נקודת המוצא בהכרעה במחלוקת זו הוא החוזה שבין הצדדים שקבע גם את היקף הציפיות של הצדדים מהחוזה, מבחינת תקופת החוזה. לצורך כך נדרש בית המשפט לפרש את החוזה השותק לכאורה לגבי תקופתו ומכאן לגבי ציפיות הצדדים בעת שכרתו את החוזה למשך זמן ביצוע העסקה ביניהם מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוזה ''שותק'' - פרשנות: 1. בפני תביעה כספית על סך של 704,239 ₪ בגין נזק שלטענת התובע גרמו לו הנתבעים, תאגיד (להלן: "הנתבעת") ובעל שליטה שהוא גם מנהל החברה (להלן: "הנתבע מס' 2 ") בגין הפסקת קשר חוזי בין הצדדים ביום 4/5/07 בהתחייס לחוזה שנכרת בין הצדדים ביום 9/2/06 שתוכנו גידול ירק עלים ועשבי תיבול על ידי התובע עבור הנתבעת המשווקת תוצרת חקלאית כאמור אשר היא נעדרת חרקים חוזה בכתב ביום 9/2/06 המכונה "זיכרון דברים" (להלן" "החוזה" או "זכרון הדברים"). בחודש מאי 2007 ביטלו הנתבעים את הקשר החוזי עם התובע, לטענתו חד צדדית וללא מתן הודעה מוקדמת ובדיעבד התברר לתובע כי הטעמים לא היו ענייניים אלא מטעמים זרים ובחוסר תום לב. לטענת התובע העסקה עם הנתבעת היה מבוסס על חוזה סטנדרטי שלה והשלמות בעל פה בהמשך. הנזק שנתבע הוא הבא: אבדן הכנסה מתוצרת שעמדה בשדה בסכום של 428,193. הוצאות הכנה שהוצאו לקראת שתילה של 35 דונם או בשלב יותר מאוחר בסך של 139,159 ₪. אבדן הוצאות הכנה בסך של 86,887 ₪. אבדן תשומות והשקעות מיוחדות בבתי צמיחה, חיפוי רשת, מערכות השקיה, וציוד אחר בשווי של 50,000 ₪. 2. לטענת התובע עילת התביעה היא חוזית לפיצוי על נזק שנגרם מביטול החוזה שלא כדין וכן גם מחמת המעשים הבאים: חוסר תום לב בעת כריתת החוזה עלי ידי הצגת מצגי שווא שהם כי מדובר בעסקה לטווח ארוך ובהיקפים גדולים באופן שתהיה רווחית ותכסה את ההשקעה והוצאותיו. עילת תביעה על פי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. חוסר תום לב בקיום החוזה לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). התרשלות, לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, נ"ח מחמת הפרת חובת הזהירות כי נמנעו מלגלות לתובע על התקשרותם עם צד שלישי לגידול ירק באופן עצמאי ועל הכוונה להפסיק את ההתקשרות עם התובע. התרשלות בכך שהנתבעים יצרו בפני התובע מצגי שווא ערב כריתת החוזה כאמור לעיל בכוונה לגרום לתובע להשקיע סכומי כסף אדירים. ביצוע עוולת תרמית לפי סעיף 56 לפקנ"ז בכך שתכננו להקים ואף הקימו חממות בשטח אחר בזמן התקשרות עם התובע מתוך כוונה להפר עמו את החוזה. הנתבע מס' 2 נתבע אישית על התרשלות בפעילותו כאורגן של הנתבעת מס' 1 בהתבסס על הוראות סעיפים 54(א) ו- 252 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 וכן על ביצוע העוולה של גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62(א) לפקנ"ז. נטען כי הנתבע מס' 2 היה זה שהטעה את התובע כמנהל ובעל מניות הנתבעת מס' 1בעת המשא ומתן, ולא קיים את החוזה בתום לב והוא זה שגרם לנתבעת מס'1 להפר את החוזה עם התובע. 3. טענות ההגנה של הנתבעים הם הבאות: בין הצדדים נחתם חוזה בכתב ולא היו השלמות בעל פה כפי שנטען על ידי התובע. על פי החוזה הוסכם כי המגדל, התובע, רשאי להודיע על ביטול העסקה 6 חודשים מראש והנתבעת, רשאית לבטל את החוזה בהודעה של 3 חודשים מראש (סעיפים 15 ו- 16 לזיכרון הדברים). נטען כי הביטול של החוזה היה כדין. מפני שהתובע הפר את החוזה בהפרות היסודיות ולא תיקן אותם אלא הפעיל כוחניות לשנות את העסקה על פי אותם הפרות שהן: סוכם עם התובע כי העסקה תעשה בהתייחס ל- 20 דונם אך התובע באופן שיטתי הגדיל את השטחים וגם הפעיל לחץ על הנתבעת לרכוש את עודפים. שטחים רבים נפסלו על ידי הרב המשגיח מחמת המצאות חרקים. הסחורה הייתה ברמה ירודה. הגידולים היו ברמה נמוכה ולכן לא השיגו מחירי שוק טובים דבר שהוביל לגידול שטחים במקום תיקון טעויות. התעלמו מדרישות של הנתבעת לתקן את ההפרות. המשיכו לגדל עבור משווקים אחרים למרות הסכמה של בלעדיות. אי עמידה בשיטת גידול של הנתבעת שהייתה במדרגות. נטען כי התובע שלט בכמות השתילים שנרכשו. אי עמידה בהסדרי שיווק מוסכמים שהיו 1 שקל לכל שקית . התובע שיווק לנתבעת בתפזורת תוך חיוב הנתבעת בחיוב שונה מהמוסכם. נטען כי הצדדים סיימו את הקשר העסקי בפשרה ולכן התובע אינו יכול לתבוע את הנזק לאור אותה פשרה . נטען כי גם הנתבעת ויתרה על חוב פתוח ולכן אם הפשרה מבוטלת אזי נותר חוב של 40,038 ₪ לקיזוז בגין קרטונים ומטילי ברומית. נטען כנגד הטענה להפרת החוזה, גרם הפרת חוזה, ביצוע עוולות בהקשר לרכישת שטחים לגידולים במושב רווחה. נטען כי הם נשכרו חודשים לאחר ביטול העסקה כפתרון חלופי לכשל העסקה עם התובע. נטען כנגד חיוב אישי של הנתבע מס' 2 בין בהיבט של הרמת מסך בין בהיבט של חיוב נזיקי אישי. נטען כנגד הנזק הנתבע בכלל וגם כי הוא מופרז וללא ביסוס. הועלו גם מספר טענות חלופיות שהן: לאור ההסדר החוזי, גם אם לא ניתנה הודעה מוקדמת , לכל היותר התובע היה זכאי להודעה מוקדמת של 3 חודשים. בסיכומים נטען כי התובע נותר עם אמצעי הייצור שמימנה הנתבעת. נטען כי נתוני התובע מעידים שלא הפסיד. נטען כי אין לקבל את חוות דעת השמאי של התובע שחי מפיו בהקשר לנתונים רלבנטיים כגון מה קרה בפועל בשטח, כי לא היה שם בזמן אמת (נתון שאינו מדוייק בהתייחס לשמאות הראשונה- מ' ו'). כמו כן השמאי סבר כי היו 95 דונם הגם שזו אינה עמדת התובע. נעשו טעויות בחישוב הנזק כי חוות הדעת התייחסה ל- 6 חודשים ולא 3 חודשים - פרק הזמן של ההודעה המוקדמת. למועד הביטול רק 30% מהשטחים היו בשלב קציר. לכן הנזק המקסימלי הוא אלפי שקלים בודדים בשלושה חודשים משטח של כ- 7 דונמים. על פי הראיות של התובע הרווח שלו בשנה שעבד עם הנתבעת עמד על 55,000 ₪. לכן ההפסד ל- 3 חודשים הוא 13,750 ₪ לכל היותר (סעיף 84 לסיכומי בא כוח הנתבעים, עו"ד סער רשף) או בין 30-40 אלף ₪ (סעיף 86 לסיכומי עו"ד רשף). בנוסף, לשמאי לא היה בסיס נתונים עצמאי לשווי שוק של הגידולים והוא חי מפי התובע. חוות הדעת אינה מעוגנת בנתונים שכן שווי הזנחת כל הגידולים יותר נמוך מהערכת השמאי (סעיף 90 לסיכומי בא כוח הנתבעים). חבות העסקה החוזית 4. על פי החוזה סוכם כי הנתבעת מעוניינת