מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא כניסת עובד למאגר מידע שלא לצורכי עבודתו / שימוש במאגר מידע שלא כדין: א. בפניי ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (בראשות האב"ד עוה"ד אורי כהן), מיום 26.3.12, בתיק בד"מ 82/11, לפיו הוטלו על המערער אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, ופסילה ממילוי כל תפקיד ניהולי, לרבות תפקידים של ממונה על צוות עובדים, וזאת למשך 4 שנים. ב. הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה: ביום 5.10.11 הוגשה תובענה כנגד המערער, יליד שנת 1957, ששימש במועדים הרלוונטיים כגובה הראשי במע"מ חדרה, ובתוקף תפקידו היה אחראי על כל תחומי עבודת מחלקת הגביה והאכיפה, כשלצורך פעולות אלה היתה למערער גישה למידע שבמערכת הממוחשבת של מע"מ. נטען באישום הראשון אשר בתובענה שב-14 הזדמנויות שונות, במהלך שנת 2010, נכנס המערער למאגר המידע של מע"מ כדי לשלוף מן המאגר, שלא כדין ושלא לצורכי עבודתו, מידע אודות תיקי מע"מ של קרובי משפחתו המנוהלים במע"מ חדרה, וכן שאילתות אודות תיקי מע"מ שיש להם קשר עיסקי לקרובי משפחתו. המערער העביר את המידע והשתמש בו לצרכים שונים וזאת בהזדמנויות שונות ותכופות, למרות שידע כי חל איסור לעשות כן. כתב התובענה מפרט את המקרים בהם שלף המערער את המידע, לגבי אחותו, בעלת עסק לתיקוני תפירה מהבית, וזאת באמצעות שאילתות הבודקות את מצב החשבון של העוסק, וחובות משוערכים של העוסק, כמו כן שלף המערער מידע אודות בן אחיו, בעל עסק של חנות ירקות, וזאת על ידי שאילתא הבודקת את מצב החשבון של העסק. בשלוש הזדמנויות שונות שלף המערער מידע אודות אחיו, שהוא בעל עסק לנגינה בחתונות, על ידי הצגת שאילתות הבודקות את מצב החשבון של העוסק, וחובות משוערכים לעוסק, לרבות ריכוז יתרות משוערכות. כמו כן שלף המערער ב-5 הזדמנויות שונות מידע אודות אחיו שהוא בעל עסק למכירת פירות, גם זאת על ידי הצגת שאילתות הבודקות חובות משוערכים, מצב חשבון, וריכוז יתרות משוערכות. ב-3 הזדמנויות אחרות שלף המערער מידע באמצעות שאילתות אודות יחיאלוב את משאייב, בעלי תחנת טוטו, וכן שלף מידע באמצעות שאילתות אודות דנילוב אליאס העוסק במכירת פירות. נטען בתובענה שבמעשים אלה פגע המערער במשמעת שירות המדינה, נחשף שלא כדין לפרטים אישיים של אלה המפורטים בכתב התובענה, וזאת מיוזמתו, לא תמיד בהסכמתם, והעביר מידע זה לגורמים חיצוניים. בכך הפר המערער הוראות של כללי האתיקה, הוראת סעיף 2 (7) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הוראות של התקשי"ר, לרבות נוהל אבטחת מידע, והתנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד מע"מ וכעובד מדינה. בכך ביצע המערער עבירות לפי סעיף 17 (1) + (2) + (3) של חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. ג. באישום השני שבכתב התובענה נטען שבמהלך השנים 2002 עד 2010 ביצע המערער פעולות מקצועיות בתיקים של בני משפחתו כמפורט להלן: בתיק מע"מ על שם אחיו, אשר יחיאלוב, ביצע ביום 18.9.02 פעולת עיקול יתרה מתיקוֹ של אשר יחיאלוב לתיק השותפות. בתאריך 19.9.07 אישר תשלום חוב בסך 4,014 ₪ בשני תשלומים, ובתאריך 16.5.10 אישר הסדר של שבעה תשלומים לגבי חוב בסכום של 22,010 ₪. כמו כן, בתאריך 16.12.09 טיפל בתיק מע"מ על שם יחיאלוב את משאייב (תחנת טוטו) בהתאם לסעיף 20 של חוק מע"מ. נטען בכתב התובענה שבמעשים אלה טיפל המערער בתיקיהם של בני משפחה למרות שידע כי הוא פועל בניגוד לנוהל ההוראות של טיפול עובדי מינהל המכס בתיקי קרוביהם, וביודעו כי קיים חשש לניגוד עניינים. במעשיו ניצל המערער את הידע ואת תפקידו המקצועי, ופגע בתדמית שירות המדינה בעיני הציבור. עוד נטען בכתב התובענה שבמעשיו פגע המערער במשמעת שירות המדינה, הפר הוראות סעיפים של כללי האתיקה, ושל הוראות נוהל "טיפול בתיקים של עובדי מינהל המכס ובתיקי קרוביהם", והוראות התקשי"ר, והתנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד מע"מ וכעובד מדינה. המשיבה מייחסת למערער עבירות לפי סעיף 17 (1) + (2) + (3) לחוק שירות המדינה (משמעת). ד. לאחר דיון שהתנהל בפני בית הדין, ניתנה בתאריך 29.2.2012 הכרעת הדין לפיה הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב התובענה. ביום 26.3.2012 ניתן גזר דינו של המערער. בטיעוניה לאמצעי המשמעת עתרה המשיבה להשית על המערער את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר ופסילה לצמיתות לגבי רשות המיסים. המשרד הצטרף לעמדת התביעה באשר לאמצעי המשמעת שיש להטיל על המערער, אם כי בית הדין ציין כי עמדתו של המשרד לא נומקה. ה. מטעם המערער נטען בפני בית הדין כי עמדת המשיבה מחמירה עם המערער בשל העובדה שהמערער בחר לנהל את המשפט. נטען, שהמערער איננו מקל ראש בתובענה ובהכרעת הדין, וכי הינו בעל ותק של 31 שנות