נטען כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין היעדר הליך שימוע קודם לפיטוריו ובגין עוגמת נפש בסכום של 200,000 ₪. הפיטורים נעשו בחוסר תום לב, מתוך מניעים פסולים ושיקולים זרים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עוגמת נפש עקב פיטורים ללא שימוע: 1. הנתבעת, מילגם שירותים לעיר בע"מ, הינה חברה פרטית, העוסקת, בין היתר, בניהול, תפעול ויעוץ למחלקות הגביה והמים ברשויות המקומיות. התובע הועסק אצל הנתבעת, כמנהל מחלקת הגבייה בעיר צפת, החל מיום 16.8.04 ועד ליום 19.1.09. במסגרת כתב התביעה, ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין היעדר שימוע כדין טרם פיטוריו ובגין עוגמת נפש, תשלום בגין שעות נוספות, החזר בגין ניכוי שלא כדין משכרו, פיצויי בגין פגיעה בזכויות מהמוסד לביטוח לאומי, ותשלום בגין מענק שנתי. 2. מהלך הדיון ביום 03.6.10 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד הרשמת סלווא שאמי (כתוארה דאז), במסגרתו גיבשו הצדדים רשימת מוסכמות ורשימת פלוגתאות. בתאריך 30.6.10, התקיימה ישיבת הוכחות, בתחילתה, ניתן פסק דין חלקי (להלן:"פסק הדין החלקי"), במסגרתו נדחתה התביעה, כנגד מי שהיה נתבע מס' 2 - מר איתן גונן, המכהן כמנהל מרחב צפון של הנתבעת (להלן:"מר גונן"). במהלך ישיבת ההוכחות נחקר התובע על תצהירו, וכן נחקרו, על תצהיריהם, עדי הנתבעת - - מר משה יחיאל, אשר כהן אז כחשב מלווה בעירית צפת (להלן:"מר יחיאל"), מר גונן ומנכ"ל משותף של הנתבעת מר אילן ערוסי (להלן:"מר ערוסי" או "המנכ"ל"). 3. להלן העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מרשימת המוסכמות: א. התובע עבד בשירות הנתבעת, החל מיום 16.8.04 ועד ליום 19.1.09. ב. בין הצדדים, נחתם הסכם עבודה מיום 14.10.04 (נספח א1 לתצהירו של התובע ולכתב התביעה), כמו כן, נחתם נספח להסכם העבודה לתפקיד מנהל מחלקה (נספח א2 לתצהירו של התובע ולכתב תביעתו). ג. התובע פוטר מעבודתו, על פי הודעה על הפסקת עבודתו מיום 19.1.09. ד. משכרו האחרון של תובע נוכה סכום של 670 ₪ "בגין נזקים שנגרמו לרכב", כטענת הנתבעת. ה. התובע לא פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי אבטלה לאחר הפיטורים. 4. להלן הסוגיות בהם יש להכריע וזאת בהתבסס על רשימת הפלוגתאות: א. האם התובע פוטר שלא כדין, כטענתו, וללא עריכת הליך שימוע? ב. ככל שטענתו הנ"ל של התובע תתקבל, האם זכאי התובע לפיצוי בגין כך? במידה וכן - מהו הסכום המגיע לו בגין פיצוי כאמור? ג. האם זכאי התובע לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות? לעניין זה, האם התובע עבד בשעות נוספות? במידה וכן, האם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובע, כטענת הנתבעת? ד. לעניין הנטען בסעיף ג, מהו תוקפה של הוראת סעיף 3.5 להסכם העבודה עליו חתומים הצדדים? ה. ככל שייקבע על ידי בית הדין שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה כן חלות על עבודתו של התובע? וכי התובע עבד שעות נוספות, האם לתובע שולם מלוא שכר בגין עבודתו באותם שעות נוספות, ובמידה ולא, מהו הגמול המגיע לו בגין כך? ו. האם התובע גרם לנזקים כלשהם ברכב שהועמד לרשותו על ידי הנתבעת? ככל שייקבע על ידי בית הדין שנזקים כאמור נגרמו לרכב בהיותו ברשות התובע, האם זכאית הייתה הנתבעת לנכות משכרו של התובע את הסכום הנ"ל? ז. האם זכאי התובע לפיצוי בגין פגיעה בזכויות מהמוסד לביטוח לאומי? ח. האם זכאי התובע לתשלום מענק שנתי בגין שנת 2005 ובגין שנת 2008? לעניין זה, האם תשלום מענק שנתי מהווה נוהג אשר יש בו כדי לחייב את הנתבעת? הערה מקדימה: במסגרת הדיון בפלוגתאות מצאנו לנכון לחלק את הדיון בפלוגתא א לשניים - האם התובע פוטר שלא כדין; האם התובע פוטר ללא עריכת שימוע מנגד, בחרנו לאחד את הדיון בפלוגתא ד' עם פלוגתא ג'. 5. האם התובע פוטר שלא כדין? טענת באת כח התובע התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין היעדר הליך שימוע קודם לפיטוריו ובגין עוגמת נפש בסכום של 200,000 ₪. הפיטורים נעשו בחוסר תום לב, מתוך מניעים פסולים ושיקולים זרים. התובע הועסק כמנהל מחלקת הגבייה של הנתבעת ובמהלך עבודתו הגיע להישגים מרשימים בתחום הגבייה, תוך יצירת סביבת עבודה יעילה. התובע זכה, תודות לעבודתו הקשה ולהשקעה הרבה, להוקרה ולהערכה אישית מצד ראשות עיריית צפת ומצד גורמיה המוסמכים. החל משנת 2008 ועד לפיטוריו, ספג התובע השפלות, הטרדות יומיומיות והפרעה למהלך עבודתו מצד הממונים הישירים מר ערוסי ומר גונן (להלן:"הממונים"). עבודתו הפכה לרצופת איומים אשר פגעו בשמו הטוב ללא כל הצדקה וללא קשר לתפקודו בעבודה. כחלק מהרדיפה האישית, נהגו הממונים, לזמן את התובע למשרדי הנתבעת במקומות אחרים לצורך עריכת בירורים שונים, בנוכחות עובדים זוטרים. על הנתבעת, בהיותה גוף "דו מהותי" המוצגת לעיני ציבור כ "זרוע הארוכה" של העירייה, או לכל הפחות כאורגן ביצועי של העירייה לגביית מיסים עירוניים, חלות חובות מתחום המשפט המנהלי, כאשר בהתנהלותה הנ"ל כלפי התובע, היא פעלה בניגוד לכללי המינהל התקין ולפיכך, חייבת