מעל מיליון ש"ח פיצויים בתאונת דרכים

##מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים על פציעה קשה בתאונת דרכים:## 1. פתח דבר לפני תובענה לתשלום פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - "החוק"). בכתב התביעה נטען כי התובע, יליד שנת 1951, ביום 15.1.05 נפגע באורח קשה בתאונת דרכים שבה היה מעורב. הנתבעת הינה חברת הביטוח שבטחה את הרכב בו נהג התובע ואשר היה מעורב בתאונה הנדונה. הצדדים אינם חלוקים עוד באשר לשאלת האחריות. המחלוקת היא באשר לשיעור הפיצויים להם זכאי התובע. 2. כתב התביעה א. בכתב התביעה נטען כי ביום 15.1.05, בסביבות השעה 12:00 בצומת מגידו, בעת שהתובע נהג ברכב מסוג הונדה סיוויק מס' 9582708 (להלן - "הרכב"), התנגש בו חזיתית בעוצמה רבה רכב משא שבא מהכיוון הנגדי (להלן - "התאונה"). ב. בכתב התביעה נטען שכתוצאה מהתאונה נפגע התובע באורח קשה בכל חלקי גופו ובעיקר בראש, בחזה וברגל ימין. נטען כי נגרמו לו שברים בירך ימין, שבר תוך מפרקי, שברים בשוק ימין, שבר בקרסול ופצעים פתוחים. ג. עוד נטען, כי בעקבות התאונה והפגיעות הנ"ל הובהל התובע לבית החולים "העמק" בעפולה, שם עבר ניתוח ברגלו לקיבוע עם מסמרים וברגים. התובע היה מאושפז בבית החולים "העמק" למשך 5 ימים, מיום 15.1.05 ועד ליום 19.1.05, (מסמכי האשפוז צורפו כנספח א' לכתב התביעה). בהמשך הועבר התובע לטיפול בבית החולים "רמב"ם" בחיפה כאשר רגלו הימנית נתונה בסד גבס. התובע היה מאושפז בבית החולים רמב"ם במחלקה האורתופדית למשך 8 ימים, מיום 19.1.05 ועד ליום 26.1.05, שם בוצעו לו קיבועים נוספים והוא טופל בתרופות (מסמכי האשפוז צורפו כנספח ב' לכתב התביעה). מבית החולים רמב"ם, הועבר התובע להמשך שיקום בבית החולים "אלישע" בחיפה, שם היה מאושפז למשך 66 ימים נוספים, מיום 26.1.05 ועד ליום 1.4.05 (מסמכי האשפוז צורפו כנספח ג' לכתב התביעה). ד. עוד צוין בכתב התביעה, כי לאחר שחרורו מבית החולים "אלישע", ביצע התובע תרגילי פיזיותרפיה, התהלך בעזרת קביים וטופל במרפאות החוץ של בית החולים "רמב"ם". באחת הבדיקות התברר כי השבר ברגל ימין לא התאחה ולכן אושפז התובע פעם נוספת בבית החולים "רמב"ם" למשך 5 ימים, מיום 28.5.05 ועד ליום 1.6.05, וביום 29.5.05 בוצע ניתוח להוצאת מסמר ונעשה קיבוע חדש (מסמכי האשפוז צורפו כנספח ד' לכתב התביעה). ה. בכתב התביעה נטען שכתוצאה מהתאונה ובעקבותיה סובל התובע ממגבלות ומכאבים. כן נטען, כי התובע מתהלך בעזרת קביים והוא אינו מסוגל ללכת למרחקים. ו. עוד נטען בכתב התביעה, כי עובר לתאונה עבד התובע כמפעיל כלים כבדים בנמל חיפה (מנופאי), אולם בעקבות התאונה הוא איבד לחלוטין את כושר השתכרותו והוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה פיסית כלשהי. נטען כי מיום התאונה (ה - 15.1.05) ועד ליום 18.12.05 היה התובע באי כושר מלא, וכי מתאריך זה ואילך עובד התובע בעבודה משרדית חלקית. 3. תצהיר התובע ועדותו בבית המשפט בהתאם להחלטת בית המשפט הגיש התובע תצהיר עדות ראשית. התובע נחקר על תצהירו בישיבה שהתקיימה ביום 27.3.11 (בעמ' 32 - 67 לפרוטוקול). כאן המקום לציין כי ביום27.2.11 הגיש התובע "תצהיר משלים". התובע העיד כי מאז שחזר למקום עבודתו בנמל חיפה לאחר התאונה הוא עובד בעבודה פקידותית כמחלק מפתחות. לטענתו, מדובר בעבודה פשוטה וקלה שאינה מצריכה הליכה או מאמץ ורוב הזמן הוא נמצא במשרד (סעיף 12 לתצהיר התובע). התובע העיד כי שכרו לפני התאונה עמד על כ- 23,000 ₪, ולעומת זאת שכרו לאחר התאונה הינו 17,000 ₪ בלבד (סעיף 16 לתצהיר). התובע צירף לתצהירו תלושי שכר מהתקופה שלפני התאונה וכן תלושים מהתקופה שלאחר התאונה (נספחים ו' ו- ז' 1 - 6 לתצהיר התובע). בנוסף לאמור לעיל צירף התובע לתצהירו חוות דעת של רואה החשבון נתן שטרנפלד לפיה נגרמו לו הפסדי השתכרות לעבר בסך 384,177 ₪, והפסדי השתכרות לעתיד, עד גיל 67, בסך 659,012 ₪. כן טען התובע כי נגרמו לו הפסדים בגין הפרשות לקרן פנסיה, לקרן פיצויים, לקופת תגמולים ולקרן השתלמות. ההפסדים לפי חוות הדעת מסתכמים בסך כולל של 1,144,431 ₪ (חוות הדעת משנת 2008 צורפה כנספח ח' לתצהיר התובע, ; רו"ח נתן שטרנפלד נחקר על חוות דעתו בישיבת בית המשפט מיום 27.3.11 בעמ' 14 - 29 לפרוטוקול). התובע העיד כי במסגרת עבודתו הנוכחית בנמל, כמחלק מפתחות, ההפסד העיקרי שלו הוא אובדן פרמיה (סעיף 12 לתצהיר התובע; וראו גם בעדות התובע בעמ' 51 ו- 67 לפרוטוקול הישיבה מיום 27.3.11). התובע הוסיף וציין בתצהירו (שניתן ביוני 2009) כי בשנת 2010 אמורה להיות הפרטה של נמל חיפה וכי הסיכוי שלו להמשיך להיות מועסק הינו קלוש ביותר בשל היותו מוגבל לאחר התאונה שבה נפגע (סעיף 13 לתצהיר התובע). התובע התייחס גם לעברו הרפואי, והעיד כי במרץ 2003 הוא לקה באוטם שריר הלב, עבר צינתור והוכנס תומך לעורק. אירוע זה הוכר כתאונת עבודה ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 25%. עם זאת, התובע העיד כי לאחר תקופת החלמה של כחודשיים הוא חזר