופס הפחת ניתן להיווכח כי שווי הציוד של השותפות, נכון ליום 31.12.08, הינו 157,615 ₪. בסיכומיו תובע איתמר פיצויים בסכום מופחת של 143,568 ₪ המתייחס רק לציוד המפורט בסעיפים 3, 4, 7, 9, 13, 14, 20, 21 ו- 22 לטופס הפחת, בתוספת עלות ציוד שאינו נכלל בטופס הפחת, הכולל מנורות שנרכשו בסך של 17,568 ₪ (נספח ז' לתצהירו) וכן מסגרות שנרכשו בעלות של 26,000 ₪ (נספח ז' לתצהירו). הנתבעים הכחישו את הגזל, נוכח טענתם, שלא נסתרה, כי התירו לאיתמר לקבל הציוד חזרה בחלוף כחצי שנה. כן טענו הם שחלק מציוד השותפות נותר בידי איתמר. עוד טענו כי חלק מהציוד שערכו נתבע הוא ציוד מתכלה, חלקו האחר שייך לרכוש אחוזת טל, באשר הותקן במבנה. כן טענו טענות לגבי העדר משקל לטופס הפחת להוכחת ערך הציוד ועוד. 37. לאחר ששמעתי הראיות שוכנעתי כי הנתבעים אמנם עכבו את ציוד השותפות ולא איפשרו לאיתמר לקבלו ואף נמנעו מלערוך לגביו התחשבנות. אמנם אין עיכוב זה עולה לכלל גזל, בין היתר משהוכח כי לאחר מספר חודשים הסכימו להשיבו, ואיתמר סרב לקבלו, אך נוכח העיכוב ותפיסתו יש לפצות את איתמר בגין ההפסד אשר נגרם לו, אשר עומד על ערך שווי יתרת חלקו בציוד אשר נשאר אצל הנתבעים, בהפחתות בגין שווי ציוד השותפות אשר נשאר בידיו. איתמר ביקש לחייב את הנתבעים בפיצוי עבור ארבעה מקרנים, המפורטים בסעיפים 3, 4, 7, ו- 20 לטופס הפחת, ששווים נאמד בסך של 106,480 ₪. איתמר אישר בחקירתו כי הוא מחזיק בארבעה מקרנים של השותפות, אך לטענתו, הוא לא כלל את עלות ארבעת המקרנים הללו במסגרת החישובים (עמ' 28, שורה 30 עד עמ' 29, שורות 2-3 לפרוטוקול). איתמר לא הוכיח את ההתחשבנות שיש לעשות בקשר למקרנים, לא גילה מיוזמתו כי הוא מחזיק במקרנים, ומנע עריכת התחשבנות הוגנת לגבי פריט זה. בנסיבות אלה מצאתי כי ראוי לקזז את שווי ארבעת המקרנים שנותרו בידי הנתבעים אל מול ארבעת המקרנים שבחזקת איתמר, ואין לזכות מי מהצדדים בזכות בגין ציוד זה. על פי טופס הפחת והראיות, היו לשותפות שלושה מחשבים, כאשר איתמר בחקירתו הודה כי מחשב נייד של השותפות נותר בידו. שוויו הממוצע של מחשב, לפי טופס הפחת, הוא סך 2,736 ₪. בהתחשב בכך שאיתמר לא הוכיח את ערכו של המחשב הנייד שנמצא בחזקתו, ואף לא ביאר האם אותו מחשב נייד נכלל בין שלושת המחשבים שצויינו בטופס הפחת, הרי שבהעדר דרך התחשבנות הוגנת אחרת - מצאתי כי ראוי לקזז את שוויו הממוצע של מחשב על פי טופס הפחת, קרי 2,736 ₪, מהשווי הכולל של המחשבים על פי הטופס בסך של 8,208 ₪. על כן, שווי ציוד המחשבים של השותפות שנותר בחזקת הנתבעים הינו 5,472 ₪. בנוסף לא נסתרה טענתו של איתמר כי בידי הנתבעים נשארו פריטים אלה השייכים לשותפות: מצלמת DVD בשווי 1,504 ₪ ומסך תליה נגלל בשווי 52,840 ₪. ציוד זה מסתכם בסך כולל של 59,816 ₪. 38. שוכנעתי כי ציוד שהותקן התקנה של קבע במבנה גן הארועים אינו כזה שהשותפות רשאית היתה לפרקו, לפי הוראה חוזית מקובלת וסבירה בנסיבות. אף שוכנעתי כי אין לערוך התחשבנות לגבי ציוד מתכלה, כגון מנורות למקרן (ראה: נספח ז' לתצהירו של איתמר, עמ' 76 לנספחים). 39. תוצאת ההתחשבנות היא שעל הנתבעים לשלם לאיתמר פיצוי עבור הציוד של השותפות שנותר בחזקתם, ששוויו הכולל מסתכם בסך 65,288 ₪ (שווי ציוד המחשבים בצירוף שווי הציוד הנוסף), בהתאם לשיעור החזקתו בשותפות של 70%, דהיינו 45,701.6 ₪. רון זכאי לכאורה לקבל גם 30% מערך הציוד אשר נשאר בידי איתמר, אך בנסיבות העניין, משלא הוכח כראוי ערך רכוש זה, בהתחשב בהסדר לגבי קיזוזי המקרנים ובמיעו יחסית של ציוד זה, אינני מורה על הפחתות מתוך סכום זה. החייבים בפיצוי בגין התחשבנות זו הם כל הנתבעים, ביחד ולחוד, נוכח הנאותיהם וזיקותיהם המוכחות לציוד. זאת בהתחשב בכך שיצחק הוא זה שגרם לעיכובו של ציוד השותפות באחוזת טל ומניעת הגישה מאיתמר, בשיתוף עם רון, ובכך שליאור אישר כי עשה