מה הדין בסוגיית לשון הרע נגד אנשי ציבור ? האם אנשי ציבור זכאים להגנה על שמם הטוב ? האם ניתן לפסוק פיצויים בגין פגיעה בשם הטוב של איש ציבור ? ##(1) לשון הרע על איש ציבור - הקדמה:## השמעת ביקורת כלפי נבחר ציבור, היא אבן היסוד של הזכות לחופש הביטוי וצינור החיים הדמוקרטיים בחברה, שכן היא משמשת כאמצעי משמעותי למניעת השימוש לרעה במעמד השלטוני של איש ציבור. לפיכך, אנשי ציבור, מתוקף תפקידם, עשויים להיחשף, יותר מאזרח רגיל, לביקורת ציבורית ועליהם להיות ערוכים יותר לספיגת ביקורת ציבורית כלפיהם (ע"א 334/89 רבקה מיכאלי נ' בלה אלמוג, מו (5) 555 (20.12.1992). בהתאם לאמור, בבחינת פרסום כלפי אנשי ציבור תינתן חשיבות לכך כי מרווח הסבירות בביטוי הפוגעני " הציבורי" הוא רחב מזה הנתון לביטוי הפוגעני " הפרטי". חרף חשיבותה של הזכות לחופש הביטוי, אין המדובר בזכות מוחלטת, אשר היקפה בלתי מוגבל. גבולותיו של חופש הביטוי הינם פרי איזון בינו לבין זכויות ואינטרסים ציבוריים אחרים, העלולים לעמוד מנגד. יוצא איפוא, כי תחום התפרשותו של חופש הביטוי אינו אחיד, והיקפו עשוי להשתנות מעניין לעניין בהתאם לטיב ולמשקל הזכות או הערך שכנגדו הוא מתמודד (רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (12.11.06)), (אהרון ברק, פרשנות חוקתית, התשנ"ד-1994, 434). ##(2) גבולות חופש הביטוי במסגרת השיח הציבורי בו מעורב איש ציבור:## בהתאם להלכה שאומצה בפסיקה, כשמדובר בדברים המפורסמים כלפי איש ציבור, הנטייה היא להקנות משקל מוגבר לחופש הביטוי לעומת שמו הטוב של איש הציבור (ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607, 622-621 (2002)). לעניין זה אף יפים הדברים אשר נאמרו בפרשת אבנרי (ע"א 214/89 אבנרי ואח' נ' שפירא ואח', פ"ד מג(3) 840) כדלקמן: "...גופים ואנשים, הנושאים במשרות ציבוריות או בתפקידים שלציבור עניין בהם, נוטלים על עצמם מעצם מעמדם ותפקידם סיכונים הקשורים בהתנכלות לשמם הטוב. כמובן אין בכך כדי להצדיק פגיעה בשם הטוב, שהוא היקר בנכסיהם, אך יש בכך כדי להחליש את המשקל שיש ליתן לשיקול זה ביחס לחופש הביטוי". ברוח דומה נקבע על ידי השופט שמגר כי: "לגבי תביעות לשון הרע שעניינן אנשי ציבור, מן הנכון שאלו יהיו ערוכים לספיגת ביקורת רבה יותר כלפיהם מאשר האדם מן השורה. זהו מחיר היחשפותם האישית לציבור והפרסום ברבים, בכתב או בעל פה, של דבריהם" (ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו(5), 355). ##(3) פגיעה בשם הטוב של איש ציבור:## בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558, 565 (2004) נקבע כי ערך חופש הביטוי והזכות לשם טוב הם ערכים המצויים במפלס דומה במידרג זכויות האדם. האיזון ביניהם הוא איזון אופקי, המניח יחסיות ביניהם. בגדר יחסיות זו, מקבל חופש הביטוי משקל מיוחד כאשר מדובר באיש ציבור ובשיח ציבורי, נוכח חשיבותו של ערך זה להבטחת הליך דמוקרטי חופשי. אולם חופש זה, גם בגדר השיח הציבורי, אינו חופש ללא גבולות. גם בגדרו נמתחים קווים אדומים, שמעבר להם פורש המשפט את הגנתו על כבודו של איש הציבור, ועל שמו הטוב, לבל יהא הפקר. בגדרו של האיזון בין הערכים האמורים, כשהוא מוחל על איש ציבור, יש משקל מסוים גם לעוצמה המיוחדת של פגיעת לשון הרע במי