טענות התובעים ביחס לאופן התנהלותן של הוועדה המקומית והוועדה המחוזית מתייחסות לפעולות ו/או מחדלים שבוצעו בין השנים 1984 - 2004 ומיוחסים לוועדה המקומית ולוועדה המחוזית. היזמים הגישו למועצה הארצית ערר על החלטת הועדה המחוזית לקבוע תנאים מגבילים למתן היתרי בניה בשטח התכנית החדשה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מחדלים של ועדות תכנון ובניה: רקע בין השנים 1984 - 1986 רכש כל אחד מהתובעים (להלן: "התובעים" או "היזמים") מגרשים בצפון מערב שכונת קריית שלום, הידועים כגוש 6970 חלקות 55, 67, 69 ו - 70 וגוש 6969 חלקות 81, 95 ו - 116 (להלן: "המקרקעין"). בעת רכישת המקרקעין על ידי היזמים חלה על המקרקעין תכנית 561 שפורסמה לאישור ביום 7.6.1968 (להלן: "תכנית 561"). על חלק מהמקרקעין שבגוש 6969 חלה "אכרזת העתיקות (שטח סגור) (יפו-סכנאת אבו כביר), תשל"ה - 1975" (קובץ תקנות 3369 מיום 17.7.1975). בסמוך לאחר רכישת המקרקעין יזמו היזמים הצעת תכנית והביאו אותה בשנת 1987 לדיון בפני נתבעת 2 (להלן: "הועדה המקומית"). הועדה המקומית דחתה את הצעת היזמים והודיעה כי היא מתכוונת להכין תכנית חדשה שתחול על המקרקעין וסביבתם. היזמים קיבלו עליהם החלטה זו. ביום 29.8.1991 פרסמה נתבעת 3 (להלן: "הוועדה המחוזית") הודעה לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה" או "החוק"), בדבר הכנת תכנית מס' תא/2494 (להלן: "תכנית 2494"). ביום 1.10.1992 פרסמה הוועדה המחוזית הודעה לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, בדבר קביעת תנאים מגבילים למתן היתרי בניה בשטח תכנית 2494. ביום 21.11.1994 החליטה הוועדה המחוזית לדחות את תכנית 2494 ולהחזירה לוועדה המקומית לתיקון התכנית והגדלת הצפיפות. לאחר דחיית תכנית 2494 החליטה הועדה המקומית להכין למקרקעין וסביבתם תכנית תא/2494/ 1 (להלן: "תכנית 2494/1" או "התכנית החדשה") והודעה בדבר הכנת התכנית החדשה וקביעת תנאים מגבילים למתן היתרי בניה בשטח התכנית פורסמו על ידי הוועדה המחוזית ביום 8.5.2002. על החלטת הוועדה המחוזית לקביעת תנאים מגבילים למתן היתרי בניה הגישו היזמים ערר למועצה הארצית לתכנון ובניה (להלן: "המועצה הארצית") ובהחלטה מיום 2.6.2004 החליטה המועצה הארצית לתכנון ובניה לבטל את תוקפם של התנאים המגבילים. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 3.11.2011 פורסמה התכנית החדשה למתן תוקף. בתביעה שלפני תובעים היזמים פיצויים בסך 7,296,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עקב התארכות הליכי התכנון במשך תקופה של כ - 20 שנים, כתוצאה מרשלנות הנתבעות והפרת חובות חקוקות. במסגרת הדיון בתביעה התקבלה החלטת כבוד השופט איתן אורנשטיין מיום 11.3.2008 לפיה הדיון בתביעה יפוצל באופן שבשלב ראשון תידון שאלת החבות. טענות התובעים א. היזמים הגישו למועצה הארצית ערר על החלטת הועדה המחוזית לקבוע תנאים מגבילים למתן היתרי בניה בשטח התכנית החדשה. בדונה בערער האמור קבעה המועצה הארצית כי "החלטת הוועדה המחוזית נשוא הערר היא החלטה בטלה... בשל חוסר סבירות ומידתיות בנסיבות שנוצרו". החלטה חלוטה זו של גוף מעין שיפוטי יוצרת השתק פלוגתא. ב. בשנת 1994 החזירה הועדה המחוזית את תכנית 2494 לוועדה המקומית לתיקון, מאז ועד שנת 2002 עת יזמה הועדה המקומית את התכנית החדשה, לא פעלה הועדה המקומית ליישום החלטת הועדה המחוזית. זאת ועוד. אף אם סברה הוועדה המקומית שלא ניתן ליישם את החלטת הוועדה המחוזית, היה עליה לפעול לקידום התכנית החדשה למצער בשנת 1995. ג. ההתמשכות הלא סבירה של הליכי התכנון תוך הקפאת הבניה במקרקעין במשך תקופה של למעלה מ - 14 שנים, מהווים סטייה חמורה מסטנדרט ההתנהגות שעל הנתבעות לעמוד בו. ד. הנתבעות יכולות היו לצפות את הנזק שנגרם לתובעים עקב אי קידום התכנון והקפאת הבנייה במשך שנים רבות, ועל כן, יש לראותן כמי שהתרשלו כלפי התובעים וכמי שאחראיות לנזק שנגרם לתובעים עקב התרשלות הנתבעות. ה. עד לתיקון 43 לחוק התכנון והבניה לא נקבעה מגבלה לתוקפם של התנאים המגבילים מכוח הוראות סעיף 78 לחוק. ביחס לתקופה זו חלות על הועדה המקומית הוראות סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הפרשנות"), לפיו מוטלת עליה חובה לפעול במהירות ראויה לקידום התכנון החל על המקרקעין. הוראה זו נועדה למנוע נזקים העלולים להיגרם לבעלי המקרקעין בשל התארכות הליכי התכנון. לפיכך, הפרת חובה זו באופן שגרם לתובעים נזק מהווה הפרת חובה חקוקה של הועדה המקומית. ו. בשנת 1994 קבעה הוועדה המחוזית תנאים מגבילים אשר בפועל הקפיאו את אפשרות הבנייה על המקרקעין. בסמוך דנה הוועדה המחוזית בתכנית 2494 ובהחלטתה מיום 21.11.1994 החזירה את התכנית לתיקון הוועדה המקומית לצורך הגדלת הצפיפות וצירוף לוח הקצאות וטבלת איזון. הוועדה המחוזית לא ביצעה מעקב ו/או בדיקה בדבר יישום החלטתה על הוועדה המקומית. ז. בשנת 2002 הגישה הועדה המקומית את התכנית החדשה לאישור הוועדה המחוזית וזו קבעה תנאים מגבילים, לפיהם לא תותר בניה שתסתור