מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מי אחראי לשריפה ? פסק דין: כללי לפניי תביעת שיבוב בסך 1,034,084 ₪ שהגישה התובעת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") נגד הנתבעת, חברת החשמל לישראל (להלן: "הנתבעת") בגין נזקי שריפה שארעה ביום 25.4.05 בנכס (מינימרקט) השוכן ברח' קנאי הגליל 4 בירושלים (להלן: "החנות"). התובעת ביטחה את מבנה ותכולת החנות, שמצויה בבעלות חברת עוף כל הבירה בע"מ (להלן: "המבוטחת"), בפוליסת ביטוח שמספרה 04/07/63/062749, המעניקה, בין היתר, כיסוי לנזקי שריפה (להלן: "הפוליסה"). מכוח חבותה על-פי הפוליסה, שילמה התובעת למבוטחת, בניכוי סכום ההשתתפות העצמית, פיצוי בסכום של 876,629 ₪ בגין נזקי השריפה. כמו כן, נשאה התובעת בהוצאות שכ"ט שמאי, חוקרים ומהנדסים, בסך 34,360 ₪. לטענת התובעת, מקור השריפה הוא מציוד השייך לנתבעת ולכן היא זו שנושאת באחריות לשריפה ולנזקיה. הנתבעת מצדה שיגרה הודעת צד ג' נגד המבוטחת, הגב' תקווה גורדון ומר יעקב גורדון (אשר יכונו ביחד: "צד ג'") שהינם בעלי ומחזיקי החנות והמבנה שבו היא שוכנת ומי שלטענת הנתבעת חבים באחריות ישירה לנזק הנטען. המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמקדת בשאלת האחריות לשריפה. לגבי היקף הנזק, נראה כי אין מחלוקת ממשית בין הצדדים. התובעת הציגה חוות דעת שמאיות והנדסיות מטעמה, שלא נסתרו. טענות התובעת השריפה פרצה עקב התחממות בית נתיך בלוח המבטיחים של הנתבעת, אשר מחובר ללוח חשמל ומונה חשמל, ומזרים חשמל מרשת החשמל הכללית אל החנות. הנזק נגרם על-ידי אש או עקב אש ומשהנתבעת הייתה אחראית להבער האש, בעלת המיטלטלין שמהם יצאה האש או בעלת השליטה בזמן הרלבנטי בלוח החשמל שממנו פרצה האש, הרי שעליה להוכיח שמקור האש והתפשטותה אינם בשל רשלנותה. בנוסף ולחלופין, הנזק נגרם על-ידי דבר מסוכן ומשהנתבעת הייתה הממונה על הדבר המסוכן או בעליו של הדבר המסוכן או תופסת הנכס שמתוכו נמלט הדבר המסוכן, הרי שעליה הראיה שלא הייתה התרשלות מצדה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט. מכוח הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, על הנתבעת הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שתחוב עליה. נוסף על כך הנתבעת התרשלה והפרה חובות חקוקות המוטלות עליה (בין היתר חובותיה על-פי חוק החשמל, תשי"ד-1954, ובתקנות החשמל השונות). זאת, למשל, שעה שהתקינה את מערכת הזנת החשמל ו/או את לוח המבטיחים, או טיפלה בהם, באופן רשלני, בלתי מקצועי או בלתי בטיחותי; לא ביצעה ביקורת ותחזוקה בלוח המבטיחים מאז התקנתו; לא נקטה בכל האמצעים הסבירים ו/או לא נקטה בכל האמצעים שהיה עליה לנקוט על-מנת למנוע את השריפה; לא הזהירה את המבוטחת או כל גורם אחר באזור מפני אפשרות של התרחשות אירוע השריפה או מפני כשל בארגז הנתיכים של לוח החשמל והסיכונים הנובעים מכך; לא דאגה להתקנת לוח המבטיחים באופן שלא יסכן את סביבתו; ויצרה מצג שווא בפני המבוטחת ו/או התובעת להאמין שלוח המבטיחים הותקן כראוי והינו תקין ומטופל כנדרש. הנתבעת גרמה לתובעת נזק ראייתי משלקחה לרשותה את שרידי לוח המבטיחים לאחר האירוע. טענות הנתבעת אין להטיל על הנתבעת כל אחריות שהיא לאירוע השריפה ולנזקים הנטענים והמוכחשים. רשת החשמל בתוך החנות נמצאת בבעלותם, אחריותם ותחזוקתם הבלעדית של צד ג' ותחת פיקוחם. צד ג' לא עשו את כל שנדרש כדי לדאוג להפעלה, פעולה ותחזוקה תקינה בהתאם לחוק, של מערכת החשמל בחנות. צד ג' לא פעלו באופן זהיר וסביר וכפי שמצופה מהם, והם שגרמו לשריפה ולנזק בין אם באופן מכוון ובין אם ברשלנות ותוך הפרה של חובות חקוקות. בין היתר ביצעו צד ג', שלא כדין, שינויים ו/או הוספת עומס ו/או שינוי בגודל הצריכה במתקן החשמלי של החנות; לא בדקו כנדרש את מצב מתקן החשמל ובטיחותו; ביצעו עבודות ושינויים במתקן החשמל בחנות בניגוד לדין ובאופן שגרם לשריפה; צרכו חשמל בעומס הגדול מהעומס המאושר לחנות ובאופן שגרם לפגיעה במתקן החשמל של הנתבעת; לא דאגו לתחזוקה שוטפת של מכשירי החשמל בחנות; השתמשו בצורה בלתי נכונה ובלתי חוקית בחשמל המסופק לחנות; התקינו את מערכת הזנת החשמל ולוח המבטיחים, וטיפלו בהם, באופן רשלני ובלתי מקצועי, בכלל זאת חיברו את הנתיכים וכבלי החשמל בלוח וללוח באופן רשלני ובלתי מיומן ולא ביצעו ביקורת ותחזוקה שוטפת כמקובל וכנדרש על-מנת לוודא תקינותו. השריפה פרצה בתוך החנות והתפשטה ללוח החשמל. מקור השריפה הוא תקלה, פגם ו/או כשל במערכות החשמל ובציוד החשמל הפרטי בחנות, תוצאה של שימוש לא נכון ובלתי חוקי בחשמל המסופק אליה, ובנסיבות שאינן קשורות לנתבעת ואינן באחריותה או בשליטתה. לפיכך, גם אין מקום להעברת נטל הראיה ועל התובעת להוכיח את תביעתה, בעוד שעל צד ג' הנטל להוכיח כי לא התרשלו. כל פעולותיה של הנתבעת בהתקנת לוח החשמל השייך לה ובמערכת הזנת החשמל, תחזוקתם ותפעולם, ככל שהדבר נמצא באחריות הנתבעת, היו כדין ובוצעו באופן תקין וסביר. לא הייתה כל רשלנות מצד הנתבעת והיא נקטה בדרך שכל ספק חשמל סביר היה נוקט. הנזקים הנטענים הם מוגזמים ומופרזים, אף אין כל קשר סיבתי בין הנזקים לבין מעשיה של הנתבעת ולחלופין הקשר הסיבתי רחוק מכדי להקים עילת תביעה נגדה. יתרה מכך, צד ג' ו/או התובעת, לא עשו דבר ולחלופין לא עשוי די על-מנת למנוע או להקטין את שיעור הנזק הנטען. התובעת יכולה הייתה לבדוק את לוח החשמל שנלקח מהמקום על-ידי שמאי הנתבעת, ומשלא עשתה כן אין לה אלא להלין על עצמה. טענות צד ג' דינה