ביום 9.12.93, חודשים ספורים לאחר התאונה הראשונה, נפגע התובע שהיה תלמיד כיתה ז' בבית הספר מורדי הגטאות ברח' אמנון ותמר בר"ג (להלן: "בית הספר") כאשר בעת ההפסקה שבין השיעורים הוא פסע על רצפת מסדרון הקומה השנייה בבית הספר והחליק בשל רטיבות/מים אשר היו על רצפת המסדרון ו/או עקב מפגע אחר כלשהו ונפגע פעם נוספת בידו באופן שנגרם לו שבר חוזר ביד שמאל מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נפילת תלמיד בבית ספר בגלל רטיבות: מבוא בפניי תביעת נזיקין לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף שאירעו לתובע, יליד 24.7.1981 (להלן: "התובע") בשתי תאונות בימים 12.7.93 ו - 9.12.93. הצדדים שנכחו והופיעו במסגרת ההליכים שנוהלו בתיק זה הם התובע ונתבעות 1 ו - 2 בלבד. הצדדים חלוקים הן לגבי החבות והן לגבי הנזק. נתבעים 3 - 55 לא התייצבו במסגרת ההליכים בתיק וטרם הוגשה בקשה בעניינם. תמצית טענות כתב התביעה הנתבעת 1 הינה עירייה האחראית על אחזקת המקרקעין שבתחום שיפוטה ובבעלותה לרבות מוסדות חינוך ומדרכות. הנתבעת 2 באמצעות הגופים המוסמכים מטעמה אחראית על מוסדות החינוך ובין היתר אלה המצויים בתחום שיפוטה של הנתבעת 1 וכן לפיקוח על המורים ו/או מתן הוראות בקשר לפיקוח ו/או אחראית על ביטחונם של התלמידים בבתי הספר. הנתבעת 3 היא נציגות הבית המשותף בשדרות ירושלים מס' 53 רמת גן אשר אחראית מכוח חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") על אחזקתו התקינה וניהולו של הבית המשותף ושל הרכוש המשותף. הנתבעת 4 היא נציגות הבית המשותף בשדרות ירושלים מס' 55 רמת גן אשר אחראית מכוח חוק המקרקעין על אחזקתו התקינה וניהולו של הבית המשותף ושל הרכוש המשותף. הנתבעים מס' 5 - 21 הם הבעלים ביחד ו/או בנפרד של המקרקעין עליו בנוי הבית המשותף בשדרות ירושלים 53 ר"ג ואחראים ביחד ובנפרד על אחזקתו התקינה של הרכוש המשותף ובין היתר של גרם המדרגות החיצוני המוביל אל הבניין המשותף והמהווה חלק מהרכוש המשותף. הנתבעים מס' 22 - 55 הם הבעלים ביחד ו/או בנפרד של המקרקעין עליו בנוי הבית המשותף בשדרות ירושלים 55 ר"ג ואחראים ביחד ובנפרד על אחזקתו התקינה של הרכוש המשותף ובין היתר של גרם המדרגות החיצוני המוביל אל הבניין המשותף והמהווה חלק מהרכוש המשותף. גרם המדרגות המוביל אל שני הבתים המשותפים בשדרות ירושלים 53 ושדרות ירושלים 55 הוא גרם מדרגות חיצוני הנמצא על קו התפר שבין שתי החלקות עליהן ממוקמים הבתים המשותפים הנ"ל ומהווה חלק מהרכוש המשותף של שני הבניינים הנ"ל (שני הבניינים ייקראו יחדיו להלן: "הבית המשותף"). לפיכך, אחראים הנתבעים מס' 5 - 55 ביחד ובנפרד לתקינותו של גרם המדרגות ולתיקון ו/או הסרת כל מפגע בגרם מדרגות זה. במידה ויובהר כי גרם המדרגות הנ"ל נמצא במקרקעין אשר בתחום שיפוטה של הנתבעת מס' 1 בלבד, אזי האחריות לתקינותו של גרם המדרגות ו/או הסרת כל מפגע מוטלת על הנתבעת 1. התאונה הראשונה ביום 12.7.93 נפל התובע מגרם המדרגות החיצוני הנ"ל אשר מוביל אל עבר מפלס החנויות בבית המשותף ונגרם לו שבר ביד שמאל (להלן: "התאונה הראשונה"). גרם המדרגות הוא בעל 5 מפלסים כאשר הרום והשלח אינם במידות הקבועות ובניגוד להוראות תקנון התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל-1970 וכן לא הותקן בו מעקה/ בית אחיזה כנדרש בהתאם לתקנות הנ"ל. כתוצאה מהשימוש בגרם מדרגות מסוכן זה נפל התובע מגרם המדרגות ונגרם לו שבר ביד שמאל. התאונה הראשונה נגרמה בגין רשלנותם ו/או חוסר זהירותם ו/או הפר חובה שבחוק של הנתבעים מס' 1 - 55 (למעט הנתבעת 2) ו/או מי מהם אשר לא קיימו פיקוח נאות על המקרקעין שבבעלותם ולא דאגו, בין היתר, להקמת גרם מדרגות בטוח ו/או התקנת מעקה. לטענת התובע, לו דאגו הנתבעים להתקנת מעקה/מאחז יד הוא לא היה נופל ונפגע. בין היתר, טען התובע, כי על הנתבעת 1 היה לנקוט בכל הצעדים המתחייבים כדי למנוע קיומו של גרם מדרגות מסוכן המשמש את הקהל הרחב מקום בו החנויות במפלס החנויות פתוחות לקהל הרחב. התאונה השנייה ביום 9.12.93, חודשים ספורים לאחר התאונה הראשונה, נפגע התובע שהיה תלמיד כיתה ז' בבית הספר מורדי הגטאות ברח' אמנון ותמר בר"ג (להלן: "בית הספר") כאשר בעת ההפסקה שבין השיעורים הוא פסע על רצפת מסדרון הקומה השנייה בבית הספר והחליק בשל רטיבות/מים אשר היו על רצפת המסדרון ו/או עקב מפגע אחר כלשהו ונפגע פעם נוספת בידו באופן שנגרם לו שבר חוזר ביד שמאל (להלן: "התאונה השנייה"). התאונה השנייה נגרמה בנכס מקרקעין אשר היה בחזקתן ו/או בבעלותן ו/או בפיקוחן ו/או בתחום אחריותן של הנתבעות 1 ו/או 2 ו/או מי מטעמן ותאונה זו מתיישבת יותר עם אי שמירת הנתבעות מס' 1 ו/או 2 על זהירות סבירה מאשר עם שמירתן על זהירות כאמור ולפיכך נטל ההוכחה עליהן כי לא מוטלת עליהן רשלנות שתחובנה בגינה. התאונה השנייה נגרמה בגין רשלנותן ו/או חוסר זהירותן ו/או הפר חובה שבחוק של הנתבעות מס' 1 ו/או 2 ו/או מי מעובדיהן אשר לא דאגו לביטחונם של התלמידים ו/או לא פיקחו על מצב המסדרון ו/או לא מנעו היקוות מים במסדרון ו/או קיומה של רטיבות ו/או מפגע אחר, דבר אשר גרם לכך כי רצפת מסדרון בית הספר הייתה חלקה ו/או היה בה מפגע אשר גרם לתאונה. התובע ממשיך ומפרט את הנכות הרפואית שנותרה לו ע"פ חוות הדעת של האורתופד ד"ר לין מטעמו ואת הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונות. תמצית טענות כתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 התביעה שהוגשה ביום 23.7.06 הוגשה בשיהוי רב, כ-13 שנים לאחר התרחשות התאונות הנטענות ויום אחד בלבד עובר למועד ההתיישנות של התאונה הראשונה. לגבי התאונה הראשונה - הנתבעת 1 הכחישה כל טענה בדבר אחריות ו/או חבות כלשהי מצידה ביחס לגרם המדרגות בו על פי הנטען והמוכחש נפל התובע ולרבות כל טענה בדבר קיומו של מפגע ו/או ליקוי כלשהו. מבלי לפגוע בכלליות ההכחשה, הנתבעת 1 טענה כי האחריות לתקינותו ו/או להחזקתו של גרם המדרגות מוטלת על הנתבעים 3 - 55 ועליהם בלבד. הנתבעת 1 הכחישה כל טענה בדבר אחריות או חבות כלשהי מצידה לגבי שתי התאונות. לטענתה, רשלנותו של התובע במעשיו ו/או מחדליו היא שגרמה לתאונות. הנתבעת 1 הכחישה גם את נזקיו של התובע. תמצית טענות כתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 לנתבעת 