שממלא תפקיד ציבורי ותלוי תלות מוחלטת באמון הציבור לצורך מילוי תפקידו. בהמשך נקבע כי גם איש ציבור החושף עצמו למערבולת החיים הציבוריים ומסכים בכך לקבל על עצמו מידה מסוימת של נטל חשיפה וביקורת ציבורית, אינו הופך בכך את שמו הטוב ואת כבודו האנושי להפקר. איש הציבור לא הסכים בנטילת תפקיד ציבורי להפקיר לחלוטין את כבודו האישי, והחוק, באיזונים שיצר, מגן גם על בעל תפקיד ציבורי לבל יהפוך שמו הטוב למרמס בכפוף למתן משקל ראוי לחופש הביטוי כערך ציבורי בעל חשיבות. החוק לא התיר בכל מצב מעשי השמצה והשתלחות באנשי ציבור בשם חופש הביטוי, ולא היקנה הגנה לפוגע גם אם הביטוי הוא הבעת דעה על איש ציבור, בנסיבות בהן לא נתקיים בפוגע יסוד של תום לב. ##(4) פיצויים על פגיעה בשמו הטוב של איש ציבור:## בהתייחס למעמדו הציבורי של איש ציבור הניזוק ושאלת קיומו של שמו הטוב, המובאים בחשבון עת ניגש בית המשפט לקבוע את מידת הפגיעה בשמו הטוב של התובע ואת גובה הפיצויים שיושת על הנתבע, יפים הדברים ברע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 524, בעמוד 525: "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע 'תעריפים'. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים". גם התנהגות הניזוק והמזיק לפני ואחרי האירוע צריכה להיות רלוונטית להערכת שיעור הפיצויים." ##(5) ההגנה על חופש הביטוי וחופש העיתונות:## ההגנה על חופש הביטוי וחופש העיתונות מקבלת חשיבות יתר דווקא כשמדובר בדמות ציבורית, ובנושא הנתון במחלוקת ציבורית. זאת, כדי להעלות על סדר היום מחלוקות ציבוריות, פוליטיות, המשמעותיות והחשובות לדיון הציבורי, ולאפשר שיג ושיח ציבורי (עניין בן גביר, פסקה 33). פרסום הנוגע לאיש הנושא תפקיד ציבורי ולטוהר המידות האישי שלו תוך שימוש בביטויים קיצוניים וקשים שאינם אהודים על רשויות השלטון, אף מקבל הגנה יותר מפרסומים אחרים, שכן עיקר תכליתו של חופש הביטוי הוא להגן על אותם ביטויים קיצוניים, שכן "דברי נועם, הערבים לאוזן והקלים לעיכול, אינם זקוקים להגנה של חופש ביטוי" (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון לוני הרציקוביץ', נח (3) 558 (04.03.2004)). ביקורת ציבורית פוליטית היא תנאי בלעדיו אין לקיום משטר דמוקרטי, זכותו של הציבור לאפשר לו לגבש דעה על אנשים המשפיעים על חייו (ראה שנהר 234-235; ת"א (ת"א) 67115-07 שי דבורה נ' איציק ציזר (18.10.2009). מכאן, בהתאם להלכה הפסוקה, קיימים שיקולים כבדי משקל המצדיקים את צמצומו של איסור לשון הרע כאשר עסקינן בדמות ציבורית. בעניין אבנרי אף נקבע כי תרופתו של איש הציבור הנפגע מדברי הפרסום, צריכה להיות בפרסום נגדי אשר יחשוף את הכזב שפורסם אודותיו (שם, עמ' 864). על אף האמור לעיל, בית המשפט יתן משקל ראוי לזכותו של איש הציבור לשם טוב, אשר אינו הפקר אלא הוא היקר בנכסיו, ככל אדם. יש לעודד אנשים טובים ואיכותיים ליטול חלק בעשייה הציבורית מבלי שאלה יחששו מפגיעה בכבודם ובשמם בשל נטילת תפקידים ציבוריים (ראה עניין אבנרי; אורי שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז), עמ' 70-73). ##(7) לשון הרע על איש ציבור - מה אומר החוק ?