של התביעה על-פי הודעת צד ג' להידחות על הסף בהיותה תביעת סרק מחוסרת תום לב, בפרט כאשר השריפה פרצה ממתקן החשמל של הנתבעת שאין לצד ג' כל נגיעה או שליטה בו. השריפה לא נגרמה כתוצאה מכשל במערכת החשמל של החנות אלא כתוצאה מכשל במתקן החשמל של הנתבעת שהותקן על-ידה במקום, כשל שמקורו בטיפול רשלני ו/או בחוסר טיפול של הנתבעת במתקן החשמל - שחובת בדיקתו מוטלת עליה על-פי חוק. לא הייתה כל רשלנות מצדם של צד ג', אשר לא נגעו מעולם בלוח הנתיכים ו/או המבטיחים של הנתבעת ממנו פרצה האש, לא ביצעו במקום שינויים כלשהם הקשורים ברשת החשמל, מעולם לא הוסיפו עומס למערכת החשמל או שינו את גודל הצריכה במתקן, וגם לא נגעו בלוח הנתבעת ממנו פרצה האש ולא ביצעו בו כל עבודות. יתרה מכך, כל מכשירי החשמל בחנות היו תקינים בעת האירוע ואין כל קשר בינם לבין הסיבה לפרוץ האש. צד ג' דאגו לקיום אמצעים לכיבוי אש בחנות, בין היתר בהתאם לדרישות התובעת שנקבעו על-ידי סוקר מקצועי מטעמה. אירוע השריפה היה עבור צד ג' אירוע בלתי צפוי שלא יכולים היו למנוע או להקטין את מימדיו, גם לא בזהירות סבירה, ואשר גרם להם נזקים והפסדים עצומים שלא כוסו במלואם על-ידי התובעת והביאו לסגירת העסק שהיה מצליח ומשגשג טרם האירוע. צד ג' לא העלו על דעתם כי דווקא מלוח החשמל של הנתבעת, שהיה בשליטתה הבלעדית, תפרוץ אש שתגרום להם נזקים כבדים. הנתבעת הציגה בפניהם מצג לפיו מתקן החשמל שלה במקום הוא תקין לחלוטין, בעוד שבפועל התברר שאין כך הדבר. לחלופין אין קשר סיבתי בין פעולותיהם ו/או מחדליהם של צד ג' לבין פרוץ השריפה. רשלנות הנתבעת ניתקה כל קשר סיבתי בין קרות השריפה לבין פעולות ו/או מחדלים נטענים של צד ג'. הנתבעת לא אפשרה לצד ג' מעולם לבדוק את נסיבות האירוע, היקף הנזק הנטען או את שרידי מתקן החשמל, שנלקחו מהמקום על-ידה מיד לאחר האירוע באופן מחשיד ותמוה. בכך גרמה להם הנתבעת לנזק ראייתי בשיעור מלוא סכום ההודעה. מסכת הראיות הצדדים הגישו תצהיר עדויות ומוצגים מטעמם, לרבות חוות דעת של מומחים בתחומם. - מטעם התובעת העידו השמאי מר אלי נוב, מהנדס החשמל מר אשר סלוצקי, חוקר הדליקות מר אלי היינה, המהנדסים מר שמואל זיו ומר אביעד כרמלי, ורואה החשבון מר רפאל ברוך. כן העיד מר דוד רפאל המשמש קצין חקירות בשירותי כבאות והצלה בעיריית ירושלים. - מטעם הנתבעת העידו המהנדס (והשמאי) מר אמיר ברנפלד ומהנדסי החשמל מר צור נעמן ומר לאוניד זליגר. כן העיד מר יצחק שנפ, אשר שימש כמנהל מחלקת חיבורים לבתים במחוז ירושלים של הנתבעת. - מטעם צד ג' העידו הגב' תקווה גורדון, בעלת המבנה שבו שוכנת החנות, ובנה מר יעקב (קובי) גורדון, בעליה של החברה המבוטחת ומי ששכר את החנות מאמו וכן שימש מנהל ומפעיל החנות בזמנים הרלבנטיים לתביעה. דיון, הכרעה ועיקרי מסקנות כאמור, לב ליבה של המחלוקת שבפניי נוגעת לקביעה מהו מוקד האש והגורם לשריפה. הכרעה בסוגיה זו תטיל את נטל ההוכחה על המחזיק באותו חפץ או מקום, להראות כי לא התרשל. הגורם לשריפה על-פי דו"ח חקירת אירוע של חוקר הדליקות מר דוד רפאל משירותי כבאות והצלה בעיריית ירושלים (נספח ב' לתצהירי התובעת), השריפה ארעה בליל ה-25.4.2005 בשעה 23:00 לערך, בעת שהחנות הייתה סגורה (לא נמצאו סימני פריצה במקום). על-פי מסקנות דו"ח החקירה של מר רפאל - למעשה העדות הנייטרלית היחידה שיש בפניי - ככל הנראה השריפה נגרמה עקב תקלה בלוח החשמל הסמוך לדלת הכניסה לחנות. מהדו"ח עולה כי מוקד האש ועיקר השריפה היו בלוח החשמל ואילו שאר הנזק נגרם כתוצאה מקרינת חום. כמו כן הנתיכים וחוטי החשמל בלוח החשמל נשרפו ונחרכו באופן קשה מאוד. בנוסף מסר מר רפאל, ביום 3.9.2008, תעודת עובד ציבור בזו הלשון: "מקור השריפה שפרצה בחנות... הינו בלוח החשמל שהיה בקיר סמוך לכניסה לחנות, כשככל הנראה נגרמה השריפה כתוצאה מתקלה בלוח החשמל של חברת החשמל המצוי בסמוך לדלת הכניסה." ואולם בחקירתו בבית המשפט נשמע העד מר רפאל מסויג לגבי מקור השריפה: "יכול להיות שני דברים, יכול להיות התקלה מלוח החשמל של הצרכן, יכול להיות כי זה הכל נשרף. וככל הנראה יכול להיות גם כן מחברת החשמל נתיך לא בסדר או לא קפץ או התחמם יכול גם לגרום לשריפה. זה יכול להיות לכאן ולכאן" (עמ' 160 שו' 31-28). מכאן שעדותו של מר רפאל אינה קובעת באופן ברור ומפורש מהו מקור התקלה וסיבת השריפה. בעוד שהתובעת מסתמכת על עדותו של חוקר השריפות מטעם שירותי הכבאות לחיזוק גרסתה, הרי שהנתבעת מבקשת להפריך, באמצעות אותה עדות, את גרסת התובעת. על טענותיהם של הצדדים והראיות שהגישו לתיק, לרבות של מומחים מטעמם שביקרו במקום למחרת אירוע השריפה, אעמוד להלן בהרחבה. מחוות דעתו ועדותו של מהנדס החשמל מטעם התובעת, מר אשר סלוצקי, אנו למדים כי החנות מוזנת בחשמל מהנתבעת באמצעות לוח החשמל של הנתבעת (המכונה גם "מנתק מבטיחים", "לוח מבטיחים" וכיוצ"ב, אשר ייקרא להלן: "לוח הנתבעת") ומונה הממוקם בכניסה על הקיר המזרחי. המונה מזין את לוח החשמל של החנות (להלן: "לוח הצרכן") אשר ממוקם בסמוך, על הקיר הצפוני בכניסה לחנות, וכולל מפסק אוטומטי זעיר (מא"ז) ראשי ומספר שדות עבור הזנת הצרכנים (מעגלים) בחנות (תאורה, מזגנים, שקעים ועוד). מר סלוצקי איתר את מוקד השריפה במערכת ההזנה של הנתבעת בסמוך ללוח הצרכן. בדיקותיו של המומחה העלו, בין היתר, כי ישנם סימני כשל בלוח הנתבעת, המונה נשרף כליל ולוח הצרכן נפגע כתוצאה מקרינת חום חיצונית כשחלקו הפנימי נותר שלם. לדעתו של מר סלוצקי, "אין כל ספק שבמנתק המבטיחים התחולל אירוע חריג... העובדה שבנתיך פאזה L3 התחולל אירוע התחממות וקשת חשמלית, מעיד חד משמעית על אירוע כשל שהתחולל בבית נתיך זה... בפאזה L3 בבית הנתיך התחוללה התרופפות שהלכה והתגברה עם הזמן עד שבשלב כל שהוא החלה להוביל להתחממות. בנקודת הזמן שבה התחולל האירוע התגברה ההתחממות עד כדי נתק זעיר שנוצר בבית הנתיך... הוביל מיד לקשת חשמלית ושריפת כיסוי בית הנתיך... השריפה התפשטה באופן טבעי כלפי מעלה, הספיקה לפגוע במספר קווי יציאה היוצאים מלוח החשמל לעבר צרכנים בחנות ולגרום להקפצת המא"זים שלהם. בד בבד המשיך בית הנתיך להישרף... עד לקצרים שהפסיקו את הזנת החשמל דרכו." (עמ' 4 לחוות הדעת). את מסקנתו באשר לגורם השריפה מסכם מר סלוצקי כדלקמן: "...