מעמדו של התובע בבית הספר היה כשל "עובד" במשרה חלקית, וזאת על אף הדרישה ממנו במסגרת ההסכם לפתוח תיק עצמאי ולהגיש "קבלות". התובע השתלב בבית הספר, ביצע עבודה שהינה חלק אינטגראלי מפעילותו של בית הספר, נדרש לבצע את עבודתו באופן אישי ובמסגרת הפיזית של בית הספר, תוך שימוש בציוד בית הספר, מבלי שהינו לוקח על עצמו סיכוני הפסד כלשהם ותוך קבלת תמורה על בסיס שעות עבודתו. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עובד עצמאי נותן קבלות - יחסי עובד מעביד: פתיח ותשתית עובדתית בפנינו שתי תביעות, שהדיון בהן אוחד. להלן עובדות הרקע: א. התובע בתיק עב' 5112/10, דורון (להלן: דורון), הינו הבעלים של בית ספר לתופים ברח' דיזנגוף בתל אביב (להלן: בית הספר). ב. התובע בתיק ס"ע 2480-11-09, מר אדי (להלן: אדי), עבד בבית הספר, כמורה לתופים, החל מיום 2.8.09. במסגרת זו העמיד עצמו אדי לרשות בית הספר משך שלושה ימים בשבוע בשעות אחר הצהריים, ונתן שיעורים לתלמידי בית הספר בהתאם לרשימת תלמידים שניתנה לו על ידי דורון. ג. בהתאם להסכמה בין הצדדים, התובע לא קיבל תלושי שכר ולא דווח כעובד, אלא נתן - כנגד התמורה ששולמה לו - קבלה ואישור בדבר היותו עוסק פטור ממע"מ. התמורה המוסכמת עמדה על 60 ₪ לכל שעת לימוד (כולל מע"מ, ככל שיחול). ד. ביום 9.8.09 נחתם בין הצדדים "הסכם למתן שירותים" (נספח 1 לכתב התביעה של דורון; להלן: ההסכם). הוראותיו הרלוונטיות של ההסכם, וכן הסתייגותו של אדי בקשר אליו, תפורטנה להלן. ה. ביום 10.9.09 שילם דורון לאדי סך של 3,340 ₪ בגין עבודתו בחודש אוגוסט 2009 (צילום ההמחאה הוגש על ידי אדי במסגרת ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות). הסכום שולם בהמחאה, וללא פירוט כלשהו. ו. ביום 24.9.09 שלח דורון הודעת דוא"ל לאדי (נספח 2 לכתב התביעה מטעמו), במסגרתה הלין כי אדי אינו מקיים אחר נוהלי העבודה בבית הספר וביקש כי יקפיד למלא אחריהם (נוסחה המדויק של ההודעה יפורט בהמשך). אדי השיב כי "קיבלתי את המסר, אשתדל מאוד להקפיד על דרישותיך". ז. ביום 10.10.09 שילם דורון לאדי סך של 4,340 ₪ בגין עבודתו בחודש ספטמבר 2009 (צילום ההמחאה הוגש על ידי אדי במסגרת ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות). גם בהזדמנות זו, הסכום שולם בהמחאה וללא פירוט כלשהו. ח. ביום 20.10.09, ונוכח חילוקי דעות שונים שהתגלעו בין הצדדים ויפורטו להלן, הודיע אדי לדורון כי הינו מסכים/מעוניין לסיים את עבודתו ולעזוב את בית הספר, וביקש הבהרה אם עליו להישאר למשך 60 ימי ההודעה המוקדמת אם לאו. ט. יום 21.10.09 - כך הוברר בדיעבד - היה היום האחרון בו העביר אדי שיעורים במסגרת בית הספר. י. ביום 22.10.09 הגיע אדי יחד עם אחד מתלמידיו לחברת "אשקלון פולימרים" - שהינה ספק של בית הספר - לצורך רכישת מזרנים אקוסטיים לחדרו של אותו תלמיד. אין חולק כי דורון ראה בכך פעולה מאחורי גבו, והפרה של מחויבותו של אדי להפנות את התלמידים אליו בלבד לצורך רכישת ציוד הדרוש להם. באותו ערב התקיימה בין הצדדים שיחה טלפונית, אשר הוקלטה ותומללה על ידי דורון ותפורט להלן. יא. ביום 23.10.09 שלח דורון מכתב לאדי, באמצעות בא כוחו (נספח 3 לכתב התביעה מטעמו), אשר כותרתו "הודעה על ביטול חוזה עקב הפרות יסודיות...". במכתב נטען כנגד אדי כי הפר את ההסכם שנחתם בין הצדדים ו"משנודעו למרשנו שלל הפרותיך, ביקש מרשנו לנהל עימך שיחות ליישוב ההדורים, אולם בחרת להתחמק מפניותיו, ואף לנתק את שיחות הטלפון באופן חד צדדי. ביום 20.10.09 נהגת באופן מביש כאשר במהלך שיעור שהעביר מרשנו לתלמיד התפרצת בדברים שאינם הולמים כלפיו, והודעת כי הינך "עוזב" את בית הספר "בשמחה". ביום 21.10.09 ביקש מרשנו להיפגש עימך לשם יישוב ההדורים, אולם שוב סירבת לפניותיו... איימת כי לא תגיע מיידית ללמד באותו מועד שכן מצאת עיסוק חלופי... לאור תחנוניו של מרשנו, הואלת להגיע באותו יום לבית הספר וללמד". במכתב ממשיך דורון וטוען כי "ביום 22.10.09 גילה מרשנו לתדהמתו, במסגרת בירור שערך עם ספק של בית הספר... כי פעלת בלא ידיעתו לשם ביצוע העסקה שלא דרך בית הספר, ואף נכחת עם התלמיד בחצרי הספק לשם תיווך/ייעוץ בעסקה זו... בשיחה שקיים עימך מרשנו אתמול עקב כל זאת, במטרה לבקשך כי לא תגיע עוד לבית הספר, נראה כי נפרצו כל הסכרים, כאשר בחרת לאיים עליו כי ביום א' הקרוב בדעתך להתפרץ לבית הספר על מנת שייאלץ מרשנו להזמין משטרה, ובכך לגרום למהומה מיותרת ולפגוע קשות בעסקיו ובתדמיתו...". המכתב מסתיים בהודעה כי "עקב הפרותיך החוזיות - בוטל החוזה כדין ע"י מרשנו אתמול בשעת ערב. הינך נדרש בזאת שלא להגיע עוד לחצרי בית הספר, תוך שמרשנו מודיע כי הגעתך למקום תהווה הפרת גבול... עליך לפצות את מרשנו בגין הוצאת לשון הרע, נזקים ממוניים עקב הפסדי רווחים, ופיצויים בשל הפרות החוזה היסודיות בסך של 60,000 ₪". ביום 2.11.09 הגיש אדי כתב תביעה כנגד דורון, בבית המשפט לתביעות קטנות, ובמסגרתו תבע סך של 30,000 ₪ בגין שעות עבודה שלא שולמו; בגין "הפסקת העבודה לאלתר ללא הודעה מוקדמת כפי שמצוין בחוזה ההתקשרות"; ובגין כך ש"מאיים עלי גם בעל פה כי ימנע ממני לעבוד בהוראת תופים בכל מקום אשר אלך". ביום 7.12.09 הגיש אדי פירוט וכימות של דרישותיו (להלן: מסמך פירוט התביעה), ולפיו הינו תובע את הסכומים כדלקמן: הפרשי שכר בסך של 8,760 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 12,000 ₪; הוצאת לשון הרע בסך של 6,000 ₪; פיצוי בגין ריביות וקנסות בסך של 275 ₪; וכן טרחה ועוגמת נפש בסך של 1,000 ₪. יג. ביום 23.11.09 שלח דורון, באמצעות בא כוחו, מכתב דרישה למר יוסי בוזין וחברת "תופים פור יו" בגין "מטרדי רעש ועוולות" המבוצעות על ידם בשטח המוחזק על ידם וגובל בבית הספר (המכתב לא הוגש לתיק בית הדין אלא עלה מתכתובת אחרת, והרלוונטיות שלו לענייננו תוסבר להלן). ביום 3.1.10 שלח דורון לגורמים אלו מכתב דרישה נוסף, בו טען לנגינת תופים מחרישת אוזניים ללא מיגון אקוסטי והוסיף כי התקשרותם עם אדי נעשית בניגוד להתחייבותו החוזית להגבלת עיסוק והינם נדרשים להפסיקה לאלתר. יד. ביום 4.1.10 הגיש אדי תלונה במשטרה כנגד דורון, בגין