לפצותו בגין פיטוריו בהיעדר שימוע, ובגין עוגמת הנפש בשל הפגיעה בשמו הטוב מן הנסיבות בהן סיים את עבודתו. טענת באי כח הנתבעת התובע פוטר מעבודתו כדין. טענת התובע, לפיה פיטוריו נעשו מתוך מניעים פסולים ושיקולים זרים, דינה להידחות. כאשר טענת התובע כי הנתבעת גוף דו מהותי, הינה בבחינת הרחבת חזית ודינה להידחות. הנתבעת ציינה את השתלשלות האירועים שהביאו לנסיבות סיום העסקתו של התובע, כדלקמן: א. התובע, הועסק במשרת ניהול בכירה כנושא משרת אימון. בתחילת עבודתו הפגין התובע יכולות טובות, ומחלקת הגבייה, תחת ניהולו, פעלה בצורה טובה וסבירה. ב. בשלהי שנת 2007, חלה תפנית בהתנהגותו של התובע. החלו להצטבר תלונות רבות הנוגעות לתפקודו הלקוי כמנהל מחלקה, הן מצד תושבים והן מצד גורמים בעירייה. ג. בהזדמנויות שונות, הביע התובע, באופן ברור וחד משמעי, בפני מר גונן כי הוא מסרב לפעול בהתאם להנחיות הממונים ויפעל על פי שיקול דעתו. ובשנת 2008, חלה ירידה משמעותית בפעולות הגביה. ד. בשל מחדלו של התובע ואי ביצוע עבודתו כמנהל מחלקה, מונה מר יחיאל כגובה ממונה וקיבל לידיו את סמכויות הגביה ואת הסמכות לחתום על צווים מנהליים. ה. נוכח התנהגותו של התובע, הן כלפי הממונים עליו והן כלפי גורמי חוץ, נערכו עימו מספר בירורים ושיחות. נקדים את הדיון בהכרעה בשאלה האם הנתבעת הינה גוף דו מהותי, כטענת התובע או הנתבעת, הינה חברה פרטית, כטענתה ? הנתבעת, כאמור, ביקשה לדחות את טענת התובע, לפיה הנתבעת הינה גוף דו מהותי וחלות עליה חובות מתחום המשפט המינהלי, וזאת בהיותה בבחינת הרחבת חזית מאחר והיא הועלתה, לראשונה, במסגרת סיכומי התשובה המתוקנים ובהיותה טענה שונה לחלוטין מהטענה שהועלתה בכתב התביעה ובתצהירו של התובע. די בכך שטענת התובע להיותה של הנתבעת גוף דו מהותי, הועלתה, לראשונה, במסגרת סיכומי התשובה של הראשון, כדי שלא להידרש לה, בהיותה משום הרחבת חזית, אולם מעבר לכך ומעבר לדרוש, יצויין כי ממילא מדובר בטענה שאינה מתיישבת עם התשובה שנתן התובע, במסגרת חקירתו הנגדית, עת השיב בחיוב כשנשאל האם הנתבעת הינה חברה פרטית (עמ' 11 שורות 29-30 לפרוטוקול). דיון והכרעה בעניין אופן התנהלותו של התובע במהלך תקופת עבודתו נקדים אחרית לראשית ונציין כי התובע לא הצליח להוכיח כי פיטוריו נבעו משיקולים זרים ובשל חוסר תום לב מצד הנתבעת וזאת כפי שיפורט להלן. הנתבעת הפריכה את טענתו של התובע להתנכלות ולהטרדות הבלתי פסוקות עת הביאה אסמכתאות לכך שטענותיה כלפי התובע היו ענייניות והתבססו על תלונות אמיתיות שהתקבלו אצלה, במהלך התקופה הרלוונטית וזאת כמפורט להלן: א. ביום 4.11.07, שלח התובע מכתב פנימי הקשור לתפקוד המחלקה אל גורמים שונים ובפרט לראש העירייה דאז מר ישי מימון (להלן:"מר מימון"). התנהגות זו, מקורה בגיבוי לו זכה התובע ממר מימון, אשר היה באותה עת בתקופת בחירות (נספח 4 לתצהירו של מר גונן). בסעיף 34 לתצהירו, הבהיר מר גונן, כי התנהגות התובע באשר להעברת מכתבים בעניינים פנימיים אל גורמים שונים, הינה בניגוד למדיניות הקיימת בנתבעת, לפיה מכתבים מרשויות מעבירים קודם לעיון מר גונן והמנכ"ל, בטרם מגיבים עליהם. ב. מכתבו של מר שרעבי (להלן:"מר שרעבי") מיום 24.12.07 באשר ליחס המוענק על ידי התובע : 8 פניתי מספר פעמים לאלון, ובקשותיו לשלוח הוראה מתאימה לבנק הדואר, אך לצערי, תמיד שקיבלתי הבטחות, והדבר לא בוצע עד כה. 9. אני תמה מאוד על היחס המזלזל המוענק על ידו, גם ברמת השרות וגם בתחושה, והאם כך הוא נוהג כלפי איש ציבור, איני יודע לאיזה יחס זוכים תושבי העיר צפת. 10. התנהלות זו אינה תורמת לתדמיתה הציבורית של חברתכם, ולמוניטין שלה, שהם הנכסים החשובים ביותר לחברה מסוגה. (נספח 6 לתצהירו של מר גונן). עם קבלת מכתבו של מר שרעבי, פנה מר גונן לתובע וביקש ממנו את התייחסותו (נספח 7 לתצהירו של מר גונן). בפועל, בחר התובע להעביר את תגובתו ישירות למר שרעבי וזאת ללא ידיעת הנתבעת (נספח 9 לתצהירו של מר גונן). בחקירתו, אישר התובע כי כך עשה ( עמ' 16 שורות 4-7 לפרוטוקול). במסגרת חקירתו, כשנשאל התובע למה פעל בניגוד להוראותיו של מר גונן השיב: "....הם דוחקים אותי לפינה. זה צורה עדינה כדי לא להראות שהם תופרים לי תיק ואז הם מראים עוד תלונה ועוד תלונה" (עמ' 17 שורות 27-29 לפרוטוקול). ועוד ציין בחקירתו, כי מכתבו של מר שרעבי מלמד על דפוס הנקמה, החוזר על עצמו (עמ' 17 שורות 1-3 לפרוטוקול) . ג. במסגרת סעיף 36 לתצהירו, הצהיר מר גונן, כי קיבל פניות מגורמים בעירייה ומהתושבים בהן טענות בדבר תפקודה הלקוי של המחלקה ושל העומד בראשה, לפיהן לא ניתן להשיג את התובע באמצעות הטלפון, מתחמק ממתן תשובות ומטיפול בעניינים מהותיים. לדברים אלה הצטרף גם מר יחיאל, במכתבו מיום 27.5.08, שעניינו גבייה בעיריית צפת, ואשר בו נכתב, בין היתר : "ברצוני להביע את חוסר שביעות רצוני מתפקודו של אלון בכר. לא ייתכן שהנ"ל לא יהיה זמין בטלפון ואאלץ לאתר אותו בדרכים שונות ורק לאחר כשעתיים הנ"ל חוזר אלי בטענה שהוא עסוק מאוד. כמו כן לא יעלה על הדעת שחברת מלגם לא יודעת מה מספר הטלפון של העובד שלה מר