גורם השריפה הנדונה נובע כתוצאה מהתחממות בית נתיך פאזה L3 במנתק מבטיחים של חברת החשמל שבשלב ראשון הוביל לקשת ושריפת הכיסוי הפלסטי ורק בשלב מאוחר יותר התפתח לכדי שריפה כללית, הקפצת הנתיכים המקומיים או האזוריים, עובדה שהפסיקה את המתח בחנות." (עמ' 6 לחוות הדעת). המומחה נחקר על חוות דעתו והוא נשאר איתן בדעתו (ר' עדותו בעמ' 49 וכן בעמ' 61 שו' 13-12): "מיליון אחוז. נתיך של חברת החשמל התחיל להישרף. השריפה עלתה כלפי מעלה, פגעה בקווים שעוברים מעליו. היא הספיקה להקפיץ רק 3 מא"זים". חוקר השריפות מר אלי היינה הוזמן גם הוא, מטעם התובעת, לבדוק את נסיבות השריפה ולדעתו ניתן לקבוע כי השריפה נגרמה עקב התחממות והתלקחות בלוח הנתבעת על הקיר המזרחי (ת/4). המומחה מר היינה איתר את עיקר סימני הנזק ותבניות הבעירה בסביבת לוח הנתבעת ומונה החשמל, באופן שמצביע, לדבריו, על התפשטות האש מאזור לוח הנתבעת לכיוון שאר חלקי החנות. את מונה החשמל מצא המומחה עם סימני שריפה קלים בלבד וכן מצא כי לוח הצרכן עצמו לא נשרף אלא בצורה קלה בלבד, נתיכי המא"ז בלוח כמו גם נתיכי החשמל שמרו על שלמות וללא סימני שריפה משמעותיים וחלק ומהמאז"ים נמצא במצב מנותק. המומחה היינה מגיע למסקנה כדלקמן: "מוקד אש נמצא בלוח מבטיחים של חברת החשמל... מוקד האש מאופיין בסימני שריפה חזקים בלוח המבטחים, בקילופי טיח בקיר המזרחי, בסימני דפורמציה והתחמצנות בדלת ההרמוניקה בקטע המשיק ללוח המבטיחים ובחריכות עמוקות במדף העץ מול לוח המבטחים". יצוין כי על מדף העץ ניצבו כלים חד פעמיים, מדליקי פחמים וציוד לפיקניק. רוב הפחמים לא נדלקו ונותרו שלמים. בחקירתו הנגדית הסביר מר היינה על שארע, לדעתו, בעת פרוץ השריפה: "התחילה בארגז נתיכים, בארגז מבטיחים של חברת החשמל... זה המקום היחיד שבו מוצאים סימנים של כשל על אחד מבתי הנתיך. משם, מאחר והוא יושב גבוה, להבה תופסת את התקרה המינרלית, עולה למעלה, מטפסת לתקרה, התקרה נשרפת... יש שמה כל מיני דברים. נופל כלפי מטה... קצת פוגע טיפה במקרר" (עמ' 111 שו' 8-4). עדותו של מר היינה מסתמכת, בין היתר, על קביעתו של מר סלוצקי ומסקנתו באשר לגורם השריפה. את הסתירות העובדתיות שהתגלו בין המומחים סלוצקי והיינה, למשל לגבי מצבו של מונה החשמל, לא מצאתי כמהותיות והן אינן שומטות את הקרקע תחת חוות הדעת של מי מהמומחים הללו. לאור עדויות המומחים מטעמה, התובעת גורסת כי מקור השריפה הוא בלוח הנתבעת. לשיטתה של התובעת, כשל חשמלי בלוח הנתבעת, וליתר דיוק - באחד מבתי הנתיך בלוח זה, גרם להתחממות או הצית אש, משם עברה האש ותפסה את התקרה המינרלית שבחנות, שרפה אותה על כל מה שהיה בה (כולל גופי תאורה, צנרת מיזוג אוויר וכו') עד כדי קריסת התקרה אל רצפת החנות וגרימת נזק, בין היתר, ללוח הצרכן ויתר תכולת החנות, לרבות המקררים המוצבים בה. הנתבעת דוחה את גרסת התובעת ומסקנות המומחים מטעמה. לפי גרסת הנתבעת, מקור השריפה הוא כשל במערכת החשמל ובציוד החשמל הפרטי בחנות ולא בציוד הנתבעת. מחוות הדעת השונות שצירפה הנתבעת לתצהיריה עולה כי הכשל החשמלי שהוביל לשריפה בחנות, לשיטתה של הנתבעת, היה בגוף התאורה או באחד המקררים, ולחלופין הינו תוצאה של סילוף נתיכים או תקלה בלוח הצרכן. בסיכומיה, זנחה הנתבעת את עניין התקלות במכשירי החשמל השונים (גופי התאורה והמקררים) ובחרה למקד את טיעוניה בסילוף נתיכים ותקלה בלוח הצרכן בחנות, שלדבריה הביאו לשריפת נתיכי הנתבעת. כך או כך, אף לא אחת מהאפשרויות שהועלו הוכיחה הנתבעת כדבעי. ובמה דברים אמורים? ראשית אתייחס לעדותו של מהנדס החשמל מטעם הנתבעת, מר צור נעמן, אשר מסיק באופן חד משמעי כי השריפה פרצה בחנות, בסביבת לוח הנתבעת, והתפשטה אליו (עמ' 4 לחוות הדעת): "מזה שמצאנו שחלק מההבטחות (מפסקים - דא"ג) בלוח הלקוח הופעל וחלק לא הופעל אנו מגיעים למסקנה החד משמעית שבכל המעגלים ש"קפצו" היה חשמל עם תחילת השריפה. מכאן שכל ההבטחות שלא קפצו, בלוח הלקוח, הם של מעגלי חשמל שנפגעו בשריפה רק לאחר שנתיכי חברת חשמל ניתקו כי ההבטחה הראשית של הלקוח לא הופעלה כלל, הידית נשארה למעלה. העובדה שחלק מההבטחות בלוח החשמל הפרטי קפצו מראה שהשריפה התחוללה בחנות וגרמה לקצרים קטנים ורק אחר כך הגיע להבטחות חח"י שנשרפו." המהנדס מר נעמן מסכים שבית נתיך אחד מתוך השלושה בלוח הנתבעת נמצא עם סימני קצר חזקים מאוד, אך משער כי הדבר נגרם עקב השריפה שחדרה אליו ישירות בטרם נשרף, או לחלופין, במועד מוקדם יותר על-ידי גורם זר אחר שלא קשור לשריפה - כך טען ולא פירש. לטענת המהנדס מר נעמן, לו היה בתחילה קצר בנתיכי הנתבעת שהוביל לשריפה, כי אז לא היינו עדים למפסקים שקפצו בלוח הצרכן שהרי כבר לא היה שם חשמל. על עניין זה עמד המהנדס מר סלוצקי, בחוות הדעת המשלימה שהגיש לתיק בית המשפט: "הגורם הזר אשר יכול היה לחולל את הקצר והשריפה של הנתיך הימני של חברת החשמל לא קיים ולא נברא ולכן, הקצר הזה והשריפה הזו בנתיך מקורה בכשל שהתחולל באמת מוקדם יותר אך לא על ידי גורם זר אלא כתוצאה מכשל בנתיך עצמו. המהנדס צור (המהנדס מר נעמן - דא"ג) איננו מנתח את התפשטות השריפה... הוא מתעלם מהעובדה שמעל הנתיכים של חברת החשמל חלפו הכבלים שיוצאים מלוח החשמל. אם נתיך ימני נשרף ובשניים האחרים היה עדיין חשמל ואם כאשר היה בהם עדיין חשמל הם נפגעו כתוצאה מהשריפה שהתחוללה באותו נתיך ימני, הרי שהמפסקים בלוח הצרכן יקפצו. בשלב מאוחר יותר כאשר גם שני הנתיכים האחרים נשרפו פסקו המפסקים לפעול." (ההדגשות שלי - דא"ג) (עמ' 2 לחוות הדעת המשלימה). יתרה מכך, חוות דעתו של המהנדס מר נעמן לא מספקת הסבר מניח את הדעת, כיצד נוצר קצר רק בנתיך אחד מתוך השלושה בלוח הנתבעת, כפי שאמר בעניין המהנדס מר סלוצקי מטעם התובעת: "אם השריפה פגעה בלוח הנתיכים של חברת החשמל הרי שברור כי שלושת הנתיכים היו אמורים להינזק בצורה דומה או אפילו בצורה זהה כי בשלושת הנתיכים קיים אותו מתח והם בנויים בצורה זהה לחלוטין." (עמ' 3 לחוות הדעת המשלימה של המהנדס מר סלוצקי, ור' גם עדותו בעמ' 44-43 וכן עדות המומחה מר היינה בעמ' 111, שו' 12-8). אציין כי מומחה אחר מטעם הנתבעת, מהנדס החשמל מר לאוניד זליגר, פטר עצמו מדיון בשאלה זו בקובעו (סעיף 20 לחוות הדעת) כי "לשני הנתיכים האחרים של חברת החשמל לא היתה כל משמעות ביחס לשריפה, הן ביחס לפרוץ השריפה והן ביחס להתפשטותה", הא ותו לא. המהנדס מר נעמן מעלה את האפשרות כי האש בחנות התלקחה עקב התחממות חיבורי וציוד גופי התאורה, הצתת תעלות המיזוג, נפילת התקרה וגופי התאורה על הציוד, על לוח הנתבעת או על המדפים הדליקים סביבו. לכן, לטענתו, גם לא הייתה שריפה מתחת למקררים בגובה הרצפה. ממצאיו של המומחה מעידים לכאורה על "אביזרי תאורה פלורינים שחלקם נפל", כי "גופי תאורה נפלו על המקרר וגם על הרצפה וכל שסביבם נשרף" וגם כי "חיבור גופי התאורה נעשה מלמעלה ללא הגנה בכניסה לאביזר..." (עמ' 3-2 לחוות הדעת). ברם תזה זו בנוגע לפרוץ השריפה, נותרה בגדר השערה בלבד שלא נבדקה כלל על-ידי המהנדס מר נעמן, כפי שהוא עצמו הודה בחקירתו. זאת ועוד, המומחה מר היינה בדק את גופי התאורה ולא מצא כל סימן ויזואלי לכשל כלשהו שהוביל לשריפה. בעניין זה טוען גם המומחה המהנדס מר סלוצקי: "...מגוף תאורה לא נשרף (הנתיך - דא"ג). בשביל שהוא יישרף, הוא צריך עומס, הוא צריך זרם... אם השריפה פוגעת באותה קופסה קטנה, לעולם לא יכול להיות שרק נתיך אחד עושה כשל..." (עמ' 85 שו' 31 עד עמ' 86 שו' 2). משלא נבדק וממילא לא הוכח כשל בגוף תאורה ספציפי כלשהו, הרי שדין טענה זו להידחות. נוסף על כך צירפה הנתבעת את חוות דעתו של המהנדס מר אמיר ברנפלד, וגם לדעתו השריפה מקורה בכשל במערכות החשמל הפרטיות של החנות. כן ציין המומחה כי הנזקים שנגרמו ללוח הנתבעת ולמונה החשמל הם מצדם החיצוני. חוות הדעת של המהנדס מר ברנפלד לגבי גורם השריפה, נסמכת בעיקרה על מסקנות דו"ח מהנדס החשמל מר נעמן כמפורט לעיל, וכן על דו"ח מאת מר יעקב ריטוב, חוקר שריפות מטעם הנתבעת. החוקר מר ריטוב מסיק כי השריפה פרצה במקרר אמבטיה (רצפתי) בחנות, זאת לאחר שמצא את המקרר עם סימני השריפה החזקים ביותר בחלקו התחתון. עוד ציין מר ריטוב כי נתיכי הנתבעת נמצאו עם סימני שריפה חיצוניים (אחד מהם עם סימני שריפה חזקים יותר) וללא סימני כשל, בעוד שלוח הצרכן נמצא עם סימני שריפה חלשים וחיצוניים ללא סימני כשל. דו"ח החקירה של מר ריטוב לא הוגש כראיה בתיק על-ידי הנתבעת ובנסיבות אלו איני מוצאת מקום להידרש לו. למעלה מן הצורך אציין כי על-פי ממצאיו של המהנדס מר נעמן ובניגוד לדעתו של החוקר מר ריטוב, השריפה העיקרית התרחשה בחלקה העליון של החנות, מעל לוח הנתבעת ובסביבתו (ולא בקרבת הרצפה, מתחת למקרר הרצפתי). זאת ועוד, על-פי חוות הדעת שנתן עובד הנתבעת, המהנדס מר זליגר, הנזק לחנות נגרם "עקב סילוף נתיכים ו/או התקנות שאינן תקניות של ציוד החשמל במינימרקט ו/או תקלה ו/או קצר ו/או כשל במערכת החשמל הפרטית של המינימרקט." (סעיף 12 לחוות הדעת). עקב הכשל שאירע בחנות, לטענתו, נשרפו נתיכי הנתבעת: "לדעתי, כתוצאה מתקלה בציוד החשמל הפרטי זרם בחוטי החשמל של המינימרקט זרם גבוה מאוד, אשר גרם להתחממות נקודתית במערכת החיווט הפרטית, וכתוצאה מכך פרצה דליקה והחלה שריפה מקומית שפגעה בבידוד החוטים, גרמה לקצרים ולהפעלת המא"ז הספציפי של המעגל החשמלי הפרטי. במקביל המשיכה האש להתפשט במינימרקט ופגעה גם בציוד אחר ובמעגלי חשמל נוספים וגרמה לקצרים בהם. בעקבות הקצרים האלה, בשל סילוף הנתיכים, נפגע גם הנתיך של חברת החשמל." (סעיף 17 לחוות הדעת). המהנדס מר זליגר בדק ומצא כי בשנת 2002 נפתחה הזמנה על-שם הגב' גורדון להגדלת חיבור החשמל, שלא בוצעה בפועל (על כך אין מחלוקת). יתרה מכך, בדיקה שערך המהנדס מר זליגר במערכת התקלות בנתבעת, העלתה כי בין השנים 2005-1999 נרשמו לפחות 12 תקלות בחשמל שבהן נשרפו נתיכים של הנתבעת וכתוצאה מכך הייתה חסרה פאזה. המהנדס מר זליגר נסמך גם על תמונות לוח הצרכן אשר צורפו לחוות דעת השמאי ברנפלד שבהן ניתן להבחין, לדבריו, בסימני התחממות של הכבלים הפרטיים כתוצאה מעומס יתר, מה שלדבריו מצביע על כך שמקור התקלה היה בציוד הפרטי. בנוסף, לטענתו, עולה מהתמונות שהתקלה בציוד הפרטי גרמה לעומס יתר בכבלי החשמל הפרטיים, דבר שהוביל לקצר וכתוצאה מכך לקפיצת המא"זים הפרטיים. לטענת המהנדס מר זליגר, גם העובדה שבעבר נשרפו בחנות מספר רב של פעמים נתיכים של הנתבעת מעידה אף היא על כך שהחנות צרכה זרם חשמל גדול יותר מזה המאושר לה. מר יצחק שנפ, עובד הנתבעת והנדסאי חשמל במקצועו, מתייחס לעניין זה בסעיף 11 לתצהירו: "ככל הנראה כתוצאה מצריכת יתר של חשמל ו/או מסילוף הנתיכים ארעו במהלך השנים שקדמו לשריפה מספר מקרים בהם נשרף נתיך של חברת החשמל במינימרקט". מר שנפ אף טוען כי חודשיים לפני השריפה איתר ליקויים במערכת החשמל של החנות שעליהם דיווח לבעל החנות, מר יעקב גורדון: "...