כי התובע יגדל עבורה "סוגי ירקות שונים בכמות ע"פ רשימה המצורפת כנספח א'." (סעיף 1 לזיכרון הדברים). אין מחלוקת כי נספח א' לא היה חלק מזיכרון הדברים בעת כריתת העסקה וגם לא נחתם בשלב מאוחר יותר. לטענת התובע הוא גם לא קיבל ממנו עותק. לטענת התובע הוא גם לא קיבל ממנו עותק מהנספח. הנתבעת הצהירה בסעיף 1 האמור כי יש לה את היכולת של מכירה שיווק של "ירק זה". בסעיף 2 הצהיר המגדל, התובע, כי יש לו את היכולת המקצועית והלוגיסטית לגדל עבור הנתבעת "את הכמות והסוגים הרשומים בנספח א'" . בזיכרון הדברים אין קביעה של מספר דונם לגידול. על אף החסר של נספח א' כלל ההסכם הוראות שנועדו להוות מערכת בקרה על אופן קיומה על פי התכנון של העסקה על ידי הנתבעת כדלקמן: שתילת השטחים "תעשה בתאום מתועד ורשום עם ירק קטיף" (הנתבעת) (סעיף 3 לזיכרון הדברים). קטיף השטח יתקיים לאחר אישור השטח על ידי פקח מזיקים של ירק קטיף, הרב המשגיח, "ובתאום מוקדם עם מנהל השיווק רפי/איתן בירק קטיף בלבד." (סעיף 5 לזיכרון הדברים). הקריטריונים לקביעת איכות הסחורה מופיעקבועים בנספח ב' ואין מחלוקת כי גם הוא לא קיים. גרסת התובע בתצהיר עדות ראשית שלו היא שהעסקה הושלמה כדלקמן: המשא ומתן נוהל עמו ועם בנו תומר חלילי (סעיף 5 לתצהירו). הובהר להם כי מדובר בחוזה סטנדרטי עם כל החקלאים (סעיף 7 לתצהירו). המשא ומתן התנהל על מחירי שיווק, הלוואה שהנתבעת תיתן לתובע לצורך התאמה והקמה של מנהרות מיוחדות לגידולים המוזמנים, וכן כי ההתקשרות היא "ארוכת טווח - באופן כזה שהצדיק התאמה והקמה של מנהרות ולקחת הלוואה והשקעה של מאות אלפי שקלים "(סעיף 8 לתצהירו). בנו של התובע, תומר חלילי, הוסיף את הנתונים הבאים: כי המשא ומתן התייחס לירק עלים ועשבי תיבול (סעיף 5 לתצהירו) וכי הנתבעת תבצע מהתובע הזמנות רציפות "לפי מחזורי גידול" (סעיף 5 לתצהירו). המשא ומתן הסתיים בחתימה על זיכרון הדברים (סעיף 6 לתצהירו). תוכן הגידולים שהתובע התבקש לגדל הוא פועל יוצא של הזמנות בפועל שהיו עבור כוסברה, פטרוזיליה, שמיר, חסה, נענע, כרוב אדום וכרוב לבן, סלרי, כרובית, סלק עלים ובצל ירוק (סעיף 15 לתצהירו). הבן של התובע מתאר בתצהירו תהליך שבו התובע התחיל בגידול של 20 דונם שעלו ל- 85 דונם באישור של אחיו של הנתבע מס' 2, אורן צפירה, שהיה מי שבפועל ביצע את הבקרה ואישר את ההרחבה כולל תכנון השתילות (סעיף 20 לתצהירו). 5. התובע חתם על חוזה שבו היה הסדר של סיום החוזה בהודעה מוקדמת ללא תנאי סף נוספים ועל פי ראיותיו הוא לא ניהל על נושא זה משא ומתן. מעבר לטענה כי לא ניתנה הודעה מוקדמת כמוסכם על פי החוזה, טוען בא כוח התובע כי גם בוצעו עוולות נזיקיות והתובע זכאי לתבוע נזקים בפועל ללא ההגבלה החוזית המוסכמת של מתן הודעה מוקדמת בלבד. כנגד הנתבעים ובהתאמה כנגד הנתבע מס' 2 נטען לביצוע של העוולות הבאות או חלק מהן: עוולת גרם הפרת חוזה נטען כי הנתבע מס' 2 חב כלפי התובע באופן אישי כי גרם לחברה בה הוא היה אורגן להפר את החוזה בינה לבין התובע על ידי שכירת שטחים במושב רווחה בהיקפים של כ- 70-80 דונם לצורך גידול עצמי של תוצרת חקלאית שהוזמנה מהתובע (סעיף 17 לכתב התביעה, סעיף 23 לתצהירו של תומר חלילי). גרסת הנתבעים בכתב ההגנה היא הכחשת האמור בסעיף 17 לכתב התביעה ואין לכך כל התייחסות בתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים. באי כוח הצדדים הפנו בסיכומיהם לפרוטוקול כדי לתמוך בגרסאות כי בוצעה עוולה (סיכומי בא כוח התובע עו"ד רפאל קיוויתי - פרק ג' סעיף 1 תוך הפניה לעמ' 160 לפרוטוקול ). בא כוח התובע מחזק את הטענה בראיה נוספת של עדות תומר חלילי (עמ' 96 לפרוטוקול). כנגד, בהפניה לאותו עמוד בפרוטוקול, לחקירתו הנגדית של הנתבע מס' 2, טוען בא כוח הנתבעים כי הוכח שהשטחים נשכרו אחרי ביטול העסקה (סעיפים 23-24 לסיכומי עו"ד סער רשף). תומר חלילי נשאל בחקירה נגדית לתאר את הפעולות שביצע מהם למד כי הנתבעת שכרה שטחים לגידולים בוהשיב: "פעולות בדיקה, בענף מאוד קטן שאפשר לדעת הכול מהכול. זה לא דבר שהוא כל כך נסתר. " (עמ' 96 לפרוטוקול מול שורה 17). חקירת הנתבע מס' 2 הניבה תשובות של הכחשה לשאלה (עמ' 160 שורה 10), הסכמה כי מדובר בכמה עשרות דונם (שורה 12), הכחשת מלוא התיזה בשאלה שמפורטת מול שורות 13-15, מסירת גרסה כי ה"ה יגאל ואהרון אוקי היו חייבים כספים לנתבע מס' 2 והם נתנו לו סחורה (שורה 20), ומתן גרסה פוזיטיבית של לקיחת שטחי ה"ה אוקי לאחר הפסקת ההתקשרות עם התובע ושיווק חודשים רבים לאחר מכן (מול שורות 22-23 עמ' 160 לפרוטוקול עד עמ' 161 מול שורה 5). נטל הבאת הראיות להוכיח את החיוב של הנתבע בגרימת הפרת חוזה בין התובע לבין הנתבעת נופל על כתפי הטוען, דהיינו התובע. ראיות התובע הם עדות מפי השמועה או כפי שהגדיר זאת תומר חלילי, אין דברים נסתרים בענף קטן. ב"כ התובע מבקש להשלים את החסר בעדותו של הנתבע שבה הוא מוצא את השלמת החסר. על אף שעולה מתוך דברי תומר חלילי וחקירתו הנגדית של הנתבע ע"י עו"ד רפאל קיוויתי כי היה ידוע לתובע ממי שכרה הנתבעת שטחים, הסתפק התובע בראיות שהם בעדות מפי השמועה. מבלי לתת הסבר מדוע לא הוזמנו האחים אוקי או מי מהם להעיד עדות ישירה על כך. השאלה מדוע התובע לא העיד אותם מתחדדת לנוכח דברי הנתבע כי האחים אוקי חבו לו כסף ולבסוף הוא לקח את השטחים לאחר ביטול העסקה עם התובע. לנוכח עדותו של תומר חלילי כי מדובר בענף שכולם יודעים הכול על כולם, ניתן היה לצפות כי גם נתון זה של חוב כלפי הנתבע (או הנתבעת - לא ברור- מ'ו') היה ידוע. היה צריך להזמין אותם לעדות, ואפילו דרך בית המשפט אם היה חשש שהם לא יבואו מרצונם. מעבר לנדרש אוסיף כי התנאים ליישום העוולה נקבעו בסעיף 62(א) לפקנ"ז הם כדלקמן: " מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על כך נזק-ממון " . לכן גם אם בהערכת הראיות הוכחה שכירת השטחים החלופיים כטעם לביטול העסקה, עדיין עומדת לנתבע מס' 2 טענה שצריכה להבחן לגופה, של צידוק מספיק, שהוא כי החוזה בוטל כדין. רשלנות נטען כנגד שני הנתבעים כי התרשלו כלפי התובע. הטיעון הוא כי הם נמנעו מלגלות לתובע על התקשרותם עם צד שלישי לגידול ירק באופן עצמאי ועל הכוונה להפסיק את ההתקשרות עם