את "מגמות התכנון החדש" אף שבפועל טרם היו ידועות מגמות התכנון של התכנית החדשה. יתר על כן, הוועדה המחוזית קבעה תנאים מגבילים מבלי לבדוק מה קרה עם החלטתה משנת 1994 ולמעשה שימשה "חותמת גומי" בידי הוועדה המקומית. הראיה כי המועצה הארצית מצאה לנכון לבטל את התנאים המגבילים "בשל עמימותם ובשל חוסר סבירות ומידתיות בנסיבות שנוצרו". ח. בפעולותיה ומחדליה של הוועדה המחוזית כמפורט בסעיפים ו - ז שלעיל, התרשלה הוועדה המחוזית. ט. מכוח הוראות סעיף 28 לחוק התכנון והבניה חלה על הוועדה המחוזית חובה לקיים מעקב ופיקוח שוטף על התחייבויות הוועדה המקומית. הפרת הוראות אלה על ידי הוועדה המחוזית מהווים הפרת חובה חקוקה. עיקר טענות הוועדה המקומית א. הקפאת הבנייה במקרקעין, עליה מלינים התובעים, נולדה לפני יום 22.9.1997, ועל כן, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. ב. לחילופין, כל המעשים והמחדלים המיוחסים לוועדה המקומית ואשר אירעו לפני יום 22.9.1997, התיישנו באופן שאין להם כל רלבנטיות לשאלת האחריות של הוועדה המקומית. ג. היזמים רכשו את המקרקעין בידיעה שחלק המקרקעין בגוש 6969 הוכרז כבר בשנת 1975 כאתר עתיקות, ובתקופה של כ - 15 שנים מאישור תכנית 561 הוקם בניין אחד בלבד בשטח התכנית. ד. כבר בסמוך לרכישת המקרקעין על ידי התובעים גילו דעתם התובעים שהם מעוניינים להמתין לתכנון חדש שישביח את המקרקעין ולא לממש את זכויות הבניה מכוח הוראות תכנית 561 שחלה על המקרקעין. ה. במשך כל התקופה הרלבנטית לא הגישו היזמים כל בקשה להיתר בנייה מכוח תכנית 561 ולמעט הגשת ערר על החלטת הוועדה המחוזית משנת 2002 בדבר קביעת תנאים מגבילים, לא נקטו היזמים כל פעולה משפטית לקידום הבנייה במקרקעין. ו. לגופו של עניין טוענת הוועדה המקומית כי משך הליכי התכנון של חטיבת קרקע נגזר ממורכבותה התכנונית של אותה חטיבת קרקע. בענייננו, מדובר בחטיבת קרקע מורכבת ביותר מבחינה תכנונית. ראשית, תכנית 561 אשר חלה על המקרקעין הייתה תכנית מיושנת ולא התאימה למגמות התכנון המודרניות ולצרכים העכשוויים. שנית, חטיבת הקרקע שיועדה לתכנון החריגה בגודלה (150 דונם), מצויה משני צדיו של רחוב פנחס לבון באופן שגוש 6969 נותק מעוגן אורבאני שיכול לשרת אותו. שלישית, חלק מחטיבת הקרקע (גוש 6969) הוכרז כאתר עתיקות וכל בנייה באזור זה חייבה אישור של רשות העתיקות. רביעית, על חלק מחטיבת הקרקע קיימות חורשות ונדרש היה להכין תכנית שלא תפגע בהן. חמישית, בחלק המזרחי של חטיבת הקרקע ישנו מגרש כדורגל של קבוצת גדנ"ע יהודה. שישית, בסוף שנות השמונים קידמה הוועדה המקומית את תכנית 2494 אותה העבירה לאישור הוועדה המחוזית. ביום 21.11.1994 החליטה הוועדה המחוזית לדחות את התכנית המוצעת ולהחזירה לוועדה המקומית לצורך תיקונים, בהם הגדלת הצפיפות לכ - 500 יחידות דיור לדונם נטו, הכנת לוח הקצאות וטבלת איזון, שינויים בבינוי, בגודל המגרשים, בקווי הבניין, תוספת מעברים ירוקים, הכנת נספח אקוסטי, נספח תנועה ונספח בינוי והתאמת התכנית לתמ"א 18. עקב החלטת הוועדה המחוזית הפכה מלאכת תכנון חטיבת הקרקע למורכבת ומסובכת עוד יותר. ז. במהלך הפעולות שנקטה הועדה המקומית לקידום תכנית 2494 והטמעת דרישות הוועדה המחוזית, הגיעו הגורמים המקצועיים למסקנה שלא ניתן במסגרת תכנית 2494 להעלות את רמת הצפיפות ולשמור על שטחי החורש הקיימים, איכות הדיור ובנוסף ליצור זיקה בין חטיבת הקרקע לבין השכונה הקיימת. לפיכך, החלה הוועדה המקומית בקידום התכנית החדשה המבוססת על עקרונות תכנית 2494 תוך התאמתם לנתוני הסביבה. תכנית זו קודמה על ידי הועדה המקומית בשיתוף תושבי קריית שלום ובסופו של דבר הופקדה בשנת 2009 ופורסמה למתן תוקף בשנת 2011. ח. פעילותה של הוועדה המקומית לרבות קביעת תנאים לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, נעשתה מכוח סמכותה הסטטוטורית, במקצועיות ראויה, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר ואחראי, כמתחייב מהתכנון המורכב של התכנית החלה על מתחם עירוני גדול הכולל בין היתר, חורשות, קברים, אתר ארכיאולוגי, שטחים ציבוריים פתוחים, מבני ציבור ושטחי מגורים כשלצורך הכנת התכנית נדרש להתחשב במגבלות התכנוניות החלות עליה, לרבות הסדרי תנועה וחניה עקב היות המתחם גובל בשני צירי תנועה ראשיים. ט. בנסיבות המיוחדות של חטיבת הקרקע, אין לדחוק בוועדה המקומית ויש להעניק לה מרחב זמן מתאים על מנת שתוכל לטפל באופן יסודי ומעמיק בכל רכיבי התכנית ולתת מענה הולם לטווח הארוך לבעלי המקרקעין לציבור כולו. יש להעדיף את האינטרס הציבורי ארוך הטווח על פני האינטרס הכלכלי קצר הטווח של היזמים. י. נוכח כל אלה, אין להטיל על הוועדה המקומית אחריות נזיקית. יא. מכל מקום, היזמים לא הגישו בקשות להיתר בניה ולא נקטו בהליך משפטי לקדם את התכנון או להתנגד לפעולות הוועדה המקומית, ממילא מנועים הם כעת לטעון נגד פעולות הועדה המקומית ובמחדליהם יש אף כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הרשלנות המיוחסת לוועדה המקומית לנזק הנטען על ידי