איומים ותקיפה. ככל הידוע, התלונה נסגרה. טו. ביום 22.4.10 הגיש דורון תביעה כנגד אדי, במסגרתה טען כי על אף שאדי הועסק פורמאלית במתכונת של "קבלן עצמאי" - מבחינה מהותית התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד ולכן הסמכות העניינית נתונה לבית דין זה. דורון דרש בתביעתו פיצויים בגין הפרות חוזה, הוצאת דיבה וגזל סוד מסחרי, בסך כולל של 50,000 ₪. ביום 19.12.10 הועבר הדיון בתביעתו של אדי לבית דין זה (החלטת השופטת לימור ביבי-ממן מאותו יום). ביום 20.3.11 ביקש אדי את תיקון תביעתו, לאור העברתה לבית דין זה, באופן שיתווספו "כל חובות התשלום כעובד וזה אומר תנאים סוציאליים, ביטוח לאומי כחוק, מס הכנסה, חופשה וכמובן אחרי שנה וחצי הלנת שכר כחוק". הבקשה נדחתה בהתאם להחלטת השופטת הדס יהלום מיום 3.4.11. במהלך דיון ההוכחות העידו בפנינו מטעם אדי הוא עצמו, מר רועי אוליאל ומר ברק פישמן. מטעם דורון העידו הוא עצמו, גב' זמירה רצ'קובסקי וגב' עפרה הרצברג. להלן תפורט התשתית העובדתית כפי שהובאה ביחס לכל אחד מרכיבי התביעות, ולאחריה הכרעתנו. חלק ראשון - תביעתו של אדי הדרישה להפרשי שכר התשתית העובדתית אדי טוען כי דורון לא שילם לו את כל השכר המגיע לו בהתאם לשעות שעבד, וזאת החל מחודש העבודה הראשון. לדבריו, כאשר קיבל את שכר חודש אוגוסט 2009 נתן אמון בדורון ולכן לא בדק את גובה התשלום לעומת שעות העבודה שביצע, אך בחודש שלאחר מכן הבחין כי קיים פער לטובתו הן לגבי חודש אוגוסט והן לגבי חודש ספטמבר, ובגין חודש אוקטובר 2009 לא קיבל כלל שכר. לטענתו, הפער נובע מכך ש"הנתבע מחק שעות עבודה ביומן שרשום אצלו" (עמ' 11-12 לפרוטוקול), וכן סירב לשלם עבור שיעורים שבוטלו; לדבריו, "סיכמנו שאם תלמיד מבטל 72 שעות מראש, דורון משלם לי על השיעור ואני מחזיר את השיעור לתלמיד. במקרה שתלמיד לא מגיע בלי להודיע, כמובן שאני צריך לקבל את שכרי ולא חייב שום הסבר, אני נתתי את שעת העבודה, נכחתי והייתי מוכן לבצע את השיעור כפי שדורון הזמין" (עמ' 13). אדי טוען כי עבד לכל הפחות 25 שעות בשבוע, והגיש לצורך כך את רשימת התלמידים שלימד בתחילת תקופת עבודתו (ת/1 - בה מנויים 19 תלמידים), כאשר בהמשך התווספו לדבריו תלמידים נוספים. לטענתו, טרם תחילת עבודתו הפורמאלית ביצע שבועיים חפיפה במהלכם ישב בשיעורים עם מורה אחר (מר רועי אוליאל) ובתום כל יום העביר שיעורים לבדו - אך לא קיבל כלל שכר בגין תקופה זו (עמ' 13). במסגרת ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות הגיש אדי פירוט של השעות המדויקות הנתבעות על ידו, לפי תאריכים ושמות התלמידים שלימד במהלכם (מסמך פירוט התביעה), אך לא הציג ראיות לכך שאלו אכן שעות העבודה שבוצעו על ידו בפועל. דורון אישר כי לא שילם לאדי את שכר העבודה בגין חודש אוקטובר 2009, וזאת שכן "החודש האחרון הוגדר כמעילה בבית הספר, לקיחת טלפונים של לקוחות הבית ספר, אי מילוי יומן, הכנת הקרקע לעיסוקך העתידי, לכן אני לא רואה בעבודתך בחודש האחרון כעבודה שמזכה בשכר אלא כגרימת נזק עצום לבית הספר" (עמ' 29). דורון הגיש את יומן העבודה ביחס לתקופת עבודתו של אדי, החל מיום 2.8.09 (נ/1) ועד ליום 21.10.09 (נ/2); לפי היומן, במהלך חודש אוגוסט 2009 נרשמו על שם אדי 58 שיעורים, ובנוסף לכך 6 שיעורים שנמחקו/בוטלו ו - 20 שעות שנרשמו על שמו של מר אוליאל בתקופת ה"חפיפה". במהלך חודש ספטמבר 2009 נרשמו על שם אדי 83 שיעורים ובנוסף 4 שיעורים שנמחקו/בוטלו, ובמהלך חודש אוקטובר 2009 נרשמו על שם אדי 63 שיעורים, ושיעור אחד נוסף לצידו נרשם כי התלמיד "לא הגיע". דורון צירף עוד את ההסכם כפי שנחתם לטענתו בין הצדדים, ובו נקבע בין היתר כי "נותן השירות מתחייב לספק למזמין את שירותיו כמורה לתופים אשר יעביר בבית הספר שיעורים באורך של שעה, במשך לא יותר משלושה ימים בשבוע עד ל - 9 שעות בכל יום, במידת הצורך ולפי תנאי ההיצע והביקוש, כפי שיודיע לו המזמין מעת לעת ובכפוף לאישורו של המזמין" (סעיף 4). עוד נרשם בהסכם כי "המזמין מתחייב לשלם לנותן השירות סכום כולל של 60 ₪ עבור כל שעת לימוד של נותן השירות" (סעיף 11; ההדגשה במקור), וכי "נותן השירות מצהיר כי ידוע לו ומובן לו היטב שבין הצדדים לא יתקיימו יחסי עובד-מעביד, וכי ההתקשרות על פי הסכם זה מצידו הינה לשם מתן שירותי הוראה למזמין במישור העסקי-מסחרי בלבד..." (סעיף 9). אדי אישר את חתימתו על העמוד האחרון של ההסכם, אך טען כי דפיו הראשונים של ההסכם הוחלפו בדיעבד ואינם תואמים להסכמות בין הצדדים (עמ' 12 לפרוטוקול); יצוין כבר כעת כי טענה זו לא הוכחה (על אף שאדי צירף, לכתב תביעתו כפי שהוגש לבית המשפט לתביעות קטנות, טיוטות המלמדות כי היו לו הערות לחלק מסעיפי ההסכם). מר רועי אוליאל, מורה לתופים שעבד בבית הספר עד לחודש אוגוסט 2009, הוא שהעביר לאדי "חפיפה" וזאת משך שבועיים החל מיום 2.8.09. מר אוליאל אישר את יומן העבודה לגבי תקופה זו (נ/1), וציין כי "יכול להיות שאדי היה איתי בביצוע חפיפה וישב איתי בשיעורים של אותם חמישה תלמידים. השניים שנשארו שכתוב אדי הוא כנראה לימד לבד ואני הלכתי. במהלך השבועיים האלה בעצם לימדתי את התלמידים ואדי נכח בשיעורים כדי לבצע חפיפה" (עמ' 8). הכרעה ראשית יצוין, כי לא הייתה מחלוקת אמיתית כי מעמדו של אדי בבית הספר אכן היה כשל "עובד" במשרה חלקית, וזאת על אף הדרישה ממנו במסגרת ההסכם לפתוח תיק עצמאי ולהגיש "קבלות". אדי השתלב בבית הספר, ביצע עבודה שהינה חלק אינטגראלי מפעילותו של בית הספר, נדרש לבצע את עבודתו באופן אישי ובמסגרת הפיזית של בית הספר, תוך שימוש בציוד בית הספר, מבלי שהינו לוקח על עצמו סיכוני הפסד כלשהם ותוך קבלת תמורה על בסיס שעות עבודתו. אנו מאשרים לפיכך כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים משך כל תקופת ההתקשרות ביניהם, בהתאם להצהרתו המאוחרת של דורון על כך - וכאשר מצופה ממנו, ככל שהדבר טרם נעשה, לבצע את כל הדיווחים והתשלומים הנובעים מכך לפי דין לרשויות השונות, גם אם בדיעבד. באשר לדרישתו של אדי להפרשי שכר - זו נובעת מהמחלוקות הבאות: ראשית, מהו היקף שעות העבודה שבוצע על ידו בפועל - בהתחשב בטענתו כי דורון מחק שיעורים