בבדיקת המינימרקט ראיתי שנתיכי החשמל בלוח הפרטי של המינימרקט סולפו, ובמקום שלושה נתיכים בגודל חיבור של 63 אמפר לכל נתיך, שהוא גודל החיבור המאושר למקום, הותקנו בלוח החשמל הפרטי שלושה נתיכים בגודל חיבור של 125 אמפר כל אחד, כך שגודל החיבור בפועל היה 125*3 אמפר, דהיינו המינימרקט עשה שימוש ביותר מכפול מגודל החיבור המאושר למינימרקט. בנוסף התרשמתי שמערכת החשמל הפרטית של המינימרקט הותקנה באופן לא תקין... התרעתי על כך בפני מר יעקב גורדון, אשר הבטיח לי שיסדר את העניין במהרה" (סעיפים 8-7 לתצהיר וכן ר' עדותו בעמ' 212 שו' 25 עד עמ' 213 שו' 29). העובדה שנתיכי הנתבעת נפגעו כאמור מעידה, לדברי מר שנפ, על כך שהנתיכים בלוח הצרכן סולפו, באופן זה הופעל עומס יותר מכפול על נתיכי הנתבעת "וכתוצאה מכך בחלק מהמקרים בשל עומס יתר של המינימרקט נשרפו הנתיכים של חברת החשמל ולא הנתיכים בלוח הפרטי." (סעיף 12 לתצהיר). דברים מפורטים יותר נשמעו מפיו של המהנדס מר זליגר שהבהיר בבית המשפט (עמ' 179 שו' 14-8): "והשריפה, עוד פעם, וגם מבחינה סטטיסטית, אני אמרתי על זה, מתרחשת כאשר יש חימום יתר. חימום יתר מסיבות חשמליות מתרחש כאשר יש זרם צריכה שזורם בחוטים שלא מיועדים מבחינת חתך שלהם לזרם שיהיה זורם מהם. ההתקן שאמור, שאמור בעצם לעצור, לבלום זרימת הזרם זה התקני הגנה בתוך מתקן פרטי שצריכים להיות תואמים לגודל החיבור המאושר. כי הם לא תואמים, במקרה הספציפי הזה זה פעמיים בגודל... זאת אומרת אפשרו לזרם גדול פי 2 מהזרם המותר". דהיינו, לשיטתה של הנתבעת, סילוף הנתיכים בלוח הצרכן מאפשר צריכת יתר של חשמל, באופן שפוגע בנתיכי הנתבעת וגם במערכת החוטים בתוך החנות שמתחממת ועשויה להישרף (עמ' 47 לסיכומי הנתבעת). לאחר בדיקת חומר הראיות שהונח בפניי, אני סבורה כי הנתבעת לא הצליחה לבסס את טענתה לפיה הנתיכים בחנות אומנם סולפו, וחשוב מכך - הנתבעת לא הוכיחה במידה הנדרשת כי הסילוף הנטען הוא הוא הסיבה לשריפת נתיכי הנתבעת. סילוף נתיכים בלוח הצרכן משמעו הגדלה לא חוקית של הנתיכים המקוריים באופן שניתן לצרוך יותר חשמל מהמותר, תוך נטרול ההגנות במתקן החשמל הפרטי המגבילות את הזרם המותר. טענת סילוף הנתיכים אינה נזכרת בכתב הגנתה של הנתבעת אלא רק בתצהירי העדות הראשית שהגישה וכן בסיכומיה, ולפיכך ב"כ התובעת התנגדה לה מטעמי הרחבת חזית. בכתב ההגנה הועלו, בין היתר, טענות בדבר אי ביצוע פעולות להפעלה ותחזוקה תקינה ובהתאם לחוק, של מערכת החשמל, כמו גם שימוש בלתי נכון ובלתי חוקי בחשמל המסופק לחנות. טענות אלו (ואחרות) נוסחו על-ידי הנתבעת בלשון כללית ורחבה, מבלי שיוחס לתובעת, וודאי לא באופן מפורש ומפורט, סילוף הנתיכים שבעטיו נגרמה השריפה כביכול, הגם שעסקינן בטענה מרכזית שעליה משתיתה הנתבעת את עיקר הגנתה כפי העולה מהתצהירים והסיכומים. לשם השוואה, בהודעת צד ג' שהגישה מטעמה הקפידה הנתבעת לפרט את טיעוניה ביחס לתקינותה של מערכת החשמל בחנות, לרבות טענות בדבר ביצוע שינויים, הוספת עומס ושינוי בגודל צריכת החשמל במתקן החשמלי של החנות וזאת בניגוד לדין ותוך הפרת חובות חקוקות. מכאן שהתנגדות התובעת בדין יסודה. יחד עם זאת, הואיל וטענת סילוף הנתיכים נלמדת מתוך הנטען בהודעת צד ג', הריהי רלבנטית במישור היחסים שבין הנתבעת לבין צד ג' ומשכך יש לבררה. לגופם של דברים, המהנדס מר זליגר טוען בחוות דעתו כי שריפה של נתיכי לוח הנתבעת ולא של לוח הצרכן, מעידה על הגדלה לא חוקית של הנתיכים הפרטיים. בתוך כך מודה המהנדס מר זליגר שאין לו ידיעה אישית על הנעשה בחנות משלא ביקר בה, לא לפני השריפה ולא לאחריה. למעשה העד היחיד מטעם הנתבעת, שביקר בחנות לפני האירוע והעיד כי ראה בעיניו את סילוף הנתיכים והתריע על כך בפני מר גורדון, הוא העד מר שנפ. האחרון לא הציג אסמכתא כלשהי (דוגמת מזכר, דו"ח) המתעדת את ביקורו בחנות, לרבות ממצאים שאיתר במקום. כל שצירף לתצהירו הוא דיווחים על תיקונים במערכת החשמל בסביבת החנות, לרבות תיקונים של החלפת נתיך שנשרף. על עדות זו של מר שנפ, מסתמך המהנדס מר זליגר כאמור. כמוהו גם ציין המהנדס מר ברנפלד בחוות דעתו, מבלי לקבוע מסקנות לעניין זה, כי: "ממידע שנמסר לנו על ידי מר יצחק שנפ מחברתכם עולה כי לפני כחודש במהלך בדיקה שביצע במקום עם מנהל עבודה ממחלקת חל"ב אותרו נתיכים מסולפים A125 בלוח החשמל של הצרכן ועובד בחברתכם התריע על כך לבעל המקום." (סעיף 3.6 לחוות הדעת). מר גורדון מצדו מכחיש מכל וכל את הטענה כאילו בוצעה הגדלה של החיבור המקורי בחנות והתקנת נתיכים שונים מאלו שהתקינה הנתבעת. לפי גרסתו של מר גורדון, מערכת החשמל בחנות תוכננה והותקנה על-ידי חשמלאי מוסמך וחיבורה לחשמל אושר על-ידי הנתבעת. "מעולם לא בוצעו על ידינו שום שינויים בלוח החשמל של המינימרקט - לא ע"י חשמלאי ולא ע"י חברת החשמל" (סעיף 11 לתצהיר). ועוד העיד מר גורדון: "... אף אחד לא נגע בלוח החשמל, אין דבר כזה..." (עמ' 