מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד סוכן נסיעות / חוזה אירוח בבית מלון: 1. עסקינן בתביעה כספית בעילה חוזית בסך של 88,383 ₪ נכון לתאריך הגשת התביעה ביום 23.11.09. 2. התובעת, חברה בע"מ, מנהלת ומפעילה את מלון חופית במושב שבי ציון (להלן: "התובעת" או "המלון"). 3. הנתבע הוא סוכן נסיעות, המארגן קבוצות נופש לבתי מלון, בין היתר לציבור הדתי. 4. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 14.1.07 נחתם חוזה ארוח בין התובעת לנתבע (העתק החוזה צורף כנספח א' לת/1), שתמציתו כדלקמן (להלן: "החוזה"): א. הזמנת 26 חדרים (במבנה המזרחי) לפסח 2007, בין התאריכים 2.4.07-9.4.07, והתחייבות למינימום כמות חדרים זו. ב. מחירים מוסכמים (שפורטו בחוזה). ג. תנאי תשלום: עד 15.1.07 - מקדמה בסך 18,000 ₪. עד 15.2.07 - מקדמה בסך 34,000 ₪. עד 25.2.07 - מקדמה בסך 33,000 ₪. ד. דמי ביטול: כל חדר אשר יבוטל ולא יימכר ע"י המלון, יחויב כדלקמן: לילה ראשון - לפי מחיר חצי פנסיון. לילה שני ואילך - לפי לינה וארוחת בוקר על בסיס זוגי לכל הלילות. 5. מי שניהל את המו"מ בשם המלון, היה מנכ"ל המלון באותה עת מר רונן אורגד (כפי שאף מצוין בהסכם עצמו, בתחתיתו סמוך למקום החתימה). 6. אין מחלוקת בין הצדדים כי את המקדמה הראשונה עפ"י החוזה בשיעור של 18,000 ₪ שילם הנתבע בהתאם לחוזה (סעיף 6 לת/1). 7. מכאן ואילך חלוקים הצדדים באשר להתרחשות העניינים. טענות הנתבע 8. בחרתי להתחיל דווקא בהצגת טענות הנתבע, ולעמת מולן את טענות התובעת. 9. טוען הנתבע בתצהיר עדותו נ/1, כי לאחר חתימת החוזה ארעו התפתחויות, וחלו שינויים בתנאי החוזה, כדלקמן: א. במהלך חודש פברואר 2007 התברר לו כי המכירות של החדרים אינה עולה יפה. הוא קיים שיחות עם מנהלת ההזמנות בנדון הגב' ענת גליק (להלן: "ענת"), שטענה כי אינה מוסמכת לקבל החלטות בנדון אלא יש להפנות זאת למנהל המלון החדש (שנכנס לתפקידו במקומו של מר רונן אורגד) מר אייזיק באנויאן (להלן: "אייזיק"). ב. בתחילת חודש מרץ 2007 התקשר אליו אייזיק והוא הסביר לו את הקשיים העומדים במימוש ההסכם, מהסיבה העיקרית שהמחיר גבוה. כמו כן, ציין באוזניו הנתבע את סוגיית היפוך הארוחות הנהוג אצל הציבור הדתי (הארוחה הבשרית היא הראשונה והארוחה החלבית היא השניה), וביקש להשתחרר מההסכם. אייזיק הציע לנתבע שימשיך למכור ללא התחייבות, תוך שהוא יאפשר היפוך ארוחות וישריין עבורו את החדרים המוזמנים. יחד עם זאת, ככל שלא יצליח הנתבע למכור את החדרים, הוא ישלם רק עבור החדרים שיצליח למכור בפועל. הנתבע קיבל הצעה זו - ובכך למעשה נכרת הסכם חדש בין הצדדים, במסגרתו שונו תנאי החוזה המקורי. ג. דבר זה בא לידי ביטוי גם בכתב, בהסכם חדש שנשלח אל הנתבע ע"י המלון, באמצעות ענת, מתאריך 6.3.07 (נספח ב' לנ/1). במסמך זה כבר לא נכלל סעיף התחייבות ל- 26 חדרים מינימום, אלא נרשם "מוזמנים כ- 26 חדרים", ואף לא נכללו דמי ביטול ותשלום יתרת המקדמות. על מסמך זה אף נדרשה חתימתו של הנתבע לאישור סופי (להלן: "ההסכם החדש הנטען"). ד. להוכחת גרסתו כי הושג הסכם חדש בין הצדדים מציין הנתבע כדלקמן: עפ"י החוזה היה על הנתבע להעביר מקדמות נוספות למלון בשיעור של 67,000 ₪ עד יום 31.3.07 (לפני חג הפסח) כתנאי לאירוח לקוחותיו. בשום שלב בטרם האירוח הוא לא התבקש לשלם המקדמות, שכן ברור היה לצדדים שהחוזה המקורי מיום 14.1.07 מבוטל, וההסכמות הן כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם שהשיג עם אייזיק, ושבא לידי ביטוי בהסכם החדש הנטען מיום 6.3.07. ה. לאחר חג הפסח, בתאריך 29.4.07, נשלחה לנתבע חשבונית לתשלום, שמספרה 11172, בהתאם לתנאי החוזה, על סך של 97,035 ₪ (לאחר ניכוי מקדמה בשיעור של 18,000 ₪ וניכוי סך של 2,460 ₪ תשלומים ששילמו אורחי הנתבע במישרין למלון - סעיף 11 לת/1), אותה דחה הנתבע לנוכח ההסכם החדש הנטען (צילום החשבונית הנדונה צורף כנספח ה' לת/1). ו. בסופו של דבר ולאחר שיחה שקיים עם אייזיק בנדון, סוכם כי החשבונית תתוקן בהתאם להסכם החדש הנטען, ואכן הוצאה לנתבע חשבונית מתוקנת שמספרה 11974 בתאריך 16.7.07 על סך של 25,250.1 ₪ (העתק החשבונית צורף כנספח ה' לנ/1). ז. לאחר קבלת החשבונית המתוקנת הנתבע שילם לתובעת סך של 24,000 ₪ בשיק נושא תאריך 21.8.07 (קבלה צורפה כנספח ט' לת/1), כאשר לטענת הנתבע יתרת סכום החשבונית המתוקנת צריכה להיות מקוזזת מעמלה שהגיעה לו עבור הזמנה נוספת של לקוחות (משפחת הראל) ששילמו ישירות בקופת המלון. ח. מאז תשלום החשבונית המתוקנת, בחודש אוגוסט 2007 ועד קבלת מכתב התראה מב"כ התובעת ביום 6.10.09 אודות החוב הנטען בהתאם לחוזה (צורף כנספח י"א לת/1), במשך יותר משנתיים, לא פנתה התובעת לנתבע בדרישת חוב כלשהי נשוא החוזה. ט. לאחר קבלת כתב התביעה הוא ניהל שיחה עם אייזיק, עמו כאמור הגיע להסכמות אודות סכום החוב המדויק וגמר החשבון, שלאחרי סיכום זה הוצאה החשבונית המתוקנת, אייזיק גם נתן לו מכתב נושא תאריך 22.12.09 (נספח ו' לת/1), בו ציין כדלקמן: "... הריני לאשר שבתקופת עבודתי כמנהל תפעול מלון חופית שבשבי ציון ולאחר מו"מ עם מר אפל שלמה סוכן נסיעות, בעניין חיוב עבור הזמנת קבוצה ואירוח בפסח 2007 וכמוסכם, הומצאו לו חשבונית זיכוי שמספרה 11973 והמבטלת חשבונית אשר הוגשה לו בעבר. במקביל הומצאה לו חשבונית מתוקנת עבור מימוש ההזמנות בפועל, שמספרה 11974 עם יתרת חוב חדשה ומופחתת אשר נדרש לשלמה. עפ"י מיטב זכרוני מר אפל שלמה העביר המחאה המכסה כמעט את מלוא החוב לו נדרש בחשבונית 11974". י. בנסיבות אלה סבור הנתבע כי שילם לתובעת את מלוא חובו נשוא ההזמנה וההסכם החדש הנטען נשוא פסח 2007, ודין התביעה נגדו להידחות. טענות התובעת 10. טענות התובעת, כפי שבאו לידי ביטוי בתצהירה של ענת (ת/1), העדה היחידה מטעם התובעת, הן כדלקמן: א. החוזה שנחתם בין הצדדים ביום 14.1.07 הוא ההסכם היחיד, ולא שונה בכל הסכם אחר. (בחקירתה הנגדית הוסיפה ענת וציינה כי המסמך בכתב מיום 6.3.07 נושא כותרת "אירוח במלון חופית - פירוט ארוחות", כשמו כן הוא, עוסק אך ורק בבקשת הנתבע להיפוך ארוחות אך לא שינה את החוזה" - עמ' 12 לפרו' ש' 12-15). ב. היות והנתבע לא איכלס את 26 החדרים המוזמנים, אלא רק את חלקם (כמפורט בסעיף 9 לת/1) הוצאה לו החשבונית הראשונה על יתרת חוב של 97,035 ₪ נושא תאריך 29.4.07 (להלן: "החשבונית המקורית"). ג. משסירב הנתבע לשלם חשבונית זו, על אף נסיונות שנעשו בנדון מטעם נציגי המלון לשכנעו לכך, והסכים לשלם תשלום חלקי של 24,000 ₪, הוציאה הנתבעת ביום 16.7.07 חשבונית זיכוי שמספרה 11973, על סכום החשבונית המקורית בשיעור של 97,035 ₪ (חשבונית הזיכוי צורפה כנספח י' לת/1 - להלן: "חשבונית הזיכוי"). בו ביום גם הוצאה חשבונית חדשה על סך של 25,250.1 ₪ (חלק מנספח י' לת/1 - להלן: "החשבונית החדשה"). ד. על חשבון החשבונית החדשה שילם הנתבע סך של 24,000 ₪ בהמחאה הנושאת תאריך פרעון 21.8.07 (הקבלה צורפה כנספח ט' לת/1), וכל נסיונות ופניות התובעת אל הנתבע לשלם את יתרת חוב החשבונית המקורית סורבו על ידו שלא דין. ה. טענתו של הנתבע כי סוכם איתו בעל-פה, לאחר חתימת החוזה, כי לא ישלם על חדרים ריקים, וכי יידרש לשלם רק על חדרים שימלא בפועל, אינה נכונה. 11. אופן חישוב סכום התביעה פורט בסעיף 19 לת/1, בהתאם לטבלה מפורטת של תפיסת החדרים המוזמנים במלון בכל אחד ואחד מימי החג (נספח י"ב לת/1). דיון והכרעה 12. לנוכח פירוט טענות הצדדים לעיל, יש להכריע ראשית לכל בשאלה האם הנתבע הוכיח כי שונו תנאי החוזה. ודוק - לאור העובדה כי הנתבע הוא שטוען שההסכם בכתב שונה בהסכם שבע"פ שנעשה אחריו, נטל השכנוע להוכיח השינוי מוטל עליו (ראה לעניין זה: ע"א (ת"א) 3361/04 נגרין נ' שדמי, סעיף 4(ב) לפסה"ד). 13. האם עמד הנתבע בנטל זה? לטעמי התשובה חיובית, כפי שאבהיר להלן. גרסתו של התובע מול גרסתו של אייזיק 14. מעבר למה שצוין כטענות הנתבע בתצהיר עדותו הראשית (ראה סעיף 9 לעיל), ציין הנתבע אודות שינוי תנאי החוזה כדלקמן: א. במהלך חודש פברואר 2007 הוא פנה לענת, ציין באוזניה את בעיות מכירת החדרים והיפוך הארוחות וביקש לבטל ההסכם. ענת אמרה לו שאין לה סמכות לעשות זאת וכי ידבר עם אייזיק, מנהל המלון החדש, שאמור להיכנס לתפקידו בתאריך 1.3.07 (עמ' 19 לפרו' ש' 17-21). ב. בתאריך 1.3.07 התקשר אליו אייזיק, הציג עצמו כמנהל המלון החדש, ציין ששמע שיש לנתבע בעיות במכירה ובדק אפשרויות כדי שהם ימשיכו להוציא את העסקה אל הפועל (עמ' 19 לפרו' ש' 15-16). אייזיק אמר לו באותה שיחת טלפון כי ישונו תנאי ההסכם, באופן שהוא לא יחויב על מינימום 26 חדרים, אלא רק על חדרים שיאכלס בפועל, וכפועל יוצא מכך הוא גם לא צריך לשלם את המקדמות עפ"י החוזה (עמ' 20 לפרו' ש' 7-8 וש' 24-26). ג. אייזיק אף ציין באוזניו באותה שיחת טלפון שקיימו ביניהם ב- 1.3.07, כי הוא יוציא לו מסמך חדש המשקף את ההסכמות החדשות דלעיל, וכך נעשה באמצעות המכתב מיום 6.3.07 הנושא כותרת "אירוח במלון חופית - פירוט ארוחות", נספח ב' לנ/1. במסמך זה הושמטה דרישת המקדמות וגם נרשם כי מוזמנים "כ- 26 חדרים". היינו - הושמטה גם דרישת המינימום של 26 חדרים (עמ' 20 לפרו' ש' 16-26). 