לעבודתו בנמל חיפה כמנופאי ועל כן לא נותרה לליקוי הלבבי כל השפעה בפועל (סעיף 15 לתצהיר; בעדותו בעמ' 36, 43 - 44 ו - 66 לפרוטוקול הישיבה מיום 27.3.11; וכן ראו את קבוצת המסמכים הרפואיים בעניינו של התובע - המוצג נ/5). בחקירתו הנגדית על תצהירו נשאל התובע אם הוא הולך עם מקל כל הזמן? (בעמ' 46, שורה 1). התובע השיב כי "בזמן האחרון" הוא לא הולך עם מקל. בהמשך הסביר כי התכוון לשנתיים האחרונות (בעמ' 46, שורה 4). התובע פרט והרחיב מתי הוא אכן נזקק למקל, באומרו: "לפעמים כשכואבת לי הרגל אני נעזר, חצי יום, מתי שזה כואב, או כמו שהיום, אני בא למקום שאני לא יודע מה המרחקים שאני צריך ללכת, אני לוקח את זה, כי זה טוב, זה תמיד צמוד אלי באוטו, אז אני לוקח את זה, (...)" (בעמ' 46, שורות 6 - 8). התובע נשאל אם ניסה לחזור לעבודתו הקודמת או לחזור לתפקיד אחר שאינו מחלק מפתחות, ועל כך השיב "אבל זה מה שאני יכול לעשות, זה מה שרופא רשות שלנו קבע שאני יכול לחזור, וזה גם כן אחרי שכנועים רבים שאני שכנעתי אותו וגם מזכיר וועד שתמך בזה" (בעמ' 47 לפרוטוקול, שורות 2 - 3). בהמשך הוסיף התובע והעיד כי "התפקיד היחידי שמאפשר לי לעבוד ולהיות בעבודה זה התפקיד הזה" (בעמ' 48, שורה 7; וכן ראו בעמ' 48, שורות 22 - 23). התובע העיד על ניסיון שעשה מיוזמתו בחודש מאי שנת 2010 לשוב לתפקידו כמנופאי על הכלי הכבד בנמל. התובע הוסיף כי לשם כך הוא אף חידש את רישיון הנהיגה בכלי כבד. אולם, לדבריו, הניסיון כשל לאחר מספר ימים בלבד. התובע העיד כי הרגיש שהוא מסכן את האנשים שעובדים בסביבתו בשל החולשה ממנה הוא סובל ברגל ימין (בעמ' 49 לפרוטוקול). בהמשך עדותו הוצג לתובע סרטון (שהוגש כראיה באמצעות החוקר הפרטי שצילם אותו מטעם הנתבעת ביום 15.12.10 - המוצג נ/11; להלן - "הסרטון"). תחילה העיד התובע כי הוא לא מזהה את עצמו בסרטון (בעמ' 62 לפרוטוקול מיום 27.3.11, שורה 12), אולם בהמשך הודה ואישר כי הוא אכן האיש המופיע בסרטון (בעמ' 64, שורה 24). בסרטון האמור תועדה סיטואציה בה החוקר מטעם הנתבעת הגיע אל התובע תחת סיפור כיסוי לפיו התובע זכה במתנה, רדיאטור במשקל של כ- 14 ק"ג, וכעת החוקר (כביכול השליח) הביא לו את הפרס. החוקר ביקש מהתובע לרדת ולקחת את המתנה באמתלה לפיה יש לו בעיה בגב וכי הוא אינו יכול להביא את המתנה לתובע עד הבית, בעצמו. בסרטון נראה התובע כשהוא מגיע אל השליח, לוקח את המתנה ועולה את השביל והמדרגות לעבר הבית ללא סיוע מקל הליכה (עדות התובע בעמ' 38 - 42, 61 - 65 לפרוטוקול הישיבה מיום 27.3.11; עדות החוקר מר ארי שתול שצילם את הסרטון בישיבת בית המשפט מיום 13.4.11 בעמ' 120 - 133 לפרוטוקול). 4. חוות דעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט פרופ' מיכאל סודרי ועדותו א. בית המשפט מינה את פרופ' מיכאל סודרי כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, מטעם בית המשפט, לבחינת מצבו הרפואי של התובע (להלן - "המומחה"). ב. המומחה הגיש לבית המשפט שתי חוות דעת, האחת מיום 20.6.07 (להלן - "חוות הדעת הראשונה"), והשנייה מיום 20.7.08 (להלן - "חוות הדעת המעודכנת"). ג. בחוות הדעת הראשונה, שנערכה לאחר בדיקת התובע ביום 26.2.07, הגיע המומחה פרופ' סודרי למסקנות שלהלן: "מר סבג אהרון, כיום בן 56, היה מעורב בתאונת דרכים ב- 15.1.05 כמתואר לעיל. ברגל ימין נגרם לו שבר סופרה ואינטרהקונדילרי בפמור הדיסטלי, שבר פתוח בשוקה ושוקית, GUSTILO IIIA, ושבר במלאולוס האחורי. עבר ניתוח לשחזור סגור וקיבוע תוך לשדי רטרוגרדי של הפמור, קיבוע של הפטישון עם בורג חלול וקיבוע של השוקה עם מסמר תוך לשדי. בשל חוסר איחוי של השבר בשוקה הימנית עבר ב 28.5.05 ניתוח להוצאת המסמר המקבע וקבוע חדש עם מסמר תוך לשדי אחר עם REAMING. ב 3.11.05 הוצאו ברגי הנעילה מהשוקה. במעקב מ 16.3.06 השברים נראו מחוברים. מעל לשנתיים לאחר התאונה, מוסר על המשך כאבים לאורך רגל ימין במיוחד בברך וקרסול. מדי פעם נתפס לו הגב התחתון. לפי הבדיקה הקלינית הליכה עם צליעה מימין ותמיכה במקל. בע"ש מותני הגבלה קלה מאוד, ללא גירוי שורשי וללא חסר נוירולוגי. בירך ימין תנועתיות מוגבלת, בעיקר בסיבוב פנימי. בברך ימין תנועתיות מוגבלת ועם חריקות. בקרסול ימין אין נפיחות. תנועתיות תקינה. דלדול ניכר בשרירי ירך ימין. בצילומי הרנטגן המעודכנים, שבוצעו לפי בקשתי, השברים מחוברים, המתכות במקום, אך עדיין קיימת אוסטיאופורוזיס קשה בשוקה, בקרסול וכף רגל ימין. בברכיים שינויים, ניווניים בעיקר מימין. לדעתי צפויה עם הזמן הפחתה במידת האוסטיאופורוזיס עם הפעילות הרגילה היומיומית. לפיכך נכותו עדיין זמנית והיא בשיעור של 40%. אני מבקש לבדוק אותו שוב בפברואר 2008 עם צילומים מעודכנים של ירכיים, שוקיים וקרסוליים ב AP ולטרל וצילומי ברכיים AP בעמידה ולטרל בשכיבה" (בעמ' 4 לחוות הדעת; ההדגשה שלי. ע' ג'). ד. בחוות הדעת השנייה והמעודכנת, שנערכה לאחר בדיקה נוספת של התובע ביום 31.3.08, הגיע המומחה פרופ' סודרי למסקנות שלהלן: "(...). מעל