היזמים. עיקר טענות הוועדה המחוזית יב. טענות התובעים נגד הוועדה המחוזית, נטענו לראשונה בסיכומי התובעים, והינן בגדר הרחבת חזית אסורה. יג. טענת התובעים לפיה הוועדה המחוזית לא עקבה ולא פיקחה אחר ביצוע החלטתה מיום 21.11.1994 עוסקת באירועים שהתרחשו לפני יום 22.9.1997, ועל כן, טענה זו התיישנה ויש לדחותה. יד. התובעים לא הגישו בקשה להיתר בניה, לא פעלו להוצאת היתר בניה ולא פנו אל הוועדה המחוזית בכל הנוגע לטענותיהם כאן. מחדל זה של התובעים הינו בבחינת אשם תורם שיש להעמידו על שיעור של 100%. לחילופין יש לקבוע אשם תורם בשיעור גבוה המשקף את מחדלם של התובעים. טו. הוועדה המחוזית מציינת אף היא שחטיבת הקרקע שלקידום תכנונה פעלה הוועדה המקומית הייתה מורכבת ותביעת התובעים נועדה להעשיר את התובעים על חשבון הציבור בעודם מחזיקים במקל משני קצותיו. מצד אחד ייהנו התובעים מהתכנית החדשה שהשביחה את המקרקעין שלהם ביחס לתכנית 561 ומצד שני מבקשים הם לקבל פיצוי על דמי שכירות שכביכול היו מקבלים כאילו בנו על המקרקעין. דיון 1. טענות התובעים ביחס לאופן התנהלותן של הוועדה המקומית והוועדה המחוזית מתייחסות לפעולות ו/או מחדלים שבוצעו בין השנים 1984 - 2004 ומיוחסים לוועדה המקומית ולוועדה המחוזית. אדון באירועים הרלבנטיים בתקופה האמורה. 2. הזכויות במקרקעין נרכשו על ידי היזמים בין השנים 1982 - 1986 (סעיף 7 לתצהירו של שלמה חממי). בסמוך פנו היזמים אל העירייה לבירור זכויות הבנייה במקרקעין וממכתבו של מ. ישעיהו מנהל מדור מידע במחלקת התכנון ובניין עיר, משנת 1984 (נספח ה לכתב התביעה) עולה כי חלקות 81 ו - 87 בגוש 6969 "כלולות באזור מגורים ובשטח שיבנה עפ"י תכנית בינוי מיוחדת בתכנית מפורטת מס' 561 המאושרת סופית". עוד עולה מהמכתב האמור כי על פי תכנית מס' 561 ניתן היה לבנות בנייני מגורים בגובה 3 קומות מעל קומת עמודים מפולשת לחניה, בשיעור של 30% בכל קומה משטח מגרש מוסדר ובצפיפות שלא תעלה על 12 יחידות דיור לדונם נטו. עוד צוין במכתבו של מ. ישעיהו שגוש 6969 הוכרז כאתר עתיקות סגור וכדי לאפשר חפירה או בנייה נדרשת הסכמה של הארכיאולוג האזורי. מכתב זה שיצא מטעם הוועדה המקומית מלמד שבשנת 1984 לא הייתה מניעה ליתן היתר בנייה מכוח תכנית 561. יצוין, כי אין חולק שעל חטיבת הקרקע עליה חלה תכנית 561 נבנה בניין על פי היתר בנייה של הוועדה המקומית ובכך יש כדי לתמוך במסקנה האמורה. 3. בתצהירו טוען מר שלמה חממי (להלן: "מר חממי") כי בסמוך לאחר רכישת חלקו במקרקעין פעל "במרץ ובנחישות" למימוש זכויות הבנייה (סעיף 15). לביסוס טענתו מפנה מר חממי לצילומים מבקשות להיתרי בניה שצורפו כנספח ו' לכתב התביעה. מעיון במסמכים שצורפו כנספח ו' לכתב התביעה, עולה שמדובר בבקשות להיתר בניה על חלקות 69 ו - 70 גוש 6970 שערך המהנדס דורון פליישר עבור מר חממי. אלא, שלא מצאתי על הבקשות האמורות חותמת "התקבל" של הוועדה המקומית. מר חממי נחקר בדיון מיום מיום 27.1.2011, ובין היתר נשאל האם הגיש את הבקשות שצורפו כנספח ו' לכתב התביעה, וכך העיד (ש' 24 ע' 36 לפרוטוקול הדיון): "ש. התכניות שהסתכלת עליהן שאתה אומר שהכנת ב 83. ת. זה בקשות להיתר. ש. הן הוגשו? ת. לא קיבלו אותם . ש. מה זה לא קיבלו? ת. באתי להגיש. שמתי בוועדה. לא עונים תשובות. לקחו את התכניות ולא חזרו יותר. אח"כ הלכו לאיבוד ולא מצאו אותם." גרסה זו של מר חממי אינה נראית לי בכל הכבוד. אין זה מתקבל על דעתי כי תוכניות הוגשו בלא שהעתק מהן קבל חותמת או אישור בדרך אחרת. שלב ההגשה הפיזית אינו שלב שבו מופעל שקול דעת. מסקנתי היא שבסמוך לרכישת המקרקעין על ידי מר חממי לא הוגשה מטעמו בקשה להיתר בניה מכוח תכנית 561. 4. לתמיכה בתביעתו של מר שמואל קמינסקי ז"ל (תובע 5) אשר למרבה הצער נפטר לאחר הגשת התביעה (להלן: "מר קמינסקי"), צורפו תצהיריהם של מר יעקב יצחקי ז"ל אשר נפטר אף הוא בינתיים, ומר רוני יצחקי (להלן: "מר יצחקי"). מתצהירים אלה, עולה כי מר יעקב יצחקי ומר יצחקי שימשו כבאי כוחו של מר קמינסקי ברכישת חלקו במקרקעין ובטיפול בזכויות הבנייה. מתצהירו של מר יצחקי עולה כי לאחר רכישת חלקו של מר קמינסקי, בשנת 1986, גיבש מר יצחקי תכניות לבנייה על המקרקעין. לביסוס טענה זו צירף מר יצחקי מכתב מיום 22.5.1986 ששלח אדריכל אלי פירשט למהנדס העיר ובו ביקש להביא לדיון בפורום תכנון, פרויקט בינוי למגורים על חלקות 81, 87 ו - 95 בגוש 6969 (נספח ב6 לתצהירו של מר יעקב יצחקי). בעקבות פנייתו של אדריכל אלי פירשט כונס דיון בפורום תכנון ביום 24.6.1986 וסיכום הדיון האמור צורף לתצהירו של מר יעקב יצחקי כנספח ב7. מסיכום הדיון עולה, כי אדריכל אלי פירשט גיבש תכנית אשר צפיפות הדיור בה וגובה הבניינים המתוכננים על פיה חרגו מהמותר על פי תכנית 561. מר יצחקי התייחס לסיכום הדיון האמור בחקירתו מיום 20.1.2011, וכך העיד (ש' 5 ע' 22 לפרוטוקול הדיון): "ש. לא הגשתם בקשה לאישור תכנית מיוחדת לפי תכנית 561. ת. הגשנו בקשה. בפרוטוקול העיריה לקחה על עצמה את התכנון המיוחד ואמרה שהיא תגיש תכנית מחדש של האזור ואכן ב 90 הם הגישו תכנית שאותם פרסומים של 91 ו 92 פורסמה התכנית הזאת לפי סעיף 77 ו 78. ש. לא יזמתם שום תכנית. ת. אני לא יכול במקביל לעירייה ליזום תכנית." נמצא כי מלבד בקשתו של אדריכל אלי פירשט מיום 22.5.1986 לא הגיש מר יצחקי בקשה להיתר בניה מכוח תכנית 561. 