עבודה, חוות הדעת לגביו טובות, הוא עובד מוערך, אמין ומקצועי, ומוביל את תחנת מע"מ שהוא עובד בה ליעדים ראויים. צויין גם שהמערער לא הפיץ את המידע ששלף ברבים, הוא לא פעל בניגוד לרצונם של קרובי משפחתו, והוא הפנים את הנוהלים, מעשיו מצויים במדרג הנמוך או הבינוני של שליפות המידע והם נעשו לצרכי העבודה, בידיעת הממונה ובאישורו. הודגש גם, כי מדובר בעובד מצטיין ומסור שזכה לשבחים מן הממונים עליו והאמור בגיליונות הערכה לגביו במהלך השנים האחרונות אינו תומך בגישה הקיצונית של המשיבה. נטען עוד מטעם המערער, שגם לאחר המעשים שבגינם הועמד לדין לא הושעה המערער מעבודתו ולא הועבר לתפקיד אחר. צויינה גם העובדה שבנו של המערער נפטר לפני כשש שנים במהלך משחק כדורגל. עוד נטען כי המערער לא היה העובד היחיד בתחנת מע"מ שעסק בעניינם של קרובי משפחה. ו. המערער עצמו אמר בדבריו לבית הדין, כי עובדים רבים ברשות המסים ביצעו מעשים דומים, וכי חוות הדעת עליו חיוביות. המשרד ידע על ההליך, אך גיבה את המערער בכל שלב. עוד טען המערער, שהוא הפנים את המסר שהועבר בהכרעת הדין והביע צערו על מה שהיה, הוא לא הפיק טובת הנאה אישית ממעשיו, לא פגע בקופה הציבורית, והגם שיש במעשיו פגם טכני או אתי, אין לפטרו בגין מעשים אלה לאחר 31 שנות עבודה. ז. בית הדין ציין בגזר דינו כי כבר עמד במסגרת הכרעת הדין על החומרה שנפלה במעשיו של המערער, שעסק במהלך עבודתו בענייני מקורביו, תוך ניגוד עניינים של ממש. המערער, כך צויין, הפר פעם אחר פעם כללים מהותיים לשירות המדינה, והתעלם מן האיסורים שחלו עליו כעובד ציבור. ח. בית הדין הפנה לפסיקתו של בית המשפט העליון בנוגע למהותו וטיבו של הכלל האוסר ניגוד עניינים מצד עובד ציבור. בפסיקה זו נקבע, בין היתר, כי: "האיסור הוא על הימצאות במצב בו עלול להיות ניגוד עניינים. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. מטרת הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר והגון, בחינת אל תביאונו לידי ניסיון..." (בג"צ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח תקווה נ' מועצת עיריית פתח תקווה, פ"ד לד(2) 566, בעמ' 572 (1980)). ט. בית הדין הוסיף וציין, כי חומרת מעשיו של המערער מתעצמת נוכח מעמדו הבכיר, כממונה על צוות של 14 עובדים. בתפקידו ובהתנהגותו אמור היה המערער לשמש דוגמא לקיום ההוראות המנהליות. י בהמשך, עמד בית הדין על נסיבותיו האישיות של המערער ותיפקודו בעבודתו. המערער, יליד 1957, נקלט לשירות המדינה ב-1981 ומועסק כגובה ראשי בתחנת מע"מ בחדרה. דרגתו מיום 25.11.09 היא 21 בדירוג המינהלי. חוות הדעת אודות תיפקודו של המערער לאורך השנים הינן טובות מאוד. המערער מסור מאוד לעבודתו, מגלה מקצועיות רבה, ומקדם את הנושאים עליהם מופקדת תחנת מע"מ, בה הוא מועסק. בגיליון ההערכה האחרון שמולא לגביו, ביום 7.3.12, הוערך המערער בהערכה כללית מסכמת בכל תחומי התיפקוד והביצוע בציון טוב מאוד (10). ב-1995 נבחר המערער לעובד מצטיין, וב-2007 קיבל ממנהל רשות המיסים תעודת גמול הצטיינות. ב - 16.9.87 (לפני 25 שנה) הורשע המערער בבית הדין למשמעת בגין עבודה פרטית כסוכן ביטוח, בניגוד לתקשי"ר, וביום 31.1.00 קיבל הערה מן הסמנכ"ל למינהל בגין אובדן חותמת הפקיד. יא. המערער מפרנס משפחה בת 7 נפשות (כולל זוג הורים חולים המתגוררים עמו בביתו). לפני כשש שנים נפטר, למרבה הצער, בנו משה ז"ל במהלך משחק כדורגל בהיותו בן 20. יב. בית הדין עמד בהמשך דבריו על תכלית הדין המשמעתי: מניעת פגיעה משמעותית בתפקודו של השירות הציבורי, בתדמיתו ובאמון הציבור בו, והרתעת עובדים אחרים לבל ייכשלו במעשים דומים. יחד עם זאת, ציין בית הדין שתכלית אמצעי המשמעת צריכה להיבחן גם מול הנסיבות האישיות של כל נאשם. בית הדין הבהיר, בשים לב לפסיקה הקיימת, שיש ליתן את הדעת להלכה המנחה שהמשקל הראוי לייחס לנסיבות שבהן בוצעה העבירה, כמו גם המשקל שראוי לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם, פוחת בדין המשמעתי. מסכם בית הדין את דבריו וכותב, כי יש להגשים את תכלית אמצעי המשמעת תוך איזון הנסיבות האישיות והקפדה על עיקרון המידתיות. יג. מחד גיסא עמד בית הדין על כך שהמערער לא השכיל להרחיק ידיו מכל עיסוק בענייניהם של קרובי משפחתו, ופעל תוך ניגוד עניינים של ממש. מאידך גיסא, נתן בית הדין את דעתו לנסיבות האישיות הקשות של המערער ותיפקודו הראוי לשבח לאורך שנות עבודתו. מכיוון שכך הגיע בית הדין למסקנה, לפיה אין להורות על פיטוריו של המערער מעבודתו, ופסילתו למילוי תפקידי ניהול תהא לתקופה קצובה, בנוסף לנזיפה החמורה, ובאלה רואה בית הדין אמצעי משמעת הולמים ומידתיים בנסיבות העניין. יד. המערער ממאן להשלים עם אמצעי המשמעת של פסילה למילוי כל תפקיד ניהולי, לרבות תפקיד של ממונה על צוות עובדים, למשך 4 שנים, ועל כך מונח בפניי ערעורו. נטען