לשלוש שנים לאחר התאונה, מוסר על המשך כאבים לאורך רגל ימין במיוחד בברך וקרסול. מדי פעם נתפס לו הגב התחתון. קושי בתפקודים שונים. לאחרונה גם כאבים בברך שמאל. לפי הבדיקה הקלינית הולך עם צליעה מימין ונתמך במקל. תנועתיות ברך ימין עם חריקות, הגבלה ביישור וכאבים בסוף הטווחים. תנועתיות מפרק ירך ימין תקינה. דלדול ניכר בשרירי ירך ימין. בע"ש מותני הגבלה קלה מאוד, ללא גירוי שורשי וללא חסר נוירולוגי. בצילומי הרנטגן המעודכנים, שבוצעו לפי בקשתי, השברים מחוברים עם מתכות במקום, אך עדיין קיימת אוסטיאופורוזיס ניכרת בברך, שוקה, קרסול וכף רגל ימין. בברך ימין גם שינויים ניווניים ומעמד פיקה נמוך. אני קובע שנותרה לנ"ל נכות צמיתה, בעקבות התאונה הנידונה, בשיעור כולל של 30% לפי סעיף 35(1)ד בגין השפעה יותר מבינונית על כושר הפעולה הכללי לאחר הפגימות ברגל ימין. בע"ש מותני לא נותרה נכות, כמפורט בתולדות עברו הנ"ל סובל מכאבים כרוניים בגב תחתון מעל 20 שנה" (בעמ' 4 לחוות הדעת המעודכנת ; ההדגשה שלי. ע' ג'). ה. בישיבת בית המשפט מיום 13.4.11 נחקר פרופ' סודרי על חוות הדעת הנ"ל (בעמ' 78 - 112 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית נשאל המומחה איך הגיע לקביעה האמורה של 30% נכות צמיתה לתובע, ועל כך השיב באומרו: "אוקי, איך הגענו ל- 30 אחוז? חוץ מהגבלה בתנועתיות כב' השופט בישור שנותנים 10 אחוז יש גם דלדול ניכר בשרירי ירך ימין, וזה כאן אנחנו רואים הבדל בשני גבהים, אני מודד בגובה 10 ס"מ בגובה 15 ס"מ של 3 - 4 ס"מ הבדל בין צד אחד לשני, לרעת ירך ימין. יש צליעה, שימוש במקל והוסטאופרוזיס ניכרת בעצמות בצילום העצמות. בנוסף לחריקות בברך עצמה שלא קיימים בצד השני. כלומר יש כאן לא רק טווח תנועה מוגבל, אלא אלמנט של שינויים ניווניים ניכרים כתוצאה מהפגיעה עצמה. אז ככה שיש כאן שילוב של דברים שלבודד רק את החוסר ישור בלבד ולהגיד 10 אחוז, זה לא נכון. יש כאן מכלול של כמה דברים שלפי דעתי הנכות זה מה שקבעתי" (בעמ' 81 לפרוטוקול הישיבה מיום 13.4.11, שורות 1 - 10). המומחה נשאל על ידי בא כח הנתבעת מדוע בסיטואציה שלפנינו, בה יש סעיף ספציפי בתקנות הביטוח הלאומי שמעניק פחות אחוזי נכות, בחר המומחה ב"סעיף סל" שמעניק נכות גבוהה יותר, ועל כך השיב "כן, אבל כשאני רואה שהולך להיות עוול לאיש ולקבל רק את הסעיף ולבודד אותו מיתר הדברים, זה לא נראה לי תקין" (בעמ' 82, שורות 19 - 20). המומחה אישר כי ייתכן שקיימת הטבה במצבו של התובע מאז שהוא בדק אותו בפעם האחרונה ועד היום (בעמ' 84, שורה 21; בעמ' 86, שורה 6). אולם, בכל מקרה טען המומחה כי "אם רוצים באמת לדעת מה קורה היום צריך לבדוק אותו מחדש ואז להחליט, ככה הייתי פוסק מבחינה רפואית" (בעמ' 94, שורות 9 - 10). ובהמשך אמר לגבי שינוי אחוזי הנכות "כן, יכול להיות היום במצב של היום בין 20-30 יכול להיות, או יכול להיות שעדיין 30 נשאר. אני לא יודע זה דבר שצריך להיבדק במרפאה" (בעמ' 95, שורות 4 - 5). המומחה נשאל לגבי הסיטואציה שנראית בסרטון שם נראה התובע כשהוא מרים משא שמשקלו כ- 16 ק"ג והולך במעלה השביל מבלי להעזר במקל, והשיב לאמור: "אני מניח שאפשר גם לעשות את זה, אבל עם צליעה ועם סבל ועם כאב לפעמים אנחנו נתקלים במצבים בחיים שאנחנו עושים דברים גם בלי לשים לב לעצמנו ובלי לכבד את הבעיה" (בעמ' 86, שורות 12 - 14; וראו גם בעמ' 93, שורות 23 - 24; ובעמ' 100, שורות 1 - 2). באשר להיזקקות התובע למקל הליכה, העיד המומחה כי "בהנחה שהוא הולך בלי מקל, אז בעצם ההגבלה היא ההשפעה היא לא בדרגה כזאת של 35.1 ד', 35.1 ג' שזה יכול להתאים ל - 20 אחוז" (בעמ' 99, שורות 10 - 11). אולם, בהמשך סייג המומחה את הדברים הנ"ל והעיד כי יש לו ספק בנושא הזה (שם, שורה 15), וכי בכל מקרה "אני עדיין חושב שהאיש יש לו כן בעיה, שאני מסכים עם גב' סירוטה שבהליכות ממושכות ובהליכות מאומצות הוא בטח נזקק למקל, וזה גם ההמלצה שלנו כרופאים להשתמש בתמיכה כדי למנוע עומסים כבדים" (שם, שורות 17 - 19). לסיכום נשאל המומחה האם הוא עדיין עומד מאחורי חוות הדעת שלו והשיב לאמור: "במידה ובאמת כפי שאמרתי הוא ממשיך להשתמש במקל, והוא נזקק לתמיכה, אז הנכות היא אותו דבר. במידה והתמיכה היא ספורדית, אז זה יכול לרדת. (...) כן, במידה והוא נזקק כל הזמן למקל, זה בעצם זה 30 אחוז, במידה ורוב הזמן הוא בלי מקל, אז הנכות תהיה פחות. אבל זה צריך, זה באמת בצורה גסה. כפי שאמרתי כב' השופט הדבר הזה צריך להתבטא אם רוצים לדייק בבדיקה מעודכנת, ולראות באיזה מידה יש החמרה בשרירים הניווניים, או יש ירידה אם הוא באמת משתמש ברגל יכול להיות שיש פחות דלדול. אם רוצים לדייק לגבי מה המצב הנכות כיום" (בעמ' 109, שורות 17 - 24). 5. תמצית טענות התובע בסיכומיו א. באמצעות באת כוחו, עו"ד גב' יונה סירוטה, בקש התובע לאמץ את חוות דעת המומחה פרופ' סודרי ולקבוע כי נותרה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 30%. בהקשר זה טען התובע שכפי שנקבע בפסיקה כלל הוא כי מומחה שהתמנה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו כבול למבחני הנכות של הביטוח הלאומי דווקא. למומחה יכול להיות שיקול דעת שלא להיות מוגבל דווקא לתקנות הביטוח הלאומי. הוא יכול להוסיף או להפחית על הקבוע בתקנות לפי שקול דעתו. עוד בהקשר זה, הפנתה באת כח התובע להלכה הפסוקה לפיה לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה (ראו לעניין זה: ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת הביטוח "המגן" בע"מ ( ניתן ביום 28.3.07). ב. באשר להליכה ולהיזקקות התובע למקל, נטען כי התובע היה מספיק הגון כדי להודות בחקירתו כי הוא לא נזקק למקל כל הזמן. והדגש הוא על "כל הזמן". התובע לא אמר בשום מקום שהוא אינו נזקק כלל למקל. כל ניסיון לטעון אחרת, בפני בית המשפט או בפני המומחה, הינו הצגת נתון שגוי שיש בו כדי להטעות. ג. באשר לסרטון ולחוקר מטעם הנתבעת שהתחזה לשליח שהביא לתובע פרס, נטען כי הצילום נעשה על ידי החוקר באמצעות הטלפון הסלולארי שלו שהיה מוחבא. הצילום נעשה תוך כדי שהחוקר הולך אחר התובע. באת כח התובע טענה כי ברור שצילום כזה אינו מדויק וכי "המצלמה" איננה יציבה. ולמרות זאת, צפייה בסרטון מעלה כי התובע נראה שהוא צולע. עוד בהקשר זה, הפנתה באת כח התובע לתצהיר המשלים של התובע אליו צורפה תעודה רפואית (המוצג נ/7) לפיה התובע פנה ביום 17.12.10 (יומיים לאחר צילום הסרטון ביום ה- 15.12.10 כאמור לעיל) לחדר המיון והתלונן על כאבים בברך ימין לאחר הרמת משא. ד. באת כח התובע טענה כי נכותו התפקודית היא אף גבוהה יותר מזו הרפואית. נטען כי התובע איבד את כושר העבודה במקצועו כמפעיל ציוד כבד וכי הוא נכשל בניסיונו לחזור לתפקידו הקודם. בהקשר זה הפנתה באת כח התובע למסמכים בתיקו הרפואי של התובע בנמל (המוצג ת/3). ה. בהמשך סיכומיו פרט התובע את ראשי הנזק והנזקים השונים שנגרמו לו, לטענתו. בהמשך פסק הדין אתייחס לכל ראש נזק בנפרד בעת שאעמוד על הנזקים. 6. תמצית טענות הנתבעת בסיכומיה א. באת כח הנתבעת, עו"ד גב' קרנית גפן, טענה בפתח סיכומי טענותיה כי אין מחלוקת על כך שהתובע נפצע פציעה מורכבת בתאונה נשוא התביעה. ברם, יחד עם זאת, התובע מציג בפועל, בחוסר תום לב, מצג קשה לאין שיעור ממצבו האמיתי. נטען, כי מחד התובע מתעלם מאירועים, נסיבות ועובדות מהותיות שאינן תומכות בטיעוניו, ומנגד מעצים ומגדיל טיעונים אחרים ללא כל ביסוס עובדתי. ב. תחילה התייחסה הנתבעת לעברו הרפואי של התובע עובר לתאונה נשוא התביעה. הנתבעת טענה כי גם עובר לתאונה עבד התובע בנמל חיפה עם הגבלות תפקודיות (היינו, ללא שעות נוספות וללא עבודת לילה; ראו: המוצג נ/5) וזאת נוכח מצבו הרפואי לאחר אירוע לבבי חריף שעבר בשנת 2003. עוד נטען, כי בשנת 2006, כשנה לאחר התאונה נשוא התביעה וללא קשר אליה, סבל התובע מכאבים במרכז החזה ומקוצר נשימה. עוד נטען, כי עובר לתאונה סבל התובע משלל בעיות רפואיות כפי שמתואר בעמ' 2 לחוות הדעת של הפרופ' סודרי תחת הכותרת "מעברו" וכן בחקירתו של הפרופ' סודרי בעמ' 101 ו- 103 לפרוטוקול הישיבה מיום 13.4.11 (כאבי גב עם הקרנות לרגליים משנת 1984; פגיעה בתאונת דרכים בשנת 1988 וחשד לסדק בחולייה; שבר בקלוי קולה מימין בשנת 1999; מחלת לב איסכמית ושני צינתורים בשנת 2003; מגוון מחלות פנימיות נוספות כגון יתר לחץ דם, שומנים בדם, הרניה ובקע). הנתבעת טענה, כי יש ליתן לעברו הרפואי של התובע משקל מהותי בראשי הנזק הנוגעים ליכולתו התפקודית. ג. הנתבעת טענה, בהסתמך על הסרטון בו נראה התובע מרים רדיאטור במשקל של כ- 14 ק"ג ללא מקל במעלה השביל ואל הקומה השנייה (המוצג נ/11 שלעיל), כי טענת התובע על כך שהוא אינו מסוגל לבצע שום עבודה הכרוכה במאמץ פיסי היא אינה נכונה. באשר לתצהיר המשלים שהוגש מטעם התובע, טענה הנתבעת כי הסיבה היחידה לכך שהתובע פנה לבית החולים היא, ככל הנראה, חשדו כי מדובר בחקירה לצורכי משפט. אחרת, טענה הנתבעת, הכיצד קרה שלא הוגש מטעם התובע כל תצהיר משלים בקשר לתאונה שארעה לו עת נפל בשטח הנמל ונחבל ברגל ימין ביום 3.5.10 (התובע אישר שנפל בעדותו בעמ' 55 ואילך לפרוטוקול; וכן ראו המסמכים הרפואיים המוצג נ/3). הנתבעת טענה כי הדבר פוגם במהימנות התובע ובאמינותו. ד. הנתבעת חלקה על שיעור הנכות הרפואית שקבע פרופ' סודרי בחוות דעתו וטענה כי על פי לשון תקנות הביטוח הלאומי מגיעה נכותו של התובע ל- 5% בלבד. לכל היותר, טענה הנתבעת, כי ניתן להעניק לתובע 15% נכות באופן שמשקף את המגבלות בתנועה ואת מכלול ההיבטים הקשורים לפגיעה. רק לחילופין, טענה הנתבעת כי יש לקחת את הערכתו של המומחה שהיא לקולא, אך גם לפיה ותוך הפעלת סעיף הסל, טענה הנתבעת כי המירב שניתן לייחס לתובע כתוצאה מהתאונה היא נכות בשיעור 20%. ה. באשר לשיעור הנכות התפקודית, טענה הנתבעת כי חרף נכותו שב התובע לעבוד במשרה מלאה, הוא מתפקד היטב בחיי היומיום ואף בשנתיים האחרונות מתנייד עצמאית וללא תמיכה של מקל. לטענת הנתבעת, אין לייחס את מלוא מגבלותיו הרפואיות של התובע לתאונה הן במישור הרפואי