התובע. כמו כן הנתבעים יצרו בפני התובע מצגי שווא ערב כריתת החוזה כי הכוונה היא של התקשרות לטווח ארוך כדי לגרום לתובע להשקיע השקעות כלכליות נרחבות בכוונה או בחוסר אכפתיות ובחוסר זהירות. הטיעון הראשון של התרשלות מתבסס על אותה מסכת עובדתית ואותה תשתית ראייתית מושא העוולה של גרם הפרת חוזה כמפורט לעיל. באשר לחלופה השנייה של מצגי שווא - נטען בסיכומי בא כוח התובע כי הנתבעים פנו לתובע והציגו בפניו מצג לפיו הם מעוניינים בכל שטחי הגידול שלו אשר יוסבו בהדרגה לטובתם, הביעו כוונה של התקשרות לטווח ארוך, אשר תהיה מאוד רווחית לתובע (סעיף 5 לפרק ב' לסיכומי עו"ד רפאל קיוויתי). הטיעון של התרשלות והטיעון של חוסר תום לב במשא ומתן לקראת כריתת חוזה הוא למעשה זהה, והנזק הוא אותו נזק. שכן הטענה היא שעל בסיס המצגים נכרתה העסקה/ הושקעו ההשקעות וכדומה. תרמית התובע טוען כי הנתבעים התקשרו עמו בכוונה מראש להפר עמו את החוזה. על פי סיכומי בא כוח התובע, היסוד העובדתי של עוולה זו זהה ליסוד העובדתי של עוולת הרשלנות (פרק ד' סעיף 2 לסיכומי בא כוח התובע). יסודות עוולת התרמית הם: הצג כוזב של עובדה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתות שלה או מתוך קלות ראש כשלא אכפת למציג אם אמת או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו. אולם תנאי לביסוס עילת תביעה על ההיצג הוא כי "..., אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון. " (סעיף 56 לפקנ"ז). כדי להוכיח את יסודות העוולה על התובע להניח תשתית ראייתית כי למועד כריתת העסקה תכננו הנתבעים לבטלה תוך פרק הזמן שביטלו בפועל. התשתית הראייתית כפי שעולה מסיכומי התובע, זהה לראיות שהובאו להוכיח את עוולת גרם הפרת החוזה. הציר העובדתי לגבי הטיעון של חוסר תום לב במשא ומתן, והעוולות הנטענות הוא הטיעון שהנתבעים נכנסו לעסקה עם התובע בחוסר תום לב לאור כוונתם לגדל את הגידולים בעצמם ללא קשר לאופן ביצוע החוזה על ידי התובע. התובע לא הניח לכך תשתית ראייתית למעט שמועות והסקת מסקנות בדיעבד. כנגד עומדת עדותו של הנתבע כי שכירת השטחים ועיבודם אחרי ביטול העסקה הוא על רקע של גביית חוב מהאחים אוקי. לאחר שיקול הראיות לא הורם נטל השכנוע מעל 50% להוכיח את טענת התכנון מראש במטרה להונות, להטעות או להכשיל. מאותם טעמים לא הוכח כי הנתבע גרם במכוון לנתבעת להפר את החוזה על ידי ביטולו שלא כדין, ותוך התעלמות מהנזק שנגרם לתובע. דיון 6. התובע טוען כי החוזה עמו הופר ממספר טעמים ועל כן על הנתבעים לפצות אותו. הנתבעים טוענים כי ביטלו את החוזה כדין. החוזה בין הצדדים לא קבע תקופה מוגדרת לקיום, אך נקבעו בו הסדרים של ביטול הבאים: "15. המגדל מצהיר כי יודיע שישה חודשים מראש ובכתב לירק קטיף על הפסקת ההתקשרות עם החברה. " "16. ירק קטיף מצהירה כי תודיע שלושה חודשים מראש על הפסקת התקשרות עם המגדל. " התובע ובנו אינם חולקים כי לא ניהלו על סעיפים אלה משא ומתן (סעיף 4 לעיל). על פי עדותו של תומר חלילי, ההודעה על סיום הקשר העסקי נמסרה ללא מתן הודעה מוקדמת (סעיף 25 לתצהירו) וללא פירוט לנסיבות מתן ההודעה. גם התובע אינו מפרט זאת בתצהירו. לעומתם גרסת העדים של הנתבעים היא הבאה: מתחילת ההתקשרות נפסל הגידול על ידי המשגיח מטעם הנתבעת מספר פעמים אולם התובע חייב את הנתבעת לשלם לו עבור סחורה שנפסלה. גם האיכות הייתה ירודה. כמו כן מתחילת ההתקשרות נהג התובע באלימות ובריונות תוך הפעלת לחץ על הנתבעת ועובדיה. נציגי הנתבעת שבאו עמו במגע הרגישו מאוימים. לכן עובדי הנתבעת סירבו להגיע אל התובע. לנוכח מצב בלתי נסבל זה המשולב עם סחורה באיכות ירודה או שנפסלה וחיוב הנתבעת לרכוש אותה, ועוד טעמים המפורטים בתצהיר, הוחלט על סיום הקשר העסקי על פי סעיף 16 לחוזה. לפיכך ביום 3/5/07 הגיעו אל התובע יגאל אמיתי ואורן צפירה כדי להסדיר את סיום הקשר החוזי כאמור. לפי גרסת עדי הנתבעים בתצהירי עדות ראשית, כאשר התובע שמע כי הנתבעת מבקשת להפסיק עמו את הקשר החוזי הוא החל לאיים עליהם כי הוא ישרוף את המפעל, הוא ירצח אותם, הא ישלח עבריינים לגבות כסף מהנתבעת. הם פנו אפוא למשטרה ואורן צפירה הגיש תלונה (סעיף 20 לתצהירו של הנתבע מס' 2). העתק התלונה שהגיש אורן צפירה באותו יום צורף כנספח א2 לתיק מוצגי הנתבעים. התלונה הייתה נגד תומר חלילי ואורן צפירה הוסיף כי הוא ביטל את התלונה לאור פניית אביו של התובע לנתבע מס' 2 (עמ' 175 לפרוטוקול). לדברי אורן צפירה לנוכח התנהלותו של התובע הוא ניסה בכל זאת לעבוד עמו ולהתעלם מהבן (עמ' 176 לפרוטוקול). הוגש גם תצהיר עדות ראשית של יגאל אמיתי אבל הוא לא נחקר כי לא נוכח באולם כאשר הגיע המועד לחקירתו. לדברי בא כוח הנתבעים הוא התייצב במועדים קודמים. בתום טיעון של כל צד הודיעו באי כוח הצדדים כי הם מבקשים לסכם בכתב (עמ' 201 לפרוטוקול). בנסיבות אלה מר אמיתי לא נחקר. לגבי האלימות מטעם התובע העידה גם העדה סנדרה זיידמן כי כל פעם שהתובע הגיע למשרדי הנתבעת להתמודד עם תלונות הנתבעת לגבי הסחורה הוא איים " על חיי צפירה אפרים, צפירה אורן, הרב גדי... התובע צעק, השתולל, איים לשרוף את המפעל ולשלוח עבריינים לגבות כספים, ..." (סעיף 6 לתצהירה). עדה זו העידה כי המפגשים עם התובע במשרד לא היו נעימים שכן הם כללו ויכוחים, מריבות וצעקות (עמ' 191 לפרוטוקול, עמ' 197 לפרוטוקול, עמ' 198 לפרוטוקול) ובלשונה "כל פעם שהיו באים אלינו היה תהפוכה" (עמ' 191 לפרוטוקול מול שורה 30). יחד עם זאת היא הסכימה כי היא לא הייתה מבינה את התוכן שאמר התובע בעת זו (עמ' 192 לפרוטוקול), תופעה שמצאה את ביטוייה גם בעת שהתובע העיד והתרגש (ראה גם דברי עו"ד רפאל קוויתי בהקשר לכך, עמ' 41 לפרוטוקול, וההערה שלי בעמ' 61 לפרוטוקול). בחקירה חוזרת היא הבהירה כי מי שהיה מתרגש היה התובע ובנו היה מרסנו (עמ' 198 לפרוטוקול).