מהיומן כך שאינו משקף את כל השיעורים שהעביר; שנית, האם אדי זכאי לתשלום בגין שיעורים שהוזמנו אך לא התקיימו בפועל נוכח אי התייצבותו של התלמיד; שלישית, האם אדי זכאי לשכר בגין שיעורים שהועברו בפועל על ידי מר רועי אוליאל ובהם נכח כחלק מתהליך ה"חפיפה"; רביעית, האם הייתה הצדקה שלא לשלם כלל שכר בגין חודש אוקטובר 2009. להלן נדון במחלוקות אלו, וטרם לכן נציין כי דורון הוא שמחויב היה - כמעסיק - לנהל פנקס מסודר של שעות העבודה, וכן להעביר לאדי תלוש שכר מפורט המשקף את דרך חישוב שכרו בהתאם לדרישות הדין. אין חולק כי לא הועבר תלוש שכר כלשהו, ואף לא פירוט אחר. לאחר שקילת הראיות שהובאו בפנינו, אנו סבורים כי אדי לא הוכיח את טענתו בדבר "מחיקת שעות" מיומן העבודה, וכי לא הובאה כל סיבה שלא לתת תוקף ליומן העבודה מזמן אמת כפי שהוגש על ידי דורון ומשקף את השיעורים שבוצעו על ידי אדי בכל אחד מימי עבודתו (נ/1 - נ/2). אנו ממשיכים וקובעים כי אדי לא הוכיח זכאות משפטית לתשלום בגין שעות לימוד שלא התקיימו בשל אי התייצבותו של התלמיד, שכן לכאורה עולה מההסכם כי הזכאות המוסכמת הינה לשכר בגין שעות לימוד שבוצעו בפועל. אדי אף לא הוכיח מתי בוטל השיעור על ידי התלמיד, והאם לא נמסרה לו הודעה זמן סביר מראש על כך, באופן שאיפשר לו לעשות כרצונו במהלך זמן ההמתנה שבין שיעור לשיעור. עוד אנו קובעים, באשר לתקופת ה"חפיפה", כי מעסיק מחויב לשלם לעובדו שכר גם בגין שעות "התלמדות", וזאת לכל הפחות בגובה שכר המינימום. אדי זכאי לפיכך לשכר מינימום בגין אותן שעות בהן ישב בשיעורים לצידו של מר אוליאל (הגם שלא דרש שכר מינימום, אך דרישה זו נבלעת בדרישתו לשכר המלא), וכן זכאי לתשלום מלא (60 ₪ לשעה) בתקופת ה"חפיפה" על שעות בהן לימד בעצמו. באשר לשכר חודש אוקטובר 2009 - אנו קובעים כי לא הייתה כל הצדקה שלא לשלמו. נזכיר כי אדי לא קיבל כלל שכר בגין חודש אוקטובר, על אף שעבד עד ליום 21.10.09 בהתאם לדרישותיו של דורון ולימד תלמידים רבים. טענתו של דורון כי במהלך חודש עבודתו האחרון לא ביצע אדי עבודה המצדיקה שכר שכן גרם נזקים לבית הספר - לא הוכחה (כפי שיורחב להלן בעת הדיון בתביעתו של דורון); ממילא, סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 אינו מאפשר למעסיק לעשות דין לעצמו ולנכות משכרו של עובד נזקים נטענים שאינם חוב קצוב ומוכח או חוב שאינו שנוי במחלוקת (דב"ע נד/3-101 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ, מיום 30.3.95). אדי זכאי לפיכך לשכר בגין עבודתו בחודש אוקטובר 2009; גם אם אינו זכאי לפיצויי הלנה שכן לא כלל דרישה לכך בכתב התביעה ולא התאפשר לו לתקנו - האיחור בתשלום שכרו יילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות, וכך גם העובדה כי לא כלל דרישה לפיצויי הלנה מלכתחילה בשל המצג שהציג כלפיו דורון לפיו אינו "עובד". חישוב השכר המגיע לאדי, על סמך העקרונות דלעיל ויומני העבודה כפי שהוצגו על ידי דורון, מעלה כי הינו זכאי להפרשי שכר כדלקמן: בגין חודש אוגוסט 2009 - 58 שיעורים לפי 60 ₪ לשעה ובנוסף 20 שיעורים לפי 20.7 ₪ לשעה (שכר המינימום דאז), סה"כ 3,894 ₪, מהם שולם סך של 3,340 ₪ ולכן היתרה לתשלום עומדת על 554 ₪. בגין חודש ספטמבר 2009 - 83 שיעורים לפי 60 ₪ לשעה, סה"כ 4,980 ₪, מהם שולם סך של 4,340 ₪ ולכן היתרה לתשלום עומדת על 640 ₪. בגין חודש אוקטובר 2009 - 63 שיעורים לפי 60 ₪ לשעה, סה"כ 3,780 ₪ מהם לא שולם דבר. לסכומים אלו יתווספו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהמועד לביצוע כל תשלום ועד התשלום בפועל. הדרישה לחלף הודעה מוקדמת בת 60 יום התשתית העובדתית שני הצדדים דרשו במסגרת תביעותיהם פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בת 60 יום על ידי הצד שכנגד, וזאת בהתבסס על סעיף 23 להסכם אשר קבע כי "נותן השירות מתחייב כי ככל שיופסק מתן השירות על ידו מסיבה כלשהי יסייע בהסדרת החלפתו באחר לפי הצורך ובצורה מסודרת, וישתף פעולה ככל הנדרש עם המזמין בכל הנוגע לסיום מתן השירות בהתחשב בצורך למנוע פגיעה בפעילותו התקינה של בית הספר. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, כל צד רשאי להביא את הסכם זה לכלל סיום ע"י מתן הודעה מוקדמת בכתב לצד השני תוך תקופה של לפחות 60 ימים מראש". אדי טען במסגרת כתב תביעתו כי בחודש השני לעבודתו סיפר לדורון כי בכוונתו לפתוח עסק לסידורי פירות, במקביל לעבודתו בבית הספר אשר לא תיפגע כתוצאה מכך, כאשר "דורון כמובן לא אהב את הרעיון והחל לנקוט בפעילות מציקה ומטרידה כלפיי" וכדוגמא - פרס את שעות הלימוד על פני ארבעה ימים בשבוע, במקום שלושה כפי שסוכם. אדי העיד על מחלוקות נוספות שהיו בינו לבין דורון בשלב זה, וביניהן המחלוקת על שכר בגין שיעורים שבוטלו על ידי תלמידים ברגע האחרון; תחושתו של אדי כי לא קיבל את כל השכר המגיע לו וכי נעשות מניפולציות ביומן לצורך כך; ציפייתו של דורון כי אדי יעשה מאמץ לשווק כלי נגינה לתלמידים, כאשר אדי סבר "שאני לא מוכר כלי נגינה ולא סוכן מכירות"; דרישות של דורון שחרגו לטעמו של אדי מהמוסכם, דוגמת בקשה כי יגבה כספים מתלמידים; וכן תחושתו של אדי כי דורון "התחיל להציק לי בטלפונים בשעות הלילה המאוחרות למרות שידע שיש לי תינוקת, האשים אותי שאני לא עונה לו לטלפון, הרגשתי שהוא יושב לי על הצוואר וחושב שאני שייך לו..." (עמ' 11). אדי הוסיף כי לאחר שביקש מדורון את הפרשי השכר המגיעים לו - "אמר שהוא לא מוכן לשלם את הכסף וזה מה שיש. אמרתי שאם הוא לא מוכן לשלם את הכסף, אני רוצה לעזוב" (עמ' 11). לדבריו, בשלב ראשון הבטיח דורון בתגובה לכך שישלם את כל המגיע לו, אך למחרת ביקש ממנו את מפתחות בית הספר בתואנה כלשהי וסמוך לאחר מכן קיבל את המכתב מיום 23.10.09 המודיע לו על סיום העבודה (סעיף 2(י"א) לעיל). בהמשך עדותו ציין אדי כי "שנינו הגענו למסקנה שהעניינים לא עובדים... לשאלת ביה"ד אם טענתי היא כי נתתי הודעה של חודשיים אך הוא הפסיק את עבודתי בלי לאפשר לי לעבוד את אותם חודשיים, אני משיב שכן" (עמ' 19, כפי שתוקן בעמ' 31). דורון העיד כי סמוך לאחר תחילת עבודתו של אדי התגלו לו "אינספור הפרות מצד התובע של החוזה" (סעיף 35 לכתב ההגנה, שאומץ על ידו כחקירתו הראשית), ובמסגרת זו המליץ אדי לתלמידי בית הספר לקנות ציוד על ידי "ספקים מתחרים ואחרים" (שם, בסעיף 36); פנה בלוויית תלמידי בית הספר "במישרין לספקים עימם עובד בית הספר במטרה לנשל את הנתבע מנתח הרווחים המגיע לו בשל עסקאות למכירת ציוד" (שם); לא לימד בהתאם לשיטת הלימוד הנהוגה בבית הספר (שם, בסעיף 37); לא העביר דיווח אמין ומסודר באשר לפעילותו בבית הספר (שם, בסעיף 38); לא חימש את האזעקה כנדרש; לא ניהל רישום של שעות שימוש בחדר האימון אשר בבית הספר (שם, בסעיף 39); העביר בהזדמנות אחת שיעור לתלמיד בית הספר בביתו ללא אישור (שם, בסעיף 40); ובנוסף לכך "הוציא לשון הרע כנגד הנתבע בפני תלמידי בית הספר והוריהם" (סעיף 41). דורון צירף כתמיכה לדבריו הודעת דוא"ל ששלח לאדי ביום 24.9.09, בה כתב כדלקמן: "הבוקר הגעתי והאזעקה לא הייתה מנוטרלת, המחשבים בחדר הישן נשארו דולקים, הפירוט לגבי האימון לא הכי ברור, היומן לא מולא... כשהכרנו מחדש ונפגשנו הסברתי לך הכל בקפידה, הכל כולל הכל... אם יש צורך, אשב איתך ואסביר הכל שוב... תבין שהדברים האלה חשובים... לא נעים לי להיות בעמדה של המעיר והמבקר, אני ממש לא כזה, אך אני מבקש יעילות וסדר, ואלו דברים שלא לוקחים זמן או משאבים, רק מעט תשומת לב. לכל מקום עבודה יש את הכללים הקטנים שלו... אני גם לא מעוניין בזליגה מזמן השיעור, זה יוצר איחור משמעותי בסוף היום... מצורף קובץ וורד. מקווה שתבין אותי, תבין לליבי. באהבה, דורון". בקובץ שצורף פורטו "כללים לעבודה נאותה" וביניהם הגעה 10 - 15 דקות לפני שעת תחילת העבודה; זמינות בטלפון הנייד; רישום כל שינוי בשעות ותיאום אחר שנעשה עם התלמידים; רישום כל השכרה של חדרי האימון לפי שעות מדויקות; "לא לשתף תלמידים בדברים האישיים שבינינו, לשמור על מוניטין טוב ואיכותי", ועוד. אדי השיב לכך במילים הבאות - "אהלן דורון קיבלתי את המסר, אשתדל מאוד להקפיד על דרישותיך". דורון העיד כי לאור ההפרות שהתגלו ביקש לנהל עם אדי שיחה "ליישוב ההדורים" (סעיף 44 לכתב ההגנה), אך אדי התחמק מפניותיו; ביום 20.10.09 התפרץ אדי לאחד השיעורים והודיע כי הינו "עוזב" את בית הספר "בשמחה" (סעיף 45); ולמחרת העביר שיעורים בפעם האחרונה רק לאור תחנוניו של דורון (סעיף 47), ותוך שהינו מפר את מחויבותו החוזית ליתן הודעה מוקדמת של 60 יום. דורון הוסיף כי למחרת, יום 22.10.09, גילה כי אדי הלך עם אחד מתלמידיו לחברת "אשקלון פולימרים" כמפורט בסעיף 2 י' לעיל, וזאת מתוך מטרה לנשלו מ"מנתח הרווחים המגיע לו עקב העסקה" וכאשר ראה בכך הפרת אמון חמורה (סעיף 48). בהמשך יום 22.10.09 יצר דורון קשר טלפוני עם אדי, ואמר לו בין היתר את הדברים הבאים (תמליל השיחה הוגש כנספח א' להודעת דורון בדבר הגשת מסמכים): "דורון: ביום שלישי אתה אמרת לי מרצונך שאתה רוצה לעזוב בשמחה, אתה תעזוב ויש לך גם אופציות אחרות ואתה רוצה לעזוב בשמחה, ביום רביעי אמרת, אני רוצה לעזוב לאלתר, אני אשמח לעזוב... אנחנו לא נסתדר... אמרתי לך שאם אתה עזבת בשמחה, עזבת בשמחה אני לא צריך את שירותיך... אדי: אני לא אמרתי שאני רוצה לעזוב, אתה התלוננת על כמה דברים... ואני אמרתי שאתה לא חייב להעסיק אותי... זה מה שאמרתי, שאתה לא חייב להעסיק אותי אם אתה לא מסתדר עם איך שאני עובד... אמרתי שבשמחה ובכמו חברים, אני לא אכעס עליך בכלל אם אתה רוצה שניפרד... לא אמרתי אני לא רוצה, אמרתי, אם אתה לא רוצה שאני אבוא, אז לא אכפת לי מהיום לחתוך את זה, אם אתה לא רוצה... (ובהמשך) לא הסתדרתי איתך, לא קרה כלום... בזה שאתה חותך את זה במכה אחת ובלי לתת לי את החודשיים שמגיע לי... (ובסיום השיחה) אז זהו, נגמר הסיפור, תשלם לי את כספי, תן לי את המכתב ונגמר הסיפור... בוא לא נהיה אויבים, יש לך ילדים מקסימים, אני מת על הילדים שלך... אל תכניס אותי עכשיו להיות אויב שלך... אם אתה לא נותן לי מכתב פיטורים עם מכתב שאתה... רוצה שהיחסים יסתיימו לאלתר בלי הודעה מוקדמת... אני אעמוד שמה כל היום בחוץ ליד הזה שלך ואני אצלם את זה שבאתי לעבודה, שאף אחד לא יוכל להגיד לא קיבלתי הודעה בכתב ואני בא לעבודה". דורון נשאל האם נכון כי אדי הציע לו להישאר משך 60 יום ככל שרצונו בכך, והשיב כי אדי אמר לו "דורון אני עוזב בשמחה, יש לי הרבה עבודה שמחכה לי בסידורי פירות, ולא צריך התראה ולא צריך את ה - 60 יום" (עמ' 28). עם זאת אישר כי לו היה התובע נותן לו את האפשרות לבחור אם לוותר על עבודתו במהלך ימי ההודעה המוקדמת אם לאו - בוחר היה לוותר על עבודתו (עמ' 30). ראוי לציין כי מיומן העבודה שהוגש על ידי דורון (נ/2) עולה כי כבר ביום 25.10.09 החל לעבוד בבית הספר מורה חדש בשם חיים, במקומו של אדי. הכרעה לאחר שקילת העדויות, אנו סבורים כי אף אחד מהצדדים לא סיפק גרסה עובדתית ברורה לנסיבות סיום העבודה. התרשמותנו הינה כי שני הצדדים העלו זה כלפי זה טענות שונות, אשר העכירו את מערכת היחסים והובילו את שניהם למסקנה הדדית כי אינם מעוניינים בהמשך ההתקשרות. אדי הוא זה שהודיע לבסוף, ביום 20.10.09, כי אין טעם בהמשך עבודה משותפת בנסיבות שנוצרו - אך שוכנענו כי לא הודיע על סיום עבודה לאלתר אלא הותיר לדורון להחליט אם הוא מעוניין בעבודתו משך תקופת ההודעה המוקדמת אם לאו. שוכנענו כאמור בהתחשב בדברים שנאמרו על ידי אדי בשיחה שהתקיימה בין הצדדים ביום 22.10.09 והוקלטה על ידי דורון ללא ידיעתו של אדי; אדי אף חשש מכך שיואשם על ידי דורון באי מתן הודעה מוקדמת בת 60 יום, ולכן עמד על כך שיקבל מכתב במסגרתו יוותר דורון על ההודעה המוקדמת, והבהיר כי כל עוד לא יקבל מכתב כאמור ימשיך להתייצב בבית הספר. לא שוכנענו כי אדי איים על דורון במהלך השיחה מיום 22.10.09 או הזכיר את ילדיו בלשון איום, גם אם נאמרו על ידו דברים בעידנא דריתחא במהלך השיחה. לאחר שיחה זו הודיע דורון בכתב (מכתב בא כוחו מיום 23.10.09 שצוטט בסעיף 2 י"א לעיל) כי הינו מביא לידי סיום מיידי את עבודתו של אדי, וממילא אינו יכול לטעון כי אדי התפטר בלא להעמיד עצמו לרשות העבודה בתקופת ההודעה המוקדמת. אנו קובעים לפיכך כי אדי הוא שהתפטר; כי איפשר לדורון לבחור אם לוותר