אלון בכר". (נספח 5 לתצהירו של מר גונן). בחקירתו, אישר מר יחיאל את דבריו "הייתי איתו פחות בקשר כי הוא לא היה זמין. מאחר וקרו מספר מקרים בהם לא היה זמין, ישירות התקשרתי לאיתן" (עמ' 27 שורות 13-14 לפרוטוקול). ד. מכתב תלונה ממי שביקש לקבל שירות מהתובע מיום 12.11.08 . כך נכתב בלשון התלונה: (נספח 6 לתצהירו של מר גונן): לכבוד מר איתן גונן מילגם צפת הנדון: טיפול בהפרשי מים - שנים קודמות ברצוני ליידע אותך ולהודות מקרב לב לטיפולה של הגב' מירי ראש על הטיפול המסור והעקבי שהיה לה בבעיות שנוצרו לנו בחיובי מים בשנת 2008. הגב' מירי ראש עשתה עבודה יסודית ורצינית בענייננו ועל כך מגיעה לה תודה. כמו כן, ברצוני ליידע אותך על ה"סחבת" שאנו נמצאים בה עד היום לשנים 2006/2007. שנים אלו נמצאות באחריות מנהל המחלקה מר אלון בכר. למר אלון בכר הובהר לפני מס' חודשים כי הנושא דחוף ועדיין אחרי שיחות ופגישות עימו לא נעשה דבר משמעותי בעניין. אבקש אם אפשר את התערבותך בנושא (חיובים שנת 2006-2007). לטיפולך אודה ! פנצ'ריית אבינועם ה. מכתבו של מר אילן שוחט, ראש עיריית צפת (להלן:"מר שוחט") שעניינו תפקוד חב' מלגם מיום 14.1.09. כך כתב מר שוחט: "מיום התחלתי עבודתי ועד עצם היום הזה אני מקבל תלונות רבות בכתב ובטלפונית על תיפקוד לקוי של חב' מילגם. הדבר מוציא שם רע על עיריית צפת כמעסיקה את החברה ואיני מוכן לעבור לסדר היום. מבקשך להיכנס לעובי הקורה ולעשות בדק בית בחברת מילגם בצפת כדי שמקרים כאלו לא יחזרו בעתיד. כמו כן נערכה פגישה עם מנכ"ל החברה בה הבענו את מחאתנו בנדון". (עמ' אחר בנספח 6 לתצהירו של מר גונן). בסעיף 37 לתצהירו של המנכ"ל טען כי התנהלותו הלקויה והמשולחת רסן של התובע (עמ' 44 שורות 11-15 לפרוטוקול), הסבה נזקים לתדמיתה של הנתבעת ולשמה הטוב בקרב הרשויות המקומיות, גם לאחר שתמו היחסים בין הצדדים. להוכחת טענתו זו הפנה המנכ"ל למכתב ששלח התובע, ביום 27.8.09, למר שוחט, מכתב הוא משחיר את פניה של הנתבעת (נספח 25 לתצהירו של המנכ"ל). הנתבעת הוכיחה כי נתנה לתובע מספר הזדמנויות לתקן את הליקויים שבהתנהלותו, והתובע לא השכיל לנצל את ההזדמנויות וזאת כמפורט להלן: א. בתאריך 14.11.07, זומן התובע לבירור בסניף הנתבעת, בעכו, בפני המנכ"ל ובנוכחות מר גונן, בשל התנהגותו הבלתי לויאלית לנתבעת. בסיכום הבירור, הבטיח התובע לשפר את דרכיו. ב. שיחה מיום 15.4.08, בין התובע לבין מר גונן, במסגרתה העלה מר גונן בפני התובע טענות הנוגעות לאופן תפקודו כמנהל מחלקה ולאי זמינות התובע בטלפון. בתום השיחה סוכם עם התובע לשפר את התנהגותו בתחומים הניהוליים. כך נכתב בסיכום השיחה : "2. אומר כי מנהל נבחן לא רק על תוצאות, ועל כך כבר אמרתי בכל פורום כי המחלקה השיגה את יעדיה הכספיים, אלא שבניהול תקין משמעות המצאות מנהל וקשר מנהלים הנו חיוני ולכן אני מצפה שנושאים כפי שהעליתי לעיל, יטופלו על ידך. 3. אני משוכנע כי שיפור באמור לעיל רק ישפר את ביצועי המחלקה והתייחסות העובדים". (נספח 15 לתצהירו של מר גונן). ג. סיכום הליך השימוע הראשון בעניין תפקוד התובע כמנהל מחלקת הגבייה מתאריך 11.6.08. להלן סיכום עיקרי הדברים : "1. בתאריך 05.06.08 נערך לך במשרדי בירור ושימוע, בעקבות חוסר שביעות רצון מנהליך, מתפקודך כמנהל מחלקת הגבייה בעיריית צפת. 2. לאחר שטענותיך נשמעו ונשקלו על ידי, החלטתי, בשלב זה לתת לך הזדמנות נוספת להמשיך ולנהל את מחלקת הגבייה בצפת, וזאת בהתאם לשינויים המיידיים המתבקשים, אשר סוכמו בינינו בפגישה. 3. אני רואה בהליך זה, ציון דרך משמעותי להמשך ההתקשרות בינינו ומקווה כי בעתיד לא יתעוררו, נסיבות שבהן תידרש החברה להזמינך לשימוע נוסף. שבעקבותיו יבחן בשנית המשך העסקתך בחברה. 4. אדגיש כי כמנהל מחלקה הנך נבחן בשני תחומים מקבילים וזהים בחשיבותם, התחום הראשון הנו עמידה ביעדים כספיים של המחלקה הנגזרים מתקציב העירייה, ותקציב מילגם, והשני הנו איכות הניהול של המחלקה הנגזר משליטה והכוונה של הכפופים לך ומערכת יחסי עבודה מסודרים עם מנהליך". (נספח 16 לתצהירו של מר גונן). ד. גם במהלך עדותו, לא הצליח התובע להוכיח כי התלונות כנגדו היו חסרות בסיס כאשר התשובות שנתן לשאלות שהופנו אליו, בנושאים אלו, לא היוותה מענה ההולם לאסמכתאות הענייניות שהביאה הנתבעת. התובע בחר להציג עצמו כצד תם לב, עת ציין "בנתבעת קיימת אווירת איומים ופחד" (עמ' 13 שורה 18 לפרוטוקול), וכי "נעשתה קונספירציה נגדי, מצדם של הממונים והמתלוננים, על מנת להכין את הקרקע לפיטורים, ואז יש כל מיני הכפשות והשמצות שלא היו ולא נבראו, שנועדו רק להשפיל אותי. זומנתי לשימוע במחלקת הגביה של עיריית עכו" (עמ' 12 שורה 6-8 לפרוטוקול). הנתבעת הוכיחה טענתה כלפי התובע לירידה באחוזי הגביה בשנת 2008, עת הצביעה על הצעד החריג שננקט בעצם מינויו של החשב המלווה, מטעם משרד הפנים מר יחיאל, אשר נתן הסברים, ששכנעו אותנו במהימנותם, לעליה הלכאורית באחוזי הגביה בשנת 2008. במסגרת סעיף 3 לתצהירו, הצהיר מר יחיאל כי "במהלך החודשים הראשונים לכניסתי לתפקיד הבחנתי כי קיימת ירידה בפעולות האכיפה של העירייה במהלך