5. לתמיכה בטענותיהן צירפו הנתבעות תצהיר מטעמו של מר איתן בן צבי, מתכנן בצוות תכנון דרום - יפו (להלן: "מר בן צבי"), תצהיר מטעם מר דני לס, מנהל מחלקת שירותי בנין ערים בעיריית תל אביב (להלן: "מר לס"), תצהיר מטעם גב' דורית רגב אשר בזמנים הרלבנטיים שימשה כרפרנטית של דרום מזרח תל אביב בלשכת התכנון מחוז תל אביב (להלן: "גב' רגב") וחוות דעת מטעם אינג'ינר שמואל פן אשר כיהן כמהנדס הוועדה המקומית ומהנדס העיר תל אביב - יפו במשך כעשר שנים (להלן: "מר פן"). לתצהירו של מר בן צבי צורף פרוטוקול דיון של הוועדה המקומית מיום 21.2.1990 (נספח א) ממנו עולה כי כבר בשנת 1987 החליט פורום תכנון לתכנן מחדש את חטיבת הקרקע הכוללת את המקרקעין, תוך ריכוז זכויות הבניה בחלק המזרחי של חטיבת הקרקע באופן שייצור זיקה בין שטח המגורים לשכונת קריית שלום הסמוכה. בחקירתו אישר מר לס כי נוכח החלטת פורום התכנון משנת 1987 הוחל בהכנת תכנית 2494 (ש' 3 ע' 50 לפרוטוקול הדיון מיום 14.4.2011). כך גם עולה מהאמור בסעיף 3.2 לתצהירו של מר בן צבי. 6. מהאמור עד כאן עולה כי בסמוך לאחר רכישת המקרקעין על ידי היזמים (1987) החליטה הוועדה המקומית להתחיל בהכנת תכנית 2494 על חטיבת הקרקע שבתחום תכנית 561. הטיפול בתכנית 2494 7. בתצהירו תיאר מר בן צבי את הטיפול בתכנית 2494. מהתצהיר האמור עולה כי ביום 11.8.1987 הוחל בתכנון חדש לחטיבת הקרקע שבתחום תכנית 561. בתחילת שנות ה - 90 הוחל בקידום הסטטוטורי לתכנית 2494 (סעיף 3.2). עוד עולה מתצהירו של בן צבי כי התכנית אושרה בוועדה המקומית ביום 21.2.1990 והובאה בשנית לדיון בוועדה המקומית ביום 2.6.1993. ביום 21.11.1994 החליטה הוועדה המחוזית להחזיר את תכנית 2494 לוועדה המקומית להכנת תכנית בצפיפות גדולה יותר. 8. בסעיפים 23 - 29 לתצהירו מתאר מר לס את ההשתלשלות התכנונית של תכנית 2494, ומהאמור בסעיפים אלה עולה כי: א. ביום 21.2.1990 החליטה הועדה המקומית לבקש מהועדה המחוזית לפרסם הודעה לפי הוראות סעיף 77 לחוק התכנון והבניה, על הכנת תכנית לגבי חטיבת הקרקע שבתחום תכנית 561 ולאשר תנאים להגבלת בניה לפי סעיף 78 לחוק. ב. תכנית 2494 הוגשה לאישור הוועדה המחוזית. לא צורפו ראיות ביחס למועד הגשת תכנית 2494 לאישור הוועדה המחוזית, ובחקירתו הודה מר לס כי אינו יודע מתי הוצגה תכנית 2494 (ש' 32 ע' 50 לפרוטוקול הדיון מיום 14.4.2011). ג. ביום 21.11.1994 דנה הוועדה המחוזית בתכנית 2494 והחליטה להחזיר את התכנית המוצעת לוועדה המקומית כדי שזו "תכין תכנית בצפיפות גדולה יותר. (כ - 500 יח"ד בצפיפות של כ - 15 יח"ד לדונם נטו). לתכנית יצורף לוח הקצאות וטבלת איזון שתוכן לפי מקדם של שווי הקרקע בהתאם למיקום בתכנית המוצעת לעומת התכנית החדשה". ד. דיון בתכנית 2494 קיימה הוועדה המקומית ביום 1.8.2001. 9. כאמור, החלטת הוועדה המחוזית להחזיר את תכנית 2494 לוועדה המקומית לצורך תיקונים התקבלה ביום 21.11.1994. ממילא נראה כי משנת 1994 עד חודש אוגוסט 2001 חדלה הוועדה המקומית מטיפול בתכנית 2494. מר לס לא היה מעורב בהליכי התכנון (ש' 24 ע' 44 לפרוטוקול הדיון מיום 14.4.2011), ובחקירתו ציין שלא בדק האם קיים פרוטוקול ישיבה של הוועדה המקומית שדן בהחלטת הוועדה המחוזית (ש' 11 ע' 51 לפרוטוקול הדיון מיום 14.4.2011). בהמשך אישר מר לס כי לא מצא מסמכים רלבנטיים מעבר לאלה שצורפו לתצהירו (שם, ש' 27 ע' 51 וש' 4 ע' 53). מר בן צבי התייחס לפעילות הוועדה המקומית בין השנים 1993 - 2001 וכך הצהיר: "...הוועדה המקומית תל אביב יפו לאורך התקופה משנת 1993 ועד 2001 לערך, ביצעה פעולות רבות לטובת אישורה של תכנית 2494, על פועלה הרב של עיריית תל אביב ניתן ללמוד מן המסמכים הבאים כדלקמן" בהמשך תצהירו מפרט מר בן צבי את המסמכים שלהלן: א. מכתב מנהל אגף תכנון ובנין ערים מיום 5.5.1993. ב. מכתבו של רחל דוד מיום 14.12.1994. ג. מכתבים של מר פן מיום 7.3.1994, 2.3.1995, 19.5.1996. ד. מכתב של מר פן מיום 21.8.1996 ה. מכתב של מר בן צבי מיום 28.10.2001. ו. מכתב של מר בן צבי מיום 26.11.2001. ז. סיכום ישיבה מיום 7.2.2002. עיינתי במסמכים עליהם מצביע מר בן צבי ולא מצאתי בהם תמיכה לפעילות ממשית של הוועדה המקומית לקידום תכנית 2494 או כל תכנית אחרת על חטיבת הקרקע שבתחום תכנית 561. חלק מהמכתבים (נספחים ג ו - ה1 לתצהירו של מר בן צבי) נערכו בתקופה שקדמה להחלטת הוועדה המחוזית משנת 1994 ואינם רלבנטיים. מכתבה של רחל דוד (נספח ד לתצהיר מר בן צבי) הינה הודעה על החלטת הוועדה המחוזית, ותו לאו. במכתב מיום 19.5.1996 (נספח ה2 לתצהירו של מר בן צבי) פונה מר פן אל מר טוביה שלום, מנהל היחידה לרה-פרצלציה ומבקש ממנו לאשר טבלאות "מגרשי תמורה" שצורפו