והן במישור התפקודי וזאת לנוכח עברו הרפואי העשיר והמגוון. נטען כי לגבי מרבית ראשי הנזק לא הוכח הפסד משמעותי בפועל, ובמיוחד לא כזה הצופה פני עתיד. בנסיבות אלה, טענה הנתבעת, אין לערוך חישובים אריתמטיים על בסיס נכות תפקודית, אלא יש להעדיף דרך חישוב של הפסד גלובאלי. לחילופין בלבד, טענה הנתבעת כי יש לחשב הפסדיו של התובע על בסיס נכות תפקודית בשיעור 10%. ו. באשר להפסדי ההשתכרות, טענה הנתבעת כי התובע ו/או המומחה מטעמו לא הוכיחו מהו הבסיס לחישוב הפרמיות ששולמו לתובע עובר לתאונה או לאחריה. הנתבעת טענה כי אין קשר סיבתי בין השינויים בתלושי השכר לבין התאונה ותוצאותיה. לטענת הנתבעת, הסיבה להפסדי הפרמיה אצל התובע נעוצה הן בשינוי המהותי שחל בהסכמי השכר החלים על עובדי הנמל במהלך השנים, והן בעובדה שבתפקידו הנוכחי התובע הפחית בשעות העבודה והוא עובד 2 משמרות בלבד (ב' ו- ג') וזאת משום שעובד אחר עובד באופן קבוע במשמרת א', והכל ללא קשר לתאונה ולמגבלות התובע. הנתבעת טענה כי חוות דעתו של רו"ח שטרנפלד, עליה מבקש התובע להסתמך, מבוססת על עובדות חלקיות וכן על עובדות שבחלקן "מנותקות מהמציאות". הנתבעת טענה כי יש לדחות את חוות הדעת האמורה מכל וכל ולהעדיף את נתוני השכר כעולה מהתלושים. נטען כי רו"ח שטרנפלד בחר להתייחס בחוות דעתו רק לקומץ של תלושים שאינו משקף את השתכרותו הרגילה של התובע הן עובר לתאונה והן לאחריה. עוד נטען כי רו"ח שטרנפלד התעלם לחלוטין מהסכמי השכר עליהם חתום התובע ולא טרח לשקלל נתונים כה משמעותיים אל תוך חוות הדעת. ז. בהמשך הסיכומים התייחסה הנתבעת לראשי הנזק. לכך אתייחס בהמשך, בעת חישוב הנזקים והפיצויים המגיעים לתובע. 7. דיון א. הנכות הרפואית והנכות התפקודית לאחר עיון במסמכים ובתעודות הרפואיות שהוגשו לבית המשפט, בעדויות ובטענות הצדדים, בחוות הדעת ובעדות המומחה פרופ' סודרי, הגעתי לכלל מסקנה כי נכון יהיה להעמיד את נכותו הרפואית של התובע לעבר היינו, מיום שהתובע שב לעבודתו בנמל ועד ליום עדותו של הפרופ' סודרי בבית המשפט, על 30%. ולעתיד, מיום עדותו של המומחה ואילך על שיעור של 20% בלבד. ברור לי שקביעה זו, לפיה המועד הקובע יהיה יום עדותו של פרופ' סודרי בבית המשפט, יכולה להיתפס כ"שרירותית". ואולם, בהתאם למסמכים, לתעודות הרפואיות ולעדויות כמפורט לעיל, הוכח שמצבו הרפואי והתפקודי של התובע אינו נובע מן התאונה נשוא התובענה דנן בלבד. התובע סבל מליקויים רפואיים שונים עוד קודם לתאונה הנדונה. בנוסף לכך, מעדותו של פרופ' סודרי עלה, שמיום התאונה ועד להכנת הכנת חוות הדעת חלה הטבה כלשהי במצבו של התובע. ביטוי להטבה זו ניתן למצוא, בין היתר, בכך שהתובע עובד במשרה מלאה בנמל (הגם שעבודה זו נושאת אופי פקידותי - משרדי) וכן בעובדה שעם הזמן התובע נזקק ונעזר פחות במקל ההליכה. ויחד עם זאת, ולאור העובדה שאין לבית המשפט אפשרות לקבוע מועד מדוייק לתחילת השיפור במצבו של התובע, סבורני כי נכון יהיה לקבוע את המועד בו העיד המומחה הפרופ' סודרי בבית המשפט על מצבו של התובע כמועד הקובע לצורך חישוב הפסדי השכר בעניינו, והכל כפי שיוצג ויפורט להלן. ב. כאב וסבל התובע טען כי יש לערוך את החישוב בגין ראש נזק זה של כאב וסבל לפי 86 ימי אשפוז ו- 30% נכות (בעמ' 8 לסיכומי התובע). לעומת זאת, טענה הנתבעת כי לנוכח חומרת הפציעה וחרף העובדה כי לגישת הנתבעת נותרה לתובע נכות בשיעור 10% לכל היותר, לצרכי כאב וסבל בלבד יש לחשב לפי נכות 20% ו- 79 ימי אשפוז (בעמ' 7 לסיכומי הנתבעת). דיון: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי יש לחשב את הפיצוי המגיע לתובע בגין כאב וסבל באופן הבא: בהתאם לתעודות הרפואיות המונחות בפני בית המשפט היה התובע מאושפז במשך 82 ימים בסה"כ. מאחר ומדובר בתאונת דרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 ושיעור הנכות הרפואית בגובה 30% כפי שנקבע לעיל, זכאי התובע לסכום של 82,122 ש"ח. ג. הפסדי ההשתכרות לעבר כאמור, התובע העיד כי לפני התאונה עבד כמנופאי בנמל ושכרו הממוצע עמד על כ - 23,000 ₪, ובשערוך ליום הגשת הסיכומים 32,971 ₪ (התובע צרף לתצהירו תלושי שכר חלקיים בלבד לגבי התקופה שלפני התאונה שסומנו נספחים ו'1 - ו'6). בנוסף נטען כי עיון בתלושי השכר של התובע מהתקופה שלפני התאונה מעלה כי בתפקידו כמנופאי קיבל התובע פרמיה בסכום של כ- 15,000 ₪ עבור עבודה של 400 שעות פרמיה. זאת ועוד, בעקבות התאונה התובע לא עבד במשך כשנה והוא שב לעבודה בנמל רק ביום 18.12.05, וזאת לתפקיד אחר (מחלק מפתחות) וללא יכולת לצבור פרמיה כלל. כיום, נטען כי התובע מקבל פרמיה בסך של כ- 5,000 ₪ בלבד לחודש עבור 100 שעות פרמיה, ועסקינן בפרמיה המשולמת באופן גלובלי למי שעובד בעבודות שרות (תלושי שכר חלקיים לגבי התקופה שלאחר התאונה, לשנים 2010 - 2011, הוגשו וסומנו מוצג ת/1). עוד ציינה באת כח התובע, כי למצבו הרפואי של התובע לפני התאונה לא היתה כל השלכה על כושר השתכרותו, וזאת מאחר והוכח שלאחר האירוע הלבבי שחווה בשנת 2003 שב התובע