שנת 2008 ובעיקר הפסקת האכיפה אשר עלולה היתה להשפיע ולהוריד את אחוזי הגבייה בחודשים הבאים". ההתייחסות שבחר התובע ליתן, ביחס לטענתו הנ"ל של מר יחיאל, הצטמצמה לאמירה: "האכיפה מעולם לא הופסקה בשנת 08, לא קיבלתי מעולם הנחיה להפסיק את האכיפה" (עמ' 11 שורה 6 לפרוטוקול). הנתבעת אף הפריכה את טענותיו של התובע לפיה הנתבעת ובעיקר מר גונן רדפו אותו, טענות אשר לא עלו בקנה אחד עם הגרסה שמסר התובע במסגרת טופס הערכת ביצועים- מנהלים שבו צויין כי מערכת היחסים בין התובע לבין מר גונן בשנת 08 היתה מצוינת. (נספח 10 לתצהירו של מר גונן). ראוי לציין כי התובע לא המציא אסמכתא לטענתו לפיה מכתבו מיום 14.1.09 (נספח ד' לתצהירו), הוא שהביא לפיטוריו, (עמ' 14 שורות 13-31 לפרוטוקול) . לסיכום סוגיה זו, הנתבעת, התבססה על תלונות של הממונים ושל גורמים נוספים, שנמצאו לכך סימוכין בכתב לליקויים הנטענים. כמו כן, הוכיחה הנתבעת כי נתנה לתובע מספר הזדמנויות לשפר את התנהגותו, אך התובע לא השכיל לנצל הזדמנויות אלו. התובע, מצידו, לא צירף אסמכתאות הסותרות את תלונות ואת טענות הנתבעת ואף לא הביא ראיה אובייקטיבית לסתירת הטענה כי היתה ירידה בפעולות הגבייה. לנוכח האמור לעיל הרינו קובעים כי התובע לא הוכיח שפיטוריו נבעו משיקולים זרים או בשל חוסר תום לב מצד הנתבעת. 6. האם פוטר התובע ללא עריכת הליך שימוע? טענת באת כח התובע ביום 14.1.09, שלח התובע מכתב למנכ"ל שעניינו התנהלותו של מר גונן (נספח ד'). מכתב, אשר לטענת התובע הוא שהביא לפיטוריו. כאשר במכתב זה פורטו האירועים אשר אפיינו את התנהלותו של מר גונן ואת מעשה ההתנכלות האישית שלו כנגד התובע. כדוגמת, משלוח מכתבי השמצה חסרי טעם שמטרתם להשפיל ולהטריד את התובע וכן איומים בפיטורים. ביום 19.1.08 נמסר לתובע מכתב הפיטורים (נספח ה') ללא שמירה על פרטיותו, בנוכחות עובדים ותושבים רבים ומבלי שיוזמן לישיבה בחדרו של מר גונן. מכתב הפיטורים נכתב באופן מעורפל, ולא ברור, כאשר הטענות שהופנו כלפי התובע הינן חסרי בסיס עובדתי וכל מטרתן ליצור עילת פיטורים ובכדי להצדיק את התנהלותה הכושלת של הנתבעת. ביום 20.1.09 השיב התובע במכתב לנתבעת (נספח ו), בו הביע את התנגדותו לכל שנטען כנגדו במכתב הפיטורים. ביום 25.1.09, השיבה הנתבעת למכתב התובע, בו העלתה שוב, טענות תמוהות וכלליות בגין התנהגות התובע, תוך שהיא שבה ומנסה לפגוע בו באופן אישי. טענת באי כח הנתבעת א. ביום 14.1.09, התקשרה מנהלת לשכת המנכ"ל, הגב' אורית אמור (להלן:"גב' אמור"), לתובע והודיעה לו על זימונו ללשכת המנכ"ל לשימוע נוסף שייערך ביום 18.1.09 בשעה 18:00. התובע, הודיע לגב' אמור כי לאחר התייעצות עם בא כוחו ולפי המלצתו לא יגיע לפגישת השימוע. ב. ביום 15.1.09, שלח מר ערוסי מכתב לתובע שעניינו מתן הזדמנות אחרונה להגיע לשימוע ביום 18.1.09. (נספח 17). המכתב נמסר לתובע, באופן ידני, על ידי עובד הנתבעת, בשם, בוריס. ג. התובע לא הופיע לשימוע על אף שהובהר לו כי שאלת המשך העסקתו תעלה לדיון בהנהלת הנתבעת. ד. ביום 19.1.09, הודיעה הנתבעת לתובע על סיום העסקתו בחברה לאלתר, תוך וויתור על התייצבותו לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת. דיון והכרעה בעניין הליך השימוע המסגרת הנורמטיבית במישור יחסי העבודה, משמעותה של זכות השימוע, היא מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו ( מנחם גולדברג - תום הלב במשפט העבודה, ספר בר-ניב עמ' 145, 139, ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה עבודה ארצי פרק לג' (86), 26, דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה - שירות התעסוקה פד"ע כו 423). מקור נוסף ממנו נגזרת חובת השימוע המוטלת על המעביד בהליכי פיטורים, הוא חובות תום הלב הכלליות החלות על הצדדים ליחסי העבודה, במשך קיומו של הסכם העבודה ובסיומו. כפעל יוצא מכך, ובניגוד לסברה ששלטה בעבר, הכירה הפסיקה בקיומה של חובת שימוע המוטלת גם על המעביד הפרטי ולא רק המעביד הציבורי או הדו מהותי [ע"ע 415/06 דני מלכה-שופרסל בע"מ (מיום 15/7/07), ע"ע 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס (מיום 19/11/08)]. ובאשר לדרכי הגשמת הזכות, נפסק כי דרכי השימוע מגוונות הן: יכול שייעשו בכתב ויכול שייעשו בעל פה, כל עוד ניתנה לנפגע הזדמנות נאותה להציג טענותיו במלואן בפני הרשות [(דב"ע נד/3-120 יחיאל שבח -ראש עירית תל אביב יפו ואח', פד"ע כו', 395, ע"ע 3/03 נציב שירות המדינה - יעקב חג'אג' (מיום 12/1/03)]. מן הכלל אל הפרט במסגרת סעיף 53 לתצהירו של המנכ"ל, הובאה תשובתו של התובע להזמנתו לפגישת השימוע: "התייעצתי עם עורך הדין שלי ולפי המלצתו לא אגיע לפגישה. את יכולה לבטל אותה ואם הם רוצים לשלוח לי הודעת פיטורין, אין בעיה, שיוציאו". נוכח דבריו של התובע, נמסר לו מכתבו של המנכ"ל ובו מובהר כי על אף דבריו לגב' אמור, ניתנת לו הזדמנות אחרונה להגיע לפגישת השימוע (נספח 17 לתצהירו של מר גונן). ראוי להדגיש כי התובע לא טען שביקש מגב' אמור לבקש בשמו שהנתבעת תמתין עם מכתב הפיטורים שכן הוא מעוניין להעלות טענותיו בכתב. במסגרת חקירתו, נשאל התובע באשר למכתב הנ"ל: "ש. מפנה לנספח 17 לתצהירו של מר גונן. האם אתה מאשר כי המסמך הזה נמסר לך ביד ב- 15.1.09 כמו שמצוין בכתב יד על ידי עובד שטח במלגם, בוריס. ת. לא זוכר מי זה בוריס אם קיבלתי את המסמך ביד או בכלל קיבלתיו. ש. אתה, את השיחה עם גב' אמור, זוכר. ת. כן. ש. ומה שכתוב בנספח 17 זה מה שאמרת לה. ת. אני זוכר שהתקשרו אלי להזמין אותי לפגישה. שאלתי באיזה נושא ואמרו לי שלא יגידו לי את הנושא ושאבוא. אז אמרתי אם לא יגידו לי הנושא לא אבוא. ש. קיבלת את המסמך ב- 18.1.09 וידעת כבר מה הנושא. ת. לא זוכר. ש. נסכים כי לא הגעת לפגישה ב- 18.1.09. ת. או .