15. אייזיק הוזמן לעדות ע"י הנתבע, ורק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה התייצב לעדות. עדותו בפני היתה די מבולבלת, כדלקמן: א. תחילה הוא לא זכר כלל כי היה מנהל המלון בשנת 2007, הרלבנטית לנו (עמ' 29 לפרו' ש' 29-30). ב. כשהוצג לו נספח א' לנ/1, מכתבו של הנתבע אל ענת מיום 1.3.07 אודות היפוך הארוחות בפסח תשס"ז, ציין כי "לדעתי זה לא מדובר על הקבוצה הזו בכלל. אני חושב שלא מדובר באותה קבוצה..." (עמ' 29 לפרו' ש' 31-33). ג. כשהוצג לו המסמך מיום 6.3.07, הנטען להיות הסכם חדש ע"י הנתבע, ציין כי אין לו מושג מדוע ביקשו מהנתבע לחתום על מסמך זה ואין לו גם הסבר למה נשלח המכתב הזה. הוא גם לא ידע להסביר מדוע במסמך זה נרשם "כ- 26 חדרים" במקום "26 חדרים", באופן קטגורי, כפי שנרשם בחוזה. הוא הפנה לקבלת הסברים לעניין זה למי שחתום על נספח ב' (ענת) - עמ' 30 לפרו' ש' 4-10. אין לו הסבר מדוע הנתבע לא שילם את המקדמות עפ"י החוזה (עמ' 30 לפרו' ש' 23). הוא לא מאשר את גרסת הנתבע, כי סוכם עמו שלא יביא מקדמות ו/או יתחייב על מינימום 26 חדרים. הוא גם לא זוכר אם הנתבע הזכיר בפניו קשיים במכירת החדרים, שכן "אני לא זוכר אם עבדתי עם אפל בפסח ההוא" (עמ' 31 לפרו' ש' 14-17). 16. כשאני בוחן את גרסתו המבולבלת בנדון של אייזיק מול עדותו הוודאית של הנתבע אודות סיכומיו בע"פ עם אייזיק בחודש מרץ 2007, העדפתי בנדון את גרסתו של הנתבע. אייזיק כלל לא זכר שעבד בפסח 2007 במלון. הוא לא ידע להסביר מדוע נרשמו בהסכם החדש הנטען "כ- 26 חדרים" וגם לא ידע להסביר מדוע הנתבע לא שילם את המקדמות עפ"י החוזה. אמנם אייזיק לא אישר את גרסת הנתבע כי סיכם עמו שלא יביא מקדמות ו/או יתחייב למינימום 26 חדרים, אולם לא נתתי משקל רב להכחשה זו שכן הרושם שקיבלתי שאייזיק לא זוכר מאותה תקופה כמעט דבר, שכן אפילו לא זכר שעבד במלון בפסח 2007. 17. נזכיר כי אייזיק אישר את כתיבת המכתב לתובע ביום 22.12.09 המצוטט בסעיף 9(ט) לעיל (עמ' 28 לפרו' ש' 16), שלכאורה מחזקת את גרסת הנתבע לעניין שינוי תנאי החוזה בחודש מרץ 2007 (אך לכך נתייחס ביתר הרחבה להלן). 18. בנסיבות אלה, ולנוכח נספח ו', כמו גם יתר דבריי להלן שמצביעים על חיזוקים נוספים לגרסת הנתבע בנדון, העדפתי את גרסת הנתבע כי סיכם עם אייזיק את שינוי התנאים בחוזה, כגרסתו (ביטול ההתחייבות למינימום 26 חדרים, ביטול תשלום המקדמות, ותשלום על בסיס חדרים מאוכלסים בלבד). התובעת בסיכומיה העלתה טענות כנגד הכדאיות הכלכלית של עסקה דוגמת זו לה טוען הנתבע, אך הנתבע בחקירתו הנגדית הסביר למה בכל אופן העסקה בתנאיה החדשים היתה כדאית גם לתובעת, שכן אז תהיה לה במלון קבוצה דתית בחג הפסח, שגם תהווה מניין לבית הכנסת, ובכך המלון משדרג את עצמו (עמ' 20 לפרו' ש' 20-23). משמעות אי דרישת המקדמות 19. כפי שציינו לעיל, הנתבע מחזק את גרסתו בדבר שינוי תנאי החוזה בעובדה שהתובעת לא עמדה על דרישת תשלום המקדמות, שפורטו בחוזה (ראה סעיף 4(ג) לעיל). 20. עוד ציין הנתבע בתצהיר עדותו הראשית נ/1, כי בעסקה קודמת שביצע עם המלון בחודש אוקטובר 2006, ידע המלון לדרוש ממנו את המקדמות שהתחייבו מתנאי העסקה, תוך שהוא מדגיש במכתב ששלח לנתבע נושא כותרת "בקשה למקדמה", מתאריך 19.10.06, כי "במידה ולא יועברו רשימה שמית ומקדמה, נאלץ לבטל את החדרים ללא הודעה נוספת", ועל מכתב זה חתומה ענת (המכתב צורף כנספח ד' לנ/1). מכתב זה מלמד לכאורה, כך טוען הנתבע, כי כשיש חובת תשלום מקדמות, התובעת עומדת על כך ולא מוותרת על תשלום המקדמות, אף לא לנתבע. 