בערעור כי אמצעי המשמעת הנ"ל מופרז בחומרתו, וסוטה ממדיניות ענישה ראויה בעבירות בהן הורשע המערער. לטעמו של המערער, לא נתן בית הדין כל משקל לעובדה כי לגבי חלק מן העבירות בגינן הוגשה התובענה, חל שיהוי ניכר מצד המשיבה ללא כל הצדקה או הסבר סביר. לדעת המערער לא נתן בית הדין משקל ראוי לנסיבות האישיות של המערער ולגיליונות ההערכה והמשוב שניתנו בעניינו של המערער, וזאת לאחר הגשת התובענה, ואף לאחר שהמערער הורשע. טו. כמו כן נטען בערעור, שבית הדין לא נתן כל משקל לעובדה שנציג המשרד נעדר מישיבת הטיעונים לעונש. בנוסף, לא נתן בית הדין כל משקל לעובדה שמיד לאחר ישיבת הטיעונים לעונש, וכתוצאה ישירה מאותה ישיבה, התדרדר מצבו של המערער והוא אושפז באותו יום במחלקה לטיפול נמרץ לב. טז. המערער חוזר וטוען שלא נשקלו בעניינו עובדות מהותיות כדוגמת השיהוי הניכר בהגשת התביעה, נסיבותיו האישיות, נאמנותו למקום עבודתו, והעדויות החיוביות באשר לשירותו של המערער, ומשום כך אמצעי המשמעת של פסילתו מלמלא כל תפקיד ניהולי למשך 4 שנים איננו משקף את מדיניות הענישה בעבירות מסוג זה, ונתפס כמופרז בחומרתו. המערער מפנה לפסיקה בה הוטל בגין שליפת מידע ממאגרי מס הכנסה שלא לצורך מילוי התפקיד אמצעי משמעת של נזיפה והפקעת מחצית משכורת (עש"מ 3216/02 נחמיה יוסף נ' נציבות שירות המדינה (מיום 19.12.02)), ובתיק בד"מ 162/09 נציבות שירות המדינה נ' ציפורה רקנטי (מיום 22.2.10) הוטל בהסדר טיעון אמצעי ענישה של נזיפה חמורה והפקעת משכורת קובעת אחת. יז. לטענת ב"כ המערער, עתירת המשיבה לאמצעי משמעת חמורים במיוחד נובעת מכך שהמערער מיצה את זכותו להוכחת חפותו, וניהל את התיק עד שהורשע בהכרעת הדין. עוד טוען ב"כ המערער, שאמצעי המשמעת שהוטל כלל לא נתבקש על-ידי המשיבה בשום שלב של המשפט, גם לא במהלך הטיעונים למידת אמצעי המשמעת. יח. ב"כ המערער מדגיש, שהתובענה הוגשה אגב שיהוי ניכר באשר לחלק מן העבירות, כשאישום מס' 2 מתייחס לעובדות משנת 2002, 2007, 2009. השיהוי הניכר, שלא ניתן לו הסבר, פגע בזכותו של המערער למשפט הוגן, להבאת ראיות, וגיבוש קו הגנה ראוי. לטענת המערער, הזרוע החקירתית באגף הביטחון של מכס ומע"מ ידעה אודות קיום העבירות המיוחסות למערער, ולמרות זאת נבחר המערער לתפקיד גובה ראשי, דבר המאשש את מקצועיותו ואמינותו לעבודה. יט. טוען המערער כי זכותו של נאשם להליך משפטי הוגן מוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אך בית הדין לא נתן כל משקל לקולא לשיהוי הניכר בכל הקשור לאישום מס' 2, דבר שפגע בזכות המערער להתגונן כיאות. כמו כן, לא נתן בית הדין משקל מספיק לנסיבות האישיות של המערער, ואף לא לעדויות החיוביות באשר לשירותו המסור, הנאמן והמקצועי של המערער, שזכה להערכה רבה ושבחים רבים. כ. מוסיף ב"כ המערער, שנציג המשרד נמנע מלהתייצב לישיבת הטיעונים ובחר לשלוח את עמדתו בפקס, וזאת בסתירה לכל העדויות החיוביות שתיארו חד-משמעית את שירותו ותרומתו האדירה של המערער למערכת רשות המיסים וזו לא קיבלה, לטעמו, כל משקל במסגרת גזר הדין. כא. ב"כ המערער מדגיש, שהמערכת המשיכה ליתן אמון במערער גם במהלך ניהול משפטו ולא השעתה אותו מתפקידו בשום שלב, ולא העבירה אותו לתפקיד אחר, דבר העולה בקנה אחד עם כלל העדויות החיוביות בנוגע לאופן שירותו של המערער, ולכן יש לדחות מכל וכל את טענת המשיבה לפיה אין המערער ראוי לשרת בשירות המדינה, הואיל ומעשיו של המערער מהווים פגיעה ממשית באמון הציבור (כך לטענת המשיבה). כב. עוד מצביע ב"כ המערער על הטרגדיה הקשה שפקדה את המערער ביום 23.9.95, כשאיבד את בנו, צעיר בן 20, שחקן כדורגל, במהלך משחק כדורגל, לאחר שהמנוח לקה בדום לב. כג. נסיבותיו האישיות הקשות של המערער לא פגעו במסירותו למערכת רשות המיסים והוא זכה להערכות ושבחים של הממונים עליו. ב"כ המערער מדגיש בטיעוניו כי נסיבותיו האישיות הקשות של המערער והעדויות החיוביות שהובאו בפני בית הדין, לא זכו למשקל הראוי בגזר הדין. המערער עותר לביטול אמצעי המשמעת של פסילתו מלמלא כל תפקיד ניהולי, לרבות תפקיד של ממונה על צוות עובדים, לתקופה של 4 שנים, וזאת לאחר שהפנים את הפסול שבמעשיו. כד. בדיון שהתקיים בפניי ביום 11.6.12, חזר ב"כ המערער על הנימוקים כפי שאלה פורטו בהודעת הערעור המנומקת. בין היתר, הצביע ב"כ המערער על כך שגם באת כוח המשיבה בפני בית הדין ציינה, כי היא תמימת דעים שהתיק איננו במדרג הגבוה וכי היא הציעה לב"כ המערער הסדר טיעון עם אמצעי משמעת ראויים (עמ' 2 לפרוט' בפני בית הדין), מבלי שהיה זכר בדבריה שם לא לפיטורין ולא לפסילה. מוסיף ב"כ המערער שאמנם זכאית המשיבה לשנות את עמדתה לאחר שהמערער הורשע על-פי הכרעת הדין, ואולם, למעשה, לא חל שינוי ענייני פרט לכך שהמערער ניהל את התיק, ואולם אין זה אמור להיות "תג מחיר" למי שמעוניין למצות את זכותו על-פי