מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נזק נפשי עקב פיטורים: לפנינו תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין. לטענת התובעת פיטוריה היו מטעמים שאינם עניינים ומבלי שנערך לה שימוע כדין. לטענתה, נגרם לה נזק נפשי כבד כתוצאה מהליך הפיטורים ולפיכך היא תובעת פיצוי בסך 500,000 ש"ח. עיקר העובדות הצריכות לעניין: הנתבעת הינה חברה ציבורית העוסקת בתחום חיפושי הנפט בארץ ובעולם. התובעת עבדה כמנהלת חשבונות בנתבעת החל מחודש יולי 2008 ועד לפיטוריה בחודש אוקטובר 2009. בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה העסיקה הנתבעת כשבעה עובדים. התובעת היתה כפופה בעבודתה לסמנכ"ל הכספים של הנתבעת מר יוסי גבורה להלן: "מר גבורה"). ביחס לאיכות עבודתה של התובעת, קיימת מחלוקת עמוקה בין הצדדים. בשלב זה, די אם נציין כי התובעת סבורה כי לאורך תקופת עבודתה, שנמשכה כשנה וחודשיים, היא הצטיינה בתפקידה, וכי ההחלטה על הפסקת העסקתה היא תוצאה של קונספירציה שנרקמה נגדה מטעמים שאינם עניינים. לעומת זאת, לטענת הנתבעת, התובעת לא ביצעה את המטלות שהוטלו עליה כנדרש, והנסיונות להעיר לה על תפקודה, נתקלו בחומה של התנגדות ולא הועילו. הליך הפיטורים ביום 1.9.09 זומנה התובעת למשרדו של גבורה. בפתח הפגישה, לאחר שהודה בפניה כי "אין דרך קלה לומר את זה" מסר גבורה לתובעת מכתב פיטורים אשר לפיו ניתנת לה הודעה מוקדמת בת 30 ימים ופיטוריה יכנסו לתוקף ביום 1/10/09. השיחה שהתקיימה במשרד הוקלטה על ידי מר גבורה ותמליל השיחה (המחזיק 35 עמודים) צורף לתצהירו. עיון בתמליל השיחה מיום 1/9/09 מעלה כי מדובר בשיחה ארוכה וטעונה. ניכר, כי התובעת היתה מופתעת מאוד מהבשורה על פיטוריה. בפתח השיחה, לאחר מסירת מכתב הפיטורים מר גבורה אמר לתובעת כי הוא התלבט בעניין מזה כחודש וחצי, וכמה דברים הובילו אותו למסקנה שכדבריו: "זה לא ילך, לצערי הרב, למרות שאני חושב שבאמת שניסיתי". בהמשך השיחה התפתח בין הצדדים עימות ביחס לטיב עבודתה של התובעת, כאשר מר גבורה טוען כי החליט על פיטוריה מסיבות ענייניות, מטעמים מקצועיים ומונה בפניה מספר דוגמאות לכשלים בתפקודה, ואילו התובעת טוענת כי מדובר בעניינים קטנים, וכי "כל מי שעושה טועה", התובעת טענה בפני גבורה כי כנראה שהיו גורמים כלשהם בחברה, אשר לחצו עליו לפטרה. גבורה השיב לתובעת כי ההחלטה על פיטוריה היא החלטה שלו, והיא מושתתת על טעמים מקצועיים, ואילו התובעת עמדה על דעתה כי מעורבים בעניין שיקולים שאינם מקצועיים וכי ההחלטה בעניינה הוכתבה לגבורה. לשם הדוגמא, נביא את הדו-שיח הבא שהתפתח בין הצדדים (ראה עמ' 21 לפרוטוקול הפגישה מיום 1/9/09: סיגל: אז תן לי לחשוב מאיפה כאילו ב-, הגיע, הרי הכל כאילו היה בסדר. פתאום בשבוע האחרון, יוסי: שום דבר לא היה בסדר. אני מהויכוח האחרון שלנו פשוט התייאשתי ואמרתי אני יותר לא מדבר איתך על הדברים האלה וגמרנו התייאשתי. סיגל: איזה ויכוח אחרון? יוסי: היה לנו ויכוח, היה לנו פה איזשהי טעות, באת לפה, נכנסת, מה אתה רוצה לריב איתי ? מה אתה רוצה לריב איתי? סיגל: בסדר, קורה שבן אדם מתפרץ אה זה קורה, יוסי: אז אצלך זה קורה קצת יותר מה- מהרגיל. קצת יותר מהרגיל. סיגל: טוב אז אמרתי לך, יוסי: וזהו ובהמשך בעמ' 22: סיגל: לא נראה לי שדיון יעזור פה. זה, זה הרי שאתה באת וקבעת, אפילו לא, לא באת ו-, וניסית כאילו אה לשנות או - תשמעי, יכול להיות שיש פה איזה בעיה אני רוצה לדבר איתך על זה. יוסי: דיברנו על, סיגל: א- יוסי: על יותר מבעיה בתקופה האחרונה. הרבה יותר מפעם אחת סיגל: ממש לא דיברנו על זה. על מה אתה מדבר? יוסי: הרבה יותר מפעם אחת סיגל: כאילו שלבן אדם יש התפרצות פה ושם מזה לבוא ולפטר אותו? יוסי: מה זה התפרצות פה ושם?כשאני בא, סיגל: באמת! יוסי: אז אני אומר לך שאני מחפש מישהו כבר חודשיים וחצי לא יומיים ולא שלושה. סיגל: אני המומה, יוסי: אם את חושבת שאני החלטתי היום לפטר אותך ...פה מישהי אז את טועה טעות חמורה. אני מחפש המון המון זמן. את הרבה הרבה זמן שאני לא מרוצה ממך ומהטעויות שאת עושה ומה-, מהגישה שלך כלפיי וכלפי העבודה. זה הכל. סיגל: טוב אז אני לא יודעת מה להגיד לך. יוסי: בסדר, סיגל: אני המומה יוסי: בסדר, יש לי כאן את המכתב שנתתי לך, סיגל: בסדר. בהמשך השיחה מסביר גבורה לתובעת כי מחליפתה אמורה להתייצב לעבודה בימים הקרובים, ושואל את התובעת אם תהיה מוכנה להגיע בתקופת ההודעה המוקדמת לצורך ביצוע חפיפה. התובעת הודיעה כי תמסור את עמדתה בשלב מאוחר יותר. בהמשך השיחה, הצדדים ממשיכים להתעמת כאשר התובעת עומדת על דעתה כי ההחלטה על פיטוריה איננה החלטה של גבורה, אלא של גורמים אחרים בחברה, ואילו גבורה מתעקש כי מדובר בהחלטה שלו, על רקע מקצועי. בסיום השיחה התבקשה התובעת להשאיר בידי גבורה את מפתחות המשרד, תוך שהוא משמיע התנצלות באזניה. ימים אחדים לאחר שיחת הפיטורים הנ"ל, התובעת שיגרה מכתבים למר גבורה עם העתק לדירקטוריון הנתבעת (מכתב מיום 4/9/09 ומכתב מיום 9/9/09). במכתביה התובעת