קי". (עמ' 14 שורות 13-24 לפרוטוקול) וכאשר נשאל המנכ"ל באשר לזימון התובע לפגישה השיב : "ש. גם זימנתם אותו באותו יום. וגם ציפיתם כי יגיע באותו יום. ת. לא זימנו אותו באותו יום, זימנו אותו ב- 14.1.09 אם איני טועה. אני בודק מסמכים. ב- 14.1.09, ביקשתי ממזכירתי, אורית אמור, ליצור איתו קשר ולזמן אותו ליום 18.1.09 לשימוע. הוא הסכים לכך, ואישר השימוע ולאחר מכן, התקשר שוב ואמר הדברים המצוטטים בסעיף 53 לתצהירי. ש. האם זימנתם אותו לפגישות לבירור או שימוע. כלומר היה ברור למה היה מוזמן. ת. לשימוע. אני שומע שיש מסמך בעניין (נספח 17). ש. ידוע לך, כי לאחר הפניה הטלפונית של מזכירתך לתובע, התובע ביקש לדעת למה מזמינים אותו ומהי מטרת הפגישה, האם הוא זכאי לכך. ת. הוא זכאי, הוא זומן לשימוע שני בעקבות ההתנהלות שלו".(עמ' 45 שורות 3-11 לפרוטוקול) מאחר ותשובותיו של התובע, בענין הנ"ל, נראו לנו מתחמקות ומתחכמות בעוד שתשובותיו של מר ערוסי הותירו עלינו רושם מהימן ואף זכו לחיזוק במסמכים, הרינו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה ניתנה לתובע הזדמנות הוגנת לטעון כנגד המשך העסקתו. הזדמנות שהוא בחר שלא לנצלה. מהשתלשלות העניינים ומהתאריך המופיע על נספח ו' לתצהירו של התובע, עולה כי מכתב זה נכתב ביום 20/1/09, במענה ל"הודעתכם על הפסקת עבודתי במילגם שירותים לעיר בע"מ", לא יכול להיות ספק שהתובע בחר להשיב לטענות הנתבעת לאחר מעשה הפיטורים. קרי - במועד מאוחר למועד הלגיטימי. משכך הם פני הדברים, ובשים לב להזדמנויות שניתנו לתובע לשפר את אופן התנהלותו ואת התנהגותו הרינו קובעים כי הנתבעת הוכיחה שהתובע הוזמן כדין לשימוע ומשבחר שלא להגיע לשימוע זה יש לראותו כמי שוויתר על הזכות להישמע (דב"ע נג/244-3 חיים איצקוביץ - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ,דב"ע מו/165-3 חיים סחרוביץ - מדינת ישראל, פד"ע יח 337). לפיכך, הרינו קובעים כי דין טענותיו של התובע כנגד הליך השימוע - להידחות. 7. ככל שטענתו הנ"ל של התובע תתקבל, האם זכאי התובע לפיצוי בגין כך? במידה וכן - מהו הסכום המגיע לו בגין פיצוי כאמור? מאחר והתובע לא הוכיח כי פוטר שלא כדין וללא עריכת שימוע ומאחר ולא הוכיח כי הנתבעת ו/או מי מטעמו התנכל לו הרי שאין מקום לפסוק לו פיצוי כלשהו בגין הליך הפיטורים. 8. האם זכאי התובע לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות? לעניין זה, האם התובע עבד בשעות נוספות? במידה וכן, האם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובע, כטענת הנתבעת? מהו תוקפה של הוראת סעיף 3.5 להסכם העבודה עליו חתומים הצדדים? טענת באת כח התובע התובע זכאי לסכום קרן של 64,000 ₪ בגין שעות נוספות שביצע וכן זכאי לפיצויי הלנת שכר, בגין רכיב זה. שכרו הגלובלי אינו מייתר את חובתה של הנתבעת לתשלום שעות נוספות כמתחייב על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (להלן:"חוק שעות עבודה ומנוחה"). התובע נדרש לעמוד לרשות הנתבעת ובכוננות מתמדת בכל יום מהשעה 08:00 עד 20:00. טענת באי כח הנתבעת חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע, אשר הועסק אצל הנתבעת בתפקיד ניהולי בכיר כנושא משרת אמון. שכר שקיבל התובע כלל בחובו גם את התשלום בגין שעות הנוספות. הנתבעת ביקשה לדחות טענת התובע לפיה נדרש לעמוד לרשות הנתבעת ובכוננות מתמדת, מן הטעם שמדובר בהרחבת חזית. דיון והכרעה בטרם נפנה לדון בשאלת זכאות התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, מכוח חוק עבודה ומנוחה, יש לבחון את תחולת חוק זה על התובע, לאור הוראת סעיף 30 (א)(5) לחוק, לפיה החוק אינו חל על עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי . המסגרת הנורמטיבית תכלית סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה היא לאפשר במקרים המתאימים החרגת "עובדים בתפקידי הנהלה" מתחולת החוק, באשר הם אינם זקוקים לחוק המגן כדי להבטיח שכר ראוי והולם לעבודתם והגנה מפני ניצול בדמות העסקה ללא גמול משך שעות רבות. (עע (ארצי) 248/07 מדינת ישראל נציבות שירות המדינה - תמי עדרבי (ניתן ביום 25.11.07) בפסק דין (דב"ע מט7/ 2-7 מישל רבות - הורמון שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, פד"ע כא 177), נקבע כי החריג לחוק, שעניינו בעובדים "בתפקידי הנהלה" חל על בעלי תפקידי ניהול מובהקים - היינו, מנהלים בכירים מאוד בארגון, כגון