דין. עוד ציין הסניגור, שהחרטה של המערער הובעה במסגרת הטיעונים לאמצעי המשמעת. כה. ב"כ המערער חוזר ומדגיש את ההערכה הרבה והשבחים להם זכה וזוכה המערער בתיפקודו, וכן מוסיף הוא, שראוי היה שנציג המשרד יופיע לישיבת הטיעונים באמצעי המשמעת בפני בית הדין וינמק מדוע שונתה עמדתו אך באותו בקר. עוד מציין ב"כ המערער שב"כ המשיבה כלל לא טענה לפסילה ניהולית, מה גם, שהמערער מעולם לא קיבל מכתב מנציב שירות המדינה בדבר כוונה להשעותו, או על כוונה להעבירו לתפקיד אחר בטרם נקיטת ההליך, או על כוונה לשלול ממנו סמכויות ניהול עד גמר ההליך המשמעתי. המערער, למרות נסיבותיו האישיות וההליך שהתנהל, המשיך לדאוג למילוי תפקידו במסירות ובנאמנות. כו. ב"כ המערער סבור שהיה מקום להסתפק באמצעי משמעת שלא ימנעו מן המערער להמשיך בתפקידו הניהולי, כשגם ניתן היה לשלב זאת עם עיכוב האופק הקידומי שלו למשך 4 שנים, אך מבלי לשלול ממנו את הסמכות הניהולית. כז. מנגד, טענה ב"כ המשיבה שבית הדין שיקלל את מכלול הנתונים, דהיינו, מעשי העבירה מחד גיסא, ומאידך גיסא את חריצותו, מסירותו ומקצועיותו של המערער. המערער אחראי על מחלקת הגבייה בתחנת מע"מ חדרה, כפופים אליו 14 עובדים, והמערער, כך נטען, עשה דין לעצמו ומסיבותיו שלו סטה מן הכלל והפר אותם ברגל גסה ב-14 הזדמנויות שונות, שבהן שלף מידע על קרובי משפחה, ובשלושה מקרים נכנס לתיקים של קרובי משפחה וביצע פעולות בתיק. חומרה נוספת גלומה בעובדה שלמערער עצמו היתה מעורבות או קשר ישיר לפעולות אלה עקב הקשר הישיר שלו לאותו עסק שהיה בבעלות אחיו. כח. לטענת ב"כ המשיבה, רק כפסע היה בין פעולה תקינה בתיקים אלה לבין חציית גבולות. חומרה יש גם בעובדה שמדובר במנהל, כשדמותו של המנהל משליכה על התנהלות הצוות הכפוף אליו. המנהל חב בדוגמא אישית, אך המערער פעל בצורה שיטתית וחוזרת על עצמה, כשלמעשה אין אצל המערער הפנמה של הפסול במעשיו, ואין נטילת אחריות מצידו. כט. ב"כ המשיבה הוסיפה שבית הדין לא התעלם מן ההערכות החיוביות שניתנו ביחס למערער. בית הדין ציין את חוות הדעת הטובות שניתנו לו לאורך שנים, וכן ציין בית הדין את מסירותו הרבה לעבודה, אך המערער כמנהל, נדרש ליתן דוגמא אישית, יושרה מקצועית והגינות, מה גם שהחומרים העוברים תחת ידיו יכולים להשפיע על כלל הציבור. משהופרו הכללים ברגל גסה, וכשאין הבנה לפסול שבהפרת אותם איסורים, מוצדקים אמצעי המשמעת, בדגש על כך שהמערער ייפסל מלשמש בתפקיד ניהולי. מוסיפה ב"כ המשיבה, שבהשוואה לאמצעי המשמעת שהמשיבה עתרה להם, הרי האמצעים שהוטלו על המערער מידתיים ביותר, ויש בהם הלימה ביחס לחומרת המעשים. בית הדין איזן את כלל השיקולים ואת הנסיבות האישיות של המערער. לפיכך, עתרה ב"כ המשיבה לדחיית הערעור, הואיל וב"כ המערער לא הצביע על פגם מהותי שיצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. ל. בתשובתו הדגיש ב"כ המערער כי בניגוד לטענת ב"כ המשיבה, המערער הביע חרטה והפנים את הפסול שבמעשיו, כפי שגם הובהר בדיון שהתקיים בפני בית הדין ביום 20.3.12. לדעת ב"כ המערער הפגם המהותי שנפל בדיון שהתקיים באמצעי המשמעת בפני בית הדין, בא לידי ביטוי בכך שנציג המשרד לא הגיע לבית הדין כדי להסביר ולנמק את עמדת המשיבה בנוגע לאמצעי המשמעת החמורים, כל זאת בניגוד למכתבי ההערכה והשבחים להם זכה המערער. לא. ב"כ המשיבה ציינה בתגובתה שבישיבה שהתקיימה בפני בית הדין ביום 20.3.12, ב"כ המערער לא פנה לבית הדין ולא ביקש כי בית הדין יורה לנציג המשרד להופיע אישית בפני בית הדין לצורך הדיון באמצעי המשמעת, אף לא הובעה בעניין זה הסתייגות קונקרטית מפי ב"כ המערער בפרוט' הדיון, ומכאן שב"כ המערער, הסכים לכך שעמדת המשרד תוגש בכתב ללא הופעה אישית של הנציג. לב. לעיצומו של עניין, חזרה ב"כ המשיבה על כך שגזר הדין מביא בחשבון את ההערכות המקצועיות החיוביות ביחס למערער מחד גיסא, ואת התנהלותו כפי שבאה לידי ביטוי בתובענה המשמעתית מאידך גיסא, תוך עריכת איזונים בין שיקולים אלה, ומה גם, שבית הדין לא קיבל את עמדת המשיבה בנוגע לרכיבי המשמעת שנדרשו על-ידי המשיבה והסתפק באמצעי המשמעת שהוטלו בגזר הדין. לג. איפשרתי לב"כ המשיבה להגיש פסיקה לתמיכה בטענותיה (14.6.12), ומנגד איפשרתי לב"כ המערער להגיב על כך ותגובתו הוגשה ביום 17.6.12. לטענת ב"כ המערער אסופת הפסיקה שהגישה ב"כ המשיבה אינה תואמת את העובדות נשוא התיק שבערעור, מנימוקים שפירט בתגובתו. לטעמו של ב"כ המערער, המשיבה לא תמכה את עמדתה בפסיקה מתאימה התואמת את עובדות המקרה שבפנינו ומה גם, שלא המציאה פסיקה התומכת בדרישה לאמצעי משמעת החורגים ממדיניות ענישה מקובלת בעבירות בהן הורשע המערער, ולרבות פסיקה התומכת בדרישה להטלת עונש קיצוני בהיעדרו של נציג המשרד. ב"כ המערער הדגיש שנציג המשרד גם לא הופיע לדיון בערעור כדי להסביר את פשר שינוי המדיניות כלפי