קבלה על כך שפיטוריה נעשו ללא שימוע, טענה כי ברור לה שהיא עובדת מצויינת, וכי ההחלטה בעניין פיטוריה הונחתה מגבוה, כחלק מקונספירציה. מכתביה של התובעת היו מלאים בהכפשות אישיות כנגד הנהלת הנתבעת ועובדיה. נציין כי לכתב התביעה צירפה התובעת נוסח משוכתב ומעודן של המכתבים (נספחים ב' ד' לכתב התביעה) הנוסח המלא של המכתבים, כפי שנשלח בזמן אמת, הוצג לבית הדין במעמד הדיון, והוחזר לנתבעת מטעמים של צנעת הפרט. בהמשך הדברים, כשבוע לאחר מסירת מכתב הפיטורים, התקיימו שיחות טלפוניות בין התובעת לבין גבורה, והשניים נדברו להפגש מחוץ למשרדי הנתבעת. בהתאם לכך ביום 8/9/09 התקיימה פגישה בין התובעת לבין גבורה. פרוטוקול השיחה, שהתקיימה ככל הנראה בבית קפה, מחזיק 55 עמודים. עיון בפרוטוקול השיחה מיום 8/9/09 מעלה כי השיחה החלה באוירה שונה משל השיחה הראשונה. השיחה מיום 8/9/09 נפתחה כדלקמן: סיגל: פעם שעברה שהייתי נסערת עכשיו אני כבר לא. יוסי: בסדר גמור. סיגל: אני עכשיו קצת עכשיו עם ראש נקי ו-, יוסי: אוקי, אני שמח. סיגל: חשבתי ו-, ונרגעתי ואני כבר לא הביום של ה- ? יוסי: של ה- ? סיגל: ... יוסי: אוקי. תשמעי שני דברים. אחד, סיגל: כן? יוסי: בנוגע לשימוע הלכתי ובדקתי , מגיע לך שימוע, את תקבלי שימוע. ביום שישי בבוקר את תקבלי שימוע. סיגל: נו? יוסי: עד לתאריך השימוע המכתב פיטורין שלך מבוטל. אנחנו נעשה שימוע שבו ... סיגל: (צוחקת) יוסי: תני לי לסיים. סיגל: ...אוקיי. יוסי: תני לי לסיים סיגל. סיגל: כן, כן. יוסי: הכל בסדר אני אשמע כל מה שתגידי. סיגל: אין בעיה, באמת לא. יוסי: לגבי השימוע יש, אני יום שישי בבוקר ב- 8:00 בבוקר כאן לשימוע. אם את רוצה את יכולה להגיע, אני אשמח. אם לא, זה החלטה שלך כבר. סיגל: זה לא, זה כבר לא שימוע... בהמשך השיחה שוב גבורה מסביר לתובעת כי לא היה מודע לחובה לקיים שימוע עובר לפיטורים, ולפיכך מכתב הפיטורים שנמסר לה מבוטל, והיא מזומנת לראיון שימוע במסגרתו תנתן לה הזדמנות לטעון בעניין, על מנת שתתקבל החלטה סופית לגבי פיטוריה (ראה עמ' 3-5 לפרוטוקול השיחה מיום 8/9/12). במכתב שנמסר לתובעת בפתח הפגישה מיום 8/9/12 נכתב כדלקמן : "נשוב ונביא לידיעתך כי בכוונת החברה לסיים את העסקתך על רקע אי שביעות רצון מביצועייך המקצועיים, אשר באו לידי ביטוי בטעויות בחישובים שונים, טעויות רישום שונות, יחסי אנוש לקויים (התקבלו עליך תלונות מגופים קשורים, בנקים וכן משותפים עסקיים) ואי יכולת לקבל ביקורת והכוונה מהממונה עליך". בשיחה מיום 8/9/09 התובעת השיבה כי אין לה עניין להתייצב לראיון השימוע שכן לדבריה מדובר ב"משחק מכור". גבורה הבהיר שהוא מבקשת לתקן את הטעות שנפלה בפרוצדורת הפיטורים והתובעת גרסה כי מדובר בטעות שלא ניתן לתקן אותה (עמ' 40-43 לפרוטוקול מיום 8/9/09). גם בשיחה ארוכה זו, התפתח בין הצדדים עימות ביחס לטיב עבודתה של התובעת, וביחס לתלונות של גבורה, והדיון בהקשרים אלה מחזיק עמודי תמלול רבים. חלק גדול מהשיחה הוקדש לדברים שכתבה התובעת במכתביה שנשלחו לדירקטוריון החברה (מכתבים בוטים, אשר כאמור, נוסח "מצונזר" שלהם צורף לכתב התביעה). נדמה שעיקר תכלית הפגישה מבחינתו של גבורה, היתה להוכיח כי הטענות שמופיעות במכתבים ששלחה התובעת לדירקטוריון אינן מבוססות. גבורה (אשר הקליט את השיחה), הציג בפני התובעת חלקים ממכתבה והטיח בה כי היא מסתבכת בעלילות שוא ובהוצאת דיבה, הוא ביקש ממנה כי תאשר שאין לה שום מידע על שחיתות בחברה, על פרוטקציה או על יחסים אסורים. נציין כי מתגובותיה על התובעת אכן עולה כי אין בידה לבסס את ההאשמות הקשות שפירטה במכתביה. בסיכומו של דבר, התובעת סירבה להתייצב לפגישת השימוע שנועדה ליום 11/9/11 ולפיכך, ביום 21/9/09 נמסרה לה הודעה בכתב על סיום העסקתה. התובעת טוענת כי פוטרה ללא כל סיבה נראית לעין, בחוסר תום לב ובאופן שרירותי ביותר. לטענתה, מדובר בקנוניה שנרקמה כנגדה על ידי מנכ"ל הנתבעת וזאת כיוון שניסתה למנוע ניהול לא תקין של ספרי החשבונות של הנתבעת. עוד טוענת התובעת כי לא נערך לה כל שימוע כדין בטרם פיטוריה וכי קיבלה את הודעת הפיטורים בהפתעה גמורה. לטענתה, במעמד הפיטורים סמנכ"ל הנתבעת אף לא טרח לציין בפניה את סיבת הפיטורים, מלבד סיבה כללית של "טעויות שונות בחישובים". באשר למכתב מיום 8.9.09, המבטל את מכתב הפיטורים מיום 1.9.09 ומזמין את התובעת לשימוע, טוענת התובעת, כאמור, כי מדובר בטקס שנועד כל כולו להכשיר את הפיטורים שנעשו שלא כדין, כאשר מחליפתה בתפקיד כבר החלה הלכה למעשה בעבודתה בנתבעת. לכן, לטענתה, לא היה כל טעם בהתייצבותה לשימוע המאוחר שנקבע לה. מנגד, הנתבעת טוענת כי התובעת פוטרה משיקולים מקצועיים וענייניים בלבד: בשל טעויות חישוביות במסמכים שהכינה; בשל יחסי אנוש גרועים עם גורמים חיצוניים עימם הייתה בקשר במסגרת עבודתה, כגון בנקים ושותפים עסקיים; וכן בשל הקושי של התובעת לקבל ביקורת עניינית והכוונה מקצועית מהממונים עליה. לטענתה, בטרם פיטוריה, התקיימה שיחה ארוכה בין התובעת לסמנכ"ל הנתבעת, בה הוצגו