למקצועו הקודם בנמל, כמנופאי. היינו, האוטם בשריר הלב בו לקה התובע, להבדיל מהתאונה נשוא התובענה דנן, לא פגע ביכולתו לעבוד במקצועו ולהשתכר בהתאם (ראו: התיעוד הרפואי מיום 26.5.03, שצורף כחלק מהמסמכים הרפואיים בעניינו של התובע המוצג נ/5, ולפיו רופא הנמל מאשר לתובע לחזור לעבודתו כמנופאי, ברם ללא שעות נוספות וללא משמרת לילה). כאמור לעיל, בחוות דעתו של רו"ח שטרנפלד מטעם התובע, נאמר כי נגרמו לתובע הפסדי שכר לעבר בסך 384,177 ₪ ("לעבר" הכוונה מיום התאונה ועד לסוף שנת 2007; סעיף 17 לתצהיר התובע; חוות הדעת צורפה כנספח ח' לתצהיר התובע; יצוין כי בחוות הדעת נכתב כי חישוב הפסדי השכר נעשה "בהתאם לשכ"ע חודשי ממוצע כפי שנתקבל עבור שנת 2004, ועל בסיס עליית שכר ריאלית של 3% לשנה (...)" , בעמ' 5 לחוות הדעת). הנתבעת חלקה על אופן חישוב הפסדי השכר לעבר מטעם התובע והמומחה מטעמו וכן על הנימוקים שהציג התובע. הנתבעת טענה כי מעיון בתלושי השכר מהתקופה שלפני התאונה (הנתבעת צרפה לסיכומיה תלושי שכר מחודש 5/2003 ועד 09/2004 כנספח א') עולה כי שכרו של התובע עמד על כ- 14,000 ₪ בממוצע בלבד, ולא כטענתו. נטען, כי תלושי השכר של סוף שנת 2004 שהוצגו על ידי התובע (נספח ו' לתצהיר התובע) ככל הנראה משקפים תוספות שניתנו בהתאם להסכם ההפרטה בתחילת 2005. הנתבעת הוסיפה, כי עיון בתלושי השכר של התובע מהתקופה שלאחר התאונה, לגבי החודשים 06/2007 עד 08/2007 (התלושים צורפו כנספח ב' לסיכומי הנתבעת) מעלה כי שכרו הממוצע של התובע עמד על 22,000 ₪. זאת ועוד, הנתבעת הפנתה לתלושי שכר מחודש 12/2010 ועד 02/2011 (התלושים צורפו כנספח ג' לסיכומי הנתבעת) המעידים, לטענתה, כי שכרו של התובע עלה לאין שיעור מאז התאונה ועד היום, עם או בלי קשר לשעות הפריון, והוא עומד על כ- 24,000 ₪ (וראו גם: טופס 106 לשנת המס 2009 לפיו שכרו הממוצע של התובע בשנה זו עמד על 21,000 ₪, נספח ד' לסיכומי הנתבעת). כאמור לעיל, הנתבעת טענה כי יש לדחות מכל וכל את האמור בחוות דעתו של רו"ח שטרנפלד המבוססת על עובדות חלקיות ועל נתונים בלתי מדוייקים. הנתבעת טענה כי יש להעדיף את נתוני השכר העולים מן התלושים. לטענת הנתבעת, התובע אומנם עבר לתפקיד פקידותי, אך ניכר כי עיקר ההפסד לכאורה בהכנסה נובע מהעובדה שהוא עובד בשתי משמרות בלבד, בשל אילוצי המערכת עצמה ולא בשל מצבו הרפואי. בנוסף, טענה הנתבעת שכפי שעולה מהמסמכים הרפואיים הרי שהעובדה שהתובע הפסיק לעבוד במשמרות לילה ובשעות נוספות קשורה להתקף הלב הקשה אותו עבר כשנתיים לפני התאונה נשוא התביעה. על שום כל אלה, טענה הנתבעת כי יש לחשב את הפסד השכר לעבר לתובע באופן הבא: ממועד התאונה (15.1.05) ועד שחזר לעבודתו (18.12.05) לפי הפסד שכר מלא בגובה 170,000 ₪, ובניכוי 4,500 ₪ ששולמו והכל בהתאם לתלושי השכר של התובע בשנת 2005. מיום 18.12.05 ועד היום סכום גלובלי של 25,000 ₪, וזאת לאור היותו של התובע מוגבל בעבר ומוגבל גם היום בשל שלל מחלות שאינן קשורות לתאונה נשוא התביעה דנן, ובהעדר הפסדי שכר בפועל. וסה"כ 205,000 ₪. דיון: לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים, בחומר הראיות שלפני ובמכלול נסיבות העניין; ולאור העובדה שהתובע שב לעבודתו בנמל במשרה מלאה אולם השתלב בעבודה שונה שבה נפגע שכרו במידת מה, הגעתי למסקנה כי יש לחשב את הפסד השכר של התובע לעבר באופן הבא: תקופה ראשונה - מיום התאונה (01/05) ועד שחזר התובע לעבודתו בנמל (01/06) - 26,016 ₪ [שכר ממוצע לשנת 2004 משוערך להיום] X 12 חודשים = 312,192 ₪ תקופה שנייה - מיום שחזר התובע לעבודתו בנמל (01/06) ועד לעדות המומחה הרפואי בבית המשפט (04/11) בהתאם להפרשים שבין השכר הממוצע שהרוויח התובע לפני התאונה (שנת 2004 ומשוערך להיום - 26,016 ₪) לבין שכרו לאחר התאונה (על פי שלושה תלושים משנת 2006 בשערוך להיום - 20,850 ₪). היינו, הפרש של 5,166 ₪. 5,166 ₪ X 63 חודשים = 325,458 ₪ ובסה"כ הפסד ההשתכרות לעבר (מיום התאונה ועד למועד עדותו של הפרופ' סודרי בבית המשפט): 637,650 ₪ ד. הפסדי ההשתכרות לעתיד וזכויות סוציאליות התובע טען, בהתבסס על חוות דעתו של רו"ח שטרנפלד מטעמו, כי נגרמו לו הפסדי שכר לעתיד עד גיל 67 בסך 659,012 ₪ ("לעתיד" לפי חוות הדעת, הכוונה מתחילת שנת 2008 ועד לגיל 67). בנוסף נטען כי נגרמו לתובע הפסדים בגין הפרשות לקרן פנסיה, לקרן פיצויים, לקופת תגמולים ולקרן השתלמות בסך 101,242 ₪. הנתבעת חלקה על טענותיו הנ"ל של התובע והציעה לפסוק לתובע בגין הפסד שכר לעתיד סך גלובאלי של 90,000 ₪. הנתבעת טענה כי התובע שב לעבודתו ומעיון בתלושי השכר שצרף, עולה כי שכרו נפגע אך ורק בשל סירובו לעבוד במשמרות. נטען, כי לתובע היו מגבלות בעבודה עובר לתאונה וללא קשר לתוצאותיה. נטען, כי בפועל שב התובע לעבודה במשרה מלאה ובפועל לא נגרם לו הפסד. באשר לזכויות הסוציאליות, טענה הנתבעת כי אין לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה, היות ולא הוכח הפסד השתכרות לעתיד ומאחר ובסיס השכר