למכתב. בקשה זו אושרה על ידי מר טוביה שלום ביום 27.5.1996 אשר ביקש לדאוג שיכינו את "כל החומר הדרוש למחוז". במכתבים נוספים עליהם הצביע מר בן צבי (נספחים ה3, ו לתצהירו של מר בן צבי) יש התכתבות בין גורמים שונים שאינם מלמדים על ביצוע פעולות מהותיות להשלמת דרישות הוועדה המחוזית. ממכתבו של מר בן צבי מיום 28.10.2001 (נספח ז לתצהיר מר בן צבי), עולה כי בסמוך התקיים הליך לבחירת מתכננים, ובכך יש כדי להעיד כי מדובר בהליכים אותם יש לייחס לתכנית 2494/1. כך הוא גם לגבי מכתבו של מר בן צבי מיום 26.11.2001 (נספח ח) ולגבי פרוטוקול סיכום ישיבה מיום 7.2.2002 (נספח ט). בחקירתו ניסה מר בן צבי לתאר פעולות שלכאורה נקטה הוועדה המקומית כדי לתקן את תכנית 2494 על פי דרישות הוועדה המחוזית, אולם הוא הודה שלא מצא בתיקי התכנון מסמכים שילמדו על פעולות שנקטה הוועדה המקומית לתיקון תכנית 2494 בהתאם לדרישת הוועדה המחוזית (ע' 61 לפרוטוקול הדיון מיום 14.4.2011). יצוין, כי מר בן צבי החל בעבודתו בעיריית תל אביב - יפו רק בשנת 2000 וממילא אין לו ידיעה ישירה על פעולות או מחדלים של הוועדה המקומית בין השנים 1994 - 2000. נוכח אלה, נראה כי הוועדה המקומית לא נקטה בפעולות מהותיות וממשיות לקידום התכנון על חטיבת הקרקע בתחום תכנית 561 בין השנים 1994 - 2001. זאת ועוד. במכתב מיום 1.5.2001 מציין מר לס: "הטיפול בתכנית 2494 הופסק לפני מספר שנים ורק לאחרונה הוחל בקידום תכנית חדשה לשטח התכנית" (נספח יד לכתב התביעה). בדיון מיום 10.11.2011 ציין מר פן ששימש כשמאי של תכנית 2494 והיה חלק מצוות התכנון (ש' 4 ע' 76 לפרוטוקול הדיון). בהמשך התייחס מר פן להתנהלות הועדה המקומית בקשר עם תכנית 2494, וכך העיד (שם, ש' 10 ע' 77): "ש. מרגע שהתקבלה ההחלטה הנ"ל (החלטת הוועדה המחוזית - מ.א) התקיים דיון לגבי התיקון המבוקש? התקיימה ישיבה כלשהי? ת. ודאי שהתקיימו ישיבות. אי אפשר להחליט להכין תכנית חדשה בלי דיונים מקדימים. ש. מתי התקיימו? ת. לאחר ההחלטה. לא זוכר תאריכים מדויקים. ש. אני אומר ששנה עד חמש שנים לאחר שהתקבלה ההחלטה הזאת לא התקיימה ישיבה של עיריית ת"א או צוות התכנון, לא התקיים דיון, אין פרוטוקול אחד שבאים ודנים איך וכיצד מתקנים את התכנית לפי הוראות הועדה המחוזית. אין כלום. אפילו תכתובת, יש שלושה מכתבים. אם אתה אומר שקיים משהו אחר, תציג בפנינו. ת. לא אמרתי שאני זוכר מתי התקיימו ישיבות. אינני זוכר תאריכים של ישיבות. ... ש. התקבלה ב94 החלטה של הועדה המחוזית המסתייגת ממשהו מסוים בתכנית 2494. תראה לי בדיקה של הועדה המקומית אם אפשר, פרוטוקולים כלשהם ופניה לועדה המחוזית כיצד היא ניסתה לתקן את הטעון תיקון לפי הועדה המחוזית, דהיינו להגדיל צפיפות בתכנית. ת. מאז 84 אני לא מהנדס העיר ת"א, אלא שמאי מקרקעין. אני עוקב אחרי הכנת התכניות כשמאי וכיועץ תכנון. לא עקבתי ואיני עוקב אחרי התהליך האדמיניסטרטיבי או הביורוקרטי ולכן איני מוסמך להשיב ולא ידוע לי. ש. עיינת בתיקי העירייה, האם נתקלת בפרוטוקולים כאלה? ת. לא כל כך עקבתי אחרי פרוטוקולים. עקבתי אחרי הליך התכנון והליך השמאות... ש. אחד התיקונים היה שני דברים: הגדלת הצפיפות והכנת טבלאות איזון. תאשר שטבלאות איזון מי שהיה אמור להכין זה אתה. ת. חד משמעית כן. ש. .. האם קיימת ישיבות לגבי זה. ת. התקיימו ישיבות בנושא תכנוני והכנת טבלאות איזון. מצאתי כמה מסמכים שהיו במשרדי ובפירוש לא עקבתי ואני לא עוקב אחרי הליך ביורוקרטי של תאריכי ישיבות. ש. עם מי התקיימו ישיבות? ת. בד"כ עם שני צוותים: צוות התכנון ועם טוביה שלום מנהל היחידה לפרצלציה... ... ש. משנת 94 עד 99 מה עיריית ת"א עשתה? ת. לא שמתי את הדגש לפרוטוקולים. יותר ממה שעניתי אני לא יודע. ש. מתי החלו לתכנן את 2494/1? ת. כמדומני שבסביבות שנת 2002. ש. גם שם אתה השמאי המלווה את התכנית. ת. כן." אין בעדות זו של מר פן כדי לשנות מהמסקנה שבין השנים 1994 - 2001 ועד לתחילת התכנון של תכנית 2494/1 לא נקטה הועדה המקומית בפעולות מהותיות ממשיות לקידום התכנון בחטיבת הקרקע שבתחום תכנית 561. 10. גב' רגב העידה בדיון מיום 10.11.2011 ומעדותה עולה שהיא החלה לעבוד בוועדה המחוזית בשנת 1996. גב' רגב התייחסה אף היא להתנהלות סביב תכנית 2494 וכך העידה (ש' 9 ע' 86 לפרוטוקול הדיון: "ת. ... אני יודעת שב94 הוועדה המחוזית הנחתה את הוועדה המקומית איך היא רוצה לראות את התכנית החדשה, על פי אותה החלטה של הוועדה המחוזית. הוועדה המקומית החליטה להגיש תכנון חדש שהוגש ב 2002 וזאת תכנית 2494/1. ש. מפנה להחלטה של הוועדה המחוזית מ 21.11.94. האם זו ההחלטה המדוברת? ת. כן. ש. תאשרי לי שבהתאם לאותה החלטה התיקון היחידי שהיה לוועדה המקומית לבצע זה הגדלת הצפיפות בתכנית 2494. נכון? ת. כן, זה לפי ההחלטה ולהוסיף טבלת איזון. ש. אחרי שההחלטה הומצאה לוועדה המקומית, הוועדה המקומית ניהלה אתכם דיאלוג לגבי התכנית? יש פרוטוקולים? ת. אני לא זוכרת שראיתי. אני לא ראיתי. אני עיינתי בתיק. ... ש. מעיון בתיקי הוועדה המחוזית מצאת