בפניה כל הסיבות העומדות בבסיס ההחלטה. כיוון שלתובעת לא היה מענה ענייני לטענות שהועלו כלפיה, הוחלט על סיום עבודתה בנתבעת. לטענתה, שיחה זו עונה מבחינה מהותית על דרישות השימוע, גם אם לא כונתה במפורש בשם זה. עוד טוענת הנתבעת, כי לאור טענת התובעת כי לא קוים לה שימוע כדין, ביום 8.9.09 הודיע סמנכ"ל הנתבעת לתובעת כי פיטוריה מבוטלים וזימן אותה לשימוע שנקבע ליום 11.9.09. עם זאת, התובעת בחרה שלא להגיע לשימוע ולכן משויתרה על זכות השימוע, פוטרה כדין. דיון והכרעה: התובעת העידה בעצמה. מטעם הנתבעת העיד מר יוסי גבורה- סמנכ"ל הנתבעת (להלן: "מר גבורה"). לאחר ששמענו את העדויות, בחנו את חומר הראיות ושקלנו את טיעוני הצדדים, להלן הכרעתנו. האם ההחלטה על פיטורי התובעת התקבלה מטעמים ענינים כאמור, התובעת טוענת כי פוטרה ללא כל סיבה, בחוסר תום לב ובאופן שרירותי. לטענתה, מדובר בקנוניה שנרקמה כנגדה על ידי מנכ"ל הנתבעת. מנגד, הנתבעת טוענת כי התובעת פוטרה משיקולים מקצועיים וענייניים בלבד ויש לדחות את טענותיה של התובעת בדבר קנוניה כביכול שנרקמה כנגדה. הפררוגטיבה הניהולית של המעביד מקנה לו סמכות לעשות שינויים במקום העבודה לצורך תפעולו השוטף והתקין של מקום עסקו ולצורך הפקת המרב ממקום העבודה (בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פ"ד נ"ח/6 481, 547; ע"ע 1238/00- נאילה עבדאלגני נ' עיריית אום אל פחם ואח', מיום 31.8.06). במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, רשאי המעביד לפטר עובדים או להעבירם מתפקידם, כל עוד נעשה הדבר כדין וכאשר שיקולי המעביד ממלאים אחר אמות המידה של סבירות ומידתיות, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל עניין (ע"ע 674/05 אהרון ויזנר- מדינת ישראל רשות השידור, מיום 28.3.07 (להלן: "עניין ויזנר");ע"ע 277/07 בוחניק- חברת נמל אשדוד בע"מ, מיום 4.2.08). זאת ועוד, כלל הוא כי בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של המעביד אלא במקרים קיצוניים בהם יוברר כי הפיטורים נעוצים בשיקולים פסולים, ואין זה ממנהגו של בית הדין לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של המעביד אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת, כל עוד מצויה האפשרות בה בחר המעביד במתחם הסבירות (ע"ע 1123/01 ביה"ס תיכון עירוני כל ישראל חברים בת"א-יפו נ' יצחק צויזנר, פד"ע לו 438). כפי שיפורט להלן, לדידנו, עולה מהראיות כי התובעת פוטרה משיקולים לגיטימיים וענייניים הקשורים לעבודתה. לא הוכח כי פיטוריה חורגים מאמות המידה הנדרשות. טענותיה בדבר קנוניה שנרקמה כנגדה לא הוכחו אף בראשית ראיה, ואף התובעת הודתה בעצמה, בכמה הזדמנויות, כי אין לה כל הוכחה כזו. התובעת העידה בתצהירה כי ביום מסירת הודעת הפיטורים, נאמר לה באופן לאקוני על ידי מר גבורה כי פיטוריה הם בשל "טעויות שונות בחישובים". עם זאת, עיון בתמליל שיחת הפיטורים מיום 1.9.09 (נספח 12 לתצהירו של מר גבורה) מעלה כי כבר בשיחה זו צוינו בפני התובעת הסיבות העיקריות לפיטוריה הקשורות ישירות לעבודתה. להלן נפרט סיבות אלה אחת לאחת. באשר ליכולותיה המקצועיות ציין מר גבורה כדלקמן- "לא ראיתי את ההתקדמות שרציתי לראות, למרות שראיתי התקדמות. אני לא אומר שלא ראיתי. אבל לא ראיתי התקדמות שרציתי לראות. את מאוד רחוקה ממה ששיערתי שתהיי כשהתחלת. כשהתחלת חשבתי שאת תהיי, תתקדמי הרבה יותר (עמ' 2 לתמליל). "כל דבר שלך אני צריך לבדוק בשבע עיניים ואני מוצא המון טעויות" (עמ' 3 לתמליל). "הדהים אותי, סליחה, אני עד היום כל יום שאני מקבל את הנייר הזה כמעט בכל יום אני מוצא בו דברים שמרגיזים אותי כולל אתמול...היו פה דברים שאני לא מצליח להבין..את הנייר הזה ..כל יום, כל יום, כבר שנה. אני כל פעם מדגיש לך כמה הנייר הזה חשוב לי, חשוב לי, חשוב לי, ועדיין אני מוצא בו דברים..אלף פעם אמרתי לך אני רוצה פה יהיה אפס..אלף פעם אמרתי לך אני רוצה פה שיהיה אפס, למה זה לא קורה? למה זה לא קורה? (עמ' 5-4 לתמליל). "אז אני אומר לך שאני מחפש מישהו כבר חודשיים וחצי ולא יומיים ולא שלושה.. אם את חושבת שאני החלטתי היום לפטר אותך..אז את טועה טעות חמורה. אני מחפש המון זמן. כבר הרבה זמן אני לא מרוצה ממך ומהטעויות שאת עושה ומהגישה שלך כלפיי וכלפי העבודה. זה הכל" (עמ' 23 לתמליל). עוד עולה מתמליל השיחה, כי מר גבורה ניסה לתת דוגמאות נוספות לטעויות ובעיות מקצועיות של התובעת בעבודתה, אך התובעת לא הייתה מעוניינת לשמוע ממנו על כך (עמ' 7, 35-33 לתמליל). באשר לקושי של התובעת לקבל הערות וביקורת מהממונים עליה, ציין מר גבורה- "היו לא מעט דברים שכן אה הפריעו לי ושהערתי לך. וחלק מהתגובות שלך היו חוסר אכפתיות מוחלט, כמו שנכנסת לפה, מה אתה רוצה לריב אתי? כל מיני ביטויים כאלה שאני לא יכול לקבל אותם בתור ממונה עליך" (עמ' 3 לתמליל). "שום דבר לא היה בסדר. אני מהויכוח האחרון שלנו פשוט התייאשתי ואמרתי אני יותר לא מדבר איתך על הדברים האלה וגמרנו. התייאשתי. סיגל: איזה ויכוח