2 אין זיקה ו/או קשר לתאונה הראשונה בעניינה טען התובע שנפל מגרם מדרגות שמוביל למפלס החנויות בבית המשותף. לגבי התאונה השנייה - התביעה הוגשה לביהמ"ש ביום 23.7.06 כלומר יום אחד בלבד לפני שמלאו לתובע 25 שנים והתביעה הייתה מתיישנת. התובע הגיש את התביעה לאחר שיהוי רב, מצב דברים המכביד ומקשה על בירור נסיבות התביעה נוכח הזמן הרב שחלף. הנתבעת 1 היא האחראית לנושא אחזקת ותחזוקת בית הספר והיא המעסיקה של עובדי התחזוקה והניקיון העובדים בו. על הנתבעת 1 החובה לדאוג שמסדרונות ורצפות בית הספר יהיו נקיים, תקינים וללא מפגעים בטיחותיים. מלוא האחריות לתאונה השנייה רובצת לפתחה של הנתבעת 1 אשר לא פעלה ע"י מי מטעמה על מנת שמסדרונות ורצפות בית הספר יהיו נקיים, תקינים, וללא מפגעים בטיחותיים. הנתבעת 2 היא המעסיקה של המורים בבית הספר ומקיימת פיקוח פדגוגי בלבד ואילו הנתבעת 1 היא הבעלים של מבנה בית הספר אשר מצוי בתחום שיפוטה, ולכן היא האחראית על המבנה ומעסיקה את עובדי התחזוקה והמזכירות בבית הספר. הנתבעת 2 הכחישה את התאונה השנייה ולחילופין את נסיבותיה כפי שמתוארות בכתב התביעה. הנתבעת 2 הכחישה את נזקי התובע בעקבות התאונה השנייה. דיון התאונה הראשונה התובע העיד בתצהירו כי ביום 12.7.93 בעת שהלך לבקר חבר, הוא עלה בגרם מדרגות חיצוני צמוד למדרכה המוביל אל מפלס מסחרי בו מצויות מס' חנויות. מדובר בגרם מדרגות בנוי מאבנים ללא כל מעקה. לטענתו, בעת שעלה בגרם המדרגות, אישה מבוגרת טיפסה באיטיות וחסמה את דרכו. התובע ניסה לעקוף אותה בעדינות מצד שמאל, מעד שמאלה ונפל למדרכה. בשל העובדה שבגרם המדרגות לא היה מעקה, לא היה דבר שיימנע את נפילתו ולא היה לתובע מעקה שיוכל להחזיק בו ולייצב את עצמו. בבדיקה שערך התובע בעיריית רמת גן הוא למד כי המקרקעין במקום הופקעו לצרכי ציבור ע"י העירייה. התובע לא הצליח לעיין בתיק מנהל ההנדסה של העירייה וציין שהתיק יוזמן במסגרת הראיות שתוגשנה על ידו. התובע לא הצליח לקבל תשובות מהגורמים המוסמכים בעירייה למי שייכות המדרגות. לטענתו, מדובר בדרך ציבורית בה עוברים הולכי רגל רבים וגרם המדרגות החיצוני משרת לא רק את הדיירים בבתים הסמוכים, אלא כל עובר אורח המעוניין לפקוד את המרכז המסחרי ולפיכך היה על העירייה למנוע מצב בו קיים גרם מדרגות מסוכן ולהתקין בעצמה או להורות על התקנת מעקות במקום (סעיפים 1 - 8 לתצהירו של התובע). התובע צירף תמונות של המדרגות בהן ניתן לראות שמדובר בחמש מדרגות המצויות בתווך בין המדרכה לבין מתחם הליכה נוסף גבוה יותר שלאורכו מספר חנויות. מצד אחד של המדרגות מצויה חומת אבנים שתוחמת את מתחם ההליכה הגבוה יותר ומהצד השני חלל ריק. בצדי המדרגות אין מעקה. בעדותו בבית המשפט נשאל התובע מדוע לא פירט בכתב התביעה את העובדות שפירט בתצהירו בקשר לנסיבות התאונה הראשונה והשיב כי הפירוט בתצהירו אינו סותר את האמור בכתב התביעה ומהווה תיאור מדויק של הנפילה במדרגות. התובע העיד כי הוא נפל מגרם המדרגות השמאלי כשמימינו הייתה אישה מבוגרת שעלתה במדרגות והוא ניסה לעקוף אותה. התובע הכחיש שהוא רץ במדרגות וטען שזכור לו שהלך בקצב רגיל. התובע לא מדד את רום המדרגות והשלח שלהן והשיב שאינו מומחה למדידות. התובע לא ידע להסביר את המסקנה שפורטה בסעיף 7 לתצהירו לפיה המקרקעין במקום הופקעו לצרכי ציבור ולא זכר איך הגיע למסקנה זו. התובע הוסיף שאינו מומחה בנושא מקרקעין (פרו' עמ' 28-29). אמו של התובע, גב' שעיו קמי העידה בתצהירה שבעת שהיא ובעלה שהו בביתם ענה בעלה לשיחת טלפון של אישה נסערת שסיפרה לו שהתובע נפל מהמדרגות ברחוב שדרות ירושלים ברמת גן וביקשה שיגיע דחוף לקחת אותו. בעלה פינה את עופר ממקום התאונה הראשונה והיא פגשה אותם בבית החולים (ס' 2 לתצהירה). הגב' שעיו העידה בבית המשפט כי כשחזרו הביתה לאחר יומיים התובע סיפר לה שהוא עלה במדרגות והייתה אישה בצד ימין ולכן הוא זז לצד שמאל ונפל מהמדרגות (פרו' עמ' 14). הנתבעת 1 העידה מטעמה לגבי מקום התאונה הראשונה את מר אלוני שמכהן מיום 1.6.04 כמפקח במחלקת דרכים ותנועה (בעירייה) שאחראית בין היתר על שיקום מדרכות וכבישים. מר אלוני מסר בתצהירו כי מדובר באזור מסחרי וכך גם עולה מהתמונות שצירף התובע לתצהירו. קיימת תוכנית שקובעת הפקעה לחזית רח' שדרות ירושלים אולם מלבד ההפקעה אין שטח ציבורי בחלקה ולכן השטח הינו שטח פרטי. הנתבעת 1 לא בנתה ולא תכננה את המדרגות וממילא לא היה זה במסגרת אחריותה ותפקידה לתכנן ולהקים מעקה למדרגות אלה. לפי ייעוץ משפטי שקיבל, מכיוון שמדובר בשטח פרטי אין העירייה יכולה להיות נתבעת כי אם בעלי הקרקע (תצהירו של מר אלוני). בעדותו בבית המשפט הסביר מר אלוני כי כאשר מוגשות תביעות משפטיות נגד הנתבעת 1 כגון במקרים שעוברי אורח נופלים במדרכה הוא יוצא לשטח, בודק את המקום שהולך הרגל נפל בו, ניגש למחלקת התכנון של העירייה ובודק האם מקום הנפילה הוא פרטי או ציבורי ובהמשך נותן תגובה ע"פ מיטב הבנתו. מר אלוני אישר, לאחר שעיין בתמונות שצורפו כנספח א' לתצהיר התובע, כי המדרכה עם הריצוף האדום היא מדרכה ציבורית למיטב ידיעתו. מר אלוני העיד כי נתבעת 1 מתקינה מאחזי יד ומעקות בטיחות בשטחים שהם ציבוריים ולא בשטחים פרטיים. בתשובה לשאלה האם במצב שיראה מפגע לאו דווקא בשטח ציבורי יתריע על כך השיב, כי במידה וכל מפקח בעירייה רואה מפגע כמו למשל קיר שעומד לקרוס גם אם מדובר בקיר פרטי הוא יתריע בפני הדיירים, ואולם לגבי מאחזי יד הוא אינו חושב שיש גורם בנתבעת 1 שמתריע על היעדרם במקום פרטי מאחר ואין לכך סוף. לגישתו, בגרם מדרגות כפי שמופיע בתמונות שצורפו כנספחים לתצהירו של התובע יש להתקין מאחז יד מאחר ואם לא יותקן קיים בכך סיכון. עם זאת, לנתבעת 1 אין יכולת וכוח אדם לפקח על כל בנייה פרטית בכל מקום בתחומיה ולכן היא מתמקדת בשטחים הציבוריים. מר אלוני לא ידע להשיב באיזה מועד הונחה המדרכה הציבורית שגובלת בגרם המדרגות אף שלדעתו סביר להניח שניתן לבדוק זאת. בתשובה לשאלה שביקשה את התייחסותו לכך שהגורם שאישר את הבנייה אמור היה לעמוד על התקנת מעקה בטיחות בגרם המדרגות כחלק מטופס 4 השיב שהוא לא יכול לדעת באיזה תקופה נבנו המדרגות ביחס למתן היתר הבנייה של הבניין והוא לא יכול ולא יודע לקשור בין מתן טופס 4 למצב שהיה קיים באותו שטח. בנוסף, קיימת אפשרות שהמדרגות