עדות זו שונה מעדות אורן צפירה שהעיד כי הגורם שלא שלט בעצמו היה הבן. לנוכח ההסבר שהתלונה בוטלה לאחר התערבות האב, אני מסיקה כי ביום שאורן צפירה הגיע עם יגאל אמיתי להודיע על סיום העסקה היה זה תומר חלילי שהתנהל באופן שהביא להגשת התלונה. אורן צפירה סיפר על התנהלות העניינים ביום שהוא ויגאל אמיתי באו להודיע על סיום הקשר העסקי. לדביו הם הגיעו ואכלו ארוחת בוקר ואחר כך הם הודיעו על סיום ההתקשרות (עמ' 176 לפרוטוקול) והתובע הוזמן למשרדי הנתבעת להציג את תעודות המשלוח של סחורה ששווקה ולקבל כסף (עמ' 176 לפרוטוקול). הוא לא נחקר על ההמשך ומדוע הוא התלונן במשטרה. התובע הסכים בחקירתו כי ביום שהגיעו אליו אורן צפירה ויגאל אמיתי הוא כעס על כך שהם הודיעו על הפסקת הקשר (עמ' 61 לפרוטוקול). ההמשך לאחר ההודעה אצל התובע היה למחרת שאז החשבון נעשה במשרדי הנתבעת. מחקירת הנתבע עלה כי ההוראות שלו לאחיו, אורן וליגאל אמיתי היו להגיע עם התובע להסדר להבדיל ממתן הודעה על הפסקה (עמ' 156 לפרוטוקול). לא הוצגו ראיות כי דובר על מתן הודעה מוקדמת כאמור בחוזה. לפיכך אני קובעת כי בפועל לא ניתנה הודעה על סיום הקשר תוך 3 חודשים. לפי הראיות התובע ובנו הגיעו למחרת כדי לסגור את ההתחשבנות הפתוחה והצדדים אינם חולקים כי למעט מחלוקת המאוחרת לאותה התחשבנות לא נותר חוב פתוח בגין הגידול והשיווק של התוצרת החקלאית השוטפת. 7. הנתבעים אינם מפנים להודעה כתובה המודיעה על ביטול החוזה או המפרטת את הטעמים לביטול. הטעמים שהועלו בשלב הגשת כתב ההגנה, הועלו כתגובה לתביעה ולא בזמן אמת. הניסיון להבין בחקירה הנגדית של אורן צפירה מה היו הסיבות לביטול העסקה הניבו תשובה חוזרת של החלטה פנימית (עמ' 176 לפרוטוקול). מעדותו של הנתבע עולה כי האיומים החוזרים והחשש לגשת לשטחי התובע, היו הגורם המכריע בזמן אמת אך הם לא נאמרו לתובע וגם לא נשלח אליו מכתב עם תוכן כאמור. כתימוכין להתנהלות אלימה מצד התובע ובנו מפנה בא כוח הנתבעים לעדות המשגיח אשר הכרעותיו קבעו אם הגידול יאושר או יפסל. אך למרות חשיבות עדותו הרב גדי נחום לא העיד ולא ניתן הסבר מדוע הוא לא הגיע להעיד על אף שהוזמן והזמנתו אושרה (בקשה מס' 7). גרסת התובע ועדיו היא כי הרב מצא פסול של חרקים רבים הגם שהם לא היו, במטרה להכשיל את התובע על פי מצוות המעסיק, הנתבעים. לצורך כך הועד אסף ינאי שבעבר, בזמן הרלבנטי, שימש מפקח מזיקים אצל הנתבעת. לפי גרסתו בתצהיר עדות ראשית פנה אליו תומר חלילי ומסר לו כי הרב מצא עכבישים בחסה דבר שהפתיע את העד שהוא אגרונום במקצועו. אך לאור דיווח זה הוא הורה לו לרסס והוא פנה לנתבע לספר לו כי המשגיח ראה עכבישים שהוא לא ראה, תוך הדגשה כי המשגיח דיבר על הרבה עכבישים. הוא מדווח בעדותו הראשית כי תשובת הנתבע היייתה שגם הוא יאמר אותו דבר, כי בפועל התובע ובנו רוצים שהנתבעת תקח את כל הסחורה למרות שאינה זקוקה לה. משיחה אחרת עלה כי העודף הוא פועל יוצא של הנחיות אורן צפירה לתובע ובנו לסטות מגידול בשיטתו של הנתבע שהיא שיטת המדרגות. שיטה שנועדה להשיג כמויות אחידות ללא סטיות של עודף או חסר. חקירתו הנגדית של העד התמקדה באירוע בו המשגיח מצא עכבישים והוא הורה לרסס ועל אף זאת המשגיח שוב טען שמצא הרבה עכבישים ואילו העד לא ראה אותם. לפי עדותו דברי המשגיח לא היו סבירים כי לאחר ריסוס מציאת ריבוי עכבישים לא היה סביר ועל כן הוא סבר כי המשגיח אינו מוסר נתונים נכונים (עמ' 65-66 לפרוטוקול). הוא לא נחקר על הדברים שהוא מסר לגבי השיח בינו לבין הנתבע כאמור לעיל (סעיפים 9-11). הוא גם לא נחקר על הסיפא של תצהירו בו העיד כי הרב נפסל בינתיים על ידי שורה של כשרויות חשובות ומשפיעות (סעיף 12 לתצהירו). חשיבות עדותו יחד עם העדר התייצבות המשגיח להעיד בהקשר לטענות הנתבעים היא להחליש את הטיעון כי דרכי התובע ובנו כשיטה היו דרכי אלימות כדי לאלץ את הנתבעת לרכוש תוצרת עודפת. טעם נוסף שהעלה העד אסף ינאי היה סיבת מחלוקת שהייתה תוצרת עודפת על המוסכם. כאמור לכך לא היה תיעוד בשלב החתימה ואף צד לא העיד לתוכן המשא ומתן וההסכמות. מחקירתו עלה כי מבחינת הנתבעת הייתה תוצרת עודפת וכל צד האשים את השני מצב זה. השאלה מי גרם לכמויות הלא מדודות של הגידולים אינה רלבנטית למרות הזמן שהושקע בהוכחת מקור האשם. כי התובע לא ביטל את החוזה על אף שהעודף היה נושא לויכוח כעולה מהעדויות, ונושא שגרם לחיכוך בינו לבין הנתבע, ואילו הנתבעת לא נתנה טעם זה לביטול בזמן אמת. ההכרעה בסוגיה זו אינה משנה את התוצאה שכן השתכנעתי כי הנתבעת ביטלה את החוזה שלא על פי הוראות סעיף 16 לחוזה, מבלי לתת טעם לכך בזמן אמת ומכאן התוצאה שהביטול לא נעשה כדין. נזק 8. באי כוח הצדדים חלוקים על הנזק הנתבע כאשר בא כוח הנתבעים טוען כטענה חלופית כי לכל היותר התובע זכאי לפיצוי שהוא שווה ערך לרווח שהיה משיג אילו הוא היה מקבל הודעה מוקדמת על פי המוסכם. לשון אחר: התובע זכאי להיות באותו מצב אילו קויים החוזה. בא כוח התובע עותר לפיצוי היוצא מנקודת מוצא כי התובע זכאי לפיצוי על הנזק שנגרם לו מהפרת החוזה לפי הוראות סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 כי הנתבעים היו צריכים לצפות נזק זה כתוצאה מסתברת מביטול שלא כדין של החוזה וגם לפי הפקנ"ז. נקודת המוצא בהכרעה במחלוקת זו הוא החוזה שבין הצדדים שקבע גם את היקף הציפיות של הצדדים מהחוזה, מבחינת תקופת החוזה. לצורך כך נדרש בית המשפט לפרש את החוזה השותק לכאורה לגבי תקופתו ומכאן לגבי ציפיות הצדדים בעת שכרתו את החוזה למשך זמן ביצוע העסקה ביניהם. בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) נקבע כי: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין; ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו." [סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי)]. ההלכה היא שכאשר לשון החוזה מפורשת יש לתת לה משקל מכריע [ע"א 5856/06 לוי נ' נוקייט בע"מ ( 28/1/08))(להלן: "עניין-נוקייט");ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון-סוכנות לנכסים (ישראל 1992)בע"מ ( 13/2/08 )(להלן: "עניין-אנגלו-סכסון")]. בפסק הדין בעניין - אנגלו-סכסון נבחן חוזה שלא קבע תקופה מוגדרת ואשר נוסח על ידי אנגלו-סכסון, ובו נקבעו הסדרים שונים לביטול החוזה לפי מיהות המבטל. התובע, בלום, טען כי החוזה בוטל על ידי אנגלו-סכסון שלא כדין כי לא בשלו התנאים החוזיים שזיכו אותה לבטל את החוזה עמו. בית המשפט עמד על טיבו של חוזה שאין לו תקופה קצובה מוסכמת וחוזר על ההלכה כי קיימת חזקה כי חוזה שאינו קובע תקופה קצובה