אחרון? יוסי: היה לנו ויכוח, היה לך פה איזושהי טעות, באת לפה, נכנסת, מה אתה רוצה לריב אתי? מה אתה רוצה לריב אתי? סיגל: בסדר, קורה שבן אדם מתפרץ אה, זה קורה, יוסי: אז אצלך זה קורה קצת יותר מה-, מהרגיל. קצת יותר מהרגיל" (עמ' 21 לתמליל). וראו לעניין זה גם עמ' 23 לתמליל שצוטט לעיל. באשר לתלונות שהתקבלו על יחסי אנוש של התובעת עם הגורמים איתם עבדה: "וכמו שאמרתי לך, עד היום התקשרו כבר מכל הבנקים, לא מבנק אחד ולא משניים ולא משלושה ... אז הנה, אז אתמול אמרו לי" (עמ' 21 לתמליל). אם כן, בניגוד לטענתה של התובעת לפיה מר גבורה לא טרח לציין בפניה את סיבות פיטוריה, עולה אפוא כי בשיחת הפיטורים אכן פירט מר גבורה בפניה את הסיבות העיקריות לפיטוריה. כאמור לעיל, ביום 8.9.09 הודיע מר גבורה לתובעת כי לאור טענתה כי לא נערך לה שימוע, פיטוריה מבוטלים והיא מוזמנת לשימוע שיתקיים ביום 11.9.09. במכתב שנמסר לה במעמד הודעה זו, צוינו במפורש אותן הסיבות העיקריות לפיטורים, כפי שכאמור הועלו בפניה בשיחת הפיטורים מיום 1.9.09: "נשוב ונביא לידיעתך כי בכוונת החברה לסיים את העסקתך על רקע אי שביעות רצון מביצועייך המקצועיים, אשר באו לידי ביטוי בטעויות בחישובים שונים, טעויות רישום שונות, יחסי אנוש לקויים (התקבלו עליך תלונות מגופים קשורים, בנקים וכן משותפים עסקיים) ואי יכולת לקבל ביקורת והכוונה מהממונה עליך". עיון בתמליל השיחה מיום 8.9.09 (נספח 12 לתצהירו של מר גבורה), מלמד כי בשיחה זו חודדו אף יותר הסיבות הנ"ל לפיטוריה: באשר לתלונות בגין יחסי אנוש של התובעת עם הגורמים איתם עבדה: "בגלל בעיות ביחסי אנוש שלך עם גורמים מקצועיים. סיגל: איזה? יוסי: עם בנקים, עם עובדים בדלק, עם עובדים אה, סיגל: מי? יוסי: שותפים עסקיים שלנו. סיגל:..אני בקושי דיברתי עם האנשים. על מה אתה מדבר? יוסי:אוקיי, אז בקושי דיברת והבקושי הזה הספיק לאנשים להתקשר ולהגיד לי שהם לא מוכנים לעבוד איתך" (עמ' 8 לתמליל)". "יחסי אנוש שלך עם, עם בנקים ועם דלק ועם מנהלות חשבונות אחרות זה משהו שהוא...זה מקצועי פרופר. סיגל: מי זה מנהל חשבונות? יוסי: כל המנהלות חשבונות שעבדת איתן ובנקים.. סיגל: מי?.. יוסי: התקשרו מבנק הפועלים..התקשרו מהבנק הבינלאומי, התקשרו מנהלות חשבונות מדלק והתלוננו עליך. והיו יותר, סיגל: אני רוצה לדעת מי התלוננו. יוסי: היו יותר מ-5 שיחות" (עמ' 25 לתמליל). "יוסי: שאני מקבל..טלפונים מ- 5 אנשים שונים... וכל זה ברגע שאני שומע אותך צועקת כמו אני לא יודע מה בטלפון על אנשים ואני יודע ש-, ואני יודע שמה שהן אומרות זה נכון כי אני שומע אותך צועקת, אם את רוצה לפתוח את כל הקלפים" (עמ' 31 לתמליל, ראו לעניין זה גם עמ' 55-53 לתמליל). באשר לקושי של התובעת לקבל ביקורת מהממונים עליה- "בעיה הכי קשה שלך, הכי קשה, יותר מ...את לא מסוגלת לקבל ביקורת. כל מה שאני בא ואומר לך על, בא אליך בטענות, אומר לך שעשית דברים שהם לא נכונים, את באה וצועקת פה ... ואם אני צריך לשבת עם מנהלת חשבונות שלי, שאת כנראה לא מבינה את ה-, את ההיררכיה פה, עם מנהלת חשבונות ואני נותן לה הערות וכל מה שאני מקבל זה צעקות ו- ויציאה מפה שאומרת לי בסוף- זה אני צודקת, אני בכלל לא מו-, לא חושבת שמה שאמרת זה נכון, אז אני לא יכול לעבוד איתה, נקודה... לא יכול.. וגם לא מיישמת את מה שאני מבקש ממנה" (עמ' 27-25 לתמליל). "כל פעם היו פה צעקות.. כל פעם היו לנו ויכוחים. שהפעם האחרונה סיכמת אותה, לא זוכר מה היה, איזה יום שרציתי שתישארי והלכת שמת עלי פס והלכת, ואז קראתי לך לדבר אתי, ואז אמרת לי- טוב מה אתה רוצה, עכשיו אתה רוצה לריב איתי על זה? מה, ישר עם ההתפרצויות זעם המוזרות שלך" (עמ' 35 לתמליל; ראו גם עמ' 55 לתמליל). מר גבורה הוסיף בתצהירו על חוסר שביעות רצונו מעבודתה של התובעת, בכל הקשור לכישלון בהנפקת הדו"ח היומי המפרט את כל תנועות הכספים שבוצעו באותה יממה : "כחלק משגרת העבודה היומיומית היה על התובעת להכין מדי יום ביומו דוח יומי הכולל, והנותן הסבר, לכל התנועות הכספיות שאירעו ביום האתמול בחשבונות החברה (הכנסות והוצאות, לעומת יתרות היממה שקדמה לה). ברוב המקרים, וליתר הדיוק ברוב המכריע של המקרים, קיבלתי מהתובעת דו"ח חלקי, כלומר דו"ח לא מאוזן, שמשמעו שהוצאו או נכנסו לחברה כספים אשר לתובעת אין הסבר ממי ולאן. אדגיש כי מדובר במסמך שעל התובעת היה להכינו מדי יום, ובמשך שנה שלמה כמעט כל יום היו בו טעויות ו/או אי דיוקים, ולמרות שהדגשתי בפני התובעת עד כמה חשוב לי לקבל את המסמך כנדרש, היא לא הצליחה לעמוד ב"משימה" ואף זלזלה בחשיבות הדיוק שביקשתי לקבל. היא טענה כי מדובר בדברים קטנים ולא הבינה שהעניין מהותי". על חשיבותו של דו"ח זה בעיני מר גבורה, ניתן ללמוד גם מתמליל השיחה מיום 1.9.09 שצוטט לעיל. התובעת לא חלקה על כך שהודגש בפניה מספר פעמים כי הדו"ח אמור להיות מאוזן מבחינת ההוצאות וההכנסות (כך שיעמוד על 0), וכי הדבר לא נעשה כך בפועל. אין בידינו לקבל את האמור בעדותה לפיה מדובר בהפרשים קטנים ו"ידועים" שהובררו