נבנו ו/או שונו לאחר מתן טופס 4. מר אלוני אישר שלאנשי העירייה יש אפשרות להפעיל סנקציה אם הם רואים שהבנייה בפועל היא לא בהתאם לתוכנית שהוגשה. למיטב הבנתו, הנתבעת 1 אינה בודקת ו/או נכנסת למבנים פרטיים לבדוק את בטיחותם או תקינותם. מר אלוני לא זכר האם גרם המדרגות הוא הכניסה היחידה לחנויות המצויות במרכז המסחרי בקומת הקרקע והוסיף שמדובר בכמה חנויות בודדות. מר אלוני העיד כי עובד במחלקת תכנון בעירייה בדק את נושא גרם המדרגות וראה חד משמעית שהוא מצוי בשטח פרטי ולכן לא יצא מודד לשטח. מחלקת התכנון בנתבעת 1 מסרה למר אלוני את הנתונים לגבי מספרי גוש חלקה והוא לא בדק זאת בעצמו. מר אלוני מסר את תצהירו לידיעת כל הגורמים הרלוונטיים, חלק מהשאלות הן מידיעתו האישית וחלק מהשאלות הופנו למחלקת תכנון ולמחלקת רישוי. בסיום עדותו ובהמשך לה ניתנה החלטה לפיה מר אלוני ינסה לאתר טופס 4 בתיק בניין לגבי הבניין בו מצוי גרם המדרגות וימציאו לתובע (פרו' עמ' 66-72). בהמשך, הודיעה הנתבעת 1 לתובע כי לא הצליחה לאתר את טופס 4 המבוקש. התובע בסיכומיו מפנה לכך שמר אלוני הודה שהנתבעת 1 מקפידה לדאוג למאחזי יד בגרמי מדרגות כמו זה בענייננו המצויים בשטחים ציבוריים וכי ללא מאחז יד טמון בגרם המדרגות סיכון. התובע טען כי טענת הנתבעת 1 שהמקרקעין עליהם נבנו המדרגות הם בשטח פרטי ולא בשטח שהופקע לעירייה היא טענה חסרת בסיס. לטענתו, העד מטעם הנתבעת 1 לא בדק את המפות ו/או התוכניות עליהן התיימר להעיד ולא המציא לביהמ"ש מפות מהן ניתן להסיק כי גרם המדרגות לא נבנה במקרקעין שהופקעו ע"י העירייה. זאת ועוד, גרם המדרגות הוביל לשטח מסחרי פתוח ועל כן קיימת הסתברות גבוהה לכך כי המקרקעין שהופקעו כללו גם את השטח עליו נבנו המדרגות. גם אם יקבע ביהמ"ש כי גרם המדרגות אינו בבעלות קניינית של הנתבעת 1 עדיין גרם המדרגות לעניינו עונה להגדרת רחוב כאמור בפקודת העיריות וככזה חלה על הנתבעת 1 החבות לפי ס' 235 לפקודת העיריות לדאוג להסרת מכשולים ברחוב. זאת, מאחר וגרם המדרגות היה פתוח לציבור הרחב שעשה בו שימוש. בנוסף, בתיק הבניין של הנתבעת 1 לא נמצא היתר בנייה למבנים הפרטיים ולגרם המדרגות שנבנה בסמוך עליהם וכן לא נמצא טופס 4 למבנים אלה ולא נמצא כל זכר לניסיונות אכיפה כלשהם מצד העירייה (מפנה לת/1 13.2.12). לאור כל האמור לעיל, הנתבעת 1 אחראית למחדל שגרם לפגיעתו הקשה של התובע בתאונה הראשונה או מכוח היותה בעלת המקרקעין או מכוח חיוביה לפי פקודת העיריות והפסיקה בעניין. אפילו ייקבע כי גרם המדרגות ממנו נפל התובע אינו בבעלות העירייה, עדיין אחריותם של העירייה כרשות סטטוטורית ו/או דיירי הבניין כבעלי הנכס מקימה כלפי התובע אחריות משותפת נוכח היותם מעוולים במשותף. מנגד , טוענת הנתבעת 1 בסיכומיה כי התאונה הראשונה אירעה בשל קפיצה מגובה ומפנה לגיליון קבלת חולה מיום 12.7.93, שם נרשם לגבי התובע "נפל על יד שמאל בקפיצה מגובה" (חלק מנספח ד' לתצהיר התובע). בהקשר זה מציינת הנתבעת 1 כי בתצהירו של התובע ישנה תוספת לגבי פרטי התאונה הראשונה שלא צוינה בכתב התביעה. אין לקבל את טענת התובע המוכחשת מכל וכל כי המדובר במדרגות שהן בשטח ציבורי. העד מטעם הנתבעת 1 מר אלוני העיד כי המדרגות בהן אירעה התאונה הראשונה אינן שטח ציבורי ומשכך אין לנתבעת 1 אחריות עליהן, וככל שחלה אחריות כלשהי היא רובצת על בעלי הדירות בבניין המשותף לו שייכות המדרגות. העד מטעם הנתבעת 1 הסביר את הגבול שבין האזור הציבורי (המדרכה) ובין השטח הפרטי בו נפל התובע לטענתו. לנתבעת 1 אין כל חובה להתקין מעקה ואין להרחיב את חבותה לבניית מעקה בטיחות בשטח פרטי הגובל בשטח הציבורי. אני מקבל את עדותו של התובע כי התאונה הראשונה אירעה שעה שעלה בגרם המדרגות תוך שהוא מנסה לעקוף הולכת רגל מצד שמאל ואז מעד שמאלה ונפל למדרכה. אכן, היה מקום שהתובע יפרט יותר לגבי נסיבות התאונה הראשונה כבר במועד הגשת התביעה בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה לאחר שנים רבות ועל סף תקופת ההתיישנות. עם זאת, איני מקבל את טענת הנתבעת 1 כי יש להעדיף את האמור במסמך הרפואי אליו הפנתה על עדותו של התובע ובהקשר זה אני מפנה למסמך רפואי נוסף מיום 12.7.93, שם נרשם בסמוך לכותרת: "סיבת הפנייה למיון" כדלקמן: "מעד במדרגות נפל ונחבל ביד שמאל". נוכח הרישומים השונים במסמכים הרפואיים מיום התאונה, איני רואה סיבה להעדיף את הרישום בדבר קפיצה מגובה. בנסיבות אלה ולאור הרישום במסמך הרפואי בדבר מעידה במדרגות העולה בקנה אחד עם עדות התובע, אני מקבל את עדותו של התובע בדבר נסיבות התאונה. נוכח עדותו של התובע, אני מקבל את טענתו כי במידה והיה מעקה בצד גרם המדרגות משמאל סביר להניח שהוא לא היה נופל למדרכה ולא היה נפגע באופן שנפגע כתוצאה מהנפילה. התובע נושא בנטל השכנוע להוכיח כל אחד מרכיבי תביעתו לרבות כך שגרם המדרגות מצוי בשטח ציבורי ולא בשטח הרכוש המשותף של הבית המשותף. התובע לא עמד בנטל זה. התובע לא הגיש חוות דעת מטעם מודד לצורך הוכחת טענתו שגרם המדרגות מצוי בשטח הציבורי ולא בשטח הבית המשותף. התובע הודה שאינו מומחה למדידות ולא ידע להסביר את המסקנה בתצהירו לפיה המקרקעין במקום הופקעו לצרכי ציבור. בנסיבות אלה, איני מקבל את טענת התובע נגד מקור ידיעתו של העד אלוני שהעיד מטעם הנתבעת 1 שכפי שנמסר לו גרם המדרגות מצוי בשטח פרטי. בהיעדר ראייה מטעם התובע, התובע לא הוכיח את טענתו כי גרם המדרגות מצוי בשטח ציבורי ולא בשטח פרטי. איני מקבל גם את טענתו החלופית של התובע כי לנתבעת 1 אחריות לתאונה הראשונה גם אם גרם המדרגות אינו בבעלותה הקניינית. יסודות עוולת הרשלנות הם שלושה: חובת זהירות, התרשלות ונזק. בנוסף יש להוכיח כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתרשלות לבין הנזק. חובת הזהירות של המזיק נחלקת לחובת זהירות "טכנית" ולחובת זהירות "נורמאטיבית" או "מושגית". נקודת המוצא היא כי מקום שבו ניתן לצפות נזק כעניין טכני קיימת חובת זהירות. עם זאת לא כל נזק צפוי מבחינה פיסית הוא נזק שיש לצפותו במישור הנורמאטיבי. עשויות להיות נסיבות שבהן למרות קיומה של צפיות פיזית תישלל קיומה של חובת זהירות מנימוקים של מדיניות משפטית (ראה ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' יצחק לוי ואח' פ"ד מח (3) 45). בענייננו, מדובר