חוק הגנת הפרטיות אינו קובע הגדרה למונח "ענייניו הפרטיים של אדם". סוגיה זו נדונה במסגרת פסק הדין בע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה, פ"ד מח(3) 808 (1994) (להלן: "עניין ונטורה"), בו נדונה השאלה האם יצירת מאגר מידע של אנשים ותאגידים שמסרו המחאות ללא כיסוי מהווה פגיעה בפרטיות, מאחר שמדובר בשימוש במידע על "ענייניו הפרטיים של אדם" שלא למטרה שלשמה נמסר. הגם שכל שופטי המותב השיבו על שאלה זו בחיוב, נחלקו בפסק הדין הדעות באשר לאופן שבו ראוי לפרש את המונח האמור. כב' השופט ג' בך סבר, כי יש לפרש את המונח באופן רחב, בהתאם למובנם הטבעי והרגיל של המילים ובאופן שיכלול "כל מידע הקשור לחייו הפרטיים של אותו אדם, לרבות שמו, כתובתו, מספר הטלפון שלו, מקום עבודתו, זהות חבריו, יחסיו עם אשתו ויתר חברי משפחתו וכדומה" (שם, בעמ' 821). כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן הביעה עמדה מצמצמת יותר, ובלשונה (שם, בעמ' 835): "סבורתני, שאין המקרה שלפנינו מצריך הגדרה כוללנית של ענייניים שיש לראות בהם 'ענייניו הפרטיים של אדם'. בכגון דא ראוי שלא ליצור רשימה סגורה או פרטנית אלא לאפשר בדיקת הנושא על-פי ההקשר שבו הוא מופיע. לדידי, התשובה לשאלה מהו עניינו הפרטי של אדם, אינה חד-משמעית, וכמו ביטויים רבים בהם אנו נתקלים בספר החוקים ובחיי היום-יום, פרשנותם תלויה בהקשר ובמטרה שלשמה נדרשת פרשנות זו. אין חולק כי פרטיותו של אדם היא בעלת חשיבות עליונה ונכון לראותה כחלק מזכויות היסוד המגולמות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, בבואנו להגדיר "עניניו הפרטיים של אדם" הגדרה שתהפוך כל הפוגע בהם למפר חוק, עלינו להיות זהירים ודווקניים". אם כי עמדה על הסכנות שבהצלבת פרטי מידע (שם). בהמשך, פירש בית משפט העליון את המונח "ענייניו הפרטיים של אדם" שבסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות כמידע הכולל גם שמות אנשים שהגיעו להסדרי "כופר" עם רשויות המסים (ראו עע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל - רשות המסים (ניתן ביום 23.9.08)) וכן שמות אנשים שהגישו מועמדות למשרה ציבורית והנימוקים לפסילת מועמדותו זו (ראו עע"מ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות (ניתן ביום 19.5.09)). הגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיות