זו לשונו של סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל:   " בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם " . מטרת סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל הינה מניעת הברחת נכסים ע"י חייבים, כפי דברי סגן הנשיא, כבוד השופט גורן, בה"פ 1823/92 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סבג (14.4.96) (להלן: " פרשת סבג ") : " מטרת הסעיף ברורה ומובנת: הוא בא להיאבק בחייבים אשר מוסיפים לשלוט ברכושם ולנהוג בו מנהג בעלים, אך מסתירים את דבר בעלותם על-ידי יצירת מצג שונה במרשם " . (סעיף 4.ד. לפסה"ד).      יש לזכור, מחד, כי הזכות כנגדה טוען הפונה לביהמ"ש, על פי סעיף 34 לחוק, היא זכות קנין של הבעלים הרשום, זכות המוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומנגד, אין להתעלם מכך שגם זכותו של הנושה לפרעון חובו, זכות קניינית הינה, החוסה, גם היא, תחת הגנת סעיף 3 לחוק היסוד.   בחינת זכויות הצדדים מחייבת, מצד אחד, שמירה על יעילות הגבייה בהליכי ההוצאה לפועל באופן שתימנע הברחת נכסים ע"י החייבים ומאידך - נקיטת זהירות בקביעה כי הבעלים של נכס מקרקעין הינו החייב דווקא ולא הבעלים הרשום.   נטל השכנוע מוטל על הטוען לבעלות אחרת מזו הרשומה, אולם באשר ל מידת ההוכחה הנדרשת קיימות גישות שונות.   יש הגורסים, כי עת נטענות טענות שבמהותן הינן טענות מרמה, או טענות בעלות גוון פלילי, על הטוען אותן להביא ראיות בעלת משקל רב יותר מזה הנדרש, דרך כלל, במשפט אזרחי - כבוד השופט בך ב ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מ( 1) 598 - 599, אם כי כבוד השופט ברק (כתארו אז), סבר שאין ליצור מידת הוכחה שלישית. ד' בר-אופיר סבור , כי אין סעיף 34 (ב) לחוק מטיל על המבקש נטל הוכחה העולה על זה הנדרש במשפט אזרחי - ד . בר-אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה חמישית ) , 378 (2001 ) (להלן: " בר-אופיר " ) .   ראו, בענין זה, דברי השופטת (בדימוס) טובה שטרסברג-כהן בפרשת סנדובסקי - ע"א 8482/01 - בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סנדובסקי אילנה . פ"ד נז(5), 776 , עמ' 781-782, אשר השאירה השאלה בצריך עיון ועשתה, תחת זאת, שימוש בחזקות שבעובדה ובכלל הראייתי המטיל על הנתבע נטל להביא ראיות, הנמצאות רק בידיעתו ובשליטתו ולא בידיעת התובע. ##סעיף 34 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ה - 1965 מאפשר לבית המשפט, לקבוע שמקרקעין שאינם רשומים על-שם החייב, שייכים בעצם לחייב. בית המשפט רשאי לעשות וכן רשאי לצוות על עיקולם. ##   בית המשפט העליון נדרש לפרשנותו של סע' 34 (ב) לחוק בע"א 4/84 שטאל נ' עמידר, פד"י מג (1) 265, 272.   אין ספק שסעיף 34 (ב) לחוק בא כדי למנוע מצב בו חייב יסתתר מאחורי רישום פורמלי של נכס על-שם צד ג' כלשהו, למרות היותו שייך לחייב. סעיף 34 (ב) בא לסייע לנושים לאתר את נכסי החייב ולרדת אליהם, מקום בו ברור שאלה נכסי החייב והם רשומים באופן שונה - ממטרות כאלה או אחרות. ## קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל:## 1. זוהי תובענה לסעד הצהרתי שלפיו הבית ברח' הרותם 16 במזכרת בתיה, הידוע כגוש 3898 חלקה 33 (להלן: - "הבית") והרשום על-שם המשיבה 1 (להלן: - "המשיבה") הינו בבעלותו הבלעדית של בנה, המשיב 2 (להלן: - "המשיב"). כן מבוקש סעד הצהרתי שלפיו הזכויות בבית הנ"ל ניתנות לעיקול ולמימוש ע"י המבקשים בשל חובות המשיב.   