על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת אם לאו; וכי דורון בחר לוותר על עבודתו של אדי בתקופת ההודעה המוקדמת ובהתאם התחיל באופן מיידי להעסיק מורה חלופי. לאור זאת, אנו דוחים את התביעות ההדדיות לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת. הטענות להוצאת דיבה ועוגמת נפש במסגרת כתב התביעה המקורי כפי שהוגש על ידי אדי לבית המשפט לתביעות קטנות - לא נכללה דרישה לפיצוי בגין הוצאת דיבה. במסמך פירוט התביעה נכללה לראשונה דרישת פיצוי בגין "הוצאת לשון הרע", ופורט במסגרתה כי "הנתבע סיפר לכל התלמידים אשר לימדתי כל מיני סיפורים שנועדו לגרום להם להבין כי אני מורה גרוע ואף למספר אמהות של תלמידים סיפר כי הוא צפה במצלמות האבטחה שלו בי עושה "מעשים משונים" דבר המרמז במפורש על כך שאני לא בן אדם אמין ובזאת אני רואה נזק של ממש למוניטין שלי...". בעדותו העיד אדי כי דורון "התנהג אלי באלימות ואיומים והתנהגות מכפישה. לכל אמא אפשרית הוא אמר שאני מוכר סמים ונוגע בילדים" (עמ' 11 לפרוטוקול), ודרש בגין כך פיצוי בגין הוצאת דיבה. להוכחת טענתו ביקש את זימונו כעד של מר רועי אוליאל, אשר עבד כאמור לעיל בבית הספר עד חודש אוגוסט 2009 ואישר כי הינו ביחסים חבריים עם דורון ובא כוחו. מר אוליאל זומן להעיד לאחר ששיחה שקיים עם אדי במועדון בתל אביב הוקלטה על ידי אדי והוא נדרש לאשר את שאמר בה (ההקלטה וכן תמליל השיחה הוגשו לתיק בית הדין בהתאם להחלטת השופטת יהלום מיום 12.5.11). מר אוליאל אישר במהלך עדותו כי "צוין בפני ע"י דורון שהייתה לך (לאדי - ס.ד.מ) התנהלות לא תקינה בבית הספר שקשורה לסמים" (עמ' 7; לפי התמליל - נאמר לעד על ידי דורון שאדי הציע למכור סמים לתלמידים ואמהותיהם). דורון נשאל בחקירתו מה סיפר להורי התלמידים לגבי אדי לאחר סיום עבודתו, והשיב כי "אין לי שום סיפור קבוע שהחלטתי להגיד לאמהות, לא כולן שאלו. אמרתי שעזבת לעבודה אחרת או משהו כזה" (עמ' 29). לטענתו, לשון הרע שנטענה במסמך פירוט התביעה מתייחסת לפרסום לרעה בקרב תלמידים ואמהותיהם ולכן אין רלוונטיות לעדותו של מר אוליאל. דורון מדגיש כי אי פירוט הטענה לא אפשר לו להתגונן כראוי, וכי ככל שהטענה הינה הוצאת דיבה באוזני מר אוליאל - מדובר בשינוי חזית תוך כדי דיון ההוכחות (אשר התנגד לו מיידית: עמ' 6 - 8 לפרוטוקול) ואין לאפשרו. לאחר שקילת הטענות, ומשלא הובאו ראיות כלשהן להוכחת הטענה בדבר הוצאת דיבה בקרב תלמידים ואמהותיהם - אנו קובעים כי הטענה לא הוכחה, וכי ככל שטענתו של אדי הינה להוצאת דיבה בפני מר אוליאל - אכן מדובר בהרחבת חזית שאין לאפשרה. במסגרת מסמך פירוט התביעה העלה אדי דרישה נוספת, לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 1,000 ₪. לאחר שקילת הנסיבות, לא שוכנענו כי מקרה זה הינו מסוג המקרים החריגים המצדיקים פסיקת פיצוי נפרד בגין עוגמת נפש (ע"ע 360/09 אהרון כהן - מדינת ישראל, פד"ע לח 1 (2002)). חלק שני - תביעתו של דורון דורון תבע במסגרת תביעתו את הסכומים הבאים: אי מתן הודעה מוקדמת בת 60 יום - 12,000 ₪; "נזקים בגין אי רישום מכירת ציוד ושעות שימוש במתקני בית הספר" - 6,500 ₪; "נזקים בגין הפרת סעיפי ניגוד העניינים ואי-תחרות, והקמת עסק מתחרה" - 50,000 ₪; "בגין אובדן הכנסות עקב הסטת עסקאות מבית הספר, והפרת חובת הבלעדיות בשיווק ציוד וכלי נגינה בעת שעבד הנתבע בבית הספר" - 10,000 ₪; "בגין גזל סוד מסחרי פיצויים ללא הוכחת נזק" - 50,000 ₪; ו"בגין הוצאת לשון הרע, בכוונת זדון לפגוע ובגין איומים, פיצויים ללא הוכחת נזק" - 50,000 ₪. לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך כולל של 50,000 ₪. הטענה בדבר אי מתן הודעה מוקדמת נדחתה כמפורט לעיל, ולכן נותר לדון בטענותיו הנוספות של דורון, המתחלקות למעשה לשני חלקים - טענות בדבר הפרת חובותיו של אדי תוך כדי תקופת העבודה, לרבות הוצאת דיבה; וטענות בדבר הפרת מחויבויותיו בתקופה שלאחר סיום העבודה, לרבות טענה בדבר גזל סוד מסחרי והפרת מחויבותו להגבלת עיסוק. להלן נדון בכל אחד מסוגי הטענות בנפרד. הטענות להפרות חוזה תוך כדי תקופת העבודה תשתית עובדתית כפי שעולה מהפירוט לעיל, דורון טען ל"אינספור הפרות מצד התובע של החוזה", שהתגלו סמוך לאחר תחילת עבודתו. חלק מהטענות - דוגמת אי לימוד בהתאם לשיטת הלימוד הנהוגה בבית הספר או אי חימוש האזעקה - לא הוכחו כלל. הדגש שהושם על ידי דורון במסגרת ההליך היה על הטענה להפניית תלמידים לרכישת ציוד על ידי "ספקים מתחרים ואחרים"; הטענה לאי רישום שעות בחדר האימון אשר בבית הספר; והטענה להוצאת דיבתו רעה בקרב תלמידי בית הספר והוריהם. דורון מתבסס בטענותיו על הסעיפים הבאים מתוך ההסכם בין הצדדים: - "נותן השירות מתחייב להשקיע, ממרצו וכישוריו בזמן העבודה לשם מילוי חלקו על פי הסכם זה בתום לב, ומתוך מגמה לקדם את פעילות בית הספר לתועלתם של שני הצדדים" (סעיף 3). - "נותן השירות לא יתחרה עם המזמין ובית הספר בעקיפין או במישרין, בכל דרך או אופן כל עוד הסכם זה עומד בתוקפו..." (סעיף 15). - "נותן השירות מצהיר כי ידוע לו שבית הספר עוסק בשיווק של מערכות תופים וציוד מוזיקלי נלווה, והוא מתחייב שלא לפעול בניגוד עניינים אל מול פעילות השיווק של בית הספר, ובכלל זאת יפנה כל תלמיד ומתעניין אחר לייעוץ עם המזמין - ועימו בלבד - בדבר רכישת ציוד כאמור. נותן השירות לא יעסוק במישרין או בעקיפין בכל עיסוק של שיווק או מכירה של מערכות תופים וציוד נלווה, אלא במסגרת בית הספר" (סעיף 17). - "נותן השירות מתחייב שלא לעסוק בהוראת תופים בעיר תל אביב ו/או במרחק של 15 ק"מ ממנה כל עוד הסכם זה עומד בתוקפו. יחד עם זאת, ידוע ומוסכם שנותן השירות עשוי ללמד תלמידים אחרים, ובלבד שאינם תלמידי בית הספר של דורון גיאת, בערים יהוד, הרצליה ורעננה" (סעיף 19). דורון טען כי אדי הפר את הסעיפים האמורים בכך שייעץ לתלמידים לרכוש מערכות תופים במקומות אחרים - במקום להפנותם לצורך כך אליו; בכך שהגיע עם אחד התלמידים לחברת "אשקלון פולימרים" לצורך רכישת מזרנים אקוסטיים מאחורי גבו; ובכך שלא שמר על לויאליות כלפיו מול התלמידים והוריהם. דורון הגיש תמליל שיחה שנערכה בינו לבין נציגת חברת "אשקלון פולימרים"; על אף שלא ניתן היה להגיש את התמליל בלא שאותה נציגה זומנה למתן עדות - אדי אישר את תוכן הדברים (עמ' 25 לפרוטוקול) ולכן החלטנו להותיר את התמליל כחלק מחומר הראיות בתיק. מהתמליל עולה כי אדי ציין עם הגעתו ל"אשקלון פולימרים" כי "דורון שלח אותי" וזאת על מנת לקבל מחיר מוזל - כאשר קיבל מחיר מוזל אם כי לא מחיר כפי שדורון היה מקבל. גב' זמירה רצ'קובסקי, אשר העידה מטעם דורון, למדה בבית הספר בהנחייתו של דורון החל מחודש אוגוסט 2009, וזאת במקביל לבנה אשר למד אצל אדי. לדבריה, "במהלך החודשים הספורים בהם לימד אדי את בני התנהגותו של אדי הייתה בלתי מקצועית... ועלה ממנה הרושם כי אדי נוהג כאדם ממורמר ובלתי לויאלי למקום עבודתו" (סעיף 4 לתצהירה; בתצהיר צוין כי ההתנהגות הייתה גם "בלתי הולמת" אך בחקירתה הנגדית חזרה בה מכך - עמ' 23). כדוגמא לכך ציינה גב' רצ'קובסקי כי כאשר בנה לא התייצב לאחד השיעורים בשל מחלה, הגיעה במקומו לבצע שעת אימון, כאשר אדי הציע לה לעשות שימוש בחדר האימון מבלי לרשום את שעת האימון ברישומי בית הספר ומבלי לספר על כך לדורון (סעיף 6 לתצהירה). בחקירתה הנגדית אישרה גב' רצ'קובסקי כי היא זו שהציעה לקיים שעת אימון ללא תשלום נוסף, בהתחשב בכך שממילא שילמה על השיעור של בנה שבוטל. עם זאת, הדגישה כי "הרגשתי שזה מעין קומבינה והרגשתי לא טוב עם זה" (עמ' 24). גב' עפרה הרצברג, עדה נוספת מטעם דורון, העידה כי בתה דניאל למדה בבית הספר החל מחודש אוגוסט 2009, בהנחייתו של אדי, כאשר בסוף חודש ספטמבר 2009 "הציע לי אדי לרכוש מערכת תופים לבתי מחנות כלי הנגינה "בודגוב" בתל אביב, ולשם כך ביקש לקבוע עימי פגישה בהשתתפותו בחנות זו למחרת היום בשעה 10.00 בבוקר. אדי אמר לי כי אין זה כדאי לרכוש ציוד תופים דרך בית הספר, שכן דורון גובה כסף רב מעל מחירם ההוגן של המוצרים..." (סעיף 4 לתצהירה). גב' הרצברג הוסיפה כי סיפרה על כך מיידית לדורון, והלה עדכן אותה כי אדי מחויב חוזית לעסוק בשיווק כלי נגינה אך ורק במסגרת בית הספר; לכן החליטה שלא לקבל את הצעתו. גב' הרצברג הוסיפה כי היו הזדמנויות בהן "נהג אדי לדבר רעה בדורון" (סעיף 7); "צייר... את דורון בדרכים בלתי מחמיאות כטרחן ותאב בצע" (שם); נהג להתלונן על דורון ועל כך שהינו מקפיד על סדרי העבודה בבית הספר (סעיף 8); וכן העיר כלפיה הערות שאינן במקומן באשר ללבושה ובאשר למצבה האישי (סעיפים 9-10). אדי העיד כי דורון "ניסה ללחוץ עלי למכור לתלמידים מערכות תופים ולהשתמש במרות שלי כדי להניב לו רווחים. הסברתי לו כמה פעמים שאני עושה את כל המאמצים להפנות כל תלמיד וכל שואל רק אליו" (עמ' 10), ועם זאת "הנתבע מציע לתלמידים שלו סטים של תופים ב - 8,000 ₪ ומעלה ולא כל אחד יכול להרשות את זה לעצמו" (עמ' 11). אדי אישר כי ביום 22.10.09 הלך עם אחד מתלמידיו (מר יונתן לוי) לחברת "אשקלון פולימרים" שהינה ספק של בית הספר, לצורך רכישת מזרנים אקוסטיים לחדרו של התלמיד. לדבריו, ביקש מדורון לסייע בכך והוא סירב; לכן הגיע עם התלמיד למשרדי הספק ומשם יצר קשר פעם נוספת עם דורון (עמ' 15). אדי הדגיש כי למרות שדורון לא סייע בהשלמת העסקה - העסקה נרשמה על שמו, ודורון הוא שקיבל עמלה בגין כך. כתמיכה לכך הגיש אדי את תעודת המשלוח עליה רשום "יוני לוי (דורון גיאת)" (ת/2; נוכח טענות הנתבע בקשר לכך בסיכומיו נציין כי לא מצאנו הצדקה שלא לקבל את המוצג כראיה, גם אם הוגש לראשונה במהלך דיון ההוכחות). אדי נשאל בחקירתו הנגדית על עדותה של גב' רצ'קובסקי ואישר כי "הבן שלה לא הגיע לשיעור, היא באה להתאמן ואמרתי לה שהבן שלה שילם על השעה הזו ולכן היא לא צריכה לשלם בנוסף" (עמ' 17). באשר לעדותה של גב' הרצברג אישר כי המליץ לאותה לקוחה, עקב גילה הצעיר של בתה, לרכוש סט תופים לילדים שניתן היה לרכוש בחנות "בודגוב" - חנות עימה מצוי דורון בקשרי עבודה שוטפים. לדבריו, "אם הייתה קונה, העמלה הייתה הולכת לדורון" (עמ' 18). 37. מר ברק פישמן, אשר העיד מטעם אדי, אישר בעדותו כי למד בבית הספר בהדרכתו של אדי, וכי כאשר ביקש לרכוש מערכת תופים הפנה אותו אדי לאתר "יד 2" לצורך רכישת מערכת משומשת, וציין כי "אם ארצה לקנות מערכת חדשה שאפנה לדורון גיאת" (עמ' 5). עדותו של תלמיד נוסף, מר אייל קרנן, נחסכה לאחר שדורון הסכים לאשר כי אדי הפנה את מר קרנן אליו לצורך רכישת ציוד תופים; עוד אישר כי מר קרנן ביקש מאדי ללמוד אצלו באופן פרטי תוך כדי תקופת עבודתו אצל דורון, ואדי סירב לכך (עמ' 4 לפרוטוקול). 38. עוד ראוי להפנות לתמליל השיחה מיום 22.10.09, במסגרתה אישר אדי באזני דורון כי הציע לאחד התלמידים "שיבדוק ביד 2", כי "אני מציע לכל מי שרוצה שיבדוק ביד 2" וכי "אני אמרתי לך את זה מראש, גם כשניסית להחתים אותי על סעיף כזה... שיווק שאני אעשה את זה בדרך שלי...שהיא דרך ישרה... לפי צורך התלמיד". דורון העלה במהלך אותה שיחה טענות נוספות כנגד אדי, אך הוא לא הודה בהפרה של מחויבויותיו למעט שיעור בודד שביצע בביתו לאחד מתלמידי בית הספר, כהחזר של שיעור עליו שולם לדורון, ולמעט הביקור ב"אשקלון פולימרים" שפורט לעיל. הכרעה 39. לאחר שקילת הראיות שהובאו בפנינו, שוכנענו כי אדי לא הקפיד במלואם על נוהלי בית הספר ועל ההנחיות אותן קיבל מדורון, וזאת בהיבטים הבאים: הוכח כי אדי לא הפנה את כל תלמידיו באופן אוטומטי לדורון לצורך רכישת מערכות תופים, אלא הפעיל שיקול דעת בקשר לכך בהתאם לצרכי התלמיד. כך, ולמשל, כאשר סבר כי התלמיד יכול להסתפק במערכת תופים משומשת במחיר זול יותר - הפנה אותו לאתר "יד 2", וכאשר סבר כי התלמידה זקוקה למערכת תופים מיוחדת לילדים שניתן לרכשה בחנות ספציפית - הפנה אותה לאותה חנות. במקביל לכך, וכפי שעלה מעדותו של מר ברק פישמן ומההסכמה לגבי עדותו של מר ברק קרנן - הפנה את תלמידי בית הספר לדורון, ולדורון בלבד, לצורך רכישת מערכות תופים חדשות. הוכח כי אדי לא הקפיד על רישום שעת אימון בודדת של גב' זמירה רצ'קובסקי, וזאת נוכח בקשתה לראות בכך תחליף לשיעור של בנה שאמור היה להתקיים באותה שעה ובוטל על אף ששילמה עבורו. עוד הוכח כי לא דיווח על כך לדורון. הוכח כי אדי הלך עם אחד מתלמידיו - מר יונתן לוי - לחברת "אשקלון פולימרים" לצורך רכישת מזרנים אקוסטיים, במקום להפנות את מר לוי לרכוש את המזרנים באמצעות דורון. עם זאת, עלה כי אדי הבהיר לנציגת הספק כי הגיע בשמו של דורון (גם אם עשה כן לצורך קבלת מחיר מוזל), ולטענתו עדכן בכך גם את דורון עצמו. הוכח כי אדי העביר שיעור לאחד התלמידים (מר יונתן לוי) בביתו, כהחזר של שיעור שאמור היה להתקיים בבית הספר, וזאת מבלי לדווח על כך לדורון ובלא שקיבל את אישורו. 