חברי הנהלת המפעל, או מנהלים בעלי שכר גבוה. הסממנים שנקבעו כדי לאבחן עובדים אלו מדגישים את עמידת עובדים אלה בראש המבנה הארגוני ואת היותם מתווי מדיניות. וכך נפסק: "למונח 'מנהל' סממנים אחדים כגון מתן סמכויות לארגן את פעולות המפעל, כולל הוראות לעובדים אחרים ופיקוח על עבודתם. התפקיד מקנה חופש פעולה ועצמאות, מעמד בכיר במבנה החברה, שכר של מנהל ולא של עובד. במילים אחרות, מנהל הוא מי שקובע את מדיניות הנהלת המפעל, מיישם את החלטות ההנהלה ומביאן לכלל ביצוע, ויש לו שיקול דעת עצמאי בביצוע מדיניות ההנהלה ובהתאמתה למציאות המשתנה. מובן, שהגדרת 'תפקיד ניהול' תלויה בתפקיד שהעובד מבצע, בסמכויותיו בפועל, וביחסיו עם הנהלת המפעל, ולא בתוארו הרשמי או התקני. 'תפקיד ניהול' אינו כולל עובד המבצע את מדיניות הנהלת המפעל תוך קבלת החלטות וביצוע פעולות הנובעות מאותה מדיניות, אם אלה אינן מחייבות שיקול דעת עצמאי, ואינן נעשות מחוץ למסגרת המדיניות הקבועה. יש הבדל בין עבודה אחראית וקשה לבין עבודת ניהול". מן הכלל אל הפרט לביסוס טענת הנתבעת, כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע. היא התבססה על הסכם עבודה- (נספח 2 לתצהירו של מר גונן), והפנתה אל הוראת סעיף 3.5, הקובע כי: "העובד מצהיר בזה כי ידוע לו והוא מסכים לכך, שבתוקף תפקידיו אין הוא נמנה עם העובדים שחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א - 1951, חל עליהם והוא לא יהיה זכאי לתבוע או לקבל תשלומים או תוספות כלשהם בגין עבודה בשעות נוספות או בשבתות וחגים, וכי סכום המשכורת החודשית המשולמת לו כמפורט בנספח להסכם, כולל גם פיצוי מלא לעובד עבור עבודה בשעות נוספות שבתות וחגים. תחולת סעיף זה תהא רק במידה והעובד ימונה לתפקיד ניהולי בכיר". במסגרת תצהירו הצהיר התובע כי, סעיף זה הינו סעיף מקפח ופוגע בזכויותיו הבסיסיות והחוקתיות וכי מטרתו של ההסכם להגביל אותו ביחס לכל דרישה לזכויותיו כעובד כלפי הנתבעת. בכתב התביעה, ציין התובע, בין היתר, כי הוא הועסק אצל הנתבעת למעלה מארבע שנים בתפקיד ניהולי , בתפקיד של אמון ויושרה. וכשנשאל התובע במסגרת חקירתו להסביר מהו תפקיד אמון בכיר בעיניו, השיב: "תפקיד ניהול בכיר במסגרת המחלקה. לא במסגרת הנתבעת. אני לא הייתי חלק מן הסגל הניהולי בחברה (עמ' 9 שורות 7-8 לפרוטוקול) בנקודה זו נציין כי, תשובתו של התובע עולה בקנה אחד עם גרסתו של מר גונן, בעת שנשאל: "בעצם, אתם הגדרתם את תפקידו כתפקיד ניהולי כמשרת אמון" והשיב: "בהחלט כן, תפקיד ניהולי בכיר מבחינת המרחב כמנהל מחלקה" (עמ' 32 שורות 12-15 לפרוטוקול). בנוסף, במסגרת חקירתו, התייחס מר גונן לאופי תפקידו של התובע, כדלקמן: "ש. כשאתה אמרת קודם שהתפקיד של התובע זה תפקיד של אמון למה אתה מתכוון. ת. מנהל מחלקה יש לו סדרה ברורה של מטלות שקשורות בהפעלת העובדים וידוא שמחלקת הגבייה נפתחה ומתפקדת כמו שצריך ונסגרת בסוף יום העבודה כמו שצריך. ש. אני לא מבקשת לפרט את המטלות. ת. האמון הוא במערכת דיווח מסודרת גם מול מלגם וגם מול העירייה, מערכת דיווח שעליה אין עוררין ולא צריך להישאל שאלות שהדיווח של דברים שקורים או לא קורים מסודר של התייעצות הדדית של מערכת קבלת החלטות לאחר התייעצות. זה בעיניי משרת אמון. (עמ' 37 שורות 27-30 לפרוטוקול וכן עמ' 38 שורות 1-4). מהאמור לעיל עולה כי למעשה,ניתנו לתובע סמכויות תפעוליות לניהול המחלקה בכפוף להוראות הממונים (סעיף 5 לתצהירו של מר גונן), ללא הפעלת שיקול דעת עצמאי לעניין האכיפה (עמ' 25 שורות 26-27 לפרוטוקול) ומכאן שלא ניתן לראותו כשייך לדרג הניהולי הבכיר בנתבעת או לחלק ממקבלי ההחלטות. בנוסף, גם בחינת הסממנים נוספים היכולים לתת אינדיקציה להיותו של תפקיד התובע "תפקיד הנהלה", וביניהם שכרו ותנאי עבודתו, לא התקיימו בעניינו שהרי הנתבעת לא הוכיחה כי שולמה לו משכורת חריגה ביחס לעובדים אחרים ואף טענה כי הוא לא נדרש לעמוד לרשותה בשעות לא שגרתיות (סעיף 19 לתצהירו של מר גונן). בנסיבות אלו, ובשים לב למהות התפקיד שמילא התובע, לשיעור שכרו ולסמכויותיו הרינו קובעים כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע ומכאן, הוראת סעיף 3.5 להסכם העבודה, אינה חלה עליו. בכל הקשור לטענת התובע לפיה נדרש להיות בכוננות מתמדת, הרינו מקבלים את טענת הנתבעת שמדובר בהרחבת חזית ולפיכך הרינו דוחים טענתו זו. 9. ככל שייקבע על ידי בית הדין שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה כן חלות על עבודתו של התובע? וכי התובע עבד שעות נוספות, האם לתובע שולם מלוא שכר בגין עבודתו באותן שעות נוספות, ובמידה ולא, מהו הגמול המגיע לו בגין כך? באשר לתביעה לגמול עבודה בשעות נוספות נפסק, כי תביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, לגביה נקבע כי אין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר-ראוי, אלא שעל התובע גמול שעות נוספות להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית-הדין יוכל לפסוק סכום קצוב (ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג(79), 28). בשנת 2009 הגמיש בית הדין הארצי לעבודה את נטל הראיה על התובע גמול שעות נוספות, עת קבע כי במקרים בהם שוכנע בית הדין כי העובד עבד במתכונת קבועה הכוללת בחובה עבודה בשעות נוספות. עובר הנטל אל המעביד ועל המעביד להוכיח את כמות שעות העובדה שאותן ביצע העובד (ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע''מ - אלי אפרים, עמ' 17-18 (12/11/08) (להלן:"פסק דין ימית"). בענייננו במסגרת סעיף 19 לתצהירו של התובע הוא הצהיר כי "מאחר ונאלצתי לעבוד גם מעבר לשעות הנוכחות שהודפסו, הערכתי את כמות השעות הנוספות, כ- 40 שעות מדי חודש בממוצע, עוד אוסיף כי למרות שנאלצתי להיות זמין ולעבוד מ- 8:00 עד 20:00 בפועל עבדתי מעבר לשעה 20:00". (ההדגשה אינה במקור. א.