נטל הראיה בטענת חוזה למראית עין

ההלכה שהשתרשה בפסיקה בעניין נטל הראיה לטענת חוזה למראית עין הינה כי בדרך כלל קיים קושי להוכיח את ההסכם הסמוי ולכן יש לפנות לבחינת ראיות נסיבתיות, כמו התנהגות הצדדים, והכול תוך ניסיון להתחקות אחר כוונתם האמיתית הנסתרת. לעניין זה ר' ע"א 623/85 משה סלהוב נ' גליה, חברה קבלנית לבניין ופיתוח בע"מ, פ"ד מ"ג (2) 214, בעמ' 217 -218, שם נאמר: "השאלה, מה הייתה כוונת הצדדים האמיתית בנסיבות העניין, היא שאלה שבעובדה. בתור שכזו יש להסיקה ממכלול הראיות הרלוואנטיות, כולל אלה שהן נסיבתיות. התנהגות המערערים היא רלוואנטית, ויש בה כדי להאיר את כוונת הצדדים" וכן ר' ע"א 7497/07 רינגל נ' לינדאור. ובה"פ (מרכז) 18003-10-10 אבי הירש-משרד רואי חשבון נ' חיים לוי נאמר כי: "בעניין נטל הראיה נקבע זה מכבר, כי בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פיקטיבי מעלה נגדו טענה קשה, העשויה להגיע אף כדי ייחוס מרמה או מצג כזב. כך, כשם שלא בנקל יוכיח בעל דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, גם טענות בדבר פיקטיביות של עסקה, המשיקות לטענת מרמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת (ע"א 3725/08 ניסים חזן נ' אריק חזן). השאלה אם המשיבים יצרו הסכם למראית עין או הסכם פסול, תוך שנהגו בחוסר תום לב כלפי הנושים, היא שאלה עובדתית בעיקרה, המבוססת על תום ליבם (ה"פ (מחוזי- חי') 99/05 ענת אוחיון נ' שלום אוחיון." חוזהחוזה למראית עיןלמראית עיןנטל הראיה / נטל הבאת הראיות