40. מסקנתנו הינה לפיכך כי הוכחה אי הקפדה על הנהלים מצידו של אדי, תוך התעלמות מהחשיבות שהקנה להם דורון ובאופן אשר מהווה הפרת משמעת. עם זאת, לא שוכנענו כי דובר בהפרות משמעת בוטות בהיקף ובחומרה להם טען דורון. אף לא שוכנענו כי הפרות המשמעת גרמו לדורון לנזק כספי, ולא הובאו כל ראיות לנזק כאמור. משכך, לא מצאנו הצדקה לפסוק לזכות דורון פיצוי כספי כלשהו בגין הפרות המשמעת שהוכחו, והמישור המתאים לטיפול בהן הוא מישור יחסי העבודה - כפי שאכן נעשה בפועל בזמן אמת תוך הבאת יחסי העבודה לכדי סיום. 41. באשר לטענת דורון להוצאת דיבה - זו מבוססת על חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע; נזכיר כי במסגרת תיקון מס' 38 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 הוענקה לבית הדין סמכות לדון בעוולת לשון הרע בקשר ליחסי עבודה). טענתו של דורון להוצאת דיבה מבוססת למעשה רק על עדותה של גב' הרצברג, אשר טענה בתצהירה כמפורט לעיל כי אדי נהג "לדבר עליו רעות" באוזניה - מבלי להביא ציטוט מדויק של הדברים שאמר. 42. לאחר שקילת הטענות, לא שוכנענו כי הוכחה הפרה של חוק איסור לשון הרע, ולא בכדי דורון בסיכומיו כלל לא הפנה להוראות החוק הרלוונטיות או לאמירות ספציפיות המהוות דיבה לגישתו. גם אם אדי פעל בחוסר לויאליות כלפי דורון והרשה לעצמו להתבטא בחופשיות יתרה באוזני לקוחות בית הספר - לא שוכנענו כי הדבר הגיע לכדי פרסום הנופל בגדרו של סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, כאשר נטל ההוכחה בקשר לכך מוטל על דורון - והוא לא עמד בו. הטענות בהתייחס לתקופה שלאחר סיום העבודה תשתית עובדתית 43. במסגרת ההסכם שבין הצדדים נכללו בין היתר הסעיפים הבאים: - "נותן השירות אינו רשאי להפיץ את שיטות ההוראה, הניהול והעבודה של בית הספר. חל עליו איסור מוחלט לפרסם או לעשות שימוש כלשהו ברשומות בית הספר או בכל מידע שיגיע אליו עקב הסכם זה" (סעיף 16). - "נותן השירות מתחייב שלא ללמד תלמידים של בית הספר באופן פרטי מעת כניסת הסכם זה לתוקפו ועד למשך תקופה בת שנה לאחר סיום החוזה" (סעיף 18). "נותן השירות מתחייב לפעול בתום לב ובנאמנות, ולהימנע מכל התקשרות או עיסוק נוסף בתחום התופים או שיווק כלי נגינה שיש בו כדי להעמידו בניגוד עניינים עם תפקידו במסגרת בית הספר כל עוד הסכם זה עומד בתוקפו, ולמשך תקופת צינון בת 9 חודשים לאחר סיום החוזה" (סעיף 20). 44. דורון העיד כי זמן קצר לאחר סיום עבודתו של אדי החלו תלמידים שונים של בית הספר, שלמדו אצל אדי, "לעזוב את בית הספר ללא סיבה נראית לעין" (סעיף 54 לכתב ההגנה, אשר אומץ כעדותו הראשית); בסמוך לאחר מכן התברר כי אדי פעל "כל העת" להקמת בית ספר מתחרה, ואכן פתח אותו במרחק של 3 מטרים בלבד. במקביל החל אדי "להתנכל לנתבע על בסיס יום-יומי ולמרר את חייו במטרדים שונים" (שם, בסעיף 57), דוגמת נגינה ברעש ללא מיגון אקוסטי הולם ועם דלת פתוחה, או נגינה עם תוף בכניסה לבית הספר ובסמוך לשלט של בית הספר מתוך מטרה להיבנות מהמוניטין של דורון. דורון הגיש צילום של אדי צועד תוך כדי תיפוף ליד שלט של בית הספר (נספח 5 לכתב התביעה מטעמו), וכן שלטים שהתקין אדי בצמידות לשלט בית הספר ובהם נרשם "זאפטה - בית ספר לנגינה ותיפוף מועדון ג'אז - שיעורי אנסמבל (הרכבים) עם מיטב המורים..." ובהמשך פרטיו של אדי ומספר הטלפון שלו (נספח 4). דורון הוסיף כי שיעור הנגינה שהועבר מחוץ לדלתות בית הספר כמפורט לעיל היה "מבוסס על שיטת הלימוד ועל הטכניקה שפיתח הנתבע, ואשר התובע עשה בה אותה עת שימוש שלא כדין" (שם, בסעיף 60). 45. דורון טען בחקירתו הנגדית כי בית הספר המתחרה נפתח על ידי אדי כעשרה ימים בלבד לאחר סיום עבודתו, ובכך נגרם לו נזק של "מאות אלפים" (עמ' 26). לדבריו, "ידעת את הזמנים שהתלמידים מגיעים... דאגת לשבת על הספסל ליד הסטודיו... פנית לתלמידים, הגשת להם כרטיסי ביקור" (עמ' 26). כאשר נשאל אם יש לו ראיות כלשהן לנזקים הנטענים, השיב כי "צילמתי את יונתן לוי תלמיד של בית ספר שמגיע אליך בקביעות בימי שלישי לשיעור במקום שבו ישבת" (עמ' 29; יצוין כי הוגשה גם הודעתו של מר לוי על הפסקת לימודיו בבית הספר ביום 8.11.09 - נספח ט' לרשימת המסמכים מטעם דורון). לדבריו, "8 אנשים ודאית עזבו בסיום התשלום שלהם באותו חודש כי הוא המשיך ללמד אותם באופן פרטי" (עמ' 29), אך לא הוגשו ראיות כלשהן בתמיכה לכך. דורון אף הדגיש, בחלק אחר של עדותו, כי "בית הספר שלי גדל, אני רק מוסיף מורים... אפשר לשאול את הרו"ח" (עמ' 28). 46. אדי העיד כי כחודש לאחר סיום עבודתו קיבל הצעת עבודה מחברת "תופים פור יו", ונענה לה לאחר שקיבל ייעוץ משפטי כי ההסכם כלפיו לא קוים ולכן בוטל. אדי אישר כי הוצב שלט מטעם חברת "תופים פור יו" - המפרסם את בית הספר "זאפטה" - בסמוך לעסקו של דורון, ובו נרשמו שמו ומספר הטלפון שלו. לדבריו, לא היה זה עסק שלו ו"יכולתי להישאר שם עד היום אך עזבתי את המקום מייד כאשר הציעו לי עבודה ברעננה בסוף אותה שנה ומאז אני עובד ברעננה, בחרתי לעזוב למען השקט הנפשי שלי" (עמ' 19). אדי אישר כי התלמיד יונתן לוי הגיע ל"זאפטה"; לדבריו - הוא "בא לבקר אותי, הוא חבר שלי" (עמ' 19). אדי אישר עוד כי ביום 9.2.10 הציע לאחד מתלמידיו לקיים את השיעור בחוץ נוכח מזג האוויר הנעים, לדבריו מבלי שהפריע למאן דהוא שכן דורון כלל לא לימד באותן שעות - וזו ההזדמנות במהלכה צולם על ידי דורון צועד תוך כדי תיפוף ליד השלט של בית הספר. 47. גב' זמירה רצ'קובסקי העידה כי כשבועיים לאחר תום עבודתו בבית הספר פגש בה אדי באופן מקרי, ומסר לה כרטיס ביקור שלו כמורה לתופים. הכרעה 48. לאחר שקילת העדויות, אנו קובעים כי ביום 23.11.09 או בסמוך לכך החל אדי לעבוד בבית ספר