שופט בית המשפט העליון (כתוארו דאז) מנחם אלון (שלדבריו הסכימו, השופט, כתוארו אז, אהרון ברק, והשופט דב לוין), הסביר,מהו הסגנון, בדיבור ובכתב, אותו יבור לו עורך הדין בעשותו במלאכתו (על"ע 10/81 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' פלוני, פ"ד לו(3) 379,בעמ' 382-383, בפיסקה 4 של פסק הדין): "שאלה זו גדולה וחשובה היא באומנות הפרקליטות, שהרי עיקר כוחה של אומנות זו בפה ובכתב, ואלה השניים מהווים את כלי הזין בהם נלחם הפרקליט את מלחמתו. אין לה לשאלה זו ולא כלום עם האמור בכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), המצוטט לעיל, שעל עורך הדין להגן על ענייני שולחו במסירות, בנאמנות וללא מורא. מחובתו של עורך-דין שלא לגור מפני איש, לומר דברים - הנראים לו, בתום-לב, נכונים - כהווייתם ואמיתתם, גם אם האמת העובדתית שבדבריו לא נעימה וקשה היא לבעל הדין שכנגד, ואין נפקא מינה, אם בעל דין זה חבר הוא למקצועו או סתם אדם מן השוק. השאלה בנדון דדן אינה, מה יאמר עורך הדין, אלא איך יאמר את מה שצריך הוא לומר. ו'האיך' הוא - לשון מנומסת ומאופקת, שיש בה כדי לשמור על כבוד האומר, על כבוד מי שהדברים נאמרים כלפיו ועל כבוד מקצוע עריכת הדין". עורך דין