טענת "מימוש עצמי" של משכון שמה את הדגש על כך שבעל המשכון רשאי לפעול בכוחות עצמו ללא צורך בקבלת הסכמת הממשכן וללא קבלת הוראות מבית משפט- על מנת להיפרע מהמקרקעין שמושכנו לטובתו. השופטת מרים בן פורת במאמרה "שאלות משפטיות בתחום המחאת חיובים" הפרקליט מח(2), 377, 396 מציינת: "בהמחאה על דרך השעבוד עוברת לנמחה מיד רק הזכות לממש את השעבוד [אם החיוב המובטח לא יסולק]. הואיל ואין בחוק המחאת חיובים הוראות מיוחדות לעניין זה, חייב המימוש להתבצע לפי הוראות חוק המשכון". בע"א 2328/97 כוכבי נ' ארנפלד, פ"ד נג(2) 353, 373 הוסיף כב' השופט אנגלרד: "לא הייתי שולל את הרעיון כי דינים מסוימים של חוק המשכון הנוגעים לפדיון המשכון ואשר מטרתם להגן על הלווה מפני עושקו של המלווה - יחולו, בשינויים המחויבים, על עיסקת בטוחה אחרת, וזאת בדרך של היקש". היתר למימוש עצמי יכול להינתן בהוראת חוק או בהוראה חוזית בה קבעו הצדדים לעצמם כיצד יעשה מימוש המשכון. הפיקוח על מימוש הוראה חוזית מבחינת הגינות יעשה באמצעות עיקרון תום הלב. סעיפים 17(1) ו- 17(2) לחוק המשכון מורים שמימוש משכון יהיה בצו של בית משפט אולם כאשר המשכון רשום- המימוש יהיה גם לפי צו ראש ההוצאה לפועל. מימוש עצמי לפי חוק המשכון אפשרי על ידי נושה שהוא מוסד בנקאי [סעיפים 17(3) ו- 19 לחוק המשכון] או עפ"י הוראות הסכם בין הצדדים לאחר שהגיע המועד לקיום החיוב המובטח [סעיף 16[ב] לחוק המשכון אוסר התניה על דרכי המימוש שהחוק קובע כל עוד לא הגיע המועד לקיום החיוב. מכלל הלאו משתמע ההן, דהיינו שהסכם שנעשה לאחר הגיע המועד לקיום החיוב - תקף]. הוראת סעיף 17(4) לחוק המשכון דנה במימוש משכון על זכות ומפנה לסעיף 20 לחוק המשכון. הסיפא של סעיף 20 לחוק המשכון מורה: "והכל באין קביעה אחרת בהסכם המשכון". אם הצדדים התנו על תחולת סעיף 20 לחוק המשכון - יש לפעול על פי ההסכמות בין הצדדים. עוד ראו, לעניין דרכי מימוש משכון, פסק דינו של כב' הנשיא ברק בע"א 4294/97 אובזילר טוביה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נו(2) ,389. משכון