בגרם מדרגות שלא הוכח לגביו שהוא ממוקם בשטח הציבורי של העירייה. אכן, לעירייה יש סמכות לפעול גם בנוגע למקרקעין המצויים בשטח פרטי ככל שבעלי המקרקעין הנ"ל אינם מקיימים את הוראות החוק הרלוונטיות. עם זאת, אני סבור שיש להיזהר בהטלת חובת זהירות על העירייה לגבי מפגעים מכל סוג שהוא ברכוש ובמקרקעין בבעלות פרטית וזאת מטעמים של מדיניות משפטית. לא בכל מקרה שבעל מקרקעין הפר הוראת חוק כזו או אחרת או נהג ברשלנות במקרקעין בבעלותו יש להטיל חובת זהירות גם על העירייה ולראות אותה כמעוולת ביחד ולחוד עם בעלי המקרקעין כלפי הנפגע. אין זה סביר שהעירייה תהיה אחראית גם לכל שיבוש ו/או ליקוי בדרך פרטית כמו למשל כניסה לבית משותף ו/או כניסה לבית פרטי וגם במקרים של כניסה לקניון או שטח מסחרי. בכל מקרה כזה יש לבחון את הדברים לגופם על מנת לשקול האם ראוי מבחינת מדיניות משפטית להטיל חובת זהירות גם על העירייה בהתחשב, בין היתר, במשאבים העומדים לרשותה, במידע המצוי בידה, בחומרת הליקוי או המפגע הבטיחותי במקרקעין הפרטיים, בנגישות המקרקעין לציבור הרחב וכיוצא באלה. גם לאחר שעיינתי בפסיקה אליה הפנה התובע לא שוכנעתי שבנסיבות ענייננו ראוי להטיל על הנתבעת 1 כרשות מקומית אחריות לאי התקנת המעקה בגרם המדרגות שלא הוכח שהוא מצוי בשטח ציבורי. שוכנעתי שבנסיבות ענייננו היה מקום להתקין מעקה לכל הפחות בצד המדרגות הפונה לשטח הציבורי ועם זאת לא מצאתי מקום להטיל אחריות על הנתבעת 1 בעניין זה. עדותו של העד מטעמה מר אלוני שהבחין בין מצבים כמו סכנה לקריסת קיר או מבנה (שאז על הנתבעת 1 להתריע על כך גם אם המפגע מצוי בשטח פרטי) לבין מצב כבענייננו של אי התקנת מעקה (שאז אין גורם בנתבעת 1 שמתריע על היעדרו במקום פרטי) סבירה בעיניי. איני סבור שיש לחייב רשות מקומית באחריות לכל מפגע מכל סוג במקרקעין פרטיים. ברור שככל שמדובר בנסיבות מיוחדות: מפגע משמעותי ומסוכן ביותר; בעל פוטנציאל קטלני יותר; כאשר הרשות מודעת לקיום המפגע ומקבלת התראות על כך; כשמדובר במקרקעין נטושים והרשות המקומית מודעת לכך וכיוצא באלה, תגבר הנטייה מבחינת מדיניות משפטית למצוא את הרשות המקומית אחראית לנזק שנגרם במשותף יחד עם בעלי המקרקעין בהם מצוי המפגע. אני סבור שבנסיבות ענייננו, כאשר מדובר באי התקנת מעקה בגרם מדרגות של 5 מדרגות בשטח שלא הוכח שהוא ציבורי אין מקום להטיל אחריות גם על העירייה אף שמדובר בשטח שגובל במדרכה הציבורית ושהוא בכניסה או אחת הכניסות לשטח מסחרי של מספר חנויות וזאת מטעמים של מדיניות משפטית. לעירייה משאבים מוגבלים והשאלה הרלוונטית אינה לגבי הטיפול במפגע הספציפי אלא האם יש מקום להטיל על העירייה אחריות לכל מפגע מסוג זה או דומה לו בשטחים פרטיים. לעניות דעתי אין מקום לכך נוכח המשאבים המוגבלים של הרשויות המקומיות ובהקשר זה יצוין שהטיפול במפגעים מסוג זה דורש משאבים רבים באיתור, אבחון ההפרה של תקנות או חוקי עזר כאלה ואחרים ככל שקיימת, טיפול בהפרה מול בעלי המקרקעין והאמצעים שניתן לנקוט היה ובעלי המקרקעין אינם משתפים פעולה או חולקים על טענות הרשות המקומית וכך הלאה. לפיכך, התביעה נגד הנתבעת 1 בגין התאונה הראשונה נדחית. התאונה השנייה התובע העיד בתצהירו, כי ביום 9.12.93 בעת ששהה בבית הספר בו למד פסע במסדרון בית הספר בקומה השנייה סמוך לחדר המחשבים ולפתע החליק בעקבות רטיבות שהייתה על הרצפה בסמוך לחלון. מדובר בקיר שחלקו העליון בנוי מחלונות וחלקו התחתון מקיר ובאמצעו אדן החלון הבולט לתוך המסדרון. העציצים היו מונחים על אדן החלון ולהערכתו של התובע, המים זלגו מהעציצים לאחר השקייתם או מהחלונות מסיבה אחרת. התובע הוסיף שלא היה במקום סמרטוט או מחסום למנוע את מעבר התלמידים ליד החלון ולא היה ניתן להבחין ברטיבות מרחוק (סעיף 9 לתצהירו של התובע). בעדותו בבית המשפט התייחס התובע לטופס תביעה (תאונות אישיות תלמידים) (סומן ת/1) שניתן לו על ידי מזכירות בית הספר ואשר חלק מהפרטים בו מולאו על ידו וציין שמסר טופס זה להוריו. בטופס עצמו אין אזכור של הסיבה לתאונה אלא מועד התאונה ומיקומה. התובע העיד בבית המשפט שכאשר צעד במסדרון לפני שהחליק לא ראה את המים וכן שזו הייתה הפעם הראשונה שהוא נתקל בתופעה של רטיבות במסדרון ליד החלון. התובע עומת עם דו"ח של משרד החינוך והתרבות אשר התייחס לתאונה מיום 9.12.93 (המסמך סומן נ/3) ובו נרשם תיאור התאונה כדלקמן: "בהפסקה עופר רץ לכיתה, ילד שעמד הושיט רגל ועופר נפל" וצוין גם שהעד לתאונה היה תלמיד אחר בשם ירון בידרמן והשיב שהוא עומד על גרסתו שהוא החליק על מים שהיו על הרצפה. התובע העיד שהתמונות של המסדרון שצרף לתצהירו כנספח ג' צולמו על ידו סמוך להגשת התביעה , כלומר בשנת 2006. התובע זכר שהיו עציצים במסדרון במועד התאונה, אולם טען שאינו מבין בעציצים ובהשקייתם. התובע לא יכל להעיד על המיקום המדויק של העציצים בזמן התאונה וגם לא זכר שבמועד התאונה היו לוקרים במסדרון אף שבתמונות (שכאמור לעיל צולמו בשנת 2006) רואים לוקרים. אמו של התובע, גב' שעיו קמי העידה בתצהירה שהתובע החליק בבית הספר כתוצאה מהרטיבות על הרצפה ושוב שבר את היד (סעיף 6 לתצהירה). בבית המשפט היא העידה שבסמוך לאחר התאונה התובע אמר לה שהיו אדניות, הרצפה הייתה רטובה והוא החליק. היא הוסיפה שמזכירת בית הספר שהתקשרה אליה אמרה לה גם שהתובע החליק על מים במסדרון והיא עצמה הלכה לבית הספר אחרי יומיים שלושה וראתה שיש שם אדניות. בתשובה לשאלה האם בעת שהלכה לבית הספר, יומיים שלושה לאחר התאונה, היא ניגשה לגורם כלשהו ואמרה לו על הליקוי, השיבה שלא אמרה ואין זה באחריותה שיש אדניות במסדרון (פרו' עמ' 15-16). העדה לא ידעה את שם המזכירה והסבירה שעברו שנים רבות ממועד התאונה והיא לא חשבה להגיש תביעה ולכן לא זימנה את המזכירה למתן עדות (פרו' עמ' 19). מטעם התובע זומן להעיד גם מר וילקורמיסקי, תלמיד שלמד עם התובע באותה כיתה בבית הספר. האחרון העיד שהוא זוכר שהתובע נפל ובכה ופינו אותו לבית החולים, אולם לא זכר את המיקום מעבר לכך שהתאונה הייתה במסדרון. הוא גם העיד שהוא לא ראה את הנפילה של התובע ואינו יודע את הגורם לנפילה. הוא לא זכר שבתקופת הלימודים היו לוקרים במסדרון וגם לא זכר אם היו במסדרון עציצים אם לאו בשנת 1993 (פרו' עמ' 49-50). הנתבעת 1 העידה את מר קליין המשמש, בין