אינו נמשך לצמיתות ובהעדר הסדר חוזי לסיומו ניתן לעשות כן תוך מתן הודעה מוקדמת סבירה. יחד עם זאת מדובר בחזקה שניתנת לסתירה בראיות אחרות שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט לעמוד על כוונת הצדדים. כמו כן נקבע כי העדר מועד סיום חוזי אינו שולל מצד לבטל את החוזה במקום שיש נסיבות המצדיקות את הביטול (עניין - אנגלו-סכסון ). פסק הדין הקודם לפסק דין זה שניתן כחודש קודם על ידי כב' השופט יורם דנציגר (עניין-נוקייט). שם נבחנו נסיבות בהם משך תקופת העסקה היה תלוי בשימוש של הנתבעת בידע וטכנולוגיה שהעמיד התובע לרשותה או הדומים להם. הנתבעת הפסיקה את העסקה כשנתיים לאחר מכן למרות שהיא לא עמדה בתנאי של מעבר לטכנולוגיה שונה הגם שכך נטען ובית המשפט מצא כי ההפסקה הייתה בחוסר תום לב. בית המשפט מוסיף כי לנוכח משך הזמן הקצר ממועד ההתקשרות, כאשר התובע כבר קיים את התחייבויותיו, ומבלי שהתקיימו אחד מהחריגים החוזיים המצדיקים את הפסקת התשלומים לתובע, עולה כדי התנהלות חסרת תום לב ומהווה הפרת חוזה (עניין-נוקייט). 9. החוזה בפני שותק לגבי משך התמשכותו המוסכם אך קובע מנגנונים של יציאה תוך מתן הודעה מוקדמת בדומה לנסיבות שנדונו בענין אנגלו-סכסון. על פי העדויות של התובע ובנו הם לא ניהלו על סעיפי היציאה מהעסקה ( סעיפים 15 -16 לזיכרון הדברים) משא ומתן. השתכנעתי כי הם סברו כי הם סבירים. כמו כן החוזה שותק לגבי פיצוי מעבר להתייחסת להודעה מוקדמת. לגבי הנתבעת חלה עליה חובה להודיע "שלושה חודשים מראש על הפסקת התקשרות עם המגדל" (סעיף 16 לזיכרון הדברים). הסעיפים העוסקים במתן הודעה מוקדמת, 15 ו- 16 הם האחרונים בזיכרון הדברים. זיכרון הדברים שותק בשאלה מה אמור לקרות בתקופת ההודעה המוקדמת, מה הם ההסדרים באשר להשקעות של המגדל להתאמת משקו לדרישות הנתבעת, ואופן התנהלות כל צד בתקופת ההודעה המוקדמת. הנספח שהיה צריך להגדיר כמות וסוגים של גידולים, נספח א', לא הוגש לתיק ולגרסת התובע הוא גם לא קיבל נספח כזה. אך לפי עדותו ועדות בנו נוהל מו"מ לגבי כמויות וסוגי גידול משא ומתן לפני חתימת זיכרון הדברים. דהיינו שבעת החתימה על ההסדר החוזי של מתן הודעה מוקדמת הייתה לכל צד הערכה כלכלית באשר לסוגי הגידולים והכמויות הצפויות. מכאן ניתן להניח כי הפערים בין ההסדרים לגבי כל צד תאם בהערכות שלהם על פי המוסכם מבחינת סוגי הגידול והכמויות המוסכמות את זמן ההתארגנות הסביר לסיום העסקה. ההנחה שהצדדים הגיעו להסכם שתאם להם ולצרכים שלהם מעוגנת בהעדפת לשון החוזה כאשר היא מפורשת וברורה (עניין-נוקייט). בענייננו התובע הסכים עם הנתבעת באמצעות הנתבע, כי הנתבעת יכולה לבטל את העסקה במתן הודעה מוקדמת של 3 חודשים. לא הובאו ראיות שהסדר זה בוטל בשלב מסוים לאחר חתימת זכרון הדברים. מכאן שהתובע כצד לחוזה היה צריך לצפות לאורך קיום החוזה בעת רכישת שתילים וסוגיהם ותכנון ההשקעות לעתיד את קיומו של הסדר זה. מכאן גם ניתן לגזור כי הסכמתו להסדר משפטי שאין לו התייחסות לתקורה ועלויות הייצור וכדומה הייתה משיקוליו וטעמיו העסקיים. משמע שהתובע הסכים כי בהנתן שהנתבעת תתן לו הודעה מוקדמת של 3 חודשים זה הוא משך הזמן שעליו בין היתר גם להתארגן למצוא משווקים אחרים שירכשו ממנו את התוצרת החקלאית בתום שלושת החודשים של ההודעה המוקדמת. לפיכך אילו הנתבעת קיימה את החוזה ולא הפרה אותו החוזה היה מסתיים בתום מתן ההודעה המוקדמת ללא פיצוי וזה היה הצפי החוזי של התובע, וזה הפיצויי שהוא זכאי לו. התובע אינו זכאי לפיצויי על הפסדים צופים פני עתיד ופיצוי על השקעות במשק, שכן לאורך כל הקשר החוזי, בין אם הוא בן שנה ובין אם הוא בן עשור הוא עדיין זכאי רק להודעה מוקדמת של 3 חודשים . לטיעון שהחוזה שונה תוך כדי ביצועו לא הונחה תשתית עובדתית. הטיעון שהוסכם על קשר ארוך טווח לא הוכח לאור העדויות של התובע ובנו כי על כך היה משא ומתן טרם חתימת החוזה דבר שביסס את התביעה לפיצוי על מצגים בשלב הטרום חוזי. נזק 10. באי כוח הצדדים חלוקים לגבי הפרמטרים לחישוב הנזק. לטענת התובע יש לפצות אותו על הנזק שלו בפועל ולצורך כך הוגשה חוות דעת מומחה מטעמו שבהמשך עודכנה הוסף נזק נוסף. באי כוח הנתבעים טוענים כי ככל שיש לפצות את התובע, דבר המוכחש, יש לעשות כן במסגרת החוזית. דהיינו בהיקף של נזק המתייחס לשלושת החודשים של ההודעה המוקדמת שלא ניתנה, בהתייחס ל- 20 דונם בלבד; בהתייחס למחיר המוסכם לתשלום עבור התוצרת החקלאית, ובכפוף להוכחת הפסד בפועל. לגבי רכיב זה הטיעון הוא כי החישוב שיעשה צריך לקחת בחשבון כי התובע לא קיים את חלקו בחוזה ושיווק לאחרים תוך כדי תקופת החוזה. לכן יש לבחון האם בפועל התובע הפסיד. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית והסתפקו בחקירה הנגדית של המומחי התובע. עמדת באי כוח התובע בתשובה היא כי הנתבעים חבים על הנזק שהיה עליהם לצפות באופן סביר כאשר בסיס החישוב הוא נזיקי ולא חוזי. כמו כן נטען כנגד הטענה שהעסקה נעשתה על 20 דונם, תוך הפניה לכתב ההגנה של הנתבעים שמודים בכך. התביעה לפיצוי מעבר לנזק החוזי בוססה על ידי באי כוח התובע על פי מספר עוולות שונות אך הבסיס העובדתי שלהם זהה בחלקו. כפי שקבעתי בסעיף 5 לעיל, לא הורם נטל השכנוע שהתקיימו היסודות העובדתיים הנטענים בהתייחס לעוולות התרמית, והתרשלות הנתבעת וההיבט העובדתי בעוולה של גרם הפרת חוזה. לפיכך התביעה לפיצוי מעבר לחוזה נדחית. פיצוי על שווי הפסד במסגרת של 3 חודשי הודעה מוקדמת (חוות דעת מיום 27/11/07) 11. בראש נזק זה נתבעים מספר מרכיבים שונים של הנזק. אפתח בשאלת מספר הדונמים שעובדו והיו בשלבי גידול שונים למועד ביטול העסקה. הטענה של הנתבעים כי הוסכם על עסקה של 20 דונם לא מופיעה בחוזה אבל התובע אינו חולק כי קיבל הלוואה לצורך הקמת חממות ומנהרות מתאימות בשטח של 20 דונם. אך לדבריו הייתה הרחבה תוך כדי עבודה משותפת ולפיכך גדלו השטחים המעובדים. אין מחלוקת כי ההגדלה הייתה ידועה לנתבעים, אך גרסתם היא שגידול בשטחים לא היה מוסכם או מתואם אלא חד צדדי מצד התובע. תיזות משלימות לגרסאות כל צד הן מצד הנתבעים - כי הרחבת שטחים הייתה פועל יוצא מכך כי הגידול ב- 20 הדונמים הראשונים לא הניב את התמורה הצפויה ולכן הורחבו