236). בהתייחס לביקורו של מר שנפ בסמוך לפני מועד השריפה הוא טוען: "מר שנפ מעולם לא פגש בי ולא התריע בפני התרעה כלשהי... אני לא פגשתי באיש, הוא לא הזהיר אותי מעולם ומעולם לא הבטחתי לו דבר" (עמ' 12 לתצהיר וכן ראה בעמ' 239 לעדותו מול שור' 14-11). התובעת גם הביאה את עדותו של המהנדס מר סלוצקי אשר שלל בחקירתו את הטענה בדבר ביצוע סילוף נתיכים בחנות (עמ' 51-50) ועומס היתר שנגרם כביכול כתוצאה מכך (עמ' 53). המהנדס מר סלוצקי העיד כי גודל החיבור המקסימלי בחנות היה כגודל החיבור המאושר (63 אמפר) וכי "הנתיך של חברת החשמל הוא הרבה יותר גדול מהמא"ז הכי גדול בלוח הצרכן הזה." (עמ' 45 שו' 13-5, עמ' 49 שו' 12-11 וכן עמ' 57 שו' 22-21). עוד טען בהקשר זה חוקר השריפה מר היינה: "ברגע שהזרמים עולים על המותר, הנתיך צריך לקפוץ. זה הכול... הוא לא צריך להישרף" (עמ' 123 שו' 10-8). ואולם ייאמר לחובתם של המומחים סלוצקי והיינה כי השניים לא בדקו בפועל האם היה סילוף נתיכים בחנות אם לאו. המהנדס מר סלוצקי הודה כי התוודע לעניין זה לאחר הגשת חוות הדעת מטעמו. מסיבה לא ברורה לא מצא לנכון להתייחס לכך בחוות דעתו המשלימה. אוסיף כי חוקר השריפות מטעם שירותי הכבאות, מר דוד רפאל, מסר בחקירתו כי לא ראה קיומו של סילוף נתיכים בחנות (עמ' 160 שו' 1). אף לא נשללה האפשרות שבוצע סילוף נתיכים באזור החנות, באופן שהשפיע על הנתיך הראשי המספק חשמל לסביבת החנות (עדות מר שנפ בעמ' 208-207). משהנתבעת מבססת טענתה לעניין סילוף הנתיכים על עדות מר שנפ בלבד - עדות המסתמכת על זכרונו בלבד וללא כל תימוכין בכתב - משלא ראיתי להעדיפה על-פני זו של מר גורדון, ואף משלא מצאתי כי חוות הדעת שהגישה הנתבעת בעניין זה מבוססות כלל ועיקר על מצב הדברים בחנות לאשורו, הרי המסקנה הנדרשת היא שהנתבעת לא הוכיחה את עניין סילוף הנתיכים. גם אם אקבל את גרסת הנתבעת ואניח כי הייתה בעיה של גודל חיבור החשמל בחנות, ולראיה הזמנת חיבור מוגדל שבוטלה, הרי שעובדה זו, כשלעצמה, אינה מצביעה בהכרח כי בוצע סילוף נתיכים, וגם התקלות של שריפת הנתיכים בלוח הנתבעת אינן מצביעות בהכרח כי סילוף נתיכים בלוח הצרכן הוא הסיבה לשריפה. מה גם שלטענת מר גורדון, הוא התגבר על תקלות החשמל באמצעות חלוקה נכונה כביכול, של מכשירי החשמל בחנות. בהקשר זה הצהיר מר גורדון כדלקמן: "במשך השנים בהן היה המינימרקט פעיל לא בוצעו שינויים או שיפורים כלשהם במערכת החשמל שבחנות, למעט שינוי חלוקה פנימית של קווי חשמל - ללא הוספת מתח (שינוי חלוקה כזה נעשה פעמיים - פעם אחת בשנת 2000 ע"י חשמלאי מוסמך... ופעם שניה מס' שנים לאחר מכן במסגרת שיפוצים שביצענו בחנות שכללו שינוי חלוקת חללים פנימית)" (סעיף 6 לתצהיר). כשנשאל מר גורדון בבית המשפט השיב: "...עשינו זאת כי הכנסנו עוד מקררים של פירות וירקות אז היינו חייבים לשנות שקעים ותאורה" (עמ' 236, שו' 6-5). במסגרת זאת שונה מיקום המקררים בתוך החנות אך ללא שינוי בעומס החשמל: "זה לא היה שינוי בחשמל. מקרר שקע רגיל" (עמ' 232 לעדות מר גורדון). טענותיו של מר גורדון בעניין זה לא נסתרו. הנתבעת מוסיפה וטוענת לכשל או תקלה כלשהם במערכת החשמל הפרטית בחנות, שבאחריות צד ג'. המהנדס מר נעמן קובע בחוות דעתו כי "מצב תקינות מתקן החנות לא נראה חוקי" (עמ' 4 לחוות הדעת) - קביעה שנותרה עמומה ובלתי מפורטת. נציג הנתבעת, מר שנפ, העיד כי לוח הצרכן היה במצב חשמלי גרוע ולא תוחזק בצורה תקינה המתחייבת על-פי דין. לא נעלם מעיני כי עדותו של העד שנפ הינה עדות ישירה של מי שנכח במקום ובחן את מתקן החשמל, אך כאמור, פרט לעדות יחידה זו לא הביאה הנתבעת כל ראיה בכתב, לרבות דיווח בכתב של מר שנפ עצמו, המעידה על אי תקינות לוח הצרכן טרם אירוע השריפה ובסמוך לה. טענתה האמורה של הנתבעת אף אינה מתיישבת עם עדויות של מומחי התובעת. חוקר הדליקות מר היינה שלל את האפשרות כי השריפה התחילה בלוח הצרכן שכן זה נותר שלם וללא פגיעה משמעותית (עמ' 104 שו' 9). ואילו המהנדס מר סלוצקי מצא כי חלקו הפנימי של לוח הצרכן נותר שלם, לרבות החיווט שכלל לא נפגע. זאת ועוד, לדברי המהנדס מר סלוצקי, הנתיך שנשרף בלוח הנתבעת הוא הרחוק ביותר מלוח הצרכן (ת/2) (עמ' 40 שו' 3-1). בסופו של יום לא נתנו מומחי הנתבעת מענה ענייני לשאלה כיצד קרה - תחת ההנחה שמקור האש אינו באותו נתיך בלוח הנתבעת ממנו נמשך הכשל ללוח הצרכן וגרם שם לשריפה, אלא להיפך - כי מהתפשטות האש, שאמורה להיות שווה, נפגע רק אחד הנתיכים ולא השניים הצמודים לו, שעל-פי ממצאי המהנדס מר סלוצקי נותרו שלמים, כולל בתי הנתיכים שלהם. טענה נוספת בפי הנתבעת והיא כי עמוד החשמל של הנתבעת, שמזין בחשמל את החנות, צורף בצורה בלתי חוקית ומסוכנת לתוך החנות. מכך מבקשת הנתבעת לגזור על יחסה של החנות לרכוש הציבור ולרכוש הנתבעת ולמנהג החנות לראות בציוד הנתבעת כציוד ורכוש החנות - כך לפי טענת הנתבעת. באותה נשימה מציינת הנתבעת כי החנות פעלה ללא רישיון עסק בשל חריגות בנייה (כעולה מתצהיר התשובות לשאלון מטעם מר גורדון - נספח ה' לראיות הנתבעת), זלזלה והפרה תקנות מתחומי התברואה והחשמל. מר שנפ טוען כי הבחין "בסיפוח" של עמוד החשמל לחנות כחודשיים לפני השריפה: "...