להפרשות נותר זהה. כאמור, הנתבעת ביקשה להתעלם מחוות דעתו של המומחה מטעם התובע רו"ח שטרנברג גם בהקשר זה, וטענה כי ישנן אי התאמות בין הנתונים העולים מתלושי השכר לבין האמור בחוות הדעת. הנתבעת ציינה, כי עסקינן בתיק לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ועל כן הכלל הוא שכל חישוב שיעשה צריך להיערך במסגרת התקרות הקבועות בחוק, קרי בסיס שכר שאינו עולה על שילוש השכר הממוצע במשק ברוטו ובניכוי 25% מס הכנסה. דיון: באשר להפסדי שכר לעתיד: לאחר שעיינתי בטענות באי כח הצדדים, בחומר הראיות שלפני ובמכלול נסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה דנן לא יהיה נכון לחשב את הפסדי השכר לעתיד באופן אריתמטי ולפי נכות תפקודית. סבורני כי לאור העובדה שהוכח שיפור מסוים במצבו הרפואי והתפקודי של התובע ולאור העובדה שהתובע שב לעבודה בנמל במשרה מלאה אזי יהיה נכון לפסוק לתובע סכום גלובלי אשר ישקף את העובדה שהתאונה גרמה לכך שהתובע ישובץ בתפקיד אחר בו הוא משתכר פחות. על שום כל אלה, החלטתי לפסוק לתובע בגין הפסד שכר לעתיד סכום גלובלי של 400,000 ש"ח. סכום זה מבטא את הפער והפגיעה בשכר התובע כתוצאה מן התאונה והשינוי בתפקיד. באשר להפסדי פנסיה והפרשות סוציאליות נוספות: שוב יודגש כי התובע המשיך לעבוד בנמל לאחר התאונה במשרה מלאה. אכן, בשל התאונה התובע ממלא תפקיד אחר אשר במסגרתו נפגע שכרו במידת מה ואולם הוא ממשיך ליהנות מהזכויות הסוציאליות השונות. על כן, על הפיצוי לשקף רק את מידת הפגיעה בתובע, היינו, את הפער בין ההפרשות לטובת הזכויות הסוציאליות שהיה התובע זוכה להן לפי בסיס השכר שלפני התאונה, לבין שיעור ההפרשות לטובת הזכויות הסוציאליות על פי הכנסתו דהיום. כפי שציינתי לעיל באשר להפסדי ההשתכרות בעתיד, סבורני כי יש לפצות את התובע בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות נוספות בסכום גלובלי של 50,000 ₪. ה. עזרת צד ג' ביחס לעבר, טען התובע כי בשנתיים הראשונות היה זקוק לעזרה אינטנסיבית ברחצה, הלבשה, ניקיון, בישול, קניות וכו' (בסעיף 19 לתצהיר התובע). התובע העיד כי בתחילה בני משפחתו הם שהגישו לו את העזרה שנזקק לה (עדות התובע בעמ' 75 לפרוטוקול). הלכה היא כי התובע זכאי לפיצוי בגין העזרה שקיבל גם אם היה זה בן משפחה שהגיש אותה ואין הוא משלם עבורה. באת כח התובע הוסיפה וטענה ביחס לעתיד, שככל שהתובע יזדקן הוא יזדקק לעזרה מוגברת יותר בשל נכותו. על שום כל אלה, ביקש התובע להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, על סך של 375,000 ₪. הנתבעת טענה כי ממועד התאונה ועד שחרורו של התובע מבית החולים אלישע (ביום 1.4.05), סופקו כל צרכיו הרפואיים על ידי הצוות הרפואי המטפל בבתי החולים השונים. הנתבעת הוסיפה, כי מטופס ההערכה הסיעודית במועד שחרורו של התובע מבית החולים אלישע ניתן ללמוד כי התובע היה עצמאי לחלוטין בתפקודו, ולא הומלץ על כל סיוע ו/או עזרה. עוד הוסף, כי התובע חזר לעבודתו והמשיך בשגרת חייו באופן עצמאי לחלוטין. הנתבעת טענה כי לא הובאו כל ראיות המוכיחות כי ניתנה לתובע עזרה על ידי מטפלים או בני משפחה ומה היה היקף העזרה. על שום כל אלה, בקשה הנתבעת להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך גלובלי של 25,000 ₪, לעבר ולעתיד. דיון: הואיל והתובע חזר לעבודה במשרה מלאה, כאמור לעיל, ולאור מהות פגיעתו של התובע, סבורני כי אין כל הצדקה לסכום הנכבד מאוד שלו עתרה באת כח התובע. בנסיבות העניין נראה לי כי ראוי לפסוק לתובע בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד גם יחד, פיצוי בסך כולל של 30,000 ₪. ו. הוצאות נסיעה וניידות התובע טען כי בשל המוגבלות ברגל ימין כתוצאה מהתאונה הוא לא היה מסוגל לנהוג ברכבו ונזקק להסעה במוניות (בסעיף 20 לתצהיר התובע). התובע צרף לתצהירו קבלות בסך כולל של 2,533 ₪ (נספח ט' לתצהיר התובע). בנוסף, טען התובע כי שילם עבור נסיעות באמבולנס לבתי החולים ובחזרה, סך של 450 ₪ (סעיף 20 לתצהיר התובע; נספח י' לתצהיר התובע). התובע הוסיף וציין, כי בשל המוגבלות והצליעה הוא אינו מסוגל ללכת למרחקים ארוכים ונזקק לניידות מוגברת. התובע ציין כי הוא מקבל קצבת ניידות מהמוסד לביטוח לאומי בסך של כ- 560 ₪ לחודש (בסעיפים 21- 22 לתצהיר התובע). על שום כל אלה, ביקש התובע להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך מוערך של 150,000 ₪. הנתבעת טענה כי סכום הקבלות הרצופות שצרף התובע לתצהירו מגעת לכדי כ- 3,000 ₪ בלבד. הנתבעת טענה כי השיפור המשמעותי במצבו של התובע הינו בעל משמעות גם לעניין הניידות וכי יש לזכור כי בפועל התובע מתהלך עצמאית, נוהג ברכבו ואין מקום לדרישותיו המוגזמות בעבור ניידות. הנתבעת ציינה גם היא כי התובע פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לגמלת ניידות וזו אושרה. על שום כל אלה, הציעה הנתבעת לפצות את התובע בסך גלובלי של 50,000 ₪ לעבר ולעתיד. אולם, הוסיפה כי מסכום זה יש לנכות גמלת ניידות שהתובע מקבל מהמוסד לביטוח