שימוש בפועל בחלק מהציוד של השותפות שנשאר באחוזת טל. טענות הנזק והקיזוז של אחוזת טל 40. הנתבעים טוענים כי הינם זכאים לקזז את הפרשי ההנחות בעמלות מחזור שקיבלה השותפות מאחוזת טל עבור השנים 2007-2008, בסך של 38,229 ₪. לגרסתם, השותפות זכתה לעמלות מופחתות בשל העובדה שמחצית מהחזקותיה היו בבעלותו של רון. משהפרו השותפים את התחייבויותיהם זכאית אחוזת טל לבטל רטרואקטיבית את ההנחות שנתנה לשותפות ועליה להשיב לאחוזת טל את סכום ההפרש בין 20% ממחזור פעילותה לבין הסכומים שקיבלה בפועל, למעט תשלומים שקיבלה מאחוזת טל במסגרת מבצע חורף. 41. עוד טוענים הנתבעים כי אחוזת טל זכאית לקזז את ההפרשים בגין אי גביית תשלום שירותי משרד ודמי אחסנה מהשותפות. על פי טענה זו, אחוזת טל נמנעה מלגבות מהשותפות תשלום בגין שירותי המשרד שהעניקה לשותפות וכן בגין דמי שכירות של מחסן שהעמידה לרשות השותפות ללא תמורה. על פי חישוב הנתבעים נותרה השותפות חייבת לאחוזת טל סך כולל של 60,433 ₪ בצירוף מע"מ בגין שירותי המרד עד לסוף שנת 2008, ואילו בגין השימוש במחסן סך של 19,140 ₪ (כולל מע"מ). 42. הנתבעים מוסיפים כי לולא התחייבותו של איתמר כלפי אחוזת טל היה עליו לשלם עמלה בשיעור של 20% ממחזור תקבוליו בעסקי הזיקוקים, המגנטים והבלונים, סכום שלא חושב, משסירב איתמר למסור דוחות על הכנסותיו. 43. לאחר שבחנתי טענות הצדדים לעניין הקיזוזים, ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לתצהירי הנתבעים לשם ביסוס גרסתם, לא שוכנעתי בצדקת הטענות. הנתבעים לא הוכיחו את הקיזוזים הנטענים מהבחינה העובדתית ואף לא מבחינת מקור זכותם המשפטית לתביעותיהם ולקיזוז בגינן. הנתבעים לא הציגו ראיה כלשהי שיש בה כדי לתמוך בטענה כי עומדת להם זכות קיזוז בגין הנחות, או עמלות מופחתות ששילמה השותפות לאחוזת טל. כך גם לא נטען כי ישנו עיגון במסמך כלשהו לזכות הקיזוז הנטענת, כל שכן, להסכמה בעל פה שהושגה בין הצדדים בטרם התקשרותם בהסכם. הנתבעים לא פרטו ולא הציגו אסמכתא להוכחת טענתם כי איתמר התחייב לתשלום ההפרשים שבין שיעורי העמלות שנגבו מהשותפות לאלו שנגבים מכל מפעיל חיצוני אחר, ובדומה לכך לא הוכח מקור להתחייבות מצד איתמר לתשלום שירותי משרד ודמי אחסנה. בשים לב לנטל הראיה שרובץ על כתפי הנתבעים, ומשלא עברו משוכה זו, נדחית טענת הקיזוז. סיכום: 44. לפיכך התביעה מתקבלת בחלקה באופן המפורט להלן: 44.1 קבעתי כי התובע הפר את הסכמיו עם הנתבע 2 ועם הנתבעת 4, לרבות הסכם שיר מסכים וכי הנתבעים ביטלו כדין הסכמים אלה. 44.2 אף קבעתי כי עסקת הדילול בין התובע לנתבע 1 תקפה, ולא ניתן לבטלה בגין עושק כפיה או עילות חוזיות אחרות, הגם שמצאתי כי היתה היא עסקה לא הוגנת ומנוגדת להסכמות היסוד שבין התובע לנתבעים. 44.3 בגדר ההתחשבנות שבין הצדדים על אחוזת טל לפצות את התובע בגין חודש וחצי נוספים של הודעה מוקדמת, בגין תשלומים על אירועים שטרם שולמו ובגין שוויו של ציוד שנותר אצל הנתבעים. 44.4 דחיתי את טענות התובע לגבי זכות לפיצוי בגין נזקי הפרה, ואף את טענות הקיזוז של הנתבעים. לאור האמור, הנתבעים 2 ו - 4 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סכומים אלה: - סך של 9,809.5 ₪, חלף הודעה מוקדמת לחודש וחצי נוספים. -סך של 19,500 ₪ בתוצאת התחשבנות על אירועי חודש דצמבר 2008. סכומים זה יישאו ריבית והצמדה כדין, מיום הגשת התביעה, 14.6.2009, ועד למועד התשלום בפועל. כל הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע, פיצויים בסך של 45,701.6 ₪ בגין ציוד של השותפות שנותר בחזקתם. גם סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום בגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט של התובע (לרבות שכר טרחת עורך דין) בסך כולל של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ. זכות ערעור כחוק. דיני חברותשותפות