מה הדין בסוגיית חובת רישום שעות עבודה ? המעסיק הוא שמחויב, מכוח דין, לערוך רישום מפורט ומדויק של שעות העבודה המבוצעות על ידי עובדיו. סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, כפי שתוקן בתיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע כדלקמן: 25. (א) מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות. (א1) (1) לעניין שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית ושעות נוספות ייערך הרישום בפנקס שעות העבודה באופן שוטף ויכלול רישום שעות עבודה בפועל; (2) לא בוצע הרישום בפנקס כאמור בפסקה (1) באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, ייחתם הרישום מדי יום בידי העובד ויאושר בחתימת אחראי שהמעביד מינה לכך, אלא אם כן קבע שר התעשייה המסחר והתעסוקה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגוני מעבידים שהם לדעת השר יציגים ונוגעים בדבר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, דרך אחרת לביצוע הרישום. בע"ע 211/10 ארקדי נדצקי - שמירה ובטחון הצפון בע"מ, מיום 11/5/12, אמר בית הדין הארצי כי: "המעסיק הוא שמחויב, מכוח דין, לערוך רישום מפורט ומדויק של שעות העבודה המבוצעות על ידי עובדיו (סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה). חובה זו חודדה במסגרת תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, אשר נחקק לאחר סיום עבודתו של המערער ולכן אינו חל בעניינו, אך חלה גם טרם לכן. הפרת מחויבות המעסיק, ואי הצגת פנקס שעות עבודה מסודר על ידו, מובילה להגמשת נטל הראיה המוטל על העובד בכל הנוגע להוכחת היקפן המדויק של השעות הנוספות שביצע, ובמקרים המתאימים גם להעברת הנטל למעסיק בקשר לכך (ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים, מיום 12.11.08; ע"ע 459/07 דוד יפה - ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ, מיום 8.12.09; להלן: עניין יפה; ע"ע 402/07 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ - יאיר חודאדי, מיום 19.1.10; ע"ע 184/09 פיודור קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ, מיום 18.12.11; להלן - עניין קרבצ'נקו). במקרה זה, המערער הגיש לתיק בית הדין האזורי פירוט מדויק של שעות עבודתו, כפי שנרשם על ידו בזמן אמת על גבי כרטיסי העבודה שנמסרו לו על ידי המעסיק ונושאים את שמו. החברה לא כפרה באותנטיות של כרטיסי העבודה, ואף אישרה במפורש כי הם מלמדים על היקף המשמרות שבוצעו בפועל על ידי המערער. בנסיבות אלה, המערער כלל לא נדרש להצביע על "מתכונת עבודה קבועה" כפי שציפה ממנו בית הדין האזורי, שהרי הוכיח את שעות העבודה הספציפיות שבוצעו על ידו מדי יום ביומו במהלך תקופת עבודתו. החברה טענה כי התעריף הכולל למשמרת חושב תוך לקיחה בחשבון של גמול שעות נוספות, אך טענה זו - מלבד העובדה כי לא הוכחה עובדתית - כלל לא באה לידי ביטוי בתלושי שכרו של המערער, ומנוגדת לפיכך באופן מובהק להוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958. במסגרת הוראה זו הדגיש המחוקק, כי "עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות... רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד...". לא ניתן לפיכך לקבל את טענת החברה בדבר תשלום גמול שעות נוספות, שלא בא לידי ביטוי בתלושי השכר (וראו גם את עניין יפה בקשר לכך). מעבר לצורך נבהיר כי לא הוחל בעניינו של המערער ההסדר המיוחד הקבוע בצו ההרחבה של ענף השמירה, ומאפשר תשלום תוספת כוללת בגין עבודה בשעות נוספות בהתקיים התנאים המפורטים בו (עניין קרבצ'נקו). לאור האמור, וכאשר היקף המשמרות שבוצעו על ידי המערער לא היה במחלוקת עובדתית, המערער זכאי לגמול שעות נוספות כחוק בגין השעה ה - 9 ואילך בכל משמרת יום, ובגין השעה ה - 8 ואילך בכל משמרת לילה". שעות עבודה ומנוחה