2. א. בין המבקשים לבין המשיב התקיימו מספר עסקאות ליסינג והמשיב נותר חייב למבקשת 2 (להלן: - "המבקשת") סכומים המגיעים כדי 500,000 ₪. המבקשת פתחה תיקי הוצל"פ על סמך שטרי חוב שנחתמו ע"י המשיב, וכן הגישה בקשה לפשיטת רגל ומינוי כונס נכסים למשיב. המשיב אכן הוכרז כפושט רגל.   ב. בפי ב"כ המבקשים טענות רבות לגבי אישיותו של המשיב, והוא אף טרח וצירף החלטות שונות המעידות על היות המשיב איש לא ישר, אלא שאין כל אפשרות להגיש החלטות אלו, המהווה ראיה, במסגרת הסיכומים, והיה על ב"כ המבקשים לעשות כן בשלב הבאת הראיות. משלא עשה כן, מתעלמת אני מראיות אלו שהוגשו, כאמור, שלא כדין.   ג. המשיבה היא אמו של המשיב, והבית הנ"ל רשום על שמה. אלא שהמשיבה מעולם לא גרה בבית הנ"ל ומתגוררת בגבעתיים. מי שמתגורר בבית הנ"ל מאז ראשית שנות השמונים, הם המשיב עם אשתו וילדיו. כדי להעמיד דברים על דיוקם, יצויין שהבית אינו רשום על-שם המשיבה. אך לזכות המשיבה רשומה הערת אזהרה על הבית (נספח "ג" לתובענה).   ד. על-פי הנטען ע"י המבקש 1 (להלן: - "המבקש") בתצהירו, בינו לבין המשיב, נרקמו יחסים טובים וקרובים בשנים 1994-1996, והמשיב סיפר לו שהבית שייך לו. המבקש אף ביקר בבית הנ"ל מספר פעמים, וגם נפגש עם אשתו של המשיב. המשיב, לכל אורך הדרך, הציג עצמו כבעליו של הבית הנ"ל.   ה. המבקשים גורסים שרישום הזכויות על-שם המשיבה הוא רישום למראית עין בלבד, וכל מטרתו - הברחת נכסי המשיב מפני נושיו.   ו.    המשיבים לא הציגו כל גירסה מטעמם. המשיבה לא הגישה כל תגובה, למרות שהיתה מיוצגת, ולא היתה כל מניעה להגיש תצהיר של עד כלשהוא המכיר את העובדות באופן ישיר. מצבה הרפואי והנפשי של המשיבה לא מנע הגשת עדויות של צדדים שלישיים כלשהם. כאמור, לא כך נהגו ב"כ המשיבים. לא הוגש כל תצהיר, וכתוצאה מכך עומדת לפני גרסה אחת, מאומתת בתצהיר ונתמכת בראיות, להוכחת טענות המבקשים שלפיהן המשיב רימה את המבקשים והוליך אותם שולל, וכן, לפיהן הזכויות בבית הנ"ל שייכות למשיב ולא לאמו המשיבה.   ז.   אין מדובר במצב בו צד נמנע מלהביא עד רלבנטי, להוכחת גירסה שהעלה. לגבי מצב זה נקבע בפסיקה כי קמה חזקה עובדתית שלו הובאה אותה ראיה או היה מובא אותו עד, היה בכך כדי לפעול לרעת הצד (ולעניין זה ראה - ע"א 216/73 סלומונוב נ' אברהם, פד"י כח (1) 184, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פד"י מד (4) 595 וע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פד"י מה (4) 651).   מדובר במצב קיצוני הרבה יותר בו צד כלל לא הציג גירסה. לא הוגשה לי כל הכחשה של הנטען ע"י המבקשים וב"כ המשיבה הסתפק בחקירה נגדית קצרה של המבקש, שלא היה בה כדי לקעקע את גירסת המבקשים. ויודגש. אם המשיבה עצמה או מישהו קרוב מטעמה, היו מתייצבים וטוענים שהבית שייך למשיבה, שהיא רכשה אותו ממקורותיה עבור עצמה, והעניקה לבנה ומשפחתו זכות לגור בו - היו המבקשים נתקלים בקושי ראייתי, שהרי הנטל מוטל על כתפיהם. אך מהעובדה שב"כ המשיבה לא טרח לעשות כן, ניתן ללמוד שאין למשיבה או למי מטעמה כל עניין בהליך זה, ושכפי הנראה, אכן, אין היא בעלת הזכויות בבית, ורישומה נעשה למטרות סיוע לבנה, המשיב. כל מסקנה אחרת אינה אפשרית. כאמור, אם ייאמר שהמשיבה היא אישה קשישה או חולה (עובדה שלא הוכח לגביה דבר בראיות ובעדויות), ניתן היה לסייע לה בעדויות של אשת המשיב ואולי גם המשיב עצמו, או ילדיו או מכרים אחרים.   