היתר, כממונה על בטיחות מוסדות חינוך בנתבעת 1 משנת 2004. מר קליין העיד בתצהירו, כי מדובר בבית ספר יסודי אשר המורים מועסקים בו אינם עובדי עירייה, אלא עובדי משרד החינוך המקבלים את משכורתם ישירות ממשרד החינוך. האירוע הנטען ארע במהלך יום לימודים כאשר תלמידי בית הספר נמצאים בהשגחה מלאה של מורי בית הספר כך שמחובתם של המורים לדאוג לשלומם של התלמידים ולבטיחותם. המורים הם שצריכים להתריע בפני ההנהלה על רטיבות במהלך הלימודים וההנהלה צריכה לדאוג לסילוק המפגע אם היה כזה. מר קליין העיד בבית המשפט שהוא זה שאיתר את הטופס של משרד החינוך והתרבות בדבר הדו"ח על התאונה מיום 9.12.93 שסומן נ/3. מר קליין הסביר ששעה שכתב את תצהירו הוא לא ידע על דו"ח התאונה הנ"ל וזה לא היה ברשותו. מר קליין אישר שבמסגרת תפקידו הוא מגיע לבית הספר כל חודשיים שלושה. הוא אישר שבמידה ויש עציצים ומשקים אותם יכולה להיגרם רטיבות על הרצפה שמהווה סכנה להחלקה. המורים בבית הספר הם עובדי משרד החינוך והמנקים, המזכירה ואב הבית הם עובדי הרשות המקומית. הוא גם אישר שכאשר קיימת רטיבות מדובר במפגע והראשון שרואה את המפגע צריך לנגב ולהזהיר את התלמידים ממנו. מי שמופקד על השקיית העציצים הם עובדי העירייה או המנקים והם עושים זאת לאחר שהילדים הולכים הביתה (פרו' עמ' 51-62). הנתבעת 1 זימנה למתן עדות את מר בידרמן אשר למד עם התובע באותה כיתה. כשהוצג למר בידרמן הדו"ח על התאונה (נ/3) בו הוא צוין כעד, השיב שאין לו וויכוח עם מה שנכתב בדו"ח, הוא לא כתב את הדברים ואינו זוכר את הסיטואציה במסגרתה נלקחו ממנו הפרטים הנ"ל. מר בידרמן זכר באופן כללי את הפגיעה אך לא את הנסיבות והסיבה לפגיעה. הדבר היחיד שהעד זכר במדויק הוא שהתובע מחזיק את היד לאחר הפגיעה כשהוא בוכה ורץ. העד לא זכר אם הוא ראה את הנפילה אולם זכר את התובע קם מהנפילה (פרו' עמ' 62-65). הנתבעת 2 העידה את מר רותם זהבי שהוא ממונה בטיחות ארצי במשרד החינוך. מר זהבי העיד בתצהירו כי הנתבעת 1 היא הבעלים של מבנה בית הספר והמעסיקה של עובדי התחזוקה והניקיון בבית הספר. הוא הוסיף שהנתבעת 1 היא הממונה על התחזוקה והניקיון של מבנה בית הספר וחצריו ואחראית לתיקון מפגעים וליקויים, אם היו כאלה. בעדותו בבית המשפט, אישר שבהתאם להנחיות משרד החינוך, במקרה של תאונה, מנהל בית הספר מחויב למלא טופס דו"ח תאונת תלמיד שמופץ בהתאם להנחיות משרד החינוך. דו"ח זה אמור להינתן תוך מספר ימים לאחר התאונה אם כי הוא תקף גם אם ניתן מאוחר יותר, אפילו אחרי חודש. העד אישר כי ככל שיש עדות כתובה צריך לצרף אותה לדיווח על התאונה. דוח התאונה בעיקרו נועד לחברת הביטוח ומטרתו לתעד את האירועים במהלך השנים במוסדות החינוך. מערך הבטיחות של משרד החינוך משתמש בדו"חות גם ללימוד ולהפקת לקחים. העיקר הוא הטופס עצמו המדווח על התאונה ובמקרים מסוימים יש כאלה שמוסיפים דף של עדות לטופס. מר זהבי אישר שבהפסקה צריך להיות נוכח מורה במסדרונות בית הספר כדי לפקח על התלמידים. הנושאים הכרוכים בתחזוקה השוטפת של בית הספר לרבות רטיבות, הם באחריות הרשות המקומית, שאחראית על התחזוקה יחד עם הנהלת בית הספר. הנושא של התחזוקה ומפגעים הוא באחריות הרשות המקומית ועם זאת ברור שאם מנהלת בית הספר רואה מפגע שיכול לפגוע בתלמיד, היא צריכה לטפל במפגע או למנוע גישה אליו. המורים צריכים להשגיח על התנהגות מסוכנת של התלמידים ולמנוע אותה במהלך ההפסקה אולם גם הם לא יכולים לראות כל דבר מאחר והם לא נמצאים בכל מקום (פרו' עמ' 44-49). הנתבעת 2 העידה בנוסף את גב' לופטה ששמשה כמנהלת בית הספר החל מחודש ספטמבר 2006 וכן את גב' רביד ששמשה כמנהלת בית הספר במועד התאונה השנייה. גב' לופטה העידה בתצהירה כי אינה מכירה את פרטי התאונה השנייה שארעה ביום 9.12.93. מבנה בית הספר וחצריו הם בבעלות הנתבעת 1 שהיא גם המעסיקה של עובדי האחזקה והניקיון בבית הספר ואחראית על תיקון מפגעים וניקיון בית הספר. בעדותה בבית המשפט אשרה הגב' לופטה, כי בהתאם להוראות משרד החינוך, חייב להיות במשך ההפסקות בכל אחד ממסדרונות בית הספר מורה כדי לשמור על הילדים וכי יש לציין בטופס דו"ח התאונה את נוכחות המורה. נוכחות המורה היא לצורך כך שאם מתרחש אירוע מסוים ניתן לפנות למורה לעזרה, ואם בנוסף המורה רואה את האירוע טוב שכך. גב' לופטה העידה לגבי הצמחייה שהייתה בתקופתה ושיפוץ שנעשה אז אולם, איני סבור שיש לעדותה בהקשר זה משקל רב לענייננו, כאשר התאונה השניה ארעה כ - 13 שנה טרם כניסתה לתפקיד המנהלת ובין תקופתה לתקופת המנהלת, גב' רביד, הייתה מנהלת נוספת ששמשה בתפקיד 6 שנים. גב' רביד, מנהלת בית הספר במועד התאונה השנייה מסרה תצהיר ותצהיר משלים מאחר ובין לבין הגיש ב"כ הנתבעת 1 העתק מהדו"ח שאותר בארכיב העיריה ועינינו בנסיבות התאונה השנייה והוא נערך בסמוך לאחר התרחשותה (סומן נ/3). גב' רביד העידה בתצהירה כי אינה זוכרת את התאונה השנייה עקב הזמן הרב שחלף ממועד התרחשותה. גב' רביד התייחסה בתצהירה לדו"ח התאונה שהיא חתומה עליו (נ/3) והפנתה לכתוב בו לגבי תיאור התאונה: "בהפסקה עופר רץ לכיתה וילד שעמד הושיט רגל ועופר נפל". גב' רביד הוסיפה כי היא סבורה שעל פי תיאור התאונה השנייה בדו"ח מדובר באירוע ספונטני ובלתי צפוי שלא היה ניתן למנוע אותו, גם לא ע"י השגחה ו/או פיקוח טובים יותר ולפיכך הוא אינו מקים אחריות למשרד החינוך. בעדותה בבית המשפט אישרה גב' רביד שאינה זוכרת אם הצמחים על האדניות במסדרונות בית הספר היו שם בשנת 1993. עם זאת, היא לא שללה שהיו אדניות עם צמחים חיים שהיו משקים אותם וזאת גם במסדרון של קומה ב' בו ארעה התאונה השנייה. לגבי דו"ח התאונה, היא ידעה שניתן לשלוח אותו עד חודש ימים ממועד התאונה ולא קבלה כל הערה על מועד המשלוח שלו. הדו"ח מולא ע"י המזכירה והחתימה היא של גב' רביד שגם למדה מעיון בטופס שהיא זו שהודיעה למשפחה על התאונה. גב' רביד התייחסה לפרטים השונים הרשומים בדו"ח והעידה כי היא מניחה שהמזכירה כתבה דברים נכונים. היא לא זכרה אם היא דברה עם התלמיד והעד מר בידרמן ולא זכרה אם מר בידרמן הגיע עם התובע אל המזכירות לאחר הפציעה בתאונה השנייה. היא אישרה שהיה צריך להוסיף את העדות בכתב של התלמיד ואת שם המחנך וכן להגיש זאת תוך זמן קצר יותר. לדעתה, באותו יום נכח בהפסקה בקומה ב' במסדרון מורה