בהסברים שנתנה למר גבורה. לעניין זה, אנו מקבלים את עדותו של מר גבורה, שנתמכת כאמור גם בתמליל השיחה מיום 1.9.09, לפיה מדובר בטעויות שחזרו על עצמן מדי יום (עמ' 21, 25 לפרוטוקול). דומה כי התובעת לא הפנימה כלל את חשיבות העניין של דו"ח יומי זה. על כך ניתן ללמוד ממכתבה מיום 4.9.09 ששלחה למר גבורה, בו כתבה בזלזול בחתימתה "X מנהלת חשבונות בכירה ומדופלמת (בזכות עצמה) שזו הפעם הראשונה בחייה שפיטרו אותה בגלל הדף של הבנק" (ראו עדותה לעניין חתימה זו- עמ' 18-17 לפרוטוקול). נציין כי התובעת הודתה בעדותה כי המשפט הנ"ל שרשמה במסמך המקורי מיום 4.9.09, הושמט על ידה מהמסמך שהגישה לבית הדין וצורף כנספח ג' לתצהירה. כשנשאלה לעניין זה בחקירתה, השיבה תשובה לא ברורה לפיה (עמ' 17 לפרוטוקול): "זה היה נראה לי לא מספיק רשמי ולא מנוסח טוב בשביל בית משפט". אין בידינו לקבל הסבר זה. נראה כי התובעת הבינה בעצמה כי משפט זה מלמד על זלזול גמור בהערות לגבי הדו"ח היומי ולכן בחרה להשמיט אותו מהמסמך שהוגש לבית הדין. אנו מקבלים במלואה את עדותו של מר גבורה לעניין זה (עמ' 21 לפרוטוקול): "..ולא בכדי עלה הנושא של הדף של הבנק שהתובעת עד היום מזלזלת בו ואני רואה בו חשיבות ומבקש להסביר- הוא דף שהוא יומי, כל יום מפיקים אותו מחדש, וזה אומר שמי שמפיק אותו אמור לדעת להכין אותו, אם יש טעויות שחוזרות על עצמן... מדובר בנייר שמופק מדי יום, מרכז את כל התנועות הכספיות בחברה ביום שקדם, הוא מבחינתי כמנהל כספים נייר קריטי והובא לידיעתה מספר פעמים. נייר שצריך להיות מאוזן. עם אפס. פער של 11 ₪ יכול להיות פלוס מיליון ומינוס מיליון ולכן לכל פער יש חשיבות... הדף של הבנק- אני חושב שלעבוד עם מנהלת חשבונות שטועה על בסיס יומי בדף שהוא קריטי, שלא מוכנה ללמוד מטעויות שלה, ולא מוכנה לקבל ביקורת, וביקורת שאני אומר שהיא בונה, ולא באה להעליב". וכן: (עמ' 25 לפרוטוקול): "...נאמר לתובעת באופן מפורש שכל יום הדו"ח צריך להסתיים באפס בלי שום חריגה, אחרת אין שום טעם לנייר". אכן, לא נראה כי מנהל סביר צריך לקבל מצב נתון שמדי יום מופק לו דו"ח שלא בהתאם להוראות שדרש. זלזולה זה של התובעת מחזק גם את טענתו של מר גבורה על הקושי של התובעת בקבלת הערות בעניין תפקודה ובהפנמת הביקורת, כפי שכאמור טען בפניה בשיחת הפיטורים ובשיחות לאחר מכן. נציין כי מר גבורה העיד בתצהירו, שלא נסתר, על טעויות נוספות שנעשו במהלך עבודתה של התובעת (ראו גם עדותו- עמ' 22 לפרוטוקול). התובעת כלל לא טרחה לחקור אותו על כך. גם באשר לטענת הנתבעת בדבר יחסי האנוש הגרועים של התובעת עם הגורמים עימם עבדה, אנו מקבלים את עדותו של מר גבורה, לפיה התלוננו מספר מנהלות חשבונות מקבוצת דלק ומבנקים שונים על התנהגותה של התובעת (ראו עמ' 25,20 לפרוטוקול). גרסה זו לא נסתרה על ידי התובעת, וכאמור לעיל לא הייתה למר גבורה מניעה ללמוד על כך, שכן ישב בסמוך אליה ושמע בעצמו את צעקותיה (ראו עמ' 31-30, 55 לתמליל השיחה מיום 8.9.09; עדותו-עמ' 20 לפרוטוקול; ראו גם סע' 20 לתצהירה של התובעת בו מעידה בעצמה על עימותים שהיו לה). הנה כי כן, בניגוד לטענות התובעת כי פוטרה "ללא סיבה", הוכח כי פוטרה בדיוק בשל הסיבות שפורטו בפניה בשיחת הפיטורים ובמכתב מיום 8.9.09: חוסר שביעות רצון מביצועיה המקצועיים אשר באו לידי ביטוי בטעויות בחישובים שונים ובטעויות רישום שונות; יחסי אנוש לקויים עם מנהלות חשבונות של גופים קשורים; ואי יכולת לקבל ביקורת והכוונה מהממונה עליה. באשר לטענות התובעת בדבר "קונסיפרציה" ובדבר "קנוניה" שנרקמה כנגדה: התובעת העידה בתצהירה כי מדובר בקנויה שנרקמה כנגדה על ידי מנכ"ל הנתבעת, וזאת כיוון שניסתה למנוע ניהול לא תקין של ספרי החשבונות של הנתבעת (ראו גם עדותה- עמ' 14,10 לפרוטוקול). טענות חמורות אלה לא נתמכו בבדל ראיה כלשהי. לא הובאה כל הוכחה לניהול לא תקין של ספרי החשבונות של הנתבעת. התובעת אישרה בעדותה כי מעולם לא פנתה למבקר הפנים בתלונה כלשהי לגבי ניהול לא תקין (עמ' 15 לפרוטוקול). התובעת אף הודתה בפני מר גבורה כי אי לה כל הוכחה בדבר ניהול לא תקין של ספרי החשבונות של הנתבעת (ראו עמ' 17 לתמליל השיחה מיום 8.9.09): "יוסי: יש לך משהו שמצביע על שחיתות? סיגל: לא. יוסי:הו, תודה רבה. סיגל: אין לי. יוסי:יש לך משהו שמצביע על שוחד? סיגל: לא. יוסי: יש לך משהו שמצביע, מצביע על ניהול לא תקין של החברה? סיגל: לא. יוסי: שימוש לא תקין בכספים? סיגל: לא...". עוד העידה התובעת בתצהירה כי נדרשה על ידי אחד מרואי החשבון של הנתבעת לבדוק "מסמכים רגישים" לגבי הכנסותיו של המנכ"ל. לטענתה, מכיוון שלקחה על עצמה משימה זו באופן רציני והצליחה לגעת "במקומות רגישים", התנקם בה כביכול המנכ"ל וגרם לפיטוריה. בשלב הראיות התברר כי המסמך "הרגיש" אותו נדרשה לבדוק הינו טופס 106 סטנדרטי, לצורך הגשת הדו"חות השנתיים של המנכ"ל (ראו עדות התובעת- עמ' 13 לפרוטוקול). נציין כי התובעת אף לא ביקשה לזמן לעדות את מנכ"ל הנתבעת, הגם שכל טענותיה כנגד הפיטורים מופנות כלפיו (וראו לעניין זה עדותה- עמ' 14-13 לפרוטוקול). נוסיף, בניגוד לתצהירה בו הועלו כאמור טענות כנגד מנכ"ל הנתבעת, בשיחה מיום 8.9.09 הודתה התובעת כי אין לה כל מושג מי הגורם שכביכול עומד מאחורי פיטוריה (עמ' 51 לתמליל): "סיגל:..