ח. בתובענה ובתצהיר התומך בה מפורטות פעולות של המשיב המעידות, לדעת המבקשים, על אופיו, שיטותיו ומעשיו של המשיב. מצויין שהמשיב הסתבך בפלילים וישב בכלא מספר שנים, לאחר שהוסגר ע"י רשויות גרמניה, לשם נמלט. מצויין שבעת שהמשיב כבר היה מסובך באופן קשה מבחינה כלכלית, רכשה ביתו, שירלי פז, בעת שהיתה בת 20 בלבד, קוטג' בשווי של מאות אלפי דולרים (ובגין רכישה זו הוגשה תובענה נוספת ע"י המבקשים) ואילו אשתו של המשיב ניסתה לסכל הליכי עיקול מטלטלין בבית הנ"ל, אך נסיונה נכשל ונקבע ע"י בית המשפט שהמשיב ואשתו עשו יד אחת להסתיר את רכוש המשיב 1 מנושיו (סע' 16 לתצהיר המבקש). המבקש אף מוסיף ומצהיר (עמ' 17) שכשהגיעה המבקשת לשלב מימוש הליכי העיקול, הסתבר שהמטלטלין עליהם הופקדה אשת המשיב כנאמנה, נעלמו כלא היו.   ט. מהאמור עולה, שמעבר להעדר גירסה ולאי חקירת המבקש על הנטען על-ידיו, קיימים חיזוקים לטענת המבקשים בדבר הברחת רכוש המשיב מנושיו, בדמות מעשים נוספים שעשה המשיב לבד או עם בני משפחתו. ויודגש שוב, אני מתייחסת אך ורק לראיות שהוצגו לי ע"י המבקשים במהלך הדיון, במצורף לתובענה, ומתעלמת מכל הראיות שצורפו, שלא כדין, לסיכומי ב"כ המבקשים.     3. סע' 34 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ה - 1965 (להלן: - "החוק") מאפשר לבית המשפט, לקבוע שמקרקעין שאינם רשומים על-שם החייב, שייכים בעצם לחייב. בית המשפט רשאי לעשות וכן רשאי לצוות על עיקולם.   בית המשפט העליון נדרש לפרשנותו של סע' 34 (ב) לחוק בע"א 4/84 שטאל נ' עמידר, פד"י מג (1) 265, 272.   אין ספק שסע' 34 (ב) לחוק בא כדי למנוע מצב בו חייב יסתתר מאחורי רישום פורמלי של נכס על-שם צד ג' כלשהו, למרות היותו שייך לחייב. סע' 34 (ב) בא לסייע לנושים לאתר את נכסי החייב ולרדת אליהם, מקום בו ברור שאלה נכסי החייב והם רשומים באופן שונה - ממטרות כאלה או אחרות.   במקרה דנן, ההכרעה קלה: קיימת גירסה ברורה של המבקשים, המציינים הצהרות ברורות של המשיב בדבר היותו בעלים של הבית הרשום על-שם המשיבה, וכן מצביעים על פעולות שתומכות בגירסתם. אין כל גירסה נגדית. קיימות ראיות להתנהגויות דומות של המשיב.   4. מששוכנעתי שהמשיב הוא הבעלים של הבית נשוא התובענה, אין עוד צורך בבחינת טענות נוספות של המבקשים; ודין התובענה להתקבל.   5. טרם סיום עלי להתייחס לטענות עו"ד טל בסיכומיו, מטעם המשיבה. א. עו"ד טל מציין שלמשיבה מונה אפוטרופוס והאפ"כ הציע שימונה לה אפוטרופוס לדין בתיק זה (סע' 53 לסיכומים). אכן הובא לידיעת בית המשפט כי למשיבה מונה אפוטרופוס למשך 60 יום, בשנת 2002, מר פרנקל פז אורי, וכן הומלץ שיהיה למשיבה אפוטרופוס לדין, אך עו"ד יעקב טל המשיך לייצג אותה בבית המשפט, וניתן לראות בו, ללא כל התנגדות, אפוטרופוס לדין של המשיבה שהביא את עניינה לפני בית המשפט עד סיומו של ההליך. אם אכן מונה למשיבה אפוטרופוס קבוע ועובדה זו לא הובאה לידיעת בית המשפט, כשבמקביל ממשיך עו"ד טל לייצג את המשיבה, יש לראותו אף במקרה כזה כאפוטרופוס לדין שלה.   ב. למעלה מן הצורך יצויין שמשנקבע שהבית אכן שייך למשיב ולא למשיבה, נכנס הוא לגדר נכסי פושט הרגל והמבקשים עצמם אינם בעלי עדיפות בנשייה, אלא על-פי פקודת פשיטת הרגל.   ג. ב"כ המשיבה כשל אף הוא בכך שהכליל טענות עובדתיות בסיכומיו שלא בא זכרן בראיות (סע' 129, למשל, 141).   6. אני מקבלת את התובענה.   איני עושה צו להוצאות בשל העובדה שב"כ המבקשים צירף לסיכומיו ראיות למכביר וכלל בסיכומיו טענות למכביר שלא בא זכרן במסגרת שלב הראיות. הוצאה לפועל