לאומי בסך 98,963 ₪ (המוצג נ/1). דיון: לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים, בחומר הראיות ובמכלול נסיבות הענין, נראה לי כי בגין נסיעות וניידות בעבר זכאי התובע לפיצוי בסך כולל של 3,000 ₪. באשר לעתיד, איני רואה מקום לפסוק לתובע סכום נוסף על זה שהוא מקבל כגמלת ניידות מהמוסד לביטוח לאומי. על כן, לא אפסוק בראש נזק זה פיצוי לעתיד, ומאידך לא אנכה בסוף הדרך את התקבולים שמקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בגין גמלת ניידות. ז. הוצאות רפואיות והוצאות שונות התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין רכישת קביים ומגן ברך, תשלום עבור צילומי רנטגן והשתתפות בתרופות בסך כולל של 788 ₪ ובשערוך ליום הגשת הסיכומים 1,109 ₪ (בסעיף 23 לתצהיר התובע; התובע צרף קבלות כנספח יא לתצהירו). התובע טען כי יזדקק גם בעתיד לתרופות ולטיפולים רפואיים ועל כן טען כי יש לפצותו בגין ראש נזק זה, לעתיד, בסך גלובלי של 10,000 ₪. ובסך הכל, לעבר ולעתיד, 11,109 ₪. הנתבעת טענה כי עבור הוצאות שאינן ניידות יש לפסוק לתובע סך של 10,000 ₪ לעבר ולעתיד, אף כי סכום זה לא הוכח. דיון: סבורני כי הסכום לו התובע בקשר לראש נזק זה הוא סכום סביר ומתקבל על הדעת. על כן אני פוסק לתובע בגין הוצאות רפואיות והוצאות שונות, לעבר ולעתיד, סך כולל של 11,109 ₪. ח. עלות חוות דעת רו"ח שטרנברג התובע ביקש את החזר עלות חוות דעתו של רו"ח שטרנברג בסך 2,887 ₪. הנתבעת התנגדה וטענה כי "חוות הדעת סתמית ומיותרת, ולא תרמה לניהול ההליך" (בעמ' 12 לסיכומי הנתבעת). דיון: הואיל והתובע הוציא כספים עבור חוות דעת לצורך הוכחת טענותיו בהליך, ולמרות שבסופו של דבר אינני מסתמך על חוות הדעת, אני סבור שאין הצדקה למנוע מהתובע את החזר ההוצאה. על שום כך, אני פוסק לתובע את הסך של 2,887 ₪. ט. סיכון לפיטורים צפויים והיפלטות לשוק העבודה התובע טען, כי בעקבות ההפרטה בנמל הוא צפוי לפיטורין וביקש לפצותו בסך 100,000 ₪ בגין ראש נזק זה. לטענתו, אין כל בטחון שההנהלה החדשה תמשיך להעסיקו בתפקיד זוטר כפי שהוא עובד עד היום. נטען, כי אם וכאשר יהיו שינויים בנמל - אזי התובע יהיה בין הראשונים לפטר. בעניין זה הפנתה באת כח התובע לפסק הדין בע"א 632/81 אפרים בן יעקב נ' יעקב מיכאלי, לח(4) 12, 19 (1984) (להלן - פסק הדין בעניין בן יעקב). הנתבעת התנגדה למבוקש כאן וטענה כי לתובע תוחלת חיי עבודה של 7 שנים נוספות וכי אין סיבה שהוא לא ימשיך בעבודתו ללא כל הפסד שכר ממשי. נטען כי הטיעון בדבר הפיטורים הצפויים, לא יכול לעמוד מהטעם, שעל פי ההסכם הועבר הנמל לידי החברה כבר בשנת 2005, היא שנת התאונה, ועדיין, וכפי שהעיד על כך התובע, מצבו במקום העבודה נוח ואיתן. עוד טענה הנתבעת, כי עסקינן בראש נזק שאינו ברור שכן בהתאם למסמכים השונים מצבו של התובע בעבודתו בנמל לאחר התאונה ומאז לא זאת בלבד שלא הורע, אלא הוא אף השתפר. דיון: סבורני כי בעניין זה הדין עם הנתבעת. אין הצדקה לפסוק פיצוי נוסף בראש נזק נפרד זה מעבר לסכום שנפסק לזכותו בגין הפסד ההשתכרות לעתיד. זאת, משום שכפי שטענה הנתבעת, הנמל הועבר לידי החברה עוד בשנת 2005 ומאז ועד היום לא השתנה מעמדו של התובע והוא ממשיך לעבוד במשרה מלאה. באשר לפסק הדין בעניין בן יעקב אליו הפנתה באת כח התובע, הרי שעיון בפסק דין זה מלמד כי בית המשפט העליון אכן קבע שם שמגבלה פיסית עלולה לעלות לנפגע בצמצום מרחב אפשרויות התעסוקה שבפניו וכי במקרים מסויימים יש מקום לפצותו על כך. אולם, וכפי שכבר ציינתי לעיל, הנסיבות בענייננו שונות. ומה גם שגם בעניין בן יעקב הפיצוי שנפסק בסופו של יום גולם בתוך אובדן ההשתכרות לעתיד ולא כראש נזק נפרד ועצמאי. אשר על כן, אין בכוונתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. י. ניכויים הנתבעת טענה כי יש לנכות גמלת ניידות שהועברה לתובע בסך של 98,963 ₪. הואיל וכאמור לעיל, החלטתי שלא לפסוק לתובע פיצוי בגין ניידות, איני רואה מקום להורות על ניכוי הגמלה שהתובע מקבל מן המוסד לביטוח לאומי. יא. תשלומים תכופים הנתבעת פרטה את התשלומים התכופים ששולמו לתובע בערכם נכון ליום הגשת הסיכומים (המוצג נ/2), בסך כולל של 217,845 ₪. 8. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: א. כאב וסבל - 82,122 ₪ ב. הפסדי שכר לעבר ולעתיד - 1,037,650 ₪ ג. פנסיה וזכויות סוציאליות נוספות - 50,000 ₪ ד. עזרת צד ג' - 30,000 ₪ ה. הוצאות נסיעה וניידות - 3,000 ₪ ו. הוצאות רפואיות והוצאות שונות - 11,109 ₪ ז. שכר המומחה מטעם התובע - 2,887 ₪ סה"כ : 1,216,768 ₪. מן הסכום האמור יש לנכות את הסך - 217,845 ₪ בגין התשלומים התכופים ששולמו לתובע. בנוסף לסכומים האמורים לעיל תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%. הסכומים המגיעים לתובע ישולמו לו, באמצעות באת כוחו עו"ד גב' יונה סירוטה, בתוך 21 יום מהיום שאם לא כן ישאו הסכומים האמורים הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. פיצוייםתאונת דרכים