י.). מעבר לאמירה כללית זו שהיא בבחינת הערכה, לא פירט התובע מה היו שעות העבודה הנוספות ובוודאי שלא הוכיח עבודה בכל אחת מהשעות שהוערכו על ידו - "כ-40..". התובע לא טען למתכונת עבודה קבועה ולכן לא נכנס לגדרי הפסיקה אשר הגמישה את נטל ההוכחה על התובע גמול לשעות נוספות. ראוי לציין כי גם בדו"חות הנוכחות (ג/1 עד ג/54 לתצהירו) אין ביסוס לעבודה מוכחת בשעות נוספות. בנסיבות אלו, ובהיעדר פירוט שעות נוספות, הרינו קובעים כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה באשר להוכחת השעות הנוספות, לפיכך, הרינו דוחים רכיב זה של תביעתו. 10. האם התובע גרם לנזקים כלשהם ברכב שהועמד לרשותו על ידי הנתבעת? ככל שייקבע על ידי בית הדין שנזקים כאמור נגרמו לרכב בהיותו ברשות התובע, האם זכאית הייתה הנתבעת לנכות משכרו של התובע את הסכום הנ"ל? טענת באת כח התובע הנתבעת ניכתה, שלא כדין משכרו של התובע, סכום של 670 ₪ בגין גרימת נזק לרכב. התובע מכחיש את גרימת הנזק לרכב אשר היה ברשותו והוחזר על ידו לחברת ההשכרה. טענת באי כח הנתבעת הנתבעת ניכתה בדין משכרו של התובע בגין הנזק שנגרם לרכב שהעמידה לרשותו הנתבעת. דיון והכרעה להוכחת טענתה בדבר הנזק שגרם התובע לרכב שהועמד לרשותו, צירפה דו"ח שמאי (נספח 29 לתצהירו של המנכ"ל), בו צויין כי נערכה בדיקה לרכב, אליה התייחס המנכ"ל במסגרת סעיף 68 לתצהירו - "ביום בו החזיר התובע את רכבו, נערכה בדיקה אשר העלתה כי התובע גרם לרכב נזק במגן האחורי של הרכב, וכן ללא סמל במכסה האחורי, נזק שנאמד בשיעור של 670 ש"ח על ידי שמאי". בתצהירו, הכחיש התובע, גרימת נזק כלשהו לרכב, ובמסגרת חקירתו העיד "החזרתי את הרכב תקין, יש לי אסמכתא מחברת ההשכרה שהרכב יצא ממני תקין. מה קרה בדרך? לנתבעת הפתרונות, לא לי, באסמכתאות הרכב שלי יצא תקין" (עמ' 21 שורות 4-5 לפרוטוקול) לביסוס טענתו הציג התובע את נספח ח1 - טופס שקיבל מחברת ההשכרה שבו לא נרשם שנגרם נזק. הנתבעת הוכיחה כי התובע חתם על טופס התחייבות (עמ' 20 שורות 31-32 לפרוטוקול), במסגרתו התחייב, בין היתר שלא יגיש כל תביעה עתידית וכן נתן הסכמתו לניכוי משכרו: "מוסכם עלי כי הסכום בו אהיה חייב כאמור במקרה של נזק, יחשב כחוב לצורך הוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תש"יח - 1958 (להלן:"חוק הגנת השכר), וכי חיובי בסכומי הנזקים האמורים יעשה בדרך של ניכוי הסכום ממשכורתי החודשית" . (נספח 30 לתצהירו של המנכ"ל) עיון בח/1 לתצהירו של התובע מעלה כי נרשם בשרטוט הרכב באזור המכסה האחורי "חסר סמל" וכן נרשם: "הרכב ללא שטיפה- למקרה של פגיעות נוספות" . משכך הם פני הדברים, ושמלא היה בח/1 כדי להפריך את טענת הנתבעת, אלא דוקא כדי לחזקה ובשים לב לדו"ח השמאי ולכתב ההתחייבות (נספח 30), הרינו קובעים כי בדין ניכתה הנתבעת משכרו של התובע, את הנזק שהעריך השמאי ולפיכך לא זכאי התובע להחזר בגין ניכוי זה. 11. האם זכאי התובע לפיצוי בגין פגיעה בזכויות מהמוסד לביטוח לאומי? טענת באת כח התובע התובע זכאי לפיצוי בגין קצבת דמי אבטלה בסכום של 30,000 ₪ שנמנעו ממנו בשל תוכנו הבוטה וניסוחו הפוגע של מכתב הפיטורים. טענת באי כח הנתבעת אין מקום לקבל רכיב זה של התביעה הן מן הטעם כי אין כל אמירה פוגענית במכתב הפיטורים, הנוגעת לאופיו של התובע והן מן הטעם שהתובע לא פירט הכיצד הגיע לסכום האמור. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית הזכאות לדמי אבטלה אינה אוטומטית, אלא מותנית בהתייצבות המבוטח בשירות התעסוקה, ובכך שלא הוצעה לו עבודה מתאימה. תנאי זה נכון גם במקרה, שבו אין בידי העובד מכתב מטעם המעסיק, המעיד על סיום העבודה. (פס"ד ימית). התובע טען, מבלי להביא כל ראיה אוביקטיבית לתמיכה בטענתו זו, כי לא יכל לעשות שימוש במכתב הפיטורים (נספח 18 לתצהירו של מר גונן) בשל סגנונו הבוטה של המכתב ובשל הפגיעה שהיתה נגרמת לשמו הטוב, בקרב עובדי המוסד לביטוח לאומי, המכירים אותו ואת אשתו (שהינה עובדת המל"ל). במסגרת חקירתו, כשנשאל התובע למה לא פנה לנתבעת וביקש מכתב פיטורים אחר השיב : "איך אפשר לעשות כאשר אתה מקבל הודעה כזו? לשאלתך, לא פניתי, איך אפשר לפנות אחרי מכתב כזה מכוער. החברה שרודפת אחרי שנה שלמה, מכפישה את שמי. אתה מצפה שאפנה אליה? (עמ' 15 שורות 21-23 לפרוטוקול). במקרה שלפנינו, אין חולק כי התובע, כלל לא פנה למוסד לביטוח הלאומי בתביעה לדמי אבטלה (מוסכמה מס' ה') ומאליו ברור כי לא טען שתביעתו נדחתה. מעבר לעובדה שבחירתה של הנתבעת להביא לידי ביטוי, במסגרת מכתב הפיטורים, את הסיבה לפיטורי התובע, הינה בחירה לגיטימית הרי שבחירתו של התובע שלא לפנות אל הנתבעת ולבקש מכתב חלופי, על מנת להציגו לביטוח הלאומי, הינה בחירה שאין להטיל את הנפקות שלה, על הנתבעת. לנוכח האמור לעיל וגם מהטעם שלא הציג את חישוביו בגין סעד זה, הרי שאין לראות בתובע כמי שהוכיח רכיב זה של תביעתו. 