## חוק איסור לשון הרע אינו מבדיל בין לשון הרע על איש ציבור לבין לשון הרע אחרת, אך הפסיקה קובעת כאמור כי עובדת היות הנפגע דמות ציבורית מהווה נסיבה בעלת משקל האם הפרסום בעניינו מהווה לשון הרע, והאם המפרסם יהיה מוגן מפני תביעה. באשר להגדרת לשון הרע, סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כי: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו; " מחד, כשמדובר באיש ציבור קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים העצמת ההגנה על האמרה הפוגעת, וצמצומם של איסורי לשון הרע בכל הנוגע לפרסומים העוסקים באנשי ציבור: ##(א) ## קיימת תועלת חברתית רבה יותר בקבלת מידע הנוגע לאנשים אשר אמונים על קבלת החלטות בשם הציבור. ציבור זה מעוניין במידע מלא אשר יאפשר לו לגבש דעתו על האנשים המשפיעים על חייו, וזקוק לכך בחברה דמוקרטית פתוחה. ##(ב) ## אדם הבוחר לקחת על עצמו מעמד של איש ציבור, בוחר מכללא גם לחשוף את עצמו לפגיעה מסוימת בפרטיות ולביקורת ציבורית רחבה יותר כלפיו, ונוטל סיכון זה על עצמו. ##(ג)## לרוב, קיימת לאיש הציבור נגישות גבוהה לאמצעי התקשורת והוא יכול להביע דעתו באשר לפרסומים. לפיכך, עדיף להוציא את הדיון לאור השמש, ואיש הציבור יוכל להתגונן בפומבי מול ההאשמות שטפלו עליו. מנגד, אין משמעות האמור לעיל כי שמו הטוב של איש הציבור הינו הפקר. כוחו של איש הציבור שאוב מהערכתו וממעמדו בקרב הציבור, ושמו הטוב הוא הנכס החשוב לו ביותר. בלעדיו - תקשה עליו הדרך לליבו של הציבור. לפיכך, לאיש הציבור עלולה להיגרם פגיעה גדולה יותר כתוצאה מהכפשת שמו הטוב. חשיפה מופרזת של אנשי הציבור לביקורת הציבורית עלולה גם להרתיע אחרים מלחפש אחר מעמד זה. לפיכך, גם בגדר השיח הציבורי, נמתחים קווים אדומים, שמעבר להם פורש המשפט את הגנתו על כבודו של איש הציבור ועל שמו הטוב, לבל יהא הפקר ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.08)]. ##(8) לשון הרע אנשי ציבור - סיכום:## אין חולק כי עמידותם של אנשי ציבור כלפי ביקורת צריכה להיות גבוהה יותר מאשר של מי שאינו איש ציבור. אולם , דברים אלה אמורים כאשר מדובר בהבעת דעה וביקורת עליהם, חריפה ככל שתהיה, ולא כאשר מדובר בפרסום המתיימר להיות עובדתי. על מנת להחליט אם פרסום מסויים מהווה לשון הרע יש לפרשו ולבחון את משמעותו. בחינה זו תיעשה באופן אובייקטיבי ולא באופן סובייקטיבי [ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט (4), 734, 740 (1986)]. על פי המבחן האובייקטיבי, נבחנת ההשפעה שיש לאמירות על ההערכה לה זוכה האדם בעיני הציבור (ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו (5) 555, 562 (1992). אמת המידה לבחינת האמירה כלשון הרע אינה תלויה בכוונת המפרסם, או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע, ואין צורך להוכיח כי אדם בפועל הושפל או בוזה. די שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו [ר' סעיפים 17 ו-18 לפסק הדין בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.08)]. היותו של הנפגע דמות ציבורית מהווה נסיבה בעלת משקל בהכרעה האם דבר מה שפורסם בעניינו מהווה לשון הרע, והאם יהא המפרסם מוגן מפני תביעה. נושא זה סוכם בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין -אורבך (8.2.12). אנשי ציבור / דמות ציבוריתלשון הרע / הוצאת דיבה