המערער. לטעמו של ב"כ המערער, היעדרות נציג המשרד מן הישיבה שהתקיימה לגבי אמצעי המשמעת בפני בית הדין היא בגדר פגם מהותי. ב"כ המערער חוזר על עמדתו, לפיה אמצעי המשמעת שהושתו על המערער כלל לא נתבקשו על-ידי המשיבה, מה גם שהמערער לא הושעה, ובמהלך כל התנהלות התיק לא נתבקשה העברתו מתפקידו. לד. לאחר ששקלתי את טיעוניהם המפורטים והמנומקים של שני הצדדים, ולאחר שעיינתי בפסיקה הרלוונטית, מסקנתי היא, שאין להתערב בגזר דינו של בית הדין. לה. תחילה, על מנת להבין את מהות העבירות בהן הורשע המערער וחומרתן, ראוי לחזור ולעיין בהכרעת הדין, לפיה הורשע המערער. כותב בית הדין בעמ' 4 להכרעת הדין, פיסקה 7: "מעיון בעדויות ובמוצגים שהובאו בפנינו עולה מעורבותו העמוקה של הנאשם בענייני קרוביו..." ובעמ' 5: "הנאשם ביצע פעולות אקטיביות בענייני מקורביו, וגם הורה לעובדים הכפופים לו לבצע מעשים דומים..." (ההדגשה שלי - י.ג.). בית הדין אף מדגיש, בהמשך, עמ' 5, כי בעת שביצע המערער את הפעולות המיוחסות לו בתובענה: "היה איסור ברור על ביצוע השאילתות במחשב ביחס לקרובי משפחה. איסור זה קיבל ביטוי ב-ת/2, שהוא חוזר מיום 24.2.05...". עוד נכתב בעמ' 5 של הכרעת הדין: "הנאשם הודה כי ניתן היה לצפות ממנו כמנהל בכיר להכיר את הנהלים... וכי אפשר ששגה מבחינה אתית...". לו. בית הדין דחה בהכרעת הדין את טענת ההגנה של המערער כי ביצע את מעשיו באישור הממונה עליו או בעצימת עיניו, וציין: "אין בכך כדי להסיר מחומרת מעשיו של הנאשם. האיסור על עשיית פעולה כלשהיא בענייניהם של קרובי משפחה הוא כה בסיסי ומהותי שהסכמה בדיבור או בשתיקה, ככל שהיתה, מצד ממונה, אינה יכולה להכשירו" (עמ' 7 בהכרעת הדין). לז. האיסור על עיסוק בענייניהם של קרובי משפחה הוא כה ברור ומובן מאליו, עד כי בית הדין סובר בהכרעת דינו שהיה על המערער להרחיק את עצמו מכל עיסוק בעניינים של קרובי משפחתו אף אלמלא החוזר של ת/2. בית הדין מביא מדבריו של כב' השופט א. רובינשטיין בעש"ם 3642/08 עאדל עסלי נ' נציבות שירות המדינה (מיום 1.7.08), שדומה כי ראוי ונכון לחזור עליהם גם כאן, אולי כדי להבהיר ולהדגיש את המובן מאליו: "ישנם דברים שאין צורך בכתיבתם עלי ספר, והם בחינת המובן מאליו בשירות הציבור, ואחד מהם הוא שעובד לא יטפל בענייני קרוביו... ציינתי באשר למניעות מטיפול בבני משפחה, "שצריכה היתה להיות פשוטה וברורה כשמש בצהרי היום...". דבר זה אינו טעון מִלים הרבה; גם אנשים הגונים, והדעת נותנת כי המערער הוא כזה, צריך שתושם משמרת למשמרתם, כדי שלא ייווצר חלילה מדרון חלקלק, והקל יזולזל והכבד יהא קל, ואידך זיל גמור". לח. בית הדין אף דחה את טענת ההגנה של המערער לפיה גם עובדים רבים נוספים שלפו מידע אף הם בענייניהם של קרובי משפחותיהם, וקבע כי אין בכך כדי להסיר מאחריותו של המערער למעשיו. בית הדין מביא מדבריו של כב' השופט (בדימוס) י. זמיר בעש"ם 6978/00 מוטיל נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נד(4) 865, בעמ' 876 (2000) (אליהם הפנתה כב' השופטת (כתוארה אז) ד. ביניש בעש"ם 5205/01 פרנס נ' יו"ר רשות השידור, פ"ד נו (2) 9, בעמ' 21 (2001)): "... הטענה כי עובדים נוספים, גם אם הם עובדים רבים, נוהגים לעבור אותה עבירה באופן גלוי ומתמשך, אינה מכשירה את העבירה. עבירה נפוצה עדיין היא עבירה. יתרה מזאת, לא פעם ניתן לומר כי עבירה, ככל שהיא נפוצה יותר, כך היא פוגעת יותר. עצם הריבוי מוסיף סכנה. לכן ראוי להיאבק בעבירה כזאת ביתר נחישות, גם כשמדובר באחד העבריינים, כדי שאחרים יראו וייראו...". לט. עוד נכתב בהכרעת הדין, בעמ' 9: "הנאשם היה שקוע עד צוואר בבעיותיהם האישיות והכלכליות של בני משפחתו, והוא נרתם לסייע להם כמיטב יכולותיו במסגרת סמכויותיו כגובה ראשי בתחנת מע"מ חדרה". לא זו בלבד, אלא שבהמשכו של אותו עמוד, כותב בית הדין: "לנאשם אף היה עניין אישי כספי בפעולות שנעשו במע"מ עבור אחד האחים, בהיותו ערֵב להלוואות שנטל אותו אח". ובעמ' 10 של הכרעת הדין: "הנאשם אשר אישר כי שלמות המשפחה היתה חשובה לו מעל כל דבר אחר... נפגש עם עוסקים בשעות אחר הצהריים, סיכם עימם את נושא המיסוי במע"מ, ולמחרת בבוקר הוציא תוכניתו מהכוח אל הפועל. כך נהג עת אחיו אשר מכר את עסקו לאדם בשם דנילוב...". בית הדין מביא מהודעתו של המערער במוצג ת/4, עמ' 5, שם סיפר המערער שאחיו מכר את חנות הטוטו שלו לפלוני בשם דנילוב. המערער נפגש עם אחיו ועם הקונה בבית קפה, הם סיכמו את פרטי הסכם המכירה, ובהמשך: "גם נושא המע"מ סוכם שאשר יוציא חשבונית מס על המכירה ורואה החשבון עשה את הסיכומים ביניהם ואני סגרתי את הקצוות לעניין סגירת העיסקה... אני, בשיתוף פעולה עם האחראית על ההחזר... ביצענו את הטיפול השוטף לבדיקת ההחזר ולאשרו...". מ. המערער הדגיש שטיפולו בעניין המע"מ בנושא זה היה מקצועי ולא הושפע מן העובדה שמדובר היה