אף שבדו"ח לא רשום את שמו. היא הוסיפה שהיא טפלה בתובע כאשר הביאו אותו למזכירות והיא אינה זוכרת אם שמעה את מר בידרמן מספר על התרחשות התאונה אף שהיא מניחה שכן. את הטופס עצמו כתבה המזכירה ואילו היא כתבה את החלק של ההודעה למשפחה וגם את השורה תחת הכותרת: "חוות דעת המנהל/הגננת על התאונה ונסיבותיה שנבדקו על ידם" בתחתית הדו"ח שם רשמה: "לא ניתן היה למנוע. לא נעשה בזדון". בתשובה לשאלות חוזרות ענתה כי אינה זוכרת אם דברה עם התובע, המורה התורנית או עם מר בידרמן. היא העידה כי המנקים באים אחרי שעות הלימודים וכי לא מנקים בהפסקות. כעיקרון, הילדים היו אמורים לאכול בכיתות אבל לפעמים תלמיד יצא עם האוכל למסדרון, אם כי בדרך כלל זה היה חריג. היא אישרה כי מורה שרואה נוזל שנשפך במסדרון ידאג שינקו זאת. כעיקרון, המורים התורנים התייצבו בתורנות שלהם. גב' רביד ציינה שברוב המקרים לא צורפו לדו"חות התאונה עדויות. התובע טוען בסיכומיו, כי מחומר הראיות עולה שהנתבעת 1 הייתה במועד התאונה השנייה הבעלים של מבנה בית הספר והמעסיקה של עובדי הניקיון והתחזוקה והנתבעת 2 הייתה המעבידה של מורי בית הספר וצוות ההנהלה. נסיבות התאונה הן כפי שהתובע פירט בתצהירו ולפיהן הוא החליק במסדרון ונפגע כתוצאה מהרטיבות שהייתה בסמוך לאדניות. הנתבעות 1 ו - 2 ניסו בשלב הראשון להטיל את האחריות לקרות התאונה השנייה אחת על רעותה, בשלב שני הנתבעת 2 ניסתה להכחיש את קיום התאונה מאחר וטענה שלא מצאה רישומים כלשהם בארכיון בית הספר אודות התאונה ובשלב השלישי, הנתבעת 1 הגישה מסמך המתעד כביכול את קיומה של התאונה השנייה (סומן נ/3) אלא שהנסיבות המתוארות בו שונות מהנסיבות הנטענות ע"י התובע. לטענת התובע, איתורו של המסמך בשלב כה מאוחר של ניהול התיק והנסיבות בהן אותר, מעוררות תהיות לגבי תום ליבן של הנתבעות 1 ו - 2 ולגבי כשרותו של מסמך זה. בנוסף, נוכח הראיות לגבי נסיבות עריכת המסמך והמחדלים השונים בעת מילוי טופס הדו"ח ונוכח חוסר מעורבותה של העדה המנהלת, גב' רביד בעריכת הדו"ח אין לתת לו משקל ראייתי כלשהו. האמור בדו"ח הוא בגדר עדות שמועה וגם כשרותו של המסמך מוטלת בספק לאור המועד בו הוא נערך והפרטים החיוניים הנעדרים ממנו. נוכח כך יש להעדיף את גרסתו של התובע כי החליק על מים ו/או רטיבות שהייתה במסדרון כתוצאה מהעובדה שהילדים הותירו אחריהם שיירי מזון או שתיה בשעת ההפסקה או מדליפה של מים עודפים מהשקיה של האדניות וזאת כאשר לא היו בנמצא אנשי ניקיון כלשהם לנקות את המסדרונות בשעת ההפסקה והנהלת בית הספר לא דאגה לאכיפה מינימלית של איסור אכילה ושתייה במסדרות בית הספר בעת ההפסקות. אפילו יחליט בית המשפט, לקבל עדות השמועה שנרשמה ע"י מזכירת בית הספר, לפיה אחד התלמידים הכשיל את התובע במתכוון בעת שפסע במסדרון, אזי לכל הפחות נושאת נתבעת 2 בחבות מאחר ולפי האמור במסמך נ/3, לא היה מורה תורן שנכח בעת התאונה במסדרון שאילו היה נוכח כי אז נוכחותו הייתה מרתיעה את התלמידים מביצוע מעשים שלטענת הנתבעות נעשו, וכתוצאה מהן נפל התובע ונפגע. מנגד, טוענת הנתבעת 1 כי התובע מסר שלוש גרסאות שונות בנוגע לנסיבות התאונה השנייה, כפי שעולה מסעיף 29 לכתב התביעה, סעיף 9 לתצהירו ומתצהיר תשובות לשאלון. תביעתו של התובע לוקה בשיהוי רב וחוסר תום לב ויש לדחותה. דו"ח התאונה (נ/3) אשר נכתב בזמן אמת, הוא המשקף את הנסיבות האמיתיות לקרות התאונה ולפיהן התובע רץ בהפסקה לכיתה וילד אחר הושיט רגל והתובע נפל. מדובר במקרה של פגיעה עצמית שלא ארע כתוצאה ממפגע בטיחותי. אין לקבל את טענות התובע נגד הדו"ח (נ/3) וגב' רביד החתומה על הדו"ח העידה שלא הייתה חותמת על דבר שאינו נכון ביודעין. הטענות נגד אופן מילוי הדו"ח והעדר עדויות בכתב אינן בעלות משקל ולפי עדותה של גב' רביד ברוב המקרים לא צורפו עדויות לדו"ח. במידה וגרסתו של התובע תועדף על תיאור התאונה השנייה כמפורט בדו"ח נ/3, אזי יש להטיל את האחריות על כתפי הנתבעת 2. עובדי הניקיון שהם עובדי הנתבעת 1 עובדים בבית הספר לאחר שעות הלימודים ומורי בית הספר שהם עובדי הנתבעת 2 הם שאחראים לבטיחות התלמידים במהלך שעות הלימודים ובהפסקות. בנוסף, בנסיבות התאונה השנייה, התובע בחוסר אחריותו ופזיזותו פעל כגורם מתערב זר ויצר סיכון שהנתבעת 1 לא צפתה ולא יכלה לצפות ובכך ניתק את הקשר הסיבתי בין מחדלי הנתבעת 1 המוכחשים כשלעצמם לבין התאונה השנייה. לחילופין בלבד, מגיעה רשלנותו התורמת לשיעור 100%. הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה, כי השיהוי הרב בהגשת התביעה חייב לפעול לחובת התובע. יש להעדיף את תיאור התאונה השנייה כמפורט בדו"ח התאונה שסומן נ/3 על עדותו של התובע. אין לתת משקל לעדותו של אמו של התובע שהיא עדות מפי השמועה מאחר ולא נכחה במקום התאונה בעת התרחשותה. עדותו של התובע בסעיף 9 לתצהירו לגבי נסיבות התאונה השנייה היא הרחבת חזית אסורה לעומת תיאור התאונה השנייה בכתב התביעה. הערכת התובע לגבי מקור המים או הרטיבות במסדרון היא פסולה בהיותה עדות סברה שניתנה לראשונה במועד חתימתו על תצהירו, כמעט 19 שנים לאחר מועד התאונה השנייה. אין לקבל את טענות התובע נגד נסיבות איתור הדו"ח במועד שאותר. עדות התובע לגבי נסיבות התאונה השנייה היא עדות יחידה של בעל דין שיש לנהוג לגביה בזהירות יתר. התובע גם לא ידע את מקור המים, ולא יכל להגיד את המיקום של העציצים בזמן התאונה. התובע לא הוכיח שהיו עציצים עם צמחייה טבעית בעת שארעה התאונה השנייה ויש להעדיף את האמור בדו"ח התאונה על פני עדותו של התובע. התובע לא העיד בסעיף 9 לתצהירו כי לא היה מורה תורן במסדרון בית הספר בעת אירוע התאונה ומכלל הלאו אתה שומע הן. מעדויות מר זהבי וגב' לופטה, עולה כי המורה עומד במקום מסוים ויכול להיות שלא יהיה מודע לתאונה כלשהי כלל. המורים התורנים לא יכולים לראות כל דבר שקורה. גב' רביד העידה שבכל מסדרון הייתה מורה תורנית. מידת ההשגחה והפיקוח הנדרשות מטעם נתבעת 2 או מי מטעמה הן לא יותר מכפי שמצופה מהורים סבירים להיזהר. בנסיבות בהן ארעה התאונה השנייה כמפורט בדו"ח התאונה כאשר תלמיד אחר הכשיל את התובע והפילו, מדובר באירוע פתאומי בלתי צפוי שאין בו להטיל אחריות על הנתבעת 2 לנזקי התובע. לחלופין, היה ובית המשפט ימצא כי יש מקום להטיל חבות על מי מהנתבעים, אזי האחריות רובצת