21. נשאלה ענת מדוע התובעת לא גבתה את המקדמות מהנתבע בהתאם למועדים שנקבעו בחוזה, והשיבה: א. הם פנו כל הזמן לנתבע לתשלום המקדמות (עמ' 12 לפרו' ש' 29). ב. הפניה לתשלום המקדמות לא נעשתה בכתב אלא בשיחות טלפוניות (עמ' 13 לפרו' ש' 1-2). ג. לשאלה מדוע לא ביטלו ההזמנה לאחר שהנתבע לא שילם המקדמות, השיבה: "מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שעבדנו מול חברת נופש ופנאי והיו דין ודברים בינינו, אנחנו עבדנו איתו, היתה התנהלות איתו. מעולם לא נתקלנו במצב שמפילים לנו הזמנה, לפחות לא זו של פסח ובכל השיחות נאמר לי מפורשות גם על ידו וגם ע"י הבחורה שעבדה איתו במשרד, רחלי, שמתבצעת התנהלות ויש מכירה של חדרים לקבוצה של פסח" (עמ' 13 לפרו' ש' 3-7). ד. כאשר עומתה עם דרישת תשלום המקדמות אודות העסקה באוקטובר 2006 (נספח ד' לנ/1, וראה גם סעיף 20 לעיל, השיבה: "אין קשר בין העסקאות. זו לא עסקה ראשונה שעשינו איתו. אין קשר בין נספח ד' שזו שבת רגילה לבין הזמנת פסח" (עמ' 13 לפרו' ש' 9-10). הוסיפה וציינה ענת כי על אף שהנתבע לא קיבל ממנה אשראי, הם התנהלו איתו שונה כי מדובר בהזמנת פסח, והיתה ביניהם גם התנהלות בכך שהוא העביר לה במהלך החג תשלומים של לקוחות (עמ' 16 לפרו' ש' 25-30). 22. גם אייזיק נשאל אודות אי תשלום המקדמות לנתבע, וציין כדלקמן: א. הוא לא יודע למה לא נגבו המקדמות מהנתבע (עמ' 30 לפרו' ש' 19-23). ב. הוא לא שולל כי נספח ד' לנ/1 (ראה סעיף 20 לעיל), היוו את נהלי המלון אז (עמ' 30 לפרו' ש' 27-28). היינו - אי תשלום המקדמות היה מאלץ את המלון לבטל את החדרים המוזמנים, כפי שצוין בנספח ד' לנ/1. יחד עם זאת, הוסיף וציין אייזיק כי לעתים בית המלון מגמיש את הכללים כלפי סוכנים, ולא עומד על גביית המקדמות, שכן הסוכנים אומרים לו שהם צריכים תחילה לגבות כסף מהמוזמנים וכי יעבירו את סכומי המקדמות בהמשך (עמ' 30 לפרו' ש' 29-33). ג. כשנשאל אודות אי תשלום המקדמות דנן ע"י הנתבע בשיעור של 67,000 ₪ (ראה סעיף 4(ג) לעיל), השיב כי יתכן שמישהו אמר משהו לנתבע אודות אי תשלום המקדמות האמורות (עמ' 31 לפרו' ש' 3), אך לא פירט מעבר לכך. 23. כשאני בוחן את סוגיית אי תשלום המקדמות ע"י הנתבע, תמוה בעיני מדוע לא עמדה התובעת על תשלומי המקדמות, במיוחד כשמדובר בתקופת פסח, תקופה בה לכאורה יש ביקוש מוגבר לחדרי מלון. תמיהה זו מתגברת כשלכאורה נהלי המלון (ראה נספח ד' לנ/1 ועדותו של אייזיק סעיף 22(ב) לעיל), קבעו כי אי תשלום סכומי המקדמות, ייאלץ את המלון לבטל את החדרים המוזמנים ללא כל הודעה נוספת. 24. במקרה דנן, לא בוטלו החדרים עקב אי תשלום המקדמות, הגם שרק חלק קטן מהמקדמות שולם ע"י הנתבע (18,000 ₪ מתוך סכום כולל של 85,000 ₪, כ- 21% בלבד מסכומי המקדמות). 25. נימוקיהם של ענת (ראה סעיף 21(ג) לעיל) ואייזיק (ראה סעיף 22(ב) לעיל) לאי ההקפדה במקרה דנן על גביית המקדמות, לא שיכנעה אותי, מהטעמים הבאים: א. תשלומי המקדמות נועדו להבטיח שלבית המלון לא ייגרם נזק משריון חדרים שמחד - לא יימכרו ע"י הסוכן, ומאידך - יהיה קושי לגבות את תמורתם מהסוכן. במיוחד חשובה ההקפדה על תשלומי המקדמות בתקופת חגים או תקופה מבוקשת אחרת (לדוגמא חודשי הקיץ). על כן, נימוקי ענת ואייזיק כי לא רצו להכשיל את העסקה מול הנתבע, לא שיכנעה אותי, במיוחד כשחלק קטן מהמקדמות שולם, וכשביטול החדרים בגין אי תשלום המקדמות מהווה לכאורה חלק מנהלי המלון. ב. אי תשלום המקדמות עולה בקנה אחד עם גרסתו של הנתבע, כי שינה את תנאי ההסכם בשיחה עם אייזיק, באופן שלא יחויב על מינימום 26 חדרים, אלא רק על חדרים שיאכלס בפועל, וכפועל יוצא מכך הוא גם לא היה צריך לשלם את המקדמות עפ"י ההסכם החדש הנטען (ראה סעיף 14(ב) לעיל). בנסיבות אלה, השתכנעתי יותר מגרסתו של הנתבע כאמור. 26. כאמור, נספח ד' לנ/1 משקף את נהלי המלון. היינו - אי תשלום המקדמות יגרור אחריו את ביטול החדרים המוזמנים. ענת ניסתה לתרץ את נספח ד' לנ/1 כעוסק בהזמנת שבת רגילה אך לא בהזמנת פסח (ראה סעיף 21(ד) לעיל). לא שוכנעתי מתירוץ זה של ענת, כפי שגם לא שוכנעתי מהתירוצים האחרים של ענת ואייזיק על אי הקפדתם בגביית המקדמות מהנתבע (כמפורט בסעיף 25 לעיל). אם נתבונן היטב בנוסח החוזה (נספח א' לת/1), נראה כי גם החוזה משקף את נהלי המלון על פיהם אי תשלום המקדמות יגרור אחריו את ביטול הזמנת החדרים. סעיף 11 לחוזה, הנושא כותרת "התחייבות", קובע כדלקמן: "בעת החתימה התחייבות הינה ל- 26 חדרים מינימום". ודוק - "בעת החתימה" ההתחייבות היא ל- 26 חדרים. משמע - ישנה אפשרות שהתחייבות זו תתבטל בהמשך. מתי תתבטל התחייבות זו למינימום 26 חדרים? על כך עונה סעיף 12 לחוזה הנושא כותרת "תנאי תשלום", וקובע כדלקמן: "עד 15.1.07 - התחייבות כנגד מקדמה בסך 18,000 ₪. עד 15.2.07 - התחייבות כנגד מקדמה בסך 34,000 ₪. עד 15.3.07 - התחייבות כנגד מקדמה בסך 33,000 ₪". היינו - התחייבות המלון ל- 26 חדרים היא כנגד עמידה בתשלומי המקדמות. החוזה נחתם ביום 14.1.07. עד מועד תשלום המקדמה הראשונה בתאריך 15.1.07, ההתחייבות