השטחים חד צדדית על ידי התובע כדי להגיע לאותה תמורה. כנגד גרסה של התובע ובנו הייתה שהגידול בשטחים הוא פועל יוצא של אורן צפירה שהנחה אותם בכך שטעה בניהול הגידולים דבר שהביא להרחבתם מעבר לשטח המקורי . הראיות מבססות את קיומם של השטחים היותר נרחבים של הגידולים. גם אם ההרחבה הייתה חד צדדית הנתבעת לא ביטלה את החוזה הגם שלשיטתה היא קיבלה פעם אחר פעם תוצרת מעבר למתוכנן באילוץ ובלחץ של התובע. הנטל להביא ראיות כדי להוכיח כי הוסכם על כך שהעסקה מתייחסת רק ל- 20 דונם רובץ על כתפי הנתבעים הטוענים זאת והם לא הרימו נטל זה. אפילו ההלוואה שקיבלה ביטוי בכתב אינה מציינת זאת (מוצג ת/1). הם גם לא הציגו את נספח א' לחוזה הגם ששם כתוב לכאורה, כאמור בחוזה, לא רק הסוגים של הירקות לגידול אלא גם הכמות. גם בכתב ההגנה של הנתבעים ישנם מספר גרסאות לתוכן הסיכום על היקף הגידולים. גרסה אחת היא שהוסכם על גידול של כ- 25 דונם (סעיף 17.2 לכתב ההגנה) וגרסה נוספת היא שסוכם על 30 דונם (סעיף 22.2 לכתב ההגנה). בסעיף 13 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע כתוב כי בהסכם ההלוואה סוכם על 20 דונם אך כפי שעולה מת/1 זה לא כתוב. הנתבע מוסיף בתצהירו כי הנתבעת הזמינה מהתובע כ- 20 דונם ירקות (סעיף 17 לתצהירו) אך כאמור אין לכך ביסוס בכתב והגרסה סותרת את כתב ההגנה. אמנם התובע מסכים כי ההלוואה הייתה להקמת מנהרות ל- 20 דונם אך הגרסאות השונות מצביעות על כך שהנתבע מס' 2 כמנהל הנתבעת לא ידע מה סוכם. 12. מהעדויות עלה כי בפועל מי שניהל את עסקי התובע היה בנו, תומר חלילי לאור מצבו הרפואי של אביו (עמ' 75, 78 לפרוטוקול, מוצג ת/ 2), ומי שטיפל בעסקה כבר משלב המשא ומתן מצד הנתבעת היה אורן צפירה ולא הנתבע. תומר חלילי העיד כי לפני העסקה עם הנתבעת הם גידלו 60 דונם ללא מנהרות 2 צול. היו להם בתי רשת וחממות (עמ' 79 לפרוטוקול). נכון לשנת 2008 היו להם מנהרות ב- 20 דונם (עמ' 79 לפרוטוקול). אך בתשובות לחקירה נגדית הוא הסביר כי את הגידולים של הנתבעת היה צריך לעשות במבנה אטום והם הפכו את הקיים למבנים אטומים (עמ' 80 לפרוטוקול). בשנת 2008 היו להם 82 דונם מבנים אטומים (עמ' 80 לפרוטוקול). הוא אישר כי כשנקשרה העסקה עם הנתבעת עבד אביו עם אגרקסקו והיה תהליך של הורדת העבודה מול אגרקסקו (עמ' 84 לפרוטוקול מול שורה 3) כי אי אפשר לזרוק את הקיים אז ממשיכים לגדל ולשווק אותו (עמ' 86 לפרוטוקול). מעדותו עולה כי פרק הזמן של סיום הגידול, על פי סוג הגידול, יכול להגיע בין 3 חודשים ועד שנתיים (עמ' 86-87, 97 לפרוטוקול). בהמשך עדותו הוא עומד על כך שהגידול היה רק עבור הנתבעת ובאישור הנתבע הם מכרו גם לאחרים (עמ' 80 לפרוטוקול מול שורות 18-19, עמ' 88, 90 לפרוטוקול). אורן צפירה העיד בתצהיר עדות ראשית שלו שהוא היה זה שניהל את הקשר המקצועי מול התובע. לפי גרסתו הוא ניהל את המשא ומתן שקדם לחתימת החוזה והבהיר כי מדובר ב- 20 דונם (סעיף 7 לתצהירו של אורן צפירה). גרסה זו חלקית נתמכת על ידי תומר חלילי שהעיד כי מלכתחילה דובר על 20 דונם אבל בהמשך הוא טען כי כל ה- 62 דונם נדרשו (עמ' 69, 71 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית הסביר אורן צפירה כי לגבי הגידולים שיועדו לנתבעת ההתקשרות החלה ב- 20 דונם. יחד עם זאת באותו זמן לתובע היו גידולים מעבר ל- 20 דונם . אך תוך כדי עבודה משותפת תומר צפירה ביקש עזרה של אריזה, קטיף ושיווק מהשטחים האחרים בגלל תקלה או כדומה עם אגרקסקו וכך יצא שהקטיף התרחב מעבר ל- 20 דונם (עמ' 173, 174 לפרוטוקול). הוא הרחיב והוסיף כי ההסכמה באה מכך שבענף האחד עוזר לשני. כי מטעמים שונים משווק יכול להיות עם עודף או בחסר וכן: "באותה תקופה היינו זקוקים לכמות כזו או אחרת לסחורה, לא משנה אם ממנו או מחברות אחרות. תשובתי...שכן התקשרנו ב- 20 דונם , אבל לפעמים רכשנו גם מעבר לזה, כשהיינו צריכים.." (עמ' 174 לפרוטוקול). העדויות של ה"ה תומר חלילי ואורן צפירה מצביעות על כך שקיים פער בין ההסדר החוזי הכותב לבין ההתנהלות בשטח מטעם שני הצדדים. ערב כריתת החוזה היו לתובע הסדרים כלכליים לשיווק ליצוא מול אגרקסקו אשר לפי טיב הגידול היו יכולים להסתיים גם אחרי שנה שנתיים. השתכנעתי כי הדבר היה ידוע לנתבעים. החוזה אמנם קובע הסדר של בלעדיות אך בפועל הנתבעים לא עמדו על חיסול מלא של כל הגידולים שהיו ליצוא ערב חתימת החוזה, וגם סייעו היכן שניתן. כנגד, מתוך דברי תומר חלילי עולה כי כריתת החוזה עם הנתבעת היה על רקע כוונת התובע להסב את משקו מיצוא לשוק המקומי. אני מאמינה כי התובע ובנו האמינו כי המכירה דרך הנתבעת היה צפוי להיות לאורך זמן ולא לפרק זמן מוגבל. אולם בעת המשא ומתן לא היה תרגום של הדברים לחוזה הכתוב והם התקיימו כתהליך שאף צד לא ראה בו הפרה המחייבת התייחסות בזמן אמת (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 14/2/10). לכן בעת ביטול החוזה ללא הודעה מוקדמת היה על הנתבעת לצפות את היקף הנזק לפי הפריסה הקיימת של הגידולים ולא לפי נקודת המוצא של 20 דונם בלבד. 13. לטענת הנתבעים למחרת היום בו אורן צפירה ויגאל אמיתי הודיעו על ביטול החוזה נערכה בין הצדדים התחשבנות במשרדים של הנתבע. לטענת הנתבעים מדובר בהתחשבנות מוסכמת שעל פיה שולם עבור גידולים שהיו מוכנים לקטיף ולא נקטפו עדיין, ועל תוצרת שלא נמשכה קודם לכן (נספח 4ב למוצגי הנתבעים). בהתחשבנות יש גם התייחסות צופה פני עתיד בהקשר לבצל ירוק, שטרם נקטף בתחזית של עד סוף חודש מאי 2007. לפי עדותו של הנתבע החישוב בוצע על ידו בהתבסס על תעודות משלוח שסיפק התובע (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 14/2/10). לפי עדותו של הנתבע התובע לא העיר במקום או בסמוך לכך לחשבון. תצהירי עדות ראשית של התובע ובנו מתעלמים לחלוטין מעריכת ההתחשבנות וממסמך הסיכום (נספח 4ב למוצגי הנתבעים). בתצהיר של תומר חלילי הוצגה טבלת גידולים לפי מיקום הגידול, שטחו, ומצב הגידול. בכלל הגידולים גם מופיעים הגידולים שמופיעים בסיכום נשוא נספח 4ב אך לא רק. לפי עדותו של אורן צפירה הייתה ישיבה משותפת עם התובע לחישוב החוב הפתוח (עמ' 178 לפרוטוקול). הצדדים לא תיעדו יחדיו בזמן אמת את הגידולים והכמות