סמכויות רשם מאגרי המידע הוגדרו בסעיף 10 לחוק הגנת הפרטיות והן כוללות, בין היתר, סמכות פיקוח על מילוי הוראות החוק, כפי שנקבע מפורשות בסעיף 10(ג): "הרשם יפקח על מילוי הוראות חוק זה והתקנות לפיו". בהתאם להוראות סעיף 10(ד) לחוק אף הוקמה יחידת פיקוח שמטרתה פיקוח על מאגרי המידע, רישומם ואבטחת המידע בהם, שהרשם עומד בראשה. חוק הגנת הפרטיות מסמיך את הרשם לרשום או לסרב לרשום מאגר מידע ולקבוע את מטרותיו (ראו סעיף 10(א)). החוק גם מסמיך את הרשם להתלות את תוקפו של רישום מאגר או לבטל את רישומו מקום בו הפר מחזיק או בעל של מאגר מידע את הוראותיו של החוק או התקנות לפיו, או לא מילא אחרי דרישה שהפנה אליו הרשם (ראו סעיף 10(ו)). הרשם אף רשאי "להיכנס למקום שיש לו יסוד סביר להניח כי מופעל בו מאגר מידע, לערוך בו חיפוש ולתפוס חפץ, אם שוכנע כי הדבר דרוש לשם הבטחת ביצוע חוק זה וכדי למנוע עבירה על הוראותיו" (ראו סעיף 10(ה1)(2)). מסמכות הפיקוח הכללית שהוקנתה למשיב על פי חוק הגנת הפרטיות, נגזרת סמכותו לקבוע כי פלוני הפר את הוראות החוק. הרשם גם מוסמך לאכוף את הוראות החוק, בין היתר באמצעות הפניית דרישה לחדול מהפרת הוראות החוק והטלת קנסות, לצד סמכותו המפורשת להתליית תוקפו של רישום מאגר או ביטול רישומו. פירוש רחב של סמכות הרשם מתבקש גם מתכלית החוק. התכלית של חוק הגנת הפרטיות היא, בראש ובראשונה, להגן על ענייניו הפרטיים של אדם. לאור תכלית זו (עליה אעמוד בהרחבה בהמשך), לא יהיה זה ראוי לתת לסמכות הפיקוח שהוקנתה למשיב פירוש צר, דהיינו להגביל את סמכות הרשם לסנקציות המפורשות שנקבעו בחוק, מבלי שיהא רשאי לקבוע הנחיות לבעלים, מחזיקים או מנהלים של מאגרי מידע, המבוססות על פרשנותו להוראות החוק. יש יתרון לפרסום הנחיות ובהן מביע הרשם את דעתו באשר לאופן הפעלת סמכויותיו. לקביעת הנחיות, להבדיל מקבלת החלטות באופן פרטני, יתרונות, אשר בית המשפט הכיר בהם בפסיקתו: גיבוש הנחיות מאפשר לרשות לערוך בירור יסודי ולהתייעץ עם גורמים רלוונטיים. קיומן של הנחיות מייעל את פעולת הרשות והפעלתן תורמת לאחידות, יציבות ועקביות של פעולתה ולשוויון בהפעלת הסמכות. קיומן של הנחיות מאפשר לאזרח, הנזקק לרשות המנהלית, לצפות ולכלכל את צעדיו במידה סבירה של ודאות ומקל על הפעלת ביקורת על פעולת הרשות. בנוסף, על אף כלליותן של ההנחיות, הן מאופיינות בגמישות שאינה קיימת, למשל, בחקיקה (ראו " 5016/96 ' , " (4) 1, 74 (1997); " 4540/00 אבו עפאש נ' שר הבריאות (2006), סעיף 6(א) לפסק הדין; עע"מ 9187/07 נ' (2008), סעיפים 37-38 לפסק הדין). לאור ההכרה ביתרונות ההנחיות, נפסק, כי מותר לרשות מינהלית, אף בהעדר אסמכתא בחוק, לקבוע הנחיות שידריכו אותה במילוי תפקידה ולהסתמך על הנחיות אלה כשהיא באה להחליט במקרה מסוים (ראו " 9156/05 גרידינגר נ' ראפ (2008), סעיף 11 לפסק הדין). הרשם, אשר הופקד על אכיפת הוראות חוק הגנת הפרטיות, יכול, אם כן, להפעיל את שיקול דעתו באופן פרטני, כפי שאכן עשה בעניינה של העותרת במסגרת החלטתו מיום 2.11.10 ויכול הוא להפעיל את שיקול דעתו על פי מדיניות כללית שקבע לעצמו, כפי שעשה בהנחיה הכללית מיום 20.9.11, המשקפת את פרשנותו לחוק הגנת הפרטיות, שעל אכיפת הוראותיו הופקד. הנה כי כן, הרשם פעל בגדר סמכותו עת הורה לעותרת לדווח הכיצד בכוונתה לפעול למניעת פגיעה בפרטיות והפרת החוק בעתיד ועת הוציא הנחיה מפורשת לציבור בעניין. עם זאת, ברור כי על ההחלטה או ההנחיה לעמוד במבחני הסבירות ולשקף פרשנות ראויה וסבירה של הוראות החוק. כאמור, החלטת הרשם וההנחיה שהוציא משקפות מדיניות שלפיה העותרת אינה רשאית לאגור מידע הגלום בצווי העיקול הנשלחים אליה, מתוקף היותה "צד שלישי המחזיק בזכויות החייב", במאגר המידע שלה, ולעשות בו שימוש לצרכיה. מאגרי מידערשם