אתה כרגע נמצא במצב כנראה ש..דחקו אותך לפינה. יוסי: שגדעון אמר לי לפטר אותך? סיגל: לא, לא. יוסי: "אז מי? מי? מי? סיגל:דחקו אותך.. יוסי:מי דחק? מי דחק? למען השם מי? שם. סיגל: אם הייתי יודעת. יוסי: שם, סיגל:אני לא עובדת במוסד". ואכן, עולה מהראיות כי לאחר פיטוריה יצאה התובעת במגוון האשמות כנגד גורמים שונים בנתבעת. זאת, ללא כל ביסוס מינימאלי להאשמות אלה. בשיחת הפיטורים טענה כי מדובר באחת הפקידות במשרד בשם חמוטל, שרקמה כביכול יחד עם המנכ"ל את המזימה לפטרה. במכתבים ששלחה למר גבורה (מכתבים מיום 4.9.09 ומיום 9.9.09) טענה כי מדובר בהוראה מלמעלה של הבעלים של הנתבעת מר יצחק תשובה. ראו לעניין זה עדותה של התובעת (עמ' 16 לפרוטוקול): "ש.את אומרת עוד משהו שמחקת אותו, שמדובר בהוראה של יצחק תשובה מלמעלה? ת.אני הבנתי שזו הוראה מלמעלה, חשבתי שאנשים שמקורבים ליצחק תשובה עומדים מאחורי הפיטורים שלי..". זאת, למרות שהודתה כי פגשה את מר תשובה פעם אחת בחייה וגם אז רק לחצה את ידו כשהיה בביקור יחד עם אשתו (עמ' 16 לפרוטוקול). ראו גם עמ' 36 לתמליל השיחה מיום 8.9.09: "אני לא אמרתי שזה ספציפית גדעון (מנכ"ל הנתבעת- א' ד"ט). זה השפעות, אנשים שמשפיעים עליו". אמנם, התובעת בתביעתה למעשה חזרה בה מהאשמות כנגד גורמים שונים אלה (ראו גם עדותה-עמ' 16 לפרוטוקול לעניין יצחק תשובה: "אין לי טענה אליו"), אך יש בכך כדי ללמוד על מופרכות הטענות גם כנגד מנכ"ל הנתבעת, בהיעדר כל ביסוס מינימאלי. כך גם באשר לטענות התובעת בדבר קשרים אישיים ופרוטקציות בנתבעת (ובקבוצת דלק בכלל) שבלעדיהן "לא ניתן לשרוד ולהתקדם", לטענתה (סע' 18-17 לתצהירה). גם דברים אלה לא נתמכו אף בראשית ראיה. מתמליל השיחה מיום 8.9.09 עולה כי לתובעת אין כל דוגמא לביסוס טענתה זו (עמ' 21 לתמליל): "יוסי: "מי עם פרוטקציה ? סיגל:הגיעו עם פרוטקציה וקשרים. יוסי: מי למשל? סיגל:אני לא באה עכשיו לתת דוגמאות. .. יוסי:היום הם הולכים מפה. היום. מי הם? קרן? סיגל- לא אמרתי. יוסי: חנן? סיגל-לא. יוסי: יוסי? סיגל: לא. יוסי: אני? סיגל: לא. יוסי: סיימנו עם העובדים. .. סיגל- אני מתכוונת באופן כללי..בחברת דלק". וראו לעניין זה גם עדותה של התובעת- עמ' 15 לפרוטוקול: "בנתבעת לא משהו שאני יכולה להוכיח שהגיעו בפרוטקציה". לסיכום, טענותיה של התובעת בדבר קנוניה שנרקמה כנגדה על ידי מנכ"ל הנתבעת (או גורמים אחרים), התבררו כריקות מתוכן ללא כל ביסוס ועל כן נדחות. לאור כל האמור לעיל, עולה מהראיות כי התובעת פוטרה משיקולים לגיטימיים וענייניים הקשורים בעבודתה. לא הוכחו אי אלו שיקולים פסולים כלשהם בבסיס ההחלטה. חובת השימוע: פסיקת בתי הדין לעבודה הכירה בזכותו של עובד להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל החלטה בדבר סיום העסקתו. חובה זו, שנולדה ביחס למעסיקים ציבוריים (כנגזרת של חובת השימוע במשפט המנהלי) הוחלה בפסיקת בית הדין לעבודה גם על מעבידים שהם בבחינת "גוף דו מהותי" וגם על מעבידים פרטיים (ר' ע"ע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ, מיום 15.7.07). מקובל לקבוע, כי חובת המעביד הפרטי לקיים לעובד "שימוע" בטרם פיטורים, נגזרת מחובת תום הלב של הצדדים ליחסי העבודה. על פי הכללים שנקבעו בפסיקה, כדי לקיים את זכות השימוע במלואה, על המעביד להודיע לעובד על הכוונה לפטרו ועל הסיבות לפיטורים וליתן לעובד פרק זמן מתאים על מנת להתכונן לשיחה ולהכין את טיעוניו כנגד הפיטורים (ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ, מיום 16.3.08). תכלית השימוע היא ליצור מנגנון של "צדק פרוצדוראלי" אשר יבטיח כי ההחלטה על פיטורים, אשר יש לה השלכה חמורה ומהותית על העובד, תתקבל באופן מושכל, לאחר שיקול דעת, כאשר כל המידע הרלוונטי מצוי בידיעת המעביד באופן שיאפשר קבלת החלטה צודקת. בנוסף לכך, ההליך הפרוצדוראלי נועד לשמור על כבודו של העובד, ובכלל זה על זכותו להשמיע את דברו כחלק מזכותו לבטא את עצמו במקום העבודה. מקובל לחשוב, כי הליך מוסדר, במסגרתו יתאפשר לעובד להשמיע את קולו עשוי להקטין את תחושת הפגיעה שמלווה ממילא את אקט הפיטורים (ר' רות שמר בגס, "צדק פרוצדוראלי וכבוד העובד - עיונים בהלכת השימוע", חברה ומשפט יג). לדידי, תכלית השימוע איננה רק לאפשר לעובד לטעון כנגד ההחלטה על פיטוריו, (שהרי לעיתים מעשה הפיטורים הינו בלתי נמנע - ר' לדוגמא ע"ע 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' תורג'מן -), אלא גם, לאפשר לעובד לפנות למעביד בבקשה ביחס למועד הפיטורים, לתקופת ההודעה המוקדמת, לשאת ולתת עימו על התנאים לסיום העבודה ועוד כיוצא באלה עניינים שמן הראוי שהכרעה ביחס אליהם תתקבל לאחר שתשמע עמדתו של העובד, מתוך נסיון להתחשב בצרכים של שני