לפתחה של הנתבעת 1. מהעדויות עולה כי האחריות על נושא התחזוקה והמפגעים היא של הרשות המקומית כלומר הנתבעת 1. עובדי הנתבעת 1 הם שהתרשלו במילוי תפקידם לנקות את מסדרון בית הספר ולייבשו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שאין מקום להעדיף את עדותו של התובע לגבי נסיבות התאונה השנייה על התיאור של נסיבות התאונה השנייה כפי שעולה מהדו"ח נ/3. מר וילקורמיסקי שלמד עם התובע באותה כיתה וזומן על ידו למתן עדות, העיד שלא ראה את הנפילה ואינו יודע את הגורם לה. מר בידרמן שלמד אף הוא עם התובע באותה כיתה, וזומן למתן עדות ע"י הנתבעת מס' 1 נוכח ציון שמו כעד בדו"ח התאונה (נ/3) זכר באופן כללי את הפגיעה אך לא זכר את הנסיבות והגורם לתאונה. גב' רביד, מנהלת בית הספר במועד התאונה השנייה, לא זכרה את התאונה השנייה ולמדה על פרטיה מדו"ח התאונה שאותר בשלב מתקדם של ניהול התיק. חלוף הזמן ממועד התאונה ועד למועד הגשת התביעה ובירורה תרם לכך שהעדים שזומנו להעיד לגבי נסיבות התאונה לא זכרו את התאונה או את פרטיה במלואם. זכותו של התובע להגיש את התביעה גם בחלוף זמן רב ממועדי התאונות ועם זאת יש מקום לזקוף לחובתו את השיהוי הרב בהגשת התביעה שסביר להניח שתרם לכך שאלה שהייתה להם נגיעה בזמן אמת לתאונה השנייה לא זכרו אותה או את פרטיה. איני מקבל את טענות התובע נגד דו"ח התאונה (נ/3) והמועד המאוחר שבו אותר. בהקשר זה יצוין שגם התובע הגיש מסמך (טופס תביעה לחב' הביטוח - ת/1) שאותר באיחור וזאת במהלך ישיבת ההוכחות הראשונה. שוכנעתי כי דו"ח התאונה (נ/3) אותר באיחור בתום לב ובהקשר זה אין להתעלם מחלוף הזמן הממושך מאירוע התאונה ועד להגשת התביעה, מצב דברים שמכביד ומקשה על איתור מסמכים רלוונטיים. מדובר בדו"ח שפרטיו נרשמו בזמן אמת, כלומר בסמוך לאחר התאונה ואיני רואה מדוע שלא לקבל את הפרטים שנרשמו בו כמתארים נאמנה את השתלשלות הדברים. אכן, חלק ניכר מהפרטים בדו"ח נרשמו על ידי המזכירה ועם זאת, מנהלת בית הספר, הגב' רביד, חתומה על הדו"ח ורשמה בו את הפרטים בחלק של ההודעה למשפחה וכן את חוות דעתה שלא ניתן היה למנוע את התאונה והיא לא נגרמה בזדון. אמנם, גב' רביד לא זכרה אם דיברה עם התובע, המורה התורנית, או מר בידרמן, אולם איני סבור שניתן לבוא בטענות כלפיה בעניין זה נוכח חלוף הזמן. גם אם חסרים בדו"ח פרט כזה או אחר כמו למשל פרטי המורה שנכח במקום התאונה, ככל שנכח, אין בכך לאיין את משקלו של דו"ח התאונה שנרשם בתום לב ובמהלך העבודה השוטפת של בית הספר. לא הוצגה כל ראייה לכך שהדו"ח מולא שלא בתום לב ומתוך מטרה להסוות או לשנות את סיבת התאונה. העובדה שלא נגבו עדויות בכתב אינה בעלת משקל של ממש ובמיוחד כאשר מדובר בילדים בני 12. מנהלת בית הספר, גב' רביד, הייתה מעורבת בהכנת הדו"ח בזמן אמת ובהסקת המסקנה לגבי התאונה ונסיבותיה. גם הטענה נגד עיתוי מילוי הדו"ח והמשלוח שלו באיחור אינה בעלת משקל בעיני. מדובר במסמך מזמן אמת במהלך פעילות שוטפת של ביה"ס שנועד לשם הפקת לקחים לעתיד ולצורך שמירת המידע העובדתי בדבר נסיבות התאונה נוכח האפשרות להליכים עתידים וגם אם היו ליקויים כאלה ואחרים בדרך הכנתו, שאינם מהותיים לטעמי, אין בכך לפגוע במשקלו פגיעה של ממש. עדותו של התובע לגבי נסיבות התאונה היא עדות בעל דין שהיא עדות יחידה ואין לתת משקל לעדות אמו שהיא עדות שמיעה בכל הנוגע לנסיבות התאונה. הטענות השונות לגבי מקור הרטיבות ו/או המים הן בגדר השערות. כך או כך, נטל השכנוע על התובע ולא שוכנעתי להעדיף את עדותו על תיאור התאונה כאמור בדו"ח התאונה נ/3 ובנסיבות אלה, אני קובע שהתאונה השניה נגרמה כתוצאה מכך שהתובע רץ וילד אחר הושיט רגל וגרם לנפילת התובע. נוכח הראיות בתיק לא ניתן לקבוע אם במועד התאונה השנייה נכח במסדרון בו ארעה התאונה מורה, אם לאו. כך או כך, מדובר בתאונה שעל פי נסיבותיה, סביר להניח שנוכחות של מורה לא הייתה מונעת אותה. הדו"ח לא מתאר התפרעות ארוכה או אירוע מתמשך של קבוצת ילדים אלא מעשה שובבות של ילד אחד כלפי רעהו שלצערנו הסתיים בתאונה ובפגיעה של התובע. בנסיבות אלה, גם נוכחות של מורה לא הייתה מונעת את התאונה ולכן אין מקום להטיל על הנתבעת מס' 2 שהיא המעבידה של המורים בבית הספר אחריות לתאונה. כמו כן, אין מקום להטיל אחריות על הנתבעת מס' 1, שהיא האחראית לתחזוקה של בית הספר ולמניעת מפגעים מאחר ולא שוכנעתי שהיה מפגע במסדרון (של רטיבות או מים) שגרם לתאונה. נוכח האמור לעיל, התביעה נגד נתבעות מס' 1 ו - 2 בגין התאונה השנייה נדחית. הנזק בגין התאונה הראשונה התביעה בגין התאונה הראשונה הוגשה גם נגד נתבעים 3 - 55, נציגות הבית המשותף והדיירים, שלא התייצבו למשפט ואשר לפי הנטען על ידי התובע התאונה הראשונה ארעה בשטח השייך להם. מאחר והתובע זכאי להגיש נגדם בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה להלן הערכת הנזק שנגרם לתובע בתאונה הראשונה בלבד על פי הראיות שנשמעו בפניי. הנכות הרפואית מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, ד"ר גודווין, קבע בפרק סיכום ומסקנות לחוות דעתו, בהתייחס לשתי התאונות, כי התובע שבר פעמיים את עצם הרדיוס והאולנה באמה השמאלית וזאת תוך פרק זמן קצר. בעקבות השברים והטיפול בתובע, הוא נותר עם הגבלה של תנועות שורש כף היד. המומחה קבע לתובע נכות בשיעור 10% בגין איבוד של פרוסופינציה לפי תקנה 41 (10) (ז) לתקנות המל"ל, ונכות נוספת בשיעור 5% בגין רגישות הצלקת לפי תקנה 75 (1). המומחה מצא בבדיקה של התובע רגישות קלה במישוש של הצלקות וכן דלדול שרירים של האמה השמאלית לעומת האמה הימנית. כמו כן, מצא מגבלה בתנועות הסופינציה (סיבוב חיצוני של שורש כף היד). ד"ר גודווין העיד בבית המשפט שאינו יכול לחלק את הנכות הכוללת שקבע בגין שתי התאונות וזאת נוכח פרק הזמן הקצר בין שתי התאונות, כ - 5 חודשים. הוא גם העיד שהדלדול בשרירים נגרם בגלל מגבלה בתנועה וכאבים. הוא אישר שהכאב יכול לגרום למגבלה בנשיאת משא ובהרמה וכי לגבי אדם שמקליד שעות רבות, סביר שיתלונן על מגבלות ויזקק להפסקות. התובע בסיכומיו ביקש לאמץ את חוות דעת מומחה בית המשפט. הנתבעת מס' 1 בסיכומיה לא חלקה על הנכויות שקבע מומחה בית המשפט (ראה סעיף 28 לסיכומים, אם כי טעתה טעות חישובית לגבי שעור הנכות הרפואית הכוללת). איני מקבל את טענת