אשר במועד ביטול החוזה היו צפויים להקטף במשך פרק הזמן של ההודעה המוקדמת למעט התייחסות מוגבלת של חודש לגבי בצל ירוק. שמאי התובע היה בשטח ביום 9/5/07 (עמ' 131 לפרוטוקול). חוות דעתו יוצא מנקודת מוצא שכל הגידולים היו עבור הנתבעת. לחוות הדעת לא צורפו אסמכתאות לתמיכה ברשימת הגידולים בשטח, היקפם, והשלבים של הגידול אולם השמאי העיד שהיה במקום ואני מאמינה לממצאיו. אני מעדיפה בכך את חוות דעתו על פני תשובות התובע בחקירה נגדית לרווחיו שממנה לא ניתן לגזור בסיס לחישוב (עמ' 42 לפרוטוקול(. באשר למחירי שיווק ועלויות - המגדל מסר למומחה שלו עלויות (פרוטוקול עמ' 128 ; מוצג נ/7). לא הוצגה חוות דעת נגדית. הסיכום של תשלום לתובע (נספח 4ב למסמכי הנתבעים ),מתייחס לגידולים הבאים: חסה, כוסברה, ובצל ירוק. השמאי צביקה בנימין שביקר בשטח ביום 9/5/07 פירט קיומם של הגידולים הבאים: בצל ירוק, כוסברה, שמיר, חסה, נענע ופטרוזיליה. כל הגידולים היו במנהרות כמפורט בחוות דעתו. בחוות דעתו לא כלולים הגידולים הבאים המופיעים בסעיף 23 לכתב התביעה: כרוב לבן וכרוב אדום, סלרי. אני מקבלת את עדותו של השמאי כפי שהיא מופיעה בחוות דעתו לסוגי הגידולים שמצא במנהרות, הכמות, הפריסה שלהם והשלב של הגידול ולא מצאתי לפסול את עדותו שכן שלושה מתוך חמשת הגידולים הוכרו על ידי הנתבעת. יחד עם זאת לפי הכרטסת של התובע, הוא מכר לפני הביטול גידולים גם לאחרים. הכרטסת מחולקת לשני חלקים. ירקות לתבלינים ושווק עגנביות (מוצג נ/5). על פי הכרטסות, התובע מכר למתי את גליל חקלאות בע"מ גם ירקות לתבלינים וגם עגבניות ולאגרקסקו רק עגבניות. בגדר רוכשים עד סוף מארס 2007 של ירקות לתבלינים נכללים גם ה"ה יבולי עלים, קטיף ארץ טובה, קטיף הארץ, יקם , יוסי דהן , מתי את גליל חקלאות בע"מ.. סך הכול המכירה לגורמים אלה במשך 3 חודשים שמתועדים, ינואר עד מארס 2007, עומד על 93,779.78 ₪ ולנתבעת עומד על 469,851 ש"ח. כלומר חלקם הוא 16.63% מסך המכירות . ניתן אפוא לגזור מסך השטחים בהם נמצאו גידולים במנהרות בסיס לחישוב החלק של הנתבעת שעומד על 83.37 אחוזים. המומחה קבע כי סך הכול השטחים בשלבים שונים של גידול במנהרות עמד על 25,906 דונם. דבר המעיד כי גם אם אכלול את השטחים שהיו ריקים במנהרות המפורטים בחוות דעת המומחה צבי בנימין, היקף השטח בפועל הוא כ- 30 דונם כפי שהודו הנתבעים בכתב ההגנה. לצורך החישוב לא כללתי את השטח הריק כי לא הוכח שבטווח של 3 חודשים התובע היה מצליח לגדל גידול ולקטוף אותו באותו שטח. ההפסד (לא כולל השטח הריק) עומד לפי חישוב זה על סך של 422,026 ש"ח. בחישוב כל גידול התייחס המומחה למחיר מכירה שנתן לו התובע (מוצג נ/7) פחות הוצאות נחסכות לפי כל גידול . הנתבעים לא העמידו חישוב נגדי למעט חישוב בצל ירוק עד סוף חודש מאי לפי 3 דונם כפול 10,000 ₪ (מוצג 4ב למוצגי הנתבעים). על פי הראיות השתכנעתי כי החישוב מבחינת מחיר לא נעשה בהסכמה. ההסדר החוזי היה 1 ₪ לשקית. לא הובאו ראיות למשקל שקית. מהראיות לא ניתן לחלץ את המחיר של 1 שקל לשקית אל מול כמות בצל ב- 3 דונם שכן לא ברור מחישוב במוצג 4ב האם הוא לפי משקל או לפי שקית. השמאי של התובע חישב בצל ירוק לפי שטח של 3.46 דונם ומחיר של 5,000 ₪ לטון וכמותית - 5.5 טון לדונם. בהעדר ראיות מצד הנתבעים שיאפשרו לחשב את המחיר לפי משקל שקית, אני מקבלת את החישוב של השמאי של התובע על פי חוות דעתו הראשונה בהתייחס לממצאים שראה בשטח. יחד עם זאת, המומחה חישב את הנזק לפי 4 חודשים ולא לפי 3 חודשים (עמ' 127 לפרוטוקול). לפיכך חישבתי את הנזק לפי הפרמטרים הבאים: סך הכול הנזק כפול חלק הנתבעת חלקי 4 כפול 3, נכון למאי 2007 .התוצאה היא: נזק בגין גידולים קיימים: 263,882.30 ₪ . מסכום זה אני מפחיתה רבע מהפיצוי שניתן על הבצל בגין חודש מאי שהוא חודש רביעי בחישוב של הנתבעת (מוצג ב4 למוצגי הנתבעת). התוצאה בסכום נומינלי היא: 256,382.30 ש"ח ( 263,882.30 - 7,500 ). בראש נזק זה אני לא מקבלת את טענת הנתבעים כי מהחישוב בגין ראש נזק זה יש להפחית את המרכיב ההוני שנותר בידי התובע לשימושים עתידיים. נטל הבאת הראיות ברכיב זה נופל על כתפי הנתבעים כי הם הטוענים לחסכון זה. לא הוגשה חוות דעת נגדית ולא ניתן לחלץ נתון זה מתוך חקירת המומחים של התובע. אוסיף כי הנתון ההוני היחיד שהוכח הוא המבנים שנבנו מכספי ההלוואה שניתנה על ידי הנתבעת אולם אין מחלוקת כי ההלוואה הושבה. אך אין בנתון זה כדי לבסס תשתית ראייתית לחישוב שווי הוני ופחת לעתיד. פיצוי על הפסד של השקעה הונית ואבדן רווח לששה חודשים (חוות דעת משלימה מיום 1/1/08) 14. בנוסף נתבע פיצוי על אבדן הוצאות הכנה של 35 דונם ואבדן רווח צפוי של 6 חודשים ב- 65 דונם, ולצורך כך הוגשה חוות דעת משלימה של השמאי שלמה שרף ביום 1/1/08. בדיון נעשה תיקון בכתב יד וחוות הדעת המתוקנת סומנה (מוצג נ/3). שווי הנזק הנוסף הועמד על 226,046 ₪. ראש נזק זה מתבסס על הטענה של התובע שהוסכם על הסכם ארוך טווח. טענה זו לא התקבלה. כמו כן הפיצוי מתבסס על ההנחה שהתובע זכאי לפיצוי נוסף מעבר מתן ההודעה המוקדמת בגין ההשקעה שידרש לה של שינוי והסבה על פי דרישות המשווק החלופי שימצא. החוזה שותק לגבי הפיצוי מעבר להודעה מוקדמת. מהות מתן ההודעה מראש לכאורה הוא לאפשר לצד הנפגע להתארגן. אבל, אם התובע סבר כי משמעות התארגנות מחדש הוא גם השקעות הוניות מחדש היה עליו לנהל על כך משא ומתן בטרם חתימה על החוזה. התובע טוען כי הוא הועמד במצב של חתימה על חוזה סטנדרטי. אין בכך כדי לשנות את העובדה כי לשון החוזה מגדירה את הפיצוי על הפסקת החוזה רק במתן הודעה מוקדמת ולא מעבר לזה. אינני רואה בכך חסר שיש להשלימו בראיות. התובע ובנו העידו שלמרות החוזה הסטנדרטי הם כן קיימו משא ומתן לפני החתימה על החוזה. מההעדויות שלהם על תוכן המשא ומתן עולה כי סוגיית הפיצוי על השקעה בעת סיום העסקה לא עלתה. הם איפוא לא ראו בכך נושא מהותי לנהל עליו משא ומתן למרות שהם העידו שהוסכם על חוזה ארוך טווח לפני החתימה על החוזה. מכל הטעמים לעיל במצטבר אני דוחה את התביעה בראש נזק זה 15. על פי כתב התביעה נתבע גם פיצוי על אבדן הוצאות הקמה והתאמת מנהרות בסך של 50,000 ₪ (סעיף 21 לכתב התביעה). מהטעמים שפורטו בסעיף 14 לעיל, התביעה הזו אף היא נדחית לאור ההסדר החוזי. 