בתוקף. היות ובמקרה דנן שולמה המקדמה הראשונה בסך 18,000 ₪, ההתחייבות בתוקף עד לתשלום המקדמה הבאה, כפי שרשום במפורש בהסכם. משלא שולמה המקדמה השניה בתאריך 15.2.07, ממילא ההתחייבות של בית המלון לשריון של 26 חדרים לא קיימת, שכן נרשם בחוזה ש"התחייבות כנגד מקדמה...". לא שולמה המקדמה, אין התחייבות. כך הוא הדבר גם לגבי תשלום המקדמה השלישית ובאותה לשון. במילים אחרות - כל עוד לא שולמה המקדמה השניה, לא קיימת התחייבות מצד בית המלון, בהתאם להוראות החוזה, לשריון 26 חדרים. ציין הנתבע בחקירתו הנגדית כי למעשה לא היה צריך להשיג את הסכמת בית המלון לביטול התחייבותו ל- 26 חדרים הנובעת מהחוזה, אלא אי תשלום המקדמות היה מבטל את ההזמנה מאליה. כאמור התחייבות המלון היא רק בכפוף לתשלום המקדמות ע"י הנתבע, ומשלא שולמו המקדמות אין התחייבות של המלון. זו כאמור גם הסיבה שבסעיף 11 לחוזה נרשם שההתחייבות ל- 26 חדרים תקפה רק במועד החתימה. בנדון נפנה לחקירתו הנגדית של הנתבע (עמ' 22 לפרו' ש' 9-10), שם השיב הנתבע לשאלה מדוע אייזיק צריך לשנות את תנאי החוזה אם יש לו חוזה ביד, והשיב: "כי הוא יודע שאני יכול להגיד שאני לא מביא מקדמות. ההתחייבות היא: אתה מקבל כסף כנגד התחייבות של המלון על החדרים". בנדון צודק הנתבע, לפחות עפ"י לשון החוזה, כמפורט בהרחבה לעיל. נזכיר כי חוזה יש לפרש בראש ובראשונה עפ"י לשונו, כמשקפת את אומד דעתם של הצדדים (ראה סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי, התשל"ג-1973). במקרה הנדון, לשון החוזה תואמת כאמור את פרשנותו של הנתבע, וכנראה גם את הבנתה של התובעת את משמעות אי תשלום המקדמות ע"י הנתבע. זו יכולה להיות סיבה מדוע אייזיק, כנציג המלון, הסכים לשנות את תנאי החוזה, שכן גם אלמלא הסכמתו, ניתן היה לומר שאי תשלום המקדמות מבטל את התחייבותו של המלון ל- 26 חדרים, ולמעשה מבטלת חלק עיקרי בחוזה דנן. זו גם הסיבה לטעמי מדוע אין להקפיד יתר על המידה עם הנתבע, שלא טרח להעלות על הכתב את השינוי בהסכם מול התובעת, הגם שנשאל בנדון והודה שלא הקפיד להעלות על הכתב את שינוי תנאי ההסכם (עמ' 21 לפרו' ש' 21-24). כשהחוזה עצמו מתנה את התחייבות שריון החדרים בתשלום מקדמות, ניתן להניח כי הנתבע הסתפק (כגרסתו) באי תשלום המקדמות, ואי הקפדתה של התובעת על תשלום המקדמות, כראיה להסכם בעל-פה. לכאורה היה לו לנתבע על מה לסמוך בהתנהגותו זו, כמפורט לעיל. 27. בכל אופן, אי תשלום המקדמות במקרה דנן ולאור כל המפורט לעיל, גורמת לי להעדיף את גרסת הנתבע בנדון, כפי שבאה לידי ביטוי כאמור בסעיף 14(ב) לעיל. משמעות המילה "כ", במכתב מיום 6.3.07 28. כאמור, טוען הנתבע כי ההסכם החדש שנחתם בינו ובין אייזיק בא לידי ביטוי במסמך מיום 6.3.07 נושא כותרת "אירוח במלון חופית - פירוט ארוחות", שם רשום כי "מוזמנים כ- 26 חדרים...". היינו - לכאורה אין התחייבות קטגורית מצד הנתבע להזמנת 26 חדרים אלא כ- 26 חדרים. בכך ניתן ללמוד על ההסכם החדש על פיו הוא ישלם עפ"י איכלוס עד ל- 26 חדרים (בנדון ראה סעיף 9(ג) לעיל). 29. לאייזיק בחקירתו הנגדית לא היה הסבר מדוע נרשם באותו מסמך "כ- 26 חדרים" (עמ' 30 לפרו' ש' 9-11). 30. ענת טענה שהוספת המילה "כ", היא בגדר מונח שמשתמשים בו בד"כ (עמ' 12 לפרו' ש' 20). עוד הוסיפה וציינה ענת כי אין לראות במסמך זה כהסכם חדש אלא רק מסמך המלמד על אישור היפוך ארוחות בלבד, כבקשתו של הנתבע (עמ' 16 לפרו' ש' 10-13). 31. לטעמי - אין לי צורך להכריע האם המסמך האמור, נספח ב' לנ/1 הוא בגדר הסכם חדש או מסמך להיפוך ארוחות בלבד, שכן שוכנעתי כי בנדון ההסכמה שבין הנתבע לאייזיק הושגה בעל-פה. יחד עם זאת, מסמך זה הוצא לכאורה לאחר אותה הסכמה בעל-פה שהושגה בין הנתבע לאייזיק, ולכן יש חשיבות לרשום בו. אם נרשם בו "כ- 26 חדרים" במקום "26 חדרים" באופן קטגורי, יש לכך משמעות, במובן זה שהדבר תומך בגרסת הנתבע על כי לא התחייב למינימום 26 חדרים בהתאם להסכם החדש שהושג בינו ובין אייזיק, אלא התחייב רק על חדרים שיאוכלסו בפועל, עד מקסימום 26 חדרים. 