בעת ביקורי במקום הבחנתי כי המינימרקט בנה באופן לא חוקי סביב עמוד החשמל שניצב במקום, וכתוצאה מכך עמוד החשמל "הוכנס" באופן לא חוקי ולא בטיחותי לתוך המינימרקט." (סעיף 9 לתצהירו). לעומתו קובע חוקר השריפות מר היינה, על סמך תמונות שצילם, כי עמוד החשמל ממוקם מחוץ לחנות (עמ' 121-120) וכך טען גם מר גורדון (עמ' 239, שו' 20-19). מכל מקום, החוקר מר היינה לא ייחס לחריגות הבנייה בחנות וסביב עמוד החשמל, ככל שהיו קיימות, כל משמעות לענייננו, שכן שם לא היה מקור השריפה. לפיכך בנסיבות אלו ובהעדר כל קשר ישיר ומוכח שבין "סיפוח" עמוד החשמל של הנתבעת לחנות לבין השריפה, הרי שיש לדחות טענה זו של הנתבעת. לאור האמור לעיל, לאחר שפירטתי את חוות דעת המומחים והעדים שהעידו בפניי, מצטיירת התמונה לפיה יש להעדיף את גרסת התובעת כמפורט לעיל ולפיה המקור לכשל היה בלוח החשמל השייך לנתבעת. הנתבעת לא הציגה לפניי חלופה מבוססת למקור השריפה. היא העלתה השערות לפיהן השריפה פרצה כתוצאה מכשל חשמלי בגוף תאורה או במכשיר חשמלי אחר (מקרר), סילוף נתיכים או תקלה במתקן החשמלי הפרטי של החנות, אך לא הציגה ממצא פוזיטיבי כלשהו שיחזק את טענותיה ויצביע על מקור שריפה חלופי הסותר את ממצאיהם של מומחי התביעה. עוולת הרשלנות התובעת גורסת כי נטל הראיה מוטל על הנתבעת להוכיח את העדר חבותה מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (ר' לעניין זה: ע"א 813/06 פאול ג'ונס נ' בית הספר האזורי עמק החולה (2008), ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' רחל הינדלי (1995)). (אציין כי את הטענה בדבר תחולתה של החזקה הקבועה בסעיף 38 לפקודה, בעניין "דבר מסוכן" טענה התובעת באופן כללי וסתמי, וממילא לא הוכיחה כי היא עומדת בתנאיה). מנגד טוענת הנתבעת כי מקור השריפה היה בחנות עצמה, במקום שאינו קשור אליה, ולפיכך ההתייחסות לסוגיית העברת נטל ההוכחה אינה רלבנטית. בנוסף, לטענתה, מאחר שהחנות ביצעה סילוף נתיכים הרי שהנטל עובר אל התובעת להראות שלא היה בסילוף הנטען בכדי לגרום לשריפה. אין בידי לקבל את עמדת הנתבעת. בנסיבות העניין, משקבעתי כי הנזק לחנות מקורו בכשל באחד מנתיכי לוח הנתבעת, בהינתן כי לוח הנתבעת הותקן על-ידי הנתבעת ושייך לה, וככזה גם מצוי בחזקתה הבלעדית (מבלי שנטען, קל וחומר שהוכח, כי צד ג' נגעו או ערכו בלוח הנתבעת שינויים כלשהם), כאשר אין מחלוקת כי שרידי לוח הנתבעת ונתיכים ממנו נלקחו על-ידי הנתבעת לאחר השריפה ולא ניתנה למומחי התובעת הזדמנות לבחון אותם, ומשנראית לי מסתברת יותר האפשרות כי השריפה נגרמה בשל רשלנות הנתבעת מאשר בהעדר כל התרשלות מצדה, מסקנתי היא כי הנטל עובר לנתבעת להוכיח כי לא התרשלה באירוע הנזק. התובעת מבססת את טענת האחריות על קביעת המהנדס מר סלוצקי אשר סבור כי האחריות המקצועית לאירוע השריפה מונחת לפתחה של הנתבעת, בהיותה "בעלת הנתיכים שמהם פרצה השריפה" ומי שלדבריו "אמורה הייתה לבצע בהם תחזוקה כמקובל לגבי מערכות חשמל צורכות אנרגיה מסוג המערכת שבה התחוללה השריפה" (עמ' 6 לחוות הדעת). כן העיד המהנדס מר סלוצקי כי התחממות בית הנתיך היא תוצאה של מגע רופף הנובע מחוסר תחזוקה והעדר טיפול, ואף תוצר של בדיקות הנתבעת עצמה שגרמו להתרופפות הדרגתית בחיבור בין החווק ללשוניות (עמ' 68-66). במובן זה מאשר המהנדס מר סלוצקי כי היה עומס יתר על המגע, מכיוון ש"אם החיבור היה תקין ולא רופף אז לא הייתה שום בעיה... עם כמות החשמל" (עמ' 69 שו' 12-10 וכן ר' עמ' 49-48). עוד טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה חובות שבתקנות החשמל (התקנת לוחות במתח עד 1000 וולט), תשנ"א-1991) לעניין תחזוקת הלוח, המחייבות אותה לשמור אותו במצב תקין (במ/1 והתקנות הקודמות להן המסומנות במ/2) (להלן: "תקנות החשמל"). הנתבעת כופרת באחריות המיוחסת לה לעניין אירוע השריפה ונזקיו, ומטילה על צד ג' את האחריות על התקנת מערכת החשמל ולוח הנתבעת ונתיכיו, לרבות תחזוקתו, התאמתו לתקנים ולחוק וביצוע המיגונים הנדרשים מפני זרם יתר וכיוצ"ב, על-מנת למנוע התפשטות האש. נוסף על כך מעלה הנתבעת כלפי צד ג' טענות בדבר אי נקיטת אמצעים סבירים על-מנת למנוע את השריפה, כמו גם מצגי שווא והטעיה לגבי תקינות מערכת החשמל בחנות (ר' סעיפים 6.13 - 6.34 להודעת צד ג'). זאת ועוד, לטענת הנתבעת, יש לקבוע אשם תורם של צד ג' בשיעור מירבי של 100% משלטענתה, בחרו לבצע שינויים בלוח החשמל הפרטי ולא לשלם עבור עומס החשמל הנצרך בחנות, ומכאן שפעלו באופן לא חוקי ולא בטיחותי וכתוצאה ממעשיהם כביכול ארעה השריפה. בנוסף טוענת הנתבעת כי סילוף הנתיכים מהווה בבחינת גורם זר מתערב שיש בו כדי לפסול את הקביעה של רשלנות מצדה של הנתבעת. אומר מיד, לא מצאתי כל ממש בטענות הנתבעת. הנתבעת מחויבת להתקין ולתחזק את מתקני החשמל שלה כראוי בכדי להבטיח רמת שירות נאותה לצרכני החשמל. לוח הנתבעת הוא בבעלותה ובאחריותה של הנתבעת, ומשכך היה עליה לתחזקו כראוי, על-פי חובת הזהירות המוטלת עליה כספק החשמל ובעלת לוח החשמל שלה שהותקן בחנות, חובת זהירות המתבטאת גם במפורט בתקנות החשמל. הנתבעת לא הצליחה לערער את קביעות מומחה התובעת, המהנדס מר סלוצקי, לגבי הליקוי בלוח הנתבעת, ולא הציגה ראיות מספיקות על-מנת להוכיח את טענותיה שלפיהן היא אינה אחראית לנזק ואין לייחס לה כל מעורבות באירוע. לא הובאו בפניי כל ראיות המעידות על מצב לוח הנתבעת, על כל נתיכיו, גם לא הוכח כי הנתבעת עשתה אחזקה מונעת ובדיקות תקופתיות למניעת תקלות מסוג זה שאירע בחנות. במסגרת תשובותיו לשאלון שהציגה בפניו התובעת, הצהיר העד מר שנפ כי הנתבעת לא מבצעת אחזקה שוטפת ללוח החשמל שלה (נספח ח' לראיות התובעת). המהנדס מר זליגר הצהיר כי "הנתבעת נוהגת לתחזק את מערכותיה באופן זהיר וסביר וכמקובל בעולם ובארץ. נתיכים המותקנים בלוח החשמל אמורים לפעול בצורה תקינה