מהם התנאים לאישור תביעה נגזרת ? סעיף 1 לחוק החברות מגדיר תביעה נגזרת כ"תביעה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה". סעיף 194 לחוק החברות מתיר לכול בעל מניה להגיש תביעה נגזרת נגד החברה, ומתְנה הגשת תביעה כזו בכך שהמבקש יפנה קודם כל לחברה בכתב ו"ידרוש ממנה כי תמצה זכויותיה בדרך של הגשת תובענה" ו"דרישה תפונה ליושב ראש דירקטוריון החברה, ויפורטו בה העובדות היוצרות את עילת התביעה והנימוקים להגשתה". סעיף 198 לחוק החברות קובע: "(א) תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט, והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה, וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב". לכן, כתנאי לאישור תביעה כתביעה נגזרת, על בית המשפט לבחון האם קיימת עילת תביעה לכאורה לחברה, האם התביעה וניהולה הם לטובת החברה, והאם התובעים פעלו בתום לב. כן יש לבחון את קיומם של התנאים המקדימים שנקבעו בסעיף 194 לחוק. יש לציין בראשית הדברים כי ההליך של תביעה נגזרת הוא כשלעצמו הליך חריג, במסגרתו ניתנת לבעל מניות אפשרות להגיש תביעה במקום החברה ועבורה, חרף החלטה של מנהלי החברה שלא לעשות כן. מתן אפשרות לבעל מניות להגיש תביעה בשם החברה, מהווה פגיעה באחד מהעקרונות של דיני חברות - העיקרון לפיו בעלי מניות אינם רשאים להתערב בהחלטות החברה (ראו ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, 14.4.1997)). ככלל: "החברה הינה אישיות משפטית עצמאית, ועל כן טבעי הוא כי בידיה בלבד יהיה הכוח להפעיל את מערכת המשפט להגנה על זכותה שהופרה... בידי המנהלים שיקול הדעת אם להגיש תביעה בשם החברה בשל הפרת זכותה, אם לאו... אין זה רצוי כלל, מבחינת ההיגיון העסקי וסדרי ניהול תקינים, כי בעל מניות, שאינו מצוי בעניינים כמותם, יתערב בפעולתם. לענין זה אין כל הבדל בין הפעילות העסקית הכללית, לבין השמירה על זכויות החברה. כוח התביעה של החברה הינו נכס ככול שאר הנכסים, ועיקרון 'אי ההתערבות' התופס לגבי כלל הנכסים והפעולות, מן הדין שיתפוס גם לעניין הפעלת כוח התביעה" (א' ברק "היקף התערבותו של בעל המניה בניהול החברה על ידי מנהליה: כוחו של בעת מניה לתבוע על הפרת זכות על ידי מנהליה" הפרקליט כה 333 (התשכ"ט)). ההצדקה לחריגה מעיקרון זה היא בכך שבדרך כלל הנתבעים בתביעה הנגזרת הם המנהלים עצמם, שלא יגישו כמובן תביעה נגד עצמם (ראו צ' כהן בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות 486-483 (תשנ"א-1990), להלן: "כהן"; ע"א 52/79 סולימני נ' בראונר (פורסם במאגרים המשפטיים, 15.7.1980), (להלן: "פס"ד סולימני"). אם מאושרת הבקשה להגיש תביעה נגזרת, מקבל בעל המניות את הסמכות לפעול בשם החברה, כאשר הסעד שנפסק - אם נפסק - במסגרת פסק-הדין, נפסק לזכותה של החברה. בבחינת הרכיב של "טובת החברה", על בית המשפט לנסות לאזן בין שמירת טובתה של החברה מפני הפרת חובת הנאמנות או הזהירות של נושאי המשרה בה, לבין ריסונו של בעל המניות, לבל ינצל את איום התביעה בשם החברה כלפי מנהליה לאינטרסים אישיים זרים, תוך ניסיון לקדם את טובתו שלו ולא את טובת החברה. כאמור, על המבקש לאשר תביעה כתביעה נגזרת, להוכיח לכאורה כי קיימת לחברה עילת תביעה נגד הנתבעים (ראו פס"ד סולימני, בעמ' 627). דרישה זו נועדה אף היא לאזן את האינטרסים בין טובת החברה כפי שהמבקש טוען לה, לבין החשש מפני שימוש לרעה במוסד של התביעה הנגזרת. לכן, ככלל, בית המשפט לא יאשר תביעה נגזרת כאשר עילת התביעה "חסרה" (ראו ע"א 324/88 ברבלק ואח' נ' שביט ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, 27.6.1991), להלן: "פס"ד ברבלק"). יחד עם זאת, הדרישה לקיומה של עילת תביעה לכאורה כנגד הנתבעים, רוככה על ידי ההלכה הפסוקה. הטעם לכך הוא משום שבשלב זה של בקשת האישור, קיימים בדרך כלל פערי מידע בין החברה ונושאי המשרה בה, המתגוננים מפני הבקשה, לבין מבקש האישור (ראו פס"ד ברבלק הנ"ל, בעמ' 570). סעיף 198 לחוק החברות, שצוטט לעיל, מתנֶה אישור תביעה נגזרת בכך שבית המשפט שוכנע לכאורה כי התביעה וניהולה הם לטובת החברה. אינני סבור כי ניהול התביעה הוא לטובת החברה. לצורך אישור הגשתה של התביעה הנגזרת על התובע להראות עילת תביעה לכאורית, שכן "הגשת תביעה נגזרת הנעדרת תשתית עובדתית המבססת עילת תביעה להגשתה, לא תהיה לטובת החברה (ראו בש"א 11745/00 שטרית נ' אריסון השקעות בע"מ, פסקה 6, (פורסם במאגרים המשפטיים, 20.8.2002)). שאלות משפטיותתביעה נגזרת