32. בכך חיזוק נוסף לגרסת הנתבע. גרסת הנתבע אינה טענה נגד מסמך בכתב 33. טוענת התובעת בסיכומיה כי טענותיו של הנתבע כנגד הוראות החוזה הן טענות כנגד מסמך בכתב, שאין ליתן להן משקל. 34. דעתי לא כדעתה של התובעת, מהטעמים הבאים: א. הכלל הוא כי אין להביא עדות בעל-פה לסתירת תוכנו של מסמך. כלל זה, הקבוע בסעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאנית, מתייחס לטענות נגד המסמך עצמו או גופו. יחד עם זאת, טענה על מה שנאמר או הוסכם אחרי מועד המסמך, באופן שאינה מערערת על תוכנו של המסמך, אינה בגדר טענה נגד מסמך בכתב. (ראה לעניין זה י. קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט-1999, עמ' 1106-1107). במקרה דנן, הנתבע אינו מכחיש את תוכנו של החוזה (עמ' 17 לפרו' ש' 30), אלא רק טוען כאמור שתנאי ההסכם שונו בשיחה מאוחרת לתאריך החוזה (שנחתם ביום 14.1.07), שהתקיימה בחודש מרץ 2007 בינו ובין מנהל המלון אייזיק (ראה סעיף 5 לנ/1). כאמור, טענה כזו אינה בגדר טענה נגד מסמך בכתב. ב. בחוזה לא נרשם כי כל שינוי בו או בתנאיו צריך להיעשות בכתב. משכך, גם לא היתה כל מניעה לשנות את תנאי החוזה בשיחה בעל-פה בין הצדדים, כפי שנטען ע"י הנתבע כי כך היה. משמעות חשבונית הזיכוי 35. נקודת מחלוקת משמעותית היא מה משמעות חשבונית הזיכוי שהוציאה הנתבעת בנדון, על ההפרש שבין החשבונית המקורית והחשבונית החדשה? בנדון ראה גרסת הנתבע סעיפים 9(ה-ח) לעיל, ואת גרסת התובעת בסעיף 10(ב-ה) לעיל. 36. הוצאת החשבונית החדשה וחשבונית הזיכוי לכאורה תומכים בגרסת הנתבע, כי שונו תנאי ההסכם, והוא לא היה צריך לשלם על כל 26 החדרים המשוריינים, אלא רק על החדרים שאיכלס בפועל. במיוחד נכון הדבר כשבמשך תקופה של למעלה משנתיים לא קיבל בנדון כל מכתב התראה ו/או דרישת חוב מהתובעת (ראה סעיף 9(ח) לעיל). 37. גרסת הנתבעת מתחזקת יותר לכאורה לנוכח נספח ו' לת/1, מכתבו של אייזיק מיום 22.12.09, כמפורט בסעיף 9(ט) לעיל. 38. יחד עם זאת, נבחן גם את גרסת התובעת ונימוקה להוצאת החשבונית החדשה וחשבונית הזיכוי כדלקמן: גרסתה של ענת בתצהיר עדותה הראשית (ת/1) בתצהיר עדותה הראשית ציינה ענת כדלקמן: א. התובעת הוציאה לנתבע חשבונית מס על תשלום חובו למלון עפ"י ההסכם בשיעור של 97,035 ₪ ביום 29.4.07, חשבונית מס' 11172 (נספח ה' לת/1). ב. משנאות הנתבע לשלם סכום של 24,000 ₪ בלבד, וזאת לאחר שיחות שניהל עם אייזיק, עשתה התובעת שתי פעולות חשבונאיות, שנועדו לצמצם את תשלומי המע"מ ומס הכנסה שלה בגין החשבונית המקורית, על מנת שלא תימצא בחסרון כיס גדול, כדלקמן: 1. הוציאה חשבונית זיכוי על סכום החשבונית המקורית בשיעור של 97,035 ₪ בתאריך 16.7.07 (נספח י' לת/1). 2. הוציאה על שם הנתבע חשבונית חדשה על סך של 25,250.1 ₪ (נספח י' לת/1), בתאריך 16.7.07. ג. הנתבע שילם על חשבון החשבונית החדשה סך של 24,000 ₪, ולכן היתרה בכרטיסו היא 1,250.1 ₪ (ראה חלק מנספח י' לת/1). גרסתה של ענת בחקירה הנגדית נשאלה בנדון ענת גם בחקירתה הנגדית, וציינה כדלקמן: א. כשנשאלה האם יש משמעות לחשבונית זיכוי מעבר למשמעות חשבונאית, השיבה: "לא. אנחנו הוצאנו את הזיכוי כדי למנוע תשלומי מע"מ על כספים שלא התקבלו. זה רק בשביל הסדר הטוב שלנו" (עמ' 11 לפרו' ש' 1-3). הוסיפה וציינה ענת כי "יש התנהלות בחשבוניות גדולות במערכת הנהח"ש של המלונות, שיושבת במצב המתנה שנקרא פנדינג. ואז זה יושב כאילו עוד לא יצאה החשבונית, בקטעים של מע"מ וכל מיני דברים כאלה שלא צריך לשלם סתם מע"מ. אי אפשר להחזיק בפנדינג לתקופה אינסופית, יש הגבלה, ומאד יכול להיות שהזיכוי הזה נעשה כדי לעשות ביטול לחשבונית שבפנדינג ולעשות חשבונית מחדש... זה עובר דרך הנהח"ש הביטולים האלה" (עמ' 15 לפרו' ש' 28-31; עמ' 16 לפרו' ש' 1-3). לשאלה מי שוקל את השיקולים של הוצאת חשבונית הזיכוי השיבה: "הכל בהתייעצות עם מנהל המלון ועם שיחה מול הלקוח שאמור לשלם את זה" (עמ' 16 לפרו' ש' 4-5). ב. לשאלה מדוע התובעת לא שלחה לנתבע דרישה לתשלום יתרת חובו לאחר תשלום סך של 24,000 ₪, אלא רק לאחר למעלה משנתיים ממועד התשלום, השיבה: "זה לא נשמע לי הגיוני שזה נשלח אחרי שנתיים..." (עמ' 11 לפרו' ש' 13-14, וש' 25-26). ג. לתצהירה של ענת צורף כנספח י"ד מכתבו של אייזיק מיום 10.10.10, בו ציין כי הוא מבקש להבהיר את המכתב שנתן לנתבע מיום 22.12.09, שצורף כנספח ו' לתצהירו. במכתב הבהרה זה ציין אייזיק כי: "כפי שציינתי במכתבי הנ"ל מר אפל דאג לשלם את מרבית החוב בגין החשבונית המתוקנת שמספרה 11974. חשוב לי להדגיש שאין באמירה זו בכדי לקבוע להנהלה/בעלי בית המלון האם בכוונתם למחול או למחוק את יתרת החוב שנותרה במחלוקת בגין אירוח קבוצה זו - כל שנדרשתי כמנהל תפעול, היה לדאוג לגביית יתרת החוב עפ"י החשבונית האמורה. הנהלת המלון/בעלי המלון פעלו ופועלים כראות