פניה מהוועדה המחוזית למקומית ששואלת מה קורה עם הגשת בקשה מתוקנת. ת. אנו לא נוהגים לפנות לוועדה המקומית לשאול על ייזום התכניות שלהם. ברגע שהוצאנו החלטה העברנו הכדור לגמרי לוועדה המקומית. ... ת. אנו לא מפקחים עליהם בעניין התכנון שלהם. כל עוד הוא במגרש שלהם. כל עוד התכנית לא אצלנו אנו לא מתערבים בעשיה של הוועדה המקומית." עדות זאת של גב' רגב, מחזקת עוד את המסקנה שבין השנים 1994 - 2001 לא נקטה הוועדה המקומית כל פעולה לקידום התכנון בחטיבת הקרקע שבתחום תכנית 561. עוד נראה מהעדות האמורה שאף הוועדה המחוזית לא נקטה בהליך פיקוח או כל הליך אחר בקשר עם תכנית 2494 בתקופה שבין השנים 1994 - 2001. ועוד. במכתב מיום 12.8.1998 (נספח י לכתב התביעה) מאשר מר לס "שלא חל שינוי מהותי במצב התכנוני של תכנית 2494". 11. נוכח כל אלה, נראה כי בין השנים 1994 - 2001 חדלו הוועדה המקומית והוועדה המחוזית מקידום תכנית 2494 או כל תכנית חדשה על חטיבת הקרקע שבתחום תכנית 561, ובלשונו של מר לס, במכתב מיום 12.8.1998 (נספח י לכתב התביעה): "לא חל שינוי מהותי במצב התכנוני של תכנית 2494". התנהלות הוועדה המקומית מול היזמים בין השנים 1994 - 2001 12. במענה לפנייתו של מר חממי שלח מר לס מכתב מיום 22.2.1995 (נספח ט לכתב התביעה), ממנו עולה לכאורה שתכנית 2494 עומדת על הפרק ומיועדת לאישור. במכתב זה ציין מר לס שהבנייה בחלקו של מר חממי "אסורה לחלוטין". בין השנים 1994 - 2001 פנה מר חממי אל העירייה בבקשות להאיץ את התכנון של חטיבת הקרקע שבתחום תכנית 561 (נספחים יא1 - יא5 לכתב התביעה). במכתב מיום 6.4.2000, במענה לפניותיו של מר חממי בקשר עם תכנית 2494, מציין מהנדס העיר אדריכל דני קייזר: "משיחות עם צוות התכנון הבינותי שהתכנית נמצאת בשלבי תיקון סופי לפני הגשתה לוועדה המחוזית" (נספח יא7 לכתב התביעה). במכתב נוסף שנשלח אל מר חממי ביום 5.6.2001, מציין אדריכל קייזר: "ברצוני להבהיר כי אנו אכן פועלים להשלמת התיקונים הנדרשים והשבת התכנית לוועדה המחוזית בכדי להמשיך בקידומה" (נספח יז לכתב התביעה). ממכתבים אלה, עולה לכאורה שקיימת פעילות ממשית לקידום תכנית 2494 מצג זה הוצג ליזמים, אף שבפועל לא נקטה הוועדה המקומית כל פעולה מהותית וממשית לקידום תכנית 2494, ובלשונו של מר לס במכתב מיום 1.5.2001 (נספח יד) "הטיפול בתכנית 2494 הופסק לפני מספר שנים". בחקירתו נשאל מר לס על הסתירה בין המצב בפועל לאמור במכתביו של אדריכל דני קייזר (ע' 55 לפרוטוקול הדיון מיום 14.4.2011), ולא מצאתי בהסבריו מענה לסתירה האמורה. 13. מהאמור לעיל, נראה כי בין השנים 1994 - 2001 הציגו נציגי הוועדה המקומית בפני היזמים מצגים שגויים אם אזהר בלשוני, לפיהם פועלת הוועדה המקומית להשלמת תכנית 2494. הגבלות בניה בין השנים 1994 - 2001 14. בחקירתו אישר מר פן שנוכח הגבלת הבנייה מכוח הוראות סעיף 78 לחוק התכנון והבניה לא ניתן היה לבנות על המקרקעין (ש' 25 ע' 78 לפרוטוקול הדיון מיום 10.11.2011). גם גב' רגב אישרה שלא ניתן היה לבנות על המקרקעין משנת 1992 (ש' 16 ע' 85 ו - ש' 1 ע' 86 לפרוטוקול הדיון מיום 10.11.2011). אוסיף, כי במכתבו מיום 7.9.1992 הודיע מר לס למר יעקב יצחקי (נספח ז לכתב התביעה) כי "הבניה בשטח החלקות הנדונות אסורה לחלוטין". נוכח אלה, נמצא כי בין השנים 1994 - 2001 אסרו הוועדה המקומית ו/או הוועדה המחוזית כל בניה על המקרקעין, ומצב דברים זה הובהר ליזמים. רשלנות 15. סעיפים 35 ו - 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובעים: "35. רשלנות עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה. 36 חובה כלפי כל אדם החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אמת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או מחדל המפורשים באותו סעיף." 16. כבוד השופט א' ברק (כתוארו אז) דן בעוולת הרשלנות בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש (פורסם בתקדין), וכך קבע (שם, פסקה 2): "בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות שבנזיקין מתעוררות שלוש שאלות האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות (סעיף 36 לפקודת הנזיקין.... (מבחן זה כולל בחובו שני היבטים. ההיבט הראשון, הוא ההיבט העקרוני, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות. ההיבט השני, הוא ההיבט הספציפי, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות)... ההיבט הראשון, עניינו בקיומה או בהעדרה של חובת זהירות מושגית (NOTIONAL DUTY) ואילו ההיבט השני, עניינו בקיומה או בהעדרה של חובת הזהירות הקונקרטית (DUTY IN FACTׂ). השאלה השנייה המתעוררת בכל תביעת נזיקין, היא, האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו האם הוא סטה מסטאנדארט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק?" 17. בע"א 653/97 חברת מרכז ברוך וצפורה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו והוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב - יפו (פורסם באתר