ללא מגבלת זמן" (סעיף 21 לחוות הדעת). בחקירתו ציין המהנדס מר זליגר כי לוח הנתבעת לא דורש תחזוקה, רק החלפת נתיכים במקרה ונשרפו - כפי שנעשה בפועל. לבסוף הודה כי על התחזוקה להיעשות אחת לעשר שנים (עמ' 183 שו' 19-5), ואולם תיעוד בכתב לעניין זה - אין. מר שנפ אומנם טוען כי בביקורו בחנות, כחודשיים לפני השריפה, בחן את מערכת הנתיכים של הנתבעת ומצא שהייתה תקינה (סעיף 7 לתצהירו), אך גם לעדות זו אין כל אסמכתא בכתובים. לא זו אף זו - למרות שלטענת הנתבעת, הייתה בשעתו אינדיקציה לקיומה של תקלה במערכת החשמל בחנות, הרי שנציג הנתבעת מר שנפ בחר שלא לנתק את זרם החשמל לחנות. גם אם נכונה טענתו של העד מר שנפ כי לא היה מדובר בסכנת התחשמלות המחייבת ניתוק מיידי של זרם החשמל, הרי שסכנת שריפה הייתה גם הייתה, וכפועל יוצא גם סכנה לציבור, ולכן לטעמי, נקיטת זהירות ראויה בנסיבות חייבה את ניתוק זרם החשמל עד לתיקון מקור התקלה הנטענת. המסקנה העולה מן האמור היא כי הנתבעת לא הרימה את הנטל הדרוש על-מנת להוכיח שלא רשלנותה היא שגרמה לשריפה בחנות. הנתבעת לא הפריכה את גרסת התובעת ולפיה השריפה פרצה כתוצאה מכשל בלוח הנתבעת וכי אותו כשל נגרם עקב תחזוקה לקויה של הלוח. משלא הוכח כאמור סילוף נתיכים בלוח הצרכן, הרי שאין לטעון כי הגורם לשריפה נעוץ בקיומם של נתיכים מסולפים. והוא הדין ביחס לכל טענה שמופנית כלפי צד ג' באשר לאופן הטיפול והתחזוקה של מערכת החשמל וציוד החשמל הפרטי בחנות - טענה שנטענה בעלמא וממילא אינה רלבנטית משלא הוכח כי השריפה פרצה בלוח הצרכן. מכאן המסקנה היא כי דין טענת הנתבעת, בדבר אחריותם של צד ג' לאירוע, להידחות. על כן אני מוצאת את הנתבעת אחראית באחריות מלאה לנזקי השריפה, מכוח היותה בעלת המתקן החשמלי שממנו פרצה האש וכמי שאחראית עליו. גובה הנזק הגב' גורדון ומר גורדון העידו בתצהיריהם כי השריפה "חיסלה" את העסק (מינימרקט לממכר מוצרי מזון). בבית המשפט התברר כי החנות שוקמה לאחר השריפה אך לא שבה לפעול באמצעות צד ג' (עדות מר גורדון בעמ' 238). חוות דעת שמאית שצירפה התובעת, ערוכה בידי השמאי מר אלי נוב, אומדת את נזקי התכולה, המבנה ואובדן הרווחים לחנות, בסך של 1,040,966 ₪ בערכי שיפוי (1,101,703 ₪ בערכי כינון). לצורך בדיקת היקף הנזק נעזר השמאי מר נוב ביועץ הנדסי (מר אביעד כרמלי), מהנדס מכונות (מר שמואל זיו) ורואה חשבון (מר רפאל ברוך), שהגישו אף הם חוות דעת מטעמם. בעוד שהמבוטחת תבעה נזק מוחלט לכל פריטי הציוד בחנות, מצאו השמאי מר אלי נוב והמהנדס מר זיו כי חלק מהציוד ניתן לשיקום. ההערכה הסופית ביחס לרכיב נזק זה (לאחר פשרה) הסתכמה על-פי חוות דעתו של השמאי מר נוב, בסך של 275,000 ₪. לגבי המלאי הסתכמה הערכת השמאי מר אלי נוב בסך כולל של 319,609 ₪ לאחר קיזוז הפרשי עלויות וטעויות חישוב. השמאי מר נוב צירף רשימות של פריטי המלאי שניזוק כפי שנערכו על-ידו ובפיקוחו. שווי המלאי נבדק גם על-ידי רוה"ח מר ברוך שלא קיבל את הערכת המבוטחת במלואה והפחית ממנה סכומים (עמ' 141). נזקי המבנה הוערכו בסך של 188,921 ₪ המתייחסים לעלות שיקום המבנה וכן סכומים ששולמו לנתבעת עבור עבודות ניתוק וחיבור. המהנדס מר כרמלי מצא כי עלות שיקום הנזק למבנה עולה כמעט כדי עלות המבנה כפי שבוטח בפוליסה (210,000 ₪). התשלום למבוטחת בגין רכיב זה הופחת לכדי סך של 69,953 ₪ עקב ביטוח חסר. נזקים נוספים (התקנת מערכת חשמל זמנית ושימוש בחשמל, תשלום עבור שמירה בעת שהמקום היה פרוץ, ותשלום למכבי אש) הסתכמו בסך של 20,249 ₪ לאחר קיזוז מע"מ. השמאי מר נוב ציין בחוות דעתו כי הוצגו בפניו חשבוניות ביחס לפריטי הנזק השונים. רכיב אובדן הרווחים עקב השריפה הוגבל לתקופה של שלושה חודשים (עד ליום 30.6.05) והוערך בסך של 266,220 ₪. רוה"ח מר ברוך חישב ומצא כי בשנת 2005 עלו המחזורים במידה משמעותית בהשוואה לשנה שקדמה לה (עמ' 130 שו' 12-11). סכום הפיצוי הכולל למבוטחת לאחר הפחתת הניצולת (24,000 ₪) וההשתתפויות העצמיות (50,402 ₪), מגיע לכדי 876,629 ₪. את הערכת הנזק לה טוענת התובעת מצאתי כיסודית ומהימנה. התובעת גם עמדה בחובת הקטנת הנזק משדחתה את טענת המבוטחת לגבי נזק מוחלט לציוד ולגבי שווי המלאי. אין מחלוקת כי התובעת שילמה למבוטחת את סכום תגמולי הביטוח כמפורט לעיל ובכתב התביעה, מכוח חבותה על-פי הפוליסה (ר' פרוטוקול מתוקן מיום 28.10.09 והחלטת 11.11.09). מן המפורסמות הוא כי חברות ביטוח אינן משלמות למבוטחיהן אלא אם הן חייבות לעשות כן על-פי הפוליסה (ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה (1997)). הנתבעת למעשה אינה חולקת על גובה הנזק הנטען, לא הגישה חוו"ד נגדיות ולא הצליחה לסתור בבית המשפט את חוות הדעת של מומחי התובעת שנחקרו בעניין. נוסף על כך שילמה התובעת, לפי טענתה, בעבור שכ"ט מומחים, סך 34,360 ₪ (נספחים רלבנטיים צורפו לכתב התביעה). גם טענה זו לא נסתרה על-ידי הנתבעת. לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי התובעת הוכיחה את גובה הנזק במלואו. התוצאה לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת תשלם לתובעת את סכום הנזק המוכח בצירוף הפרשי הצמדה כמקובל ממועד תשלום תגמולי הביטוח על-ידי התובעת ועד ליום הגשת התביעה, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. התביעה על-פי הודעת צד ג' - נדחית. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת וצד ג' (לרבות שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 100,000 ₪.שאלות משפטיותשריפה