עיניהם על מנת לטפל בגביית יתרת החוב שמר אפל סירב להסדיר". ציינה ענת בחקירתה הנגדית כי המכתב התבקש מאייזיק לנוכח המכתב שנתן לנתבע (עמ' 14 לפרו' ש' 3-4). בהמשך קצת שינתה מגרסה זו ואמרה שגם אם לא היה את המכתב נספח ו' לנ/1, היתה מבקשת את המכתב האמור מאייזיק (עמ' 14 לפרו' ש' 5-6). ד. לשאלה מי ניהל את כל ההתנהלות מול הנתבע לאחר הוצאת החשבונית המקורית, השיבה שזה היה אייזיק (עמ' 14 לפרו' ש' 26-27). היא לא דיברה עם הנתבע על חשבונית הזיכוי (עמ' 15 לפרו' ש' 10). בהמשך שינתה קצת מגרסתה ואמרה כי מי שניהל את השיחות מול הנתבע אודות חשבונית הזיכוי היו: "בחלקן אני, בחלקן אייזיק, בחלקן הנהלת החשבונות, וכל ההתנהלות זו התנהלות לגבי גביית תשלום" (עמ' 16 לפרו' ש' 6-7). גרסתו של אייזיק לגבי חשבונית הזיכוי אייזיק מסר את גרסתו לעניין חשבונית הזיכוי, וכן לעניין המכתבים שהוציא, הן לנתבע (נספח ו' לנ/1) והן לתובעת (נספח י"ד לת/1), וציין כדלקמן: א. במכתבו לנתבע הוא מציין שאכן אין חוב לנתבע בגין החשבונית החדשה שהוצאה לו (עמ' 28 לפרו' ש' 17-18). ב. בעל הבית של המלון החליט לפצל את חובו של הנתבע אליו, כפי שבא לידי ביטוי בחשבונית המקורית. לגבי הסכום שהנתבע הסכים להודות בו הוא הוציא חשבונית חדשה אותה שילם הנתבע, ואילו היתרה נתבעת בתובענה זו (עמ' 28 לפרו' ש' 19-23). ג. ביטול החשבונית המקורית אינו מלמד שאין חוב של הנתבע לתובעת, אלא שהחשבון פוצל לשניים כאמור (עמ' 29 לפרו' ש' 10-13). ד. לשאלה האם לכשקיבל מהנתבע סכום של 24,000 ₪ במסגרת החשבונית החדשה, הוא אמר לו שהוא עוד חייב כסף, השיב: "לא אמרתי לו אם הוא חייב או לא חייב" (עמ' 29 לפרו' ש' 28). ה. לשאלה כיצד הוא מסביר את העובדה שהתובעת לא שלחה לנתבע כל דרישת חוב על יתרה כלשהי לאחר התשלום ששילם בשיעור של 24,000 ₪, לאחר הוצאת החשבונית החדשה, השיב: "לא יודע. אין לי מושג" (עמ' 31 לפרו' ש' 31-32). ו. לשאלה האם הוא יודע מה משמעות חשבונית זיכוי, השיב: "זו חשבונית שביטלה את החשבונית, זו לא חשבונית זיכוי. ביטלנו את החשבונית הראשונה והוצאנו חשבונית חדשה על חלק מהסכום של החשבונית הראשונה שהוא היה מוכן לשלם" (עמ' 32 לפרו' ש' 1-3). לטעמו הדבר נעשה כדי לא לשלם תשלומי מע"מ או מס הכנסה גבוהים בגין החשבונית המקורית (עמ' 32 לפרו' ש' 6-8). 39. כשאני בוחן את גרסאות הצדדים בנדון, קשה לי להשתכנע מגרסת התובעת, מהטעמים הבאים: א. הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ג-1973, קובעת נוהל תיקון חשבונית בסעיף 23א כדלקמן: "בוטלה עסקה, כולה או מקצתה, או שונו תנאיה, או נתגלתה טעות בחשבונית, או שונה סכום החשבונית מסיבה כלשהי, ינהג הנישום כלהלן: (1) טרם יצא מקור החשבונית לרשות הנישום וטרם דיווח עליה כדין בדו"ח התקופתי... תבוטל החשבונית ע"י ציון המילה... (2) יצא מקור החשבונית מרשות הנישום ינהג לפי אחת מאלה...". סעיף זה מלמד כי חשבונית זיכוי אמורה לצאת אם בוטלה העסקה, או שונו תנאיה. עפ"י הוראה זו אין רשות לנישום להוציא חשבונית זיכוי מהטעם (היחיד) של חסכון בתשלומי מע"מ או מס הכנסה. היות ואנו יוצאים מנקודת הנחה כי התובעת נהגה כדין בהוצאת חשבונית הזיכוי (ולא הובא גם כל עד אחר מטעם הנהלת החשבונות של התובעת להעיד על נסיבות הוצאת חשבונית הזיכוי, הגם שלכאורה אנשי הנהלת החשבונות של התובעת היו מעורבים בהוצאת חשבונית הזיכוי כעדותה של ענת בחקירתה הנגדית בסעיף 33 לעיל, ונקודה זו יש לזקוף לחובת התובעת), יש לומר כי חשבונית הזיכוי הוצאה כיוון ששונו תנאי העסקה/החשבונית (הרי אין מחלוקת שהעסקה לא בוטלה בין התובעת לנתבעים, המקרה האחר להוצאת חשבונית זיכוי עפ"י ההוראה דלעיל). בכך תמיכה לגרסת הנתבע כי חשבונית הזיכוי הוצאה, על מנת לאפס את החשבונית המקורית ולהוציא חשבונית חדשה בהתאם לתנאי העסקה החדשים, כפי שסיכם עם אייזיק. ב. מכתב ההסבר שנתן אייזיק לתובעת (נספח י"ד לת/1), כמו גם ההסבר שנתן בביהמ"ש על פיו החשבונית המקורית פוצלה לשניים, באופן שנגבה מהנתבע רק הסכום שאינו שנוי במחלוקת, והיתרה עדיין אמורה להיגבות, לא שיכנע אותי. נספח ו' לתצהירו של הנתבע, שהיווה את מכתבו הראשון של אייזיק מיום 22.12.09 (ראה סעיף 9(ט) לעיל), דווקא תומך בגרסת הנתבע. באותו מכתב נרשם מפורשות כי חשבונית הזיכוי ביטלה את החשבונית המקורית, וכי הוצאה חשבונית חדשה מתוקנת עם "יתרת חוב חדשה ומופחתת אשר נדרש לשלמה". ודוק - אייזיק כתב במפורש "יתרת חוב חדשה מופחתת", ולא דיבר על פיצול החוב המקורי לשניים, הסבר שניתן מאוחר יותר אשר הוא בגדר הסבר כבוש שאיננו משכנע. לטעמי גרסתו המאוחרת של אייזיק בדבר פיצול החוב על מנת להקטין את תשלומי המע"מ ומס הכנסה, נובעת מגרסתה של התובעת בנדון. גרסתו האמיתית של אייזיק באה לידי ביטוי בנספח ו' לנ/1, והיא תומכת בגרסתו של הנתבע, כי סיכם עם אייזיק שתשלום חובו יופחת לסכום החשבונית החדשה, בהתאם לתנאי ההסכם החדש שהושג בעל-פה בין השניים בחודש מרץ 2007. נזכיר כי גם ענת העידה בנדון כי מי שניהל את כל ההתנהלות מול הנתבע לאחר הוצאת החשבונית המקורית, היה אייזיק (ראה חקירתה הנגדית ס' 33 לעיל, ס"ק ד). אמנם בהמשך קצת שינתה את גרסתה ואמרה שגם היא ניהלה עם הנתבע שיחות על חשבונית הזיכוי, אולם "זגזוג" זה בגרסתה גרע ממהימנותה בנקודה זו. שוכנעתי כי מי שניהל את כל השיחות עם הנתבע לאחר הוצאת החשבונית המקורית, היה אייזיק ולא ענת, וכי הוא הגיע לסיכום עם הנתבע כי סכום חובו יופחת לסכום החשבונית החדשה, בהתאם להסכם שהושג ביניהם בעל-פה בחודש מרץ 2007. ג. חיזוק לדבריי דלעיל אני מקבל מתשובתו של אייזיק בחקירתו הנגדית (ראה ס' 33(ד) לעיל), כי לאחר הוצאת החשבונית המתוקנת ותשלום הנתבע סך של 24,000 ₪, הוא לא אמר לו אם הוא נותר חייב אם לאו לנתבעת סכום כלשהו בגין הזמנת החדרים בפסח 2007. חזקה כי אם היתה קיימת יתרת חוב, אייזיק היה אומר זאת לתובע במעמד תשלום החשבונית החדשה. שאם לא כן, יש אפשרות לומר כי הציג לו מצג שווא על פיו תשלום החשבונית החדשה יהווה את תשלום החוב הסופי! מצג שווא כזה ע"י גורם מוסמך מטעם התובעת (אייזיק היה מנהל המלון באותה עת) ודאי שאינו מקובל עלי, ואם היה כזה, הוא מחייב את התובעת בכל מקרה. ד. חיזוק לכל הנ"ל אני גם מוצא בשיהוי הניכר בדרישתה של התובעת מהנתבע לתשלום יתרת החוב הנטענת. נזכיר כי החשבונית החדשה הוצאה ביום 16.7.07. הנתבע שילם סכום של 24,000 ₪ בשיק נושא תאריך פרעון 12.8.07. מכתב הדרישה הראשון בגין יתרת החוב, שנשלח לנתבע ע"י התובעת, באמצעות בא כוחה, היה ביום 6.10.09, למעלה משנתיים ממועד התשלום ע"י הנתבע עפ"י החשבונית החדשה. עדי התובעת, ענת ואייזיק, לא ידעו להסביר מדוע לא שלחה לנתבע כל דרישה לתשלום יתרת החוב סמוך לאחר תשלום הסך של 24,000 ₪ ע"י הנתבע, כמפורט לעיל. שיהוי זה בהוצאת מכתב הדרישה הראשון, תומך בגרסת הנתבע כי סכום החשבונית החדשה היווה למעשה את סכום חובו לתובעת, כפי שסיכם עם אייזיק. סוף דבר 40. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כאמור כי שונו תנאי ההסכם כגרסת הנתבע, וכי סכום החוב המקסימלי לתובעת בגין הזמנת חדרים בפסח 2007, הוא סך של 25,250.1 ₪ נכון ליום 16.7.07, נשוא חשבונית מס' 11974, היא החשבונית החדשה. 41. היות והנתבע שילם לתובעת סך של 24,000 ₪, יתרת חובו היא לכאורה סך של 1,250.1 ₪ נכון ליום 16.7.07, כעולה גם מכרטסת תנועות של התובעת שצורפה לת/1 (חלק מנספח י'). 42. טוען הנתבע (ס' 13 לנ/1) כי גם יתרה קטנה זו אינו חייב לשלם, שכן יתרה זו אמורה להתקזז מעמלה שהגיעה לו עבור הזמנה נוספת של לקוחות (משפחת הראל) ששילמו ישירות לקופת המלון. 43. כשמתבוננים היטב בחשבונית החדשה, רואים כי זוכו בה 3 סכומים: סך של 18,000 ₪ - מקדמה. סך של 1,640 ₪ - תשלום משפחת הראל ביום 4.4.07. סך של 820 ₪ - תשלום ע"י משפחת הראל ביום 4.4.07. 44. מכאן עולה כי נוכה מסכום החשבונית המתוקנת סך כולל של 2,460 ₪ בגין תשלומי משפחת הראל במישרין בקופת המלון. מכאן כי אין ממש בטענת הנתבע כי יש צורך לנכות סכום נוסף בגין תשלומי משפחת הראל. 45. על כן יש לומר כי יתרת חובו של הנתבע לתובעת, נשוא תובענה זו, הינו סך של 1,250.1 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 16.7.07 (תאריך החשבונית) ועד ליום מתן פסה"ד. 46. המשמעות של קביעתי דלעיל כי רוב רובה של התביעה לא התקבל אלא רק חלק קטן ממנה. בנסיבות אלה יש הצדקה לחייב התובעת דווקא לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ (סכום מופחת לאור העובדה כי עדיין נותרה יתרת חוב של הנתבע אל התובעת). מסכום זה יקוזז סכום חובו של הנתבע אל התובעת, כמפורט בסעיף 45 לעיל, והיתרה תשולם ע"י התובעת לנתבע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מיום מתן פס"ד זה, שאם לא כן תישא יתרת הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. חוזהבית מלוןביטול חוזה