הצדדים, ובפרט בנסיבות בהן תקופת העבודה של העובד ממושכת, וכאשר עובר לפיטוריו העובד קיים את חיוביו כלפי המעביד בתום לב ובשקידה. להשלמת התמונה אציין כי זכות השימוע היא בעלת ערך גם כאשר לדעת המעביד אין בפי העובד טענה טובה שראוי לשמעה, שכן לעולם אין לדעת. יתרה מזאת, גם אם כך הדבר, ואין לעובד טענה של ממש, עדיין ראוי לאפשר שימוע, ולו רק למען מראית פני הצדק, וכחלק מהיחסים הראויים בין צדדים ליחסי עבודה, ובפרט כאשר מדובר ביחסי עבודה ממושכים (השווה, בשינויים המחוייבים לבג"צ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים פ"ד מ"ח (5) 291,303). עם זאת, דרכי השימוע רבות הן ומגוונות. השימוע לובש ופושט צורה, בהתאם למהות המעביד, לגודלו, למשך תקופת ההעסקה של העובד, ולנסיבות בהן מסתיימת ההעסקה ועוד כיוצא באלה. אין מדובר ב"טקס" שחובה לקיימו על פי מודל קבוע, כדי לצאת ידי חובה. העיקר הוא המהות ולא הצורה. דרישת תום הלב ביחסי העבודה, מחייבת כי בטרם תתקבל החלטה סופית ביחס לפיטורי עובד תנתן לו אפשרות להשמיע את טענותיו בדרך סבירה ההולמת את מכלול נסיבות העניין, על מנת להבטיח שכל העובדות הרלוונטיות עומדות בפני המעביד ועל מנת שקולו של העובד ישמע. הגם שדרך המלך היא לקיים לעובד "שימוע" עובר למסירת הודעת הפיטורים, קורה לעיתים במיוחד כאשר מדובר במעסיקים "קטנים" (כאלה המעסיקים עובדים בודדים), כי הודעת הפיטורים נמסרת ללא קדם לה ראיון שימוע. לעיתים, כמו במקרה דנן, הדבר נעשה בתום לב, משום שהמעביד לא היה מודע לפסיקת בתי הדין בעניין זכות השימוע. אנו סבורים, כי בנסיבות כאלה אין מניעה לקיים לעובד שימוע גם לאחר שנמסר מכתב הפיטורים, שהרי המכתב כשלעצמו איננו יוצר מצב בלתי הפיך, וכשם שנחתם בהינף קולמוס, כך ניתן לבטלו. נציין, כי טענות בדבר פגמים בהליך השימוע מציפות את בתי הדין לעבודה, עד שנדמה לעיתים, כי הגולם קם על יוצרו. כפי שציינו לעיל, אנו סבורים כי מקום שהדבר נעשה בתום לב ניתן לקיים שימוע לעובד גם לאחר שנמסר לו מכתב פיטורים, ובלבד שטענותיו של העובד נשמעות בלב פתוח ובנפש חפצה, ונשקלות לגופן, ככל שיש בהן טעם. נזכיר, כי בבג"צ 646/93 עמוס ברכה נ' שר התקשורת דן בית המשפט העליון באפשרות שיש למעביד לתקן פגם שנפל בהחלטה על פיטורים, אשר התקבלה בהעדר שימוע. בית המשפט העליון קובע בפסק דיונו כי ניתן לתקן את הפגם, באמצעות שימוע מאוחר, במסגרתו יבחנו טענות העובד בלב פתוח ובנפש חפצה, כאילו לא הוצא מכתב הפיטורים: "העותר מעלה מספר טענות כנגד הליך הפיטורין. ראשית טוען העותר כנגד קיום הליך השימוע בעוד מכתב הפיטורין תלוי ועומד. לדבריו, פגם זה מביא לבטלות הליך השימוע. אין לקבל טענה זו. די אם אציין כי בתחילת הליך השימוע נדון עניין זה, והובהר לעותר ולבא-כוחו, הן על-ידי היועצים המשפטיים של משרד התקשורת ומשרד התחבורה והן על-ידי שר התחבורה שקיבל את עמדתם, כי הדיון יתקיים במטרה לשמוע את טענותיו של העותר כנגד הפיטורין, כאילו לא הוצא מכתב הפיטורין." בענייננו יפים הדברים מקל וחומר, שעה שהנתבעת הודיעה לתובעת באופן מפורש, בעל פה ובכתב, כי מכתב הפיטורים מבוטל. בענייננו, הגענו לכלל דעה כי ניתנה לתובעת הזדמנות מלאה להשמיע את טענותיה בטרם התקבלה החלטה סופית בדבר הפסקת עבודתה, גם אם היה זה במסגרת של "שימוע מאוחר". נבהיר, כי אנו סבורים שהפגישה הראשונה, שהתקיימה ביום 1/9/09, עת נמסר לתובעת מכתב הפיטורים לא יכולה להחשב כהזדמנות הוגנת להשמיע את עמדתה, וזאת לנוכח אלמנט ההפתעה שנלווה לאותה פגישה. ואולם, לאחר הפגישה מיום 1/9/09 (ובשים לב לכך שניתנה לתובעת הודעה מוקדמת בת 30 יום), היו לתובעת הזדמנויות רבות להשמיע את עמדתה ביחס לפיטורים, והיא אף ניצלה את ההזדמנות להשמיע את דעתה ולטעון את טענותיה בעל פה ובכתב. ראשית, התובעת העלתה את טיעוניה על הכתב, במכתבים ששלחה לגבורה ולדירקטוריון הנתבעת, בעקבות מכתביה התקיימה שיחה ארוכה בינה לבין גבורה ביום 8/9/09 במסגרתה נדונו טענותיה השונות, כפי שהועלו במכתביה וכפי שהועלו בשיחה בעל פה. עיון בתמליל המחזיק 55 עמודים, מעלה כי ניתן לתובעת כר נרחב להשמיע באזני הנתבעת כל טענה שתמצא לנכון. ממכלול הראיות שבפנינו התרשמנו כי בפי התובעת לא היה טיעון בעל משקל שיהיה בו כדי לשנות את החלטתו של גבורה בעניין פיטוריה. בנסיבות דנן הגורם שהחליט על הפיטורים (גבורה) היה הממונה הישיר על התובעת, הכיר את עבודתה באופן בלתי אמצעי, ונדמה כי נסיונה של התובעת להתעמת עימו ביחס לטיב עבודתה, ולשכנע אותו כי נרקמה נגדה קנוניה נדון לכישלון (נציין כי על אבדן האמון של גבורה בתובעת ניתן ללמוד מהחלטתו להקליט את השיחות עימה, באופן המעיד כשלעצמו על כשלון יחסי העבודה). הגם שהדעת נותנת כי לתובעת לא היתה יכולת לשכנע את גבורה להשאירה בתפקיד, ובפרט לאור המכתבים ששלחה, עדיין אנו סבורים כי לא הייתה כל מניעה כי התובעת תתייצב לראיון השימוע, תשתף את גבורה בתחושת עגמת הנפש שנגרמה לה, ותפנה בקשות סבירות בהקשר זה, ביחס לתנאי סיום עבודתה. אנו