12. האם זכאי התובע לתשלום מענק שנתי בגין שנת 2005 ובגין שנת 2008? לעניין זה, האם תשלום מענק שנתי מהווה נוהג אשר יש בו כדי לחייב את הנתבעת? טענת באת כח התובע התובע זכאי לתשלום מענק שנתי בגין שנת 05 בסכום של 10,000 ₪ ובגין שנת 08 בסכום של 15,000 ₪. טענת באי כח הנתבעת בשל התנהלותו הלקויה של התובע הוא אינו זכאי למענק בגין שנת 08. ובגין השנים 2004-2007 הנתבעת שילמה לתובע את כל המגיע לו. דיון והכרעה בתצהירו, הצהיר התובע כי המענק השנתי הינו בבחינת נוהג ששולם לו מדי שנה בהתאם להישגיו המרשימים ועבור ביצוע מטלות נוספות מעבר לתפקידו הרגיל, וכי יש לראות את הנוהג כהסכם/נוהג מחייב ביני לבין הנתבעת. הנתבעת מצידה, הבהירה במסגרת סעיף 71 לתצהירו של מר גונן כי "מענק שנתי אינו בבחינת תנאי עבודתו לו התובע זכאי. תשלום המענק לא מופיע בהסכם העבודה והוא אינו חלק מהתנאים שהתחייבה החברה להעניק לתובע ומשכך לאף עובד ובכלל זה לתובע אין זכות קנויה לקבל מענק בסוף שנת העבודה. באשר למענק שנת 2005 המנכ"ל הסביר בתצהירו כי התובע קיבל את מלוא המענק לשנת 05 אשר עמד על סך 9,800 ₪, באופן הבא : 400 ₪ כ"תמריץ" מידי חודש + 5,000 ₪ כתשלום מענק במשכורת חודש 12/05 (נספח 31 לתצהירו של המנכ"ל). במסגרת חקירתו, התייחס התובע לטענתו זו של המנכ"ל והשיב:"לגבי שנת 05- אתה מפנה אותי לנספח 31 לתלוש, רואים שהסכום הרשום כמענק הוא 5,000 ₪ כאשר הייתי אמור לקבל מענק של לפחות 15,000 ₪ כמו שקיבלתי בשנים אחרות וגם איתן גונן התנצל בפני כי עשה "טעות" ולא שילם לי והוא מצר על זה וידאג לפצות אותי בהמשך" (עמ' 21 שורות 19-22 לפרוטוקול). ביחס לטענתו זו של התובע, נחקר מר גונן, במסגרת חקירתו הנגדית: "ש. ידוע לך שהתובע לא קיבל את מלוא סכום הבונוס שלו בשנת 2005. ת. התובע קיבל בשנת 2005 את מלוא סכום הבונוס כפי שהחליטה הנהלת החברה לתת לו". (עמ' 38 שורה 32 לפרוטוקול וכן עמ' 39 שורה 1). מעיון בתלושי השכר לשנת 05 (נספח 22 לתצהירו של מר גונן) עולה כי מידי חודש קיבל התובע סכום קבוע של 400 ₪ במשכורתו, ובמשכורת חודש 12/05 קיבל סכום של 5,000 ₪, דבר אשר עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעת. בנקודה זו נציין, כי התובע לא הציג לפנינו אסמכתא חיצונית כתימוכין לטענתו לפיה, אמור היה לקבל השלמה למענק בסכום של 10,000 ₪. ועל כן, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת כי שילמה לו את מלוא המענק. לפיכך הרינו קובעים כי התובע אינו זכאי להשלמת המענק לשנת 2005. באשר למענק שנת 2008 לטענת התובע, בשנת 08 הגיעה מחלקת הגביה אשר בניהולו ליעדיה הכספיים על כן הוא זכאי למענק השנתי. לטענת הנתבעת, המענק אינו מהווה חלק מתנאי עבודתו של התובע, והוא נתון לשיקול דעת הבלעדי של הנהלת הנתבעת, ומשכך אין זכות קנויה לתובע לקבל את המענק. במסגרת חקירתו מר גונן הוא הבהיר כי מערכת התגמול באמצעות מענקים אינה ניתנת רק על עמידה ביעדי הגבייה אלה ניתנת גם לאחר בחינת התפקוד של כל עובד ובוודאי של התובע (עמ' 39 שורות 21-23 לפרוטוקול). המנכ"ל, בתצהירו הבהיר כי במהלך שנת 08, גרמה התנהגותו של התובע לנזקים לנתבעת, לרבות העובדה כי עיריית צפת עמדה להפסיק את התקשרותה עימה (נספח 24 לתצהירו של המנכ"ל), נוכח אי תפקוד המחלקה, ועל כן, החליטה הנתבעת שלא להעניק לתובע את המענק. התובע לא סתר את טענת הנתבעת, לפיה תשלום המענק השנתי נבחן בשני אופנים גם על תפקוד תקין וגם על עמידה ביעדי הגבייה. ומשקבענו כי הנתבעת הוכיחה כי התנהלותו של התובע בשנת 08 היתה לקויה, ובשים לב לעובדה כי המחלקה עמדה ביעדיה בשל מינויו של מר יחיאל וכן לאור העובדה כי הנתבעת הוכיחה שנהגה עם התובע, לפנים משורת הדין עת העניקה לו, גם במהלך שנת 2008, תמריץ חודשי, בסכום של 400 ₪, הרי שאין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום מענק שנתי. לפיכך, הרינו דוחים את טענתו של התובע גם בגין תשלום מענק לשנת 08. 13. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לאמור בסיכומי הנתבעת וחרף האמור בסיכומי התובע, הרינו מורים על דחיית התביעה, על כל רכיביה. 14. הוצאות משדחינו את התביעה, על כל רכיביה ובשים לב להיקף העבודה שנדרשה הנתבעת להשקיע בתיק זה, הרינו מחייבים את התובע לשלם לה את הסכומים הבאים: א. סכום של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט. ב. סכום של 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום. 15. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו.עוגמת נפש / נזק לא ממונישימוע לפני פיטוריןשימועפיטורים