מתחרה ששמו "זאפטה", בסמוך מאוד (מטרים ספורים) לבית הספר של דורון (מועד זה נקבע על ידינו בהתאם למכתב הראשון שנשלח בקשר לכך על ידי דורון, ומשלא הובאה כל ראיה אחרת בקשר לכך). אנו ממשיכים וקובעים בקשר לכך את הדברים הבאים: לא הוכח כי אדי פעל לצורך הקמת בית הספר האמור תוך כדי עבודתו עבור דורון, ולא הובאה כל ראיה המעידה על כך (לרבות לוחות הזמנים - שכן תחילת העבודה ב"זאפטה" הייתה רק כחודש לאחר סיום עבודתו בבית הספר). לא נסתרה עדותו של אדי כי לא "הקים" בית ספר חדש אלא הצטרף לעסק קיים, וראיה טובה לכך הינה עצם משלוח מכתבו של דורון ל"תופים פור יו" ולמר יוסי בוזין - לא רק לצורך הפסקת המטרדים הנטענים אלא גם לצורך הפסקת ההתקשרות עם אדי (המכתב מיום 3.1.10 אשר צוין בסעיף 2 (י"ג) לעיל). אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי העסק הקיים הורחב, או שינה פעילותו על ידי הוספת שיעורי תופים, עם הצטרפותו של אדי (כפי שנרמז מדבריו של דורון, הגם שלא הובאו ראיות לכך). לא הובאה כל ראיה לשימוש ברשימת התלמידים של דורון או בסודות מסחריים שלו (כהגדרתם בהלכה הפסוקה ובחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999). אף לא הובאה כל ראיה התומכת בטענתו של דורון כי אדי המתין כביכול מחוץ לבית הספר בהתאם לשעות בהן הגיעו התלמידים על מנת לשדלם ללמוד אצלו; כל שציינה גב' רצ'קובסקי בקשר לכך הוא כי פגשה באדי דרך מקרה והלה נתן לה כרטיס ביקור, אף מבלי לומר לה דבר. לא הובאה כל ראיה לתזוזת תלמידים מבית הספר של דורון לעסקו המתחרה של אדי, למעט תלמיד בודד - מר יונתן לוי. לא נשמט מעינינו כי דורון טען לתלמידים נוספים שעברו ולנזקים כספיים שנגרמו לו כתוצאה מכך, אך הסתפק בטענה בעלמא בקשר לכך ולא תמך אותה בכל ראיה דוגמת דו"חות כספיים, יומני עבודה, רשימות תלמידים וכיו"ב. דורון עצמו אף אישר בעדותו כי בית ספרו אך גדל והתפתח לאחר סיום עבודתו של אדי. באשר לטענות בדבר מטרדים - אלו הועלו אגב אורחא בלבד ואינן בסמכותו העניינית של בית דין זה, ולכן לא מצאנו לנכון להכריע בהן. מעבר לצורך נציין כי התרשמנו כי אדי חש כעס עמוק לאחר סיום עבודתו, מעצם כך שלא קיבל את שכרו בגין חודש העבודה האחרון, ופעל ככל הנראה מתוך אותה תחושת כעס כאשר החליט לקיים שיעור תופים ברחבה חיצונית סמוכה לבית ספרו של דורון, ולכאורה על מנת להטרידו. 49. אנו ממשיכים וקובעים, כי לא מצאנו שעבודתו של אדי בהוראת תופים במסגרת "תופים פור יו" או "זאפטה" כמפורט לעיל נעשתה בניגוד להתחייבות בת תוקף שנטל על עצמו, או כי יש ליתן תוקף ל"תקופת הצינון" בת תשעת החודשים שנכללה בהסכם. להלן יובאו הטעמים לכך. 50. עוד בשנת 1999 נקבע בהלכה הפסוקה (ע"ע 164/99 דן פרומר - רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (1999)), כי "לתנית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, לכשעצמה, משקל רב" וכי אין לתת לה תוקף אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ויוכיח כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו. היה ויוכיח המעסיק "אינטרס לגיטימי" - לא די בכך, ועל בית הדין לבחון את סבירות התניה בהיבטים של היקף, תחולה גיאוגרפית, משך זמן המגבלה וכיו"ב. בהלכה הפסוקה ניתנו ארבע דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי" - קיומו של סוד מסחרי; הכשרה מיוחדת שניתנה לעובד; תמורה מיוחדת ששולמה לו; או הפרה של חובות תום הלב והאמון מצד העובד (לנסיבות בהן נקבע כי הופרו חובות תום הלב ראו את ע"ע 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב, פד"ע לט 728 (2003); ע"ע 2912-11-10 מנחם מן - ספיר ספרינט בע"מ, מיום 14.11.11). 51. במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי דורון לא עמד בנטל, להוכיח "אינטרס לגיטימי" אשר מצדיק הטלת מגבלה על אדי מלעסוק בתחום של הוראת תופים. לא הוכח "סוד מסחרי" כלשהו, לרבות שיטת לימוד מיוחדת או קשר אישי מיוחד שנוצר עם התלמידים. לא הוכחו הכשרה מיוחדת או תמורה מיוחדת. לא הוכח כי אדי פעל כ"סוס טרויאני" אשר תכנן מלכתחילה להקים בית ספר סמוך מתחרה או פעל לצורך כך תוך כדי תקופת עבודתו בבית הספר של דורון. המרחק הגיאוגרפי הקטן בין שני בתי הספר אמנם מעורר סימני שאלה, שמא ניסה אדי להפעיל לחץ על דורון או "לנקום" בו נוכח הדרך בה הסתיימה מערכת היחסים ביניהם, אך לא שוכנענו כי הדבר מגיע לכדי חוסר תום לב המצדיק הגבלת עיסוק. בנסיבות אלו, מדובר "בהתחייבות 'ערומה' לאי תחרות, שאינה מגנה על אינטרסים של המעסיק מעבר לאינטרס אי-התחרות כשלעצמו, ולכן אינה מקימה 'אינטרס לגיטימי' ודינה להיפסל בהיותה נוגדת את תקנת הציבור" (ע"ע 457/09 הדיה בע"מ - תיצוג פדגו פלסטיק בע"מ, מיום 28.10.11; ע"א 6601/96 AES Systems Inc נ. סער, פ"ד נד(3) 850 (2000)). 52. מעבר לצורך נציין כי אין הכרח לפרש את סעיף 20 להסכם כמטיל הגבלת עיסוק על אדי מלעסוק בהוראת תופים בכלל, שכן לכאורה מתייחס הסעיף להגבלה על "ניגוד עניינים" בלבד - מבלי שהוכח כזה. 53. נוכח כל האמור, לא שוכנענו כי אדי פעל בניגוד למחויבויות תקפות כלפי דורון בעת שעסק בהוראת תופים בבית הספר "זאפטה". ממילא, דורון כלל לא הוכיח נזק כלשהו שנגרם לו כתוצאה מכך. סיכום 54. סוף דבר - תביעתו של מר דורון גיאת (עב' 5112/10) נדחית. תביעתו של מר אדי טובול (ס"ע 2480-11-09) מתקבלת בחלקה. בהתאם, דורון גיאת ישלם לאדי טובול את הסכומים כדלקמן: הפרשי שכר עבודה בגין חודש אוגוסט 2009 בסך של 554 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.9.09 ועד התשלום בפועל; הפרשי שכר עבודה בגין חודש ספטמבר 2009 בסך של 640 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.10.09 ועד התשלום בפועל; שכר עבודה בגין חודש אוקטובר 2009 בסך של 3,780 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.11.09 ועד התשלום בפועל; הוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. בקביעת סכום ההוצאות לקחנו בחשבון את כלל הנסיבות כמפורט לעיל וכן את דרך ניהול ההליך, לרבות אי התייצבותו של התובע לישיבה שיועדה לשמיעת סיכומים. יחסי עובד מעבידעצמאים