באחיו, אך לעניין זה כתב בית הדין בהכרעת הדין, ובצדק: "כאמור, הפגם הטמון בניגוד עניינים אינו נרפא אך משום ששיקול הדעת הופעל לבסוף באופן תקין" (עמ' 10 בהכרעת הדין, בהסתמך על עש"מ 3642/08 עאדל עסלי נ' נציבות שירות המדינה (מיום 1.7.08)). מא. מסקנת בית הדין (עמ' 10 סיפא של הכרעת הדין) היתה: "יישום ההנחיות האמורות על המקרה שבפנינו מלמד שהנאשם היה נתון בניגוד עניינים ממשי וחריף". עולה מכל המפורט לעיל, שעיון בקביעותיו ומסקנותיו של בית הדין, מלמד על חומרת העבירות בהן הורשע המערער. מב. סבורני, שראוי לדחות את המשקל שמנסה המערער לייחס לשיהוי בנוגע לעבירות נשוא האישום מס' 2. בערעור נטען שעיון באישום מס' 2 שבתובענה, מלמד כי אישום זה מתייחס לעובדות מן השנים 2002, 2007 ו-2009. נטען כי השיהוי הניכר פגע גם בזכותו של המערער למשפט הוגן, להבאת ראיות, וגיבוש קו הגנה ראוי, כשהמושג "כבוד האדם" שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כולל בתוכו את זכות הנאשם למשפט הוגן וראוי. מג. סבורני, שאין מקום לטענות אלה. בראש וראשונה אציין, שאישום מס' 1 מתייחס ל-14 הזדמנויות שונות, במהלך שנת 2010, שבהן נכנס המערער למאגר המידע של מע"מ על מנת לשלוף מן המאגר, שלא כדין, ושלא לצורכי עבודתו, מידע אודות תיקי מע"מ של קרובי משפחתו המנוהלים במע"מ חדרה, וכן שאילתות אודות תיקי מע"מ שיש להם קשר עסקי לקרובי משפחתו. המדובר איפוא ב-14 הזדמנויות שונות משנת 2010 (כתב התובענה הוגש ביום 5.10.11). אישום מס' 2, שלגביו כאמור לעיל טוען המערער לשיהוי ניכר, מתייחס לפעולות מקצועיות שביצע המערער בתיק של אחיו (אשר) בתאריכים: 18.9.02, 19.9.07, 16.5.10, וכן מתייחס אישום מס' 2 לכך שהמערער טיפל ביום 16.12.09 בתיק מע"מ ע"ש יחיאלוב את משאייב (תחנת טוטו). משהוגשה התובענה ביום 5.10.11, אין מקום להתייחס לעבירה מיום 16.12.09 כהגשת תובענה בשיהוי, כך שבסופו של דבר, מכל התובענה כולה ניתן להתייחס להגשה בשיהוי ניכר רק ביחס לפעולה אחת מתאריך 18.9.02, ולהגשה בשיהוי בהתייחס לפעולה מיום 19.9.07 (בכל הנוגע לאישום מס' 2). מכל מקום, אין לייחס משקל ממשי לטענה זו נוכח ריבוי המקרים (14 במספר) נשוא אישום מס' 1, וכאשר לגבי שניים מן המקרים נשוא אישום מס' 2 לא חל כל שיהוי. מד. טענה נוספת שהלין עליה המערער היא, שבשלב שלפני שמיעת המשפט הוצעה לו על-ידי המשיבה אפשרות להגיע להסדר טיעון שיכלול אמצעי משמעת ראויים, מבלי שבכלל עלה זכר של פיטורין או פסילה מתפקיד ניהולי (עמ' 1 לפרוט' הדיון מיום 11.6.12). המערער מלין על כך שלטעמו הטיעון הקיצוני מצד המשיבה בשלב הטיעונים לאמצעי משמעת (פיטורין לאלתר, פסילה לצמיתות מרשות המיסים), בא בתגובה לכך שהמערער החליט לנהל את התיק ולא הסכים להסדר הטיעון שהוצע לו. טענה זו של המערער יש לדחות. הצעה שעולה במסגרת מו"מ לגיבושו של הסדר טיעון היא מטבע הדברים הצעה בלבד. אם אין ההסדר מתגבש ומשתכלל, ממילא אין ולא יכול להיות תוקף להצעה שהועלתה. בצדק טוען ב"כ המערער שזכותו הלגיטימית של המערער היא לכפור בעבירות המשמעת המיוחסות לו ולנהל את התיק, וזכאי הוא שיהא לו יומו בבית המשפט, ואולם, באותה מידה זכאית גם המשיבה לבחון ולשקול מחדש, אחרי הכרעת הדין המרשיעה, מה הם אמצעי המשמעת הראויים לטעמה, ואין לבוא בטרוניה על כך שלאחר הרשעתו של המערער, ובשים לב לקביעות שקבע בית הדין בהכרעת הדין, סברה המשיבה שאמצעי המשמעת הראויים אמורים להיות חמורים מאלה שהוצעו במסגרת המו"מ להסדר טיעון. מה. אין בידי לקבל את טענת המערער על כך שהיעדרותו של נציג המשרד מישיבת הטיעונים לעונש היא בגדר פגם מהותי שנפל בגזר הדין. עמדת המשרד הומצאה בפקסימיליה, ובית הדין העיר בעמ' 3 לגזר הדין שהיא לא נומקה. המערער מדגיש, שלטעמו אין זה מובן הכיצד מצטרף המשרד לעמדתה של המשיבה, הגם שהמערער לא זו בלבד שלא הושעה, ולא הועבר לתפקיד אחר, אלא גם לאחר הגשת התובענה, ואף לאחר הרשעתו בהכרעת הדין, לא נמנע הממונה על המערער מלהביע את הערכתו הרבה לתִפקודו הטוב, האחראי והמסור של המערער (לרבות ההערכה המאוד חיובית מיום 7.3.12 שהוגשה וסומנה בפניי באות א'). לעובדה מהותית זו, כך טוען המערער, לא ניתן משקל בגזר הדין. מו. אינני סבור שיש מקום לטענת המערער כאילו נפל בענין זה פגם מהותי בגזר הדין. מעיון בפרוט' הדיון בפני בית הדין מיום 20.3.12 בענין אמצעי המשמעת עולה כי בית הדין פנה אל מי שהופיעה מטעם המשיבה בפני בית הדין, הן בנוגע לאי-התייצבותו של נציג המשרד (מר יוסי יהודה), והן בנוגע לפער בין הצטרפותו לאמצעי המשמעת לבין חוות הדעת (החיוביות מאד) אודות תיפקודו של המערער. על כך השיבה הפרקליטה לבית הדין בין יתר דבריה: "אני רוצה לציין שכל ההערכות מתייחסות לפן המקצועי, אני מכירה עובדים מצטיינים שלצערנו נגמר עניינם בפיטורים..." (עמ' 28 לפרוט' בפני בית