16. מעבר למרכיב הבצל שכולל פיצוי צופה פני עתיד ויתרה הנתבעת על החזר קרטונים ומטילי ברומיד בשווי של 40,038 ₪. לא הוגש כתב תשובה בהתייחס לכך. אני מקבלת את הטענה של הקיזוז בגין חוב זה. לנתבעים טענת הגנה חלופית שהיא שהצדדים הגיעו להסדר של פיצוי לסיום הקשר החוזי (מוצג 4ב למוצגי הנתבעים) ועל כן התובע מנוע מלתבוע נזק בפועל. מהראיות השתכנעתי כי הויתור על חוב הקרטונים והפיצוי על חודש הפסד עתידי של בצל ירוק לא נעשה בהסכמה אלא חד צדדית על ידי הנתבע. מהראיות השתכנעתי כי התובע בא ליישב חשבונות פתוחים ולא יותר מזה כי מאוד כעס ומעבר לישיבה עמו ועם בנו על הניירת שלו כל היתר היה בגדר הכתבה. יחד עם זאת אין טענה מצד התובע לחוב פתוח כלפיו בגין תוצרת ששווקה או הייתה צריכה להיות משווקת עד כולל אפריל 2007. לפיכך לא מצאתי במוצג 4ב האמור ובעדויות כדי לבסס טענה של הסכם פשרה המהווה כתב קבלה וויתר. התביעה נגד הנתבע מס' 2 17. הוכח כי הביטול החוזה נעשה על פי ההוראה של הנתבע לאורן צפירה ויגאל אמיתי שהייתה להגיע עם התובע להסדר. בפועל הם הודיעו על הביטול ולמחרת הגיעו התובע ובנו להסדיר את החוב הפתוח. לא הוכח כי הנתבע התנהל מאחורי גבו של התובע תוך כדי קיום החוזה. לא הוכח כי הביטול היה בגלל ההסכם עם האחים אוקיי. הוכח כי הנתבע לא עמד על כך שהנתבעת תתן הודעה מוקדמת. לא מצאתי כי הנתבע התרשל. כי אני מאמינה לעדות המזכירה של הנתבע כי ביום 4/5/07 לא צלחה תקשורת עם התובע ובנו בגלל הכעסים של התובע שהיו המשך לכעסים ביום 3/5/07. כמו כן מצאתי בהתנהלות הנתבע צידוק לסיים את הקשר החוזי ללא הודעה מוקדמת, כדי לצאת מהאוירה האלימה שלתובע הייתה לה תרומה משמעותית. מכל הטעמים לעיל התביעה נגד הנתבע מס' 2 נדחית. 18. לטענת באי כוח הנתבעים הפיצוי לתובע בגין אי מתן הודעה מוקדמת כפוף לשאלה העובדתית האם בפועל התובע הצליח למכור את הגידולים בשדה שהיו מוכנים לקטיף ואשר חושבו כהפסד. לפי עדות התובע ובנו הם לא מכרו את התוצרת וזרקו כי אין טעם למכור בכל מחיר (עמ' 99 לפרוטוקול ). לכך ניתן להשיב כי התובע מחוייב בהקטנת נזקו. לבחינת התשובה כי התוצרת לא נמכרה לאחרים, עתר בא כוח הנתבעים בשלבים מוקדמים של התיק לדוחות רווח והפסד לשנים 2005-2006 (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 30/11/11). בתיק המוצגים הוגשה הדפסה של כרטסת התובע לגבי עסקאות ירקות לתבלינים. על פי הנתונים בכרטסת היו מכירות בחודשים מאי ויוני 2007 . בכרטסת נוספת הכלולה באותו מוצג ישנה מכירה של עגבניות עד כולל 31/8/07. הכרטסת כוללת בחלק העוסק בירקות לתבלינים גם הכנסות מהנתבעת (מוצג נ/5). סכום ההכנסה שאינן מהנתבעת הוא 59,734 ₪. המוצג הוגש בחקירת מומחה התובע השמאי שלמה שרף (עמ' 114 לפרוטוקול). המסמך לא הוצג בחקירת התובע או בנו ולכן לא ניתן ללמוד מהמסמך האם המכירות הם מאוחרים למאי 2007 או שהם תשלומים על רכישות מוקדמות שמועד הפרעון הוא ממאי 2007 ואילך. בנסיבות אלה אני לא מפחיתה מהפיצוי את הסכום ששולם על ידי אחרים.כי לא השתכנעתי מעל 50% כי התשלומים הם בגין מכירות של הגידולים שנותרו בשדה ממאי 2007 והלאה. סוף דבר 19. הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע סך של 216,382.30 ₪ (256,382.30 - 40,038 ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 17/2/08, ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט כאשר האגרה תחושב לפי הסכום לעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. התביעה נגד הנתבע מס' 2 נדחית. התובע ישא בהוצאות המשפט שלו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. שכר הטרחה של באי כוח שני הצדדים, לאור התוצאה , לוקח בחשבון את הנתונים הבאים: אופן ניהול התיק על ידי באי כוח הצדדים בשלבים המוקדמים סבל מסחבת ואי עמידה בלוחות זמנים. סוגיות לבירור בקדם משפט נמשכו ממאי 2009 ועד פתח ישיבת ההוכחות ביום 30/11/11. כשלוש וחצי שנים אחרי הגשת כתב ההגנה; התביעה נגד הנתבעת מס' 1 התקבלה בסכום השווה לפחות משליש הסכום שנתבע כאשר כשני שליש מהסכום שלא נפסק הוא בגין פיצוי שנדחה בהתבסס על פרשנות החוזה בין הצדדים; התביעה נגד הנתבע מס' 2 נדחתה. באי כוח הנתבע מס' 2 עתרו בפני בית המשפט פעם אחר פעם תוך ההליך המשפטי, החל מקדם המשפט הראשון (פרוטוקול מיום 18/5/09 ), וכלה במועד סיום שמיעת הראיות (פרוטוקול מיום 9/1/12 ) לדחות את התביעה נגד הנתבע מס' 2. על פי פסק הדין הנתונים העובדתיים שביססו את דחיית התביעה נגד הנתבע מס' 2 היו בידיעת התובע. למרות זאת העדים הרלבנטים לא זומנו. היה באפשרות באי כוחו לשקול מראש את סיכויי עילת התביעה האישית וגם כאשר הם החליטו לא להזמין את העדים הרלבנטיים (האחים או קיי); באי כוח הצדדים לא חדלו מהתכתשויות דבר המקבל ביטוי חוזר בפרוטוקולים והתנהלותם הדיונית פגעה משמעותית בתרבות הדיון ובניצול יעיל של הזמן השיפוטי. עברתי על כל הפרוטוקולים ומניתי רישום לפי כל בא כוח. לצערי ההיקף הוא כה גדול מצד כל בא כוח שאציין רק כי מבחינת כל בא כוח מדובר על מעל 20 תרשומות כאשר בחלקם הרישומים נוגעים לשני באי הכוח בעת ובעונה אחת; באי כוח הצדדים לא טיפלו בהוראת המותב להקליט דיון - ללא הסבר (עמ' 86, 91- 94 לפרוטוקול); באי כוח הנתבעים לא עמדו מראש על זימון המומחים של התובע לחקירה, אך כאשר התברר שיש צורך בכך, לא היו מוכנים לחקירה ונאלצו לקבל זמן הכנה על חשבון הדיון (עמ' 103-104 לפרוטוקול); הזכות לשכר טרחה הוא לא רק פועל יוצא של תוצאה לטובת הלקוח אלא גם המחירים של השגת התוצאה לצד שכנגד. הדיון המשפטי התנהל על מחלוקת לא מורכבת מעל ומעבר לגודלו הטבעי. הן בגלל התביעה הרחבה משמעותית מגודלה הטבעי והן מחמת התרבות הדיונית של באי כוח הצדדים כפי שהדבר מקבל ביטוי לעיל. לפיכך אני מאשרת את חיובי ההוצאות שהוטלו על הצדדים מתחילת שמיעת התיק והם יתווספו על שכר הטרחה להלן: הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. התובע ישלם לנתבע מס' 2 שכר טרחה בסך של של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבעחוזהפרשנות חוזהפרשנות