בית המשפט העליון), דן בית המשפט העליון בשאלה אם כעניין שבמדיניות ניתן להטיל על הוועדה המקומית חובת זהירות, וכך קבע כבוד השופט י' אנגלרד (פסקה 4): "אפשר להבין מהנמקתו של בית המשפט, כי כלל, אין להכיר בחובת זהירות של של גורמי תכנון כלפי בעלי קרקעות הנוגעים לעניין, כאשר המדובר הוא בנזקים הנגרמים בשל עיכובים במימוש התכנית. לטעמי, ניסוח עקרוני מעין זה הוא גורף מדי. אין לשלול מלכתחילה, את חובת הזהירות של גופי תכנון מנהליים כלפי בעלי הקרקעות הנוגעים לעניין. כמו כן, עקרונית, גם עיכובים בלתי סבירים בהליכי התכנון והבנייה עשויים להטיל אחריות בנזיקין על גורמי התכנון הגורמים נזק כלכלי לבעלי עניין קרוב. בניגוד להנחתו של בית המשפט המחוזי, אין אני רואה מניעה עקרונית כי אף עיכובים בזמן יכולים להיבדק באופן אובייקטיבי ובנסיבות מתאימות לחייב את המעכב בנזיקין. הכל תלוי בנסיבות המקרה המיוחדות". אחריות הוועדה המקומית בתקופה שבין השנים 1986 - 1994 18. התובעים היו מוכנים להמתין לאישור תכנית 2494 ולא ביקשו לבנות על המקרקעין בהתאם לתכנית 561. עובר לתחילת התכנון של תכנית 2494 ידעו התובעים כי "הכנת תכנית שכזו אינה מהיום למחר וכי התכנון צפוי לארוך מספר שנים" (סעיפים 3- 4 ו - 33 לסיכומי התובעים). על כן, איני סבור שנפל פגם באופן התנהלות הוועדה המקומית או הוועדה המחוזית ככל שמדובר בתקופה בה הכינה הוועדה המקומית את תכנית 2494 ועד להחלטת הוועדה המחוזית מיום 21.11.1994. אחריות הוועדה המקומית בתקופה שבין השנים 1994 - 2001 19. באשר לתקופה שבין השנים 1994 - 2001, דהיינו מהיום בו החליטה הוועדה המחוזית להחזיר את תכנית 2494 לוועדה המקומית לתיקון הצפיפות ועד לתחילת התכנון של תכנית 2494/1, על פי המצוי בפני הוועדה המקומית לא נקטה כל פעולה מהותית ממשית לקידום התכנית והחזרתה לאישור הוועדה המחוזית. טענות הוועדה המקומית כאילו בשל מורכבות חטיבת הקרקע שבתחום תכנית 561 נדרש היה זמן רב לאישור התכנית, אינה ממין העניין. הוועדה המקומית לא הציגה כל ראיה שיש בה כדי ללמד שהעיכוב בהכנת התכנית נבעה מפעולות תכנוניות הנובעות מההכרזה על חלק מגוש 6969 כאתר עתיקות או כי העיכוב בתכנון נבע מפעולות תכנוניות הנוגעות לחורשה המצויה על חלק מחטיבת הקרקע או מפעולות תכנוניות הנוגעות למגרש הכדורגל של גדנ"ע יהודה המצוי בחלק המזרחי של חטיבת הקרקע. לא הוצגו בפני פרוטוקולים או סיכומים של ישיבות של נציגי הגורמים הרלוונטיים שכונסו לדון בהשפעת הנסיבות המיוחדות של חטיבת הקרקע על הגדלת הצפיפות שדרשה הוועדה המחוזית וסביר להניח שישיבות כאלה לא התקיימו. דלות המסמכים הרלבנטיים שהוצגו על ידי הוועדה המקומית במסגרת ההליך כאן, מלמדת אף היא שהוועדה המקומית לא נקטה בפעולות תכנוניות מהותיות בהן יכולה הייתה לנקוט כדי לקדם את תכנית 2494 בסמוך לאחר החזרתה מהוועדה המחוזית לצורך תיקון. אילו נקטה הוועדה המקומית בפעולות הנדרשות היו בתיקי התכנון מסמכים שיעידו על כך. העדרם של מסמכים כאלה מלמד את ההיפך מכך. יצוין כי ביחס להליכי התכנון של תכנית 2494/1 הציגה הוועדה המקומית סיכום פגישה מיום 7.2.2002 (נספח ט לתצהירו של מר בן צבי), סיכום פגישה נוספת מיום 2.11.2002 (נספח י), סיכום פגישה מיום 11.2.2003 (נספח יא), סיכום פגישה מיום 10.9.2003 (נספח יב) ומסמכים נוספים, המעידים על אופי ותדירות קידום תכנית 2494/1. משלא עשתה כן ביחס לתכנית 2494 אין אלא להניח שבין השנים 1994 - 2001 חדלה הוועדה המקומית מלפעול לקידום תכנית 2494 או כל תכנית אחרת ביחס לשטח של תכנית 561. 20. בהחלטת הוועדה המחוזית מיום 21.11.1994, נקבע: "הוועדה אינה מקבלת את הצפיפות המוצעת בתכנית ולפיכך מחליטה להחזיר את התכנית לוועדה המקומית שזו תכין תכנית בצפיפות גדולה יותר (כ - 500 יח"ד בצפיפות של כ - 15 יח"ד לדונם נטו)". החלטה זו של הוועדה המחוזית אינה תוחמת בזמן את תיקון תכנית 2494 על ידי הוועדה המקומית. מקום שלא נקבע מועד לעשיית פעולה, חלה על הוועדה המקומית הוראת סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981 שזו לשונה: "הסמכה או חיוב לעשות דבר, בלי קביעת זמן לעשייתו - משמעם שיש סמכות או חובה לעשותו במהירות הראויה ולחזור לעשותו מזמן לזמן ככל הנדרש לפי הנסיבות". קשה לקבוע מה הייתה המהירות הראויה לעריכת תיקוני צפיפות בתכנית 2494, ואיני רואה צורך לקבוע מסמרות בעניין זה. אולם, ברור שסעיף 11 לחוק הפרשנות נועד למנוע חוסר מעש מצד הרשות בביצוע תפקידיה וזו גם הנורמה הגלומה בסעיפים 35 - 36 לפקודת הנזיקין. הוועדה המקומית אינה יכולה לשבת בחוסר מעש או "רפיסות מעשה" ו"עצלות מחשבה" כאשר זכויותיהם של בעלי מקרקעין תלויות בתיקון תכנית 2494. במיוחד כך, כאשר היה ברור לנציגי הוועדה המקומית שבעלי המקרקעין הינם יזמים שרכשו את המקרקעין במטרה לממש עליהם תכנית בניה אותה יזמו ואף הציגו בפני פורום התכנון של הוועדה המקומית. כך ביתר שאת, כאשר הוועדה המקומית הודיעה ליזמים שהבנייה על המקרקעין אסורה עקב הליכי התכנון שלא ממש התקיימו