הנתבעת 1 כי נוכח עדותו של מומחה בית המשפט לא נגרמה לתובע נכות בגין התאונה הראשונה וזאת מאחר והמומחה העיד שאין ביכולתו לחלק את הנכות בין שתי התאונות כאמור לעיל. הנתבעת מס' 2 הצטרפה בסיכומיה בשאלת חישוב הנזק לסיכומי הנתבעת מס' 1. למעשה, הצדדים לא חלקו בסיכומיהם על הנכות הרפואית שקבע מומחה בית המשפט בגין שתי התאונות בשיעור כולל של 14.5% ומתוכה 5% נכות בגין צלקות. נוכח האמור לעיל, התאונה הראשונה גרמה לנכות רפואית אורטופדית בשיעור 5% ונכות פלסטית בשיעור 2.5%, מחצית הנכות הכוללת בגין שתי התאונות. הפגיעה התפקודית: התובע העיד בתצהירו כי לאחר התאונה הראשונה הוא פונה לחדר מיון ולאחר אשפוז שארך יומיים לצורך השגחה שוחרר לביתו. ידו קובעה בגבס ארוך עד הכתף והגבס הוסר לאחר כ - 10 שבועות ובהמשך קיבל טיפולים פיזיותרפיים. לטענתו, מאז התאונות ועד היום הוא סובל מכאבים מתמשכים המחמירים כשמפעיל את ידו כמו למשל בעת הקלדה. עוד טען, כי אינו יכול להרים משאות עם היד, אפילו לא קלים. הוא הוסיף שבימי הקיץ הוא משתדל ככל האפשר ללבוש חולצות עם שרוולים ארוכים כדי להסתיר את הצלקות המפריעות לו מבחינה אסתטית וגורמות לו תחושת חוסר נוחות. התובע סיים תיכון עיוני בגרות מלאה ושירת בצה"ל בחיל השלישות. לטענתו, הפגיעה ביד מנעה ממנו להתגייס לתפקיד קרבי. לאחר שחרורו מצה"ל עבד בחברת אינטרנט בינלאומית, בהמשך למד משפטים והקים עם שותפים חברת אינטרנט בשם פרידו. בהמשך בחודש יולי 2007 הקים עם שותפיו חברה חדשה ממנה הוא מושך סכומים המגיעים אף ל - 20,000 ₪ בחודש. לטענתו ההספק שלו נמוך מאחרים בגלל שאינו יכול להקליד במשך שעות ללא הפסקה ועליו לעשות הפסקות ארוכות. כמו כן, הוא סובל מכאבים קשים בטיסותיו לחו"ל במסגרת עבודתו וזאת עקב פציעתו. על מנת להתמודד עם המצב ולהקל על הכאבים הוא נוטל תרופות, מבצע עיסויים ופיזיוטרפיה כאשר את מרבית הטיפולים הוא מבצע באופן עצמאי ולגבי טיפולי הפיזיוטרפיה הוא נשא בעלות השתתפות בלבד. הוא מעריך את ההוצאות הרפואיות שלו בסכום של 3000 ₪ בשנה אולם לא שמר את הקבלות. התובע העיד בבית המשפט כי הוא יכול להקליד אולם ההקלדה גורמת לכאבים חמורים בפרק כף יד שמאל. כמו כן טען שהצלקות מכוערות ומפריעות לו. התובע העיד כי הקושי שלו להרים סלים ביד שמאל היה אחת הסיבות המשמעותיות להחלפת הדירה. במסגרת עבודתו התובע אינו מתכנת אבל הוא עובד מול המחשב ושולח מיילים. התובע העיד כי למרות קשייו הוא עובד וימשיך לעבוד קשה. התובע אישר כי הפסד ימי העבודה שהוא טוען לו אינו בא לידי ביטוי בתלושי השכר שלו. אמו של התובע, גב' שעיו קמי העידה בתצהירה, בין היתר, כי התובע נזקק לאחר התאונה הראשונה לעזרה בלבוש, מקלחות, הכנת אוכל, עשיית שיעורים ועוד (סעיף 5 לתצהירה). היא הוסיפה והעידה כי מאז התאונות התובע סובל מכאבים בידו עליהם הוא מתלונן לפעמים וכי הוא סובל מחילופי מזג האוויר. כמו כן, התובע נאלץ לפנות דירה ששכר בקומה גבוהה ללא מעלית משום שלא יכול היה לשאת שקיות של קניות לקומה הגבוהה. נוכח הראיות ועדותו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, אני סבור שלתובע נגרמה בגין התאונה הראשונה פגיעה תפקודית מסוימת אם כי בשיעור נמוך מנכותו הרפואית האורטופדית. התובע גם לא העיד עדים ממקום עבודתו לגבי קשייו בעבודתו והתמודדותו איתם. יצוין שהתביעה אינה כוללת רכיב הפסדי שכר של הורי התובע. (פרו' עמ' 15). כאמור לעיל, התאונה הראשונה גרמה לתובע לנכות רפואית אורטופדית בשיעור 5% ונכות פלסטית בשיעור 2.5% (מחצית הנכות הכוללת בגין שתי התאונות). הפסד שכר לעבר - התובע העיד כי הפסד ימי העבודה המוערך על ידו בגין התאונות לא בא לידי ביטוי בתלושי השכר שלו וכי הוא מתמודד עם קשייו. מדובר בתובע שעבד כל התקופה ואף למד במקביל חלק מהתקופה ושהחל משנת 2007 הוא מנהל ובעלים של חברות בתחום המחשבים. עם זאת, התובע נפגע בתאונה כשהיה קטין ולא ניתן לשלול שהנכות והפגיעה השפיעו במידה כלשהי על היקף עבודתו ורמת השתכרותו לאורך השנים ממועד כניסתו למעגל העבודה ועד היום ולפיכך אני פוסק לו פיצוי גלובלי בגין רכיב זה בסך של 10,000 ₪ בערכי היום. אבדן השתכרות לעתיד - התובע יליד 24.7.1981, בן 31.3 נכון להיום. כפי שעולה מעדות המומחה מטעם ביהמ"ש ועדותו של התובע קיימת מגבלה מסוימת בידו השמאלית של התובע וכי הוא סובל מכאבים לאחר פעילות כמו פעילות הקלדה. עם זאת, מעדותו של התובע אנו למדים שהוא מתמודד עם מצבו בצורה מעוררת הערכה ומשתדל שלא לתת לנכותו להשפיע על תפוקתו והצלחתו בעבודתו. התובע מצוי בשוק העבודה מזה כ - 10 שנים (מאז שחרורו מצה"ל) ונראה על פני הדברים שלא נתן לנכותו לפגוע פגיעה ממשית בתפקודו ובהצלחתו במסגרת עיסוקו בתחום המחשבים והאינטרנט. נוכח האמור לעיל, אני סבור שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין רכיב זה בסך של 50,000 ₪. בהתחשב באמור לעיל, איני סבור שיש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד תנאים סוציאליים ופנסיוניים. עזרת צד שלישי - נוכח שיעור נכותו הרפואית והיקף העזרה לתובע לאחר התאונה הראשונה, אני פוסק לתובע בגין רכיב זה לעבר ולעתיד פיצוי גלובלי בסך של 5,000 ₪. יצוין שהטענה לשיעורים פרטיים התייחסה לתקופה לאחר התאונה השנייה. הוצאות רפואיות ובגין נסיעות - התובע לא צרף קבלות. נוכח שיעור נכותו הרפואית ועדותו של התובע לגבי טיפולים רפואיים שונים והוצאות שונות שנגרמו לו, אני פוסק לתובע בגין רכיב זה לעבר ולעתיד פיצוי גלובלי בסך של 2,500 ₪. כאב וסבל - נוכח שיעור נכותו הרפואית ופגיעתו בתאונה הראשונה, אני פוסק לתובע בגין רכיב זה פיצוי גלובלי בסך של 25,000 ₪. לפיכך, הפיצוי הכולל לתובע בגין נזקיו בתאונה הראשונה עומד על סך של 92,500 ₪. לסיום התביעה נגד נתבעות 1 ו - 2 נדחית. בהתחשב בהשתלשלות ההליכים בתביעה (לרבות מועד איתור הדו"ח נ/3), בפציעתו ונכותו של התובע, ישלם התובע לכל אחת מהנתבעות מספר 1 ו - 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,000 ₪. הנתבעים 3 - 55 לא התייצבו לדיונים בתיק זה. ככל שהתובע מעוניין בכך יגיש בקשה למתן פסק דין נגד מי מהם עד ליום 2.12.12 ויצרף לבקשה אישורי מסירה. היה ולא יעשה כן, התביעה נגד הנתבעים 3 - 55 תמחק מחוסר מעש.דיני חינוךנזקי מיםרטיבותבית ספרנפילה