הדין). ובהמשך, בעמ' 29 רישא: "יש עובדים מצטיינים שכשלו... אדם יכול להיות מצטיין שבמצטיינים יכול להיכשל גם כישלון באירוע אחד". מז. אוסיף, שמעיון בפרוט' הדיון בפני בית הדין בענין אמצעי המשמעת לא עולה כי הסניגור פנה לבית הדין וביקש שבית הדין יורה לנציג המשרד להופיע אישית בפני בית הדין ולנמק את עמדתו לענין אמצעי המשמעת (ולא להסתפק בעמדה שנשלחה בפקסימיליה). ב"כ המערער טוען, כיום, כאמור כבר לעיל, שמדובר בפגם מהותי שנפל בגזר הדין, ואם כך שאלה היא מדוע לא עמד הסניגור בשעת הטיעון לאמצעי המשמעת על כך שבית הדין יורה לנציג המשרד להגיע ולהופיע אישית בדיון. מח. מכל מקום, כזכור, בית הדין ראה לנכון שלא לאמץ את אמצעי הענישה שביקשה המשיבה (ושאליהם הצטרף נציג המשרד), וסבר שאין זה ראוי להורות על פיטוריו של המערער ועל פסילתו לצמיתות מרשות המסים, אלא הטיל, מנימוקים שהובהרו היטב בגזר הדין, אמצעי משמעת שנראו לבית הדין כראויים, בהתאם לשיקול דעתו המקצועי של בית הדין, כך שלאי הופעתו האישית של נציג המשרד לא היתה השלכה על תוצאות גזר הדין, בוודאי שאין המדובר בפגם מהותי, וברי שבית הדין היה מודע היטב, כעולה מגזר הדין, להערכות החיוביות שהמערער קיבל ולשבחים שקצר מן הממונים עליו בזכות עבודתו האחראית והמקצועית, חריצותו ומסירותו לעבודה, שאיש לא חלק עליהן. מט. ככל שחזרתי ועיינתי בהכרעת הדין, בגזר הדין, במסמכים הרלוונטיים שהוצגו בפני בית הדין, בטיעוניהם של הצדדים בפני בית הדין ובפני ערכאה זו, ובפסיקה הרלוונטית, מסקנתי היא שאין כל הצדקה להתערב בגזר הדין. נ. בית הדין עמד בגזר דינו, ובצדק, על החומרה במעשיו של המערער, שעסק במהלך עבודתו בענייני מקורביו, וזאת תוך ניגוד עניינים של ממש, הפר בכך כללים מהותיים לשירות המדינה, והתעלם מאיסורים שחלו עליו כעובד ציבור. כפי שנקבע בבג"צ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח תקווה נ' מועצת עיריית פתח תקווה, פ"ד לד(2) 506, בעמ' 572 (1980), כמצוטט בגזר הדין: "האיסור אינו רק על שיקול הדעת עצמו בביצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על הימצאות במצב בו עלול להיות ניגוד עניינים. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. מטרת הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר והגון, בחינת אל תביאנו לידי ניסיון. על כן, אין צורך להוכיח בפועל קיומו של ניגוד עניינים. די בכך שקיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים". וכן, עש"מ 222/07 יוסף אסדו נ' מדינת ישראל (כב' השופטת (בדימוס) א. פרוקצ'יה מיום 11.11.07): "תמצית האיסור שבתקשי"ר, כמו גם במשפט הציבורי הכללי, נסבה על עצם ההימצאות במצב היוצר חשש לקיומו של ניגוד עניינים בין העיסוק הפרטי לבין התפקיד בשירות המדינה... ההוראה מקימה גדר וסייג מפני קיום פוטנציאל של ניגוד עניינים, ועל כן היא אינה מסתפקת בהימצאות בניגוד עניינים ממש, אלא פורשת כנפיה גם על עיסוק פרטי אשר עלול ליצור התנגשות אינטרסים, כאמור. יתר על כן, הכלל הוא, כי התביעה אינה צריכה להוכיח כי ניגוד העניינים גרם בפועל לפגיעה בתפקודו של עובד הציבור, ודי בכך שנתוני העניין יוצרים אפשרות לניגוד עניינים ולפגיעה כזו. "המבחן לקיום ניגוד העניינים הינו אובייקטיבי - די בהימצאות עובד המדינה במצב של חשש ממשי בכוח לניגוד עניינים, ואין צורך שיוכח ניגוד עניינים בפועל" (עש"ם 6529/03 קליגר נ' נציבות שירות המדינה, פד"י נח(1) 734, 745, וכן עמ' 744-742)." נא. בדין הוסיף ועמד בית הדין בגזר דינו על החומרה המתווספת למעשיו של המערער דווקא נוכח מעמדו הבכיר כממונה על צוות של 14 עובדים. המערער הוא שאמור היה בהתנהלותו לשמש דוגמא לקיום ההוראות המנהליות, וכפי שנקבע בעש"מ 4123/95 יוסף אור נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 184, בעמ' 191 (1996): "ככל שעובד המדינה נושא משרה רמה יותר, שיש עמה אמון רב יותר וסמכויות חזקות יותר, כך יש מקום לדרוש ממנו שיקפיד יותר במילוי תפקידו על טוהר המידות ועל התנהגות הולמת. לענין זה יש הבדל בין עובד בכיר, הממונה על עובדים רבים ואמור לשמש דוגמה להם ולציבור, לבין עובד זוטר. יש מקום לצפות ולדרוש ממנהל כללי של משרד ממשלתי יותר מאשר מצפים ודורשים מן המזכירה שלו, כשם שיש מקום להקפיד עם המפקח הכללי של המשטרה יותר מכפי שמקפידים עם שוטר מן השורה". כמו כן הסתמך בית הדין על האמור בדברי כב' השופט א' רובינשטיין בעש"מ 4203/07 יעקב בוגייסקי נ' מדינת ישראל, מיום 24.6.07: אוסיף, כי במקרה דנא עומדת לרועץ למערער גם בכירותו ומרכזיותו בעבודת המחוז במינהל. דווקא מעמדו כעובד מוערך ומצטיין, ואיני מקל ראש בכך ובתרומתו, מעמיד אותו בהכרח באור זרקור עז יותר כשחטא במילוי התפקיד..." (ההדגשה שלי - י.