סבורים כי אילו השכילה התובעת לנצל את זכות השימוע על מנת לבקש לדחות את מועד פיטוריה או לפצותה באופן סביר בגין עגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהפיטורים המפתיעים, הנתבעת היתה נענית לפנייתה כפי שאף עשתה מספר פעמים בהתדיינות שבפנינו. איננו מקבלים את טענות הנתבעת כי לא היה טעם בהתייצבותה לשימוע, כיוון שמדובר במשחק מכור, שכן כבר נמצאה לה מחליפה. אנו סבורים כי בנסיבות העניין בשים לב לתפקידה הרגיש של התובעת אשר היתה מנהלת חשבונות יחידה בחברה, כאשר מההיכרות עימה היה יסוד לחשש שהעלאת נושא הפיטורים עלול להוביל את התובעת לביצוע פעולות לא רציונליות, היתה לנתבעת זכות להגן על עסקה, (כאשר ברור כי המשך העסקת העובדת החדשה, כפופה לתוצאות השימוע). נסכם איפה כי לתובעת היו מספר הזדמנויות להשמיע את קולה בעניין ההחלטה על פיטוריה. הקול שבחרה התובעת להשמיע היה קול רם ברור ותקיף, אשר משמיץ ומתקיף את חבריה לעבודה ואת הממונים עליה. דרך הטיעון שבחרה התובעת הובילה את הצדדים למבוי סתום, ואולם בהקשר זה אין לתובעת להלין, אלא על עצמה. הנזק הנפשי שנגרם לתובעת לטענתה בעת הגשת תצהירה, הוסיפה התובעת רכיב תביעה נזיקי, שלא הוזכר כלל בכתב התביעה והוא פיצוי בגין הנזק הנפשי שנגרם לה, לטענתה, בשל תהליך הפיטורים. משלא הוזכר רכיב זה בכתב התביעה, הרי שדין התביעה ברכיב זה להידחות. מעבר לדרוש, וכפי שהבהרנו לתובעת מספר פעמים, בהתאם לסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה- התשכ"ט-1969, לבית הדין אין סמכות לפסוק בתובענה ככל שעילתה בפקודת הנזיקין. בהתאם לכך, סמכותנו לפסוק פיצוי בגין נזק נפשי, מוגבלת בהתאם לכללים שנקבעו בדיני החוזים, ובכלל זה האמור בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 אשר קובע כדלקמן: 10. הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה. על רקע האמור לעיל נבהיר, כי אנו מקבלים את טענת התובעת כי חוותה את פיטוריה מהנתבעת באורח קשה. ואולם, אנו מתקשים לקבל את טענותיה כי עוגמת הנפש שחוותה נובעת מהפגמים בהליך הפיטורים. לאחר שקראנו את הפרוטוקולים של השיחות בין הצדדים והתרשמנו מעדויותיהם בפנינו, אין לנו כל ספק כי תחושת העלבון וההשפלה שחוותה התובעת היתה קשורה בעיקרו של דבר לעצם ההחלטה על פיטוריה, ולתחושה שהיא איננה רצויה, הכרוכה מטבע הדברים בפגיעה קשה בדימוי העצמי. ואולם ההחלטה לפטר את התובעת, כשלעצמה, איננה בבחינת הפרת חוזה, ואין בה כדי להקנות סעד של פיצוי בגין הפרת הסכם. לפי התרשמותנו מהתובעת, מתפיסתה את עצמה כפי שהעידה בפנינו, אנו סבורים כי בנסיבות העניין לא ניתן היה למסור לתובעת את ההודעה על פיטוריה בדרך שלא היה גורמת לה לעגמת נפש מרובה. אין לכחד, כי נפל פגם בכך שמלכתחילה, בשיחה מיום 1/9/09, נמסר לתובעת "מכתב פיטורים" ולא מכתב "הזמנה לשימוע לפני פיטורים". ואולם, כפי שקבענו לעיל, הדבר נעשה בתום לב, ועם היוודע הטעות, הנתבעת מיהרה להודיע על ביטול הפיטורים ועל קיום שימוע לתובעת. בנסיבות העניין, בשים לב לכך שהנתבעת היא מעביד קטן שלא התנסה בהליכי פיטורים, איננו סבורים כי הנתבעת צפתה או שצריכה היתה לצפות בעת כריתת ההסכם עם התובעת, כי מסירת מכתב פיטורים ללא שימוע, תגרום לתובעת נזק שלא ניתן לתקנו באמצעות שימוע מאוחר, וזאת בפרט בשים לב לתקופת עבודתה הקצרה של התובעת. בשים לב למכלול נסיבות העניין, לרבות תקופת עבודתה הקצרה של התובעת, התרשמותנו כי ביסוד הפיטורים עמדו שיקולים עניינים, והעובדה שבפועל ניתנה לתובעת הזדמנות להשמיע את עמדתה עובר לפיטוריה, איננו סבורים כי די בתחושותיה הקשות של התובעת עקב ההחלטה על פיטוריה כדי להקים לה עילה לפיצוי לפי דיני החוזים. בענייננו, גם אם היינו נכונים לקבל את המסמכים הרפואיים שצורפו לתיק (מסמך רפואי מיום 13.10.10- נספח ה' לתצהירה; חוות דעת רפואית מיום 24.10.11 שצורפה רק בסמוך לדיון ההוכחות), הרי שאין בהם, ולו אמירה אחת של המומחה מטעמה של הנתבעת המצביעה על קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של התובעת לבין פיטוריה. כל שצוין במסמכים אלה הוא הרגשתה של התובעת כי קיים קשר כזה. מכל מקום, ככל שטוענת התובעת כי יש לראות בפגיעה הנפשית הנטענת כפגיעה בעבודה, הרי שבעניין זה היה על התובעת לפנות בתביעה למוסד לביטוח לאומי. לפני סיום מצאנו לציין, כי מתוך רגישות למצוקה אליה נקלעה התובעת, ועל מנת לחסוך את העלויות הכרוכות בניהול ההליך, הסכימה הנתבעת להצעת בית הדין לשלם לתובעת, לפנים משורת הדין, פיצוי כספי סביר, בשים לב לתקופת העסקתה ולמכלול נסיבות העניין. למרבה הצער, התובעת עמדה על קבלת פיצוי כספי גבוה מאוד, ולכן לא היה מנוס משמיעת ההליך דנן, תוך השקעת משאבים שיפוטיים נכבדים, שלא לצורך. סוף דבר: לנוכח כל האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה. לפנים משורת הדין, מתוך התחשבות בתובעת ובמצבה, איננו מחייבים את התובעת בהוצאות משפט.נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשיפיטורים