מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד פנימייה / משכורת מורה בפנימייה: הנתבעת הנה עמותה המפעילה פנימייה בה שוהים ולומדים ילדים ונערים (בנים בלבד), כולל בעלי צרכים מיוחדים. במסגרת הפנימייה פועלות ארבע מסגרות שונות: הפנימייה בלומנטל (לילדים בגילאים 4-7), שתי מסגרות לחינוך על יסודי (מתוכן אחת מקצועית והשנייה תורנית) ומסגרת תורנית. התובע (להלן: "התובע"), הועסק אצל הנתבעת כמורה למקצועות חול וכן כאחראי על חוגים ופעילויות שהתקיימו אחר הצהריים (לרבות ימי סיור ופעילויות התנדבותיות) בנתבעת. בנוסף לתפקידים אלה, שימש התובע החל מחודש 09/06, כמחנך כיתה במסגרת ישיבת "שיבתי" המופעלת על ידי הנתבעת. לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים הגיש התובע (ביום 14.12.09) תביעה זו להפרשי שכר, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, גמול בעד עבודה ביום המנוחה השבועי, הפרשים בגין הפרשה לגמל בחסר, השבת סכומים שנוכו מהשכר, דמי נסיעות והפרשי פיצויי פיטורין. כן עתר התובע לצו המורה לנתבעת לשחרר את כספי הפיצויים שהופרשו עבורו למגדל חברה לביטוח בע"מ. הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את זכאות התובע לסעדים שנתבעו על ידו בכתב התביעה. העובדות התובע הועסק אצל הנתבעת החל מחודש 9/05 ועד לחודש 08/09. בין הצדדים נחתמו שני הסכמי עבודה שהסדירו את תנאי עבודתו של התובע. הסכם העבודה הראשון התייחס לתקופת עבודתו של התובע מיום 6.9.05 ועד סוף שנת הלימודים תשס"ו (ת/2 לכתב התביעה, ולהלן: "הסכם העבודה הראשון" או "ההסכם הראשון"). בתקופה בה חל הסכם העבודה הראשון (להלן: "התקופה הראשונה") הועסק התובע בתפקיד מורה למקצועות חול וכן כאחראי על החוגים והפעילויות המתקיימים אצל הנתבעת בשעות אחר הצהריים (כגון: ספורט, מחשבים ואלקטרוניקה). בנוסף לכך, ליווה התובע תלמידים בימי סיור והתנדבות שהתקיימו מחוץ לשטח הנתבעת (כגון: ביקור במוזיאון או פעילות התנדבותית בעזר מציון). בגין עבודתו של התובע כמורה למקצועות חול שולם לתובע שכר חודשי בסך 1,700 ₪. בגין עבודתו כאחראי על חוגים ופעילויות אחר הצהריים (לרבות ליווי והתנדבות) שולם לתובע שכר שעתי בסך 35 ₪. התובע לימד את מקצועות החול בימים א'-ה', לאחר שעת ארוחת הצהריים, בין השעות 14:30- 16:30 (עדות הרב אברהם ברוך רקובסקי מטעם הנתבעת (להלן: "הרב רקובסקי") המקובלת עלינו וסעיף 4 להסכם העבודה הראשון). מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי התובע עבד כאחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים, בימים א'-ה' בין השעות 17:00- 19:00. בסיום שנת הלימודים תשס"ו נחתם עם התובע הסכם עבודה נוסף מיום יב' באלול תשס"ו (5.9.06) למשך שנת הלימודים תשס"ז (ת/3 לכתב התביעה, להלן: "הסכם העבודה השני" או "ההסכם השני"). בהסכם קיימת הוראה לפיה ניתן להאריך את ההסכם לשנים נוספות- שנה בכל פעם. בהתאם להוראות הסכם העבודה השני הועסק התובע בשעות הבוקר כמחנך כיתה במסגרת ישיבת "שיבתי" המופעלת על ידי הנתבעת. זאת, בנוסף לתפקידיו כמורה למקצועות חול ואחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים. כן נדרש התובע להשתתף בסבב תורנות שבת (בו השתתפו גם הממונה הישיר של התובע, הרב חיים פרל והרב ארגמן שהועסקו אף הם כמחנכים). התובע עבד כמחנך כיתה בימים א'-ה' משעה 9:10 עד לאחר סיום תפילת מנחה (על פי העדויות שהובאו בפנינו, תפילת מנחה התקיימה בדרך כלל בין השעות 13:00-13:30). ביום ו' הלימודים הסתיימו בשעה 11:00 בחורף, או ב-12:00 בקיץ. שכרו המוסכם של התובע על פי הסכם העבודה השני היה שכר חודשי בסך 9,000 ₪ נטו. בנוסף, הוסכם בין הצדדים כי "המעסיק יפתח לעובד קרן פנסיה, באופן שהמעסיק יפריש 5% מהשכר והעובד יפריש 5% מהשכר..". הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם שיעור ההפרשות המוסכם הינו מגובה שכר הנטו או הברוטו ואם משמעות ההסכמה בדבר תשלום שכרו של התובע בערכי נטו הנה כי על הנתבעת לשלם גם את חלקו של התובע בהפרשות. התובע למד בקורס הסמכה להוראה (כולל התמחות בחינוך מיוחד) במכון רות בשנות הלימודים תשס"ז -תשס"ח. הלימודים התקיימו פעמיים בשבוע החל משעה 18:00. אין מחלוקת שהתובע נעדר מעבודתו לצורך לימודיו, מבלי שנפגע שכרו. אין מחלוקת שבמשך תקופת עבודתו למד התובע בישיבת "חברון" שבשכונת גאולה בירושלים. בחודש 07/08 התקיימה שיחה בין התובע למנהלו הישיר, הרב חיים פרל, בה הודע לתובע על החלטת הנתבעת שלא להמשיך להעסיקו בשנת הלימודים תשס"ט בתפקיד אחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים ולהפחית את שכרו בהתאם. מקובלת עלינו עדותו של הרב רקובסקי לפיה ההחלטה התקבלה על רקע היעדרויותיו של התובע מעבודתו בשעות אחר הצהריים שבהן היה עליו להיות נוכח בנתבעת, בשל לימודיו במכון רות ובישיבת חברון. אין מחלוקת שבתחילת שנת הלימודים תשס"ט (מחודש 09/08) חדל התובע מלמלא תפקיד של אחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים בנתבעת. עם זאת, שכרו של התובע הופחת בפועל מחודש 10/08 (לטענת הנתבעת המקובלת עלינו, ההפחתה נעשתה רק בחודש 10/08 בשל התחשבותה בתובע ובתקופת החגים). בין הצדדים התקיים דין ודברים המלווה בחליפת מכתבים בעניין ההפחתה משכרו של התובע וכן בעניין חוב נטען של התובע לנתבעת (בסך 14,870.15 ₪) שנבע, לטענת הנתבעת, מטעות שחלה בביצוע ההפרשות הפנסיוניות משכרו ברוטו של התובע במקום משכרו נטו המוסכם. לטענת הנתבעת, הטעות התגלתה בחודש 06/08. החל מחודש 10/08 בוצעו ההפרשות הפנסיוניות משכרו הנטו של התובע. אין מחלוקת שהסכום בסך 14,870.15 ₪ נטו נוכה משכרו של התובע החל מחודש 05/09 (סך של 21,35 ₪ ברוטו). ביום 24.6.09 הודיע התובע לנתבעת על כוונתו להתפטר מעבודתו בשנת הלימודים הבאה "עקב הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתי במוסד". ביום 7.7.09 השיבה הנתבעת לתובע בכתב כי היא דוחה את טענותיו בדבר התפטרות מחמת "הרעת תנאים מוחשית או כל הרעת תנאים אחרת" וכי חובו למוסד "אינו שנוי במחלוקת" (ת/12). המחלוקות להלן המחלוקות בהליך הטעונות הכרעתנו: האם התובע זכאי להפרשי שכר בגין חודשים 10/08 עד 08/09 ובאיזה שיעור? כפוף לכך, האם התובע זכאי לפיצויי הלנה או שלנתבעת עומדת טענת הגנה טובה? האם התובע הועסק בשעות נוספות ובאיזה היקף? כפוף לכך, האם התובע זכאי לגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי לגמול בעד עבודה בשבת ובאיזה שיעור? מה הייתה הסכמת הצדדים ביחס להפרשות הפנסיוניות? האם נכונה טענת התובע לפיה היה על הנתבעת להפריש את חלק העובד בנוסף לחלק המעביד? מה היה צריך להיות השכר הקובע להפרשות הפנסיוניות בהתאם להסכמות הצדדים, האם כטענת התובע שכרו הברוטו, או כטענת הנתבעת שכרו הנטו? האם זכאי התובע להפרשים בגין הפרשות פנסיוניות ובאיזה שיעור? כפוף לכך, האם התובע זכאי להשבת סכומים שנוכו משכרו בחודשים 05/09- 08/09, ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי לדמי נסיעות ובאיזה שיעור? האם התפטרות התובע הייתה בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים ובאיזה שיעור? כפוף לכך, האם התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים ולשחרור הכספים שנצברו עבורו בחברת הביטוח מגדל. האם התובע זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים או שלנתבעת עומדת טענת הגנה טובה? העדויות הצדדים הגישו עדויותיהם בתצהירים בכתב. מטעם התובע העידו התובע בעצמו ומר נחמן אזולאי שלמד אצל הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה ובחלק מהזמן היה תלמידו של התובע. מטעם הנתבעת העיד הרב רקובסקי ששימש ועודנו משמש כמנהלה של הנתבעת. הפרשי שכר התובע עתר להפרשי שכר בסך 37,730 ₪ (לפי חישוב שכר ברוטו בסך 12,538 ₪ לפני מועד ההפחתה בניכוי שכר הברוטו לאחר ההפחתה 9,135 ₪= 3,403 כפול 11 חודשים). לטענת התובע, הנתבעת לא הייתה רשאית לשנות את תנאי עבודתו לאחר התאריך 31.5.08 ועל כן עליה לשלם לו את שכרו כפי שהיה ערב ההפחתה בחודש 10/08 עד סוף שנת לימודים תשס"ט (חודש 08/09). לטענת הנתבעת, בשים לב לכך שהתובע למד בשעות אחר הצהריים במכון רות ובישיבת חברון וביצע את תפקידו כאחראי על פעילויות אחר הצהריים "בשלט רחוק" בניגוד למצופה ממנו, סיכם עימו הרב פרל, על הפחתה של שתי שעות עבודה מידי ערב אותן היה אמור לבצע כאחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים, ועל הפחתת שכרו בהתאם. ההפחתה נעשתה על בסיס שכר שעתי נמוך בסך 35 ₪ (1,505 ₪ לחודש) באופן המיטיב עימו (ולא לפי חישוב 50 ₪ לשעה). התובע הבין את צרכי הנתבעת ואת המצב שנוצר, לא חלק על כך והקושי היחיד שהעלה בפני הנתבעת נגע לגובה השכר השעתי על בסיסו יחושב שיעור ההפחתה בשכרו. התובע ביקש לחשב את שכרו השעתי שיופחת לפי בסיס השכר ששולם לו בגין תפקידו כאחראי על החוגים ופעילויות הערב בסך 35 ₪ לשעה כמפורט בהסכם העבודה הראשון והנתבעת נעתרה לבקשתו. הנתבעת מוסיפה, כי השעות שנגרעו משכרו של התובע אינן שעות הוראה, ולתובע אין כל זכות בדין לעבוד אותן ועל כן התאריך 31 לחודש מאי אינו משמעותי לגביהן. זאת מעבר לכך שתביעתו של התובע להפרשי שכר עניינה בשעות עבודה אותן לא עבד בפועל והתובע אינו חולק על כך. לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו בפנינו ולאחר ששמענו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין תביעתו של התובע להפרשי שכר להידחות. מקובלת עלינו עדותו של הרב רקובסקי כי ההחלטה להפסיק את עבודתו של התובע כאחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים התקבלה על רקע היעדרויותיו של התובע ממקום עבודתו בשעות בהן היה עליו להיות נוכח ולפקח על כניסתם של התלמידים לחוגים ולפעילויות השונות שהתקיימו בשעות אלה (פרוטוקול הדיון מיום 4.12.11, שורה 33, עמוד 22, שורות 1-12): "ש. למה החלטתם להפחית שעתיים משעות עבודתו ולהקטין את שכרו בשנה"ל תשס"ט. ת. קיבלתי את המלצת האחראי על המסגרת חיים פרל אמר לי, לא רק באותה תקופה אלא במשך תקופה ארוכה, שהחלק של העבודה הזאת כאחראי על הפעילות הזאת, לא מתבצעת כמו שצריך. התובע נעדר מהעבודה, מגיע מאוחר, יוצא מוקדם, לא מצליח לבצע את עבודתו כמו שצריך, ואז בהסכמה מלאה עם התובע הפחתנו את החלק הזה של העבודה ובהתאם לכך את שכרו. גם זאת עשינו כפי שמובא בתצהירי, לפנים משורת הדין. ש. מר פרל הוא זה שאמר לך שהתובע מאחר וכו' ובגלל זה הוא לא יכול למלא את השעתיים הנוספים האלו. ת. הרב פרל העיר את תשומת לבי לכך, אני בודק כל המלצה שכן אני גם נוכח ובודק. ההמלצה הזו לא התקבלה ועשיתי אותה לאחר שבוע. שמעתי אותה לאורך זמן, עוד בתקופת לימודיו של התובע במכון רות ובתקופה שלאחריה. כשראיתי שהדברים נכונים והשטח די מופקר בשעות האלה שהן די קריטיות, אז קיבלתי את ההחלטה הזאת וגם התובע אז הסכים לכך שאכן אלה פני הדברים והוא לא יכול לבצע את העבודה הזאת." עדותו של הרב רקובסקי מהימנה עלינו היא נתמכה בעדותו של התובע שאישר את גרסת הנתבעת לפיה הוא נעדר מעבודתו בשעות הערב לצורך לימודיו במשך שנתיים, פעמיים בשבוע (עמוד 9 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.11, שורות 25-30). כן אישר התובע בעדותו כי במשך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת הוא למד בישיבת חברון בשעות הערב, בימי שישי ושבת (עמוד 10 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.11, שורות 7-12). מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה השעות שהופחתו משכרו של התובע אינן שעות הוראה. מדובר בשעות עבודה ששולמו לתובע בהתאם לעבודתו כאחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים (תפקיד אותו מילא עוד בתקופת עבודתו הראשונה). כפי שעולה מהסכם העבודה הראשון (סעיף 4 להסכם) קיימת הבחנה בין עבודת ה"הוראה" שביצע התובע כמורה למקצועות חול (משעה 14:30- 16:30) לבין תפקידו הנוסף כאחראי על "חוגים". כך גם קיימת הבחנה לעניין בסיס וגובה השכר ששולם לתובע בגין שתי עבודות שונות אלה (חודשי לעומת שעתי). עבודת ההוראה של התובע הובחנה מעבודתו כאחראי על חוגים ופעילויות אחר הצהריים, גם בהסכם העבודה השני, שם נקבע כי התובע יעבוד ב"שעות הבוקר" כמחנך כיתה ו"בשעות אחר הצהריים" כמורה למקצועות חול ואחראי על פעילויות אחר הצהריים (סעיף 4 להסכם). כמבואר לעיל, מקצועות החול נלמדו לאחר הפסקת הצהריים בין השעות 14:30- 16:30, כך שעבודת התובע כאחראי על החוגים ופעילות אחר הצהריים בוצעה לאחר שעות אלה. במכתב הנתבעת לתובע מיום 11.11.08 (ת/5) נרשם, בין היתר: "... התנגדת שיופחת משכרך חלק יחסי לפי שכר היסוד, לטענתך ההעלאה בשכר בעבר הייתה רק על החלק של שעות ההוראה ולא על השעות שלאחר מכן (אחרי 17:00)". ממכתב זה עולה כי עבודתו כאחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים החלה בשעה 17:00. בשים לב לכך שהנתבעת הפחיתה משכרו של התובע שתי שעות עבודה ליום מתקבלת המסקנה העובדתית שעבודתו הנ"ל נמשכה כשעתיים ליום, משעה 17:00- 19:00. כן מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה התובע הסכים לשינוי היקף עבודתו ולהפחתת שכרו וכי הקושי שהעלה נגע לאופן חישוב שיעור ההפחתה משכרו. כפי שיפורט בהמשך, טענה זו נתמכה בעדותו של הרב רקובסקי שהייתה מהימנה עלינו. הרב רקובסקי העיד כי מר פרל, מנהלו הישיר של התובע, עדכן אותו בתוכן השיחות שקיים עם התובע בעניין וכי התובע עצמו פנה אליו מספר פעמים בנוגע לאופן חישוב שיעור ההפחתה משכרו. הרב רקובסקי העיד כי התובע ביקש ממנו לבצע את ההפחתה בשכרו לפי שכרו השעתי הנמוך יותר שפורט בהסכם העבודה הראשון ולא השכר שנקבע בהסכם העבודה השני (עמוד 25 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.11, שורות 17-25): "ש. אתה לא יודע מידיעתך שהוא הסכים להפחתה. ת. קשה לי להגיד בצורה החלטית לא. אולי שמעתי את זה מהתובע בעצמו. בוודאי שמר פרל עדכן אותי לפני זה ואחר זה אבל אולי התובע בעצמו גם, כפי שהיה מגיע מדי שבוע... לשאלת בית הדין, הנתבעת טוענת שהתובע הסכים להפחתת שכר, אתה לא יכול להגיד שאתה סיכמת את זה עם התובע, אשיב, מי שסיכם איתו ישירות זה היה פרל אבל לאחר הסיכום שלו דיברתי עם התובע לא פעם ולא פעמיים על ההפחתה הזו. הוא אפילו נכנס אלי לבקש ממני שההפחתה תיעשה לא כפי ההסכם אלא בצורה אחרת. ישבנו ודיברנו על זה. לשאלה, מה הכוונה בצורה אחרת, אשיב, היה לו שכר אחד כאחראי על הפעילות ושכר אחר כמחנך. הוא ביקש שנוריד לו מהשכר הנמוך." עדותו של הרב רקובסקי לפיה התובע ביקש כי ההפחתה תתבצע לפי שכרו הנמוך בהסכם העבודה הראשון מובנת לנו בהתחשב בעובדה שהגידול בהיקף עבודתו של התובע ממועד חתימתו על הסכם העבודה השני (חודש 9/06) היה בתחום ההוראה בלבד (התובע קיבל תפקיד נוסף כמחנך כיתה) שכן היקף עבודתו כאחראי על חוגים ופעילויות אחר הצהריים וכמורה למקצועות חול נותר בעינו, כך ש"הערכת" הגידול בשכר נעשתה על בסיס חישוב שעות ההוראה שנוספו לתובע. אמנם, בהסכם העבודה השני נקבע כי ישולם לתובע שכר חודשי נטו, אך מקובלת עלינו עדותו של הרב רקובסקי לפיה ההסכם השני לא ביטל את ההסכם הראשון. כך עולה מהתנהגות הצדדים בפועל בתקופת הסכם העבודה השני. העובדה שהנתבעת נעתרה לבקשתו של התובע להפחית את שכרו לפי שכרו הנמוך בסך 35 ₪ כמפורט בהסכם העבודה הראשון (ולא לפי חישוב של חלוקת שכרו הנטו (או הברוטו) של התובע במספר שעות העבודה החודשיות במכפלה במספר השעות שהופחתו), תומכת במסקנה זו. גם מכתב הנתבעת לתובע מיום 11.11.08 תומך בגרסת הנתבעת ובעדותו של הרב רקובסקי לפיה התובע הסכים להפחתה בשכרו (ת/5). במכתב זה נרשם, בין היתר, כי : "לאור הסיכום של הרב חיים פרל איתך בחודש תמוז תשס"ח לגבי הפחתת שעתיים יומיות בערב הורדנו לך במשכורת סכום של 1500 ₪ כדלהלן: 10 שעות שבועיות * 4.3 = 43 שעות חודשיות שעה בערב= 35 ₪ 43 * 35 = 1505 ₪ בפגישה שנערכה איתך במשרדו של הרב רקובסקי ובנוכחותו ובהשתתפות הרב חיים פרל והנח"ש התנגדת שיופחת משכרך חלק יחסי לפי שכר היסוד, לטענתך ההעלאה בשכר בעבר הייתה רק על החלק של שעות ההוראה ולא על השעות שלאחר מכן (אחרי 17:00). לפיכך, הופחת משכרך בשלב זה רק לפי חישוב של 35 ₪ לשעה ולא לפי 50 ₪. בנוסף לכך הועלה הנושא של ההפרשות..." [ההדגשות הוספו] איננו מקבלים את טענת התובע לפיה העובדה שמר פרל לא הובא לעדות מטעם הנתבעת מכרסמת בגרסת הנתבעת. הנתבעת נימקה את אי העדתו של מר פרל מטעמה בכך שמר פרל הפסיק לעבוד אצלה ומנהל נגדה תביעה משפטית. הנמקה זו סבירה בעינינו ובנסיבות אלה איננו זוקפים אי הבאתו לעדות על ידי הנתבעת לחובתה. מעבר לכך, הרב רקובסקי, שעדותו הייתה מהימנה עלינו, העיד כי נטל בעצמו חלק פעיל בשיחות שהתקיימו עם התובע בעניין הפחתת היקף עבודתו ושכרו וכך עולה גם מת/5 כאמור. מן המקובץ לעיל עולה, שהפסקת עבודתו של התובע כאחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים נתקבלה על ידי הנתבעת כדין, במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה כמעסיקה ובהסכמת התובע. התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי על מערכת הצדדים חלות ההוראות של ההסכמים הקיבוציים החלים על מורים בשירות הציבורי, לפיהן מחויב המעסיק הציבורי להודיע לעובדי הוראה על שינויים בתנאי עבודתם עד ליום 31.5. התובע גם לא הצביע על כל מקור המחייב את הנתבעת להשוות את תנאי עבודתו לתנאי עבודתם של מורים בשירות הציבורי, וממילא הוכח כי השעות שהופחתו משכרו של התובע אינן שעות הוראה. התובע אינו מכחיש כי השעות שהופחתו משכרו הנן שעות אותן לא עבד בפועל והתובע אינו זכאי לקבל שכר בעד שעות עבודה אותן הוא לא עבד. אשר על כן, החלטנו לדחות את תביעתו של התובע להפרשי שכר. למעלה מן הצריך, מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי הנתבעת מלאה את חובתה לנהוג כלפי התובע בהגינות ובתום לב מעבר לנדרש, שכן במשך כל תקופת לימודיו (שנתיים) שילמה לתובע שכר בעד שעות בהן נעדר מעבודתו לצורך לימודיו, על אף שלא הייתה חובה עליהם לעשות כן. גמול בעד עבודה בשעות נוספות התובע עתר לתשלום בסך 144,563 ₪ בגין גמול בעד עבודה בשעות נוספות. לטענת התובע הוא עבד שתי שעות נוספות ליום, חמישה ימים בשבוע, קרי 10 שעות נוספות לשבוע במשך 156 שבועות, עבורן לא קיבל תשלום ולפיכך הוא זכאי לגמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך 131,430 ₪ (לפי חישוב 10 שעות לשבוע X 156 שבועות X 67.4 ₪ X 125%). לטענתו, מתכונת עבודתו הייתה משעה 9:00- 19:00 בערב. התובע מוסיף כי בין חודשים 09/06- 07/08 הוא עבד באופן קבוע יום בשבוע שעה וחצי נוספות, משעה 19:30- 21:00, בגינן הוא זכאי לגמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך 13,133 ₪ (לפי חישוב 1.5 שעות לשבוע X 20 חודשים X 4.33 שבועות לחודש X 67.4 ₪ X 150%). הנתבעת הכחישה את טענות התובע, חישוביו וסעדיו. לטענתה, בתקופת העבודה השנייה החל התובע את יום עבודתו בשעה 9:10 (ולא 9:00), כי התובע לא התבקש או נדרש להישאר בתחומי הנתבעת בשעת הפסקת הצהריים של התלמידים (בגינה הוא תובע שכר) וככל שעשה כן, הדבר נעשה מבחירתו החופשית. לטענת הנתבעת, מדי שבועיים יוצאים התלמידים לחופשת סוף שבוע מיום שישי בבוקר עד יום ראשון אחר הצהריים. כמו כן התובע מתעלם מהחופשות הקבועות שהונהגו אצל הנתבעת, כגון מיום כיפור עד לאחר חג סוכות, מרבית ימי החנוכה, כשלושה שבועות בפסח, כחודש ימים מידי קיץ ובחגים נוספים. לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו בפנינו ולאחר ששמענו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין תביעתו של התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות להידחות, כמפורט להלן. אין מחלוקת שבתקופת העבודה הראשונה התובע לא עבד שעות נוספות. באשר לתקופת העבודה השנייה (החל מחודש 09/06 ואילך) התובע עבד משעה 9:10 -13:30 (לאחר תפילת מנחה) כמחנך כיתה בישיבת "שיבתי". החל משעה 14:30 -16:30 התובע לימד מקצועות חול. לעניין זה מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה התובע לא נדרש לעבוד בשעת הפסקת הצהריים של התלמידים. טענת התובע לפיה הוא חויב להישאר בתחומי הנתבעת בשעת הפסקת הצהריים לצורך השגחה על התלמידים אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו בפנינו, ביניהן מתכונת העבודה שפורטה בהסכמי העבודה. עדותו של מר נחמן מטעם התובע לא הייתה מהימנה עלינו ואנו מעדיפים את עדותו של הרב רקובסקי לפיה בהתאם לנוהלי הנתבעת לא הייתה דרישה כזו מהתובע וככל שמר פרל היה רוצה לעלות דרישה כזו היה עליו להתייעץ עימו לפני קבלת החלטה שכזו, אך הוא לא עשה כן (עמוד 29, שורות 24-29). מעבר לכך, הגרסה שהציג התובע לפיה הוא עבד כל יום משעה 9:00- 19:00 ללא כל הפסקה אינה מסתברת לעומת גרסתה של הנתבעת. מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי עבודת התובע כאחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים התקיימה כשעתיים בין השעות 17:00- 19:00. כמבואר לעיל, למסקנה זו הגענו מכך שהתובעת הפחיתה משכרו של התובע שתי שעות ביום (חמישה ימים בשבוע) לאחר שהוא חדל מלתפקד כאחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים וממכתבה לתובע מיום 11.11.08 (ת/5) שם הוסבר לתובע אופן חישוב שיעור ההפחתה משכרו בגין עבודתו לאחר השעה 17:00. התובע עבד בימי שישי בין השעות 9:10- 11:00, בקיץ או 12:00 בחורף. כן מקובלת עלינו גרסת הנתבעת לפיה אחת לשבועיים יצאו התלמידים לחופשת סוף שבוע שהחלה מיום שישי בבוקר ועד יום ראשון אחר הצהריים. הדבר אושר על ידי התובע בעדותו. התובע העיד לעניין זה כי "לא תמיד זה מדי שבועיים. לפעמים 3 שבועות" (עמוד 10 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.11, שורות 22-28) ואולם בהמשך עדותו כשנחקר על אופן חישוב תביעתו לגמול בעד עבודה בשבת אישר התובע את גרסת הנתבעת לפיה, אחת לשבועיים יצאו התלמידים לחופשת סוף שבוע (עמוד 13 שורות 14-16): "ש. איך הגעת למספר של כל שבת שישית. ת. היו 3 רבנים במוסד: הרב פרל, הרב ארגמן ואני. אם אחת לשבועיים לפחות הם נמצאים במוסד, אז ממילא כך זה מתחלק." גרסת הנתבעת לפיה התלמידים יצאו לחופשת סוף שבוע אחת לשבועיים מיום שישי בבוקר עד יום ראשון בצהריים נתמכה גם בדו"ח הנוכחות הבודד שצורף לתצהירו של התובע לחודש 02/09. מעבר לכך, אין מחלוקת שבין הצדדים התקיים הליך של עיון וגילוי במסמכים במהלכו הועברו לידי התובע דו"חות הנוכחות, אך הוא נמנע מלהציגם לבית הדין. כידוע, הימנעות מהבאת ראיה מצויה ורלוונטית מובילה למסקנה שאילו הובאה הייתה פועלת לרעתו של אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"פ 728/84 שמעון חרמון נ' מדינת ישראל, פד"י מא(3), 617; ע"ע 1359/04 מיכאל לוטן נ' החברה מרכז רפואי הרצליה (טרם פורסם), ניתן ביום 28.11.06). מן המקובץ לעיל עולה כי מתכונת עבודתו של התובע החל מחודש 09/06 ועד לחודש 07/08 (מועד בו חדל התובע מלשמש כאחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים) הייתה כמפורט להלן: משעה 9:10- 13:30 -מחנך כיתה + תפילת מנחה. משעה 14:30- 16:30 - מורה למקצועות חול. משעה 17:00- 19:00- אחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים. אם נסכם את שעות עבודתו החודשיות בפועל, לאחר ניכוי שעות היעדרויותיו של התובע בימי שישי וראשון בבוקר עקב חופשת סוף השבוע של התלמידים שהונהגה אצל הנתבעת אחת לשבועיים (התובע אישר בעדותו כי אחת לשבועיים בעת חזרת התלמידים מחופשת סוף השבוע הוא לא לימד בימי ראשון - עמוד 10 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.11, שורות 22-28) מתקבלת המסקנה העובדתית, שהתובע עבד בין 170 -172 שעות בחודש (170 שעות חודשיות בחורף ו-172 שעות חודשיות בקיץ), כך שאפילו תתקבל טענת התובע לפיה הוא עבד שעה וחצי נוספות יום בשבוע בתקופה שבין חודשים 09/06 - 07/08, עדיין תתקבל המסקנה העובדתית שהתובע לא עבד שעות נוספות. שכן בהוספת 6.45 שעות חודשיות למשרה בת 170-172 שעות חודשיות תתקבל משרה הנמוכה מ-186 שעות חודשיות. מעבר לכך, החישוב שערכנו מיטיב עם התובע שכן לא הובאו בחשבון שעות היעדרויותיו מעבודתו במשך השנתיים בהם למד (חודשים 09/06- 09/08 בהם נעדר לפחות שעתיים בשבוע, קרי 8.6 שעות בחודש אותן יש לנכות מ- 170-172 השעות החודשיות כמפורט לעיל), וכן כל שעות היעדרויותיו בשל חופשות קבועות הנהוגות אצל הנתבעת אותן אישר בעדותו (חודש בקיץ, שבועיים וחצי חופשת פסח, ימי צומות, מיום כיפור עד אחרי סוכות. חופשות אלה מפורטות בסעיף 9 הסכמי העבודה: יא בתשרי- כג' בתשרי, 4 ימים בחנוכה, ה' בניסן - כב' בניסן, חודש בקיץ) ועבורן הוא תובע באופן גורף גמול בעד עבודה בשעות נוספות כפי שמאשר בעדותו (עמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.11, שורה 32, עמוד 12, שורות 1-12). על יסוד האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות. גמול בעד עבודה ביום שבת התובע עתר לגמול בעד עבודה בשבת בסך 57,828 ₪. לטענתו, הוא עבד כל שבת שישית "במשך כל שעות השבת (25 שעות), עבורן לא קיבל כל תשלום". לטענת התובע, הוא עבד 26 שבתות, אך הוא "מגביל את תביעתו ל-15 שעות" עבודה בכל שבת. בתצהיר עדותו פירט התובע פעילויות שביצע בשבת המסתכמות ב"לפחות 11 שעות" עבודה, אותן נפרט בקצרה להלן: תפילת מנחה, קבלת שבת ותפילת ערבית עם התלמידים- 1.5 שעות. ארוחת ערב (סעודה ראשונה) במהלכה היה שותף פעיל במתן דברי תורה- 1.5 שעות. שבת בבוקר- השכמה למדריך ותלמידים ותפילת שחרית- 2 שעות. ארוחת צהריים (סעודה שנייה) - 1.5 שעות. שיעור תורה במהלך הצהריים של שבת + תפילת מנחה- 1.5 שעות. סעודה שלישית, תפילת ערבית והבדלה של מוצאי שבת- 2 שעות. "עונג שבת"- 45 דקות. לטענת התובע "במהלך השבת היו עוד הרבה זמנים שהייתי צריך להשגיח על התלמידים (סדר לימוד בליל שבת (כשעה), זמן ההפסקה שבו היו יוצאים לטייל בין סעודת ליל שבת לסדר (כ-30 דק') בהפסקה בשבת בצהריים ובזמן שהיו צריכים ללכת לישון בלילה והיה צריך לעזור למדריך לדאוג לכך שכולם בחדרים." ... כפי שעולה בבירור מתיאור עבודתי לעיל, הרי שאף אם היתה מתקבלת טענת הנתבעת, כי פרט לפעילויות הספציפיות, אין שאר השעות בשבת בגדר שעות עבודה, אזי גם כך עבדתי 11 שעות ויותר מכך בשבת." הנתבעת הכחישה את מסגרת העבודה הנטענת בשבת ואת טענת התובע לפיה כל שעות שהותו בנתבעת בשבת הנן שעות עבודה. כן הכחישה הנתבעת את טענת התובע לפיה לא קיבל גמול בעד עבודתו בשבת, את חישוביו והסכומים הנתבעים על ידו. הרב רקובסקי העיד בתצהירו כי סדר היום המפורט בתצהיר התובע הנו מוגזם ומתייחס באופן כללי ללוח זמנים בחודשי החורף, בעוד שזמני התפילות, הארוחות והשיעורים בפועל הנם קצרים יותר. לטענתו, "עונג שבת" מתקיים רק במהלך חודשי החורף וחלק מן המטלות המתוארות בתצהיר התובע (הכוונה לפעילויות המבוצעות בזמני הפסקות) בוצעו על ידי המדריך התורן ולא על ידי התובע. לטענת הרב רקובסקי, התובע בדומה ליתר המחנכים התורנים, כלל לא נדרש או התבקש לשהות בנתבעת באותן שבתות שלא בזמני התפילות והארוחות; התובע לא פירט על מה מבוססת טענתו לפיה עבד מדי שבת שישית ואינו מפרט את המועדים בהם עבד בפועל בשבתות; התובע מתעלם בתביעתו מהחופשות הנהוגות אצל הנתבעת (כגון: חופשת סוף שבוע מידי שבועיים, מיום כיפור עד לאחר סוכות, מרבית ימי החנוכה, שלושה שבועות בפסח, חודש ימים מדי קיץ) כך שבהצטברן שוהים התלמידים אצל הנתבעת כשליש מסופי שבוע במהלך השנה; השכר הנדיב ששולם לתובע כלל עבור שהייה בשבת לפי קביעת המוסד; התובע הגיע לביצוע התורנות יחד עם בני משפחתו, נהנה מחסכון כספי משמעותי במהלך אותן שבתות; התורנות אותה ביצע התובע מספר שבתות בשנה הינה שליחות הנובעת מהמשימה החינוכית שאינה "עבודה". תביעתו של התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות הינה מופרזת ומוגזמת. עם זאת, לאור עדויות הצדדים, הראיות שהובאו בפנינו כמו גם טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה שדחיית תביעתו של התובע ברכיב זה במלואה לא תהא צודקת בנסיבות העניין, שכן בהתאם לראיות שהובאו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע עבד שעות שבת מבלי שתוגמל על כך בשכרו. התובע תבע באופן גורף תשלום בעד 15 שעות שבת עבור תקופה של שלוש שנים (25 שבתות, לפי חישוב כל שבת שישית), על אף שאין מחלוקת שהתובע לא עבד בפועל בתקופות החגים והחופשות הקבועות והנהוגות אצל הנתבעת (סעיף 9 להסכמי העבודה ועדויות הצדדים), כמפורט להלן: יא' בתשרי- כג' בתשרי. 4 ימים בחנוכה. ה' בניסן- כב' בניסן. חודש חופשה בקיץ. הרב רקובסקי אישר בעדותו כי תורנות השבת התחלקה בין שלושה מחנכים, בכללם התובע (עדותו של הרב רקובסקי אושרה על ידי התובע בעדותו). באשר לסבב תורנות השבת העיד הרב רקובסקי שהתובע היה תורן שבת "... פעם בחודשיים, וגם לא, מכיוון שפרל היה עושה שבתות כפולות" (עמוד 30, שורות 5-10). עדותו של הרב רקובסקי לפיה התובע היה תורן שבת "פעם בחודשיים" מקובלת עלינו ומהימנה עלינו לעומת גרסתו של התובע, שהייתה בלתי מהימנה עלינו, בין היתר, בשים לב לכך שבאופן מגמתי תבע התובע באופן גורף תשלומים שאינם מגיעים לו בעד עבודתו בפועל (בגין הפרשי שכר עבור שעות עבודה בהן לא עבד בפועל, בגין גמול בעד עבודה בשעות נוספות בהן לא עבד לרבות גמול בעד עבודה בשעות שבת. התובע לא הפחית מרכיבי התביעה את תקופות החופשות שאינן במחלוקת כפי שאישר בעדותו בעמוד 11, שורות 27-32, עמוד 12, שורות 1-17). מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי בשבתות בהן היה התובע תורן, הוא נדרש לשהות בנתבעת בזמני התפילות והארוחות. מקובלת עלינו עדותו של הרב רקובסקי לפיה יתר הפעילויות שתוארו על ידי התובע בתצהירו נעשו על ידי המדריכים התורנים ששהו במקום. התובע אישר בעדותו את גרסת הנתבעת לפיה היו מדריכים תורנים בשבת (עמוד 12, שורות 28-29). התובע העיד שבשעות התפילה ובשעות הסעודה "אין ספק שאני הייתי" (עמוד 13, שורות 1-7): "ש. בסעיף 9.5 פירטת על המון פעילויות שאתה עשית במהלך השבת. אתה מדבר על כך שאתה השגחת עליהם בשבת. זה לא השעות של עבודת המדריכים. ת. הם היו בשטח רוב הזמן. אני לא משגיח עליהם. בשעות התפילה אין ספק שאני הייתי. כנ"ל בשעות הסעודה. אין לי מושג מה המדריכים היו צריכים לעשות. אני יודע שהממונה שלי דרש ממני את כל הדברים האלה. ש. כמה נמשכת ארוחה. ת. לא יפחת משעה וחצי. שלוש הסעודות לפחות 4.5 שעות." בהתאם לפירוט של התובע בתצהירו זמני הסעודות והתפילות בשבת מסתכמים ב-8.5 שעות עבודה. עדותו של התובע לפיה הוא נדרש לבצע השכמה למדריכים ולתלמידים בשבת אינה מהימנה עלינו. התובע העיד כי ההשכמה בימי חול נעשתה על ידי המדריכים (עמוד 13, שורות 10-11), ולעניין זה מסתברת יותר גרסת הנתבעת כי כך נעשה גם בימי שבת. בהתאם לכך לצורך חישוב שעות השבת של התובע חושבה 1.5 עבור תפילת שחרית (במקום שעתיים עבור תפילה והשכמה). תחשיבו של התובע אינו מקובל עלינו מן הטעמים שפורטו לעיל (תביעתו הנה גורפת עבור 15 שעות שבת בגין 25 שבתות לרבות שבתות בהן היה בחופשות הנהוגות אצל הנתבעת ובחודשי הקיץ). בהתאם לתחשיב שערכנו המבוסס על הראיות שהובאו בפנינו עולה כי התובע עבד כתורן שבת 14 שבתות, 8.5 שעות כל שבת. בתחשיב שערכנו נלקחו בחשבון כל זמני החופשות בהן שהה התובע כמפורט לעיל וכן בעובדה שהתורנות של התובע בוצעה אחת לחודשיים כפי בהתאם לעדותו של הרב רקובסקי המקובלת עלינו (לפי חישוב 51 שבתות בשנה כפול שלוש שנים=153 שבתות, בניכוי 27 שבתות בהן לא עבד בשל חופשות הנהוגות אצל הנתבעת לפי בדיקה בלוח שנה עברי= 126 שבתות חלקי 8.6 (4.3 שבועות ממוצע לחודש כפול חודשיים)= 14 שבתות). לטענת התובע בתצהירו, השכר השעתי שלו עמד על 48.4 ₪ נטו, ועל כן הגמול לו היה זכאי בעד שעת עבודה בשבת (150%) הנו 72.6 ₪. בהתאם לכך זכאי התובע לגמול בעד עבודה בשעות שבת עבור 14 שבתות בהן עבד 8 שעות בסך 8,131 ₪. בגין החצי שעה הנוספת בה עבד בכל אחת מ-14 השבתות הנ"ל זכאי התובע לגמול בסך 84.7 ₪ (175%) לשעה, בסך 593 ₪. על יסוד האמור לעיל זכאי התובע לגמול בעד עבודה בשבת בסך 8,724 ₪. הפרשות לפנסיה כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מה היה השכר הקובע לביצוע ההפרשות לפנסיה, האם כטענת התובע שכרו הברוטו או כטענת הנתבעת שכרו הנטו. כן חלוקים הצדדים בשאלה האם הנתבעת הסכימה לשלם גם את חלקו של התובע בהפרשות לגמל (5%), כך ששכרו של התובע לאחר ביצוע ההפרשות (חלק עובד ומעביד) יעמוד על 9,000 ₪ נטו, או שמא נכונה טענת הנתבעת כי היה על התובע לשלם את חלקו בהפרשות משכרו הנטו. התובע העיד בתצהירו כי "סכמתי עם הנתבעת כי שכרי החודשי היסודי, לא יפחת משכר של 9,000 ₪ נטו לחודש, וזאת לאחר ניכוי מס הכנסה, הפרשה לפנסיה חלק מעביד ועובד (כל ה-18.33%), דמי ביטוח לאומי, מס בריאות ונסיעות. הנתבעת רשמה בהסכם את שכרי היסודי במונחי נטו. במועד חתימת ההסכם בשיחה עם הנתבעת הוערך שכר הנטו הנ"ל בשכר של כ-13,000 ₪ ברוטו, ועליו היה על הנתבעת לבצע את ההפרשות הפנסיוניות... סוכם איתי כי יערך לי ביטוח פנסיוני עם הפרשות לתגמולים ופיצויים תוך שהנתבעת תשלם גם את חלק העובד בתגמולים, כדי שיישמר לי השכר הנטו המוסכם. בהסכם צוין בטעות כי 5% תגמולי עובד ישולמו על ידו, אך זמן קצר לאחר תחילת העבודה לאחר שהפניתי את תשומת לב הנתבעת לטעות אכן תוקן הדבר למפרע מתחילת ההסכם." הנתבעת טענה שהתובע עמד על כך ששכרו יסוכם בערכי נטו בסך 9,000 ₪ לחודש ולכך הסכימה. עוד הוסכם שהנתבעת תפתח לתובע קרן פנסיה אליה יפקיד כל אחד מהצדדים 5% בגין תגמולים, כאשר השכר ממנו תתבצע ההפרשה הנו סך 9,000 ₪, שכרו הנטו של התובע. הרב רקובסקי חזר על דברים אלה בתצהירו והוסיף כי הנתבעת יישמה בפועל באופן שגוי את הוראות הסכם העבודה השני בדבר ביצוע ההפרשות הפנסיוניות ורק בדיעבד התגלו לה שתי הטעויות הבאות: הנתבעת שילמה את חלקו של התובע בהפרשות (במקום לנכות את חלקו מהשכר ששולם לו) ועל כן התובע קיבל שכר בסך של 9,000 ₪ נטו לחודש. טעות זו התגלתה בחודש 01/08 ועל כן בחודשים 01/08 ו-02/08 ניכתה הנתבעת משכרו של התובע את חלקו בהפרשות כך ששכרו של התובע בשני החודשים האמורים עמד על 8,459 ₪. התובע פנה לרב רקובסקי בעניין, טען כי חלה אי הבנה וביקש כי הנתבעת תמשיך לשלם את חלקו בהפרשות על מנת ששכרו ימשיך לעמוד על 9,000 ₪. הרב רקובסקי נעתר לבקשתו ואכן מחודש 03/08 ואילך המשיכה הנתבעת לשלם גם את חלקו של התובע בהפרשות לגמל כך ששכרו יעמוד על 9,000 ₪ נטו. ההפרשות בוצעו לפי שכרו הברוטו של התובע במקום שכרו הנטו המוסכם, בניגוד למה שסוכם עם התובע. טעות זו התגלתה לנתבעת בחודש 06/08 ובמספר שיחות שנערכו עם התובע לא חלק התובע על הטעות שנעשתה והסכים מפורשות להשיב את הסכום העודף שהופרש עבורו על ידי הנתבעת. מחודש 10/08 (המועד שבו הופחת משכרו של התובע השכר ששולם לו בעד עבודתו כאחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים) החלה הנתבעת לבצע את ההפרשות משכרו הנטו של התובע. במחלוקת שבין הצדדים בשאלה, האם הוסכם שהנתבעת תשלם את חלקו של התובע בהפרשות הפנסיוניות באופן ששכרו הנטו המוסכם לא יפחת מסך של 9,000 ₪ לחודש, אנו מעדיפים את גרסת התובע. כן מקובלת עלינו גרסתו של התובע לפיה הוסכם שביצוע ההפרשות ייעשה משכרו הברוטו של התובע (ולא הנטו כטענת הנתבעת), אך הסכמה זו הייתה לתקופה מסוימת עד לחודשי הקיץ 2008, כפי שיפורט להלן. מסקנה זו מתיישבת עם התנהגות הצדדים בפועל משך תקופה ארוכה. מעיון בהוראות הסכם העבודה השני העוסקות בהפרשות הפנסיוניות עולה כי אין תשובה חד משמעית לשאלות שבמחלוקת בין הצדדים. סעיף 8 להסכם העבודה השני קובע, בין היתר, כי : "א. המוסד ישלם לעובד שכר עבודה בסכום של 9,000 ₪ נטו לחודש. ב. המעסיק יפתח לעובד קרן פנסיה, באופן שהמעסיק יפריש 5% מהשכר והעובד יפריש 5% מהשכר, וזאת כל עוד העובד יועסק על ידי המוסד בהתאם לתנאי הסכם זה." סעיף זה קובע כי הנתבעת תשלם לתובע שכר חודשי בסך 9,000 ₪ נטו וכי הצדדים יפרישו 5% "מהשכר". עם זאת, אין מענה לשאלה האם השכר הנטו המוסכם שישולם לתובע יעמוד על 9,000 ₪ לחודש לאחר ביצוע ההפרשות הפנסיוניות כך שהנתבעת תשלם גם את חלקו של התובע בהפרשות. כך גם לא ברור מהו "השכר" עליו יש לבצע את ההפרשות הפנסיוניות עבור התובע, הנטו או הברוטו. עם זאת, התנהגות הצדדים בפועל משך תקופה ארוכה משקפת את תוכנה של ההסכמה ביניהם ככלי פרשנות עיקרי להסכם העבודה השני. לעניין זה ידועה ההלכה לפיה, התנהגות רבת שנים יוצרת תנאי מכללא או נוהג מחייב הנקלט לחוזה העבודה של הצדדים (ע"ע 300079/98 מדגרה אזורית הרי ירושלים נ' ועדת עוצ"מ המשותפת עם תנועת המושבים, ניתן ביום 1.7.01). תשלום חלקו של התובע בהפרשות על ידי הנתבעת משך תקופה ארוכה יצרה תנאי מכללא שנקלט בהסכם העבודה השני לפיו הנתבעת תשלם את חלקו של התובע בהפרשות שיבוצעו משכרו הברוטו של התובע. הנתבעת שילמה את חלקו של התובע בהפרשות עד חודש 12/07 (ובהמשך מחודש 03/08). לאחר שהתובע ראה ששכרו הנטו המוסכם לחודשים 01/08- 02/08 פחת ב-501 ₪ הוא פנה לרב רקובסקי בטענה כי חלה "אי הבנה" וביקש להשיב את המצב לקדמותו, באופן ששכרו הנטו המוסכם ימשיך לעמוד על 9,000 ₪ לאחר ביצוע ההפרשות (חלק עובד ומעביד על חשבון הנתבעת). הרב רקובסקי נעתר לבקשת התובע (מחודש 03/08 ואילך שכרו המוסכם המשיך לעמוד על 9,000 ₪ נטו לאחר ביצוע ההפרשות). הסכמת הרב רקובסקי להשבת המצב לקדמותו מחודש 03/08, מבלי שהועלתה בפני התובע כל טענה או דרישה בדבר הצורך לתקן את המצב ששרר עד למועד בו ניתנה הסכמתו המפורשת, קרי לדרישה להשבת הכספים שהפרישה הנתבעת במקומו של התובע בין חודשים 09/06- 03/08 מחזקת את גרסת התובע. על יסוד האמור, אנו קובעים כי הסכמת הצדדים הייתה כי הנתבעת תשלם את חלקו של התובע בהפרשות באופן ששכרו הנטו המוסכם יעמוד על 9,000 ₪ לחודש לאחר ביצוע ההפרשות, כפי שנעשה בפועל על ידי הנתבעת. באשר לשאלת השכר הקובע לביצוע ההפרשות, מהראיות והעדויות שהובאו בפנינו עולה כי הסכמת הצדדים הייתה לביצוע הפרשות פנסיוניות משכרו הברוטו של התובע עד לחודשי הקיץ בשנת 2008. גם הסכמה זו נלמדת מהתנהגות הצדדים בפועל משך תקופה ארוכה (מחודש 09/06 ועד לחודש 10/08). הרב רקובסקי העיד שה"טעות" השנייה, בדבר ביצוע הפרשות פנסיוניות משכרו הברוטו של התובע, התגלתה סמוך למועד קבלת החלטת הנתבעת להפסיק את עבודתו של התובע כאחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים והפחתת שכרו בהתאם (עמוד 20, שורות 24-26): "ש. נכון שעד המועד שבו התחילה המחלוקת ביניכם, דהיינו כאשר דרשתם להקטין את שכרו, עד אז לא טענתם אף פעם את הטענה שאת ההפרשה לפנסיה צריך להפריש מהנטו. ת. נכון. אני מפנה לתצהירי. כן העיד הרב רקובסקי כי נושא בסיס השכר לביצוע ההפרשות הפנסיוניות לא עלה במועד חתימת הסכם העבודה השני, אלא בחודשי קיץ 2008 לאחר בדיקה אקראית של מנהלת החשבונות בנתבעת, גב' חני (עמוד 26, שורות 26-33, עמוד 27, שורה 1): "...לשאלה, לגבי החוזה השני אמרת שהיתה שיחה שהתובע אמר שהוא רוצה 9000 נטו ומעבר לזה לא דובר על מכולת ולא על הפרשות. באותו שלב לא דובר על בסיס ההפרשה של ההפרשות לפנסיה, אשיב, לא דובר. לשאלה, אז מתי הענין הזה עלה לראשונה במפורש, אשיב, בחודשי הקיץ של 2008. החוזה נחתם ב-2006. זה עולה משום שהמנה"ח שבודקת מדי פעם את התלושים עלתה על הנושא הזה והעירה את תשומת ליבנו. אחרי שזה עלה זימנו את התובע וישבנו איתו. באותה פגישה הוא הסכים. לשאלה, נטען על ידכם שהעניין הזה התגלה לכם בינואר 2008, אשיב, הטעות הראשונה התגלתה בינואר 2008. ש. והטעות השניה לגבי ההפרשה מהנטו, זה התגלה בקיץ 2008. ת. כך כתוב." מעדותו של הרב רקובסקי המקובלת עלינו עולה כי שאלת בסיס השכר לביצוע ההפרשות הפנסיוניות עבור התובע עלתה לראשונה בפגישה שנערכה במשרדו של הרב רקובסקי בנוכחות התובע, הרב פרל וחני מנהלת החשבונות בנתבעת בחודשי קיץ 2008 (להלן: "השיחה"). כן מקובלת עלינו עדותו של הרב רקובסקי כי בפגישה זו הסכים התובע לכך שהנתבעת אינה מחויבת לביצוע הפרשות משכרו הברוטו. מהתנהגות הצדדים בפועל משך תקופה ארוכה עד למועד קיום השיחה במשרדו של הרב רקובסקי נלמדת הסכמתם בדבר בסיס השכר לביצוע ההפרשות הפנסיוניות משכרו הברוטו של התובע. כאמור, התנהגות רבת שנים מוכיחה תנאי מכללא בחוזה העבודה. בשיחה שהתקיימה במשרדו של הרב רקובסקי בקיץ 2008, הנתבעת הביעה לראשונה את התנגדותה להמשך ביצוע ההפרשות הפנסיוניות משכרו הברוטו של התובע והתובע הסכים לכך. החל ממועד זה נכרת בהסכמה "הסכם עבודה חדש" בין הצדדים בו השתנו תנאי עבודתו של התובע באופן שביצוע ההפרשות הפנסיוניות ייעשה משכרו הנטו (ולא הברוטו כפי שנהגו עד מועד זה). עובדה זו מתיישבת עם תוכן מכתבה של הנתבעת לתובע מיום 11.11.08 (ת/5) שם נכתב על ידי מנהלת החשבונות של הנתבעת, בין היתר, כי "בפגישה שנערכה איתך במשרדו של הרב רקובסקי ובנוכחותו ובהשתתפות הרב חיים פרל והנח"ש... בנוסף לכך הועלה הנושא של ההפרשות לביטוח מנהלים ואז הבעת את הסכמתך, לאחר שהבנת, שההפרשות לקרן פנסיה צריכות להתבצע לפי סכום הנטו כפי שסוכם איתך." מכתב זה מתיישב עם עדותו של הרב רקובסקי לפיה באותה שיחה הביע התובע את הסכמתו לכך שהנתבעת תבצע את ההפרשות משכרו הנטו (ולא הברוטו), וכך נעשה בפועל החל מחודש 10/08. מכיוון שהנתבעת לא נקבה בחודש ספציפי למועד קיום השיחה ולאור זאת שהשינוי בפועל נעשה החל מחודש 10/08, אנו קובעים מועד שינוי תנאי עבודתו של התובע בהסכמה הנו חודש 10/08. העובדה שהתובע לא הביע התנגדות לשינוי בסיס השכר לביצוע ההפרשות הפנסיוניות במכתבו ומכתב בא כוחו לנתבעת מתאריכים 10.11.08 (ת/4) ו-8.12.08 (ת/6) מתיישבת עם מסקנה זו. המשמעות היא, שהנתבעת לא הייתה רשאית לקזז משכרו של התובע את "החוב" הנטען בסך 14,870.15 ₪ בגין הפרשים המגיעים לה, לטענתה, בשל ביצוע הפרשות משכרו הברוטו עבור התקופה שבין חודשים 09/06- 09/08. יתרה מזו, אפילו היינו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה היה עליה לבצע את ההפרשות משכרו הברוטו של התובע (ולא כך הוא כאמור) הרי שבנסיבות העניין לאחר שביצוע ההפרשות משכרו הברוטו של התובע נעשה תקופה ארוכה הרי שדרישתה של הנתבעת להשבת הסכומים העודפים שהפרישה, כביכול, אינה צודקת בנסיבות העניין בהתאם להוראת סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. אשר על כן, אנו מקבלים את תביעתו של התובע להשבת סך של 14,870.15 ₪ נטו שהופחת משכרו על ידי הנתבעת החל מחודש 05/09 ואילך. לעניין זה מקובלת עלינו טענתה של הנתבעת כי הסך של 21,356 ₪ שפורט בתביעתו של התובע הנו סכום הברוטו שנוכה משכרו של התובע בשים לב לכך שלתובע שולם שכר נטו. טענה זו מתיישבת עם תלושי שכרו של התובע מחודש 05/09 ואילך והניכויים שפורטו שם. איננו מקבלים את טענת התובע לפיה היה על הנתבעת לבצע הפרשות פנסיוניות גם על רכיב דמי נסיעות שהוצג בתלוש בטענה כי מדובר ברכיב פיקטיבי. כפי שיפורט להלן טענה זו לא הוכחה. על יסוד האמור, אנו דוחים את תביעתו של התובע להפרשים בגין ביצוע הפרשות פנסיוניות בחסר. דמי נסיעות התובע עתר לתשלום 11,136 ₪ בגין דמי נסיעות. לטענתו, "הנתבעת הוליכה את התובע שולל, וכאשר שילמה לו כמוסכם שכר של 9,000 ₪ נטו, חילקה סכום זה לשכר נמוך יותר, בתוספת תשלום לכאורה שהוגדר על ידה בתלוש כתשלום עבור נסיעות, שהיה עליהם לשלם לתובע בנוסף לשכרו המוסכם (9,000 ₪ נטו)." הנתבעת טענה כי שילמה לתובע דמי נסיעות במהלך כל תקופת עבודתו כפי שעולה מתלושי השכר. שכרו של התובע סוכם עימו בערכי נטו ולא הייתה כל מניעה לכלול בשכרו החודשי תשלום בגין נסיעות. לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין תביעתו של התובע לדמי נסיעות- להידחות. כידוע, ניתן לכלול תשלום דמי נסיעות בשכר הכולל, ואין הדבר נוגד את האמור בסעיף 5 לחוק הגנת השכר. עם זאת, על הסכמה כאמור להיות ברורה ומפורשת (דב"ע שן/1-7 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום בע"מ, פד"ע כג 45 ; דב"ע 3-63/98 גדי בובליל נ' א.א.צ. שירותים משפטיים בע"מ, פד"ע לב 91). מההוראות הסכם העבודה השני עולה כי הוסכם בין הצדדים לכלול בשכרו של התובע תשלומים המגיעים לו כעובד למעט אלה שצוינו במפורש בהסכם, כגון הזכות לדמי הבראה. סעיף 8ג. להסכם העבודה השני קובע כי "מוסכם בין הצדדים, ומקובל עליהם, כי אין העובד מקבל תוספות לשכר העבודה ו/או כל תשלומים אחרים, הטבות וכו' אלא אם כן הם נזכרים בפירוש בהסכם זה...". סעיף 11 להסכם העבודה השני קובע בהמשך כי "העובד יהיה זכאי לדמי הבראה לאחר 12 חודשי עבודה." מצד שמאל לסעיף הנ"ל נרשמה הערה בכתב יד, בצידה מופיעה חתימת התובע וחתימה נוספת בראשי תיבות "ב.ר." (כנראה של הרב רקובסקי) כי "תחילת עבודה 12/2005 רק בנוגע לדמי הבראה נשוא סעיף זה". מהוראות אלה ניתן ללמוד כי ההסכמה של הצדדים הייתה לכלול בשכרו הנטו המוסכם גם תשלום בגין דמי נסיעות. עדותו של התובע לפיה הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם לו שכר נטו בסך 9,000 ₪, בצירוף דמי נסיעות (עמוד (עמוד 14, שורות 26-29) אינה מהימנה עלינו והיא אינה מתיישבת עם הוראות הסכם העבודה השני ועם העובדה שאינה במחלוקת לפיה הוסכם כי לתובע ישולם שכרו נטו בסך 9,000 ₪ בלבד. עדותו של התובע לפיה הוא לא בדק את התלושים (עמוד 14, שורה 32) אינה מקובלת עלינו והיא אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו בפנינו. כך למשל, כשהתובע ראה כי בתלושי השכר לחודשים 01/08 ו-02/08 הופחת שכרו הנטו המוסכם לסך של 8,459 ₪ הוא פנה בסמוך לכך לרב רקובסקי וביקש "להשיב את המצב לקדמותו". כך היה גם בחודש 09/06 לאחר שהבחין שהנתבעת לא הפרישה עבורו הפרשות לפנסיה הוא פנה מיד לרב רקובסקי והדבר תוקן בתלוש של חודש 10/06. התובע העיד שהוא אדם "יסודי" (עמוד 6, שורה 12) ומהתרשמותנו מדובר באדם שהנו ער לזכויותיו ויודע לעמוד עליהם, בניגוד לרושם אותו ניסה להציג בעדותו. בהתאם לכך, אנו דוחים את תביעתו של התובע לתשלום בגין דמי נסיעות. פיצויי פיטורים לטענת התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). לטענתו, הוא התפטר מעבודתו מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, שבאה לידי ביטוי בהפחתת שכרו החל מחודש 10/08 וכן בניכויי סכומים משכרו בגין ה"חוב" הנטען על ידי הנתבעת החל מחודש 05/09 ואילך. לטענתו החילופית של התובע היא "בהיות ההפרשה הפנסיונית לקרן פנסיה לקצבה, ממילא שייך מרכיב הפיצויים לעובד, מכוח ס' 26 לחוק פיצויי פיטורים". לטענת התובע, סוכם בין הצדדים כי שכרו הנטו המוסכם ישולם לו לאחר ביצוע הפרשות 18.33% על חשבון הנתבעת. לחילופי חילופין, טוען התובע כי "אי חידוש החוזה לתקופה קצובה מזכה אותו על פי דין לפיצויי פיטורים". התובע מבקש מבית הדין "לקבוע כי על הנתבעת להורות לחברת הביטוח להעביר את סכום פיצויי הפיטורים הצבור בפוליסה של התובע לבעלותו ולשלם לו את הפרש הפיצויים שלא הופרש לפוליסה" בסך 10,031 ₪. הנתבעת הכחישה את טענת התובע כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, המזכה אותו בהתפטרות תוך קבלת פיצויי פיטורים. לטענתה, בין הצדדים הושגו הסכמות הן לעניין הפחתת היקף עבודתו של התובע כאחראי על החוגים ופעילויות אחר הצהריים (ובהתאם הפחתת שכרו) והן לכך שהנתבעת לא הייתה מחויבת לבצע את ההפרשות הפנסיוניות משכרו הברוטו. על כן, ניכויי השכר שבוצעו משכרו של התובע הינם בגין חוב שאינו שנוי במחלוקת ואינם מהווים הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. הנתבעת מכחישה את טענות התובע לפיהן סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תבצע הפרשות פנסיוניות בשיעור 18.33%, הכוללות הפרשה לפיצויים. לטענתה, ההפרשות לפיצויים נעשו על דעתה של הנתבעת בלבד על מנת להפחית בעתיד הוצאה חד פעמית במידה ויחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו בנסיבות בהן יהיה התובע זכאי לפיצויי פיטורים. לטענתה, לתובע אין כל זכות בכספי פיצויים אלה, הנתבעת מעולם לא התחייבה כלפיו להפריש כספים לפיצויי פיטורים וסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים לא הוחל עליהם. במחלוקת שבין הצדדים לעניין זה מקובלת עלינו טענתו של התובע כי הוא התפטר מעבודתו מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו שבאה לידי ביטוי בניכוי סכומים שונים משכרו המסתכמים בסך של 14,870.15 ₪ נטו. אנו סבורים כי מדובר בנסיבות המזכות אותו בהתפטרות תוך קבלת פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הקובע: "11 (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים." כמבואר לעיל, הנתבעת לא הייתה רשאית לנכות משכרו של התובע את החוב הנטען על ידה בסך 14,870.15 ₪, בגין הפרשים שנבעו, לטענתה, מטעות שחלה בביצוע ההפרשות הפנסיוניות משכרו הברוטו של התובע במקום משכרו הנטו. ניכוי סכומים אלה לאחר תקופה כה ארוכה בה נהגה הנתבעת לבצע את ההפרשות הפנסיוניות של התובע משכרו הברוטו ולא משכרו הנטו חרף עדותו של הרב רקובסקי לפיה עניין בסיס ההפרשות הפנסיוניות עלה לראשונה רק בחודשי קיץ 2008 מהווה הרעת תנאים מוחשית בתנאי העבודה. כאמור, הנתבעת הייתה רשאית לבצע את ההפרשות הפנסיוניות משכרו הנטו של התובע החל ממועד השיחה בה נכחו בין היתר, הרב רקובסקי והתובע במהלכה הגיעו הצדדים להסכמה כי הנתבעת אינה מחויבת לבצע את ההפרשות משכרו הברוטו, שכן במועד זה שונו תנאי הסכם העבודה השני בהסכמה. עם זאת, באשר לתקופה שקדמה לשיחה זו התנהגות הנתבעת שבאה לידי ביטוי בביצוע הפרשות פנסיוניות משכרו הברוטו של התובע משך תקופה ארוכה, השתכללה כתנאי מכללא להסכם העבודה השני והנתבעת לא הייתה רשאית לחזור מהסכמתה ולגבות סכומים שהופרשו עבור התובע קודם לכן, שכן הנתבעת לא הייתה רשאית להחיל שינוי בתנאי הסכם עבודה באופן רטרואקטיבי באופן הפוגע בזכויותיו של התובע ובעקרון ההסתמכות שלו על זכויות אלה עד מועד השינוי. גרסתו של התובע מתיישבת עם מכתביו לנתבעת (ת/8, ת/10, ת/13) בסמוך לסיום עבודתו. במכתביו האמורים התרה התובע בנתבעת לסילוק הסיבה להתפטרותו ומשלא סולקה הסיבה על ידי הנתבעת, התובע היה זכאי להתפטר תוך קבלת פיצויי פיטורים (דב"ע נג/3-210 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כז 514, עע 701022/98 אירית תמיר נ' עיריית צפת, טרם פורסם). טענת התובע לפיה הנתבעת הסכימה להפריש עבורו 18.33% מהשכר לפנסיה אף היא מקובלת עלינו. אמנם, טענה זו אינה מתיישבת עם הסכם העבודה השני בו נקבע כי "המעסיק יפתח לעובד קרן פנסיה, באופן שהמעסיק יפריש 5% מהשכר והעובד יפריש 5% מהשכר...". אולם כך נהגה הנתבעת בפועל משך תקופת עבודת התובע כפי שעולה אף ממכתבה אליו מיום 11.11.08 שם חושבו ההפרשים המגיעים לנתבעת, לטענתה, בסך של 14,870.10 ₪ שנוכו משכרו של התובע החל מחודש 05/09, לפי ביצוע הפרשות בשיעור 18.33% משכרו הברוטו של התובע (ולא 10% כאמור בהסכם העבודה). סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, עליו מבסס התובע את תביעתו אינו רלוונטי לענייננו. סעיף זה קובע: "26. (א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה - (1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שהוא ניתן להחזרה או להעברה; (2) אינם חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו. (ב) הוראות סעיף זה יחולו גם לגבי ריבית והפרשי הצמדה, שנוספו על סכומים כאמור. סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע: "14. תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן ביוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר בצו על ידי שר העבודה והרווחה במידה ואושר." סעיפים 14 ו-26 לחוק פיצויי פיטורים אינם רלוונטיים לענייננו. התובע לא הוכיח את "היות ההפרשה הפנסיונית לקרן פנסיה לקצבה" כאמור בסעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים. גם לא נטען וממילא לא הוכח כי על הצדדים חל הסכם עבודה קיבוצי הקובע שתשלום לקופת תגמולים או לקרן פנסיה יבוא במקום פיצויי פיטורים או כי תשלום כאמור אושר בצו על ידי שר העבודה והרווחה. בהתאם לפסיקה הקיימת, מטרתו של סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים הינה לשמר את כספי הפיצויים לזכות העובד, והאמור בו מתייחס לאיסור החזרתם למעביד, ולשעבודם או עיקולם בגין חוב של המעביד (דב"ע נב/9-74 דניאל שחר נ' מעדני דן בע"מ, פד"ע כד 213). עוד נקבע כי בהיעדר הוראה הקובעת בחוזה עבודה אישי שאושר בצו או בהסכם קיבוצי כי תשלום לקרן יבוא במקום פיצויי פיטורים מתעוררת שאלת זיקת הגומלין בין התשלומים האמורים לבין פיצויי הפיטורים. הכלל שנקבע בסוגיה זו הוא, כי מקום שבו קיימת הפקדה ישירה לעניין פיצויי פיטורים, יבואו אלה על חשבון פיצויי הפיטורים להבדיל מ"במקום" (בהתקיים הוראות סעיף 14 לחוק), שכן מקום שבו מופקד בקרן תשלום כאמור בהפקדה ישירה, הרי "דין הסכומים שבשליטתה כדין כל הפקדה על ידי מעביד, בידי צד שלישי, של סכומים המשמשים לו לאחר מכן לתשלום פיצויי פיטורים, ואינם אלא אחת מדרכי החיסכון של המעביד (דב"ע לט/3-31 נעמת נ' דבורה קלאו, פד"ע י 377, דב"ע לה/3-29 רחל רוזי פוטוקר שטיין נ' אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ, פד"ע ו 288). זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים מעוגנת בהוראת סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, כמבואר לעיל. על כן מתקבלת תביעתו של התובע לשחרור הכספים שנצברו עבורו לפיצויי פיטורים במגדל חברה לביטוח. החלטנו לדחות את תביעתו של התובע לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בסך 10,031 ₪, שכן תחשיבו של התובע אינו מקובל עלינו. התחשיב מבוסס על ההנחה השגויה לפיה היה על הנתבעת לבצע הפרשה בשיעור 8.33% משכרו הברוטו (לפני ההפחתה) לאורך כל תקופת העבודה (לרבות בהתייחס לתקופה שלאחר חודש 10/08). ההפרשות שבוצעו בפועל על ידי הנתבעת הנם בחלק מהתקופה משכרו הברוטו (מחודש 09/06- 10/08) ובחלקה האחר משכרו הנטו (מחודש 10/08) בהתאם להסכמת הצדדים שמצאה את ביטויה בהתנהגותם כמבואר לעיל. תחשיב הנתבעת בסיכומיה בסך 3,745 ₪ מקובל עלינו וזה הסכום אותו אנו פוסקים לתובע בגין הפרשי פיצויי פיטורים. החלטנו להפחית את פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לכדי אפס בהתאם לסעיף 20(ד)(1) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 שכן שוכנענו כי בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות של ממש בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים. על כן, הנתבעת תשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורין בסך 3,745 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.09 ועד למועד התשלום בפועל. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: גמול בעד עבודה בשבת, בסך 8,724 ₪. השבת סכומים שנוכו משכרו של התובע בסך 14,870.15 ₪ נטו. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 3,745 ₪. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.09 ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת תשחרר את הכספים שהופרשו עבור התובע לפיצויים במגדל, חברה לביטוח בע"מ. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים. פנימייהמשכורת