בפועל בין השנים 1994 - 2001. דווקא בשל מורכבות השטח קמה הציפיה כי העוסקים במלאכה שהם עובדי ציבור ומצויים באותה מורכבות ייטלו על עצמם להקדיש לקידום התוכנית את המשאבים הנדרשים כדי לתת מענה למורכבות האמורה. פיסת קרקע שהיא "בעיתית" אינה פותרת את גורמי התכנון מטיפול, למצער היא יכולה להצדיק עיכובים בטיפול אבל צריך שיהא 'טיפול', שתהא עשיה. סיכומו של דבר, הוועדה המקומית חדלה בחוסר מעש ו/או פעלה בעצלתיים ובחוסר יעילות בין השנים 1994 - 2001 ובתקופה זו לא ממש עסקה "בבחירה בין חלופות תכנוניות", כטענתה, ואף לא נקטה בפעולות תכנוניות ממשיות לקידומה של תכנית 2494 או כל תכנית אחרת ובכך הפרה את חובת הזהירות כלפי היזמים. הפרת חובה חקוקה 21. בע"א 1661/09 אשר שינברגר ואח' נ הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה ואח' (פורסם באתר בית המשפט העליון), נקבע כי סעיף 11 לחוק הפרשנות אינו כולל חובה ספציפית על פי דין הניתנת לבחינה באספקלריה של סעיף 63 לפקודת הנזיקין, אלא יש לראות בו "משום סטנדרט התנהגות נורמטיבי לבחינתה של עוולת הרשלנות" (שם, פסקה 37 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית). לפיכך, אני דוחה את טענות התובעים להפרת חובה חקוקה. התיישנות 22. במכתבו מיום 6.4.2000, במענה לפניותיו של מר חממי בקשר עם תכנית 2494, מציין מהנדס העיר אדריכל דני קייזר: "משיחות עם צוות התכנון הבינותי שהתכנית נמצאת בשלבי תיקון סופי לפני הגשתה לוועדה המחוזית" (נספח יא7 לכתב התביעה). במכתב נוסף שנשלח אל מר חממי ביום 5.6.2001, מציין אדריכל קייזר: "ברצוני להבהיר כי אנו אכן פועלים להשלמת התיקונים הנדרשים והשבת התכנית לוועדה המחוזית בכדי להמשיך בקידומה" (נספח יז לכתב התביעה). נוכח מצג זה, ברור שלא הייתה ליזמים כל עילה להגיש תביעה נגד הוועדה המקומית בין השנים 1994 - 2001. רק לאחר שמר לס הודיע לחלק מהיזמים במכתב מיום 1.5.2001 (נספח יד) כי "הטיפול בתכנית 2494 הופסק לפני מספר שנים", התגבש בידי היזמים "כח התביעה", ראה פסקה 21 לפסק הדין של כבוד השופטת פרוקצ'יה בע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים ואח' (פורסם באתר בית המשפט העליון). לפיכך, מרוץ ההתיישנות ביחס לפעולות ו/או מחדלים של הוועדה המקומית משנת 1994 ואילך, החל רק ביום 1.5.2001. אחריות הוועדה המחוזית 23. על פי הוראות סעיף 78 (ב) (2) לחוק התכנון והבניה, רשאי הנפגע מהחלטות הוועדה המקומית לפי סעיף 78 לערור לוועדה המחוזית. משניתן לבעלי עניין כח לתקוף את פעולותיה או מחדליה של הוועדה המקומית בקשר עם תכנית שיזמה ומגבלות שהוטלו מכח סעיף 78 לחוק, אין מקום להטיל על הוועדה המחוזית חובת זהירות בטענה לאי פיקוח על פעילות הוועדה המקומית, אלא במקרים קיצוניים. יצוין, כי במקרה דנן הגישו התובעים עררים לוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה (להלן: "וועדת המשנה לעררים") וזו הורתה על ביטול החלטת הוועדה המחוזית להגבלת הבנייה בשטח תכנית 2494/1. בנוסף ההחלטה הראשונה של הוועדה המחוזית להטיל מגבלות בניה ניתנה בשנת 1992 (סעיף 25 לסיכומי הוועדה המחוזית) וביחס לתקופה זו לא מצאתי פגם בפעילות הוועדה המקומית, וממילא אין למצוא פגם בהתנהלות הוועדה המחוזית. טענות התובעים המתייחסות להתנהלותה של הוועדה המחוזית בקשר עם תכנית 2494/01, אינן רלבנטיות למחדלים ולפעולות הוועדה המקומית ביחס לתכנית 2494. טענות ביחס להפרת הוראות סעיף 28 לחוק התכנון והבניה על ידי הוועדה המקומית העלו התובעים רק בסיכומיהם (סעיף 147). לפיכך, ונוכח התנגדות הוועדה המחוזית יש לראות בטענות אלה הרחבת חזית אסורה. למעלה מן הצורך אוסיף בקצרה כי בנסיבות העניין, איני סבור שהיה מקום להטיל על הוועדה המחוזית אחריות נזיקית בשל הפרת הוראות סעיף 28 לחוק התכנון. יצוין, כי ועדת המשנה לעררים דנה בעררים שהגישו התובעים נגד הוועדה המקומית והוועדה המחוזית בקשר עם החלטת הוועדה המחוזית להגביל את הבנייה בשטח תכנית 2494/1, ולא דנה בהליכי התכנון של תכנית 2494. עוד עולה מהחלטת ועדת המשנה לעררים כי תוקפה של החלטת הוועדה המחוזית המגבילה את הבנייה פג עוד בטרם התקיים הדיון. ממילא קביעות ועדת המשנה לעררים ביחס לאופן התנהלות הוועדה המחוזית לא נצרכו להכרעה בעררים. על כן, אין באמור בהחלטת ועדת המשנה לעררים כדי ללמד על אחריותה של הוועדה המחוזית, לעיכוב קידום תכנית 2494. נוכח כל אלה, איני רואה לנכון להטיל על הוועדה המחוזית אחריות כלשהי כלפי התובעים. סוף דבר התביעה נגד נתבעת 3 נדחית ללא חיוב התובעים בהוצאות. נקבעת בזאת אחריות נתבעות 1 ו - 2 לנזקי התובעים, כמפורט לעיל. בהתחשב באמור לעיל, נקבע בזאת, כי בכפוף להוכחת שיעור הנזק והקשר הסיבתי, זכאים התובעים לפיצוי בגין נזק שיוכח שנגרם להם כתוצאה מעיכוב הבניה בשל רשלנות הוועדה המקומית, בתקופה שבין השנים 1994 - 2001, ולא מעבר לכך. נתבעות 1 ו - 2 תשלמנה לתובעים הוצאות משפט 12,000 ₪ ושכ"ט עורך דין עד כאן בסך 76,000 ש"ח. בניהועדת תכנון ובניהמחדלתכנון ובניה