ג.). דברים אלה יפים ונכוחים הם גם לענייננו. נב. כידוע, תכלית אמצעי המשמעת היא כפולה: למנוע פגיעה משמעותית בתיפקוד של השירות הציבורי, בתדמיתו ובאמון הציבור בו, וכן הרתעת עובדים אחרים לבל ייכשלו במעשים דומים. כך, למשל, נכתב בעש"מ 7111/02 נציבות שירות המדינה נ' יאיר אשואל ואח', פ"ד נז(1) 920, עמ' 926 (2003), שאליו הפנה בית הדין בגזר דינו: "... אשר-על-כן בבואו להטיל אמצעי משמעת יבחן בית הדין, בין היתר, אם אמצעי המשמעת המוטלים יוצרים הרתעה מספקת בקרב עובדי המדינה. כן יבחן אם די באמצעי המשמעת האמורים כדי להשיב על כנו את אמון הציבור במערכת השירות הציבורי, שאף הוא תנאי הכרחי לתפקודו של השירות. בבוא בית הדין לגזור דינו של נאשם בעבירה משמעתית אין הוא מתייחס לאמצעי המשמעת כאל עונש גרידא, שכן עליו לבחון מהו האמצעי ההולם את התכליות האמורות של הדין המשמעתי". וכן עיינו: עש"מ 222/07 יוסף אסדו נ' נציבות שירות המדינה, בפיסקה 49, מיום 11.11.07. נג. יחד עם זאת, על בית הדין להביא כמובן בחשבון את הנסיבות האישיות של כל נאשם ונאשם, כאמור בעש"מ 7635/05 ירדנה שרתוק נ' נציבות שירות המדינה, מיום 29.1.07, שאליו הפנה בית הדין בגזר דינו : "ולעולם יש לשקול בצידה גם את ההיבט האישי והאנושי הקשור בנאשם ובנסיבות חייו. בהקשר האינדיבידואלי נשקלים, בין היתר, עוצמת הסטייה בהתנהגותו של העובד מול מידת תרומתו לשירות הציבור, מצבו האישי, והנסיבות שהביאו לביצוע העבירה...". נד. יחד עם זאת ההלכה המנחה היא שהמשקל שראוי לייחס לנסיבות שבהן בוצעה העבירה, כמו גם המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם, פוחת בדין המשמעת (עש"ם 4203/07 בוגייסקי נ' נציבות שירות המדינה, מיום 24.6.07, וכן עש"מ 5493/07 טליה ויינשטיין נ' מדינת ישראל שירות התעסוקה, מיום 13.8.07, ועוד). נה. במקרה שבפנינו, ברי שיש לדחות את טענת המערער כאילו לא נתן בית הדין משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, כמו גם לגליונות ההערכה והמשוב החיוביים שהוגשו בעניינו (לרבות ההערכה החיובית מאד מיום 7.3.12). נו. חומרת המעשים שבעטיים הורשע המערער עולה מעיון בהכרעת הדין המפורטת והמנומקת היטב שניתנה על ידי בית הדין, ועֹצמה נוספת של חומרה מתלווה למעשים אלה דווקא נוכח תפקידו ומעמדו הבכיר של המערער, שבהיותו ממונה על צוות עובדים (14) אמור היה לשמש להם דוגמא במילוי אחר ההוראות המנהליות. נז. למרות זאת, ולמרות הקביעה המפורשת לפיה: "הנאשם לא השכיל להרחיק ידיו מכל עיסוק בענייניהם של קרובי משפחתו ופעל כמפורט בהכרעת הדין, תוך ניגוד עניינים של ממש" (עמ' 10 סיפא בגדר הדין). הביא בית הדין בחשבון, במפורש, את הנסיבות האישיות הקשות של המערער (שצויינו במסגרת גזר הדין, הן בטיעוני הסניגור, והן בעמ' 9 רישא של גזר הדין), ואת תיפקודו הראוי לשבח של המערער לאורך שנות עבודתו, לרבות חוות הדעת האחרונה שניתנה כשבועיים לפני גזר הדין ובה זכה המערער לציונים גבוהים ביותר לגבי מכלול תיפקודיו בעבודה, ועל יסוד כל אלה הגיע בית הדין למסקנה (עמ' 11 בגזר הדין): "נוכח האמור לעיל דעתנו הברורה היא שאין מקום להורות על פיטוריו של הנאשם מעבודתו, וכי פסילתו למילוי תפקידי ניהול לתקופה קצובה, בנוסף לנזיפה חמורה שינזף - מהווים אמצעי משמעת הולמים ומידתיים בנסיבות הענין". נח. בתגובתו מיום 17.6.12 לפסיקה שהגישה הפרקליטה טען ב"כ המערער שהמשיבה כלל לא עתרה לפסילת המערער מלמלא תפקיד ניהול, ואני מפנה לטיעונו של הסניגור בסעיף 8: "נוכח העדר הלימה בין אמצעי המשמעת שהושת בבית הדין קמא לבין העובדות שיוחסו למערער ובפרט לנוכח העדר העברה מתפקיד או הליך השעייה או העברה מתפקיד ולאור העובדה שאמצעי המשמעת שהושת על המערער לא נתבקש כלל וכלל על ידי המשיבה מלכתחילה הרי שיש מקום לקבל את הערעור". (ההדגשה שלי - י.ג.). נט. יש לדחות את טענתו זו של ב"כ המערער. המשיבה עתרה בפני בית הדין לאמצעי המשמעת של נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר, ופסילה לצמיתות מרשות המסים. בית הדין שוכנע, כפי שפירט ונימק היטב בגזר דינו, שאין מקום להורות על פיטוריו של המערער, וכי ראוי שפסילתו תהא לגבי מילוי תפקידי ניהול לתקופה קצובה (ארבע שנים). מכאן שבית הדין סבר, שאמצעי המשמעת שיש להשיתם על המערער קלים בהרבה מאלה שטענה להם המשיבה. פשיטא, שרשאי ומוסמך היה בית הדין לשקול ולהטיל על המערער אמצעי משמעת קלים מאלה שעתרה להם המשיבה, והכל בהתאם לשיקול דעתו המקצועי של בית הדין. ס. לעיצומו של ענין, ברי שגזר דינו של בית הדין מאוזן היטב ומידתי. בית הדין נתן משקל הולם הן לנסיבותיו האישיות של המערער והן לשנות עבודתו הארוכות בשירות המדינה, מקצועיותו, מסירותו לעבודה, ההערכות החיוביות מאד להן זכה, והשבחים שקצר. לא נפל כל פגם בגזר הדין של בית הדין ואין כל עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני דוחה את הערעור.מאגרי מידע